שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
כיצד קפץ קונרד שומאן אל החופש?
הוא היה הראשון שחצה את החומה המתהווה בין מזרח ברלין למערבה. בהיותו חלק מכוח השיטור המזרח גרמני הוא ראה את אי הצדק שיוצרת ההפרדה הזו. במיוחד זעזע אותו מקרה שראה, של ילדה צעירה מהמערב, שביקרה את סבתה שבמזרח ולא הורשתה לחצות בחזרה את הגבול למערב גרמניה. הוא ראה למול עיניו את הוריה המתחננים, מטרים אחדים מבתם הבוכה ואת החיילים שמורים לה לחזור לביתה שבמזרח דווקא...
לאחר שקיבל ממפקדיו הוראה מפורשת לירות למוות במי שינסה לברוח למערב ברלין, החליט קונרד שומאן (Conrad Schumann) לנטוש את מזרח גרמניה ומזרח ברלין ולערוק למערב. הוא עשה זאת בקפיצה אמיצה מעל לגדר התיל שהוא עצמו היה אמור למנוע מאחרים לעבור.
תמונת שומאן קופץ בצ'ק פוינט צ'ארלי הייתה סנסציה תעמולתית של ממש. בקרב על התודעה שבין הקומוניסטים והליברלים של גרמניה המפוצלת באותה תקופה, התמונה הזו הייתה אחת ממתנות התעמולה הטובות ביותר למערב. "חיילי מזרח גרמניה בורחים בעצמם ממנה" - הצהירו פוליטיקאים מהמערב שוב ושוב. הם לא ידעו עד כמה שהם צדקו. המזרח ברלינאים חשו שהם במחנה שבויים אחד גדול...
שומאן לא ראה את עצמו כגיבור. בראיונות הוא חזר על כך שוב ושוב. הוא הכיר צעירה גרמנית והתחתן עימה, מצא עבודה וניהל חיים רגילים. אך גם חייו במערב לא היו טובים מדי, אם לשפוט לפי העובדה שבסוף שנות ה-90 הוא נטל את חייו ומת.
הנה סיפורו של קונרד שומאן והתמונה האייקונית של בריחתו מצ'ק פוינט צ'ארלי:
https://youtu.be/Jn8xMlZV0FQ
סרטון של הבריחה הראשונה הזו:
https://youtu.be/iZOFjR9oFtk
עם הזמן הפך קונרד שומאן לסמל, אך עזב את העולם בכאב:
https://youtu.be/r4KBziYZvJY
למה הוקמה חומת ברלין?
הכל התחיל בחודש אוגוסט 1961, כשהרוסים, מי ששלטו אז במזרח גרמניה ומזרח ברלין, החלו לבנות חיץ בין החלק שנשלט על ידם, לבין זה שבו שלט המערב. כך חולקה ברלין לשניים: ברלין המזרחית וברלין המערבית.
בתחילה זו הייתה גדר אך די מהר החלו כוחות מזרח גרמניה להחליפה בחומה. לאורכה הוקמו מגדלי שמירה רבים ונקבעו 8 מעברי גבול, שלא איפשרו לתושבי מזרח גרמניה לעבור למערב.
חומת ברלין (Berlin Wall) הייתה חומה ארוכה מאד, כ-155 קילומטר אורכה, ששימשה כחיץ בין גרמניה המערבית לגרמניה המזרחית. האחרונה הייתה מדינה קומוניסטית, שנשלטה אחרי מלחמת העולם השנייה על ידי ברית המועצות.
חומת ברלין חצתה את העיר בין מזרח למערב והייתה לסמל הלא רשמי של המלחמה הקרה. נוכחותה יצרה פיצול בקרב תושבי העיר ורבים ניסו לברוח ממנה לאורך השנים. רוב נסיונות הבריחה הללו הסתיימו במוות.
בשנת 1989, כ-28 שנים אחרי שהוקמה, הופלה החומה, וגרמניה אוחדה שוב למדינה אחת.
