שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך איחד מלך הפופ את כולם לשיר אחד?
בשנות ה-80 היה לפופ רק מלך אחד. מדונה רק התפרסמה והפכה לכוכבת צעירה ומבטיחה. אלביס כבר מת מזמן והביטלס היו מפורקים מעל עשור. למלך הפופ קראו אז מייקל ג'קסון. הוא ימשיך במלכותו עד יום מותו ובקדנציה שלו קרה אחד הניסים של הפופ העולמי. קראו לנס הזה "אנו העולם" והוא היה שיר צדקה, שכל מי שראה עצמו זמר מצליח, התייצב כדי לשיר בו.
את מה שיהפוך ללהיט הגדול של שנת 1985, We are The World, כתבו ליונל ריצ'י ומייקל ג'קסון. הוא הוקלט על ידי כל האמנים שקיבלו מעין שם ללהקה, USA for Africa, והקדישו את ההכנסות לקורבנות הבצורת באתיופיה.
את ההשראה הם קיבלו מה"Band Aid", קבוצת אמנים בריטים ואירים שהקליטה שנה קודם את שיר הצדקה "האם הם יודעים שזהו חג המולד?" (Do They Know It's Christmas?) למטרות דומות.
יש בשיר We are The World לא מעט הישגים. מלך הפופ הצליח להביא לשם גאוני מוסיקה שהקשר ביניהם לבין הפופ שלו היה קלוש, אבל הכבוד שלהם לנושא היה גדול. התייצבו שם אפילו סטיבי וונדר, פול סיימון, ברוס ספרינגסטין ואחד, בוב דילן, דובר הדור הקודם ומי שכבר אז נחשב לאמן הפופ החשוב במאה ה-20.
"We are the World" הפך מיידית ללהיט והיה לאחת ההצלחות הגדולות בכל הזמנים. הוא עבר את 20 מיליון העותקים, במכירות בכל העולם.
אגב, 25 שנים לאחר מכן הוקלט ביצוע המחווה "We Are The World 25 For Haiti", שההכנסות ממנו הוקדשו לשיקום האיטי לאחר רעידת אדמה. השתתפו בו אמנים מובילים מדור היוטיוב, כמו ג'סטין ביבר ומיילי סיירוס, לצד אמנים מיתולוגיים כמו ברברה סטרייסנד, בונו ובריאן ווילסון מ"נערי החוף" ואמני היפ-הופ מובילים, בראשות קניה ווסט. את מייקל ג'קסון שילבו בפזמון הראשון בקטע מהקליפ המקורי.
הנה הקליפ המקורי של השיר "We are the World":
https://youtu.be/s3wNuru4U0I
הביצוע מ-2010 לשיר, עם אמני המאה ה-21:
https://youtu.be/Glny4jSciVI
גם בארץ הטרנד תפס:
https://youtu.be/caKTyxB1amI
מה זו אחוות הלוחמים של אחים לנשק?
המושג או הביטוי "אחים לנשק" (Brothers in arms) נועד להעביר את אחוות הלוחמים, שחוו ביחד את מוראות הקרב.
באירוע כה קיצוני כמו מלחמה וקרבות, כשאתה רואה את חבריך נופלים ואחרים נפצעים, אם שרדת הרי שתמשיך תמיד לחוש אהבה גדולה לשורדים איתך, מהולה בכאב וגעגוע לנופלים ורעות שלא נגמרת, כנראה עד יומך האחרון.
מסופר על לוחם שנפצע קשה בשדה הקרב. בעת שהחלים מפציעתו הוא שאל את חברו הטוב מדוע כשהביט לאחור בעודו פצוע, ראה בקרקע הבוצית רק זוג טביעות נעליים, את צעדיו שלו. הוא הוטרד מדוע נטש אותו חברו בקרב. אבל החבר ענה לו שטביעות הנעליים שראה היו שלו דווקא, כשהוא נשא אותו, את הפצוע, על גבו משדה הקטל.
אחוות לוחמים, או הרעות בינינו, הם קשר עמוק בין מי שהיו בשדה הקרב ביחד. אולי זה נראה כמו סתם חוויות משותפות אבל אחוות הלוחמים היא הרבה יותר מזה.
הנאמנות והערבות ההדדית שנדרשות מלוחמים בשדה הקרב הן הגבוהות ביותר שניתן לראות אצל בני אדם, במיוחד מאנשים שאינם בני משפחה אחת או בני זוג קרובים.
הרעות היא ההסבר היחיד לחיילים שסיכנו את חייהם למען חבר ולעיתים אף ויתרו על חייהם למען חבריהם לנשק.
בערכי צה"ל מופיע ערך הרעות בהגדרה הבאה: "החייל יפעל מתוך אחווה ומסירות לחבריו לשירות וייחלץ תמיד לעזרתם כשהם זקוקים לו או תלויים בו, חרף כל סכנה וקושי, עד כדי חירוף הנפש."
הנה סרטון אנימציה שמתאר את אחוות הלוחמים בקרב הקשה בנבי יושע (עברית):
http://youtu.be/7SjtW3FCo7o
חברות שלא תאומן בין טייסים אמיצים במלחמה:
https://youtu.be/8scbhR9RPFQ
לוחם שמוותר על המצנח שלו כדי להציל חבר:
https://youtu.be/ddNAh3DCvZM
ושיר על אחוות הלוחמים של "האחים בדם" עם צילומי לוחמים ממלחמות מיותרות בקולנוע:
http://youtu.be/Dqok5m4lqeE
למה חייבים הבדואים בהכנסת אורחים אפילו לאויבים?
הכנסת האורחים של הבדואים במדבר (Bedouin hospitality) היא מנהג ותיק ומעורר השתאות אצל בני המערב. הבדווים מחוייבים לארח כל אדם שזקוק לכך, למשך 3 ימים, מבלי לשאול שאלות או להקשות. אפילו את אויביהם המושבעים, או בני שבט יריב הם יארחו כראוי, יתנו מקום שינה, מזון ומשקה. מי שמסרב לעשות זאת - יומט עליו קלון.
