שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי הסינדרלה של הדוגמניות?
סיפורה של סופי מצ'טנר הוא סיפור סינדרלה שכמותו לא היה בעולם הדוגמנות. עולם זה, שבו מתאמצות מאות אלפי דוגמניות בעולם לזכות במעט תשומת לב, לא מאפשר לאף אחת מהן לזכות בתהילה מבלי להתאמץ, להבשיל ולעשות דרך ארוכה אל המסלולים היוקרתיים של פאריס. מעולם לא קיבלה בו הזדמנות מישהי שאיש לא מכיר ושמעולם לא התנסתה בדוגמנות מקצועית.
ודווקא נערה צעירה מחולון היא שזכתה לזנק היישר אל הפסגה. זה סיפור של מקריות, המון מזל וגם קצת יופי לא רגיל, של נערה שמגיע לה סיפור הסינדרלה הזה. סופי שעוד לא חגגה 15, גדלה לאם חד-הורית וקשת יום. בזמן שאמה נאלצה לרוץ ממקום למקום, לנקות בתים ולאסוף את פרנסתה בקושי כדי לפרנס את שלושת ילדיה, סופי נהגה לאסוף את אחיה מהגן, לבשל להם ולנקות את הבית. הכל השתנה כשהמליצה לה מישהי לנסות ולהיות דוגמנית. היא פנתה לסוכן דוגמניות והוא החליט שעליה לטוס ישירות לפאריס, בירת האופנה העולמית. הפגישה עם הסוכנות הייתה די מאכזבת ונראה היה שהסתיימה בכלום. אבל אז כשצעדו ברחובות פאריס, נכנסו היא והמלווה שלה אל בית האופנה היוקרתי "דיור". במקרה היה בחנות באותו בוקר המעצב הראשי וראה אותה. הוא כל כך התרשם שהחליט במקום להפוך אותה לפנים החדשות של אחד המותגים היוקרתיים והמצליחים בעולם. כשנחתם חוזה על סך מיליון יורו ידעו סופי ואימה, הגיבורה האמיתית של הסיפור, שצרותיהן הסתיימו. מניקיון בתים ובית שידע מחסור הגיעו לפסגת עולם האופנה.
הנה סיפור הסינדרלה של סופי (עברית):
https://youtu.be/LvUtuupN21M
ראיון עם סופי (עברית):
https://youtu.be/3KOhAFsZRo0
פרזנטורית של בושם בינלאומי (עברית):
https://youtu.be/4LmcruiokGg
והיום היא נרגעת מהרזון המוגזם שהתעשייה דורשת ממנה (עברית):
https://youtu.be/mxE9HeFbCoo?long=yes
מה צובע המלנין בגופנו?
המלנין (Melanin) הוא פיגמנט, בעברית צבען שיש לכל יצור חי בגוף. זהו מעין חומר צבע שמופרש בגופנו ומקבע את צבעי האיברים השונים.
המלנין נוצר בגוף על ידי המלנוציטים, שבהתאם לגנים שלנו מייצרים את הצבעים של תאי העור, השיער והעיניים שלנו. מחסור גנטי בייצור מלנין היא הגורם ללבקנות.
בגוף האנושי מעניק הפיגמנט שנקרא מלנין את הצבע ל:
עור - המלנין קובע את צבע עורנו, אך גם את הנמשים, כתמי העור ולעתים גם שומות על העור. חשיפה של הגוף לשמש מגבירה את ייצור המלנין כהגנה על העור וזה מה שאנו קוראים לו "שיזוף". חשיפה מוגזמת לשמש גורמת לפיגמנטציה, כתמי שמש שנוצרים על העור. בחורף, כשיש פחות שמש ואנחנו פחות נחשפים אליה, יורד קצב ייצור המלנין ולכן העור נעשה בהיר יותר.
שיער - צבע השיער שלנו תלוי בכמות ובסוג המלנין שיש לנו. גם הוא נוטה להשתנות למי שנמצאים הרבה בשמש, גם אם פחות מהעור. לתינוק יתכן שיער בלונדיני בשל חוסר במלנין וההתבגרות תכהה את השיער. ככל שאנו מזדקנים השיער ילבין והסיבה לכך היא הפסקת ייצור המלנין בגוף ומיעוט המלנוציטים בזקיקי השערה.
עיניים - אם תהיתם מה קובע את צבע העיניים שלנו אז זה הפיגמנט הזה. במיוחד הוא משפיע בקשתית, החלק הצבעוני של העין, אך גם ברשתית. תינוקות עם מחסור במלנין יכולים להיות כחולי עיניים וכשהם מתבגרים ישתנה צבע עיניהם.
ריריות ואיברי המין - גם באזורים מסוימים בהם עשויה להיות פיגמנטציה שנוטה להיות כהה יותר.
המלנין שבגופנו ועל מה הוא משפיע:
https://youtu.be/io8MH1rg78M
השפעתו על צבע העור (מתורגם):
https://youtu.be/_r4c2NT4naQ
מצגת וידאו על חשיפה לעור ומלנין (עברית):
https://youtu.be/E0PzBFtAWfs
כך מסייע המלנין לעור ולהסרת שיער (עברית):
https://youtu.be/8hhz5mR_Sbo
לצערנו, מהמלנוציטים מגיע גם סרטן העור, המלנומה:
https://youtu.be/aiARvdeXdKM
ומלנין הוא ההסבר לשינוי צבע העיניים והשיער אצל ילדים:
https://youtu.be/gP-q6pbgl-U
והלבקנות שנובעת ממחסור במלנין:
https://youtu.be/0zctLrFnpKk
מי הוכרזה כאישה היפה ביותר בעולם?
על פי המגזין "פיפל", האשה הכי יפה בעולם (בעת כתיבת הערך כמובן) היא שחקנית הקולנוע גווינת' פלאטרו (Gwyneth Paltrow). פאלטרו היא אם לשניים ובת 40 והיא מתייחסת בחיוך לתואר, שהיא מודעת לכך שהוא ניתן לרוב לזמרות ושחקניות כמוה ולאו דווקא לנשים לא מוכרות, שיכולות להיות יפות פי כמה.
היא יודעת לספר שאת בעלה התואר הצחיק וזה כנראה מוכיח שגם ליפים ביותר יש רגעים פחות יפים וזוהרים ואפילו בטחון עצמי מוגבל משהו, או לפחות לא מושלם...
הנה גווינת' פלאטרו וההודעה על התואר:
https://youtu.be/JVq4k8-Y0BA
וראיון שנערך איתה, עם הרבה חיוכים מסביב לתואר המחמיא:
https://youtu.be/o-DlTM4Gqe0
איך היתה מרילין מונרו לאייקון תרבותי?
הצעירה האמריקאית נורמה ג'ין מורטנסן, התפרסמה בשם הבמה שלה מרילין מונרו (Marilyn Monroe). היא הייתה לכוכבת קולנוע אמריקאית נערצת ויפה, שהיתה אהובה על מעריצים מהחברה הגבוהה בארה"ב, כולל שחקנים, סופרים ופוליטיקאים מפורסמים, עד נשיא ארה"ב הנערץ ג'ון קנדי שהיה חבר טוב שלה.
אבל ילדותה לא היתה קלה. היא גדלה כבת להורים גרושים, שמסרו אותה לאימוץ. לאחר שאימה החזירה אותה אליה, היא התמוטטה ונורמה ג'ין התגלגלה לבית יתומים. היא נישאה בגיל צעיר לבנה של חברת המשפחה ובזמן מלחמת העולם השנייה, בזמן שבעלה נלחם בחזית, נורמה ג'ין עבדה במפעל מטוסים.
צלם שהגיע לצלם במפעל הציע לה להפוך לדוגמנית. היא אכן הפכה לדוגמנית מהמצליחות בארה"ב והופיעה על גבי מאות שערי מגזינים. מאוחר יותר הפכה לשחקנית והצליחה מאד, עד כדי כך שהייתה לאחת השחקניות הידועות ביותר בעולם ובמקביל החליפה בעלים (כולל שחקן הבייסבול הידוע ג'ו דימאג'יו והמחזאי ארתור מילר).
ב-5 באוגוסט 1962 מרילין מונרו נמצאה מתה בדירתה השכורה. חרושת שמועות אפפו את מותה ועד היום יש סיפורים שונים ומשונים על הסיבות לאובדן הגדול של תעשיית הבידור האמריקאית.
מאז מותה, הפכה מרילין מונרו לדמות נערצת וידועה בכל העולם. היא זוכה לחיקויים בעולם הקולנוע, הטלוויזיה והבידור. אנדי וורהול, אמן הפופ ארט החשוב בעולם, הקדיש לה סדרת תמונות מרשימה והפך אותה לאייקון גם בעולם האמנות. הזמרת מדונה עיצבה במשך שנים את הקריירה והמראה שלה עצמה, בדמותה של מרילין מונרו.
נפתח בקדימון לזכר הכוכבת הגדולה בעולם:
https://youtu.be/pXDn-cjyTQE
מרילין מונרו שרה "יום הולדת שמח" ליום הולדתו של הנשיא ג'ון קנדי:
http://youtu.be/jfQtfw8U06g
מצגת תמונות דיוקן של מרילין מונרו:
http://youtu.be/Ps7ch4HsnbE
עבודה של וורהול "4 מריליניות" שהנציחה אותה כאייקון:
http://youtu.be/WBJtVrdFncM
סצנה שלה מסרט:
https://youtu.be/ooFgExx7Cnc
השיר המפורסם "נר ברוח" של אלטון ג'ון על נורמה ג'יין:
https://youtu.be/VHIMT6lmH-o
ושיר הערצה מקסים של הלהקה הישראלית שייגעצ (עברית):
https://youtu.be/pwgs-U4qDLo
מי היתה בריז'יט בארדו?
איפה בגוף יש מלנין ומה השפעתו?
המלנין (Melanin) הוא פיגמנט, בעברית צבען, או מעין חומר צבע שיש בגופנו וצובע איברים שונים בו.
המלנין הוא האחראי לצבע עורנו. ככל שבעור יש יותר מלנין, הוא יהיה כהה יותר. אנשים שחיים בסביבות חמות נולדים עם עור כהה.
לבעלי עור בהיר יש פחות מלנין בעור ולכן הם צריכים להיזהר הרבה יותר ולמרוח קרם הגנה בהקפדה רבה עוד יותר.
גם נקודות החן, השומות והנמשים שעל העור, הן בעצם פיסות עור קטנות שהצטבר בהן מלנין.
אבל המלנין גם נותן את הצבע למרכיבים נוספים בגוף האדם, כמו צבע שיער, צבע עיניים וכדומה. כי כמו צבע העור, גם צבע השיער שלנו תלוי בעיקר בכמות המלנין שמייצרים המלנוציטים.
כמות המלנוציטים של בעלי שיער כהה מביאה לייצור של יותר מלנין מהמלנוציטים של בלונדינים ובעלי שיער בהיר. חוסר במלנין הוא שגורם לשיעור בהיר ועיניים כחולות.
יוצאי דופן הם הג'ינג'ים, בעלי שיער אדום או אדמוני, המייצרים סוג שונה של מלנין.
הדרך העיקרית שבה ניתן להגביר את ייצור המלנין בגוף היא חשיפה של העור לקרינת UV, כלומר שיזוף. זה קורה כשהמלנין בולע קרינה באורכי גל קצרים, לרוב קרינה על-סגולה. כך הוא מגן על הגוף מהקרינה.
