שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מיהם האלים במיתולוגיה היוונית והרומית?
כשהרומאים הפכו לאימפריה החזקה בעולם הם העתיקו מתרבות יוון ומהמיתולוגיה היוונית את האלים שלהם, אלו שכונו האלים האולימפיים, על שום האמונה שהם שוכנים על הר האולימפוס.
כמובן שהם הכניסו שינויים מסוימים בשמות האלים היווניים והפכו אותם לרומים. הוכנסו גם שינויים בדרכי הפולחן שלהם.
הנה האלים הרומיים ובסוגריים השמות שלהם כאלים היווניים, האלים האולימפיים המקוריים.
יופיטר (זאוס, בשמו היווני) - מלך האלים, אל הברקים והשמיים
פבוס (אפולו) - אל האור והשמש
יונו (הרה) - אלת הנשים, האימהות והנישואין
פלוטו (האדס) - אל השאול והמתים
ומטה (הסטיה) - אלת הבית, המשפחה ואש-האח
מרקוריוס (הרמס) - אל אולימפי שהוא שליח האלים
קרס (דמטר) - אלת האדמה והתבואה
בכחוס (דיוניסוס) - אל היין והגפנים, אל התיאטרון
ונוס (אפרודיטה) - אלת האהבה והיופי
מרס או מארס (ארס) - אל המלחמה
נפטון (פוסידון) - אל הים ורעש האדמה
וולקן (היפסטוס) - אל האש והנפחים
מינרוה (אתנה) - אלת החוכמה, הקרב, האמנות והמדע.
דיאנה (ארטמיס) - אלת הירח והציד
הכירו את אלי יוון בתגית "אלים יווניים".
הנה אלי יוון ותפקידיהם (עברית):
https://youtu.be/4bHY4yn6Wto
על האלים האולימפיים באנגלית:
https://youtu.be/FyT3A4vi6cw
עוד על אלי האולימפוס:
https://youtu.be/WP_NeirFIkM
האלים החזקים והמובילים מבין האלים היווניים:
https://youtu.be/9eOQHLxCv6k
הזמנה לפגישה איתם במוזיאון:
https://youtu.be/uY2Ltc32Kjc
האלים המובילים במיתולוגיה עם תיאורים שלהם מתולדות האמנות והקולנוע:
https://youtu.be/RId6Sv2ZAKA
וסיפורם של כל האלים האולימפיים:
https://youtu.be/Ri-AoKE42rw?long=yes
מי הייתה האלה היוונית אתנה?
האלה אתינה (Athena), אלה יוונית שנקראת לעתים גם אתנה או אטנה, היא אלת החוכמה היוונית. היא גם זו שלימדה את נשות האדם לטוות, לרקום, לארוג ולרקום. עם הזמן היא שמחה לדעת שהנסיכה ארכנה אורגת בדים ורוקמת עליהם, תוך שהיא יוצרת עבודות נפלאות.
אבל יום אחד היא גילתה ברוב כעס שארכנה הופכת יהירה. הנערה השחצנית אף מתפארת ואומרת שאין מי שעושה בעולם אריגים יפים משלה והיא אף מזמינה את האלה אתינה לרדת מהאולימפוס ולהתחרות בה.
ברוב חוכמתה התחפשה אתינה לאישה זקנה וירדה מהאולימפוס להתחרות בנערה. היא יעצה לארכנה לא לדבר אל האלים ביהירות. אבל הנסיכה ארכנה ענתה לה בחוצפה שהיא אינה חוששת להתחרות באלה ומזמינה אותה לתחרות אריגה.
האלה אטנה הסכימה והסירה את התחפושת. ארכנה הנדהמת נאלצה לשבת ולהתחרות באלה. השתיים ארגו סיפורים לבסוף נוכחה ארכנה שהפסידה לאלה. היא ניסתה להרוג את עצמה אבל אתינה ריחמה עליה והפכה את ארכנה לעכביש.
מאז נחבאים צאצאיה של ארכנה, העכבישים, בין החרכים והסדקים. הם מטפסים על החוטים שהם טוו ואוכלים חרקים.
במיתולוגיה הרומית הפכה האלה אתנה לאלה מינרווה. בתקופה בה רומי כבשה ושלטה בארץ-ישראל, היא הייתה פופולרית מאוד ובנוסף לאלת החוכמה היא הייתה גם אלת המלחמה והאסטרטגיה הצבאית.
הנה סיפורה של אתנה (עברית):
https://youtu.be/XWiXC0R0n3c
אלת החוכמה אתנה:
https://youtu.be/-EP14g7XXA0
כך הענישה אתנה את ארכנה הטווה השחצנית (מתורגם):
https://youtu.be/XvUHcsZOhJ8
וסיפורה המלא של אתנה:
https://youtu.be/rs6kA3Yz15o?long=yes
מיהו האל אפולו במיתולוגיה היוונית?
אפולו (Apollo), בנו של זאוס ואחיה של ארטמיס אלת הציד, הוא אחד מ-12 האלים האולימפיים, אל צעיר, יפה ונערץ על ידי היוונים הקדמונים, אל שגם אחראי על תחומים רבים בחייהם.
בתור האל שנחשב למנהיג של המוזות, אותן 9 אלות ההשראה היווניות, אפולו הוא גם אל ההשראה והמוסיקה, המיומן בנגינה בלירה ובשירה ומי שמנגן לאלים באולימפוס בנבל הזהב הקדוש שלו, מוקף בנימפות והמוזות שתמיד מלוות אותו.
וזו לא רק ההשראה האמנותית, כי אפולו הוא גם אל השמש והאור, אל הרועים שמגן על העדרים, אך גם אל הנבואה, הרפואה, האור והאמת.
במראהו, אפולו הצעיר הוא מי שמתואר כאל צעיר ונאה, גבר עירום וללא זקן מוצג בדרך כלל כאוחז קשת ואשפת חצים. לא פלא שהוא מתואר כרווק מצליח, מוקף נשים ונימפות רבות - אל היופי הגברי והירי בחץ וקשת.
אפולו הוא גם מעין מתווך בין האלים לבני האנוש, מי שמעביר לאדם את רצון האלים ומסייע לכבדם. מצד אחד הוא האל היווני שיכול לסלוח לפושעים, אפילו רוצחים ולטהר אותם מהחטאים שלהם, מנגד באגדות מסוימות הוא אל אכזרי שיודע למשל לירות את חיציו ולחולל מגפות בעולם.
מנגד וכמתווך, אפולו הוא שמכיר לבני האנוש את חוכמת הרפואה. כאל האור הוא מביא להבשלת היבולים ומשמיד מזיקים. כאל הנבואה הוא בונה את המקדשים שבהם הנביאים, כולל המקדש המרכזי בעיר דלפי.
מכאן שמאמיניו עבדו את אפולו בהביאם למקדשי אפולו קורבנות ומנחות. כסמל לכוחות הנבואיים שלו, הם נהגו להציב אותם על חצובה משולשת.
לא רבים יודעים היום שאחת לארבע שנים נערכו לכבוד אפולו המשחקים הפיתיים בעיר דלפי. אלו היו תחרויות ספורט חשובות בעולם היווני של אותם ימים וקדמו להם בחשיבות רק המשחקים האולימפיים באולימפיה.
הנה אל השמש והאור אפולו:
https://youtu.be/QPIg8JcXvH0
על אפולו וארטמיס, האחים התאומים:
https://youtu.be/goff68zSTgs
עוד מתפקידיו של האל אפולו:
https://youtu.be/695TunhNpuw
האגדה על אפולו ודפנה (עברית):
https://youtu.be/MWMmrou1_mg
מאבק בין הרס, הרמס ואפולו? - בסרטים המצוירים לילדים:
https://youtu.be/TVB_ph6lQNQ
ומהאל אפולו קיבלה את שמה תכנית החלל האמריקאית בשנות ה-60 והחללית אפולו (מתורגם):
https://youtu.be/8dpkmUjJ8xU
מיהו אל הברקים היווני ואבי האלים זאוס?
קראו לו זאוס (Zeus) ולפי המיתולוגיה היוונית הוא אל השמים, הרעמים, הברקים, מזג האוויר ומחזיק תיק החוק, הסדר והצדק בין האלים האולימפיים של יוון העתיקה.
במיתולוגיה היוונית נחשב זאוס מלך האלים, שליט הר האולימפוס ואבי האלים. הוא החזק מכל האלים ושולט בהם ללא עוררין והוא גם זכר האלפא של האולימפוס (פרטים בהמשך).
בעולם האמנות יתארו אותו הציירים והיוצרים תמיד כטיפוס מלכותי, בוגר, מזוקן וחסון. לרוב יאחז אצלם שרביט מלכותי ובידו השנייה יחזיק ברק, חשמל מהשמיים.
השור והנשר הם בעלי החיים הקדושים שלו ואגב, במיתולוגיה הרומית יקבל זאוס את השם יופיטר.
#משפחה
זאוס, אבי האלים או מלך האלים, הוא בנם הצעיר של קרונוס וריאה. הוא נשוי לאחותו הרה. בנוסף לכך הוא האח של פוסידון, הדס, הסטיה ודמטר .
בין האלים האולימפיים שהוא הוליד נמצא את אתנה, פרספונה, ארס, אפולו וארטמיס, דיוניסוס וזה רק חלק מרשימת ילדיו. מאת הרה אשתו נולד לזאוס רק ארס. היתר נולדו כולם מחוץ לנישואין (פרטים בהמשך 2).
#הקריירה של זאוס
לפי המיתולוגיה היוונית זאוס החל את דרכו בהפלת קרונוס והבטחה של הריבונות בשמיים לעצמו.
לאחר הדחת קרונוס, ערכו הוא, פוסידון והדס הגרלה וכך הם חילקו ביניהם את הקוסמוס.
בחלוקת השלל קיבל זאוס את השמיים והחל בתור אל מזג האוויר, מוריד הגשם ומשליך הברקים שחישל הפייסטוס עבורו.
כמו בממשלה מודרנית, כך גם בין אלי האולימפוס, הוא זכה עם הזמן גם באחריות על החוק, הסדר והגורל.
אבל, כמה אירוני כשמדובר באל האחראי במיתולוגיה על החוק, לזאוס היה גם צד אפל. במטרה לפתות נשים בנות תמותה, הוא לבש לא פעם צורה של בעלי חיים שונים. ההתחזות הזו סידרה לו המון רומנים עם נשים, החל מאלות נחשקות ועד נשים בנות-תמותה.
כך יצא שנולדו לזאוס ילדים רבים שהיו לאלים אולימפיים בעצמם. מפרספונה, אתנה וארס, דרך ארטמיס ואפולו, דיוניסוס אל היין ואלים נוספים או גיבורי מיתולוגיה - כולם היו בניו...
הנה זאוס, מלך האלים ביוון:
https://youtu.be/eJCm8W5RZes
כך גמל זאוס על הכנסת אורחים (מתורגם):
https://youtu.be/ogE1nzLawJ0
לידתו:
https://youtu.be/VeWJD0mFLok
בחיוך - ילד שיש לו ויודע אפטר אפקטס אז הוא זאוס:
https://youtu.be/XH1LSdRcUyI
הרקולס היה בנו של זאוס:
https://youtu.be/K4fpErUdp3k
בנותיו של זאוס רוקדות - מתוך הסרט "קסנדו":
https://youtu.be/UGWoonk747I
ומקדש זאוס שהוקם באולימפיה:
https://youtu.be/7lDW7jrDfRY
כיצד פרספונה השפיעה על עונות השנה?
סיפורנו מתחיל בדמטר, אלת החקלאות, הצמחים והעצים של המיתולוגיה היוונית.
ביוון העתיקה, בכל שנה, כשזרעו את הזרעים שלהם וטיפלו בעצי הפרי, נהגו החקלאים היוונים להלל ולשבח את דמטר, בתקווה ליבול טוב ולשפע של אוכל. דמטר מצידה, אכן דאגה לתנובה טובה לעצים ולשדות.
היא נהגה להביט בפרספונה (Persephone), בתה האהובה וגם בתו של זאוס, מלך האלים. פרספונה הייתה נערה יפה שכולם אהבו. היא הייתה בחורה צעירה ונבונה, שירשה את תחביבי אמה וביחד עם חברותיה העבירה את הימים כשהיא קוטפת פרחים ונוטעת עצים.
אבל פרספונה, שבניגוד להוריה לא חיה על הר האולימפוס, לא ידעה שהַדֵּס (Hades), אל המתים והשאול, התאהב בה וחומד אותה לעצמו. הוא כבר החליט לחטוף ולהביא את פרספונה אל השאול, ממלכתו השחורה שמתחת לאדמה.
ואכן יום אחד, בשעה שפרספונה בילתה באחו עם סיאני חברתה, נימפת המים המתוקים, פרץ הַאדֵּס מבקע באדמה, כשהוא רכוב על מרכבתו השחורה. הוא חטף במהירות את פרספונה ההמומה, ודהר איתה למעמקי האדמה, לשאול תחתיות. הפתח באדמה נסגר והשניים נעלמו מאחריו.
איש לא הבחין בחטיפה, חוץ מזאוס מלך האלים ומהליוס, אל השמש הרואה את הכול.
עד שדמטר הגיעה למקום בחיפושיה אחרי בתה, בכתה סיאני, חברתה של פרספונה. מרוב בכי, היא התמוססה וזרמה אל הנהר הגדול.
מרוב צער, דמטר לא ידעה את נפשה. השמועות מספרות שהיא קיללה את החברות של בתה, שלא מנעו את החטיפה והפכה אותן לסירנות.
דמטר לא ידעה שזאוס, אביה של פרספונה, הרשה להאדס להינשא לבתם. היא מיהרה להר האולימפוס לעזרה, אבל לא השיגה דבר.
ביאושה ובגעגועים לבתה, הזניחה דמטר את האדמה, שחדלה לתת את תנובתה ולהצמיח את פריה. היבולים נבלו כולם ורעב השתרר בארץ. כשראו שבני האדם החלו למות בהמוניהם מרעב, החלו האלים לחשוש. הם ראו שהסגידה אליהם והזבחים שהציעו בני האדם הלכו ונעלמו גם הם.
בינתיים בעולם השאול, מעבר לנהר הדמעות סטיקס, דחתה פרספונה את ניסיונותיו של האדס להאכיל אותה. חוץ מכמה גרגרי רימון היא לא נגעה בכלום מהשאול.
דמטר המשיכה בחיפושים ומתוך כבוד וסימפטיה לסבלה, סיפר לה הליוס על בגידתו של זאוס, הרשות שנתן להאדס ועל חטיפת פרספונה על ידו. דמטר התעמתה עם זאוס ונשבעה שאם לא תתאחד עם פרספונה, לעולם היא תשאיר את השדות ללא תנובה.
זאוס מיהר לשלוח אל האדס את שליח האלים, הרמס, כדי שישיב את פרספונה אל האולימפוס ולאם המתגעגעת. אך מכיוון שפרספונה אכלה ולו עמה גרגרי רימון בשאול, לא ניתן היה להחזירה לכל השנה ולהשיב את הגלגל לאחור. לדרישת האדס לחלק מהשנה שבה פרספונה אל עולם החיים, אבל למספר חודשים היא תשוב אל עולם המתים.
החודשים הללו, ודאי ניחשתם, הם חודשי החורף. על פי המיתוס, כבר בסתיו יורדת פרספונה אל מתחת לאדמה ואימה העצובה לא מטפלת באדמה וביבולים. בחורף העולם קר וחשוך, האם המתגעגעת בוכה ומזילה דמעות של גשם, האדמה מתקשה ולא נותנת ירק או פרי.
רק כששבה הנערה מן השאול אל האולימפוס, אז מגיעים חודשי האביב והקיץ ודמטר מפרה את האדמה ונותנת בה יבול.
הנה סיפורם של האדס ופרספונה (מתורגם):
https://youtu.be/zLAYGZeVTPQ
סיפורה של פרספונה ועונות השנה באנגלית:
https://youtu.be/khpjQZ693Q4
ועוד מסיפור אהבתו החשוכה של האדס אל השאול לפרספונה היפה:
https://youtu.be/46MFoZmJp3g?long=yes
מהי נמסיס ומה לה ולנקמה?
נמסיס (Nemesis), הידועה גם בשמה הנוסף "רמנוסיה", הייתה אלת הנקמה במיתולוגיה היוונית. היא זו שדאגה לעשות צדק ולפגוע במי שרצחו אדם אחר, חטאו בחטאי היהירות וההיבריס, ההתנשאות ושגעון הגדלות על אחרים.
בתרבות הרומית נמסיס נקראת אינבידיה (קנאה).
מאז, מתארת המילה "נמסיס" גם בשפה האנגלית נקמה. משתמשים בה גם לתיאור של יריב מושבע ונקמני של דמות ספרותית, דרמטית וקולנועית. כך, לדוגמה, מוגדר ולקס לות'ור כ"נמסיס" של סופרמן.
בחקר החלל ומדעי כדור הארץ משתמשים ב"ספקולציית נמסיס" כהסבר להכחדות המינים הגדולות שהתרחשו בכדור הארץ. על פי ההשערה מדובר בכוכב ששמו נמסיס שהוא הגורם להן. קראו על כך בתגית "ספקולציית נמסיס".
הנה סיפורה של נמסיס אלת הנקמות:
https://youtu.be/0Rh0tCpi_aw
ומצגת וידאו קצרה:
https://youtu.be/mvVk6ajbhBk
מהו סיפורם המיתולוגי של ארוס ופסיכה?
אֶרוֹס (Eros), קופידון במיתולוגיה הרומית, היה אל האהבה והתשוקה של יוון העתיקה. הוא היה בנם של אפרודיטה וארס ונולד מתוך הכאוס.
במיתולוגיה ארוס מתואר כתינוק שמנמן או כצעיר עירום ויפה תואר, בעל כנפי זהב, הנושא עליו קשת ואשפת חיצים. כשהיה פוגע באנשים עם חיציו, ארוס היה מעורר אצלם את רגש האהבה.
כשארוס גדל מתחיל הסיפור שלו עם פְּסִיכֶה, הנערה היפה והצעירה מבין אחיותיה. היא הייתה כה יפה, עד שכולם העריצו וקראו לה "אפרודיטה החדשה". יופיה היה כל כך מדהים, עד שאפילו אפרודיטה, אלת האהבה הידועה ביופיה, החלה לקנא בה.
