שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי היה מלך הפסנתר ארול גארנר?
ודאי שמעתם פעם על פסנתרן הג'אז האופטימי והמחייך תמיד, המוצרט של פסנתר הג'אז, ארול גארנר (Erroll Garner). אם לא ואתם אוהבים ג'אז אז בטוח מזהים את "מיסטי" (Misty), הלחן המדהים שלו שהפך לבלדת הג'אז האהובה מכולן.
ארול גארנר (Erroll Garner) היה אחד מגדולי פסנתרני הג'אז האמריקאי, שנולד ב-15 ביוני 1921 בפיטסבורג שבפנסילבניה. הוא היה תופעה מוסיקלית יוצאת דופן שלמד את כל מה שידע על הפסנתר באופן טבעי, ללא שיעורים פורמליים ומבלי שלמד אי פעם לקרוא תווים.
גארנר גדל בבית מוסיקלי בהיל דיסטריקט בפיטסבורג. אביו ניגן על סקסופון וגיטרה, אמו שרה בכנסייה וניגנה על הפסנתר ואחיו הגדול לינטון גארנר (Linton Garner) היה פסנתרן ומעבד מוכשר. גארנר נולד יחד עם אחיו התאום ארנסט (Ernest), אך הוא זה שהפך לאגדה המוסיקלית.
הסיפור של גארנר מרתק כבר מהילדות. הוא התחיל לנגן בפסנתר בגיל 3, תוך שהוא מקשיב לשיעורים שניתנו לאחיו הגדולים ואז מתרגל לבד. הוא סיםר שכילד הוא קיבל בכל חייו 3 שיעורי פסנתר וזהו. זה קרה לאחר שהוא האזין וניגן למורה לפסנתר של אחיו הגדולים. כשהגיע תורו ללמוד הוא ניגן לה מיד את מה שניגנה בעבר והמורה הנדהמת לא לימדה אותו יותר. היא אמרה בפשטות שהוא לא זקוק למורה...
מכאן הוא פיתח את כישוריו באופן אוטודידקטי מוחלט, מה שהפך אותו לאחד הדוגמאות הבולטות ביותר לכישרון טבעי במוסיקה. כך יוצא שבגיל 7 ארול גארנר כבר מתחיל להופיע ברדיו KDKA בפיטסבורג כפסנתרן מקצועי, תופעה יוצאת דופן שהפליאה את כל המקשיבים.
הסגנון הייחודי של גארנר היה בלתי ניתן לחיקוי. הוא ניגן הכל על פי האוזן, לעולם לא אותו דבר פעמיים, כשהוא הופך להיות המייצג המושלם של אמנות הג'אז באלתורים והפרשנות. גארנר הצעיר מפתח טכניקה מיוחדת שנשמעה למאזיניו כאילו הוא מנגן על שלושה פסנתרים בו-זמנית.
אחת האנקדוטות המעניינות עליו היא שהוא מעולם לא השתמש בכסא רגיל בעת הנגינה. גארנר ישב על כסא נמוך מאוד, כמעט ספסל, שעליו ספר טלפונים עבה. כך הוא יצר זווית מיוחדת אל הפסנתר שעזרה לו לפתח את הסגנון הייחודי שלו. תופעה נוספת מעניינת הייתה הדרך שלו לספור זמן בזמן הנגינה - הוא תמיד זז עם הגוף ושמר על קצב באופן ויזואלי מאוד, מה שהפך את הופעותיו למרהיבות מבחינה חזותית.
גארנר כתב כמה מהקלאסיקות הגדולות של הג'אז, כאשר הידועה ביותר היא אכן "מיסטי" (Misty), שהוקלטה לראשונה ב-1956. האלבום החי שלו "קונצרט על יד הים" (Concert by the Sea) שיצא ב-1955 נמכר במיליון עותקים עד 1958, והפך אותו לאחד מאמני הג'אז הנמכרים ביותר.
