אילתור (Improvisation) במוסיקה הוא יצירה של מוסיקה חדשה, באופן ספונטני, ממש תוך כדי ביצוע. מדובר בתהליך יצירתי בו הנגן, המוסיקאי, מחבר וממציא מנגינות, הרמוניות ומקצבים, תוך כדי נגינה.

באילתור סולו, למשל, המוסיקאי ממציא את המלודיה (מנגינה), תוך כדי נגינה וללא תכנון מוקדם. נגינה באילתור נפוצה במיוחד בסגנונות מוסיקליים כמו ג'אז, בלוז ורוק, בו סולו הגיטרה הוא כמעט אבן הראשה של הסגנון, אך ניתן למצוא אימפרוביזציה של נגנים גם במוסיקה עממית ובז'אנרים נוספים.

מעבר לשליטה גבוהה בכלי הנגינה והפגנת היכולת הטכנית, האלתור משלב בתוכו הבעה של רגשות ומצבי רוח על ידי הנגן ולא פעם אפילו יצירת תקשורת עם נגנים אחרים, במיוחד כשהם מאלתרים ביחד, קשובים זה לזה ומגיבים בזמן אמת ובאופן ספונטני.

לרוב מוכר האילתור בתחום המנגינה, כאילתור מלודי בו הנגנים ממציאים מנגינות חדשות, אך יש והאילתור הוא אילתור הרמוני, בו פסנתרן, למשל, ממציא אקורדים חדשים, או אילתור קצב בשינויים על הקצב וסולו של תופים או כלי הקשה.

האילתור הוא דרך נהדרת למוסיקאים לחקור ולהפגין את היצירתיות שלהם ולהתחבר למוסיקה בצורה עמוקה, יותר מביצוע בלבד. לאלתר זו ללא ספק חוויה מאתגרת, לפחות בהתחלה ולנגנים צעירים, אך בהמשך היא מתגמלת במיוחד וכלי ביטוי ייחודי ועשיר.

האילתור כמובן יכול להיות לא רק במוסיקה. יש אילתור בריקוד, תיאטרון אימפרוביזציה שמתבסס על זה שהשחקנים מאלתרים על המקום ולא פעם אפילו בהתבסס על רעיונות מהקהל, סצנות בסרטים בהן הבמאי נותן חופש לשחקנים לאלתר, כדי לקבל משחק אותנטי וספונטני יותר.


הנה האילתור בנגינת ג'אז:

https://youtu.be/ggnk1fCQENw


פסנתרן מאלתר בנגינת סולו:

https://youtu.be/6wxwQy8sXSg


תוך דקה - הקלטת ליווי בלופ על מקלדת מיניאטורית ואז אילתור:

https://youtu.be/nB1xt78S7m0


בקולנוע:

https://youtu.be/mQgZjRf-xmY


אילתור בריקוד קונטקט:

https://youtu.be/mlxTyKI0aMU


אילתור ווקאלי באמצע שיר של הדר נחמיה הישראלית:

https://youtu.be/qYpYzf3xlAc


ומוצרט מאלתר בסצנה מהסרט "אמדאוס" על יצירה ששמע רגע לפני:

https://youtu.be/9jlQiHHMlkA

אילתור (Improvisation) הוא מהמרכיבים החשובים ביותר בנגינת ג'אז. כשנגן מאלתר מוסיקה, הוא ממציא אותה בזמן הנגינה, ללא הכנה מוקדמת או הלחנה מראש - באופן ספונטני. האילתור המוסיקלי מושפע ממצב רוחו, מהאווירה מסביבו ברגע הנגינה, מהחיבור שלו לנגנים האחרים שבהרכב וכדומה.

בסגנונות הראשונים של הג'אז, כמו הדיקסילנד, הביג בנד והסווינג, התבסס האלתור על המנגינה. בהמשך ההיסטוריה של הג'אז, בסגנון הביבופ, השתנה גם האלתור באופן מהותי. בביבופ החלו האילתורים להתבסס ברובם על ההרמוניה, כלומר על האקורדים המורכבים של הביבופ, אלו שמלווים את המלודיה, אך מנגינת הקטעים.

האילתור בג'אז הוא מרכזי ומסימני ההיכר של הסגנון. מלבד מוסיקה עממית של ארצות וחברות שונות בעולם, אין כמעט סגנון מוסיקלי שהאילתור הוא כל כך מרכזי בו, כמו במוסיקת הג'אז, במיוחד לא במוסיקה אמנותית.

