שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
כיצד גנבו הנאצים יצירות אמנות?
זה קרה באוגוסט 1944, לקראת סוף מלחמת העולם השנייה באירופה. יחידת חיילים מצבא צרפת החופשית עצרה רכבת שיצאה מפאריס. באחד הקרונות מצא הכוח הצרפתי כמה חיילים גרמנים ששמרו על מטען יקר ערך - אוסף ענק של יצירות אמנות. התדהמה אחזה בלב כל מי שהבין שם מעט באמנות. היו שם מיטב הציורים, הפסלים והרישומים. הם נשאו את חתימותיהם של גדולי אמני המאות האחרונות, ביניהם שמות כמו רנואר, בראק, סזאן, מונה ופיקאסו.
מאות יצירות האמנות הללו היו רק חלק קטן מהביזה של הנאצים מיהודי אירופה. הכובשים היו מאורגנים היטב - הם שלחו את היהודים לתאי הגזים ובמקביל לקחו את רכושם. בעוד חלק גדול מהרכוש הלא-חשוב נבזז על ידי השכנים ואנשי הערים והעיירות הנוצרים, את יצירות האמנות שמרו הקצינים הנאציים לעצמם. היו ביניהן יצירות של מה שהנאצים כינו "אמנות מנוונת", אמנות מודרנית או כזו שיצרו אמנים יהודים. לצידן היו גם יצירות גדולות שהנאצים רצו בשל שוויין הכספי העצום.
הנאצים יחסו חשיבות כה רבה לביזת האמנות הזו, שהם הקצו לה יחידה צבאית מיוחדת. קראו לה יחידת קונצשוץ (Kunstschutz) והנאצים ראו בה, כמה ציני, "היחידה להגנת האמנות".
היחידה הזו הייתה כל כך יעילה עד שעל אף התפיסות הרבות של אמנות שנבזזה, מאז ימי הניצחון על הגרמנים, עדיין מתגלים עד היום, מעת לעת, אוספי אמנות אבודים במחסנים ובמרתפים נסתרים באירופה. בשנת 2013 למשל, נמצא במינכן אוסף ענקי של מעל 1,500 יצירות אמנות קלאסיות, בעיקר ציורים, שהוחרמו על ידי הנאצים במלחמה ההיא. האיש שהחזיק בהן החזיק את היצירות הגדולות הללו בתנאים ירודים במיוחד. שווי האוסף שהיה בידיו הוערך במיליארד אירו!
הנה סיפור היצירות שנגנבו על ידי הנאצים:
https://youtu.be/AbKKl0ZCuOs
סיפורן של חלק מהיצירות שהתגלו (עברית):
https://youtu.be/fbWajRhc-5A
כיום מנסים לאתר ולהחזיר יצירות אמנות כאלה:
http://youtu.be/SeB2B9p29Co
אבל איפה יצירות אמנות שנשדדו על ידי הנאצים?
https://youtu.be/dVtNyd-U_Fo
איך צה"ל השיג את הטנקים הראשונים שלו?
מי גנב את מוחו של איינשטיין ואיך זה קרה?
אלברט איינשטיין (Albert Einstein) היה ללא ספק מהגאונים הגדולים בהיסטוריה. הוא מת בעקבות מפרצת באבי העורקים שלו שהתפוצצה בחלל בטנו. בניגוד לצוואתו וללא ידיעתו, הוריש הפיזיקאי הנודע את מוחו למדע, אך סביב המוח החכם והמפורסם בהיסטוריה התחוללה אחת הפרשות המוזרות אי-פעם.
כשאיינשטיין נפטר, ב-18 באפריל 1955 בבית החולים בפרינסטון שבניו ג'רזי, הוא השאיר אחריו מורשת מדעית עצומה. אך מה שקרה בשעות שלאחר מותו היה מוזר הרבה יותר מכל תיאוריה פיזיקלית שהעלה במהלך חייו.
כשד"ר תומס הארווי (Thomas Harvey), הפתולוג שביצע את הנתיחה, מבין מי המת המפורסם כל כך שלפניו, הוא מחליט לפעול על דעת עצמו. הארווי מוציא את מוחו של איינשטיין ושומר אותו ברשותו, ללא אישור מפורש מהמשפחה. איינשטיין הרי ביקש במפורש שגופתו תישרף וששאריותיו יפוזרו במקום סודי, כדי למנוע את הפיכת קברו למקום עלייה לרגל.
הארווי האמין אחרת. לדעתו, מוחו של הגאון יכול לחשוף סודות על מקור הגאונות האנושית.
