שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
של מי הפנים שעל המסכה של אנונימוס?
מסכת גאי פוקס הפכה בעשורים האחרונים לסמל איקוני של מחאה והתנגדות פוליטית. פעילי אנונימוס נוהגים לעטות על פניהם את המסיכה המפורסמת והמזוהה עימם כל כך. אותם אקטיביסטים ויש כמותם מאות אלפים בעולם, מעוניינים להשאר אנונימיים ולכן עוטים את המסכות הללו.
יתרונן של המסכות הללו, המעוצבות בהשראת דיוקנו של גאי פוקס, הוא הזיהוי המוחלט שלהן עם אקטיביזם אנונימי. הקשר הזה נולד עם פרסומו של הרומן הגרפי "ונדטה" והסרט שהתבסס עליו.
המסיכה שעוטים אנשי אנונימוס מעוצבת במראה פניו של גאי פוקס (Guy Fawkes). האיש היה טרוריסט בריטי, שניסה לפוצץ את הפרלמנט הבריטי ב"מזימת אבק השריפה". המוזר והמעניין הוא שהמוני אנשים ברחבי העולם רואים בפוקס טרוריסט ועבריין לכל דבר, סוג של גיבור אנטי ממסדי. בשנת 2002 ערך ה-BBC סקר ובו נבחר גאי פוקס לאחד ממאה הבריטים החשובים בכל הזמנים.
היסטורית, פוקס היה חייל אנגלי קתולי ואחד מהקושרים המרכזיים במה שנקרא "מזימת אבק השריפה". היא כללה תכנית וניסיון לרצוח את מלך אנגליה וסקוטלנד, המלך ג'יימס הראשון, יחד איתו תכננו לרצוח גם את כל הלורדים. התכנית הייתה לפוצץ את בית הלורדים, במהלך טקס פתיחת הפרלמנט ב-5 בנובמבר 1605.
אבל עוד לפני שביצע את מזימתו, פוקס נתפס, עונה והוצא להורג. אבל המסכה עם דיוקנו של גאי פוקס הפכה לסמל רב עוצמה של מרד בסמכות. לאורך השנים היא שימשה מגוון קבוצות ותנועות מחאה ובשנות ה-80 אימצו אותה פאנק רוקרים כסמל למרד האנטי-ממסדי שלהם.
אגב, זו לא רק המסכה שמשמשת מאז הוצאתו להורג. עד היום חוגגים את יום לכידתו במה שנקרא נקרא "ליל גאי פוקס". הלילה הזה נחוג מדי שנה, במרבית מדינות חבר העמים הבריטי.
הנה הקשר המעניין שבין אנונימוס למהפכן האנגלי (עברית):
https://youtu.be/3rBywT9WA8M
תולדות מסכת גאי פוקס:
https://youtu.be/ARuDdBVGP6w
והפעילות שנעשית עם מסכת גאי פוקס על הפנים:
https://youtu.be/M0gTCTXr0ig
מהם שירי מחאה ולמה צריכים לשיר אותם?
שירי מחאה (Protest songs) הם שירים שכותבים כדי להביע התנגדות לתופעות שונות הפושות בתחומים כמו חברה, תרבות, איכות סביבה, משטר וכדומה.
שיר המחאה הם תופעה חדשה יחסית. זה אולי מפתיע אבל בימי קדם ועד לפני 200 שנה לא השתמשו בכלי המוזיקלי להעברת מסרים של התנגדות, ודאי לא לכתיבת שירים נגד השליטים ושלוחיהם. היו שירים שהעבירו ביקורת זהירה ודי עמומנט, אבל בכך הדברים הסתכמו.
הכל הסתיים בשלהי המאה ה-18, ככל הנראה בהשפעת המהפכה הצרפתית, האירוע המכונן של תחילת המאה שאחריה. היו אלה תנועות חברתיות ובעלות אופי דתי, בארצות הברית של המאה ה-19, שהחלו ליצור שירי מחאה.
באותם ימים החלו גם עבדים שחורים לחבר שירי מחאה משלהם. הם היו סודיים יחסית, לפחות כל עוד העבדות התקיימה, אבל הם מחו כנגד העבדות ועל נסיבות חייהם הקשות.
היו גם שירי מחאה חברתיים שנכתבו במאה זו, בזמן שלפני ובעיצומו של המשבר הכלכלי הגדול. התופעה הואצה עוד יותר, כשהממשל הגיב באלימות כנגד המוחים.
במאה ה-20 שירי המחאה היו פחות בולטים, עד לשנות החמישים והעשור שאחריהם. היו אלה וודי גאת'רי, פיט סיגר ושותפים נוספים ופחות בולטים, שהחלו ליצור אז שירי מחאה באמריקה. יש הופעות גדולות ורבים מתחילים להכיר את מושג "שיר המחאה" ולהעריך את מי שכותבים אותם.
