שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו הג'לי עם הג'לטין?
ודאי טעמתם פעם את הג'לי הקר, אותו קינוח מתוק ורוטט מהמקרר שבעבר היה אחד הקינוחים האהובים על ילדים בארץ ובעולם.
סודו של המקפא הטעים והמוזר הזה הוא הג'לטין. בבית מכינים את הג'לי בדרך כלל מתערובת של מים ואבקה המכילה את הג'לטין ואת חומרי הטעם.
ג'לטין הוא חומר טבעי שמופק בתעשיית המזון. כשהוא בא במגע עם מים רותחים ואחרי כן מקורר, יוצר הג'לטין מעין רשת סבוכה ותלת-מימדית, שבתוכה לכודים המים. לכן הג'לי הוא מעין מוצק גמיש ורועד.
הכנת ג'לי מכוס מיץ בצירוף כפית ג'לטין, עם קצת פסיפלורה:
http://youtu.be/JRWYoR9QsYQ
ועלייתו ונפילתו של הג'לי כקינוח אהוב ופופולרי:
https://youtu.be/7Ye7MAGoaeo?long=yes
איך מייצרים סוכריות גומי?
סוכריות (Candy) הן ללא ספק הממתק הכי פופולרי של ילדים באשר הם. זה לא רק הטעם, הצבע או המרקמים ואפשרויות ההנאה ומהמתיקות של הסוכר וחומרי הטעם - זה העונג הקטנטן שבא באריזה זעירה ותמיד משאיר טעם של עוד.
בלב המרכיבים של סוכריות הגומי למיניהן נמצאים חומרים שרחוקים מלהיות בריאים. יש בהם ג'לטין, סירופ תירס, סוכר שממכר, שמן דקלים שמזמן יןדעים שאינו בריא, צבעי מאכל שחלקם ממש אסורים וחומרי טעם שהם סתם לא בריאים.
אז איך מכל העניין הזה מייצרים את הסוכריות הללו?
ייצור סוכריות הגומי כולל מספר שלבים, כמו זה (בהתאם למרכיבים, לסוג הסוכריות וליצרן:
1. הכנה וקירור של תערובת של מים קרים עם ג'לטין, או לעיתים תחליפי ג'לטין דוגמת פקטין או אגר-אגר.
2. בישול תערובת של סירופ תירס, סוכר ומעט מים, עד שהכל מומס בטמפרטורה הנכונה.
3. הוספת תערובת הג'לטין המומסת וחומרי הטעם לתערובת הרותחת, עם צבעי מאכל, לפי הצורך.
4. עיצוב לצורות בשפיכת התערובת החמה לתבניות בצורות וקירור לצורך התקשות, במשך שעות אחדות.
5. עיבוד סופי, לאחר התקשות הסוכריות והוצאתן מהתבניות, ציפוי בסוכר או בשעווה שתמנע הידבקות זו לזו.
6. אריזה ושליחה להפצה.
הנה הייצור התעשייתי של סוכריות במפעל:
https://youtu.be/nK2RFyrj3Yk
זה מדעי, מבוסס ג'לטין וגם ילדים יכולים להכין סוכריות גומי (עברית):
https://youtu.be/wYt432rOwWk
כך מייצרים סוכריות בעבודת יד לחנות שמתמחה במכירתן (עברית):
https://youtu.be/7ACOxJY7v6U
הקדחת הלאומית הזו היא ממש לא בריאה (עברית):
https://youtu.be/W_XuSTH81Iw
לכן, אפשר להכין אותן בבית ובריא יותר (עברית):
https://youtu.be/nCHEqGyIc_4
חנות בקוריאה שמייצרת סוכריות באיכות גבוהה:
https://youtu.be/cfupzDjZLNk?long=yes
מאיפה הגיע קרם בוואריה?
קרם בוואריה (Bavarian Cream) הוא קינוח קרמי שנקרא אמנם על שם מדינת בוואריה שבגרמניה, אבל כשעוד בתחילת המאה ה-19 הכילו תפריטי עילית צרפתיים את המתכון שלו, יש סיכוי רב שמקורו בכלל צרפתי.
כך או כך, השם הוא רק התוצאה הסופית של ויכוח ארוך בין הגרמנים, הצרפתים והשוויצרים לגבי הבכורה. על דבר אחד אין כלל ויכוח: המתכון הפופולרי של כולם מבוסס על קירור של קרם בתבנית והפיכתו על גבי צלחת להגשה.
לגבי הכנת הקרם אין כמעט ויכוח. קרם בוואריה איכותי עושים בקיפול עדין של קצפת לתוך קרם אנגלז, עד שנוצר קרם עדין, קל ואוורירי. מעט ג'לטין לתוכו מאפשר לייצב את קרם הבוואריה, כך שהמעדן הטעים לא יקרוס תחת המשקל של עצמו.
באותו קרם, אגב, ניתן להשתמש גם כחלק מהקינוח שארלוט או אפילו למילוי סופגניות.
יש המוסיפים אליו פירות יער. אחרים מכניסים אותו לעוגות. אבל לרוב מושחים מעל הקרם בווריה רוטב שוקולד ומעליו מפזרים אגוזים קצוצים. יש שנהגו להגישו כשבתחתיתו ביסקוויט, קצת כמו בקרמבו.
