שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
של מי הפנים שעל המסכה של אנונימוס?
מסכת גאי פוקס הפכה בעשורים האחרונים לסמל איקוני של מחאה והתנגדות פוליטית. פעילי אנונימוס נוהגים לעטות על פניהם את המסיכה המפורסמת והמזוהה עימם כל כך. אותם אקטיביסטים ויש כמותם מאות אלפים בעולם, מעוניינים להשאר אנונימיים ולכן עוטים את המסכות הללו.
יתרונן של המסכות הללו, המעוצבות בהשראת דיוקנו של גאי פוקס, הוא הזיהוי המוחלט שלהן עם אקטיביזם אנונימי. הקשר הזה נולד עם פרסומו של הרומן הגרפי "ונדטה" והסרט שהתבסס עליו.
המסיכה שעוטים אנשי אנונימוס מעוצבת במראה פניו של גאי פוקס (Guy Fawkes). האיש היה טרוריסט בריטי, שניסה לפוצץ את הפרלמנט הבריטי ב"מזימת אבק השריפה". המוזר והמעניין הוא שהמוני אנשים ברחבי העולם רואים בפוקס טרוריסט ועבריין לכל דבר, סוג של גיבור אנטי ממסדי. בשנת 2002 ערך ה-BBC סקר ובו נבחר גאי פוקס לאחד ממאה הבריטים החשובים בכל הזמנים.
היסטורית, פוקס היה חייל אנגלי קתולי ואחד מהקושרים המרכזיים במה שנקרא "מזימת אבק השריפה". היא כללה תכנית וניסיון לרצוח את מלך אנגליה וסקוטלנד, המלך ג'יימס הראשון, יחד איתו תכננו לרצוח גם את כל הלורדים. התכנית הייתה לפוצץ את בית הלורדים, במהלך טקס פתיחת הפרלמנט ב-5 בנובמבר 1605.
אבל עוד לפני שביצע את מזימתו, פוקס נתפס, עונה והוצא להורג. אבל המסכה עם דיוקנו של גאי פוקס הפכה לסמל רב עוצמה של מרד בסמכות. לאורך השנים היא שימשה מגוון קבוצות ותנועות מחאה ובשנות ה-80 אימצו אותה פאנק רוקרים כסמל למרד האנטי-ממסדי שלהם.
אגב, זו לא רק המסכה שמשמשת מאז הוצאתו להורג. עד היום חוגגים את יום לכידתו במה שנקרא נקרא "ליל גאי פוקס". הלילה הזה נחוג מדי שנה, במרבית מדינות חבר העמים הבריטי.
הנה הקשר המעניין שבין אנונימוס למהפכן האנגלי (עברית):
https://youtu.be/3rBywT9WA8M
תולדות מסכת גאי פוקס:
https://youtu.be/ARuDdBVGP6w
והפעילות שנעשית עם מסכת גאי פוקס על הפנים:
https://youtu.be/M0gTCTXr0ig
מהם שירי מחאה ולמה צריכים לשיר אותם?
שירי מחאה (Protest songs) הם שירים שכותבים כדי להביע התנגדות לתופעות שונות הפושות בתחומים כמו חברה, תרבות, איכות סביבה, משטר וכדומה.
שיר המחאה הם תופעה חדשה יחסית. זה אולי מפתיע אבל בימי קדם ועד לפני 200 שנה לא השתמשו בכלי המוזיקלי להעברת מסרים של התנגדות, ודאי לא לכתיבת שירים נגד השליטים ושלוחיהם. היו שירים שהעבירו ביקורת זהירה ודי עמומנט, אבל בכך הדברים הסתכמו.
הכל הסתיים בשלהי המאה ה-18, ככל הנראה בהשפעת המהפכה הצרפתית, האירוע המכונן של תחילת המאה שאחריה. היו אלה תנועות חברתיות ובעלות אופי דתי, בארצות הברית של המאה ה-19, שהחלו ליצור שירי מחאה.
באותם ימים החלו גם עבדים שחורים לחבר שירי מחאה משלהם. הם היו סודיים יחסית, לפחות כל עוד העבדות התקיימה, אבל הם מחו כנגד העבדות ועל נסיבות חייהם הקשות.
היו גם שירי מחאה חברתיים שנכתבו במאה זו, בזמן שלפני ובעיצומו של המשבר הכלכלי הגדול. התופעה הואצה עוד יותר, כשהממשל הגיב באלימות כנגד המוחים.
במאה ה-20 שירי המחאה היו פחות בולטים, עד לשנות החמישים והעשור שאחריהם. היו אלה וודי גאת'רי, פיט סיגר ושותפים נוספים ופחות בולטים, שהחלו ליצור אז שירי מחאה באמריקה. יש הופעות גדולות ורבים מתחילים להכיר את מושג "שיר המחאה" ולהעריך את מי שכותבים אותם.
אבל התקשורת והמדיה של אותה תקופה עדיין לא מתחברים לסגנון ולמילה המחאתית. זה מחוספס מדי, לא פופולרי ולא מרגש כמו שירי אהבה או רוקנרול, שמתפוצץ עם כוכבים גבריים ויפי תואר, כמו אלביס פר לי ודומיו.
ואז מגיע "קולו של הדור". זו התקופה של תחילת המאבק במלחמה ההולכת ומסתבכת בווייטנאם. דור של זמרים צעירים ומוכשרים מתחיל לעשות מוסיקה עם טקסטים מחאתיים. היו שם בילי הולידיי, עם "פרי מוזר", אחד משירי המחאה המצמררים שנכתבו אי-פעם, על שחורים שנתלו על עצים בידי גזענים לבנים. נינה סימון כתבה את שיר המחאה המתריס "מיסיסיפי, לעזאזל", בו שרה לגזענים של הדרום את דעתו של האדם השחור עליהם. עם הזמן מתחילים להתפרסם גם זמרי מחאה לבנים כמו ג'ון באאז, שקשה לשכוח את "יהלומים וחלודה" (Diamonds and Rust) המיתולוגי שלה.
אבל הבכיר מביניהם עומד להיות בוב דילן. הצעיר היהודי, גאון המילים והלחן ויפה המראה היה תלמידו ברוח של וודי גאת'רי ובן הטיפוחים לתקופת מה של פיט סיגר, לפחות עד שיסתבר לאחרון איזו מפלצת של כישרון והצלחה הוא טיפח והשאירה לו אבק.
כבר משיריו הראשונים זכה דילן להערצה אדירה וכמעט בכל שיר מצאו מעריציו הנלהבים מסרים מחאתיים. הוא ניסה להסביר שלהיטו המונומנטלי "התשובה נישאת ברוח" הוא לא "שיר מחאה" אבל זה לא עזר. בעקבותיו זכו יותר ויותר זמרי מחאה בהערכה. שירי מחאה בוצעו עתה בהצלחה אדירה בפסטיבלים, בהקלטות, הופעות ענק יחסית לתקופה ובחשיפה תקשורתית אדירה.
גם דילן עצמו התרכך מעט. לפחות כך זה נראה ב-1965, כשהודיע לקהל, בסיבוב הופעות באנגליה, שכל השירים שהוא שר בהופעות הם שירי מחאה...