אבל התקשורת והמדיה של אותה תקופה עדיין לא מתחברים לסגנון ולמילה המחאתית. זה מחוספס מדי, לא פופולרי ולא מרגש כמו שירי אהבה או רוקנרול, שמתפוצץ עם כוכבים גבריים ויפי תואר, כמו אלביס פר לי ודומיו.
ואז מגיע "קולו של הדור". זו התקופה של תחילת המאבק במלחמה ההולכת ומסתבכת בווייטנאם. דור של זמרים צעירים ומוכשרים מתחיל לעשות מוסיקה עם טקסטים מחאתיים. היו שם בילי הולידיי, עם "פרי מוזר", אחד משירי המחאה המצמררים שנכתבו אי-פעם, על שחורים שנתלו על עצים בידי גזענים לבנים. נינה סימון כתבה את שיר המחאה המתריס "מיסיסיפי, לעזאזל", בו שרה לגזענים של הדרום את דעתו של האדם השחור עליהם. עם הזמן מתחילים להתפרסם גם זמרי מחאה לבנים כמו ג'ון באאז, שקשה לשכוח את "יהלומים וחלודה" (Diamonds and Rust) המיתולוגי שלה.
אבל הבכיר מביניהם עומד להיות בוב דילן. הצעיר היהודי, גאון המילים והלחן ויפה המראה היה תלמידו ברוח של וודי גאת'רי ובן הטיפוחים לתקופת מה של פיט סיגר, לפחות עד שיסתבר לאחרון איזו מפלצת של כישרון והצלחה הוא טיפח והשאירה לו אבק.
כבר משיריו הראשונים זכה דילן להערצה אדירה וכמעט בכל שיר מצאו מעריציו הנלהבים מסרים מחאתיים. הוא ניסה להסביר שלהיטו המונומנטלי "התשובה נישאת ברוח" הוא לא "שיר מחאה" אבל זה לא עזר. בעקבותיו זכו יותר ויותר זמרי מחאה בהערכה. שירי מחאה בוצעו עתה בהצלחה אדירה בפסטיבלים, בהקלטות, הופעות ענק יחסית לתקופה ובחשיפה תקשורתית אדירה.
גם דילן עצמו התרכך מעט. לפחות כך זה נראה ב-1965, כשהודיע לקהל, בסיבוב הופעות באנגליה, שכל השירים שהוא שר בהופעות הם שירי מחאה...
אחריו יבואו גם ג'ון לנון ויוקו אונו שתמכו במחאה נגד וייטנאם והקליטו לא מעט שירים כאלה. Imagine הוא ללא ספק הגדול מביניהם. יהיה גם בוב מארלי שהפך לכהן והמחאה אצלו חכמה ופחות בוטה, אבל נכונה ובמקצב הנכון.
ובכלל, בעשור הבא המחאה מעט נחלשת. אמריקה יצאה מוייטנאם, נפטרה מניקסון ובסבנטיז זוכים זמרים שחורים להצלחה מסחררת. עכשיו מגיע ממשיכו של דילן ומי שיוכרז כ"עתיד של הרוק", ברוס ספרינגסטין. המשורר המסוקס עם הגיטרה, שיזכה לכינוי "הבוס", דואג להנציח עיוותים ולמחות, תוך שהוא משתמש בפופולריות האדירה שלו לשינוי חברתי. בלהיט הענקי "הוריקן" הוא משחרר מהכלא מתאגרף שהפך אסיר עולם על רצח שלא ביצע. ב-"41 יריות" הוא מוחה על רצח שחורים בידי שוטרים ומעורר דיון עוצמתי שלא הסתיים עד ג'ורג' פלויד וצפונה.
ואז נולד ההיפ הופ שיהפוך את המחאה לדבר הכי חם בעולם. הכי חשוב בניינטיז הוא טופאק, שנרצח די מהר. לפני מותו הוא הפך לראפר הנערץ באמריקה, לה הוא קרא "הכנופיה הגדולה בעולם". כמעט לבדו הוא עשה מהפכה מוסיקלית, בדמות ה"גנגסטה ראפ" שלו. הוא ביצע את הלהיט האלמותי When Thugz Cry, שפירושו בעברית הוא משהו כמו "כשערסים בוכים"...
עכשיו כבר הפכו שירי המחאה לתופעה עולמית. מה שהיה בסיקסטיז חיקוי למה שקרה באמריקה הפך לצורה של אקטיביזם עולמי. האינטרנט, יוטיוב והרשתות החברתיות פותחות ערוץ ישיר בין האמן לקהל שלו. דיקטטורים כמו פוטין "זוכים" לשירי מחאה אפקטיביים, כולאים את פוסי ריוט ומקביליהם. בכל מקום מופיעים ליטרלי זמרים אמיצים מהמיינסטרים, כמו "הדג נחש" אצלנו, לא בוחלים במילים וסונטים את המשטר, תוך עידוד למחאה החברתית. באביב הערבי, בכיכר תחריר וטוניס, קונים זמרים את עולמם במילים. שיר המחאה כאן כדי להישאר.
