שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי הפרספקטיבה בציור?
פרספקטיבה (Perspective) היא טכניקת ציור שבה נוצרת אשליה של מרחק ושל עומק.
הפרספקטיבה בציור מאפשרת לשחזר את המציאות באופן מדויק יותר. זוהי מעין שיטה מתמטית שמתבססת על יצירת אשלייה אופטית, כדי לתאר את הטבע באופן מדויק.
הפרספקטיבה הייתה אחד המרכיבים החשובים, ששימשו את אמני תקופת הרנסנס בכדי להתנתק ממסורת הציור של ימי הביניים. בעזרתה הם תיארו טוב יותר את העולם המציאותי, הטבעי, האובייקטיבי והחילוני. תיאורים אלו החליפו את התיאורים שנלקחו מספרי הקודש ולא הוכרחו להיות דומים למה שהאדם רואה במציאות. משום כך היא מכונה לעתים "פרספקטיבת הרנסאנס".
היה זה האדריכל האיטלקי הגאון ברונלסקי שתרם לעולם האמנות את הפרספקטיבה המתמטית. זה היה פיתוח של כלים חישוביים ותכנוניים ליצירת פרספקטיבה מדוייקת להפליא, בתכניות ושרטוטים. בזכות הפיתוח הזה יכולים היו האדריכלים אחריו לבחון ולהדגים לאחרים מבנים אדריכליים שתכננו, עוד בשלבי התכנון והשרטוט שלהם.
כך נתנו השיטות לציור הפרספקטיבה יכולת לתאר את העולם הממשי בדרך של יצירת אשליית עומק ונפח. לאמני הרנסנס והאמנים שבאו אחריהם הייתה הפרספקטיבה כלי מצוין לתיעוד העולם בדיוק רב.
בציור יש טכניקות שונות של פרספקטיבה. אחת הדוגמאות היפות לפרספקטיבה בציור היא ציור "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י. הפרספקטיבה הגאומטרית, או המתמטית, יוצרת בו תחושה של עומק ומושכת את המבט של הצופה אל הדמות שבמרכז התמונה - ישו. הטכניקה הזו מבוססת על זה שעצם נראה קטן יותר ככל שהוא רחוק יותר. כך ניתן לצייר גופים בחלל באופן שהצופה יבין כמה הם רחוקים, ממש כמו שהעין הייתה רואה אותם במציאות.
טכניקה אחרת היא פרספקטיבה אטמוספירית, ספומאטו, שמבוססת על העובדה שעצם רחוק נראה מטושטש יותר מעצם קרוב. גם צבעיו קרים יותר. כשהם משתמשים בטכניקה זו מטשטשים האמנים את העצמים המרוחקים ומשתמשים בצבעים קרים בכדי לתאר אותם. בציור "המונה ליזה" המפורסם השתמש לאונרדו דה וינצ'י בטכניקה הזו, כדי להציג את הנוף שברקע המונה ליזה.
כיום הפרספקטיבה הופכת לא פעם צילומים לאיכותיים ומצליחה להבליט את התלת ממדי בצילום דו-ממדי.
הנה הפרספקטיבה המסוגלת לתת עומק לציור דו ממדי (מתורגם):
https://youtu.be/wujEE3PRVUo
כך יצר ברונלסקי את הפרספקטיבה המתמטית:
https://youtu.be/X80kxg2YAEc
שעובדת כך:
https://youtu.be/SmMjEexA86M
הפרספקטיבה בציור "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י:
https://youtu.be/ODEvCINTADs
פרספקטיבה הפכה גם למושג בהסתכלות על תופעות אחרות (עברית):
https://youtu.be/Jrm3KtHgy6I
ומדריך לציור פרספקטיבה:
https://youtu.be/KoOBsmYMGgM?long=yes
מתי נולדה הפרספקטיבה?
פרספקטיבה (Perspective), אותה טכניקת ציור שבה נוצרת אשליה של מרחק ושל עומק, נולדה בתקופת הרנסאנס. זה התרחש כשנוצרה בפירנצה שיטה ליצירת עומק בציור. השיטה הזו. זכתה לשם "הפרספקטיבה המדעית". כיום היא מכונה לעתים "פרספקטיבת הרנסאנס".