עד היום נשארו חלקים קטנים של החומה, בתור עדות לאיוולת שבהקמתה ומסלול החומה מסומן בכל חלקי ברלין, בלוחיות מתכת המוצבות ברחבי העיר ועליהן כתוב בגרמנית "חומת ברלין" (Berliner Mauer).
הנה סיפורה של חומת ברלין (מתורגם):
https://youtu.be/A9fQPzZ1-hg
היום שבו נוצרה חומת ברלין:
https://youtu.be/QwOfphFsUwM
ההיסטוריה של הקמת חומת ברלין:
https://youtu.be/-9VKVt4yuhI
נשיא ארצות הברית רונלד רייגן בנאום "הפילו את החומה!":
https://youtu.be/Ei1HnWwzmNk
מה שנשאר היום מהחומה של ברלין:
https://youtu.be/Q6DaebQGYuw
אז הנה תכנית חינוכית על חומת הברזל (עברית):
https://youtu.be/n5O1lYFQV8A?long=yes
מיהו האיש הירוק של ברלין?
לפעמים משהו בכלל לא צפוי הופך לסמל. ברקע הסערות הגדולות, כמו מלחמות, שינויים היסטוריים ומהפכות, יכול דבר קטן להפוך למה שיחבר את הזיכרון לרגש. דווקא הדברים הקטנים יכולים לקבל אז משמעות גדולה. זהו בדיוק סיפורו של האמפלמן מברלין.
מיהו האמפלמן (Ampelmann), שהוא הזיכרון המזרח-ברלינאי היחיד שהברלינים רצו להמשיך לזכור?
בסוף שנות ה-80, כשהתאחדו מערב ומזרח ברלין, היה צריך לאחד לא מעט מערכות שונות. הכל קיבל את התקן של מערב ברלין והפך מערבי, כיאה לצד שניצח באיחוד... הכל, חוץ מהאיש הקטן שעל רמזורי מעבר החצייה. האיש הקטן של מזרח ברלין, "אמפלמן" קראו לו, הומצא אי-שם בשנות ה-60 במזרח גרמניה. הוא היה שונה מאיש הרמזורים של מערב העיר.
כאן באה הפתעה. בתוך הלהט לטשטש את עקבות מזרח גרמניה, הוחלף האמפלמן של מזרח ברלין בדמויות הרגילות של מערב העיר. תושבי העיר המזרחית הקימו צעקה ובקשו שבין כל השינויים למערב, ישאירו להם לפחות את אמפלמן "הנחמד" שלהם. הם הזכירו אפילו שפסיכולוג התנועה קארל פגלאו המציא אותו במקר, כדי למשוך תשומת לב לדמות שברמזור ולהקטין את ההתעלמות ממנה.
המחאה היתה עממית, מרובת משתתפים ופרטה על סנטימנט שריגש גם את מקבלי ההחלטות והם נעתרו. אמפלמן נשאר ברחובות מזרח ברלין. הוא כל כך נאהב מאז שהפך לסמל האיחוד המתחשב והמכבד עם המזרח.
אולי קצת יותר מדי, שכן המסחור שלו גם כן התפתח. הקפיטליזם התלהב ממנו מאד ונפתחו בעיר לא מעט חנויות עיצוב ומזכרות, אביזרים, שטויות של אמפלמן ומוצרים בדמותו. הקומוניסט הצנוע של פעם עושה הרבה כסף...
וכך הפך האיש מהרמזור לגיבור תרבות שמופיע בכל פינה בברלין ונמכר בכוסות, מחזיקים מפתחות ושלל סטיקרים מעוצבים.
הנה הסיפור של האמפלמן במצגת היסטורית חביבה:
https://youtu.be/dp-T_OtGdIc
אמפלמן יוצא לעיר:
https://youtu.be/p98-4XIs9TY
הקרובים מחו"ל:
https://youtu.be/3_7TwVptJQA
והמסחור בבית:
https://youtu.be/zJiZJ0tEeuI
מהי מכונית הטראבי?