"גשם כבד עומד לרדת" בוב דילן באחד משיריו הנוקבים נגד וייטנאם:
https://youtu.be/hXn9ZKPx6CY
"גופות שחורים מתנדנדות ברוח" מתוך "פרי מוזר" של בילי הולידיי במחאה על הגזענות והלינץ' בשחורים באמריקה:
https://youtu.be/bckob0AyKCA
"עיר רפאים" (Ghost town) של הלהקה הבריטית "הספשלז", מ-1981, במחאה על העיר הנהדרת שבשל מהומות רחוב של צעירים מובטלים בעידן תאצ'ר הייתה לעיר רפאים:
https://youtu.be/RZ2oXzrnti4
שיר מחאה מצרי של איידה אל איובי ולהקת צ'רוקי שנכתב על מחאת כיכר תחריר:
https://youtu.be/umlJJFVgYVI
When Thugz Cry של טופאק שאקור (מתורגם):
https://youtu.be/tH3jdMU_Qeg
ובנות להקת פוסי ריוט ב"פוטין ילמד אתכם לאהוב":
https://youtu.be/gjI0KYl9gWs
איך הקימה ילדה שוודית תנועת מחאה עולמית?
הכל החל כשגרטה ת'נברג (Greta Thunberg), ילדה שוודית חכמה ורק בת 15, החליטה למחות מול הפרלמנט בארצה ולומר את מה שרבים מרגישים - "המנהיגים נוהגים כמו ילדים!".
בעצם, במקום להתחיל את שנת הלימודים, היא מחתה והפגינה מול הפרלמנט של שוודיה ודרשה ממנו להצטרף להסכם האקלים שנחתם בפריז ולתרום את חלקה למאבק במשבר האקלים. בהדרגה היא הצליחה למשוך את תשומת הלב של התקשורת לנושא זה.
כוכבה כפעילה סביבתית דרך כשנאמה על במת האו"ם ונזפה בשגרירים מכל העולם, על אוזלת ידם בקשר לעתיד כדור הארץ. זעמה העיקרי היה על העובדה שגם המבוגרים שמדברים ומכירים בבעיה ובקטסטרופה המתפתחת למול עינינו, לא עושים דבר.
היא סיפרה בעבר שבגיל 11 היא הפסיקה לדבר ולאכול ובתוך חודשיים איבדה 10 קילוגרמים ממשקלה. בהמשך היא אובחנה בתסמונת אספרגר שעל הרצף האוטיסטי, מ-OCD ומיוטיזם שעוצר את הדיבור והוא נובע מהפרעה נוירולוגית. היא מדברת, כך אמרה אז, רק כשהיא סבורה שהדבר הכרחי. "עכשיו זה אחד מאותם רגעים!" היא הטעימה.
מאז הפכה ת'ונברג, שמגדירה את עצמה ברשתות החברתיות כ"פעילה סביבתית רדיקלית עם אספרגר", לסמל של מאבק הילדים בעולם המבוגרים הציני, שמתעלם מבעיית האקלים ומעדיף את ההווה שלו, על העתיד שלהם.
בשלב מסוים התפשט "אפקט גרטה" בעולם כולו. האשטג נוצר לו ברשת ותלמידים בהמון מקומות קיימו הפגנות ושביתות כנגד מדיניות האקלים של הממשלות שלהם. עיתונים ומגזינים מהחשובים בעולם הקדישו לה כתבות מקיפות וסיקרו בהערכה את התופעה.
הפעילות המדהימה שלה נובעת מכך שהיא רואה את שינויי האקלים כאיום קיומי. בשנת 2021 משבר האקלים מתגלה במלוא הדרו ההרסני, אבל כמה שנים לפני כן כמעט איש לא דיבר על הזיהום הסביבתי וכולם המשיכו בחייהם כרגיל. "האוטיסטים", היא נהגה לומר, "הם הנורמלים. מי שמוזרים הם כל השאר - אלה שלא דואגים לעולם."
הנה כתבת טלוויזיה בעברית על הילדה שמשנה מציאות (עברית):
https://youtu.be/cREDB7DRBAs
הנאום הגדול של גרטה (מתורגם):
https://youtu.be/X6qG-WIAxeU
מצעד אקלים בישראל (עברית):
https://youtu.be/k6l9GoHsa4s
גרטה מקבלת פרס ומקדישה אותו לשימור היערות (מתורגם):
https://youtu.be/27h1Kdx5dc4
סיפור המחאה שהפכה לסערה עולמית:
https://youtu.be/ZOJ51zJJ6kc
ההשראה שהיא נותנת לילדים ומבוגרים בכל העולם:
https://youtu.be/uRgJ-22S_Rs
מחאה אחרת בנושא היא השלכת עוגה על ה"מונה ליזה" של אמן שרצה טיפול במשבר האקלים (עברית):
https://youtu.be/WRHum03fZwc
וסיפורה בהרצאת טד עם אמונותיה (מתורגם):
https://youtu.be/EAmmUIEsN9A?long=yes
מיהם אנשי אנונימוס?
