האימפרסיוניזם היה זרם אמנותי בפאריס שהצייר מַאנֶה הוא מייסדו. על הזרם האימפרסיוניסטי נמנים הציירים מוֹנֶה, רֶנוּאַר וגם דֵגָה.

אמני האימפרסיוניזם דגלו בתיאור הטבע על פי הצבעים שלו, חילופי האור שבו והתחושות שיש למסתכל בו. ציורים אימפרסיוניסטיים מצוירים במשיכות מכחול רופפות והם עשירים באור, ניצנוצים והשתקפויות, שהאמן רואה כחלק מהחוויה של מה שצייר.

עם מה שנתפס כ"כתם הצבע האימפרסיוניסטי", הסגנון הזה ראה באופן שונה לגמרי מהציור המדוייק והנאמן למציאות של סגנונות העבר, במיוחד מסגנון הריאליזם, ששאף להציג את המציאות בדיוק כמו שהיא.

במקום לנסות ו"לצלם" את הפרטים בציוריהם, ציירו האימפרסיוניסטים את האופן שבו נתפסת המציאות על ידי המתבונן.

חוץ מאדגר דגה, שהעדיף את הסטודיו, נטו שאר האימפרסיוניסטים לציור ספונטני ובאוויר הפתוח (Plain air).

כי ברצונם לחקור את השפעת האור על העצמים ולהדגיש את שינויי האור והתנועה המהירים, הרבו האימפרסיוניסטים לצייר את העולם בצבעים בהירים ובמשיכות מכחול מהירות.

גם מלחינים כמו דביסי, ראוול ודה-פאייה אימצו חשיבה זו ויצרו את המוסיקה האימפרסיוניסטית, המשתמשת בסולמות פחות יציבים, בחסכנות רגשית ובכלים שלא היו מרכזיים בתזמורת הסימפונית, כגון נבל וחליל (ופחות במיתרים). הם גם כתבו מוסיקה עם הרמוניות שונות מהמקובל. בכל השיטות הללו עשו שימוש כדי להעביר את המסר הרגשי, אבל ללא הרגשנות של הסגנון והתקופה הרומנטית.

ההרמוניה האימפרסיוניסטית, אגב, הייתה חדשנית ואפילו מהפכנית לזמנה. היא תשפיע על המוסיקה של המאה ה-20. בדיעבד היא אף עתידה להיות אחד ממקורות ההשפעה המפתיעים על ההרמוניה של סגנון הג'אז, סגנון מוסיקלי שיתפתח מצידו השני של האוקיינוס האטלנטי - בארצות הברית של אמריקה.

הפָּסל החשוב אוגוסט רודֶן סייע לאימפרסיוניזם, כשפיסל לעיתים בלא להשלים את הפסל והשאיר חלק מהאבן בלתי מעובד. בניגוד לזלזול והעלבונות שלהם זכו האימפרסיוניסטים הצעירים, נגד רודן הנערץ התקשו המבקרים להעביר ביקורת ולטעון בזלזול שאינו יודע אמנות. כך סייע רודן לקבלת הסגנון על ידי הציבור ואיפשר לאמנים המוכשרים שיצרו את האמנות האימפרסיוניסטית לזכות במקומם המכובד ופורץ הדרך בתולדות האמנות.


הנה סקירת סגנון האימפרסיוניזם (עברית):

https://youtu.be/IkqFOqcvARs


סיפורו של האימפרסיוניזם:

https://youtu.be/HTOO-ukvs4g


באנגלית על האימפרסיוניזם:

https://youtu.be/yyIFzRs4qQ8


סיפורם של האמנים האימפרסיוניסטים:

http://youtu.be/9RHGbWBgDvI


הסבר על הזרם האימפרסיוניסטי מתוך סקירה על "חבצלות המים" של קלוד מונה:

http://youtu.be/rVNakLfaimw?t=39s


ציורים אימפרסיוניסטיים מפורסמים:

http://youtu.be/kuOonogw-TM


ומצגת וידאו של עבודות אימפרסיוניסטיות:

http://youtu.be/U4yDLmZXi0w

היה זה הצייר הצרפתי קלוד מונה, שקרא לציור שלו משנת 1872 בשם "התרשמות, זריחה" (Impression, Sunrise). הוא לא יכול היה לדעת ששם הציור יהפוך לשמה של תנועה אמנותית שלמה וחשובה בתולדות האמנות.

