חזייה (Bra) היא פריט הלבשה תחתונה, המשמש נשים כר אלפי שנים, לכיסוי ולתמיכה בחזה שלהן, בשדיים.

כבר אלפי שנים שהחזייה נחשבת לאחד הסימנים המצביעים על הבגרות המינית של נערה והפיכתה מילדה ונערה צעירה לאישה, בוגרת יותר ונשית.

אך סיפורה ההיסטורי של החזייה הוא קצת יותר מתולדותיו והתפתחותו של פריט לבוש כלשהו - מדובר במסע שעסק בחיבור בין תפיסת גופן של נשים, השחרור והחירות שלהן והתפתחות הטכנולוגיה וההנדסה של המוצר הזה. החזייה היא המצאה מתפתחת ששולבה ובאופן מסוים גם תרמה למהפכה חברתית שהשתרעה על פני מאות שנים.

אבל נתחיל בימי קדם. עוד במהלך העידן המינואי, בסביבות המאה ה-7 לפני הספירה, נדרשו אתלטיות לחזייה פשוטה. פריטים שדומים לחזייה או ביקיני של ימינו נמצאו אצל נשים כאלה אז.

הצורך לתת תמיכה בחזה הנשי התעורר עוד יותר בימי האמפריה הרומית. בתקופה הרומית ארזו נשים את החזה שלהן בתוך חזיות פשוטות, עשויות מבד רפוי שנכרך וכיסה את חזן. מאז ועד ימינו עברה החזייה הנשית שלל שינויים ושכלולים.

גם באופנה היא שינתה והשתנתה לא מעט. היו זמנים שהיא הושמה כדי להרים את החזה. בימים אחרים היא לחצה והצמידה את החזה לגוף. לפעמים הפטמות הוסתרו באדיקות ולעתים דווקא הובלטו - החזייה נעה מעיצוב פרקטי ושימושי, כמו לעזור לספורטאיות ועד עיצובים שהם לחלוטין אינם פרקטיים ורק אסתטיים ואופנתיים.

ההיסטוריה המרתקת של החזייה ממשיכה בתקופת הרנסאנס והבארוק, כשגופן של נשים היה כבול במחוכים נוקשים, שנקראו קורסטים ולעתים תחתוניות. זה היה החל מהמאה ה-16, כשהחל המחוך לככב אצל הנשים האמידות. הן סבלו ממחוכים שהרימו את החזה כלפי מעלה ובמקביל גם לחץ בכוח את איבריהן הפנימיים, בכדי ליצור להן באזור המותניים גזרה צרה במיוחד.

המחוך היה הרבה יותר מאשר פריט לבוש. הוא היה מכשיר שליטה חברתי מובהק, מעשה הנדסה מורכב שנעשה בשילוב של עץ, מתכת ועור וייצג מודל גוף קיצוני.

כל מחוך בתורו עיצב מחדש את הגוף הנשי ועשה זאת בצורה מלאכותית וכואבת. מעצבי האופנה האירופיים הפכו אותו וראו בו סמל מעמדי ברור. ככל שהמחוך היה צר יותר, כך עלה מעמדה החברתי של האישה שנכבלה בתוכו.

מעצבי בגדים, לקראת סוף המאה ה-19, החלו לחפש חלופות למחוכים. היו שניסו לפצל את המחוך לחלקים: בצד פריט מעוצב למותן התחתונה, היו שיצרו התקן שתמך בשדיים מאזור הכתף.

הייתה זו מארי פלפס ג'ייקוב (Mary Phelps Jacob), שחוללה בשנת 1913 מהפכה. באירוע נשף בניו יורק, היא גילתה שהמחוך המסורתי מגביל את תנועתה. בעזרת יצירתיות והעזה, היא תפרה מטפחות משי ותחרה לכדי פריט לבוש חדשני שהעניק לנשים חופש תנועה וגמישות.

מלחמות העולם שינו את תפיסת החזייה מקצה לקצה. נשים שנכנסו לתעשייה זקוקות היו לפריט לבוש פונקציונלי ויעיל. חברות כמו "Playtex" ו"Maidenform" פיתחו חזיות שהתאימו למגוון גופניות ותמכו בתנועה החופשית.

בשנות החמישים והשישים, המעצבים החלו לשחרר את החזייה מכבליה המסורתיים. הופעתם של חומרים סינטטיים כמו לייקרה ונאילון אפשרה יצירת חזיות נוחות וגמישות יותר.

השיא המהפכני הגיע בשנות השבעים. תנועת השחרור הנשית הפכה את החזייה לסמל מורכב של מאבק חברתי. פעילות פמיניסטיות ערכו מחאות סמליות בהן שרפו חזיות בציבור, כמחווה נגד מה שנתפס כסמל דיכוי.

בשנות השמונים והתשעים, תעשיית החזיות עברה מהפכה טכנולוגית. מעצבים החלו לפתח חזיות שמשלבות טכנולוגיות מתקדמות - מחומרים חכמים ועד לחיישנים שמודדים נוחות.

היום, עולם החזיות הוא מרחב של חדשנות, כבוד לגוף האנושי ובחירה אישית. מעצבים מבינים שכל גוף הוא ייחודי, וכל אישה ראויה לנוחות, תמיכה ויופי.

בעידן המודרני, החזייה נחשבת לאחד הבגדים המורכבים ביותר לייצור, בין השאר בשל הקושי לייצר חזיות מוצלחות במידות גדולות. החזייה מצאה מקומות חדשים ומרתקים. יש כיום חזיות שמרימות ומעצבות את מראה החזה, מעניקות לו מראה מרשים ומחמיא ומותאמות לכל גודל וצורה.

בעולם הספורט הפכה הגוזייה (Sports Bra) לאבן דרך של ממש ולא רק לשימוש ספורטאיות ונשים במכון הכושר. עבור צעירות בגיל ההתבגרות, הגוזייה אינה רק פריט לבוש אלא כלי תומך ומגן. במהלך פעילות ספורטיבית היא מספקת תמיכה פיזית, מונעת כאבים ודלקות ומסייעת בשמירה על בריאות השד בגיל צעיר.

ייצור של חזיות ומכירתן הפך בכיום לתעשייה עולמית של מיליארדי דולרים. שולטים בה כיום תאגידים בינלאומיים גדולים.

מסעה של החזייה ממחיש עד כמה חדשנות קטנה יכולה לחולל שינוי תרבותי עצום. מפריט לבוש צנוע, היא הפכה במאה האחרונה לסמל של מהפכה חברתית ונשית. בצד זה, לא חסרות משמעויות פוליטיות ותרבותיות המעיבות לא פעם על החזייה והמטרה הפרקטית והשימושית שאותה היא ממלאת, מאז ומתמיד.


כך הומצאה החזייה (מתורגם):

https://youtu.be/8PWca6-fvec


הדגמה והסבר על שילוב של חזיות בתוך בגדים:

https://youtu.be/_VW_cTmz54c