היה זה האדריכל האיטלקי הגאון ברונלסקי שתרם לעולם האמנות את הפרספקטיבה המתמטית. זה היה פיתוח של כלים חישוביים ותכנוניים ליצירת פרספקטיבה מדוייקת להפליא, בתכניות ושרטוטים. בזכות הפיתוח הזה יכולים היו האדריכלים אחריו לבחון ולהדגים לאחרים מבנים אדריכליים שתכננו, עוד בשלבי התכנון והשרטוט שלהם.
כך נתנו השיטות לציור הפרספקטיבה יכולת לתאר את העולם הממשי בדרך של יצירת אשליית עומק ונפח. לאמני הרנסנס והאמנים שבאו אחריהם הייתה הפרספקטיבה כלי מצוין לתיעוד העולם בדיוק רב.
אנשי הרנסאנס השתמשו אז בשיטה החדשה, בכדי להתנתק ממסורת הציור של ימי הביניים. בעזרתה הם תיארו טוב יותר את העולם המציאותי, הטבעי, האובייקטיבי והחילוני. תיאורים אלו החליפו את התיאורים שנלקחו מספרי הקודש ולא הוכרחו להיות דומים למה שהאדם רואה במציאות. משום כך היא מכונה לעתים "פרספקטיבת הרנסאנס".
דוגמאות לפרספקטיבה של הרנסאנס לא חסרות. אחת הטובות היא ציור "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י. בציור זה הפרספקטיבה הגאומטרית, או המתמטית, שיוצרת בו תחושה של עומק ומושכת את המבט של הצופה אל דמותו של ישו.
דוגמה אחרת היא זו של הפרספקטיבה האטמוספירית, המשמשת בציור "המונה ליזה" של לאונרדו. כאן היא מסייעת להבדיל בין מוקד התמונה, המונה ליזה, ובין הנוף שמאחור.
על הפרספקטיבה שהתפתחה בתקופת הרנסאנס (מתורגם):
https://youtu.be/wujEE3PRVUo
ועל הפרספקטיבה באנגלית:
https://youtu.be/WQUi5Ue_fLY
גילוי הפרספקטיבה הלינארית בידי ברונלסקי:
https://youtu.be/xgHTXMEhE2k
ממנה יצר ברונלסקי את הפרספקטיבה המתמטית:
https://youtu.be/X80kxg2YAEc
והפרספקטיבה בסעודה האחרונה של לאונרדו:
https://youtu.be/ODEvCINTADs
מהי נקודת המגוז של הפרספקטיבה?
נקודת מגוז (Vanishing Point), שלעיתים מכונה נקודת ההיעלמות, היא הנקודה בציור או רישום של פרספקטיבה, שאליה מתכנסים הקווים מהמרחב ויוצרים בכך אשליה של עומק. במילים פשוטות - הנקודה שהקוויים מובילים אליה.
הפרספקטיבה (Perspective) היא טכניקת ציור שבה נוצרת אשליה של מרחק ושל עומק. במילים אחרות, הפרספקטיבה מאפשרת לנו להציג אובייקטים תלת-ממדיים על משטח דו-ממדי, כמו בציור או בשרטוטים אדריכליים.
הפרספקטיבה, שמתבססת על העיקרון ש"רחוק יותר נראה קטן יותר",היא מהשיטות הטובות ביותר שפיתחו הציירים כדי לצייר ציורים המקנים תחושה של עומק.
הפרספקטיבה מתבססת על נקודת מגוז, הנקודה שממנה יוצאים קווים בציור. הם המאפשרים לקבוע במדויק את גודלם של אובייקטים שונים בציור ואת הפרופורציות ביניהם. בזכות הפרספקטיבה מצליחים הציירים להציג בציור עצמים בחלל, בגודל ובצורה דומים לאופן שבו הם היו נראים לעין במציאות.
ישנן עוד פרספקטיבות, כמו הפרספקטיבה המתמטית (או הגאומטרית), שמבוססת על כך שכל עצם נראה קטן יותר ככל שמרחקו מהעיו גדול יותר. לעומתה, פרספקטיבה אטמוספירית, המכונה לעתים ספומאטו, מניחה שאובייקטים רחוקים יותר נראים מטושטשים יותר ובעלי צבעים יותר קרים.
הנה הפרספקטיבה ונקודת המגוז בציור המפורסם "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י:
https://youtu.be/ODEvCINTADs
כיצד ניתן לשלב בפרספקטיבה את הפירוש השני שלה - היותה נקודת מבט:
https://youtu.be/B4ac6Toj-Ho
דוגמה לציור פרספקטיבה שכולה יוצאת מנקודה מרכזית אחת - נקודת מגוז:
https://youtu.be/XzJNdAu9EHk
ודוגמה מתוחכמת יותר של רעיון נקודת המגוז:
https://youtu.be/7ZYBWA-ifEs
וציור שנוצר ממספר קווי פרספקטיבה בודדים:
https://youtu.be/MChgpwcVRFQ
כיצד תרם ברונלסקי לאדריכלות?
כשזכה האדריכל האיטלקי פיליפו ברונלסקי (Filippo Brunelleschi) בתחרות על תכנון כיפת כנסיית סנטה מריה דל פיורה (Santa Maria del Fiore), הוא נכנס להיסטוריה. בתנאי התחרות הובהר שכיפתה של הכנסייה הנודעת חייבת להיות גולת הכותרת של המבנה המפואר והיא צריכה להיות הכיפה גדולה בעולם.
זו היתה השנה 1418 ופירנצה הייתה אחת הערים העשירות והמצליחות באיטליה ובכל אירופה. בשל ענייני יוקרה וסגנון וגם קצת תחרות עם ערים אחרות באיטליה, התחייב ברונלסקי שלא להשתמש בקמרונים המחודדים שאפיינו את הסגנון הגותי. אלו יכלו לספק לו פתרונות לבניית כיפה כה גדולה, בקוטר של 45 מטרים ומבלי שיש לה תמיכה. אך הוא מצא פתרונות אדריכליים שהם כה מופלאים, עד שחלקם לא מובנים עד היום לגמרי.
לאנשי הוועדה הבוחרת היו חשדות שהוא ממציא פתרונות, לא רק מפני שלא נודע כאדריכל אלא יותר כשען, אלא גם מפני שסרב לחשוף את כל תכניותיו בעת התחרות, מחשש לגניבת רעיונותיו. הם לא האמינו שיצליח לבנות את הכיפה בתנאים הקיימים, אך לבסוף הם החליטו בכל זאת לבחור באדריכל החובב, שבזמנו הפנוי עסק במדידות ולימוד לעומק של מבנים ועתיקות רומיות.
לאחר 16 שנים הסתיימה בניית הכיפה וההשתאות הגיעה לשיאים שלא יאומנו. במהלך הבנייה הוא תכנן מערכות להעלאת חומרי הבניה לגובה ומצא פתרונות הנדסיים שהקדימו את זמנם, למגוון בעיות ביצוע. גאוניותו של האדריכל היומרני התגלתה בתכנון מבריק של כיפה בתוך כיפה, כשאחת תומכת בשניה על ידי מדרגות. המבנה שיצר ברונלסקי היה בלתי נתפס בחוזקו וניצב לגמרי ללא תמיכה. עד היום, כבר 500 שנה, הוא נחשב לכיפת הלבנים הגדולה בעולם. לאחר מותו השלימו את ה"לנטרנה", עוד מרכיב עיצובי שנועד להכניס אור טבעי לכנסייה ולהוסיף חן לכיפה המיוחדת שיצר הגאון.
ברונלסקי גם תרם לעולם האמנות את הפרספקטיבה המתמטית. זה היה פיתוח של כלים חישוביים ותכנוניים ליצירת פרספקטיבה מדוייקת להפליא, בתכניות ושרטוטים. בזכות הפיתוח הזה יכולים היו האדריכלים אחריו לבחון ולהדגים לאחרים מבנים אדריכליים שתכננו, עוד בשלבי התכנון והשרטוט שלהם.
כך הפך האדריכל והאמן החובב הזה לאחד מראשוני תקופת הרנסאנס ומהחשובים בה. גאונות, מסתבר, היא לא תמיד עניין שמחייב השכלה פורמלית.
כך תכנן פליפו ברונלסקי את הכיפה של הפנתאון בפירנצה (מתורגם):
https://youtu.be/B3t0yU4ti6Q
הרצאה על המבנה הגאוני:
https://youtu.be/_1aJlNqM1HY
כך הוא יצר את הפרספקטיבה המתמטית:
https://youtu.be/_IOPlGPQPuM
ומבט נוסף על כיפת הקתדרלה הגאונית שתכנן:
https://youtu.be/TQ8F_yPwqzA
ברונלסקי
פרספקטיבה (Perspective) היא טכניקת ציור שבה נוצרת אשליה של מרחק ושל עומק.
הפרספקטיבה בציור מאפשרת לשחזר את המציאות באופן מדויק יותר. זוהי מעין שיטה מתמטית שמתבססת על יצירת אשלייה אופטית, כדי לתאר את הטבע באופן מדויק.
הפרספקטיבה הייתה אחד המרכיבים החשובים, ששימשו את אמני תקופת הרנסנס בכדי להתנתק ממסורת הציור של ימי הביניים. בעזרתה הם תיארו טוב יותר את העולם המציאותי, הטבעי, האובייקטיבי והחילוני. תיאורים אלו החליפו את התיאורים שנלקחו מספרי הקודש ולא הוכרחו להיות דומים למה שהאדם רואה במציאות. משום כך היא מכונה לעתים "פרספקטיבת הרנסאנס".
היה זה האדריכל האיטלקי הגאון ברונלסקי שתרם לעולם האמנות את הפרספקטיבה המתמטית. זה היה פיתוח של כלים חישוביים ותכנוניים ליצירת פרספקטיבה מדוייקת להפליא, בתכניות ושרטוטים. בזכות הפיתוח הזה יכולים היו האדריכלים אחריו לבחון ולהדגים לאחרים מבנים אדריכליים שתכננו, עוד בשלבי התכנון והשרטוט שלהם.
כך נתנו השיטות לציור הפרספקטיבה יכולת לתאר את העולם הממשי בדרך של יצירת אשליית עומק ונפח. לאמני הרנסנס והאמנים שבאו אחריהם הייתה הפרספקטיבה כלי מצוין לתיעוד העולם בדיוק רב.
בציור יש טכניקות שונות של פרספקטיבה. אחת הדוגמאות היפות לפרספקטיבה בציור היא ציור "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י. הפרספקטיבה הגאומטרית, או המתמטית, יוצרת בו תחושה של עומק ומושכת את המבט של הצופה אל הדמות שבמרכז התמונה - ישו. הטכניקה הזו מבוססת על זה שעצם נראה קטן יותר ככל שהוא רחוק יותר. כך ניתן לצייר גופים בחלל באופן שהצופה יבין כמה הם רחוקים, ממש כמו שהעין הייתה רואה אותם במציאות.
טכניקה אחרת היא פרספקטיבה אטמוספירית, ספומאטו, שמבוססת על העובדה שעצם רחוק נראה מטושטש יותר מעצם קרוב. גם צבעיו קרים יותר. כשהם משתמשים בטכניקה זו מטשטשים האמנים את העצמים המרוחקים ומשתמשים בצבעים קרים בכדי לתאר אותם. בציור "המונה ליזה" המפורסם השתמש לאונרדו דה וינצ'י בטכניקה הזו, כדי להציג את הנוף שברקע המונה ליזה.
כיום הפרספקטיבה הופכת לא פעם צילומים לאיכותיים ומצליחה להבליט את התלת ממדי בצילום דו-ממדי.
הנה הפרספקטיבה המסוגלת לתת עומק לציור דו ממדי (מתורגם):
https://youtu.be/wujEE3PRVUo
כך יצר ברונלסקי את הפרספקטיבה המתמטית:
https://youtu.be/X80kxg2YAEc
שעובדת כך:
https://youtu.be/SmMjEexA86M
הפרספקטיבה בציור "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י:
https://youtu.be/ODEvCINTADs
פרספקטיבה הפכה גם למושג בהסתכלות על תופעות אחרות (עברית):
https://youtu.be/Jrm3KtHgy6I
ומדריך לציור פרספקטיבה:
https://youtu.be/KoOBsmYMGgM?long=yes
פרספקטיבה (Perspective), אותה טכניקת ציור שבה נוצרת אשליה של מרחק ושל עומק, נולדה בתקופת הרנסאנס. זה התרחש כשנוצרה בפירנצה שיטה ליצירת עומק בציור. השיטה הזו. זכתה לשם "הפרספקטיבה המדעית". כיום היא מכונה לעתים "פרספקטיבת הרנסאנס".