להערצה כמו של פסיכה אף אישה לא זכתה. אבל מנגד איש לא העיז לשאת אותה לאישה. אביה המודאג של פסיכה פנה לאורקל אפולו והוא התנבא שעליו להפקיר אותה על ראש צוק, כי נגזר עליה להינשא לדרקון מפלצתי ונורא.
אפרודיטה המקנאת שלחה את בנה ארוס לשלוח בפסיכה חיצי אהבה ולגרום לה להתאהב בגבר מכוער. אבל משהגיע ארוס לעשות זאת, הוא כל כך הוקסם מיופיה של פסיכה, עד שהתבלבל ובעצמו נפגע מחיציו והתאהב בה.
וכך נשא ארוס המאוהב את אשתו היפהפייה. אך כדי שפסיכה לא תגלה מיהו, הוא אסר עליה להביט בו ופגש אותה רק בחשכת הלילה, במיטתם.
פסיכה המאוהבת התרגלה לחיים הללו עם בעלה, אבל סיפרה לאחיותיה על המסתורין שבחייה. האחיות, שקינאו בה על הבעל יפה התואר וליטרלי גם אל יווני, אמרו לה שהן חוששות שהיא נישאה למפלצת והציעו לה להמתין שיירדם ואז להדליק נר ולהציץ בפני הבעל הישן ולהרוג אותו.
אל תנסו את זה בבית. האלימות היא מכה.
מכל מקום, כשנרדם ארוס באותו לילה, הדליקה פסיכה את הנר. היא הביטה באיש שנם את שנתו לצידה במיטה וזיהתה אותו מיד. יפה כמו אל וחתיך כמו בעל יפה.
אבל לרוע מזלה נטפה טיפת שעווה מהנר שבידה עליו והעירה את ארוס. הוא נדהם שראתה אותו ומיהר לברוח ממנה.
פסיכה, שכל כך רצתה להחזיר לעצמה את אהובה, פנתה לאפרודיטה וביקשה ממנה שתעזור לה. אפרודיטה ערמה עליה שלל משימות, קשיים ומכשולים, אבל פסיכה רצתה כל כך שארוס ישוב אליה, עד שעמדה בכל מה שהציבה אפרודיטה כנגדה והצליחה.
לבסוף נאלצה אפרודיטה והתרצתה. היא אפילו הפכה את פסיכה לבת אלמוות. וכך הצליחה האישה הצעירה והיפה להתאחד עם אהובה מחדש ולחיות איתו באושר, הוא אל והיא אלה.
#בתרבות האנושית
הסיפור הזה השפיע על דורות רבים ולקחו ממנו המון רעיונות, מוטיבים ולקחים, כמו גם התייחסויות ואפילו במדע.
מכיוון שארוס היה מי שיצר את אהבת הגוף ושמה של פסיכה פירושו "נפש" (ומכאן הפסיכולוגיה והפסיכדליה), ארוס ופסיכה מסמלים עד היום את השילוב שבין אהבת הגוף ואהבת הנפש.
רעיונות ומוטיבים מהסיפור על ארוס ופסיכה אפשר למצוא באגדות וסיפורים שונים במהלך ההיסטוריה. ביניהם סיפורים כמו "היפה והחיה" בה מיועדת הנערה לייצור שאין לראותו, או בשנת המוות בסיפור "היפהפייה הנרדמת", בקנאת האם מסיפור "שלגיה" ובסיפור "סינדרלה" בה מוצבות לה משימות כתנאים להגעה לנשף, מה שמקביל למשימות שהציבה אפרודיטה בפניה של פסיכה.
הנה סיפורם של ארוס ופסיכה (מתורגם):
https://youtu.be/Gjj_-CPxjCM
מהי גאיה, אמא אדמה, האלה הגדולה מבין האלילות?
גאיה (Gaia) הוא שמה ביוונית עתיקה של האדמה. במיתולוגיה היוונית ובעוד תרבויות זה גם שמה של אלת האדמה. גם היוונית הקדומה וגם השפה הרומית, בתור "טֶרָה מאטר" או "טֶלוּס" (Tellus), משמעותה "אמא אדמה".
קשה לדעת מה מקורה של האלה גאיה מכיוון שהספרות היוונית לא חשפה את תולדות האמונה שהביאה ליצירת המיתולוגיות השונות.
כך או כך, ביוון העתיקה שבועה בשמה של גאיה נחשבה אחת השבועות החמורות ביותר. אצל היוונים, אם נשבעת בשם גאיה אז שבועה כזו מחייבת אותך לקיים את ההבטחה בכל מחיר.
אבל "אמא אדמה" היא שילוב של שני ארכיטיפים מכוננים בתרבות האנושית. מצד אחד "אימא", האם שיולדת אותנו והיא תמיד שם בשבילנו ובזכרונותינו. ומצד שני האדמה, הארץ, המקום שמלווה את כל חיינו ובזכותו אנו חיים.
מהפרהיסטוריה ועד העת העתיקה היו אלפי אלילים ואלים שונים ומשונים. השפעות היו כל הזמן. סוחרים ונוודים הביאו אלים קטנים איתם ובני המקום העתיקו אותם, נתנו להם שמות משלהם או שיבשו את השם המקורי, המשיכו איתם וכך הלאה.
בתקופות קדומות היו הנשים חשובות לא רק בלידת ילדים, אלא גם כמקור המרכזי ליצירת המזון. לפי הארכיאולוגים נשים מלקטות היו הראשונות שגילו שניתן לזרוע באדמה ולגדל תבואה ולא רק להסתפק במה שהטבע נותן. משזיהו את התהליך של צמיחת הצמחים, הן למדו לאסוף זרעים ולהכין מהם לחם וכך החלו לגדל תבואה בעצמן.
כך החלה האישה הקדומה לעבד אדמה וללקט מזון ולהביא שפע למשפחה. משם נולד החיבור בין האישה לצמיחת החיטה, מה שיצר את המיתוס של שפע האלה הנשית. לאיטו הלך והתפתח המיתוס של "אלת האדמה" וממנו צמחו אלילות רבות ובעלות שמות שונים בתרבויות השונות: החל מגאיה, שעליה שאלת, אך גם אלילות כמו אשתר, אשרה, מה, אנאהיטה, אסטרטה ואחרות.
במקדשי האלה הוצבו בתור קישוטים, כלי חקלאות ואפיית לחם. היו שם מכלי אחסון לתבואה, דרך אבני הריחיים ששימשו לטחינת הזרעים לקמח ועד לתנורים שבהם אפו את הלחם. גם המתנות שהביאו הכוהנות לאלה היו לחם שאפו בשבילה כתודה על היבול החקלאי. ההשערה היא שזהו המקור של טקסי הלחם הנהוגים בכל הדתות המוכרות.
חשיבותם של האלילים הגברים, אגב, תעלה רק בתקופות מאוחרות יותר, כשתגבר חשיבותה של המלחמה. זה יקרה לאחר התקופה הנאוליתית, שבה לא נמצאו כל סימנים לקיומן של מלחמות של ממש.
הנה האלה הגדולה:
https://youtu.be/xbbXh1l7ukw
האלה גאיה במיתולוגיה היוונית:
https://youtu.be/s2GmO91jQ14
וכך בראה האלה גאיה את כדור הארץ:
https://youtu.be/tsHqBQkYcTQ
איך רכב פאיתון אל מותו במרכבת השמש?
מעניין שהסיפור המפורסם ביותר על הליוס, אל השמש של יוון העתיקה, הוא הסיפור על בנו פאיתון (Phaethon), או פאתון. הוא רכב על מרכבת השמש אל אובדנו.
הסיפור מתחיל, כמו שקורה לפעמים, בעבודה של אבא. בכל בוקר נהג הליוס את מרכבת השמש שלו, לפי המיתולוגיה היוונית, מהמזרח אל המערב. כך הוא מביא אור וחום אל הארץ.
בדמדומי הערב, כשהוא שוקע באוקינוס אל מאחורי האופק, מובלים הליוס והמרכבה בחזרה לארמונו שבמזרח ומתכוננים ליום הבא.
פאיתון, בנו, שמשמעות שמו ביוונית היא "זורח" או "נוצץ", מספר לאביו שחבריו לא מאמינים לו שהוא הבן של אל השמש הנוהג על פני השמיים, במרכבה הרתומה לסוסים גדולים. על שפת נהר סטיקס, הנהר המבדיל בין הארץ לשאול, משביע פאתון את אביו שיעניק לו כל מה שיבקש בכדי להוכיח לחבריו שהוא אכן בנו.
פאתון מבקש את רשותו של אביו לנהוג במרכבת השמש ליום אחד. הליוס שהבטיח שימלא כל בקשה של בנו נאלץ להסכים, אך מזהיר את הבן מהסוסים הפראיים ומתיר לו לנהוג במרכבה בזהירות.
אך למחרת, כשהוא יוצא עם השמש למסע היומי בשמיים, נלחץ הנער ומאבד את השליטה על סוסי המרכבה השועטים קדימה. המרכבה עולה לגובה רב מדי, עד שהיא מותירה שובל של כוכבים, הוא שביל החלב.
בהיעדר השמש, האדמה על הארץ קופאת.
כשמשך פאיתון המבועת במושכות בכל הכוח, בניסיון להשתלט על סוסי המרכבה העולים ומושכים למעלה, צללה המרכבה במהירות לארץ, כשהיא מבעירה אש ביערות, חורכת את הצמחים, העצים והפרחים בכל מקום, מייבשת נהרות והופכת את האדמה למדבר.