אנונימוס הוא קולקטיב מקוון, מעין ארגון מחאה ברשת האינטרנט, ארגון משותף של האקרים, או "האק טיביסטים", כפי שמכנים אותם ברשת, פעילי האקינג. זהו גוף שאינו מאורגן כלל אבל יודע להילחם בגרועים שבאויביו, אויבי החברה ואויבי הציבור, הכל כמובן לשיטתו.
אגב, זה לא אותו אנונימוס לזכויות בעלי-חיים, ארגון חשוב לכשעצמו. מדובר בגוף אחר, גוף ללא גוף.
נשמע מוזר? - אכן, זוהי קהילה מקוונת הפועלת באופן אנרכיסטי, ללא מנהלים או מפקדים וללא סמכות מלמעלה, אלא במעשים עצמאיים של האקרים פרטיים, שמתאמים ביניהם את הפעילות. זוהי קבוצה לא מאורגנת שהמושג 'אנונימוס' משמש בה כינוי לחברים שבאים מכיוונים שונים באינטרנט ושמה שמאחד ביניהם הוא שכולם פועלים בלי שזהותם האמתית ידועה.
עד 2008 עסקו במגרש המשחקים ההיסטורי של אנונימוס בצחוקים, מתיחות והצקות באינטרנט, מה שנקרא "הטרלות", מלשון "טרולים". אך בשנה זו החלו רבים מהם לפעול ולהתארגן לפעילויות אקטיביסטיות בינלאומיות.
האקטיביזם של אנונימוס התבטא בתמיכה בהפגנות ומחאות. הם עשו זאת באמצעות מתקפות סייבר, פריצה לאתרים, הפלת רשתות מחשב ופעולות טרור סייבר נוספות.
על אף שהמבצעים של הפעולות הללו הם תמיד אנונימיים ומבצעים את הפעולות באופן עצמאי, הן תמיד מיוחסות לקבוצת "אנונימוס", גם כשברוב המקרים המעורבות היא של חלק קטן מאלה שרואים את עצמם שייכים לו.
יתר על כן, ב"אנונימוס" ניתן למצוא בכל נקודת זמן משתתפים בני לאומים אויבים, האקרים פלסטינים שמתנגדים לישראל (הארגון מאיים בקביעות על ישראל במתקפות סייבר ומבטיח "שואה אלקטרונית" למדינת היהודים), בצד ישראלים שחותרים לשבירת המונופולים של העשירים ועוד.
אחד המסרים שאוהבים להעביר חברי אנונימוס הוא "אנחנו ה-99%". זאת כי אנונימוס מבטיח לייצג את הציבור, כנגד בעלי השררה והממון. סיסמתו "אנחנו העם. אנחנו לא שוכחים. אנחנו לא סולחים." והיא קוראת תגר על בעלי הכוח והשררה.
באמצעות התקפות מניעת שירות מבוזרות (DDoS) אנונימוס מפיל אתרים "רעים", כמו אתר הבולשת הפדרלית של ארה"ב (FBI), אתר משרד המשפטים של ארה"ב, האתרים של חברות בידור ומוזיקה שרודפות את הפצת המוסיקה והסרטים הפיראטיים ועוד.
מעניין לדעת:
=========
במצעדים, צילומים וסרטוני וידאו אנונימיים, אנונימוס משתמשים במסיכה של גאי פוקס, האיש שניסה לפוצץ את הפרלמנט הבריטי ב"מזימת אבק השריפה".
הנה מסר אופייני של קבוצת אנונימוס (מתורגם):
https://youtu.be/IYZcW_OELXc
הסיפור של אנונימוס וגילוי פנים של מרואיין מהקבוצה (עברית):
https://youtu.be/FPj4M2XVgww?t=58s
מסר שבו מפגינה הקבוצה את הבוז שלה למערכת הבנקאות בעלת הכוח הרב (מתורגם):
https://youtu.be/FPrKzRWdf5w
הסבר על חוסר הצדק בישראל (עברית):
https://youtu.be/VYsjVUosIBg
סרטון תיעודי על אנונימוס וכיצד שינו את העולם (עברית):
https://youtu.be/xvlk2KK2Bzw?long=yes
סרטון באנגלית:
https://youtu.be/sNEA0sglO5A?long=yes
והרצאה על ה"Hackטיביסטים" של האינטרנט (עברית):
https://youtu.be/iRDhszYivyg?long=yes
אקטיביזם
מסכת גאי פוקס הפכה בעשורים האחרונים לסמל איקוני של מחאה והתנגדות פוליטית. פעילי אנונימוס נוהגים לעטות על פניהם את המסיכה המפורסמת והמזוהה עימם כל כך. אותם אקטיביסטים ויש כמותם מאות אלפים בעולם, מעוניינים להשאר אנונימיים ולכן עוטים את המסכות הללו.
