שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו בוסתן עצי הפרי?
בוסתן (Bustan), שריד ליישוב הקדום, הוא גן ביתי צנוע, שבו עצי פרי, שיחי ירק וצמחי תבלין המיועדים לכלכלת המשפחה ולצריכה הביתית. על עצי הבוסתן נמנים עצים כמו עצי תאנה, זית, שקד, רימון, גפן ליד הפרגולה ולא פעם גם משוכות צבר, המשמשים לסגירה שלו מפני כניסה של זרים.
המילה 'בוסתן' היא מילה נרדפת למילים 'גן' ו'פרדס' בעברית. מקורה הוא בשפה הפרסית. היא ככל הנראה נולדה בתקופת האימפריה בפרס.
משמעות המילה 'בוסתן' בפרסית היא "מקום של ריח". המילה "בו" בפרסית פירושה "ריח", בעוד "אסתן" משמעותו "מקום".
את הבוסתן, שנפוץ בעיקר במזרח התיכון דל-המשקעים, בונים בדרך כלל ליד מקור מים. כך מובטח שלא יחסרו בו מים להשקייה, על אף המיעוט בגשמים.
חומת הבוסתן הנהוגה בבוסתנים הקנתה להם במהלך הדורות מימד מסתורי משהו. הנוהג לתחום את הבוסתן בחומת אבנים או בטון, נוצר בכדי לשמור עליו מוגן ממי שיהיו מעוניינים ליטול לעצמם מפרי העץ ושאר הגידולים.
במזרח התיכון נהוג לומר שכמו הרעלה המוסלמית, המשקפת את נפש האישה שמאחוריה באמצעות העיניים החשופות, כך מסגיר שער הבוסתן שבמרכז החומה שלו, את קיומו של הבוסתן שמאחורי הגדר ומנגד שומר ומגן עליו ועל הירקות ופירות למאכל שבו.
מהרוחות הגנו על הבוסתן ברושים או עצים עמידים דומים, בעוד שבצד השמש, בצידו הדרומי של הבוסתן נוהגים לשתול חלקות של ירקות ותבלינים.
אם בעבר היו בוסתנים רבים בנוף הארץ ישראלי, כיום הביאו השפע וזמינות המזון הגדולה עבור המשפחה הישראלית להיעלמות כמעט מוחלטת של צורת הנוף האוטרקית הזו.
אם נשאר כיום ביטוי לצורת הנוף הזו, הרי שאפשר למצוא אותו על גג הבית, בצורה של פרגולת גפן וענבים תלויים בה, מה שנותן תנובה מתוקה ליושבי הבית והגנה מהשמש כל הגג בקיץ המזרח תיכוני הלוהט.
הנה בוסתן בישראל:
https://youtu.be/MUN_GRR5_Ts
הגפן היא מרכזית בבוסתן הים תיכוני (עברית):
https://youtu.be/AW8lmxhZy7Y
כך מתאימים את עצי הפרי לבוסתן (עברית):
https://youtu.be/D28Mv1F9ew0
כך בוחרים אותם במשתלה (עברית):
https://youtu.be/MI-LjjhfRj8
ושיקום בוסתן עתיק בישראל (עברית):
https://youtu.be/aO9-qlw3nbQ?long=yes
מה הסוד המופלא והרפואי של הבוגנוויליה?
בּוֹגֶנְוִילֵיאָה (Bougainvillea) הוא צמח מופלא, בעל עלים במגוון גדול של צבעים, ששלל הגוונים והצבעים המרשימים שלו מושך לא רק מאביקים אלא גם בעלי גינות וחובבי גינון.
הבוגנוויליה, שמוצאו בדרום אמריקה, נקרא על שם אדמירל ומגלה ארצות צרפתי בשם לואי אנטואן דה בוגנוויל. הוא נוטה להשתלט על סביבתו ואף לפגוע בגדילה של הצמחים שמסביבו.
המעניין הוא שמגוון צבעיו של הבוגנוויליה לא בא מפרחיו, שהם אגב זעירים וצהובים תמיד. אלה העלים שלו שמפתים את המאביקים בצבעיהם העזים, מתחזים מרחוק לתפרחת ומסמנים למאביק את הפרחים הזעירים שלידם.
כן, נפלאות האבולוציה. הצבעים המרהיבים של הוורוד פוקסיה, האדום, כתום, כחול והסגול, הם צבעי עליו. בגודל של עד חצי סנטימטר, פרחי הבוגנוויליה הזעירים הם צהבהבים לבנבנים בלבד.
כך או כך, קצב הצמיחה המהיר שלו, מגוון צבעיו וה"פייק פריחה" המרהיב שלו שנמשך לאורך מרבית ימות השנה, מושכים לא מעט בעלי גינות.
סיבה טובה לגדלו, לפחות את הבוגנוויליה הסגול, היא ההגנה שהוא מספק מפני זבובוני החול, שמעבירים את מחלת "שושנת יריחו" האיומה. מחקרים מצאו שתוחלת החיים של זבובוני החול שאכלו ממנו התקצרה פלאים, מה שהקטין משמעותית את ההדבקה במחלה.
ועדיין רבים נמנעים מלגדל אותו, במיוחד בגינות קטנות. קוצים נסתרים בין עליו מכאיבים מאוד, במיוחד לילדים.
בוגנוויליה אוהב שמש ישירה או חצי צל ומתפתח נהדר באזורים מוארים ובהירים. הוא גם חסכוני בטיפול וכמעט ולא דורש מים.
את הבוגנוויליה מומלץ לגדל כגדר חיה, אך לא בגובה ההולכים על המדרכה. אפשרות נוספת היא לגדל אותו בתוך עציץ ולהגביל את השתלטותו.
הנה תמונות הבוגנוויליה באיי יוון:
https://youtu.be/C5e3_lKUYAA
הסבר על הבוגנוויליה ותכונותיו:
https://youtu.be/VB33QfHP0VA
מצגת וידאו נפלאה של בוגנביליה בסביבתה הים תיכונית:
https://youtu.be/yyMS62Nq5Ik
הצמח שהפך לאייקון בסנטוריני, אי הפוסטר של איי יוון:
https://youtu.be/NRG1wov8dNc
ודישון מומלץ לבוגנביליה:
https://youtu.be/lZJKgWQLS1s
מה הופך את הגרניום לצמח כל כך ים תיכוני?
הגרניום (Geranium), או בשמו המדויק והנכון פֵּלַרְגּוֹנְיוּם, הוא צמח רב שנתי שנמנה על צמחי הגינה והבית הנפוצים באזורי הים התיכון ומיועד למרפסת או לגינה.
הודות לפרחיו השופעים של הגרניום ולצבעיו העזים, הוא מציע בכל שנותיו מראה מרהיב ביופיו.
צמח הגרניום הססגוני גדל בשמש חזקה מלאה, הוא עמיד מאוד וצמח יפה, הפורח במגוון צבעים רחב ולאורך מרבית ימות השנה. צבעיו האופייניים הם ורוד, סגול, אדום, לבן וצבע ארגמן.
הגרניום נחשב עמיד במיוחד ובישראל הוא אחד מהצמחים החסכוניים ביותר במים ולכן מומלץ בישראל במיוחד. למעשה, ברוב המקרים בהם הוא מת, זה יקרה בשל עודף מים ולא בגלל מחסור בהם, מה שנכון בעיקר בחודשים החמים בשנה.
פירוש המילה "פלרגוס" ביוונית הוא חסידה ומכאן שמו פלרגוניום. הוא קיבל אותו בזכות הפרי שלו, שמזכיר את מקור החסידה.
בנוסף לגרניום הזוחל, נפוץ בישראל גם הגרניום הזקוף, עוד אחד מהאהובים ומוכרים בארץ ובאיזורי הים התיכון. הוא פורח רוב השנה, בתנאים מגוונים
#טיפ
את הגרניום מומלץ לשתול בעונת הסתיו. לשיא פריחתו הוא יגיע בדרך כלל במהלך עונת האביב.
הנה הגרניום וכיצד הוא יצליח אצלנו (עברית):
https://youtu.be/9Ki_qgjvoU4
צבעי הגרניום הרבים:
https://youtu.be/7D-tt1Ia8-0
כך מטפחים את הפרחים החדשים (עברית):
https://youtu.be/xhtGEDZWBg8
וזו הדרך להשריש גרניום:
https://youtu.be/Lg1rmkhQ2y0
למה משמש האורגנו?
אורגנו (Oregano), בעברית "אזובית פשוטה", הוא אחד מצמחי התבלין המוכרים ואהובים שיש. האורגנו מציע טעם וריח נהדרים לאוכל. הוא פופולרי ברבים ממטבחי העולם ונכנס לכל מתכון אפשרי.
הוא גם עשב תיבול וגם שיח נוי מושלם, האורגנו מקורו מהמזרח התיכון. טעמו מתוק ועדין יותר. פרחיו מככבים בתעשיית התמרוקים וידועים כדוחי עש בארונות בגדים.
#גינון
גידול אורגנו הוא פשוט יחסית ובכל אזורי הארץ. הוא עמיד לשרב ורגיש לקור, ובכל מקרה הוא צמח ידידותי מאוד לגידול, גם בגינה וגם בעציצים.
האורגנו הוא צמח שאוהב שמש, מה שמזמין בחירת מיקום עם לפחות 6 שעות אור שמש ביום.
אורגנו אפשר לשתול מזרעים או משתיל. בנטיעה של זרעים, התחילו את הגידול בחלל סגור ושתלו אותו בחוץ רק בעונה מתאימה, רצוי באביב.
אורגנו אוהב אדמה יבשה יחסית והשקיה מתונה. הקפידו שבשום שלב האדמה לא תהיה רטובה מדי. בעציץ או אדנית חשוב ניקוז טוב של המים.
אורגנו לא זקוק לדישון רב, אבל אפשר לדשן קלות, עם דשן אורגני ולשפר מעת לעת את איכות האדמה, באמצעות קומפוסט.
האורגנו יעיל לגיזום ולשימוש, לרוב לשנתיים עד שלוש, שאז שווה להחליף לשתיל חדש.
כדי לעודד את הצמיחה, קל לעודד צמיחה של האורגנו מחדש על ידי גיזום. אפשר לקצור את העלים בעדינות, רק כשהעלים מגיעים לגובה של 10-15 ס"מ.
#מינים
שתיל קלאסי לגידול בתוך הבית הוא אזובית מתוקה. האזובית האיטלקית תעניק למאכלים טעם שמשלב מתוק עם חריף.
אורגנו יווני יגדל באדנית עד לאורך של 10 סנטימטרים. מיני אורגנו נוספים הם אזוביון מנוצה, אזוביון משונן ואזוביון רפואי.
#מטבח
מהמטבח האיטלקי ועד לסלט היווני ואפילו בסלט ישראלי, אורגנו הוא תיבול מדהים למנה ארומתית ומיוחדת.
במטבח האיטלקי האורגנו מתאים לרטבים של פסטות ולפיזור על פיצות ופוקצ'ות. הוא משמש כתבלין לבשר, עם ירקות, בשר על הגריל, דגים, מרקים, פסטות, פיצות, סלטים ורטבים לבישולים שונים.
יש באיטליה גם תבלין אורגנו, עם ריח וארומה אופיינית, העשוי מעלים מיובשים של הצמח, כשהוא מוכן לשימוש וזמין כל השנה.
במטבח הצרפתי הוא חלק מתערובת תבלינים הידועה בתור "הרב דה פרובאנס" (Herb de Provence).
אורגני יווני מעניק למאכלים שונים, בדגש על הסלט היווני, טעם טבעי ואותנטי של אורגנו.
#בריאות
ברפואה העממית האורגנו משמש לניקוי הגוף, לבריאות השיניים ולבקרת הסוכר בקרב חולי סוכרת.
להרגעת כאבים והורדת נפיחויות הכינו קומפרסים של אורגנו. לטיפול בכאבי ראש שתו תה מפרחי אורגנו.
שמן אורגנו פראי הוא תחליף אנטיביוטיקה טבעי יטפל מצוין במגוון סוגי דלקות.
הנה האורגנו והגידול שלו (עברית):
https://youtu.be/mdZhvSR4xdQ
כמה מהיתרונות של אורגנו לבריאותנו (מתורגם):
https://youtu.be/lUT1hX7P_kc
אורגנו עם קרובי משפחה ומקורותיהם (עברית):
https://youtu.be/-xsZ7k5JJqo
כך נציל אורגנו שהתייבש ונשמטו גבעוליו (עברית):
https://youtu.be/8sPO6nPW8WQ
פלא הבריאות והאנטיביוטיקה הטבעית של שמן האורגנו (עברית):
https://youtu.be/IwxVQM0ZwDI
וסקירה מקיפה על האורגנו (עברית):
https://youtu.be/b1NrIOvHkvM?long=yes
מהו צמח הרוזמרין?
רוזמרין (Rosemary) הוא עשב רב שנתי וארומטי, שמקורו בים התיכון. הוא אוהב שמש מלאה ולא סובל מחום בדרך כלל.
הרוזמרין מוסיף טעם מצוין לבשר וכצמח מרפא הוא מועיל לזרימת דם לקויה. הוא בעל ניחוח מרענן וחזק, אך גם מסייע ומגדיל ריכוז.
יחד עם עשבי תיבול כמו אורגנו, בזיליקום, לבנדר וטימין, הרוזמרין הוא בן למשפחת הנענע.
#היסטוריה
התיעוד הכתוב הראשון של הרוזמרין מופיע על לוחות אבן משנת 5,000 לפני הספירה, בכתב יתדות מוקדם.
בהמשך ידוע שהמצרים הקדמונים השתמשו ברוזמרין בטקסי הקבורה שלהם, בעוד ביוון ורומי העתיקה הוא מופיע כצמח מרפא באחד מספרי צמחי מרפא החשובים בהיסטוריה "materia medecina". בסין מופיע הרוזמרין ומתועד בתקופת קיסרות הָאן (Han), הידועה כ"שושלת האן המאוחרת", בין השנים 25-220 לספירה.
לאנגליה לא ידוע מתי הצמח מגיע. ההיסטוריונים מאמינים שהיו אלה הרומאים שהביאו אותו לאי, במאה ה-1 לספירה כשפלשו לאנגליה. עם זאת, עד המאה ה-8 אין שום תיעוד ברור לכך.
הצמח גם לא מתועד בספרות האיים הבריטיים, לפחות עד המאה ה-14, תקופה בה מתועד שימוש נרחב ברוזמרין למטרות רפואיות והוא מתחיל להיות מוזכר ברוב התיעודים של צמחי המרפא באנגלית.
בשלהי ימי הביניים מתחיל להיות מוזכר הרוזמרין כאות וכסמל לזיכרון המתים באירופה. מאז, משמש הצמח להנצחת הנופלים במלחמות ובלוויות ביבשת נוהגים אבלים רבים לזרוק אל הקברים עלי רוזמרין.
בתרבות האירופית רוזמרין הוא צמח המשמש כאות זיכרון. בהנצחת מלחמות ולוויות באירופה, נהגו אבלים לזרוק עלי רוזמרין אל הקברים כסמל של זיכרון למתים.
#גינון
הרוזמרין הוא צמח חזק, עמיד, קל לגידול וחסכוני בדרישות ההשקיה שלו. מדובר בצמח תבלין, רב שנתי, ירוק תמיד ופורח בחורף. לא כדאי לקצוץ את פרחיו כי אם נעזוב אותו כך, באביב הוא יפרח נהדר. גם ריחו עז וקשה לפספס אותו.
יש לו שני זנים, אחד שמטפס או ניתן להשתמש בו כצמח לכיסוי שטח בגינה, והשני שצומח כלפי מעלה, בגובה שיכול להגיע עד לגובה של 2 מטר ואפילו לשמש כגדר חיה.
זהו שתיל בעל סגולות רבות וצמח שנראה נהדר לאורך כל חודשי השנה. הוא לא אוהב הרבה מים אז חשוב שלא להציף אותו. אם ההשקייה שלו צנועה, הוא יתפתח כצמח עמיד, חזק וקל לגידול בגינה ובמרפסת.
למרות שהוא אוהב סביבה יבשה, חשוב שתהיה תמיד מעט לחות באדמת האדנית. הקפידו שלעולם היא לא תתייבש לחלוטין.
#מטבח
הרוזמרין הוא צמח תבלין מצוין לתיבול של סלט ירקות וגם באפייה, לצד מאכלי תפוח אדמה, עוף, או דגים.
גם במטבח הים תיכוני המסורתי, עלי הרוזמרין משמשים כחומר טעם במזונות שונים, כמו מלית עוף, טלה צלוי ובשר חזיר.
אפשר להשתמש ברוזמרין גם במשקאות חמים, כמו תה צמחים הודי.
#בריאות
הרוזמרין הוא צמח מושלם לתיבול, אך לצד טעמו והתיבול שלו יש לו גם סגולות רפואיות ברורות.
זהו עשב אנטי-מיקרוביאלי יעיל שיש בו חומצה קפאינית וחומצה רוזמרינית, הידועות כנוגדות חמצון ואנטי-דלקתיות. המינרלים שבו יסייעו בהחזרה של איזון האלקטרוליטים בגוף ולעתים יקלו על התכווצויות שרירים.
הרוזמרין גם מומלץ לשיפור הזיכרון ומשמש במוצרי ניקוי ושמפו, לצד קטורת.
בגינה ובעציץ הוא מרחיק יתושים. ברפואה עממית מאמינים שהוא מחזק את שורשי השיער, מנקה את הכבד ומסייע לכאבי ראש ולשיעול.
תה רוזמרין יספק לכם ויטמין A, ויטמין C, קרוטנואידים, סידן, מגנזיום, זרחן ואשלגן.
הנה הרוזמרין וההיסטוריה שלו:
https://youtu.be/unUoQ5tUNm0
הנה הרוזמרין (עברית):
https://youtu.be/RW_mjvNAdLQ
סגולות הריפוי של עשב הרוזמרין (עברית):
https://youtu.be/ov69WboEB_Y
על קלות הגידול והשימוש ברוזמרין (עברית):
https://youtu.be/1NTM8jrHcEM
והרצאת וידאו על צמח הרוזמרין:
https://youtu.be/yK8mIUm1FOc?long=yes
מהי ההיסטוריה של הפלפל החריף?
האהבה של רבים לצ'ילי פפר, הפלפל החריף (Chili pepper) והלוהט הזה, היא מהידועות ביותר במטבח. ישנם זני פלפלים חריפים שמכילים קפסאיצין, תרכובת שהיא האחראית לתחושת החריפות בפה.
חריפות היא תכונה שהיא בעצם כוויה. סולם סקוויל (Scoville) הוא הסולם שמודד את חריפות הפלפלים החריפים ומשווה בין הזנים שלהם, לזיהוי החריפים ביותר.
את הסוג פלפלת בייתו לראשונה באמריקה הצפונית, בסביבות 4,000 שנה לפני הספירה. ממצאים ארכיאולוגיים מצביעים על כך שגידול פלפלים חריפים היה מהגידולים הראשונים שהשתמשו בהם בהאבקה עצמית.
האירופאי הראשון שנתקל ותיעד את הפלפל החריף היה כריסטופר קולומבוס. זה היה בביקור הראשון שלו באיים הקאריביים. הוא נתן להם את הכינוי פלפל, אך לא מפני קשר כלשהו לפלפל השחור שהוא הכיר מהמטבח האירופי. ככל הנראה היה זה רק אפקט החריפות שהזכיר לקולומבוס את הפלפל השחור והחריף שהוא הכי מהבית.
מי שהביא את הצ'ילי לאירופה היה דייגו אלברס צ'אנקה, רופא במשלחת במסגרת המסע השני של קולומבוס לאיי הודו המזרחית. הוא הביא עמו את הפלפלת לספרד, בשנת 1493, ומטרתו הייתה להשתמש בו כ... תרופה דווקא. ההתלהבות מהפלפלים הללו סימנה את הדרך לספרדים ועם ההשתלטות שלהם על מקסיקו ועל נתיבי המסחר באוקיינוס השקט, הם הביאו אותם בכמויות והפלפלת החלה להתפשט לעבר מזרח אסיה ובהמשך, דרך נתיבי הסחר הפורטוגזים, גם להודו.
כל הפלפלים כולם תורבתו בעבר מהפלפל הפראי. אך בעוד שיש את הפלפלים המתוקים והמוכרים מהסלט ומהפלפלים הממולאים, הזנים החריפים מהווים כיום בעיקר את 5 המינים של הפלפלת החריפה. מקור השם צ'ילי, אגב, הוא משפת הנאוואטל, ממנה הגיעו גם שמותיהם של הקקאו, האבוקדו ומאכלים רבים אחרים.
בעוד שהפלפלים המתוקים אינם חריפים והם טובים לסלטים, ממולאים ולקלייה, הפלפלים הקטנים הם חריפים ונקראים בעולם ולא פעם גם אצלנו צ'ילי ופלפל צ'ילי. ביניהם מוכר במיוחד הצ'ילי הפופולרי במטבחים האסייתיים, סוג של פלפל קטן חריף, דק ומוארך בגווני אדום או ירוק. פלפל החלפיניו האקזוטי גם הוא קטן ובשרני והוא משתנה בחריפותו כשבשיאו הוא לוהט עד שכמעט אין מי שיכולים לצרוך אותו. כשהוא מעושן ומיובש מכנים את החלפיניו צ'יפוטלה.
הנה הפלפלים החריפים וההיסטוריה שלהם:
https://youtu.be/8YhNheYaw68
חוויות מההתנסות באכילת הפלפלים החריפים ביותר בעולם:
https://youtu.be/hrF3jVppfr4
מצגת וידאו של פלפלי הצ'ילי הכי חריפים בעולם:
https://youtu.be/pthRJjGZJTU
הנה התחרות על גידול הפלפלים הכי חריפים בעולם:
https://youtu.be/END8Dp16n5M?long=yes
וסרט על תולדות הפלפל:
https://youtu.be/NuZujx-LMfg?long=yes
למה ואיך הפכו מיכלי הפח לעציצים?
היום שותלים בעיקר בעציצי פלסטיק, אבל פעם רווח השימוש בעיקר בעציצי חימר. ומי שלא היו מצוידים בתקציבים גדולים השתמשו לא פעם בקופסאות שימורים ומיכלי פח (Tin Can Plant Pot) של חמוצים, בעיקר בגדולות שבהן.
לא ברור איפה החל המנהג של להפוך פחי זיתים וגבינות לעציצים מעוצבים לחצר ולמרפסת. אבל צמחים כמו גרניום (Geranium), עגבניה ופלפלים, למשל, גדלים נהדר בעציץ פח שכזה.
גם צמחי תבלין ומרפא שונים, גדלים יפה ובקלות בעציצי הפח. דומה גם שהחלודה שמצטברת על העציצים הללו עם הזמן, היא רק עושה טוב לצמחים.
עיצובית, לא פעם העציצים הללו נראים יפה יותר אפילו מעציצי החימר היקרים יותר. התוויות האקזוטיות, מארצות רחוקות, משמשות לא פעם חלק חשוב בעיצוב הכללי.
לא פעם אף צובעים בעלי העציצים, את הפחים שישמשו כמיכלי גידול לצמחים, בצבעים אותנטיים לעיצוב הרצוי, כמו כחול, לבן או פוקסיה לגינה או למרפסת בבית ים תיכוני ויווני, או בצבעי פסטל, או מבוססי חום לעיצוב בריאד מרוקאי.
הנה מיכלי פח וקופסאות פח מודפסות שהופכים לעציצים:
https://youtu.be/EZArgJWdNtE
כך צובעים קופסת שימורים:
https://youtu.be/MKvUFc-xHtY
וכך צובעים עציצים בכלל:
https://youtu.be/8Aox4eFRNdc
ואפשר לצבוע כך כל מיכל קיים או קנוי:
https://youtu.be/nV8GP7ys5FM
למה טוב צמח המרווה?
מרווה (Salvia) היא מצמחי התבלין וצמחי המרפא העתיקים והנפוצים ביותר בישראל ובאזורי צמחייה באזורי הים התיכון.
מעבר להיותו צמח נוי נהדר, בעל פריחות נאות ומגוונות וניחוחות שונים ונעימים, המשמשים גם לקטורת.
המרווה היא צמח תבלין רב שנתי ובעל שימושים רבים גם ברפואה העממית וגם בקולינריה.
מיני המרווה השונים נפוצים ברחבי העולם, במיוחד באזורים טרופיים, באזורים הממוזגים ובאזורים סובטרופיים - כמו אגן הים התיכון ומקסיקו.
#גינון
למרווה מנגנון האבקה מיוחד. יש לה מעל 1,000 מינים ועשרות רבות של תת-מינים. רובם בני שיח ולעיתים רחוקות שיחים, חלקם עשבים חד-שנתיים ואחרים רב-שנתיים.
בכדי להעצים את צמיחת העלים שלה, גזמו את פרחי המרווה.
#מטבח
ריחם הנפלא של זני המרווה הפכו אותה פופולרית מאוד בארץ. במטבח מתבלים איתה בשרים, גבינות וסלטים וברפואה העממית היא מורידה חום ולחץ דם, ומסייעת לטיפול בכאבי בטן.
בבישול היא מצוינת לחליטות לתה, לתיבול מאכלים ועד למיני בישולים שונים. המרווה היא גם מקור לחומצות שומן חיוניות ותוסף תזונה מצוין.
#בריאות
זרעי מינים שונים של המרווה משמשים כתוסף תזונה וכמקור לחומצות שומן חיוניות.
הנה המרוות, הבריאות והריחות השונים (עברית):
https://youtu.be/zxNfropYIKQ
מרווה צחורה עם פריחה נהדרת (עברית):
https://youtu.be/j0E3AV3dc0U
ומקלות מרווה הן מקלות קטורת עם ריחות נפלאים (עברית):
https://youtu.be/Jez9eRErRdA
למה כוסברה?
כוסברה (Coriander), בעברית "גד השדה", גדל בישראל כצמח בר, או בגידול לשימוש יומיומי. הפריחה שלו באביב ובקיץ היא בצבעים לבן או ורוד עדין.
זהו אחד מצמחי התבלין המוכרים לנו ביותר ושניתן למצוא כמעט בכל בית. הכוסברה היא תבלין שימושי מאוד במטבח ולצד זה בעל ערכים בריאותיים גבוהים.
#היסטוריה
מקורה של הכוסברה הוא במזרח התיכון. זרעים של כוסברה נמצאו בקברו של תות אנח עמון, המתוארך לסביבות 1,300 לפני הספירה. עד היום משתמשים במצרים בזרעים ובעלים של כוסברה, הן במרקים והן בהכנת הלחם המקומי.
בתנ"ך, ספר שמות ט"ז 31, משווים את הזרעים שלו לאותו מן שירד מהשמיים והזין את עם ישראל במדבר.
לבריטניה הובאה הכוסברה בידי הרומאים, בהיותם כובשי האי הבריטי. במאה ה-1 לספירה השתמש פליניוס האב בשם קוריאנדרום ומציין את התבלין האיכותי במיוחד שמגיע ליוון ממצרים. ואגב, יש מקומות בעולם המכנים את הכוסברה פטרוזיליה סינית.
#גינון
את הכוסברה אפשר לגדל בקלות, כבר משלב הזרע. את הזרע יש לשתול בסוף האביב, היישר בגינה. הוא צריך אדמה פורייה ומנוקזת היטב ומיקום בשמש מלאה או חצי צל.
בסוף הקיץ מומלץ לקצור זרעים. השיטה לעשות את זה היא באמצעות קשירת שקיות נייר על ראשי הפרחים ובהמשך תלייתם הפוכים במקום חמים.
הצמח גדל בקלות אך אם גוזמים יהיה קשה להשתמש בשתיל שוב. מי שרוצים ליהנות מאספקה שוטפת מוזמנים לגדל אותו בכמה אדניות, בשלבים גידול שונים.
כדי להרבות בייצור של עלים, מומלץ לקצוץ ולהסיר גבעולים פורחים.
#מטבח
הכוסברה משמשת כצמח תבלין מצוין לדגים ולירקות. עלים טריים קצוצים של כוסברה הם קישוט טעים בסלטים, מרקים, כמו גם ברטבים, בבשר, על נודלס ועל קארי.
זרעי גד השדה משמשים בקארי, בחמוצים, בלחמים ועוגות וגם בצ'אטני (Chutneys). בכוסברה יש המוצאים טעמים מהפטרוזיליה, המרווה וההדרים.
#בריאות
מבחינה רפואית זרעי כוסברה הם חזקים ויעילים מאוד. ברפואה העממית הכוסברה מצוינת לניקוי רעלים בגוף. היא עשירה בוויטמין C ומסייעת בהורדת רמות הכולסטרול בדם.
היא מזרזת את תהליך ההרזיה ועירוי סטנדרטי שלה מסייע לעיכול מזון שומני ומרגיע כאבים והתכווצויות של כאבי עיכול. כמו כן היא טובה לטיפול באנמיה, ללחץ דם גבוה ולדלקות בשתן.
בסין העתיקה האמינו שזרעי הכוסברה הם סגולה לאריכות ימים. בצמח הרבו אז להשתמש, כנגד בחילות ולצורך טיפול בטחורים כאבי שיניים.
השמן אתרי של כוסברה יכול לשמש לעיסוי ארומתרפי, לכאבי שרירים ולבעיות עיכול שיש להן קשר למתח נפשי.
הנה הכוסברה:
https://youtu.be/8TZSUPEjSkY?t=11s
על הכוסברה וההיסטוריה שלו:
https://youtu.be/1hX95CxNMzE
מצגת וידאו עם 5 יתרונות בריאותיים שלו:
https://youtu.be/GRFzJwtZNWM?
וכך השתמשו בכוסברה ברפואה עממית במשך דורות:
https://youtu.be/T5Jg__YFTOE
בוסתן (Bustan), שריד ליישוב הקדום, הוא גן ביתי צנוע, שבו עצי פרי, שיחי ירק וצמחי תבלין המיועדים לכלכלת המשפחה ולצריכה הביתית. על עצי הבוסתן נמנים עצים כמו עצי תאנה, זית, שקד, רימון, גפן ליד הפרגולה ולא פעם גם משוכות צבר, המשמשים לסגירה שלו מפני כניסה של זרים.
המילה 'בוסתן' היא מילה נרדפת למילים 'גן' ו'פרדס' בעברית. מקורה הוא בשפה הפרסית. היא ככל הנראה נולדה בתקופת האימפריה בפרס.
משמעות המילה 'בוסתן' בפרסית היא "מקום של ריח". המילה "בו" בפרסית פירושה "ריח", בעוד "אסתן" משמעותו "מקום".
את הבוסתן, שנפוץ בעיקר במזרח התיכון דל-המשקעים, בונים בדרך כלל ליד מקור מים. כך מובטח שלא יחסרו בו מים להשקייה, על אף המיעוט בגשמים.
חומת הבוסתן הנהוגה בבוסתנים הקנתה להם במהלך הדורות מימד מסתורי משהו. הנוהג לתחום את הבוסתן בחומת אבנים או בטון, נוצר בכדי לשמור עליו מוגן ממי שיהיו מעוניינים ליטול לעצמם מפרי העץ ושאר הגידולים.
במזרח התיכון נהוג לומר שכמו הרעלה המוסלמית, המשקפת את נפש האישה שמאחוריה באמצעות העיניים החשופות, כך מסגיר שער הבוסתן שבמרכז החומה שלו, את קיומו של הבוסתן שמאחורי הגדר ומנגד שומר ומגן עליו ועל הירקות ופירות למאכל שבו.
מהרוחות הגנו על הבוסתן ברושים או עצים עמידים דומים, בעוד שבצד השמש, בצידו הדרומי של הבוסתן נוהגים לשתול חלקות של ירקות ותבלינים.
אם בעבר היו בוסתנים רבים בנוף הארץ ישראלי, כיום הביאו השפע וזמינות המזון הגדולה עבור המשפחה הישראלית להיעלמות כמעט מוחלטת של צורת הנוף האוטרקית הזו.
אם נשאר כיום ביטוי לצורת הנוף הזו, הרי שאפשר למצוא אותו על גג הבית, בצורה של פרגולת גפן וענבים תלויים בה, מה שנותן תנובה מתוקה ליושבי הבית והגנה מהשמש כל הגג בקיץ המזרח תיכוני הלוהט.
הנה בוסתן בישראל:
https://youtu.be/MUN_GRR5_Ts
הגפן היא מרכזית בבוסתן הים תיכוני (עברית):
https://youtu.be/AW8lmxhZy7Y
כך מתאימים את עצי הפרי לבוסתן (עברית):
https://youtu.be/D28Mv1F9ew0
כך בוחרים אותם במשתלה (עברית):
https://youtu.be/MI-LjjhfRj8
ושיקום בוסתן עתיק בישראל (עברית):
https://youtu.be/aO9-qlw3nbQ?long=yes
בּוֹגֶנְוִילֵיאָה (Bougainvillea) הוא צמח מופלא, בעל עלים במגוון גדול של צבעים, ששלל הגוונים והצבעים המרשימים שלו מושך לא רק מאביקים אלא גם בעלי גינות וחובבי גינון.