גארנר נפטר ב-2 בינואר 1977 בלוס אנג'לס, והותיר אחריו מורשת מוסיקלית עצומה. הוא הוכיח שכישרון טבעי יכול לנצח כל חינוך פורמלי, ושהמוסיקה הטובה ביותר נוצרת כאשר הלב והאוזניים עובדים יחד בהרמוניה מושלמת.
#גאונותו
אז איך מי שמעולם לא למד נגינה, לא ידע תווים, אפילו לא לקרוא אותם, עם אפס ידע בתיאוריה של המוסיקה, בלי התייחסות כלשהי לסולמות ומי שסיפר שלא פעם הוא אפילו לא זכר את המנגינות של השירים שהקליט באלבומיו, כי הם הוקלטו על המקום, ברגע אחד, לא רק אילתורי סולו אלא מלודיות מובילות, כשהכל בטייק אחד בלבד - איך מוסיקאי כזה בכלל נוצר?
אגב, כשהוא שכח שירים או קטעים, כולל יצירות שלו עצמו, הוא נהג לקנות את התקליטים בביצועים של אחרים (כמו התזמורת של פרסי פיית' שהוא ידע שמקפיד תמיד על דיוק במלודיה). אחרי שקנה הוא האזין להם פעם אחת כדי לנגנם בסיבוב ההופעות הבא מהזיכרון, תוך התבססות על הלחן המדויק שהוא עצמו לא התאמץ לזכור.
ואיך מי שאפילו לנגניו בהרכב לא נהג לומר בהופעות מה הקטע הבא שהוא ינגן, אלא גרם להם להצטרף אליו אחרי שהוא החל לנגן. איך מי שמעולם לא הוציא מילה בהופעות ושעל התכניה שלו לפני כל הופעה או קונצרט לא הופיעו שמות של קטעים שהוא ינגן, כי הכל, כולל הכל, הוחלט על ידו ספונטנית, על המקום, תוך כדי המופע ובכל ערב קטעים אחרים - איך פרפורמר כזה מצליח להפוך לאגדה ולעשות את זה ברוגע ונינוחות שאין כמוהם בעולם הג'אז?
כי עם כל אלה ואולי בגללם הוא היה אחד הפסנתרנים היצירתיים, המקוריים והחדשניים בתולדות הג'אז. היו לו ידיים שריחפו מעל קלידי הפסנתר ביכולת פנומנלית של נגן וירטואוז ועשיר בהרמוניות מיידיות, בעל שמיעה מוסיקלית מדהימה, זיכרון מופלא ויכולת אדירה של מי שעושה אהבה עם הפסנתר.
ארול היה מוסיקאי מוחלט, מי שראה בעצמו "כוח טבע", שלט באופן מושלם במלודיה, בהרמוניה ובקצב - כשכל זה כשהוא מצויד רק בכישרון העצום שהוא תמיד אמר שבא לו בלידתו כ"מתת אל" ושימש אותו לאורך כל חייו.
מרתה, המנהלת האישית שלו, היא שעשתה את העבודה המדהימה של להניב לו את כל מה שהוא הרוויח מהאמנות שלו וזה הפך אותו לנגן ויוצר ג'אז נדיר שגם עושה את המוסיקה שהוא אוהב ובמקביל מרוויח מצוין וזוכה לכבוד שמגיע לגאון כמוהו וליכולת להיות הפסנתרן שמרוויח הכי הרבה מכל פסנתרן בתקופתו ובמקביל להשתולל עם המוסיקה שלו, להגשים חלומות ולעשות כרצונו, תוך שהוא זוכה למעמד של גאון פסנתר על-טבעי בחייו.
הגרוב, האנרגיה והשמחה הטהורה של ארול, כשניגן על הפסנתר שלו, יצרו סגנון שופע חום וקסם ייחודיים, סגנון סוער אבל רגוע, של מוסיקאי שהיה תופעה וממשיך לצבור מעריצים גם חצי מאה אחרי שהלך לעולמו, ממש כאילו ידיו נשארו כאן ועודן מרחפות מעל קלידי הפסנתר...
