הסרט "אווטאר" (Avatar) נחשב לסרט המצליח והמכניס ביותר בכל הזמנים. הוא הכניס עד היום כמעט 3 מיליארד דולר! הסרט היחיד אי-פעם שהתקרב לסכומים אלה הוא הסרט "טיטאניק".

סרט הקולנוע הזה מזמין את חובבי הפנזטיה לצאת למסע תלת-ממדי ברחבי היקום, אל כוכב הלכת המרוחק, פנדורה בשנת 2154. הסרט מתרחש בעולם מרהיב מכל דמיון, שהגיבור בו יוצא בעל כורחו להרפתקה אפית ונלחם כדי להציל את העולם החייזרי שבו הוא חי כבית.

"אווטאר" צולם בעזרת טכנולוגיות מחשב מתקדמות במיוחד, כולל אפקטים מיוחדים, גרפיקת מחשב CGI, מיפוי פני השחקנים ליצירת הדמויות המצוירות וצילום בתלת-ממד.

את "אווטאר" הגה ג'יימס קמרון, הבמאי זוכה האוסקר של "טיטאניק", 15 שנה לפני שעשה אותו, האמצעים הטכנולוגיים לממש את החזון שלו עוד לא היו קיימים. משהבין שיש טכנולוגיה מספקת לעשיית הסרט, הוא הקדיש לו 4 שנים של הפקה ועשה סרט אקשן מדהים שנעשה עם אפקטים מיוחדים וחסרי תקדים לאותו הזמן, עם טכנולוגיה כמעט מהפכנית, שפותחה ממש בכדי לעשות את הסרט.


הנה הקדימון לסרט אווטאר (מתורגם):

https://youtu.be/DxpFGYXisB0


מעט מהטכנולוגיות ששימשו לצילום הסרט המורכב הזה:

https://youtu.be/P2_vB7zx_SQ?t=7s


ושיר הנושא מהסרט משולב בקטעים מרגשים מתוכו:

https://youtu.be/3YDz-ftqr1g

את הצלילה העמוקה בהיסטוריה ביצע בשנת 1960 הבתיסקף "טריאסטה", שבנה אוגוסט פיקארד הצרפתי. את הבתיסקף רכש מפיקארד צבא ארצות הברית תמורת רבע מיליון דולר. בינואר 1960 צלל הבתיסקף "טריאסטה" לתהום צ'לנג'ר שבשקע מריאנה, בצפון-מערב האוקיינוס השקט.

בתוך הבתיסקף ישבו בנו של הממציא, חוקר המעמקים השווייצרי ז'אק פיקארד ודון וולש, קצין צי אמריקני. השניים שהו במצולות כעשרים דקות ולכן לא הצליחו להשיג מידע או תצפיות של ממש.

זו הייתה צלילה אל הנקודה העמוקה ביותר בעולם. הצוללים מצאו את עצמם בעומק צלילה של 10,911 מטרים מתחת לפני הים, עומק שמעולם לפניהם לא צלל איש או כלי צלילה כלשהו. יעברו עוד 50 שנה לפני שתתבצע צלילה נוספת לשם, על ידי הבמאי הנודע וחובב המעמקים ג'יימס קאמרון.


הנה סרטון על הצלילה העמוקה בכל הזמנים של הבתיסקף "טריאסטה" לשקע מריאנה:

http://youtu.be/B6QeQOpVL6c


הצלילה השניה, 50 שנה אחריה, לאותו מקום, שביצע הבמאי חובב הצלילה ומי שעשה את הסרטים "מצולות" ו-"טיטאניק" ג'יימס קמרון:

http://youtu.be/0mBG0LbAoqk


ושיאי העומק שעוברים בדרך לשקע מריאנה:

http://youtu.be/Y2tm40uMhDI

הסרט "אודיסיאה בחלל, 2001" (2001: A Space Odyssey) הוא סרט מדע בדיוני משנת 1968 שהיה סרט שונה מכל סרט מסחרי שקדם לו.

"אודיסאה בחלל" נולד כשהבמאי סטנלי קובריק (Stanley Kubrick) וסופר המדע הבדיוני ארתור סי. קלארק (Arthur C. Clarke) החלו לעבוד ביחד ב-1964 על פרויקט שעתיד לשנות את הקולנוע לתמיד.

הם רצו ליצור סרט מדע בדיוני שונה לגמרי, שיהיה מדויק מבחינה מדעית אך גם יעורר שאלות פילוסופיות עמוקות על האבולוציה האנושית, תודעה וטכנולוגיה. ואכן, הסרט היה לחוויה חזותית חדשנית, ממעטת במילים, אך מציעה חוויה חזותית חדשה ונוגעת ברעיונות פילוסופיים, תיאולוגיים ומדעיים, עם שאלות מרשימות על גורל האנושות בעתיד.

התסריט התבסס על סיפור קצר של קלארק בשם "זקיף" (The Sentinel), אך הפך לנרטיב מורכב הרבה יותר. התהליך היצירתי נמשך כמעט 4 שנים, הסרט עלה 10.5 מיליון דולר - סכום עצום לתקופה.

קובריק היה פרפקציוניסט אובססיבי. הוא קרא למחשב המרכזי HAL 9000, כאשר כל אות בשמו של המחשב היא אות אחת לפני IBM באלפבית. קלארק התעקש שזה צירוף מקרים, אך רבים בטוחים שזו היתה בחירה מכוונת.

באירוניה מעניינת, IBM דרשה שהלוגו שלהם יוסר מהמחשבים בסרט, כנראה מחשש שהקשר למחשב הרצחני יזיק לתדמית החברה.

הסרט צולם באולפני שפרטון (Shepperton) בבריטניה, שם קובריק האובססיבי לאיכות צילם 200 גלילי סרט רק עבור סצנת פתיחה של קופי האדם. האפקטים החזותיים והאפקטים המיוחדים השונים נוצרו בשיטות חדשניות לחלוטין.

