בין היערות והג'ונגלים של גואטמלה ניתן למצוא את טיקאל (Tikal). העיר נעלמה במאה ה-10, לאחר שננטשה על ידי יושביה, והסתתרה במעמקי הג'ונגל כמעט 1000 שנה.

העיר האבודה התגלתה ב-1848, חבויה היטב בתוך הג'ונגל שכיסה אותה, אבל כשהתבצעה בה חפירה ארכאולוגית ראשונה, היא החלה נחשפת ונתגלתה במלוא גודלה. עד היום רק חלק קטן ממנה נחפר ובכל זאת, רואים בה מקדשים מרשימים ועצומי מימדים.

זוהי עיר עתיקה של תרבות המאיה שנמצאת באמצע הג'ונגלים של מחוז אל פטן שבצפון גואטמלה. על אף ש-900 שנה לפני כן כבר היו בה מתיישבים, רק בשנת 300 לספירה הפכה העיר למרכז חשוב של בני המאיה.

מרבית המקדשים הרבים והמרשימים שבטיקל נבנו בסביבות 550-850 לספירה, כנראה בשיא הצלחתה ועושרה של התרבות המקומית.


הנה סרטון על טיקאל בשעות הלילה:

http://youtu.be/FJXT9a17YbQ?t=10s


מעט הסברים על העיר האבודה של טיקאל:

http://youtu.be/dll2O2BvAX0


ומצגת וידאו של תמונות מטיקאל:

http://youtu.be/HgZPoMJdtdA

החייל היפני היראו אונודה (Hiroo Onoda) הוא גיבורו של אחד הסיפורים המשונים ומעוררי הדימיון של מלחמת העולם השנייה. הוא מראה על כוחה של הפקודה בצבא הקיסרי של יפאן ועל הכבוד שרוחשים חיילים להן.

שנת 1944, מלחמת העולם השנייה בעיצומה והצבא היפני שולח סגן צעיר בשם היראו אונודה לאי לובאנג שבפיליפינים. הוא מקבל הוראות להצטרף לחבורת לוחמים שמנהלת שם לוחמת גרילה נגד הצבא האמריקאי.

לפני צאתו פוקדים עליו לעשות כל שביכולתו על מנת לסכל פלישה של האויב אל האי, כולל הריסתו של מסלול ההמראה והנחיתה שבאי והמזח שמותקן במפרץ שבו. מפקדיו מבהירים לו שאין להיכנע בשום תנאי וגם לא לשים קץ לחייו.

אבל כשהוא מגיע לאי, מסרבים הקצינים שנמצאים בו כבר ושהיו בכירים ממנו, לאפשר לו לבצע את ההוראות שקיבל. הדבר מקל על צבא ארצות הברית והפיליפינים לכבוש את האי.

האי נכבש בסוף פברואר 1945. בקרבות נהרגו או נכנעו כמעט כל החיילים היפנים שהיו באי, למעט אונודה ועוד 3 חיילים נוספים, ששרדו את הקרבות. הם עברו להסתתר ולהילחם בצבא ואחרי שנים בפיליפינים המקומיים וכך נהגו במשך עשרות שנים. החיים בג'ונגל לא אפשרו להם הרבה פינוקים והם התקיימו בעיקר על אגוזי קוקוס ובננות. פה ושם הרגו פרה של איכר מקומי ואכלו את בשרה.

במהלך השנים ניסו היפנים שוב ושוב להודיע לחיילים הנותרים שמלחמה הסתיימה. הם עשו זאת באמצעות כרוזים שנזרקו ממטוסים אל הג'ונגלים. אבל החיילים המבודדים חשבו שהמדובר התעמולה של האוייב וסרבו להאמין. אפילו כרוזים עם תמונות בני המשפחה שלהם לא שינו את דעתם...

במהלך השנים החבורה הצטמצמה. אחד מהם פרש מהם לאחר ריב וחודשים אחר כך שוכנע להניח את נשקו. הוא עתיד להיות מקור המידע של היפנים על כך שיש מי שחי עדיין באי. חבריו האחרים של אונודה נורו בעימותים עם מקומיים ומשלחות חיפוש ולבסוף הוא היחיד שנשאר.

בשנת 1974 פגש אונודו תרמילאי יפני שחיפש אחריו והלה ניסה לשכנע אותו שהמלחמה כבר הסתיימה מזמן. אבל אונודה הודיע שיאמין רק לקצין גבוה ממנו. המטייל חזר ליפן ודאג להביא את מפקדו הפנסיונר של אונודה. השניים נפגשו ביערות ואונודה ההמום שב ליפן. הוא הוכרז כגיבור מלחמה והפך דמות נערצת ביפאן.

סיפורו המרגש הביא לכך שהוא קיבל חנינה על כל הרג אזרחים שבהם נלחם במהלך השנים, מתוך מחשבה שהוא עדיין במלחמה.

