שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו סיפורו של מלחין הקולנוע הדגול אניו מוריקונה?
אניו מוריקונה (Hans Zimmer) הוא אגדת קולנוע איטלקית של ממש. מי שכתב מוסיקה ליותר מ-500 סרטים בתולדות הקולנוע ובין השאר הלחין את המוסיקה לסרטים גדולים, דוגמת "הטוב הרע והמכוער" של סרג'יו ליאונה ו"סינמה פרדיסו" של טורנטורה.
מוריקונה הוא מלחין ומעבד של מוסיקה לסרטים, שרבים רואים כגדול המלחינים לקולנוע ובדיעבד הנחיל ולימד את גדולי המלחינים לסרטים, מהצעירים יותר, כיצד מלחינים מוסיקה לפסקול.
על אף שלמד באקדמיה אצל מלחינים גדולים, מה שהבטיח לו עתיד בתור מלחין של מוסיקה מודרנית, אניו החל בהלחנה לסרטים. אבל הוא עשה זאת תחת שם בדוי, כי כתיבת מוזיקה לקולנוע הייתה אז בעיניו רק אמצעי פרנסה ולא כבוד גדול.
אבל את הכבוד הגדול זה, דווקא הוא יהיה מי שיביא למקצוע. כי די מהר התגלה מוריקונה הצעיר כמלחין חד וגאוני, שכתב מוסיקה עצומה ומוצלחת לסרטים, ישירות לדף ובלי כלי נגינה, לא פעם אפילו תוך כדי שיחה בטלפון או במהלך ישיבה עם אנשים. המוסיקה שלו, הסתבר גם, הוסיפה לסרטים הגמורים צבע וקסם שלא היה בהם בלעדיה.
כך מגלים אותו בזה אחר זה בימאים ויוצרי סרטים רבים והוא הופך עם הזמן לברירת המחדל המועדפת להלחנה של מוסיקה למערבונים.
למעשה, מי שכתב מוסיקה ליותר מ-550 סרטים בחייו, יוצר בין השאר גם את המוסיקה לשלושת המערבונים הגדולים של כל הזמנים. יוצריהם אף יעידו עם הזמן שהמוסיקה שלו היא מרכיב משמעותי באיכותם.
אניו עסק מתחילת הדרך גם במוסיקה ניסיונית, מה שנולד עוד בזמן לימודיו הרציניים. הוא הכניס לסרטים אינסוף רעיונות מקוריים ויצירתיים, חלקם מאתגרים במיוחד ליוצרי הסרט, אבל כמעט תמיד הם הודו לו עליהם לאחר מכן.
כי התעשייה כולה, גם אם בהתחלה לא היה לה מובן למה צריך להוסיף לסרטים קטעי מוסיקה שהם לא מלודיים ונעימים להאזנה, הבינו בהמשך והודו לאניו מוריקונה על המוסיקה המופלאה ופורצת הדרך שהוא יצר.
הבמאי סרג'יו לאונה שפנה אליו לכתוב לו מוסיקה לסרט הופתע לגלות שהם למדו ביחד עוד בבית הספר ובאותה כיתה בילדותם. הסרט הראשון הזה הפך לשיתוף פעולה אינסופי ונדיר, לאורך כל חייהם של השניים.
עם הזמן מוריקונה מוזמן ליצור מוסיקה לסרטים מסוגים ובז'אנרים שונים. בסרט המופלא וסוחט הדמעות "סינמה פרדיסו" מלווה המוסיקה הנוגעת ללב שלו המון רגעים שהופכים לעונג צרוף ומעוררים נוסטלגיה שאין צופה שמצליח לצלוח אותה בלי לדמוע.
כששאלו אותו פעם, בסרט שעשו עליו, איך המוסיקה שלו תמיד מצליחה, הוא סיפר שכל יצירה חדש שלו לסרט הוא משמיע לאשתו קלרה. אם היא אוהבת - הוא מציע לסרט את הקטע. אם היא לא אוהבת - אז הוא גונז את הקטע ולא מעביר הלאה. היתרון של אשתו, הוא הטעים, נעוץ דווקא בחוסר הידע שלה. אם היא אוהבת אז הצופים יאהבו גם הם...
לקראת סוף חייו, בגיל 87, התבקש אניו מוריקונה על ידי הבמאי טרנטינו לכתוב מוסיקה לסרטו "שמונת השנואים". אצל טרנטינו זה היה נדיר להסכים שיכתבו לו מוסיקה מקורית בלבד, אבל זה מה שאניו עושה. במקום לערוך פסקול עם שירים או מוסיקה של אחרים, כמו שהוא אהב בסרטיו, טרנטינו מקבל ממוריקונה מוסיקה מדהימה שהמלחין השלים תוך שבוע. וזו הייתה סימפוניה של ממש שגם טרנטינו התפעל ממנה.