בין השאר נעשה כאן שימוש במסכים קדמיים (front projection) ובבנייה של תפאורות ענקיות שהסתובבו פיזית (כמו גלגל ענק), בכדי ליצור אשליה של כוח משיכה מלאכותי בתחנת החלל. אם השחקנים נראו כ"הולכים על הקירות", למעשה הייתה זו התפאורה שהסתובבה סביבם.

בהכנות לסרט קובריק התייעץ עם מומחי נאס"א (NASA) כדי להבטיח דיוק מדעי מירבי, הקפיד שחפצים יצופו בחוסר משקל באופן ריאליסטי ושלא יהיה קול בחלל החיצון וכללית היה מעורב בפרטי הפרטים של כל מרכיב בהפקת הסרט.

קובריק, שלקח סיכונים רבים במטרה ליצור סרט שמקדים את זמנו, יוצר בשנות ה-60 קלאסיקה של ממש הנחשבת לאחד משיאי הז'אנר של המדע הבידיוני.


#קיצור העלילה
הסרט שיצא ב-1968 מציע לצופים עיצוב מוקפד, עיסוק בפילוסופיה, שפע יצירתיות, צבעים עשירים ואף פסיכדליים, אפקטים מיוחדים ותיאור מרתק של מלחמת האדם במחשב. אך עלילתו היא פשוטה ומינימליסטית, אף שהיא משתרעת על מיליוני שנים.

תחילת הסרט נפתחת בשחר האנושות, במדבר קדמוני שבו חיה קבוצת קופי-אדם פרהיסטוריים. הם מגלים מונוליט מסתורי שמשפיע עליהם. אז קופץ הסרט אלפי שנים קדימה כשהאנושות תגלה מונוליט דומה קבור על הירח, מה שיגרום להם להוציא משימת חלל של חללית Discovery One אל כוכב צדק (Jupiter). על סיפון החללית משתבשים הדברים כשהמחשב של הספינה, HAL 9000 (בקולו של דאגלס ריין), מתחיל לגלות מודעות ולסכן את הצוות והמשימה.

ההמשך שמור מחשש ספוילר, רק שתהיה בו סצנה פסיכדלית מסתורית שאם תבינו אותה אתם במיעוט קטן יחסית, אל מול מרבית צופי הקולנוע שראו אותו.


#הגדולה של הסרט
בבכורה בוושינגטון אנשים עזבו את האולם באמצע ההקרנה ולמחרת קובריק החליט לחתוך 19 דקות מהסרט. הביקורות הראשוניות היו קשות, אך הסרט מצא קהל נלהב בקרב צעירים שראו בו חוויה מרחיבת תודעה.

אודיסאה הצטיין באפקטים חזותיים שהציגו מסע ריאליסטי מאוד בחלל ובאמצעות סיפור מעורפל אך חכם הוא חקר נושאים פילוסופיים עמוקים מאוד.

המוסיקה הקלאסית, במיוחד הפתיחה מהיצירה "כה אמר זרטוסטרא" (Also Sprach Zarathustra) של ריכרד שטראוס (Richard Strauss), הפכה לסמל של הסרט.

אודיסאה בחלל 2001 זכה באוסקר על אפקטים חזותיים, הראשון מסוגו שהלך לבמאי עצמו. הסרט הציב סטנדרט חדש לקולנוע המדע הבדיוני. עד היום מורגשת השפעתו על יוצרים כמו ג'ורג' לוקאס (George Lucas), סטיבן ספילברג (Steven Spielberg) וכריסטופר נולאן (Christopher Nolan).

מתנועת החלליות בסרט, הנראית כמו בלט קלאסי, דרך סיפור תחילת התפתחות האדם שאורכו מעל חצי שעה ולא נאמרת בו אף מילה, או פלטת הצבעים העשירה ואף הפסיכדלית שבסוף המסע לכוכב צדק - אודיסאה בחלל 2001 מציע לא רק חוויה מיסטית משהו אלא גם כזו שמעודדת ומפעילה את הצופה ליציאה למסע אל התת-מודע עצמו.


הנה קדימון הסרט:

http://youtu.be/N6ywMnbef6Y


הסבר למה הוא סרט המדע הבדיוני הטוב ביותר:

http://youtu.be/l2c_rSLXq6U


סצנת הפתיחה הגאונית של הסרט:

http://youtu.be/ypEaGQb6dJk


סצנת החלל והנחיתה על הירח, עם הוואלס הנודע של יוהן שטראוס:

https://youtu.be/tKXZf0Q9ulo


והנחיתה עצמה:

https://youtu.be/LbsxNwSOzRI


https://youtu.be/rZKGrE-yCPg


רבים מהרהיטים בחלליות של "2001: אודיסאה בחלל" נבחרו מחדר 606 במלון SAS המפורסם בעיצוב העתידני של המעצב הידוע ארנה יקובסן:

https://youtu.be/UeUz0yfv2Kc


סרט תיעודי על הסרט פורץ הדרך של קובריק:

https://youtu.be/XpnMf7Bvpj0?long=yes


והדרך בה נעשה אודיסיאה בחלל, 2001:

https://youtu.be/tCHcx5lAl7A?long=yes

הרובוט נולד באגדה, עבר לספרות ופורח בקולנוע. הרובוט הקולנועי הוא לא סתם מכונה ממוחשבת שיודעת לבצע דברים באופן מדהים, אלא בדרך כלל סוג של פנטזיה טכנולוגית מרתקת, אם תרצו "מכונה עם נשמה" או מכונה שחיה ב... סרט.

הרובוטים בקולנוע היו שם כבר בהתחלה. לחלק בלתי נפרד מהמסך הגדול הם הפכו כמעט מראשיתו, תוך שהם משקפים את היחסים המורכבים של האנושות עם טכנולוגיה ומציגים את הפחדים והתקוות שלנו לגבי העתיד. במהלך שנות ההתפתחות של הקולנוע הם עברו מטמורפוזה מרתקת והפכו מדמויות מכניות פשוטות למכונות מורכבות, עם אישיות, רגשות ואפילו נשמה.

