מהו סיפורו של האמן הסוריאליסט רנה מגריט?
הצייר הסוריאליסטי הנודע רנה מגריט (Rene Magritte) היה אמן בלגי שהפך לאחת מהדמויות המרכזיות בתנועת הסוריאליזם במאה ה-20. האמן הבלגי נודע ביצירותיו מעוררות המחשבה והמרתקות ויזואלית וברעיונות הייחודיים שהכניס לכל ציור ועבודת אמנות שיצר. הסוריאליזם שלו משתלב עם סיפור חייו ומעניין לראות כיצד הוא קשור ומשתלב שוב ושוב באמנות שלו.
רנה מגריט נולד בעיירה הקטנה לסיין (Lessines) בבלגיה ב-21 בנובמבר 1898, לאביו לאופולד (Léopold) שהיה חייט וסוחר טקסטיל ולאמו רג'ינה (Régina) שיצרה כובעים.
חייו האישיים סומנו בטרגדיה מוקדמת שהשפיעה על יצירתו לאורך כל דרכו. כשרנה הצעיר הוא בן 14, אמו רג'ינה (Régina) התאבדה אמו, מסיבה לא ברורה, בטביעה בנהר הסמברה (Sambre). האירוע יבוא לידי ביטוי ברבות מיצירותיו של מגריט הבוגר, כולל "הרוצח המאוים" משנת 1926 ו"ההמצאה הקולקטיבית" ב-1934.
האירוע הטראומטי הזה יצר אצלו אובססיה לחידות הקיום ולפערים בין המציאות לבין הדמיון. הוא למד באקדמיה המלכותית לאמנויות היפות בבריסל, אך האמנות הקלאסית שלמד שם לא סיפקה אותו. הוא חוקר ומצייר בסגנונות כמו אימפרסיוניזם, קוביזם ועוד, אך בשנות ה-20 של מגריט מגלה את הסוריאליזם הצרפתי ובמיוחד את יצירותיו של ג'ורג'ו דה קיריקו (Giorgio de Chirico).
הוא היה מוקסם מהיכולת לשלב אלמנטים מוכרים בדרכים לא הגיוניות, וכך פיתח את הסגנון הייחודי שלו. בניגוד לסוריאליסטים אחרים כמו סלבדור דאלי (Salvador Dalí) שהתמקדו בחלומות ובתת-מודע, מגריט העדיף לחקור את האופן שבו השפה והמציאות מתייחסות זו לזו.
עד אז הוא עיצב לפרנסתו פרסומות ואייר ספרים, כתבי עת, כרזות וחוברות תווים. אך ב-1926 מגריט עוזב את הפרסום ומתרכז באמנות בלבד. בשנות ה-30, וכדי לשרוד בתקופת השפל הכלכלי, ישוב מגריט ויפתח משרד פרסום, עם אחיו פול.
השאיפה שלו היא להגיע למציאות שמעבר לנראה באמצעות שבירת המוסכמות של הצגת המציאות. באופן מודע לחלוטין מגריט משנה את התכונות, הצורה והתפקיד של עצמים מוכרים. רואים זאת היטב ביצירות שיבואו מכאן, כמו "הזמן שקפא" מ-1939 ו"החדר הקשוב" שהוא יצייר ב-1953.
בכדי להראות את המסתורין שמאחורי היום-יום יוצר האמן האייקוני את עבודותיו הבוגרות, תוך שילוב וניגוד קבוע בין סגנונו הריאליסטי והמצבים הבלתי אפשריים שהוא מתאר. בציוריו הוא הולך וחוקר מחדש את הקשר שבין המראה לדימוי. ביטוי נהדר לכך רואים בציורו המפורסם "הבגידה בדמויות" (The Treachery of Images) מ-1929, בו הוא מצייר מקטרת עם הכתובת "זו לא מקטרת" בצרפתית. בכך הוא מדגיש שציור המקטרת אינו מקטרת אמיתית. הציור הזה הפך למייצג הטוב ביותר של השאלות הפילוסופיות שהעסיקו את מגריט.
ואגב, מגריט אהב להפתיע את אורחיו בצורות יצירתיות. מספרים זפעם הוא הזמין חברים לארוחת ערב מפוארת והגיש להם מנה אלגנטית מכוסה בבד לבן. כשהם הרימו את הבד הם גילו שתחתיו מונחת מקטרת אמיתית על הצלחת, בהתאמה לציור המפורסם שלו.
מגריט נהג לאמץ שמות ליצירותיו מספרים, סרטים ומיצירות מוסיקליות. לא פעם הוזמנו חבריו הסופרים לסייע לו לבחור יחדיו שם לציור. הקשר הבולט בין הכותרת לדימוי החזותי, שאפיין בתחילה את התמונות הסוריאליסטיות הראשונות שלו הלך בשנות ה-30 והתרופף.
אחרי מלחמת העולם השנייה, ב-1947-1948, מגריט פיתח סגנון חדש שכונה "תקופת ואש" (Vache Period). הוא מתחיל לצייר בצבעים בהירים ועליזים במתכוון פרובוקטיבי וגס, כמעט כתגובה נפשית לזוועות המלחמה. אחרי התקופה הזו הוא חזר לסגנונו הסוריאליסטי הקלאסי.