הנה המוסיקה של אניו מוריקונה (מתורגם)
https://youtu.be/ukAYiQmucr0?t=4s
מוריקונה אלוף המערבונים המפורסמים:
http://youtu.be/PSZKqI_bbzI
המוסיקה המפורסמת עם החיקוי של החליל את הקויוט הנוהם מתוך "הטוב, הרע והמכוער":
http://youtu.be/ubVc2MQwMkg
המוסיקה של אניו מוריקונה במערבון "בעבור חופן דולרים" מ-1964 (מתורגם):
https://youtu.be/scPt9Xj0oxk
קרב אקדוחנים עם נגינת מפוחית דיאגטית של צ'ארלס ברונסון הירידה מהרכבת:
https://youtu.be/uhYLfK8GSr0
מוסיקה שהלחין לסרט על ניקולה ובארת וביקש מהזמרת ג'ון באאז שתכתוב שיר והוא הפך להמנון בהופעותיה:
https://youtu.be/nY8uEYsFoJs
ביצוע תזמורתי ומקהלה לשיר העל-זמני שלו:
https://youtu.be/E5O_WIj2KP8
סצנת הסיום הסוחטת של סינמה פרדיסו (1988):
https://youtu.be/TflvNm22cpk
המוסיקה שכתב אניו עבור "היו זמנים באמריקה" של סרג'יו ליאונה:
https://youtu.be/6EaCHX8qRs4
מהמוסיקה לסרט "שמונת השנואים":
https://youtu.be/juaP_vRyIGY
פיתוח של "האבוב של גבריאל" למוסיקה משולבת עם סגנונות רבים בו-זמנית מהפסקול המופלא לסרט "המיסיון":
https://youtu.be/OMB0eg6yA78
מה סוד הסרט "סינמה פרדיסו"?
סינמה פרדיסו (Cinema Paradiso) הוא סרט סנטימנטלי ורומנטי, שמספר על אודות בית קולנוע בשם זה. זה סרטו של היוצר האיטלקי ג'וזפה טורנטורה, הנחשב לאחד מהסרטים המרגשים וסוחטי הדמעות שאפשר למצוא.
הסרט הזה מלא ברגעים קסומים ומלאי אהבת הקולנוע, עם עושר של זיכרונות מעולם ומאולם הקולנוע, מחווית הסרטים של פעם והחיים של הקהל שבא לצפות בהם.
בגרסה המקורית מ-1989 התאהב העולם כולו. היא הייתה סנטימנטלית והצליחה להימנע מהתהום הצ'יזית, בעברית לא לטבוע בים הקיטש. ב-2002 יצאה לאקרנים גרסת הבמאי הארוכה יותר והקיטשית הרבה יותר, לא מעט בזכות הפוקוס שקיבל סיפור אהבתו של הנער לבת העשירים בעיירה.
הסרט מספר את סיפורו של סלווטורה, במאי קולנוע ידוע ומצליח. הוא נזכר בימי ילדותו, בעיירה קטנה בסיציליה וחוזר לימים בהם הוא סייע כילד ונער למקרין הסרטים אלפרדו, בגילומו המלהיב של פיליפ נוארה.
בית הקולנוע הישן "סינמה פרדיסו" נמצא בעיירה סיציליאנית, בה נזכר סלווטורה, שנים רבות אחרי שהתבגר ועזב אותה. בשנים שעברו מאז הוא הפך קולנוען בעצמו ובזמן העלילה הוא כבר במאי סרטים מפורסם ומצליח, שחי ברומא שנים רבות.
כשהוא מקבל את הידיעה על מותו של המקרין הזקן של בית הקולנוע, סלוואטורה חוזר אל מחוזות ילדותו ונעוריו. הוא מתרפק על הימים שבהם התגבשה אישיותו, בהשראת המקרין המנוח.
ואז מגיע שיאו הרגשי של הסרט, כשלגמרי בהווה, יושב טוטו הבוגר, אחרי שליווה בהלוויה את ארונו של אלפרדו המקרין, יושב וצופה במתנה שהשאיר לו האיש, ובאופן מסוים אפילו הוריש לו.
סלווטורה צופה בגלגל הסרט שהרכיב לו אלפרדו, סרט שערך המקרין לכבודו, הרכיב מקטעי הסצנות הרומנטיות וצילומי הנשיקות שהוסרו מהסרטים הישנים שהקרינו לפני שנים, סצנות שקוצצו מהם אז - בהוראת הכומר המקומי.