הנה סיפור חייו בקצרה:
https://youtu.be/ANspBtT7gDk
Misty של ארול גארנר:
https://youtu.be/P_tAU3GM9XI
מעט על ארול גארנר:
https://youtu.be/RxkiOKE1oIA
"I get a Kick out of you" שלו:
https://youtu.be/fPsxqXhIhrg
הביצוע שלו ל-"Laura" של דיוויד ראקסין:
https://youtu.be/sRA-WV01Ogk
עם ההרכב שלו "Shadow of your Smile":
https://youtu.be/_X9t6esQjdk
הופעה של גאון ולהקה שמבינה אותו באופן מוחלט:
https://youtu.be/tN0LPQPWgVM?long=yes
הרצאת וידאו על ארול גארנר שלא נזקק לביבופ כדי להסעיר בסווינג שלו:
https://youtu.be/0NfBVWERLOI?long=yes
ארול ולהקתו בהופעה בפריז ב-1973:
https://youtu.be/44NZZqD75KA?long=yes
מה גדולתו של ארט בלייקי?
ב-11 באוקטובר 1919 נולד בפיטסבורג ילד ששמו היה ארתור בלייקי (Arthur Blakey), מי שלימים יהיה ארט בלייקי ויהפוך לאחת מהדמויות המשפיעות ביותר בתולדות מוסיקת הג'אז.
אמו נפטרה כשהיה תינוק ואביו נטש את המשפחה. ארתור הצעיר גדל אצל חברת משפחה שהפכה לאם האומנת שלו. בנעוריו עבד במכרות פחם ובמפעלי פלדה, חוויה שעיצבה את דרכו. כבר בגיל 14 הוא החל להוביל להקת ריקודים משלו והמסע שלו למעמד של מוסיקאי אגדי החל.
הסיפור המפורסם על תחילת דרכו כמתופף מספר שבלייקי למעשה התחיל כפסנתרן, אך כשנכנס למועדון מסוים כדי לנגן, הורה לו בעל המועדון שהיה גנגסטר מזוין, לעבור לתופים כדי לאפשר לפסנתרן הצעיר ארול גארנר (Erroll Garner) לשבת ליד הכלי. בלייקי עצמו סיפר את הסיפור הזה בגרסאות שונות לאורך השנים, אך משהו אחד היה ברור - הג'אז הרוויח מתופף מבריק.
לימים בלייקי יהיה חלק מהמהפכה המוסיקלית של הביבופ (Bebop). זה היה בשנות ה-40, תחילה בלהקתו של בילי אקסטיין (Billy Eckstine) בשנים 1944-1947, בה שיתף פעולה עם ענקים כמו צ'רלי פארקר (Charlie Parker), דיזי גילספי (Dizzy Gillespie) ושרה ווהן (Sarah Vaughan).
אך התרומה האמיתית שלו לג'אז תגיע ב-1954, כשהוא מקים ביחד עם הפסנתרן הוראס סילבר (Horace Silver) את הלהקה המיתולוגית "ג'אז מסנג'רס" (Jazz Messengers). שנתיים אחר כך עוזב סילבר את הלהקה ובלייקי ממשיך להוביל את הג'אז מסנג'רס לבדו - עד יום מותו.
אבל הג'אז מסנג'רס לא הייתה סתם להקה, אלא סוג של אוניברסיטה למדעי הג'אז. היא הייתה למקום שבו יכשירו דורות של מוסיקאי ג'אז צעירים. בשלב מסוים כונתה הלהקה "The Hard Bop Academy" והיא הייתה לאחד המרכיבים המרכזיים שיעצבו את סגנון ה"הארד בופ" (hard bop) שהיה מעין התפתחות של הביבופ עם יותר אלמנטים בלוזיים ואנרגיה דוחפת.
