מי הייתה ג'וני מיטשל?
ג'וני מיטשל (Joni Mitchell) לא תכננה להיות קולה של תנועה. יוצרת הפולק הקנדית שרק רצתה לשיר, הפכה למלאכית פולק שברירית שתהיה לאחת מכותבות השירים המוערכות בעולם. מדובר בנשמה חופשית שהייתה מהראשונות להכניס מוסיקת עולם לשירי הפופ והפולק רוק שלה, מעשנת כבדה כבר מגיל 9, בלונדינית עדינה שמצהירה בכל הזדמנות שהיא לא פמיניסטית אלא "זכריסטית", ציירת מוכשרת שהקפידה לצייר את עטיפות האלבומים שלה בעצמה, מוסיקאית כמעט יחידה שחברות תקליטים, במיוחד רפּריז הלייבל שפרנק סינטרה הקים, העניקה לה שליטה אמנותית על יצירותיה, מהרוקרים הראשונים שהפכו למפיקים (שלא לדבר על מפיקות), מאהבת בלתי נלאית שמספרת בשיריה על כל הגברים שחיו איתה. אגדה.
חייה מתחילים בקושי. רוברטה ג'ואן אנדרסון נולדה ב-7 בנובמבר 1943, סבלה בילדות ממחלת הפוליו וזמן רב רותקה למיטת בית חולים, מה שאפשר לה ללמוד לנגן בגיטרה ולהמציא אקורדים, במקום אלה שהתקשתה לנגן באצבעותיה הקטנות מדי.
בבגרותה למדה בקולג' לאמנות בקלגרי ועברה לטורונטו, כשחלומה לשיר במועדוני הפולק של העיר. הרבה כסף לא היה לה אז כדי לשלם שכר דירה היא עבדה בחנות כלבו.
בגיל 21 היא מגלה שנכנסה להריון מחבר שעזב אותה, יולדה בת ובעוני רב מוסרת אותה לאימוץ. שבועות מעטים אחרי הלידה היא שוב על במה ופוגשת במועדון פני פרתינג (Penny Farthing) שבטורונטו את זמר הפולק האמריקאי צ'אק מיטשל (Chuck Mitchell). השניים מתחתנים ועברה לדטרויט (Detroit).
שנה וחצי אחר כך הנישואים התפרקו וב-1967 ג'וני מיטשל עוברת לניו יורק, בתקווה לייצר קריירת סולו. אבל הפלא יגיע במועדונים של החוף המזרחי של ארצות הברית, כזזמרים אחרים הופכים שירים שכתבה להם ללהיטים גדולים.
ב-1967 היא פוגשת את דייוויד קרוסבי (David Crosby), גיטריסט להקת הביירדס (The Byrds) לשעבר, שנדהם בהופעה שלה בגזלייט קפה (Gaslight Cafe) בפלורידה. קרוסבי דאג שחברת תקליטים תחתים אותה, הפיק לה את אלבום הבכורה "Song to a Seagull" ב-1968, ולזמן קצר אף יצא איתה.
האלבום "Ladies of the Canyon" (1970) הביא את "Big Yellow Taxi" ואת "The Circle Game" וממנו היא הפכה מיד לסמל של דור הפרחים. השיר "Woodstock" הפך לאנתם של הפסטיבל, אף שהיא עצמה לא הייתה שם. הסיבה? - מנהלה דייוויד גפן (David Geffen) החליט שהיא לא תספיק להגיע לפסטיבל ולצאת ממנו בזמן לצילומי תוכנית הטלוויזיה "The Dick Cavett Show". אחרי התכנית הוא לקח אותה לחדר המלון שלו בניו יורק ושם הם צפו בשידורים ממנו.
לאחר שחזרו קרוסבי, נאש וחבריהם מהפסטיבל, הם שיתפו אותה בתיאורים של מה שחוו ואז היא ישבה וכתבה את השיר.
כך עברה ג'וני מיטשל לגור בשכונה הבוהמית לורל קניון (Laurel Canyon) שבלוס אנג'לס (Los Angeles). שכניה היו גרהאם נאש (Graham Nash), ניל יאנג (Neil Young) ומפורסמים רבים אחרים. גרהם נאש, אגב, ידוע כמי ששולח לה פרחים מדי שנה ביום ההולדת שלה.
ב-1971 יצא "Blue", מהאלבומים האישיים ביותר שנכתבו אי פעם. כמעט מיד הוא הפך לפלטינה וזו הייתה רק תחילתה של קריירת חיים ארוכה ומדהימה, שבמהלכה היא תפרוש בחזרה לקנדה לכמה שנים, תחזור ואז תגלה את הג'אז, בשיתוף פעולה עם אגדות כמו צ'ארלי מינגוס וג'אקו פסטוריוס.
בהמשך היא תחקור כמפיקה ותגלה גם את המוסיקה האלקטרונית, היא תקליט עם תוכנות סיקוונסר ותכניס להיכלה האקוסטי סאונדים של סינתסייזרים וציוד דיגיטלי. מפיק העל תומס דולבי שיישלח על ידי חברת התקליטים ימצא את עצמו כנגן וטכנאי הקלטות אצל ג'וני מיטשל, מי שלעולם לא תשחרר הפקה לאחרים - אפילו לא לגאונים.