וזה השלב בסרט שבו יש תפקיד נפלא למוסיקה, שיצר גאון הפסקול אניו מוריקונה. לא פחות ממוצרט או ורדי, ליסט או ואגנר - כאן המוסיקה של המלחין פורץ הדרך של הקולנוע האיטלקי והעולמי הופכת לקלאסיקה. דרך קולאז' מרהיב של קטעי קולנוע מהעבר, היא מחבקת את הזכרונות של האיש המבוגר, מחברת אותו למנטור המת שלו וגם אל הרגש הנשכח והגעגוע לילד שהיה, לפשטות וליופי של עולם שעבר ומה ששרד ונשאר ממנו בזיכרון של כולנו הוא כמעט תמיד טוב וקסום.
הנה סינמה פרדיסו:
https://youtu.be/LwhtXgmsPZA
קדימון הסרט:
https://youtu.be/maV1ZYdAExw
סינמה פרדיסו:
https://youtu.be/oQHkTCq5e8c
וסצנת הסיום של סינמה פרדיסו:
https://youtu.be/TflvNm22cpk
מהו "המערב הפרוע"?
המערב הפרוע הוא שם שניתן בתרבות העולמית לחלק מהמערב הישן של אמריקה. אזור זה היה ממוקם ברצועת ספר במערב צפון אמריקה. מתיישבים החלו להגיע לאזור של המערב הפרוע החל מאמצע המאה ה-19, במיוחד מהתקופה שלפני מלחמת האזרחים ועד לסוף המלחמה. הם התיישבו בחוות בודדות או בעיירות קטנות ונאבקו בקשיים רבים של פרנסה ובפושעים מכל מיני סוגים.
הנוף במערב הפרוע היה נוף צחיח ומיושב. היו בו בוקרים (קאובויז) ואינדיאנים, פורעי חוק ואנשי חוק שרודפים אחריהם, ציידים, מחפשי זהב, שודדים ושלל טיפוסים שמצאו את דרכם לספרות ולקולנוע. הסרטים המפורסמים על המערב הפרוע נקראים בעברית "מערבונים".
מקור השם ידוע. המערב הישן של אמריקה זכה לכינוי "המערב הפרוע" במיוחד בזכותו של איש אחד - זהו האמרגן ויוצר "מופע המערב הפרוע" באפלו ביל. ביל בנה מופע משולב בקרקס וקרא לו "המערב הפרוע של באפלו ביל".
המופע הפך להצלחה מסחררת בארה"ב ובעולם כולו וקיבע את המושג "המערב הפרוע" בכל רחבי העולם. דמויות אמיתיות כמו המנהיג האינדיאני האגדי "שור יושב" והצלפית אנני אוקלי ועוד המון משתתפים מוכשרים, עשו למופע שם אגדי.
תעשיית הקולנוע לקחה את ההצלחה והעבירה אותה אל האקרנים. בהוליווד נולד ז'אנר ה"מערבונים", סרטים שעלילותיהם מתרחשות ב"מערב הפרוע". צולמו שם אלפי סרטים שסיפרו את עלילות הקאובויז, האקדוחנים, כנופיות השודדים והפרש הבודד, מיתוס שעליו נבנו כוכבי-על בהוליווד.
משם הפך המושג לעניין עולמי, טרנדי ומצליח בקופות הכרטיסים. וכמו שקרה לא פעם במערב ארצות הברית של המאה ה-19, גם כאן הפכה האגדה הפכה לאמת והמערב הפרוע, שמעולם לא באמת התקיים, הפך בתרבות הפופולרית לאמת היסטורית של ממש.
הנה הטקסס ריינג'רס שהשליטו חוק וסדר במערב:
http://youtu.be/nzis2Xi1dNU
סצינה מתוך אחד מהמערבונים המפורסמים ביותר "הטוב, הרע והמכוער":
http://youtu.be/ubVc2MQwMkg
והמוסיקה של אניו מוריקונה, עם המון תמונות ממערבונים מפורסמים:
http://youtu.be/PSZKqI_bbzI
מה היו מערבוני הספגטי?
באמצע שנות ה-60 של המאה ה-20 התחילה תעשיית הקולנוע האיטלקית לייצר סרטי מערבון זולים להפקה, בעיקר במדבריות ספרד באזור אלמריה ובחלקים נידחים של איטליה.
סרטים אלו היו תחליף זול למערבונים האמריקאים היקרים והכינוי "מערבוני ספגטי" (Spaghetti Westerns) ניתן להם בזלזול בגלל מקורם האיטלקי ולגלוג על היומרה שלהם להציג את המערב הפרוע מנקודת מבט אירופאית.