יתרונן של המסכות הללו, המעוצבות בהשראת דיוקנו של גאי פוקס, הוא הזיהוי המוחלט שלהן עם אקטיביזם אנונימי. הקשר הזה נולד עם פרסומו של הרומן הגרפי "ונדטה" והסרט שהתבסס עליו.
המסיכה שעוטים אנשי אנונימוס מעוצבת במראה פניו של גאי פוקס (Guy Fawkes). האיש היה טרוריסט בריטי, שניסה לפוצץ את הפרלמנט הבריטי ב"מזימת אבק השריפה". המוזר והמעניין הוא שהמוני אנשים ברחבי העולם רואים בפוקס טרוריסט ועבריין לכל דבר, סוג של גיבור אנטי ממסדי. בשנת 2002 ערך ה-BBC סקר ובו נבחר גאי פוקס לאחד ממאה הבריטים החשובים בכל הזמנים.
היסטורית, פוקס היה חייל אנגלי קתולי ואחד מהקושרים המרכזיים במה שנקרא "מזימת אבק השריפה". היא כללה תכנית וניסיון לרצוח את מלך אנגליה וסקוטלנד, המלך ג'יימס הראשון, יחד איתו תכננו לרצוח גם את כל הלורדים. התכנית הייתה לפוצץ את בית הלורדים, במהלך טקס פתיחת הפרלמנט ב-5 בנובמבר 1605.
אבל עוד לפני שביצע את מזימתו, פוקס נתפס, עונה והוצא להורג. אבל המסכה עם דיוקנו של גאי פוקס הפכה לסמל רב עוצמה של מרד בסמכות. לאורך השנים היא שימשה מגוון קבוצות ותנועות מחאה ובשנות ה-80 אימצו אותה פאנק רוקרים כסמל למרד האנטי-ממסדי שלהם.
אגב, זו לא רק המסכה שמשמשת מאז הוצאתו להורג. עד היום חוגגים את יום לכידתו במה שנקרא נקרא "ליל גאי פוקס". הלילה הזה נחוג מדי שנה, במרבית מדינות חבר העמים הבריטי.
הנה הקשר המעניין שבין אנונימוס למהפכן האנגלי (עברית):
https://youtu.be/3rBywT9WA8M
תולדות מסכת גאי פוקס:
https://youtu.be/ARuDdBVGP6w
והפעילות שנעשית עם מסכת גאי פוקס על הפנים:
https://youtu.be/M0gTCTXr0ig
שירי מחאה (Protest songs) הם שירים שכותבים כדי להביע התנגדות לתופעות שונות הפושות בתחומים כמו חברה, תרבות, איכות סביבה, משטר וכדומה.
שיר המחאה הם תופעה חדשה יחסית. זה אולי מפתיע אבל בימי קדם ועד לפני 200 שנה לא השתמשו בכלי המוזיקלי להעברת מסרים של התנגדות, ודאי לא לכתיבת שירים נגד השליטים ושלוחיהם. היו שירים שהעבירו ביקורת זהירה ודי עמומנט, אבל בכך הדברים הסתכמו.
הכל הסתיים בשלהי המאה ה-18, ככל הנראה בהשפעת המהפכה הצרפתית, האירוע המכונן של תחילת המאה שאחריה. היו אלה תנועות חברתיות ובעלות אופי דתי, בארצות הברית של המאה ה-19, שהחלו ליצור שירי מחאה.
באותם ימים החלו גם עבדים שחורים לחבר שירי מחאה משלהם. הם היו סודיים יחסית, לפחות כל עוד העבדות התקיימה, אבל הם מחו כנגד העבדות ועל נסיבות חייהם הקשות.
היו גם שירי מחאה חברתיים שנכתבו במאה זו, בזמן שלפני ובעיצומו של המשבר הכלכלי הגדול. התופעה הואצה עוד יותר, כשהממשל הגיב באלימות כנגד המוחים.
במאה ה-20 שירי המחאה היו פחות בולטים, עד לשנות החמישים והעשור שאחריהם. היו אלה וודי גאת'רי, פיט סיגר ושותפים נוספים ופחות בולטים, שהחלו ליצור אז שירי מחאה באמריקה. יש הופעות גדולות ורבים מתחילים להכיר את מושג "שיר המחאה" ולהעריך את מי שכותבים אותם.
