מה מיוחד ואופייני למטבח הוויאטנמי?
המטבח הוויאטנמי מציע אחד מפרופילי הטעמים המורכבים והמעניינים במזרח-דרומית אסיה, שמשלב השפעות גיאוגרפיות, היסטוריות ותרבותיות במגוון מרתק של טכניקות בישול.
ארוחה וייטנאמית מתבססת על ניגודים משלימים. עריכת המנות על השולחן, עוד לפני תחילת האוכל, נועדה למען היופי האסתטי והסועדים מוזמנים לשלב בין המרכיבים, הטעמים והמרקמים השונים של המאכלים.
כי בעוד שמטבחים אחרים באזור מתמחים בדרך כלל בפרופיל טעמים מסוים, הוויאטנמים יצרו שיטת בישול שמבוססת על איזון בין חמשת הטעמים הבסיסיים - מתוק, חמוץ, מר, חריף ומלוח.
הצורה הייחודית של וייטנאם, הנמתחת לאורך חוף המזרח של חצי האי הודו-סין באורך של יותר מ-3,300 קילומטר, יצרה שלושה סגנונות בישול נפרדים. המטבח הצפוני סביב האנוי (Hanoi) מושפע מהמטבח הסיני ומתאפיין בטעמים עדינים יותר, המטבח המרכזי של הואה (Hue) ידוע בחריפותו הגבוהה ובמנות הקיסריות המורכבות שפותחו עבור החצר המלכותית, ואילו המטבח הדרומי סביב הו צ'י מין סיטי (Ho Chi Minh City) מתאפיין בשימוש נרחב בסוכר דקלים ובעשבי תיבול טריים.
מרק הפו (Pho) הוא המנה הוויאטנמית הידועה ביותר בעולם, אך המטבח שלהם מציע הרבה יותר מזה. הטכניקות הייחודיות כוללות הכנת מרק עצמות שמתבשל במשך 12-24 שעות, יצירת רטבים מורכבים כמו נאוק מאם (nuoc mam) - רוטב דגים מותסס שמיוצר במשך חודשים, ושילוב של חומרי גלם טריים שמוסיפים טקסטורה וצבע למנות.
המיוחדות של המטבח הזה טמונה בעשבי התיבול הטריים שמלווים כל ארוחה. בזיליקום וויאטנמי, נענע וכוסברה לא רק מקשטים את הצלחת אלא גם מאפשרים לכל סועד ליצור שילובי טעמים משלו.
השפעות ההיסטוריה ניכרות במנות כמו בן מי (banh mi), שהיא הכלאה מעניינת בין לחם צרפתי לתבלינים וויאטנמים. הכריך הוויאטנמי הזה נולד מפגישה בין הקולונליזם של הצרפתים שכבשו ושלטו בוויטנאם לחדשנות הקולינרית המקומית. כשהצרפתים הביאו את הבאגט, הוויאטנמים לא אימצו אותו בגרסה הצרפתית, אלא הפכו אותו למשהו חדש לגמרי, על ידי מילוי במרכיבים מקומיים כמו פטה כבד עם חמאת בוטנים, נקניקיות וויאטנמיות וירקות כבושים חמוצים.
עוד אנקדוטה שמדגימה את הגאונות של המטבח שלהם קשורה לדלתא של המקונג (Mekong Delta) הפורה. המים העכורים של הנהר יוצרים באזור תנאים מושלמים לגידול אורז והכנת נודלס אורז עדינים. על ידי הפיכת האורז לעיסה דקיקה שמתייבשת על מחבתות במיוחד הווייטנאמים פיתחו טכניקה מיוחדת להכנה של נייר אורז (banh trang).
עלי בזיליקום וויאטנמי, נענע, כוסברה וחסה מוגשים לצד כמעט כל מנה ומאפשרים לסועדים ליצור שילובים טעמים ייחודיים.
המטבח הוויאטנמי מוכיח שבישול איכותי נוצר מהבנה עמיקה של איזון טעמים ומכבוד למסורת תוך חדשנות מתמדת. שילוב של טעמים, ניצול חכם של הטבע, שאיבת השפעות ממטבחים שכנים ו-3 סגנונות שונים לאורך המדינה המוארכת - כל אלה ביחד עם העשבים הטריים שממלאים תפקיד מרכזי בכל ארוחה וויאטנמית, הופכים את האוכל הווייטנאמי לחגיגת טעמים נפלאה.
באכילה עצמה, כמו הסינים ובשונה מהנהוג בארצות שמסביבם, הווייטנאמים לא נוגעים באוכל באצבעות. הם משתמשים בצ'ופסטיקס, מקלות האכילה המוכרים מסין ויפן. ועדיין, כשמקלות האכילה לא נוחים - יש להם מנהג חכם לאכילה. הם מערימים נתח של דג או בשר, עם עלים ירוקים ועשבי תיבול, על גבי חתיכת נייר אורז (או כשאין אז על עלה של חסה), מגלגלים למעין סיגר וטובלים בצלוחית הרוטב.
שילוב הטעמים וגמישות נייר האורז, עם העסיסיות של הבשר, רעננת העלים עם הטעם והריח של עשבי התיבול, בצירוף הטעם העשיר של הרוטב, משתלבים לעונג וייטנאמי בלתי נשכח. ואם מטגנים את הסיגרים הללו, מקבלים את הספרינג רול (spring roll), אחת המנות הווייטנאמיות הכי מוכרות והכי משפיעות, כי האגרול המוכר מהמטבח הסיני הוא במקורו מאכל וייטנאמי.