אבל משנות ה-80 ישנה הערכה מחודשת לסרטים הללו ודי מהר הכינוי הזה הפך לתג של גאווה ולסימן היכר לז'אנר קולנועי מיוחד במינו.
הבמאי סרג'ו לאונה (Sergio Leone) היה האיש שהפך את הז'אנר למה שהוא. הטרילוגיה שלו עם קלינט איסטווד (Clint Eastwood) החלה ב-1964 עם הסרט "בעבור חופן דולרים" (A Fistful of Dollars).
הסרט היה למעשה העתק לא מורשה של הסרט היפני יוג'ימבו מאת אקירה קורוסאווה (Akira Kurosawa). איסטווד, שאז היה שחקן לא ידוע בסדרת הטלוויזיה המערבונית רוהייד (Rawhide), הסכים לעבוד תמורת 15,000 דולר בלבד.
קורוסאווה תבע את לאונה על גניבת זכויות יוצרים. התביעה הסתיימה בפשרה שהעניקה לחברת טוהו (Toho) היפנית 15% מכל ההכנסות העולמיות.
הטרילוגיה המשיכה ב-1965 עם "בעבור עוד כמה דולרים" (For a Few Dollars More) והסתיימה ב-1966 עם הטוב הרע והמכוער (The Good, the Bad and the Ugly). הצלחת הסרטים הפכה את איסטווד לכוכב עולמי ולמיליונר.
מה שהבדיל את מערבוני הספגטי מהמערבונים האמריקאים היה הסגנון הוויזואלי הייחודי שפיתח לאונה. צילומי תקריב קיצוניים על פנים מזיעות ועיניים צרות, מעברים חדים לצילומים רחבים של נופים מדבריים, אלימות גרפית וגיבורים שהיו רחוקים מאוד מהקאובוי האציל ההוליוודי.
הגיבורים האופייניים של ה"ספגטי ווסטרן" היו אנטי-גיבורים ציניים שחיפשו רווח אישי ולאו דווקא צדק וכבוד. לאונה היה ידוע בסבלנות האינסופית שלו. הוא היה מצלם סצנות פעמים רבות עד שהשיג את הפריים המושלם, לעיתים הסרטה נמשכה שעות ארוכות רק בשביל להשיג את הזווית והתאורה הנכונות.
הנשמה של הז'אנר הייתה המוסיקה של אניו מוריקונה (Ennio Morricone). השריקות המפורסמות, הגיטרות החשמליות, הטרומפטים הבודדים והצלילים המוזרים יצרו פסקול שהיה בלתי נשכח לא פחות מהתמונות עצמן.
מוריקונה ולאונה היו חברי ילדות מבית הספר היסודי ברומא, הם ישבו באותה כיתה וכשלאונה הזמין את מוריקונה להלחין למערבונים שלו, מוריקונה כבר היה מלחין מבוסס בתעשיית הקולנוע האיטלקית.
כוכבים נוספים של הז'אנר היו לי ואן קליף (Lee Van Cleef), שגילם נבלים כריזמטיים בעלי מבט קפוא, פרנקו נרו (Franco Nero) שהפך לכוכב אירופאי גדול, ג'וליאנו ג'מה (Giuliano Gemma) שהיה מהשחקנים הפרודוקטיביים ביותר בז'אנר.
הז'אנר שהופק על ידי אולפנים איטלקיים שגשג עד אמצע שנות ה-70. הוא השפיע עמוקות על במאים כמו קוונטין טרנטינו (Quentin Tarantino) ורוברט רודריגז (Robert Rodriguez), תוך שהוא מותיר חותם בל ימחה על תרבות הפופ.
הנה מקור השם "מערבון ספגטי":
https://youtu.be/RkbqZU2auTI
סצנת חובה במערבון היא קרב האקדחים כשכאן 3 נגד 1 שהוא צ'רלס ברונסון:
https://youtu.be/uhYLfK8GSr0
המערבון האולטימטיבי, סרט הפולחן וכנראה גדול המערבונים - "הטוב, הרע והמכוער" מ-1966 (עברית):
https://youtu.be/-RvRVW6Ue-U?long=yes
עם "בעבור חופן דולרים" נולד מערבון הספגטי הזול ואז הפך לאיכות מצולמת (עברית):
https://youtu.be/JZTH3tbMHnI?long=yes
10 סרטי הספגטי הטובים ביותר בז'אנר:
https://youtu.be/9uk7H_qZ3os?long=yes
והדרך בה משתלבים מערבוני ספגטי בתולדות המערבון הקולנועי (עברית):
https://youtu.be/areGfpKcHzw?long=yes
אניו מוריקונה
אניו מוריקונה (Hans Zimmer) הוא אגדת קולנוע איטלקית של ממש. מי שכתב מוסיקה ליותר מ-500 סרטים בתולדות הקולנוע ובין השאר הלחין את המוסיקה לסרטים גדולים, דוגמת "הטוב הרע והמכוער" של סרג'יו ליאונה ו"סינמה פרדיסו" של טורנטורה.