מכונית הטראבאנט (Trabant) אינה טובה במיוחד, אינה יפה ונחשבת פרימיטיווית במיוחד. היא מקרטעת ורועשת כמו מכסחת דשא בריבוע, אבל בכל זאת היא מעוררת גלי נוסטלגיה עזים בליבם של רבים.
הטראבאנט, או בשם החיבה שלה "הטראבי", לא מתחרה או התחרתה בשום מכונית שיוצרה במערב ב-50 השנים האחרונות. אבל בכל זאת היא הפכה לאחד מסמלי המשטר הקומוניסטי המזרח-גרמני. הטראבי יוצרה במזרח גרמניה, בתקופת המשטר הקומוניסטי והיא הייתה המכונית היחידה שיכולים היו תושבי גרמניה המזרחית לרכוש במהלך השנים ההן. כך היא הפכה למכונית פולחן, רכב קאלט, שרבים מהגרמנים שחיו תחת המשטר הקומוניסטי רצו מאד.
עד כמה רצו? - מדהים להיזכר שבזמן המשטר ההוא נאלצו תושבי מזרח גרמניה להמתין עד 15 שנה, כדי שיגיע תורם לקבל את הזכות לרכוש לעצמם את הטראבי, שהייתה ידועה אז בכינויה המגוחך "הפולקסוואגן המזרח גרמני"...
עם נפילת החומות בין מזרח גרמניה למערבה, הפכה הטראבאנט הזולה לסוג של מכונית לצעירים, חסרי ממון או אספנים וחובבי עיצוב. ממש כמו אגדות צעירים, דוגמת הסיטרואן דה-שבו והחיפושית של פולקסווגן, הפכה ה"טראבי" לרכב הנכון למי שמעוניין בסטייל בתקציב סביר.
כיום יש מוזיאונים שמציגים את הטראבאנט ואת סיפורן, פסי הייצור שלהן וכל המסביב. עשרות אלפי טראביות עדיין נוסעות בגרמניה המאוחדת. מי שמחזיק בהן הם "מכורי טראבי" שרואים באספנות הזו משהו מקובל. הם הקימו מועדונים שוקקים של בעלי טראבאנט ובצידם - קהילות משתמשים ומשתפי מידע וחלפים שנוצרו באינטרנט.
בברלין בירת גרמניה נוסעים ל"ספארי עירוני" מאות חובבי טראבי ותיירים מסוקרנים בכל יום. הם נוסעים במכוניות הטראבי המקרטעות והצבועות בשלל דוגמאות עדכניות ונהנים ממבט נוסטלגי על העיר.
כיום קוראים גרמנים רבים לקאמבק רשמי של מכונית הטראבאנט. בסקר בתערוכת המכוניות של פרנקפורט קבעו מעל 90% מהמשתתפים שיש לייצר דגמים חדשים של ה"טראבי". כמה חברות גרמניות התאחדו ומנסות לייצר את "הטראבאנט החדשה". החזון שלה הוא לייצר מכונית חשמלית לחלוטין, שיהיה לה טווח נסיעה של 250 קילומטרים לכל הטענה.
הנה סיפורה של מכונית הטראבאנט:
https://youtu.be/A1ZbFdRVces
והסיורים בטראבי בעיר ברלין, שמושכים תיירים וחובבי המכונית הנוסטלגית של הקומוניזם המזרח-גרמני:
https://youtu.be/tQXU85YGe6w
במוזיאון יש סימולטור לנהיגה בטראבאנט:
https://youtu.be/2VBsIyCpZOo
בואו לנסוע בה:
https://youtu.be/GAKAvRiEG04
מצגת וידאו של כל מיני שינויים ושימושים מעניינים בטראבי:
https://youtu.be/0JRSOdRq5rM
מוזיאון הטראבי:
https://youtu.be/y89d3Hg4_qU
ברלין והטראבי קשורות קשר הדוק:
https://youtu.be/B__wK3NMmMI
ברלין המזרחית
הוא היה הראשון שחצה את החומה המתהווה בין מזרח ברלין למערבה. בהיותו חלק מכוח השיטור המזרח גרמני הוא ראה את אי הצדק שיוצרת ההפרדה הזו. במיוחד זעזע אותו מקרה שראה, של ילדה צעירה מהמערב, שביקרה את סבתה שבמזרח ולא הורשתה לחצות בחזרה את הגבול למערב גרמניה. הוא ראה למול עיניו את הוריה המתחננים, מטרים אחדים מבתם הבוכה ואת החיילים שמורים לה לחזור לביתה שבמזרח דווקא...
לאחר שקיבל ממפקדיו הוראה מפורשת לירות למוות במי שינסה לברוח למערב ברלין, החליט קונרד שומאן (Conrad Schumann) לנטוש את מזרח גרמניה ומזרח ברלין ולערוק למערב. הוא עשה זאת בקפיצה אמיצה מעל לגדר התיל שהוא עצמו היה אמור למנוע מאחרים לעבור.
תמונת שומאן קופץ בצ'ק פוינט צ'ארלי הייתה סנסציה תעמולתית של ממש. בקרב על התודעה שבין הקומוניסטים והליברלים של גרמניה המפוצלת באותה תקופה, התמונה הזו הייתה אחת ממתנות התעמולה הטובות ביותר למערב. "חיילי מזרח גרמניה בורחים בעצמם ממנה" - הצהירו פוליטיקאים מהמערב שוב ושוב. הם לא ידעו עד כמה שהם צדקו. המזרח ברלינאים חשו שהם במחנה שבויים אחד גדול...
שומאן לא ראה את עצמו כגיבור. בראיונות הוא חזר על כך שוב ושוב. הוא הכיר צעירה גרמנית והתחתן עימה, מצא עבודה וניהל חיים רגילים. אך גם חייו במערב לא היו טובים מדי, אם לשפוט לפי העובדה שבסוף שנות ה-90 הוא נטל את חייו ומת.
הנה סיפורו של קונרד שומאן והתמונה האייקונית של בריחתו מצ'ק פוינט צ'ארלי:
https://youtu.be/Jn8xMlZV0FQ
סרטון של הבריחה הראשונה הזו:
https://youtu.be/iZOFjR9oFtk
עם הזמן הפך קונרד שומאן לסמל, אך עזב את העולם בכאב:
https://youtu.be/r4KBziYZvJY
הכל התחיל בחודש אוגוסט 1961, כשהרוסים, מי ששלטו אז במזרח גרמניה ומזרח ברלין, החלו לבנות חיץ בין החלק שנשלט על ידם, לבין זה שבו שלט המערב. כך חולקה ברלין לשניים: ברלין המזרחית וברלין המערבית.
בתחילה זו הייתה גדר אך די מהר החלו כוחות מזרח גרמניה להחליפה בחומה. לאורכה הוקמו מגדלי שמירה רבים ונקבעו 8 מעברי גבול, שלא איפשרו לתושבי מזרח גרמניה לעבור למערב.
חומת ברלין (Berlin Wall) הייתה חומה ארוכה מאד, כ-155 קילומטר אורכה, ששימשה כחיץ בין גרמניה המערבית לגרמניה המזרחית. האחרונה הייתה מדינה קומוניסטית, שנשלטה אחרי מלחמת העולם השנייה על ידי ברית המועצות.
חומת ברלין חצתה את העיר בין מזרח למערב והייתה לסמל הלא רשמי של המלחמה הקרה. נוכחותה יצרה פיצול בקרב תושבי העיר ורבים ניסו לברוח ממנה לאורך השנים. רוב נסיונות הבריחה הללו הסתיימו במוות.
בשנת 1989, כ-28 שנים אחרי שהוקמה, הופלה החומה, וגרמניה אוחדה שוב למדינה אחת.