הבדואים הם בעלי מסורת של נוודים. במדבר שבו הטמפרטורות מגיעות ל-50 מעלות צלזיוס ונאות המדבר רחוקים זה מזה מאד, הכנסת אורחים היא הכרחית לקיום ולהישרדות. פעם אתה זקוק לאירוח ובפעם אחרת, תארח בדואי אחר. ומכיוון שאין לשבור את מסורת האירוח הזו, היא נטמעה בתרבות הבדואית כחובה כמעט קדושה, שעל אי קיומה הבדואי ייענש חברתית.
אגב, בשל ההקפדה על צניעות ומוסר, המנהג קובע שהאורח ישוכן באזור נפרד באוהל, או באוהל מיוחד ובנפרד מבני המשפחה ובמיוחד מנשות המשפחה.
הנה תיאור הכנסת האורחים של הבדואים (עברית):
http://youtu.be/b_uZy9Oe9zo
האוהל הבדואי והחיים בשבט:
https://youtu.be/Hw4dwNs9JLE
הבדואי מארח (ללא מילים):
http://youtu.be/hV6zkbghRJM
באורח החיים הבדואי האירוח הוא חלק מסגנון חיים:
http://youtu.be/4Q3uhqv8epM
וכיום הוא מפרנס אותם יפה בחוויות תיירות שהם מעניקים לתייר:
https://youtu.be/SEb_A_POZw0
כיצד שירי חג המולד הצליחו לחבר בין אויבים?
שמעתם על חג המולד של 1914 שגרם לחיילים משני צידי המתרס לשיר ביחד כאילו לא הייתה מלחמה בעולם?
הפסקת האש של חג המולד (Christmas truce) נולדה כשחיילים משני צידי הלוחמה במלחמת העולם הראשונה החליטו ספונטנית לעצור לרגע את ההרג והשנאה, לרגל החג.
היו אלה חיילים גרמנים ובריטים, שלחמו אלה מול אלה בקווי הביצורים של המלחמה הגדולה, כמו שקראו אז למלחמת העולם הראשונה.
זה החל ב-24 בדצמבר, בגיזרת איפר בבלגיה, ערב חג המולד. היו אלה חיילים בריטים ששמעו לפתע בשוחות שלהם קולות שירה מהשוחות של חיילי הצבא הגרמני.
הגרמנים, שקישטו את השוחות שלהם לכבוד החג והציבו נרות על העצים, חגגו את ערב החג עם שירי חג המולד כמו "לילה שקט" (Stille Nacht) המוכר באנגלית בתור Silent Night. החיילים הבריטים הגיבו והצטרפו אליהם בשירת שירי חג המולד באנגלית.
חשוב לציין שבניגוד לשנאה של חיילי צרפת, הפגועים מהפלישה הגרמנית לארצם, החיילים הבריטים והגרמנים לא ממש שנאו אלו את אלו.
ואכן, די מהר נשמעו משני צידי המתרסים קריאות ידידותיות, של איחולים וברכות לחג. בכמה נקודות נוצרו ממש מפגשים, ב"שטח ההפקר" שבין השוחות הבריטיות והגרמניות. הם שרו ביחד, צחקו מעט ופה ושם אף החליפו ביניהם סיגריות או קצת אלכוהול.
באותו הלילה הופסק לגמרי הירי הארטילרי באותה גיזרה. בהחלטות ספונטניות אפשרו חיילים משני הצדדים ליריביהם לאסוף את גופות חבריהם לנשק שנפלו בקרבות, כדי להביאם לקבורה. היו אפילו עדויות על הלוויות משותפות בשטח ההפקר.
די מהר עברה השמועה ברשתות הקשר על הפסקת האש הספונטנית ובאזורים אחרים על קו הלחימה נערכו אפילו משחקי כדורגל משותפים בין חיילי הצבאות היריבים.
זה יהיה רגע ייחודי בתולדות המלחמות, רגע שהדגים באופן מצמרר ובהצצה שלא נראתה בעבר, את תחושותיו האמיתית של החייל הפשוט, באשר הוא, בהימצאו במלחמה איומה שפוליטיקאים יוזמים ומנהלים אלה באלה.
בשנות המלחמה הבאות יאסרו מפקדי הצבאות על קיום הפסקות אש ספונטניות שכאלה. במטרה למנוע מהחיילים היכרות עם חיילי האויב שמולם, החל הפיקוד הבכיר להחליף באופן קבוע את מיקומי הכוחות למול האויב.
בנוסף וכדי למנוע אפשרות של הפסקות אש נוספות, קיבלו תותחני הצבאות בערבי חג המולד הבאים במלחמה פקודות להפגיז את כוחות האויב שמולם, ללא הפסקה, גם בחג עצמו.
עוד על עצירת המלחמה לרגע ומשחק הכדורגל המפורסם ביותר בין חיילי הצבאות - בתגית "הפסקת חג המולד".
על אירועי אותו לילה מיוחד נעשה הסרט "חג מולד שמח" (בצרפתית: "Joyeux Noël") מ-2005.
על סיפור הפסקת האש של חג המולד יש גם את השיר "Pipes of Peace" של פול מקרטני. שיר נוסף שמדמה את חיילי הצבאות לשני ילדים שרבו ביניהם הוא "Let The Truce Be Known" של הלהקה הישראלית "אורפנד לנד".
כך זה קרה בהפסקת האש של חג המולד 1914:
https://youtu.be/UGO9Q1vl-iM
סיפורה ההיסטורי של הפסקת האש של חג המולד:
https://youtu.be/Fk-LjY16zdM
הקליפ של פול מקרטני בשיר "Pipes of Peace" שהקדיש לאירוע:
https://youtu.be/B3q4Up5ugTc
האם כך זה התחיל?
https://youtu.be/stHYyRIvtFQ
השיר "Let The Truce Be Known" של "אורפנד לנד":
https://youtu.be/eEUJlxevrGk
וקטע מסרט שמתעד את הפסקת האש של חג המולד:
https://youtu.be/-cSrqRdlFeo?long=yes
מיהו המפקד שמסר את חייו למען חייליו?