כשאנו נחשפים יותר לאור השמש ונראה שאנו משתזפים, הסיבה לכך היא שאור השמש על הגוף מגדיל את הפרשת המלנין, מה שהופך את עורנו לכהה. אגב, פיגמנט המלנין אחראי לצבע עורנו, אך גם מסייע בהגנה מפני קרינה על-סגולה, בכך שהוא סופג חלק ממנה.
המלנין מיוצר על ידי תאים מיוחדים שנקראים מלנוציטים (Melanocytes). אותם תאים מצויים בשכבת התאים התחתונה ביותר של שכבת האפידרמיס שבעור. שני סוגים המלנין העיקריים שמיוצרים בגוף האנושי הם אומלנין, שצבעו חום-שחור ופאומלנין, הצהוב-אדמדם.
הנה המלנין שבגופנו והשפעתו על צבע העור (מתורגם):
https://youtu.be/_r4c2NT4naQ
כך אנו מקבלים את צבע עורנו:
https://youtu.be/VC0TL_lYLm8
על גווני עור ואבחון של מצבו הבריאותי (עברית):
https://youtu.be/Ww89paUGCzc
הסבר אסתטי על המלנין (עברית):
https://youtu.be/8hhz5mR_Sbo
טיפים טבעיים להבהרה של כתמי עור וגיל (מתורגם):
https://youtu.be/thOusT_2Q0I
והתכונות החשמליות של המלנין:
https://youtu.be/KifAQBhYgO0
למי כתב לאונרד כהן את "היי שלום מריאן"?
לאונרד כהן כתב את השיר למי שהייתה אהובתו וההשראה לאחד משיריו הקלאסיים, הלהיט הענק, כמעט הראשון שלו, "So Marianne Long".
"היי שלום מריאן" (So long Marianne) נכתב למריאן איהלן יֶנסֶן, אישה נורבגית, שבשנות ה-60 המוקדמות הייתה בת זוגו של כהן.
את מריאן, שעתידה לככב בלהיט הידוע מאלבומו הראשון, ואולי הגדול ביותר של לאונרד, הוא פוגש ב-1960. זה קורה כשהוא מגיע לאי היווני הידרה. מריאן כבר חיה עם בנה באי, לאחר שהסופר הנורבגי אקסל ג'נסן, בעלה של מריאן, נוטש אותה ואת בנם הקטן באי.
לאונרד, מריאן והבן עוברים לחיות יחד ופוצחים במערכת יחסים עוצמתית, שנמשכה כמעט לאורך כל העשור ויוצאת מהאי הידרה, גם אל ניו יורק ומונטריאול. סיפור האהבה הזה מסתבר כמורכב למדי, אך משמעותי עבור כהן, במיוחד כשהוא בתקופה בה הוא עדיין רק משורר ולא מוסיקאי. יצירתו העתידית תושפע רבות מהתקופה הזו.
את השיר "היי שלום מריאן" נכתב ככל הנראה בסביבות שנת 1967, כאשר מערכת היחסים בין השניים החלה להתפרק. משתקפת בו כבר הפרידה המקרבת והרגשות המעורבים שלו בעניין סיום הקשר.
"So Marianne Long" עצמו הוא שיר פרידה רגשי ועמוק ובו תיאור של סוף מערכת היחסים בין השניים. לאורכו מעלה כהן זיכרונות מהזמן שלהם יחד ומדגים את המשמעות הרגשית שיש בעיניו לקשר ביניהם. המוטיב החוזר בו בפזמון הוא שהגיע הזמן לצחוק ולבכות ולצחוק על הכל.
השיר מעביר לכל אורכו תחושת עצב על סיום הקשר והאובדן, אך ניכר בכהן שהוא עדיין נמשך אליה ומדגיש את ההשפעה העמוקה של מריאן עליו וכיצד נגעה בו בעדינות ובעומק.
עוד ניכרת בשיר הכרת תודה מצדו של האייקון לעתיד, על האהבה שהייתה ביניהם. בשיר נשזרים רמזים למורכבות שבסיום הקשר הרומנטי בין השניים, נמהלים בו ביחד כאב, אהבה, זיכרונות והכרת תודה.
מריאן אחראית והייתה השראה לעוד שירים של לאונרד כהן, כולל שיר מופלא נוסף "Bird on a Wire". אבל "So Marianne Long" הוא יצירה אישית ורגשית במיוחד, שפותחת חלון של ממש לקשר העוצמתי והמרגש שנוצר בין לנרד כהן למריאן ואת ההשפעה שתהיה לו על חייו ויצירתו של הגאון היהודי מקנדה.
אגב, למרות הפרידה, לאונרד ומריאן די נשארו במשך השנים בקשר. בשנת 2016, כשנודע לו שמריאן גוססת, שלח לה לאונרד מכתב מלא ברגש, עם אהבתו והערכתו אליה, הוכחה ברורה לעומק ולמשמעות שהיו בעיניו גלומים בקשר שביניהם. כשנודע לו שהלכה לעולמה, הוא כתב לה בפוסט בפייסבוק: "דעי שאני כה קרוב מאחוריך. אם תשלחי את ידך, תוכלי להגיע אלי. היי שלום חברה ותיקה. אהבה אינסופית וניפגש לאורך הדרך".
השיר מאלבום הבכורה עם תמונות השניים מהתקופה של האי הידרה:
https://youtu.be/aLOnQmmmlkw
הופעה חיה בשנות ה-70:
https://youtu.be/-ACgCmBubb4
ביצוע מאוחר בתמונות:
https://youtu.be/lthdAiDOJAM
והופעה חיה לקראת סוף חייו:
https://youtu.be/DgEiDc1aXr0
מיהי הספורטאית המסוקרת ביותר בעולם?
ללא ספק הספורטאי שהתקשורת מתעניינת בו יותר מכל אדם כיום הוא ספורטאית, שחקנית הטניס מריה שראפובה. היא אמנם הולכת ומתבגרת ונמצאת כיום בקרבת או בעצם שלהי הקריירה שלה, אבל עדיין מספקת הרבה עניין.
מעבר ליכולת הטניס המצוינת שלה והנחישות שבה היא מנהלת את הקריירה, היא אחת הנשים היפות בעולם. התקשורת אוהבת לדווח על כל אירוע שקשור בטניסאית הגבוהה, 180 סנטימטרים של ספורטיביות מדויקת וחרוצה.
שרפובה גם הייתה לדוגמנית מצליחה ביותר ובתבונה כלכלית מזהירה היא נעשתה עשירה מאד כלכלית וללא ספק הספורטאית המרוויחה ביותר בעולם. כדוגמנית היא מייצגת מותגים יוקרתיים במיוחד ומחזיקה קמפיינים נחשקים בחברה הגבוהה. רק השם שלה לבדו שווה למפרסמים הון.
אגב, לא כולם יודעים שמשפחתה היא ניצולה של האסון הגרעיני בצ'רנוביל שבצפון אוקראינה. אמה של מריה הייתה בהריון ולכן המשפחה עזבה את אזור האסון זמן קצר אחרי הפיצוץ המפורסם והקטלני.
ובקטע הביקורתי או הצהוב, החליטו אתם, שראפובה ידועה בגניחות שלה בזמן החבטות במשחק. ספורט הצד של מעריצי הטניס היה במשך שנים העניין הזה. האינטרנט, לפחות בעבר, התפוצץ אז מממים על גניחות שראפובה וסרטוני וידאו עם לקטי גניחות חביבות של הספורטאית הנערצת. אם צריך היה עוד משהו שיוסיף לתדמית המצודדת והמושכת בלאו הכי של אושיית הטניס היפהפיה, הרי שזה בטח לא הזיק לה.
הנה סרטון על חייה של מריה, שפונתה מצ'רנוביל בגלל האסון האטומי:
http://youtu.be/ye_l7fiHU-4
לקט משחקים וזכיות של מריה שרפובה:
http://youtu.be/K8yx5lcIu5c
לקט של רגעים קשים יותר בקריירה שלה:
http://youtu.be/2eK0dh69PAk
תמונות מהקריירה של מריה שראפובה:
http://youtu.be/Rg1HYjPG_y0
ובחיוך - שראפובה ידועה באנחות הקולניות שהיא משמיעה בעת המשחק:
https://youtu.be/elxum6bL-Ro
מה מיוחד בדנמרק?
דנמרק (Denmark) ידועה כיום בעולם כמדינה נאורה ומתקדמת, עם מערכת כלכלית וחברתית עוטפת וחכמה ואווירה נחשקת בין הדנים ומהם החוצה.
לאווירה זו בדנמרק אחראי מושג ה"הוגה" (Hygge), מילה בשפה הדנית שמשמעותה "אושר" והיא מקובלת שם כצורת חיים והתייחסות. לא מעט בזכות התפיסה הזו הפכו הדנים לאחד העמים השמחים והלבביים בעולם, לפי כל סקר והשוואה מדעית וסטטיסטית.
מדובר במדינה קטנה בצפון אירופה ואגב, המדינה עם הדגל הלאומי הוותיק ביותר שעושים בו שימוש רציף מאז ימי קדם. על מה שחסר לדנמרק בגודל היא מפצה בהשפעה. עם אוכלוסייה של כ-6 מיליון איש, היא מדורגת שוב ושוב כאחת המדינות המאושרות, השוויוניות והמשגשגות בעולם.
אך הדרך לשם לא הייתה קצרה.
בימי הביניים, דנמרק הייתה אימפריה אזורית של ממש. בשיאה, שלטה הממלכה על שוודיה, נורווגיה, איסלנד, חלקים מגרמניה של היום. המלכים הדניים שלטו בים הבלטי ודרשו מכסים מכל ספינה שעברה דרך המצרים הצרים בין הים הצפוני לבלטי, צעד שמילא את האוצר המלכותי אך יצר לא מעט אויבים.
המאה ה-17 הכניסה את דנמרק לסדרת מלחמות הרסניות עם שוודיה השאפתנית. בשנת 1658, בשלום רוסקילד (Treaty of Roskilde), נאלצה דנמרק לוותר על חבל סקוניה (Scania) ושטחים נרחבים אחרים, ובכך נדחק גבולה מערבה. שוודיה הפכה למעצמה אזורית, ודנמרק הצטמקה, אך לא נשברה.
המאה ה-19 הביאה מכה נוספת: ב-1864, לאחר מלחמה קצרה וקשה, איבדה דנמרק את חבל שלזוויג-הולשטיין (Schleswig-Holstein) לידי פרוסיה ואוסטריה. כ-40% משטחה נבלעו בבת אחת. זה היה רגע לאומי טראומטי שעיצב את התרבות הדנית לדורות.
מה שקרה אחר כך הוא כמעט נס: במקום לחפש נקמה, בחרה דנמרק להפנות אנרגיה פנימה. הסיסמה "מה שאבד בחוץ, יושג מבפנים" (Hvad udad tabes, skal indad vindes) הפכה לקריאת תיגר לאומית. אנריקו מיליוס דאלגאס (Enrico Mylius Dalgas), קצין שהפך לאיש חזון אזרחי, הוביל מהפכת ייעור וחקלאות באדמות השממה הפנימיות של יוטלנד (Jutland) וייסד את החברה הדנית לייעור אדמות (Det Danske Hedeselskab).
