שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי אנושיות?
אנושיות היא אמנם תכונה של להיות בן-אנוש, אבל השימוש היומיומי במושג הזה מתייחס לאנשים רחומים ומתחשבים. אנשים שחונכו "להיות בני-אדם" הם אנשים אנושיים. אדם שנוהג באופן אנושי לא יעמוד מנגד, כשמישהו סובל או מקבל יחס רע. אנשים כאלה יתגייסו ככל יכולתם כדי לסייע, להקל ולתמוך במי שעומד מולם ומצבו אינו טוב.
היו אתם אנושיים! - כי אם כולנו נהיה טובים ואיכפתיים, מתחשבים ורחומים כלפי האחר, העולם שלנו יהיה כל כך הרבה יותר טוב ונעים לחיות בו.
אז הנה הטייס הגרמני שגילה אנושיות נדירה (עברית):
https://youtu.be/6jMe4cnUfWs
מהו טוב לב?
טוב לב היא אחת התכונות שאנשים לא תמיד מעריכים נכון. אם תהיו טובי לב יאמרו עליכם לא פעם שאתם תמימים, שאתם לא מבינים את העולם, שאף אחד לא מעריך את טוב לבכם ושיום אחד תגדלו ותפסיקו להיות פראיירים...
אבל אנחנו מבקשים שלא תפסיקו להיות טובי לב. זוהי התכונה הכי מופלאה שיש בבני אדם. לתת ולעזור כי הלב שלכם מוביל אתכם לזה היא התכונה המופלאה ביותר של האדם. גם בחברה של אנשים עסוקים, עם תירוצים, עם רצונות משלהם וחוסר זמן כרוני - גם שם אפשר וצריך להיות טובי לב ולתת ולסייע למי שאפשר, גם אם לא ייצא לכם מזה דבר. כדאי תמיד להיות סתם מנומסים ובעלי ערכים אנושיים טובים ולתת לזולת, גם אם זה לא תמיד קל ונוח. כי אדם טוב מתגלה במיטבו דווקא כשצריך להתאמץ כדי להיות טוב וצריך לוותר על משהו אחר, משהו שרוצים.
ואולי קשה להאמין אבל אם תהיו טובים, אז הטוב שלכם ידבק באחרים ויהפוך גם אותם לטובים יותר. אולי לא כמוכם, אבל טובים יותר משהיו!
היו טובים ואל תתביישו כשלועגים או צוחקים על טוב-הלב שלכם. אלוהים, אם יש כזה, אוהב את הטוב הרבה יותר מכל מצווה אחרת ואוהב את הטובים יותר מכל הבריות שהוא מכיר. אם יש מצווה חשובה במיוחד בספר הספרים, הרי זו המצווה של "ואהבת לרעך כמוך". הדרך הטובה ביותר לאהוב היא להיות פשוט טוב!
הנה פרסומת שמציגה איש טוב-לב ואת התוצאות שלפעמים, כשהוא ממש מתאמץ, הוא יכול לראות:
https://youtu.be/8Wvcraiaa7A
"האיש מהתור" - סיפור קסום על טוב לב שעובר מדור לדור:
https://youtu.be/lQ6WdCUttjE
אגדה יפנית נפלאה על רוחות ורוח הנתינה (מתורגם):
https://youtu.be/VixAX2IzaE4
וחבורת אופנוענים טובים שעזרו לילד להתגבר על בריונות:
https://youtu.be/5vQcI9phkyk
האם אנשים נולדים טובי לב?
אמנם טוב לב היא תכונה שיש בה מהחינוך שאדם מקבל. אבל לא רק מי שגדל כך יכול והופך להיות אדם טוב ואהוב. אם כל אחד מאיתנו יעשה דבר טוב, אפילו דבר קטן, מדי יום ביומו, הטוב הזה ידבק גם בו ויהפוך במהירות לחלק ממנו.
מה שעוד יותר יפה ומרגש הוא שהטוב מדבק ועובר לסובבים אותנו. אם נרבה במעשים טובים, אפילו קטנים, אנשים מסביבנו יקבלו השראה כדי לעשות דברים טובים לאחרים ולנו. כך העולם יהפוך למקום טוב ונעים יותר, בטוח יותר ומקום שפשוט נעים להיות בו.
הנה סרטון על טוב לב שמתחיל מדברים קטנים והוא פשוט מדבק ועובר מאדם לאדם והופך את החברה שלנו לטובה יותר:
http://youtu.be/PT-HBl2TVtI
האם ניתן בכלל לנבא התנהגות? (מתורגם)
https://youtu.be/MknV3t5QbUc
איך הכדורגל חיבר אויבים?
מהי הפסקת האש של חג המולד? - זה היה סיפור מופלא של חיילים מותשים מהמלחמה האינסופית שנקלעו אליה. לרגע קט החליטו חיילים אנגלים וגרמנים שבמקום להילחם, להרוג ולמות, הם יפסיקו לשעה קלה עם הרובים וייפגשו את האויב שמולם בשטח ההפקר. שעה קלה בה הם יחלקו מתנות אלו לאלו ואפילו ישחקו זה עם זה כדורגל.
רק אחר כך הם שבו להילחם…
זה קרה כ-5 חודשים לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בחג המולד. שליח שהגיע מהצד הגרמני הציע לחיילים האנגליים שלא יירו והגרמנים גם הם הבטיחו שלא לירות.
ההמשך היה מרגש - לאורך כל קו החזית, במקומות רבים, יצאו החיילים שעתידים להילחם זה זה. הם החלו ללחוץ ידיים ולהחליף פריטי מזון וחפצים שונים. כך החלה "הפסקת האש של החיילים". במהלכה הם אספו את גופות חבריהם וקברו אותם. פה ושם הם גם מקיימים הלוויות משותפות.
ברגע מסוים, באחת הנקודות, כדור שניתן על ידי אחד הצדדים לצד השני הפך את הצדדים לשותפים למשחק כדורגל אנגליה-גרמניה לא מתוכנן. בגלל פערי השפה הם לא הצליחו לתקשר במילים, אבל כדורגל כולם הכירו ואהבו.
כך החל מה שזכה לכינוי "משחק הכדורגל של 1914". קסדות שימשו במשחק כשערים והוא הסתיים רק כשהכדור נקרע בגלל חוט תיל. המשחק הסתיים בניצחון של הגרמנים 3-2. בעקבות המשחק הראשון הזה התנהלו ככל הנראה משחקים נוספים במקומות שונים לאורך הקו.
הנה תיאור קולנועי של המשחק המרגש בין הצדדים הלוחמים:
https://youtu.be/NWF2JBb1bvM
על המשחק הספורטיבי של 1914 כולל עדויות קוליות של חיילים שהשתתפו בו:
http://youtu.be/bG4vjyPMhE8
סיפור "הפסקת האש של חג המולד" בתיאור מרגש של בריטי:
http://youtu.be/Zo35wfYXo9g
והמשחק ההיסטורי בהומור:
http://youtu.be/O_97lFLTJsA
מה סיפורו של הפסנתרן ולדיסלב שפילמן?
