שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מאיפה הגיע קרם בוואריה?
קרם בוואריה (Bavarian Cream) הוא קינוח קרמי שנקרא אמנם על שם מדינת בוואריה שבגרמניה, אבל כשעוד בתחילת המאה ה-19 הכילו תפריטי עילית צרפתיים את המתכון שלו, יש סיכוי רב שמקורו בכלל צרפתי.
כך או כך, השם הוא רק התוצאה הסופית של ויכוח ארוך בין הגרמנים, הצרפתים והשוויצרים לגבי הבכורה. על דבר אחד אין כלל ויכוח: המתכון הפופולרי של כולם מבוסס על קירור של קרם בתבנית והפיכתו על גבי צלחת להגשה.
לגבי הכנת הקרם אין כמעט ויכוח. קרם בוואריה איכותי עושים בקיפול עדין של קצפת לתוך קרם אנגלז, עד שנוצר קרם עדין, קל ואוורירי. מעט ג'לטין לתוכו מאפשר לייצב את קרם הבוואריה, כך שהמעדן הטעים לא יקרוס תחת המשקל של עצמו.
באותו קרם, אגב, ניתן להשתמש גם כחלק מהקינוח שארלוט או אפילו למילוי סופגניות.
יש המוסיפים אליו פירות יער. אחרים מכניסים אותו לעוגות. אבל לרוב מושחים מעל הקרם בווריה רוטב שוקולד ומעליו מפזרים אגוזים קצוצים. יש שנהגו להגישו כשבתחתיתו ביסקוויט, קצת כמו בקרמבו.
בארץ כבש הקרם הזה את המסעדות בשנות ה-80 והפך להיט. מסעדות רבות נהגו אז להגיש קרם בוואריה כקינוח בסוף הארוחה. לטובת שומרי הכשרות הם אפילו יצרו גרסת פרווה שאינה חלבית.
הנה קרם בוואריה עם תותים:
https://youtu.be/pkVeogURJoo
וכך תכינו קרם בוואריה (עברית):
https://youtu.be/5feiP0AoY7k?long=yes
כמה גבינות צרפתיות יש?
שארל דה גול, נשיא צרפת המיתולוגי, אמר פעם, ברגע של רתחה, שהוא לא מצליח להבין איך אפשר לשלוט על אומה שיש לה 246 גבינות... היום כבר יש קרוב בין 400 ל-500 כאלה והמגוון יותר מהוכפל...
אבל ככה זה כשהחיך הצרפתי העדין מצליח לחוש את הבדלי הטעם הדקיקים שבין הפרות, הכבשים או העיזים של כל מחוז, את מגוון הטכניקות ודרכי היישון של כל חקלאי וחווה בארץ הגדולה הזו ובין אוסף המצאות מטורף באשר לאיך להפוך את הגבינה שלך למשהו שאיש עוד לא טעם.
הגבינות הצרפתיות (French Cheese) ידועות כבר שנים רבות בדרכי הטיפול המקוריות שמעניקים להם החקלאים היצירתיים. אם הם עוטפים אותן בפחם, שוזרים בכמהין, עשבי תיבול או פלפל חריף, או מקשים אותן ל-3 שנים, הופכים אותן לקרמיות, נוזלות ונימוחות, או מאפשרים לעובש הכחול ליצור בהן ורידים עדינים - הכל כשר וטעים לחיך כלשהו ברפובליקה הזו שכל כך אוהבת שהמטבח שלה מתפרע ומשתולל עם הדימיון.
זר לא יצליח, כנראה, לפענח את סוד הקסם של הגבינות בצרפת. יש ביניהן לא מעטות שהן ממש מוזרות, על אף טעמן הנפלא. אם זה העובש והצחנה של הקממבר, הברי והרוקפור המרקיבות, אם זו המרואל המסריחה להפליא, גבינת הטום דה סבואה עם הפרווה ועוד כמה מוזרויות שגובנו ונמכרות במחיר לא זול.
במסעדה צרפתית טובה תגיע לשולחן בשלב מסוים עגלת הגבינות החביבה, שעליה תהיה מונחת כמות נדיבה ומלאת הטעמים של גבינות איכות צרפתיות. כל הסועדים יוכלו, אם רק ירצו בכך, למצוא לעצמם את הגבינה המועדפת עליהם, מבין שלל הגבינות המרהיב והמגוון.
