שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
למה אסרו לפרסם את טין טין אחרי מלחמת העולם השנייה?
טין טין (Tintin) הוא אולי גיבור הקומיקס המפורסם ביותר שנוצר באירופה וללא ספק כוכב הקומיקס הבלגי המוכר ביותר בעולם.
טינטין, או כמו שהוגים זאת בצרפתית "טֶנְטֶן", הוא גיבור סדרת ספרי קומיקס וסרטי הנפשה שיצר מאייר בלגי, ששמו האמיתי ז'ורז רמי ושם העט שלו הוא ארז'ה (1907-1983). ארז'ה, היוצר של טינטין, נחשב בימינו לאחד האמנים המוערכים ביותר בתחום הקומיקס.
לא כולם יודעים שעל טין טין, מדמויות הקומיקס האגדיות מתוצרת בלגיה, נעשו 12 סרטי קולנוע של טין טין והוא גם נחשב לגיבור של סרטים מצוירים.
הנה טין טין והתחייה שלו:
https://youtu.be/n6P6ijAZMlU
ומוזיאון הקומיקס בבריסל והטענות על גזענות:
https://youtu.be/qjTgITLRG50
גם כאן הוא מככב כדמות שמייצגת תרבות גזענית וקולוניאליסטית:
https://youtu.be/TQeBP8Si_XM
וכתבה על היוצר של טינטין ועוד דמויות מצוירות שלו:
https://youtu.be/4u27KWejEIA?long=yes?t=5m30s
מי היה אמן הסוריאליזם רנה מגריט?
מיהו הילד המשתין של בלגיה?
נתחיל ונאמר שהילד המשתין אינו ילד אמיתי. על אף שנולד מאגדה, מאז המאה ה-17 הפך הפסל של הילד המשתין, "המאנקן פיס", פסל גס ולא מנומס ככל שאולי נראה, לסמלה של בריסל בירת בלגיה. הוא כל כך ידוע בעולם שהבלגים הפכו אותו לסמלה של העיר. הם גם נוהגים מעת לעת להלבישו בבגדים שיסתירו מעט את מה שלא נראה אולי צנוע מספיק..
האגדה מספרת שלפני הרבה שנים היו מכשפות. אחת המכשפות גרמה לשרפה. הילד השתין כדי לכבות את השרפה והמכשפה הכועסת הפכה אותו לאבן.. ואגב, הבלגים שכפלו את הילד הזה לכמה ערים נוספות בבלגיה.
הנה סרטון על פסל המאנקן פיס שבעיר בריסל:
http://youtu.be/OCE8HezwqP4
התלבושת לדוגמה של המנקן פיס:
https://youtu.be/pm0PTdAJCE4
ומתיחה שנעשתה עם אחד העותקים של הילד המשתין:
מהו בית הקברות למכוניות של שאטילון?
בכל העולם אפשר לראות אותן לא פעם, במצבורי ענק של מכוניות ישנות הממתינות לגריטה ולהפיכתם למתכת ממוחזרת.
אבל בית הקברות שנמצא ביער הסמוך בסמוך לשאטילון, שבבלגיה (Chatillon Car Graveyard), הוא משהו מיוחד. בית הקברות הגדול הזה למכוניות נולד בסוף מלחמת העולם השנייה.
זה קרה כשחיילים אמריקאים רבים מצאו עצמם לאחר המלחמה, כשהם בעליהם הגאים של כלי רכב אירופאים. החיילים שהיו מיועדים לשוב לארצות הברית, העבירו מאחד לשני את הסוד על מקום ביער שבו הם מחביאים את המכוניות שלהם. כוונתם של רבים הייתה לשוב לאירופה לאחר גמר שירותם ולהשתקע בה. חלקם כבר אחז בבנות זוג מקומיות והם התכוונו להקים משפחות ולחיות ביבשת האירופית.
וכך יצא שקרחת היער התמלאה במכוניות שבעליהן מתכוונים לשוב ולאסוף אותן בהמשך. אבל תכניות לחוד והחיים לחוד. חלק גדול מאותם חיילים מעולם לא שבו לאירופה. היער המשיך לשמור על המכוניות, שמצידן הלכו והחלידו והפכו לשלדים חומים ועתירי קורוזיה.
בשלב מסוים צרפו המקומיים לאתר מכוניות נוספות ששבקו חיים. בהמשך נסגר האתר ופונו ממנו מרבית המכוניות, מסיבות סביבתיות. כיום אין כניסה אליו. רק תמונות השלדים המחלידים מספרות שפעם היו כאן כלי רכב עם אוהבים צעירים ומלאי תכניות...
הנה הסיפור של בית הקברות למכוניות בשאטילון:
https://youtu.be/sV0556QPpnY
ביקור במקום:
https://youtu.be/1RnYQBHTaQk
המון תמונות חזקות:
https://youtu.be/OZbWtUe5B3Q?t=4m31s&end=4m57s
וסיפור הפינוי בשנים האחרונות:
https://youtu.be/GYi82lurSLo?t=1m35s&end=1m52s
מה גרם לתבוסה של נפוליאון בקרב ווטרלו?
קרב ווטרלו היה הקרב האחרון של נפוליאון בונפרטה. זה אחד הקרבות הקשים והעקובים מדם באותה תקופה, עם מעל 50 אלף הרוגים. האם יחזור נפוליאון להביא את צרפת לימיה הגדולים באירופה?
קרב ווטרלו הוא קרב היסטורי, שבו נחל המצביא הצרפתי נפוליאון תבוסה מוחצת וסופית, לאחר שנמלט מכלאו באי אלבה והקים מחדש את שלטונו בצרפת, שלטון שהחזיק מאה ימים, עד לקרב ולתבוסה הזו.
הסיפור מתחיל כשחזר נפוליאון לשלטון מהאי אלבה. הוא שב לפקד על כוחות הצבא הצרפתי ומחליט לצאת למערכה שבה ינחית מכה ניצחת על אויביו, שחששו ממנו וסרבו להשלים עם שובו לשלטון. אלה גיבשו נגדו ברית של מעצמות אירופה. אחרי שני קרבות מוקדמים שבהם ניצח אותם, אך הפסיד כוחות חשובים, ההכרעה הגיעה בקרב ווטרלו.
הקרב בווטרלו נערך בין כוחות צבא נפוליאון הצרפתי, בפיקודו של נפוליאון בונפרטה, לחלק מכוחות הקואליציה הגדולה שהוקמה נגדו - צבא הקואליציה האנטי-נפוליאונית בקרב ווטרלו.
