האימפרסיוניזם (Impressionism) היה זרם אמנותי בפאריס שהצייר מַאנֶה הוא מייסדו. על הזרם האימפרסיוניסטי נמנים גם הציירים מוֹנֶה, רֶנוּאַר, דֵגָה ופיזארו.

אמני האימפרסיוניזם דגלו בתיאור הטבע על פי הצבעים שלו, חילופי האור שבו ובעיקר את התחושות שיש למתבונן בו. ציורים אימפרסיוניסטיים מצוירים במשיחות מכחול רופפות והם עשירים באור וצל, ניצנוצים והשתקפויות שהאמן רואה כחלק מהחוויה של מה שצייר.

עם מה שנתפס כ"כתם הצבע האימפרסיוניסטי", הסגנון הזה ראה באופן שונה לגמרי מהציור המדוייק והנאמן למציאות של סגנונות העבר, במיוחד מסגנון הריאליזם, ששאף להציג את המציאות בדיוק כמו שהיא.

כשקלוד מונה בחר במילה "התרשמות" לכותרת ציור בו הוא הנציח את נמל לה האבר, הוא לא שיער שהכותרת הזו תהפוך למושג, שיתאר את מה שהעבירו הוא וחבריו האמנותיים בציוריהם. זה קרה כשמבקר לעג לקבוצת האמנים וכינה אותם בלעג "אימפרסיוניסטים" (בעברית "מתרשמים") והם דווקא אימצו את המילה והגדירו את עצמם ככאלה.

ה"אימפרסיוניסטים", במקום לנסות ו"לצלם" את הפרטים בציוריהם, ציירו את האופן שבו הם מתרשמים מהמציאות, כלומר את ההתרשמות שלהם ממנה.

חוץ מאדגר דגה, שהעדיף את הסטודיו, נטו שאר האימפרסיוניסטים לציור ספונטני ובאוויר הפתוח (Plain air). כי ברצונם לחקור את השפעת האור על העצמים ולהדגיש את שינויי האור והתנועה המהירים, הרבו האימפרסיוניסטים לצייר את העולם בצבעים בהירים ובמשיכות מכחול מהירות.

גם מלחינים כמו דביסי, ראוול ודה-פאייה אימצו חשיבה זו ויצרו את המוסיקה האימפרסיוניסטית, המשתמשת בסולמות פחות יציבים, בחסכנות רגשית ובכלים שלא היו מרכזיים בתזמורת הסימפונית, כגון נבל וחליל (ופחות במיתרים). הם גם כתבו מוסיקה עם הרמוניות שונות מהמקובל. בכל השיטות הללו עשו שימוש כדי להעביר את המסר הרגשי, אבל ללא הרגשנות של הסגנון והתקופה הרומנטית.

ההרמוניה האימפרסיוניסטית, אגב, הייתה חדשנית ואפילו מהפכנית לזמנה. היא תשפיע על המוסיקה של המאה ה-20. בדיעבד היא אף עתידה להיות אחד ממקורות ההשפעה המפתיעים על ההרמוניה של סגנון הג'אז, סגנון מוסיקלי שיתפתח מצידו השני של האוקיינוס האטלנטי - בארצות הברית של אמריקה.

אגב, הפָּסל החשוב והנערץ אוגוסט רודֶן היה מהיחידים שסייעו לאימפרסיוניזם הצעיר, כשפיסל לעיתים בלא להשלים את הפסל והשאיר חלק מהאבן בלתי מעובד. בניגוד לזלזול והעלבונות שלהם זכו האימפרסיוניסטים הצעירים, נגד רודן הנערץ התקשו המבקרים להעביר ביקורת ולטעון בזלזול שאינו יודע אמנות. כך סייע רודן לקבלת הסגנון על ידי הציבור ואיפשר לאמנים המוכשרים שיצרו את האמנות האימפרסיוניסטית לזכות במקומם המכובד ופורץ הדרך בתולדות האמנות.