רוב חייו חי מגריט חיים בורגניים לגמרי, בבית פרברי פשוט בבריסל. הוא התחתן עם ז'ורז'ט ברג'ר (Georgette Berger) שהכיר בגיל 15. בניגוד לדימוי השכיח של האמן הבוהמי, מגריט נהג לטעון שהוא איש עסקים רגיל שעובד באמנות. את הטענה הזו הוא חיזק בחליפות שהוא לבש, כשהוא נראה כמו אחד מ"האנשים במגבעת" שהופיעו שוב ושוב בציוריו וסימנו את "הבורגני הקטן". הדיכוטומיה והניגוד הללו, בין חייו הרגילים לאמנות הלא-רגילה שהוא יצר, הפכה לחלק מהמיתוס של מגריט.
הנושאים המרכזיים ביצירותיו כוללים גברים בכובעי קערה שמסתירים את פניהם בעננים או בתפוחים, שמיים המלאים בעננים במקומות בלתי צפויים, ואובייקטים שמתעתעים בעין.
הסדרה "האימפריה של האור" (Empire of Light) מציגה בתים בלילה מתחת לשמיים של יום, סדרה של 27 ציורים שיצר בין שנות ה-40 ל-60, שחוזרת על הנושא הזה במספר גרסאות.
בשנת 1956 מגריט יוצא מעט מהציור הבלעדי. הוא מצלם מספר סרטים קצרים ובעלי אופי סוריאליסטי קומי. בשנתו האחרונה הוא מפסל פסלי שעווה שהתבססו על דמויות מתוך ציוריו. שישה מהם יעברו בברונזה אחרי מותו, כמו בציור "מאדאם רקאמייה", 1967.
מגריט נפטר ב-1967 מסרטן הלבלב, הותיר אחריו מורשת אמנותית שהשפיעה על אמנות פופ, קונספטואלית ופוסט-מודרנית. המוזיאון מגריט בבריסל מכיל את האוסף הגדול ביותר של עבודותיו, הציבור יכול לראות כיצד האמן הצניע הזה שינה את התפיסה שלנו על המציאות והייצוג.
כל מבט ביצירותיו הגדולות מעניק לנו הזדמנות לחקור את הפרטים שבציוריו המיוחדים, להבין את הסמליות שמאחוריהם ולהעריך כיצד השפיעה גישתו פורצת הדרך על עולם האמנות המודרני.
הכירו אותו ואת ציוריו הידועים בתגית רנה מגריט.
הצייר הסוריאליסטי הנודע רנה מגריט (Rene Magritte) היה אמן בלגי שהפך לאחת מהדמויות המרכזיות בתנועת הסוריאליזם במאה ה-20. האמן הבלגי נודע ביצירותיו מעוררות המחשבה והמרתקות ויזואלית וברעיונות הייחודיים שהכניס לכל ציור ועבודת אמנות שיצר. הסוריאליזם שלו משתלב עם סיפור חייו ומעניין לראות כיצד הוא קשור ומשתלב שוב ושוב באמנות שלו.
רנה מגריט נולד בעיירה הקטנה לסיין (Lessines) בבלגיה ב-21 בנובמבר 1898, לאביו לאופולד (Léopold) שהיה חייט וסוחר טקסטיל ולאמו רג'ינה (Régina) שיצרה כובעים.
חייו האישיים סומנו בטרגדיה מוקדמת שהשפיעה על יצירתו לאורך כל דרכו. כשרנה הצעיר הוא בן 14, אמו רג'ינה (Régina) התאבדה אמו, מסיבה לא ברורה, בטביעה בנהר הסמברה (Sambre). האירוע יבוא לידי ביטוי ברבות מיצירותיו של מגריט הבוגר, כולל "הרוצח המאוים" משנת 1926 ו"ההמצאה הקולקטיבית" ב-1934.
האירוע הטראומטי הזה יצר אצלו אובססיה לחידות הקיום ולפערים בין המציאות לבין הדמיון. הוא למד באקדמיה המלכותית לאמנויות היפות בבריסל, אך האמנות הקלאסית שלמד שם לא סיפקה אותו. הוא חוקר ומצייר בסגנונות כמו אימפרסיוניזם, קוביזם ועוד, אך בשנות ה-20 של מגריט מגלה את הסוריאליזם הצרפתי ובמיוחד את יצירותיו של ג'ורג'ו דה קיריקו (Giorgio de Chirico).
הוא היה מוקסם מהיכולת לשלב אלמנטים מוכרים בדרכים לא הגיוניות, וכך פיתח את הסגנון הייחודי שלו. בניגוד לסוריאליסטים אחרים כמו סלבדור דאלי (Salvador Dalí) שהתמקדו בחלומות ובתת-מודע, מגריט העדיף לחקור את האופן שבו השפה והמציאות מתייחסות זו לזו.