הקואליציה האנטי-נפוליאונית, בפיקודו העליון של הדוכס מוולינגטון, כללה את האנגלים והפרוסים (הגרמנים). הכוחות האוסטרים והרוסים היו עדיין רחוקים מהזירה ולא הגיעו בזמן כדי להשתתף בתחילת הקרב.
במהלך הקרב התגלה דווקא וולינגטון האנגלי כטקטיקן מעולה. הוא בחר מיקום מצוין לקרב, עם מחסה לחייליו היורים וחומה לחיסול המטפסים הצרפתים, הוא ניצל את מזג האוויר, שיצר בוץ שהיקשה על הצרפתים את הכיבוש וניצל בתבונה את הכוחות שעמדו לרשותו, תוך שהוא בולם את נפוליאון בנקודות החלשות שלו.
גם הפרוסים שהובסו קודם לכן בקרב אחר, התגברו על יצר ההישרדות ולא ברחו, אלא הגיעו, גם אם מעט מאוחר, לקרב ווטרלו וסייעו לאנגלים לנצח את נפוליאון.
בתום יום הקרב, ב-18 ביוני 1815, הובס נפוליאון בקרב האחרון שלו, קרב ווטרלו שבבלגיה. הוא ברח משדה הקרב ומלחמותיו באירופה הסתיימו. זה היה הקץ הסופי לקיסרות הצבאית, האלימה והמרשימה שהקים, הפסיד והקים בחזרה. מעתה ועד מותו הוא ייכלא באי המרוחק סנט הלנה ולא יאיים יותר על אירופה.
הנה יום השנה ה-200 לקרב התבוסה הסופי של נפוליאון בונפרטה (עברית):
https://youtu.be/-0_2GpfyMPU?t=2
סרטון מפורט על מהלכי קרב ווטרלו המפורסם:
https://youtu.be/nDZGL1xsqzs
אנימציית מהלכי הקרב הטקטיים:
https://youtu.be/fhuPbXJ9wVc
שחזור קרב ווטרלו בשנת 2015:
https://youtu.be/WrEJMOBBR9g
השיר "ווטרלו" שאיתו כבשה להקת אבבא השוודית את העולם:
https://youtu.be/Sj_9CiNkkn4
סרט תיעודי על הקרב המפורסם של ווטרלו:
https://youtu.be/RsLpS4atvLc?long=yes
וקרב ווטרלו במציאות מדומה:
https://youtu.be/Bj1aVW3LuVo?qr=yes
איפה נולד הצ'יפס?
איך מכינים את הוופל הבלגי?
מבין הקינוחים בעולם, רבים תופסים את הוופל הבלגי (Belgian waffles) כאחד מקינוחי השחיתות האלה שהבלגים חוגגים. אבל האמת שבבלגיה איש אינו קורא לוופלים הללו בלגיים. הם קוראים לסוגי וסגנונות הכנת הוופלים שלהם בשמות ערים, כמו "ופל בריסל" ו"ופל לייז'".
כללית, ופל בלגי הוא ופל שעשוי מתערובת אפויה, של ריבועים גדולים ועמוקים שהותפחו על ידי סודה לשתייה. מעליו נוהגים להוסיף בעולם קצפת או גלידת וניל, פירות רכים, סירופ שוקולד, תותים וכדומה.
לראשונה נחשף העולם לוופל הבלגי בתערוכה העולמית של בריסל, בשנת 1958. האמריקאים שיהפכו אותו לכזה להיט, הכירו אותו ב-1962, ביריד שנערך בסיאטל. שם לראשונה הוגש ופל בלגי כקינוח, כשעליו כדורי גלידה ותותים.
הוופל הבלגי צבר פופולריות נוספת לאחר שהוצג ביריד העולמי בניו יורק בשנת 1964 בפארק פלאשינג מדוז. היזם שהביא אותו ליריד בניו-יורק, מהגר בשם ורמרש, הוא ששינה את שמו של הקינוח מ"וופל בריסל" ל"וופל בלגי". ורמרש מכר את הוופל ביריד בניו יורק עם קצפת ותותים, במחיר של דולר אחד והוא הפך להיט ענק. מניו יורק הוא התפשט לכל ארצות הברית ומשם למדינות רבות בעולם, בשמו החדש - "ופל בלגי".
כך מכינים ופל בלגי לארוחת בוקר:
https://youtu.be/aM3kVxSxF5s
עוד מתכון:
https://youtu.be/kkzv-r39MVU
טעמים של ופל בלגי:
https://youtu.be/U-E2UJx4o6M
ובתנור:
https://youtu.be/0g-h-HEQg-s
מיהם כוכבי ההנפשה הכחולים מבלגיה?
היצורים הכחולים הקטנטנים שחובשים תמיד כובעים לבנים נקראים הדרדסים (The Smurfs). הכפר הקטן של הדרדסים הוא מקום קסום מוקף יער שבו בתים צבעוניים בצורת פטרייה.
הבסיס הסיפורי של הסדרה הן ההפרעות לחיים השקטים שלהם, בידי בני האדם ובמיוחד גרגמל המכשף הרשע שרוצה לאכול אותם ולייצר מהם זהב וחתחתול, החתול שלו שמנסה ללכוד בשבילו את הדרדסים ואם אפשר אז גם לטרוף אחד או שניים..
את הדרדסים המציא "פיו", המאייר הבלגי פייר קוליפור. הם הופיעו בשנות ה-50 על רצועת קומיקס בכתב עת בלגי. בשנות ה-80 הפכו לסדרת טלוויזיה בת מאות פרקים ולאחרונה גם לסרט קולנוע מצליח.
הנה תולדות הדרדסים:
https://youtu.be/3ZbAufhdfwU
שיר הפתיחה המלא של הסדרה משנת 1984 (עברית):
https://youtu.be/r3N5oEJuwPM
קדימון מהסרט המודרני של הדרדסים:
http://youtu.be/nRMs8HSbyT4?t=7s
ועוד קדימון לסרט (מתורגם):
http://youtu.be/dwWBmvEFpiM
באיזה פסטיבל הוקמה קתדרלת האור הגדולה בעולם?
בפסטיבל האורות של גנט, מהגדולות שבערי בלגיה, מוארים בנייניה העיקריים של העיר העתיקה באור יקרות. מאות אלפי אנשים באים לחזות בתאורה המופלאה שהיא עיקר המומחיות של בוני המבנים העצומים ומיצגי האור המרהיבים של הפסטיבל.