אבל התקשורת והמדיה של אותה תקופה עדיין לא מתחברים לסגנון ולמילה המחאתית. זה מחוספס מדי, לא פופולרי ולא מרגש כמו שירי אהבה או רוקנרול, שמתפוצץ עם כוכבים גבריים ויפי תואר, כמו אלביס פר לי ודומיו.
ואז מגיע "קולו של הדור". זו התקופה של תחילת המאבק במלחמה ההולכת ומסתבכת בווייטנאם. דור של זמרים צעירים ומוכשרים מתחיל לעשות מוסיקה עם טקסטים מחאתיים. היו שם בילי הולידיי, עם "פרי מוזר", אחד משירי המחאה המצמררים שנכתבו אי-פעם, על שחורים שנתלו על עצים בידי גזענים לבנים. נינה סימון כתבה את שיר המחאה המתריס "מיסיסיפי, לעזאזל", בו שרה לגזענים של הדרום את דעתו של האדם השחור עליהם. עם הזמן מתחילים להתפרסם גם זמרי מחאה לבנים כמו ג'ון באאז, שקשה לשכוח את "יהלומים וחלודה" (Diamonds and Rust) המיתולוגי שלה.
אבל הבכיר מביניהם עומד להיות בוב דילן. הצעיר היהודי, גאון המילים והלחן ויפה המראה היה תלמידו ברוח של וודי גאת'רי ובן הטיפוחים לתקופת מה של פיט סיגר, לפחות עד שיסתבר לאחרון איזו מפלצת של כישרון והצלחה הוא טיפח והשאירה לו אבק.
כבר משיריו הראשונים זכה דילן להערצה אדירה וכמעט בכל שיר מצאו מעריציו הנלהבים מסרים מחאתיים. הוא ניסה להסביר שלהיטו המונומנטלי "התשובה נישאת ברוח" הוא לא "שיר מחאה" אבל זה לא עזר. בעקבותיו זכו יותר ויותר זמרי מחאה בהערכה. שירי מחאה בוצעו עתה בהצלחה אדירה בפסטיבלים, בהקלטות, הופעות ענק יחסית לתקופה ובחשיפה תקשורתית אדירה.
גם דילן עצמו התרכך מעט. לפחות כך זה נראה ב-1965, כשהודיע לקהל, בסיבוב הופעות באנגליה, שכל השירים שהוא שר בהופעות הם שירי מחאה...
אחריו יבואו גם ג'ון לנון ויוקו אונו שתמכו במחאה נגד וייטנאם והקליטו לא מעט שירים כאלה. Imagine הוא ללא ספק הגדול מביניהם. יהיה גם בוב מארלי שהפך לכהן והמחאה אצלו חכמה ופחות בוטה, אבל נכונה ובמקצב הנכון.
ובכלל, בעשור הבא המחאה מעט נחלשת. אמריקה יצאה מוייטנאם, נפטרה מניקסון ובסבנטיז זוכים זמרים שחורים להצלחה מסחררת. עכשיו מגיע ממשיכו של דילן ומי שיוכרז כ"עתיד של הרוק", ברוס ספרינגסטין. המשורר המסוקס עם הגיטרה, שיזכה לכינוי "הבוס", דואג להנציח עיוותים ולמחות, תוך שהוא משתמש בפופולריות האדירה שלו לשינוי חברתי. בלהיט הענקי "הוריקן" הוא משחרר מהכלא מתאגרף שהפך אסיר עולם על רצח שלא ביצע. ב-"41 יריות" הוא מוחה על רצח שחורים בידי שוטרים ומעורר דיון עוצמתי שלא הסתיים עד ג'ורג' פלויד וצפונה.
ואז נולד ההיפ הופ שיהפוך את המחאה לדבר הכי חם בעולם. הכי חשוב בניינטיז הוא טופאק, שנרצח די מהר. לפני מותו הוא הפך לראפר הנערץ באמריקה, לה הוא קרא "הכנופיה הגדולה בעולם". כמעט לבדו הוא עשה מהפכה מוסיקלית, בדמות ה"גנגסטה ראפ" שלו. הוא ביצע את הלהיט האלמותי When Thugz Cry, שפירושו בעברית הוא משהו כמו "כשערסים בוכים"...
עכשיו כבר הפכו שירי המחאה לתופעה עולמית. מה שהיה בסיקסטיז חיקוי למה שקרה באמריקה הפך לצורה של אקטיביזם עולמי. האינטרנט, יוטיוב והרשתות החברתיות פותחות ערוץ ישיר בין האמן לקהל שלו. דיקטטורים כמו פוטין "זוכים" לשירי מחאה אפקטיביים, כולאים את פוסי ריוט ומקביליהם. בכל מקום מופיעים ליטרלי זמרים אמיצים מהמיינסטרים, כמו "הדג נחש" אצלנו, לא בוחלים במילים וסונטים את המשטר, תוך עידוד למחאה החברתית. באביב הערבי, בכיכר תחריר וטוניס, קונים זמרים את עולמם במילים. שיר המחאה כאן כדי להישאר.