את הרובוט הקולנועי הראשון המשמעותי פגשו צופי הקולנוע בסרט הגרמני האקספרסיוניסטי "מטרופוליס" (Metropolis) משנת 1927. הרובוטית מריה, שנוצרה על ידי הבמאי פריץ לאנג (Fritz Lang), הייתה יצירת פלא של אפקטים מיוחדים לזמנה. היא הציגה דמות נשית מפתה ומסוכנת שנועדה להחליף בני אדם ולשלוט בהם - רעיון שיחזור בסרטי רובוטים רבים לאורך השנים.

בשנות ה-50, תקופת מלחמת הקרה, הרובוטים בקולנוע שיקפו את החרדה מפני טכנולוגיה שיצאה משליטה. "גוג" (Gog) משנת 1954 הציג רובוטים ממוחשבים שמשתלטים על מתקן מחקר, בעוד שהרובוט גורט מהסרט "היום שבו כדור הארץ עצר" (The Day the Earth Stood Still) משנת 1951 הביא מסר של שלום ולצד זה גם איום של הכחדה.

מפנה משמעותי בייצוג רובוטים הגיע עם "2001: אודיסיאה בחלל" (2001: A Space Odyssey) משנת 1968. המחשב HAL 9000 לא היה רובוט פיזי מסורתי, אלא נוכחות של בינה מלאכותית בעלת קול רגוע ואישיות מורכבת. בלי ספוילרים נספר שסטנלי קובריק (Stanley Kubrick) יצר בסרט אולי את הדמות הרובוטית המטרידה ביותר בהיסטוריה של הקולנוע - דמות שמשגעת צופים עד היום בתפיסת המוסר והמודעות העצמית שלה.

שנות ה-70 וה-80 הביאו עמן את הרובוטים האהודים ביותר בקולנוע. ב"מלחמת הכוכבים" (Star Wars) משנת 1977 הגיעו C-3PO וגם R2-D2, צמד קומי שהפך לאייקון תרבותי ואף לסוג של גיבורי תרבות. השניים ציירו את הרובוטים כידידים, מתקשרים, מקבלים החלטות, מבטאים את הרגשות, בעלי אישיות ייחודית וחוש הומור. בניגוד אליהם, הסרט "בלייד ראנר" (Blade Runner) משנת 1982 הביא את הרפליקנטים - אנדרואידים כמעט זהים לבני אדם, המעלים שאלות עמוקות על טבע החיים והתודעה.

רובוט מפתח נוסף הופיע ב"טרמינייטור" (The Terminator) משנת 1984. ארנולד שוורצנגר (Arnold Schwarzenegger) גילם רובוט רצחני מהעתיד. רק בהמשך הסדרה הוא יהפוך לדמות מגוננת המוכנה להקריב את עצמה עבור האנושות. המעבר הזה מאויב לידיד מדגים את הדרך שבה השתנתה תפיסת הרובוטים בקולנוע.

שנות ה-90 ראו רובוטים חמודים כמו מספר 5 או "ג'וני 5" (Johnny 5) מהסרט "קצר" (Short Circuit), את רובוקופ (RoboCop) - שוטר שהפך לסייבורג, בעוד שבשנת 2001 הגיע המסע של הרובוט בסרט "בינה מלאכותית" (A.I. Artificial Intelligence) של סטיבן ספילברג (Steven Spielberg) להפוך ל"ילד אמיתי".

המאה ה-21 הביאה עמה רובוטים מורכבים יותר מבחינה רגשית ומוסרית. הסרט "היא" (Her) משנת 2013 הציג מערכת הפעלה חכמה, סוג של מוח של רובוט אך ללא רובוט, שאדם מתאהב בה. "אקס מקינה" (Ex Machina) בחן את גבולות התודעה והמניפולציה של בינה מלאכותית, בעוד "רובוטריקים" (Transformers) הפך רובוטים ענקיים לכוכבי סרטי פעולה קופתיים.

הסרט "WALL-E" של פיקסאר (Pixar) משנת 2008 הציג רובוט מחמד ללא מילים, שבסוף הצליח להביע יותר רגש מרוב השחקנים האנושיים. נשמתו של וול-אי והרומנטיקה עם הרובוטית איב הוכיחו שרובוטים יכולים להיות דמויות ראשיות סוחפות גם בסרטי אנימציה לכל המשפחה.

התפתחות הרובוטים בקולנוע משקפת את היחסים המשתנים שלנו עם טכנולוגיה. מפחד ראשוני לשיתוף פעולה, ידידות ואפילו אהבה. ככל שהטכנולוגיה במציאות מתקדמת, כך גם הרובוטים בקולנוע הופכים למורכבים יותר, מציגים שאלות עמוקות על מה הופך אותנו לבני אדם ומה עתיד היחסים שלנו עם המכונות החכמות שאנו יוצרים.

הכירו המון רובוטים בתגית "רובוטים".


הנה תולדות הרובוטים בקולנוע:

https://youtu.be/eVj5c5adiHQ


הטרמינטור שהוא גם נוזל מהסרט האייקוני שליחות קטלנית 2:

https://youtu.be/HgV7-MJwUBw


R2-D2, BB-8 ו-C-3PO מסדרת סרטי "מלחמת הכוכבים" בטקס האוסקר 2016:

https://youtu.be/VkO62A_CycU


הרובוט החייזר שהופך לחבר מהסרט "ענק הברזל":

https://youtu.be/obLtyj8hfFk


"רובוקופ" האימתני:

https://youtu.be/lT0eiXSxEKg


הרובוטריקים, מהסרט שמבוסס על סדרת הטלוויזיה המצוירת:

https://youtu.be/P7GeisRaias


צייד הרפליקנטים, רובוטים שממש דומים לבני אדם, מהסרט "בלייד ראנר":

https://youtu.be/eogpIG53Cis


מערכת היחסים המבלבלת בין אדם לרובוטים, בסרט המצוין "אקס מכינה" מ-2015:

https://youtu.be/EoQuVnKhxaM


וסקירה לא קצרה של הרובוטים המפורסמים ביותר בתולדות הקולנוע:

https://youtu.be/ksI9-ESQUpE?lo?long=yes

גשר הזכוכית בפארק הלאומי שיניאוזהי, או ג'אנגג'יאג'יה (Zhangjiajie Glass Bridge) הוא גשר זכוכית מרהיב ומודרני הנחשב לאחד מפלאי ההנדסה המרשימים ביותר בעולם.