גנט, מהערים הגדולות והחשובות באירופה של ימי הביניים, עושה הכל כדי לחזור לימי התהילה שלה והפסטיבל הוא דרך מצוינת לעשות זאת.
במהלך ימי הפסטיבל מאירים מעל 30 מצגי תאורה את מבניה הראשיים של העיר העתיקה. ה"לומינרה קניה", קתדרלת האור, ללא ספק גנבה את ההצגה לחלוטין. מדובר בקתדרלה שמעל 55 אלף נורות לד צבעוניות האירו אותה בימי הפסטיבל והיקנו לה הוד והדר אלוהיים, תרתי משמע..
הנה סרטון של האתרים המוארים מפסטיבל האורות של גנט:
http://youtu.be/d45Z2Oqxk6U
והקתדרלה המוארת בפסטיבל האורות של גנט:
http://youtu.be/h7w8w0G8GQY
טין טין (Tintin) הוא אולי גיבור הקומיקס המפורסם ביותר שנוצר באירופה וללא ספק כוכב הקומיקס הבלגי המוכר ביותר בעולם.
טינטין, או כמו שהוגים זאת בצרפתית "טֶנְטֶן", הוא גיבור סדרת ספרי קומיקס וסרטי הנפשה שיצר מאייר בלגי, ששמו האמיתי ז'ורז רמי ושם העט שלו הוא ארז'ה (1907-1983). ארז'ה, היוצר של טינטין, נחשב בימינו לאחד האמנים המוערכים ביותר בתחום הקומיקס.
לא כולם יודעים שעל טין טין, מדמויות הקומיקס האגדיות מתוצרת בלגיה, נעשו 12 סרטי קולנוע של טין טין והוא גם נחשב לגיבור של סרטים מצוירים.
הנה טין טין והתחייה שלו:
https://youtu.be/n6P6ijAZMlU
ומוזיאון הקומיקס בבריסל והטענות על גזענות:
https://youtu.be/qjTgITLRG50
גם כאן הוא מככב כדמות שמייצגת תרבות גזענית וקולוניאליסטית:
https://youtu.be/TQeBP8Si_XM
וכתבה על היוצר של טינטין ועוד דמויות מצוירות שלו:
https://youtu.be/4u27KWejEIA?long=yes?t=5m30s
#
הצייר הסוריאליסטי הנודע רנה מגריט (Rene Magritte) היה אמן בלגי שהפך לאחת מהדמויות המרכזיות בתנועת הסוריאליזם במאה ה-20. האמן הבלגי נודע ביצירותיו מעוררות המחשבה והמרתקות ויזואלית וברעיונות הייחודיים שהכניס לכל ציור ועבודת אמנות שיצר. הסוריאליזם שלו משתלב עם סיפור חייו ומעניין לראות כיצד הוא קשור ומשתלב שוב ושוב באמנות שלו.
רנה מגריט נולד בעיירה הקטנה לסיין (Lessines) בבלגיה ב-21 בנובמבר 1898, לאביו לאופולד (Léopold) שהיה חייט וסוחר טקסטיל ולאמו רג'ינה (Régina) שיצרה כובעים.
חייו האישיים סומנו בטרגדיה מוקדמת שהשפיעה על יצירתו לאורך כל דרכו. כשרנה הצעיר הוא בן 14, אמו רג'ינה (Régina) התאבדה אמו, מסיבה לא ברורה, בטביעה בנהר הסמברה (Sambre). האירוע יבוא לידי ביטוי ברבות מיצירותיו של מגריט הבוגר, כולל "הרוצח המאוים" משנת 1926 ו"ההמצאה הקולקטיבית" ב-1934.
האירוע הטראומטי הזה יצר אצלו אובססיה לחידות הקיום ולפערים בין המציאות לבין הדמיון. הוא למד באקדמיה המלכותית לאמנויות היפות בבריסל, אך האמנות הקלאסית שלמד שם לא סיפקה אותו. הוא חוקר ומצייר בסגנונות כמו אימפרסיוניזם, קוביזם ועוד, אך בשנות ה-20 של מגריט מגלה את הסוריאליזם הצרפתי ובמיוחד את יצירותיו של ג'ורג'ו דה קיריקו (Giorgio de Chirico).
הוא היה מוקסם מהיכולת לשלב אלמנטים מוכרים בדרכים לא הגיוניות, וכך פיתח את הסגנון הייחודי שלו. בניגוד לסוריאליסטים אחרים כמו סלבדור דאלי (Salvador Dalí) שהתמקדו בחלומות ובתת-מודע, מגריט העדיף לחקור את האופן שבו השפה והמציאות מתייחסות זו לזו.
עד אז הוא עיצב לפרנסתו פרסומות ואייר ספרים, כתבי עת, כרזות וחוברות תווים. אך ב-1926 מגריט עוזב את הפרסום ומתרכז באמנות בלבד. בשנות ה-30, וכדי לשרוד בתקופת השפל הכלכלי, ישוב מגריט ויפתח משרד פרסום, עם אחיו פול.
השאיפה שלו היא להגיע למציאות שמעבר לנראה באמצעות שבירת המוסכמות של הצגת המציאות. באופן מודע לחלוטין מגריט משנה את התכונות, הצורה והתפקיד של עצמים מוכרים. רואים זאת היטב ביצירות שיבואו מכאן, כמו "הזמן שקפא" מ-1939 ו"החדר הקשוב" שהוא יצייר ב-1953.
בכדי להראות את המסתורין שמאחורי היום-יום יוצר האמן האייקוני את עבודותיו הבוגרות, תוך שילוב וניגוד קבוע בין סגנונו הריאליסטי והמצבים הבלתי אפשריים שהוא מתאר. בציוריו הוא הולך וחוקר מחדש את הקשר שבין המראה לדימוי. ביטוי נהדר לכך רואים בציורו המפורסם "הבגידה בדמויות" (The Treachery of Images) מ-1929, בו הוא מצייר מקטרת עם הכתובת "זו לא מקטרת" בצרפתית. בכך הוא מדגיש שציור המקטרת אינו מקטרת אמיתית. הציור הזה הפך למייצג הטוב ביותר של השאלות הפילוסופיות שהעסיקו את מגריט.
ואגב, מגריט אהב להפתיע את אורחיו בצורות יצירתיות. מספרים זפעם הוא הזמין חברים לארוחת ערב מפוארת והגיש להם מנה אלגנטית מכוסה בבד לבן. כשהם הרימו את הבד הם גילו שתחתיו מונחת מקטרת אמיתית על הצלחת, בהתאמה לציור המפורסם שלו.