אבל נסיונותיו של אונודה להשתלב מחדש בחברה המודרנית של יפאן, לא ממש צלחו. בשלב כלשהו הוא בחר בחיים פשוטים ועבר לחיות בחווה מבודדת בברזיל, בה חי עד סוף חייו.


הנה סיפורו של אונודה:

https://youtu.be/0XI3sJlk8yo


סקירה קצרה:

https://youtu.be/DcqijLE8w20


סרטון תיעודי על אונודה הנשכח:

https://youtu.be/xZYE62fmh60?long=yes


והרצאת וידאו עם סיפורו של החייל שנשכח:

https://youtu.be/U6rOSe3EsdM?long=yes

אם אתם הולכים בג'ונגלים של דרום אמריקה ומרגישים שקליע של רובה פגע בכם, סביר יותר שנמלה קטנה אחראית לכאב החד שמפלח את גופכם. נשיכתה כואבת הרבה יותר מעקיצת דבור, עקרב או צרעה, או אפילו מהכשת נחש.

הנושכת המכאיבה של עולם החרקים היא "נמלת הקליע" (Bullet ant) האיומה מדרום אמריקה. הנמלה, המכונה על ידי הילידים גם "טוקנדירה" (נמלה ענקית), היא ממש קדושה בעיניהם.

עם כאב חזק עשרות מונים מזה של דבורים וצרעות, הכאב שגורמת נשיכתה של הנמלה הגדולה הזו הוא בלתי נתפס. הנמלה הזו, הגדולה ביותר בעולם, מייצרת כאב שמתואר על ידי בני המקום כ"הליכה על גחלים לוחשות כשמחטים תקועים בכפות הרגליים"...

בסולם כאב של 1 עד 4 נשיכתה היא הכואבת ביותר, כשהצרעה למשל היא ברמת כאב 1 בלבד. ואגב, עוצמת הארס של הנמלה הזו שקולה ל-30 עקיצות של דָבוּר.

הכאב הזה שנמשך 24 שעות הוא שגורם לילידים בניקרגואה ופרגוואי לכנות אותה "נמלת ה-24 שעות". היא חיה מתחת לעצים ביערות ומאיימת עליהם הרבה יותר מיצורים קטנים אחרים, אך הם מתנחמים בכך שהיא עושה זאת רק כשהיא חשה מותקפת.

המדהים הוא שנשיכתה של נמלת הקליע מסוגלת לגרום לכאב המשתק יצור בגודל של בן אדם ולזה אין הרבה מקבילות בטבע.


הנה נמלת הקליע בטבע:

http://youtu.be/0SnbtT7wvEs


חוקר שמעיז לתת לה לשוטט על ידיו ומת מפחד שיינשך וייקח 24 שעות עד שהארס יתפוגג.

http://youtu.be/1Ka3hNgR4Qo


כתב טלוויזיה שהחליט לבחון עד כמה עקיצתה כואבת:

http://youtu.be/it0V7xv9qu0

האם ידעתם שהכנסיה הגדולה בעולם נמצאת באפריקה?

היא יפה במיוחד ומרשימה בשלל המבנים שנבנו מסביבה, כחלק ממתקן התפילה העצום שבה, אבל מעבר ליופיה של הכנסיה הזו, "בזיליקת גבירתנו של השלום" (Basilica of Our Lady of Peace of Yamoussoukro) היא בית התפילה הגדול ביותר בעולם.

יש בבזיליקת גבירתנו שנמצאת ביאמוסוקרו שבחוף השנהב, מקום ל-18 אלף מקומות למתפללים. 9 אלפים איש יכולים להתפלל בתוכה ועוד 11 אלף ברחבה שבפתח הבזיליקה, כנסיית הענק הזו.

על אף שנבנתה בעשורים האחרונים מזכירה בזיליקת גבירתנו מבנים מהעבר. יש לא מעט ביקורת על בניית בזיליקה מפוארת כזו בלב הג'ונגלים, עם אוכלוסיה שברובה מוסלמית מסביב וללא שום קשר לאדריכלות המודרנית. עם זאת חייבים להודות שהשחצנות של השליט שבנה אותה הניבה מבנה מדהים במימדיו ובמראהו בלב הטבע שמסביב.


הנה סיפורה של הבזיליקה הגדולה ביותר בעולם:

https://youtu.be/Nz_RG2PvzTs


עוד מבזיליקת גבירתנו של השלום:

https://youtu.be/Wf1l6DACDBQ


הסבר על הבזיליקה העצומה הזו:

http://youtu.be/qrcfPdTRu0M?t=8s

כמו בכל טקס חניכה בעולם, גם בכפר של שבט הסטרה-מאווה מהג'ונגלים של האמזונאס צריך הצעיר להוכיח שהוא ראוי להשתייך לעולם הגברים. בדרכו להפוך לגבר לוחם, חייב כל נער בשבט לעבור טקס חניכה.

צעירי השבט הזה עוברים את אחד מטקסי החניכה הקשים והכואבים ביותר בעולם. בטקס הם מכניסים את ידיהם לתוך כפפות שבתוכן מאות נמלי-קליע. בשבטים ובכפרים המבודדים שבאמזונאס סוגדים לנמלים הללו. הכאב שגורמת עקיצתן הוא איום ונחשב לגדול ביותר שגורם חרק כלשהו בעולם. על הנער להשאיר את ידו בתוך הכפפה לפחות 10 דקות ומבלי להתלונן. אחרי שהוא חוטף מאות עקיצות בידיו ולא פעם מאבד את הכרתו, מסתיים הטקס.

את טקס החניכה הזה עורכים לכל צעיר בשבט, לא פחות מ-20 פעם. הצעיר עובר את הטקס תוך ריקוד עם הגברים הבוגרים של השבט.

נמלים אלה מכונות "נמלת ה-24 שעות". הכינוי משקף את משך הזמן שלוקח לארס שלהן להתפוגג. ואכן, בשל הארס הרב והכאב העצום נכנסים רבים מהנערים לתרדמת של מספר ימים אחרי הטקס וחלקם אף מתים.

ותיקי השבט מסבירים שמי ששרדו את 20 הטקסים הקשים הללו מתחסנים מפני מחלות וארס של בעלי החיים בג'ונגלים. לפיכך, רק הם ראויים להיקרא בשבט הזה גברים ומוכנים לתפקידם כציידים ולוחמים ושורדים ביערות המסוכנים הללו.


הנה טקס החניכה של נערי האמזונאס:

http://youtu.be/ZGIZ-zUvotM


אדם מערבי שהחליט לבחון אם זה באמת כואב:

http://youtu.be/it0V7xv9qu0


וחוקר שבוחן את טקס החניכה המצמרר של נמלת המוות באופן מדעי - על עצמו:

http://youtu.be/VarqiOM4-Fg

נמלי צבא (Army ants) ידועות בהיותן טורפות נחושות. ביס או צביטה מהן זה דבר כואב מאד. בג'ונגלים של דרום אמריקה מתרחקים הילידים בדרך כלל מהנמלים הללו ומנסים להימנע מכאבים מיותרים שהן גורמות להם.

אבל דבר אחד נוהגים המקומיים כבר אלפי שנים להשתמש בנמלים הללו. דווקא התכונה הכואבת של נמלי הצבא, הופכת אותן לנמלים שימושיות ברפואה השבטית שלהם. מדובר בדרך שלהן לשמש לחבישת פצעים וחתכים.

כל אימת שמישהו נפצע, נוהגים הילידים בדרום אמריקה לקרב את פינות הפצע ולהצמיד נמלה אליהן. הנמלה לופתת את שתי הפינות ומצמידה אותן זו לזו בחוזקה. אז תולשים הילידים את גוף הנמלה ומשאירים רק את הראש, המשמש כמעין תפר נעול על הפצע, מעין מנעול טבעי שמצמיד את שני הצדדים זה לזה. זה עובד אפילו כשהפצע גדול יחסית, או במקרה של חתך ארוך - אז נוהגים בני השבטים להשתמש בכמה נמלים צבאיות לסגירה טובה של הפצעים שלהם!

כואב אבל מגליד - כך שימשה הנמלה הטורפת והכואבת הזו כאחות רחמניה המטפלת בפצע ומרפאת אותו בהצלחה... היא אפילו זכתה לכינוי - "הנמלה המנתחת"...


הנה נמלי צבא המאחות פצעים:

https://youtu.be/Yd1BpY34ze8


חוקר מנסה לבחון איך זה עובד:

https://youtu.be/YqLwc56lRFU


הסבר של השיטה לאיחוי פצעים עם נמלים:

https://youtu.be/EK65_PpEVzA


ומצגת וידאו מפורטת של השיטה:

https://youtu.be/WrTRPLLAIhU

אינדונזיה היא מדינת האיים הגדולה בעולם. כשהגיעו ההולנדים לארכיפלג אינדונזיה במאה ה-16, הם חשבו שהגיעו, לא פחות, לגן העדן התנכ"י. הם התרשמו עמוקות מהמראות המופלאים של 14,440 איים, שלכל אחד יש מראה משלו ואופי ותרבות שונים מהאחרים.

באינדונזיה יש חיים טובים של ממש. האינדונזים עורכים טקסים ענקיים ורבי-משתתפים, לובשים תלבושות צבעוניות ועוטים על עצמם תחפושות גרנדיוזיות. גם הקרקע הגעשית הפוריה כל כך מאפשרת חקלאות נהדרת ופוריה במיוחד.

ובראש כולם ניצב האי האינדונזי באלי (Bali). זהו אי שליו ונעים, עם אנשים מחייכים ונעימים, שלווים ומלאי שמחה. הם שרים, רוקדים ויוצרים אמנות נפלאה ומוסיקת גמלן מופלאה.

ואלה לא רק המראות של הנופים המדהימים והשמחה של אנשי אינדונזיה ואפילו לא מוסיקת הגמלן המיוחדת של אינדונזיה - יש בבאלי אלפי מקדשים מרהיבים, טרסות אורז עצומות וגבוהות, יערות טרופיים ירוקים, ג'ונגלים כמו בסרטים, הרי געש פעילים ולגונות כחולות עם חופים שלווים.


הנה תיאור גן העדן האינדונזי (מתורגם):

https://youtu.be/JOdV_26SKz4


הבאלינזים בשלל טקסים, ריקודים ופעולה (עברית):

https://youtu.be/pGN_Vg0dWyQ


מצגת וידאו של אינדונזיה (עברית):

https://youtu.be/rCBi7jKlvDQ


האי הנפלא "באלי" שבאינדונזיה:

https://youtu.be/iXE3Lu33c-8


האי לומבוק:

https://youtu.be/bl1k2-cLdV8


וחומרים וולקניים שיצאו מהרי הגעש והם סוד הקרקע הפוריה של אינדונזיה:

http://youtu.be/CaQ7xkpJ65E

בג'ונגלים של האמאזונאס יש קרקע שנחשבת הקרקע הפוריה ביותר בעולם. זוהי האדמה השחורה מהאמזונס, הידועה יותר בשמה הלטיני "טרה-פרטה" (Terra Preta de Indio), תרגום של “האדמה השחורה של האינדיאנים”.

ה"טרה פרטה" היא קרקע כהה ופוריה במיוחד. החוקרים גילו שמרבצי האדמה השחורה שהתגלו היו כולם בגודל אחיד, כשברוב המקרים השטח שלהם לא עלה על דונם אחד. מכמויות החרסים שנמצאו בהן הסתבר בבירור שבאדמות הטרה פרטה התגוררו בעבר שבטים אינדיאנים, במיוחד בתקופה הפרה-קולומביאנית.

יש לא מעט ויכוחים בין החוקרים, האם הקרקע הפוריה הביאה להתיישבות אינדיאנית או שהפסולת האורגנית של האינדיאנים היא שהפכה את הקרקע לכל כך פוריה. הגישה השנייה נראית כיום סבירה הרבה יותר.

נראה שהפסולת האינדיאנית של אלפי שנים, שהכילה המון פחם והייתה עשירה בזרחן וסידן, עיקרה מזבל מטבח, פסולת של בעלי חיים ועצמות דגים ובעלי חיים.

פחמן שחור שהוכנס לפסולת הזו עשה פעולה שניתן לשער שהאינדיאנים ידעו את תוצאותיה הטובות ליצירת דשן. הם בעצם יצרו, לפי ההשערה, סוג קדום של קומפוסט.


הנה קרקע הטרה פרטה הפוריה כל כך:

http://youtu.be/gA-3nV8RYHU


ושוב:

http://youtu.be/CUswEZpxmrE

הפיתון המרושת (Reticulated Python) אינו נחש ארסי, אך הוא מסוגל לבלוע בן-אדם. על אף שבדרך כלל הפיתון המרושת יימנע מעימות עם בני-אדם, הוא עלול להיות תוקפני ולבלוע חיות גדולות.

מדובר בנחש ענקי והארוך ביותר בעולם. בבגרותו הוא מגיע לאורך של 6 מטרים. שיא גינס משנת 1912 מתייחס לנחש הארוך ביותר שנתפס אי-פעם. זה היה פיתון מרושת שהגיע לאורך של לא פחות מ-9.75 מטרים!

בגן חיות באינדונזיה נמצא פיתון מרושת עצום ממדים, באורך של 14.85 מטרים, או 49 רגל. מדובר בנחש הארוך ביותר שהיה על כדור הארץ.


הנה חייו של הפיתון המרושת:

https://youtu.be/1pvAZWcr27c


פיתון מרושת בולע צבי:

http://youtu.be/5G_GIA6F7NA


ראו כמה אנשים נדרשים כדי ללכוד את הפיתון המרושת הענקי:

http://youtu.be/ug6eutjrL4E


פיתון מרושת שאורכו כמעט 15 מטרים ונמצא באינדונזיה:

http://youtu.be/gGTfO_twacM


ופיתון מרושת שנלכד בג'ונגלים ונמצא בגן חיות:

https://youtu.be/78_7aR9wnmY