באירופה ההיסטורית שימש הביוש הציבורי אמצעי פופולרי של הרתעה וענישה של פושעים ועושי צרות. אחד מאמצעי ההשפלה והעונש היעילים היה "כלוב הבושה" (‪Cage of Shame‬). מדובר בכלוב שהוצב במקום מרכזי ובו נהגו לכלוא עבריינים בעת העתיקה ובימי הביניים אל מול קהילתם ובכך להשפיל ולהזהיר אחרים.

אחד השרידים האחרונים של הכלוב המבייש הזה נמצא בכיכר פאול שבעיירה הסלובקית לבוצ'ה. הוא הגדול וההיסטורי ביותר מסוגו, עשוי ברזל יצוק, מזכיר כלוב ציפורים גדול עם דלת מתכת בצורת לב, נבנה בתחילת המאה ה-17 והוא מהגדולים שנותרו שלמים ומעידים על העונש המשפיל שהיה נהוג באירופה של ימי הביניים.

כלוב הבושה הספציפי הזה שימש החל מהמאה ה-17 לענישת ראווה. במיוחד הוכנסו אליו נשים ונערות "מופקרות". עבירות כאלה יוחסו למי ששבו הביתה בשעות מאוחרות. מעת לעת הוכנסו אליו גם פושעים וגנבים.

כל אלו הושפלו בכלוב במשך ימים ארוכים, כדי לבייש אותם ולמנוע מהם לשוב לסורם. המקומיים השתתפו בביוש בכך שנהגו להשליך על הכלואים ירקות רקובים או יריקה לא נעימה.

לא פעם הוצב כלוב הבושה ליד בית העיריה או בסמוך לכנסייה המקומית. באופן זה אנשים "פגשו" את העבריינים והפושעים, כמו גם את הנשים שלא הקפידו על צניעות, בדרך לסידורים או לתפילה בכנסייה.

בעיירה הסלובקית הנ"ל הוא הוצב בסמוך לבית מתקופת הרנסאנס שניצב גם ליד קתדרלת סנט ג'יימס הגדולה של העיירה, מהמאה ה-14, כנסיה פרוטסטנטית מרשימה ששימשה את מרבית התושבים.


הנה כלוב הבושה העתיק בעיירה לבוצ'ה:

https://youtu.be/RW6LNZgcCcQ


כלוב בושה בסרט:

https://youtu.be/peLfL69z40A


עונש דומה ואכזרי הרבה יותר היה כלוב ההוצאה להורג שנקרא Gibbeting:

https://youtu.be/np_OOuBi1Mo


הייתה גם מסכת הבושה, מעין רסן אנושי שהגחיך והגביל את הנענשות, בד"כ נשים שריכלו והפיצו שמועות, למשך כמה שעות:

https://youtu.be/T7lGsWO5R10


ובמאה ה-20 הפעילו הכובשים של וייטנאם כלא שמזכיר כלוב בושה עבור שבויים ומקומיים שפשעו:

https://youtu.be/fMm85KyLGx0

הגיליוטינה (Guillotine) זכתה לפרסום בהיסטוריה במהלך המהפכה הצרפתית, כששימשה מתקן לעריפת ראשים של בני האצולה ובית המלוכה. אך רבים לא יודעים שהגיליוטינה הייתה מתקן פופולארי להוצאה להורג בארצות נוספות באירופה.

תחילתה של גיליוטינה כמתקן עתיק לשחיטת בהמות, שנולד ככל הידוע באנגליה, כ"גרדום הליפקס". במהלך המאה ה-14 החלו להשתמש בגרדום השחיטה בארצות שונות ברחבי אירופה, להוצאות להורג של פושעים.

בארצות אחרות זכה "גרדום הליפקס" לשמות מגוונים. באיטליה הוא כונה "מאנאיה" ובסקוטלנד הוא כונה "הבתולה הסקוטית".