זאוס, אבי ומלך האלים, זועם על הצעיר הנמהר וכדי לעצור אותו הוא שולח ברק אל המרכבה. פאיתון צלל באחת אל תוך נהר ארידנוס ומרכבת השמש מיהרה לבדה ונחפזה מערבה.
אחיותיו ההליאדות של פאיתון ביכו את אחיהן המת, כשהן מזילות דמעות נוצצות של ענבר. הן התאבלו כה הרבה עד שהפכו בסופו של דבר לעצי ערבה בוכיה, הגדלים עד היום על גדות נהרות העולם.
כמובן שאחרי מות בנו, לא הרשה יותר הליוס לאיש לנהוג במרכבת השמש.
הנה סיפור רכיבתו של פאיתון על מרכבת השמש (מתורגם):
https://youtu.be/zAxfrI8zHU4
והגרסה הרומית, בה הוא בנו של אפולו:
https://youtu.be/SzVulNyvhOY
כשהרומאים הפכו לאימפריה החזקה בעולם הם העתיקו מתרבות יוון ומהמיתולוגיה היוונית את האלים שלהם, אלו שכונו האלים האולימפיים, על שום האמונה שהם שוכנים על הר האולימפוס.
כמובן שהם הכניסו שינויים מסוימים בשמות האלים היווניים והפכו אותם לרומים. הוכנסו גם שינויים בדרכי הפולחן שלהם.
הנה האלים הרומיים ובסוגריים השמות שלהם כאלים היווניים, האלים האולימפיים המקוריים.
יופיטר (זאוס, בשמו היווני) - מלך האלים, אל הברקים והשמיים
פבוס (אפולו) - אל האור והשמש
יונו (הרה) - אלת הנשים, האימהות והנישואין
פלוטו (האדס) - אל השאול והמתים
ומטה (הסטיה) - אלת הבית, המשפחה ואש-האח
מרקוריוס (הרמס) - אל אולימפי שהוא שליח האלים
קרס (דמטר) - אלת האדמה והתבואה
בכחוס (דיוניסוס) - אל היין והגפנים, אל התיאטרון
ונוס (אפרודיטה) - אלת האהבה והיופי
מרס או מארס (ארס) - אל המלחמה
נפטון (פוסידון) - אל הים ורעש האדמה
וולקן (היפסטוס) - אל האש והנפחים
מינרוה (אתנה) - אלת החוכמה, הקרב, האמנות והמדע.
דיאנה (ארטמיס) - אלת הירח והציד
הכירו את אלי יוון בתגית "אלים יווניים".
הנה אלי יוון ותפקידיהם (עברית):
https://youtu.be/4bHY4yn6Wto
על האלים האולימפיים באנגלית:
https://youtu.be/FyT3A4vi6cw
עוד על אלי האולימפוס:
https://youtu.be/WP_NeirFIkM
האלים החזקים והמובילים מבין האלים היווניים:
https://youtu.be/9eOQHLxCv6k
הזמנה לפגישה איתם במוזיאון:
https://youtu.be/uY2Ltc32Kjc
האלים המובילים במיתולוגיה עם תיאורים שלהם מתולדות האמנות והקולנוע:
https://youtu.be/RId6Sv2ZAKA
וסיפורם של כל האלים האולימפיים:
https://youtu.be/Ri-AoKE42rw?long=yes
האלה אתינה (Athena), אלה יוונית שנקראת לעתים גם אתנה או אטנה, היא אלת החוכמה היוונית. היא גם זו שלימדה את נשות האדם לטוות, לרקום, לארוג ולרקום. עם הזמן היא שמחה לדעת שהנסיכה ארכנה אורגת בדים ורוקמת עליהם, תוך שהיא יוצרת עבודות נפלאות.
אבל יום אחד היא גילתה ברוב כעס שארכנה הופכת יהירה. הנערה השחצנית אף מתפארת ואומרת שאין מי שעושה בעולם אריגים יפים משלה והיא אף מזמינה את האלה אתינה לרדת מהאולימפוס ולהתחרות בה.
ברוב חוכמתה התחפשה אתינה לאישה זקנה וירדה מהאולימפוס להתחרות בנערה. היא יעצה לארכנה לא לדבר אל האלים ביהירות. אבל הנסיכה ארכנה ענתה לה בחוצפה שהיא אינה חוששת להתחרות באלה ומזמינה אותה לתחרות אריגה.
האלה אטנה הסכימה והסירה את התחפושת. ארכנה הנדהמת נאלצה לשבת ולהתחרות באלה. השתיים ארגו סיפורים לבסוף נוכחה ארכנה שהפסידה לאלה. היא ניסתה להרוג את עצמה אבל אתינה ריחמה עליה והפכה את ארכנה לעכביש.
מאז נחבאים צאצאיה של ארכנה, העכבישים, בין החרכים והסדקים. הם מטפסים על החוטים שהם טוו ואוכלים חרקים.
במיתולוגיה הרומית הפכה האלה אתנה לאלה מינרווה. בתקופה בה רומי כבשה ושלטה בארץ-ישראל, היא הייתה פופולרית מאוד ובנוסף לאלת החוכמה היא הייתה גם אלת המלחמה והאסטרטגיה הצבאית.
הנה סיפורה של אתנה (עברית):
https://youtu.be/XWiXC0R0n3c
אלת החוכמה אתנה:
https://youtu.be/-EP14g7XXA0
כך הענישה אתנה את ארכנה הטווה השחצנית (מתורגם):
https://youtu.be/XvUHcsZOhJ8
וסיפורה המלא של אתנה:
https://youtu.be/rs6kA3Yz15o?long=yes
אפולו (Apollo), בנו של זאוס ואחיה של ארטמיס אלת הציד, הוא אחד מ-12 האלים האולימפיים, אל צעיר, יפה ונערץ על ידי היוונים הקדמונים, אל שגם אחראי על תחומים רבים בחייהם.
בתור האל שנחשב למנהיג של המוזות, אותן 9 אלות ההשראה היווניות, אפולו הוא גם אל ההשראה והמוסיקה, המיומן בנגינה בלירה ובשירה ומי שמנגן לאלים באולימפוס בנבל הזהב הקדוש שלו, מוקף בנימפות והמוזות שתמיד מלוות אותו.
וזו לא רק ההשראה האמנותית, כי אפולו הוא גם אל השמש והאור, אל הרועים שמגן על העדרים, אך גם אל הנבואה, הרפואה, האור והאמת.
במראהו, אפולו הצעיר הוא מי שמתואר כאל צעיר ונאה, גבר עירום וללא זקן מוצג בדרך כלל כאוחז קשת ואשפת חצים. לא פלא שהוא מתואר כרווק מצליח, מוקף נשים ונימפות רבות - אל היופי הגברי והירי בחץ וקשת.
אפולו הוא גם מעין מתווך בין האלים לבני האנוש, מי שמעביר לאדם את רצון האלים ומסייע לכבדם. מצד אחד הוא האל היווני שיכול לסלוח לפושעים, אפילו רוצחים ולטהר אותם מהחטאים שלהם, מנגד באגדות מסוימות הוא אל אכזרי שיודע למשל לירות את חיציו ולחולל מגפות בעולם.
מנגד וכמתווך, אפולו הוא שמכיר לבני האנוש את חוכמת הרפואה. כאל האור הוא מביא להבשלת היבולים ומשמיד מזיקים. כאל הנבואה הוא בונה את המקדשים שבהם הנביאים, כולל המקדש המרכזי בעיר דלפי.
מכאן שמאמיניו עבדו את אפולו בהביאם למקדשי אפולו קורבנות ומנחות. כסמל לכוחות הנבואיים שלו, הם נהגו להציב אותם על חצובה משולשת.
לא רבים יודעים היום שאחת לארבע שנים נערכו לכבוד אפולו המשחקים הפיתיים בעיר דלפי. אלו היו תחרויות ספורט חשובות בעולם היווני של אותם ימים וקדמו להם בחשיבות רק המשחקים האולימפיים באולימפיה.
הנה אל השמש והאור אפולו:
https://youtu.be/QPIg8JcXvH0
על אפולו וארטמיס, האחים התאומים:
https://youtu.be/goff68zSTgs
עוד מתפקידיו של האל אפולו:
https://youtu.be/695TunhNpuw
האגדה על אפולו ודפנה (עברית):
https://youtu.be/MWMmrou1_mg
מאבק בין הרס, הרמס ואפולו? - בסרטים המצוירים לילדים:
https://youtu.be/TVB_ph6lQNQ
ומהאל אפולו קיבלה את שמה תכנית החלל האמריקאית בשנות ה-60 והחללית אפולו (מתורגם):
https://youtu.be/8dpkmUjJ8xU
קראו לו זאוס (Zeus) ולפי המיתולוגיה היוונית הוא אל השמים, הרעמים, הברקים, מזג האוויר ומחזיק תיק החוק, הסדר והצדק בין האלים האולימפיים של יוון העתיקה.
במיתולוגיה היוונית נחשב זאוס מלך האלים, שליט הר האולימפוס ואבי האלים. הוא החזק מכל האלים ושולט בהם ללא עוררין והוא גם זכר האלפא של האולימפוס (פרטים בהמשך).