הבוגנוויליה, שמוצאו בדרום אמריקה, נקרא על שם אדמירל ומגלה ארצות צרפתי בשם לואי אנטואן דה בוגנוויל. הוא נוטה להשתלט על סביבתו ואף לפגוע בגדילה של הצמחים שמסביבו.
המעניין הוא שמגוון צבעיו של הבוגנוויליה לא בא מפרחיו, שהם אגב זעירים וצהובים תמיד. אלה העלים שלו שמפתים את המאביקים בצבעיהם העזים, מתחזים מרחוק לתפרחת ומסמנים למאביק את הפרחים הזעירים שלידם.
כן, נפלאות האבולוציה. הצבעים המרהיבים של הוורוד פוקסיה, האדום, כתום, כחול והסגול, הם צבעי עליו. בגודל של עד חצי סנטימטר, פרחי הבוגנוויליה הזעירים הם צהבהבים לבנבנים בלבד.
כך או כך, קצב הצמיחה המהיר שלו, מגוון צבעיו וה"פייק פריחה" המרהיב שלו שנמשך לאורך מרבית ימות השנה, מושכים לא מעט בעלי גינות.
סיבה טובה לגדלו, לפחות את הבוגנוויליה הסגול, היא ההגנה שהוא מספק מפני זבובוני החול, שמעבירים את מחלת "שושנת יריחו" האיומה. מחקרים מצאו שתוחלת החיים של זבובוני החול שאכלו ממנו התקצרה פלאים, מה שהקטין משמעותית את ההדבקה במחלה.
ועדיין רבים נמנעים מלגדל אותו, במיוחד בגינות קטנות. קוצים נסתרים בין עליו מכאיבים מאוד, במיוחד לילדים.
בוגנוויליה אוהב שמש ישירה או חצי צל ומתפתח נהדר באזורים מוארים ובהירים. הוא גם חסכוני בטיפול וכמעט ולא דורש מים.
את הבוגנוויליה מומלץ לגדל כגדר חיה, אך לא בגובה ההולכים על המדרכה. אפשרות נוספת היא לגדל אותו בתוך עציץ ולהגביל את השתלטותו.
הנה תמונות הבוגנוויליה באיי יוון:
https://youtu.be/C5e3_lKUYAA
הסבר על הבוגנוויליה ותכונותיו:
https://youtu.be/VB33QfHP0VA
מצגת וידאו נפלאה של בוגנביליה בסביבתה הים תיכונית:
https://youtu.be/yyMS62Nq5Ik
הצמח שהפך לאייקון בסנטוריני, אי הפוסטר של איי יוון:
https://youtu.be/NRG1wov8dNc
ודישון מומלץ לבוגנביליה:
https://youtu.be/lZJKgWQLS1s
הגרניום (Geranium), או בשמו המדויק והנכון פֵּלַרְגּוֹנְיוּם, הוא צמח רב שנתי שנמנה על צמחי הגינה והבית הנפוצים באזורי הים התיכון ומיועד למרפסת או לגינה.
הודות לפרחיו השופעים של הגרניום ולצבעיו העזים, הוא מציע בכל שנותיו מראה מרהיב ביופיו.
צמח הגרניום הססגוני גדל בשמש חזקה מלאה, הוא עמיד מאוד וצמח יפה, הפורח במגוון צבעים רחב ולאורך מרבית ימות השנה. צבעיו האופייניים הם ורוד, סגול, אדום, לבן וצבע ארגמן.
הגרניום נחשב עמיד במיוחד ובישראל הוא אחד מהצמחים החסכוניים ביותר במים ולכן מומלץ בישראל במיוחד. למעשה, ברוב המקרים בהם הוא מת, זה יקרה בשל עודף מים ולא בגלל מחסור בהם, מה שנכון בעיקר בחודשים החמים בשנה.
פירוש המילה "פלרגוס" ביוונית הוא חסידה ומכאן שמו פלרגוניום. הוא קיבל אותו בזכות הפרי שלו, שמזכיר את מקור החסידה.
בנוסף לגרניום הזוחל, נפוץ בישראל גם הגרניום הזקוף, עוד אחד מהאהובים ומוכרים בארץ ובאיזורי הים התיכון. הוא פורח רוב השנה, בתנאים מגוונים
#טיפ
את הגרניום מומלץ לשתול בעונת הסתיו. לשיא פריחתו הוא יגיע בדרך כלל במהלך עונת האביב.
הנה הגרניום וכיצד הוא יצליח אצלנו (עברית):
https://youtu.be/9Ki_qgjvoU4
צבעי הגרניום הרבים:
https://youtu.be/7D-tt1Ia8-0
כך מטפחים את הפרחים החדשים (עברית):
https://youtu.be/xhtGEDZWBg8
וזו הדרך להשריש גרניום:
https://youtu.be/Lg1rmkhQ2y0
אורגנו (Oregano), בעברית "אזובית פשוטה", הוא אחד מצמחי התבלין המוכרים ואהובים שיש. האורגנו מציע טעם וריח נהדרים לאוכל. הוא פופולרי ברבים ממטבחי העולם ונכנס לכל מתכון אפשרי.
הוא גם עשב תיבול וגם שיח נוי מושלם, האורגנו מקורו מהמזרח התיכון. טעמו מתוק ועדין יותר. פרחיו מככבים בתעשיית התמרוקים וידועים כדוחי עש בארונות בגדים.
#גינון
גידול אורגנו הוא פשוט יחסית ובכל אזורי הארץ. הוא עמיד לשרב ורגיש לקור, ובכל מקרה הוא צמח ידידותי מאוד לגידול, גם בגינה וגם בעציצים.
האורגנו הוא צמח שאוהב שמש, מה שמזמין בחירת מיקום עם לפחות 6 שעות אור שמש ביום.
אורגנו אפשר לשתול מזרעים או משתיל. בנטיעה של זרעים, התחילו את הגידול בחלל סגור ושתלו אותו בחוץ רק בעונה מתאימה, רצוי באביב.
אורגנו אוהב אדמה יבשה יחסית והשקיה מתונה. הקפידו שבשום שלב האדמה לא תהיה רטובה מדי. בעציץ או אדנית חשוב ניקוז טוב של המים.
אורגנו לא זקוק לדישון רב, אבל אפשר לדשן קלות, עם דשן אורגני ולשפר מעת לעת את איכות האדמה, באמצעות קומפוסט.
האורגנו יעיל לגיזום ולשימוש, לרוב לשנתיים עד שלוש, שאז שווה להחליף לשתיל חדש.
כדי לעודד את הצמיחה, קל לעודד צמיחה של האורגנו מחדש על ידי גיזום. אפשר לקצור את העלים בעדינות, רק כשהעלים מגיעים לגובה של 10-15 ס"מ.
#מינים
שתיל קלאסי לגידול בתוך הבית הוא אזובית מתוקה. האזובית האיטלקית תעניק למאכלים טעם שמשלב מתוק עם חריף.
אורגנו יווני יגדל באדנית עד לאורך של 10 סנטימטרים. מיני אורגנו נוספים הם אזוביון מנוצה, אזוביון משונן ואזוביון רפואי.
#מטבח
מהמטבח האיטלקי ועד לסלט היווני ואפילו בסלט ישראלי, אורגנו הוא תיבול מדהים למנה ארומתית ומיוחדת.
במטבח האיטלקי האורגנו מתאים לרטבים של פסטות ולפיזור על פיצות ופוקצ'ות. הוא משמש כתבלין לבשר, עם ירקות, בשר על הגריל, דגים, מרקים, פסטות, פיצות, סלטים ורטבים לבישולים שונים.
יש באיטליה גם תבלין אורגנו, עם ריח וארומה אופיינית, העשוי מעלים מיובשים של הצמח, כשהוא מוכן לשימוש וזמין כל השנה.
במטבח הצרפתי הוא חלק מתערובת תבלינים הידועה בתור "הרב דה פרובאנס" (Herb de Provence).
אורגני יווני מעניק למאכלים שונים, בדגש על הסלט היווני, טעם טבעי ואותנטי של אורגנו.
#בריאות
ברפואה העממית האורגנו משמש לניקוי הגוף, לבריאות השיניים ולבקרת הסוכר בקרב חולי סוכרת.
להרגעת כאבים והורדת נפיחויות הכינו קומפרסים של אורגנו. לטיפול בכאבי ראש שתו תה מפרחי אורגנו.
שמן אורגנו פראי הוא תחליף אנטיביוטיקה טבעי יטפל מצוין במגוון סוגי דלקות.
הנה האורגנו והגידול שלו (עברית):
https://youtu.be/mdZhvSR4xdQ
כמה מהיתרונות של אורגנו לבריאותנו (מתורגם):
https://youtu.be/lUT1hX7P_kc
אורגנו עם קרובי משפחה ומקורותיהם (עברית):
https://youtu.be/-xsZ7k5JJqo
כך נציל אורגנו שהתייבש ונשמטו גבעוליו (עברית):
https://youtu.be/8sPO6nPW8WQ
פלא הבריאות והאנטיביוטיקה הטבעית של שמן האורגנו (עברית):
https://youtu.be/IwxVQM0ZwDI
וסקירה מקיפה על האורגנו (עברית):
https://youtu.be/b1NrIOvHkvM?long=yes
גינון ים תיכוני
רוזמרין (Rosemary) הוא עשב רב שנתי וארומטי, שמקורו בים התיכון. הוא אוהב שמש מלאה ולא סובל מחום בדרך כלל.
הרוזמרין מוסיף טעם מצוין לבשר וכצמח מרפא הוא מועיל לזרימת דם לקויה. הוא בעל ניחוח מרענן וחזק, אך גם מסייע ומגדיל ריכוז.
יחד עם עשבי תיבול כמו אורגנו, בזיליקום, לבנדר וטימין, הרוזמרין הוא בן למשפחת הנענע.
#היסטוריה
התיעוד הכתוב הראשון של הרוזמרין מופיע על לוחות אבן משנת 5,000 לפני הספירה, בכתב יתדות מוקדם.
בהמשך ידוע שהמצרים הקדמונים השתמשו ברוזמרין בטקסי הקבורה שלהם, בעוד ביוון ורומי העתיקה הוא מופיע כצמח מרפא באחד מספרי צמחי מרפא החשובים בהיסטוריה "materia medecina". בסין מופיע הרוזמרין ומתועד בתקופת קיסרות הָאן (Han), הידועה כ"שושלת האן המאוחרת", בין השנים 25-220 לספירה.
לאנגליה לא ידוע מתי הצמח מגיע. ההיסטוריונים מאמינים שהיו אלה הרומאים שהביאו אותו לאי, במאה ה-1 לספירה כשפלשו לאנגליה. עם זאת, עד המאה ה-8 אין שום תיעוד ברור לכך.
הצמח גם לא מתועד בספרות האיים הבריטיים, לפחות עד המאה ה-14, תקופה בה מתועד שימוש נרחב ברוזמרין למטרות רפואיות והוא מתחיל להיות מוזכר ברוב התיעודים של צמחי המרפא באנגלית.
בשלהי ימי הביניים מתחיל להיות מוזכר הרוזמרין כאות וכסמל לזיכרון המתים באירופה. מאז, משמש הצמח להנצחת הנופלים במלחמות ובלוויות ביבשת נוהגים אבלים רבים לזרוק אל הקברים עלי רוזמרין.
בתרבות האירופית רוזמרין הוא צמח המשמש כאות זיכרון. בהנצחת מלחמות ולוויות באירופה, נהגו אבלים לזרוק עלי רוזמרין אל הקברים כסמל של זיכרון למתים.
#גינון
הרוזמרין הוא צמח חזק, עמיד, קל לגידול וחסכוני בדרישות ההשקיה שלו. מדובר בצמח תבלין, רב שנתי, ירוק תמיד ופורח בחורף. לא כדאי לקצוץ את פרחיו כי אם נעזוב אותו כך, באביב הוא יפרח נהדר. גם ריחו עז וקשה לפספס אותו.
יש לו שני זנים, אחד שמטפס או ניתן להשתמש בו כצמח לכיסוי שטח בגינה, והשני שצומח כלפי מעלה, בגובה שיכול להגיע עד לגובה של 2 מטר ואפילו לשמש כגדר חיה.
זהו שתיל בעל סגולות רבות וצמח שנראה נהדר לאורך כל חודשי השנה. הוא לא אוהב הרבה מים אז חשוב שלא להציף אותו. אם ההשקייה שלו צנועה, הוא יתפתח כצמח עמיד, חזק וקל לגידול בגינה ובמרפסת.
למרות שהוא אוהב סביבה יבשה, חשוב שתהיה תמיד מעט לחות באדמת האדנית. הקפידו שלעולם היא לא תתייבש לחלוטין.
#מטבח
הרוזמרין הוא צמח תבלין מצוין לתיבול של סלט ירקות וגם באפייה, לצד מאכלי תפוח אדמה, עוף, או דגים.
גם במטבח הים תיכוני המסורתי, עלי הרוזמרין משמשים כחומר טעם במזונות שונים, כמו מלית עוף, טלה צלוי ובשר חזיר.
אפשר להשתמש ברוזמרין גם במשקאות חמים, כמו תה צמחים הודי.
#בריאות
הרוזמרין הוא צמח מושלם לתיבול, אך לצד טעמו והתיבול שלו יש לו גם סגולות רפואיות ברורות.
זהו עשב אנטי-מיקרוביאלי יעיל שיש בו חומצה קפאינית וחומצה רוזמרינית, הידועות כנוגדות חמצון ואנטי-דלקתיות. המינרלים שבו יסייעו בהחזרה של איזון האלקטרוליטים בגוף ולעתים יקלו על התכווצויות שרירים.
הרוזמרין גם מומלץ לשיפור הזיכרון ומשמש במוצרי ניקוי ושמפו, לצד קטורת.
בגינה ובעציץ הוא מרחיק יתושים. ברפואה עממית מאמינים שהוא מחזק את שורשי השיער, מנקה את הכבד ומסייע לכאבי ראש ולשיעול.
תה רוזמרין יספק לכם ויטמין A, ויטמין C, קרוטנואידים, סידן, מגנזיום, זרחן ואשלגן.
הנה הרוזמרין וההיסטוריה שלו:
https://youtu.be/unUoQ5tUNm0
הנה הרוזמרין (עברית):
https://youtu.be/RW_mjvNAdLQ
סגולות הריפוי של עשב הרוזמרין (עברית):
https://youtu.be/ov69WboEB_Y
על קלות הגידול והשימוש ברוזמרין (עברית):
https://youtu.be/1NTM8jrHcEM
והרצאת וידאו על צמח הרוזמרין:
https://youtu.be/yK8mIUm1FOc?long=yes
האהבה של רבים לצ'ילי פפר, הפלפל החריף (Chili pepper) והלוהט הזה, היא מהידועות ביותר במטבח. ישנם זני פלפלים חריפים שמכילים קפסאיצין, תרכובת שהיא האחראית לתחושת החריפות בפה.
חריפות היא תכונה שהיא בעצם כוויה. סולם סקוויל (Scoville) הוא הסולם שמודד את חריפות הפלפלים החריפים ומשווה בין הזנים שלהם, לזיהוי החריפים ביותר.
את הסוג פלפלת בייתו לראשונה באמריקה הצפונית, בסביבות 4,000 שנה לפני הספירה. ממצאים ארכיאולוגיים מצביעים על כך שגידול פלפלים חריפים היה מהגידולים הראשונים שהשתמשו בהם בהאבקה עצמית.
האירופאי הראשון שנתקל ותיעד את הפלפל החריף היה כריסטופר קולומבוס. זה היה בביקור הראשון שלו באיים הקאריביים. הוא נתן להם את הכינוי פלפל, אך לא מפני קשר כלשהו לפלפל השחור שהוא הכיר מהמטבח האירופי. ככל הנראה היה זה רק אפקט החריפות שהזכיר לקולומבוס את הפלפל השחור והחריף שהוא הכי מהבית.