במוסיקה הקלאסית, למשל, נהג לאלתר הסולן שניגן עם התזמורת בקונצ'רטו, בסוף הפרק הראשון של היצירות הללו. כיום הנוהג הזה כמעט ולא קיים. במקומו נוהגים לבצע ביצירות אלה של הקונצ'רטו את אילתורי העבר של גדולי הכנרים, אילתורים שנרשמו בתווים ונשמרו "לטובת הדורות הבאים"...


הנה מוסיקאי ג'אז מדגים אילתורי ג'אז:

https://youtu.be/-_HwIpDhx9I?t=9m13s&end=11m17s


הדגמה של אימפרוביזציה, אילתור בפסנתר:

https://youtu.be/XwZqmVaAaRg


אילתור קולי של אמן הג'אז בובי מקפרין:

https://youtu.be/8eH8jS0DyO0


פסנתרן הג'אז הצרפתי פסקל ווינץ מדגים אילתור ג'אז נהדר:

https://youtu.be/QBzHqW4V3lA


והרצאת טד על האילתור:

https://youtu.be/9z689tFlH0g?long=yes

הסצנה של 'תה מדבר אלי (You Talkin' to Me?) מתוך הסרט "נהג מונית" נחשבת לאחת הסצנות הטובות בתולדות הקולנוע. זו סצנה אותנטית, בה הדמות שאותה מגלם השחקן הראשי רוברט דה נירו עומדת ומדברת אל עצמה, כשהיא ניצבת אל מול המראה.

המדהים הוא שאת הסצנה הזו הבמאי והיוצר של הסרט, מרטין סקורסזה, כלל לא כתב. הוא פשוט צילם אותה.

הסיפור הוא שכשהם התכוננו לצלם אותה, רוברט דה נירו לא ראה דיאלוג בתסריט. הוא שאל את סקרוסזה איפה הטקסט והבמאי הנודע ענה לו "אתה השחקן, תמצא אתה..."

דה נירו החל להתאמן ועשה ניסיונות משלו על הדיאלוג ובשקט בשקט סקורסזה החל לצלם אותו.

הסצנה שנכנסה לסרט הייתה מצויינת באופן לא רגיל וצולמה בספונטניות גמורה, מתוך התרגול והאילתור של דה נירו, כחזרות לקראת הצילום ואפילו בלי הודעת "אקשן!" של הבמאי.

התוצאה כאמור, היא מאסטרפיס. אחת הסצנות האמינות, המרתקות והמעניינות בתולדות הקולנוע, אפילו בקנה מידה של סקורסזה עצמו, אחד היוצרים האיכותיים בתולדות המסך הגדול.


הנה הסצנה:

https://youtu.be/-QWL-FwX4t4


כאן היא משולבת בסרטון שמסביר את עיקרון האילתור:

https://youtu.be/mQgZjRf-xmY


הזמנה ליום ההולדת של דה נירו:

https://youtu.be/HCfJY3eiebc


וההסבר המרתק של סוף הסרט:

https://youtu.be/ByLEIKTjgtk?long=yes

סטריט דאנס (Street dance), בעברית "ריקוד רחוב", הוא כינוי לאותם ריקודים וסגנונות ריקוד שנולדו ברחוב, לצלילי הבום בוקס או הטלפון שמחובר למגבר על סוללות. ביניהם בולטים היום הברייקדנס והפופינג.

אלה ריקודים מכל הסוגים והסגנונות, שבמקום ליצור אותם בסטודיו למחול או על ידי כוראוגרפים, יצרו אותם חבר'ה, באופן עצמאי ולא פעם גם מתוך חוסר ידע שמביא לתנועות מדויקות להפליא, יצירתיות רבה, שליטה גופנית מדהימה, וירטואוזיות מרהיבה, תיאום מופלא ופתרונות המצאתיים מרתקים לבעיות כוראוגרפיה שונות.

וצריך להבהיר שמרבית רקדני הסטריטדאנס האמיתיים לא למדו ריקוד. אלה רקדני רחוב, לא פעם בני נוער, המתגבשים ללהקות עצמאיות וחבורות הרוקדות בכיכרות הומי-אדם, כשכובע מונח למולם, כך שהעוברים והשבים יוכלו לשים מטבע ולהעריך את יצירתם וכישרונם.

הרחק מהסטודיו למחול, הסטריט דאנס נוצר בתרגולים אינסופיים בחצרות הבתים, בפארקים, במועדוני נוער ובמגרשי ספורט. לא פעם מתאמנים עליו גם במועדוני לילה או אחרי חזרות של מחול ממוסד, רקדנים שרוצים ליצור גם אמנות ריקוד אלטרנטיבית, אורבנית, חברתית, חצופה ושובבה. לא פעם אף כזו שמאתגרת את המחול האמנותי ואומרת לו "זוז!"