בארץ כבש הקרם הזה את המסעדות בשנות ה-80 והפך להיט. מסעדות רבות נהגו אז להגיש קרם בוואריה כקינוח בסוף הארוחה. לטובת שומרי הכשרות הם אפילו יצרו גרסת פרווה שאינה חלבית.
הנה קרם בוואריה עם תותים:
https://youtu.be/pkVeogURJoo
וכך תכינו קרם בוואריה (עברית):
https://youtu.be/5feiP0AoY7k?long=yes
מי הציבו צואה ענקית במוזיאון?
הצואה הגדולה במוזיאון היא העבודה ביג שיט (Big shit) של "ג'לטין", קולקטיב אמנות וינאי, הידוע כשובר טאבו.
היצירה הזו, אחת מכמה פיסות ענק שכאלה, הייתה חלק מתערוכת "ג'לטין: וורם - עמיתים - גישה". היא נוצרה מיציקת גבס ענקית, שכוסתה בחימר חום עבה, בעבודת יד.
היא נמצאת במוזיאון Boijmans van Beuningen ברוטרדם שבהולנד. מוזיאון זה מפורסם בזכות אוסף הציורים הגדול שלו של ציירים הולנדים ופלמיים מוקדמים, דוגמת הירונימוס בוש ופיטר ברויגל האב, אמני רנסנס שציירו יצורים גרוטסקיים, מעוותים או סובלים, כמו גם אנשים ובעלי חיים שהתנהגותם גסה.
התפיסה של חבורת ג'ליטין היא שהצואה היא היצירה הראשונה של האדם ושהפעוטות מאוד גאים בה. במוזיאון היא הוצבה במקור על שטיחים פרסיים אלגנטיים, משל הייתה מתנת קבלת פנים שהשאיר על השטיח כלב ענק שהושאר לבדו.
המעניין הוא שקבוצת האמנים גם מזמינה את המבקרים לצפות ביצירות בעירום. כלומר, לא להתפשט ממש, אלא ללבוש בגדים שממתינים להם בכניסה ומדמים גוף עירום ובעצם ללכת לבושים בהם בתערוכה. המראה הוא בין מגוחך לראשוני, ילדותי, אבל אפקטיבי - חיבור לראשוני שבנו.
הנה ביקור בתערוכה:
https://youtu.be/SxD5oice_4c
התערוכה במוזיאון בויחמאנס:
https://youtu.be/0Vvll8DIdFQ
ועל היצירות בהולנדית:
https://youtu.be/p66V3Ch0-IU
ג'לטין
ודאי טעמתם פעם את הג'לי הקר, אותו קינוח מתוק ורוטט מהמקרר שבעבר היה אחד הקינוחים האהובים על ילדים בארץ ובעולם.
סודו של המקפא הטעים והמוזר הזה הוא הג'לטין. בבית מכינים את הג'לי בדרך כלל מתערובת של מים ואבקה המכילה את הג'לטין ואת חומרי הטעם.
ג'לטין הוא חומר טבעי שמופק בתעשיית המזון. כשהוא בא במגע עם מים רותחים ואחרי כן מקורר, יוצר הג'לטין מעין רשת סבוכה ותלת-מימדית, שבתוכה לכודים המים. לכן הג'לי הוא מעין מוצק גמיש ורועד.
הכנת ג'לי מכוס מיץ בצירוף כפית ג'לטין, עם קצת פסיפלורה:
http://youtu.be/JRWYoR9QsYQ
ועלייתו ונפילתו של הג'לי כקינוח אהוב ופופולרי:
https://youtu.be/7Ye7MAGoaeo?long=yes
סוכריות (Candy) הן ללא ספק הממתק הכי פופולרי של ילדים באשר הם. זה לא רק הטעם, הצבע או המרקמים ואפשרויות ההנאה ומהמתיקות של הסוכר וחומרי הטעם - זה העונג הקטנטן שבא באריזה זעירה ותמיד משאיר טעם של עוד.
בלב המרכיבים של סוכריות הגומי למיניהן נמצאים חומרים שרחוקים מלהיות בריאים. יש בהם ג'לטין, סירופ תירס, סוכר שממכר, שמן דקלים שמזמן יןדעים שאינו בריא, צבעי מאכל שחלקם ממש אסורים וחומרי טעם שהם סתם לא בריאים.
אז איך מכל העניין הזה מייצרים את הסוכריות הללו?
ייצור סוכריות הגומי כולל מספר שלבים, כמו זה (בהתאם למרכיבים, לסוג הסוכריות וליצרן:
1. הכנה וקירור של תערובת של מים קרים עם ג'לטין, או לעיתים תחליפי ג'לטין דוגמת פקטין או אגר-אגר.
2. בישול תערובת של סירופ תירס, סוכר ומעט מים, עד שהכל מומס בטמפרטורה הנכונה.
3. הוספת תערובת הג'לטין המומסת וחומרי הטעם לתערובת הרותחת, עם צבעי מאכל, לפי הצורך.