במאה ה-20 בנתה דנמרק את מדינת הרווחה שלה בצעדים מדודים: חינוך חינם, בריאות ציבורית, קצבאות נדיבות, שוק עבודה גמיש הידוע בשם "פלקסיקוריטי" (Flexicurity), שילוב של גמישות לעסקים ואבטחה לעובדים. המודל הזה הפך לנקודת ייחוס לכלכלנים בכל העולם.
היום, דנמרק היא מהמדינות הפחות מושחתות בעולם, לפי דירוגי ארגון "שקיפות בינלאומית" (Transparency International).
עיצוב דני (Danish Design) הפך למותג עולמי, מהכיסאות של ארנה יאקובסן (Arne Jacobsen) ועד מערכות השמע של Bang & Olufsen שזכו להכרה בינלאומית. הטלוויזיה הדנית הצמיחה את "הגל הסקנדינבי" (Nordic Noir) שכבש את המסכים, עם סדרות כמו "הרצח" (The Killing) ו"בורגן" (Borgen).
ודאי לא כל ההיסטוריה הדנית הייתה מפוארת: כשנפוליאון הציף את אירופה במלחמות בתחילת המאה ה-19, דנמרק ניסתה להישאר נייטרלית אך הבריטים הפציצו את קופנהגן (Copenhagen) ב-1807 ולקחו את הצי הדני כולו כדי שלא יגיע לידי צרפת. התגובה הדנית? הצטרפות לצד נפוליאון, שהסתיימה בפשיטת רגל לאומית ב-1813. ממש לא יום טוב בהיסטוריה.
לזכותה של דנמרק רשום מבצע שכמעט ואין לו מקבילים בהיסטוריה. במלחמת העולם השנייה, כשהנאצים הורו לכל יהודי דנמרק לענוד טלאי צהוב, אמר המלך כריסטיאן העשירי (Christian X), לפי המסורת הדנית, שאם כך יהיה הרי שגם הוא יענוד אותו. הסיפור כנראה מיתולוגי ולא מתועד היסטורית, אך הוא משקף אמת עמוקה יותר. כי בהמשך אותה מלחמה הצליחו הדנים, תוך ימים ספורים, להבריח כ-7,000 יהודים דנים בסירות דיג לשוודיה הנייטרלית, באחד ממבצעי ההצלה המרשימים ביותר של המלחמה.
הנה דנמרק (מתורגם):
https://youtu.be/Hp0-YP3lADk
יקר כאן, כמו בכל סקנדינביה
https://youtu.be/-VJX2W3O9Ek
העיצוב הדני מפורסם בכל העולם והוא נובע ממסורת ארוכה של בעלי מלאכה מצוינים:
https://youtu.be/2iCvmhJsjfI
דנמרק היא מדינת רווחה כמעט מושלמת:
https://youtu.be/J8ZLgnkX3qQ?long=yes
כמה מהמקומות והדברים הנפלאים שבה:
https://youtu.be/PIfAOPjfIEo?long=yes
על החיים בדנמרק:
https://youtu.be/S5KU-eVG9rM?long=yes
והנופים ומה שרואים בה:
https://youtu.be/10un5Ze5Isc?long=yes
סיפורה של סופי מצ'טנר הוא סיפור סינדרלה שכמותו לא היה בעולם הדוגמנות. עולם זה, שבו מתאמצות מאות אלפי דוגמניות בעולם לזכות במעט תשומת לב, לא מאפשר לאף אחת מהן לזכות בתהילה מבלי להתאמץ, להבשיל ולעשות דרך ארוכה אל המסלולים היוקרתיים של פאריס. מעולם לא קיבלה בו הזדמנות מישהי שאיש לא מכיר ושמעולם לא התנסתה בדוגמנות מקצועית.
ודווקא נערה צעירה מחולון היא שזכתה לזנק היישר אל הפסגה. זה סיפור של מקריות, המון מזל וגם קצת יופי לא רגיל, של נערה שמגיע לה סיפור הסינדרלה הזה. סופי שעוד לא חגגה 15, גדלה לאם חד-הורית וקשת יום. בזמן שאמה נאלצה לרוץ ממקום למקום, לנקות בתים ולאסוף את פרנסתה בקושי כדי לפרנס את שלושת ילדיה, סופי נהגה לאסוף את אחיה מהגן, לבשל להם ולנקות את הבית. הכל השתנה כשהמליצה לה מישהי לנסות ולהיות דוגמנית. היא פנתה לסוכן דוגמניות והוא החליט שעליה לטוס ישירות לפאריס, בירת האופנה העולמית. הפגישה עם הסוכנות הייתה די מאכזבת ונראה היה שהסתיימה בכלום. אבל אז כשצעדו ברחובות פאריס, נכנסו היא והמלווה שלה אל בית האופנה היוקרתי "דיור". במקרה היה בחנות באותו בוקר המעצב הראשי וראה אותה. הוא כל כך התרשם שהחליט במקום להפוך אותה לפנים החדשות של אחד המותגים היוקרתיים והמצליחים בעולם. כשנחתם חוזה על סך מיליון יורו ידעו סופי ואימה, הגיבורה האמיתית של הסיפור, שצרותיהן הסתיימו. מניקיון בתים ובית שידע מחסור הגיעו לפסגת עולם האופנה.
הנה סיפור הסינדרלה של סופי (עברית):
https://youtu.be/LvUtuupN21M
ראיון עם סופי (עברית):
https://youtu.be/3KOhAFsZRo0
פרזנטורית של בושם בינלאומי (עברית):
https://youtu.be/4LmcruiokGg
והיום היא נרגעת מהרזון המוגזם שהתעשייה דורשת ממנה (עברית):
https://youtu.be/mxE9HeFbCoo?long=yes
המלנין (Melanin) הוא פיגמנט, בעברית צבען שיש לכל יצור חי בגוף. זהו מעין חומר צבע שמופרש בגופנו ומקבע את צבעי האיברים השונים.
המלנין נוצר בגוף על ידי המלנוציטים, שבהתאם לגנים שלנו מייצרים את הצבעים של תאי העור, השיער והעיניים שלנו. מחסור גנטי בייצור מלנין היא הגורם ללבקנות.
בגוף האנושי מעניק הפיגמנט שנקרא מלנין את הצבע ל:
עור - המלנין קובע את צבע עורנו, אך גם את הנמשים, כתמי העור ולעתים גם שומות על העור. חשיפה של הגוף לשמש מגבירה את ייצור המלנין כהגנה על העור וזה מה שאנו קוראים לו "שיזוף". חשיפה מוגזמת לשמש גורמת לפיגמנטציה, כתמי שמש שנוצרים על העור. בחורף, כשיש פחות שמש ואנחנו פחות נחשפים אליה, יורד קצב ייצור המלנין ולכן העור נעשה בהיר יותר.
שיער - צבע השיער שלנו תלוי בכמות ובסוג המלנין שיש לנו. גם הוא נוטה להשתנות למי שנמצאים הרבה בשמש, גם אם פחות מהעור. לתינוק יתכן שיער בלונדיני בשל חוסר במלנין וההתבגרות תכהה את השיער. ככל שאנו מזדקנים השיער ילבין והסיבה לכך היא הפסקת ייצור המלנין בגוף ומיעוט המלנוציטים בזקיקי השערה.
עיניים - אם תהיתם מה קובע את צבע העיניים שלנו אז זה הפיגמנט הזה. במיוחד הוא משפיע בקשתית, החלק הצבעוני של העין, אך גם ברשתית. תינוקות עם מחסור במלנין יכולים להיות כחולי עיניים וכשהם מתבגרים ישתנה צבע עיניהם.
ריריות ואיברי המין - גם באזורים מסוימים בהם עשויה להיות פיגמנטציה שנוטה להיות כהה יותר.
המלנין שבגופנו ועל מה הוא משפיע:
https://youtu.be/io8MH1rg78M
השפעתו על צבע העור (מתורגם):
https://youtu.be/_r4c2NT4naQ
מצגת וידאו על חשיפה לעור ומלנין (עברית):
https://youtu.be/E0PzBFtAWfs
כך מסייע המלנין לעור ולהסרת שיער (עברית):
https://youtu.be/8hhz5mR_Sbo
לצערנו, מהמלנוציטים מגיע גם סרטן העור, המלנומה:
https://youtu.be/aiARvdeXdKM
ומלנין הוא ההסבר לשינוי צבע העיניים והשיער אצל ילדים:
https://youtu.be/gP-q6pbgl-U
והלבקנות שנובעת ממחסור במלנין:
https://youtu.be/0zctLrFnpKk
על פי המגזין "פיפל", האשה הכי יפה בעולם (בעת כתיבת הערך כמובן) היא שחקנית הקולנוע גווינת' פלאטרו (Gwyneth Paltrow). פאלטרו היא אם לשניים ובת 40 והיא מתייחסת בחיוך לתואר, שהיא מודעת לכך שהוא ניתן לרוב לזמרות ושחקניות כמוה ולאו דווקא לנשים לא מוכרות, שיכולות להיות יפות פי כמה.
היא יודעת לספר שאת בעלה התואר הצחיק וזה כנראה מוכיח שגם ליפים ביותר יש רגעים פחות יפים וזוהרים ואפילו בטחון עצמי מוגבל משהו, או לפחות לא מושלם...
הנה גווינת' פלאטרו וההודעה על התואר:
https://youtu.be/JVq4k8-Y0BA
וראיון שנערך איתה, עם הרבה חיוכים מסביב לתואר המחמיא:
https://youtu.be/o-DlTM4Gqe0
הצעירה האמריקאית נורמה ג'ין מורטנסן, התפרסמה בשם הבמה שלה מרילין מונרו (Marilyn Monroe). היא הייתה לכוכבת קולנוע אמריקאית נערצת ויפה, שהיתה אהובה על מעריצים מהחברה הגבוהה בארה"ב, כולל שחקנים, סופרים ופוליטיקאים מפורסמים, עד נשיא ארה"ב הנערץ ג'ון קנדי שהיה חבר טוב שלה.
אבל ילדותה לא היתה קלה. היא גדלה כבת להורים גרושים, שמסרו אותה לאימוץ. לאחר שאימה החזירה אותה אליה, היא התמוטטה ונורמה ג'ין התגלגלה לבית יתומים. היא נישאה בגיל צעיר לבנה של חברת המשפחה ובזמן מלחמת העולם השנייה, בזמן שבעלה נלחם בחזית, נורמה ג'ין עבדה במפעל מטוסים.
צלם שהגיע לצלם במפעל הציע לה להפוך לדוגמנית. היא אכן הפכה לדוגמנית מהמצליחות בארה"ב והופיעה על גבי מאות שערי מגזינים. מאוחר יותר הפכה לשחקנית והצליחה מאד, עד כדי כך שהייתה לאחת השחקניות הידועות ביותר בעולם ובמקביל החליפה בעלים (כולל שחקן הבייסבול הידוע ג'ו דימאג'יו והמחזאי ארתור מילר).
ב-5 באוגוסט 1962 מרילין מונרו נמצאה מתה בדירתה השכורה. חרושת שמועות אפפו את מותה ועד היום יש סיפורים שונים ומשונים על הסיבות לאובדן הגדול של תעשיית הבידור האמריקאית.