ואכן, הצרפתים נוהגים לאכול את הגבינות שלהם קרוב לסוף הארוחה, רגע לפני הקינוח המתוק. הם אוכלים את גבינתם ומודים לאשמת צרפת, הטרואר האהובה שלהם.
הנה הגבינות הצרפתיות:
המגוון המטורף שבחנויות הגבינה הצרפתית:
https://youtu.be/jKB-lIx5jGk
כך מכינים גבינות עובש צרפתיות (עברית):
https://youtu.be/Ib989-8OX9o
וסרט תיעודי על עולם הגבינות בכלל והצרפתיות בפרט:
https://youtu.be/8G6yzLSByHQ?long=yes
מהו מאכל האסקרגו הצרפתי?
רבים יתקשו להאמין ודאי שניתן לאכול את החיה הרירית והדוחה למדי ולהכין ממנה מעדני מלכים, אך בצרפת, מולדת המזון המשובח, אוכלים בתאווה ובהנאה רבה את ה"אסקרגו" (Escargot), מאכל החלזונות הקלאסי שלהם.
למעשה, החלזונות הם מהמאכלים הקדומים המוכרים לאדם. האסקרגו, שאכן נחשב למעדן במסעדות צרפת, מוגש גם בלא מעט מסעדות יוקרה ברחבי העולם, כשבשר החילזון מקבל בקלות מגוון של טעמים וצורות הכנה.
זהו מאכל צרפתי מסורתי המבושל מהחלזונות הקטנים של החילזון היבשתי. באמצעות צום של 5 ימים, מנקים את גופם של החלזונות שמיועדים לבישול.
את האסקרגו מכינים בדרך כלל על ידי הרתחת החלזונות במים, עם תבלינים כמו שום, פטרוזיליה, בצל, לימון ויין לבן. בהמשך מופרדים החלזונות מקליפתם ומוגשים לשולחן, עם חמאה, עשבי תיבול ותוספות, כמו גבינה או ביצים.
#איך אוכלים חלזונות?
יש כמה דרכים לאכול אסקרגו. הדרך המסורתית היא להשתמש במזלגות מוארכים שבעזרתם שולפים את החלזונות מתוך הקונכיות. המזלג הזה, המיועד לאסקרגו, נקרא "פורקיה".
לפורקיה יש שתי שיניים ארוכות, אחת לכל צד של החלזון. כדי לאכול את האסקרגו, מוציאים אותו באמצעותה מקליפתו ואז אוכלים את החלזון, אם באמצעות הפורקיה או בסכין ומזלג.
למנה יצרו עם השנים צלחת הגשה מיוחדת, הכוללת שקערוריות, מעין שקעים שבהם מניחים את החלזונות. יש גם מלקחיים מיוחדים המאפשרים להחזיק אותם.
למי שלא רגילים לטעם של האסקרגו, כדאי להתחיל בכמות קטנה ומומלץ שלא להיבהל מהמרק המצטבר בתוך הקליפה שלו. מדובר בחלק מהטעם של האסקרגו ועבור רבים הוא טעם נרכש.
ניתן לאכול אסקרגו גם בעזרת קיסם. כדי לאכול כך מוציאים את החלזון בעזרת הקיסם מקליפתו, ואז לאכול את החלזון היישר מהקיסם.
הנה שף צרפתי מציג ומסביר על הסקרן שלו:
https://youtu.be/pEQ7_6ZE_Yw
איסוף האסקרגו ובישולו לארוחה:
https://youtu.be/wTnqY5O9IkM
כך אוכלים שבלולים בצרפת:
https://youtu.be/7SAmjzWbg7c
אוכלים אסקרגו:
https://youtu.be/VPP3KT03AfU
מה מקורו של קרם ברולה?
קרם בְּרוּלֶה (Crème brûlée) הוא קינוח צרפתי פופולרי במיוחד, שבאופן מפתיע אינו מסובך להכנה. קרם לקינוח, מעין פודינג איכותי אך פשוט להכנה, שהוא בעצם שכבת קרמל זהובה ופריכה, שמתחתיה מסתתר קרם וניל אפוי, מתקתק ועדין. כך או כך, הוא עשיר וטעים להפליא וסודו העיקרי הוא כנראה המעטה העדין של סוכר שרוף שבראשו.
שכבת הקרמל המתפצפצת מעל לקרם הברולה היא סימן ההיכר שלו. המראה החום שמעל קרם הברולה מתקבל מהאפייה שלו, באמצעות אש. כן, פירוש שמו של קרם הברולה הוא בצרפתית "קרם שרוף", על שום הסוכר החום השרוף שעל שכבת הקרמל של הקינוח. את החריכה של הקרם מבצעים הקונדיטורים בעזרת "בֶּרְנַר" (Burner), בעברית "לָהַבְיוֹר".