היה זה מבקר פריזאי בשם לואי לרוי שלעג לאמנים הצעירים שציירו כמו מונה וקרא להם בהתייחס לציור "איפרסיוניסטים".

הביקורת השלילית והלעגנית של המבקר על עבודותיהם ה"לא גמורות", הגסות והמרושלות לא עזרה לו... בתוך שנים מספר הפכו הכינוי שנתן להם והתנועה האמנותית עצמה, להצלחה מסחררת בעולם האמנות.


הנה סיפורו של הציור "התרשמות, זריחה" של קלוד מונה:

https://youtu.be/6mRXDvPEeHU


והתרשמות עם מוסיקה של שופן:

https://youtu.be/ZRopKIe4EZo

הציור "ארוחת בוקר בבית הסירה" (Luncheon of the Boating Party), או בשמו הפופולרי "סעודת השייטים", של הצייר האימפרסיוניסט פייר אוגוסט רנואר צויר בשנים 1881-1882. הציור תיאר היטב את האווירה של קהילת האמנים בפאריס. הציור הזה מציג ארוחה על מרפסת מסעדת מועדון השייט שעל נהר הסיין.

רנואר אהב לכלול את חבריו בציוריו ו'סעודת השייטים' הוא בדיוק כזה. בין הדמויות בציור נראים מי שתהיה אשתו אלין שריגו וההשראה הגדולה בציוריו, אוחזת כלב בידה וחבר נוסף שלו, הצייר גוסטב קליבוט, שדמותו נראית בפינה הימנית למטה.

הציור משתמש בגוונים וצבעים בהירים ובשימוש רך באור, כדי להעביר את התחושה של יום נעים ושל האווירה הידידותית מסביב לשולחן. הוא גם מצייר מעגל חיצוני של חברים, מסביב למעגל הסועדים ובכך מחזק את תחושת ההנאה של כולם מהאירוע.

בהשפעת הצילום שהפך נפוץ באותה תקופה, רנואר גם מציג דמויות שממשיכות אל מחוץ לציור, חלקי דמויות, ממש כאילו צילם את ההתרחשות. הוא גם בונה את ההתרחשות כך שהצופה יחוש כחלק מהמשתתפים באירוע ואין חיץ בינו לבין הדמויות שבציור.

אוגוסט רנואר היה ממייסדי הזרם האימפרסיוניסטי ומהציירים הבולטים ביותר בסגנון. הייחודיות שלו באה לידי ביטוי בין השאר ביכולתו להציג תנועה בציוריו. הוא הירבה לצייר נשים ולא פעם יצא לארצות אחרות, כמו איטליה, אלג'יר וסיציליה וספג השראה לאמנותו.


הנה הציור "ארוחת בוקר בבית הסירה" של אוגוסט רנואר:

https://youtu.be/feCG2zfzflo


הבה נתמקד בפרטים מתוך הציור:

https://youtu.be/BqW8opdl8m0


והנה הציור מתחבר לפסל שמציג את כל הדמויות מהציור בתלת-ממד:

https://youtu.be/miC_Uu-OFno

האמן הצרפתי אדגר דגה ידוע מאד בציורי הרקדניות והמחול שלו. אבל לא רבים מכירים את הפסל היחידי של דגה "רקדנית צעירה בת ארבע עשרה" (Little Dancer of Fourteen Years). הפסל נוצר בשנת 1880 והוא היצירה הפיסולית היחידה שהציג דגה בימי חייו. את שאר פסליו יצר כמודלים לצורך הציור ורק בזכות חברו ששמר תבניות שלהם הם שוחזרו אחרי מותו לפסלי ברונזה מרהיבים.

הפסל המקורי, בגובה של כ-99 ס"מ, מציג את דמותה של רקדנית בלט צעירה העומדת על כן נמוך העשוי עץ. גופה של הרקדנית עשוי שעווה צבועה שנועדה לחקות צבע של עור אנושי. דגה הוסיף לפסל פריטים נוספים כמו חצאית הבאלט האמיתית, פאה וסרט לשיער.