רועי קליין היה קצין צה"ל שנהרג בקרב בינת ג'בייל במלחמת לבנון השנייה, לאחר שזינק על רימון יד כדי להציל את חייליו. שירת באותה עת כסגן מפקד גדוד 51 של חטיבת גולני. על מעשה זה הוענק לו לאחר מותו עיטור העוז.
רב סרן רועי קליין לחם במלחמת לבנון השנייה. במהלך הקרב בבינת ג'בייל נזרק רימון יד לעבר הכוח שעליו פיקד. קליין זינק על הרימון, עצר בגופו את הפיצוץ ונהרג.
במעשהו הציל רועי את חיי יתר החיילים ששהו בסמוך. חייליו סיפרו כי לאחר המעשה זעק שמע ישראל. בעקבות מעשה זה הוענק לו עיטור העוז. העיטור הוענק ב-2 בספטמבר 2007 בטקס בהיכל התרבות בתל אביב. את האות קיבלו בשמו אביו ואלמנתו של קליין.
הנה הענקת עיטור העוז לאביו ואלמנתו של רס"ן רועי קליין על גבורתו (עברית):
http://youtu.be/dF_yGoQdQEk
אנימציית סטופ מושן מרגשת המתארת את מעשה הגבורה של רס"ן קליין (עברית):
http://youtu.be/Yw9114koNdc
דברי אלמנתו של רועי קליין (עברית):
http://youtu.be/6VPxtIeoaz8?t=5s
ומצגת וידאו של סיפור חייו ומותו (עברית):
http://youtu.be/M3hPbRu8Jgg
מהי סובלנות ולמה חשוב לקבל את השונה?
קודם כל, לקבל את מי ששונה הוא מעשה יפה. כשאנחנו מתייחסים יפה גם למי שנראה אחרת, מדבר אחרת, חי אחרת או מוגבל מאיתנו, אנחנו מתנהגים בנימוס ונוהגים כבני אדם.
כך אנו גם יוצרים חברה שבה אין טובים פחות מאחרים. תמיד השתדלו לחשוב איך מרגיש האחר והשונה מכם. האם התנהגותכם היא התנהגות שהייתם רוצים לקבל במקומו מאחרים?
כנראה שכולנו רוצים להיות אהובים ושלא יפגעו בנו. גם מי ששונה מכם ומאיתנו. לכן, אל תעשו לחברכם וגם לא לאחר מכם את מה ששנוא עליכם!
ראו כמה חשוב לקבל את השונים מאיתנו:
http://youtu.be/CGL7BgtSNr8?t=15s
יש בי אחווה והיא תנצח - סרטון מקסים על סובלנות, נגישות ואחווה לאחר (עברית):
https://youtu.be/C4furvWiqxk
מה היה הדבר המופלא בפסטיבל וודסטוק?
בסרט 'וודסטוק' הגדיר פועל במה אחד את ההרגשה הכללית של המשתתפים, כשאמר "בן אדם, אנחנו בטח בגן-עדן!"
ואכן, פסטיבל וודסטוק (Woodstock festival), אולי הפסטיבל המפורסם בהיסטוריה של המאה ה-20, לא היה הראשון או הגדול מבין הפסטיבלים הללו, אבל היה בו משהו חדש ומיוחד במינו - זו הייתה האווירה המיוחדת ששררה בו, של חירות, שוויון, שיתוף ואחווה - ביחד עם מוסיקה נפלאה.
וודסטוק, שהתקיים בין 15 ל-17 באוגוסט 1969, התקיים למעשה בעיירה בית אל שנמצאת לא רחוק מהעיירה וודסטוק בה הוא תוכנן מלכתחילה.
זה היה פסטיבל מוסיקה שפורסם במודעות בתור "3 ימים של מוסיקה, שלום ואהבה". המיקום שנבחר היה בעיירה וודסטוק, מקום שזכה להפוך לאטרקטיבי בשל העובדה ש"קולו של הדור", הידוע בשמו בוב דילן, בחר להתגורר בו. צחוק הגורל, אגב, היה שדילן עצמו לא ישתתף לבסוף בפסטיבל שיתקיים קילומטרים ספורים מביתו.
מארגני הפסטיבל חשבו שיבואו כמה עשרות אלפי אנשים ונדהמו כש-450 אלף צעירים זרמו לשדה החקלאי, שהוכשר כזירת פסטיבל זמנית. מה שהביא לנהירה לוודסטוק היה לא רק רשימת האמנים המרשימה, אלא גם כל המאבקים של חקלאים וכפריים באזור, שהתנגדו להיפים שפשטו על האזור וניסו למנוע אותו.
אפילו התכנית לגבות כסף מהמשתתפים קרסה, ביחד עם הגדרות שנפרצו תוך דקות, על ידי ההמונים הנלהבים שנהרו אליו ללא הפסקה. מעטים מהם באו עם פרחים בשיער, אבל זה הספיק כדי להצמיד להם מעתה את הכינוי "ילדי הפרחים", כינוי שיידבק בהיפים בני התקופה ויהפוך אותם לאגדה.
המופלא בוודסטוק היו המשתתפים בו. כל "ילדי הפרחים" התייצבו לפגוש את הדבק המאחד של התנועה ההיפית - המוסיקה הצעירה והמורדת שתבוצע בידי מוסיקאי הרוק הגדולים ביותר של התקופה. בוודסטוק לא נראו מבוגרים, אלא רק צעירים.
עם הופעות איקוניות של ענקי רוק ופולק כמו ג'ניס ג'ופלין, ג'ו קוקר, סנטנה, להקת The Who וג'ון באעז, וודסטוק עתידה להפוך לסמל של תרבות הנגד בארה"ב של שנות ה-60,.
עם שחר חתם את הלילה המשיח של הגיטרה, ג'ימי הנדריקס, בנגינת ההימנון האמריקאי. הוא ביצע אותו בדיסטורשן בוער, סמלי ואופייני. היו שראו במעשה הזה חוצפה, אבל היו גם רבים שראו בו פטריוטיות בועטת ועם זאת נאמנה של צעירים.