עד היום נשארו חלקים קטנים של החומה, בתור עדות לאיוולת שבהקמתה ומסלול החומה מסומן בכל חלקי ברלין, בלוחיות מתכת המוצבות ברחבי העיר ועליהן כתוב בגרמנית "חומת ברלין" (Berliner Mauer).
הנה סיפורה של חומת ברלין (מתורגם):
https://youtu.be/A9fQPzZ1-hg
היום שבו נוצרה חומת ברלין:
https://youtu.be/QwOfphFsUwM
ההיסטוריה של הקמת חומת ברלין:
https://youtu.be/-9VKVt4yuhI
נשיא ארצות הברית רונלד רייגן בנאום "הפילו את החומה!":
https://youtu.be/Ei1HnWwzmNk
מה שנשאר היום מהחומה של ברלין:
https://youtu.be/Q6DaebQGYuw
אז הנה תכנית חינוכית על חומת הברזל (עברית):
https://youtu.be/n5O1lYFQV8A?long=yes
לפעמים משהו בכלל לא צפוי הופך לסמל. ברקע הסערות הגדולות, כמו מלחמות, שינויים היסטוריים ומהפכות, יכול דבר קטן להפוך למה שיחבר את הזיכרון לרגש. דווקא הדברים הקטנים יכולים לקבל אז משמעות גדולה. זהו בדיוק סיפורו של האמפלמן מברלין.
מיהו האמפלמן (Ampelmann), שהוא הזיכרון המזרח-ברלינאי היחיד שהברלינים רצו להמשיך לזכור?
בסוף שנות ה-80, כשהתאחדו מערב ומזרח ברלין, היה צריך לאחד לא מעט מערכות שונות. הכל קיבל את התקן של מערב ברלין והפך מערבי, כיאה לצד שניצח באיחוד... הכל, חוץ מהאיש הקטן שעל רמזורי מעבר החצייה. האיש הקטן של מזרח ברלין, "אמפלמן" קראו לו, הומצא אי-שם בשנות ה-60 במזרח גרמניה. הוא היה שונה מאיש הרמזורים של מערב העיר.
כאן באה הפתעה. בתוך הלהט לטשטש את עקבות מזרח גרמניה, הוחלף האמפלמן של מזרח ברלין בדמויות הרגילות של מערב העיר. תושבי העיר המזרחית הקימו צעקה ובקשו שבין כל השינויים למערב, ישאירו להם לפחות את אמפלמן "הנחמד" שלהם. הם הזכירו אפילו שפסיכולוג התנועה קארל פגלאו המציא אותו במקר, כדי למשוך תשומת לב לדמות שברמזור ולהקטין את ההתעלמות ממנה.
המחאה היתה עממית, מרובת משתתפים ופרטה על סנטימנט שריגש גם את מקבלי ההחלטות והם נעתרו. אמפלמן נשאר ברחובות מזרח ברלין. הוא כל כך נאהב מאז שהפך לסמל האיחוד המתחשב והמכבד עם המזרח.
אולי קצת יותר מדי, שכן המסחור שלו גם כן התפתח. הקפיטליזם התלהב ממנו מאד ונפתחו בעיר לא מעט חנויות עיצוב ומזכרות, אביזרים, שטויות של אמפלמן ומוצרים בדמותו. הקומוניסט הצנוע של פעם עושה הרבה כסף...
וכך הפך האיש מהרמזור לגיבור תרבות שמופיע בכל פינה בברלין ונמכר בכוסות, מחזיקים מפתחות ושלל סטיקרים מעוצבים.
הנה הסיפור של האמפלמן במצגת היסטורית חביבה:
https://youtu.be/dp-T_OtGdIc
אמפלמן יוצא לעיר:
https://youtu.be/p98-4XIs9TY
הקרובים מחו"ל:
https://youtu.be/3_7TwVptJQA
והמסחור בבית:
https://youtu.be/zJiZJ0tEeuI
מכונית הטראבאנט (Trabant) אינה טובה במיוחד, אינה יפה ונחשבת פרימיטיווית במיוחד. היא מקרטעת ורועשת כמו מכסחת דשא בריבוע, אבל בכל זאת היא מעוררת גלי נוסטלגיה עזים בליבם של רבים.