היה זה צחוק הגורל שדוקטור בשם ז'וזף איגנס גִיוֹטַן (Joseph-Ignace Guillotin) הביא את "גרדום הליפקס" לצרפת, בכוונה להשתמש בו להקטנת סבלם של הנידונים למוות בהוצאות להורג. גיוטן יזם את שכלולו של המתקן שבו ימצאו בעתיד את מותם רבים מהשלטון הצרפתי המלכותי והחל להפעילו בצרפת, עד שאושרה הפעלתו באופן קבוע.

בתחילה נקראה הגיליוטינה בצרפת "הלואיזה" אבל בהמשך ייקרא המתקן לימים בשם "גיליוטינה", שם שניתן לו על ידי הציבור הצרפתי, על שם הדוקטור גיוטן.

בעברית תורגם שם המתקן, שמן הסתם לא הופעל מעולם בארץ, בשם "מערפת".


הנה תולדות הגיליוטינה:

https://youtu.be/dbBkybZMa7g


על האדם האחרון שהוציא להורג בצרפת באמצעות הגיליוטינה:

https://youtu.be/DL2lVyqDwTw


עדיף לראות במשחק מחשב - גיליוטינה בפעולה:

http://youtu.be/eI4_imk_4iQ


וסרט תיעודי עם סיפורו של הממציא גיוטן וההמצאה:

https://youtu.be/ACUz8tAQHv8?long=yes

גיליוטינה (Guillotine) היא מתקן ששימש בעבר לעריפת ראשים בהוצאות להורג בצרפת ומעט בארצות נוספות באירופה.

הגיליוטינה שימשה במהלך המהפכה הצרפתית, כמכשיר ההוצאה להורג של תקופת המהפכה. באמצעותה הוצאו להורג רבים מהשלטון הצרפתי המלכותי ומי שנתפסו כבוגדים ופושעים. השימוש הרב שנעשה בה להוצאות להורג, בנוכחות קהל רב ובכיכרות הערים, הפכו אותה לסמל הטרור של המשטר המהפכני.

לפחות 20 אלף איש הוצאו להורג במהפכה הצרפתית, ביניהם גם מלך ומלכת צרפת, המלך לואי ה־16 והמלכה מארי אנטואנט, שהוצאו להורג בשנת 1793.

בתחילה נקראה הגיליוטינה בצרפת "הלואיזה" ורק בהמשך זכתה לשם גיליוטינה, שניתן על ידי ההמונים, על שמו של מי שאחראי להפעלתה בצרפת, דוקטור ז'וזף איגנס גִיוֹטַן (Joseph-Ignace Guillotin). גיוטן הוא שיזם את שכלולו של מתקן עתיק לשחיטת בהמות, שכבר מהמאה ה-14 השתמשו בו ברחבי אירופה להוצאות להורג. המתקן נולד כ"גרדום הליפקס" האנגלי, משם התפשט לארצות אחרות וזכה לשמות כמו "מאנאיה" באיטליה, ו"הבתולה הסקוטית" בסקוטלנד. בעברית אגב נתנו לה את השם "מערפת".

הגיליוטינה הכילה סכין גדולה וכבדה, ששחרורה ערף את ראש הנידון למוות, שנפל אל תוך סל המונח למרגלותיה. היא נועדה להמית את הנידון למוות, במהירות וללא סבל. למרבה האירוניה היא נועדה להחליף אמצעים אחרים, כמו הגרזן והחרב, שנתפסו כאכזריים וכגורמים לסבל מיותר. עם זאת, רבים ראו בגיליוטינה אמצעי שמוזיל חיי אדם והפך בתקופת המהפכה לפס ייצור אדיר של מוות ואמצעי לחיסול חשבונות והטלת טרור על העם.