מאז מותה, הפכה מרילין מונרו לדמות נערצת וידועה בכל העולם. היא זוכה לחיקויים בעולם הקולנוע, הטלוויזיה והבידור. אנדי וורהול, אמן הפופ ארט החשוב בעולם, הקדיש לה סדרת תמונות מרשימה והפך אותה לאייקון גם בעולם האמנות. הזמרת מדונה עיצבה במשך שנים את הקריירה והמראה שלה עצמה, בדמותה של מרילין מונרו.
נפתח בקדימון לזכר הכוכבת הגדולה בעולם:
https://youtu.be/pXDn-cjyTQE
מרילין מונרו שרה "יום הולדת שמח" ליום הולדתו של הנשיא ג'ון קנדי:
http://youtu.be/jfQtfw8U06g
מצגת תמונות דיוקן של מרילין מונרו:
http://youtu.be/Ps7ch4HsnbE
עבודה של וורהול "4 מריליניות" שהנציחה אותה כאייקון:
http://youtu.be/WBJtVrdFncM
סצנה שלה מסרט:
https://youtu.be/ooFgExx7Cnc
השיר המפורסם "נר ברוח" של אלטון ג'ון על נורמה ג'יין:
https://youtu.be/VHIMT6lmH-o
ושיר הערצה מקסים של הלהקה הישראלית שייגעצ (עברית):
https://youtu.be/pwgs-U4qDLo
בלונד
#
ימים ספורים לפני תחילת 2026 הלכה לעולמה אחת הנשים היפות והנערצות במאה ה-20. לצרפתים יש ותק בנשים מפורסמות ומצודדות עם חוש אופנה וכריזמה, אבל היא התעלתה על כולן.
בריז'יט ברדו (Brigitte Bardot) נולדה ב-1934 בפריז למשפחה בורגנית אמידה. בת 15 היא הופיעה על שער מגזין האופנה הצרפתי Elle ובאותה תקופה היא למדה בלט באקדמיה הלאומית למחול בפריז.
הקריירה הקולנועית שלה התפוצצה ב-1956 עם הסרט "ואלוהים ברא את האישה" (And God Created Woman) של הבמאי רוז'ה ואדים, שהיה גם בעלה הראשון.
הסרט עורר סערה בזכות הסצנות הנועזות והחושניות של ברדו, שהציגה נשיות מסוג חדש שהתריסה אל מול הקונבנציות המסורתיות. ברדו הפכה לסמל של המהפכה המינית ושל שחרור האישה מהנורמות החברתיות השמרניות של שנות ה-50.
בשנות ה-60, כשהיא בשיאה, ברדו הייתה אחת הכוכבות המבוקשות ביותר באירופה, צילמה עשרות סרטים, נחשבה לאשה הנחשקת ביותר בעולם והקרינה תדמית של אישה חופשית, ספונטנית וחסרת מעצורים.
הסופרת המפורסמת סימון דה-בובואר הקדישה לה ספר והיא גם גילמה ושימשה זמן מה בדמותה של מריאן, מהסמלים הידועים של צרפת.
תדמיתה כאישה חופשית באה לידי ביטוי גם בהחלפת בעלים ובני זוג מפורסמים וגם בסגנון החיים הבוהמייני של ברדו, בין השאר כשהיא מופיעה יחפה בפסטיבל קאן ובמסיבות, מה שנחשב אז למרדני ופרובוקטיבי במיוחד.
בשיא הצלחתה, בריז'יט בארדו מתחילה במסיבה עם סרז' גינסבורג. הבחור הוא יהודי, ביישן ומוסיקאי מתחיל, לא יפה מדי, לא פעם שתוי או מסומם ודי מסכן באותם ימים.
באותו ערב דווקא בברנש הזה חושקת הכוכבת הצעירה, עוצרת הנשימה וזו שגדולי המאהבים בעולם מחזרים אחריה.
ואז, כשהבחור הביישן מתקשה להאמין שהיא בכלל נותנת לו להתקרב אליה, בריז'יט היפה מציעה לו להצטרף אליה לסעודה אצל זוג חברים שלה ובזמן הארוחה היא עוגבת עליו בסוד ולתדהמתו לא מפסיקה ללטף את ידו מתחת לשולחן.
השניים יהפכו לזוג ולימים היא תקליט שיר שגינסבורג כתב ושמו "אני זקוקה לאיש על אופנוע הארלי-דייוידסון".
בשנת 1973, בגיל 39 ובשיא הקריירה שלה, היא מכריזה באופן מפתיע על פרישתה מהקולנוע.
מאז התמקדה ברדו באקטיביזם למען זכויות בעלי חיים. ב-1986 היא מקימה את הקרן להגנה על בעלי החיים שנושאת את שמה (Fondation Brigitte Bardot). המעבר הדרמטי הזה שיקף שינוי עמוק בערכיה, עת הפכה אייקון הסקס והזוהר לפעילה נלהבת למען רווחת בעלי החיים.
עם השנים הפכה לדמות שנויה במחלוקת, בשל עמדותיה הפוליטיות הימניות הקיצוניות, במיוחד בנוגע להגירה ולאיסלם. כמה פעמים היא אף הורשעה בהסתה לשנאה גזעית.
ברדו, שסימלה בחייה המוקדמים חופש ושחרור מיני, גילתה בחייה המאוחרים מחויבות לעולם החי, לצד עמדות פוליטיות שעוררו ביקורת חריפה.
הנה סיפורה של בארדו (עברית):
https://youtu.be/eG2CDkXHrWU
קליפ של השיר "אני זקוקה לאיש על הארלי-דייוידסון":
https://youtu.be/ai2As4XFZDY
פרידה מאגדה - כתבה ביום מותה:
https://youtu.be/uApPw30hzMw
סרטון קצר על האישה מהחלומות:
https://youtu.be/SC3rT_hnV9k?long=yes
וקומדיה באורך מלא עם בריג'יט בארדו מ-1964 (מתורגם):
https://youtu.be/ree4yPv-c8U?long=yes
ימים ספורים לפני תחילת 2026 הלכה לעולמה אחת הנשים היפות והנערצות במאה ה-20. לצרפתים יש ותק בנשים מפורסמות ומצודדות עם חוש אופנה וכריזמה, אבל היא התעלתה על כולן.
בריז'יט ברדו (Brigitte Bardot) נולדה ב-1934 בפריז למשפחה בורגנית אמידה. בת 15 היא הופיעה על שער מגזין האופנה הצרפתי Elle ובאותה תקופה היא למדה בלט באקדמיה הלאומית למחול בפריז.
הקריירה הקולנועית שלה התפוצצה ב-1956 עם הסרט "ואלוהים ברא את האישה" (And God Created Woman) של הבמאי רוז'ה ואדים, שהיה גם בעלה הראשון.
הסרט עורר סערה בזכות הסצנות הנועזות והחושניות של ברדו, שהציגה נשיות מסוג חדש שהתריסה אל מול הקונבנציות המסורתיות. ברדו הפכה לסמל של המהפכה המינית ושל שחרור האישה מהנורמות החברתיות השמרניות של שנות ה-50.
בשנות ה-60, כשהיא בשיאה, ברדו הייתה אחת הכוכבות המבוקשות ביותר באירופה, צילמה עשרות סרטים, נחשבה לאשה הנחשקת ביותר בעולם והקרינה תדמית של אישה חופשית, ספונטנית וחסרת מעצורים.
הסופרת המפורסמת סימון דה-בובואר הקדישה לה ספר והיא גם גילמה ושימשה זמן מה בדמותה של מריאן, מהסמלים הידועים של צרפת.
תדמיתה כאישה חופשית באה לידי ביטוי גם בהחלפת בעלים ובני זוג מפורסמים וגם בסגנון החיים הבוהמייני של ברדו, בין השאר כשהיא מופיעה יחפה בפסטיבל קאן ובמסיבות, מה שנחשב אז למרדני ופרובוקטיבי במיוחד.
בשיא הצלחתה, בריז'יט בארדו מתחילה במסיבה עם סרז' גינסבורג. הבחור הוא יהודי, ביישן ומוסיקאי מתחיל, לא יפה מדי, לא פעם שתוי או מסומם ודי מסכן באותם ימים.
באותו ערב דווקא בברנש הזה חושקת הכוכבת הצעירה, עוצרת הנשימה וזו שגדולי המאהבים בעולם מחזרים אחריה.
ואז, כשהבחור הביישן מתקשה להאמין שהיא בכלל נותנת לו להתקרב אליה, בריז'יט היפה מציעה לו להצטרף אליה לסעודה אצל זוג חברים שלה ובזמן הארוחה היא עוגבת עליו בסוד ולתדהמתו לא מפסיקה ללטף את ידו מתחת לשולחן.
השניים יהפכו לזוג ולימים היא תקליט שיר שגינסבורג כתב ושמו "אני זקוקה לאיש על אופנוע הארלי-דייוידסון".
בשנת 1973, בגיל 39 ובשיא הקריירה שלה, היא מכריזה באופן מפתיע על פרישתה מהקולנוע.
מאז התמקדה ברדו באקטיביזם למען זכויות בעלי חיים. ב-1986 היא מקימה את הקרן להגנה על בעלי החיים שנושאת את שמה (Fondation Brigitte Bardot). המעבר הדרמטי הזה שיקף שינוי עמוק בערכיה, עת הפכה אייקון הסקס והזוהר לפעילה נלהבת למען רווחת בעלי החיים.
עם השנים הפכה לדמות שנויה במחלוקת, בשל עמדותיה הפוליטיות הימניות הקיצוניות, במיוחד בנוגע להגירה ולאיסלם. כמה פעמים היא אף הורשעה בהסתה לשנאה גזעית.
ברדו, שסימלה בחייה המוקדמים חופש ושחרור מיני, גילתה בחייה המאוחרים מחויבות לעולם החי, לצד עמדות פוליטיות שעוררו ביקורת חריפה.
הנה סיפורה של בארדו (עברית):
https://youtu.be/eG2CDkXHrWU
קליפ של השיר "אני זקוקה לאיש על הארלי-דייוידסון":
https://youtu.be/ai2As4XFZDY
פרידה מאגדה - כתבה ביום מותה:
https://youtu.be/uApPw30hzMw
סרטון קצר על האישה מהחלומות:
https://youtu.be/SC3rT_hnV9k?long=yes
וקומדיה באורך מלא עם בריג'יט בארדו מ-1964 (מתורגם):
https://youtu.be/ree4yPv-c8U?long=yes
המלנין (Melanin) הוא פיגמנט, בעברית צבען, או מעין חומר צבע שיש בגופנו וצובע איברים שונים בו.
המלנין הוא האחראי לצבע עורנו. ככל שבעור יש יותר מלנין, הוא יהיה כהה יותר. אנשים שחיים בסביבות חמות נולדים עם עור כהה.
לבעלי עור בהיר יש פחות מלנין בעור ולכן הם צריכים להיזהר הרבה יותר ולמרוח קרם הגנה בהקפדה רבה עוד יותר.
גם נקודות החן, השומות והנמשים שעל העור, הן בעצם פיסות עור קטנות שהצטבר בהן מלנין.
אבל המלנין גם נותן את הצבע למרכיבים נוספים בגוף האדם, כמו צבע שיער, צבע עיניים וכדומה. כי כמו צבע העור, גם צבע השיער שלנו תלוי בעיקר בכמות המלנין שמייצרים המלנוציטים.