4. עיצוב לצורות בשפיכת התערובת החמה לתבניות בצורות וקירור לצורך התקשות, במשך שעות אחדות.
5. עיבוד סופי, לאחר התקשות הסוכריות והוצאתן מהתבניות, ציפוי בסוכר או בשעווה שתמנע הידבקות זו לזו.
6. אריזה ושליחה להפצה.
הנה הייצור התעשייתי של סוכריות במפעל:
https://youtu.be/nK2RFyrj3Yk
זה מדעי, מבוסס ג'לטין וגם ילדים יכולים להכין סוכריות גומי (עברית):
https://youtu.be/wYt432rOwWk
כך מייצרים סוכריות בעבודת יד לחנות שמתמחה במכירתן (עברית):
https://youtu.be/7ACOxJY7v6U
הקדחת הלאומית הזו היא ממש לא בריאה (עברית):
https://youtu.be/W_XuSTH81Iw
לכן, אפשר להכין אותן בבית ובריא יותר (עברית):
https://youtu.be/nCHEqGyIc_4
חנות בקוריאה שמייצרת סוכריות באיכות גבוהה:
https://youtu.be/cfupzDjZLNk?long=yes
קרם בוואריה (Bavarian Cream) הוא קינוח קרמי שנקרא אמנם על שם מדינת בוואריה שבגרמניה, אבל כשעוד בתחילת המאה ה-19 הכילו תפריטי עילית צרפתיים את המתכון שלו, יש סיכוי רב שמקורו בכלל צרפתי.
כך או כך, השם הוא רק התוצאה הסופית של ויכוח ארוך בין הגרמנים, הצרפתים והשוויצרים לגבי הבכורה. על דבר אחד אין כלל ויכוח: המתכון הפופולרי של כולם מבוסס על קירור של קרם בתבנית והפיכתו על גבי צלחת להגשה.
לגבי הכנת הקרם אין כמעט ויכוח. קרם בוואריה איכותי עושים בקיפול עדין של קצפת לתוך קרם אנגלז, עד שנוצר קרם עדין, קל ואוורירי. מעט ג'לטין לתוכו מאפשר לייצב את קרם הבוואריה, כך שהמעדן הטעים לא יקרוס תחת המשקל של עצמו.
באותו קרם, אגב, ניתן להשתמש גם כחלק מהקינוח שארלוט או אפילו למילוי סופגניות.
יש המוסיפים אליו פירות יער. אחרים מכניסים אותו לעוגות. אבל לרוב מושחים מעל הקרם בווריה רוטב שוקולד ומעליו מפזרים אגוזים קצוצים. יש שנהגו להגישו כשבתחתיתו ביסקוויט, קצת כמו בקרמבו.
בארץ כבש הקרם הזה את המסעדות בשנות ה-80 והפך להיט. מסעדות רבות נהגו אז להגיש קרם בוואריה כקינוח בסוף הארוחה. לטובת שומרי הכשרות הם אפילו יצרו גרסת פרווה שאינה חלבית.
הנה קרם בוואריה עם תותים:
https://youtu.be/pkVeogURJoo
וכך תכינו קרם בוואריה (עברית):
https://youtu.be/5feiP0AoY7k?long=yes
הצואה הגדולה במוזיאון היא העבודה ביג שיט (Big shit) של "ג'לטין", קולקטיב אמנות וינאי, הידוע כשובר טאבו.
היצירה הזו, אחת מכמה פיסות ענק שכאלה, הייתה חלק מתערוכת "ג'לטין: וורם - עמיתים - גישה". היא נוצרה מיציקת גבס ענקית, שכוסתה בחימר חום עבה, בעבודת יד.
היא נמצאת במוזיאון Boijmans van Beuningen ברוטרדם שבהולנד. מוזיאון זה מפורסם בזכות אוסף הציורים הגדול שלו של ציירים הולנדים ופלמיים מוקדמים, דוגמת הירונימוס בוש ופיטר ברויגל האב, אמני רנסנס שציירו יצורים גרוטסקיים, מעוותים או סובלים, כמו גם אנשים ובעלי חיים שהתנהגותם גסה.
התפיסה של חבורת ג'ליטין היא שהצואה היא היצירה הראשונה של האדם ושהפעוטות מאוד גאים בה. במוזיאון היא הוצבה במקור על שטיחים פרסיים אלגנטיים, משל הייתה מתנת קבלת פנים שהשאיר על השטיח כלב ענק שהושאר לבדו.
המעניין הוא שקבוצת האמנים גם מזמינה את המבקרים לצפות ביצירות בעירום. כלומר, לא להתפשט ממש, אלא ללבוש בגדים שממתינים להם בכניסה ומדמים גוף עירום ובעצם ללכת לבושים בהם בתערוכה. המראה הוא בין מגוחך לראשוני, ילדותי, אבל אפקטיבי - חיבור לראשוני שבנו.
הנה ביקור בתערוכה:
https://youtu.be/SxD5oice_4c
התערוכה במוזיאון בויחמאנס:
https://youtu.be/0Vvll8DIdFQ
ועל היצירות בהולנדית:
https://youtu.be/p66V3Ch0-IU