יש ויכוח היסטורי ארוך, בין הצרפתים, הספרדים והאנגלים, בקשר למקורו של קרם הברולה. אחת הטענות, שנראית מבוססת יותר, היא שהוא נולד בבריטניה של המאה ה-17. משערים שהקינוח הזה הומצא על ידי השף של הטריניטי קולג' שבקיימברידג', שבטעות שרף את הקרם לאחר שבזק עליו סוכר ואז גילה שהתוצאה טעימה במיוחד...
אגב, ההגשה שלו מוצלחת במיוחד עם פירות יער, שמאזנים אותו בחמצמצות מתוקה.
כך מכינים בפשטות קרם ברולה:
https://youtu.be/hxTRJ-WzPIQ
קרם ברולה פשוט להכנה אבל עשיר ומעוטר במעטה של סוכר שרוף (עברית):
https://youtu.be/mqZ2tKKqZXY
באנגלית:
https://youtu.be/H2hxl5Nu5iU
כך חורכים את שכבת הקרמל שמעל קרם הברולה בעזרת להביור ידני (עברית):
https://youtu.be/Y9ZEMHeyEY4?t=3m15s
וכך חרכו אותו בעבר:
https://youtu.be/-M8IIKeXMgw
איך אוכלים צדפות?
אכילת אויסטרים, צדפות בלעז, נחשבת על ידי רבים לתענוג קולינרי גדול. כדי ליהנות מטעמו של האויסטר יש לאכול אותו חי וטרי. אמנם יש מנות של אויסטרים לא חיים ומוקרמים, אבל רבים אוהבים אותם חיים ולא מוכנים לשום פשרה בעניין. בישול האויסטרים, הם אומרים, נוטל מהם את ניחוח הים הכל כך-משמעותי בסך הטעמים.
אויסטרים הם רכיכות בעלי צדפה שנראית מבחוץ כמו אבנים משוננות. במדינות רבות הם נחשבים למעדן של ממש. במסעדות הם נמכרים, בדרך כלל, על גבי מגש עם קרח, עם פלח לימון, בתריסרים או בחצאי-תריסרים. אחרי שזולפים כמה טיפות לימון על האויסטר, נוגסים שתיים שלוש נגיסות מהאויסטר ובולעים אותו. הנגיסות הללו, רגע לפני שבולעים אותו, יביאו את האויסטר לשחרר את הטעמים המיוחדים שלו.
נהוג לאכול אויסטרים בעיקר בחורף או כמו שאומרים באירופה - בחודשים שבשמם ישנה האות "ר", כמו בפטמבר, אוקטובר, נובמבר, דצמבר, ינואר פברואר, מרץ ואפריל. אלו ברוב המקרים חודשים קרים יחסית, מה שאומר שגם המים בהם קרים במיוחד והאויסטרים מגיעים בהם לשיא איכותם הקולינרית (למאכל). בעידן המקררים החשמליים ניתן לאכול אויסטרים כל השנה, אבל הנוהג כל כך התקבע עד שמסעדות רבות פותחות את דוכני האויסטרים שלהן בחוץ רק בחודשי ה"ר" המסורתיים לאכילתם.
נראה שאכילת אויסטרים החלה כבר בראשית התקופה הרומית, לפחות באנגליה ובצרפת. עד המאה ה-19 הם נחשבו למזון זול ועממי, כמעט אוכל עניים. אבל במהלך המאה ה-20 מעמדם של האויסטרים עלה וביותר ויותר מדינות הם הפכו למעדן יוקרה.
סין וצרפת הן היום מגדלות האויסטרים הגדולות בעולם. אם פעם שלו אותם מהים, כיום מגיעים מרבית האויסטרים לשוק, מאלפי חוות לגידול אויסטרים שהוקמו בים, כדי לספק את הדרישה ההולכת וגוברת לטעמם.