בעולם האמנות יתארו אותו הציירים והיוצרים תמיד כטיפוס מלכותי, בוגר, מזוקן וחסון. לרוב יאחז אצלם שרביט מלכותי ובידו השנייה יחזיק ברק, חשמל מהשמיים.
השור והנשר הם בעלי החיים הקדושים שלו ואגב, במיתולוגיה הרומית יקבל זאוס את השם יופיטר.
#משפחה
זאוס, אבי האלים או מלך האלים, הוא בנם הצעיר של קרונוס וריאה. הוא נשוי לאחותו הרה. בנוסף לכך הוא האח של פוסידון, הדס, הסטיה ודמטר .
בין האלים האולימפיים שהוא הוליד נמצא את אתנה, פרספונה, ארס, אפולו וארטמיס, דיוניסוס וזה רק חלק מרשימת ילדיו. מאת הרה אשתו נולד לזאוס רק ארס. היתר נולדו כולם מחוץ לנישואין (פרטים בהמשך 2).
#הקריירה של זאוס
לפי המיתולוגיה היוונית זאוס החל את דרכו בהפלת קרונוס והבטחה של הריבונות בשמיים לעצמו.
לאחר הדחת קרונוס, ערכו הוא, פוסידון והדס הגרלה וכך הם חילקו ביניהם את הקוסמוס.
בחלוקת השלל קיבל זאוס את השמיים והחל בתור אל מזג האוויר, מוריד הגשם ומשליך הברקים שחישל הפייסטוס עבורו.
כמו בממשלה מודרנית, כך גם בין אלי האולימפוס, הוא זכה עם הזמן גם באחריות על החוק, הסדר והגורל.
אבל, כמה אירוני כשמדובר באל האחראי במיתולוגיה על החוק, לזאוס היה גם צד אפל. במטרה לפתות נשים בנות תמותה, הוא לבש לא פעם צורה של בעלי חיים שונים. ההתחזות הזו סידרה לו המון רומנים עם נשים, החל מאלות נחשקות ועד נשים בנות-תמותה.
כך יצא שנולדו לזאוס ילדים רבים שהיו לאלים אולימפיים בעצמם. מפרספונה, אתנה וארס, דרך ארטמיס ואפולו, דיוניסוס אל היין ואלים נוספים או גיבורי מיתולוגיה - כולם היו בניו...
הנה זאוס, מלך האלים ביוון:
https://youtu.be/eJCm8W5RZes
כך גמל זאוס על הכנסת אורחים (מתורגם):
https://youtu.be/ogE1nzLawJ0
לידתו:
https://youtu.be/VeWJD0mFLok
בחיוך - ילד שיש לו ויודע אפטר אפקטס אז הוא זאוס:
https://youtu.be/XH1LSdRcUyI
הרקולס היה בנו של זאוס:
https://youtu.be/K4fpErUdp3k
בנותיו של זאוס רוקדות - מתוך הסרט "קסנדו":
https://youtu.be/UGWoonk747I
ומקדש זאוס שהוקם באולימפיה:
https://youtu.be/7lDW7jrDfRY
אלים אולימפיים
סיפורנו מתחיל בדמטר, אלת החקלאות, הצמחים והעצים של המיתולוגיה היוונית.
ביוון העתיקה, בכל שנה, כשזרעו את הזרעים שלהם וטיפלו בעצי הפרי, נהגו החקלאים היוונים להלל ולשבח את דמטר, בתקווה ליבול טוב ולשפע של אוכל. דמטר מצידה, אכן דאגה לתנובה טובה לעצים ולשדות.
היא נהגה להביט בפרספונה (Persephone), בתה האהובה וגם בתו של זאוס, מלך האלים. פרספונה הייתה נערה יפה שכולם אהבו. היא הייתה בחורה צעירה ונבונה, שירשה את תחביבי אמה וביחד עם חברותיה העבירה את הימים כשהיא קוטפת פרחים ונוטעת עצים.
אבל פרספונה, שבניגוד להוריה לא חיה על הר האולימפוס, לא ידעה שהַדֵּס (Hades), אל המתים והשאול, התאהב בה וחומד אותה לעצמו. הוא כבר החליט לחטוף ולהביא את פרספונה אל השאול, ממלכתו השחורה שמתחת לאדמה.
ואכן יום אחד, בשעה שפרספונה בילתה באחו עם סיאני חברתה, נימפת המים המתוקים, פרץ הַאדֵּס מבקע באדמה, כשהוא רכוב על מרכבתו השחורה. הוא חטף במהירות את פרספונה ההמומה, ודהר איתה למעמקי האדמה, לשאול תחתיות. הפתח באדמה נסגר והשניים נעלמו מאחריו.
איש לא הבחין בחטיפה, חוץ מזאוס מלך האלים ומהליוס, אל השמש הרואה את הכול.
עד שדמטר הגיעה למקום בחיפושיה אחרי בתה, בכתה סיאני, חברתה של פרספונה. מרוב בכי, היא התמוססה וזרמה אל הנהר הגדול.
מרוב צער, דמטר לא ידעה את נפשה. השמועות מספרות שהיא קיללה את החברות של בתה, שלא מנעו את החטיפה והפכה אותן לסירנות.
דמטר לא ידעה שזאוס, אביה של פרספונה, הרשה להאדס להינשא לבתם. היא מיהרה להר האולימפוס לעזרה, אבל לא השיגה דבר.
ביאושה ובגעגועים לבתה, הזניחה דמטר את האדמה, שחדלה לתת את תנובתה ולהצמיח את פריה. היבולים נבלו כולם ורעב השתרר בארץ. כשראו שבני האדם החלו למות בהמוניהם מרעב, החלו האלים לחשוש. הם ראו שהסגידה אליהם והזבחים שהציעו בני האדם הלכו ונעלמו גם הם.
בינתיים בעולם השאול, מעבר לנהר הדמעות סטיקס, דחתה פרספונה את ניסיונותיו של האדס להאכיל אותה. חוץ מכמה גרגרי רימון היא לא נגעה בכלום מהשאול.
דמטר המשיכה בחיפושים ומתוך כבוד וסימפטיה לסבלה, סיפר לה הליוס על בגידתו של זאוס, הרשות שנתן להאדס ועל חטיפת פרספונה על ידו. דמטר התעמתה עם זאוס ונשבעה שאם לא תתאחד עם פרספונה, לעולם היא תשאיר את השדות ללא תנובה.
זאוס מיהר לשלוח אל האדס את שליח האלים, הרמס, כדי שישיב את פרספונה אל האולימפוס ולאם המתגעגעת. אך מכיוון שפרספונה אכלה ולו עמה גרגרי רימון בשאול, לא ניתן היה להחזירה לכל השנה ולהשיב את הגלגל לאחור. לדרישת האדס לחלק מהשנה שבה פרספונה אל עולם החיים, אבל למספר חודשים היא תשוב אל עולם המתים.
החודשים הללו, ודאי ניחשתם, הם חודשי החורף. על פי המיתוס, כבר בסתיו יורדת פרספונה אל מתחת לאדמה ואימה העצובה לא מטפלת באדמה וביבולים. בחורף העולם קר וחשוך, האם המתגעגעת בוכה ומזילה דמעות של גשם, האדמה מתקשה ולא נותנת ירק או פרי.
רק כששבה הנערה מן השאול אל האולימפוס, אז מגיעים חודשי האביב והקיץ ודמטר מפרה את האדמה ונותנת בה יבול.
הנה סיפורם של האדס ופרספונה (מתורגם):
https://youtu.be/zLAYGZeVTPQ
סיפורה של פרספונה ועונות השנה באנגלית:
https://youtu.be/khpjQZ693Q4
ועוד מסיפור אהבתו החשוכה של האדס אל השאול לפרספונה היפה:
https://youtu.be/46MFoZmJp3g?long=yes
נמסיס (Nemesis), הידועה גם בשמה הנוסף "רמנוסיה", הייתה אלת הנקמה במיתולוגיה היוונית. היא זו שדאגה לעשות צדק ולפגוע במי שרצחו אדם אחר, חטאו בחטאי היהירות וההיבריס, ההתנשאות ושגעון הגדלות על אחרים.
בתרבות הרומית נמסיס נקראת אינבידיה (קנאה).
מאז, מתארת המילה "נמסיס" גם בשפה האנגלית נקמה. משתמשים בה גם לתיאור של יריב מושבע ונקמני של דמות ספרותית, דרמטית וקולנועית. כך, לדוגמה, מוגדר ולקס לות'ור כ"נמסיס" של סופרמן.
בחקר החלל ומדעי כדור הארץ משתמשים ב"ספקולציית נמסיס" כהסבר להכחדות המינים הגדולות שהתרחשו בכדור הארץ. על פי ההשערה מדובר בכוכב ששמו נמסיס שהוא הגורם להן. קראו על כך בתגית "ספקולציית נמסיס".
הנה סיפורה של נמסיס אלת הנקמות:
https://youtu.be/0Rh0tCpi_aw
ומצגת וידאו קצרה:
https://youtu.be/mvVk6ajbhBk
אֶרוֹס (Eros), קופידון במיתולוגיה הרומית, היה אל האהבה והתשוקה של יוון העתיקה. הוא היה בנם של אפרודיטה וארס ונולד מתוך הכאוס.
