כדור הגלידה מאפשר להכין גלידה בדרך פשוטה ומהנה במיוחד, תוך כדי משחק בו. אולי קשה להאמין שניתן להכין גלידה ביתית על ידי זה שמשחקים בכדור, אבל זו אחת ההמצאות החביבות והחכמות האלה, שפשוט עושות היטב את כל הדברים הטובים - גם משחק, גם גלידה וגם פעילות גופנית לילדים או מבוגרים - מחוץ לבית ממש..

בכדור ניתן להכין גלידה בכל מקום שרוצים, בלי סוללות או צורך בקירור וכמובן בלי צורך בחשמל.


רוצים לראות איך מכינים גלידה ביתית טעימה מאוד? - הנה מדריך להכנת גלידה בכדור גלידה (עברית):

http://youtu.be/FnEQHrXCnj0


וקרין גורן מראה איך מכינים גלידה עם כדור גלידה (עברית):

http://youtu.be/_iHg2Z1YeM0

על פי הסיפורים הגלידה הומצאה, מבלי משים, על ידי קיסר רומי נירון. האיש, שהיה ידוע בגחמות שלו, הורה למשרתיו להביא שלג צח מההרים ולהגיש לו אחרי שערבבו עם רסק מפירות טריים.

אך ההיסטוריה מראה שהגלידה הומצאה עוד לפני כן, בפרס העתיקה. בסוף המאה ה-5 לפני הספירה, נהגו לאסוף שם את השלג ולערבבו עם מיץ ענבים מרוכז. התוצאה הזכירה סוג של סורבה מודרני.

את הגלידה החלבית, אגב, המציאו בסין, בסביבות המאה ה-2 לפני הספירה. הם הוסיפו את החלב למאכל המבוסס על שלג.

כמה מאות אחר כך היו אלה הרומאים, שהוסיפו לגלידה גם דבש.

הערבים הם שהוסיפו לגלידה לראשונה סוכר. הסוכר החליף אצלם את מיצי פירות. יש תיאוריות היסטוריות שקושרות אותם לראשונה להכנה של קינוחים קפואים - ערבוב של קרח מפסגות הרים עם מיצי פירות למעין ברד מרענן. הקינוחים הללו נקראו "שיראב". מכאן יוולד השם "שרבט".

אגב, מהברד המרענן שיביאו המורים לסיציליה תיוולד בהמשך גם ה"גרניטה" - הקינוח של ברד עשוי מים קפואים עם פירות טחונים בסוכר ומעט אלכוהול.

אבל נחזור לגלידה. השרבט יהגר מאיטליה לצרפת ביחד עם קטרינה דה מדיצ'י, שתינשא במאה ה-16 למלך צרפת אנרי ה-2. לאחר שהיא תהגר לארמונו שבצרפת יהפוך ה"שרבט" האיטלקי ל"סורבה" שאנו מכירים, שמה הצרפתי והמוכר כיום בכל העולם של הגלידה ללא חלב או שמנת.

וכן, הצרפתים יהיו מי שיחליפו את מיצי הפירות בחלב ובשמנת, ותיוולד ה"גלידה החלבית הראשונה. עד היום מבחינים בצרפת בין ה"גלידה", בה מככב החלב כמרכיב בסיסי, לבין ה"סורבה", שבו מים קפואים הם המרכיב החשוב במעדן הקפוא.

הגלידה המודרנית תופיע במאה ה-18 באמריקה ותקבל את שמה מהשם "Iced cream" ובקיצור "Ice cream".


הנה ההיסטוריה של הגלידה (עברית):

https://youtu.be/4-xRI08CmXE


לילדים על המצאת הגלידה בהיסטוריה האנושית (עברית):

https://youtu.be/vjjq_1H1RBE


סיפורו של האוטו גלידה (עברית):

https://youtu.be/M285gJj7p7Q


וסרטון תיעודי על תולדות הגלידה:

https://youtu.be/hLbI1bR52Rw?long=yes

במפעל הגלידה או במכונת הגלידה מכינים את הגלידה מחלב, סוכר ועוד מרכיבים של טעם ואז יוצקים אותה לאריזות גדולות או קטנות, או לגביע, שאליו מוסיפים לא פעם כל מיני תוספות שאנחנו אוהבים.

