שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי המציאו את האגרול?
יש ויכוח ארוך שנים על מקורו של האגרול (Eggroll), המאכל האסייתי סיני, ששמו בא בכלל מהשפה האנגלית, כתרגום של "גלילי ביצים" (Egg + Roll).
האגרול הוא מתאבן שעשוי מבצק ממולא בירקות או בבשר ולרוב יוגש לצד רוטב חמוץ מתוק. על דבר אחד אין מחלוקת - מקורו במזרח אסיה.
הסברה המקובלת היא שהאגרול נולד במטבח הקנטונזי שבדרום סין. מאז ומתמיד, טוענים הסינים, היו הם מלכי אותו בצק ממולא, שנטבל בביצה וטוגן בשמן עמוק.
אבל היסטוריונים אחרים המתמחים במטבחים ובמזון טוענים שאביו של האגרול הוא בכלל מאכל בשם "נאמה הארו-מאקי". זהו אגרול ויאטנאמי מנייר אורז, המכונה במערב "ספרינג רול" (Spring roll) והוא קטן יותר מהאגרול הסיני.
בין האגרול הסיני והספרינג רול הוויאטנמי יש גם הבדל - בעוד הבצק של האגרול טבול בביצים לפני הטיגון, הנאמה הארו-מאקי עשוי בעצם מ"דפי אורז" ואינו מטוגן. אבל השינויים האלה לא מעידים דבר על מקור הרעיון לגלגל את התוכן בתוך דפי הבצק. המטבח הווייטנאמי עושה זאת בהצטיינות, גם ללא טיגון.
מכל מקום, המערב יש בכל מקרה בלבול בין שני השמות, אגרול וספרינג רול, אז גם אם אין החלטה או מידע סופי באשר למקור ההיסטורי של האגרול, העובדה היא שהמתאבן הזה, בדרך כלל ממולא בירקות כמו גזר, כרוב ובצל ולא פעם גם באטריות ובשר, הפך כבר לפני מאות רבות לנפוץ בכל רחבי מזרח אסיה.
עם ההגירה ההמונית של המאה ה-19, מסין לעולם, וההתפשטות של המטבח הסיני שבאה בעקבותיה, האגרול הפך לנפוץ גם בעולם המערבי. עד היום הוא מקובל כמנה ראשונה במסעדות סיניות או בכאלה שמתמחות במאכלי המזרח הרחוק ובמקביל גם במסעדות הוויאטנמיות בתור ה"ספרינג רול" המצוין שלהם.
אז מי המציאו אותו? - המחלוקת ההיסטורית כנראה תמשיך לנצח, אבל בינינו - למי זה חשוב?
אז כאן המציאו את האגרול?
https://youtu.be/4GLpZEy9V-w
כך מכינים פשוט אגרול צמחוני (ללא מילים):
https://youtu.be/9niMEr3w368
כך מייצרים אותם במפעל:
https://youtu.be/DsNNLbBu3iM
הספרינג רול, שהוא האגרול הוויאטנמי:
https://youtu.be/fEF0HaBP4as
האגרול, הפעם עם שרימפס:
https://youtu.be/UCAfDngsQcQ
הווייטנאמי באמריקה:
https://youtu.be/e1Nb_4uHv3E
ועוד מאוכל הרחוב הווייטנאמי:
https://youtu.be/a3T9wNN3RKo?long=yes
מה אוכלים ביפן?
כולם מכירים היום את הסושי ונספחיו, אבל כדאי לדעת שהוא לא לבד על שולחן האוכל היפני. במשך מאות שנים אכלו היפנים בעיקר מזון מהים. נכללו בו כל סוגי הדגים, לצד צדפות, סרטנים, אצות ואפילו קיפודי ים.
אבל נתחיל משני המרכיבים העיקריים במטבח היפני. אלה הם האורז והסויה. מרבית הארוחות ביפן יכללו מנה גדולה של אורז. מקומו לא ייפקד מהשולחן אפילו בארוחת הבוקר של אנשי "ארץ השמש העולה".
רוטב הסויה מעניק מליחות וטעם לאורז הלבן ולמאכלים ביפן. את רוטב הסויה מייצרים מפולי סויה שהותססו.
#מה עם מאכלים יפניים?
מאכל שהיפנים מאוד אוהבים הוא אטריות סובה. אלה אטריות כוסמת שאוכלים אותן בתוך מרק. ואגב, אולי תתפלאו אבל ביפן מותר, במיוחד לילדים, לעשות קולות כששואבים אותן לתוך הפה.
ואפרופו אטריות, ביפן אוהבים את הראמן - מנת המרק האלוהית והטעימה כל כך של היפנים. חוץ מאטריות הראמן שנתנו לו את שמו, תמיד דומה שיש במרק הזה את הכל. ואכן, מרק ראמן הוא אמנם נקרא מרק אבל ביפן הוא בעצם ארוחה שלמה.
#מה עוד אוכלים ביפן, בדגש על ילדים יפנים?
כמו ההמבוגר באמריקה, גם הילדים ביפן אוהבים אוכל טרי. אבל כאן זה דגים. ואם אלה דגים אז כמובן שיהיו טריים. הדגים בסושי הם כל כך טריים שאפילו לא צריך או כדאי לבשל אותם. בסושי, למשל, פשוט דוחפים את פיסות הדגים הנאים (לא מבושלים) לתוך אורז מבושל, עוטפים באצה ויש סושי.
ואגב אצות, ביפן הן משמשות כירק לכל דבר וגם כתבלין. זה כמובן חוץ מהסושי, שהאצות הן מרכיב מרכזי בו, כי הן עוטפות בו את האורז שבתוכו. אלא אם הופכים את הסדר ומכינים "אינסייד אאוט" - סושי שהאורז בו הוא שעוטף את האצות (יצירתיות, גוטה, תחשוב הפוך!)
ואם כבר סושי אז יש גם את הסשימי, שהן פיסות דקות של דגים נאים, שלא בישלו את בשרם. כבר מאות שנים שהיפנים אוהבים אותם מאוד והיום, אחרי שאנשים התרגלו שאפשר לאכול גם בשר נא, נראה שכל העולם נהנה מהסושי והסשימי הללו. בתיאבון!