אחריו יבואו גם ג'ון לנון ויוקו אונו שתמכו במחאה נגד וייטנאם והקליטו לא מעט שירים כאלה. Imagine הוא ללא ספק הגדול מביניהם. יהיה גם בוב מארלי שהפך לכהן והמחאה אצלו חכמה ופחות בוטה, אבל נכונה ובמקצב הנכון.
ובכלל, בעשור הבא המחאה מעט נחלשת. אמריקה יצאה מוייטנאם, נפטרה מניקסון ובסבנטיז זוכים זמרים שחורים להצלחה מסחררת. עכשיו מגיע ממשיכו של דילן ומי שיוכרז כ"עתיד של הרוק", ברוס ספרינגסטין. המשורר המסוקס עם הגיטרה, שיזכה לכינוי "הבוס", דואג להנציח עיוותים ולמחות, תוך שהוא משתמש בפופולריות האדירה שלו לשינוי חברתי. בלהיט הענקי "הוריקן" הוא משחרר מהכלא מתאגרף שהפך אסיר עולם על רצח שלא ביצע. ב-"41 יריות" הוא מוחה על רצח שחורים בידי שוטרים ומעורר דיון עוצמתי שלא הסתיים עד ג'ורג' פלויד וצפונה.
ואז נולד ההיפ הופ שיהפוך את המחאה לדבר הכי חם בעולם. הכי חשוב בניינטיז הוא טופאק, שנרצח די מהר. לפני מותו הוא הפך לראפר הנערץ באמריקה, לה הוא קרא "הכנופיה הגדולה בעולם". כמעט לבדו הוא עשה מהפכה מוסיקלית, בדמות ה"גנגסטה ראפ" שלו. הוא ביצע את הלהיט האלמותי When Thugz Cry, שפירושו בעברית הוא משהו כמו "כשערסים בוכים"...
עכשיו כבר הפכו שירי המחאה לתופעה עולמית. מה שהיה בסיקסטיז חיקוי למה שקרה באמריקה הפך לצורה של אקטיביזם עולמי. האינטרנט, יוטיוב והרשתות החברתיות פותחות ערוץ ישיר בין האמן לקהל שלו. דיקטטורים כמו פוטין "זוכים" לשירי מחאה אפקטיביים, כולאים את פוסי ריוט ומקביליהם. בכל מקום מופיעים ליטרלי זמרים אמיצים מהמיינסטרים, כמו "הדג נחש" אצלנו, לא בוחלים במילים וסונטים את המשטר, תוך עידוד למחאה החברתית. באביב הערבי, בכיכר תחריר וטוניס, קונים זמרים את עולמם במילים. שיר המחאה כאן כדי להישאר.
"גשם כבד עומד לרדת" בוב דילן באחד משיריו הנוקבים נגד וייטנאם:
https://youtu.be/hXn9ZKPx6CY
"גופות שחורים מתנדנדות ברוח" מתוך "פרי מוזר" של בילי הולידיי במחאה על הגזענות והלינץ' בשחורים באמריקה:
https://youtu.be/bckob0AyKCA
"עיר רפאים" (Ghost town) של הלהקה הבריטית "הספשלז", מ-1981, במחאה על העיר הנהדרת שבשל מהומות רחוב של צעירים מובטלים בעידן תאצ'ר הייתה לעיר רפאים:
https://youtu.be/RZ2oXzrnti4
שיר מחאה מצרי של איידה אל איובי ולהקת צ'רוקי שנכתב על מחאת כיכר תחריר:
https://youtu.be/umlJJFVgYVI
When Thugz Cry של טופאק שאקור (מתורגם):
https://youtu.be/tH3jdMU_Qeg
ובנות להקת פוסי ריוט ב"פוטין ילמד אתכם לאהוב":
https://youtu.be/gjI0KYl9gWs
איך הקימה ילדה שוודית תנועת מחאה עולמית?
הכל החל כשגרטה ת'נברג (Greta Thunberg), ילדה שוודית חכמה ורק בת 15, החליטה למחות מול הפרלמנט בארצה ולומר את מה שרבים מרגישים - "המנהיגים נוהגים כמו ילדים!".
בעצם, במקום להתחיל את שנת הלימודים, היא מחתה והפגינה מול הפרלמנט של שוודיה ודרשה ממנו להצטרף להסכם האקלים שנחתם בפריז ולתרום את חלקה למאבק במשבר האקלים. בהדרגה היא הצליחה למשוך את תשומת הלב של התקשורת לנושא זה.
כוכבה כפעילה סביבתית דרך כשנאמה על במת האו"ם ונזפה בשגרירים מכל העולם, על אוזלת ידם בקשר לעתיד כדור הארץ. זעמה העיקרי היה על העובדה שגם המבוגרים שמדברים ומכירים בבעיה ובקטסטרופה המתפתחת למול עינינו, לא עושים דבר.
היא סיפרה בעבר שבגיל 11 היא הפסיקה לדבר ולאכול ובתוך חודשיים איבדה 10 קילוגרמים ממשקלה. בהמשך היא אובחנה בתסמונת אספרגר שעל הרצף האוטיסטי, מ-OCD ומיוטיזם שעוצר את הדיבור והוא נובע מהפרעה נוירולוגית. היא מדברת, כך אמרה אז, רק כשהיא סבורה שהדבר הכרחי. "עכשיו זה אחד מאותם רגעים!" היא הטעימה.
מאז הפכה ת'ונברג, שמגדירה את עצמה ברשתות החברתיות כ"פעילה סביבתית רדיקלית עם אספרגר", לסמל של מאבק הילדים בעולם המבוגרים הציני, שמתעלם מבעיית האקלים ומעדיף את ההווה שלו, על העתיד שלהם.
בשלב מסוים התפשט "אפקט גרטה" בעולם כולו. האשטג נוצר לו ברשת ותלמידים בהמון מקומות קיימו הפגנות ושביתות כנגד מדיניות האקלים של הממשלות שלהם. עיתונים ומגזינים מהחשובים בעולם הקדישו לה כתבות מקיפות וסיקרו בהערכה את התופעה.
הפעילות המדהימה שלה נובעת מכך שהיא רואה את שינויי האקלים כאיום קיומי. בשנת 2021 משבר האקלים מתגלה במלוא הדרו ההרסני, אבל כמה שנים לפני כן כמעט איש לא דיבר על הזיהום הסביבתי וכולם המשיכו בחייהם כרגיל. "האוטיסטים", היא נהגה לומר, "הם הנורמלים. מי שמוזרים הם כל השאר - אלה שלא דואגים לעולם."
הנה כתבת טלוויזיה בעברית על הילדה שמשנה מציאות (עברית):
https://youtu.be/cREDB7DRBAs
הנאום הגדול של גרטה (מתורגם):
https://youtu.be/X6qG-WIAxeU
מצעד אקלים בישראל (עברית):
https://youtu.be/k6l9GoHsa4s
גרטה מקבלת פרס ומקדישה אותו לשימור היערות (מתורגם):
https://youtu.be/27h1Kdx5dc4
סיפור המחאה שהפכה לסערה עולמית:
https://youtu.be/ZOJ51zJJ6kc
ההשראה שהיא נותנת לילדים ומבוגרים בכל העולם:
https://youtu.be/uRgJ-22S_Rs
מחאה אחרת בנושא היא השלכת עוגה על ה"מונה ליזה" של אמן שרצה טיפול במשבר האקלים (עברית):
https://youtu.be/WRHum03fZwc
וסיפורה בהרצאת טד עם אמונותיה (מתורגם):
https://youtu.be/EAmmUIEsN9A?long=yes
מיהם אנשי אנונימוס?