במיתולוגיה ארוס מתואר כתינוק שמנמן או כצעיר עירום ויפה תואר, בעל כנפי זהב, הנושא עליו קשת ואשפת חיצים. כשהיה פוגע באנשים עם חיציו, ארוס היה מעורר אצלם את רגש האהבה.
כשארוס גדל מתחיל הסיפור שלו עם פְּסִיכֶה, הנערה היפה והצעירה מבין אחיותיה. היא הייתה כה יפה, עד שכולם העריצו וקראו לה "אפרודיטה החדשה". יופיה היה כל כך מדהים, עד שאפילו אפרודיטה, אלת האהבה הידועה ביופיה, החלה לקנא בה.
להערצה כמו של פסיכה אף אישה לא זכתה. אבל מנגד איש לא העיז לשאת אותה לאישה. אביה המודאג של פסיכה פנה לאורקל אפולו והוא התנבא שעליו להפקיר אותה על ראש צוק, כי נגזר עליה להינשא לדרקון מפלצתי ונורא.
אפרודיטה המקנאת שלחה את בנה ארוס לשלוח בפסיכה חיצי אהבה ולגרום לה להתאהב בגבר מכוער. אבל משהגיע ארוס לעשות זאת, הוא כל כך הוקסם מיופיה של פסיכה, עד שהתבלבל ובעצמו נפגע מחיציו והתאהב בה.
וכך נשא ארוס המאוהב את אשתו היפהפייה. אך כדי שפסיכה לא תגלה מיהו, הוא אסר עליה להביט בו ופגש אותה רק בחשכת הלילה, במיטתם.
פסיכה המאוהבת התרגלה לחיים הללו עם בעלה, אבל סיפרה לאחיותיה על המסתורין שבחייה. האחיות, שקינאו בה על הבעל יפה התואר וליטרלי גם אל יווני, אמרו לה שהן חוששות שהיא נישאה למפלצת והציעו לה להמתין שיירדם ואז להדליק נר ולהציץ בפני הבעל הישן ולהרוג אותו.
אל תנסו את זה בבית. האלימות היא מכה.
מכל מקום, כשנרדם ארוס באותו לילה, הדליקה פסיכה את הנר. היא הביטה באיש שנם את שנתו לצידה במיטה וזיהתה אותו מיד. יפה כמו אל וחתיך כמו בעל יפה.
אבל לרוע מזלה נטפה טיפת שעווה מהנר שבידה עליו והעירה את ארוס. הוא נדהם שראתה אותו ומיהר לברוח ממנה.
פסיכה, שכל כך רצתה להחזיר לעצמה את אהובה, פנתה לאפרודיטה וביקשה ממנה שתעזור לה. אפרודיטה ערמה עליה שלל משימות, קשיים ומכשולים, אבל פסיכה רצתה כל כך שארוס ישוב אליה, עד שעמדה בכל מה שהציבה אפרודיטה כנגדה והצליחה.
לבסוף נאלצה אפרודיטה והתרצתה. היא אפילו הפכה את פסיכה לבת אלמוות. וכך הצליחה האישה הצעירה והיפה להתאחד עם אהובה מחדש ולחיות איתו באושר, הוא אל והיא אלה.
#בתרבות האנושית
הסיפור הזה השפיע על דורות רבים ולקחו ממנו המון רעיונות, מוטיבים ולקחים, כמו גם התייחסויות ואפילו במדע.
מכיוון שארוס היה מי שיצר את אהבת הגוף ושמה של פסיכה פירושו "נפש" (ומכאן הפסיכולוגיה והפסיכדליה), ארוס ופסיכה מסמלים עד היום את השילוב שבין אהבת הגוף ואהבת הנפש.
רעיונות ומוטיבים מהסיפור על ארוס ופסיכה אפשר למצוא באגדות וסיפורים שונים במהלך ההיסטוריה. ביניהם סיפורים כמו "היפה והחיה" בה מיועדת הנערה לייצור שאין לראותו, או בשנת המוות בסיפור "היפהפייה הנרדמת", בקנאת האם מסיפור "שלגיה" ובסיפור "סינדרלה" בה מוצבות לה משימות כתנאים להגעה לנשף, מה שמקביל למשימות שהציבה אפרודיטה בפניה של פסיכה.
הנה סיפורם של ארוס ופסיכה (מתורגם):
https://youtu.be/Gjj_-CPxjCM
גאיה (Gaia) הוא שמה ביוונית עתיקה של האדמה. במיתולוגיה היוונית ובעוד תרבויות זה גם שמה של אלת האדמה. גם היוונית הקדומה וגם השפה הרומית, בתור "טֶרָה מאטר" או "טֶלוּס" (Tellus), משמעותה "אמא אדמה".
קשה לדעת מה מקורה של האלה גאיה מכיוון שהספרות היוונית לא חשפה את תולדות האמונה שהביאה ליצירת המיתולוגיות השונות.
כך או כך, ביוון העתיקה שבועה בשמה של גאיה נחשבה אחת השבועות החמורות ביותר. אצל היוונים, אם נשבעת בשם גאיה אז שבועה כזו מחייבת אותך לקיים את ההבטחה בכל מחיר.
אבל "אמא אדמה" היא שילוב של שני ארכיטיפים מכוננים בתרבות האנושית. מצד אחד "אימא", האם שיולדת אותנו והיא תמיד שם בשבילנו ובזכרונותינו. ומצד שני האדמה, הארץ, המקום שמלווה את כל חיינו ובזכותו אנו חיים.
מהפרהיסטוריה ועד העת העתיקה היו אלפי אלילים ואלים שונים ומשונים. השפעות היו כל הזמן. סוחרים ונוודים הביאו אלים קטנים איתם ובני המקום העתיקו אותם, נתנו להם שמות משלהם או שיבשו את השם המקורי, המשיכו איתם וכך הלאה.
בתקופות קדומות היו הנשים חשובות לא רק בלידת ילדים, אלא גם כמקור המרכזי ליצירת המזון. לפי הארכיאולוגים נשים מלקטות היו הראשונות שגילו שניתן לזרוע באדמה ולגדל תבואה ולא רק להסתפק במה שהטבע נותן. משזיהו את התהליך של צמיחת הצמחים, הן למדו לאסוף זרעים ולהכין מהם לחם וכך החלו לגדל תבואה בעצמן.
כך החלה האישה הקדומה לעבד אדמה וללקט מזון ולהביא שפע למשפחה. משם נולד החיבור בין האישה לצמיחת החיטה, מה שיצר את המיתוס של שפע האלה הנשית. לאיטו הלך והתפתח המיתוס של "אלת האדמה" וממנו צמחו אלילות רבות ובעלות שמות שונים בתרבויות השונות: החל מגאיה, שעליה שאלת, אך גם אלילות כמו אשתר, אשרה, מה, אנאהיטה, אסטרטה ואחרות.
במקדשי האלה הוצבו בתור קישוטים, כלי חקלאות ואפיית לחם. היו שם מכלי אחסון לתבואה, דרך אבני הריחיים ששימשו לטחינת הזרעים לקמח ועד לתנורים שבהם אפו את הלחם. גם המתנות שהביאו הכוהנות לאלה היו לחם שאפו בשבילה כתודה על היבול החקלאי. ההשערה היא שזהו המקור של טקסי הלחם הנהוגים בכל הדתות המוכרות.
חשיבותם של האלילים הגברים, אגב, תעלה רק בתקופות מאוחרות יותר, כשתגבר חשיבותה של המלחמה. זה יקרה לאחר התקופה הנאוליתית, שבה לא נמצאו כל סימנים לקיומן של מלחמות של ממש.
הנה האלה הגדולה:
https://youtu.be/xbbXh1l7ukw
האלה גאיה במיתולוגיה היוונית:
https://youtu.be/s2GmO91jQ14
וכך בראה האלה גאיה את כדור הארץ:
https://youtu.be/tsHqBQkYcTQ
מעניין שהסיפור המפורסם ביותר על הליוס, אל השמש של יוון העתיקה, הוא הסיפור על בנו פאיתון (Phaethon), או פאתון. הוא רכב על מרכבת השמש אל אובדנו.
הסיפור מתחיל, כמו שקורה לפעמים, בעבודה של אבא. בכל בוקר נהג הליוס את מרכבת השמש שלו, לפי המיתולוגיה היוונית, מהמזרח אל המערב. כך הוא מביא אור וחום אל הארץ.
בדמדומי הערב, כשהוא שוקע באוקינוס אל מאחורי האופק, מובלים הליוס והמרכבה בחזרה לארמונו שבמזרח ומתכוננים ליום הבא.
פאיתון, בנו, שמשמעות שמו ביוונית היא "זורח" או "נוצץ", מספר לאביו שחבריו לא מאמינים לו שהוא הבן של אל השמש הנוהג על פני השמיים, במרכבה הרתומה לסוסים גדולים. על שפת נהר סטיקס, הנהר המבדיל בין הארץ לשאול, משביע פאתון את אביו שיעניק לו כל מה שיבקש בכדי להוכיח לחבריו שהוא אכן בנו.
פאתון מבקש את רשותו של אביו לנהוג במרכבת השמש ליום אחד. הליוס שהבטיח שימלא כל בקשה של בנו נאלץ להסכים, אך מזהיר את הבן מהסוסים הפראיים ומתיר לו לנהוג במרכבה בזהירות.