ולדיסלב שפילמן (Wladyslaw Szpilman) היה פסנתרן יהודי, שלפני מלחמת העולם השניה היה מבכירי הפסנתרנים בפולין והפסנתרן הראשי של הרדיו הפולני. בזכות יכולתו המוסיקלית וחשיבתו המקורית הוא הצליח לשרוד את השואה.
שפילמן התפרסם לאחר מותו, כשהבמאי הנודע רומן פולנסקי עשה סרט על הישרדותו בשואה. הסרט "הפסנתרן" שהתבסס על סיפורו האוטוביוגרפי של שפילמן זכה בפרסי אוסקר והפך את סיפורו למעורר השראה ותקווה, באנושיות של בני-האדם, גם בנסיבות הנוראות ביותר.
הצלתו הסופית של שפילמן הייתה כשנתפס על ידי קצין נאצי בבניין נטוש, כמה שבועות לפני סיום המלחמה. הקצין הנאצי שראה אותו ליד פסנתר, שמע ממנו שהוא פסנתרן, ביקש שינגן ויוכיח זאת והתפעל מנגינתו. מאותו הרגע ועד לנסיגת הצבא הנאצי מהעיר ורשה, שמר הקצין על שפילמן במחבואו בבניין, סיפק לו אוכל באופן קבוע וצייד אותו בבגד חם.
אותו קצין שהציל את שפילמן, וילהלם הוזנפלד שמו, היה אמנם קצין בצבא הגרמני, אבל הוא תעד ביומנו את הזוועות של הנאצים, שלהן התנגד. כגרמני הוא ציית לפקודות, אך כאדם הוא סרב להשלים עם המעשים הנוראים של צבאו ומדינתו.
בתום המלחמה הוזנפלד נתפס על ידי הצבא הרוסי. לאחר המלחמה ניסה שפילמן למצוא אותו כדי להצילו אבל נכשל. לבסוף, הוזנפלד מת בכלא הרוסי בשנת 1952. בשנת 2008 זכה הוזנפלד באות "חסיד אומות העולם", לבקשת ולדיסלב שפילמן ובאישורה של משפחת יהודי נוסף, שהוזנפלד הציל במהלך מלחמת העולם השנייה.
הנה שפילמן עצמו וסיפורו בשואה:
https://youtu.be/_vb9c1NxGdg
הקדימון לסרט "הפסנתרן" שנעשה על חייו של שפילמן בשואה:
https://youtu.be/BFwGqLa_oAo
הסצנה מהסרט "הפסנתרן" בה שפילמן מנגן לקצין הנאצי שיציל את חייו:
https://youtu.be/5WEsbOajRbE
סרטון תיעודי על ולדיסלב שפילמן:
https://youtu.be/zB2TLFJP3YA?long=yes
וסרט תיעודי על גורלו של הוזנפלד, שהציל את שפילמן ועוד עשרות יהודים (עברית):
https://youtu.be/9cqQowj1obo?long=yes
מי הייתה "אם מאה הילדים"?
הכל החל כשניצולת שואה שבורת לב הגיעה בתום מלחמת העולם השנייה לבית הוועד היהודי בעיר קרקוב שבפולין.
באחד מחדרי הבניין, שאיכלס ניצולים מיואשים שבאו לחפש האם שרד מישהו ממשפחתם, נתקלה האישה בכמה עשרות יתומים שניצלו מציפורני הנאצים. הם לבשו בגדים בלויים, רובם התנהגו כנוצרים אדוקים וחלקם אף נהגו באנטישמיות. ניכר היה שאין להם איש בעולם.
זה היה הרגע שבו התחיל מסע חייה החדש של לנה קיכלר. היא שרדה את השואה, אך איבדה את כל משפחתה בזוועות שעשו הנאצים. ועתה, בשיא הייאוש של אחרי המלחמה, היא החליטה החלטה נאצלת. היא תקדיש את חייה לאותם ילדים, שאליהם יצטרפו עוד רבים, ותגדל אותם כאם.
לנה הקימה להם בית בעיר הקיט ההררית זקפונה והייתה בשבילם דמות אוהבת ומחנכת. את בית היתומים היא ניהלה ברוח משנתו החינוכית של יאנוש קורצ'אק, שראתה בו מורה רוחני. אך לא זו בלבד שהיא הקדישה את שארית חייה לילדים היהודיים שמצאה - היא המשיכה לאמץ ולחפש עוד ועוד ילדים יהודים שגודלו והוסתרו על ידי נוצרים טובים, או במרתפי המנזרים שהגנו עליהם מהנאצים.
משהגיע המעון שלה למאה ילדים, היא החליטה שלטובת עתידם עליה להוציא אותם מפולין. קיכלר עברה עם כולם לצרפת ומשהוקמה מדינת ישראל, היא העלתה את כולם איתה לארץ.
במדינת ישראל דאגה לנה קיכלר לשלב את כולם במוסדות חינוך ובמשפחות אומנות, בעיקר בקיבוצים כמו צרעה ושילר, והצליחה לשוב ולהקים גם משפחה משלה.
הנה לנה קיכלר מספרת על ספרה "מאה ילדים שלי" בקדימון של הסרט הדוקומנטרי "מאה ילדים שלי" שנעשה עליה:
https://youtu.be/6h2dJ-pqR6U
ומונולוג שכתבה לנה קיכלר בספר "100 ילדים שלי", בהקראה מתוך טקס יום השואה בבית ספר בישראל:
https://youtu.be/6t9BpydV95o
מי היה הרוקח הפולני שהציל יהודים בגטו?
אחד הסיפורים המיוחדים של הצלת יהודים בשואה התרחש בבית המרקחת של הרוקח הפולני תאדֶאּוש ּפנקיֶיביץ' (Apteka Pod orłem) שבעיר קרקוב. סיפורו של בית המרקחת הזה שבגטו הוא ההוכחה לכך שגם בלב האימה האנטישמית הכי גדולה נמצאו אנשים עם לב ענק שהסתכנו סכנה ענקית, רק כדי להציל יהודים.
בית המרקחת של ּפנקייביץ' ממוקם בכיכר זגודי, שהייתה בתוך שטח הגטו. הוא זכה לכינוי "בית המרקחת מתחת לנשר" (Apteka Pod orłem). כאן הציל האיש בתקופת השואה יהודים רבים שסבלו ממחלות קשות.
בית המרקחת של תדאוש פנקיֶיביץ' שכן ממש מול "כיכר השילוחים", האומשלגפלאץ של גטו קרקוב, ממנה נשלחו היהודים מהגטו אל מחנות ההשמדה.
במהלך המלחמה הוא ניהל יומן בו תיעד את הזוועות שראה בגטו ואת הגירושים מהגטו, שהתקיימו ממש ממול לבית המרקחת שלו. על בסיס היומן הזה הוא פרסם לימים את ספרו "בית המרקחת בגטו קרקוב".