מבחינתו נועדו הפריטים הללו להוסיף מראה אמיתי לדמות הרקדנית. אמנם "רקדנית קטנה בת ארבע עשרה" אינו פסל ששייך לסגנון ה"רדי מייד", בו נאספים חפצים יומיומיים ליצירות אמנות, אבל הוא הקדים את הרעיון הזה במעט.

כיום יודעים חוקרי האמנות לספר שהדמות בפסל היא תלמידת באלט בשם מריה ון גותהם. הוא הוצג בתערוכה השישית של קבוצת האמנים האימפרסיוניסטיים בשנת 1881. מבקרי האמנות ביקרו אותו קשות כפסל "מכוער" ו"מגוחך".

בשנים שלאחר הצגתו של הפסל, יצרו ממנו עותקים רבים, שפוזרו מוזיאונים בעולם. כיום שווה הפסל המקורי מיליוני דולרים.


הנה סרטון על הפסל המהפנט "רקדנית קטנה בת ארבע עשרה" מאת אדגר דגה:

https://youtu.be/Swh6pYdeR_8


עוד הסבר קצר:

https://youtu.be/ioAd1_KwZ2M


וסרטון נוסף של פסל הרקדנית:

http://youtu.be/Nrimokda5Mo

הכפר ג'יברני (Giverny) הוא כפר צרפתי קטן שנמצא באזור נורמנדי, על גדות נהר הסיין. זהו הכפר שבו חי ופעל במשך כמעט 40 שנה הצייר קלוד מונה. לראשונה התגלה הכפר לבכיר האימפרסיוניסטים קלוד מונה בעת שנסע ברכבת וראה אותו במקרה מהחלון. הוא כל כך התלהב מיופיו המתפרץ שהחליט לעבור ולהתגורר בו. לאחר שחסך פרוטה לפרוטה הוא רכש בכפר המרוחק מפאריס בית ושטח שעליו החליט לנטוע גן. עשר שנים עמל מונה על הקמת ועיצוב הגן. הוא יקפיד על איזון והרמוניה, שלווה וסדר ובשנים הבאות הוא יצייר בו ובהשראתו רבים מציוריו.

בגן אפשר לראות את הגשר היפאני המפורסם מציוריו של הגאון, אך הוא גם שופע חבצלות מים רבות, אותן נימפאות שהופיעו ביפים שבציוריו. יש בו גם אגמים זעירים עם השתקפויות מושלמות, אוסף של עצים וערוגות פרחים צבעוניים, ציוצי ציפורים ועוד. מונה טיפח את הגן בצורה מיוחדת. דומה שהוא גן של צבעים ולא סתם של פרחים. לא מסודר מדי או מופרד בצבעיו אלא טבעי ומתפרץ. בבת אחת ובמבט אחד ניתן לקלוט את שלל צבעי הקשת.

בגנים שאותם טיפח האמן המפורסם ובשטחם צייר חלק מיצירותיו המוכרות ביותר, מתהלכים כיום מאות אלפי תיירים בכל שנה. ציוץ הציפורים והמים המפכים ממלאים את הלב בתחושה שציוריו של מונה התעוררו לחיים. המעניין הוא שהציוריו ניסו להעביר את תחושות האמן בגנו שלו ולהנציח אותו, כך שבמבט אחד הם יזכירו את הגן המופלא. אבל התחושה אצל המוני המבקרים, רובם מכירים כבר את ציוריו, היא הפוכה - הגן הוא שמזכיר להם תמונה אימפרסיוניסטית.


הנה הגן בג'יברני שבו צייר קלוד מונה את ציוריו המפורסמים:

http://youtu.be/BMey7gOLEgY


עוד מהגינה של מונה שבכפר גיברני:

http://youtu.be/m_4_RqpWfmU


ובגן גיברני הכל מתגבש לכדי תמונה אימפרסיוניסטית:

http://youtu.be/rVNakLfaimw

הצייר האימפרסיוניסט פייר אוגוסט רנואר (Pierre-Auguste Renoir) היה ממייסדי הזרם האימפרסיוניסטי, מהציירים הבולטים ביותר בסגנון וממעצביו. הייחודיות שלו באה לידי ביטוי בין השאר ביכולתו להציג תנועה בציוריו. הוא הירבה לצייר נשים ולא פעם יצא לארצות אחרות, כמו איטליה, אלג'יר וסיציליה וספג השראה לאמנותו.