כך שימשה הגיליוטינה במהפכה הצרפתית:

http://youtu.be/VEZqarUnVpo


הוצאתו בקולנוע להורג של מלך צרפת לואי ה-16 בשיא המהפכה הצרפתית:

http://youtu.be/XB5fyimVXUo


ההוצאה להורג של מארי אנטואנט ויומה האחרון:

https://youtu.be/lB1eh5_Mwf0


בימינו הגיליוטינה נשארה שעשוע מפחיד בלבד:

http://youtu.be/3fr8O6Tn6nc


בצרפת של הימים ההם ההמונים באו לראות הוצאות להורג כבילוי מרגש:

https://youtu.be/OnP8WDkRIZs?long=yes

עמוד הקלון (Pillory) היה סד ענישה שהושארו בו פתחים לידיים ולראש של הנענש. באירופה של ימי הביניים השתמשו בעמוד הקלון כדי לבייש בציבור עבריינים שפשעו פשעים קטנים. על ידי קשירתם לעמוד הקלון בכיכר העיר היו מענישים אותם בהשפלה ומזהירים אחרים מדרך הפשע. כשהם היו קשורים שעות רבות ולמולם עוברים חבריהם ומכריהם ובזים להם על פשעיהם, היה לפושעים הרבה זמן לחשוב על ציות ושמירת החוק.

עמוד הקלון הוא המשך של אות הקלון התנכ"י, שמוזכר כבר בספר "בראשית", עת הוטל אות כזה בקין, הרוצח הראשון, ונקרא גם על שמו "אות קין". בימי הביניים באירופה הטילו בפושעים שהורשעו אות קלון, על ידי הטבעת סימן משפיל בעורם באש.


כך נראו האנשים שנכבלו אל עמוד הקלון:

https://youtu.be/TF6mAXhT97M


בסרטים יש לעיתים מהפכים מפתיעים:

https://youtu.be/6lac59xKEH8


סצינה בה משחררים נערה שנכבלה לעמוד הקלון כיוון ש"רקדה ביום ראשון":

https://youtu.be/K88hpI7vHTY


וגלימת השיכורים (Drunkard's Cloak) שעקרון בה דומה אבל הייתה ניידת:

https://youtu.be/7Uezij6mQXU

צליבה (Crucifixion), אחד העונשים האיומים בהיסטוריה, הייתה עונש מקובל בתרבויות עתיקות. זו הייתה צורה משפילה ואכזרית של הוצאה להורג באימפריה הרומית, בה סובל מי שמוציאים אותו כך להורג, סבל בל יתואר.

כי הצליבה היא שיטה עתיקה להוצאה להורג, בה קושרים או ממסמרים את הנידון למוות אל צלב עץ ומשאירים אותו כך עד מותו.

עונש הצליבה זכה לפרסום רב בזכות ישו הנוצרי שנענש בו. טענתו של ישו, שככל הידוע ראה בעצמו "מלך היהודים", נתפסה על ידי הרומאים כמרד. ומשום ההתחזות למלך היהודים הם גזרו עליו מוות בצליבה.

צליבת ישו נחשבת אירוע מכונן בדת הנוצרית ויעיד על כך הצלב, שבעקבותיה היה לסמל הדת הנוצרית כולה.

מבחינה רפואית, זוהי ככל הנראה צורת המוות האיומה ביותר. מוות מכאיב ופומבי שכזה יכול היה להמשך ימים ארוכים, בהתאם למשתנים רבים, כולל בריאות הצלוב, שיטת הצליבה, מזוג האוויר ועוד.

מבחינת הרתעה זו צורת מוות המטילה אימה על אחרים ומקטינה את הסיכוי להתגרות במשטר. מי רוצה לסבול במשך 3 ימי גסיסה על הצלב, עד למותו.

היסטוריונים משערים שעונש הצליבה נולד בפרס הקדומה. עדויות מצביעות על כך שבמאה ה-7 לפני הספירה נצלבו שודדי ים שנתפסו על ידי האתונאים.