מגריט נהג לאמץ שמות ליצירותיו מספרים, סרטים ומיצירות מוסיקליות. לא פעם הוזמנו חבריו הסופרים לסייע לו לבחור יחדיו שם לציור. הקשר הבולט בין הכותרת לדימוי החזותי, שאפיין בתחילה את התמונות הסוריאליסטיות הראשונות שלו הלך בשנות ה-30 והתרופף.
אחרי מלחמת העולם השנייה, ב-1947-1948, מגריט פיתח סגנון חדש שכונה "תקופת ואש" (Vache Period). הוא מתחיל לצייר בצבעים בהירים ועליזים במתכוון פרובוקטיבי וגס, כמעט כתגובה נפשית לזוועות המלחמה. אחרי התקופה הזו הוא חזר לסגנונו הסוריאליסטי הקלאסי.
רוב חייו חי מגריט חיים בורגניים לגמרי, בבית פרברי פשוט בבריסל. הוא התחתן עם ז'ורז'ט ברג'ר (Georgette Berger) שהכיר בגיל 15. בניגוד לדימוי השכיח של האמן הבוהמי, מגריט נהג לטעון שהוא איש עסקים רגיל שעובד באמנות. את הטענה הזו הוא חיזק בחליפות שהוא לבש, כשהוא נראה כמו אחד מ"האנשים במגבעת" שהופיעו שוב ושוב בציוריו וסימנו את "הבורגני הקטן". הדיכוטומיה והניגוד הללו, בין חייו הרגילים לאמנות הלא-רגילה שהוא יצר, הפכה לחלק מהמיתוס של מגריט.
הנושאים המרכזיים ביצירותיו כוללים גברים בכובעי קערה שמסתירים את פניהם בעננים או בתפוחים, שמיים המלאים בעננים במקומות בלתי צפויים, ואובייקטים שמתעתעים בעין.
הסדרה "האימפריה של האור" (Empire of Light) מציגה בתים בלילה מתחת לשמיים של יום, סדרה של 27 ציורים שיצר בין שנות ה-40 ל-60, שחוזרת על הנושא הזה במספר גרסאות.
בשנת 1956 מגריט יוצא מעט מהציור הבלעדי. הוא מצלם מספר סרטים קצרים ובעלי אופי סוריאליסטי קומי. בשנתו האחרונה הוא מפסל פסלי שעווה שהתבססו על דמויות מתוך ציוריו. שישה מהם יעברו בברונזה אחרי מותו, כמו בציור "מאדאם רקאמייה", 1967.
מגריט נפטר ב-1967 מסרטן הלבלב, הותיר אחריו מורשת אמנותית שהשפיעה על אמנות פופ, קונספטואלית ופוסט-מודרנית. המוזיאון מגריט בבריסל מכיל את האוסף הגדול ביותר של עבודותיו, הציבור יכול לראות כיצד האמן הצניע הזה שינה את התפיסה שלנו על המציאות והייצוג.
כל מבט ביצירותיו הגדולות מעניק לנו הזדמנות לחקור את הפרטים שבציוריו המיוחדים, להבין את הסמליות שמאחוריהם ולהעריך כיצד השפיעה גישתו פורצת הדרך על עולם האמנות המודרני.
הכירו אותו ואת ציוריו הידועים בתגית "רנה מגריט".
מי היה רנה מגריט?
https://youtu.be/AwHtFjbVz9M
סיפורו של הצייר רנה מגריט:
https://youtu.be/4iWgiUkSw_A?
הזרם הסוריאליסטי שבו הוא היה מהמרכזיים:
https://youtu.be/fH1uXlm9qoQ
ציוריו הגדולים, מ"גולקונדה" עם גשם הגברים בחליפות ועד "גילוי האש" המפורסם:
https://youtu.be/yt0QBUNIbjE
בציור "בגידת הדימויים" מ-1929 הוא כותב "זו לא מקטרת" ומחדד מחדש את הקשר בין המראה לדימוי:
https://youtu.be/k4zKGE6UkVI
שיר שהקדיש לזוג מגריט ענק הפופ פול סיימון:
https://youtu.be/0vDAubIlYOs
ולמה אמר מגריט שאין להאמין למה שרואים?
https://youtu.be/xMrKd54z1wM?long=yes
הצייר הסוריאליסטי הנודע רנה מגריט (Rene Magritte) היה אמן בלגי שהפך לאחת מהדמויות המרכזיות בתנועת הסוריאליזם במאה ה-20. האמן הבלגי נודע ביצירותיו מעוררות המחשבה והמרתקות ויזואלית וברעיונות הייחודיים שהכניס לכל ציור ועבודת אמנות שיצר. הסוריאליזם שלו משתלב עם סיפור חייו ומעניין לראות כיצד הוא קשור ומשתלב שוב ושוב באמנות שלו.
רנה מגריט נולד בעיירה הקטנה לסיין (Lessines) בבלגיה ב-21 בנובמבר 1898, לאביו לאופולד (Léopold) שהיה חייט וסוחר טקסטיל ולאמו רג'ינה (Régina) שיצרה כובעים.
חייו האישיים סומנו בטרגדיה מוקדמת שהשפיעה על יצירתו לאורך כל דרכו. כשרנה הצעיר הוא בן 14, אמו רג'ינה (Régina) התאבדה אמו, מסיבה לא ברורה, בטביעה בנהר הסמברה (Sambre). האירוע יבוא לידי ביטוי ברבות מיצירותיו של מגריט הבוגר, כולל "הרוצח המאוים" משנת 1926 ו"ההמצאה הקולקטיבית" ב-1934.
האירוע הטראומטי הזה יצר אצלו אובססיה לחידות הקיום ולפערים בין המציאות לבין הדמיון. הוא למד באקדמיה המלכותית לאמנויות היפות בבריסל, אך האמנות הקלאסית שלמד שם לא סיפקה אותו. הוא חוקר ומצייר בסגנונות כמו אימפרסיוניזם, קוביזם ועוד, אך בשנות ה-20 של מגריט מגלה את הסוריאליזם הצרפתי ובמיוחד את יצירותיו של ג'ורג'ו דה קיריקו (Giorgio de Chirico).
הוא היה מוקסם מהיכולת לשלב אלמנטים מוכרים בדרכים לא הגיוניות, וכך פיתח את הסגנון הייחודי שלו. בניגוד לסוריאליסטים אחרים כמו סלבדור דאלי (Salvador Dalí) שהתמקדו בחלומות ובתת-מודע, מגריט העדיף לחקור את האופן שבו השפה והמציאות מתייחסות זו לזו.