מי שהביא את הצ'ילי לאירופה היה דייגו אלברס צ'אנקה, רופא במשלחת במסגרת המסע השני של קולומבוס לאיי הודו המזרחית. הוא הביא עמו את הפלפלת לספרד, בשנת 1493, ומטרתו הייתה להשתמש בו כ... תרופה דווקא. ההתלהבות מהפלפלים הללו סימנה את הדרך לספרדים ועם ההשתלטות שלהם על מקסיקו ועל נתיבי המסחר באוקיינוס השקט, הם הביאו אותם בכמויות והפלפלת החלה להתפשט לעבר מזרח אסיה ובהמשך, דרך נתיבי הסחר הפורטוגזים, גם להודו.
כל הפלפלים כולם תורבתו בעבר מהפלפל הפראי. אך בעוד שיש את הפלפלים המתוקים והמוכרים מהסלט ומהפלפלים הממולאים, הזנים החריפים מהווים כיום בעיקר את 5 המינים של הפלפלת החריפה. מקור השם צ'ילי, אגב, הוא משפת הנאוואטל, ממנה הגיעו גם שמותיהם של הקקאו, האבוקדו ומאכלים רבים אחרים.
בעוד שהפלפלים המתוקים אינם חריפים והם טובים לסלטים, ממולאים ולקלייה, הפלפלים הקטנים הם חריפים ונקראים בעולם ולא פעם גם אצלנו צ'ילי ופלפל צ'ילי. ביניהם מוכר במיוחד הצ'ילי הפופולרי במטבחים האסייתיים, סוג של פלפל קטן חריף, דק ומוארך בגווני אדום או ירוק. פלפל החלפיניו האקזוטי גם הוא קטן ובשרני והוא משתנה בחריפותו כשבשיאו הוא לוהט עד שכמעט אין מי שיכולים לצרוך אותו. כשהוא מעושן ומיובש מכנים את החלפיניו צ'יפוטלה.
הנה הפלפלים החריפים וההיסטוריה שלהם:
https://youtu.be/8YhNheYaw68
חוויות מההתנסות באכילת הפלפלים החריפים ביותר בעולם:
https://youtu.be/hrF3jVppfr4
מצגת וידאו של פלפלי הצ'ילי הכי חריפים בעולם:
https://youtu.be/pthRJjGZJTU
הנה התחרות על גידול הפלפלים הכי חריפים בעולם:
https://youtu.be/END8Dp16n5M?long=yes
וסרט על תולדות הפלפל:
https://youtu.be/NuZujx-LMfg?long=yes
היום שותלים בעיקר בעציצי פלסטיק, אבל פעם רווח השימוש בעיקר בעציצי חימר. ומי שלא היו מצוידים בתקציבים גדולים השתמשו לא פעם בקופסאות שימורים ומיכלי פח (Tin Can Plant Pot) של חמוצים, בעיקר בגדולות שבהן.
לא ברור איפה החל המנהג של להפוך פחי זיתים וגבינות לעציצים מעוצבים לחצר ולמרפסת. אבל צמחים כמו גרניום (Geranium), עגבניה ופלפלים, למשל, גדלים נהדר בעציץ פח שכזה.
גם צמחי תבלין ומרפא שונים, גדלים יפה ובקלות בעציצי הפח. דומה גם שהחלודה שמצטברת על העציצים הללו עם הזמן, היא רק עושה טוב לצמחים.
עיצובית, לא פעם העציצים הללו נראים יפה יותר אפילו מעציצי החימר היקרים יותר. התוויות האקזוטיות, מארצות רחוקות, משמשות לא פעם חלק חשוב בעיצוב הכללי.
לא פעם אף צובעים בעלי העציצים, את הפחים שישמשו כמיכלי גידול לצמחים, בצבעים אותנטיים לעיצוב הרצוי, כמו כחול, לבן או פוקסיה לגינה או למרפסת בבית ים תיכוני ויווני, או בצבעי פסטל, או מבוססי חום לעיצוב בריאד מרוקאי.
הנה מיכלי פח וקופסאות פח מודפסות שהופכים לעציצים:
https://youtu.be/EZArgJWdNtE
כך צובעים קופסת שימורים:
https://youtu.be/MKvUFc-xHtY
וכך צובעים עציצים בכלל:
https://youtu.be/8Aox4eFRNdc
ואפשר לצבוע כך כל מיכל קיים או קנוי:
https://youtu.be/nV8GP7ys5FM
מרווה (Salvia) היא מצמחי התבלין וצמחי המרפא העתיקים והנפוצים ביותר בישראל ובאזורי צמחייה באזורי הים התיכון.
מעבר להיותו צמח נוי נהדר, בעל פריחות נאות ומגוונות וניחוחות שונים ונעימים, המשמשים גם לקטורת.
המרווה היא צמח תבלין רב שנתי ובעל שימושים רבים גם ברפואה העממית וגם בקולינריה.
מיני המרווה השונים נפוצים ברחבי העולם, במיוחד באזורים טרופיים, באזורים הממוזגים ובאזורים סובטרופיים - כמו אגן הים התיכון ומקסיקו.
#גינון
למרווה מנגנון האבקה מיוחד. יש לה מעל 1,000 מינים ועשרות רבות של תת-מינים. רובם בני שיח ולעיתים רחוקות שיחים, חלקם עשבים חד-שנתיים ואחרים רב-שנתיים.
בכדי להעצים את צמיחת העלים שלה, גזמו את פרחי המרווה.
#מטבח
ריחם הנפלא של זני המרווה הפכו אותה פופולרית מאוד בארץ. במטבח מתבלים איתה בשרים, גבינות וסלטים וברפואה העממית היא מורידה חום ולחץ דם, ומסייעת לטיפול בכאבי בטן.
בבישול היא מצוינת לחליטות לתה, לתיבול מאכלים ועד למיני בישולים שונים. המרווה היא גם מקור לחומצות שומן חיוניות ותוסף תזונה מצוין.
#בריאות
זרעי מינים שונים של המרווה משמשים כתוסף תזונה וכמקור לחומצות שומן חיוניות.
הנה המרוות, הבריאות והריחות השונים (עברית):
https://youtu.be/zxNfropYIKQ
מרווה צחורה עם פריחה נהדרת (עברית):
https://youtu.be/j0E3AV3dc0U
ומקלות מרווה הן מקלות קטורת עם ריחות נפלאים (עברית):
https://youtu.be/Jez9eRErRdA
כוסברה (Coriander), בעברית "גד השדה", גדל בישראל כצמח בר, או בגידול לשימוש יומיומי. הפריחה שלו באביב ובקיץ היא בצבעים לבן או ורוד עדין.
זהו אחד מצמחי התבלין המוכרים לנו ביותר ושניתן למצוא כמעט בכל בית. הכוסברה היא תבלין שימושי מאוד במטבח ולצד זה בעל ערכים בריאותיים גבוהים.
#היסטוריה
מקורה של הכוסברה הוא במזרח התיכון. זרעים של כוסברה נמצאו בקברו של תות אנח עמון, המתוארך לסביבות 1,300 לפני הספירה. עד היום משתמשים במצרים בזרעים ובעלים של כוסברה, הן במרקים והן בהכנת הלחם המקומי.
בתנ"ך, ספר שמות ט"ז 31, משווים את הזרעים שלו לאותו מן שירד מהשמיים והזין את עם ישראל במדבר.
לבריטניה הובאה הכוסברה בידי הרומאים, בהיותם כובשי האי הבריטי. במאה ה-1 לספירה השתמש פליניוס האב בשם קוריאנדרום ומציין את התבלין האיכותי במיוחד שמגיע ליוון ממצרים. ואגב, יש מקומות בעולם המכנים את הכוסברה פטרוזיליה סינית.
#גינון
את הכוסברה אפשר לגדל בקלות, כבר משלב הזרע. את הזרע יש לשתול בסוף האביב, היישר בגינה. הוא צריך אדמה פורייה ומנוקזת היטב ומיקום בשמש מלאה או חצי צל.
בסוף הקיץ מומלץ לקצור זרעים. השיטה לעשות את זה היא באמצעות קשירת שקיות נייר על ראשי הפרחים ובהמשך תלייתם הפוכים במקום חמים.
הצמח גדל בקלות אך אם גוזמים יהיה קשה להשתמש בשתיל שוב. מי שרוצים ליהנות מאספקה שוטפת מוזמנים לגדל אותו בכמה אדניות, בשלבים גידול שונים.
כדי להרבות בייצור של עלים, מומלץ לקצוץ ולהסיר גבעולים פורחים.
#מטבח
הכוסברה משמשת כצמח תבלין מצוין לדגים ולירקות. עלים טריים קצוצים של כוסברה הם קישוט טעים בסלטים, מרקים, כמו גם ברטבים, בבשר, על נודלס ועל קארי.
זרעי גד השדה משמשים בקארי, בחמוצים, בלחמים ועוגות וגם בצ'אטני (Chutneys). בכוסברה יש המוצאים טעמים מהפטרוזיליה, המרווה וההדרים.
#בריאות
מבחינה רפואית זרעי כוסברה הם חזקים ויעילים מאוד. ברפואה העממית הכוסברה מצוינת לניקוי רעלים בגוף. היא עשירה בוויטמין C ומסייעת בהורדת רמות הכולסטרול בדם.
היא מזרזת את תהליך ההרזיה ועירוי סטנדרטי שלה מסייע לעיכול מזון שומני ומרגיע כאבים והתכווצויות של כאבי עיכול. כמו כן היא טובה לטיפול באנמיה, ללחץ דם גבוה ולדלקות בשתן.
בסין העתיקה האמינו שזרעי הכוסברה הם סגולה לאריכות ימים. בצמח הרבו אז להשתמש, כנגד בחילות ולצורך טיפול בטחורים כאבי שיניים.
השמן אתרי של כוסברה יכול לשמש לעיסוי ארומתרפי, לכאבי שרירים ולבעיות עיכול שיש להן קשר למתח נפשי.
הנה הכוסברה:
https://youtu.be/8TZSUPEjSkY?t=11s
על הכוסברה וההיסטוריה שלו:
https://youtu.be/1hX95CxNMzE
מצגת וידאו עם 5 יתרונות בריאותיים שלו:
https://youtu.be/GRFzJwtZNWM?
וכך השתמשו בכוסברה ברפואה עממית במשך דורות:
https://youtu.be/T5Jg__YFTOE
מה הסיפור של הפטרוזיליה?
פטרוזיליה (Parsley), בעברית פטרוזיל, הוא צמח תבלין עתיק ורב-תכליתי, שמקורו באגן הים התיכון ובעולם הקולינריה הוא נחשב לאחד מהתבלינים העתיקים ביותר שיש.
הפטרוזיליה היא סמל לחוכמת הטבע, צמח תבלין מהנפוצים בעולם, מרענן וטעים להפליא, בריא ובעל עלים ירוקים ועדינים.
שני סוגים עיקריים של פטרוזיליה קיימים. העדינה שבהם היא הפטרוזיליה הסלובית, כשהשנייה היא הפטרוזיליה המסולסלת.
#מטבח
הפטרוזיליה (Petroselinum) היא צמח תבלין נפוץ, שמככב בקולינריה מסורתית, הן כעשב תיבול - בתבשילים ומטבלים - והן כעלים למאכל בסלטים חיים. מדובר בתבלין עתיק שהפך לכוכב מרכזי בעולם הבישול, מוסיף ארומה מיוחדת לכל מנה ומציע הרבה יותר מאשר רק טעם ירקרק נעים.
בין השאר, הפטרוזיליה מומלצת לתיבול דגים, בשר וסלטים, לצד פסטות שאוהבות את הטעם העמוק של הפטרוזיליה האיטלקית.
מקורה של הפטרוזיליה באגן העתיק של הים התיכון ומשם הוא הפך חלק בלתי נפרד ממנות איכות של מטבחים מודרניים ברחבי העולם. כמו הכוסברה, כשרבים מתבלבלים ביניהן, גם הפטרוזיליה תשלים מגוון גדול של תבשילים ביתיים.
במסורת הקולינרית של המזרח התיכון, הפטרוזיליה היא כוכב אמיתי. מעל מנות חומוס איכותיות הוא חייב להתנוסס, לצד שמן הזית, לימון, כמון ופפריקה מתוקה. בסלט הטבולה המפורסם, היא הופכת למרכיב מרכזי המעניק טריות וחדות. גם השפים המקצועיים מבינים את האמנות העדינה של השימוש בו - לא רק כתבלין, אלא כמרכיב שמוסיף חיים וצבע לכל צלחת.
במטבח האירופי, הפטרוזיליה משתלבת במגוון רחב של מנות, מרטבים עשירים, דרך מרקים מפנקים ובתבשילי בשר מסורתיים. דוגמה מושלמת לאיך הפטרוזיליה יכולה להפוך מנה פשוטה ליצירת אמנות קולינרית היא הגרמולטה האיטלקית המפורסמת, המורכבת מתערובת של פטרוזיליה מגורדת, שום וקליפת לימון.
במטבח האשכנזי, הפטרוזיליה מופיעה בלביבות, בסלט תפוח אדמה ובמנות שורשיות מסורתיות. היא מוסיפה נגיעה של רעננות ועומק טעם שמזכיר לרבים את האוכל המנחם, החם והמזמין של בית סבתא.
#גינון
הפטרוזיליה, הן האיטלקית והן המסולסלת, מצוינות וגדלות היטב בגידול ביתי.
יש לגדל את הפטרוזיליה באדמה פוריה, עם ניקוז מים טוב. אפשר לשתול אותה בערוגה או בעציצים גדולים. הפטרוזיליה אוהבת קור והרבה מים. בדרך כלל ובמיוחד בעונת החורף יש למקם אותה בשמש מלאה.
רק בשיא הקיץ הלוהט שווה להעביר אותה (אם היא בעציץ), לחצי צל.
כדי להצמיח הרבה פטרוזיליה, במשך חודשים רצופים וללא צורך בשתילה מחדש, מומלץ לגזום את הפטרוזיליה ולהוריד את עליה, כך שיצמחו חדשים.
ובכדי לאפשר צמיחה מחודשת של הפטרוזיליה, מומלץ לקטוף אותה מהעלים ולא מהגבעול.
#רפואה
לפטרוזיליה ערך תזונתי מרשים. זהו צמח תבלין הידוע כצמח מרפא המנקה את הגוף. היא אינה רק תבלין מטבחי מרהיב, אלא גם צמח מרפא עם היסטוריה עשירה של שימושים רפואיים מסורתיים. מאז ימי יוון ורומא העתיקות, רופאים וחכמי מזרח ומערב ראו בו מקור לידע וריפוי וצמח בעל תכונות מרפא מרתקות.
הפטרוזיליה עשירה בוויטמינים ומכילה נוגדי חמצון המסייעים לבריאות הגוף. היא מכילה חומרים פעילים כמו אפיול ומיריסטיצין, שנחקרים על ידי מדענים בניסיון להבין את השפעותיהם הביולוגיות. מחקרים ראשוניים מצביעים על תכונות אנטי-דלקתיות ואנטי-חמצוניות, אך המדע טרם אמר את המילה האחרונה.
בעולם הרפואה המסורתית, הפטרוזיליה נחשבה לצמח רב-תכליתי. תה פטרוזיליה שימש כטיפול עממי לבעיות עיכול, אך המחקר המדעי המודרני מתייחס לטענות אלה בזהירות ובביקורתיות.
הרכב התזונתי של הפטרוזיליה מרשים. היא עשירה בוויטמין C, ברזל, וויטמין K, ומכילה כמויות משמעותיות של אנטי-אוקסידנטים. עם זאת, חשוב להדגיש - צריכה מבוקרת ומושכלת היא המפתח.
קיימות אזהרות חשובות לגבי שימוש בפטרוזיליה. נשים בהיריון צריכות להיוועץ ברופא לפני צריכתה, שכן כמויות גדולות עלולות לגרום לתופעות לוואי.
במסורות עתיקות ברפואה העממית נהוג לייחס לפטרוזיל תכונות של ניקוי דרכי השתן, טיפול בבעיות עיכול חיזוק מערכת החיסון, הורדת לחץ דם גבוה והקלה על אבנים בכליות. המדע המודרני, לעומת זאת, בוחן בזהירות את השימושים הטיפוליים המסורתיים שעושים בו שימוש.