הנה מאכלי החובה ביפן:
https://youtu.be/E2OrD5Z6NOc
כך מייצרים את משחת המיסו (עברית):
https://youtu.be/q_SiPje5hEM
אטריות הסובה (עברית):
https://youtu.be/isqzgRLNZfw
סושי ביפן (עברית):
https://youtu.be/A6Rbxh5Buog
סשימי:
https://youtu.be/MUoE65hWdpY
ומרק ראמן במסעדה יפנית עם פרטיות (עברית):
https://youtu.be/c-ODko8rKTU?t=55s
מהו הפאד תאי שאוכלים בתאילנד?
פאד תאי (Pad Thai), שרבים בישראל מכנים "פטאי", הוא מאכל רחוב תאילנדי פופולארי במיוחד, שנמכר בגרושים. כמעט בכל רחוב במדינה הזו ישנם דוכנים עם המנה המסורתית, עתירת איטריות האורז המטוגנות, מעורבבות בירקות, ביצים, צ'ילי, נבטים, רוטב דגים או רוטב סויה ושבבי בוטנים מלמעלה. לא פעם הפאד תאי מכיל גם חסילונים, בשר עוף או טופו לצמחונים.
אגב, כמו כל מאכלי האטריות המוקפצות מהמזרח, גם הפאד תאי נוצר בהשפעה של הנודלס הסיני. הוא מרגיש כמו הנודלס אבל בניחוח קצת שונה וגם הוא מבוסס על אטריות מוקפצות עם ירקות ותוספות ברוטב אסייתי מדהים.
פירוש השם פאד-תאי הוא בתרגום חופשי "טיגון תאי".
כך מכינים פאד תאי בבנגקוק:
https://youtu.be/hIE7Jx1cjM8
יש גם צמחוני (עברית):
https://youtu.be/3xBqqSfQ3UI
ופאד תאי איכותי במיוחד:
https://youtu.be/SjcRva7HCjM?long=yes
מה מאפיין את המטבח של וייטנאם?
המטבח הוויאטנמי מציע אחד מפרופילי הטעמים המורכבים והמעניינים במזרח-דרומית אסיה, שמשלב השפעות גיאוגרפיות, היסטוריות ותרבותיות במגוון מרתק של טכניקות בישול.
ארוחה וייטנאמית מתבססת על ניגודים משלימים. עריכת המנות על השולחן, עוד לפני תחילת האוכל, נועדה למען היופי האסתטי והסועדים מוזמנים לשלב בין המרכיבים, הטעמים והמרקמים השונים של המאכלים.
כי בעוד שמטבחים אחרים באזור מתמחים בדרך כלל בפרופיל טעמים מסוים, הוויאטנמים יצרו שיטת בישול שמבוססת על איזון בין חמשת הטעמים הבסיסיים - מתוק, חמוץ, מר, חריף ומלוח.
הצורה הייחודית של וייטנאם, הנמתחת לאורך חוף המזרח של חצי האי הודו-סין באורך של יותר מ-3,300 קילומטר, יצרה שלושה סגנונות בישול נפרדים. המטבח הצפוני סביב האנוי (Hanoi) מושפע מהמטבח הסיני ומתאפיין בטעמים עדינים יותר, המטבח המרכזי של הואה (Hue) ידוע בחריפותו הגבוהה ובמנות הקיסריות המורכבות שפותחו עבור החצר המלכותית, ואילו המטבח הדרומי סביב הו צ'י מין סיטי (Ho Chi Minh City) מתאפיין בשימוש נרחב בסוכר דקלים ובעשבי תיבול טריים.
מרק הפו (Pho) הוא המנה הוויאטנמית הידועה ביותר בעולם, אך המטבח שלהם מציע הרבה יותר מזה. הטכניקות הייחודיות כוללות הכנת מרק עצמות שמתבשל במשך 12-24 שעות, יצירת רטבים מורכבים כמו נאוק מאם (nuoc mam) - רוטב דגים מותסס שמיוצר במשך חודשים, ושילוב של חומרי גלם טריים שמוסיפים טקסטורה וצבע למנות.
המיוחדות של המטבח הזה טמונה בעשבי התיבול הטריים שמלווים כל ארוחה. בזיליקום וויאטנמי, נענע וכוסברה לא רק מקשטים את הצלחת אלא גם מאפשרים לכל סועד ליצור שילובי טעמים משלו.
השפעות ההיסטוריה ניכרות במנות כמו בן מי (banh mi), שהיא הכלאה מעניינת בין לחם צרפתי לתבלינים וויאטנמים. הכריך הוויאטנמי הזה נולד מפגישה בין הקולונליזם של הצרפתים שכבשו ושלטו בוויטנאם לחדשנות הקולינרית המקומית. כשהצרפתים הביאו את הבאגט, הוויאטנמים לא אימצו אותו בגרסה הצרפתית, אלא הפכו אותו למשהו חדש לגמרי, על ידי מילוי במרכיבים מקומיים כמו פטה כבד עם חמאת בוטנים, נקניקיות וויאטנמיות וירקות כבושים חמוצים.
עוד אנקדוטה שמדגימה את הגאונות של המטבח שלהם קשורה לדלתא של המקונג (Mekong Delta) הפורה. המים העכורים של הנהר יוצרים באזור תנאים מושלמים לגידול אורז והכנת נודלס אורז עדינים. על ידי הפיכת האורז לעיסה דקיקה שמתייבשת על מחבתות במיוחד הווייטנאמים פיתחו טכניקה מיוחדת להכנה של נייר אורז (banh trang).
עלי בזיליקום וויאטנמי, נענע, כוסברה וחסה מוגשים לצד כמעט כל מנה ומאפשרים לסועדים ליצור שילובים טעמים ייחודיים.
המטבח הוויאטנמי מוכיח שבישול איכותי נוצר מהבנה עמיקה של איזון טעמים ומכבוד למסורת תוך חדשנות מתמדת. שילוב של טעמים, ניצול חכם של הטבע, שאיבת השפעות ממטבחים שכנים ו-3 סגנונות שונים לאורך המדינה המוארכת - כל אלה ביחד עם העשבים הטריים שממלאים תפקיד מרכזי בכל ארוחה וויאטנמית, הופכים את האוכל הווייטנאמי לחגיגת טעמים נפלאה.
באכילה עצמה, כמו הסינים ובשונה מהנהוג בארצות שמסביבם, הווייטנאמים לא נוגעים באוכל באצבעות. הם משתמשים בצ'ופסטיקס, מקלות האכילה המוכרים מסין ויפן. ועדיין, כשמקלות האכילה לא נוחים - יש להם מנהג חכם לאכילה. הם מערימים נתח של דג או בשר, עם עלים ירוקים ועשבי תיבול, על גבי חתיכת נייר אורז (או כשאין אז על עלה של חסה), מגלגלים למעין סיגר וטובלים בצלוחית הרוטב.
שילוב הטעמים וגמישות נייר האורז, עם העסיסיות של הבשר, רעננת העלים עם הטעם והריח של עשבי התיבול, בצירוף הטעם העשיר של הרוטב, משתלבים לעונג וייטנאמי בלתי נשכח. ואם מטגנים את הסיגרים הללו, מקבלים את הספרינג רול (spring roll), אחת המנות הווייטנאמיות הכי מוכרות והכי משפיעות, כי האגרול המוכר מהמטבח הסיני הוא במקורו מאכל וייטנאמי.
הנה המנות הטובות מהמטבח הוויאטנמי:
https://youtu.be/7vRtzkoV-Oc
הספרינג רול הוא האגרול הוויאטנמי:
https://youtu.be/fEF0HaBP4as
האוכל הווייטנאמי באמריקה:
https://youtu.be/e1Nb_4uHv3E
ואוכל רחוב וייטנאמי:
https://youtu.be/a3T9wNN3RKo?long=yes
איך מרק הפו הווייטנאמי מאזן את הגוף אחרי צום הלילה?
מרק פו (PHO soup) ,עם פ' רפויה, F ולא P, הוא המרק הלאומי של וייטנאם. הוא הנוזל שבאמצעותו מאזנים בוויטנאם את הגוף בבוקר.
העניין של הפו, לפי הרעיון של היין והיאנג המקומי, הוא איזון של בוקר לגוף, אחרי שלא אכלנו ושתינו כל הלילה.
למעשה, הווייטנאמים נוהגים לשתות בבוקר לא קפה, אלא נוזל מזין וחם אחר - מרק פו. המרק הזה הוא ארוחה שלמה בקערה.
הפו הוא מרק בשר! - על הבוקר. מדובר במרק שמבוסס על אטריות אורז ובשר בקר או בשר עוף ומרק חם. כשהם אוכלים אותו, הוויטנאמים מוסיפים למרק תיבול כמו שום, לימון, חומץ ויניגר וצ'ילי חריף.
לתפיסתם של המקומיים המרק הזה מאזן את הגוף אחרי צום הלילה. האיזון מצוין בעיניהם, סוג של ארוחה מלאה ומושלמת בקערה אחת, שטוב לפתוח איתה את הבוקר.
הוויטנאמים, אגב, אוכלים את מרק הפו בעזרת מקלות אכילה (ראו בתגית "צ'ופסטיקס") ובלי לגעת בהם תוך כדי אכילה, עם הלשון או השיניים. את הנוזל של המרק הם לוגמים ישירות מהקערה.
בערים הגדולות של וייטנאם, אגב, מוכרים אותו כמאכל רחוב, שהקונים אוכלים, ישובים על גבי שרפרפים קטנים שהונחו על המדרכה.
כך אוכלים מרק פו וייטנאמי:
https://youtu.be/C92m3c7BczM
כך מכינים אותו:
https://youtu.be/9Sg21AHuO4A
הכנה שקטה:
https://youtu.be/3ArSvRALhHk
המרק פו מוכן:
https://youtu.be/kJxA0pk1q-Y
איך אוכלים נודלס בסין?
במדינות המזרח הרחוק אי-אפשר להימנע מדוכני הרחוב הרבים שבהם מוכרים את הנודלס (Noodles). זהו סוג של אטריות אורז שמקורם בסין. הנודלס הן רצועות בצק דקיקות שעשויות מקמח, ביצים ומים. הטבחים הסיניים נוהגים להכין אותו כשהוא מוקפץ במחשבת הווק העמוקה. דוכני הנודלס בסין הם פופולאריים מאד. גם במסעדות ובארוחות איכותיות הוא מוגש כשהוא מלווה מאכלים יקרים ונחשבים הרבה יותר.
אבל הנודלס הפשוט הוא גם טעים להפליא. הסינים נוהגים לשלב אותו עם ירקות, סוגי בשר שונים ועוד. הם גם מכינים מרק עם נודלס רחבים יותר.
מנולדס עשוי גם המאכל הלוהט של תאילנד - פאד תאי (Pad Thai). הוא נולד ממהגרים שהגיעו מדרום סין שהביאו את מסורת הכנת הנודלס לתאילנד. דוכני הרחוב הרבים מציעים בתאילנד את המנה התאילנדית המסורתית הזו. מכינים בהם איטריות אורז מטוגנות בשילוב עם ביצים, ירקות, צ'ילי, רוטב סויה ושבבי בוטנים מלמעלה.
הנודלס נולד בסין:
https://youtu.be/cBmhnmD47I8
כך מכינים נודלס בסין:
https://youtu.be/UEkbRb2vCNQ
נודלס הוא מאכל הרחוב הסיני:
https://youtu.be/7AhOlaNIlec
כך מכינים את הנודלס במסעדה:
https://youtu.be/PHoQN9vQwHE
הבן של הנודלס ועשוי מנודלס הוא הפאד תאי של תאילנד:
https://youtu.be/uLT6oCr2a38
תולדות הפאד-תאי שנולד מהנודלס:
https://youtu.be/I1ajv_Yt7Tg
ומישהי שמחליטה לבדוק כל מיני סוגי נודלס מוזרים יותר ופחות:
https://youtu.be/5H_oHVm3WC0
מה הופך את האצות למזון-על?
אצות (Algea) הן מעין "צמחי מים" שאין להם שורש והם יכולים לבצע פוטוסינתזה כמו צמחים. נוֹרִי (Nori) הוא השם הכולל למינים שונים של אצות ראויות למאכל. בתהליך הייצור גורסים את האצות ומייבשים אותן בתלייה, ממש כמו שיוצרים נייר. כך מתקבל דף אצות, מעין נייר דק, כהה ויבש שנקרא גם הוא, כמה מפתיע, נורי. הוא ישמש בין השאר לעטיפה של גלילי הסושי והאוניגירי.
לא רבים יודעים שהאצות נכללות לפי כל הפרמטרים (המשתנים) בקבוצת מזונות העל, הסופרפודס (Superfoods). יש בהן עושר תזונתי גבוה מאד, אין בהן שומן או כולסטרול ובתזונת הבריאות העולמית מרבים להשתמש בהן בשנים האחרונות יותר ויותר, כתוספת לתבשילים, למיצים ולשייקים בריאים.