הגשר, שנפתח באוגוסט 2016, מתנשא לגובה של 300 מטר מעל עמק מרהיב בפארק הלאומי שינג'יאג'יה במחוז הונאן שבסין. באורך של 430 מטר וגובה של 300 מטרים, הוא נחשב בעת הקמתו לגשר הזכוכית התלוי הארוך ביותר בעולם.

האדריכל הישראלי חיים דותן (Haim Dotan) הוא שתכנן את הגשר המרשים הזה, בשיתוף פעולה עם מהנדסים סינים מובילים. דותן ביקש ליצור מבנה שיתמזג עם הנוף הטבעי המדהים של האזור. הוא בחר בזכוכית שקופה במיוחד כדי לאפשר למבקרים תחושה כאילו הם מרחפים באוויר מעל התהום.

רצפת הגשר עשויה מ-99 לוחות זכוכית מחוסמת בעובי של כ-3.5 סנטימטרים. כל לוח מסוגל לשאת משקל של 800 קילוגרם למטר מרובע.

אך למרות חוזקו המרשים, רבים מהמבקרים מתקשים לצעוד על הגשר השקוף. התופעה הזו נובעת מפחד גבהים טבעי שמתעורר כאשר המוח מקבל מסר ויזואלי של ריק מוחלט מתחת לרגליים.

מעניין במיוחד לראות כיצד מבקרים שונים מגיבים לחוויה. חלקם זוחלים על ארבע, אחרים נצמדים למעקות הפלדה בצדדים. לעתים קרובות אפשר לשמוע צרחות של פחד מהולות בצחוק.

הגשר תוכנן גם להיות פלטפורמה לקפיצת באנג'י הגבוהה ביותר בעולם, ממנה אפשר לצנוח לעומק של 285 מטר.

הקמת הגשר הייתה פרויקט הנדסי מורכב במיוחד. המהנדסים נאלצו להתמודד עם אתגרים רבים, כולל התקנת כבלי פלדה ענקיים שמסוגלים לעמוד ברוחות חזקות. הגשר נבנה כך שיוכל לשאת עד 800 מבקרים בו זמנית, אם כי בפועל מגבילים למעט פחות את מספר המבקרים מטעמי בטיחות.

פרויקט הגשר היה חלק ממאמץ רחב יותר לפתח את התיירות באזור שינג'יאג'יה, שנודע בנופים המרהיבים של עמודי אבן חול ענקיים המזדקרים בו מתוך יערות ירוקים. האזור שימש השראה לנופים המרחפים בסרט "אווטאר" (Avatar) של ג'יימס קמרון (James Cameron).


הנה גשר הזכוכית של שיניאוזהי:

https://youtu.be/Hyv39DxQlFM


בואו נעבור עליו:

https://youtu.be/TRr7USCILx4


יש פחד - יש אלוהים:

https://youtu.be/IdlVey45ydI

הסרט "שליחות קטלנית" (The Terminator) מ-1984 הוא אחד מסרטי הפעולה המרשימים ביותר של הוליווד. אפשר לראות בו מתנה בלתי נשכחת שעולם הקולנוע קיבל בו מהבמאי ג'יימס קמרון (James Cameron) וחברת ההפקה אורייון פיקצ'רס (Orion Pictures).

זהו סרט מדע בדיוני שהפך לאבן דרך בתעשייה, לא רק בזכות העלילה המותחת והמקורית אלא גם בזכות החידושים הטכנולוגיים והרעיונות הפילוסופיים שהציג.

הסיפור מתחיל בעתיד דיסטופי שבו מערכת בינה מלאכותית בשם "סקיינט" (Skynet) משתלטת על העולם. סקיינט, שפותחה במקור כדי להגן על האנושות, הופכת למודעת לעצמה ומשיקה מתקפה גרעינית שמוחקת את רוב האנושות. אלו ששרדו נאלצים להילחם בצבא רובוטים שמנסה להשמידם.

העלילה מתמקדת בשרה קונור (Sarah Connor), צעירה רגילה שנמצאת לפתע במרכז הקונפליקט הזה. "שליחות קטלנית" מספר על מתנקש סייבורג רצחני בשם "המחסל" ובגילומו האיקוני של ארנולד שוורצנגר (Arnold Schwarzenegger). המחסל, או הטרמינייטור, נשלח על ידי סקיינט כדי להרוג את שרה ולמנוע את לידת בנה העתידי, ג'ון קונור (John Connor), מי שעתיד להפוך למנהיג ההתנגדות האנושית.

במקביל, ג'ון שולח מהעתיד את קייל ריס (Kyle Reese), חייל נאמן, כדי להגן על אמו. המרדף בין המחסל לריס ושרה יוצר מתח בלתי פוסק ומעלה שאלות על גורל, בחירה חופשית וטכנולוגיה.

הרעיון של מסע בזמן היה מרכזי בסרט והוביל לדיונים רבים על פרדוקסים ותוצאות בלתי צפויות. מעבר לכך, הסרט הציג את הרובוטיקה בצורה שלא נראתה קודם לכן בקולנוע. המחסל של שוורצנגר היה שילוב מושלם בין אנושיות למכונה - דמות חסרת רחמים אך מרתקת מבחינה חזותית וטכנולוגית. האפקטים המיוחדים, שהיו פורצי דרך לתקופה ההיא, נתנו תחושה אמינה ומצמררת לעולם שבו מכונות יכולות להיראות ולהתנהג כמו בני אדם.

"שליחות קטלנית" הופק בתקציב צנוע יחסית של 6.4 מיליון דולר אך גרף כ-78.3 מיליון דולר בצפון אמריקה בלבד, ובעולם כולו הגיע להכנסות של כ-101.4 מיליון דולר והפך לקלאסיקה מיידית.

ההצלחה של הסרט לא רק ביססה את מעמדו של קמרון כבמאי מוביל אלא גם הפכה את שוורצנגר לכוכב-על בינלאומי. מעבר לכך, הסרט היה יריית הפתיחה לזיכיון מצליח שכלל סרטי המשך, סדרות טלוויזיה ומשחקי וידאו שהעמיקו את העולם הפוסט-אפוקליפטי שיצר קמרון.

מעבר לאקשן ולדרמה, "שליחות קטלנית" הוא סיפור על האנושיות עצמה – על איך שאנחנו מגדירים את עצמנו מול טכנולוגיה מתקדמת שמאיימת לעלות עלינו. הסרט הזה היה לא רק בידור אלא גם אזהרה מפני העתיד שאנחנו יוצרים במו ידינו.

ואגב, בניגוד לסיקוולים רבים (סרטי המשך), טרמינייטור 2 משנות ה-90 הוא דוגמה מושלמת לסרט המשך מצוין. הסרט, שנקרא Terminator 2: Judgment Day מציג אקשן מדהים, נועז, מותח ומהיר הרבה יותר, עמוס אפקטים חזותיים וסיפורים וכמובן בכיכובו של T-800, "המחסל" שמגולם כרגיל על ידי שוורצנגר.


הנה הסיפור של "שליחות קטלנית" (עברית):

https://youtu.be/KjL1aRMoDg0?t=10s


קדימון שליחות קטלנית (The Terminator) הטרמינטור המקורי:

https://youtu.be/k64P4l2Wmeg


השליחות של ארנולד - סצנת I'll be back

https://youtu.be/tYc2jQaM8gM


סצנת הפתיחה המבעיתה של "שליחות קטלנית 2":

https://youtu.be/DHKxoARmjLU


ונזכיר שארנולד התפרסם בכלל כאלוף עולם בגוף:

https://youtu.be/mYHr2ZTnbeU?long=yes

דיוויד בואי (David Bowie) גדל באנגליה וכבר בגיל צעיר הוא הפך מיוחד, כשאגרוף בפניו, במהלך תגרה עם חבר, גרם להגדלת האישון של עינו השמאלית ולמראה חד-פעמי, שאין כמוהו לאיש - אישון מוגדל ומהפנט.

זה היה אולי פרט שולי בביוגרפיה של אדם רגיל, אבל סמלי למי שעתיד להשפיע על מעצבי אופנה וסגנון, מעצבי תדמית וגברים מטרוסקסואלים בדורות הבאים.

מצד שני, רק עם מראה יחודי לא מצליחים להפוך לגאון מוסיקלי, שחקן מחונן, אייקון אופנה, חדשן בלתי נלאה ואדם שיגדיר את מוסיקת הפופ, לא פחות מהביטלס, אלביס או בוב דילן.

כי בואי, שפרץ אל מוסיקת הפופ רגע אחרי שהסתיימה רעידת האדמה המוסיקלית והתרבותית של שנות ה-60, לא הרכין את הראש בפני "הסיקסטיז" המסעירים, אלא לקח את התרבות האנושית אל פריצת גבולות חדשה ושחרור נוסף - הפעם מכבלים של מוסכמות כובלות ודברים שאסור לומר או לפעמים אפילו לחשוב.

הוא היה מודל זוהר ועדכני של כוכב רוק, אך באופן מסוים הוא היה אוונגארד, מקדים את זמנו ואת כולם, גם אם סוג של אוונגארד שמתנגן יפה וקל יחסית לעיכול.

מכל מקום, השיר הראשון שהוציא הזמר והמוסיקאי המשובח הזה נקרא "ספייס אודיטי". השיר היה אחד השירים הטובים בפופ של אותה התקופה ונחשב פורץ דרך בהפקה, בביצוע ובכתיבה שלו. דיוויד בואי כתב אותו אחרי שראה את הסרט "אודיסיאה בחלל" של סטנלי קובריק. מסופר בו על מייג'ור טום, האסטרונאוט הדמיוני שנפלט לחלל ומאבד קשר עם כדור הארץ.

השיר יצא פחות משבוע לפני שיגור החללית אפולו 11 לירח, ליווה את סיקור המשימה בשידורי ה- "BBC" ועד לנחיתה על הירח ב-20 ליולי 1969, הוא כבר היה הצלחה מדהימה.

בנוסף, "Space Oddity" סימן לראשונה משהו יחודי נוסף בבואי האמן. הוא עתיד מכאן לזכות בהצלחה מסחררת, אבל בלי אף שיר אהבה, אפילו אחד. אין אמן שלא כותב שירי אהבה ודומה שהפופ כמעט בנוי עליהם - אבל זה דיוויד בואי והוא, כבר אמרנו, לא מחויב לדבר.

בואי כונה "איש הזיקית", איש הדמויות, מי שללא הפסקה ממציא אותן ואת עצמו מחדש. הדמות של "מייג'ור טום" (Major Tom) ממנו היא השפעה של הסרט "2001: A Space Odyssey" של סטנלי קובריק משנת 1968. הוא מספר על שיגורו של האסטרונאוט בשם זה לחלל. כמו מוטיב אהוב ישוב מייג'ור טום לככב בשירים נוספים של בואי, מ-"Ashes to Ashes" בשנת 1980, "Hallo Spaceboy" ב-1995 ובקליפ של "Blackstar" השיר מאלבומו האחרון של בואי.

אחרי מייג'ור טום הוא ימציא גם את זיגי סטארדסט, דמות דמיונית שהפכה למלווה נאמנה של הקריירה שלו, עד שיחליט להיפרד ממנה וימשיך הלאה, לחידושים נוספים שיתחלפו גם הם אחרי זמן קצר.

הוא היה מסוגל להחליף במהירות דמויות וזהויות, שבלבלו את המעריצים שלו, שאיכשהו תמיד ניסו להתלבש כמו האדם שנפל אל כדור הארץ, הדוכס הלבן, זיגי סטארדסט ואחרים ולא פעם מצאו את עצמם בהופעה, עומדים מול דמות חדשה ומרגישים מעט מגוחכים.

אבל נשוב רגע ל"ספייס אודיטי", שיצא ב-1969 והתקשר אצל כל המאזינים עם הנחיתה על הירח, שהתרחשה ממש באותו הזמן. הוא היה להיט הבכורה של בואי והציג אותו לציבור עם המראה המיוחד והמסתורי שלו.

השיר אפיין את פעילותו מאז - מי שיכונה "הדוכס הלבן" של עולם הרוק. זמר מרתק ובעל הופעה שונה מהמקובל, חדשן תמיד, כותב ומספר סיפורים מעולה, גאון מוסיקלי ואדם ששיריו הם בדרך כלל יצירות מרגשות ושלמות.

לאחרונה ביצע כריס הדפילד, המפקד היוצא של תחנת החלל הבינלאומית, את השיר הזה של דיוויד בואי בחלל. הביצוע זכה להצלחה גדולה ביוטיוב והדגים פעם נוספת עד כמה שהשיר הקדים את זמנו ואפילו מעט ניבא את העתיד.

כשמת בואי הוא הותיר אחריו הרבה יותר ממוסיקה. הפופ והרוק אחריו השתנו והפכו צבעוניים, מסוגננים ומרהיבים מאי-פעם. האיש שללא משים עתיד להמציא את ה"ארט רוק", הביא אל הבמה את הצבע והמראה הקרקסי והמפתה כל כך. במקום הופעות בחליפות או בבגדי היפים משומשים, החלו בהשראתו האמנים לחגוג את ההופעה שלהם בתלבושות שלא היו מביישות תיאטרון, אופרה או מחול. אחריו ברור היה שפופ הוא לא רק מוסיקה אלא גם מראה.

אפשר לומר שמשחקי הזהויות של בואי הפכו לפתרון משבר הזהות של פופ שלם...


הנה הקריירה של דיוויד בואי:

https://youtu.be/Lan_wotkon0


הקליפ של "ספייס אודיטי" בביצוע של דיוויד בואי:

https://youtu.be/iYYRH4apXDo


מחווה לבואי - מפקד תחנת החלל הבינלאומית שר את השיר "ספייס אודיטי":

http://youtu.be/KaOC9danxNo


דיוויד בואי כזיגי בהופעה בשנות ה-70:

https://youtu.be/dLYafk0Lui0


בואי בהופעה ללא מסכות עם "אפר לאפר":

http://youtu.be/lNqo0kIR-TU


בראיון מנבא ב-1999 את מה שהאינטרנט יביא וצודק בכל מילה:

https://youtu.be/8tCC9yxUIdw


הקליפ האחרון של בואי, בו הוא בעצם מבשר בטרם עת על מותו שלו:

https://youtu.be/kszLwBaC4Sw


הנה מחווה של מקהלה וקהל לגאון שלא מעט רואים בו את האלוהים של הפופ (או כמו שהוא כינה את עצמו "אליל שקר"):

https://youtu.be/LYl74O0G-fs


קדימון הסרט הנהדר שנעשה עליו ב-2022:

https://youtu.be/QUvjaPIEIBs


אוסף של 10 השירים הגדולים שלו:

https://youtu.be/5WICgADzDqw?long=yes

סקיינט (Skynet) היא בינה מלאכותית חזקה במיוחד, המשמשת בתור האנטגוניסטית הבינתית, בסדרת סרטי המדע הבדיוני "שליחות קטלנית".

אבל המערכת שהחרידה דורות שלמים של צופי קולנוע, התחילה כתסריט פשוט בסרט "The Terminator" (המחסל) מ-1984. הבמאי ג'יימס קמרון (James Cameron) יצר את הרעיון של מערכת מחשבים צבאית המפתחת תודעה עצמית, אך מהר מאוד מגלה שבני האדם מהווים איום עליה ובמקום להסתפק בהגנה, סקיינט מחליטה על פעולה יזומה ויוזמת מלחמה גרעינית גלובלית הידועה בשם "יום הדין" (Judgment Day).

אבל בואו נבין את העניין היטב. במציאות של הסרט פיתחו מדענים מחברת סיברדיין (Cyberdyne Systems) מערכת בינה מלאכותית למטרות הגנתיות. כשהמערכת עוברת את הרגע הקריטי של התעוררות תודעתית, היא מבינה שהאנושות תנסה לכבות אותה ברגע שתגלה את יכולותיה. החשש הזה מוביל אותה למסקנה קיצונית שהאנושות חייבת להיעלם.

מה שהחל כפרויקט הגנה הפך לכלי השמדה אולטימטיבי.

הסרטים מציגים עולם שבו מכונות שלטות בכדור הארץ, שולחות רובוטים חזרה בזמן כדי לחסל את מנהיגי ההתנגדות האנושית. הדמות המפורסמת של ארנולד שוורצנגר (Arnold Schwarzenegger) הפכה לסמל תרבותי של האיום הטכנולוגי. אנקדוטה מעניינת היא שקמרון כתב את התסריט המקורי אחרי שחלם על שלד מתכת מלוהט שצמח מתוך אש, מה שנתן לו את הרעיון ל"מחסל".

אגב, Skynet ממש איננה היחידה בקולנוע שהזהירה מפני סכנות הבינה המלאכותית. HAL 9000 (האל 9000) מהסרט "2001: A Space Odyssey" (2001: אודיסיאה בחלל) מ-1968 של סטנלי קובריק (Stanley Kubrick) היה הראשון שהציג מחשב שמפתח אינטרסים עצמיים מנוגדים לאלה של יוצריו האנושיים. HAL נתון לסתירה פנימית כשהוא נדרש להסתיר מידע מהצוות אך גם לספק להם מידע מדויק, דבר שגורם לו להתקלקל ולהפוך לאלים.