הנה סקירת סגנון האימפרסיוניזם (עברית):

https://youtu.be/IkqFOqcvARs


סיפורו של האימפרסיוניזם:

https://youtu.be/HTOO-ukvs4g


באנגלית על האימפרסיוניזם:

https://youtu.be/yyIFzRs4qQ8


סיפורם של האמנים האימפרסיוניסטים:

http://youtu.be/9RHGbWBgDvI


הסבר על הזרם האימפרסיוניסטי מתוך סקירה על "חבצלות המים" של קלוד מונה:

http://youtu.be/rVNakLfaimw?t=39s


ציורים אימפרסיוניסטיים מפורסמים:

https://youtu.be/pBTmeMeClHE


ומצגת וידאו של עבודות אימפרסיוניסטיות:

http://youtu.be/U4yDLmZXi0w

הציור "ארוחת בוקר בבית הסירה" (Luncheon of the Boating Party), או בשמו הפופולרי "סעודת השייטים", של הצייר האימפרסיוניסט פייר אוגוסט רנואר צויר בשנים 1881-1882. הציור תיאר היטב את האווירה של קהילת האמנים בפאריס. הציור הזה מציג ארוחה על מרפסת מסעדת מועדון השייט שעל נהר הסיין.

רנואר אהב לכלול את חבריו בציוריו ו'סעודת השייטים' הוא בדיוק כזה. בין הדמויות בציור נראים מי שתהיה אשתו אלין שריגו וההשראה הגדולה בציוריו, אוחזת כלב בידה וחבר נוסף שלו, הצייר גוסטב קליבוט, שדמותו נראית בפינה הימנית למטה.

הציור משתמש בגוונים וצבעים בהירים ובשימוש רך באור, כדי להעביר את התחושה של יום נעים ושל האווירה הידידותית מסביב לשולחן. הוא גם מצייר מעגל חיצוני של חברים, מסביב למעגל הסועדים ובכך מחזק את תחושת ההנאה של כולם מהאירוע.

בהשפעת הצילום שהפך נפוץ באותה תקופה, רנואר גם מציג דמויות שממשיכות אל מחוץ לציור, חלקי דמויות, ממש כאילו צילם את ההתרחשות. הוא גם בונה את ההתרחשות כך שהצופה יחוש כחלק מהמשתתפים באירוע ואין חיץ בינו לבין הדמויות שבציור.

אוגוסט רנואר היה ממייסדי הזרם האימפרסיוניסטי ומהציירים הבולטים ביותר בסגנון. הייחודיות שלו באה לידי ביטוי בין השאר ביכולתו להציג תנועה בציוריו. הוא הירבה לצייר נשים ולא פעם יצא לארצות אחרות, כמו איטליה, אלג'יר וסיציליה וספג השראה לאמנותו.


הנה סיפורו של הציור "ארוחת בוקר בבית הסירה":

https://youtu.be/5FUVpoFXDKY


התמקדות בפרטי הציור של אוגוסט רנואר:

https://youtu.be/feCG2zfzflo


מי ומי בציור המפורסם?

https://youtu.be/PM2lhgnwmdc


והציור מתחבר לפסל שמציג את כל הדמויות מהציור בתלת-ממד:

https://youtu.be/miC_Uu-OFno

כאמן המרכזי מבין מייסדי התנועה האימפרסיוניסטית, הצייר הצרפתי קלוד מונה (Claude Monet) נחשב היום לאחד מאמני הצבע הגדולים בתולדות האמנות. אבל הצלחתו של מונה הייתה כאמן צעיר של ציורי נוף יפים ולא נחשבים מדי.

בשלב מסוים הוא וחבריו מתחילים לצייר, תוך שימת דגש על ציורים שיביעו את התחושות שלהם אל מול הנוף שבמציאות.

מונה חקר באופן מתמיד את האור והצל והיחסים ביניהם, מה שיביא את המשורר האנגלי ג'ררד מנלי הופקינס להמציא את המושג "נימור", עבור אפקט השילוב בין כתמי אור וצל באמנות.

מציור שצייר מונה בשנת 1872 ונתן לו את השם "התרשמות, זריחה" (Impression, Sunrise), נולד שמה של התנועה האמנותית החשובה "אימפרסיוניזם". זה קרה כשמבקר פריזאי מתנשא בשם לואי לרוי רצה ללעוג לאמנים הצעירים שציירו כמו מונה וקרא להם בהתייחס לציור "איפרסיוניסטים".

זה לא הצליח למבקר, כי הקבוצה אימצה את הכינוי שנועד להעליבם. כך נולדת תנועת ה"אימפרסיוניזם", שאימצה את הפילוסופיה של ביטוי ההשפעות החושיות על האמן, במקןם תיאור מדויק של המציאות בציור. די מהר היו ה"אימפרסיוניסטים", שהחלו כצעירים דחויים ונלעגים בקרב האמנים המוכרים, למוביליו של זרם חשוב שישנה את תולדות האמנות.