רשימת מי שעברו דרך ה-Jazz Messengers נראית כמו ה"מי ומי" של הג'אז. יש שם מי שיהיו לימים ענקים, כמו הסקסופוניסט וויין שורטר (Wayne Shorter), פרדי האברד (Freddie Hubbard), לי מורגן (Lee Morgan), קית' ג'ארט (Keith Jarrett), ווינטון מרסאליס (Wynton Marsalis) ואחיו בראנפורד מרסאליס (Branford Marsalis), צ'יק קוריאה (Chick Corea) ועוד עשרות שמות נוספים.
בלייקי ידע לזהות כישרון צעיר, לטפח אותו ולתת לו במה להתבטא. ב-1954, כשהציג את הלהקה החדשה במועדון בירדלנד (Birdland) בניו יורק, הוא אמר משפט שהפך למפורסם: "יס, סיר, אני הולך להישאר עם הצעירים - וכשאלה יזדקנו, אני אביא צעירים יותר. זה שומר על המוח פעיל". הוא היה לא רק תופף מבריק אלא גם מורה ומנטור נדיב.
הסגנון שלו בתיפוף היה ייחודי ומזוהה מיד - נגינה אנרגטית, משתמשת בהרבה תופי טום (tom-toms), עם דגש על פוליריתמים אפריקאיים מורכבים.
המתופף האגדי מקס רואץ' (Max Roach) אמר עליו: "ארט היה מקורי. הוא המתופף היחיד שאני מזהה את הטיימינג שלו מיד. נהגנו לקרוא לו Thunder (רעם)". הוא לא היה המתופף הטכני ביותר, אך היה המתופף עם ההילה הכי חזקה. כל תיפוף שלו הרגיש כמו סיפור שמסופר בקצב. חבריו המוסיקאים כינו אותו "Bu", כינוי חיבה שנגזר מהשם המוסלמי שלו.
כי בשנות ה-40 המאוחרות בלייקי נסע לאפריקה, טיול שהשפיע עליו עמוקות. שם הוא אימץ את האסלאם ולקח לעצמו את השם עבדאללה אבן בוחיינה (Abdullah Ibn Buhaina), אך המעריצים המשיכו לקרוא לו בשם הבמה שלו. חלק ממקור ההשראה למוסיקה שלו הגיע מאותם טיולים, שם למד על השורשים האפריקאיים של המוסיקה האפרו-אמריקאית.
החשיבות של בלייקי לא נמדדת רק במספר האלבומים שהקליט, אם כי היו כאלה מאות. החשיבות האמיתית היא בכך שהוא שמר על הג'אז חי ורלוונטי, במשך עשרות שנים, תוך שהוא מעביר את המסורת הזו הלאה בצורה אורגנית וטבעית.
כשהוא הלך לעולמו מסרטן ריאות ב-16 באוקטובר 1990, הוא היה בן 71. הג'אז איבד אחד ממוריו הגדולים ביותר. ארט בלייקי המשיך לנגן עם הלהקה עד ימיו האחרונים, כשחזר מסיבוב הופעות ביפן וחשב שהוא חולה בדלקת ריאות.
עד היום, כל תופף ג'אז שמכבד את עצמו מכיר את הסאונד של ארט בלייקי. האנרגיה, הדחיפה (swing), הרוח - כל אלה הם המורשת החיה שלו וסימן ההיכר שהותיר אחריו.
הנה סיפורו של ארט בלייקי:
https://youtu.be/fbWF6I6Gw74
על סגנון ההארד בופ:
https://youtu.be/xFPZItp5NeI
בלייקי בתופים ב"לילה בטוניסיה" עם הג'אז מסנג'רס:
https://youtu.be/CxfmBqT7uoU?long=yes
סרטון תיעודי עם סיפורו המלא של בלייקי:
https://youtu.be/1Rw8BbG_wKU?long=yes
ובהופעה חיה עם הג'אז מסנג'רס:
https://youtu.be/uKOoxgI_xfQ?long=yes
ארול גארנר
ודאי שמעתם פעם על פסנתרן הג'אז האופטימי והמחייך תמיד, המוצרט של פסנתר הג'אז, ארול גארנר (Erroll Garner). אם לא ואתם אוהבים ג'אז אז בטוח מזהים את "מיסטי" (Misty), הלחן המדהים שלו שהפך לבלדת הג'אז האהובה מכולן.