אך למחרת, כשהוא יוצא עם השמש למסע היומי בשמיים, נלחץ הנער ומאבד את השליטה על סוסי המרכבה השועטים קדימה. המרכבה עולה לגובה רב מדי, עד שהיא מותירה שובל של כוכבים, הוא שביל החלב.
בהיעדר השמש, האדמה על הארץ קופאת.
כשמשך פאיתון המבועת במושכות בכל הכוח, בניסיון להשתלט על סוסי המרכבה העולים ומושכים למעלה, צללה המרכבה במהירות לארץ, כשהיא מבעירה אש ביערות, חורכת את הצמחים, העצים והפרחים בכל מקום, מייבשת נהרות והופכת את האדמה למדבר.
זאוס, אבי ומלך האלים, זועם על הצעיר הנמהר וכדי לעצור אותו הוא שולח ברק אל המרכבה. פאיתון צלל באחת אל תוך נהר ארידנוס ומרכבת השמש מיהרה לבדה ונחפזה מערבה.
אחיותיו ההליאדות של פאיתון ביכו את אחיהן המת, כשהן מזילות דמעות נוצצות של ענבר. הן התאבלו כה הרבה עד שהפכו בסופו של דבר לעצי ערבה בוכיה, הגדלים עד היום על גדות נהרות העולם.
כמובן שאחרי מות בנו, לא הרשה יותר הליוס לאיש לנהוג במרכבת השמש.
הנה סיפור רכיבתו של פאיתון על מרכבת השמש (מתורגם):
https://youtu.be/zAxfrI8zHU4
והגרסה הרומית, בה הוא בנו של אפולו:
https://youtu.be/SzVulNyvhOY
מהו פסל ניקה הפונה נגד הרוח?
פסל השיש של ניקה מסמותרקיה (Winged Victory of Samothrace) הוא פסל יווני קדום ומרשים במיוחד, של אלת הניצחון היוונית, ניקה, או נייקי.
בפסל, הנמצא במוזיאון הלובר בפריז, נראית ניקה כשהיא הולכת, עם הכנף שלה. ניקה ניצבת אל מול הרוח. אף שידיה וראשה של ניקה אבדו במרוצת השנים ואולי אפילו מעט בזכות זאת, היא מאוצרות האמנות הגדולים בעולם.
בפסל לובשת האלה בגד מבד שנצמד אל מותניה למטה, בעוד שבד דק נצמד לפלג גופה העליון. לניקה המפוסלת זוג כנפיים גדולות ופרושות כמו בנחיתה של ציפור. יש המשערים שבידה החסרה היא אחזה באחד מסמליה המוכרים של האלה ניקה, חצוצרה או זר ניצחון.
נראה שהפסל פיתוקריטוס מרודוס הוא שפיסל אותה במאה ה-2 לפני הספירה.
הפסל של ניקה התגלה בשנת 1863 על ידי הארכיאולוג שארל שאמפּוּאָזוֹ בהיכל האלים הכבירים שבאי סמותראקי (Samothrace).
הנה הפסל של ניקה מסמותרקיה במוזיאון הלובר בפאריז:
http://youtu.be/SwMyQc3xaAY
וניסיון לשער איך נראתה ניקה מסמותרקיה לפני שנפגעה:
http://youtu.be/NzHN05jnGAk
פסל השיש של ניקה מסמותרקיה (Winged Victory of Samothrace) הוא פסל יווני קדום ומרשים במיוחד, של אלת הניצחון היוונית, ניקה, או נייקי.
בפסל, הנמצא במוזיאון הלובר בפריז, נראית ניקה כשהיא הולכת, עם הכנף שלה. ניקה ניצבת אל מול הרוח. אף שידיה וראשה של ניקה אבדו במרוצת השנים ואולי אפילו מעט בזכות זאת, היא מאוצרות האמנות הגדולים בעולם.
בפסל לובשת האלה בגד מבד שנצמד אל מותניה למטה, בעוד שבד דק נצמד לפלג גופה העליון. לניקה המפוסלת זוג כנפיים גדולות ופרושות כמו בנחיתה של ציפור. יש המשערים שבידה החסרה היא אחזה באחד מסמליה המוכרים של האלה ניקה, חצוצרה או זר ניצחון.
נראה שהפסל פיתוקריטוס מרודוס הוא שפיסל אותה במאה ה-2 לפני הספירה.
הפסל של ניקה התגלה בשנת 1863 על ידי הארכיאולוג שארל שאמפּוּאָזוֹ בהיכל האלים הכבירים שבאי סמותראקי (Samothrace).
הנה הפסל של ניקה מסמותרקיה במוזיאון הלובר בפאריז:
http://youtu.be/SwMyQc3xaAY
וניסיון לשער איך נראתה ניקה מסמותרקיה לפני שנפגעה:
http://youtu.be/NzHN05jnGAk
איפה ידיה של ונוס ממילו?
ונוס ממילו (Venus de Milo) הוא אולי הפסל היווני המפורסם ביותר בעולם. הפסל, מהיפים שבפסלים היווניים העתיקים, מציג את האלה אפרודיטה, אלת האהבה והיופי מהמיתולוגיה היוונית (ונוס בשמה הרומי).
גובה הפסל עשוי השיש 203 סנטימטרים. על אף שידיה ורגליה של ונוס נעלמו במהלך השנים, היא מרשימה במיוחד והיא שילוב של ריאליזם, ניסיון לתאר את צורתה האמיתית, ביחד עם עקרונות היופי של האמנות היוונית.
החוקרים חושבים שמדובר ב"ונוס המנצחת" - אירוע שבו קיבלה לפי המיתולוגיה היוונית, תפוח זהב מפאריס. זה גם התאים לשמו של האי שבו נמצאה - "מילוס" ביוונית פירושו "תפוח".
לפי הערכות החוקרים, הפַּסָּל שיצר את ונוס ממילו היה אלכסנדרוס איש אנטיוכיה. הוא עבד על הפסל המופלא, בשנת 130 לפני הספירה. הפסל נמצא על ידי דייג מקומי באי מילוס, בשנת 1820. כשהוא נמצא הוא היה מפורק לשני חלקים נפרדים. מאוחר יותר נמצאו לא רחוק ממקום מציאת הפסל, חלקים מהיד של ונוס, כולל התפוח המשוער, אבל הם לא היו מספיקים כדי לשחזר אותה.
אגב, הטורקים ששלטו באותה תקופה באי מילוס החרימו את הממצא. אבל שגריר צרפת שישב באיסטנבול גרם לכך שצרפת תרכוש אותו מהם ומאז נמצא הפסל המרהיב של ונוס במוזיאון הלובר שבפאריס.
הנה סיפורו של הפסל המיוחד של ונוס ממילו:
https://youtu.be/gs1VWuQEd7Y
ונוס ממילו במוזיאון הלובר, מוקפת בהמון מעריצים:
http://youtu.be/XxWmDaHXDu4
מודל תלת מימדי שמנסה לשער כיצד נראה הפסל לפני שהושחת:
http://youtu.be/sT27rGkg4S0
האי היווני מילו, שבו נמצא הפסל המפורסם:
http://youtu.be/T-ODceTNFmE
אנימציה בסגנון יווני עתיק של האלה אפרודיטה, עם ארוס אל האהבה היורה חיצי אהבה:
https://youtu.be/WHER8FPXvCA
והרצאה ארוכה על ונוס מהאי מילו:
https://youtu.be/6v8s29TubC0?long=yes
ונוס ממילו (Venus de Milo) הוא אולי הפסל היווני המפורסם ביותר בעולם. הפסל, מהיפים שבפסלים היווניים העתיקים, מציג את האלה אפרודיטה, אלת האהבה והיופי מהמיתולוגיה היוונית (ונוס בשמה הרומי).
גובה הפסל עשוי השיש 203 סנטימטרים. על אף שידיה ורגליה של ונוס נעלמו במהלך השנים, היא מרשימה במיוחד והיא שילוב של ריאליזם, ניסיון לתאר את צורתה האמיתית, ביחד עם עקרונות היופי של האמנות היוונית.
החוקרים חושבים שמדובר ב"ונוס המנצחת" - אירוע שבו קיבלה לפי המיתולוגיה היוונית, תפוח זהב מפאריס. זה גם התאים לשמו של האי שבו נמצאה - "מילוס" ביוונית פירושו "תפוח".
לפי הערכות החוקרים, הפַּסָּל שיצר את ונוס ממילו היה אלכסנדרוס איש אנטיוכיה. הוא עבד על הפסל המופלא, בשנת 130 לפני הספירה. הפסל נמצא על ידי דייג מקומי באי מילוס, בשנת 1820. כשהוא נמצא הוא היה מפורק לשני חלקים נפרדים. מאוחר יותר נמצאו לא רחוק ממקום מציאת הפסל, חלקים מהיד של ונוס, כולל התפוח המשוער, אבל הם לא היו מספיקים כדי לשחזר אותה.
אגב, הטורקים ששלטו באותה תקופה באי מילוס החרימו את הממצא. אבל שגריר צרפת שישב באיסטנבול גרם לכך שצרפת תרכוש אותו מהם ומאז נמצא הפסל המרהיב של ונוס במוזיאון הלובר שבפאריס.