גלידה אפשר להכין גם בבית או בגלידריות קטנות וטעימות, אבל גם במפעל יודעים להכין טעמים רבים ומוכרים לכולם.


כך מייצרים מוצרי גלידה שונים:

https://youtu.be/M-h2v94eeAc


הכנת הגלידה עצמה במפעל:

https://youtu.be/WjTL00yywF4


ייצור מעדני גלידה בשנות ה-50:

https://youtu.be/ha6K4j4AAt4


האם כך התפתחה הגלידה? (עברית לילדים)

https://youtu.be/vjjq_1H1RBE


מייצרים את הארטיקים והגלידות:

https://youtu.be/va0F2e1TE8E


וביקור במפעל הגלידות של בן אנד ג'ריז (עברית):

https://youtu.be/SrKZ5taDipg

הגלידה האמריקאית (Soft serve, creemee או soft ice cream) הייתה פעם המלכה. זו הייתה תקופה אחרת אבל את היתרון שלה על הגלידה הרגילה והמסיבית שבגושים אף אחד לא יוכל לקחת ממנה.

הסוד שלה הוא המרקם האוורירי והרך לעומת זה של הגלידה הפופולרית כיום.

האווריריות הזו לא נוצרה סתם. חוקרים אנגלים מצאו דרך להכפיל את נפח האוויר שניתן להחדיר לגלידה, מה שמשנה את טעמו ומרקמו של המוצר.

הפיתוח הזה איפשר ליצרני הגלידה האמריקאית להקטין את כמות חומרי הגלם בגלידה, להוזיל את הייצור ולאפשר מחירים זולים יותר אפילו לקונים. עד היום משתמשים בתהליך הזה מרבית יצרני הגלידה הגדולים.

למוכרי הגלידה האמריקאית זה גם אפשר להגיש את הגלידה מברזים במכונת הגלידה, היישר אל הגביע. זה יצר גם סוג של מינימליזם בטעמים ואפשרויות התוספת. מכך יצא שאת הגלידה האמריקאית הציעה המכונה בדרך כלל בשני טעמים, לרוב וניל ושוקולד ולעתים גלידה מעורבת בשניהם.

כך יצא שבמקומות כמו גלידה מונטנה איש לא תקע בשנים ההן כפיות זעירות במשך רבע שעה במיכלי עשרות טעמים, רק כדי לתת לטעום. עם עודף אפשרויות, צבעים וטעמים כה גדול כמו שיש בימינו אין מצד המוכר הרבה ברירות אלא לאפשר ללקוח לנסות ולטעום כרצונו, עד שיואיל להזמין את 2 או 3 הטעמים המדויקים שבהם חשקה נפשה.

מעבר לטעם הפשוט והנפלא והמרקם האוורירי שלה, הסוד כמעט תמיד היה בסירופ שהניחו מעליה. זה היה סירופ שוקולד או סירופ דובדבנים אדום ומתוק להפליא. במונטנה גם הציעו קצפת מתחתיו ובוטנים שבורים מעל.


הנה גלידה אמריקאית דור 2 (עברית):

https://youtu.be/-CaLMfPZ-A0


הגלידה האמריקאית הגבוהה:

https://youtu.be/XmdbhHYtGWU


כך נכין גלידה כזו בבית:

https://youtu.be/MMm_kkwkYQM


מתיחת גלידה אמריקאית מעולה:

https://youtu.be/tsGplFM6Ue4


עוד משהו ממשרד החיוך:

https://youtu.be/TiNRqTV2udg


וסרט תיעודי קצר של תולדות הגלידה:

https://youtu.be/1pIxcnLJLzs?long=yes

הארטיקים (Ice cream bars), הקסטות (ice cream sandwich) והטילונים (Ice cream cones) הם מוצרי גלידה שונים, שמיוצרים בצורה דומה. ההבדל הוא שבראשון תחוב מקל.