תחת עינו הבולשת של המשטר הנאצי הוא עזר להם על ידי כך שלצד תרופות ומזון לגטו, הוא הבריח גם עיתוני מחתרת, מכשירי רדיו ועיתונים, שאותם מכר במחירי הפסד או חילק בחינם לנצרכים.
פנקיֶיביץ' גם נהג, ככל הידוע, להבריח מסמכי שהייה ותעודות, צבעים לשיער שיצילו זקנים ששיערם הלבין מזקנה ותכשירים שיסייעו למי שהיו חיוורים ממחלות וחולשה להיראות בריאים וחיוניים, כך שיעברו את הסלקציות.
בבית המרקחת שבפינת כיכר ז'גודה (Plac Zgody), כיכר השילוחים, יש היום מוזיאון קטן. זהו "המוזיאון ליהדות קרקוב", שבו מוצג סיפור הקהילה היהודית של קרקוב בשואה. המוזיאון מנציח את התקופה ומציג גם את מעשי הגבורה של פנקייביץ', שהציל יהודים רבים והוכרז לאחר המלחמה כ"חסיד אומות העולם".
מעבר לכביש, ניצבת בכיכר השילוחים, שהיןך נקראת "כיכר הגטאות", אנדרטת הזיכרון עם 69 הכיסאות בגבהים שונים. היא נוצרה בהשראת עדותו הספרותית של פנקיֶיביץ' על האירועים שהתרחשו בכיכר הזו בימים השחורים של השואה.
הנה מצגת וידאו של המקום:
https://youtu.be/FP9F_aqgFV0
סרטון פולני על "בית המרקחת שמתחת לנשר":
https://youtu.be/8HT6pPEl_gs
כך נראה המקום היום:
https://youtu.be/_2ZXcog6mJw
ותמונות של המקום שבו הסתכן רוקח אמיץ למען אחרים:
https://youtu.be/RfoCKDcfhOc
מה עשה אוסקר שינדלר למען היהודים?
חסיד אומות העולם אוסקר שינדלר (Oskar Schindler) היה תעשיין גרמני ציני, שחי לפני מלחמת העולם השנייה בחבל הסודטים בצ'כיה, עסק בריגול בשביל המודיעין הגרמני בצ'כיה ופולין ואף זכה ב"עיטור הדם" (Das Blutorden) מהעיטורים הנחשבים ביותר בגרמניה הנאצית.
בתחילת המלחמה ניצל את השלטון הנאצי ואת כיבוש פולין כדי להרוויח כסף רב. אך בהדרגה החל שינדלר נחשף לזוועות הנאצים וממי שתמך בנאצים, הוא שינה את פניו והחל לגלות סלידה מהאלימות והטרור שלהם.
וכך, תוך שהוא מנהל מפעל מצליח שמתבסס על רכוש יהודי שנבזז, החל האיש לקלוט יהודים רבים מהגטו ולהציל את חייהם ממחנות ההשמדה. בעזרת כספו ותושייתו והרבה אומץ לב, הוא הצליח לשמור את עובדיו ומשפחותיהם בחיים ולהצילם שוב ושוב ממוות. הוא הוציא כסף רב על המבצעים לשמירת עובדיו היהודים בחיים.
שוב ושוב נקלע שינדלר לסכנת חיים, למול החשדות של הנאצים על פשר החיבה הגדולה של ידידם ליהודים. אבל בפקחות וביוזמה, הוא הצליח לבלבל אותם ולהציג את הדברים כמיזם שחשוב לצרכי הייצור של הצבא הגרמני. את המלחמה סיימו כל עובדיו ומשפחותיהם בחיים ושינדלר הפך ל"חסיד אומות העולם".
לאחר המלחמה, משאזל כל כספו במבצעי ההצלה שלו, הוא שב לגרמניה, אך לא הצליח בעסקיו שוב. בהדרגה נעשה מצבו הכלכלי קשה. הוא חי בעוני ורק תרומות מארגונים יהודיים אפשרו לו לשרוד.
לאחר מותו, מילאו הניצולים הרבים את בקשתו וקברו אותו בהר ציון שבירושלים. במהלך השואה, לאורך מלחמת העולם השנייה, הציל אוסקר שינדלר את חייהם של 1,200 יהודים. סיפור ההצלה שלהם הונצח בסרט הקולנוע המפורסם וזוכה האוסקר "רשימת שינדלר".
הנה סקירה נהדרת של הסרט המופלא שנעשה עליו:
https://youtu.be/HNaqnTlRrx4
קדימון מהסרט "רשימת שינדלר":
http://youtu.be/W74jGQ-CDTE
הווידוי של שינדלר בסרט (השחקן ליאם ניסן), על צערו שלא הציל יותר (מתורגם):
https://youtu.be/0hQkUPcwKN0
זיכרונות של ניצול שינדלר (עברית):
https://youtu.be/xbBDFk6zsWg
עדות של ניצולה של אוסקר שינדלר (עברית):
http://youtu.be/ADqrZKhqKmo
סיפור קברו של שינדלר בירושלים (עברית):
http://youtu.be/SD1aUP9qLG0
המפעל של שינדלר, בו עבדו וניצלו היהודים "שלו", הוא היום מוזיאון:
https://youtu.be/6rmcTS77hSE
ומצגת וידאו על אוסקר שינדלר:
https://youtu.be/ZCHJgvK8GaU
מי היתה פלורנס נייטינגייל?
היא היתה אחות, אבל גדולתה היא בכך שייסדה את מקצוע הסיעוד. פלורנס נייטינגייל (Florence Nightingale), בריטית ממשפחה עשירה, נולדה באיטליה, בעיר פירנצה. מכאן גם שמה, שהרי "פלורנס" הוא השם האיטלקי של פירנצה.
בצעירותה בחרה פלורנס נייטינגייל במקצוע הסיעוד. זה היה למורת רוחה והתנגדותה של משפחתה, שראתה במקצוע האחות מקצוע נחות שלא מתאים לאישה במעמדה. אבל היא רצתה בכך וטיפלה בעניים. כבר בשלבים המוקדמים של עבודתה היא דרשה וניצחה בדרישתה לשינוי בתנאים הסוציאליים שניתנו לעניים.
פריצת הדרך שעשתה בתולדות מקצוע הסיעוד היתה בטיפול המסור שלה בחיילים הפצועים במהלך מלחמת קרים. בשל המנהג הלילי שלה לערוך סבב לילי בין הפצועים נהגו לכנותה בזמן המלחמה "הגברת עם המנורה".
בזמן הטיפול בפצועים היא גילתה והצליחה לשכנע את הנהגת הצבא שתנאי תברואה ירודים ותזונה גרועה של הפצועים הם שאחראיים לתמותה הגבוהה שלהם. השינוי שהוכנס לבתי החולים הביא לירידה דרסטית במוות של פצועים ולהפיכתה לגיבורה לאומית באנגליה.