אנונימוס הוא קולקטיב מקוון, מעין ארגון מחאה ברשת האינטרנט, ארגון משותף של האקרים, או "האק-טיביסטים", כפי שמכנים אותם ברשת, פעילי האקינג. זהו גוף שאינו מאורגן כלל אבל יודע להילחם בגרועים שבאויביו, אויבי החברה ואויבי הציבור, הכל כמובן לשיטתו.
אגב, זה לא אותו אנונימוס לזכויות בעלי-חיים, ארגון חשוב לכשעצמו. מדובר בגוף אחר, גוף ללא גוף.
נשמע מוזר? - אכן, זוהי קהילה מקוונת הפועלת באופן אנרכיסטי, ללא מנהלים או מפקדים וללא סמכות מלמעלה, אלא במעשים עצמאיים של האקרים פרטיים, שמתאמים ביניהם את הפעילות. זוהי קבוצה לא מאורגנת שהמושג 'אנונימוס' משמש בה כינוי לחברים שבאים מכיוונים שונים באינטרנט ושמה שמאחד ביניהם הוא שכולם פועלים בלי שזהותם האמתית ידועה.
כך שגם אם הוא מוצג כאן כארגון, למעשה זה סוד ידוע כבר מזמן שאנונימוס הוא בעצם סתם כותרת שכל האקר יכול לתת לעצמו, לעטות מסכה אופיינית ולדבר בקול משובש (למניעת זיהוי) כאנונימוס.
עד 2008 עסקו במגרש המשחקים ההיסטורי של אנונימוס בצחוקים, מתיחות והצקות באינטרנט, מה שנקרא "הטרלות", מלשון "טרולים". אך בשנה זו החלו רבים מהם לפעול ולהתארגן לפעילויות אקטיביסטיות בינלאומיות.
מכאן התבטא האקטיביזם של אנונימוס בתמיכה בהפגנות ומחאות. הם עשו זאת באמצעות מתקפות סייבר, פריצה לאתרים, הפלת רשתות מחשב ופעולות טרור סייבר נוספות.
על אף שהמבצעים של הפעולות הללו הם תמיד אנונימיים ומבצעים את הפעולות באופן עצמאי, הן תמיד מיוחסות לקבוצת "אנונימוס", גם כשברוב המקרים המעורבות היא של חלק קטן מאלה שרואים את עצמם שייכים לעניין.
יתר על כן, ב"אנונימוס" ניתן למצוא בכל נקודת זמן משתתפים בני לאומים אויבים, האקרים פלסטינים שמתנגדים לישראל (הארגון מאיים בקביעות על ישראל במתקפות סייבר ומבטיח "שואה אלקטרונית" למדינת היהודים), בצד ישראלים שחותרים לשבירת המונופולים של העשירים ועוד.
אחד המסרים שאוהבים להעביר חברי אנונימוס הוא "אנחנו ה-99%". זאת כי אנונימוס מבטיח לייצג את הציבור, כנגד בעלי השררה והממון. סיסמתו "אנחנו העם. אנחנו לא שוכחים. אנחנו לא סולחים.", מה שאומר שהיא קוראת תיגר על בעלי הכוח והשררה.
באמצעות התקפות מניעת שירות מבוזרות (DDoS), אנונימוס מפיל אתרים "רעים", כמו אתר הבולשת הפדרלית של ארה"ב (FBI), אתר משרד המשפטים של ארה"ב, האתרים של חברות בידור ומוזיקה שרודפות את הפצת המוסיקה והסרטים הפיראטיים ועוד.
מעניין לדעת:
=========
במצעדים, צילומים וסרטוני וידאו אנונימיים, אנונימוס משתמשים במסיכה של גאי פוקס, האיש שניסה לפוצץ את הפרלמנט הבריטי ב"מזימת אבק השריפה". קראו על ההיסטוריה של זה בתגית "אנונימוס".
הנה מסר אופייני של קבוצת אנונימוס (מתורגם):
https://youtu.be/IYZcW_OELXc
הסיפור של אנונימוס וגילוי פנים של מרואיין מהקבוצה (עברית):
https://youtu.be/FPj4M2XVgww?t=58s
מסר שבו מפגינה הקבוצה את הבוז שלה למערכת הבנקאות בעלת הכוח הרב (מתורגם):
https://youtu.be/FPrKzRWdf5w
הסבר על חוסר הצדק בישראל (עברית):
https://youtu.be/VYsjVUosIBg
סרטון תיעודי על אנונימוס וכיצד שינו את העולם (עברית):
https://youtu.be/jwA4tSwmS-U?long=yes
סרטון באנגלית:
https://youtu.be/sNEA0sglO5A?long=yes
והרצאה על ה"Hackטיביסטים" של האינטרנט (עברית):
https://youtu.be/iRDhszYivyg?long=yes
מה הסיפור של הגלולה האדומה והגלולה הכחולה?
מהסרט הראשון בטרילוגיית ה"מטריקס" משנת 1999, נולד המושג שהפך עם הזמן פופולרי בתרבות האינטרנט, זה של "הגלולה האדומה והגלולה הכחולה" (Red pill and blue pill).
מנהיג המורדים מורפיוס מציע בסרט לניאו, גיבור הסרט, את הבחירה בין נטילת הגלולה האדומה לגלולה הכחולה. מורפיוס מסביר לו שהאדומה היא בחירה בעתיד לא בטוח. גם אם היא תשחרר את ניאו מהמשך השיעבוד למטריקס, העולם הווירטואלי שיצרו המכונות בכדי לשלוט באנושות. כי בבחירה בגלולה האדומה ניאו יצליח לברוח, אבל זה יהיה לעולם האמיתי והקשה. מנגד, מבטיח מורפיוס, תחזיר הגלולה הכחולה את ניאו ל"כלוב הזהב", אלה חיי הנוחות שמובטחים לו במציאות המדומה של המטריקס.
זה רק אחד מהרעיונות הפילוסופיים שמציגות האחיות וצ'אוסקי, יוצרות ה"מטריקס" הגאונות לצופים.
כי הגלולות הללו מייצגות היטב את הדילמה שגלומה בכל בחירה חופשית. רק שכאן היא מחודדת היטב ומצטלמת היטב. הבחירה היא בעצם בין גילוי האמת הלא נעימה שתשנה את חייו, וזו מתבטאת בבחירה ליטול את הגלולה האדומה, לבין בחירה בנכונות שלא לדעת ולא להיות מודע, בהמשך החיים במטריקס, המשך שיבטיח לו נוחות ונינוחות, המתבטאים בגלולה הכחולה.
בשנים האחרונות הביטוי "לקחת את הגלולה האדומה" הפך לקוד של מרד. לפני שהוא רכש את הרשת החברתית טוויטר, צייץ אילון מאסק לעוקביו במאי 2020, "קחו את הגלולה האדומה", בהסכמה עם משתמש ברשת שדרש יותר חופש בטוויטר. גם בתו של הנשיא איוונקה טראמפ הגיבה לו בציוץ מחדש כשהצהירה שהיא "לוקחת את הגלולה"...