הנה הפטרוזיליה (עברית):
https://youtu.be/eqjDCZS8S9M
גידול פטרוזיליה בעציצים:
https://youtu.be/J7gtUiGay58
הכנת שמן פטרוזיליה:
https://youtu.be/QBCRdr1ikGQ
פסטו פטרוזיליה (עברית):
https://youtu.be/HM-JL8lGNzA
כך שומרים עשבי תיבול במקרר (עברית):
https://youtu.be/koMvT_2GlY0
ויתרונות הבריאות של הפטרוזיליה (עברית):
https://youtu.be/jVsfvBqtHYs?long=yes
פטרוזיליה (Parsley), בעברית פטרוזיל, הוא צמח תבלין עתיק ורב-תכליתי, שמקורו באגן הים התיכון ובעולם הקולינריה הוא נחשב לאחד מהתבלינים העתיקים ביותר שיש.
הפטרוזיליה היא סמל לחוכמת הטבע, צמח תבלין מהנפוצים בעולם, מרענן וטעים להפליא, בריא ובעל עלים ירוקים ועדינים.
שני סוגים עיקריים של פטרוזיליה קיימים. העדינה שבהם היא הפטרוזיליה הסלובית, כשהשנייה היא הפטרוזיליה המסולסלת.
#מטבח
הפטרוזיליה (Petroselinum) היא צמח תבלין נפוץ, שמככב בקולינריה מסורתית, הן כעשב תיבול - בתבשילים ומטבלים - והן כעלים למאכל בסלטים חיים. מדובר בתבלין עתיק שהפך לכוכב מרכזי בעולם הבישול, מוסיף ארומה מיוחדת לכל מנה ומציע הרבה יותר מאשר רק טעם ירקרק נעים.
בין השאר, הפטרוזיליה מומלצת לתיבול דגים, בשר וסלטים, לצד פסטות שאוהבות את הטעם העמוק של הפטרוזיליה האיטלקית.
מקורה של הפטרוזיליה באגן העתיק של הים התיכון ומשם הוא הפך חלק בלתי נפרד ממנות איכות של מטבחים מודרניים ברחבי העולם. כמו הכוסברה, כשרבים מתבלבלים ביניהן, גם הפטרוזיליה תשלים מגוון גדול של תבשילים ביתיים.
במסורת הקולינרית של המזרח התיכון, הפטרוזיליה היא כוכב אמיתי. מעל מנות חומוס איכותיות הוא חייב להתנוסס, לצד שמן הזית, לימון, כמון ופפריקה מתוקה. בסלט הטבולה המפורסם, היא הופכת למרכיב מרכזי המעניק טריות וחדות. גם השפים המקצועיים מבינים את האמנות העדינה של השימוש בו - לא רק כתבלין, אלא כמרכיב שמוסיף חיים וצבע לכל צלחת.
במטבח האירופי, הפטרוזיליה משתלבת במגוון רחב של מנות, מרטבים עשירים, דרך מרקים מפנקים ובתבשילי בשר מסורתיים. דוגמה מושלמת לאיך הפטרוזיליה יכולה להפוך מנה פשוטה ליצירת אמנות קולינרית היא הגרמולטה האיטלקית המפורסמת, המורכבת מתערובת של פטרוזיליה מגורדת, שום וקליפת לימון.
במטבח האשכנזי, הפטרוזיליה מופיעה בלביבות, בסלט תפוח אדמה ובמנות שורשיות מסורתיות. היא מוסיפה נגיעה של רעננות ועומק טעם שמזכיר לרבים את האוכל המנחם, החם והמזמין של בית סבתא.
#גינון
הפטרוזיליה, הן האיטלקית והן המסולסלת, מצוינות וגדלות היטב בגידול ביתי.
יש לגדל את הפטרוזיליה באדמה פוריה, עם ניקוז מים טוב. אפשר לשתול אותה בערוגה או בעציצים גדולים. הפטרוזיליה אוהבת קור והרבה מים. בדרך כלל ובמיוחד בעונת החורף יש למקם אותה בשמש מלאה.
רק בשיא הקיץ הלוהט שווה להעביר אותה (אם היא בעציץ), לחצי צל.
כדי להצמיח הרבה פטרוזיליה, במשך חודשים רצופים וללא צורך בשתילה מחדש, מומלץ לגזום את הפטרוזיליה ולהוריד את עליה, כך שיצמחו חדשים.
ובכדי לאפשר צמיחה מחודשת של הפטרוזיליה, מומלץ לקטוף אותה מהעלים ולא מהגבעול.
#רפואה
לפטרוזיליה ערך תזונתי מרשים. זהו צמח תבלין הידוע כצמח מרפא המנקה את הגוף. היא אינה רק תבלין מטבחי מרהיב, אלא גם צמח מרפא עם היסטוריה עשירה של שימושים רפואיים מסורתיים. מאז ימי יוון ורומא העתיקות, רופאים וחכמי מזרח ומערב ראו בו מקור לידע וריפוי וצמח בעל תכונות מרפא מרתקות.
הפטרוזיליה עשירה בוויטמינים ומכילה נוגדי חמצון המסייעים לבריאות הגוף. היא מכילה חומרים פעילים כמו אפיול ומיריסטיצין, שנחקרים על ידי מדענים בניסיון להבין את השפעותיהם הביולוגיות. מחקרים ראשוניים מצביעים על תכונות אנטי-דלקתיות ואנטי-חמצוניות, אך המדע טרם אמר את המילה האחרונה.
בעולם הרפואה המסורתית, הפטרוזיליה נחשבה לצמח רב-תכליתי. תה פטרוזיליה שימש כטיפול עממי לבעיות עיכול, אך המחקר המדעי המודרני מתייחס לטענות אלה בזהירות ובביקורתיות.
הרכב התזונתי של הפטרוזיליה מרשים. היא עשירה בוויטמין C, ברזל, וויטמין K, ומכילה כמויות משמעותיות של אנטי-אוקסידנטים. עם זאת, חשוב להדגיש - צריכה מבוקרת ומושכלת היא המפתח.
קיימות אזהרות חשובות לגבי שימוש בפטרוזיליה. נשים בהיריון צריכות להיוועץ ברופא לפני צריכתה, שכן כמויות גדולות עלולות לגרום לתופעות לוואי.
במסורות עתיקות ברפואה העממית נהוג לייחס לפטרוזיל תכונות של ניקוי דרכי השתן, טיפול בבעיות עיכול חיזוק מערכת החיסון, הורדת לחץ דם גבוה והקלה על אבנים בכליות. המדע המודרני, לעומת זאת, בוחן בזהירות את השימושים הטיפוליים המסורתיים שעושים בו שימוש.
הנה הפטרוזיליה (עברית):
https://youtu.be/eqjDCZS8S9M
גידול פטרוזיליה בעציצים:
https://youtu.be/J7gtUiGay58
הכנת שמן פטרוזיליה:
https://youtu.be/QBCRdr1ikGQ
פסטו פטרוזיליה (עברית):
https://youtu.be/HM-JL8lGNzA
כך שומרים עשבי תיבול במקרר (עברית):
https://youtu.be/koMvT_2GlY0
ויתרונות הבריאות של הפטרוזיליה (עברית):
https://youtu.be/jVsfvBqtHYs?long=yes
מהו צמח הטימין?
טימין מצוי או תימין (Thyme, Thymine או Thymus vulgaris), בעברית בת-קורנית פשוטה, הוא עשב ארומטי ירוק-עד, רב שנתי במשפחת הנענע.
כבר אלפי שנים שהמין האנושי עושה בו שימושים רפואיים, קולינריים ושימושי נוי. למעשה, בעולם ישנם מאות זני טימין, כשהנפוץ והמוכר ביותר מביניהם הוא הטימין המצוי, צמח תבלין ומרפא, שאצלנו בעברית נקרא גם קורנית.
#היסטוריה
לקורנית, כלומר הטימין, מקום משמעותי בהיסטוריה של עשבי התיבול והמרפא.
מקורו של הטימין באזור הים התיכון. המצרים הקדמונים במצרים העתיקה השתמשו בו לחניטת המתים. היוונים, אחריהם, שרפו אותו כקטורת, באמונה שהוא מקור לאומץ, כמו גם השימוש שהם עשו בו במרחצאות שלהם.
הרומאים, שאחראים באותה תקופה להתפשטות העולם לרחבי אירופה וממנה, נהגו לטהר את חדרי הבתים באמצעות הקורנית.
במטבח הרומי של אותם ימים העניק הטימין טעם ארומטי לגבינות ולמשקאות חריפים.
בימי הביניים האירופיים, הונח הטימין מתחת לכריות, בזכות יכולתו לסייע בשינה ולהרחיק סיוטים. נשים נהגו לתת אז מתנות שכללו עלי טימין לאבירים וללוחמים, תוך אמונה שהם יתנו להם אומץ ללחימה.
באותם ימים גם האמינו שהטימין מבטיח מעבר לעולם הבא ובמהלך הלוויות הונחו עלי טימין על ארונות קבורה וגם שימשו כקטורת.
#גינון
הטימין ידוע כצמח נוי נהדר וחסכוני במים, הנשפך יפה מעציצים ואדניות, או משתרע בגינה. מיקום בשמש לא חזקה והשקייה מעטה יגדילו את עליו יותר.
#מטבח
הקורנית, טימין, משלב בתוכו את מיטב טעמי המזרח התיכון. עליו משמשים לתיבול מאכלי בשר, דגים, סלטים, עוף ורטבים. במטבח האיטלקי הוא פופולרי מאוד, כולל בפיצות, פסטות, גבינות ועוד.
קורנית השפים היא זן בעל עלים רחבים ובשרניים יותר מהקורנית הפשוטה. קורנית לימונית היא זן בעל ארומה וטעם לימוני ויש אפילו זני טימין בעלי ניחוח אורגנו ועשירים בטעם.
#בריאות
ברפואה שימש הטימין כבר אלפי שנים. ברפואה העממית השתמשו בו להורדת חום ולהסדרת פעולות המעיים. לשיעול תה תימין או סירופ קורנית ישמש נגד השיעול.
לשמן קורנית מיוחסות תכונות של חיטוי וחיזוק. כאבי שרירים מבטיחה להרגיע אמבטיה עם עלי קורנית במים.
נוגדי החמצון האנטי-דלקתיים ומחסלי החיידקים שבו, הועילו רבות לבריאות האדם. בעציץ ובגינה הוא גם מרחיק יתושים.
בעידן שלפני האנטיביוטיקה המודרנית השתמשו בשמן טימין גם לתרופות וחבישה. צריכה של הטימין הבטיחה את מערכת העיכול ואת המערכת החיסונית. בעידן המודרני נמצא שהוא גם בעל תכונות אנטי-סרטניות.
הנה התימין (עברית):
https://youtu.be/VRKjfqPBuV0
ההיסטוריה של התימין:
https://youtu.be/g7xD83nVJ1g
סוגי תימין:
https://youtu.be/DBpO0eLku4Q
יתרונות בריאותיים שלו (עברית):
https://youtu.be/ScRKCvg0fCM
כך תימין תורם לבריאות (מתורגם):
https://youtu.be/Mln8JQ2i1Jg
והמלצות מפורטות לגידול טימין (עברית):
https://youtu.be/Mr2YaPMDhUw?long=yes
טימין מצוי או תימין (Thyme, Thymine או Thymus vulgaris), בעברית בת-קורנית פשוטה, הוא עשב ארומטי ירוק-עד, רב שנתי במשפחת הנענע.
כבר אלפי שנים שהמין האנושי עושה בו שימושים רפואיים, קולינריים ושימושי נוי. למעשה, בעולם ישנם מאות זני טימין, כשהנפוץ והמוכר ביותר מביניהם הוא הטימין המצוי, צמח תבלין ומרפא, שאצלנו בעברית נקרא גם קורנית.
#היסטוריה
לקורנית, כלומר הטימין, מקום משמעותי בהיסטוריה של עשבי התיבול והמרפא.
מקורו של הטימין באזור הים התיכון. המצרים הקדמונים במצרים העתיקה השתמשו בו לחניטת המתים. היוונים, אחריהם, שרפו אותו כקטורת, באמונה שהוא מקור לאומץ, כמו גם השימוש שהם עשו בו במרחצאות שלהם.
הרומאים, שאחראים באותה תקופה להתפשטות העולם לרחבי אירופה וממנה, נהגו לטהר את חדרי הבתים באמצעות הקורנית.
במטבח הרומי של אותם ימים העניק הטימין טעם ארומטי לגבינות ולמשקאות חריפים.
בימי הביניים האירופיים, הונח הטימין מתחת לכריות, בזכות יכולתו לסייע בשינה ולהרחיק סיוטים. נשים נהגו לתת אז מתנות שכללו עלי טימין לאבירים וללוחמים, תוך אמונה שהם יתנו להם אומץ ללחימה.
באותם ימים גם האמינו שהטימין מבטיח מעבר לעולם הבא ובמהלך הלוויות הונחו עלי טימין על ארונות קבורה וגם שימשו כקטורת.
#גינון
הטימין ידוע כצמח נוי נהדר וחסכוני במים, הנשפך יפה מעציצים ואדניות, או משתרע בגינה. מיקום בשמש לא חזקה והשקייה מעטה יגדילו את עליו יותר.
#מטבח
הקורנית, טימין, משלב בתוכו את מיטב טעמי המזרח התיכון. עליו משמשים לתיבול מאכלי בשר, דגים, סלטים, עוף ורטבים. במטבח האיטלקי הוא פופולרי מאוד, כולל בפיצות, פסטות, גבינות ועוד.
קורנית השפים היא זן בעל עלים רחבים ובשרניים יותר מהקורנית הפשוטה. קורנית לימונית היא זן בעל ארומה וטעם לימוני ויש אפילו זני טימין בעלי ניחוח אורגנו ועשירים בטעם.
#בריאות
ברפואה שימש הטימין כבר אלפי שנים. ברפואה העממית השתמשו בו להורדת חום ולהסדרת פעולות המעיים. לשיעול תה תימין או סירופ קורנית ישמש נגד השיעול.
לשמן קורנית מיוחסות תכונות של חיטוי וחיזוק. כאבי שרירים מבטיחה להרגיע אמבטיה עם עלי קורנית במים.
נוגדי החמצון האנטי-דלקתיים ומחסלי החיידקים שבו, הועילו רבות לבריאות האדם. בעציץ ובגינה הוא גם מרחיק יתושים.
בעידן שלפני האנטיביוטיקה המודרנית השתמשו בשמן טימין גם לתרופות וחבישה. צריכה של הטימין הבטיחה את מערכת העיכול ואת המערכת החיסונית. בעידן המודרני נמצא שהוא גם בעל תכונות אנטי-סרטניות.
הנה התימין (עברית):
https://youtu.be/VRKjfqPBuV0
ההיסטוריה של התימין:
https://youtu.be/g7xD83nVJ1g
סוגי תימין:
https://youtu.be/DBpO0eLku4Q
יתרונות בריאותיים שלו (עברית):
https://youtu.be/ScRKCvg0fCM
כך תימין תורם לבריאות (מתורגם):
https://youtu.be/Mln8JQ2i1Jg
והמלצות מפורטות לגידול טימין (עברית):
https://youtu.be/Mr2YaPMDhUw?long=yes
מה ההיסטוריה של צמחי התבלין?
צמחי תבלין הם צמחים בעלי תכונות מיוחדות של טעם וריח, המשמשים במטבח האנושי כבר אלפי שנים, מאז ימי קדם.
להבדיל מהתבלינים (Spices), שמקורם במזרח הרחוק, מרבית צמחי התבלין (herbs) באים במקור מאגן הים התיכון.
עדויות מוקדמות על שימוש בצמחי תבלין ובושם נמצאו בכתבים מצריים עתיקים, שגילם מוערך בכ-4,500 שנה. יש מהם, כמו הרוזמרין, ששימשו למטרות של חניטה מצרית, של מה שיהיו המומיות המפורסמות משם.
במקביל לכך ואולי אף קודם לכך, שימשו צמחים בעלי תכונות דומות - גם בהודו, בסין ובמטבחים של עוד מעמי המזרח הרחוק, לצרכים קולינריים שונים.
התבלינים היבשים שימשו בעת העתיקה כמשאב מרכזי במסחר לאירופה. בשל ערכם הגבוה הם גם היו סוג של מטבע עובר לסוחר ואפילו עילה למלחמות.
צמחי התבלין, לעומתם, היו לשימוש מקומי ומיידי. הסיבה היא שהשימוש בהם היה לרוב כמוצר טרי ומיידי עם הקטיפה. השימוש בהם היה רב, במאכלים עתיקים, שונים ומגוונים.
כיום מגדלים צמחי תבלין בעציצים פורחים, במרפסות שמש ופטיו, או בחלקות מיוחדות בגינות פרטיות ובגינות גג. כמובן שעבור החנויות, הרשתות ולשווקים הם מופצים טריים, מגידולים חקלאיים ובכמויות מסחריות.