מוריקונה הוא מלחין ומעבד של מוסיקה לסרטים, שרבים רואים כגדול המלחינים לקולנוע ובדיעבד הנחיל ולימד את גדולי המלחינים לסרטים, מהצעירים יותר, כיצד מלחינים מוסיקה לפסקול.
על אף שלמד באקדמיה אצל מלחינים גדולים, מה שהבטיח לו עתיד בתור מלחין של מוסיקה מודרנית, אניו החל בהלחנה לסרטים. אבל הוא עשה זאת תחת שם בדוי, כי כתיבת מוזיקה לקולנוע הייתה אז בעיניו רק אמצעי פרנסה ולא כבוד גדול.
אבל את הכבוד הגדול זה, דווקא הוא יהיה מי שיביא למקצוע. כי די מהר התגלה מוריקונה הצעיר כמלחין חד וגאוני, שכתב מוסיקה עצומה ומוצלחת לסרטים, ישירות לדף ובלי כלי נגינה, לא פעם אפילו תוך כדי שיחה בטלפון או במהלך ישיבה עם אנשים. המוסיקה שלו, הסתבר גם, הוסיפה לסרטים הגמורים צבע וקסם שלא היה בהם בלעדיה.
כך מגלים אותו בזה אחר זה בימאים ויוצרי סרטים רבים והוא הופך עם הזמן לברירת המחדל המועדפת להלחנה של מוסיקה למערבונים.
למעשה, מי שכתב מוסיקה ליותר מ-550 סרטים בחייו, יוצר בין השאר גם את המוסיקה לשלושת המערבונים הגדולים של כל הזמנים. יוצריהם אף יעידו עם הזמן שהמוסיקה שלו היא מרכיב משמעותי באיכותם.
אניו עסק מתחילת הדרך גם במוסיקה ניסיונית, מה שנולד עוד בזמן לימודיו הרציניים. הוא הכניס לסרטים אינסוף רעיונות מקוריים ויצירתיים, חלקם מאתגרים במיוחד ליוצרי הסרט, אבל כמעט תמיד הם הודו לו עליהם לאחר מכן.
כי התעשייה כולה, גם אם בהתחלה לא היה לה מובן למה צריך להוסיף לסרטים קטעי מוסיקה שהם לא מלודיים ונעימים להאזנה, הבינו בהמשך והודו לאניו מוריקונה על המוסיקה המופלאה ופורצת הדרך שהוא יצר.
הבמאי סרג'יו לאונה שפנה אליו לכתוב לו מוסיקה לסרט הופתע לגלות שהם למדו ביחד עוד בבית הספר ובאותה כיתה בילדותם. הסרט הראשון הזה הפך לשיתוף פעולה אינסופי ונדיר, לאורך כל חייהם של השניים.
עם הזמן מוריקונה מוזמן ליצור מוסיקה לסרטים מסוגים ובז'אנרים שונים. בסרט המופלא וסוחט הדמעות "סינמה פרדיסו" מלווה המוסיקה הנוגעת ללב שלו המון רגעים שהופכים לעונג צרוף ומעוררים נוסטלגיה שאין צופה שמצליח לצלוח אותה בלי לדמוע.
כששאלו אותו פעם, בסרט שעשו עליו, איך המוסיקה שלו תמיד מצליחה, הוא סיפר שכל יצירה חדש שלו לסרט הוא משמיע לאשתו קלרה. אם היא אוהבת - הוא מציע לסרט את הקטע. אם היא לא אוהבת - אז הוא גונז את הקטע ולא מעביר הלאה. היתרון של אשתו, הוא הטעים, נעוץ דווקא בחוסר הידע שלה. אם היא אוהבת אז הצופים יאהבו גם הם...
לקראת סוף חייו, בגיל 87, התבקש אניו מוריקונה על ידי הבמאי טרנטינו לכתוב מוסיקה לסרטו "שמונת השנואים". אצל טרנטינו זה היה נדיר להסכים שיכתבו לו מוסיקה מקורית בלבד, אבל זה מה שאניו עושה. במקום לערוך פסקול עם שירים או מוסיקה של אחרים, כמו שהוא אהב בסרטיו, טרנטינו מקבל ממוריקונה מוסיקה מדהימה שהמלחין השלים תוך שבוע. וזו הייתה סימפוניה של ממש שגם טרנטינו התפעל ממנה.