כמות המלנוציטים של בעלי שיער כהה מביאה לייצור של יותר מלנין מהמלנוציטים של בלונדינים ובעלי שיער בהיר. חוסר במלנין הוא שגורם לשיעור בהיר ועיניים כחולות.
יוצאי דופן הם הג'ינג'ים, בעלי שיער אדום או אדמוני, המייצרים סוג שונה של מלנין.
הדרך העיקרית שבה ניתן להגביר את ייצור המלנין בגוף היא חשיפה של העור לקרינת UV, כלומר שיזוף. זה קורה כשהמלנין בולע קרינה באורכי גל קצרים, לרוב קרינה על-סגולה. כך הוא מגן על הגוף מהקרינה.
כשאנו נחשפים יותר לאור השמש ונראה שאנו משתזפים, הסיבה לכך היא שאור השמש על הגוף מגדיל את הפרשת המלנין, מה שהופך את עורנו לכהה. אגב, פיגמנט המלנין אחראי לצבע עורנו, אך גם מסייע בהגנה מפני קרינה על-סגולה, בכך שהוא סופג חלק ממנה.
המלנין מיוצר על ידי תאים מיוחדים שנקראים מלנוציטים (Melanocytes). אותם תאים מצויים בשכבת התאים התחתונה ביותר של שכבת האפידרמיס שבעור. שני סוגים המלנין העיקריים שמיוצרים בגוף האנושי הם אומלנין, שצבעו חום-שחור ופאומלנין, הצהוב-אדמדם.
הנה המלנין שבגופנו והשפעתו על צבע העור (מתורגם):
https://youtu.be/_r4c2NT4naQ
כך אנו מקבלים את צבע עורנו:
https://youtu.be/VC0TL_lYLm8
על גווני עור ואבחון של מצבו הבריאותי (עברית):
https://youtu.be/Ww89paUGCzc
הסבר אסתטי על המלנין (עברית):
https://youtu.be/8hhz5mR_Sbo
טיפים טבעיים להבהרה של כתמי עור וגיל (מתורגם):
https://youtu.be/thOusT_2Q0I
והתכונות החשמליות של המלנין:
https://youtu.be/KifAQBhYgO0
לאונרד כהן כתב את השיר למי שהייתה אהובתו וההשראה לאחד משיריו הקלאסיים, הלהיט הענק, כמעט הראשון שלו, "So Marianne Long".
"היי שלום מריאן" (So long Marianne) נכתב למריאן איהלן יֶנסֶן, אישה נורבגית, שבשנות ה-60 המוקדמות הייתה בת זוגו של כהן.
את מריאן, שעתידה לככב בלהיט הידוע מאלבומו הראשון, ואולי הגדול ביותר של לאונרד, הוא פוגש ב-1960. זה קורה כשהוא מגיע לאי היווני הידרה. מריאן כבר חיה עם בנה באי, לאחר שהסופר הנורבגי אקסל ג'נסן, בעלה של מריאן, נוטש אותה ואת בנם הקטן באי.
לאונרד, מריאן והבן עוברים לחיות יחד ופוצחים במערכת יחסים עוצמתית, שנמשכה כמעט לאורך כל העשור ויוצאת מהאי הידרה, גם אל ניו יורק ומונטריאול. סיפור האהבה הזה מסתבר כמורכב למדי, אך משמעותי עבור כהן, במיוחד כשהוא בתקופה בה הוא עדיין רק משורר ולא מוסיקאי. יצירתו העתידית תושפע רבות מהתקופה הזו.
את השיר "היי שלום מריאן" נכתב ככל הנראה בסביבות שנת 1967, כאשר מערכת היחסים בין השניים החלה להתפרק. משתקפת בו כבר הפרידה המקרבת והרגשות המעורבים שלו בעניין סיום הקשר.
"So Marianne Long" עצמו הוא שיר פרידה רגשי ועמוק ובו תיאור של סוף מערכת היחסים בין השניים. לאורכו מעלה כהן זיכרונות מהזמן שלהם יחד ומדגים את המשמעות הרגשית שיש בעיניו לקשר ביניהם. המוטיב החוזר בו בפזמון הוא שהגיע הזמן לצחוק ולבכות ולצחוק על הכל.
השיר מעביר לכל אורכו תחושת עצב על סיום הקשר והאובדן, אך ניכר בכהן שהוא עדיין נמשך אליה ומדגיש את ההשפעה העמוקה של מריאן עליו וכיצד נגעה בו בעדינות ובעומק.
עוד ניכרת בשיר הכרת תודה מצדו של האייקון לעתיד, על האהבה שהייתה ביניהם. בשיר נשזרים רמזים למורכבות שבסיום הקשר הרומנטי בין השניים, נמהלים בו ביחד כאב, אהבה, זיכרונות והכרת תודה.
מריאן אחראית והייתה השראה לעוד שירים של לאונרד כהן, כולל שיר מופלא נוסף "Bird on a Wire". אבל "So Marianne Long" הוא יצירה אישית ורגשית במיוחד, שפותחת חלון של ממש לקשר העוצמתי והמרגש שנוצר בין לנרד כהן למריאן ואת ההשפעה שתהיה לו על חייו ויצירתו של הגאון היהודי מקנדה.
אגב, למרות הפרידה, לאונרד ומריאן די נשארו במשך השנים בקשר. בשנת 2016, כשנודע לו שמריאן גוססת, שלח לה לאונרד מכתב מלא ברגש, עם אהבתו והערכתו אליה, הוכחה ברורה לעומק ולמשמעות שהיו בעיניו גלומים בקשר שביניהם. כשנודע לו שהלכה לעולמה, הוא כתב לה בפוסט בפייסבוק: "דעי שאני כה קרוב מאחוריך. אם תשלחי את ידך, תוכלי להגיע אלי. היי שלום חברה ותיקה. אהבה אינסופית וניפגש לאורך הדרך".
השיר מאלבום הבכורה עם תמונות השניים מהתקופה של האי הידרה:
https://youtu.be/aLOnQmmmlkw
הופעה חיה בשנות ה-70:
https://youtu.be/-ACgCmBubb4
ביצוע מאוחר בתמונות:
https://youtu.be/lthdAiDOJAM
והופעה חיה לקראת סוף חייו:
https://youtu.be/DgEiDc1aXr0
ללא ספק הספורטאי שהתקשורת מתעניינת בו יותר מכל אדם כיום הוא ספורטאית, שחקנית הטניס מריה שראפובה. היא אמנם הולכת ומתבגרת ונמצאת כיום בקרבת או בעצם שלהי הקריירה שלה, אבל עדיין מספקת הרבה עניין.
מעבר ליכולת הטניס המצוינת שלה והנחישות שבה היא מנהלת את הקריירה, היא אחת הנשים היפות בעולם. התקשורת אוהבת לדווח על כל אירוע שקשור בטניסאית הגבוהה, 180 סנטימטרים של ספורטיביות מדויקת וחרוצה.
שרפובה גם הייתה לדוגמנית מצליחה ביותר ובתבונה כלכלית מזהירה היא נעשתה עשירה מאד כלכלית וללא ספק הספורטאית המרוויחה ביותר בעולם. כדוגמנית היא מייצגת מותגים יוקרתיים במיוחד ומחזיקה קמפיינים נחשקים בחברה הגבוהה. רק השם שלה לבדו שווה למפרסמים הון.
אגב, לא כולם יודעים שמשפחתה היא ניצולה של האסון הגרעיני בצ'רנוביל שבצפון אוקראינה. אמה של מריה הייתה בהריון ולכן המשפחה עזבה את אזור האסון זמן קצר אחרי הפיצוץ המפורסם והקטלני.
ובקטע הביקורתי או הצהוב, החליטו אתם, שראפובה ידועה בגניחות שלה בזמן החבטות במשחק. ספורט הצד של מעריצי הטניס היה במשך שנים העניין הזה. האינטרנט, לפחות בעבר, התפוצץ אז מממים על גניחות שראפובה וסרטוני וידאו עם לקטי גניחות חביבות של הספורטאית הנערצת. אם צריך היה עוד משהו שיוסיף לתדמית המצודדת והמושכת בלאו הכי של אושיית הטניס היפהפיה, הרי שזה בטח לא הזיק לה.
הנה סרטון על חייה של מריה, שפונתה מצ'רנוביל בגלל האסון האטומי:
http://youtu.be/ye_l7fiHU-4
לקט משחקים וזכיות של מריה שרפובה:
http://youtu.be/K8yx5lcIu5c
לקט של רגעים קשים יותר בקריירה שלה:
http://youtu.be/2eK0dh69PAk
תמונות מהקריירה של מריה שראפובה:
http://youtu.be/Rg1HYjPG_y0
ובחיוך - שראפובה ידועה באנחות הקולניות שהיא משמיעה בעת המשחק:
https://youtu.be/elxum6bL-Ro
דנמרק (Denmark) ידועה כיום בעולם כמדינה נאורה ומתקדמת, עם מערכת כלכלית וחברתית עוטפת וחכמה ואווירה נחשקת בין הדנים ומהם החוצה.
לאווירה זו בדנמרק אחראי מושג ה"הוגה" (Hygge), מילה בשפה הדנית שמשמעותה "אושר" והיא מקובלת שם כצורת חיים והתייחסות. לא מעט בזכות התפיסה הזו הפכו הדנים לאחד העמים השמחים והלבביים בעולם, לפי כל סקר והשוואה מדעית וסטטיסטית.
מדובר במדינה קטנה בצפון אירופה ואגב, המדינה עם הדגל הלאומי הוותיק ביותר שעושים בו שימוש רציף מאז ימי קדם. על מה שחסר לדנמרק בגודל היא מפצה בהשפעה. עם אוכלוסייה של כ-6 מיליון איש, היא מדורגת שוב ושוב כאחת המדינות המאושרות, השוויוניות והמשגשגות בעולם.
אך הדרך לשם לא הייתה קצרה.
בימי הביניים, דנמרק הייתה אימפריה אזורית של ממש. בשיאה, שלטה הממלכה על שוודיה, נורווגיה, איסלנד, חלקים מגרמניה של היום. המלכים הדניים שלטו בים הבלטי ודרשו מכסים מכל ספינה שעברה דרך המצרים הצרים בין הים הצפוני לבלטי, צעד שמילא את האוצר המלכותי אך יצר לא מעט אויבים.
המאה ה-17 הכניסה את דנמרק לסדרת מלחמות הרסניות עם שוודיה השאפתנית. בשנת 1658, בשלום רוסקילד (Treaty of Roskilde), נאלצה דנמרק לוותר על חבל סקוניה (Scania) ושטחים נרחבים אחרים, ובכך נדחק גבולה מערבה. שוודיה הפכה למעצמה אזורית, ודנמרק הצטמקה, אך לא נשברה.
המאה ה-19 הביאה מכה נוספת: ב-1864, לאחר מלחמה קצרה וקשה, איבדה דנמרק את חבל שלזוויג-הולשטיין (Schleswig-Holstein) לידי פרוסיה ואוסטריה. כ-40% משטחה נבלעו בבת אחת. זה היה רגע לאומי טראומטי שעיצב את התרבות הדנית לדורות.