ארול גארנר (Erroll Garner) היה אחד מגדולי פסנתרני הג'אז האמריקאי, שנולד ב-15 ביוני 1921 בפיטסבורג שבפנסילבניה. הוא היה תופעה מוסיקלית יוצאת דופן שלמד את כל מה שידע על הפסנתר באופן טבעי, ללא שיעורים פורמליים ומבלי שלמד אי פעם לקרוא תווים.
גארנר גדל בבית מוסיקלי בהיל דיסטריקט בפיטסבורג. אביו ניגן על סקסופון וגיטרה, אמו שרה בכנסייה וניגנה על הפסנתר ואחיו הגדול לינטון גארנר (Linton Garner) היה פסנתרן ומעבד מוכשר. גארנר נולד יחד עם אחיו התאום ארנסט (Ernest), אך הוא זה שהפך לאגדה המוסיקלית.
הסיפור של גארנר מרתק כבר מהילדות. הוא התחיל לנגן בפסנתר בגיל 3, תוך שהוא מקשיב לשיעורים שניתנו לאחיו הגדולים ואז מתרגל לבד. הוא סיםר שכילד הוא קיבל בכל חייו 3 שיעורי פסנתר וזהו. זה קרה לאחר שהוא האזין וניגן למורה לפסנתר של אחיו הגדולים. כשהגיע תורו ללמוד הוא ניגן לה מיד את מה שניגנה בעבר והמורה הנדהמת לא לימדה אותו יותר. היא אמרה בפשטות שהוא לא זקוק למורה...
מכאן הוא פיתח את כישוריו באופן אוטודידקטי מוחלט, מה שהפך אותו לאחד הדוגמאות הבולטות ביותר לכישרון טבעי במוסיקה. כך יוצא שבגיל 7 ארול גארנר כבר מתחיל להופיע ברדיו KDKA בפיטסבורג כפסנתרן מקצועי, תופעה יוצאת דופן שהפליאה את כל המקשיבים.
הסגנון הייחודי של גארנר היה בלתי ניתן לחיקוי. הוא ניגן הכל על פי האוזן, לעולם לא אותו דבר פעמיים, כשהוא הופך להיות המייצג המושלם של אמנות הג'אז באלתורים והפרשנות. גארנר הצעיר מפתח טכניקה מיוחדת שנשמעה למאזיניו כאילו הוא מנגן על שלושה פסנתרים בו-זמנית.
אחת האנקדוטות המעניינות עליו היא שהוא מעולם לא השתמש בכסא רגיל בעת הנגינה. גארנר ישב על כסא נמוך מאוד, כמעט ספסל, שעליו ספר טלפונים עבה. כך הוא יצר זווית מיוחדת אל הפסנתר שעזרה לו לפתח את הסגנון הייחודי שלו. תופעה נוספת מעניינת הייתה הדרך שלו לספור זמן בזמן הנגינה - הוא תמיד זז עם הגוף ושמר על קצב באופן ויזואלי מאוד, מה שהפך את הופעותיו למרהיבות מבחינה חזותית.
גארנר כתב כמה מהקלאסיקות הגדולות של הג'אז, כאשר הידועה ביותר היא אכן "מיסטי" (Misty), שהוקלטה לראשונה ב-1956. האלבום החי שלו "קונצרט על יד הים" (Concert by the Sea) שיצא ב-1955 נמכר במיליון עותקים עד 1958, והפך אותו לאחד מאמני הג'אז הנמכרים ביותר.