כך אוכלים צדפות עם לימון:
https://youtu.be/bWiNGMedHzs
מתכון לצדפות טעימות:
https://youtu.be/mK3UAvZZswM
תחרות אכילת האויסטרים:
https://youtu.be/vuQ1PpkDOUA
מיסטר בין מנסה לאכול אויסטרים בצרפת:
https://youtu.be/p-2isH-SgHA
והצדפות שאוכלים בווייטנאם:
https://youtu.be/ejyHBBJZTds?long=yes
קרם בוואריה (Bavarian Cream) הוא קינוח קרמי שנקרא אמנם על שם מדינת בוואריה שבגרמניה, אבל כשעוד בתחילת המאה ה-19 הכילו תפריטי עילית צרפתיים את המתכון שלו, יש סיכוי רב שמקורו בכלל צרפתי.
כך או כך, השם הוא רק התוצאה הסופית של ויכוח ארוך בין הגרמנים, הצרפתים והשוויצרים לגבי הבכורה. על דבר אחד אין כלל ויכוח: המתכון הפופולרי של כולם מבוסס על קירור של קרם בתבנית והפיכתו על גבי צלחת להגשה.
לגבי הכנת הקרם אין כמעט ויכוח. קרם בוואריה איכותי עושים בקיפול עדין של קצפת לתוך קרם אנגלז, עד שנוצר קרם עדין, קל ואוורירי. מעט ג'לטין לתוכו מאפשר לייצב את קרם הבוואריה, כך שהמעדן הטעים לא יקרוס תחת המשקל של עצמו.
באותו קרם, אגב, ניתן להשתמש גם כחלק מהקינוח שארלוט או אפילו למילוי סופגניות.
יש המוסיפים אליו פירות יער. אחרים מכניסים אותו לעוגות. אבל לרוב מושחים מעל הקרם בווריה רוטב שוקולד ומעליו מפזרים אגוזים קצוצים. יש שנהגו להגישו כשבתחתיתו ביסקוויט, קצת כמו בקרמבו.
בארץ כבש הקרם הזה את המסעדות בשנות ה-80 והפך להיט. מסעדות רבות נהגו אז להגיש קרם בוואריה כקינוח בסוף הארוחה. לטובת שומרי הכשרות הם אפילו יצרו גרסת פרווה שאינה חלבית.
הנה קרם בוואריה עם תותים:
https://youtu.be/pkVeogURJoo
וכך תכינו קרם בוואריה (עברית):
https://youtu.be/5feiP0AoY7k?long=yes
שארל דה גול, נשיא צרפת המיתולוגי, אמר פעם, ברגע של רתחה, שהוא לא מצליח להבין איך אפשר לשלוט על אומה שיש לה 246 גבינות... היום כבר יש קרוב בין 400 ל-500 כאלה והמגוון יותר מהוכפל...
אבל ככה זה כשהחיך הצרפתי העדין מצליח לחוש את הבדלי הטעם הדקיקים שבין הפרות, הכבשים או העיזים של כל מחוז, את מגוון הטכניקות ודרכי היישון של כל חקלאי וחווה בארץ הגדולה הזו ובין אוסף המצאות מטורף באשר לאיך להפוך את הגבינה שלך למשהו שאיש עוד לא טעם.
הגבינות הצרפתיות (French Cheese) ידועות כבר שנים רבות בדרכי הטיפול המקוריות שמעניקים להם החקלאים היצירתיים. אם הם עוטפים אותן בפחם, שוזרים בכמהין, עשבי תיבול או פלפל חריף, או מקשים אותן ל-3 שנים, הופכים אותן לקרמיות, נוזלות ונימוחות, או מאפשרים לעובש הכחול ליצור בהן ורידים עדינים - הכל כשר וטעים לחיך כלשהו ברפובליקה הזו שכל כך אוהבת שהמטבח שלה מתפרע ומשתולל עם הדימיון.
זר לא יצליח, כנראה, לפענח את סוד הקסם של הגבינות בצרפת. יש ביניהן לא מעטות שהן ממש מוזרות, על אף טעמן הנפלא. אם זה העובש והצחנה של הקממבר, הברי והרוקפור המרקיבות, אם זו המרואל המסריחה להפליא, גבינת הטום דה סבואה עם הפרווה ועוד כמה מוזרויות שגובנו ונמכרות במחיר לא זול.
במסעדה צרפתית טובה תגיע לשולחן בשלב מסוים עגלת הגבינות החביבה, שעליה תהיה מונחת כמות נדיבה ומלאת הטעמים של גבינות איכות צרפתיות. כל הסועדים יוכלו, אם רק ירצו בכך, למצוא לעצמם את הגבינה המועדפת עליהם, מבין שלל הגבינות המרהיב והמגוון.