מה שקרה אחר כך הוא כמעט נס: במקום לחפש נקמה, בחרה דנמרק להפנות אנרגיה פנימה. הסיסמה "מה שאבד בחוץ, יושג מבפנים" (Hvad udad tabes, skal indad vindes) הפכה לקריאת תיגר לאומית. אנריקו מיליוס דאלגאס (Enrico Mylius Dalgas), קצין שהפך לאיש חזון אזרחי, הוביל מהפכת ייעור וחקלאות באדמות השממה הפנימיות של יוטלנד (Jutland) וייסד את החברה הדנית לייעור אדמות (Det Danske Hedeselskab).
במאה ה-20 בנתה דנמרק את מדינת הרווחה שלה בצעדים מדודים: חינוך חינם, בריאות ציבורית, קצבאות נדיבות, שוק עבודה גמיש הידוע בשם "פלקסיקוריטי" (Flexicurity), שילוב של גמישות לעסקים ואבטחה לעובדים. המודל הזה הפך לנקודת ייחוס לכלכלנים בכל העולם.
היום, דנמרק היא מהמדינות הפחות מושחתות בעולם, לפי דירוגי ארגון "שקיפות בינלאומית" (Transparency International).
עיצוב דני (Danish Design) הפך למותג עולמי, מהכיסאות של ארנה יאקובסן (Arne Jacobsen) ועד מערכות השמע של Bang & Olufsen שזכו להכרה בינלאומית. הטלוויזיה הדנית הצמיחה את "הגל הסקנדינבי" (Nordic Noir) שכבש את המסכים, עם סדרות כמו "הרצח" (The Killing) ו"בורגן" (Borgen).
ודאי לא כל ההיסטוריה הדנית הייתה מפוארת: כשנפוליאון הציף את אירופה במלחמות בתחילת המאה ה-19, דנמרק ניסתה להישאר נייטרלית אך הבריטים הפציצו את קופנהגן (Copenhagen) ב-1807 ולקחו את הצי הדני כולו כדי שלא יגיע לידי צרפת. התגובה הדנית? הצטרפות לצד נפוליאון, שהסתיימה בפשיטת רגל לאומית ב-1813. ממש לא יום טוב בהיסטוריה.
לזכותה של דנמרק רשום מבצע שכמעט ואין לו מקבילים בהיסטוריה. במלחמת העולם השנייה, כשהנאצים הורו לכל יהודי דנמרק לענוד טלאי צהוב, אמר המלך כריסטיאן העשירי (Christian X), לפי המסורת הדנית, שאם כך יהיה הרי שגם הוא יענוד אותו. הסיפור כנראה מיתולוגי ולא מתועד היסטורית, אך הוא משקף אמת עמוקה יותר. כי בהמשך אותה מלחמה הצליחו הדנים, תוך ימים ספורים, להבריח כ-7,000 יהודים דנים בסירות דיג לשוודיה הנייטרלית, באחד ממבצעי ההצלה המרשימים ביותר של המלחמה.
הנה דנמרק (מתורגם):
https://youtu.be/Hp0-YP3lADk
יקר כאן, כמו בכל סקנדינביה
https://youtu.be/-VJX2W3O9Ek
העיצוב הדני מפורסם בכל העולם והוא נובע ממסורת ארוכה של בעלי מלאכה מצוינים:
https://youtu.be/2iCvmhJsjfI
דנמרק היא מדינת רווחה כמעט מושלמת:
https://youtu.be/J8ZLgnkX3qQ?long=yes
כמה מהמקומות והדברים הנפלאים שבה:
https://youtu.be/PIfAOPjfIEo?long=yes
על החיים בדנמרק:
https://youtu.be/S5KU-eVG9rM?long=yes
והנופים ומה שרואים בה:
https://youtu.be/10un5Ze5Isc?long=yes
מהם סטריאוטיפים?
בטח שמעתם שאנשים אומרים דברים כמו בלונדיניות הן טיפשות, יהודים הם חכמים או אוהבים כסף ושעל ערבים אי אפשר לסמוך - אלה סְטֵרֵאוֹטִיפּים (Stereotypes) והם גרועים, גם אם רובנו איכשהו אוחזים בהם, ברמה זו או אחרת.
סטראוטיפים הם חשיבה על אנשים לא כאינדיבידואלים, כאנשים שהם ייחודיים ושונים מאחרים, אלא כחברים בקבוצה, מה שאומר שמאפייניה של אותה קבוצה דובקים גם בהם כפרטים.
המעניין הוא שלא כל כך חשוב מה טבען של האמונות לגבי הקבוצה - חיוביות, שליליות, נכונות או שגויות. הסטריאוטיפים משמשים אותנו לא פעם כדי לקטלג אנשים אחרים במהירות ובקלות, מבלי להתחשב בהם עצמם, באופיים האמיתי, בייחוד שלהם.
לא טוב.
הרי זו הכללה הקשורה למאפייניה של קבוצה חברתית כלשהי, תוך הדבקה של המאפיינים הללו לכל חבר וחברה בקבוצה, בלי הבדל ביניהם.
אגב, בדרך כלל הסטריאוטיפ יהיה על קבוצה חברתית, שיש לה בסיס אתני, מגדרי ולעתים מאפיין חיצוני, כמו הבלונד שהודגם בהתחלה או בעלי אף סולד למשל.
מדובר בסוג של דעות קדומות או הכללות על קבוצה וחבריה, שקשה מאוד לשנות אותן. ההתייחסות לקבוצות בחברה ולתכונות שלהן או לדברים המיוחסים להן, עוברת לפרטים, כלומר לחברי הקבוצה, ללא הבחנה בין אדם לאדם.
הפירוש של המילה שמקורה ביוונית סְטֵרֵאוֹטִיפּ הוא "רושם מוצק" או בתרגום מילולי "חריתת רושם". יש לו גם מילה עברית לא רעה - "הֶטְפֵּס", מלשון טיפוס.
#מה ההבדל בין סטריאוטיפ לדעה קדומה?
מדובר במשהו שהוא שונה במעט מסתם דעה קדומה. כי בעוד שדעה קדומה היא עמדה מוקדמת, בדרך כלל שלילית כמובן, שיש כלפי אדם שעדיין לא הייתה לנו איתו כל אינטראקציה חברתית, אלא רק על סמך השתייכותו החברתית, בסטריאוטיפ מדביקים את מאפייני הקבוצה על הפרט בכל מקרה, גם אם וכשמכירים אותו.
הדעה הקדומה נוטה להביא ליחס חברתי משפיל, להתנהגות עוינת ולביטויים שליליים ואף מפלים לרעה חברים המשתייכים לקבוצה חברתית מסוימת. כי איכשהו, אצל בעלי דעות קדומות תהיה נטייה כמעט בשגרה להעריך את חבריה של הקבוצה
חברתית באופן שלילי או לפחות להעריך אותם בעיקר על סמך השתייכותם לקבוצה זו.
#האם סטראוטיפים הם שליליים?
בהחלט לא. בניגוד לדעות קדומות, הסטראוטיפ לא חייב להיות בעל אופי שלילי. במקור הוא מסייע לנו להתמודד מול כמויות מידע גדולות במהירות. כי כשאיננו יודעים על אדם יכול המידע על הקבוצות אליהן הוא משתייך לסייע לנו במהירות באבחון של דרכי התקשורת וההבנה שלו או שלה.
הבעיה היא, אפרופו ההבדל שבין סטראוטיפ לדעה קדומה, כשמערבבים ביניהם. אם הופך הסטראוטיפ לדעה קדומה, היא יכולה לפגוע באדם שמולו אנו עומדים. יש גם מי שמזכירים בעיה פחות מדוברת, לפיה דעה קדומה שהייתה לנו ולכאורה מתאמתת אצל אדם פרטי, עלולה להפוך או לחזק סטראוטיפ, שיפגע מעתה באנשים הנמנים על העדה, הדת, הלאום שלו וכדומה.
הנה הסטריאטיפים, שמרגישים לרבים כאילו כולנו ממוינים, מתויגים ומסווגים לתוך קופסאות ומגרות חברתיות מדומות (מתורגם):
https://youtu.be/6HY04AzsomY
יש סטריאוטיפים מגדריים, של בנים ובנות, שפעם היו בכלל הפוכים (מתורגם):
https://youtu.be/c36nzG5VUow
הסיבה שאנחנו לא אוהבים לשמוע שפות זרות ברחוב שלנו (עברית):
https://youtu.be/H2r3W9sOB6o
גם המבטא מציק לנו (עברית):
https://youtu.be/aIYjWWuTJAM
אנחנו כמו שרואים אותנו מבחוץ (עברית):
https://youtu.be/5nSD0yuhR3c
שיר של זמר שלא רוצה שיגדירו אותו (עברית):
https://youtu.be/80GtXgCSYJw
פואטרי סלאם מבריק של ערביה ישראלית (עברית):
https://youtu.be/6z7NL4Saasg
שיר סטריאוטיפי בוואן שוט ובחיוך (עברית):
https://youtu.be/ValQdjCfjN4
בחיוך על הסטראוטיפים שנפגשים במסדרון (עברית):
https://youtu.be/w4W0sRUa_jY
וכתבת טלוויזיה על סטראוטיפים בישראל (עברית):
https://youtu.be/Yc-pwo0wNVw?long=yes
בטח שמעתם שאנשים אומרים דברים כמו בלונדיניות הן טיפשות, יהודים הם חכמים או אוהבים כסף ושעל ערבים אי אפשר לסמוך - אלה סְטֵרֵאוֹטִיפּים (Stereotypes) והם גרועים, גם אם רובנו איכשהו אוחזים בהם, ברמה זו או אחרת.
סטראוטיפים הם חשיבה על אנשים לא כאינדיבידואלים, כאנשים שהם ייחודיים ושונים מאחרים, אלא כחברים בקבוצה, מה שאומר שמאפייניה של אותה קבוצה דובקים גם בהם כפרטים.
המעניין הוא שלא כל כך חשוב מה טבען של האמונות לגבי הקבוצה - חיוביות, שליליות, נכונות או שגויות. הסטריאוטיפים משמשים אותנו לא פעם כדי לקטלג אנשים אחרים במהירות ובקלות, מבלי להתחשב בהם עצמם, באופיים האמיתי, בייחוד שלהם.
לא טוב.
הרי זו הכללה הקשורה למאפייניה של קבוצה חברתית כלשהי, תוך הדבקה של המאפיינים הללו לכל חבר וחברה בקבוצה, בלי הבדל ביניהם.
אגב, בדרך כלל הסטריאוטיפ יהיה על קבוצה חברתית, שיש לה בסיס אתני, מגדרי ולעתים מאפיין חיצוני, כמו הבלונד שהודגם בהתחלה או בעלי אף סולד למשל.
מדובר בסוג של דעות קדומות או הכללות על קבוצה וחבריה, שקשה מאוד לשנות אותן. ההתייחסות לקבוצות בחברה ולתכונות שלהן או לדברים המיוחסים להן, עוברת לפרטים, כלומר לחברי הקבוצה, ללא הבחנה בין אדם לאדם.
הפירוש של המילה שמקורה ביוונית סְטֵרֵאוֹטִיפּ הוא "רושם מוצק" או בתרגום מילולי "חריתת רושם". יש לו גם מילה עברית לא רעה - "הֶטְפֵּס", מלשון טיפוס.
#מה ההבדל בין סטריאוטיפ לדעה קדומה?