עד אז הוא עיצב לפרנסתו פרסומות ואייר ספרים, כתבי עת, כרזות וחוברות תווים. אך ב-1926 מגריט עוזב את הפרסום ומתרכז באמנות בלבד. בשנות ה-30, וכדי לשרוד בתקופת השפל הכלכלי, ישוב מגריט ויפתח משרד פרסום, עם אחיו פול.
השאיפה שלו היא להגיע למציאות שמעבר לנראה באמצעות שבירת המוסכמות של הצגת המציאות. באופן מודע לחלוטין מגריט משנה את התכונות, הצורה והתפקיד של עצמים מוכרים. רואים זאת היטב ביצירות שיבואו מכאן, כמו "הזמן שקפא" מ-1939 ו"החדר הקשוב" שהוא יצייר ב-1953.
בכדי להראות את המסתורין שמאחורי היום-יום יוצר האמן האייקוני את עבודותיו הבוגרות, תוך שילוב וניגוד קבוע בין סגנונו הריאליסטי והמצבים הבלתי אפשריים שהוא מתאר. בציוריו הוא הולך וחוקר מחדש את הקשר שבין המראה לדימוי. ביטוי נהדר לכך רואים בציורו המפורסם "הבגידה בדמויות" (The Treachery of Images) מ-1929, בו הוא מצייר מקטרת עם הכתובת "זו לא מקטרת" בצרפתית. בכך הוא מדגיש שציור המקטרת אינו מקטרת אמיתית. הציור הזה הפך למייצג הטוב ביותר של השאלות הפילוסופיות שהעסיקו את מגריט.
ואגב, מגריט אהב להפתיע את אורחיו בצורות יצירתיות. מספרים זפעם הוא הזמין חברים לארוחת ערב מפוארת והגיש להם מנה אלגנטית מכוסה בבד לבן. כשהם הרימו את הבד הם גילו שתחתיו מונחת מקטרת אמיתית על הצלחת, בהתאמה לציור המפורסם שלו.
מגריט נהג לאמץ שמות ליצירותיו מספרים, סרטים ומיצירות מוסיקליות. לא פעם הוזמנו חבריו הסופרים לסייע לו לבחור יחדיו שם לציור. הקשר הבולט בין הכותרת לדימוי החזותי, שאפיין בתחילה את התמונות הסוריאליסטיות הראשונות שלו הלך בשנות ה-30 והתרופף.
אחרי מלחמת העולם השנייה, ב-1947-1948, מגריט פיתח סגנון חדש שכונה "תקופת ואש" (Vache Period). הוא מתחיל לצייר בצבעים בהירים ועליזים במתכוון פרובוקטיבי וגס, כמעט כתגובה נפשית לזוועות המלחמה. אחרי התקופה הזו הוא חזר לסגנונו הסוריאליסטי הקלאסי.
רוב חייו חי מגריט חיים בורגניים לגמרי, בבית פרברי פשוט בבריסל. הוא התחתן עם ז'ורז'ט ברג'ר (Georgette Berger) שהכיר בגיל 15. בניגוד לדימוי השכיח של האמן הבוהמי, מגריט נהג לטעון שהוא איש עסקים רגיל שעובד באמנות. את הטענה הזו הוא חיזק בחליפות שהוא לבש, כשהוא נראה כמו אחד מ"האנשים במגבעת" שהופיעו שוב ושוב בציוריו וסימנו את "הבורגני הקטן". הדיכוטומיה והניגוד הללו, בין חייו הרגילים לאמנות הלא-רגילה שהוא יצר, הפכה לחלק מהמיתוס של מגריט.
הנושאים המרכזיים ביצירותיו כוללים גברים בכובעי קערה שמסתירים את פניהם בעננים או בתפוחים, שמיים המלאים בעננים במקומות בלתי צפויים, ואובייקטים שמתעתעים בעין.
הסדרה "האימפריה של האור" (Empire of Light) מציגה בתים בלילה מתחת לשמיים של יום, סדרה של 27 ציורים שיצר בין שנות ה-40 ל-60, שחוזרת על הנושא הזה במספר גרסאות.
בשנת 1956 מגריט יוצא מעט מהציור הבלעדי. הוא מצלם מספר סרטים קצרים ובעלי אופי סוריאליסטי קומי. בשנתו האחרונה הוא מפסל פסלי שעווה שהתבססו על דמויות מתוך ציוריו. שישה מהם יעברו בברונזה אחרי מותו, כמו בציור "מאדאם רקאמייה", 1967.
מגריט נפטר ב-1967 מסרטן הלבלב, הותיר אחריו מורשת אמנותית שהשפיעה על אמנות פופ, קונספטואלית ופוסט-מודרנית. המוזיאון מגריט בבריסל מכיל את האוסף הגדול ביותר של עבודותיו, הציבור יכול לראות כיצד האמן הצניע הזה שינה את התפיסה שלנו על המציאות והייצוג.
כל מבט ביצירותיו הגדולות מעניק לנו הזדמנות לחקור את הפרטים שבציוריו המיוחדים, להבין את הסמליות שמאחוריהם ולהעריך כיצד השפיעה גישתו פורצת הדרך על עולם האמנות המודרני.
הכירו אותו ואת ציוריו הידועים בתגית "רנה מגריט".
מי היה רנה מגריט?
https://youtu.be/AwHtFjbVz9M
סיפורו של הצייר רנה מגריט:
https://youtu.be/4iWgiUkSw_A?
הזרם הסוריאליסטי שבו הוא היה מהמרכזיים:
https://youtu.be/fH1uXlm9qoQ
ציוריו הגדולים, מ"גולקונדה" עם גשם הגברים בחליפות ועד "גילוי האש" המפורסם:
https://youtu.be/yt0QBUNIbjE
בציור "בגידת הדימויים" מ-1929 הוא כותב "זו לא מקטרת" ומחדד מחדש את הקשר בין המראה לדימוי:
https://youtu.be/k4zKGE6UkVI
שיר שהקדיש לזוג מגריט ענק הפופ פול סיימון:
https://youtu.be/0vDAubIlYOs
ולמה אמר מגריט שאין להאמין למה שרואים?
https://youtu.be/xMrKd54z1wM?long=yes
נתחיל ונאמר שהילד המשתין אינו ילד אמיתי. על אף שנולד מאגדה, מאז המאה ה-17 הפך הפסל של הילד המשתין, "המאנקן פיס", פסל גס ולא מנומס ככל שאולי נראה, לסמלה של בריסל בירת בלגיה. הוא כל כך ידוע בעולם שהבלגים הפכו אותו לסמלה של העיר. הם גם נוהגים מעת לעת להלבישו בבגדים שיסתירו מעט את מה שלא נראה אולי צנוע מספיק..