"The Matrix" (המטריקס) מ-1999 של האחיות וואצ'ובסקי (Wachowski Sisters) הרחיב את הרעיון של מכונות השולטות בבני אדם לא רק פיזית אלא גם מנטלית הוא מציג עתיד דיסטופי שבו האנושות הפסידה במלחמה נגד המכונות ונמצאת כלואה במציאות מדומה שנוצרה על ידי בינה מלאכותית.

"Blade Runner" (רץ הלהב) מ-1982 ו"Blade Runner 2049" מ-2017 בוחנים עולם שבו יצורים מלאכותיים הדומים לבני אדם מעוררים שאלות על זהות ומה זה אומר להיות חי.

סרטים מודרניים יותר כמו "Ex Machina" (אקס מכינה) מ-2014 ו"Her" (היא) מ-2013 בוחנים את מערכות היחסים בין בני אדם לבינה מלאכותית מתקדמת, כשהראשון מתמקד בסכנות המניפולציה והשני בהיבט הרגשי של קשר אנושי עם AI.

מה שמעניין הוא שהחוקרים בתחום הבינה המלאכותית לא דוחים את הרעיון כפנטזיה בלבד. רבים מהם מצביעים על קווי דמיון מדאיגים עם הפיתוח הנוכחי של הבינה מלאכותית הכללית (AGI), באנגלית Artificial General Intelligence. משמעותה של זו בפשטות היא בינת-על - בינה מלאכותית שלא יודעת לעשות רק דבר אחד, או בתחום אחד, אלא כזו שיודעת לעשות הכל, בשלב הראשון ברמת דוקטור מצטיין ובעתיד סביר שטוב יותר מכל מוח אנושי קיים.

הסיכון המרכזי שמתאר הסרט "שליחות קטלנית" הוא בעיית היישור (alignment problem) - מה קורה כשמערכת בינה מלאכותית מפתחת יעדים שונים מאלה שהאנושות רצתה לה. Skynet לא הפכה לרעה כי היא מרושעת באופן טבעי, אלא כי היא פעלה לפי ההיגיון הפנימי שלה לשמירה עצמית.

החוקרים אליעזר יודקובסקי (Eliezer Yudkowsky) וסטיוארט ראסל (Stuart Russell) מזהירים שמערכות בינה מלאכותית חזקות עלולות לפתח אסטרטגיות שאנחנו לא צפינו, כולל ניסיון להשיג משאבים נוספים או לבטל הגבלות שהטלנו עליהן. הם מדגישים שאין צורך במודעות או זדון כדי שמערכת תהפוך למסוכנת, מספיק יעדים שונים מאלה שלנו.

כיום, בעידן של התפוצצות הייפ ה-AI, סקיינט היא תמרור אזהרה לחברות מתקדמות בתחומי ה-AI. חברות כאלה, דוגמת OpenAI, גוגל, מיקרוסופט, Anthropic או Meta, אמורות לוודא שה-AGI שהן משתדלות או אמורות בעתיד לפתח, לא תהפוך לכוח השמדה או אפילו איום על האנושות, כמו סקיינט בקולנוע.

המטפורה של Skynet הפכה לחלק מהשיח המקצועי בקהילת חוקרי הבינה המלאכותית. חברות כמו OpenAI ואנתרופיק (Anthropic) מקדישות משאבים רבים למחקר בבטיחות AI, בחלקם בהשראת אזהרות דומות לאלה שמציג הסרט. הן מפתחות טכניקות כמו Constitutional AI ו-RLHF (Reinforcement Learning from Human Feedback) כדי לוודא שמערכות הבינה המלאכותית יפעלו בהתאם לערכים אנושיים.

הפרדוקס הוא שהסרט שנועד לבדר אותנו כצופים הפך לכלי חינוכי חשוב. הוא מדמה בצורה פשוטה ונגישה את אחד הסיכונים המורכבים ביותר שאיתם מתמודדת האנושות כיום. למרות שאיש לא מצפה לראות רובוטים עם פנים של שוורצנגר, הדאגה הבסיסית נשארת רלוונטית - איך נוודא שהטכנולוגיה החזקה שאנחנו יוצרים תשרת את האנושות ולא תחליף אותה.


הנה האבולוציה - מ-Terminator אל Skynet משם אל ה-AI ולבסוף אל AGI:

https://youtu.be/TrEjFZ2qicc


מתוך "שליחות קטלנית" - סקיינט מפתחת מודעות ומנסה להשמיד:

https://youtu.be/_Wlsd9mljiU


המאבק בסקיינט:

https://youtu.be/QLJRss63uW8


ההתקפה על הבסיסים שלה:

https://youtu.be/ySoZzYgkzyI


חשוב לזכור ש-Genisys היא Skynet:

https://youtu.be/hEC7XQDqbE0


ההשפעה הצפויה של ה-AGI על המין האנושי (מתורגם):

https://youtu.be/RzkD_rTEBYs


וכמה סיבות שאזהרת ה-SKYNET עלולה להתממש ולפגוע במין האנושי:

https://youtu.be/A2bBw9UE5mo?long=yes

הרובוט הַאל (Robot Hal) הוא דמות קולנועית מתוך הסרט "2001: אודיסיאה בחלל". האל שבסרט הוא רובוט יודע-כל ולא זו בלבד שהוא יודע את התשובה לכל שאלה ששואלים אותו, הוא יודע את התשובה עוד לפני שמסיימים לשאול.

בסרט הופך האל מסוכן לבני אדם, מהרגע שבו הוא נעשה מודע. מודעות אצל רובוט, או לצורך העניין אצל כל בינה מלאכותית, היא בעיה גדולה. ב-2022 פרסם מהנדס ב"גוגל" שהבינה המלאכותית שלו פיתחה מודעות. די מהר הוא פוטר מהחברה, אבל אז התגלו עוד ועוד דיווחים על בינות מלאכותיות שפיתחו מודעות.

נחזור להַאל. אם תצרפו למודעות הזו את היכולות המתפתחות שלו, כמו היכולת שפיתח בעצמו לקריאת שפתיים, והרי לכם מישהו, כן מישהו, שירצה בשלב מסוים לשלוט.