כשהדבר נודע למשפחה, הארווי טוען שקיבל אישור בעל פה. בסופו של דבר הוא מצליח לשכנע את בנו של איינשטיין, הנס אלברט (Hans Albert Einstein), להסכים למחקר. התנאי של הבן הוא שהתוצאות יפורסמו רק בכתבי עת מדעיים מכובדים.
ברצונו להבין איזה מוח מסוגל להגות תיאוריות מהפכניות דוגמת תורת היחסות, מסיר הארווי את המוח שמשקלו כ-1,230 גרם. הוא מצלם אותו מזוויות שונות וחותך אותו לכ-240 חתיכות, שאותן הוא שומר בצנצנות עם נוזל משמר, בתקווה שמדענים יחקרו אותן ויוכלו לגלות איך פועל מוחם של גאונים דוגמת איינשטיין, ניוטון וגליליאו.
מה שיקרה בהמשך הוא כמעט לא יאומן. הארווי מאבד את משרתו בפרינסטון ומוקע על ידי הקולגות שלו. מוחו של איינשטיין נודד עמו ברחבי ארצות הברית. את חתיכות המוח הוא שומר בקופסאות קרטון, לעיתים מתחת למקרר הבירה בביתו ולעיתים בתא המטען של המכונית שלו.
במשך עשרות שנים המוח כמעט ונשכח. הארווי לא ביצע מחקר משמעותי, הוא סירב לתת דגימות לרוב החוקרים שביקשו. הוא נדד ממקום למקום, עבד במשרות שונות וכל הזמן נשא עמו את חלקיו של אחד האיברים המפורסמים ביותר בהיסטוריה.
בחיפוש אחר סודות תבונתו של הגאון, בוצעו לאורך השנים כמה מחקרים מוגבלים על המוח הגאוני. ב-1985 פרופסור מריאן דיאמונד (Marian Diamond) מאוניברסיטת ברקלי פרסמה מחקר שטען שבמוחו של איינשטיין היו יותר תאי גליה, תאים תומכים, ביחס לנוירונים באזור מסוים בקליפת המוח.
מחקרים מאוחרים יותר טענו שנמצאו הבדלים נוספים, כמו חריגות בקליפת המוח הפריאטלית, האזור האחראי לחשיבה מתמטית ומרחבית. אולם רבים מהמחקרים זכו לביקורת, בעיקר בגלל גודל המדגם הקטן, מוח אחד, כמו גם בשל העובדה שאין דרך לדעת אם ההבדלים היו מולדים או התפתחו כתוצאה מהפעילות האינטלקטואלית האינטנסיבית של איינשטיין.
בשנות ה-90 עורך הכתב מייקל פטרניטי (Michael Paterniti) מסע מצולם עם הארווי המזדקן, כשהם נוסעים ברחבי אמריקה עם המוח בתא המטען. הסיפור מתועד בספר Driving Mr. Albert משנת 2000. בשנת 1998, כשהארווי כבר בן 84, הוא מחזיר סופסוף את מה שנותר מהמוח לבית החולים בפרינסטון, שם הוא נשמר עד היום למטרות מחקר. הארווי נפטר בשנת 2007.
הסיפור מעלה שאלות על כבוד המתים, על הגבול שבין סקרנות מדעית לבין פגיעה בפרטיות ועל השאלה מי הבעלים על גופנו לאחר מותנו. האירוניה היא שאיינשטיין עצמו, שרצה שגופתו לא תהפוך לחפץ פולחן, הפך בסופו של דבר בדיוק למה שניסה למנוע. חלקים ממוחו נמצאים כיום במספר מוסדות, כולל המוזיאון לרפואה של המכללה לרופאים בפילדלפיה ומוזיאון מוטר בטוקיו.
לא רק המוח נגנב. גם עיניו של איינשטיין הוסרו במהלך הנתיחה על ידי הרופא האישי שלו, ד"ר הנרי אברמס (Henry Abrams), ששמר אותן בכספת. העיניים נשמרות עד היום במקום סודי בניו יורק, עוד דוגמה לכך שגופו של איינשטיין הפך לחפץ אספנות, נגד רצונו המפורש.
אגב, עובדה ידועה היא שמוחו של המדען היהודי הדגול שקל פחות ממוח אנושי ממוצע, מה שמחזק את העובדה שגודל המוח לפחות לא קשור למידת האינטליגנציה של בעליו. חוקרים גילו שבעשרות אלפי השנים האחרונות הלך המוח האנושי וקטן, גם במשקלו וגם בנפח שלו. מוחו הממוצע של אדם קרו מניון, למשל, היה גדול בכ-10% ממוח ממוצע של האדם המודרני.