אם הסתקרנתם, וזה ממש לא ספוילר, כי כמו סוקרטס שבחר למות ולא להצטרף וכמו המדענים שמטילים ספק, ניאו בחר בגלולה האדומה והצטרף בכך לכוחות המורדים, המטילים ספק, השואלים שאלות, דורשים תשובות ולא מוכנים להישאר במטריקס.
הנה הגלולה האדומה והגלולה הכחולה:
https://youtu.be/9QVLwss4Vms
ההצעה של מורפיוס לניאו (מתורגם):
https://youtu.be/zE7PKRjrid4
מורפיוס ממשיך לרדוף אותו ולהציג לו את העולם שאליו מחזירה הגלולה הכחולה:
https://youtu.be/YgJ5ZEn67tk
פרודיה על הקונפורמיזם בתקופת הקורונה (מתורגם):
https://youtu.be/w58-R8P7mR8
וסרטון ארוך על המשמעות בחיינו של הגלולות, האדומה והכחולה, הסמליות הללו מהסרט:
https://youtu.be/tMg5s8SnxLs?long=yes
מה היו אירועי מאי 1968?
יש המכנים את אירועי מאי 1968 בצרפת (הם כונו שם Les Événements) "האירוע המהפכני החשוב ביותר של המאה ה-20". כיצד יכולים כמה סטודנטים לחולל מהומה שתהפוך לאירוע היסטורי מכה גלים?
אירועי מאי 1968 היו מהומות של סטודנטים ופועלים צרפתים שהובילו לשביתה כללית בצרפת. הם מחו נגד השלטון השמרני של הנשיא שארל דה-גול וביקשו לחולל מהפכה שתשנה את החברה הצרפתית השמרנית ותהפוך אותה לחברה חופשית, מתקדמת, שוויונית וליברלית.
המהפכה, שהושפעה מהגל העולמי של ילדי הפרחים ותרבות הנגד, קראה לשיוויון, שחרור מיני וזכויות אדם בצרפת. היא החלה במרץ עם קבוצה קטנה של פעילי שמאל וסטודנטים שפלשו לבניין של הנהלת אוניברסיטת נאנטר בפאריס והציגו דרישות לשינויים בשמרנות שאפיינה את הכללים באוניברסיטה.
בראש המהפכנים הצעירים עמד "דני האדום", צעיר יהודי ובן למשפחה שנמלטה ב-1933 עם עלית הנאצים. השלטונות הצרפתיים ידאגו בתוך ימים שתיאסר עליו הכניסה לצרפת, אבל זה לא יעזור לעצירת ההתרחשויות, שהפכו לכדור שלג.
עימות עם המשטרה רדף עימות והאוניברסיטה נסגרה. בינתיים הצטרפו לאות הזדהות סטודנטים מאוניברסיטת סורבון והמהומות התפשטו לרובע הלטיני כולו. מאות עצורים ומעל מאה פצועים הביאו גם להשבתת הסורבון. בימים הבאים הסטודנטים ישתלטו על הסורבון ויחלו לקרוא לה "האוניברסיטה של העם".
דומה שרק גיליוטינה חסרה שם. שוב ושוב החלו מהומות בערים נוספות ומאות פצועים נוספו למוחים. למאבק הצטרפו גם תלמידי תיכון מרחבי צרפת. כשגם איגודי העובדים המקצועיים הגדולים הצטרפו למאבק והשביתו את צרפת כולה, הפכו העימותים למאבק לאומי. הפגנה של מיליון איש, מסטודנטים ועד פועלים הבהירה שצרפת לא תחזור להיות כשהייתה ומספר השובתים יילך ויגדל עד שיגיע ל-10 מיליון פועלים וצרפת תושבת לחלוטין. צרפת הלכה לפי הקו ששירטטה אחת הכרזות שהונפו בהפגנות ובה נכתב "האושר שלך נקנה. גנוב אותו בחזרה!"
אבל בדיוק כמו שהחלה המהפכה, כך היא דעכה. זה קרה לאחר שאיגודי העובדים קיבלו מהממשלה העלאה של 7% בשכר הפועלים ושכר המינימום הועלה ב-30%.
הנשיא המבוגר דה גול, שלא יכל למהומות, יחזיק עוד שנה נוספת בשלטון. לאחר האירועים הוא הכריז על בחירות שבהן ניצח כהרגלו. העם הצרפתי הרי תמיד זכר לו תמיד את הנהגתו האמיצה נגד הנאצים. אבל סופו הפוליטי של המנהיג העייף והשמרן כבר היה על הקיר ובעקבות משאל-עם שבו לא התקבלה דעתו, הוא עזב את תפקידו והתפטר.
הנה סיפור המחאה של פריז 1968:
https://youtu.be/yxxvMZ_KoPA
צילומים של מהומות הסטודנטים בפאריס ב-1968:
https://youtu.be/YCtcD9CfMOI
תכנית חינוכית על מהומות הסטודנטים והמהפכה של 1968 (עברית):
https://youtu.be/VEui2VM5Oag?long=yes
ומתוך הפודקסט "שעה היסטורית" עם פרופסור הרסגור על אירועי מאי 1968 בצרפת (עברית):
https://youtu.be/fyRVI7nm4Y8?long=yes
מהי תרבות הנגד ולמה מתפתחות תרבויות נגד?
תרבות הנגד (Counterculture) היא קבוצת אופוזיציה לתרבות השלטת. זהו מונח סוציולוגי שמתאר קבוצות חתרניות המחזיקות בערכים מנוגדים לערכים המקובלים בחברה.
תרבויות נגד שונות זוהו במהלך ההיסטוריה, ביניהן בקבוצות כמו ההיפים וילדי הפרחים בשנות ה-60 וה-70, תרבות הפאנק (Punk) של שנות ה-80, נערי הסווינג בגרמניה הנאצית ותרבות ההבי מטאל של השנים האחרונות ועוד.
ההיפים של שנות ה-60 למשל, דגלו ביציאה מוייטנאם, זכויות האדם, שוויון חברתי, התרת שימוש בסמים קלים וכדומה. הם גם פסלו את השיטה החומרנית של התרבות השלטת באמריקה וראו בה פגם חברתי. הדובר המוסיקלי שלהם, שהתנגד להיקרא כך, היה הזמר בוב דילן. עד היום הוא נוהג כתרבות נגד לאליטה, כפי שבא לידי ביטוי בבוז וההשפלה שהוא נוקט כלפי ועדת פרס הנובל, שהחליטה להעניק לו את הפרס החשוב.