האגדה מספרת שלפני הרבה שנים היו מכשפות. אחת המכשפות גרמה לשרפה. הילד השתין כדי לכבות את השרפה והמכשפה הכועסת הפכה אותו לאבן.. ואגב, הבלגים שכפלו את הילד הזה לכמה ערים נוספות בבלגיה.
הנה סרטון על פסל המאנקן פיס שבעיר בריסל:
http://youtu.be/OCE8HezwqP4
התלבושת לדוגמה של המנקן פיס:
https://youtu.be/pm0PTdAJCE4
ומתיחה שנעשתה עם אחד העותקים של הילד המשתין:
בכל העולם אפשר לראות אותן לא פעם, במצבורי ענק של מכוניות ישנות הממתינות לגריטה ולהפיכתם למתכת ממוחזרת.
אבל בית הקברות שנמצא ביער הסמוך בסמוך לשאטילון, שבבלגיה (Chatillon Car Graveyard), הוא משהו מיוחד. בית הקברות הגדול הזה למכוניות נולד בסוף מלחמת העולם השנייה.
זה קרה כשחיילים אמריקאים רבים מצאו עצמם לאחר המלחמה, כשהם בעליהם הגאים של כלי רכב אירופאים. החיילים שהיו מיועדים לשוב לארצות הברית, העבירו מאחד לשני את הסוד על מקום ביער שבו הם מחביאים את המכוניות שלהם. כוונתם של רבים הייתה לשוב לאירופה לאחר גמר שירותם ולהשתקע בה. חלקם כבר אחז בבנות זוג מקומיות והם התכוונו להקים משפחות ולחיות ביבשת האירופית.
וכך יצא שקרחת היער התמלאה במכוניות שבעליהן מתכוונים לשוב ולאסוף אותן בהמשך. אבל תכניות לחוד והחיים לחוד. חלק גדול מאותם חיילים מעולם לא שבו לאירופה. היער המשיך לשמור על המכוניות, שמצידן הלכו והחלידו והפכו לשלדים חומים ועתירי קורוזיה.
בשלב מסוים צרפו המקומיים לאתר מכוניות נוספות ששבקו חיים. בהמשך נסגר האתר ופונו ממנו מרבית המכוניות, מסיבות סביבתיות. כיום אין כניסה אליו. רק תמונות השלדים המחלידים מספרות שפעם היו כאן כלי רכב עם אוהבים צעירים ומלאי תכניות...
הנה הסיפור של בית הקברות למכוניות בשאטילון:
https://youtu.be/sV0556QPpnY
ביקור במקום:
https://youtu.be/1RnYQBHTaQk
המון תמונות חזקות:
https://youtu.be/OZbWtUe5B3Q?t=4m31s&end=4m57s
וסיפור הפינוי בשנים האחרונות:
https://youtu.be/GYi82lurSLo?t=1m35s&end=1m52s
בלגיה
קרב ווטרלו היה הקרב האחרון של נפוליאון בונפרטה. זה אחד הקרבות הקשים והעקובים מדם באותה תקופה, עם מעל 50 אלף הרוגים. האם יחזור נפוליאון להביא את צרפת לימיה הגדולים באירופה?
קרב ווטרלו הוא קרב היסטורי, שבו נחל המצביא הצרפתי נפוליאון תבוסה מוחצת וסופית, לאחר שנמלט מכלאו באי אלבה והקים מחדש את שלטונו בצרפת, שלטון שהחזיק מאה ימים, עד לקרב ולתבוסה הזו.
הסיפור מתחיל כשחזר נפוליאון לשלטון מהאי אלבה. הוא שב לפקד על כוחות הצבא הצרפתי ומחליט לצאת למערכה שבה ינחית מכה ניצחת על אויביו, שחששו ממנו וסרבו להשלים עם שובו לשלטון. אלה גיבשו נגדו ברית של מעצמות אירופה. אחרי שני קרבות מוקדמים שבהם ניצח אותם, אך הפסיד כוחות חשובים, ההכרעה הגיעה בקרב ווטרלו.
הקרב בווטרלו נערך בין כוחות צבא נפוליאון הצרפתי, בפיקודו של נפוליאון בונפרטה, לחלק מכוחות הקואליציה הגדולה שהוקמה נגדו - צבא הקואליציה האנטי-נפוליאונית בקרב ווטרלו.
הקואליציה האנטי-נפוליאונית, בפיקודו העליון של הדוכס מוולינגטון, כללה את האנגלים והפרוסים (הגרמנים). הכוחות האוסטרים והרוסים היו עדיין רחוקים מהזירה ולא הגיעו בזמן כדי להשתתף בתחילת הקרב.
במהלך הקרב התגלה דווקא וולינגטון האנגלי כטקטיקן מעולה. הוא בחר מיקום מצוין לקרב, עם מחסה לחייליו היורים וחומה לחיסול המטפסים הצרפתים, הוא ניצל את מזג האוויר, שיצר בוץ שהיקשה על הצרפתים את הכיבוש וניצל בתבונה את הכוחות שעמדו לרשותו, תוך שהוא בולם את נפוליאון בנקודות החלשות שלו.
גם הפרוסים שהובסו קודם לכן בקרב אחר, התגברו על יצר ההישרדות ולא ברחו, אלא הגיעו, גם אם מעט מאוחר, לקרב ווטרלו וסייעו לאנגלים לנצח את נפוליאון.
בתום יום הקרב, ב-18 ביוני 1815, הובס נפוליאון בקרב האחרון שלו, קרב ווטרלו שבבלגיה. הוא ברח משדה הקרב ומלחמותיו באירופה הסתיימו. זה היה הקץ הסופי לקיסרות הצבאית, האלימה והמרשימה שהקים, הפסיד והקים בחזרה. מעתה ועד מותו הוא ייכלא באי המרוחק סנט הלנה ולא יאיים יותר על אירופה.