מדובר במשהו שהוא שונה במעט מסתם דעה קדומה. כי בעוד שדעה קדומה היא עמדה מוקדמת, בדרך כלל שלילית כמובן, שיש כלפי אדם שעדיין לא הייתה לנו איתו כל אינטראקציה חברתית, אלא רק על סמך השתייכותו החברתית, בסטריאוטיפ מדביקים את מאפייני הקבוצה על הפרט בכל מקרה, גם אם וכשמכירים אותו.
הדעה הקדומה נוטה להביא ליחס חברתי משפיל, להתנהגות עוינת ולביטויים שליליים ואף מפלים לרעה חברים המשתייכים לקבוצה חברתית מסוימת. כי איכשהו, אצל בעלי דעות קדומות תהיה נטייה כמעט בשגרה להעריך את חבריה של הקבוצה
חברתית באופן שלילי או לפחות להעריך אותם בעיקר על סמך השתייכותם לקבוצה זו.
#האם סטראוטיפים הם שליליים?
בהחלט לא. בניגוד לדעות קדומות, הסטראוטיפ לא חייב להיות בעל אופי שלילי. במקור הוא מסייע לנו להתמודד מול כמויות מידע גדולות במהירות. כי כשאיננו יודעים על אדם יכול המידע על הקבוצות אליהן הוא משתייך לסייע לנו במהירות באבחון של דרכי התקשורת וההבנה שלו או שלה.
הבעיה היא, אפרופו ההבדל שבין סטראוטיפ לדעה קדומה, כשמערבבים ביניהם. אם הופך הסטראוטיפ לדעה קדומה, היא יכולה לפגוע באדם שמולו אנו עומדים. יש גם מי שמזכירים בעיה פחות מדוברת, לפיה דעה קדומה שהייתה לנו ולכאורה מתאמתת אצל אדם פרטי, עלולה להפוך או לחזק סטראוטיפ, שיפגע מעתה באנשים הנמנים על העדה, הדת, הלאום שלו וכדומה.
הנה הסטריאטיפים, שמרגישים לרבים כאילו כולנו ממוינים, מתויגים ומסווגים לתוך קופסאות ומגרות חברתיות מדומות (מתורגם):
https://youtu.be/6HY04AzsomY
יש סטריאוטיפים מגדריים, של בנים ובנות, שפעם היו בכלל הפוכים (מתורגם):
https://youtu.be/c36nzG5VUow
הסיבה שאנחנו לא אוהבים לשמוע שפות זרות ברחוב שלנו (עברית):
https://youtu.be/H2r3W9sOB6o
גם המבטא מציק לנו (עברית):
https://youtu.be/aIYjWWuTJAM
אנחנו כמו שרואים אותנו מבחוץ (עברית):
https://youtu.be/5nSD0yuhR3c
שיר של זמר שלא רוצה שיגדירו אותו (עברית):
https://youtu.be/80GtXgCSYJw
פואטרי סלאם מבריק של ערביה ישראלית (עברית):
https://youtu.be/6z7NL4Saasg
שיר סטריאוטיפי בוואן שוט ובחיוך (עברית):
https://youtu.be/ValQdjCfjN4
בחיוך על הסטראוטיפים שנפגשים במסדרון (עברית):
https://youtu.be/w4W0sRUa_jY
וכתבת טלוויזיה על סטראוטיפים בישראל (עברית):
https://youtu.be/Yc-pwo0wNVw?long=yes
מיהי פטי בויד, המוזה הגדולה של הרוק?
בעולם הפופ, אם כותבים עליך שיר, את כנראה אישה מיוחדת. כמובן שגם ההיפך הוא נכון וגברים מעטים עוד פחות זוכים לשיר שנכתב ממש עליהם. אבל פטי בויד (Pattie Boyd), דוגמנית בריטית חמודה, היא דוגמה למה שנקרא באמנות "מוזה". לא יאומן, אבל על בויד נכתבו 3 שירים אלמותיים ולהיטי ענק של שניים מהגדולים במוסיקאים של המאה ה-20.
פטי בויד הסתובבה בלונדון בתקופה שבה הביטלס הפכו לדבר הכי חם בממלכה. הדוגמנית המצודדת לכדה את עינו של ג'ורג' האריסון כשהשתתפה באחד מסרטיהם. התפקיד שלה, אגב, כלל בדיוק מילה אחת...
די מהר זכתה פטי היפה בהצעת נישואין מהגיטריסט של הלהקה הכי חמה בעולם והפכה לפטי האריסון. ג'ורג' המאוהב כתב לה את מה שיהפוך לאחד השירים המצליחים בהיסטוריה של הפופ - "Something". הוא דיבר בו על ה"משהו בדרך שהיא נעה, מושך אותי כאילו אין אהבה אחרת".
אבל במשך השנים שיבואו יזניח ג'ורג' העסוק יותר ויותר את אהובתו. בעת שהוא נסע בעולם להקלטות, הופעות ומסעות רוחניים בעקבות המהרישי והמוסיקאים של הודו, נשארה פטי בבית. בשלב מסוים התאהב בה חברו הטוב של בעלה, גיטריסט-העל הבריטי אריק קלפטון.
אחרי חיזורים שנמשכו כמה שנים, בידיעת ג'ורג' בעלה, החליטה פטי להינשא לקלפטון והפכה לאשתו. ענק הגיטרה שהפך לזמר מצליח כתב לה עוד קודם את אחד מלהיטיו הגדולים "Layla". זה היה שיר אהבה מלא תסכול. הוא דיבר על כך שהיא מורידה אותו על ברכיו. שנים אחרי נישואיהם ואחרי שממשו את אהבתם, זכתה פטי לשיר האהבה השלישי שהוקדש לה. קלפטון, מי שהיה ילד ללא לאהבת אם, תאר בשיר " נפלאה הלילה" כמה היא מדהימה, בדרך שבה היא מבינה אותו, מטפלת בו ובכלל נראית כל כך טוב...
כך הייתה היפהפיה הבלונדינית למוזה הבלתי נתפסת של שניים מגאוני הרוק הגדולים ולמי שהשירים שנכתבו לה הפכו כבר להמנונים שאצטדיונים שלמים שרים.
הנה סיפורה של פטי בויד ואהבותיה שנבטו לשירים מיתולוגיים:
https://youtu.be/X-J1c9qQYhU
"משהו" של ג'ורג' האריסון שהוקדש לרעייתו פטי האריסון:
https://youtu.be/UelDrZ1aFeY?si=rNuqry7jsJkwGhuL
"לילה" של אריק קלפטון, שהוקדש בסתר לפטי האריסון, אשתו של חברו הטוב ביותר:
https://youtu.be/pKwQlm-wldA
השיר "נהדרת הלילה" שהקדיש לה קלפטון בהיותו בעלה:
https://youtu.be/vUSzL2leaFM
וסרט תיעודי קצר על שני מוסיקאי הענק שהתאהבו במוזה היפה שלהם:
https://youtu.be/pW9gU8ud17Y?long=yes
בעולם הפופ, אם כותבים עליך שיר, את כנראה אישה מיוחדת. כמובן שגם ההיפך הוא נכון וגברים מעטים עוד פחות זוכים לשיר שנכתב ממש עליהם. אבל פטי בויד (Pattie Boyd), דוגמנית בריטית חמודה, היא דוגמה למה שנקרא באמנות "מוזה". לא יאומן, אבל על בויד נכתבו 3 שירים אלמותיים ולהיטי ענק של שניים מהגדולים במוסיקאים של המאה ה-20.
פטי בויד הסתובבה בלונדון בתקופה שבה הביטלס הפכו לדבר הכי חם בממלכה. הדוגמנית המצודדת לכדה את עינו של ג'ורג' האריסון כשהשתתפה באחד מסרטיהם. התפקיד שלה, אגב, כלל בדיוק מילה אחת...
די מהר זכתה פטי היפה בהצעת נישואין מהגיטריסט של הלהקה הכי חמה בעולם והפכה לפטי האריסון. ג'ורג' המאוהב כתב לה את מה שיהפוך לאחד השירים המצליחים בהיסטוריה של הפופ - "Something". הוא דיבר בו על ה"משהו בדרך שהיא נעה, מושך אותי כאילו אין אהבה אחרת".
אבל במשך השנים שיבואו יזניח ג'ורג' העסוק יותר ויותר את אהובתו. בעת שהוא נסע בעולם להקלטות, הופעות ומסעות רוחניים בעקבות המהרישי והמוסיקאים של הודו, נשארה פטי בבית. בשלב מסוים התאהב בה חברו הטוב של בעלה, גיטריסט-העל הבריטי אריק קלפטון.
אחרי חיזורים שנמשכו כמה שנים, בידיעת ג'ורג' בעלה, החליטה פטי להינשא לקלפטון והפכה לאשתו. ענק הגיטרה שהפך לזמר מצליח כתב לה עוד קודם את אחד מלהיטיו הגדולים "Layla". זה היה שיר אהבה מלא תסכול. הוא דיבר על כך שהיא מורידה אותו על ברכיו. שנים אחרי נישואיהם ואחרי שממשו את אהבתם, זכתה פטי לשיר האהבה השלישי שהוקדש לה. קלפטון, מי שהיה ילד ללא לאהבת אם, תאר בשיר " נפלאה הלילה" כמה היא מדהימה, בדרך שבה היא מבינה אותו, מטפלת בו ובכלל נראית כל כך טוב...
כך הייתה היפהפיה הבלונדינית למוזה הבלתי נתפסת של שניים מגאוני הרוק הגדולים ולמי שהשירים שנכתבו לה הפכו כבר להמנונים שאצטדיונים שלמים שרים.
הנה סיפורה של פטי בויד ואהבותיה שנבטו לשירים מיתולוגיים:
https://youtu.be/X-J1c9qQYhU
"משהו" של ג'ורג' האריסון שהוקדש לרעייתו פטי האריסון:
https://youtu.be/UelDrZ1aFeY?si=rNuqry7jsJkwGhuL
"לילה" של אריק קלפטון, שהוקדש בסתר לפטי האריסון, אשתו של חברו הטוב ביותר:
https://youtu.be/pKwQlm-wldA
השיר "נהדרת הלילה" שהקדיש לה קלפטון בהיותו בעלה:
https://youtu.be/vUSzL2leaFM
וסרט תיעודי קצר על שני מוסיקאי הענק שהתאהבו במוזה היפה שלהם:
https://youtu.be/pW9gU8ud17Y?long=yes
כיצד הייתה ג'וני מיטשל לזמרת ילדי הפרחים?
ג'וני מיטשל (Joni Mitchell) לא תכננה להיות קולה של תנועה. יוצרת הפולק הקנדית שרק רצתה לשיר הפכה למלאכית פולק שברירית שתהיה לאחת מכותבות השירים המוערכות בעולם.
מדובר בנשמה חופשית שהייתה מהראשונות להכניס מוסיקת עולם לשירי הפופ והפולק רוק שלה, מעשנת כבדה כבר מגיל 9, בלונדינית עדינה שמצהירה בכל הזדמנות שהיא לא פמיניסטית אלא "זכריסטית", ציירת מוכשרת שהקפידה לצייר את עטיפות האלבומים שלה בעצמה.
היא הייתה מוסיקאית כמעט יחידה שחברות תקליטים, במיוחד "רפּריז" הלייבל שהוקם בידי פרנק סינטרה, העניקה לה שליטה אמנותית על יצירותיה. מיטשל גם הייתה מהרוקרים הראשונים שהפכו למפיקים (שלא לדבר על מפיקות) ומאהבת בלתי נלאית שמספרת בשיריה על כל הגברים שחיו איתה.