את הארטיק המציא באיווה שבארצות הברית כריס נלסון, מי שהיה אז בעל בית מרקחת מקומי. נלסון קיבל השראה מילד בשם דאגלס רסנדן, שהתקשה מאוד להחליט או לבחור בין ממתק לגלידה. לפי גרסה אחרת, של חברת הגלידה "The Good Humor ice cream company" היה זה הקונדיטור הארי בורט שהמציא את הגלידה על מקל בשנת 1920, ו-3 שנים אחר כך קיבל עליה פטנט.

את הארטיק מייצרים מגלידה על מקל, כשהיא עטופה בשוקולד. הגלידה עוברת בתבניות פס הייצור. כשהיא קשיחה, נתחבים מהמכונה מקלות הארטיקים. בהמשך נעטפות פיסות הגלידה בציפוי של שוקולד נוזלי. הקור מקשיח אותו במהירות וארטיק מתקשח ועטוף שוקולד.

השוקולד הוא בדרך כלל דק יחסית. תפקידו בארטיק הוא למנוע התכה וטפטוף של הגלידה, המתמוססת בחום הקיץ.

בסוף התהליך נעטפים הארטיקים בעטיפות הנייר ונארזים למשלוח. הם נראים דומים לקרטיב, מוצר גלידה דומה, אך אינו מכיל גלידה או חלב, אלא מאכל קפוא ועשוי מרסק או ממיצים בטעם פירות.


כך מייצרים ארטיקים:

https://youtu.be/SjaLPBLABNU


וגם כך:

https://youtu.be/l_F-Va7PX-M

להכין גלידה טבעית, בלי חומרים סינטטיים ולא בריאים, זו תמיד משימה.

גלידה טבעית היא עוד יותר מעניינת, כי צריך להכין אותה ללא סוכר, שמקורו אמנם טבעי אבל כיום הוא עובר תהליכים רבים ובריא בטוח שהוא לא.

ברשת יש המון מתכונים שמאפשרים לשלב טעם ובריאות, מעדנים עם טבע. צריך לחפש אותם ובעזרת גוגל זה ממש קל.


אז הנה מתכון וידאו להכנת גלידת בננה טבעית וללא סוכר (עברית):

https://youtu.be/xB9OwSNCdDQ

האגדה מספרת שילד בן 11, פרנק אֵפֵּרְסוֹן שמו, שכח ערב אחד על המרפסת של ביתו כוס עם משקה ממותק ובתוכה מקל שבו ערבב את התרכיז שבה. זה היה לילה קר במיוחד וכשהוא התעורר בבוקר הוא מצא שם קרטיב ביתי. זה היה סטארטאפ!

גם אם אותו אפרסון המציא לעצמו את הסיפור של המרפסת והקרטיב, העובדות הן שבשנת 1923 הוא רשם פטנט על ההמצאה ההיא והחל למכור זיכיונות לכל מי שרצו לייצר קרטיבים ולשווק אותם בשם "פופסיקל".

העסקים פרחו ואפרסון הנמרץ החל להרוויח כסף רב. הקרטיב הקר להט כמוצר ונמכר בכל פינה. אבל הבוננזה העסקית הזו לא המשיכה זמן רב. פחות מ-6 שנים לאחר מכן, בעקבות קריסת הכלכלה העולמית ב1929 והשפל הגדול שיתחיל בעקבותיה, נאלץ אפרסון פושט הרגל למכור את זכויותיו על הפופסיקל, פטנט ומותג הקרטיב המכניס שלו.

כל אלו לא הפריעו לקרטיב עצמו להפוך ללהיט ענק בכל העולם. כל ילד על הגלובוס ליקק בהתלהבות את הגלידה על מקל.

בעברית, אגב, המוצר הזה קיבל את השמות "קרטיב" או "ארטיק", קיצור מגניב על המילה "Arctic", כינוי באנגלית לקוטב הקר.