הנה יום השנה ה-200 לקרב התבוסה הסופי של נפוליאון בונפרטה (עברית):
https://youtu.be/-0_2GpfyMPU?t=2
סרטון מפורט על מהלכי קרב ווטרלו המפורסם:
https://youtu.be/nDZGL1xsqzs
אנימציית מהלכי הקרב הטקטיים:
https://youtu.be/fhuPbXJ9wVc
שחזור קרב ווטרלו בשנת 2015:
https://youtu.be/WrEJMOBBR9g
השיר "ווטרלו" שאיתו כבשה להקת אבבא השוודית את העולם:
https://youtu.be/Sj_9CiNkkn4
סרט תיעודי על הקרב המפורסם של ווטרלו:
https://youtu.be/RsLpS4atvLc?long=yes
וקרב ווטרלו במציאות מדומה:
https://youtu.be/Bj1aVW3LuVo?qr=yes
מהו המקור של הצ'יפס?
מי המציא את הצ'יפס?
את המצאת תפוחי האדמה המטוגנים, הצ'יפס, נהוג לייחס לצרפתים, אם כי גם בלגיה טוענת שהיא האחראית להמצאה של המזון הפופולארי ביותר בעולם המערבי.
הבלגים מספרים שהכפריים העניים נהגו להכין את הדגים המטוגנים שדגו מהנהרות. בכל חורף הם מצאו עצמם בבעיה, כשהנהרות קפאו ולא ניתן היה לדוג את הדגים למאכל המטוגן שאהבו. בשנת 1680, מעידים הבלגים, הלכו הכפריים שלהם על פתרון יצירתי. הם ניסו להחליף את הדגים שאינם, בתפוחי אדמה שנחתכו בצורת דגים וטוגנו, בדיוק כמו הדגים. ההצלחה של הטעם הייתה מיידית. המנהג התפשט ומאז אוכלים בבלגיה את הצ'יפס. בבלגיה, אגב, הוא זכה לשם "פריץ", על שם האיש הראשון שהפך אותו למוצר הנמכר בדוכנים ברחוב.
מהצד השני של הגבול, בשנת 1755 כבר הופיעו בספרי בישול צרפתיים מתכונים של תפוחי אדמה מטוגנים. בארה"ב מוכר הייחוס של הצ'יפס לצרפת דווקא. זה החל בשל העובדה שבשנת 1802 הגישו טבחיו של נשיא ארצות הברית תומאס ג'פרסון לאורחים בבית הלבן מאכל שכונה "תפוחי אדמה מטוגנים בסגנון צרפתי". זה היה הצ'יפס והוא יוחס לצרפתים, כי האמריקאים שמעו דוברי צרפתית ולא הבינו שהבלגים דוברים גם הם את השפה הזו. כך התקבע בארה"ב השם "טוגנים צרפתיים", או באנגלית "פרנץ' פרייז" (French Fries).
הנה סרטון על מקורות הצ'יפס:
https://youtu.be/Ij7QjaUm1ZQ
עוד דיון על תולדות הצ'יפס:
http://youtu.be/dVvliuxok5U
כך מגדלים את תפוחי האדמה בשבילם:
https://youtu.be/lkJ0aJNzf1g
ואת הצ'יפס אפשר היום למצוא כמעט בכל מקום, כולל באמסטרדם, בה הוא ממש מככב (מתורגם):
https://youtu.be/PlXMMKKwU_8?long=yes
מי המציא את הצ'יפס?
את המצאת תפוחי האדמה המטוגנים, הצ'יפס, נהוג לייחס לצרפתים, אם כי גם בלגיה טוענת שהיא האחראית להמצאה של המזון הפופולארי ביותר בעולם המערבי.
הבלגים מספרים שהכפריים העניים נהגו להכין את הדגים המטוגנים שדגו מהנהרות. בכל חורף הם מצאו עצמם בבעיה, כשהנהרות קפאו ולא ניתן היה לדוג את הדגים למאכל המטוגן שאהבו. בשנת 1680, מעידים הבלגים, הלכו הכפריים שלהם על פתרון יצירתי. הם ניסו להחליף את הדגים שאינם, בתפוחי אדמה שנחתכו בצורת דגים וטוגנו, בדיוק כמו הדגים. ההצלחה של הטעם הייתה מיידית. המנהג התפשט ומאז אוכלים בבלגיה את הצ'יפס. בבלגיה, אגב, הוא זכה לשם "פריץ", על שם האיש הראשון שהפך אותו למוצר הנמכר בדוכנים ברחוב.
מהצד השני של הגבול, בשנת 1755 כבר הופיעו בספרי בישול צרפתיים מתכונים של תפוחי אדמה מטוגנים. בארה"ב מוכר הייחוס של הצ'יפס לצרפת דווקא. זה החל בשל העובדה שבשנת 1802 הגישו טבחיו של נשיא ארצות הברית תומאס ג'פרסון לאורחים בבית הלבן מאכל שכונה "תפוחי אדמה מטוגנים בסגנון צרפתי". זה היה הצ'יפס והוא יוחס לצרפתים, כי האמריקאים שמעו דוברי צרפתית ולא הבינו שהבלגים דוברים גם הם את השפה הזו. כך התקבע בארה"ב השם "טוגנים צרפתיים", או באנגלית "פרנץ' פרייז" (French Fries).
הנה סרטון על מקורות הצ'יפס:
https://youtu.be/Ij7QjaUm1ZQ
עוד דיון על תולדות הצ'יפס:
http://youtu.be/dVvliuxok5U
כך מגדלים את תפוחי האדמה בשבילם:
https://youtu.be/lkJ0aJNzf1g
ואת הצ'יפס אפשר היום למצוא כמעט בכל מקום, כולל באמסטרדם, בה הוא ממש מככב (מתורגם):
https://youtu.be/PlXMMKKwU_8?long=yes
מבין הקינוחים בעולם, רבים תופסים את הוופל הבלגי (Belgian waffles) כאחד מקינוחי השחיתות האלה שהבלגים חוגגים. אבל האמת שבבלגיה איש אינו קורא לוופלים הללו בלגיים. הם קוראים לסוגי וסגנונות הכנת הוופלים שלהם בשמות ערים, כמו "ופל בריסל" ו"ופל לייז'".
כללית, ופל בלגי הוא ופל שעשוי מתערובת אפויה, של ריבועים גדולים ועמוקים שהותפחו על ידי סודה לשתייה. מעליו נוהגים להוסיף בעולם קצפת או גלידת וניל, פירות רכים, סירופ שוקולד, תותים וכדומה.
לראשונה נחשף העולם לוופל הבלגי בתערוכה העולמית של בריסל, בשנת 1958. האמריקאים שיהפכו אותו לכזה להיט, הכירו אותו ב-1962, ביריד שנערך בסיאטל. שם לראשונה הוגש ופל בלגי כקינוח, כשעליו כדורי גלידה ותותים.