רנואר הרבה לצייר אנשים ובעיקר נשים. דוגמאות לכך אפשר למצוא בין ציוריו דוגמת "שתי נערות ופסנתר" ו"נערה מתרחצת" ו"ניני לופז בגינה".

אבל התופעה המדהימה והלא תמיד ידועה היא שלצד הצלחתו של רנואר התפתחה כבר מאז ימי האימפריוניסטים שעליהם הוא נמנה, תופעה הפוכה, של שנאת רנואר. ומה שמדהים הוא שלא זו בלבד שזו אינה תופעה חדשה, היא מתחדשת ומתפרצת שוב ושוב, כמו אש תמיד שמתקיימת כבר מעל 100 שנה!

איך קרה שהצייר האימפרסיוניסטי ששמו הוא אולי המוכר ביותר, הוא גם אחד האמנים השנואים בתולדות האמנות, הן על מומחי אמנות והן על לא מעט אמנים?

העניין הוא שרבים רואים ברנואר נטע זר באימפרסיוניזם הצרפתי, מעין טרמפיסט על קבוצת המהפכנים והחדשנים של הציור במאה ה-19 ומי שיתחילו את התנועה לעבר המודרניזם של המאה ה-20. כי בניגוד לחברים אחרים בתנועה, הטענה היא שרנואר עסק במודרניזם בצורה הפחות עמוקה והיותר מגושמת ושטחית. ציוריו, לטעם המתנגדים להערצתו, היו מצועצעים, דביקים ואפילו סתמיים. אם חבריו לתנועה האימפרסיוניסטית שיחקו עם אור וצל בצורה חקרנית ומרתקת או העלו ביקורת חברתית נועזת, הוא עשה כרצונו והשתולל עם צבעים, מבלי קו אמנותי ברור ומוחשי, כשציוריו נראים לטעמם כמו עיסה דביקה של צבע שהונחה על הבד, על ידי צייר גרוע.

המחאות נמשכות, כשלא פעם מוצאים עצמם המפגינים נגד עוד תערוכה של יצירות רנואר בעולם, קבוצות האוהדות אותו ודורשות שימשיכו להציג את אמנותו הפיוטית. אנו נציין שהרבה ביקורת דומה לזו שמטיחים ברנואר, הושמעה בתקופות שונות כלפי רבים מהמודרניסטים שיבואו במאה ה-20. אמנם רק רנואר הפך לכליא ברק כל כך מותקף, בנחשולים של תיעוב ובוז מהסוג שמתחדש אחת למספר שנים, אבל אם זה מראה משהו הרי זה שמסתבר שגם חובבי אמנות יכולים להיות חסרי תרבות...


הנה סיפור חייו של אוגוסט רנואר:

https://youtu.be/hF_nArPfEgs


על דיוקן שצייר ומדגים משהו מהדרך שבה נהגו באמן כבר אז (עברית):

https://youtu.be/Wrd1LTX36f4


מציוריו המקסימים של אוגוסט רנואר:

https://youtu.be/NXxuuvCD4rY


סרטון נדיר מ-1915 שבו רואים את אוגוסט רנואר מצייר:

https://youtu.be/_V62aT_K8Zw


כך מציירים בסגנון רנואר בסדנת טלוויזיה מרתקת:

https://youtu.be/5dzgURDbyhY?long=yes


ותכנית חינוכית על אוגוסט רנואר (עברית):

https://youtu.be/VN6snj9bo8g?long=yes

הצייר האמפרסיוניסטי קלוד מונה הוקסם מחבצלות מים. בחייו הוא צייר יותר מ-250 ציורי שמן של "נימפאות", חבצלות המים שהקסימו אותו כל כך. כל הציורים צוירו בגן הפרחים שהיה שיצר מונה בביתו שבז'יברני, מרחק של שעה מפאריס.