מונה נהג לא פעם לתאר את אותו נוף, את אותה סצנה, בשעות שונות של היום ובתנאים שונים של אור וצבע. למשל בציורי הערפילים הלונדוניים סביב גשר אחד, כשמתבוננים בהם ורואים את השינוי בתמונה המגובשת, המתבטא במשיכות הצבע של האמן ובגוונים ויחסי אור וצל שונים מציור לציור.

זה קורה כשבתחילת המאה ה-20 הוא מצייר סדרה גדולה של ציורי גשר בלונדון. בכל אחד מהציורים בסדרה, הוא מבטא באמצעות צבע את ההתרשמות שלו ומתמרן את תפיסת המתבונן. במהלך 3 מסעות שונים ללונדון, מונה מצייר מעל 40 גרסאות של גשר ווטרלו שמעל נהר התמזה. הגשר עצמו לא היה הנושא העיקרי של הציורים הללו, אלא האווירה שמסביבו. מה שהכי ריתק את מונה היה דווקא הנוף והאווירה המשתנה של הסצנה, עם האור הזמני, הגוונים המשתנים והערפל המלווים אותו.


הנה סיפורו של קלוד מונה:

https://youtu.be/XGmjJRR04sY


סיפור חייו לילדים:

https://youtu.be/_fsH2wf1y54


על גאונותו של מונה בעבודת הצבע של ציורי גשר ווטרלו:

https://youtu.be/kVv102g7RZY


חשיבותו של קלוד מונה:

https://youtu.be/n1SRJhTa3Lk


עבודותיו במוזיאון שנקרא על שמו:

https://youtu.be/kWfjxgER7Uk


הציור "התרשמות, זריחה" של קלוד מונה:

https://youtu.be/6mRXDvPEeHU


מונה מצייר בגנו המפורסם שבכפר ג'יברני:

https://youtu.be/BJE4QUNgaeg


ותכנית חינוכית על קלוד מונה (עברית):

https://youtu.be/nqqP9W3wfGE?long=yes

היה זה הצייר הצרפתי קלוד מונה, שקרא לציור שלו משנת 1872 בשם "התרשמות, זריחה" (Impression, Sunrise). הוא לא יכול היה לדעת ששם הציור יהפוך לשמה של תנועה אמנותית שלמה וחשובה בתולדות האמנות.

הציור "התרשמות, זריחה" של קלוד מונה עורר מחלוקת לא קטנה, בעיקר בשל משיכות המכחול הרופפות שבו. התערוכה בה הציג אותו מונה, ביחד עם אמנים אחרים מקבוצתו, כמו סזאן ודגה, ספגה ביקורת קשה.

ביקר בה מבקר פריזאי בשם לואי לרוי שלעג לקבוצת האמנים הצעירים, שציירו כמו מונה. בהתייחס לציור הזה, הוא כינה אותם בלעג "איפרסיוניסטים" ולרגע לא דמיין שהוא, בלשונו החדה, העניק שם מצוין לסגנונם, "אימפרסיוניזם".

הביקורת השלילית והלעגנית של המבקר על עבודות שהוא ראה בהן "לא גמורות", גסות ומרושלות, עבדה הפוך. בתוך שנים מספר הפכו הכינוי שנתן להם והתנועה האמנותית עצמה, להצלחה מסחררת בעולם האמנות.

ומונה עצמו נחשב כיום לאחד מאמני הצבע הטובים בתולדות האמנות.


הנה הסבר על היצירה "התרשמות" בליווי מוסיקה:

https://youtu.be/75MlEb4hbsI


עלילות הציור שהגדיר תנועה אמנותית:

https://youtu.be/OnLFdeNBAqU


וסיפורו של הציור "התרשמות, זריחה" של קלוד מונה:

https://youtu.be/6mRXDvPEeHU

האמן הצרפתי אדגר דגה ידוע מאד בציורי הרקדניות והמחול שלו. אבל לא רבים מכירים את הפסל היחידי של דגה "רקדנית צעירה בת ארבע עשרה" (Little Dancer of Fourteen Years). הפסל נוצר בשנת 1880 והוא היצירה הפיסולית היחידה שהציג דגה בימי חייו. את שאר פסליו יצר כמודלים לצורך הציור ורק בזכות חברו ששמר תבניות שלהם הם שוחזרו אחרי מותו לפסלי ברונזה מרהיבים.