ג'וני מיטשל (Joni Mitchell) לא תכננה להיות קולה של תנועה. יוצרת הפולק הקנדית שרק רצתה לשיר, הפכה למלאכית פולק שברירית שתהיה לאחת מכותבות השירים המוערכות בעולם. מדובר בנשמה חופשית שהייתה מהראשונות להכניס מוסיקת עולם לשירי הפופ והפולק רוק שלה, מעשנת כבדה כבר מגיל 9, בלונדינית עדינה שמצהירה בכל הזדמנות שהיא לא פמיניסטית אלא "זכריסטית", ציירת מוכשרת שהקפידה לצייר את עטיפות האלבומים שלה בעצמה, מוסיקאית כמעט יחידה שחברות תקליטים, במיוחד רפּריז הלייבל שפרנק סינטרה הקים, העניקה לה שליטה אמנותית על יצירותיה, מהרוקרים הראשונים שהפכו למפיקים (שלא לדבר על מפיקות), מאהבת בלתי נלאית שמספרת בשיריה על כל הגברים שחיו איתה. אגדה.
חייה מתחילים בקושי. רוברטה ג'ואן אנדרסון נולדה ב-7 בנובמבר 1943, סבלה בילדות ממחלת הפוליו וזמן רב רותקה למיטת בית חולים, מה שאפשר לה ללמוד לנגן בגיטרה ולהמציא אקורדים, במקום אלה שהתקשתה לנגן באצבעותיה הקטנות מדי.
בבגרותה למדה בקולג' לאמנות בקלגרי ועברה לטורונטו, כשחלומה לשיר במועדוני הפולק של העיר. הרבה כסף לא היה לה אז כדי לשלם שכר דירה היא עבדה בחנות כלבו.
בגיל 21 היא מגלה שנכנסה להריון מחבר שעזב אותה, יולדה בת ובעוני רב מוסרת אותה לאימוץ. שבועות מעטים אחרי הלידה היא שוב על במה ופוגשת במועדון פני פרתינג (Penny Farthing) שבטורונטו את זמר הפולק האמריקאי צ'אק מיטשל (Chuck Mitchell). השניים מתחתנים ועברה לדטרויט (Detroit).
שנה וחצי אחר כך הנישואים התפרקו וב-1967 ג'וני מיטשל עוברת לניו יורק, בתקווה לייצר קריירת סולו. אבל הפלא יגיע במועדונים של החוף המזרחי של ארצות הברית, כזזמרים אחרים הופכים שירים שכתבה להם ללהיטים גדולים.
ב-1967 היא פוגשת את דייוויד קרוסבי (David Crosby), גיטריסט להקת הביירדס (The Byrds) לשעבר, שנדהם בהופעה שלה בגזלייט קפה (Gaslight Cafe) בפלורידה. קרוסבי דאג שחברת תקליטים תחתים אותה, הפיק לה את אלבום הבכורה "Song to a Seagull" ב-1968, ולזמן קצר אף יצא איתה.
האלבום "Ladies of the Canyon" (1970) הביא את "Big Yellow Taxi" ואת "The Circle Game" וממנו היא הפכה מיד לסמל של דור הפרחים. השיר "Woodstock" הפך לאנתם של הפסטיבל, אף שהיא עצמה לא הייתה שם. הסיבה? - מנהלה דייוויד גפן (David Geffen) החליט שהיא לא תספיק להגיע לפסטיבל ולצאת ממנו בזמן לצילומי תוכנית הטלוויזיה "The Dick Cavett Show". אחרי התכנית הוא לקח אותה לחדר המלון שלו בניו יורק ושם הם צפו בשידורים ממנו.
לאחר שחזרו קרוסבי, נאש וחבריהם מהפסטיבל, הם שיתפו אותה בתיאורים של מה שחוו ואז היא ישבה וכתבה את השיר.
כך עברה ג'וני מיטשל לגור בשכונה הבוהמית לורל קניון (Laurel Canyon) שבלוס אנג'לס (Los Angeles). שכניה היו גרהאם נאש (Graham Nash), ניל יאנג (Neil Young) ומפורסמים רבים אחרים. גרהם נאש, אגב, ידוע כמי ששולח לה פרחים מדי שנה ביום ההולדת שלה.
ב-1971 יצא "Blue", מהאלבומים האישיים ביותר שנכתבו אי פעם. כמעט מיד הוא הפך לפלטינה וזו הייתה רק תחילתה של קריירת חיים ארוכה ומדהימה, שבמהלכה היא תפרוש בחזרה לקנדה לכמה שנים, תחזור ואז תגלה את הג'אז, בשיתוף פעולה עם אגדות כמו צ'ארלי מינגוס וג'אקו פסטוריוס.
בהמשך היא תחקור כמפיקה ותגלה גם את המוסיקה האלקטרונית, היא תקליט עם תוכנות סיקוונסר ותכניס להיכלה האקוסטי סאונדים של סינתסייזרים וציוד דיגיטלי. מפיק העל תומס דולבי שיישלח על ידי חברת התקליטים ימצא את עצמו כנגן וטכנאי הקלטות אצל ג'וני מיטשל, מי שלעולם לא תשחרר הפקה לאחרים - אפילו לא לגאונים.