נייטינגייל יסדה ב-1860 בלונדון את בית הספר החילוני הראשון בעולם לסיעוד. עד אז נהגה דווקא הכנסייה הנוצרית לטפל בפצועים ובחולים והפקעת הטיפול בהם מאנשי הדת היתה שלב חשוב בעידן המודרני ובטיפול יעיל ואיכותי בהם.
בזכות ההערכה שרוחשים לה האחים והאחיות בכל מקום, נקבע יום הולדתה של פלורנס נייטינגייל ברחבי העולם כיום הסיעוד הבינלאומי השנתי.
הנה סרטון על פלורנס נייטינגייל:
http://youtu.be/65rPhLeEXpc
האישה שעשתה שינוי בעולם המלחמה:
https://youtu.be/pYCPjNF90I0
על השינוי שעשתה מי שלמדה סטטיסטיקה וניצלה את ההבנה וההקפדה על התיעוד שלה כדי להבין ולשנות את הרפואה הצבאית:
https://youtu.be/sNppKQh0xPo
קטע מסרט על חייה:
https://youtu.be/BEo6eQ7Vb3g
ותולדות הסיעוד בסרטון קצר:
http://youtu.be/uNIuYDWfDrs
אנושיות היא אמנם תכונה של להיות בן-אנוש, אבל השימוש היומיומי במושג הזה מתייחס לאנשים רחומים ומתחשבים. אנשים שחונכו "להיות בני-אדם" הם אנשים אנושיים. אדם שנוהג באופן אנושי לא יעמוד מנגד, כשמישהו סובל או מקבל יחס רע. אנשים כאלה יתגייסו ככל יכולתם כדי לסייע, להקל ולתמוך במי שעומד מולם ומצבו אינו טוב.
היו אתם אנושיים! - כי אם כולנו נהיה טובים ואיכפתיים, מתחשבים ורחומים כלפי האחר, העולם שלנו יהיה כל כך הרבה יותר טוב ונעים לחיות בו.
אז הנה הטייס הגרמני שגילה אנושיות נדירה (עברית):
https://youtu.be/6jMe4cnUfWs
טוב לב היא אחת התכונות שאנשים לא תמיד מעריכים נכון. אם תהיו טובי לב יאמרו עליכם לא פעם שאתם תמימים, שאתם לא מבינים את העולם, שאף אחד לא מעריך את טוב לבכם ושיום אחד תגדלו ותפסיקו להיות פראיירים...
אבל אנחנו מבקשים שלא תפסיקו להיות טובי לב. זוהי התכונה הכי מופלאה שיש בבני אדם. לתת ולעזור כי הלב שלכם מוביל אתכם לזה היא התכונה המופלאה ביותר של האדם. גם בחברה של אנשים עסוקים, עם תירוצים, עם רצונות משלהם וחוסר זמן כרוני - גם שם אפשר וצריך להיות טובי לב ולתת ולסייע למי שאפשר, גם אם לא ייצא לכם מזה דבר. כדאי תמיד להיות סתם מנומסים ובעלי ערכים אנושיים טובים ולתת לזולת, גם אם זה לא תמיד קל ונוח. כי אדם טוב מתגלה במיטבו דווקא כשצריך להתאמץ כדי להיות טוב וצריך לוותר על משהו אחר, משהו שרוצים.
ואולי קשה להאמין אבל אם תהיו טובים, אז הטוב שלכם ידבק באחרים ויהפוך גם אותם לטובים יותר. אולי לא כמוכם, אבל טובים יותר משהיו!
היו טובים ואל תתביישו כשלועגים או צוחקים על טוב-הלב שלכם. אלוהים, אם יש כזה, אוהב את הטוב הרבה יותר מכל מצווה אחרת ואוהב את הטובים יותר מכל הבריות שהוא מכיר. אם יש מצווה חשובה במיוחד בספר הספרים, הרי זו המצווה של "ואהבת לרעך כמוך". הדרך הטובה ביותר לאהוב היא להיות פשוט טוב!
הנה פרסומת שמציגה איש טוב-לב ואת התוצאות שלפעמים, כשהוא ממש מתאמץ, הוא יכול לראות:
https://youtu.be/8Wvcraiaa7A
"האיש מהתור" - סיפור קסום על טוב לב שעובר מדור לדור:
https://youtu.be/lQ6WdCUttjE
אגדה יפנית נפלאה על רוחות ורוח הנתינה (מתורגם):
https://youtu.be/VixAX2IzaE4
וחבורת אופנוענים טובים שעזרו לילד להתגבר על בריונות:
https://youtu.be/5vQcI9phkyk
אמנם טוב לב היא תכונה שיש בה מהחינוך שאדם מקבל. אבל לא רק מי שגדל כך יכול והופך להיות אדם טוב ואהוב. אם כל אחד מאיתנו יעשה דבר טוב, אפילו דבר קטן, מדי יום ביומו, הטוב הזה ידבק גם בו ויהפוך במהירות לחלק ממנו.
מה שעוד יותר יפה ומרגש הוא שהטוב מדבק ועובר לסובבים אותנו. אם נרבה במעשים טובים, אפילו קטנים, אנשים מסביבנו יקבלו השראה כדי לעשות דברים טובים לאחרים ולנו. כך העולם יהפוך למקום טוב ונעים יותר, בטוח יותר ומקום שפשוט נעים להיות בו.
הנה סרטון על טוב לב שמתחיל מדברים קטנים והוא פשוט מדבק ועובר מאדם לאדם והופך את החברה שלנו לטובה יותר:
http://youtu.be/PT-HBl2TVtI
האם ניתן בכלל לנבא התנהגות? (מתורגם)
https://youtu.be/MknV3t5QbUc
מהי הפסקת האש של חג המולד? - זה היה סיפור מופלא של חיילים מותשים מהמלחמה האינסופית שנקלעו אליה. לרגע קט החליטו חיילים אנגלים וגרמנים שבמקום להילחם, להרוג ולמות, הם יפסיקו לשעה קלה עם הרובים וייפגשו את האויב שמולם בשטח ההפקר. שעה קלה בה הם יחלקו מתנות אלו לאלו ואפילו ישחקו זה עם זה כדורגל.
רק אחר כך הם שבו להילחם…
זה קרה כ-5 חודשים לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בחג המולד. שליח שהגיע מהצד הגרמני הציע לחיילים האנגליים שלא יירו והגרמנים גם הם הבטיחו שלא לירות.
ההמשך היה מרגש - לאורך כל קו החזית, במקומות רבים, יצאו החיילים שעתידים להילחם זה זה. הם החלו ללחוץ ידיים ולהחליף פריטי מזון וחפצים שונים. כך החלה "הפסקת האש של החיילים". במהלכה הם אספו את גופות חבריהם וקברו אותם. פה ושם הם גם מקיימים הלוויות משותפות.
ברגע מסוים, באחת הנקודות, כדור שניתן על ידי אחד הצדדים לצד השני הפך את הצדדים לשותפים למשחק כדורגל אנגליה-גרמניה לא מתוכנן. בגלל פערי השפה הם לא הצליחו לתקשר במילים, אבל כדורגל כולם הכירו ואהבו.