הפסל המקורי, בגובה של כ-99 ס"מ, מציג את דמותה של רקדנית בלט צעירה העומדת על כן נמוך העשוי עץ. גופה של הרקדנית עשוי שעווה צבועה שנועדה לחקות צבע של עור אנושי. דגה הוסיף לפסל פריטים נוספים כמו חצאית הבאלט האמיתית, פאה וסרט לשיער.

מבחינתו נועדו הפריטים הללו להוסיף מראה אמיתי לדמות הרקדנית. אמנם "רקדנית קטנה בת ארבע עשרה" אינו פסל ששייך לסגנון ה"רדי מייד", בו נאספים חפצים יומיומיים ליצירות אמנות, אבל הוא הקדים את הרעיון הזה במעט.

כיום יודעים חוקרי האמנות לספר שהדמות בפסל היא תלמידת באלט בשם מריה ון גותהם. הוא הוצג בתערוכה השישית של קבוצת האמנים האימפרסיוניסטיים בשנת 1881. מבקרי האמנות ביקרו אותו קשות כפסל "מכוער" ו"מגוחך".

בשנים שלאחר הצגתו של הפסל, יצרו ממנו עותקים רבים, שפוזרו מוזיאונים בעולם. כיום שווה הפסל המקורי מיליוני דולרים.


הנה סרטון על הפסל המהפנט "רקדנית קטנה בת ארבע עשרה" מאת אדגר דגה:

https://youtu.be/Swh6pYdeR_8


עוד הסבר קצר:

https://youtu.be/ioAd1_KwZ2M


וסרטון נוסף של פסל הרקדנית:

http://youtu.be/Nrimokda5Mo

הכפר ג'יברני (Giverny) הוא כפר צרפתי קטן שנמצא באזור נורמנדי, על גדות נהר הסיין. זהו הכפר שבו חי ופעל במשך כמעט 40 שנה הצייר קלוד מונה.

לראשונה התגלה הכפר לבכיר האימפרסיוניסטים קלוד מונה, בעת שהוא נסע ברכבת וראה אותו במקרה מהחלון. הוא כל כך התלהב מיופיו המתפרץ שהחליט לעבור ולהתגורר בו.

לאחר שחסך פרוטה לפרוטה קלוד מונה רכש בכפר המרוחק מפאריס בית ולצידו שטח שעליו החליט לנטוע גן. עשר שנים עמל מונה על הקמת ועיצוב הגן. הוא יקפיד על איזון והרמוניה, שלווה וסדר ובשנים הבאות הוא יצייר בו ובהשראתו רבים מציוריו.

בגן אפשר לראות את הגשר היפאני המפורסם מציוריו של הגאון. הוא גם שופע חבצלות מים רבות, אותן נימפאות שהופיעו ביפים שבציוריו. יש בו אגמים זעירים עם השתקפויות מושלמות, אוסף של עצים וערוגות פרחים צבעוניים, ציוצי ציפורים ועוד. מונה טיפח את הגן בצורה מיוחדת. דומה שהוא גן של צבעים ולא סתם של פרחים, מה שמתאים לאמן מונה, מי שנחשב לאחד לגאוני הצבע מבין הציירים.

הגן לא ניסה להיות מסודר מדי או מופרד בצבעיו אלא טבעי ומתפרץ. בבת אחת ובמבט אחד ניתן לקלוט את שלל צבעי הקשת שבו.

בגנים שאותם טיפח האמן המפורסם ובשטחם צייר חלק מיצירותיו המוכרות ביותר, מתהלכים כיום מאות אלפי תיירים בכל שנה. ציוץ הציפורים והמים המפכים ממלאים את הלב בתחושה שציוריו של מונה התעוררו לחיים.

המעניין הוא שהציוריו של מונה ניסו להעביר את תחושות האמן בגנו שלו ולהנציח אותם, כך שבמבט אחד הציורים יזכירו את הגן המופלא. אבל התחושה אצל המוני המבקרים, שרובם כבר מכירים מקודם את ציוריו, היא הפוכה - הגן שלו, דווקא הוא שמזכיר להם תמונה אימפרסיוניסטית.