את האצות מגדלים בים או בברכות עם מי ים, על גבי רשתות שצפות על פני המים. הטיפול בהן נעשה מתוך סירות. את ה"קציר" של האצות ניתן לבצע כ-45 ימים לאחר שהן "נזרעו" במים. מכונות חכמות קוצרות ומעבדות את האצות בתהליך דומה לקציר המסורתי, אך ביעילות ומהירות מודרניים.
חוץ מיפן, קוריאה וסין, היצרניות המובילות של המוצר, גם בארץ מגדלים אצות באופן אורגני, כלומר ללא חומרי הדברה וכימיקלים. גידול האצות למאכל שנעשה בברכות של מכמורת, הוא דוגמה טובה לחקלאות האצות הישראלית. אלו הן אצות בריאות ונקיות שבעולם אוהבים מאד ומוכנים לשלם תמורתן כסף רב. לכן רובן מיוצאות לאירופה.
הנה אצות הנורי והבריאות שבתזונה שלהן:
https://youtu.be/wW72gxH5-To
כך מכינים מהן צ'יפס אצות:
https://youtu.be/WjX_TnpMSX8
מה הופך את האצות הללו לכל כך בריאות:
https://youtu.be/KBIsoOSqx_8
5 יתרונות בריאותיים הגלומים באצות:
https://youtu.be/lpvULt8iP6I
ובאצות נורי נכללות אצות הספירולינה הבריאות מאד (עברית):
https://youtu.be/vPGc3825l88
מהו ולמה צריך רוטב סויה?
רוטב סויה (soy sauce) הוא מהתיבולים העתיקים והפופולריים ביותר במזרח אסיה. הוא משמש בתפקיד מקביל לזה של המלח במטבח המערבי, לתיבול בסיסי וכמעט הכרחי שבלעדיו קשה לדמיין את הטעם הייחודי של המטבח האסייתי.
מקורו של רוטב סויה בסין והוא נמצא בשימוש נרחב גם ביפן ומדינות נוספות באזור. רוטב הסויה מודרני זוכה לעדכונים טכנולוגיים שמאפשרים ייצור מהיר יותר, שמירה על איכות וטעמים אחידים, תוך שמירה על הערכים התזונתיים. כל אלו הופכים את השימוש בו לפשוט וזמין בכל מטבח, מקצועי וביתי כאחד.
ברוב העולם, רוטב הסויה נפוץ כמרכיב מרכזי במטבחים אסייתיים שונים, וכיום גם במטבח מערבי, שם השימוש בו פושט במנות הקלאסיות כמו מוקפצים, מרינדות, ופיצות אסיאתיות.
כיום ישנה הסכמה גורפת שאין להסתפק בחיקויים ויש להשתמש ברוטב סויה אמיתי, הכולל פולי סויה. אחד היצרנים הפופולריים והמועדפים הוא 'קיקומן'.
פולי הסויה הם גם המקור למוצרים מרכזיים במטבח היפני, כמו שני המיטבלים הבסיסיים של המטבח היפני: השוין, שהוא רוטב סויה יפני ורוטב המיסו. שניהם משומרים היטב, בזכות מליחותם הגבוהה, ומשמשים להשריית דגים, בשר וירקות.
מקור השם "סויה" מגיע מהמילה היפנית "Shoyu", שהיא תעתיק לאנגלית של הרוטב.
#ייצור
כ-1,000 זני סויה יש בעולם. את פולי הסויה אוכלים כמו שהם, לאחר השריה ובישול ולרוב כשהם משולבים במאכלים כמו מרקים ומאכלי קדירה.
רוטב הסויה קיבל את צורתו מתהליכי תסיסה שהיו בשימוש במזרח הרחוק כבר לפני אלפי שנים. יש השערה שהוא התפתח בהשפעת רטבי דגים שהתסיסו כבר בסין הקדומה, אך אין לכך ראיות ברורות.
זהו רוטב מותסס המסורתי מיוצר מפולי סויה, לעיתים עם תוספת חיטה קלויה, מים ומלח, המותססים באמצעות פטריות מסוג Aspergillus (נקראות Koji באנגלית).
במהלך התהליך, חלבוני הסויה מתפרקים לחומצות אמינו, מה שמעניק לרוטב סויה את טעמו העמוק והמלוח-אוממי האופייני לו.
#סוגים
ביפן, רוטב סויה (Shoyu) מחולק למספר קטגוריות עיקריות לפי אחוזי הסויה והחיטה ותכונות הטעם שלו.
הקטגוריה הנפוצה ביותר היא הקיקוצ'י (Koikuchi), רוטב כהה, בעל טעם עשיר ומורכב, שמתאים לשימוש כללי בבישול והקפצה.
יש גם את האוסוקוצ'י (Usukuchi), רוטב בהיר יותר, מלוח במידה, שמשמש לתיבול מאכלים מבלי להכהות אותם.
רוטב התמרי (Tamari) מכיל בדרך כלל אחוז גבוה יותר של סויה ופחות או ללא חיטה. טעמו של תמרי עשיר וחזק יותר והוא משמש לעיתים כמטבל ייחודי.
עוד סוג הוא השרו (Shiro), רוטב סויה לבן או בהיר מאוד, שמבוסס בעיקר על חיטה, והוא מתון ודל צבע, ונועד לשימוש במנות בהן חשוב לשמור על צבע הבשר או הדגים.
קיימים גם רטבי סויה המיוצרים בתהליכים כימיים של הידרוליזה של חלבוני סויה, שהם זולים יותר ופחות איכותיים בטעם. רטבים אלה פחות אהודים בקרב שפים מקצועיים ומכונים לעיתים "רוטבי סויה לא מותססים".
מעבר לשימוש כבסיס לטעמים עשירים, קיימת מגמה להוסיף רטבים בטעמים שונים ומשופרים, כמו רוטב סויה מופחת נתרן למודעות בריאותית, רטבים עם תוספות של טעמים כמו שום, ג’ינג’ר או פלפל ואף בלנדים עם רכיבים כמו יין אורז.