היה זה אלכסנדר הגדול שהפיץ ברחבי ממלכתו את העונש המרתיע. גם במצרים ובקרתגו העתיקה השתמשו בו והרומאים שראו אותו בקרתגו, הענישו בו עבדים שמרדו, פושעים וגם אזרחים רומים שהורשעו בבגידה.

מפורסמת גם צליבתם של המורדים שלחמו עם ספרטקוס, במלחמות האזרחים ובמרידות באימפריה הרומית.

בכתביו של יוסף בן מתתיהו ובמקורות נוספים מאותה תקופה ישנן עדויות על צליבת אלפי אנשים בארץ בידי הרומאים. ביניהן היו מורדים במרד הגדול של היהודים ובמרד בר כוכבא.


השיטה העתיקה להמתה פומבית ומכאיבה - הנה הצליבה:

https://youtu.be/V0gNIL5GAdE


הצד הרפואי של ההוצאה האכזרית הזו להורג והמשמעות שהנוצרים נותנים לה:

https://youtu.be/-Ndho6Ppzw4


השערה מדעית שצורת הצלב הייתה שונה לחלוטין:

https://youtu.be/_3ffhnInxzo


מרצה שמסביר על העונש של הצליבה:

https://youtu.be/_h-VdIO8Jck


וחבורת מונטי פייטון שצחקה גם על זה והצלובים בה שרים "תמיד הבט על הצד הבהיר של החיים"...

https://youtu.be/SJUhlRoBL8M

אות קלון (Badge of shame) היה סימן שהטילו בבני-אדם כדי לבייש אותם. הרומאים הכריחו פושעים ופושעות ללכת כשהם לבושים בבגדי קלון מסומנים. באירופה של ימי הביניים הטילו בפושעים שהורשעו אות קלון, על ידי הטבעת סימן משפיל בעורם באש. בעבירות קלות יותר הכריחו אותם ללכת כשמסכות קלון מביישות, נעולות על פניהם במנעול. להשפלה יתרה היו קושרים אותם לעמוד הקלון בכיכר העיר ותושבי העיר היו עוברים על פני העבריין ומשפילים אותו גם הם.

גם היהודים היו קורבן לאותות קלון באירופה של ימי הביניים. כבר אז הכריחו אותם לשאת על בגדיהם את הטלאי הצהוב והמשפיל. אלה היו אותות קלון שתייגו אותם והמחישו לציבור באופן גרפי שהם לא כמו הנוצרים. הנאצים השתמשו גם הם באותו טלאי צהוב, אבל כדי להחמיר עוד יותר את המסר ולהמחיש את העובדה שהיהודים הם תת-אדם ובני מוות.

המקור למנהג הקלון היה אות הקלון התנכ"י, שמוזכר כבר בספר "בראשית", עת הוטל אות כזה בקין, הרוצח הראשון, ונקרא גם על שמו בעברית "אות קין".


הנה עונשים מימי הביניים, כולל הצריבה בעור, שהייתה נהוגה אז כדי להשפיל:

http://youtu.be/e5yQVJV7SFs


מסכת הבושה, מעין רסן אנושי שהגחיך והגביל את הנענשים למשך כמה שעות, לרוב אלה היו נשים שריכלו והפיצו שמועות:

https://youtu.be/T7lGsWO5R10


מסכות בושה מימי קדם:

https://youtu.be/zTsYOpLRwlk


וסיפור מודרני על ילדה שזכתה לשמלת קלון מהוריה, על שלעגה לילדה בכיתתה:

http://youtu.be/tBhsg2ZaVU0

חרקירי, סֶפּוּקוּ או הרקירי (Harakiri) היא מעשה התאבדות יפאנית בחיתוך הבטן. החרקירי היה נהוג בעבר ונולד כחלק מקוד הכבוד של הסמוראים, הלוחמים היפאנים הגדולים. ניתן לומר שחרקירי הוא אמצעי ענישה עצמית, שבאמצעותו נוטל הסמוראי אחריות על מעשיו וכשלונו.