עד אז הוא עיצב לפרנסתו פרסומות ואייר ספרים, כתבי עת, כרזות וחוברות תווים. אך ב-1926 מגריט עוזב את הפרסום ומתרכז באמנות בלבד. בשנות ה-30, וכדי לשרוד בתקופת השפל הכלכלי, ישוב מגריט ויפתח משרד פרסום, עם אחיו פול.
השאיפה שלו היא להגיע למציאות שמעבר לנראה באמצעות שבירת המוסכמות של הצגת המציאות. באופן מודע לחלוטין מגריט משנה את התכונות, הצורה והתפקיד של עצמים מוכרים. רואים זאת היטב ביצירות שיבואו מכאן, כמו "הזמן שקפא" מ-1939 ו"החדר הקשוב" שהוא יצייר ב-1953.
בכדי להראות את המסתורין שמאחורי היום-יום יוצר האמן האייקוני את עבודותיו הבוגרות, תוך שילוב וניגוד קבוע בין סגנונו הריאליסטי והמצבים הבלתי אפשריים שהוא מתאר. בציוריו הוא הולך וחוקר מחדש את הקשר שבין המראה לדימוי. ביטוי נהדר לכך רואים בציורו המפורסם "הבגידה בדמויות" (The Treachery of Images) מ-1929, בו הוא מצייר מקטרת עם הכתובת "זו לא מקטרת" בצרפתית. בכך הוא מדגיש שציור המקטרת אינו מקטרת אמיתית. הציור הזה הפך למייצג הטוב ביותר של השאלות הפילוסופיות שהעסיקו את מגריט.
ואגב, מגריט אהב להפתיע את אורחיו בצורות יצירתיות. מספרים זפעם הוא הזמין חברים לארוחת ערב מפוארת והגיש להם מנה אלגנטית מכוסה בבד לבן. כשהם הרימו את הבד הם גילו שתחתיו מונחת מקטרת אמיתית על הצלחת, בהתאמה לציור המפורסם שלו.
מגריט נהג לאמץ שמות ליצירותיו מספרים, סרטים ומיצירות מוסיקליות. לא פעם הוזמנו חבריו הסופרים לסייע לו לבחור יחדיו שם לציור. הקשר הבולט בין הכותרת לדימוי החזותי, שאפיין בתחילה את התמונות הסוריאליסטיות הראשונות שלו הלך בשנות ה-30 והתרופף.
אחרי מלחמת העולם השנייה, ב-1947-1948, מגריט פיתח סגנון חדש שכונה "תקופת ואש" (Vache Period). הוא מתחיל לצייר בצבעים בהירים ועליזים במתכוון פרובוקטיבי וגס, כמעט כתגובה נפשית לזוועות המלחמה. אחרי התקופה הזו הוא חזר לסגנונו הסוריאליסטי הקלאסי.
רוב חייו חי מגריט חיים בורגניים לגמרי, בבית פרברי פשוט בבריסל. הוא התחתן עם ז'ורז'ט ברג'ר (Georgette Berger) שהכיר בגיל 15. בניגוד לדימוי השכיח של האמן הבוהמי, מגריט נהג לטעון שהוא איש עסקים רגיל שעובד באמנות. את הטענה הזו הוא חיזק בחליפות שהוא לבש, כשהוא נראה כמו אחד מ"האנשים במגבעת" שהופיעו שוב ושוב בציוריו וסימנו את "הבורגני הקטן". הדיכוטומיה והניגוד הללו, בין חייו הרגילים לאמנות הלא-רגילה שהוא יצר, הפכה לחלק מהמיתוס של מגריט.
הנושאים המרכזיים ביצירותיו כוללים גברים בכובעי קערה שמסתירים את פניהם בעננים או בתפוחים, שמיים המלאים בעננים במקומות בלתי צפויים, ואובייקטים שמתעתעים בעין.
הסדרה "האימפריה של האור" (Empire of Light) מציגה בתים בלילה מתחת לשמיים של יום, סדרה של 27 ציורים שיצר בין שנות ה-40 ל-60, שחוזרת על הנושא הזה במספר גרסאות.
בשנת 1956 מגריט יוצא מעט מהציור הבלעדי. הוא מצלם מספר סרטים קצרים ובעלי אופי סוריאליסטי קומי. בשנתו האחרונה הוא מפסל פסלי שעווה שהתבססו על דמויות מתוך ציוריו. שישה מהם יעברו בברונזה אחרי מותו, כמו בציור "מאדאם רקאמייה", 1967.
מגריט נפטר ב-1967 מסרטן הלבלב, הותיר אחריו מורשת אמנותית שהשפיעה על אמנות פופ, קונספטואלית ופוסט-מודרנית. המוזיאון מגריט בבריסל מכיל את האוסף הגדול ביותר של עבודותיו, הציבור יכול לראות כיצד האמן הצניע הזה שינה את התפיסה שלנו על המציאות והייצוג.
כל מבט ביצירותיו הגדולות מעניק לנו הזדמנות לחקור את הפרטים שבציוריו המיוחדים, להבין את הסמליות שמאחוריהם ולהעריך כיצד השפיעה גישתו פורצת הדרך על עולם האמנות המודרני.
הכירו אותו ואת ציוריו הידועים בתגית רנה מגריט.
קישורים מצורפים:
