החייל היפני היראו אונודה (Hiroo Onoda) הוא גיבורו של אחד הסיפורים המשונים ומעוררי הדימיון של מלחמת העולם השנייה. הוא מראה על כוחה של הפקודה בצבא הקיסרי של יפאן ועל הכבוד שרוחשים חיילים להן.

שנת 1944, מלחמת העולם השנייה בעיצומה והצבא היפני שולח סגן צעיר בשם היראו אונודה לאי לובאנג שבפיליפינים. הוא מקבל הוראות להצטרף לחבורת לוחמים שמנהלת שם לוחמת גרילה נגד הצבא האמריקאי.

לפני צאתו פוקדים עליו לעשות כל שביכולתו על מנת לסכל פלישה של האויב אל האי, כולל הריסתו של מסלול ההמראה והנחיתה שבאי והמזח שמותקן במפרץ שבו. מפקדיו מבהירים לו שאין להיכנע בשום תנאי וגם לא לשים קץ לחייו.

אבל כשהוא מגיע לאי, מסרבים הקצינים שנמצאים בו כבר ושהיו בכירים ממנו, לאפשר לו לבצע את ההוראות שקיבל. הדבר מקל על צבא ארצות הברית והפיליפינים לכבוש את האי.

האי נכבש בסוף פברואר 1945. בקרבות נהרגו או נכנעו כמעט כל החיילים היפנים שהיו באי, למעט אונודה ועוד 3 חיילים נוספים, ששרדו את הקרבות. הם עברו להסתתר ולהילחם בצבא ואחרי שנים בפיליפינים המקומיים וכך נהגו במשך עשרות שנים. החיים בג'ונגל לא אפשרו להם הרבה פינוקים והם התקיימו בעיקר על אגוזי קוקוס ובננות. פה ושם הרגו פרה של איכר מקומי ואכלו את בשרה.

במהלך השנים ניסו היפנים שוב ושוב להודיע לחיילים הנותרים שמלחמה הסתיימה. הם עשו זאת באמצעות כרוזים שנזרקו ממטוסים אל הג'ונגלים. אבל החיילים המבודדים חשבו שהמדובר התעמולה של האוייב וסרבו להאמין. אפילו כרוזים עם תמונות בני המשפחה שלהם לא שינו את דעתם...

במהלך השנים החבורה הצטמצמה. אחד מהם פרש מהם לאחר ריב וחודשים אחר כך שוכנע להניח את נשקו. הוא עתיד להיות מקור המידע של היפנים על כך שיש מי שחי עדיין באי. חבריו האחרים של אונודה נורו בעימותים עם מקומיים ומשלחות חיפוש ולבסוף הוא היחיד שנשאר.

בשנת 1974 פגש אונודו תרמילאי יפני שחיפש אחריו והלה ניסה לשכנע אותו שהמלחמה כבר הסתיימה מזמן. אבל אונודה הודיע שיאמין רק לקצין גבוה ממנו. המטייל חזר ליפן ודאג להביא את מפקדו הפנסיונר של אונודה. השניים נפגשו ביערות ואונודה ההמום שב ליפן. הוא הוכרז כגיבור מלחמה והפך דמות נערצת ביפאן.

סיפורו המרגש הביא לכך שהוא קיבל חנינה על כל הרג אזרחים שבהם נלחם במהלך השנים, מתוך מחשבה שהוא עדיין במלחמה.

אבל נסיונותיו של אונודה להשתלב מחדש בחברה המודרנית של יפאן, לא ממש צלחו. בשלב כלשהו הוא בחר בחיים פשוטים ועבר לחיות בחווה מבודדת בברזיל, בה חי עד סוף חייו.


הנה סיפורו של אונודה:

https://youtu.be/0XI3sJlk8yo


סקירה קצרה:

https://youtu.be/DcqijLE8w20


סרטון תיעודי על אונודה הנשכח:

https://youtu.be/xZYE62fmh60?long=yes


והרצאת וידאו עם סיפורו של החייל שנשכח:

https://youtu.be/U6rOSe3EsdM?long=yes

כמו בכל טקס חניכה בעולם, גם בכפר של שבט הסטרה-מאווה מהג'ונגלים של האמזונאס צריך הצעיר להוכיח שהוא ראוי להשתייך לעולם הגברים. בדרכו להפוך לגבר לוחם, חייב כל נער בשבט לעבור טקס חניכה.

צעירי השבט הזה עוברים את אחד מטקסי החניכה הקשים והכואבים ביותר בעולם. בטקס הם מכניסים את ידיהם לתוך כפפות שבתוכן מאות נמלי-קליע. בשבטים ובכפרים המבודדים שבאמזונאס סוגדים לנמלים הללו. הכאב שגורמת עקיצתן הוא איום ונחשב לגדול ביותר שגורם חרק כלשהו בעולם. על הנער להשאיר את ידו בתוך הכפפה לפחות 10 דקות ומבלי להתלונן. אחרי שהוא חוטף מאות עקיצות בידיו ולא פעם מאבד את הכרתו, מסתיים הטקס.

את טקס החניכה הזה עורכים לכל צעיר בשבט, לא פחות מ-20 פעם. הצעיר עובר את הטקס תוך ריקוד עם הגברים הבוגרים של השבט.

נמלים אלה מכונות "נמלת ה-24 שעות". הכינוי משקף את משך הזמן שלוקח לארס שלהן להתפוגג. ואכן, בשל הארס הרב והכאב העצום נכנסים רבים מהנערים לתרדמת של מספר ימים אחרי הטקס וחלקם אף מתים.

ותיקי השבט מסבירים שמי ששרדו את 20 הטקסים הקשים הללו מתחסנים מפני מחלות וארס של בעלי החיים בג'ונגלים. לפיכך, רק הם ראויים להיקרא בשבט הזה גברים ומוכנים לתפקידם כציידים ולוחמים ושורדים ביערות המסוכנים הללו.


הנה טקס החניכה של נערי האמזונאס:

http://youtu.be/ZGIZ-zUvotM


אדם מערבי שהחליט לבחון אם זה באמת כואב:

http://youtu.be/it0V7xv9qu0


וחוקר שבוחן את טקס החניכה המצמרר של נמלת המוות באופן מדעי - על עצמו:

http://youtu.be/VarqiOM4-Fg