הסמוראים נהגו בעבר לשים קץ לחייהם, אחרי פגיעה בכבודם שנבעה מכישלון כבד או תבוסה מאכזבת. בפעולת החרקירי נטל אחריות הסמוראי ושם קץ לחייו, על ידי פתיחת בטנו וריטוש קרביו. פעמים רבות הוא ביקש לפני המעשה מעוזרו או מחבר לערוף את ראשו לאחר מכן, בכדי להימנע מגסיסה ממושכת וסבל מיותר.

זה היה קוד כבוד אכזרי וקשה, אבל במקרה של תבוסה או כישלון מחפיר הסמוראי לא ראה דרך אחרת. כי אצל הסמוראים, מי שעשה חרקירי זכה להערכה רבה והחזיר בכך את כבודו, שנפגע בשל התבוסה או הפציעה הקשה.

כיום המנהג הקשה הזה כמעט ואינו נעשה ביפאן. אחד האחרונים שעשו זאת היה האדמירל היפאני וראש הצי היפאני המובס במלחמת העולם השנייה. לאחר תבוסת יפאן במלחמה רבים ממפקדי הצבא הרגישו מושפלים ומובסים והתקשו להביט בפני אחרים בעיניים. עם זאת, רובם התגברו, השלימו עם התבוסה והמשיכו בחייהם. רק מעטים עשו זאת. זה היה ביטוי מסוים לכך שהחברה היפאנית בשלה להפוך לחברה מודרנית ומתקדמת.

כיום משמש הביטוי "חרקירי" לתיאור של מעשה שתוצאותיו הרסניות למבצע, מעין התאבדות עסקית, חברתית, מעמדית וכדומה.


לצערנו לא מצאנו סרטונים על מנהג החרקירי.

האינקוויזיציה (Inquisition) הייתה מוסד חקירה ושיפוט שהקימה הכנסייה הקתולית באירופה, החל מימי הביניים, כדי לחקור ולהעניש אנשים שלדעתה לא היו נאמנים לנצרות והאמונה הקתולית. בתי-הדין שכונו "אינקוויזיציה" הוקמו לאורך השנים בארצות נוצריות שונות.

אנשי האינקוויזיציה לא ידעו חוכמות. הם אסרו על כל ביטוי של כפירה במה שהכנסייה חשבה וכל חשד לסטייה מהמקובל והמותר על ידי הכנסייה זכתה לחקירה ובדרך כלל לענישה חמורה. את גלילאו גליליי הם הכניסו למאסר בית עד למותו. את כל השאר הם הוציאו להורג.

בראש בית הדין של האינקוויזיציה בימי הביניים ישב שופט ראשי שכונה "אינקוויזיטור". ביחד איתו שפטו מספר שופטים נוספים. העונש שהטילו על אשמים שהודו באשמה והביעו חרטה, היה קל. מנגד, מי שלא התחרטו, נידונו לעונשים כבדים, ביניהם עינויים, מאסר ואף הוצאה להורג באמצעות עליה על המוקד.

האינקוויזיציות המפורסמות בהיסטוריה היו אלה האינקוויזיציה של ימי-הביניים, האינקוויזיציה הספרדית והאינקוויזיציה הרומית.

ולמעשה, האינקוויזיציה מעולם לא בוטלה או נסגרה. בשלב מסוים שינו בכנסייה הקתולית את שמה והיא זכתה לשם הנקי של "החברה להפצת הדת". אבל לא בטוח שמכשירי העינויים ומתקני ההוצאה להורג הושלכו שם לפח. הם בטח אוחסנו זמנית בבוידעם...


הנה תולדות האינקוויזיציה הספרדית (מתורגם):

https://youtu.be/zmcKS47BsAo


עוד מסיפוריה של האינקוויזיציה בספרד:

http://youtu.be/CkzDrLpmIXY


ובחיוך עצוב (עברית):

http://youtu.be/po7DkAbVMdw