אגדה.
חייה מתחילים בקושי. רוברטה ג'ואן אנדרסון נולדה ב-7 בנובמבר 1943, סבלה בילדות ממחלת הפוליו וזמן רב רותקה למיטת בית חולים, מה שאפשר לה ללמוד לנגן בגיטרה ולהמציא אקורדים, במקום אלה שהתקשתה לנגן באצבעותיה הקטנות מדי.
בבגרותה למדה בקולג' לאמנות בקלגרי ועברה לטורונטו, כשחלומה לשיר במועדוני הפולק של העיר. הרבה כסף לא היה לה אז כדי לשלם שכר דירה היא עבדה בחנות כלבו.
בגיל 21 היא מגלה שנכנסה להריון מחבר שעזב אותה, יולדה בת ובעוני רב מוסרת אותה לאימוץ. שבועות מעטים אחרי הלידה היא שוב על במה ופוגשת במועדון פני פרתינג (Penny Farthing) שבטורונטו את זמר הפולק האמריקאי צ'אק מיטשל (Chuck Mitchell). השניים מתחתנים ועברה לדטרויט (Detroit).
שנה וחצי אחר כך הנישואים התפרקו וב-1967 ג'וני מיטשל עוברת לניו יורק, בתקווה לייצר קריירת סולו. אבל הפלא יגיע במועדונים של החוף המזרחי של ארצות הברית, כזזמרים אחרים הופכים שירים שכתבה להם ללהיטים גדולים.
ב-1967 היא פוגשת את דייוויד קרוסבי (David Crosby), גיטריסט להקת הביירדס (The Byrds) לשעבר, שנדהם בהופעה שלה בגזלייט קפה (Gaslight Cafe) בפלורידה. קרוסבי דאג שחברת תקליטים תחתים אותה, הפיק לה את אלבום הבכורה "Song to a Seagull" ב-1968, ולזמן קצר אף יצא איתה.
האלבום "Ladies of the Canyon" (1970) הביא את "Big Yellow Taxi" ואת "The Circle Game" וממנו היא הפכה מיד לסמל של דור הפרחים. השיר "Woodstock" הפך לאנתם של הפסטיבל, אף שהיא עצמה לא הייתה שם. הסיבה? - מנהלה דייוויד גפן (David Geffen) החליט שהיא לא תספיק להגיע לפסטיבל ולצאת ממנו בזמן לצילומי תוכנית הטלוויזיה "The Dick Cavett Show". אחרי התכנית הוא לקח אותה לחדר המלון שלו בניו יורק ושם הם צפו בשידורים ממנו.
לאחר שחזרו קרוסבי, נאש וחבריהם מהפסטיבל, הם שיתפו אותה בתיאורים של מה שחוו ואז היא ישבה וכתבה את השיר.
כך עברה ג'וני מיטשל לגור בשכונה הבוהמית לורל קניון (Laurel Canyon) שבלוס אנג'לס (Los Angeles). שכניה היו גרהאם נאש (Graham Nash), ניל יאנג (Neil Young) ומפורסמים רבים אחרים. גרהם נאש, אגב, ידוע כמי ששולח לה פרחים מדי שנה ביום ההולדת שלה.
ב-1971 יצא "Blue", מהאלבומים האישיים ביותר שנכתבו אי פעם. כמעט מיד הוא הפך לפלטינה וזו הייתה רק תחילתה של קריירת חיים ארוכה ומדהימה, שבמהלכה היא תפרוש בחזרה לקנדה לכמה שנים, תחזור ואז תגלה את הג'אז, בשיתוף פעולה עם אגדות כמו צ'ארלי מינגוס וג'אקו פסטוריוס.
בהמשך היא תחקור כמפיקה ותגלה גם את המוסיקה האלקטרונית, היא תקליט עם תוכנות סיקוונסר ותכניס להיכלה האקוסטי סאונדים של סינתסייזרים וציוד דיגיטלי. מפיק העל תומס דולבי שיישלח על ידי חברת התקליטים ימצא את עצמו כנגן וטכנאי הקלטות אצל ג'וני מיטשל, מי שלעולם לא תשחרר הפקה לאחרים - אפילו לא לגאונים.
הנה כמה עובדות על ג'וני מיטשל:
https://youtu.be/zlN-MlLb96A
השיר הנפלא Help Me:
https://youtu.be/UTT54TEbolE
השיר Woodstock ב-1970:
https://youtu.be/26LYjMww0GY
Case of You:
https://youtu.be/pOKESEtmhis
השיר Blue:
https://youtu.be/CaZFfjpCPfw
מיטשל ב-Both sides now:
https://youtu.be/YgtLZCe-GSM
השיר הנפלא Big Yellow Taxi:
https://youtu.be/94bdMSCdw20
תולדות חייה:
https://youtu.be/rdvVqkkBht0?long=yes
פעילות הג'אז שלה והעבודה עם הבסיסט האגדי ג'קו פסטוריוס:
https://youtu.be/FjnxglgQfkI?long=yes
ו"וודסטוק" שלה - על הפסטיבל שלא הייתה בו:
https://youtu.be/q0raKTFqy90?long=yes
ג'וני מיטשל (Joni Mitchell) לא תכננה להיות קולה של תנועה. יוצרת הפולק הקנדית שרק רצתה לשיר הפכה למלאכית פולק שברירית שתהיה לאחת מכותבות השירים המוערכות בעולם.
מדובר בנשמה חופשית שהייתה מהראשונות להכניס מוסיקת עולם לשירי הפופ והפולק רוק שלה, מעשנת כבדה כבר מגיל 9, בלונדינית עדינה שמצהירה בכל הזדמנות שהיא לא פמיניסטית אלא "זכריסטית", ציירת מוכשרת שהקפידה לצייר את עטיפות האלבומים שלה בעצמה.
היא הייתה מוסיקאית כמעט יחידה שחברות תקליטים, במיוחד "רפּריז" הלייבל שהוקם בידי פרנק סינטרה, העניקה לה שליטה אמנותית על יצירותיה. מיטשל גם הייתה מהרוקרים הראשונים שהפכו למפיקים (שלא לדבר על מפיקות) ומאהבת בלתי נלאית שמספרת בשיריה על כל הגברים שחיו איתה.
אגדה.
חייה מתחילים בקושי. רוברטה ג'ואן אנדרסון נולדה ב-7 בנובמבר 1943, סבלה בילדות ממחלת הפוליו וזמן רב רותקה למיטת בית חולים, מה שאפשר לה ללמוד לנגן בגיטרה ולהמציא אקורדים, במקום אלה שהתקשתה לנגן באצבעותיה הקטנות מדי.
בבגרותה למדה בקולג' לאמנות בקלגרי ועברה לטורונטו, כשחלומה לשיר במועדוני הפולק של העיר. הרבה כסף לא היה לה אז כדי לשלם שכר דירה היא עבדה בחנות כלבו.
בגיל 21 היא מגלה שנכנסה להריון מחבר שעזב אותה, יולדה בת ובעוני רב מוסרת אותה לאימוץ. שבועות מעטים אחרי הלידה היא שוב על במה ופוגשת במועדון פני פרתינג (Penny Farthing) שבטורונטו את זמר הפולק האמריקאי צ'אק מיטשל (Chuck Mitchell). השניים מתחתנים ועברה לדטרויט (Detroit).
שנה וחצי אחר כך הנישואים התפרקו וב-1967 ג'וני מיטשל עוברת לניו יורק, בתקווה לייצר קריירת סולו. אבל הפלא יגיע במועדונים של החוף המזרחי של ארצות הברית, כזזמרים אחרים הופכים שירים שכתבה להם ללהיטים גדולים.
ב-1967 היא פוגשת את דייוויד קרוסבי (David Crosby), גיטריסט להקת הביירדס (The Byrds) לשעבר, שנדהם בהופעה שלה בגזלייט קפה (Gaslight Cafe) בפלורידה. קרוסבי דאג שחברת תקליטים תחתים אותה, הפיק לה את אלבום הבכורה "Song to a Seagull" ב-1968, ולזמן קצר אף יצא איתה.
האלבום "Ladies of the Canyon" (1970) הביא את "Big Yellow Taxi" ואת "The Circle Game" וממנו היא הפכה מיד לסמל של דור הפרחים. השיר "Woodstock" הפך לאנתם של הפסטיבל, אף שהיא עצמה לא הייתה שם. הסיבה? - מנהלה דייוויד גפן (David Geffen) החליט שהיא לא תספיק להגיע לפסטיבל ולצאת ממנו בזמן לצילומי תוכנית הטלוויזיה "The Dick Cavett Show". אחרי התכנית הוא לקח אותה לחדר המלון שלו בניו יורק ושם הם צפו בשידורים ממנו.
לאחר שחזרו קרוסבי, נאש וחבריהם מהפסטיבל, הם שיתפו אותה בתיאורים של מה שחוו ואז היא ישבה וכתבה את השיר.
כך עברה ג'וני מיטשל לגור בשכונה הבוהמית לורל קניון (Laurel Canyon) שבלוס אנג'לס (Los Angeles). שכניה היו גרהאם נאש (Graham Nash), ניל יאנג (Neil Young) ומפורסמים רבים אחרים. גרהם נאש, אגב, ידוע כמי ששולח לה פרחים מדי שנה ביום ההולדת שלה.
ב-1971 יצא "Blue", מהאלבומים האישיים ביותר שנכתבו אי פעם. כמעט מיד הוא הפך לפלטינה וזו הייתה רק תחילתה של קריירת חיים ארוכה ומדהימה, שבמהלכה היא תפרוש בחזרה לקנדה לכמה שנים, תחזור ואז תגלה את הג'אז, בשיתוף פעולה עם אגדות כמו צ'ארלי מינגוס וג'אקו פסטוריוס.
בהמשך היא תחקור כמפיקה ותגלה גם את המוסיקה האלקטרונית, היא תקליט עם תוכנות סיקוונסר ותכניס להיכלה האקוסטי סאונדים של סינתסייזרים וציוד דיגיטלי. מפיק העל תומס דולבי שיישלח על ידי חברת התקליטים ימצא את עצמו כנגן וטכנאי הקלטות אצל ג'וני מיטשל, מי שלעולם לא תשחרר הפקה לאחרים - אפילו לא לגאונים.
הנה כמה עובדות על ג'וני מיטשל:
https://youtu.be/zlN-MlLb96A
השיר הנפלא Help Me:
https://youtu.be/UTT54TEbolE
השיר Woodstock ב-1970:
https://youtu.be/26LYjMww0GY
Case of You:
https://youtu.be/pOKESEtmhis
השיר Blue:
https://youtu.be/CaZFfjpCPfw
מיטשל ב-Both sides now:
https://youtu.be/YgtLZCe-GSM
השיר הנפלא Big Yellow Taxi:
https://youtu.be/94bdMSCdw20
תולדות חייה:
https://youtu.be/rdvVqkkBht0?long=yes
פעילות הג'אז שלה והעבודה עם הבסיסט האגדי ג'קו פסטוריוס:
https://youtu.be/FjnxglgQfkI?long=yes
ו"וודסטוק" שלה - על הפסטיבל שלא הייתה בו:
https://youtu.be/q0raKTFqy90?long=yes