באיזו סויה להשתמש? (עברית)
https://youtu.be/Cfpw7mnM2v4
רוטב הסויה:
https://youtu.be/ejfovviCU8s
סוגי הסויה השונים:
https://youtu.be/5rWVEwNtb64
חקלאי שמגדל סויה בקניה:
https://youtu.be/5iGnpj2tVVc
ופסטה עם סויה (עברית):
https://youtu.be/67r0XARfSCk
יש ויכוח ארוך שנים על מקורו של האגרול (Eggroll), המאכל האסייתי סיני, ששמו בא בכלל מהשפה האנגלית, כתרגום של "גלילי ביצים" (Egg + Roll).
האגרול הוא מתאבן שעשוי מבצק ממולא בירקות או בבשר ולרוב יוגש לצד רוטב חמוץ מתוק. על דבר אחד אין מחלוקת - מקורו במזרח אסיה.
הסברה המקובלת היא שהאגרול נולד במטבח הקנטונזי שבדרום סין. מאז ומתמיד, טוענים הסינים, היו הם מלכי אותו בצק ממולא, שנטבל בביצה וטוגן בשמן עמוק.
אבל היסטוריונים אחרים המתמחים במטבחים ובמזון טוענים שאביו של האגרול הוא בכלל מאכל בשם "נאמה הארו-מאקי". זהו אגרול ויאטנאמי מנייר אורז, המכונה במערב "ספרינג רול" (Spring roll) והוא קטן יותר מהאגרול הסיני.
בין האגרול הסיני והספרינג רול הוויאטנמי יש גם הבדל - בעוד הבצק של האגרול טבול בביצים לפני הטיגון, הנאמה הארו-מאקי עשוי בעצם מ"דפי אורז" ואינו מטוגן. אבל השינויים האלה לא מעידים דבר על מקור הרעיון לגלגל את התוכן בתוך דפי הבצק. המטבח הווייטנאמי עושה זאת בהצטיינות, גם ללא טיגון.
מכל מקום, המערב יש בכל מקרה בלבול בין שני השמות, אגרול וספרינג רול, אז גם אם אין החלטה או מידע סופי באשר למקור ההיסטורי של האגרול, העובדה היא שהמתאבן הזה, בדרך כלל ממולא בירקות כמו גזר, כרוב ובצל ולא פעם גם באטריות ובשר, הפך כבר לפני מאות רבות לנפוץ בכל רחבי מזרח אסיה.
עם ההגירה ההמונית של המאה ה-19, מסין לעולם, וההתפשטות של המטבח הסיני שבאה בעקבותיה, האגרול הפך לנפוץ גם בעולם המערבי. עד היום הוא מקובל כמנה ראשונה במסעדות סיניות או בכאלה שמתמחות במאכלי המזרח הרחוק ובמקביל גם במסעדות הוויאטנמיות בתור ה"ספרינג רול" המצוין שלהם.
אז מי המציאו אותו? - המחלוקת ההיסטורית כנראה תמשיך לנצח, אבל בינינו - למי זה חשוב?
אז כאן המציאו את האגרול?
https://youtu.be/4GLpZEy9V-w
כך מכינים פשוט אגרול צמחוני (ללא מילים):
https://youtu.be/9niMEr3w368
כך מייצרים אותם במפעל:
https://youtu.be/DsNNLbBu3iM
הספרינג רול, שהוא האגרול הוויאטנמי:
https://youtu.be/fEF0HaBP4as
האגרול, הפעם עם שרימפס:
https://youtu.be/UCAfDngsQcQ
הווייטנאמי באמריקה:
https://youtu.be/e1Nb_4uHv3E
ועוד מאוכל הרחוב הווייטנאמי:
https://youtu.be/a3T9wNN3RKo?long=yes
כולם מכירים היום את הסושי ונספחיו, אבל כדאי לדעת שהוא לא לבד על שולחן האוכל היפני. במשך מאות שנים אכלו היפנים בעיקר מזון מהים. נכללו בו כל סוגי הדגים, לצד צדפות, סרטנים, אצות ואפילו קיפודי ים.
אבל נתחיל משני המרכיבים העיקריים במטבח היפני. אלה הם האורז והסויה. מרבית הארוחות ביפן יכללו מנה גדולה של אורז. מקומו לא ייפקד מהשולחן אפילו בארוחת הבוקר של אנשי "ארץ השמש העולה".
רוטב הסויה מעניק מליחות וטעם לאורז הלבן ולמאכלים ביפן. את רוטב הסויה מייצרים מפולי סויה שהותססו.
#מה עם מאכלים יפניים?
מאכל שהיפנים מאוד אוהבים הוא אטריות סובה. אלה אטריות כוסמת שאוכלים אותן בתוך מרק. ואגב, אולי תתפלאו אבל ביפן מותר, במיוחד לילדים, לעשות קולות כששואבים אותן לתוך הפה.
ואפרופו אטריות, ביפן אוהבים את הראמן - מנת המרק האלוהית והטעימה כל כך של היפנים. חוץ מאטריות הראמן שנתנו לו את שמו, תמיד דומה שיש במרק הזה את הכל. ואכן, מרק ראמן הוא אמנם נקרא מרק אבל ביפן הוא בעצם ארוחה שלמה.
#מה עוד אוכלים ביפן, בדגש על ילדים יפנים?
כמו ההמבוגר באמריקה, גם הילדים ביפן אוהבים אוכל טרי. אבל כאן זה דגים. ואם אלה דגים אז כמובן שיהיו טריים. הדגים בסושי הם כל כך טריים שאפילו לא צריך או כדאי לבשל אותם. בסושי, למשל, פשוט דוחפים את פיסות הדגים הנאים (לא מבושלים) לתוך אורז מבושל, עוטפים באצה ויש סושי.
ואגב אצות, ביפן הן משמשות כירק לכל דבר וגם כתבלין. זה כמובן חוץ מהסושי, שהאצות הן מרכיב מרכזי בו, כי הן עוטפות בו את האורז שבתוכו. אלא אם הופכים את הסדר ומכינים "אינסייד אאוט" - סושי שהאורז בו הוא שעוטף את האצות (יצירתיות, גוטה, תחשוב הפוך!)
ואם כבר סושי אז יש גם את הסשימי, שהן פיסות דקות של דגים נאים, שלא בישלו את בשרם. כבר מאות שנים שהיפנים אוהבים אותם מאוד והיום, אחרי שאנשים התרגלו שאפשר לאכול גם בשר נא, נראה שכל העולם נהנה מהסושי והסשימי הללו. בתיאבון!
