מהי המכונית של מזרח גרמניה?
מכונית הטראבאנט (Trabant) אינה טובה במיוחד, אינה יפה ונחשבת פרימיטיווית במיוחד. היא מקרטעת ורועשת כמו מכסחת דשא בריבוע, אבל בכל זאת היא מעוררת גלי נוסטלגיה עזים בליבם של רבים.
הטראבאנט, או בשם החיבה שלה "הטראבי", לא מתחרה או התחרתה בשום מכונית שיוצרה במערב ב-50 השנים האחרונות. אבל בכל זאת היא הפכה לאחד מסמלי המשטר הקומוניסטי המזרח-גרמני. הטראבי יוצרה במזרח גרמניה, בתקופת המשטר הקומוניסטי והיא הייתה המכונית היחידה שיכולים היו תושבי גרמניה המזרחית לרכוש במהלך השנים ההן. כך היא הפכה למכונית פולחן, רכב קאלט, שרבים מהגרמנים שחיו תחת המשטר הקומוניסטי רצו מאד.
עד כמה רצו? - מדהים להיזכר שבזמן המשטר ההוא נאלצו תושבי מזרח גרמניה להמתין עד 15 שנה, כדי שיגיע תורם לקבל את הזכות לרכוש לעצמם את הטראבי, שהייתה ידועה אז בכינויה המגוחך "הפולקסוואגן המזרח גרמני"...
עם נפילת החומות בין מזרח גרמניה למערבה, הפכה הטראבאנט הזולה לסוג של מכונית לצעירים, חסרי ממון או אספנים וחובבי עיצוב. ממש כמו אגדות צעירים, דוגמת הסיטרואן דה-שבו והחיפושית של פולקסווגן, הפכה ה"טראבי" לרכב הנכון למי שמעוניין בסטייל בתקציב סביר.
כיום יש מוזיאונים שמציגים את הטראבאנט ואת סיפורן, פסי הייצור שלהן וכל המסביב. עשרות אלפי טראביות עדיין נוסעות בגרמניה המאוחדת. מי שמחזיק בהן הם "מכורי טראבי" שרואים באספנות הזו משהו מקובל. הם הקימו מועדונים שוקקים של בעלי טראבאנט ובצידם - קהילות משתמשים ומשתפי מידע וחלפים שנוצרו באינטרנט.
בברלין בירת גרמניה נוסעים ל"ספארי עירוני" מאות חובבי טראבי ותיירים מסוקרנים בכל יום. הם נוסעים במכוניות הטראבי המקרטעות והצבועות בשלל דוגמאות עדכניות ונהנים ממבט נוסטלגי על העיר.
כיום קוראים גרמנים רבים לקאמבק רשמי של מכונית הטראבאנט. בסקר בתערוכת המכוניות של פרנקפורט קבעו מעל 90% מהמשתתפים שיש לייצר דגמים חדשים של ה"טראבי". כמה חברות גרמניות התאחדו ומנסות לייצר את "הטראבאנט החדשה". החזון שלה הוא לייצר מכונית חשמלית לחלוטין, שיהיה לה טווח נסיעה של 250 קילומטרים לכל הטענה.
מכונית הטראבאנט (Trabant) אינה טובה במיוחד, אינה יפה ונחשבת פרימיטיווית במיוחד. היא מקרטעת ורועשת כמו מכסחת דשא בריבוע, אבל בכל זאת היא מעוררת גלי נוסטלגיה עזים בליבם של רבים.
הטראבאנט, או בשם החיבה שלה "הטראבי", לא מתחרה או התחרתה בשום מכונית שיוצרה במערב ב-50 השנים האחרונות. אבל בכל זאת היא הפכה לאחד מסמלי המשטר הקומוניסטי המזרח-גרמני. הטראבי יוצרה במזרח גרמניה, בתקופת המשטר הקומוניסטי והיא הייתה המכונית היחידה שיכולים היו תושבי גרמניה המזרחית לרכוש במהלך השנים ההן. כך היא הפכה למכונית פולחן, רכב קאלט, שרבים מהגרמנים שחיו תחת המשטר הקומוניסטי רצו מאד.
עד כמה רצו? - מדהים להיזכר שבזמן המשטר ההוא נאלצו תושבי מזרח גרמניה להמתין עד 15 שנה, כדי שיגיע תורם לקבל את הזכות לרכוש לעצמם את הטראבי, שהייתה ידועה אז בכינויה המגוחך "הפולקסוואגן המזרח גרמני"...
עם נפילת החומות בין מזרח גרמניה למערבה, הפכה הטראבאנט הזולה לסוג של מכונית לצעירים, חסרי ממון או אספנים וחובבי עיצוב. ממש כמו אגדות צעירים, דוגמת הסיטרואן דה-שבו והחיפושית של פולקסווגן, הפכה ה"טראבי" לרכב הנכון למי שמעוניין בסטייל בתקציב סביר.
כיום יש מוזיאונים שמציגים את הטראבאנט ואת סיפורן, פסי הייצור שלהן וכל המסביב. עשרות אלפי טראביות עדיין נוסעות בגרמניה המאוחדת. מי שמחזיק בהן הם "מכורי טראבי" שרואים באספנות הזו משהו מקובל. הם הקימו מועדונים שוקקים של בעלי טראבאנט ובצידם - קהילות משתמשים ומשתפי מידע וחלפים שנוצרו באינטרנט.
בברלין בירת גרמניה נוסעים ל"ספארי עירוני" מאות חובבי טראבי ותיירים מסוקרנים בכל יום. הם נוסעים במכוניות הטראבי המקרטעות והצבועות בשלל דוגמאות עדכניות ונהנים ממבט נוסטלגי על העיר.
כיום קוראים גרמנים רבים לקאמבק רשמי של מכונית הטראבאנט. בסקר בתערוכת המכוניות של פרנקפורט קבעו מעל 90% מהמשתתפים שיש לייצר דגמים חדשים של ה"טראבי". כמה חברות גרמניות התאחדו ומנסות לייצר את "הטראבאנט החדשה". החזון שלה הוא לייצר מכונית חשמלית לחלוטין, שיהיה לה טווח נסיעה של 250 קילומטרים לכל הטענה.