"גשם כבד עומד לרדת" בוב דילן באחד משיריו הנוקבים נגד וייטנאם:
https://youtu.be/hXn9ZKPx6CY
"גופות שחורים מתנדנדות ברוח" מתוך "פרי מוזר" של בילי הולידיי במחאה על הגזענות והלינץ' בשחורים באמריקה:
https://youtu.be/bckob0AyKCA
"עיר רפאים" (Ghost town) של הלהקה הבריטית "הספשלז", מ-1981, במחאה על העיר הנהדרת שבשל מהומות רחוב של צעירים מובטלים בעידן תאצ'ר הייתה לעיר רפאים:
https://youtu.be/RZ2oXzrnti4
שיר מחאה מצרי של איידה אל איובי ולהקת צ'רוקי שנכתב על מחאת כיכר תחריר:
https://youtu.be/umlJJFVgYVI
When Thugz Cry של טופאק שאקור (מתורגם):
https://youtu.be/tH3jdMU_Qeg
ובנות להקת פוסי ריוט ב"פוטין ילמד אתכם לאהוב":
https://youtu.be/gjI0KYl9gWs
הכל החל כשגרטה ת'נברג (Greta Thunberg), ילדה שוודית חכמה ורק בת 15, החליטה למחות מול הפרלמנט בארצה ולומר את מה שרבים מרגישים - "המנהיגים נוהגים כמו ילדים!".
בעצם, במקום להתחיל את שנת הלימודים, היא מחתה והפגינה מול הפרלמנט של שוודיה ודרשה ממנו להצטרף להסכם האקלים שנחתם בפריז ולתרום את חלקה למאבק במשבר האקלים. בהדרגה היא הצליחה למשוך את תשומת הלב של התקשורת לנושא זה.
כוכבה כפעילה סביבתית דרך כשנאמה על במת האו"ם ונזפה בשגרירים מכל העולם, על אוזלת ידם בקשר לעתיד כדור הארץ. זעמה העיקרי היה על העובדה שגם המבוגרים שמדברים ומכירים בבעיה ובקטסטרופה המתפתחת למול עינינו, לא עושים דבר.
היא סיפרה בעבר שבגיל 11 היא הפסיקה לדבר ולאכול ובתוך חודשיים איבדה 10 קילוגרמים ממשקלה. בהמשך היא אובחנה בתסמונת אספרגר שעל הרצף האוטיסטי, מ-OCD ומיוטיזם שעוצר את הדיבור והוא נובע מהפרעה נוירולוגית. היא מדברת, כך אמרה אז, רק כשהיא סבורה שהדבר הכרחי. "עכשיו זה אחד מאותם רגעים!" היא הטעימה.
מאז הפכה ת'ונברג, שמגדירה את עצמה ברשתות החברתיות כ"פעילה סביבתית רדיקלית עם אספרגר", לסמל של מאבק הילדים בעולם המבוגרים הציני, שמתעלם מבעיית האקלים ומעדיף את ההווה שלו, על העתיד שלהם.
בשלב מסוים התפשט "אפקט גרטה" בעולם כולו. האשטג נוצר לו ברשת ותלמידים בהמון מקומות קיימו הפגנות ושביתות כנגד מדיניות האקלים של הממשלות שלהם. עיתונים ומגזינים מהחשובים בעולם הקדישו לה כתבות מקיפות וסיקרו בהערכה את התופעה.
הפעילות המדהימה שלה נובעת מכך שהיא רואה את שינויי האקלים כאיום קיומי. בשנת 2021 משבר האקלים מתגלה במלוא הדרו ההרסני, אבל כמה שנים לפני כן כמעט איש לא דיבר על הזיהום הסביבתי וכולם המשיכו בחייהם כרגיל. "האוטיסטים", היא נהגה לומר, "הם הנורמלים. מי שמוזרים הם כל השאר - אלה שלא דואגים לעולם."