בשנת 1927, זמן קצר לאחר מותו של קלוד מונה, נפתח חלל ייעודי בחממת גני הטווילרי שבפאריס להצגת שמונה מציורי חבצלות המים מהסדרה החשובה הזו.

מחירי התמונות הללו כבר הגיעו לשיאים, כשלאחרונה נמכרה אחת התמונות מהסדרה ב-41 מיליון לירות שטרלינג.


הנה סרטון על חבצלות המים של קלוד מונה:

http://youtu.be/ehlGxB_v_0w?t=13s


גן הפרחים בביתו של מונה בז'יברני, המקום בו הוא חי וצייר את חבצלות המים:

http://youtu.be/rVNakLfaimw


והסבר מעמיק על היצירה:

https://youtu.be/fd-Me3EBGYY?long=yes

הצייר פסל האימפרסיוניסט הצרפתי אדגר דֵגָה (Edgar Degas) התעניין מאד בתנועה החולפת ונודע כמי שהדמות האנושית היא הנושא העיקרי של ציוריו.

הוא הירבה לצייר פעילויות אמנותיות וספורטיביות שבמרכזן התנועה, כגון קונצרטים של מוסיקה, מרוצי סוסים, נשים עובדות או רוחצות באמבטיה ובמיוחד - רקדניות באלט, נושא שהיה חביב עליו מאד והוא היה הראשון והבולט המתעדים שלו.

דגה, שצייר את הרקדניות על הבמה, מאחורי הקלעים ובמהלך החזרות, הצליח להעביר היטב את האסתטיקה והיופי בבלט וגם את קשיי הרקדנים (ובעיקר הרקדניות) בתרגול ולימוד הבלט.

אבל אדגר דגה לא בילה את זמנו בציור בזמן אמת של שיעורי הבלט והחזרות למופעים בפריז. הוא נהג לצלם אותם ואז צייר בסטודיו שלו, מה שהיה שימוש חדשני בטכנולוגיה זו, מכיוון שהצילום היה די חדשני בתקופתו.

דגה חידש בציוריו לעולם האמנות גם בעיקרון נוסף, שהיה לא פחות ממהפכה באמנות הציור - הוא הראשון שאיפשר לדמויות ולעצמים להיחתך על ידי מסגרת התמונה ולא ראה חובה לצייר את כל הדמות. עד אז נהגו לפי מסורת הציור, לצייר את הדברים החשובים בשלמותם. כלומר, הגישה הזו שלו הייתה גישה מהפכנית וחדשנית בצורה לא רגילה, שהיום אמנים מתייחסים אליה כמובנת מאליה.


#האימפרסיוניסט השונה
בשונה מציירים אחרים בתנועה האימפרסיוניסטית, דגה זלזל בנטייה של אימפרסיוניסטים אחרים לצייר באוויר הפתוח (Plain air).

הוא גם פחות נטה לציור באופן ספונטני, כמוהם. כך כמעט כל פסליו נוצרו על ידו כמודלים לצורך הציור ורק בזכות חברו ששמר תבניות שלהם הם שוחזרו לפסלי ברונזה מרהיבים.

דגה גם לא מיהר לאמץ את כתם הצבע האופייני לאימפרסיוניסטים וציוריו הרבה יותר מוחשיים וריאליסטיים משל האחרים.


הנה סיפור חייו של דגה:

https://youtu.be/HUuqrLawzjo


אמנותו של אדגר דגה בווידאו:

https://youtu.be/odmsHcU5F9c


סרטון אנימציה בהשראת האמנות של אדגר דגה:

http://youtu.be/2610ggGN2-M


ציורי המחול של אדגר דגה:

https://youtu.be/En4ds6Pc8Us


עוד מציורי הבאלט של דגה:

https://youtu.be/EFI0LSEIvcQ


סרטון נדיר וקצר שבו רואים את דגה הזקן פוסע ברחובות פאריס ב-1915:

https://youtu.be/KET94NlM7Ys


תערוכת וידאו של מאות מציוריו:

https://youtu.be/7XNSLN77-Rs?long=yes


ותכנית חינוכית על אדגר דגה (עברית):

https://youtu.be/KU48vSOlQMU?long=yes