הנה סרטון שקורא ל"שינוי מערכת ההפעלה" של העולם והחברה האנושית:
https://youtu.be/IC7aObYkPd4
ההיפים וילדים הפרחים של שנות ה-60 - תרבות הנגד הכי מפורסמת במאה האחרונה (עברית):
https://youtu.be/blO7AYCKJQ0?t=3m11s&end=5m40s
ההופעה החיצונית של תרבות הנגד לאורך השנים:
https://youtu.be/QnEcLFRus6w
"קולו של הדור" בוב דילן:
https://youtu.be/-s3r_zphxvE?t=22s
והקשר בין תרבות הנגד וההיפים של הסיקסטיז ובין מהפכת המידע, במחשב האישי והאינטרנט שיבואו מהם (עברית):
https://youtu.be/qhVJOdNsLjU
מסכת גאי פוקס הפכה בעשורים האחרונים לסמל איקוני של מחאה והתנגדות פוליטית. פעילי אנונימוס נוהגים לעטות על פניהם את המסיכה המפורסמת והמזוהה עימם כל כך. אותם אקטיביסטים ויש כמותם מאות אלפים בעולם, מעוניינים להשאר אנונימיים ולכן עוטים את המסכות הללו.
יתרונן של המסכות הללו, המעוצבות בהשראת דיוקנו של גאי פוקס, הוא הזיהוי המוחלט שלהן עם אקטיביזם אנונימי. הקשר הזה נולד עם פרסומו של הרומן הגרפי "ונדטה" והסרט שהתבסס עליו.
המסיכה שעוטים אנשי אנונימוס מעוצבת במראה פניו של גאי פוקס (Guy Fawkes). האיש היה טרוריסט בריטי, שניסה לפוצץ את הפרלמנט הבריטי ב"מזימת אבק השריפה". המוזר והמעניין הוא שהמוני אנשים ברחבי העולם רואים בפוקס טרוריסט ועבריין לכל דבר, סוג של גיבור אנטי ממסדי. בשנת 2002 ערך ה-BBC סקר ובו נבחר גאי פוקס לאחד ממאה הבריטים החשובים בכל הזמנים.
היסטורית, פוקס היה חייל אנגלי קתולי ואחד מהקושרים המרכזיים במה שנקרא "מזימת אבק השריפה". היא כללה תכנית וניסיון לרצוח את מלך אנגליה וסקוטלנד, המלך ג'יימס הראשון, יחד איתו תכננו לרצוח גם את כל הלורדים. התכנית הייתה לפוצץ את בית הלורדים, במהלך טקס פתיחת הפרלמנט ב-5 בנובמבר 1605.
אבל עוד לפני שביצע את מזימתו, פוקס נתפס, עונה והוצא להורג. אבל המסכה עם דיוקנו של גאי פוקס הפכה לסמל רב עוצמה של מרד בסמכות. לאורך השנים היא שימשה מגוון קבוצות ותנועות מחאה ובשנות ה-80 אימצו אותה פאנק רוקרים כסמל למרד האנטי-ממסדי שלהם.
אגב, זו לא רק המסכה שמשמשת מאז הוצאתו להורג. עד היום חוגגים את יום לכידתו במה שנקרא נקרא "ליל גאי פוקס". הלילה הזה נחוג מדי שנה, במרבית מדינות חבר העמים הבריטי.
הנה הקשר המעניין שבין אנונימוס למהפכן האנגלי (עברית):
https://youtu.be/3rBywT9WA8M
תולדות מסכת גאי פוקס:
https://youtu.be/ARuDdBVGP6w
והפעילות שנעשית עם מסכת גאי פוקס על הפנים:
https://youtu.be/M0gTCTXr0ig
שירי מחאה (Protest songs) הם שירים שכותבים כדי להביע התנגדות לתופעות שונות הפושות בתחומים כמו חברה, תרבות, איכות סביבה, משטר וכדומה.
שיר המחאה הם תופעה חדשה יחסית. זה אולי מפתיע אבל בימי קדם ועד לפני 200 שנה לא השתמשו בכלי המוזיקלי להעברת מסרים של התנגדות, ודאי לא לכתיבת שירים נגד השליטים ושלוחיהם. היו שירים שהעבירו ביקורת זהירה ודי עמומנט, אבל בכך הדברים הסתכמו.
הכל הסתיים בשלהי המאה ה-18, ככל הנראה בהשפעת המהפכה הצרפתית, האירוע המכונן של תחילת המאה שאחריה. היו אלה תנועות חברתיות ובעלות אופי דתי, בארצות הברית של המאה ה-19, שהחלו ליצור שירי מחאה.
באותם ימים החלו גם עבדים שחורים לחבר שירי מחאה משלהם. הם היו סודיים יחסית, לפחות כל עוד העבדות התקיימה, אבל הם מחו כנגד העבדות ועל נסיבות חייהם הקשות.
היו גם שירי מחאה חברתיים שנכתבו במאה זו, בזמן שלפני ובעיצומו של המשבר הכלכלי הגדול. התופעה הואצה עוד יותר, כשהממשל הגיב באלימות כנגד המוחים.
במאה ה-20 שירי המחאה היו פחות בולטים, עד לשנות החמישים והעשור שאחריהם. היו אלה וודי גאת'רי, פיט סיגר ושותפים נוספים ופחות בולטים, שהחלו ליצור אז שירי מחאה באמריקה. יש הופעות גדולות ורבים מתחילים להכיר את מושג "שיר המחאה" ולהעריך את מי שכותבים אותם.
אבל התקשורת והמדיה של אותה תקופה עדיין לא מתחברים לסגנון ולמילה המחאתית. זה מחוספס מדי, לא פופולרי ולא מרגש כמו שירי אהבה או רוקנרול, שמתפוצץ עם כוכבים גבריים ויפי תואר, כמו אלביס פר לי ודומיו.
ואז מגיע "קולו של הדור". זו התקופה של תחילת המאבק במלחמה ההולכת ומסתבכת בווייטנאם. דור של זמרים צעירים ומוכשרים מתחיל לעשות מוסיקה עם טקסטים מחאתיים. היו שם בילי הולידיי, עם "פרי מוזר", אחד משירי המחאה המצמררים שנכתבו אי-פעם, על שחורים שנתלו על עצים בידי גזענים לבנים. נינה סימון כתבה את שיר המחאה המתריס "מיסיסיפי, לעזאזל", בו שרה לגזענים של הדרום את דעתו של האדם השחור עליהם. עם הזמן מתחילים להתפרסם גם זמרי מחאה לבנים כמו ג'ון באאז, שקשה לשכוח את "יהלומים וחלודה" (Diamonds and Rust) המיתולוגי שלה.
אבל הבכיר מביניהם עומד להיות בוב דילן. הצעיר היהודי, גאון המילים והלחן ויפה המראה היה תלמידו ברוח של וודי גאת'רי ובן הטיפוחים לתקופת מה של פיט סיגר, לפחות עד שיסתבר לאחרון איזו מפלצת של כישרון והצלחה הוא טיפח והשאירה לו אבק.
כבר משיריו הראשונים זכה דילן להערצה אדירה וכמעט בכל שיר מצאו מעריציו הנלהבים מסרים מחאתיים. הוא ניסה להסביר שלהיטו המונומנטלי "התשובה נישאת ברוח" הוא לא "שיר מחאה" אבל זה לא עזר. בעקבותיו זכו יותר ויותר זמרי מחאה בהערכה. שירי מחאה בוצעו עתה בהצלחה אדירה בפסטיבלים, בהקלטות, הופעות ענק יחסית לתקופה ובחשיפה תקשורתית אדירה.
גם דילן עצמו התרכך מעט. לפחות כך זה נראה ב-1965, כשהודיע לקהל, בסיבוב הופעות באנגליה, שכל השירים שהוא שר בהופעות הם שירי מחאה...