גארנר נפטר ב-2 בינואר 1977 בלוס אנג'לס, והותיר אחריו מורשת מוסיקלית עצומה. הוא הוכיח שכישרון טבעי יכול לנצח כל חינוך פורמלי, ושהמוסיקה הטובה ביותר נוצרת כאשר הלב והאוזניים עובדים יחד בהרמוניה מושלמת.
#גאונותו
אז איך מי שמעולם לא למד נגינה, לא ידע תווים, אפילו לא לקרוא אותם, עם אפס ידע בתיאוריה של המוסיקה, בלי התייחסות כלשהי לסולמות ומי שסיפר שלא פעם הוא אפילו לא זכר את המנגינות של השירים שהקליט באלבומיו, כי הם הוקלטו על המקום, ברגע אחד, לא רק אילתורי סולו אלא מלודיות מובילות, כשהכל בטייק אחד בלבד - איך מוסיקאי כזה בכלל נוצר?
אגב, כשהוא שכח שירים או קטעים, כולל יצירות שלו עצמו, הוא נהג לקנות את התקליטים בביצועים של אחרים (כמו התזמורת של פרסי פיית' שהוא ידע שמקפיד תמיד על דיוק במלודיה). אחרי שקנה הוא האזין להם פעם אחת כדי לנגנם בסיבוב ההופעות הבא מהזיכרון, תוך התבססות על הלחן המדויק שהוא עצמו לא התאמץ לזכור.
ואיך מי שאפילו לנגניו בהרכב לא נהג לומר בהופעות מה הקטע הבא שהוא ינגן, אלא גרם להם להצטרף אליו אחרי שהוא החל לנגן. איך מי שמעולם לא הוציא מילה בהופעות ושעל התכניה שלו לפני כל הופעה או קונצרט לא הופיעו שמות של קטעים שהוא ינגן, כי הכל, כולל הכל, הוחלט על ידו ספונטנית, על המקום, תוך כדי המופע ובכל ערב קטעים אחרים - איך פרפורמר כזה מצליח להפוך לאגדה ולעשות את זה ברוגע ונינוחות שאין כמוהם בעולם הג'אז?
כי עם כל אלה ואולי בגללם הוא היה אחד הפסנתרנים היצירתיים, המקוריים והחדשניים בתולדות הג'אז. היו לו ידיים שריחפו מעל קלידי הפסנתר ביכולת פנומנלית של נגן וירטואוז ועשיר בהרמוניות מיידיות, בעל שמיעה מוסיקלית מדהימה, זיכרון מופלא ויכולת אדירה של מי שעושה אהבה עם הפסנתר.
ארול היה מוסיקאי מוחלט, מי שראה בעצמו "כוח טבע", שלט באופן מושלם במלודיה, בהרמוניה ובקצב - כשכל זה כשהוא מצויד רק בכישרון העצום שהוא תמיד אמר שבא לו בלידתו כ"מתת אל" ושימש אותו לאורך כל חייו.
מרתה, המנהלת האישית שלו, היא שעשתה את העבודה המדהימה של להניב לו את כל מה שהוא הרוויח מהאמנות שלו וזה הפך אותו לנגן ויוצר ג'אז נדיר שגם עושה את המוסיקה שהוא אוהב ובמקביל מרוויח מצוין וזוכה לכבוד שמגיע לגאון כמוהו וליכולת להיות הפסנתרן שמרוויח הכי הרבה מכל פסנתרן בתקופתו ובמקביל להשתולל עם המוסיקה שלו, להגשים חלומות ולעשות כרצונו, תוך שהוא זוכה למעמד של גאון פסנתר על-טבעי בחייו.
הגרוב, האנרגיה והשמחה הטהורה של ארול, כשניגן על הפסנתר שלו, יצרו סגנון שופע חום וקסם ייחודיים, סגנון סוער אבל רגוע, של מוסיקאי שהיה תופעה וממשיך לצבור מעריצים גם חצי מאה אחרי שהלך לעולמו, ממש כאילו ידיו נשארו כאן ועודן מרחפות מעל קלידי הפסנתר...