בזמן שמאחורי הקלעים היו לא מעט רגעים כאוטיים, שירותים שקרסו, סופת גשמים, מחסור אדיר במזון ותקלות מכל סוג וצבע, בימי הפסטיבל הוכיחו "ילדי הפרחים" שכמעט חצי מיליון איש יכולים לבלות ביחד במשך שלושה ימים, מבלי לגלוש לאלימות, לפשע או לריב ואז להמשיך בחייהם הרגילים.
וודסטוק היה בעיני רבים הרגע המכונן של תנועת "ההיפים" המורדת במוסכמות ומייצגת את תרבות-הנגד ההיפית שתהפוך את הפסטיבל לבלתי נשכח.
מה שהחל כרעיון נחמד ולא יומרני היה לפסטיבל מוסיקה אגדי ומהגדולים בהיסטוריה. בבת'ל, ניו יורק התאספו מעל 500 אלף איש ואישה, לשלושה ימים של שלום, אהבה ורוקנ'רול ויצרו תופעה תרבותית שעדיין מהדהדת.
יש הרואים בוודסטוק נקודת מפנה תרבותית וחברתית, אבל כמעט כולם מסכימים שהוא גם היה שירת הברבור והשיא שממנו תתחיל תנועת ההיפים להתפרק.
בשנים שלאחר מכן יהפכו רבים מההיפים לבעלי משפחות. הם יגלו שמוסיקה וסמים לא מפרנסים את הילדים ושהאידיאלים חשובים, אבל החיים פחות פשוטים משחשבו.
דווקא ילדיהם יהיו הדור שבאופן מסויים יגשים את האידיאלים של הוריו. כי בתרבות השיתוף של האינטרנט המוקדם של שנות ה-90 ובאווירת החופש שהוא נתן, של עולם ללא גבולות וללא תאגידים מסחריים או ממשלות. וודסטוק נותרה האבטיפוס של פסטיבלים מאז והפסטיבל שהפך לאגדה ייתן השראה ועידוד ליזמים להפיק פסטיבלים של מוסיקה בטבע.
אגב, בדיוק 30 שנה אחר-כך, בקיץ 1999, נערך פסטיבל וודסטוק נוסף. הפסטיבל הזה היה לאחד הפסטיבלים האלימים והמסוכנים שנערכו אי-פעם. כך חולפת תהילה שאין לה אולם...
כי אם בוודסטוק 69' ההורים שלהם קיימו פסטיבל שכולו שלום ואחווה, הפסטיבל של 99' היה אירוע מלא במקרי ונדליזם, אונס, אלימות והתפרעויות. שיאו היה בשריפה של במת הפסטיבל וציוד ההגברה. רק בנס לא הסתיים הפסטיבל המושמץ הזה באסון המוני ורב-נפגעים.
הנה סיפורו של פסטיבל וודסטוק המיתולוגי:
https://youtu.be/StFhvAIv3Js
חומרים מצולמים מהפסטיבל הקסום והמיתולוגי הזה:
https://youtu.be/Wyx053CNMag
תיאור הפסטיבל החשוב ביותר בתולדות הרוק:
https://youtu.be/Vv98-4eOJbU
לא חסרו גם תקלות ובעיות בפסטיבל שיצא משליטה:
https://youtu.be/EAGVGNWQ2Hc
ג'ניס ג'ופלין עם הקול הכי זועק בעולם שרה "נסה":
https://youtu.be/dBJnoMP1Uyc
להקת ה-Who במופע שערורייתי כרגיל, שוברת גיטרות:
https://youtu.be/fHTdrPL22-Y
שיר שיצא שנתיים אחר כך ומספר על וודסטוק - קרוסבי סטילס ונאש מ-1971:
https://youtu.be/HKdsRWhyH30
סרט תיעודי על איך התרחש הפסטיבל המדהים בוודסטוק:
https://youtu.be/jJ-HZ22HxNc?long=yes
וההופעות שלא פורסמו מהפסטיבל בוודסטוק:
https://youtu.be/PQMIIdiStpc?long=yes
מהו חוק השומרוני הטוב?
"השומרוני הטוב" (Good Samaritan) הוא מושג שמתייחס לאדם שעוזר לאדם אחר, בלי כוונה כלשהי לקבל ממנו תמורה ומבלי לחשוב יותר מדי.
המושג בא ממשל שסיפר ישו הנוצרי למאמיניו ושהתבסס, כמו כל תורתו המוסרית של ישו, על היהדות - מהציווי העליון של "ואהבת לרעך כמוך".
אבת יש חוק כזה ממש.
"חוק השומרוני הטוב" הוא חוק שמחייב אנשים לעזור והוא חוקק במדינות שונות בארה"ב ובאירופה (חוק די דומה, אגב, לחוק הישראלי). "חוק השומרוני הטוב" מגן על אדם שמושיט עזרה לאדם אחר הנמצא בסכנה, מפני תביעה משפטית.
לפי החוק גם אם הוגשה עזרה לא נכונה ואף כזו שגרמה נזק, כוונתו הטובה מגנה עליו. יש המרחיבים את פרשנות החוק גם להכרח להגיש עזרה לנפגע. כוונת "חוק השומרוני הטוב" היא לשפר את נכונותם של אנשים לעזור ולא לאפשר להם לעמוד מנגד.
לפי החוק, לא צריך להמתין לאלטרואיזם, טוב לב שלא מצפה לתמורה, אלא יש לסייע בכל מקרה.
אנו יכולים לאמץ מזה להתנהגות האישית שלנו את הכלל - לעולם לא נעמוד מנגד וננסה לסייע לכל אדם שזקוק לעזרה, גם אם לא יוצא לנו מזה דבר.