הנה מאכלי החובה ביפן:
https://youtu.be/E2OrD5Z6NOc
כך מייצרים את משחת המיסו (עברית):
https://youtu.be/q_SiPje5hEM
אטריות הסובה (עברית):
https://youtu.be/isqzgRLNZfw
סושי ביפן (עברית):
https://youtu.be/A6Rbxh5Buog
סשימי:
https://youtu.be/MUoE65hWdpY
ומרק ראמן במסעדה יפנית עם פרטיות (עברית):
https://youtu.be/c-ODko8rKTU?t=55s
פאד תאי (Pad Thai), שרבים בישראל מכנים "פטאי", הוא מאכל רחוב תאילנדי פופולארי במיוחד, שנמכר בגרושים. כמעט בכל רחוב במדינה הזו ישנם דוכנים עם המנה המסורתית, עתירת איטריות האורז המטוגנות, מעורבבות בירקות, ביצים, צ'ילי, נבטים, רוטב דגים או רוטב סויה ושבבי בוטנים מלמעלה. לא פעם הפאד תאי מכיל גם חסילונים, בשר עוף או טופו לצמחונים.
אגב, כמו כל מאכלי האטריות המוקפצות מהמזרח, גם הפאד תאי נוצר בהשפעה של הנודלס הסיני. הוא מרגיש כמו הנודלס אבל בניחוח קצת שונה וגם הוא מבוסס על אטריות מוקפצות עם ירקות ותוספות ברוטב אסייתי מדהים.
פירוש השם פאד-תאי הוא בתרגום חופשי "טיגון תאי".
כך מכינים פאד תאי בבנגקוק:
https://youtu.be/hIE7Jx1cjM8
יש גם צמחוני (עברית):
https://youtu.be/3xBqqSfQ3UI
ופאד תאי איכותי במיוחד:
https://youtu.be/SjcRva7HCjM?long=yes
המטבח הוויאטנמי מציע אחד מפרופילי הטעמים המורכבים והמעניינים במזרח-דרומית אסיה, שמשלב השפעות גיאוגרפיות, היסטוריות ותרבותיות במגוון מרתק של טכניקות בישול.
ארוחה וייטנאמית מתבססת על ניגודים משלימים. עריכת המנות על השולחן, עוד לפני תחילת האוכל, נועדה למען היופי האסתטי והסועדים מוזמנים לשלב בין המרכיבים, הטעמים והמרקמים השונים של המאכלים.
כי בעוד שמטבחים אחרים באזור מתמחים בדרך כלל בפרופיל טעמים מסוים, הוויאטנמים יצרו שיטת בישול שמבוססת על איזון בין חמשת הטעמים הבסיסיים - מתוק, חמוץ, מר, חריף ומלוח.
הצורה הייחודית של וייטנאם, הנמתחת לאורך חוף המזרח של חצי האי הודו-סין באורך של יותר מ-3,300 קילומטר, יצרה שלושה סגנונות בישול נפרדים. המטבח הצפוני סביב האנוי (Hanoi) מושפע מהמטבח הסיני ומתאפיין בטעמים עדינים יותר, המטבח המרכזי של הואה (Hue) ידוע בחריפותו הגבוהה ובמנות הקיסריות המורכבות שפותחו עבור החצר המלכותית, ואילו המטבח הדרומי סביב הו צ'י מין סיטי (Ho Chi Minh City) מתאפיין בשימוש נרחב בסוכר דקלים ובעשבי תיבול טריים.
מרק הפו (Pho) הוא המנה הוויאטנמית הידועה ביותר בעולם, אך המטבח שלהם מציע הרבה יותר מזה. הטכניקות הייחודיות כוללות הכנת מרק עצמות שמתבשל במשך 12-24 שעות, יצירת רטבים מורכבים כמו נאוק מאם (nuoc mam) - רוטב דגים מותסס שמיוצר במשך חודשים, ושילוב של חומרי גלם טריים שמוסיפים טקסטורה וצבע למנות.
המיוחדות של המטבח הזה טמונה בעשבי התיבול הטריים שמלווים כל ארוחה. בזיליקום וויאטנמי, נענע וכוסברה לא רק מקשטים את הצלחת אלא גם מאפשרים לכל סועד ליצור שילובי טעמים משלו.
השפעות ההיסטוריה ניכרות במנות כמו בן מי (banh mi), שהיא הכלאה מעניינת בין לחם צרפתי לתבלינים וויאטנמים. הכריך הוויאטנמי הזה נולד מפגישה בין הקולונליזם של הצרפתים שכבשו ושלטו בוויטנאם לחדשנות הקולינרית המקומית. כשהצרפתים הביאו את הבאגט, הוויאטנמים לא אימצו אותו בגרסה הצרפתית, אלא הפכו אותו למשהו חדש לגמרי, על ידי מילוי במרכיבים מקומיים כמו פטה כבד עם חמאת בוטנים, נקניקיות וויאטנמיות וירקות כבושים חמוצים.
עוד אנקדוטה שמדגימה את הגאונות של המטבח שלהם קשורה לדלתא של המקונג (Mekong Delta) הפורה. המים העכורים של הנהר יוצרים באזור תנאים מושלמים לגידול אורז והכנת נודלס אורז עדינים. על ידי הפיכת האורז לעיסה דקיקה שמתייבשת על מחבתות במיוחד הווייטנאמים פיתחו טכניקה מיוחדת להכנה של נייר אורז (banh trang).
עלי בזיליקום וויאטנמי, נענע, כוסברה וחסה מוגשים לצד כמעט כל מנה ומאפשרים לסועדים ליצור שילובים טעמים ייחודיים.
המטבח הוויאטנמי מוכיח שבישול איכותי נוצר מהבנה עמיקה של איזון טעמים ומכבוד למסורת תוך חדשנות מתמדת. שילוב של טעמים, ניצול חכם של הטבע, שאיבת השפעות ממטבחים שכנים ו-3 סגנונות שונים לאורך המדינה המוארכת - כל אלה ביחד עם העשבים הטריים שממלאים תפקיד מרכזי בכל ארוחה וויאטנמית, הופכים את האוכל הווייטנאמי לחגיגת טעמים נפלאה.
באכילה עצמה, כמו הסינים ובשונה מהנהוג בארצות שמסביבם, הווייטנאמים לא נוגעים באוכל באצבעות. הם משתמשים בצ'ופסטיקס, מקלות האכילה המוכרים מסין ויפן. ועדיין, כשמקלות האכילה לא נוחים - יש להם מנהג חכם לאכילה. הם מערימים נתח של דג או בשר, עם עלים ירוקים ועשבי תיבול, על גבי חתיכת נייר אורז (או כשאין אז על עלה של חסה), מגלגלים למעין סיגר וטובלים בצלוחית הרוטב.