אחריו יבואו גם ג'ון לנון ויוקו אונו שתמכו במחאה נגד וייטנאם והקליטו לא מעט שירים כאלה. Imagine הוא ללא ספק הגדול מביניהם. יהיה גם בוב מארלי שהפך לכהן והמחאה אצלו חכמה ופחות בוטה, אבל נכונה ובמקצב הנכון.
ובכלל, בעשור הבא המחאה מעט נחלשת. אמריקה יצאה מוייטנאם, נפטרה מניקסון ובסבנטיז זוכים זמרים שחורים להצלחה מסחררת. עכשיו מגיע ממשיכו של דילן ומי שיוכרז כ"עתיד של הרוק", ברוס ספרינגסטין. המשורר המסוקס עם הגיטרה, שיזכה לכינוי "הבוס", דואג להנציח עיוותים ולמחות, תוך שהוא משתמש בפופולריות האדירה שלו לשינוי חברתי. בלהיט הענקי "הוריקן" הוא משחרר מהכלא מתאגרף שהפך אסיר עולם על רצח שלא ביצע. ב-"41 יריות" הוא מוחה על רצח שחורים בידי שוטרים ומעורר דיון עוצמתי שלא הסתיים עד ג'ורג' פלויד וצפונה.
ואז נולד ההיפ הופ שיהפוך את המחאה לדבר הכי חם בעולם. הכי חשוב בניינטיז הוא טופאק, שנרצח די מהר. לפני מותו הוא הפך לראפר הנערץ באמריקה, לה הוא קרא "הכנופיה הגדולה בעולם". כמעט לבדו הוא עשה מהפכה מוסיקלית, בדמות ה"גנגסטה ראפ" שלו. הוא ביצע את הלהיט האלמותי When Thugz Cry, שפירושו בעברית הוא משהו כמו "כשערסים בוכים"...
עכשיו כבר הפכו שירי המחאה לתופעה עולמית. מה שהיה בסיקסטיז חיקוי למה שקרה באמריקה הפך לצורה של אקטיביזם עולמי. האינטרנט, יוטיוב והרשתות החברתיות פותחות ערוץ ישיר בין האמן לקהל שלו. דיקטטורים כמו פוטין "זוכים" לשירי מחאה אפקטיביים, כולאים את פוסי ריוט ומקביליהם. בכל מקום מופיעים ליטרלי זמרים אמיצים מהמיינסטרים, כמו "הדג נחש" אצלנו, לא בוחלים במילים וסונטים את המשטר, תוך עידוד למחאה החברתית. באביב הערבי, בכיכר תחריר וטוניס, קונים זמרים את עולמם במילים. שיר המחאה כאן כדי להישאר.
"גשם כבד עומד לרדת" בוב דילן באחד משיריו הנוקבים נגד וייטנאם:
https://youtu.be/hXn9ZKPx6CY
"גופות שחורים מתנדנדות ברוח" מתוך "פרי מוזר" של בילי הולידיי במחאה על הגזענות והלינץ' בשחורים באמריקה:
https://youtu.be/bckob0AyKCA
"עיר רפאים" (Ghost town) של הלהקה הבריטית "הספשלז", מ-1981, במחאה על העיר הנהדרת שבשל מהומות רחוב של צעירים מובטלים בעידן תאצ'ר הייתה לעיר רפאים:
https://youtu.be/RZ2oXzrnti4
שיר מחאה מצרי של איידה אל איובי ולהקת צ'רוקי שנכתב על מחאת כיכר תחריר:
https://youtu.be/umlJJFVgYVI
When Thugz Cry של טופאק שאקור (מתורגם):
https://youtu.be/tH3jdMU_Qeg
ובנות להקת פוסי ריוט ב"פוטין ילמד אתכם לאהוב":
https://youtu.be/gjI0KYl9gWs
הכל החל כשגרטה ת'נברג (Greta Thunberg), ילדה שוודית חכמה ורק בת 15, החליטה למחות מול הפרלמנט בארצה ולומר את מה שרבים מרגישים - "המנהיגים נוהגים כמו ילדים!".
בעצם, במקום להתחיל את שנת הלימודים, היא מחתה והפגינה מול הפרלמנט של שוודיה ודרשה ממנו להצטרף להסכם האקלים שנחתם בפריז ולתרום את חלקה למאבק במשבר האקלים. בהדרגה היא הצליחה למשוך את תשומת הלב של התקשורת לנושא זה.
כוכבה כפעילה סביבתית דרך כשנאמה על במת האו"ם ונזפה בשגרירים מכל העולם, על אוזלת ידם בקשר לעתיד כדור הארץ. זעמה העיקרי היה על העובדה שגם המבוגרים שמדברים ומכירים בבעיה ובקטסטרופה המתפתחת למול עינינו, לא עושים דבר.
היא סיפרה בעבר שבגיל 11 היא הפסיקה לדבר ולאכול ובתוך חודשיים איבדה 10 קילוגרמים ממשקלה. בהמשך היא אובחנה בתסמונת אספרגר שעל הרצף האוטיסטי, מ-OCD ומיוטיזם שעוצר את הדיבור והוא נובע מהפרעה נוירולוגית. היא מדברת, כך אמרה אז, רק כשהיא סבורה שהדבר הכרחי. "עכשיו זה אחד מאותם רגעים!" היא הטעימה.
מאז הפכה ת'ונברג, שמגדירה את עצמה ברשתות החברתיות כ"פעילה סביבתית רדיקלית עם אספרגר", לסמל של מאבק הילדים בעולם המבוגרים הציני, שמתעלם מבעיית האקלים ומעדיף את ההווה שלו, על העתיד שלהם.
בשלב מסוים התפשט "אפקט גרטה" בעולם כולו. האשטג נוצר לו ברשת ותלמידים בהמון מקומות קיימו הפגנות ושביתות כנגד מדיניות האקלים של הממשלות שלהם. עיתונים ומגזינים מהחשובים בעולם הקדישו לה כתבות מקיפות וסיקרו בהערכה את התופעה.
הפעילות המדהימה שלה נובעת מכך שהיא רואה את שינויי האקלים כאיום קיומי. בשנת 2021 משבר האקלים מתגלה במלוא הדרו ההרסני, אבל כמה שנים לפני כן כמעט איש לא דיבר על הזיהום הסביבתי וכולם המשיכו בחייהם כרגיל. "האוטיסטים", היא נהגה לומר, "הם הנורמלים. מי שמוזרים הם כל השאר - אלה שלא דואגים לעולם."
הנה כתבת טלוויזיה בעברית על הילדה שמשנה מציאות (עברית):
https://youtu.be/cREDB7DRBAs
הנאום הגדול של גרטה (מתורגם):
https://youtu.be/X6qG-WIAxeU
מצעד אקלים בישראל (עברית):
https://youtu.be/k6l9GoHsa4s
גרטה מקבלת פרס ומקדישה אותו לשימור היערות (מתורגם):
https://youtu.be/27h1Kdx5dc4
סיפור המחאה שהפכה לסערה עולמית:
https://youtu.be/ZOJ51zJJ6kc
ההשראה שהיא נותנת לילדים ומבוגרים בכל העולם:
https://youtu.be/uRgJ-22S_Rs
מחאה אחרת בנושא היא השלכת עוגה על ה"מונה ליזה" של אמן שרצה טיפול במשבר האקלים (עברית):
https://youtu.be/WRHum03fZwc
וסיפורה בהרצאת טד עם אמונותיה (מתורגם):
https://youtu.be/EAmmUIEsN9A?long=yes
אנונימוס הוא קולקטיב מקוון, מעין ארגון מחאה ברשת האינטרנט, ארגון משותף של האקרים, או "האק-טיביסטים", כפי שמכנים אותם ברשת, פעילי האקינג. זהו גוף שאינו מאורגן כלל אבל יודע להילחם בגרועים שבאויביו, אויבי החברה ואויבי הציבור, הכל כמובן לשיטתו.