הנה סרטון על משל השומרוני הטוב (מתורגם):
http://youtu.be/pMBSu_X10KI?t=15s
בסדרה המיתולוגית "סיינפלד" הוקדש פרק הסיום למקרה שבו עמדו גיבורי הסדרה מנגד ונתבעו על שלא סייעו לאיש שנשדד ברחוב ולעגו לו:
http://youtu.be/zPnK0NCn_MQ
וליד המקום בו התרחש לפי האמונה העניין יש היום אכסניית אורחים בשם זה (עברית):
https://youtu.be/uqXV23Ivj_0?long=yes
בשנות ה-80 היה לפופ רק מלך אחד. מדונה רק התפרסמה והפכה לכוכבת צעירה ומבטיחה. אלביס כבר מת מזמן והביטלס היו מפורקים מעל עשור. למלך הפופ קראו אז מייקל ג'קסון. הוא ימשיך במלכותו עד יום מותו ובקדנציה שלו קרה אחד הניסים של הפופ העולמי. קראו לנס הזה "אנו העולם" והוא היה שיר צדקה, שכל מי שראה עצמו זמר מצליח, התייצב כדי לשיר בו.
את מה שיהפוך ללהיט הגדול של שנת 1985, We are The World, כתבו ליונל ריצ'י ומייקל ג'קסון. הוא הוקלט על ידי כל האמנים שקיבלו מעין שם ללהקה, USA for Africa, והקדישו את ההכנסות לקורבנות הבצורת באתיופיה.
את ההשראה הם קיבלו מה"Band Aid", קבוצת אמנים בריטים ואירים שהקליטה שנה קודם את שיר הצדקה "האם הם יודעים שזהו חג המולד?" (Do They Know It's Christmas?) למטרות דומות.
יש בשיר We are The World לא מעט הישגים. מלך הפופ הצליח להביא לשם גאוני מוסיקה שהקשר ביניהם לבין הפופ שלו היה קלוש, אבל הכבוד שלהם לנושא היה גדול. התייצבו שם אפילו סטיבי וונדר, פול סיימון, ברוס ספרינגסטין ואחד, בוב דילן, דובר הדור הקודם ומי שכבר אז נחשב לאמן הפופ החשוב במאה ה-20.
"We are the World" הפך מיידית ללהיט והיה לאחת ההצלחות הגדולות בכל הזמנים. הוא עבר את 20 מיליון העותקים, במכירות בכל העולם.
אגב, 25 שנים לאחר מכן הוקלט ביצוע המחווה "We Are The World 25 For Haiti", שההכנסות ממנו הוקדשו לשיקום האיטי לאחר רעידת אדמה. השתתפו בו אמנים מובילים מדור היוטיוב, כמו ג'סטין ביבר ומיילי סיירוס, לצד אמנים מיתולוגיים כמו ברברה סטרייסנד, בונו ובריאן ווילסון מ"נערי החוף" ואמני היפ-הופ מובילים, בראשות קניה ווסט. את מייקל ג'קסון שילבו בפזמון הראשון בקטע מהקליפ המקורי.
הנה הקליפ המקורי של השיר "We are the World":
https://youtu.be/s3wNuru4U0I
הביצוע מ-2010 לשיר, עם אמני המאה ה-21:
https://youtu.be/Glny4jSciVI
גם בארץ הטרנד תפס:
https://youtu.be/caKTyxB1amI
המושג או הביטוי "אחים לנשק" (Brothers in arms) נועד להעביר את אחוות הלוחמים, שחוו ביחד את מוראות הקרב.
באירוע כה קיצוני כמו מלחמה וקרבות, כשאתה רואה את חבריך נופלים ואחרים נפצעים, אם שרדת הרי שתמשיך תמיד לחוש אהבה גדולה לשורדים איתך, מהולה בכאב וגעגוע לנופלים ורעות שלא נגמרת, כנראה עד יומך האחרון.
מסופר על לוחם שנפצע קשה בשדה הקרב. בעת שהחלים מפציעתו הוא שאל את חברו הטוב מדוע כשהביט לאחור בעודו פצוע, ראה בקרקע הבוצית רק זוג טביעות נעליים, את צעדיו שלו. הוא הוטרד מדוע נטש אותו חברו בקרב. אבל החבר ענה לו שטביעות הנעליים שראה היו שלו דווקא, כשהוא נשא אותו, את הפצוע, על גבו משדה הקטל.
אחוות לוחמים, או הרעות בינינו, הם קשר עמוק בין מי שהיו בשדה הקרב ביחד. אולי זה נראה כמו סתם חוויות משותפות אבל אחוות הלוחמים היא הרבה יותר מזה.
הנאמנות והערבות ההדדית שנדרשות מלוחמים בשדה הקרב הן הגבוהות ביותר שניתן לראות אצל בני אדם, במיוחד מאנשים שאינם בני משפחה אחת או בני זוג קרובים.
הרעות היא ההסבר היחיד לחיילים שסיכנו את חייהם למען חבר ולעיתים אף ויתרו על חייהם למען חבריהם לנשק.
בערכי צה"ל מופיע ערך הרעות בהגדרה הבאה: "החייל יפעל מתוך אחווה ומסירות לחבריו לשירות וייחלץ תמיד לעזרתם כשהם זקוקים לו או תלויים בו, חרף כל סכנה וקושי, עד כדי חירוף הנפש."
הנה סרטון אנימציה שמתאר את אחוות הלוחמים בקרב הקשה בנבי יושע (עברית):
http://youtu.be/7SjtW3FCo7o
חברות שלא תאומן בין טייסים אמיצים במלחמה:
https://youtu.be/8scbhR9RPFQ
לוחם שמוותר על המצנח שלו כדי להציל חבר:
https://youtu.be/ddNAh3DCvZM
ושיר על אחוות הלוחמים של "האחים בדם" עם צילומי לוחמים ממלחמות מיותרות בקולנוע:
http://youtu.be/Dqok5m4lqeE
הכנסת האורחים של הבדואים במדבר (Bedouin hospitality) היא מנהג ותיק ומעורר השתאות אצל בני המערב. הבדווים מחוייבים לארח כל אדם שזקוק לכך, למשך 3 ימים, מבלי לשאול שאלות או להקשות. אפילו את אויביהם המושבעים, או בני שבט יריב הם יארחו כראוי, יתנו מקום שינה, מזון ומשקה. מי שמסרב לעשות זאת - יומט עליו קלון.