המטבח הוויאטנמי מציע אחד מפרופילי הטעמים המורכבים והמעניינים במזרח-דרומית אסיה, שמשלב השפעות גיאוגרפיות, היסטוריות ותרבותיות במגוון מרתק של טכניקות בישול.
ארוחה וייטנאמית מתבססת על ניגודים משלימים. עריכת המנות על השולחן, עוד לפני תחילת האוכל, נועדה למען היופי האסתטי והסועדים מוזמנים לשלב בין המרכיבים, הטעמים והמרקמים השונים של המאכלים.
כי בעוד שמטבחים אחרים באזור מתמחים בדרך כלל בפרופיל טעמים מסוים, הוויאטנמים יצרו שיטת בישול שמבוססת על איזון בין חמשת הטעמים הבסיסיים - מתוק, חמוץ, מר, חריף ומלוח.
הצורה הייחודית של וייטנאם, הנמתחת לאורך חוף המזרח של חצי האי הודו-סין באורך של יותר מ-3,300 קילומטר, יצרה שלושה סגנונות בישול נפרדים. המטבח הצפוני סביב האנוי (Hanoi) מושפע מהמטבח הסיני ומתאפיין בטעמים עדינים יותר, המטבח המרכזי של הואה (Hue) ידוע בחריפותו הגבוהה ובמנות הקיסריות המורכבות שפותחו עבור החצר המלכותית, ואילו המטבח הדרומי סביב הו צ'י מין סיטי (Ho Chi Minh City) מתאפיין בשימוש נרחב בסוכר דקלים ובעשבי תיבול טריים.
מרק הפו (Pho) הוא המנה הוויאטנמית הידועה ביותר בעולם, אך המטבח שלהם מציע הרבה יותר מזה. הטכניקות הייחודיות כוללות הכנת מרק עצמות שמתבשל במשך 12-24 שעות, יצירת רטבים מורכבים כמו נאוק מאם (nuoc mam) - רוטב דגים מותסס שמיוצר במשך חודשים, ושילוב של חומרי גלם טריים שמוסיפים טקסטורה וצבע למנות.
המיוחדות של המטבח הזה טמונה בעשבי התיבול הטריים שמלווים כל ארוחה. בזיליקום וויאטנמי, נענע וכוסברה לא רק מקשטים את הצלחת אלא גם מאפשרים לכל סועד ליצור שילובי טעמים משלו.
השפעות ההיסטוריה ניכרות במנות כמו בן מי (banh mi), שהיא הכלאה מעניינת בין לחם צרפתי לתבלינים וויאטנמים. הכריך הוויאטנמי הזה נולד מפגישה בין הקולונליזם של הצרפתים שכבשו ושלטו בוויטנאם לחדשנות הקולינרית המקומית. כשהצרפתים הביאו את הבאגט, הוויאטנמים לא אימצו אותו בגרסה הצרפתית, אלא הפכו אותו למשהו חדש לגמרי, על ידי מילוי במרכיבים מקומיים כמו פטה כבד עם חמאת בוטנים, נקניקיות וויאטנמיות וירקות כבושים חמוצים.
עוד אנקדוטה שמדגימה את הגאונות של המטבח שלהם קשורה לדלתא של המקונג (Mekong Delta) הפורה. המים העכורים של הנהר יוצרים באזור תנאים מושלמים לגידול אורז והכנת נודלס אורז עדינים. על ידי הפיכת האורז לעיסה דקיקה שמתייבשת על מחבתות במיוחד הווייטנאמים פיתחו טכניקה מיוחדת להכנה של נייר אורז (banh trang).
עלי בזיליקום וויאטנמי, נענע, כוסברה וחסה מוגשים לצד כמעט כל מנה ומאפשרים לסועדים ליצור שילובים טעמים ייחודיים.
המטבח הוויאטנמי מוכיח שבישול איכותי נוצר מהבנה עמיקה של איזון טעמים ומכבוד למסורת תוך חדשנות מתמדת. שילוב של טעמים, ניצול חכם של הטבע, שאיבת השפעות ממטבחים שכנים ו-3 סגנונות שונים לאורך המדינה המוארכת - כל אלה ביחד עם העשבים הטריים שממלאים תפקיד מרכזי בכל ארוחה וויאטנמית, הופכים את האוכל הווייטנאמי לחגיגת טעמים נפלאה.
באכילה עצמה, כמו הסינים ובשונה מהנהוג בארצות שמסביבם, הווייטנאמים לא נוגעים באוכל באצבעות. הם משתמשים בצ'ופסטיקס, מקלות האכילה המוכרים מסין ויפן. ועדיין, כשמקלות האכילה לא נוחים - יש להם מנהג חכם לאכילה. הם מערימים נתח של דג או בשר, עם עלים ירוקים ועשבי תיבול, על גבי חתיכת נייר אורז (או כשאין אז על עלה של חסה), מגלגלים למעין סיגר וטובלים בצלוחית הרוטב.
שילוב הטעמים וגמישות נייר האורז, עם העסיסיות של הבשר, רעננת העלים עם הטעם והריח של עשבי התיבול, בצירוף הטעם העשיר של הרוטב, משתלבים לעונג וייטנאמי בלתי נשכח. ואם מטגנים את הסיגרים הללו, מקבלים את הספרינג רול (spring roll), אחת המנות הווייטנאמיות הכי מוכרות והכי משפיעות, כי האגרול המוכר מהמטבח הסיני הוא במקורו מאכל וייטנאמי.