כך החל מה שזכה לכינוי "משחק הכדורגל של 1914". קסדות שימשו במשחק כשערים והוא הסתיים רק כשהכדור נקרע בגלל חוט תיל. המשחק הסתיים בניצחון של הגרמנים 3-2. בעקבות המשחק הראשון הזה התנהלו ככל הנראה משחקים נוספים במקומות שונים לאורך הקו.
הנה תיאור קולנועי של המשחק המרגש בין הצדדים הלוחמים:
https://youtu.be/NWF2JBb1bvM
על המשחק הספורטיבי של 1914 כולל עדויות קוליות של חיילים שהשתתפו בו:
http://youtu.be/bG4vjyPMhE8
סיפור "הפסקת האש של חג המולד" בתיאור מרגש של בריטי:
http://youtu.be/Zo35wfYXo9g
והמשחק ההיסטורי בהומור:
http://youtu.be/O_97lFLTJsA
אנושיות
ולדיסלב שפילמן (Wladyslaw Szpilman) היה פסנתרן יהודי, שלפני מלחמת העולם השניה היה מבכירי הפסנתרנים בפולין והפסנתרן הראשי של הרדיו הפולני. בזכות יכולתו המוסיקלית וחשיבתו המקורית הוא הצליח לשרוד את השואה.
שפילמן התפרסם לאחר מותו, כשהבמאי הנודע רומן פולנסקי עשה סרט על הישרדותו בשואה. הסרט "הפסנתרן" שהתבסס על סיפורו האוטוביוגרפי של שפילמן זכה בפרסי אוסקר והפך את סיפורו למעורר השראה ותקווה, באנושיות של בני-האדם, גם בנסיבות הנוראות ביותר.
הצלתו הסופית של שפילמן הייתה כשנתפס על ידי קצין נאצי בבניין נטוש, כמה שבועות לפני סיום המלחמה. הקצין הנאצי שראה אותו ליד פסנתר, שמע ממנו שהוא פסנתרן, ביקש שינגן ויוכיח זאת והתפעל מנגינתו. מאותו הרגע ועד לנסיגת הצבא הנאצי מהעיר ורשה, שמר הקצין על שפילמן במחבואו בבניין, סיפק לו אוכל באופן קבוע וצייד אותו בבגד חם.
אותו קצין שהציל את שפילמן, וילהלם הוזנפלד שמו, היה אמנם קצין בצבא הגרמני, אבל הוא תעד ביומנו את הזוועות של הנאצים, שלהן התנגד. כגרמני הוא ציית לפקודות, אך כאדם הוא סרב להשלים עם המעשים הנוראים של צבאו ומדינתו.
בתום המלחמה הוזנפלד נתפס על ידי הצבא הרוסי. לאחר המלחמה ניסה שפילמן למצוא אותו כדי להצילו אבל נכשל. לבסוף, הוזנפלד מת בכלא הרוסי בשנת 1952. בשנת 2008 זכה הוזנפלד באות "חסיד אומות העולם", לבקשת ולדיסלב שפילמן ובאישורה של משפחת יהודי נוסף, שהוזנפלד הציל במהלך מלחמת העולם השנייה.
הנה שפילמן עצמו וסיפורו בשואה:
https://youtu.be/_vb9c1NxGdg
הקדימון לסרט "הפסנתרן" שנעשה על חייו של שפילמן בשואה:
https://youtu.be/BFwGqLa_oAo
הסצנה מהסרט "הפסנתרן" בה שפילמן מנגן לקצין הנאצי שיציל את חייו:
https://youtu.be/5WEsbOajRbE
סרטון תיעודי על ולדיסלב שפילמן:
https://youtu.be/zB2TLFJP3YA?long=yes
וסרט תיעודי על גורלו של הוזנפלד, שהציל את שפילמן ועוד עשרות יהודים (עברית):
https://youtu.be/9cqQowj1obo?long=yes
הכל החל כשניצולת שואה שבורת לב הגיעה בתום מלחמת העולם השנייה לבית הוועד היהודי בעיר קרקוב שבפולין.
באחד מחדרי הבניין, שאיכלס ניצולים מיואשים שבאו לחפש האם שרד מישהו ממשפחתם, נתקלה האישה בכמה עשרות יתומים שניצלו מציפורני הנאצים. הם לבשו בגדים בלויים, רובם התנהגו כנוצרים אדוקים וחלקם אף נהגו באנטישמיות. ניכר היה שאין להם איש בעולם.
זה היה הרגע שבו התחיל מסע חייה החדש של לנה קיכלר. היא שרדה את השואה, אך איבדה את כל משפחתה בזוועות שעשו הנאצים. ועתה, בשיא הייאוש של אחרי המלחמה, היא החליטה החלטה נאצלת. היא תקדיש את חייה לאותם ילדים, שאליהם יצטרפו עוד רבים, ותגדל אותם כאם.
לנה הקימה להם בית בעיר הקיט ההררית זקפונה והייתה בשבילם דמות אוהבת ומחנכת. את בית היתומים היא ניהלה ברוח משנתו החינוכית של יאנוש קורצ'אק, שראתה בו מורה רוחני. אך לא זו בלבד שהיא הקדישה את שארית חייה לילדים היהודיים שמצאה - היא המשיכה לאמץ ולחפש עוד ועוד ילדים יהודים שגודלו והוסתרו על ידי נוצרים טובים, או במרתפי המנזרים שהגנו עליהם מהנאצים.
משהגיע המעון שלה למאה ילדים, היא החליטה שלטובת עתידם עליה להוציא אותם מפולין. קיכלר עברה עם כולם לצרפת ומשהוקמה מדינת ישראל, היא העלתה את כולם איתה לארץ.
במדינת ישראל דאגה לנה קיכלר לשלב את כולם במוסדות חינוך ובמשפחות אומנות, בעיקר בקיבוצים כמו צרעה ושילר, והצליחה לשוב ולהקים גם משפחה משלה.
הנה לנה קיכלר מספרת על ספרה "מאה ילדים שלי" בקדימון של הסרט הדוקומנטרי "מאה ילדים שלי" שנעשה עליה:
https://youtu.be/6h2dJ-pqR6U
ומונולוג שכתבה לנה קיכלר בספר "100 ילדים שלי", בהקראה מתוך טקס יום השואה בבית ספר בישראל:
https://youtu.be/6t9BpydV95o
אחד הסיפורים המיוחדים של הצלת יהודים בשואה התרחש בבית המרקחת של הרוקח הפולני תאדֶאּוש ּפנקיֶיביץ' (Apteka Pod orłem) שבעיר קרקוב. סיפורו של בית המרקחת הזה שבגטו הוא ההוכחה לכך שגם בלב האימה האנטישמית הכי גדולה נמצאו אנשים עם לב ענק שהסתכנו סכנה ענקית, רק כדי להציל יהודים.
בית המרקחת של ּפנקייביץ' ממוקם בכיכר זגודי, שהייתה בתוך שטח הגטו. הוא זכה לכינוי "בית המרקחת מתחת לנשר" (Apteka Pod orłem). כאן הציל האיש בתקופת השואה יהודים רבים שסבלו ממחלות קשות.