הנה סיפורו של הפסל המיוחד של ונוס ממילו:
https://youtu.be/gs1VWuQEd7Y
ונוס ממילו במוזיאון הלובר, מוקפת בהמון מעריצים:
http://youtu.be/XxWmDaHXDu4
מודל תלת מימדי שמנסה לשער כיצד נראה הפסל לפני שהושחת:
http://youtu.be/sT27rGkg4S0
האי היווני מילו, שבו נמצא הפסל המפורסם:
http://youtu.be/T-ODceTNFmE
אנימציה בסגנון יווני עתיק של האלה אפרודיטה, עם ארוס אל האהבה היורה חיצי אהבה:
https://youtu.be/WHER8FPXvCA
והרצאה ארוכה על ונוס מהאי מילו:
https://youtu.be/6v8s29TubC0?long=yes
מי היה נרקיס המאוהב בדמותו במיתולוגיה?
נרקיס או נרקיסוס (Narcissus) היה בנם של אל הנהר קפיסוס והנימפה לירופה. הוא היה יפה בצורה יוצאת דופן ויופיו משך אליו בנות ובנים כאחד.
לאחר שנרקיסוס פגע ביהירותו בנימפה אקו שהתאהבה בו, הענישה אותו אלת הנקמה נמסיס. היא גרמה לו להתאהב בדמותו שנשקפה אליו כששתה ממימי האגם והייתה נעלמת כל פעם שניסה לגעת בה והרעיד את המים.
כך נרקיסוס לא אכל ושתה, כדי שלא לאבד את בבואתו שבמים, עד שלבסוף מת מרעב וצמא. במקום מותו צמח פרח הנרקיס היפה כמוהו.
עד היום משמש המושג "נרקיסיזם" תיאור לאדם המאוהב בעצמו באופן קיצוני. גם בימינו מכנים אדם כזה "נרקיסיסט".
הנה סיפורו המיתולוגי של נרקיסוס:
https://youtu.be/9uMVPA2Vwh8
סרטון אנימציה לילדים:
https://youtu.be/35jVsyWFss4
וסרט עם סיפורם של נרקיסוס ואקו:
https://youtu.be/QDfP_48PXgg?long=yes
נרקיס או נרקיסוס (Narcissus) היה בנם של אל הנהר קפיסוס והנימפה לירופה. הוא היה יפה בצורה יוצאת דופן ויופיו משך אליו בנות ובנים כאחד.
לאחר שנרקיסוס פגע ביהירותו בנימפה אקו שהתאהבה בו, הענישה אותו אלת הנקמה נמסיס. היא גרמה לו להתאהב בדמותו שנשקפה אליו כששתה ממימי האגם והייתה נעלמת כל פעם שניסה לגעת בה והרעיד את המים.
כך נרקיסוס לא אכל ושתה, כדי שלא לאבד את בבואתו שבמים, עד שלבסוף מת מרעב וצמא. במקום מותו צמח פרח הנרקיס היפה כמוהו.
עד היום משמש המושג "נרקיסיזם" תיאור לאדם המאוהב בעצמו באופן קיצוני. גם בימינו מכנים אדם כזה "נרקיסיסט".
הנה סיפורו המיתולוגי של נרקיסוס:
https://youtu.be/9uMVPA2Vwh8
סרטון אנימציה לילדים:
https://youtu.be/35jVsyWFss4
וסרט עם סיפורם של נרקיסוס ואקו:
https://youtu.be/QDfP_48PXgg?long=yes
מה סוד ראשי הענק של הר נמרוד?
פסגתו של הר נמרוד המערבי (Nemrut) שבתורכיה מתנשאת לגובה של 1,981 מטרים. במאה ה-1 לפני הספירה בנה אנטיוכוס מלך הקומגנה שני מקדשים על פסגת ההר. את האחד הוא כיוון לזריחת השמש בעוד שהשני פונה לכיוון השקיעה.
קומגנה, ממלכה עצמאית קטנה ששאבה ולמדה מאפיינים מהאימפריות הגדולות של יוון ופרס, וכאן, על ההר, בחר אנטיוכוס להנציח את עצמו.
כיום פזורים על פסגת ההר פסלי ענק שבורים של זאוס, אבי האלים היווני, ביחד עם האלים הרומיים אפולו ופורטונה אלת המזל וגם אלים זרים כמו האל הפרסי מיתרה ועוד. חלקם מתגוללים למרגלות דמויות האבן חסרות הראש.
הפסלים, שגובהו של הענק שבהם הוא כ-10 מטרים, שבורים כיום לגמרי. גובה כל ראש כזה לבדו הוא כ-2 מטרים.
על הפסגה הזו הכין אנטיוכוס את קברו. זהו תל אבנים עצום שגובהו כ-50 מטרים. בעבר הוא התנשא לגובה כפול. למרגלות הפסל ניצבו פסלי אבן עצומים על שתי טרסות. בלטה בהם דמות המלך לצד פסלי אלים רומיים שונים. מעט רחוק יותר, בקצה הטרסות הציבו סמלי שלטון יציב וחזק בדמות פסלי אריות ועיטים.
הנה סרטון עם סיפורו של הר נמרוד:
http://youtu.be/roN9TGegbl8?t=29s
והמראות הקסומים של פסלי ונופי הר נמרוד:
http://youtu.be/1ZCxBRA66u4
פסגתו של הר נמרוד המערבי (Nemrut) שבתורכיה מתנשאת לגובה של 1,981 מטרים. במאה ה-1 לפני הספירה בנה אנטיוכוס מלך הקומגנה שני מקדשים על פסגת ההר. את האחד הוא כיוון לזריחת השמש בעוד שהשני פונה לכיוון השקיעה.
קומגנה, ממלכה עצמאית קטנה ששאבה ולמדה מאפיינים מהאימפריות הגדולות של יוון ופרס, וכאן, על ההר, בחר אנטיוכוס להנציח את עצמו.
כיום פזורים על פסגת ההר פסלי ענק שבורים של זאוס, אבי האלים היווני, ביחד עם האלים הרומיים אפולו ופורטונה אלת המזל וגם אלים זרים כמו האל הפרסי מיתרה ועוד. חלקם מתגוללים למרגלות דמויות האבן חסרות הראש.
הפסלים, שגובהו של הענק שבהם הוא כ-10 מטרים, שבורים כיום לגמרי. גובה כל ראש כזה לבדו הוא כ-2 מטרים.
על הפסגה הזו הכין אנטיוכוס את קברו. זהו תל אבנים עצום שגובהו כ-50 מטרים. בעבר הוא התנשא לגובה כפול. למרגלות הפסל ניצבו פסלי אבן עצומים על שתי טרסות. בלטה בהם דמות המלך לצד פסלי אלים רומיים שונים. מעט רחוק יותר, בקצה הטרסות הציבו סמלי שלטון יציב וחזק בדמות פסלי אריות ועיטים.
הנה סרטון עם סיפורו של הר נמרוד:
http://youtu.be/roN9TGegbl8?t=29s
והמראות הקסומים של פסלי ונופי הר נמרוד:
http://youtu.be/1ZCxBRA66u4
מי היה האל היווני אדוניס?
אדוניס (Adonis), עלם יפה תואר ובן לעץ שהיה פעם אשה, היה אהובה במיתולוגיה היוונית של אלת האהבה והיופי אפרודיטה.
כשמת במהלך ציד, על ידי חזיר בר משתולל, הייתה אפרודיטה עצובה ואומללה מאד. זאוס, אבי האלים, הרשה לאדוניס לחזור לאדמה למשך חצי מהשנה, בעוד את החצי השני ימשיך לבלות בשאול.
מאז, לפי המיתולוגיה היוונית, את מחצית השנה תופס החורף, בו נמצא אדוניס בשאול והפריחה והצמיחה של הצמחים נעצרות. במחצית השנה השנייה הוא שוהה על פני האדמה. אז מתעורר הטבע לחיים אביביים, יש צמיחה ושלל פריחות של הפרחים והעצים ומגיע הקיץ.
הנה סרטון על אדוניס ואפרודיטה, היא ונוס:
http://youtu.be/I0ZqKH9jVh4
וסיפור פרח הכלנית, שנוצר לפי האגדה מגופתו המדממת של אדוניס:
https://youtu.be/WB5QyiO5TEY?t=3m26s
אדוניס (Adonis), עלם יפה תואר ובן לעץ שהיה פעם אשה, היה אהובה במיתולוגיה היוונית של אלת האהבה והיופי אפרודיטה.
כשמת במהלך ציד, על ידי חזיר בר משתולל, הייתה אפרודיטה עצובה ואומללה מאד. זאוס, אבי האלים, הרשה לאדוניס לחזור לאדמה למשך חצי מהשנה, בעוד את החצי השני ימשיך לבלות בשאול.
מאז, לפי המיתולוגיה היוונית, את מחצית השנה תופס החורף, בו נמצא אדוניס בשאול והפריחה והצמיחה של הצמחים נעצרות. במחצית השנה השנייה הוא שוהה על פני האדמה. אז מתעורר הטבע לחיים אביביים, יש צמיחה ושלל פריחות של הפרחים והעצים ומגיע הקיץ.
הנה סרטון על אדוניס ואפרודיטה, היא ונוס:
http://youtu.be/I0ZqKH9jVh4
וסיפור פרח הכלנית, שנוצר לפי האגדה מגופתו המדממת של אדוניס:
https://youtu.be/WB5QyiO5TEY?t=3m26s