היה זה האדריכל האיטלקי הגאון ברונלסקי שתרם לעולם האמנות את הפרספקטיבה המתמטית. זה היה פיתוח של כלים חישוביים ותכנוניים ליצירת פרספקטיבה מדוייקת להפליא, בתכניות ושרטוטים. בזכות הפיתוח הזה יכולים היו האדריכלים אחריו לבחון ולהדגים לאחרים מבנים אדריכליים שתכננו, עוד בשלבי התכנון והשרטוט שלהם.
כך נתנו השיטות לציור הפרספקטיבה יכולת לתאר את העולם הממשי בדרך של יצירת אשליית עומק ונפח. לאמני הרנסנס והאמנים שבאו אחריהם הייתה הפרספקטיבה כלי מצוין לתיעוד העולם בדיוק רב.
אנשי הרנסאנס השתמשו אז בשיטה החדשה, בכדי להתנתק ממסורת הציור של ימי הביניים. בעזרתה הם תיארו טוב יותר את העולם המציאותי, הטבעי, האובייקטיבי והחילוני. תיאורים אלו החליפו את התיאורים שנלקחו מספרי הקודש ולא הוכרחו להיות דומים למה שהאדם רואה במציאות. משום כך היא מכונה לעתים "פרספקטיבת הרנסאנס".
דוגמאות לפרספקטיבה של הרנסאנס לא חסרות. אחת הטובות היא ציור "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י. בציור זה הפרספקטיבה הגאומטרית, או המתמטית, שיוצרת בו תחושה של עומק ומושכת את המבט של הצופה אל דמותו של ישו.
דוגמה אחרת היא זו של הפרספקטיבה האטמוספירית, המשמשת בציור "המונה ליזה" של לאונרדו. כאן היא מסייעת להבדיל בין מוקד התמונה, המונה ליזה, ובין הנוף שמאחור.
על הפרספקטיבה שהתפתחה בתקופת הרנסאנס (מתורגם):
https://youtu.be/wujEE3PRVUo
ועל הפרספקטיבה באנגלית:
https://youtu.be/WQUi5Ue_fLY
גילוי הפרספקטיבה הלינארית בידי ברונלסקי:
https://youtu.be/xgHTXMEhE2k
ממנה יצר ברונלסקי את הפרספקטיבה המתמטית:
https://youtu.be/X80kxg2YAEc
והפרספקטיבה בסעודה האחרונה של לאונרדו:
https://youtu.be/ODEvCINTADs
נקודת מגוז (Vanishing Point), שלעיתים מכונה נקודת ההיעלמות, היא הנקודה בציור או רישום של פרספקטיבה, שאליה מתכנסים הקווים מהמרחב ויוצרים בכך אשליה של עומק. במילים פשוטות - הנקודה שהקוויים מובילים אליה.
הפרספקטיבה (Perspective) היא טכניקת ציור שבה נוצרת אשליה של מרחק ושל עומק. במילים אחרות, הפרספקטיבה מאפשרת לנו להציג אובייקטים תלת-ממדיים על משטח דו-ממדי, כמו בציור או בשרטוטים אדריכליים.
הפרספקטיבה, שמתבססת על העיקרון ש"רחוק יותר נראה קטן יותר",היא מהשיטות הטובות ביותר שפיתחו הציירים כדי לצייר ציורים המקנים תחושה של עומק.
הפרספקטיבה מתבססת על נקודת מגוז, הנקודה שממנה יוצאים קווים בציור. הם המאפשרים לקבוע במדויק את גודלם של אובייקטים שונים בציור ואת הפרופורציות ביניהם. בזכות הפרספקטיבה מצליחים הציירים להציג בציור עצמים בחלל, בגודל ובצורה דומים לאופן שבו הם היו נראים לעין במציאות.
ישנן עוד פרספקטיבות, כמו הפרספקטיבה המתמטית (או הגאומטרית), שמבוססת על כך שכל עצם נראה קטן יותר ככל שמרחקו מהעיו גדול יותר. לעומתה, פרספקטיבה אטמוספירית, המכונה לעתים ספומאטו, מניחה שאובייקטים רחוקים יותר נראים מטושטשים יותר ובעלי צבעים יותר קרים.