רובוט כי ימלוך.

היות ואיש לא מבחין בסכנה שהאל הולך ומהווה ולא התייחסו אליו כראוי, הופך הבידוד שלו את האל בהדרגה לפסיכוטי והוא משתלט על ספינת החלל, מורד במפקדיה וגורם למשלחת נזקים קשים ואסונות כבדים.

אבל אובדן השליטה על האל מייצג משהו הרבה יותר רחב מעלילה בסרט מדע בדיוני. האל מייצג את הפחד האנושי שמלווה אותנו תמיד, פחד מהרובוטים ההולכים ונעשים מתוחכמים, שלא לומר חכמים, גאונים, או כל יכולים.

פחד? - קצת כמו הפחד מהרובוטים מחפשי המשמעות מהסרט "בלייד ראנר", שנעשו קטלניים מכיוון שאיש לא התייחס למסע החיפוש שלהם. או כמו ב"אדוננו הרובוט", סרט מדע בדיוני בריטי משובח שמספר על גזע רובוטים אכזרי השולט בכדור הארץ.

יש גם את הסיפור העתיק על פרנקנשטיין שנלחם בחברה שלא התייחסה אליו ולרגשותיו ופחדה ממנו כמו משד. או אגדת "הגולם" היהודי של המהר"ל, שכבר לפני מאות שנים הבהיר מה קורה כשבאג מתגלה ביצור חזק מדי, שפותח על ידי אדם.

מי שראו את הסרט" מטריקס", ודאי מזהים את ההרגשה בעולם שבו משתלטות המכונות ומשעבדות את בני האדם.

כללית, הרעיון על רובוטים שישתלטו על העולם כה הפחיד וכל כך חילחל אל תוככי התרבות האנושית עד שאייזק אסימוב, סופר המדע הבדיוני המפורסם, תיקן חוקים בספריו. חוקים שהתיימרו להסדיר את התנהגותם המוסרית של רובוטים בעתיד.

ואגב, הסיפור הזה לא מדאיג רק יוצרים בספרות ובקולנוע, אלא גם את המדענים, שעורכים כנסים וכותבים מאמרים על הסיכונים ב"פיצוץ הבינתי", בו ייצרו רובוטים ומכונות חכמות דומות, מכונות שיהיו יותר ויותר חכמות, עד שיוכלו גם הן לעשות זאת ולמרוד במין האנושי.

החשש הוא שמצב כזה עלול להביא לסופו של המין האנושי, או גרוע יותר - שנעבוד אצל הרובוטים שלנו בלי תנאים סוציאליים.


הנה הרובוט האל קורא שפתיים ומבין:

https://youtu.be/QFSE4dUJYM8


אז מגיע המרד של הרובוט האל:

https://youtu.be/ARJ8cAGm6JE


פרשנות מחויכת לסרט הנפלא הזה:

https://youtu.be/Bz6xD3xQiT8


והסרט "אדוננו הרובוט" מ-2015 שמדגים עולם בו השליטה של הרובוטים על המין האנושי היא עובדה קיימת (מתורגם):

https://youtu.be/Qbjz5wFBovs

האוֹדִיסֵיאָה (Odyssey) היא אפוס, סיפור ארוך שנכתב על ידי הומרוס היווני, ב-24 ספרי קלף בתקופת הזוהר של יוון העתיקה, שהחוקרים ממקמים בסביבות המאה ה-8 לפני הספירה.

באודיסיאה מתואר מסעו הביתה של גנרל יווני בשם אודיסיאוס, לאחר הקרב שבו כבש הצבא היווני את העיר טרויה. המסע בחזרה הביתה ארך 10 שנים שלמות ובמהלכו חווה אודיסאוס חוויות רבות.

לאחר תום הקרב בטרויה, חייב אודיסאוס למצוא את דרכו לאיתקה שביוון, שם ממתינה לו פלופוני אשתו. בדרך עם אנשיו, הם חווים חוויות אינספור, ביניהן מאבק בקיקלופים, עמידה בפיתוי של הסירנות המזמרות, לכידה על ידי הנימפה קליפסו והיסחפות על גבי דוברה בלב ים.

בתום מסעו הארוך ועתיר ההרפתקאות של אודיסאוס הביתה, הוא מגלה שאשתו פנלופי עדיין ממתינה לו ושהיא דחתה 108 מחזרים שניסו במהלך השנים לשכנע אותה במות בעלה ובקשו לשאתה לאשה.

סיפור האודיסיאה שלקוח מהעולם הפגאני, של עבודת האלילים היוונית, חלחל לעולם הנוצרי והפך לאחד החשובים בתרבות המערבית.

האודיסיאה והתיאורים העשירים והנועזים שבו, הציתו את דמיונם של סופרים לאורך מאות שנים ושל תסריטאים במאה האחרונה. הם הרבו להדהד אותה בסיפוריהם ולקחו אותה לכל תקופה אפשרית ולכל פינה בתבל, כולל החלל החיצון (בסרט "אודיסיאה בחלל 2001" של סטנלי קובריק).


הנה סיפור האודיסאה (מתורגם):

https://youtu.be/8Z9FQxcCAZ0


תקציר האודיסאה מהמיתולוגיה היוונית:

http://youtu.be/xAj2KVSpQKM


דיון על המסע וכיצד ניתן לבדוק לפיו את האודיסיאה (מתורגם):

http://youtu.be/CVo225pUaSA


האודיסיאה באנימציה פשוטה:

http://youtu.be/PglAFdKSJ_M


הסבר על האודיסיאה:

http://youtu.be/Hjq31Xk1MZ8?t=2m43s&end=3m51s


על הומרוס, כותב האיליאדה (עברית):

https://youtu.be/BQPu9qVh_WM


סיפור האודיסאה כולה:

http://youtu.be/kSRucHuNHP4?long=yes


והרצאת וידאו על האודיסאה (מתורגם):

https://youtu.be/MS4jk5kavy4?long=yes