הנה המוסיקה של אניו מוריקונה (מתורגם)
https://youtu.be/ukAYiQmucr0?t=4s
מוריקונה אלוף המערבונים המפורסמים:
http://youtu.be/PSZKqI_bbzI
המוסיקה המפורסמת עם החיקוי של החליל את הקויוט הנוהם מתוך "הטוב, הרע והמכוער":
http://youtu.be/ubVc2MQwMkg
המוסיקה של אניו מוריקונה במערבון "בעבור חופן דולרים" מ-1964 (מתורגם):
https://youtu.be/scPt9Xj0oxk
קרב אקדוחנים עם נגינת מפוחית דיאגטית של צ'ארלס ברונסון הירידה מהרכבת:
https://youtu.be/uhYLfK8GSr0
מוסיקה שהלחין לסרט על ניקולה ובארת וביקש מהזמרת ג'ון באאז שתכתוב שיר והוא הפך להמנון בהופעותיה:
https://youtu.be/nY8uEYsFoJs
ביצוע תזמורתי ומקהלה לשיר העל-זמני שלו:
https://youtu.be/E5O_WIj2KP8
סצנת הסיום הסוחטת של סינמה פרדיסו (1988):
https://youtu.be/TflvNm22cpk
המוסיקה שכתב אניו עבור "היו זמנים באמריקה" של סרג'יו ליאונה:
https://youtu.be/6EaCHX8qRs4
מהמוסיקה לסרט "שמונת השנואים":
https://youtu.be/juaP_vRyIGY
פיתוח של "האבוב של גבריאל" למוסיקה משולבת עם סגנונות רבים בו-זמנית מהפסקול המופלא לסרט "המיסיון":
https://youtu.be/OMB0eg6yA78
סינמה פרדיסו (Cinema Paradiso) הוא סרט סנטימנטלי ורומנטי, שמספר על אודות בית קולנוע בשם זה. זה סרטו של היוצר האיטלקי ג'וזפה טורנטורה, הנחשב לאחד מהסרטים המרגשים וסוחטי הדמעות שאפשר למצוא.
הסרט הזה מלא ברגעים קסומים ומלאי אהבת הקולנוע, עם עושר של זיכרונות מעולם ומאולם הקולנוע, מחווית הסרטים של פעם והחיים של הקהל שבא לצפות בהם.
בגרסה המקורית מ-1989 התאהב העולם כולו. היא הייתה סנטימנטלית והצליחה להימנע מהתהום הצ'יזית, בעברית לא לטבוע בים הקיטש. ב-2002 יצאה לאקרנים גרסת הבמאי הארוכה יותר והקיטשית הרבה יותר, לא מעט בזכות הפוקוס שקיבל סיפור אהבתו של הנער לבת העשירים בעיירה.
הסרט מספר את סיפורו של סלווטורה, במאי קולנוע ידוע ומצליח. הוא נזכר בימי ילדותו, בעיירה קטנה בסיציליה וחוזר לימים בהם הוא סייע כילד ונער למקרין הסרטים אלפרדו, בגילומו המלהיב של פיליפ נוארה.
בית הקולנוע הישן "סינמה פרדיסו" נמצא בעיירה סיציליאנית, בה נזכר סלווטורה, שנים רבות אחרי שהתבגר ועזב אותה. בשנים שעברו מאז הוא הפך קולנוען בעצמו ובזמן העלילה הוא כבר במאי סרטים מפורסם ומצליח, שחי ברומא שנים רבות.
כשהוא מקבל את הידיעה על מותו של המקרין הזקן של בית הקולנוע, סלוואטורה חוזר אל מחוזות ילדותו ונעוריו. הוא מתרפק על הימים שבהם התגבשה אישיותו, בהשראת המקרין המנוח.
ואז מגיע שיאו הרגשי של הסרט, כשלגמרי בהווה, יושב טוטו הבוגר, אחרי שליווה בהלוויה את ארונו של אלפרדו המקרין, יושב וצופה במתנה שהשאיר לו האיש, ובאופן מסוים אפילו הוריש לו.
סלווטורה צופה בגלגל הסרט שהרכיב לו אלפרדו, סרט שערך המקרין לכבודו, הרכיב מקטעי הסצנות הרומנטיות וצילומי הנשיקות שהוסרו מהסרטים הישנים שהקרינו לפני שנים, סצנות שקוצצו מהם אז - בהוראת הכומר המקומי.