הבדואים הם בעלי מסורת של נוודים. במדבר שבו הטמפרטורות מגיעות ל-50 מעלות צלזיוס ונאות המדבר רחוקים זה מזה מאד, הכנסת אורחים היא הכרחית לקיום ולהישרדות. פעם אתה זקוק לאירוח ובפעם אחרת, תארח בדואי אחר. ומכיוון שאין לשבור את מסורת האירוח הזו, היא נטמעה בתרבות הבדואית כחובה כמעט קדושה, שעל אי קיומה הבדואי ייענש חברתית.
אגב, בשל ההקפדה על צניעות ומוסר, המנהג קובע שהאורח ישוכן באזור נפרד באוהל, או באוהל מיוחד ובנפרד מבני המשפחה ובמיוחד מנשות המשפחה.
הנה תיאור הכנסת האורחים של הבדואים (עברית):
http://youtu.be/b_uZy9Oe9zo
האוהל הבדואי והחיים בשבט:
https://youtu.be/Hw4dwNs9JLE
הבדואי מארח (ללא מילים):
http://youtu.be/hV6zkbghRJM
באורח החיים הבדואי האירוח הוא חלק מסגנון חיים:
http://youtu.be/4Q3uhqv8epM
וכיום הוא מפרנס אותם יפה בחוויות תיירות שהם מעניקים לתייר:
https://youtu.be/SEb_A_POZw0
שמעתם על חג המולד של 1914 שגרם לחיילים משני צידי המתרס לשיר ביחד כאילו לא הייתה מלחמה בעולם?
הפסקת האש של חג המולד (Christmas truce) נולדה כשחיילים משני צידי הלוחמה במלחמת העולם הראשונה החליטו ספונטנית לעצור לרגע את ההרג והשנאה, לרגל החג.
היו אלה חיילים גרמנים ובריטים, שלחמו אלה מול אלה בקווי הביצורים של המלחמה הגדולה, כמו שקראו אז למלחמת העולם הראשונה.
זה החל ב-24 בדצמבר, בגיזרת איפר בבלגיה, ערב חג המולד. היו אלה חיילים בריטים ששמעו לפתע בשוחות שלהם קולות שירה מהשוחות של חיילי הצבא הגרמני.
הגרמנים, שקישטו את השוחות שלהם לכבוד החג והציבו נרות על העצים, חגגו את ערב החג עם שירי חג המולד כמו "לילה שקט" (Stille Nacht) המוכר באנגלית בתור Silent Night. החיילים הבריטים הגיבו והצטרפו אליהם בשירת שירי חג המולד באנגלית.
חשוב לציין שבניגוד לשנאה של חיילי צרפת, הפגועים מהפלישה הגרמנית לארצם, החיילים הבריטים והגרמנים לא ממש שנאו אלו את אלו.
ואכן, די מהר נשמעו משני צידי המתרסים קריאות ידידותיות, של איחולים וברכות לחג. בכמה נקודות נוצרו ממש מפגשים, ב"שטח ההפקר" שבין השוחות הבריטיות והגרמניות. הם שרו ביחד, צחקו מעט ופה ושם אף החליפו ביניהם סיגריות או קצת אלכוהול.
באותו הלילה הופסק לגמרי הירי הארטילרי באותה גיזרה. בהחלטות ספונטניות אפשרו חיילים משני הצדדים ליריביהם לאסוף את גופות חבריהם לנשק שנפלו בקרבות, כדי להביאם לקבורה. היו אפילו עדויות על הלוויות משותפות בשטח ההפקר.
די מהר עברה השמועה ברשתות הקשר על הפסקת האש הספונטנית ובאזורים אחרים על קו הלחימה נערכו אפילו משחקי כדורגל משותפים בין חיילי הצבאות היריבים.
זה יהיה רגע ייחודי בתולדות המלחמות, רגע שהדגים באופן מצמרר ובהצצה שלא נראתה בעבר, את תחושותיו האמיתית של החייל הפשוט, באשר הוא, בהימצאו במלחמה איומה שפוליטיקאים יוזמים ומנהלים אלה באלה.
בשנות המלחמה הבאות יאסרו מפקדי הצבאות על קיום הפסקות אש ספונטניות שכאלה. במטרה למנוע מהחיילים היכרות עם חיילי האויב שמולם, החל הפיקוד הבכיר להחליף באופן קבוע את מיקומי הכוחות למול האויב.
בנוסף וכדי למנוע אפשרות של הפסקות אש נוספות, קיבלו תותחני הצבאות בערבי חג המולד הבאים במלחמה פקודות להפגיז את כוחות האויב שמולם, ללא הפסקה, גם בחג עצמו.
עוד על עצירת המלחמה לרגע ומשחק הכדורגל המפורסם ביותר בין חיילי הצבאות - בתגית "הפסקת חג המולד".
על אירועי אותו לילה מיוחד נעשה הסרט "חג מולד שמח" (בצרפתית: "Joyeux Noël") מ-2005.
על סיפור הפסקת האש של חג המולד יש גם את השיר "Pipes of Peace" של פול מקרטני. שיר נוסף שמדמה את חיילי הצבאות לשני ילדים שרבו ביניהם הוא "Let The Truce Be Known" של הלהקה הישראלית "אורפנד לנד".
כך זה קרה בהפסקת האש של חג המולד 1914:
https://youtu.be/UGO9Q1vl-iM
סיפורה ההיסטורי של הפסקת האש של חג המולד:
https://youtu.be/Fk-LjY16zdM
הקליפ של פול מקרטני בשיר "Pipes of Peace" שהקדיש לאירוע:
https://youtu.be/B3q4Up5ugTc
האם כך זה התחיל?
https://youtu.be/stHYyRIvtFQ
השיר "Let The Truce Be Known" של "אורפנד לנד":
https://youtu.be/eEUJlxevrGk
וקטע מסרט שמתעד את הפסקת האש של חג המולד:
https://youtu.be/-cSrqRdlFeo?long=yes
אחווה
רועי קליין היה קצין צה"ל שנהרג בקרב בינת ג'בייל במלחמת לבנון השנייה, לאחר שזינק על רימון יד כדי להציל את חייליו. שירת באותה עת כסגן מפקד גדוד 51 של חטיבת גולני. על מעשה זה הוענק לו לאחר מותו עיטור העוז.