בשנות ה-70 מכרו אפילו קרטיב עם שני מקלות, שיכולת לשבור ולתת חצי ממנו לחבר. כנראה שהיצרנים הפסיקו אחרי שגילו שזה הקטין להם את המכירות, ארטיק אחד במקום שניים...

באמריקה של שנות ה-90 הדפיסו על המקלונים חלקים של ציור ומי שהיה מרכיב משהו כמו רשמקול או אופניים היה זוכה בהם.


הנה סיפורו המצאתו של הקרטיב הראשון בהיסטוריה (מתורגם):

https://youtu.be/yA00JNZYu7k


עוד על המצאת הקרטיב:

https://youtu.be/ZAN69J6ZiQw


ועם השנים יוולד גם מוכר הארטיקים שבחוף (עברית):

https://youtu.be/lLuZj2A4wDA

גביע הגלידה (Ice cream cone) עשוי הוופל הוא אחד המאכלים המוכרים והאהובים בעולם. רבים מעדיפים גלידה בגביע, שגם אותו ניתן לאכול, ולא בגביע נייר. אבל לא רבים יודעים שגביע הגלידה מהוופל נולד כתוצאה מטעות בחישוב. כן, טעות בחישוב הכמויות של דוכן גלידה בסיינט לואיס שבארצות הברית, היא שהביאה להמצאה הפופולארית הזו.

הכל התחיל ביריד העולמי שנערך בשנת 1904 בעיר האמריקאית סיינט לואיס. ביריד השתתפו משווקים ומציגים מרחבי העולם. זה היה יום חם והיה ביקוש אדיר לגלידה מהדוכנים שניצב שם. די מהר החלו צלוחיות הגלידה לאזול, אבל ההמונים דרשו גלידה ועכשיו.

לפתע שם לב מוכר הגלידה, שבדוכן הסמוך לו מכינים מעין וופל דקיק מפרס, השם הישן של איראן. לוופל הזה קוראים זאלאביה. בעל דוכן הגלידה ביקש מבעל הדוכן שיגלגל את וופל הזאלאביה הדקיק לצורה של קונוס, שבתוכו יוכל להגיש את הגלידה. בעל דוכן הזאלאביה נעתר והכין כמה קונוסים כאלה. ההצלחה הייתה מיידית והגלידה בגביעי הוופל עוררה התלהבות רבה. בתוך ימים נודע בכל העיר על הגלידה בגביע וופל, משם זה התפשט במהירות לרחבי ארצות הברית ולעולם כולו.

מאז 1904 הפך גביע הגלידה לחלק מחוויית הגלידה בכל העולם. קשה לדמיין את הגלידה שלנו בלעדיו וההמונים מצביעים בשפתיים. ההברקה של בעל דוכן הגלידה שחישב לא נכון את כמות הגביעים שבמחסן הפכה לאחת ההמצאות הפופולאריות בהיסטוריה.


הנה סרטון על ההמצאה ששינתה את עולם הגלידה לתמיד:

http://youtu.be/7OcfzMIZsxA


כך מייצרים את גביעי הגלידה מהוופל במפעל משפחתי המייצר אותם כבר דורות:

https://youtu.be/4K4JAyPxlTw


ובחיוך - גלידה היא עניין של טעם (עברית)

https://youtu.be/1zyR7_8N6Og

קרה לכם פעם ששתיתם משקה ברד בקשית ולפתע הראש כאב לכם מאד? - קוראים לזה "קיפאון מוחי" (Brain Freeze) וזה כואב... מאד.

כאבי הראש העזים (Ice Headache) שאנו מרגישים לעיתים כשאנו שותים או אוכלים משהו קר במיוחד, נגרמים בשל תופעת הקיפאון המוחי. זה קורה במיוחד אם שותים משקאות קרים מאד, כמו משקה ברד, גרניטה (סוג של ברד איטלקי), או אוכלים קרטיב או גלידה קרים במיוחד.