הטראבאנט, או בשם החיבה שלה "הטראבי", לא מתחרה או התחרתה בשום מכונית שיוצרה במערב ב-50 השנים האחרונות. אבל בכל זאת היא הפכה לאחד מסמלי המשטר הקומוניסטי המזרח-גרמני. הטראבי יוצרה במזרח גרמניה, בתקופת המשטר הקומוניסטי והיא הייתה המכונית היחידה שיכולים היו תושבי גרמניה המזרחית לרכוש במהלך השנים ההן. כך היא הפכה למכונית פולחן, רכב קאלט, שרבים מהגרמנים שחיו תחת המשטר הקומוניסטי רצו מאד.
עד כמה רצו? - מדהים להיזכר שבזמן המשטר ההוא נאלצו תושבי מזרח גרמניה להמתין עד 15 שנה, כדי שיגיע תורם לקבל את הזכות לרכוש לעצמם את הטראבי, שהייתה ידועה אז בכינויה המגוחך "הפולקסוואגן המזרח גרמני"...
עם נפילת החומות בין מזרח גרמניה למערבה, הפכה הטראבאנט הזולה לסוג של מכונית לצעירים, חסרי ממון או אספנים וחובבי עיצוב. ממש כמו אגדות צעירים, דוגמת הסיטרואן דה-שבו והחיפושית של פולקסווגן, הפכה ה"טראבי" לרכב הנכון למי שמעוניין בסטייל בתקציב סביר.
כיום יש מוזיאונים שמציגים את הטראבאנט ואת סיפורן, פסי הייצור שלהן וכל המסביב. עשרות אלפי טראביות עדיין נוסעות בגרמניה המאוחדת. מי שמחזיק בהן הם "מכורי טראבי" שרואים באספנות הזו משהו מקובל. הם הקימו מועדונים שוקקים של בעלי טראבאנט ובצידם - קהילות משתמשים ומשתפי מידע וחלפים שנוצרו באינטרנט.
בברלין בירת גרמניה נוסעים ל"ספארי עירוני" מאות חובבי טראבי ותיירים מסוקרנים בכל יום. הם נוסעים במכוניות הטראבי המקרטעות והצבועות בשלל דוגמאות עדכניות ונהנים ממבט נוסטלגי על העיר.
כיום קוראים גרמנים רבים לקאמבק רשמי של מכונית הטראבאנט. בסקר בתערוכת המכוניות של פרנקפורט קבעו מעל 90% מהמשתתפים שיש לייצר דגמים חדשים של ה"טראבי". כמה חברות גרמניות התאחדו ומנסות לייצר את "הטראבאנט החדשה". החזון שלה הוא לייצר מכונית חשמלית לחלוטין, שיהיה לה טווח נסיעה של 250 קילומטרים לכל הטענה.
הנה סיפורה של מכונית הטראבאנט:
https://youtu.be/A1ZbFdRVces
והסיורים בטראבי בעיר ברלין, שמושכים תיירים וחובבי המכונית הנוסטלגית של הקומוניזם המזרח-גרמני:
https://youtu.be/tQXU85YGe6w
במוזיאון יש סימולטור לנהיגה בטראבאנט:
https://youtu.be/2VBsIyCpZOo
בואו לנסוע בה:
https://youtu.be/GAKAvRiEG04
מצגת וידאו של כל מיני שינויים ושימושים מעניינים בטראבי:
https://youtu.be/0JRSOdRq5rM
מוזיאון הטראבי:
https://youtu.be/y89d3Hg4_qU
ברלין והטראבי קשורות קשר הדוק:
https://youtu.be/B__wK3NMmMI