בית המרקחת של תדאוש פנקיֶיביץ' שכן ממש מול "כיכר השילוחים", האומשלגפלאץ של גטו קרקוב, ממנה נשלחו היהודים מהגטו אל מחנות ההשמדה.
במהלך המלחמה הוא ניהל יומן בו תיעד את הזוועות שראה בגטו ואת הגירושים מהגטו, שהתקיימו ממש ממול לבית המרקחת שלו. על בסיס היומן הזה הוא פרסם לימים את ספרו "בית המרקחת בגטו קרקוב".
תחת עינו הבולשת של המשטר הנאצי הוא עזר להם על ידי כך שלצד תרופות ומזון לגטו, הוא הבריח גם עיתוני מחתרת, מכשירי רדיו ועיתונים, שאותם מכר במחירי הפסד או חילק בחינם לנצרכים.
פנקיֶיביץ' גם נהג, ככל הידוע, להבריח מסמכי שהייה ותעודות, צבעים לשיער שיצילו זקנים ששיערם הלבין מזקנה ותכשירים שיסייעו למי שהיו חיוורים ממחלות וחולשה להיראות בריאים וחיוניים, כך שיעברו את הסלקציות.
בבית המרקחת שבפינת כיכר ז'גודה (Plac Zgody), כיכר השילוחים, יש היום מוזיאון קטן. זהו "המוזיאון ליהדות קרקוב", שבו מוצג סיפור הקהילה היהודית של קרקוב בשואה. המוזיאון מנציח את התקופה ומציג גם את מעשי הגבורה של פנקייביץ', שהציל יהודים רבים והוכרז לאחר המלחמה כ"חסיד אומות העולם".
מעבר לכביש, ניצבת בכיכר השילוחים, שהיןך נקראת "כיכר הגטאות", אנדרטת הזיכרון עם 69 הכיסאות בגבהים שונים. היא נוצרה בהשראת עדותו הספרותית של פנקיֶיביץ' על האירועים שהתרחשו בכיכר הזו בימים השחורים של השואה.
הנה מצגת וידאו של המקום:
https://youtu.be/FP9F_aqgFV0
סרטון פולני על "בית המרקחת שמתחת לנשר":
https://youtu.be/8HT6pPEl_gs
כך נראה המקום היום:
https://youtu.be/_2ZXcog6mJw
ותמונות של המקום שבו הסתכן רוקח אמיץ למען אחרים:
https://youtu.be/RfoCKDcfhOc
חסיד אומות העולם אוסקר שינדלר (Oskar Schindler) היה תעשיין גרמני ציני, שחי לפני מלחמת העולם השנייה בחבל הסודטים בצ'כיה, עסק בריגול בשביל המודיעין הגרמני בצ'כיה ופולין ואף זכה ב"עיטור הדם" (Das Blutorden) מהעיטורים הנחשבים ביותר בגרמניה הנאצית.
בתחילת המלחמה ניצל את השלטון הנאצי ואת כיבוש פולין כדי להרוויח כסף רב. אך בהדרגה החל שינדלר נחשף לזוועות הנאצים וממי שתמך בנאצים, הוא שינה את פניו והחל לגלות סלידה מהאלימות והטרור שלהם.
וכך, תוך שהוא מנהל מפעל מצליח שמתבסס על רכוש יהודי שנבזז, החל האיש לקלוט יהודים רבים מהגטו ולהציל את חייהם ממחנות ההשמדה. בעזרת כספו ותושייתו והרבה אומץ לב, הוא הצליח לשמור את עובדיו ומשפחותיהם בחיים ולהצילם שוב ושוב ממוות. הוא הוציא כסף רב על המבצעים לשמירת עובדיו היהודים בחיים.
שוב ושוב נקלע שינדלר לסכנת חיים, למול החשדות של הנאצים על פשר החיבה הגדולה של ידידם ליהודים. אבל בפקחות וביוזמה, הוא הצליח לבלבל אותם ולהציג את הדברים כמיזם שחשוב לצרכי הייצור של הצבא הגרמני. את המלחמה סיימו כל עובדיו ומשפחותיהם בחיים ושינדלר הפך ל"חסיד אומות העולם".
לאחר המלחמה, משאזל כל כספו במבצעי ההצלה שלו, הוא שב לגרמניה, אך לא הצליח בעסקיו שוב. בהדרגה נעשה מצבו הכלכלי קשה. הוא חי בעוני ורק תרומות מארגונים יהודיים אפשרו לו לשרוד.
לאחר מותו, מילאו הניצולים הרבים את בקשתו וקברו אותו בהר ציון שבירושלים. במהלך השואה, לאורך מלחמת העולם השנייה, הציל אוסקר שינדלר את חייהם של 1,200 יהודים. סיפור ההצלה שלהם הונצח בסרט הקולנוע המפורסם וזוכה האוסקר "רשימת שינדלר".
הנה סקירה נהדרת של הסרט המופלא שנעשה עליו:
https://youtu.be/HNaqnTlRrx4
קדימון מהסרט "רשימת שינדלר":
http://youtu.be/W74jGQ-CDTE
הווידוי של שינדלר בסרט (השחקן ליאם ניסן), על צערו שלא הציל יותר (מתורגם):
https://youtu.be/0hQkUPcwKN0
זיכרונות של ניצול שינדלר (עברית):
https://youtu.be/xbBDFk6zsWg
עדות של ניצולה של אוסקר שינדלר (עברית):
http://youtu.be/ADqrZKhqKmo
סיפור קברו של שינדלר בירושלים (עברית):
http://youtu.be/SD1aUP9qLG0
המפעל של שינדלר, בו עבדו וניצלו היהודים "שלו", הוא היום מוזיאון:
https://youtu.be/6rmcTS77hSE
ומצגת וידאו על אוסקר שינדלר:
https://youtu.be/ZCHJgvK8GaU
היא היתה אחות, אבל גדולתה היא בכך שייסדה את מקצוע הסיעוד. פלורנס נייטינגייל (Florence Nightingale), בריטית ממשפחה עשירה, נולדה באיטליה, בעיר פירנצה. מכאן גם שמה, שהרי "פלורנס" הוא השם האיטלקי של פירנצה.
בצעירותה בחרה פלורנס נייטינגייל במקצוע הסיעוד. זה היה למורת רוחה והתנגדותה של משפחתה, שראתה במקצוע האחות מקצוע נחות שלא מתאים לאישה במעמדה. אבל היא רצתה בכך וטיפלה בעניים. כבר בשלבים המוקדמים של עבודתה היא דרשה וניצחה בדרישתה לשינוי בתנאים הסוציאליים שניתנו לעניים.
פריצת הדרך שעשתה בתולדות מקצוע הסיעוד היתה בטיפול המסור שלה בחיילים הפצועים במהלך מלחמת קרים. בשל המנהג הלילי שלה לערוך סבב לילי בין הפצועים נהגו לכנותה בזמן המלחמה "הגברת עם המנורה".