וזה השלב בסרט שבו יש תפקיד נפלא למוסיקה, שיצר גאון הפסקול אניו מוריקונה. לא פחות ממוצרט או ורדי, ליסט או ואגנר - כאן המוסיקה של המלחין פורץ הדרך של הקולנוע האיטלקי והעולמי הופכת לקלאסיקה. דרך קולאז' מרהיב של קטעי קולנוע מהעבר, היא מחבקת את הזכרונות של האיש המבוגר, מחברת אותו למנטור המת שלו וגם אל הרגש הנשכח והגעגוע לילד שהיה, לפשטות וליופי של עולם שעבר ומה ששרד ונשאר ממנו בזיכרון של כולנו הוא כמעט תמיד טוב וקסום.
הנה סינמה פרדיסו:
https://youtu.be/LwhtXgmsPZA
קדימון הסרט:
https://youtu.be/maV1ZYdAExw
סינמה פרדיסו:
https://youtu.be/oQHkTCq5e8c
וסצנת הסיום של סינמה פרדיסו:
https://youtu.be/TflvNm22cpk
המערב הפרוע הוא שם שניתן בתרבות העולמית לחלק מהמערב הישן של אמריקה. אזור זה היה ממוקם ברצועת ספר במערב צפון אמריקה. מתיישבים החלו להגיע לאזור של המערב הפרוע החל מאמצע המאה ה-19, במיוחד מהתקופה שלפני מלחמת האזרחים ועד לסוף המלחמה. הם התיישבו בחוות בודדות או בעיירות קטנות ונאבקו בקשיים רבים של פרנסה ובפושעים מכל מיני סוגים.
הנוף במערב הפרוע היה נוף צחיח ומיושב. היו בו בוקרים (קאובויז) ואינדיאנים, פורעי חוק ואנשי חוק שרודפים אחריהם, ציידים, מחפשי זהב, שודדים ושלל טיפוסים שמצאו את דרכם לספרות ולקולנוע. הסרטים המפורסמים על המערב הפרוע נקראים בעברית "מערבונים".
מקור השם ידוע. המערב הישן של אמריקה זכה לכינוי "המערב הפרוע" במיוחד בזכותו של איש אחד - זהו האמרגן ויוצר "מופע המערב הפרוע" באפלו ביל. ביל בנה מופע משולב בקרקס וקרא לו "המערב הפרוע של באפלו ביל".
המופע הפך להצלחה מסחררת בארה"ב ובעולם כולו וקיבע את המושג "המערב הפרוע" בכל רחבי העולם. דמויות אמיתיות כמו המנהיג האינדיאני האגדי "שור יושב" והצלפית אנני אוקלי ועוד המון משתתפים מוכשרים, עשו למופע שם אגדי.
תעשיית הקולנוע לקחה את ההצלחה והעבירה אותה אל האקרנים. בהוליווד נולד ז'אנר ה"מערבונים", סרטים שעלילותיהם מתרחשות ב"מערב הפרוע". צולמו שם אלפי סרטים שסיפרו את עלילות הקאובויז, האקדוחנים, כנופיות השודדים והפרש הבודד, מיתוס שעליו נבנו כוכבי-על בהוליווד.
משם הפך המושג לעניין עולמי, טרנדי ומצליח בקופות הכרטיסים. וכמו שקרה לא פעם במערב ארצות הברית של המאה ה-19, גם כאן הפכה האגדה הפכה לאמת והמערב הפרוע, שמעולם לא באמת התקיים, הפך בתרבות הפופולרית לאמת היסטורית של ממש.
הנה הטקסס ריינג'רס שהשליטו חוק וסדר במערב:
http://youtu.be/nzis2Xi1dNU
סצינה מתוך אחד מהמערבונים המפורסמים ביותר "הטוב, הרע והמכוער":
http://youtu.be/ubVc2MQwMkg
והמוסיקה של אניו מוריקונה, עם המון תמונות ממערבונים מפורסמים:
http://youtu.be/PSZKqI_bbzI
באמצע שנות ה-60 של המאה ה-20 התחילה תעשיית הקולנוע האיטלקית לייצר סרטי מערבון זולים להפקה, בעיקר במדבריות ספרד באזור אלמריה ובחלקים נידחים של איטליה.
סרטים אלו היו תחליף זול למערבונים האמריקאים היקרים והכינוי "מערבוני ספגטי" (Spaghetti Westerns) ניתן להם בזלזול בגלל מקורם האיטלקי ולגלוג על היומרה שלהם להציג את המערב הפרוע מנקודת מבט אירופאית.