לצד התבלינים היבשים, במטבח של ימינו נעשה שימוש רב בצמחי תבלין טריים, בחלקם שימושים מסורתיים ובאחרים - חדשים יותר. מסלטים ותוספות למאכלים ועד למיצוי, ייבוש והכנת תבלינים או למשקאות תה חמים.
הנה צמחי התבלין (עברית):
https://youtu.be/aCCpngpNUvM
כמה צמחי תבלין שניתן לגדל במים ובלי אדמה:
https://youtu.be/YllaxS_FOhE
על גידול חיל של כמה צמחי תבלין (עברית):
https://youtu.be/7agC_D534PI
את הריחן למשל, הבזיליקום, אפשר לגדל בקלות (עברית):
https://youtu.be/aOSutGqGIjU
והתפעלות מצמחי התבלין בגינה (עברית):
https://youtu.be/6v-9CV7xwkQ?long=yes
צמחי תבלין הם צמחים בעלי תכונות מיוחדות של טעם וריח, המשמשים במטבח האנושי כבר אלפי שנים, מאז ימי קדם.
להבדיל מהתבלינים (Spices), שמקורם במזרח הרחוק, מרבית צמחי התבלין (herbs) באים במקור מאגן הים התיכון.
עדויות מוקדמות על שימוש בצמחי תבלין ובושם נמצאו בכתבים מצריים עתיקים, שגילם מוערך בכ-4,500 שנה. יש מהם, כמו הרוזמרין, ששימשו למטרות של חניטה מצרית, של מה שיהיו המומיות המפורסמות משם.
במקביל לכך ואולי אף קודם לכך, שימשו צמחים בעלי תכונות דומות - גם בהודו, בסין ובמטבחים של עוד מעמי המזרח הרחוק, לצרכים קולינריים שונים.
התבלינים היבשים שימשו בעת העתיקה כמשאב מרכזי במסחר לאירופה. בשל ערכם הגבוה הם גם היו סוג של מטבע עובר לסוחר ואפילו עילה למלחמות.
צמחי התבלין, לעומתם, היו לשימוש מקומי ומיידי. הסיבה היא שהשימוש בהם היה לרוב כמוצר טרי ומיידי עם הקטיפה. השימוש בהם היה רב, במאכלים עתיקים, שונים ומגוונים.
כיום מגדלים צמחי תבלין בעציצים פורחים, במרפסות שמש ופטיו, או בחלקות מיוחדות בגינות פרטיות ובגינות גג. כמובן שעבור החנויות, הרשתות ולשווקים הם מופצים טריים, מגידולים חקלאיים ובכמויות מסחריות.
לצד התבלינים היבשים, במטבח של ימינו נעשה שימוש רב בצמחי תבלין טריים, בחלקם שימושים מסורתיים ובאחרים - חדשים יותר. מסלטים ותוספות למאכלים ועד למיצוי, ייבוש והכנת תבלינים או למשקאות תה חמים.
הנה צמחי התבלין (עברית):
https://youtu.be/aCCpngpNUvM
כמה צמחי תבלין שניתן לגדל במים ובלי אדמה:
https://youtu.be/YllaxS_FOhE
על גידול חיל של כמה צמחי תבלין (עברית):
https://youtu.be/7agC_D534PI
את הריחן למשל, הבזיליקום, אפשר לגדל בקלות (עברית):
https://youtu.be/aOSutGqGIjU
והתפעלות מצמחי התבלין בגינה (עברית):
https://youtu.be/6v-9CV7xwkQ?long=yes
מה סוד טעם הבצל של העירית?
עירית (Chives), או שום העירית, ידועים כאחד מצמחי התבלין האהובים והשימושיים במטבח. באנגלית, אגב, מבטאים את שמו צ'ייבס,
לא מעט אמונות נתלו בעירית בימי קדם. כדי להרחיק מחלות ורוע, תלו רבים אז צרורות של עירית מיובשת בביתם. צוענים ברומניה השתמשו בצמח העירית לגילוי העתיד.
#גינון
צמח העירית הוא רב-שנתי. הוא מספק בקביעות עלים טריים למטבח ומתאפיין בעלים ירוקים, דקים וחלולים, המזכירים בין צינורות זעירים למראה של דשא.
העירית גדלה בצברים צפופים, עד לגובה של 30 סנטימטר. בעונת הפריחה היא תפתיע בפרחים סגולים וקטנים, שהם לא רק יפים בגינה או בעציץ, אלא גם אכילים וישמשו במנות שונות כקישוט אכיל ויצירתי.
#מטבח
במטבח, העירית תוסיף לכל מנה ניחוח ומראה ירוק ורענן. לרוב היא מציעה טעם עדין של בצל. יש גם את העירית השומית, שטעמה מזכיר את זה של השום. אבל לעירית בכל מקרה ארומה עדינה יותר מאלו של הבצל והשום.
נוהגים לקצוץ את העירית כשהיא טרייה ולשלב אותה בסלטים וחביתות ירק. לעתים היא תתווסף לשיפור הטעם של תפוחי אדמה אפויים ומומלץ לשלב אותה גם ברטבים ומרקים.
את העירית מגדלים כיום ברחבי העולם, אך מקורה הוא איפה שהוא בין אסיה לאירופה. חלק מהחוקרים סבורים שמוצאה בסין והם מצביעים על עדויות משוערות משנת 3,000 לפני הספירה. טענה היסטורית לא לגמרי מוכחת היא שמרקו פולו הביא אותה מסין לאירופה. מנגד, מרבית החוקרים טוענים שמקורה באנגליה, ממנה היא הועברה בידי חיילים רומים אל ארצות שונות באימפריה הרומית.
#בריאות
בין היתרונות התזונתיים של העירית יצויין שהיא תורמת לבריאות הכללית, במיוחד בעושר של ויטמין C, ויטמין K וחומרים נוגדי חמצון.
מבחינה רפואית ייחסו לעירית בימי קדם סגולות רפואיות של הקלה על בעיות עיכול. כתבים רומיים עתיקים טענו שהעירית מעלה לחץ דם, מקילה על כאבי גרון וכוויות שמש ומהווה חומר משתן. לא ברור כמה אכן היא עושה את העבודה.
הנה העירית ושימושיה:
https://youtu.be/laK2I6mej7c
על גידול עירית בעציץ:
https://youtu.be/XcSAV25CAY4
כך מגדלים ומרעננים עירית (עברית):
https://youtu.be/3CMI5NwU8DI
משורש של עירית גדולה מכינים דבק עתיק (עברית):
https://youtu.be/qnL2vdxZT3c
וכך מרבים את העירית:
https://youtu.be/8av9PGr2tIk?long=yes
עירית (Chives), או שום העירית, ידועים כאחד מצמחי התבלין האהובים והשימושיים במטבח. באנגלית, אגב, מבטאים את שמו צ'ייבס,
לא מעט אמונות נתלו בעירית בימי קדם. כדי להרחיק מחלות ורוע, תלו רבים אז צרורות של עירית מיובשת בביתם. צוענים ברומניה השתמשו בצמח העירית לגילוי העתיד.
#גינון
צמח העירית הוא רב-שנתי. הוא מספק בקביעות עלים טריים למטבח ומתאפיין בעלים ירוקים, דקים וחלולים, המזכירים בין צינורות זעירים למראה של דשא.
העירית גדלה בצברים צפופים, עד לגובה של 30 סנטימטר. בעונת הפריחה היא תפתיע בפרחים סגולים וקטנים, שהם לא רק יפים בגינה או בעציץ, אלא גם אכילים וישמשו במנות שונות כקישוט אכיל ויצירתי.
#מטבח
במטבח, העירית תוסיף לכל מנה ניחוח ומראה ירוק ורענן. לרוב היא מציעה טעם עדין של בצל. יש גם את העירית השומית, שטעמה מזכיר את זה של השום. אבל לעירית בכל מקרה ארומה עדינה יותר מאלו של הבצל והשום.
נוהגים לקצוץ את העירית כשהיא טרייה ולשלב אותה בסלטים וחביתות ירק. לעתים היא תתווסף לשיפור הטעם של תפוחי אדמה אפויים ומומלץ לשלב אותה גם ברטבים ומרקים.
את העירית מגדלים כיום ברחבי העולם, אך מקורה הוא איפה שהוא בין אסיה לאירופה. חלק מהחוקרים סבורים שמוצאה בסין והם מצביעים על עדויות משוערות משנת 3,000 לפני הספירה. טענה היסטורית לא לגמרי מוכחת היא שמרקו פולו הביא אותה מסין לאירופה. מנגד, מרבית החוקרים טוענים שמקורה באנגליה, ממנה היא הועברה בידי חיילים רומים אל ארצות שונות באימפריה הרומית.
#בריאות
בין היתרונות התזונתיים של העירית יצויין שהיא תורמת לבריאות הכללית, במיוחד בעושר של ויטמין C, ויטמין K וחומרים נוגדי חמצון.
מבחינה רפואית ייחסו לעירית בימי קדם סגולות רפואיות של הקלה על בעיות עיכול. כתבים רומיים עתיקים טענו שהעירית מעלה לחץ דם, מקילה על כאבי גרון וכוויות שמש ומהווה חומר משתן. לא ברור כמה אכן היא עושה את העבודה.
הנה העירית ושימושיה:
https://youtu.be/laK2I6mej7c
על גידול עירית בעציץ:
https://youtu.be/XcSAV25CAY4
כך מגדלים ומרעננים עירית (עברית):
https://youtu.be/3CMI5NwU8DI
משורש של עירית גדולה מכינים דבק עתיק (עברית):
https://youtu.be/qnL2vdxZT3c
וכך מרבים את העירית:
https://youtu.be/8av9PGr2tIk?long=yes
מהי פרגולת הגפנים הים תיכונית?
פרגולת הגפנים הים תיכונית היא מבנה אדריכלי מסורתי שהפך לסמל תרבותי באזור אגן הים התיכון ומהווה דוגמה מרתקת לקשר העמוק בין אדריכלות לחיי היומיום ולתנאי האקלים המקומיים.
מקורותיה של הפרגולה נטועים עמוק בתרבויות העתיקות של המזרח התיכון ואגן הים התיכון. עדויות ארכיאולוגיות מראות שימוש בפרגולות כבר לפני כ-4,000 שנה במצרים העתיקה, יוון ורומא.
במקור, פרגולת הגפנים נוצרה מצורך פרקטי לגידול גפנים באקלים החם והיבש של אזור הים התיכון. החקלאים הקדמונים גילו שהגפנים מניבות פרי איכותי יותר כאשר הן מטפסות על מבנה מוגבה, ובו בזמן יכולים המבנה והצמחייה המטפסת ליצור אזור מוצל ונעים בחצר הבית.
#אדריכלות
הרומאים, שהיו מומחים בבנייה ובגננות, שכללו את הפרגולה והפכו אותה לאלמנט מרכזי בווילות ובגנים שלהם, שם היא שימשה הן ליצירת צל והן לגידול ענבים. שהרי הגפנים, ביכולתם לטפס ולהתעטף סביב קורות הפרגולה, הם ללא ספק הצמחים המתאימים ביותר לפרגולה וליצור בה צל טבעי בקיץ.
בפרגולת הגפנים יש שילוב מצוין של מרכיבים פונקציונליים ואסתטיים. מתרבות הבוסתנים של העבר נותרה כיום פרגולת הגפנים על גג הבית כניצול מרבי של שטח הגג למקום בילוי והסבה מוגן מהשמש.
#פונקציונלית
אז מהי בעצם פרגולת גפנים? זהו מבנה שלד פתוח, בדרך כלל עשוי מעמודים וקורות רוחב המסודרים בצורת רשת, שעליו מטפסים צמחי גפן או צמחים מטפסים אחרים. המבנה מאפשר לגפנים לגדול במרחב מוגדר, ובה בעת הצמחייה הצפופה יוצרת הצללה טבעית המפחיתה את טמפרטורת הסביבה ב-5-10 מעלות צלזיוס.
בבתים כפריים מוצאים עד היום את ענפי הגפן קשורים אנכית לכדי קיר ירוק של פרגולה. למעלה, סוכך הגג כמעין סורג שעליו משתרגים גפנים חשופים לאור ואשכולות ענבים שמבשילים בשמש.
אז יתרונות הפרגולה עם הגפנים ברורים: מההצללה הטבעית בקיץ החם, דרך חדירת האור בחורף בו הגפנים ללא עלים, שיפור האסתטיקה של המרחב החיצוני והיכולת לגדל ענבים מוצלחים ליין ולמאכל.
#תרבות
משקפת היטב את הקשר ההדוק שבין האדם לסביבתו הטבעית, הפרגולה הייתה ונשארה מוקד לחיי החברה והמשפחה. בתרבות הים תיכונית המסורתית, שימש האזור המוצל שמתחת לפרגולה כמקום מפגש, אירוח ואכילה משותפת. ניתן למצוא אזכורים לישיבה תחת גפן בספרות עתיקה, בפסיפסים ובציורי קיר מהתקופה הרומית, הביזנטית והערבית.
כיום, כסוג של מורשת עתיקה במרחב המודרני, הפרגולה הים תיכונית ממלאת תפקידים חדשים במרחב המודרני. היא משמשת כפתרון אקולוגי וידידותי לסביבה להפחתת צריכת אנרגיה לקירור בתים באקלים חם, כאשר מחקרים מראים שפרגולת גפנים יכולה להפחית עד 75% מקרינת השמש המגיעה למבנה. כמו כן, היא תורמת לשיפור איכות האוויר, יצירת מיקרו-אקלים נעים וקידום המגוון הביולוגי בסביבה האורבנית.
מעבר להיבטים הסביבתיים, הפרגולה מהווה גם אלמנט עיצובי פופולרי באדריכלות בת-זמננו, המחבר בין מסורת למודרניות. אדריכלים ומעצבי נוף משלבים פרגולות בפרויקטים של בנייה ירוקה, מסעדות, בתי מלון וגנים ציבוריים, כאשר הם שואבים השראה מהמסורת העתיקה תוך שימוש בחומרים חדשניים וטכניקות עכשוויות.
אנקדוטה מעניינת: בכפרי יוון העתיקה, ענבי הגפן שגדלו על פרגולות שימשו לא רק למאכל אלא גם להכנת יין באירועי דיוניסוס (Dionysus), אל היין היווני, וכך הפרגולה עצמה קיבלה משמעות דתית. גם כיום, בכפרים מסורתיים באיטליה ויוון, טקס הבציר של ענבי פרגולת החצר נשאר אירוע משפחתי חגיגי המסמל את המשכיות המסורת לאורך אלפי שנים.
הנה סוכת הענבים והיתרון המתוק שבה:
https://youtu.be/rzgvUpM4iAA
תיעול והכוונה של הגפן בכדי שתצל על הבית בקיץ:
פרגולת הענבים העתיקה היא פתרון מצוין:
https://youtu.be/AW8lmxhZy7Y
וכך מחזקים את הגפן שמגדלים בפרגולת ענבים:
https://youtu.be/2QnQXOQMeJs
פרגולת הגפנים הים תיכונית היא מבנה אדריכלי מסורתי שהפך לסמל תרבותי באזור אגן הים התיכון ומהווה דוגמה מרתקת לקשר העמוק בין אדריכלות לחיי היומיום ולתנאי האקלים המקומיים.
מקורותיה של הפרגולה נטועים עמוק בתרבויות העתיקות של המזרח התיכון ואגן הים התיכון. עדויות ארכיאולוגיות מראות שימוש בפרגולות כבר לפני כ-4,000 שנה במצרים העתיקה, יוון ורומא.
במקור, פרגולת הגפנים נוצרה מצורך פרקטי לגידול גפנים באקלים החם והיבש של אזור הים התיכון. החקלאים הקדמונים גילו שהגפנים מניבות פרי איכותי יותר כאשר הן מטפסות על מבנה מוגבה, ובו בזמן יכולים המבנה והצמחייה המטפסת ליצור אזור מוצל ונעים בחצר הבית.
#אדריכלות
הרומאים, שהיו מומחים בבנייה ובגננות, שכללו את הפרגולה והפכו אותה לאלמנט מרכזי בווילות ובגנים שלהם, שם היא שימשה הן ליצירת צל והן לגידול ענבים. שהרי הגפנים, ביכולתם לטפס ולהתעטף סביב קורות הפרגולה, הם ללא ספק הצמחים המתאימים ביותר לפרגולה וליצור בה צל טבעי בקיץ.