מרבית ריקודי הסטריטדאנס כוללים אילתור ותנועות גוף חדשות. לרוב הם מחייבים גם יכולת אקרובטית ומכילים תמיד, לצד המאפיינים החברתיים, גם נתונים פיזיים מרשימים.


הנה מקבץ של ריקודי סטריטדאנס במיקס מרהיב מהסרטים:

https://youtu.be/es6xywE9NP0


סטריטדאנס באטל - קרב רקדנים בפריז:

https://youtu.be/VLcKX1f9tnM


לא פעם הוא גם מתבטא בפלאש מוב:

https://youtu.be/4Ch3MWQG3CE


סרט מרהיב על ריקודי רחוב הוא "סטריטדאנס 2":

https://youtu.be/XxGDw5blQSY


גם בריאליטי הם יודעים להפציץ:

https://youtu.be/sQ48Llzyy5s


וסטריטדאנס אמיתי ברחוב בווינה:

https://youtu.be/4JeiUDkpwSc?t=2m38s?long=yes

זה קרה בשנת 1747 כשבארמונו של פרידריך השני, מלך פרוסיה, ביקר "המלחין המאלתר" יוהן סבסטיאן באך. באך היה ידוע בחייו פחות כמלחין ויותר כנגן מצוין וכמאלתר בחסד, מי שיכול להמציא על הרגע, כלומר ממש במקום, מנגינות נעימות לאוזן ומתוחכמות ביותר.

המלך המארח החליט להשתעשע מעט וביקש מאורחו לנגן אילתורים על מנגינה שניגן לו. באך החל מיד לאלתר פוגה על המנגינה שניגן המלך. האילתור היה מוצלח ובאך קיבל הרבה מחיאות כפיים וכבוד מהמלך הנלהב.

מעט אחרי שחזר באך לביתו, הוא החליט להלחין על בסיס הנושא של המלך מספר פוגות וקנונים. הוא גם החל ליצור פוגה ב-6 קולות. כל הקטעים שיצר היו לחלק מיצירה חדשה שלו, יצירה מונומנטלית שזכתה לשם "המנחה המוסיקלית" (The Musical Offering).


הנה קטע מהמנחה המוסיקלית:

https://youtu.be/z4STsIzfBNI


עוד מ"המנחה המוזיקלית" בגיטרה:

https://youtu.be/WTdsBQhoCWk


וביצוע ארוך של חלקים מהמנחה המוסיקלית:

https://youtu.be/23yNGer9Wqs?long=yes

אומרים שהג'אז גדל בכל מקום, אבל הוא נולד בניו אורלינס. במאה ה-19 ולפניה הייתה העיר הזו העיר הקוסמופוליטית ביותר, אבל גם מוקד לסחר בעבדים ולעבדות, גם אחרי שלינקולן שחרר את העבדים לחופשי.

וכאן, בעיר הזו, ייצרו ממשיכיהם של אותם עבדים נרמסים את הסגנון המוזיקלי המתוחכם והמרהיב ביותר שיצרה אמריקה ויביאו את כל ההשפעות הטובות שזכו להן לידי יצירות שעתידות להביא את התרבות של אמריקה לגדולים בהישגיה האמנותיים.

הג'אז הוא סוג של חופש, חירות לאלתר, להמציא בעצמך ולשיר את היופי או הכאב של החיים, גם ברגעים הקשים של העבדות והעוני המחפיר. כבר כשהגיעו העבדים מאפריקה אל אמריקה, כשעוד לא ידעו מילה בשפת המקום ועבדו מצאת החמה ועד לצאת הנשמה - כבר אז הם מצאו את החופש לשיר תוך כדי העבודה בשדות ועל מסילות הרכבת, בשמש הלוהטת ובקור המקפיא של החורף.

השירה הזו, על בסיס קבוע אבל עם שלל אילתורים והמצאות, אף אחד הרי לא רשם שם בתווים, תוליד את ג'אז ניו אורלינס (New Orleans Jazz), הסגנון של הג'אז שהתפתח בעיר ניו אורלינס והוליד את הג'אז המוקדם ואת כל מה שאנו מכירים היום.

קינג אוליבר, באדי בולדן, לואי ארמסטרונג וג'לי רול מורטון הם החשובים שבמוסיקאים שבלטו בסגנון זה.


הנה סיפור ותיאור הג'אז של ניו אורלינס בקצרה:

https://youtu.be/5SS9EnD_-_Y


והדגמה של האילתור המשותף:

https://youtu.be/EadpcjMB_2s