הנה הגן בג'יברני שבו צייר קלוד מונה את ציוריו המפורסמים:

http://youtu.be/BMey7gOLEgY


עוד מהגינה של מונה שבכפר גיברני:

http://youtu.be/m_4_RqpWfmU


ובגן גיברני הכל מתגבש לכדי תמונה אימפרסיוניסטית:

http://youtu.be/rVNakLfaimw

הצייר האימפרסיוניסט פייר אוגוסט רנואר (Pierre-Auguste Renoir) היה ממייסדי הזרם האימפרסיוניסטי, מהציירים הבולטים ביותר בסגנון וממעצביו. הייחודיות שלו באה לידי ביטוי בין השאר ביכולתו להציג תנועה בציוריו. הוא הירבה לצייר נשים ולא פעם יצא לארצות אחרות, כמו איטליה, אלג'יר וסיציליה וספג השראה לאמנותו.

רנואר הרבה לצייר אנשים ובעיקר נשים. דוגמאות לכך אפשר למצוא בין ציוריו דוגמת "שתי נערות ופסנתר" ו"נערה מתרחצת" ו"ניני לופז בגינה".

אבל התופעה המדהימה והלא תמיד ידועה היא שלצד הצלחתו של רנואר התפתחה כבר מאז ימי האימפריוניסטים שעליהם הוא נמנה, תופעה הפוכה, של שנאת רנואר. ומה שמדהים הוא שלא זו בלבד שזו אינה תופעה חדשה, היא מתחדשת ומתפרצת שוב ושוב, כמו אש תמיד שמתקיימת כבר מעל 100 שנה!

איך קרה שהצייר האימפרסיוניסטי ששמו הוא אולי המוכר ביותר, הוא גם אחד האמנים השנואים בתולדות האמנות, הן על מומחי אמנות והן על לא מעט אמנים?

העניין הוא שרבים רואים ברנואר נטע זר באימפרסיוניזם הצרפתי, מעין טרמפיסט על קבוצת המהפכנים והחדשנים של הציור במאה ה-19 ומי שיתחילו את התנועה לעבר המודרניזם של המאה ה-20. כי בניגוד לחברים אחרים בתנועה, הטענה היא שרנואר עסק במודרניזם בצורה הפחות עמוקה והיותר מגושמת ושטחית. ציוריו, לטעם המתנגדים להערצתו, היו מצועצעים, דביקים ואפילו סתמיים. אם חבריו לתנועה האימפרסיוניסטית שיחקו עם אור וצל בצורה חקרנית ומרתקת או העלו ביקורת חברתית נועזת, הוא עשה כרצונו והשתולל עם צבעים, מבלי קו אמנותי ברור ומוחשי, כשציוריו נראים לטעמם כמו עיסה דביקה של צבע שהונחה על הבד, על ידי צייר גרוע.

המחאות נמשכות, כשלא פעם מוצאים עצמם המפגינים נגד עוד תערוכה של יצירות רנואר בעולם, קבוצות האוהדות אותו ודורשות שימשיכו להציג את אמנותו הפיוטית. אנו נציין שהרבה ביקורת דומה לזו שמטיחים ברנואר, הושמעה בתקופות שונות כלפי רבים מהמודרניסטים שיבואו במאה ה-20. אמנם רק רנואר הפך לכליא ברק כל כך מותקף, בנחשולים של תיעוב ובוז מהסוג שמתחדש אחת למספר שנים, אבל אם זה מראה משהו הרי זה שמסתבר שגם חובבי אמנות יכולים להיות חסרי תרבות...


הנה סיפור חייו של אוגוסט רנואר:

https://youtu.be/hF_nArPfEgs


על דיוקן שצייר ומדגים משהו מהדרך שבה נהגו באמן כבר אז (עברית):

https://youtu.be/Wrd1LTX36f4


מציוריו המקסימים של אוגוסט רנואר:

https://youtu.be/NXxuuvCD4rY


סרטון נדיר מ-1915 שבו רואים את אוגוסט רנואר מצייר:

https://youtu.be/_V62aT_K8Zw


כך מציירים בסגנון רנואר בסדנת טלוויזיה מרתקת:

https://youtu.be/5dzgURDbyhY?long=yes


ותכנית חינוכית על אוגוסט רנואר (עברית):

https://youtu.be/VN6snj9bo8g?long=yes

הצייר האמפרסיוניסטי קלוד מונה הוקסם מחבצלות מים. בחייו הוא צייר יותר מ-250 ציורי שמן של "נימפאות", חבצלות המים שהקסימו אותו כל כך. כל הציורים צוירו בגן הפרחים שהיה שיצר מונה בביתו שבז'יברני, מרחק של שעה מפאריס.