בפרגולת הגפנים יש שילוב מצוין של מרכיבים פונקציונליים ואסתטיים. מתרבות הבוסתנים של העבר נותרה כיום פרגולת הגפנים על גג הבית כניצול מרבי של שטח הגג למקום בילוי והסבה מוגן מהשמש.
#פונקציונלית
אז מהי בעצם פרגולת גפנים? זהו מבנה שלד פתוח, בדרך כלל עשוי מעמודים וקורות רוחב המסודרים בצורת רשת, שעליו מטפסים צמחי גפן או צמחים מטפסים אחרים. המבנה מאפשר לגפנים לגדול במרחב מוגדר, ובה בעת הצמחייה הצפופה יוצרת הצללה טבעית המפחיתה את טמפרטורת הסביבה ב-5-10 מעלות צלזיוס.
בבתים כפריים מוצאים עד היום את ענפי הגפן קשורים אנכית לכדי קיר ירוק של פרגולה. למעלה, סוכך הגג כמעין סורג שעליו משתרגים גפנים חשופים לאור ואשכולות ענבים שמבשילים בשמש.
אז יתרונות הפרגולה עם הגפנים ברורים: מההצללה הטבעית בקיץ החם, דרך חדירת האור בחורף בו הגפנים ללא עלים, שיפור האסתטיקה של המרחב החיצוני והיכולת לגדל ענבים מוצלחים ליין ולמאכל.
#תרבות
משקפת היטב את הקשר ההדוק שבין האדם לסביבתו הטבעית, הפרגולה הייתה ונשארה מוקד לחיי החברה והמשפחה. בתרבות הים תיכונית המסורתית, שימש האזור המוצל שמתחת לפרגולה כמקום מפגש, אירוח ואכילה משותפת. ניתן למצוא אזכורים לישיבה תחת גפן בספרות עתיקה, בפסיפסים ובציורי קיר מהתקופה הרומית, הביזנטית והערבית.
כיום, כסוג של מורשת עתיקה במרחב המודרני, הפרגולה הים תיכונית ממלאת תפקידים חדשים במרחב המודרני. היא משמשת כפתרון אקולוגי וידידותי לסביבה להפחתת צריכת אנרגיה לקירור בתים באקלים חם, כאשר מחקרים מראים שפרגולת גפנים יכולה להפחית עד 75% מקרינת השמש המגיעה למבנה. כמו כן, היא תורמת לשיפור איכות האוויר, יצירת מיקרו-אקלים נעים וקידום המגוון הביולוגי בסביבה האורבנית.
מעבר להיבטים הסביבתיים, הפרגולה מהווה גם אלמנט עיצובי פופולרי באדריכלות בת-זמננו, המחבר בין מסורת למודרניות. אדריכלים ומעצבי נוף משלבים פרגולות בפרויקטים של בנייה ירוקה, מסעדות, בתי מלון וגנים ציבוריים, כאשר הם שואבים השראה מהמסורת העתיקה תוך שימוש בחומרים חדשניים וטכניקות עכשוויות.
אנקדוטה מעניינת: בכפרי יוון העתיקה, ענבי הגפן שגדלו על פרגולות שימשו לא רק למאכל אלא גם להכנת יין באירועי דיוניסוס (Dionysus), אל היין היווני, וכך הפרגולה עצמה קיבלה משמעות דתית. גם כיום, בכפרים מסורתיים באיטליה ויוון, טקס הבציר של ענבי פרגולת החצר נשאר אירוע משפחתי חגיגי המסמל את המשכיות המסורת לאורך אלפי שנים.
הנה סוכת הענבים והיתרון המתוק שבה:
https://youtu.be/rzgvUpM4iAA
תיעול והכוונה של הגפן בכדי שתצל על הבית בקיץ:
פרגולת הענבים העתיקה היא פתרון מצוין:
https://youtu.be/AW8lmxhZy7Y
וכך מחזקים את הגפן שמגדלים בפרגולת ענבים:
https://youtu.be/2QnQXOQMeJs
מהו בצל ירוק ובמה הוא שונה מהבצל היבש?
בצל ירוק (Green onion) הוא אחד המרכיבים הכי טובים בסלט, בחביתות, מרקים וכריכים טעימים שמתובלים בו.
רבים חושבים שבצל ירוק הוא בצל רגיל שנתנו לו להצמיח את הגבעול שלו בחופשיות. זוהי טעות רווחת, שגם אם היא נפוצה היא אינה מדויקת. זה נכון שאפשר לגדל בצל ירוק לשימוש יומיומי מבצל רגיל בתוך עציץ, אבל זה שנמכר בשווקים הוא כמובן שונה.
אז נכון שאם ניתן לזן הבצל המוכר לנו לגדל את הגבעול שלו, נקבל גבעולון ירקרק שיצמח מעט. אבל בשביל לקבל את הבצל הירוק והארוך שאנו מכירים מהמטבח, יש לגדל זני בצל מסוימים שהם שמצמיחים צוואר ארוך וירוק.
זנים אלו אינם מתבצלים לבצל לבן וגדול, אלא להיפך - הבסיס הבצלי שלהם קטן ואת מירב האנרגיה מקבל בהם דווקא הגבעול, שיוצר צוואר ארוך וירוק ובזנים מסוימים גם עבה בעלים ומעולה עוד יותר למטבח.
כך מגדלים בצל ירוק טרי (עברית):
https://youtu.be/cplgpIEfmKY
בצל ירוק מהחלק התחתון של בצל ירוק (עברית):
https://youtu.be/piL1FyCdsZ4
על גידול בצל ירוק בגינה (עברית):
https://youtu.be/iGA-lKDN64I
והטיפול בבצל ירוק (עברית):
https://youtu.be/gVvSu579yvw?long=yes
בצל ירוק (Green onion) הוא אחד המרכיבים הכי טובים בסלט, בחביתות, מרקים וכריכים טעימים שמתובלים בו.
רבים חושבים שבצל ירוק הוא בצל רגיל שנתנו לו להצמיח את הגבעול שלו בחופשיות. זוהי טעות רווחת, שגם אם היא נפוצה היא אינה מדויקת. זה נכון שאפשר לגדל בצל ירוק לשימוש יומיומי מבצל רגיל בתוך עציץ, אבל זה שנמכר בשווקים הוא כמובן שונה.
אז נכון שאם ניתן לזן הבצל המוכר לנו לגדל את הגבעול שלו, נקבל גבעולון ירקרק שיצמח מעט. אבל בשביל לקבל את הבצל הירוק והארוך שאנו מכירים מהמטבח, יש לגדל זני בצל מסוימים שהם שמצמיחים צוואר ארוך וירוק.
זנים אלו אינם מתבצלים לבצל לבן וגדול, אלא להיפך - הבסיס הבצלי שלהם קטן ואת מירב האנרגיה מקבל בהם דווקא הגבעול, שיוצר צוואר ארוך וירוק ובזנים מסוימים גם עבה בעלים ומעולה עוד יותר למטבח.
כך מגדלים בצל ירוק טרי (עברית):
https://youtu.be/cplgpIEfmKY
בצל ירוק מהחלק התחתון של בצל ירוק (עברית):
https://youtu.be/piL1FyCdsZ4
על גידול בצל ירוק בגינה (עברית):
https://youtu.be/iGA-lKDN64I
והטיפול בבצל ירוק (עברית):
https://youtu.be/gVvSu579yvw?long=yes
מהי זוטה לבנה?
זוטה לבנה (Micromeria fruticosa או "Tea hyssop"), שהערבים קוראים לה "זופא", היא צמח בר עם ריח משגע, מעורר וממריץ, עשב תיבול ומרפא שגדל באזורי הים התיכון, בדגש על ישראל ומדינות המזרח התיכון.
ידוע אצל הערבים כ"עשב התה", הזוטה הלבנה היא שיח קטן ורב-שנתי המתאפיין בעלים קטנים, אפרפרים ומוארכים ופריחה לבנבנה עד סגלגלה.
לצמח ריח ארומטי עדין המזכיר מנטה. בזכות שמניו האתריים הוא נחשב לאחד מצמחי התבלין והמרפא המסורתיים בתרבות המקומית של ארץ ישראל והאזור.
הזוטה הלבנה מצטיינת בעמידותה לתנאי יובש ובכושרה לשגשג בקרקעות סלעיות ודלות. היא צומחת בטבע מהסלעים והאגדה מספרת שמי ששותים תה זוטה יקבלו ממנה את כוח הסלע.
הצמח מכיל שמנים אתריים המעניקים לו את הטעם והריח המיוחדים, כמו גם את תכונותיו הרפואיות המסורתיות ויכולותיו בהרחקת עש.
מעבר לשימושיו במטבח וברפואה, הזוטה הלבנה משולב בחיי היומיום בדרכים מגוונות. בשל ריחה הנעים, הזוטה משמשת להפגת ריח פה ולרענון הפה בלעיסת העלים הטריים שלה, כמעין "מסטיק טבעי" שהיה נפוץ באזורנו עוד לפני עידן מוצרי ההיגיינה המודרניים.
#גינון
הזוטה הלבנה פורחת לאורך מרבית חודשי השנה, עובדה שמעניקה לה יתרון גם כצמח נוי בגינות ים-תיכוניות.
בגינון, היא מהווה בחירה מצוינת גם לגינות חסכוניות במים, הודות לעמידותה ליובש ולפריחתה הממושכת.
תכונה מעניינת נוספת של הצמח הזה היא יכולתו לשמש כמונע צמחייה לא רצויה. העלים המתים של הזוטה מפרישים חומרים אללופתיים, המעכבים נביטה של צמחים אחרים מסביבה, מה שהופך אותה לצמח יעיל בשליטה טבעית על עשבייה.
#מטבח
ידועה בפי הערבים כ"עשב התה", הזוטה הלבנה מהווה את אחד מצמחי החליטה האהובים בישראל ומשמשת להכנת תה עם טעם מרענן ועדין.
ניתן לקצור אותה, לתלות כמה ענפים מאוגדים יחד לייבוש ולהשתמש כעלים יבשים להכנה של תה.
הטעם שלה מעט מזכיר מנטה, אך הוא עדין יותר ופחות חריף, עם נגיעה מתקתקה משהו. בכך היא תופסת במטבח המקומי מקום של כבוד, בחליטות תה מצוינות.
מעבר לחליטות, עלי הזוטה משתלבים בתיבול מנות שונות במטבח המקומי, במיוחד בתבשילי דגים, עוף וירקות.
במטבח הערבי והישראלי המסורתי, משתמשים בה להענקת ארומה מיוחדת לקישואים, דגים בגריל, תבשילי עוף ובשר, כאשר טעמה הייחודי תורם לעומק הטעמים של המנות. יש אפילו מי שמתבלים בה יוגורט. נסו ותיהנו!
#בריאות
ברפואה העממית, הזוטה הלבנה נחשבת לאוצר של סגולות מרפא. היא משמשת להקלה על בעיות במערכת הנשימה, כגון שיעול, הצטננות ואסתמה, בזכות יכולתה להרחיב סימפונות ולסייע בניקוז הריריות.
כמו כן, הצמח מסייע לשיפור תפקוד מערכת העיכול, מקל על כאבי בטן, גזים, בחילות ובעיות עיכול נוספות הודות לתכונותיו האנטי בקטריאליות.
מסורתית, מייחסים לזוטה גם השפעה מיטיבה על מערכת הלב וכלי הדם, כולל הפחתת לחץ דם.
נשים השתמשו בחליטות זוטה לבנה להקלה על כאבי מחזור, אך מנגד אין לצרוך אותה בתקופת ההיריון ובהנקה.
לצד השפעות על מצב הרוח כצמח משמח ומרגיע, היא משמשת כתרופה עממית גם להכנת קומפרסים להרגעת כוויות, פצעים ודלקות עיניים.
הזוטה הלבנה מהווה דוגמה מצוינת לצמח מקומי שהשתלב היטב בתרבות ובמסורת המקומית, החל מהגינה, דרך המטבח ועד לארון התרופות הביתי העממי, כשהיא מהווה חלק מהמורשת הצמחית העשירה של אזור הים התיכון.
#טיפ חשוב
אין להשתמש בו בתקופת ההריון וההנקה!
הנה הזוטה וההיסטוריה שלה (עברית):
https://youtu.be/DN7qeDt9hZY
פריחת הזוטה הלבנה (ללא מילים):
https://youtu.be/GZjP3Qm9gPI
עוד עליה ועל עליה (עברית):
https://youtu.be/3cIa2ZGh6dc
מצגת וידאו רעשנית על תה זוטה:
https://youtu.be/-IYQh2_yjcg
והגיגים על תה הזוטה הלבנה:
https://youtu.be/ncG3yvICMmI
זוטה לבנה (Micromeria fruticosa או "Tea hyssop"), שהערבים קוראים לה "זופא", היא צמח בר עם ריח משגע, מעורר וממריץ, עשב תיבול ומרפא שגדל באזורי הים התיכון, בדגש על ישראל ומדינות המזרח התיכון.
ידוע אצל הערבים כ"עשב התה", הזוטה הלבנה היא שיח קטן ורב-שנתי המתאפיין בעלים קטנים, אפרפרים ומוארכים ופריחה לבנבנה עד סגלגלה.
לצמח ריח ארומטי עדין המזכיר מנטה. בזכות שמניו האתריים הוא נחשב לאחד מצמחי התבלין והמרפא המסורתיים בתרבות המקומית של ארץ ישראל והאזור.
הזוטה הלבנה מצטיינת בעמידותה לתנאי יובש ובכושרה לשגשג בקרקעות סלעיות ודלות. היא צומחת בטבע מהסלעים והאגדה מספרת שמי ששותים תה זוטה יקבלו ממנה את כוח הסלע.
הצמח מכיל שמנים אתריים המעניקים לו את הטעם והריח המיוחדים, כמו גם את תכונותיו הרפואיות המסורתיות ויכולותיו בהרחקת עש.
מעבר לשימושיו במטבח וברפואה, הזוטה הלבנה משולב בחיי היומיום בדרכים מגוונות. בשל ריחה הנעים, הזוטה משמשת להפגת ריח פה ולרענון הפה בלעיסת העלים הטריים שלה, כמעין "מסטיק טבעי" שהיה נפוץ באזורנו עוד לפני עידן מוצרי ההיגיינה המודרניים.
#גינון
הזוטה הלבנה פורחת לאורך מרבית חודשי השנה, עובדה שמעניקה לה יתרון גם כצמח נוי בגינות ים-תיכוניות.
בגינון, היא מהווה בחירה מצוינת גם לגינות חסכוניות במים, הודות לעמידותה ליובש ולפריחתה הממושכת.
תכונה מעניינת נוספת של הצמח הזה היא יכולתו לשמש כמונע צמחייה לא רצויה. העלים המתים של הזוטה מפרישים חומרים אללופתיים, המעכבים נביטה של צמחים אחרים מסביבה, מה שהופך אותה לצמח יעיל בשליטה טבעית על עשבייה.
#מטבח
ידועה בפי הערבים כ"עשב התה", הזוטה הלבנה מהווה את אחד מצמחי החליטה האהובים בישראל ומשמשת להכנת תה עם טעם מרענן ועדין.
ניתן לקצור אותה, לתלות כמה ענפים מאוגדים יחד לייבוש ולהשתמש כעלים יבשים להכנה של תה.
הטעם שלה מעט מזכיר מנטה, אך הוא עדין יותר ופחות חריף, עם נגיעה מתקתקה משהו. בכך היא תופסת במטבח המקומי מקום של כבוד, בחליטות תה מצוינות.
מעבר לחליטות, עלי הזוטה משתלבים בתיבול מנות שונות במטבח המקומי, במיוחד בתבשילי דגים, עוף וירקות.
במטבח הערבי והישראלי המסורתי, משתמשים בה להענקת ארומה מיוחדת לקישואים, דגים בגריל, תבשילי עוף ובשר, כאשר טעמה הייחודי תורם לעומק הטעמים של המנות. יש אפילו מי שמתבלים בה יוגורט. נסו ותיהנו!
#בריאות
ברפואה העממית, הזוטה הלבנה נחשבת לאוצר של סגולות מרפא. היא משמשת להקלה על בעיות במערכת הנשימה, כגון שיעול, הצטננות ואסתמה, בזכות יכולתה להרחיב סימפונות ולסייע בניקוז הריריות.