הנה סיפור חייו בקצרה:
https://youtu.be/ANspBtT7gDk
Misty של ארול גארנר:
https://youtu.be/P_tAU3GM9XI
מעט על ארול גארנר:
https://youtu.be/RxkiOKE1oIA
"I get a Kick out of you" שלו:
https://youtu.be/fPsxqXhIhrg
הביצוע שלו ל-"Laura" של דיוויד ראקסין:
https://youtu.be/sRA-WV01Ogk
עם ההרכב שלו "Shadow of your Smile":
https://youtu.be/_X9t6esQjdk
הופעה של גאון ולהקה שמבינה אותו באופן מוחלט:
https://youtu.be/tN0LPQPWgVM?long=yes
הרצאת וידאו על ארול גארנר שלא נזקק לביבופ כדי להסעיר בסווינג שלו:
https://youtu.be/0NfBVWERLOI?long=yes
ארול ולהקתו בהופעה בפריז ב-1973:
https://youtu.be/44NZZqD75KA?long=yes
ב-11 באוקטובר 1919 נולד בפיטסבורג ילד ששמו היה ארתור בלייקי (Arthur Blakey), מי שלימים יהיה ארט בלייקי ויהפוך לאחת מהדמויות המשפיעות ביותר בתולדות מוסיקת הג'אז.
אמו נפטרה כשהיה תינוק ואביו נטש את המשפחה. ארתור הצעיר גדל אצל חברת משפחה שהפכה לאם האומנת שלו. בנעוריו עבד במכרות פחם ובמפעלי פלדה, חוויה שעיצבה את דרכו. כבר בגיל 14 הוא החל להוביל להקת ריקודים משלו והמסע שלו למעמד של מוסיקאי אגדי החל.
הסיפור המפורסם על תחילת דרכו כמתופף מספר שבלייקי למעשה התחיל כפסנתרן, אך כשנכנס למועדון מסוים כדי לנגן, הורה לו בעל המועדון שהיה גנגסטר מזוין, לעבור לתופים כדי לאפשר לפסנתרן הצעיר ארול גארנר (Erroll Garner) לשבת ליד הכלי. בלייקי עצמו סיפר את הסיפור הזה בגרסאות שונות לאורך השנים, אך משהו אחד היה ברור - הג'אז הרוויח מתופף מבריק.
לימים בלייקי יהיה חלק מהמהפכה המוסיקלית של הביבופ (Bebop). זה היה בשנות ה-40, תחילה בלהקתו של בילי אקסטיין (Billy Eckstine) בשנים 1944-1947, בה שיתף פעולה עם ענקים כמו צ'רלי פארקר (Charlie Parker), דיזי גילספי (Dizzy Gillespie) ושרה ווהן (Sarah Vaughan).
אך התרומה האמיתית שלו לג'אז תגיע ב-1954, כשהוא מקים ביחד עם הפסנתרן הוראס סילבר (Horace Silver) את הלהקה המיתולוגית "ג'אז מסנג'רס" (Jazz Messengers). שנתיים אחר כך עוזב סילבר את הלהקה ובלייקי ממשיך להוביל את הג'אז מסנג'רס לבדו - עד יום מותו.
אבל הג'אז מסנג'רס לא הייתה סתם להקה, אלא סוג של אוניברסיטה למדעי הג'אז. היא הייתה למקום שבו יכשירו דורות של מוסיקאי ג'אז צעירים. בשלב מסוים כונתה הלהקה "The Hard Bop Academy" והיא הייתה לאחד המרכיבים המרכזיים שיעצבו את סגנון ה"הארד בופ" (hard bop) שהיה מעין התפתחות של הביבופ עם יותר אלמנטים בלוזיים ואנרגיה דוחפת.
רשימת מי שעברו דרך ה-Jazz Messengers נראית כמו ה"מי ומי" של הג'אז. יש שם מי שיהיו לימים ענקים, כמו הסקסופוניסט וויין שורטר (Wayne Shorter), פרדי האברד (Freddie Hubbard), לי מורגן (Lee Morgan), קית' ג'ארט (Keith Jarrett), ווינטון מרסאליס (Wynton Marsalis) ואחיו בראנפורד מרסאליס (Branford Marsalis), צ'יק קוריאה (Chick Corea) ועוד עשרות שמות נוספים.
בלייקי ידע לזהות כישרון צעיר, לטפח אותו ולתת לו במה להתבטא. ב-1954, כשהציג את הלהקה החדשה במועדון בירדלנד (Birdland) בניו יורק, הוא אמר משפט שהפך למפורסם: "יס, סיר, אני הולך להישאר עם הצעירים - וכשאלה יזדקנו, אני אביא צעירים יותר. זה שומר על המוח פעיל". הוא היה לא רק תופף מבריק אלא גם מורה ומנטור נדיב.
הסגנון שלו בתיפוף היה ייחודי ומזוהה מיד - נגינה אנרגטית, משתמשת בהרבה תופי טום (tom-toms), עם דגש על פוליריתמים אפריקאיים מורכבים.
המתופף האגדי מקס רואץ' (Max Roach) אמר עליו: "ארט היה מקורי. הוא המתופף היחיד שאני מזהה את הטיימינג שלו מיד. נהגנו לקרוא לו Thunder (רעם)". הוא לא היה המתופף הטכני ביותר, אך היה המתופף עם ההילה הכי חזקה. כל תיפוף שלו הרגיש כמו סיפור שמסופר בקצב. חבריו המוסיקאים כינו אותו "Bu", כינוי חיבה שנגזר מהשם המוסלמי שלו.
כי בשנות ה-40 המאוחרות בלייקי נסע לאפריקה, טיול שהשפיע עליו עמוקות. שם הוא אימץ את האסלאם ולקח לעצמו את השם עבדאללה אבן בוחיינה (Abdullah Ibn Buhaina), אך המעריצים המשיכו לקרוא לו בשם הבמה שלו. חלק ממקור ההשראה למוסיקה שלו הגיע מאותם טיולים, שם למד על השורשים האפריקאיים של המוסיקה האפרו-אמריקאית.
החשיבות של בלייקי לא נמדדת רק במספר האלבומים שהקליט, אם כי היו כאלה מאות. החשיבות האמיתית היא בכך שהוא שמר על הג'אז חי ורלוונטי, במשך עשרות שנים, תוך שהוא מעביר את המסורת הזו הלאה בצורה אורגנית וטבעית.
כשהוא הלך לעולמו מסרטן ריאות ב-16 באוקטובר 1990, הוא היה בן 71. הג'אז איבד אחד ממוריו הגדולים ביותר. ארט בלייקי המשיך לנגן עם הלהקה עד ימיו האחרונים, כשחזר מסיבוב הופעות ביפן וחשב שהוא חולה בדלקת ריאות.
עד היום, כל תופף ג'אז שמכבד את עצמו מכיר את הסאונד של ארט בלייקי. האנרגיה, הדחיפה (swing), הרוח - כל אלה הם המורשת החיה שלו וסימן ההיכר שהותיר אחריו.
הנה סיפורו של ארט בלייקי:
https://youtu.be/fbWF6I6Gw74
על סגנון ההארד בופ:
https://youtu.be/xFPZItp5NeI
בלייקי בתופים ב"לילה בטוניסיה" עם הג'אז מסנג'רס:
https://youtu.be/CxfmBqT7uoU?long=yes
סרטון תיעודי עם סיפורו המלא של בלייקי:
https://youtu.be/1Rw8BbG_wKU?long=yes
ובהופעה חיה עם הג'אז מסנג'רס:
https://youtu.be/uKOoxgI_xfQ?long=yes