שילוב הטעמים וגמישות נייר האורז, עם העסיסיות של הבשר, רעננת העלים עם הטעם והריח של עשבי התיבול, בצירוף הטעם העשיר של הרוטב, משתלבים לעונג וייטנאמי בלתי נשכח. ואם מטגנים את הסיגרים הללו, מקבלים את הספרינג רול (spring roll), אחת המנות הווייטנאמיות הכי מוכרות והכי משפיעות, כי האגרול המוכר מהמטבח הסיני הוא במקורו מאכל וייטנאמי.
הנה המנות הטובות מהמטבח הוויאטנמי:
https://youtu.be/7vRtzkoV-Oc
הספרינג רול הוא האגרול הוויאטנמי:
https://youtu.be/fEF0HaBP4as
האוכל הווייטנאמי באמריקה:
https://youtu.be/e1Nb_4uHv3E
ואוכל רחוב וייטנאמי:
https://youtu.be/a3T9wNN3RKo?long=yes
אוכל אסייתי
מרק פו (PHO soup) ,עם פ' רפויה, F ולא P, הוא המרק הלאומי של וייטנאם. הוא הנוזל שבאמצעותו מאזנים בוויטנאם את הגוף בבוקר.
העניין של הפו, לפי הרעיון של היין והיאנג המקומי, הוא איזון של בוקר לגוף, אחרי שלא אכלנו ושתינו כל הלילה.
למעשה, הווייטנאמים נוהגים לשתות בבוקר לא קפה, אלא נוזל מזין וחם אחר - מרק פו. המרק הזה הוא ארוחה שלמה בקערה.
הפו הוא מרק בשר! - על הבוקר. מדובר במרק שמבוסס על אטריות אורז ובשר בקר או בשר עוף ומרק חם. כשהם אוכלים אותו, הוויטנאמים מוסיפים למרק תיבול כמו שום, לימון, חומץ ויניגר וצ'ילי חריף.
לתפיסתם של המקומיים המרק הזה מאזן את הגוף אחרי צום הלילה. האיזון מצוין בעיניהם, סוג של ארוחה מלאה ומושלמת בקערה אחת, שטוב לפתוח איתה את הבוקר.
הוויטנאמים, אגב, אוכלים את מרק הפו בעזרת מקלות אכילה (ראו בתגית "צ'ופסטיקס") ובלי לגעת בהם תוך כדי אכילה, עם הלשון או השיניים. את הנוזל של המרק הם לוגמים ישירות מהקערה.
בערים הגדולות של וייטנאם, אגב, מוכרים אותו כמאכל רחוב, שהקונים אוכלים, ישובים על גבי שרפרפים קטנים שהונחו על המדרכה.
כך אוכלים מרק פו וייטנאמי:
https://youtu.be/C92m3c7BczM
כך מכינים אותו:
https://youtu.be/9Sg21AHuO4A
הכנה שקטה:
https://youtu.be/3ArSvRALhHk
המרק פו מוכן:
https://youtu.be/kJxA0pk1q-Y
במדינות המזרח הרחוק אי-אפשר להימנע מדוכני הרחוב הרבים שבהם מוכרים את הנודלס (Noodles). זהו סוג של אטריות אורז שמקורם בסין. הנודלס הן רצועות בצק דקיקות שעשויות מקמח, ביצים ומים. הטבחים הסיניים נוהגים להכין אותו כשהוא מוקפץ במחשבת הווק העמוקה. דוכני הנודלס בסין הם פופולאריים מאד. גם במסעדות ובארוחות איכותיות הוא מוגש כשהוא מלווה מאכלים יקרים ונחשבים הרבה יותר.
אבל הנודלס הפשוט הוא גם טעים להפליא. הסינים נוהגים לשלב אותו עם ירקות, סוגי בשר שונים ועוד. הם גם מכינים מרק עם נודלס רחבים יותר.
מנולדס עשוי גם המאכל הלוהט של תאילנד - פאד תאי (Pad Thai). הוא נולד ממהגרים שהגיעו מדרום סין שהביאו את מסורת הכנת הנודלס לתאילנד. דוכני הרחוב הרבים מציעים בתאילנד את המנה התאילנדית המסורתית הזו. מכינים בהם איטריות אורז מטוגנות בשילוב עם ביצים, ירקות, צ'ילי, רוטב סויה ושבבי בוטנים מלמעלה.
הנודלס נולד בסין:
https://youtu.be/cBmhnmD47I8
כך מכינים נודלס בסין:
https://youtu.be/UEkbRb2vCNQ
נודלס הוא מאכל הרחוב הסיני:
https://youtu.be/7AhOlaNIlec
כך מכינים את הנודלס במסעדה:
https://youtu.be/PHoQN9vQwHE
הבן של הנודלס ועשוי מנודלס הוא הפאד תאי של תאילנד:
https://youtu.be/uLT6oCr2a38
תולדות הפאד-תאי שנולד מהנודלס:
https://youtu.be/I1ajv_Yt7Tg
ומישהי שמחליטה לבדוק כל מיני סוגי נודלס מוזרים יותר ופחות:
https://youtu.be/5H_oHVm3WC0
אצות (Algea) הן מעין "צמחי מים" שאין להם שורש והם יכולים לבצע פוטוסינתזה כמו צמחים. נוֹרִי (Nori) הוא השם הכולל למינים שונים של אצות ראויות למאכל. בתהליך הייצור גורסים את האצות ומייבשים אותן בתלייה, ממש כמו שיוצרים נייר. כך מתקבל דף אצות, מעין נייר דק, כהה ויבש שנקרא גם הוא, כמה מפתיע, נורי. הוא ישמש בין השאר לעטיפה של גלילי הסושי והאוניגירי.
לא רבים יודעים שהאצות נכללות לפי כל הפרמטרים (המשתנים) בקבוצת מזונות העל, הסופרפודס (Superfoods). יש בהן עושר תזונתי גבוה מאד, אין בהן שומן או כולסטרול ובתזונת הבריאות העולמית מרבים להשתמש בהן בשנים האחרונות יותר ויותר, כתוספת לתבשילים, למיצים ולשייקים בריאים.