הוופל הבלגי צבר פופולריות נוספת לאחר שהוצג ביריד העולמי בניו יורק בשנת 1964 בפארק פלאשינג מדוז. היזם שהביא אותו ליריד בניו-יורק, מהגר בשם ורמרש, הוא ששינה את שמו של הקינוח מ"וופל בריסל" ל"וופל בלגי". ורמרש מכר את הוופל ביריד בניו יורק עם קצפת ותותים, במחיר של דולר אחד והוא הפך להיט ענק. מניו יורק הוא התפשט לכל ארצות הברית ומשם למדינות רבות בעולם, בשמו החדש - "ופל בלגי".
כך מכינים ופל בלגי לארוחת בוקר:
https://youtu.be/aM3kVxSxF5s
עוד מתכון:
https://youtu.be/kkzv-r39MVU
טעמים של ופל בלגי:
https://youtu.be/U-E2UJx4o6M
ובתנור:
https://youtu.be/0g-h-HEQg-s
היצורים הכחולים הקטנטנים שחובשים תמיד כובעים לבנים נקראים הדרדסים (The Smurfs). הכפר הקטן של הדרדסים הוא מקום קסום מוקף יער שבו בתים צבעוניים בצורת פטרייה.
הבסיס הסיפורי של הסדרה הן ההפרעות לחיים השקטים שלהם, בידי בני האדם ובמיוחד גרגמל המכשף הרשע שרוצה לאכול אותם ולייצר מהם זהב וחתחתול, החתול שלו שמנסה ללכוד בשבילו את הדרדסים ואם אפשר אז גם לטרוף אחד או שניים..
את הדרדסים המציא "פיו", המאייר הבלגי פייר קוליפור. הם הופיעו בשנות ה-50 על רצועת קומיקס בכתב עת בלגי. בשנות ה-80 הפכו לסדרת טלוויזיה בת מאות פרקים ולאחרונה גם לסרט קולנוע מצליח.
הנה תולדות הדרדסים:
https://youtu.be/3ZbAufhdfwU
שיר הפתיחה המלא של הסדרה משנת 1984 (עברית):
https://youtu.be/r3N5oEJuwPM
קדימון מהסרט המודרני של הדרדסים:
http://youtu.be/nRMs8HSbyT4?t=7s
ועוד קדימון לסרט (מתורגם):
http://youtu.be/dwWBmvEFpiM
בפסטיבל האורות של גנט, מהגדולות שבערי בלגיה, מוארים בנייניה העיקריים של העיר העתיקה באור יקרות. מאות אלפי אנשים באים לחזות בתאורה המופלאה שהיא עיקר המומחיות של בוני המבנים העצומים ומיצגי האור המרהיבים של הפסטיבל.
גנט, מהערים הגדולות והחשובות באירופה של ימי הביניים, עושה הכל כדי לחזור לימי התהילה שלה והפסטיבל הוא דרך מצוינת לעשות זאת.
במהלך ימי הפסטיבל מאירים מעל 30 מצגי תאורה את מבניה הראשיים של העיר העתיקה. ה"לומינרה קניה", קתדרלת האור, ללא ספק גנבה את ההצגה לחלוטין. מדובר בקתדרלה שמעל 55 אלף נורות לד צבעוניות האירו אותה בימי הפסטיבל והיקנו לה הוד והדר אלוהיים, תרתי משמע..
הנה סרטון של האתרים המוארים מפסטיבל האורות של גנט:
http://youtu.be/d45Z2Oqxk6U
והקתדרלה המוארת בפסטיבל האורות של גנט:
http://youtu.be/h7w8w0G8GQY
מי בנה את האטומיום של בריסל?
אטומיום הוא מבנה בצורת מולקולה של גביש ברזל שנמצא בבריסל, בלגיה. הוא הוקם עבור התערוכה העולמית אקספו 58 שנערכה בבריסל בשנת 1958. ממש כמו מגדל אייפל בזמנו, הוא היה אמור להתפרק לאחר חצי שנה אך ההתלהבות ממנו הביאה להפיכתו למבנה קבוע.
גובהו של האטומיום 103 מטרים והוא בנוי כדגם של גביש ברזל בהגדלה מדויקת - פי 165 מיליארד!
המבנה, שתוכנן על ידי האדריכל אנדרה ואטרקיין, מכיל תשעה כדורי פלדה בקוטר 18 מטרים, שמחוברים ביניהם במדרגות נעות ארוכות במיוחד. הכדורים סימלו את תשעת מחוזותיה של בלגיה באותה עת ונבנו בטכנולוגיות חדשניות לאותה התקופה.
הכדור העליון של המבנה העתידני הזה מהווה תצפית על העיר. בעשור הקודם נעשו בו שיפוצים, נוספה מערכת תאורה והוחלפה המתכת שעוטפת את המבנה.
הנה האטומיום בבריסל מבפנים ומבחוץ:
http://youtu.be/7LsV2Q1A2FQ
ועוד תצוגה יפה של אטומיום בריסל והנוף הנשקף ממנו:
http://youtu.be/zZoFnOqjMgI
אטומיום הוא מבנה בצורת מולקולה של גביש ברזל שנמצא בבריסל, בלגיה. הוא הוקם עבור התערוכה העולמית אקספו 58 שנערכה בבריסל בשנת 1958. ממש כמו מגדל אייפל בזמנו, הוא היה אמור להתפרק לאחר חצי שנה אך ההתלהבות ממנו הביאה להפיכתו למבנה קבוע.
גובהו של האטומיום 103 מטרים והוא בנוי כדגם של גביש ברזל בהגדלה מדויקת - פי 165 מיליארד!
המבנה, שתוכנן על ידי האדריכל אנדרה ואטרקיין, מכיל תשעה כדורי פלדה בקוטר 18 מטרים, שמחוברים ביניהם במדרגות נעות ארוכות במיוחד. הכדורים סימלו את תשעת מחוזותיה של בלגיה באותה עת ונבנו בטכנולוגיות חדשניות לאותה התקופה.
הכדור העליון של המבנה העתידני הזה מהווה תצפית על העיר. בעשור הקודם נעשו בו שיפוצים, נוספה מערכת תאורה והוחלפה המתכת שעוטפת את המבנה.
הנה האטומיום בבריסל מבפנים ומבחוץ:
http://youtu.be/7LsV2Q1A2FQ
ועוד תצוגה יפה של אטומיום בריסל והנוף הנשקף ממנו:
http://youtu.be/zZoFnOqjMgI