ואכן, הצרפתים נוהגים לאכול את הגבינות שלהם קרוב לסוף הארוחה, רגע לפני הקינוח המתוק. הם אוכלים את גבינתם ומודים לאשמת צרפת, הטרואר האהובה שלהם.
הנה הגבינות הצרפתיות:
המגוון המטורף שבחנויות הגבינה הצרפתית:
https://youtu.be/jKB-lIx5jGk
כך מכינים גבינות עובש צרפתיות (עברית):
https://youtu.be/Ib989-8OX9o
וסרט תיעודי על עולם הגבינות בכלל והצרפתיות בפרט:
https://youtu.be/8G6yzLSByHQ?long=yes
רבים יתקשו להאמין ודאי שניתן לאכול את החיה הרירית והדוחה למדי ולהכין ממנה מעדני מלכים, אך בצרפת, מולדת המזון המשובח, אוכלים בתאווה ובהנאה רבה את ה"אסקרגו" (Escargot), מאכל החלזונות הקלאסי שלהם.
למעשה, החלזונות הם מהמאכלים הקדומים המוכרים לאדם. האסקרגו, שאכן נחשב למעדן במסעדות צרפת, מוגש גם בלא מעט מסעדות יוקרה ברחבי העולם, כשבשר החילזון מקבל בקלות מגוון של טעמים וצורות הכנה.
זהו מאכל צרפתי מסורתי המבושל מהחלזונות הקטנים של החילזון היבשתי. באמצעות צום של 5 ימים, מנקים את גופם של החלזונות שמיועדים לבישול.
את האסקרגו מכינים בדרך כלל על ידי הרתחת החלזונות במים, עם תבלינים כמו שום, פטרוזיליה, בצל, לימון ויין לבן. בהמשך מופרדים החלזונות מקליפתם ומוגשים לשולחן, עם חמאה, עשבי תיבול ותוספות, כמו גבינה או ביצים.
#איך אוכלים חלזונות?
יש כמה דרכים לאכול אסקרגו. הדרך המסורתית היא להשתמש במזלגות מוארכים שבעזרתם שולפים את החלזונות מתוך הקונכיות. המזלג הזה, המיועד לאסקרגו, נקרא "פורקיה".
לפורקיה יש שתי שיניים ארוכות, אחת לכל צד של החלזון. כדי לאכול את האסקרגו, מוציאים אותו באמצעותה מקליפתו ואז אוכלים את החלזון, אם באמצעות הפורקיה או בסכין ומזלג.
למנה יצרו עם השנים צלחת הגשה מיוחדת, הכוללת שקערוריות, מעין שקעים שבהם מניחים את החלזונות. יש גם מלקחיים מיוחדים המאפשרים להחזיק אותם.
למי שלא רגילים לטעם של האסקרגו, כדאי להתחיל בכמות קטנה ומומלץ שלא להיבהל מהמרק המצטבר בתוך הקליפה שלו. מדובר בחלק מהטעם של האסקרגו ועבור רבים הוא טעם נרכש.
ניתן לאכול אסקרגו גם בעזרת קיסם. כדי לאכול כך מוציאים את החלזון בעזרת הקיסם מקליפתו, ואז לאכול את החלזון היישר מהקיסם.
הנה שף צרפתי מציג ומסביר על הסקרן שלו:
https://youtu.be/pEQ7_6ZE_Yw
איסוף האסקרגו ובישולו לארוחה:
https://youtu.be/wTnqY5O9IkM
כך אוכלים שבלולים בצרפת:
https://youtu.be/7SAmjzWbg7c
אוכלים אסקרגו:
https://youtu.be/VPP3KT03AfU
קרם בְּרוּלֶה (Crème brûlée) הוא קינוח צרפתי פופולרי במיוחד, שבאופן מפתיע אינו מסובך להכנה. קרם לקינוח, מעין פודינג איכותי אך פשוט להכנה, שהוא בעצם שכבת קרמל זהובה ופריכה, שמתחתיה מסתתר קרם וניל אפוי, מתקתק ועדין. כך או כך, הוא עשיר וטעים להפליא וסודו העיקרי הוא כנראה המעטה העדין של סוכר שרוף שבראשו.
שכבת הקרמל המתפצפצת מעל לקרם הברולה היא סימן ההיכר שלו. המראה החום שמעל קרם הברולה מתקבל מהאפייה שלו, באמצעות אש. כן, פירוש שמו של קרם הברולה הוא בצרפתית "קרם שרוף", על שום הסוכר החום השרוף שעל שכבת הקרמל של הקינוח. את החריכה של הקרם מבצעים הקונדיטורים בעזרת "בֶּרְנַר" (Burner), בעברית "לָהַבְיוֹר".