אגב, זה לא אותו אנונימוס לזכויות בעלי-חיים, ארגון חשוב לכשעצמו. מדובר בגוף אחר, גוף ללא גוף.
נשמע מוזר? - אכן, זוהי קהילה מקוונת הפועלת באופן אנרכיסטי, ללא מנהלים או מפקדים וללא סמכות מלמעלה, אלא במעשים עצמאיים של האקרים פרטיים, שמתאמים ביניהם את הפעילות. זוהי קבוצה לא מאורגנת שהמושג 'אנונימוס' משמש בה כינוי לחברים שבאים מכיוונים שונים באינטרנט ושמה שמאחד ביניהם הוא שכולם פועלים בלי שזהותם האמתית ידועה.
כך שגם אם הוא מוצג כאן כארגון, למעשה זה סוד ידוע כבר מזמן שאנונימוס הוא בעצם סתם כותרת שכל האקר יכול לתת לעצמו, לעטות מסכה אופיינית ולדבר בקול משובש (למניעת זיהוי) כאנונימוס.
עד 2008 עסקו במגרש המשחקים ההיסטורי של אנונימוס בצחוקים, מתיחות והצקות באינטרנט, מה שנקרא "הטרלות", מלשון "טרולים". אך בשנה זו החלו רבים מהם לפעול ולהתארגן לפעילויות אקטיביסטיות בינלאומיות.
מכאן התבטא האקטיביזם של אנונימוס בתמיכה בהפגנות ומחאות. הם עשו זאת באמצעות מתקפות סייבר, פריצה לאתרים, הפלת רשתות מחשב ופעולות טרור סייבר נוספות.
על אף שהמבצעים של הפעולות הללו הם תמיד אנונימיים ומבצעים את הפעולות באופן עצמאי, הן תמיד מיוחסות לקבוצת "אנונימוס", גם כשברוב המקרים המעורבות היא של חלק קטן מאלה שרואים את עצמם שייכים לעניין.
יתר על כן, ב"אנונימוס" ניתן למצוא בכל נקודת זמן משתתפים בני לאומים אויבים, האקרים פלסטינים שמתנגדים לישראל (הארגון מאיים בקביעות על ישראל במתקפות סייבר ומבטיח "שואה אלקטרונית" למדינת היהודים), בצד ישראלים שחותרים לשבירת המונופולים של העשירים ועוד.
אחד המסרים שאוהבים להעביר חברי אנונימוס הוא "אנחנו ה-99%". זאת כי אנונימוס מבטיח לייצג את הציבור, כנגד בעלי השררה והממון. סיסמתו "אנחנו העם. אנחנו לא שוכחים. אנחנו לא סולחים.", מה שאומר שהיא קוראת תיגר על בעלי הכוח והשררה.
באמצעות התקפות מניעת שירות מבוזרות (DDoS), אנונימוס מפיל אתרים "רעים", כמו אתר הבולשת הפדרלית של ארה"ב (FBI), אתר משרד המשפטים של ארה"ב, האתרים של חברות בידור ומוזיקה שרודפות את הפצת המוסיקה והסרטים הפיראטיים ועוד.
מעניין לדעת:
=========
במצעדים, צילומים וסרטוני וידאו אנונימיים, אנונימוס משתמשים במסיכה של גאי פוקס, האיש שניסה לפוצץ את הפרלמנט הבריטי ב"מזימת אבק השריפה". קראו על ההיסטוריה של זה בתגית "אנונימוס".
הנה מסר אופייני של קבוצת אנונימוס (מתורגם):
https://youtu.be/IYZcW_OELXc
הסיפור של אנונימוס וגילוי פנים של מרואיין מהקבוצה (עברית):
https://youtu.be/FPj4M2XVgww?t=58s
מסר שבו מפגינה הקבוצה את הבוז שלה למערכת הבנקאות בעלת הכוח הרב (מתורגם):
https://youtu.be/FPrKzRWdf5w
הסבר על חוסר הצדק בישראל (עברית):
https://youtu.be/VYsjVUosIBg
סרטון תיעודי על אנונימוס וכיצד שינו את העולם (עברית):
https://youtu.be/jwA4tSwmS-U?long=yes
סרטון באנגלית:
https://youtu.be/sNEA0sglO5A?long=yes
והרצאה על ה"Hackטיביסטים" של האינטרנט (עברית):
https://youtu.be/iRDhszYivyg?long=yes
אקטיביזם
מהסרט הראשון בטרילוגיית ה"מטריקס" משנת 1999, נולד המושג שהפך עם הזמן פופולרי בתרבות האינטרנט, זה של "הגלולה האדומה והגלולה הכחולה" (Red pill and blue pill).
מנהיג המורדים מורפיוס מציע בסרט לניאו, גיבור הסרט, את הבחירה בין נטילת הגלולה האדומה לגלולה הכחולה. מורפיוס מסביר לו שהאדומה היא בחירה בעתיד לא בטוח. גם אם היא תשחרר את ניאו מהמשך השיעבוד למטריקס, העולם הווירטואלי שיצרו המכונות בכדי לשלוט באנושות. כי בבחירה בגלולה האדומה ניאו יצליח לברוח, אבל זה יהיה לעולם האמיתי והקשה. מנגד, מבטיח מורפיוס, תחזיר הגלולה הכחולה את ניאו ל"כלוב הזהב", אלה חיי הנוחות שמובטחים לו במציאות המדומה של המטריקס.
זה רק אחד מהרעיונות הפילוסופיים שמציגות האחיות וצ'אוסקי, יוצרות ה"מטריקס" הגאונות לצופים.
כי הגלולות הללו מייצגות היטב את הדילמה שגלומה בכל בחירה חופשית. רק שכאן היא מחודדת היטב ומצטלמת היטב. הבחירה היא בעצם בין גילוי האמת הלא נעימה שתשנה את חייו, וזו מתבטאת בבחירה ליטול את הגלולה האדומה, לבין בחירה בנכונות שלא לדעת ולא להיות מודע, בהמשך החיים במטריקס, המשך שיבטיח לו נוחות ונינוחות, המתבטאים בגלולה הכחולה.
בשנים האחרונות הביטוי "לקחת את הגלולה האדומה" הפך לקוד של מרד. לפני שהוא רכש את הרשת החברתית טוויטר, צייץ אילון מאסק לעוקביו במאי 2020, "קחו את הגלולה האדומה", בהסכמה עם משתמש ברשת שדרש יותר חופש בטוויטר. גם בתו של הנשיא איוונקה טראמפ הגיבה לו בציוץ מחדש כשהצהירה שהיא "לוקחת את הגלולה"...