אבל משנות ה-80 ישנה הערכה מחודשת לסרטים הללו ודי מהר הכינוי הזה הפך לתג של גאווה ולסימן היכר לז'אנר קולנועי מיוחד במינו.
הבמאי סרג'ו לאונה (Sergio Leone) היה האיש שהפך את הז'אנר למה שהוא. הטרילוגיה שלו עם קלינט איסטווד (Clint Eastwood) החלה ב-1964 עם הסרט "בעבור חופן דולרים" (A Fistful of Dollars).
הסרט היה למעשה העתק לא מורשה של הסרט היפני יוג'ימבו מאת אקירה קורוסאווה (Akira Kurosawa). איסטווד, שאז היה שחקן לא ידוע בסדרת הטלוויזיה המערבונית רוהייד (Rawhide), הסכים לעבוד תמורת 15,000 דולר בלבד.
קורוסאווה תבע את לאונה על גניבת זכויות יוצרים. התביעה הסתיימה בפשרה שהעניקה לחברת טוהו (Toho) היפנית 15% מכל ההכנסות העולמיות.
הטרילוגיה המשיכה ב-1965 עם "בעבור עוד כמה דולרים" (For a Few Dollars More) והסתיימה ב-1966 עם הטוב הרע והמכוער (The Good, the Bad and the Ugly). הצלחת הסרטים הפכה את איסטווד לכוכב עולמי ולמיליונר.
מה שהבדיל את מערבוני הספגטי מהמערבונים האמריקאים היה הסגנון הוויזואלי הייחודי שפיתח לאונה. צילומי תקריב קיצוניים על פנים מזיעות ועיניים צרות, מעברים חדים לצילומים רחבים של נופים מדבריים, אלימות גרפית וגיבורים שהיו רחוקים מאוד מהקאובוי האציל ההוליוודי.
הגיבורים האופייניים של ה"ספגטי ווסטרן" היו אנטי-גיבורים ציניים שחיפשו רווח אישי ולאו דווקא צדק וכבוד. לאונה היה ידוע בסבלנות האינסופית שלו. הוא היה מצלם סצנות פעמים רבות עד שהשיג את הפריים המושלם, לעיתים הסרטה נמשכה שעות ארוכות רק בשביל להשיג את הזווית והתאורה הנכונות.
הנשמה של הז'אנר הייתה המוסיקה של אניו מוריקונה (Ennio Morricone). השריקות המפורסמות, הגיטרות החשמליות, הטרומפטים הבודדים והצלילים המוזרים יצרו פסקול שהיה בלתי נשכח לא פחות מהתמונות עצמן.
מוריקונה ולאונה היו חברי ילדות מבית הספר היסודי ברומא, הם ישבו באותה כיתה וכשלאונה הזמין את מוריקונה להלחין למערבונים שלו, מוריקונה כבר היה מלחין מבוסס בתעשיית הקולנוע האיטלקית.
כוכבים נוספים של הז'אנר היו לי ואן קליף (Lee Van Cleef), שגילם נבלים כריזמטיים בעלי מבט קפוא, פרנקו נרו (Franco Nero) שהפך לכוכב אירופאי גדול, ג'וליאנו ג'מה (Giuliano Gemma) שהיה מהשחקנים הפרודוקטיביים ביותר בז'אנר.
הז'אנר שהופק על ידי אולפנים איטלקיים שגשג עד אמצע שנות ה-70. הוא השפיע עמוקות על במאים כמו קוונטין טרנטינו (Quentin Tarantino) ורוברט רודריגז (Robert Rodriguez), תוך שהוא מותיר חותם בל ימחה על תרבות הפופ.
הנה מקור השם "מערבון ספגטי":
https://youtu.be/RkbqZU2auTI
סצנת חובה במערבון היא קרב האקדחים כשכאן 3 נגד 1 שהוא צ'רלס ברונסון:
https://youtu.be/uhYLfK8GSr0
המערבון האולטימטיבי, סרט הפולחן וכנראה גדול המערבונים - "הטוב, הרע והמכוער" מ-1966 (עברית):
https://youtu.be/-RvRVW6Ue-U?long=yes
עם "בעבור חופן דולרים" נולד מערבון הספגטי הזול ואז הפך לאיכות מצולמת (עברית):
https://youtu.be/JZTH3tbMHnI?long=yes
10 סרטי הספגטי הטובים ביותר בז'אנר:
https://youtu.be/9uk7H_qZ3os?long=yes
והדרך בה משתלבים מערבוני ספגטי בתולדות המערבון הקולנועי (עברית):
https://youtu.be/areGfpKcHzw?long=yes