הכאבים מופיעים כששותים משקה קר מאד בעזרת קשית, או לאחר שהמזון הקר נוגע בחך שבפינו. במרבית המקרים כאב הראש הזה נמשך עד חצי דקה, אם כי ידועים מקרים בהם הוא ארך עד 5 דקות.

הסיבה לכאב החד שגורם קיפאון מוחי היא הפרשי הטמפרטורה שבין חלל הפה והראש ובין טמפרטורת המזון הקפוא. "הקיפאון המוחי" מורגש לרוב בין העיניים או בעומק תחתית המצח, כשאוכלים גלידה קרה, או בין הרקות - כשמדובר בבליעת משקה קר.

כדי למנוע את הקיפאון המוחי, שתו או איכלו לאט את המזון הקפוא. כך מתרגל הראש לשינוי הטמפרטורה. אם אתם חווים את כאב הראש הקפוא הזה ורוצים להפסיקו - שתו נוזל חמים (מעט חם). אם אין משקה כזה - נסו להרים את קצה הלשון לחך העליון של הפה.


הנה הסבר מפורט של התופעה:

https://youtu.be/MjgCLbwAqSc


ברנש שחווה גלידה טעימה להפליא ומוכן לסבול את הקיפאון במוח:

https://youtu.be/pMXz0BKQOLQ


ופרסומת עם הקיפאון המוחי:

https://youtu.be/GFjmQF1nlD4

מרביתנו אוכלים, אולי בכל יום, מזון שהיה קפוא. ההקפאה היא ששמרה עליו מריקבון מהיר בדרך מהמפעל אל המקפיא שבמקרר שלנו. לאחר הפשרה קצרה ניתן לבשלו או לחמם את המזון המופשר וליהנות ממזון טרי כמעט לחלוטין.

כמעט, אגב, כי בכל הקפאה של מזון מועכים ושוברים אותו גבישי קרח שנוצרים בו מבפנים מה שמשנה את המרקם שלו ולעתים אף מקלקל את טעמו. כל אוהב בשר, לדוגמא, יאמר לכם שבשר טרי הוא הכי טעים ושבשר קפוא נוטה להיות יבש מדי ופחות מוצלח.

אבל מהי בעצם הקפאה?

אז הקפאה (Freezing) היא תהליך שבו חומר עובר ממצב צבירה של נוזל למצב צבירה מוצק. אם נוזל אפשר לשפוך אז קרח ממש לא. קרח הוא הנוזל לאחר הקפאה.

לשם ההקפאה נדרש בדרך כלל קירור של כל נוזל לנקודת הקיפאון שלו, במקרה של מים למשל מדובר באפס מעלות. כל טמפרטורה שמתחת לאפס תקפיא את המים, במהירות שהולכת וגדלה ככל שהטמפרטורה נמוכה.

בקיפאון של החורף הקר, למשל בצפון אירופה ובאמריקה הצפונית, יורדות הטמפרטורות מתחת לאפס. בקור כזה הופכים במקומות רבים האגמים למשטחי קרח, שכל השכבה העליונה של המים קופאת לחלוטין. במצב כזה ניתן ללכת ולהחליק על האגם במגלשיים ולא פעם אף לנסוע בכלי רכב. עם בוא הקיץ מופשרים המים וחוזרים להיות נוזלים כרגיל.

יש גם שיטת הקפאה פחות מוכרת ונפוצה, באמצעות הפעלת לחץ על הנוזל, אבל נעזוב אותה כרגע.


הנה הקפאה שמתרחשת בטמפרטורות נמוכות:

https://youtu.be/zSAcQpIrOSA


החלקה על הקרח באגם קפוא בשוודיה:

https://youtu.be/v3O9vNi-dkA


הקפאת מים בבקבוק ושעשועים אפשריים:

https://youtu.be/kEHdyiBMgAg


הקפאת מזון בפריזר, המקפיא, שומרת עליו מריקבון:

https://youtu.be/uWZwncX_4hk


והקפאת הגלידות המוצלחות והפחות מוצלחות (עברית):

https://youtu.be/naWDMyzHgkU