בזמן הטיפול בפצועים היא גילתה והצליחה לשכנע את הנהגת הצבא שתנאי תברואה ירודים ותזונה גרועה של הפצועים הם שאחראיים לתמותה הגבוהה שלהם. השינוי שהוכנס לבתי החולים הביא לירידה דרסטית במוות של פצועים ולהפיכתה לגיבורה לאומית באנגליה.
נייטינגייל יסדה ב-1860 בלונדון את בית הספר החילוני הראשון בעולם לסיעוד. עד אז נהגה דווקא הכנסייה הנוצרית לטפל בפצועים ובחולים והפקעת הטיפול בהם מאנשי הדת היתה שלב חשוב בעידן המודרני ובטיפול יעיל ואיכותי בהם.
בזכות ההערכה שרוחשים לה האחים והאחיות בכל מקום, נקבע יום הולדתה של פלורנס נייטינגייל ברחבי העולם כיום הסיעוד הבינלאומי השנתי.
הנה סרטון על פלורנס נייטינגייל:
http://youtu.be/65rPhLeEXpc
האישה שעשתה שינוי בעולם המלחמה:
https://youtu.be/pYCPjNF90I0
על השינוי שעשתה מי שלמדה סטטיסטיקה וניצלה את ההבנה וההקפדה על התיעוד שלה כדי להבין ולשנות את הרפואה הצבאית:
https://youtu.be/sNppKQh0xPo
קטע מסרט על חייה:
https://youtu.be/BEo6eQ7Vb3g
ותולדות הסיעוד בסרטון קצר:
http://youtu.be/uNIuYDWfDrs
למה טוב הלב של ג'ינו ברטאלי הוא דוגמה מיוחדת ונדירה?
ג'ינו ברטאלי (Gino Bartali) הוא הספורטאי עם הלב הגדול בהיסטוריה. אנו קובעים זאת בלי חשש כיוון שהאיטלקי הזה, אלוף העולם ברכיבה על אופניים ומי שנתפס כגדול ספורטאי איטליה בכל הזמנים, עשה כמה דברים לא נתפסים באותה העת:
הוא השבית את הקריירה שלו בגלל התנאי שהציב לו המשטר להזדהות עם הדיקטטור האיטלקי מוסוליני בשנות מלחמת העולם השנייה - דבר שברטאלי סרב לעשות והיה מוכן לשלם את המחיר על כך, אפילו במחיר חייו.
לאחר מכן, במהלך המלחמה, הוא סיכן את חייו ואת חיי משפחתו כשהשתמש באופניו כדי להבריח תעודות מזוייפות ליהודי איטליה והציל מעל 800 יהודים! הוא הסתיר את התעודות בתוך צינורות האופניים שעליהן רכב ובהתחזות לאימוני רכיבה הוא עשה את הדרך מעיר לעיר כדי להביא את התעודות מבית הדפוס של המחתרת אל היהודים הממתינים לו. בשלב אחר במלחמה הוא סייע להגניב יהודים לרכבות אל החופש, בכך שנהג לעורר סנסציה בהגיעו לתחנת הרכבת ולגרום לכולם להתקבץ סביב כוכב הספורט, כולל שומרי הרכבות שניסו לעשות סדר, באותו הזמן התגנבו אל הרכבת יהודים ופליטים רבים וניצלו ממוות בטוח.
גם לאחר המלחמה הוא סרב לכל נסיון לפרסם את דבר מעשי הגבורה שלו לאורך כל חייו. הסוד נשמר עד למותו והוא הקפיד עליו כשאמר לבני משפחתו את המשפט הצנוע והכן כל כך: "איני רוצה להיראות גיבור. גיבורים הם מי שמתו, נפצעו או בילו חודשים ארוכים בכלא".
ג'ינו ברטאלי זכה לכבוד ותהילה כספורטאי, אבל אנחנו לומדים ממנו שעלינו להיות קודם כל בני אדם, או במילים שאמר לבנו: "אם אתה טוב בספורט, מצמידים מדליות לחזה שלך ואז הן נוצצות במוזיאון כלשהו, אבל מה שמושג במעשים טובים, מוצמד לנשמתך וינצוץ בכל מקום שתהיה בו".
אגב, ג'ינו קיבל את ההזדמנות הנוספת שלו כספורטאי וחזר להתחרות במירוץ ה"טור דה פראנס" גם אחרי המלחמה ואחרי תבוסת הפשיסטים באיטליה. הוא הדהים את העולם כשזכה שוב בגיל מבוגר מאד בתואר האלוף ובכך הוא כבש גם את השיא העולמי שלא נשבר מאז - הוא האדם שזכה בטור דה פראנס לאחר הפרש השנים הגדול ביותר - עשור שלם עבר בין נצחונותיו!
לאחרונה הוענק באופן רשמי התואר "חסיד אומות העולם" לברטאלי ובכך הודה לו גם העם היהודי על תמיכתו ואנושיותו.
הנה סיפורו של ג'ינו ברטלי:
https://youtu.be/TZjUH_BWJFQ
מצגת וידאו על גבורתו במלחמה (עברית):
https://youtu.be/RTGTc9dwVXA
תיאור מסרט תיעודי על ג'ינו ברטאלי ומעשיו (עברית):
http://youtu.be/OpftW-DO2dM
פארק אופניים שהוקדש לזכרו בנתניה (עברית):
https://youtu.be/5E0nC9ZDVig
והרצאה על חייו וגבורתו (עברית):
https://youtu.be/F4dyDyzz-6Y?long=yes
ג'ינו ברטאלי (Gino Bartali) הוא הספורטאי עם הלב הגדול בהיסטוריה. אנו קובעים זאת בלי חשש כיוון שהאיטלקי הזה, אלוף העולם ברכיבה על אופניים ומי שנתפס כגדול ספורטאי איטליה בכל הזמנים, עשה כמה דברים לא נתפסים באותה העת:
הוא השבית את הקריירה שלו בגלל התנאי שהציב לו המשטר להזדהות עם הדיקטטור האיטלקי מוסוליני בשנות מלחמת העולם השנייה - דבר שברטאלי סרב לעשות והיה מוכן לשלם את המחיר על כך, אפילו במחיר חייו.
לאחר מכן, במהלך המלחמה, הוא סיכן את חייו ואת חיי משפחתו כשהשתמש באופניו כדי להבריח תעודות מזוייפות ליהודי איטליה והציל מעל 800 יהודים! הוא הסתיר את התעודות בתוך צינורות האופניים שעליהן רכב ובהתחזות לאימוני רכיבה הוא עשה את הדרך מעיר לעיר כדי להביא את התעודות מבית הדפוס של המחתרת אל היהודים הממתינים לו. בשלב אחר במלחמה הוא סייע להגניב יהודים לרכבות אל החופש, בכך שנהג לעורר סנסציה בהגיעו לתחנת הרכבת ולגרום לכולם להתקבץ סביב כוכב הספורט, כולל שומרי הרכבות שניסו לעשות סדר, באותו הזמן התגנבו אל הרכבת יהודים ופליטים רבים וניצלו ממוות בטוח.