אם הסתקרנתם, וזה ממש לא ספוילר, כי כמו סוקרטס שבחר למות ולא להצטרף וכמו המדענים שמטילים ספק, ניאו בחר בגלולה האדומה והצטרף בכך לכוחות המורדים, המטילים ספק, השואלים שאלות, דורשים תשובות ולא מוכנים להישאר במטריקס.
הנה הגלולה האדומה והגלולה הכחולה:
https://youtu.be/9QVLwss4Vms
ההצעה של מורפיוס לניאו (מתורגם):
https://youtu.be/zE7PKRjrid4
מורפיוס ממשיך לרדוף אותו ולהציג לו את העולם שאליו מחזירה הגלולה הכחולה:
https://youtu.be/YgJ5ZEn67tk
פרודיה על הקונפורמיזם בתקופת הקורונה (מתורגם):
https://youtu.be/w58-R8P7mR8
וסרטון ארוך על המשמעות בחיינו של הגלולות, האדומה והכחולה, הסמליות הללו מהסרט:
https://youtu.be/tMg5s8SnxLs?long=yes
יש המכנים את אירועי מאי 1968 בצרפת (הם כונו שם Les Événements) "האירוע המהפכני החשוב ביותר של המאה ה-20". כיצד יכולים כמה סטודנטים לחולל מהומה שתהפוך לאירוע היסטורי מכה גלים?
אירועי מאי 1968 היו מהומות של סטודנטים ופועלים צרפתים שהובילו לשביתה כללית בצרפת. הם מחו נגד השלטון השמרני של הנשיא שארל דה-גול וביקשו לחולל מהפכה שתשנה את החברה הצרפתית השמרנית ותהפוך אותה לחברה חופשית, מתקדמת, שוויונית וליברלית.
המהפכה, שהושפעה מהגל העולמי של ילדי הפרחים ותרבות הנגד, קראה לשיוויון, שחרור מיני וזכויות אדם בצרפת. היא החלה במרץ עם קבוצה קטנה של פעילי שמאל וסטודנטים שפלשו לבניין של הנהלת אוניברסיטת נאנטר בפאריס והציגו דרישות לשינויים בשמרנות שאפיינה את הכללים באוניברסיטה.
בראש המהפכנים הצעירים עמד "דני האדום", צעיר יהודי ובן למשפחה שנמלטה ב-1933 עם עלית הנאצים. השלטונות הצרפתיים ידאגו בתוך ימים שתיאסר עליו הכניסה לצרפת, אבל זה לא יעזור לעצירת ההתרחשויות, שהפכו לכדור שלג.
עימות עם המשטרה רדף עימות והאוניברסיטה נסגרה. בינתיים הצטרפו לאות הזדהות סטודנטים מאוניברסיטת סורבון והמהומות התפשטו לרובע הלטיני כולו. מאות עצורים ומעל מאה פצועים הביאו גם להשבתת הסורבון. בימים הבאים הסטודנטים ישתלטו על הסורבון ויחלו לקרוא לה "האוניברסיטה של העם".
דומה שרק גיליוטינה חסרה שם. שוב ושוב החלו מהומות בערים נוספות ומאות פצועים נוספו למוחים. למאבק הצטרפו גם תלמידי תיכון מרחבי צרפת. כשגם איגודי העובדים המקצועיים הגדולים הצטרפו למאבק והשביתו את צרפת כולה, הפכו העימותים למאבק לאומי. הפגנה של מיליון איש, מסטודנטים ועד פועלים הבהירה שצרפת לא תחזור להיות כשהייתה ומספר השובתים יילך ויגדל עד שיגיע ל-10 מיליון פועלים וצרפת תושבת לחלוטין. צרפת הלכה לפי הקו ששירטטה אחת הכרזות שהונפו בהפגנות ובה נכתב "האושר שלך נקנה. גנוב אותו בחזרה!"
אבל בדיוק כמו שהחלה המהפכה, כך היא דעכה. זה קרה לאחר שאיגודי העובדים קיבלו מהממשלה העלאה של 7% בשכר הפועלים ושכר המינימום הועלה ב-30%.
הנשיא המבוגר דה גול, שלא יכל למהומות, יחזיק עוד שנה נוספת בשלטון. לאחר האירועים הוא הכריז על בחירות שבהן ניצח כהרגלו. העם הצרפתי הרי תמיד זכר לו תמיד את הנהגתו האמיצה נגד הנאצים. אבל סופו הפוליטי של המנהיג העייף והשמרן כבר היה על הקיר ובעקבות משאל-עם שבו לא התקבלה דעתו, הוא עזב את תפקידו והתפטר.
הנה סיפור המחאה של פריז 1968:
https://youtu.be/yxxvMZ_KoPA
צילומים של מהומות הסטודנטים בפאריס ב-1968:
https://youtu.be/YCtcD9CfMOI
תכנית חינוכית על מהומות הסטודנטים והמהפכה של 1968 (עברית):
https://youtu.be/VEui2VM5Oag?long=yes
ומתוך הפודקסט "שעה היסטורית" עם פרופסור הרסגור על אירועי מאי 1968 בצרפת (עברית):
https://youtu.be/fyRVI7nm4Y8?long=yes
תרבות הנגד (Counterculture) היא קבוצת אופוזיציה לתרבות השלטת. זהו מונח סוציולוגי שמתאר קבוצות חתרניות המחזיקות בערכים מנוגדים לערכים המקובלים בחברה.
תרבויות נגד שונות זוהו במהלך ההיסטוריה, ביניהן בקבוצות כמו ההיפים וילדי הפרחים בשנות ה-60 וה-70, תרבות הפאנק (Punk) של שנות ה-80, נערי הסווינג בגרמניה הנאצית ותרבות ההבי מטאל של השנים האחרונות ועוד.
ההיפים של שנות ה-60 למשל, דגלו ביציאה מוייטנאם, זכויות האדם, שוויון חברתי, התרת שימוש בסמים קלים וכדומה. הם גם פסלו את השיטה החומרנית של התרבות השלטת באמריקה וראו בה פגם חברתי. הדובר המוסיקלי שלהם, שהתנגד להיקרא כך, היה הזמר בוב דילן. עד היום הוא נוהג כתרבות נגד לאליטה, כפי שבא לידי ביטוי בבוז וההשפלה שהוא נוקט כלפי ועדת פרס הנובל, שהחליטה להעניק לו את הפרס החשוב.
הנה סרטון שקורא ל"שינוי מערכת ההפעלה" של העולם והחברה האנושית:
https://youtu.be/IC7aObYkPd4
ההיפים וילדים הפרחים של שנות ה-60 - תרבות הנגד הכי מפורסמת במאה האחרונה (עברית):
https://youtu.be/blO7AYCKJQ0?t=3m11s&end=5m40s
ההופעה החיצונית של תרבות הנגד לאורך השנים:
https://youtu.be/QnEcLFRus6w
"קולו של הדור" בוב דילן:
https://youtu.be/-s3r_zphxvE?t=22s
והקשר בין תרבות הנגד וההיפים של הסיקסטיז ובין מהפכת המידע, במחשב האישי והאינטרנט שיבואו מהם (עברית):
https://youtu.be/qhVJOdNsLjU