הנה כתבת טלוויזיה בעברית על הילדה שמשנה מציאות (עברית):
https://youtu.be/cREDB7DRBAs
הנאום הגדול של גרטה (מתורגם):
https://youtu.be/X6qG-WIAxeU
מצעד אקלים בישראל (עברית):
https://youtu.be/k6l9GoHsa4s
גרטה מקבלת פרס ומקדישה אותו לשימור היערות (מתורגם):
https://youtu.be/27h1Kdx5dc4
סיפור המחאה שהפכה לסערה עולמית:
https://youtu.be/ZOJ51zJJ6kc
ההשראה שהיא נותנת לילדים ומבוגרים בכל העולם:
https://youtu.be/uRgJ-22S_Rs
מחאה אחרת בנושא היא השלכת עוגה על ה"מונה ליזה" של אמן שרצה טיפול במשבר האקלים (עברית):
https://youtu.be/WRHum03fZwc
וסיפורה בהרצאת טד עם אמונותיה (מתורגם):
https://youtu.be/EAmmUIEsN9A?long=yes
אנונימוס הוא קולקטיב מקוון, מעין ארגון מחאה ברשת האינטרנט, ארגון משותף של האקרים, או "האק טיביסטים", כפי שמכנים אותם ברשת, פעילי האקינג. זהו גוף שאינו מאורגן כלל אבל יודע להילחם בגרועים שבאויביו, אויבי החברה ואויבי הציבור, הכל כמובן לשיטתו.
אגב, זה לא אותו אנונימוס לזכויות בעלי-חיים, ארגון חשוב לכשעצמו. מדובר בגוף אחר, גוף ללא גוף.
נשמע מוזר? - אכן, זוהי קהילה מקוונת הפועלת באופן אנרכיסטי, ללא מנהלים או מפקדים וללא סמכות מלמעלה, אלא במעשים עצמאיים של האקרים פרטיים, שמתאמים ביניהם את הפעילות. זוהי קבוצה לא מאורגנת שהמושג 'אנונימוס' משמש בה כינוי לחברים שבאים מכיוונים שונים באינטרנט ושמה שמאחד ביניהם הוא שכולם פועלים בלי שזהותם האמתית ידועה.
עד 2008 עסקו במגרש המשחקים ההיסטורי של אנונימוס בצחוקים, מתיחות והצקות באינטרנט, מה שנקרא "הטרלות", מלשון "טרולים". אך בשנה זו החלו רבים מהם לפעול ולהתארגן לפעילויות אקטיביסטיות בינלאומיות.
האקטיביזם של אנונימוס התבטא בתמיכה בהפגנות ומחאות. הם עשו זאת באמצעות מתקפות סייבר, פריצה לאתרים, הפלת רשתות מחשב ופעולות טרור סייבר נוספות.
על אף שהמבצעים של הפעולות הללו הם תמיד אנונימיים ומבצעים את הפעולות באופן עצמאי, הן תמיד מיוחסות לקבוצת "אנונימוס", גם כשברוב המקרים המעורבות היא של חלק קטן מאלה שרואים את עצמם שייכים לו.
יתר על כן, ב"אנונימוס" ניתן למצוא בכל נקודת זמן משתתפים בני לאומים אויבים, האקרים פלסטינים שמתנגדים לישראל (הארגון מאיים בקביעות על ישראל במתקפות סייבר ומבטיח "שואה אלקטרונית" למדינת היהודים), בצד ישראלים שחותרים לשבירת המונופולים של העשירים ועוד.
אחד המסרים שאוהבים להעביר חברי אנונימוס הוא "אנחנו ה-99%". זאת כי אנונימוס מבטיח לייצג את הציבור, כנגד בעלי השררה והממון. סיסמתו "אנחנו העם. אנחנו לא שוכחים. אנחנו לא סולחים." והיא קוראת תגר על בעלי הכוח והשררה.
באמצעות התקפות מניעת שירות מבוזרות (DDoS) אנונימוס מפיל אתרים "רעים", כמו אתר הבולשת הפדרלית של ארה"ב (FBI), אתר משרד המשפטים של ארה"ב, האתרים של חברות בידור ומוזיקה שרודפות את הפצת המוסיקה והסרטים הפיראטיים ועוד.
מעניין לדעת:
=========
במצעדים, צילומים וסרטוני וידאו אנונימיים, אנונימוס משתמשים במסיכה של גאי פוקס, האיש שניסה לפוצץ את הפרלמנט הבריטי ב"מזימת אבק השריפה".
הנה מסר אופייני של קבוצת אנונימוס (מתורגם):
https://youtu.be/IYZcW_OELXc
הסיפור של אנונימוס וגילוי פנים של מרואיין מהקבוצה (עברית):
https://youtu.be/FPj4M2XVgww?t=58s
מסר שבו מפגינה הקבוצה את הבוז שלה למערכת הבנקאות בעלת הכוח הרב (מתורגם):
https://youtu.be/FPrKzRWdf5w
הסבר על חוסר הצדק בישראל (עברית):
https://youtu.be/VYsjVUosIBg
סרטון תיעודי על אנונימוס וכיצד שינו את העולם (עברית):
https://youtu.be/xvlk2KK2Bzw?long=yes
סרטון באנגלית:
https://youtu.be/sNEA0sglO5A?long=yes
והרצאה על ה"Hackטיביסטים" של האינטרנט (עברית):
https://youtu.be/iRDhszYivyg?long=yes