כמו כן, הצמח מסייע לשיפור תפקוד מערכת העיכול, מקל על כאבי בטן, גזים, בחילות ובעיות עיכול נוספות הודות לתכונותיו האנטי בקטריאליות.
מסורתית, מייחסים לזוטה גם השפעה מיטיבה על מערכת הלב וכלי הדם, כולל הפחתת לחץ דם.
נשים השתמשו בחליטות זוטה לבנה להקלה על כאבי מחזור, אך מנגד אין לצרוך אותה בתקופת ההיריון ובהנקה.
לצד השפעות על מצב הרוח כצמח משמח ומרגיע, היא משמשת כתרופה עממית גם להכנת קומפרסים להרגעת כוויות, פצעים ודלקות עיניים.
הזוטה הלבנה מהווה דוגמה מצוינת לצמח מקומי שהשתלב היטב בתרבות ובמסורת המקומית, החל מהגינה, דרך המטבח ועד לארון התרופות הביתי העממי, כשהיא מהווה חלק מהמורשת הצמחית העשירה של אזור הים התיכון.
#טיפ חשוב
אין להשתמש בו בתקופת ההריון וההנקה!
הנה הזוטה וההיסטוריה שלה (עברית):
https://youtu.be/DN7qeDt9hZY
פריחת הזוטה הלבנה (ללא מילים):
https://youtu.be/GZjP3Qm9gPI
עוד עליה ועל עליה (עברית):
https://youtu.be/3cIa2ZGh6dc
מצגת וידאו רעשנית על תה זוטה:
https://youtu.be/-IYQh2_yjcg
והגיגים על תה הזוטה הלבנה:
https://youtu.be/ncG3yvICMmI
מהו הגרניום הלימוני?
גרניום לימוני (Pelargonium graveolens) הוא שיח חזק, יפה וירוק-עד, שמציע שילוב נהדר של יופי, טעם וריח בצמח אהוב אחד.
הוא ידוע בשמות נוספים כמו פלרגון לימוני, פלרגוניום חריף, עַטְרָה או שבת ריחני.
לגרניום הלימוני יש חשיבות רבה בתעשיית הבשמים. בכדי לשמר את ריחו המיוחד מזקקים את העלווה שלו בתהליך תעשייתי. אף שהריח המוכר ביותר שלו הוא ריח הוורדים, יש זנים נוספים, עם ריחות של הדרים, מנטה, ורדים, אגוז מוסקט, קוקוס ועוד.
גם יהודי לוב וגם העולים מתוניסיה, משתמשים בו בהבדלה של מוצאי-שבת ובין השאר לברכת "עצי בשמים". יהודי לוב אף נוהגים להגיש לאורחים משקה חם עם עטרה.
#היסטוריה
מקור הגרניום הלימוני בדרום יבשת אפריקה, בדגש על דרום אפריקה, המדינה. זה אזור שבו צמחו מאות מיני פלרגוניום באופן טבעי. אבל הזן הפופולרי בימינו, כלל לא קיים בטבע, אלא פותח בשנות ה-80, כהכלאה של צמחים שונים שיצר ג'ים וארן, מגדל צמחים מדרום אפריקה.
בצפון אפריקה הגרניום הלימוני הוא צמח פופולרי שגם העולים לישראל ממדינות הים התיכון הכירו אותו בשמות שונים. יהודי לוב, למשל, מכנים אותו "עֲטְּר", בעוד שיהודי טוניסיה קוראים לו "עַטֶרְסָה'".
מכל מקום, הגרניום הלימוני ממשיך להיות צמח פופולרי, אם זה בזכות הקלות בה ניתן לגדל אותו, על שום ריחו הנעים או יופיו ואם בשל תכונותיו, עת ממשיך הצמח הקסום להקסים חובבי צמחים ברחבי העולם, שמרבים לגדלו בגינה, בעציץ, במטבח או בבקבוק רגיל.
#גינון
הגרניום הלימוני הוא צמח תבלין רב-שנתי, מלא בריח ופרחים יפים, בעל עלים משונצים בקצוות, עלווה ארומטית המדיפה ריח לימוני, חסכוני במים, קל להנבטה ומעולה בגינה ים-תיכוניות ובאדניות על המרפסת.
בגינה הוא צמח כיסוי נפלא, שיכול לכסות שטח ריק ולהחליף את העשביה. הפלרגוניום החריף הזה מצטיין בעמידות לתנאי יובש וחום, דורש השקיה מתונה וכדי לשמור על צורתו המסודרת גם גיזום קל, פעם בשנה. כדי לקבל אותו במראה צפוף ומוצק מומלץ לקטום אותו מעת לעת, לפי הצורך.
אחד היתרונות הגדולים שלו הוא יכולתו להפיץ את ריחו הנעים כשנוגעים בעליו או כשהרוח נושבת דרכם. מה שהופך אותו למושלם לשתילה בקרבת שבילים ואזורי ישיבה בגינה.
הצמח גם מושך דבורים ומאביקים ואם יש לכם עצים לא פוריים אז מומלץ ביותר לשתול אותו לידם והוא יביא אותם בהמוניהם.
זהו שיח עגלגל ומרשים, שפרחיו הקטנים פורחים באביב ובקיץ ומצטיינים בגווני ורוד-סגלגל. הצמח מגיע לגובה של בין 60 סנטימטרים ועד 100 סנטימטרים.
#מטבח
קולינרית, עלי הגרניום הלימוני מהווים תוספת ארומטית מפתיעה למגוון תבשילים ומשקאות. אפשר להוסיף אותם לתה, לסלטי פירות, לעוגות ולקינוחים.
במטבח ניתן להוסיף את העלים שלו לתיבול של סלטים, מרקים, חמוצים ובשר. העלים של הגרניום הלימוני יכולים להפוך לתוספי תזונה דיאטטיים, שנקראים מתילהקסנמין.
באפייה הוא מרכיב נהדר בעוגות, כמו גם לבישול ריבות וקונפיטורות.
במשקאות יכולים עלי הגרניום הלימוני להוסיף לתה כחליטת עלים ואפילו כתוסף לקפה שחור. העלים שלו מעולים ומוסיפים טעם וניחוח במשקאות חמים וקרים.
השף הצרפתי הנודע אלן דיקאס היה מהראשונים להכניס את העלים למנות גורמה, כאשר השתמש בהם להקניית ארומה עדינה לסורבה ולרטבים.
חובבי משקאות אלכוהוליים מוסיפים לעתים עלה טרי של גרניום לימוני לכוס ג'ין וטוניק, כדי להוסיף למשקה טוויסט ארומטי.
#רפואה
הגרניום הלימוני נהדר נגד צרבת. רק קוטפים עלה, שמים אותו בפה לרבע שעה והצרבת? - נעלמה.
הוא טוב גם נגד בחילות. מנגד, שנים רבות נפוץ המיתוס שבגינה או בעציץ הגרניום הלימוני ירחיק יתושים. אבל זה כנראה מיתוס אורבני, כי מחקרים מודרניים הפריכו לחלוטין את היכולת הזו שלו והוא לא דוחה ולא מרחיק יתושים.
מאיפה זה נולד, אם כך? - קבלו סיפור: הגרניום הלימוני אינו צמח שגדל בטבע. פיתח אותו בשנות ה-80 מגדל צמחים בשם ג'ים וארן. הוא ביצע הכלאה מיוחדת בין צמחים ויצר את הזן החדש. מסיבה מסחרית כנראה, האיש שיווק את הצמח כצמח דוחה יתושים, טענה שהניבה ודאי הרבה ברכה לביזנס אך כאמור נסתרה במחקרים מדעיים. ועדיין, באותן שנים הספיקה האגדה כדי להפוך אותו ללהיט בגינות פרטיות וציבוריות רבות.
#טיפוח
הגרניום הלימוני זכה לתהילה גם בעולם הארומתרפיה והקוסמטיקה הטבעית.
השמן האתרי המופק מעליו משמש בתכשירי טיפוח ומוצרי ספא, ומיוחסות לו תכונות מרגיעות ומאזנות.
שמן הגרניום מעולה ולא רק לארומתרפיה ועיסויים. משתמשים בו גם כדי לדלל את שמני הוורדים היקרים.
לטיפוח ביתי ממש פשוט ועובד - שימו למשך הלילה כוס של מים חמים, עם מספר עלים של גרניום לימוני. בבוקר תקבלו מי פנים נהדרים שיחדשו את העור, יעשו לו טוב וימתחו אותו.
הלימוני טוב גם נגד ריח רע מהפה. טבילת פיסת בד במישרה, למשל, אם תונח על העיניים - תעביר את הדלקת.
ברפואה העממית משתמשים בחליטות מהעלים של הגרניום הלימוני להקלה על מתח וחרדה, לטיפול בבעיות עיכול קלות ולהקלה על כאבי ראש. חשוב לציין שרוב השימושים הרפואיים אינם מגובים במחקרים קליניים נרחבים.
גרניום לימוני (עברית):
https://youtu.be/kuSHhwXyyoQ
הגרניום הלימוני פופולרי בכל מקום:
https://youtu.be/kK6ijYv4TRg
ויתרונות הגרניום הלימוני (עברית):
https://youtu.be/zWmcZ8jzYJ4
גרניום לימוני (Pelargonium graveolens) הוא שיח חזק, יפה וירוק-עד, שמציע שילוב נהדר של יופי, טעם וריח בצמח אהוב אחד.
הוא ידוע בשמות נוספים כמו פלרגון לימוני, פלרגוניום חריף, עַטְרָה או שבת ריחני.
לגרניום הלימוני יש חשיבות רבה בתעשיית הבשמים. בכדי לשמר את ריחו המיוחד מזקקים את העלווה שלו בתהליך תעשייתי. אף שהריח המוכר ביותר שלו הוא ריח הוורדים, יש זנים נוספים, עם ריחות של הדרים, מנטה, ורדים, אגוז מוסקט, קוקוס ועוד.
גם יהודי לוב וגם העולים מתוניסיה, משתמשים בו בהבדלה של מוצאי-שבת ובין השאר לברכת "עצי בשמים". יהודי לוב אף נוהגים להגיש לאורחים משקה חם עם עטרה.
#היסטוריה
מקור הגרניום הלימוני בדרום יבשת אפריקה, בדגש על דרום אפריקה, המדינה. זה אזור שבו צמחו מאות מיני פלרגוניום באופן טבעי. אבל הזן הפופולרי בימינו, כלל לא קיים בטבע, אלא פותח בשנות ה-80, כהכלאה של צמחים שונים שיצר ג'ים וארן, מגדל צמחים מדרום אפריקה.
בצפון אפריקה הגרניום הלימוני הוא צמח פופולרי שגם העולים לישראל ממדינות הים התיכון הכירו אותו בשמות שונים. יהודי לוב, למשל, מכנים אותו "עֲטְּר", בעוד שיהודי טוניסיה קוראים לו "עַטֶרְסָה'".
מכל מקום, הגרניום הלימוני ממשיך להיות צמח פופולרי, אם זה בזכות הקלות בה ניתן לגדל אותו, על שום ריחו הנעים או יופיו ואם בשל תכונותיו, עת ממשיך הצמח הקסום להקסים חובבי צמחים ברחבי העולם, שמרבים לגדלו בגינה, בעציץ, במטבח או בבקבוק רגיל.
#גינון
הגרניום הלימוני הוא צמח תבלין רב-שנתי, מלא בריח ופרחים יפים, בעל עלים משונצים בקצוות, עלווה ארומטית המדיפה ריח לימוני, חסכוני במים, קל להנבטה ומעולה בגינה ים-תיכוניות ובאדניות על המרפסת.
בגינה הוא צמח כיסוי נפלא, שיכול לכסות שטח ריק ולהחליף את העשביה. הפלרגוניום החריף הזה מצטיין בעמידות לתנאי יובש וחום, דורש השקיה מתונה וכדי לשמור על צורתו המסודרת גם גיזום קל, פעם בשנה. כדי לקבל אותו במראה צפוף ומוצק מומלץ לקטום אותו מעת לעת, לפי הצורך.
אחד היתרונות הגדולים שלו הוא יכולתו להפיץ את ריחו הנעים כשנוגעים בעליו או כשהרוח נושבת דרכם. מה שהופך אותו למושלם לשתילה בקרבת שבילים ואזורי ישיבה בגינה.
הצמח גם מושך דבורים ומאביקים ואם יש לכם עצים לא פוריים אז מומלץ ביותר לשתול אותו לידם והוא יביא אותם בהמוניהם.
זהו שיח עגלגל ומרשים, שפרחיו הקטנים פורחים באביב ובקיץ ומצטיינים בגווני ורוד-סגלגל. הצמח מגיע לגובה של בין 60 סנטימטרים ועד 100 סנטימטרים.
#מטבח
קולינרית, עלי הגרניום הלימוני מהווים תוספת ארומטית מפתיעה למגוון תבשילים ומשקאות. אפשר להוסיף אותם לתה, לסלטי פירות, לעוגות ולקינוחים.
במטבח ניתן להוסיף את העלים שלו לתיבול של סלטים, מרקים, חמוצים ובשר. העלים של הגרניום הלימוני יכולים להפוך לתוספי תזונה דיאטטיים, שנקראים מתילהקסנמין.
באפייה הוא מרכיב נהדר בעוגות, כמו גם לבישול ריבות וקונפיטורות.
במשקאות יכולים עלי הגרניום הלימוני להוסיף לתה כחליטת עלים ואפילו כתוסף לקפה שחור. העלים שלו מעולים ומוסיפים טעם וניחוח במשקאות חמים וקרים.
השף הצרפתי הנודע אלן דיקאס היה מהראשונים להכניס את העלים למנות גורמה, כאשר השתמש בהם להקניית ארומה עדינה לסורבה ולרטבים.
חובבי משקאות אלכוהוליים מוסיפים לעתים עלה טרי של גרניום לימוני לכוס ג'ין וטוניק, כדי להוסיף למשקה טוויסט ארומטי.
#רפואה
הגרניום הלימוני נהדר נגד צרבת. רק קוטפים עלה, שמים אותו בפה לרבע שעה והצרבת? - נעלמה.
הוא טוב גם נגד בחילות. מנגד, שנים רבות נפוץ המיתוס שבגינה או בעציץ הגרניום הלימוני ירחיק יתושים. אבל זה כנראה מיתוס אורבני, כי מחקרים מודרניים הפריכו לחלוטין את היכולת הזו שלו והוא לא דוחה ולא מרחיק יתושים.
מאיפה זה נולד, אם כך? - קבלו סיפור: הגרניום הלימוני אינו צמח שגדל בטבע. פיתח אותו בשנות ה-80 מגדל צמחים בשם ג'ים וארן. הוא ביצע הכלאה מיוחדת בין צמחים ויצר את הזן החדש. מסיבה מסחרית כנראה, האיש שיווק את הצמח כצמח דוחה יתושים, טענה שהניבה ודאי הרבה ברכה לביזנס אך כאמור נסתרה במחקרים מדעיים. ועדיין, באותן שנים הספיקה האגדה כדי להפוך אותו ללהיט בגינות פרטיות וציבוריות רבות.
#טיפוח
הגרניום הלימוני זכה לתהילה גם בעולם הארומתרפיה והקוסמטיקה הטבעית.
השמן האתרי המופק מעליו משמש בתכשירי טיפוח ומוצרי ספא, ומיוחסות לו תכונות מרגיעות ומאזנות.
שמן הגרניום מעולה ולא רק לארומתרפיה ועיסויים. משתמשים בו גם כדי לדלל את שמני הוורדים היקרים.
לטיפוח ביתי ממש פשוט ועובד - שימו למשך הלילה כוס של מים חמים, עם מספר עלים של גרניום לימוני. בבוקר תקבלו מי פנים נהדרים שיחדשו את העור, יעשו לו טוב וימתחו אותו.
הלימוני טוב גם נגד ריח רע מהפה. טבילת פיסת בד במישרה, למשל, אם תונח על העיניים - תעביר את הדלקת.
ברפואה העממית משתמשים בחליטות מהעלים של הגרניום הלימוני להקלה על מתח וחרדה, לטיפול בבעיות עיכול קלות ולהקלה על כאבי ראש. חשוב לציין שרוב השימושים הרפואיים אינם מגובים במחקרים קליניים נרחבים.
גרניום לימוני (עברית):
https://youtu.be/kuSHhwXyyoQ
הגרניום הלימוני פופולרי בכל מקום:
https://youtu.be/kK6ijYv4TRg
ויתרונות הגרניום הלימוני (עברית):
https://youtu.be/zWmcZ8jzYJ4