בשנת 1927, זמן קצר לאחר מותו של קלוד מונה, נפתח חלל ייעודי בחממת גני הטווילרי שבפאריס להצגת שמונה מציורי חבצלות המים מהסדרה החשובה הזו.

מחירי התמונות הללו כבר הגיעו לשיאים, כשלאחרונה נמכרה אחת התמונות מהסדרה ב-41 מיליון לירות שטרלינג.


הנה סרטון על חבצלות המים של קלוד מונה:

http://youtu.be/ehlGxB_v_0w?t=13s


גן הפרחים בביתו של מונה בז'יברני, המקום בו הוא חי וצייר את חבצלות המים:

http://youtu.be/rVNakLfaimw


והסבר מעמיק על היצירה:

https://youtu.be/fd-Me3EBGYY?long=yes

הצייר פסל האימפרסיוניסט הצרפתי אדגר דֵגָה (Edgar Degas) התעניין מאד בתנועה החולפת ונודע כמי שהדמות האנושית היא הנושא העיקרי של ציוריו.

הוא הירבה לצייר פעילויות אמנותיות וספורטיביות שבמרכזן התנועה, כגון קונצרטים של מוסיקה, מרוצי סוסים, נשים עובדות או רוחצות באמבטיה ובמיוחד - רקדניות באלט, נושא שהיה חביב עליו מאד והוא היה הראשון והבולט המתעדים שלו.

דגה, שצייר את הרקדניות על הבמה, מאחורי הקלעים ובמהלך החזרות, הצליח להעביר היטב את האסתטיקה והיופי בבלט וגם את קשיי הרקדנים (ובעיקר הרקדניות) בתרגול ולימוד הבלט.

אבל אדגר דגה לא בילה את זמנו בציור בזמן אמת של שיעורי הבלט והחזרות למופעים בפריז. הוא נהג לצלם אותם ואז צייר בסטודיו שלו, מה שהיה שימוש חדשני בטכנולוגיה זו, מכיוון שהצילום היה די חדשני בתקופתו.

דגה חידש בציוריו לעולם האמנות גם בעיקרון נוסף, שהיה לא פחות ממהפכה באמנות הציור - הוא הראשון שאיפשר לדמויות ולעצמים להיחתך על ידי מסגרת התמונה ולא ראה חובה לצייר את כל הדמות. עד אז נהגו לפי מסורת הציור, לצייר את הדברים החשובים בשלמותם. כלומר, הגישה הזו שלו הייתה גישה מהפכנית וחדשנית בצורה לא רגילה, שהיום אמנים מתייחסים אליה כמובנת מאליה.


#האימפרסיוניסט השונה
בשונה מציירים אחרים בתנועה האימפרסיוניסטית, דגה זלזל בנטייה של אימפרסיוניסטים אחרים לצייר באוויר הפתוח (Plain air).

הוא גם פחות נטה לציור באופן ספונטני, כמוהם. כך כמעט כל פסליו נוצרו על ידו כמודלים לצורך הציור ורק בזכות חברו ששמר תבניות שלהם הם שוחזרו לפסלי ברונזה מרהיבים.

דגה גם לא מיהר לאמץ את כתם הצבע האופייני לאימפרסיוניסטים וציוריו הרבה יותר מוחשיים וריאליסטיים משל האחרים.


הנה אמנותו של אדגר דגה בווידאו:

https://youtu.be/odmsHcU5F9c


סרטון אנימציה בהשראת האמנות של אדגר דגה:

http://youtu.be/2610ggGN2-M


ציורי המחול של אדגר דגה:

https://youtu.be/En4ds6Pc8Us


עוד מציורי הבאלט של דגה:

https://youtu.be/EFI0LSEIvcQ


סרטון נדיר וקצר שבו רואים את דגה הזקן פוסע ברחובות פאריס ב-1915:

https://youtu.be/KET94NlM7Ys


תערוכת וידאו של מאות מציוריו:

https://youtu.be/7XNSLN77-Rs?long=yes


ותכנית חינוכית על אדגר דגה (עברית):

https://youtu.be/KU48vSOlQMU?long=yes