רב סרן רועי קליין לחם במלחמת לבנון השנייה. במהלך הקרב בבינת ג'בייל נזרק רימון יד לעבר הכוח שעליו פיקד. קליין זינק על הרימון, עצר בגופו את הפיצוץ ונהרג.
במעשהו הציל רועי את חיי יתר החיילים ששהו בסמוך. חייליו סיפרו כי לאחר המעשה זעק שמע ישראל. בעקבות מעשה זה הוענק לו עיטור העוז. העיטור הוענק ב-2 בספטמבר 2007 בטקס בהיכל התרבות בתל אביב. את האות קיבלו בשמו אביו ואלמנתו של קליין.
הנה הענקת עיטור העוז לאביו ואלמנתו של רס"ן רועי קליין על גבורתו (עברית):
http://youtu.be/dF_yGoQdQEk
אנימציית סטופ מושן מרגשת המתארת את מעשה הגבורה של רס"ן קליין (עברית):
http://youtu.be/Yw9114koNdc
דברי אלמנתו של רועי קליין (עברית):
http://youtu.be/6VPxtIeoaz8?t=5s
ומצגת וידאו של סיפור חייו ומותו (עברית):
http://youtu.be/M3hPbRu8Jgg
קודם כל, לקבל את מי ששונה הוא מעשה יפה. כשאנחנו מתייחסים יפה גם למי שנראה אחרת, מדבר אחרת, חי אחרת או מוגבל מאיתנו, אנחנו מתנהגים בנימוס ונוהגים כבני אדם.
כך אנו גם יוצרים חברה שבה אין טובים פחות מאחרים. תמיד השתדלו לחשוב איך מרגיש האחר והשונה מכם. האם התנהגותכם היא התנהגות שהייתם רוצים לקבל במקומו מאחרים?
כנראה שכולנו רוצים להיות אהובים ושלא יפגעו בנו. גם מי ששונה מכם ומאיתנו. לכן, אל תעשו לחברכם וגם לא לאחר מכם את מה ששנוא עליכם!
ראו כמה חשוב לקבל את השונים מאיתנו:
http://youtu.be/CGL7BgtSNr8?t=15s
יש בי אחווה והיא תנצח - סרטון מקסים על סובלנות, נגישות ואחווה לאחר (עברית):
https://youtu.be/C4furvWiqxk
בסרט 'וודסטוק' הגדיר פועל במה אחד את ההרגשה הכללית של המשתתפים, כשאמר "בן אדם, אנחנו בטח בגן-עדן!"
ואכן, פסטיבל וודסטוק (Woodstock festival), אולי הפסטיבל המפורסם בהיסטוריה של המאה ה-20, לא היה הראשון או הגדול מבין הפסטיבלים הללו, אבל היה בו משהו חדש ומיוחד במינו - זו הייתה האווירה המיוחדת ששררה בו, של חירות, שוויון, שיתוף ואחווה - ביחד עם מוסיקה נפלאה.
וודסטוק, שהתקיים בין 15 ל-17 באוגוסט 1969, התקיים למעשה בעיירה בית אל שנמצאת לא רחוק מהעיירה וודסטוק בה הוא תוכנן מלכתחילה.
זה היה פסטיבל מוסיקה שפורסם במודעות בתור "3 ימים של מוסיקה, שלום ואהבה". המיקום שנבחר היה בעיירה וודסטוק, מקום שזכה להפוך לאטרקטיבי בשל העובדה ש"קולו של הדור", הידוע בשמו בוב דילן, בחר להתגורר בו. צחוק הגורל, אגב, היה שדילן עצמו לא ישתתף לבסוף בפסטיבל שיתקיים קילומטרים ספורים מביתו.
מארגני הפסטיבל חשבו שיבואו כמה עשרות אלפי אנשים ונדהמו כש-450 אלף צעירים זרמו לשדה החקלאי, שהוכשר כזירת פסטיבל זמנית. מה שהביא לנהירה לוודסטוק היה לא רק רשימת האמנים המרשימה, אלא גם כל המאבקים של חקלאים וכפריים באזור, שהתנגדו להיפים שפשטו על האזור וניסו למנוע אותו.
אפילו התכנית לגבות כסף מהמשתתפים קרסה, ביחד עם הגדרות שנפרצו תוך דקות, על ידי ההמונים הנלהבים שנהרו אליו ללא הפסקה. מעטים מהם באו עם פרחים בשיער, אבל זה הספיק כדי להצמיד להם מעתה את הכינוי "ילדי הפרחים", כינוי שיידבק בהיפים בני התקופה ויהפוך אותם לאגדה.
המופלא בוודסטוק היו המשתתפים בו. כל "ילדי הפרחים" התייצבו לפגוש את הדבק המאחד של התנועה ההיפית - המוסיקה הצעירה והמורדת שתבוצע בידי מוסיקאי הרוק הגדולים ביותר של התקופה. בוודסטוק לא נראו מבוגרים, אלא רק צעירים.
עם הופעות איקוניות של ענקי רוק ופולק כמו ג'ניס ג'ופלין, ג'ו קוקר, סנטנה, להקת The Who וג'ון באעז, וודסטוק עתידה להפוך לסמל של תרבות הנגד בארה"ב של שנות ה-60,.
עם שחר חתם את הלילה המשיח של הגיטרה, ג'ימי הנדריקס, בנגינת ההימנון האמריקאי. הוא ביצע אותו בדיסטורשן בוער, סמלי ואופייני. היו שראו במעשה הזה חוצפה, אבל היו גם רבים שראו בו פטריוטיות בועטת ועם זאת נאמנה של צעירים.