את האצות מגדלים בים או בברכות עם מי ים, על גבי רשתות שצפות על פני המים. הטיפול בהן נעשה מתוך סירות. את ה"קציר" של האצות ניתן לבצע כ-45 ימים לאחר שהן "נזרעו" במים. מכונות חכמות קוצרות ומעבדות את האצות בתהליך דומה לקציר המסורתי, אך ביעילות ומהירות מודרניים.
חוץ מיפן, קוריאה וסין, היצרניות המובילות של המוצר, גם בארץ מגדלים אצות באופן אורגני, כלומר ללא חומרי הדברה וכימיקלים. גידול האצות למאכל שנעשה בברכות של מכמורת, הוא דוגמה טובה לחקלאות האצות הישראלית. אלו הן אצות בריאות ונקיות שבעולם אוהבים מאד ומוכנים לשלם תמורתן כסף רב. לכן רובן מיוצאות לאירופה.
הנה אצות הנורי והבריאות שבתזונה שלהן:
https://youtu.be/wW72gxH5-To
כך מכינים מהן צ'יפס אצות:
https://youtu.be/WjX_TnpMSX8
מה הופך את האצות הללו לכל כך בריאות:
https://youtu.be/KBIsoOSqx_8
5 יתרונות בריאותיים הגלומים באצות:
https://youtu.be/lpvULt8iP6I
ובאצות נורי נכללות אצות הספירולינה הבריאות מאד (עברית):
https://youtu.be/vPGc3825l88
רוטב סויה (soy sauce) הוא מהתיבולים העתיקים והפופולריים ביותר במזרח אסיה. הוא משמש בתפקיד מקביל לזה של המלח במטבח המערבי, לתיבול בסיסי וכמעט הכרחי שבלעדיו קשה לדמיין את הטעם הייחודי של המטבח האסייתי.
מקורו של רוטב סויה בסין והוא נמצא בשימוש נרחב גם ביפן ומדינות נוספות באזור. רוטב הסויה מודרני זוכה לעדכונים טכנולוגיים שמאפשרים ייצור מהיר יותר, שמירה על איכות וטעמים אחידים, תוך שמירה על הערכים התזונתיים. כל אלו הופכים את השימוש בו לפשוט וזמין בכל מטבח, מקצועי וביתי כאחד.
ברוב העולם, רוטב הסויה נפוץ כמרכיב מרכזי במטבחים אסייתיים שונים, וכיום גם במטבח מערבי, שם השימוש בו פושט במנות הקלאסיות כמו מוקפצים, מרינדות, ופיצות אסיאתיות.
כיום ישנה הסכמה גורפת שאין להסתפק בחיקויים ויש להשתמש ברוטב סויה אמיתי, הכולל פולי סויה. אחד היצרנים הפופולריים והמועדפים הוא 'קיקומן'.
פולי הסויה הם גם המקור למוצרים מרכזיים במטבח היפני, כמו שני המיטבלים הבסיסיים של המטבח היפני: השוין, שהוא רוטב סויה יפני ורוטב המיסו. שניהם משומרים היטב, בזכות מליחותם הגבוהה, ומשמשים להשריית דגים, בשר וירקות.
מקור השם "סויה" מגיע מהמילה היפנית "Shoyu", שהיא תעתיק לאנגלית של הרוטב.
#ייצור
כ-1,000 זני סויה יש בעולם. את פולי הסויה אוכלים כמו שהם, לאחר השריה ובישול ולרוב כשהם משולבים במאכלים כמו מרקים ומאכלי קדירה.
רוטב הסויה קיבל את צורתו מתהליכי תסיסה שהיו בשימוש במזרח הרחוק כבר לפני אלפי שנים. יש השערה שהוא התפתח בהשפעת רטבי דגים שהתסיסו כבר בסין הקדומה, אך אין לכך ראיות ברורות.
זהו רוטב מותסס המסורתי מיוצר מפולי סויה, לעיתים עם תוספת חיטה קלויה, מים ומלח, המותססים באמצעות פטריות מסוג Aspergillus (נקראות Koji באנגלית).
במהלך התהליך, חלבוני הסויה מתפרקים לחומצות אמינו, מה שמעניק לרוטב סויה את טעמו העמוק והמלוח-אוממי האופייני לו.
#סוגים
ביפן, רוטב סויה (Shoyu) מחולק למספר קטגוריות עיקריות לפי אחוזי הסויה והחיטה ותכונות הטעם שלו.
הקטגוריה הנפוצה ביותר היא הקיקוצ'י (Koikuchi), רוטב כהה, בעל טעם עשיר ומורכב, שמתאים לשימוש כללי בבישול והקפצה.
יש גם את האוסוקוצ'י (Usukuchi), רוטב בהיר יותר, מלוח במידה, שמשמש לתיבול מאכלים מבלי להכהות אותם.
רוטב התמרי (Tamari) מכיל בדרך כלל אחוז גבוה יותר של סויה ופחות או ללא חיטה. טעמו של תמרי עשיר וחזק יותר והוא משמש לעיתים כמטבל ייחודי.
עוד סוג הוא השרו (Shiro), רוטב סויה לבן או בהיר מאוד, שמבוסס בעיקר על חיטה, והוא מתון ודל צבע, ונועד לשימוש במנות בהן חשוב לשמור על צבע הבשר או הדגים.
קיימים גם רטבי סויה המיוצרים בתהליכים כימיים של הידרוליזה של חלבוני סויה, שהם זולים יותר ופחות איכותיים בטעם. רטבים אלה פחות אהודים בקרב שפים מקצועיים ומכונים לעיתים "רוטבי סויה לא מותססים".
מעבר לשימוש כבסיס לטעמים עשירים, קיימת מגמה להוסיף רטבים בטעמים שונים ומשופרים, כמו רוטב סויה מופחת נתרן למודעות בריאותית, רטבים עם תוספות של טעמים כמו שום, ג’ינג’ר או פלפל ואף בלנדים עם רכיבים כמו יין אורז.
באיזו סויה להשתמש? (עברית)
https://youtu.be/Cfpw7mnM2v4
רוטב הסויה:
https://youtu.be/ejfovviCU8s
סוגי הסויה השונים:
https://youtu.be/5rWVEwNtb64
חקלאי שמגדל סויה בקניה:
https://youtu.be/5iGnpj2tVVc
ופסטה עם סויה (עברית):
https://youtu.be/67r0XARfSCk