יש ויכוח היסטורי ארוך, בין הצרפתים, הספרדים והאנגלים, בקשר למקורו של קרם הברולה. אחת הטענות, שנראית מבוססת יותר, היא שהוא נולד בבריטניה של המאה ה-17. משערים שהקינוח הזה הומצא על ידי השף של הטריניטי קולג' שבקיימברידג', שבטעות שרף את הקרם לאחר שבזק עליו סוכר ואז גילה שהתוצאה טעימה במיוחד...
אגב, ההגשה שלו מוצלחת במיוחד עם פירות יער, שמאזנים אותו בחמצמצות מתוקה.
כך מכינים בפשטות קרם ברולה:
https://youtu.be/hxTRJ-WzPIQ
קרם ברולה פשוט להכנה אבל עשיר ומעוטר במעטה של סוכר שרוף (עברית):
https://youtu.be/mqZ2tKKqZXY
באנגלית:
https://youtu.be/H2hxl5Nu5iU
כך חורכים את שכבת הקרמל שמעל קרם הברולה בעזרת להביור ידני (עברית):
https://youtu.be/Y9ZEMHeyEY4?t=3m15s
וכך חרכו אותו בעבר:
https://youtu.be/-M8IIKeXMgw
אוכל צרפתי
אכילת אויסטרים, צדפות בלעז, נחשבת על ידי רבים לתענוג קולינרי גדול. כדי ליהנות מטעמו של האויסטר יש לאכול אותו חי וטרי. אמנם יש מנות של אויסטרים לא חיים ומוקרמים, אבל רבים אוהבים אותם חיים ולא מוכנים לשום פשרה בעניין. בישול האויסטרים, הם אומרים, נוטל מהם את ניחוח הים הכל כך-משמעותי בסך הטעמים.
אויסטרים הם רכיכות בעלי צדפה שנראית מבחוץ כמו אבנים משוננות. במדינות רבות הם נחשבים למעדן של ממש. במסעדות הם נמכרים, בדרך כלל, על גבי מגש עם קרח, עם פלח לימון, בתריסרים או בחצאי-תריסרים. אחרי שזולפים כמה טיפות לימון על האויסטר, נוגסים שתיים שלוש נגיסות מהאויסטר ובולעים אותו. הנגיסות הללו, רגע לפני שבולעים אותו, יביאו את האויסטר לשחרר את הטעמים המיוחדים שלו.
נהוג לאכול אויסטרים בעיקר בחורף או כמו שאומרים באירופה - בחודשים שבשמם ישנה האות "ר", כמו בפטמבר, אוקטובר, נובמבר, דצמבר, ינואר פברואר, מרץ ואפריל. אלו ברוב המקרים חודשים קרים יחסית, מה שאומר שגם המים בהם קרים במיוחד והאויסטרים מגיעים בהם לשיא איכותם הקולינרית (למאכל). בעידן המקררים החשמליים ניתן לאכול אויסטרים כל השנה, אבל הנוהג כל כך התקבע עד שמסעדות רבות פותחות את דוכני האויסטרים שלהן בחוץ רק בחודשי ה"ר" המסורתיים לאכילתם.
נראה שאכילת אויסטרים החלה כבר בראשית התקופה הרומית, לפחות באנגליה ובצרפת. עד המאה ה-19 הם נחשבו למזון זול ועממי, כמעט אוכל עניים. אבל במהלך המאה ה-20 מעמדם של האויסטרים עלה וביותר ויותר מדינות הם הפכו למעדן יוקרה.
סין וצרפת הן היום מגדלות האויסטרים הגדולות בעולם. אם פעם שלו אותם מהים, כיום מגיעים מרבית האויסטרים לשוק, מאלפי חוות לגידול אויסטרים שהוקמו בים, כדי לספק את הדרישה ההולכת וגוברת לטעמם.
כך אוכלים צדפות עם לימון:
https://youtu.be/bWiNGMedHzs
מתכון לצדפות טעימות:
https://youtu.be/mK3UAvZZswM
תחרות אכילת האויסטרים:
https://youtu.be/vuQ1PpkDOUA
מיסטר בין מנסה לאכול אויסטרים בצרפת:
https://youtu.be/p-2isH-SgHA
והצדפות שאוכלים בווייטנאם:
https://youtu.be/ejyHBBJZTds?long=yes