בזמן שמאחורי הקלעים היו לא מעט רגעים כאוטיים, שירותים שקרסו, סופת גשמים, מחסור אדיר במזון ותקלות מכל סוג וצבע, בימי הפסטיבל הוכיחו "ילדי הפרחים" שכמעט חצי מיליון איש יכולים לבלות ביחד במשך שלושה ימים, מבלי לגלוש לאלימות, לפשע או לריב ואז להמשיך בחייהם הרגילים.
וודסטוק היה בעיני רבים הרגע המכונן של תנועת "ההיפים" המורדת במוסכמות ומייצגת את תרבות-הנגד ההיפית שתהפוך את הפסטיבל לבלתי נשכח.
מה שהחל כרעיון נחמד ולא יומרני היה לפסטיבל מוסיקה אגדי ומהגדולים בהיסטוריה. בבת'ל, ניו יורק התאספו מעל 500 אלף איש ואישה, לשלושה ימים של שלום, אהבה ורוקנ'רול ויצרו תופעה תרבותית שעדיין מהדהדת.
יש הרואים בוודסטוק נקודת מפנה תרבותית וחברתית, אבל כמעט כולם מסכימים שהוא גם היה שירת הברבור והשיא שממנו תתחיל תנועת ההיפים להתפרק.
בשנים שלאחר מכן יהפכו רבים מההיפים לבעלי משפחות. הם יגלו שמוסיקה וסמים לא מפרנסים את הילדים ושהאידיאלים חשובים, אבל החיים פחות פשוטים משחשבו.
דווקא ילדיהם יהיו הדור שבאופן מסויים יגשים את האידיאלים של הוריו. כי בתרבות השיתוף של האינטרנט המוקדם של שנות ה-90 ובאווירת החופש שהוא נתן, של עולם ללא גבולות וללא תאגידים מסחריים או ממשלות. וודסטוק נותרה האבטיפוס של פסטיבלים מאז והפסטיבל שהפך לאגדה ייתן השראה ועידוד ליזמים להפיק פסטיבלים של מוסיקה בטבע.
אגב, בדיוק 30 שנה אחר-כך, בקיץ 1999, נערך פסטיבל וודסטוק נוסף. הפסטיבל הזה היה לאחד הפסטיבלים האלימים והמסוכנים שנערכו אי-פעם. כך חולפת תהילה שאין לה אולם...
כי אם בוודסטוק 69' ההורים שלהם קיימו פסטיבל שכולו שלום ואחווה, הפסטיבל של 99' היה אירוע מלא במקרי ונדליזם, אונס, אלימות והתפרעויות. שיאו היה בשריפה של במת הפסטיבל וציוד ההגברה. רק בנס לא הסתיים הפסטיבל המושמץ הזה באסון המוני ורב-נפגעים.
הנה סיפורו של פסטיבל וודסטוק המיתולוגי:
https://youtu.be/StFhvAIv3Js
חומרים מצולמים מהפסטיבל הקסום והמיתולוגי הזה:
https://youtu.be/Wyx053CNMag
תיאור הפסטיבל החשוב ביותר בתולדות הרוק:
https://youtu.be/Vv98-4eOJbU
לא חסרו גם תקלות ובעיות בפסטיבל שיצא משליטה:
https://youtu.be/EAGVGNWQ2Hc
ג'ניס ג'ופלין עם הקול הכי זועק בעולם שרה "נסה":
https://youtu.be/dBJnoMP1Uyc
להקת ה-Who במופע שערורייתי כרגיל, שוברת גיטרות:
https://youtu.be/fHTdrPL22-Y
שיר שיצא שנתיים אחר כך ומספר על וודסטוק - קרוסבי סטילס ונאש מ-1971:
https://youtu.be/HKdsRWhyH30
סרט תיעודי על איך התרחש הפסטיבל המדהים בוודסטוק:
https://youtu.be/jJ-HZ22HxNc?long=yes
וההופעות שלא פורסמו מהפסטיבל בוודסטוק:
https://youtu.be/PQMIIdiStpc?long=yes
"השומרוני הטוב" (Good Samaritan) הוא מושג שמתייחס לאדם שעוזר לאדם אחר, בלי כוונה כלשהי לקבל ממנו תמורה ומבלי לחשוב יותר מדי.
המושג בא ממשל שסיפר ישו הנוצרי למאמיניו ושהתבסס, כמו כל תורתו המוסרית של ישו, על היהדות - מהציווי העליון של "ואהבת לרעך כמוך".
אבת יש חוק כזה ממש.
"חוק השומרוני הטוב" הוא חוק שמחייב אנשים לעזור והוא חוקק במדינות שונות בארה"ב ובאירופה (חוק די דומה, אגב, לחוק הישראלי). "חוק השומרוני הטוב" מגן על אדם שמושיט עזרה לאדם אחר הנמצא בסכנה, מפני תביעה משפטית.
לפי החוק גם אם הוגשה עזרה לא נכונה ואף כזו שגרמה נזק, כוונתו הטובה מגנה עליו. יש המרחיבים את פרשנות החוק גם להכרח להגיש עזרה לנפגע. כוונת "חוק השומרוני הטוב" היא לשפר את נכונותם של אנשים לעזור ולא לאפשר להם לעמוד מנגד.
לפי החוק, לא צריך להמתין לאלטרואיזם, טוב לב שלא מצפה לתמורה, אלא יש לסייע בכל מקרה.
אנו יכולים לאמץ מזה להתנהגות האישית שלנו את הכלל - לעולם לא נעמוד מנגד וננסה לסייע לכל אדם שזקוק לעזרה, גם אם לא יוצא לנו מזה דבר.
הנה סרטון על משל השומרוני הטוב (מתורגם):
http://youtu.be/pMBSu_X10KI?t=15s
בסדרה המיתולוגית "סיינפלד" הוקדש פרק הסיום למקרה שבו עמדו גיבורי הסדרה מנגד ונתבעו על שלא סייעו לאיש שנשדד ברחוב ולעגו לו:
http://youtu.be/zPnK0NCn_MQ
וליד המקום בו התרחש לפי האמונה העניין יש היום אכסניית אורחים בשם זה (עברית):
https://youtu.be/uqXV23Ivj_0?long=yes