הנה הפרספקטיבה ונקודת המגוז בציור המפורסם "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י:
https://youtu.be/ODEvCINTADs
כיצד ניתן לשלב בפרספקטיבה את הפירוש השני שלה - היותה נקודת מבט:
https://youtu.be/B4ac6Toj-Ho
דוגמה לציור פרספקטיבה שכולה יוצאת מנקודה מרכזית אחת - נקודת מגוז:
https://youtu.be/XzJNdAu9EHk
ודוגמה מתוחכמת יותר של רעיון נקודת המגוז:
https://youtu.be/7ZYBWA-ifEs
וציור שנוצר ממספר קווי פרספקטיבה בודדים:
https://youtu.be/MChgpwcVRFQ
כשזכה האדריכל האיטלקי פיליפו ברונלסקי (Filippo Brunelleschi) בתחרות על תכנון כיפת כנסיית סנטה מריה דל פיורה (Santa Maria del Fiore), הוא נכנס להיסטוריה. בתנאי התחרות הובהר שכיפתה של הכנסייה הנודעת חייבת להיות גולת הכותרת של המבנה המפואר והיא צריכה להיות הכיפה גדולה בעולם.
זו היתה השנה 1418 ופירנצה הייתה אחת הערים העשירות והמצליחות באיטליה ובכל אירופה. בשל ענייני יוקרה וסגנון וגם קצת תחרות עם ערים אחרות באיטליה, התחייב ברונלסקי שלא להשתמש בקמרונים המחודדים שאפיינו את הסגנון הגותי. אלו יכלו לספק לו פתרונות לבניית כיפה כה גדולה, בקוטר של 45 מטרים ומבלי שיש לה תמיכה. אך הוא מצא פתרונות אדריכליים שהם כה מופלאים, עד שחלקם לא מובנים עד היום לגמרי.
לאנשי הוועדה הבוחרת היו חשדות שהוא ממציא פתרונות, לא רק מפני שלא נודע כאדריכל אלא יותר כשען, אלא גם מפני שסרב לחשוף את כל תכניותיו בעת התחרות, מחשש לגניבת רעיונותיו. הם לא האמינו שיצליח לבנות את הכיפה בתנאים הקיימים, אך לבסוף הם החליטו בכל זאת לבחור באדריכל החובב, שבזמנו הפנוי עסק במדידות ולימוד לעומק של מבנים ועתיקות רומיות.
לאחר 16 שנים הסתיימה בניית הכיפה וההשתאות הגיעה לשיאים שלא יאומנו. במהלך הבנייה הוא תכנן מערכות להעלאת חומרי הבניה לגובה ומצא פתרונות הנדסיים שהקדימו את זמנם, למגוון בעיות ביצוע. גאוניותו של האדריכל היומרני התגלתה בתכנון מבריק של כיפה בתוך כיפה, כשאחת תומכת בשניה על ידי מדרגות. המבנה שיצר ברונלסקי היה בלתי נתפס בחוזקו וניצב לגמרי ללא תמיכה. עד היום, כבר 500 שנה, הוא נחשב לכיפת הלבנים הגדולה בעולם. לאחר מותו השלימו את ה"לנטרנה", עוד מרכיב עיצובי שנועד להכניס אור טבעי לכנסייה ולהוסיף חן לכיפה המיוחדת שיצר הגאון.
ברונלסקי גם תרם לעולם האמנות את הפרספקטיבה המתמטית. זה היה פיתוח של כלים חישוביים ותכנוניים ליצירת פרספקטיבה מדוייקת להפליא, בתכניות ושרטוטים. בזכות הפיתוח הזה יכולים היו האדריכלים אחריו לבחון ולהדגים לאחרים מבנים אדריכליים שתכננו, עוד בשלבי התכנון והשרטוט שלהם.
כך הפך האדריכל והאמן החובב הזה לאחד מראשוני תקופת הרנסאנס ומהחשובים בה. גאונות, מסתבר, היא לא תמיד עניין שמחייב השכלה פורמלית.
כך תכנן פליפו ברונלסקי את הכיפה של הפנתאון בפירנצה (מתורגם):
https://youtu.be/B3t0yU4ti6Q
הרצאה על המבנה הגאוני:
https://youtu.be/_1aJlNqM1HY
כך הוא יצר את הפרספקטיבה המתמטית:
https://youtu.be/_IOPlGPQPuM
ומבט נוסף על כיפת הקתדרלה הגאונית שתכנן:
https://youtu.be/TQ8F_yPwqzA