גם לאחר המלחמה הוא סרב לכל נסיון לפרסם את דבר מעשי הגבורה שלו לאורך כל חייו. הסוד נשמר עד למותו והוא הקפיד עליו כשאמר לבני משפחתו את המשפט הצנוע והכן כל כך: "איני רוצה להיראות גיבור. גיבורים הם מי שמתו, נפצעו או בילו חודשים ארוכים בכלא".
ג'ינו ברטאלי זכה לכבוד ותהילה כספורטאי, אבל אנחנו לומדים ממנו שעלינו להיות קודם כל בני אדם, או במילים שאמר לבנו: "אם אתה טוב בספורט, מצמידים מדליות לחזה שלך ואז הן נוצצות במוזיאון כלשהו, אבל מה שמושג במעשים טובים, מוצמד לנשמתך וינצוץ בכל מקום שתהיה בו".
אגב, ג'ינו קיבל את ההזדמנות הנוספת שלו כספורטאי וחזר להתחרות במירוץ ה"טור דה פראנס" גם אחרי המלחמה ואחרי תבוסת הפשיסטים באיטליה. הוא הדהים את העולם כשזכה שוב בגיל מבוגר מאד בתואר האלוף ובכך הוא כבש גם את השיא העולמי שלא נשבר מאז - הוא האדם שזכה בטור דה פראנס לאחר הפרש השנים הגדול ביותר - עשור שלם עבר בין נצחונותיו!
לאחרונה הוענק באופן רשמי התואר "חסיד אומות העולם" לברטאלי ובכך הודה לו גם העם היהודי על תמיכתו ואנושיותו.
הנה סיפורו של ג'ינו ברטלי:
https://youtu.be/TZjUH_BWJFQ
מצגת וידאו על גבורתו במלחמה (עברית):
https://youtu.be/RTGTc9dwVXA
תיאור מסרט תיעודי על ג'ינו ברטאלי ומעשיו (עברית):
http://youtu.be/OpftW-DO2dM
פארק אופניים שהוקדש לזכרו בנתניה (עברית):
https://youtu.be/5E0nC9ZDVig
והרצאה על חייו וגבורתו (עברית):
https://youtu.be/F4dyDyzz-6Y?long=yes
מי היה המורה שסרב לעזוב את תלמידיו בלכתם אל המוות?
המחנך היהודי ד"ר יאנוש קורצ'אק (Janusz Korczak) היה מנהל בית יתומים יהודי בוורשה ואיש חינוך נערץ. עוד לפני המלחמה הוא היה כוכב רדיו של ממש, שהגיש תכנית קבועה על חינוך וילדים. הנאצים, שהכירו את שמו המפורסם, שחררו אותו מלצאת ברכבות למחנה הריכוז. אך יאנוש קורצ'אק סרב והחליט לא לעזוב את תלמידיו. הוא הלך עימם בשיירה ארוכה לעבר הרכבות ואלה הובילו את כולם אל המוות.
ולא רק אומץ ליבו ואהבתו לתלמידיו וילדי בית היתומים שלו עומדים לזכותו של המחנך הדגול הזה. קורצ'אק היה מהמחנכים הראשונים בעולם שהנהיגו שיטות חינוך דמוקרטיות. בית היתומים שלו נתן לילדים מעין אוטומיה עצמית בניהולם. בית היתומים כלל פרלמנט, ועדת חקיקה, עיתון שבועי ואפילו בית דין, שבראשו עמדו שופטים ילדים, שהתחלפו מידי שבוע. בכל שבת התכנס בין הדין של הילדים, על מנת לדון בתלונות שהוגשו באותו שבוע כנגד ילדים ומבוגרים כאחד, מורים ועובדים אחרים. לילדים הייתה זכות להעמיד למשפט אפילו את קורצ'אק עצמו, שנשפט לא פעם...
בבתי היתומים שהנהיג זכה כל ילד לחונך בוגר ממנו. כך שאבו הילדים הקטנים דוגמה אישית והדרכה קבועה, בעוד הגדולים קיבלו אחריות והפכו מעין מורים צעירים וחושבים. שיטה זו מיושמת כיום במוסדות חינוך בכל העולם.
הנה סרטון שמספר על יאנוש קורצ'אק (עברית):
http://youtu.be/blAifH1Cswo
קטע מתוך סרט "ההתקוממות" שמציג את יאנוש קורצ'אק ברגעי הבחירה שלו (מתורגם):
http://youtu.be/f-xnLOgvHno
וסרט תיעודי ארוך יותר ומרגש על קורצ'אק (עברית):
https://youtu.be/jOXkwLzhD18?long=yes
המחנך היהודי ד"ר יאנוש קורצ'אק (Janusz Korczak) היה מנהל בית יתומים יהודי בוורשה ואיש חינוך נערץ. עוד לפני המלחמה הוא היה כוכב רדיו של ממש, שהגיש תכנית קבועה על חינוך וילדים. הנאצים, שהכירו את שמו המפורסם, שחררו אותו מלצאת ברכבות למחנה הריכוז. אך יאנוש קורצ'אק סרב והחליט לא לעזוב את תלמידיו. הוא הלך עימם בשיירה ארוכה לעבר הרכבות ואלה הובילו את כולם אל המוות.
ולא רק אומץ ליבו ואהבתו לתלמידיו וילדי בית היתומים שלו עומדים לזכותו של המחנך הדגול הזה. קורצ'אק היה מהמחנכים הראשונים בעולם שהנהיגו שיטות חינוך דמוקרטיות. בית היתומים שלו נתן לילדים מעין אוטומיה עצמית בניהולם. בית היתומים כלל פרלמנט, ועדת חקיקה, עיתון שבועי ואפילו בית דין, שבראשו עמדו שופטים ילדים, שהתחלפו מידי שבוע. בכל שבת התכנס בין הדין של הילדים, על מנת לדון בתלונות שהוגשו באותו שבוע כנגד ילדים ומבוגרים כאחד, מורים ועובדים אחרים. לילדים הייתה זכות להעמיד למשפט אפילו את קורצ'אק עצמו, שנשפט לא פעם...
בבתי היתומים שהנהיג זכה כל ילד לחונך בוגר ממנו. כך שאבו הילדים הקטנים דוגמה אישית והדרכה קבועה, בעוד הגדולים קיבלו אחריות והפכו מעין מורים צעירים וחושבים. שיטה זו מיושמת כיום במוסדות חינוך בכל העולם.
הנה סרטון שמספר על יאנוש קורצ'אק (עברית):
http://youtu.be/blAifH1Cswo
קטע מתוך סרט "ההתקוממות" שמציג את יאנוש קורצ'אק ברגעי הבחירה שלו (מתורגם):
http://youtu.be/f-xnLOgvHno
וסרט תיעודי ארוך יותר ומרגש על קורצ'אק (עברית):
https://youtu.be/jOXkwLzhD18?long=yes