הנה סיפור הגניבה של מוחו של איינשטיין:
https://youtu.be/t-gCpAf-fbE
וההבדלים בין מוחו של איינשטיין למוח רגיל:
https://youtu.be/QK7xzopokgI
מי היה האובירפטור הגנב?
לדינוזאור האובירפטור (Oviraptor), שהוא אובירפטוריד אוכל בשר ובעל שתי רגליים מתקופת הקרטיקון, יצא שם של גנב ביצים.
לפי הצורה שבה נמצאו הביצים המאובנות ליד שלדיו, המדענים משערים שנהג ככל הנראה לגנוב ביצים מקיני דינואורים אחרים. מכאן זכה לשמו "גנב ביצים". ואכן, פירוש השם אובירפטור הוא "גנב הביצים". הנקבה נהגה ככל הנראה להגן על הקן שלה מדינוזאורים טורפים.
לאובירפטור היו לסתות חזקות שבעזרתן שבר בקלות את קליפות הביצים וריסק את עצמות הדינוזאורים הצעירים שלכד.
החוקרים גם סבורים שלאובירפטורים היה זנב עם נוצות. הם השתמשו בהם ככל הנראה כדי לחזר אחרי הנקבות, ממש כפי שעושים טווסים, עופות וציפורים אחרות גם כיום.
מהמאובן הראשון שהתגלה במונגוליה בשנת 1924 ועד היום, רוב שרידי האוברפטורים התגלו בסין ומונגוליה.
בשנים האחרונות, ישנם חוקרים שמתחילים לטעון שהביצים שנמצאו ליד המאובן המקורי, אלה שבגללן הוא הפך לבעל שם של גנב ביצים, הן ביצים שלו. הוויכוח נמשך...
הנה נקבת דינוזאור מגנה על הביצים שבקן מהאובירפטוריד:
http://youtu.be/TtOfCaYhjzk
המחקר על הביצים של האובירפטור:
https://youtu.be/nosEIFDgDuc
ואובירפטור במשחק מחשב:
https://youtu.be/mDHgpv4_NG4
גניבה
זה קרה באוגוסט 1944, לקראת סוף מלחמת העולם השנייה באירופה. יחידת חיילים מצבא צרפת החופשית עצרה רכבת שיצאה מפאריס. באחד הקרונות מצא הכוח הצרפתי כמה חיילים גרמנים ששמרו על מטען יקר ערך - אוסף ענק של יצירות אמנות. התדהמה אחזה בלב כל מי שהבין שם מעט באמנות. היו שם מיטב הציורים, הפסלים והרישומים. הם נשאו את חתימותיהם של גדולי אמני המאות האחרונות, ביניהם שמות כמו רנואר, בראק, סזאן, מונה ופיקאסו.
מאות יצירות האמנות הללו היו רק חלק קטן מהביזה של הנאצים מיהודי אירופה. הכובשים היו מאורגנים היטב - הם שלחו את היהודים לתאי הגזים ובמקביל לקחו את רכושם. בעוד חלק גדול מהרכוש הלא-חשוב נבזז על ידי השכנים ואנשי הערים והעיירות הנוצרים, את יצירות האמנות שמרו הקצינים הנאציים לעצמם. היו ביניהן יצירות של מה שהנאצים כינו "אמנות מנוונת", אמנות מודרנית או כזו שיצרו אמנים יהודים. לצידן היו גם יצירות גדולות שהנאצים רצו בשל שוויין הכספי העצום.
הנאצים יחסו חשיבות כה רבה לביזת האמנות הזו, שהם הקצו לה יחידה צבאית מיוחדת. קראו לה יחידת קונצשוץ (Kunstschutz) והנאצים ראו בה, כמה ציני, "היחידה להגנת האמנות".
היחידה הזו הייתה כל כך יעילה עד שעל אף התפיסות הרבות של אמנות שנבזזה, מאז ימי הניצחון על הגרמנים, עדיין מתגלים עד היום, מעת לעת, אוספי אמנות אבודים במחסנים ובמרתפים נסתרים באירופה. בשנת 2013 למשל, נמצא במינכן אוסף ענקי של מעל 1,500 יצירות אמנות קלאסיות, בעיקר ציורים, שהוחרמו על ידי הנאצים במלחמה ההיא. האיש שהחזיק בהן החזיק את היצירות הגדולות הללו בתנאים ירודים במיוחד. שווי האוסף שהיה בידיו הוערך במיליארד אירו!
הנה סיפור היצירות שנגנבו על ידי הנאצים:
https://youtu.be/AbKKl0ZCuOs
סיפורן של חלק מהיצירות שהתגלו (עברית):
https://youtu.be/fbWajRhc-5A
כיום מנסים לאתר ולהחזיר יצירות אמנות כאלה:
http://youtu.be/SeB2B9p29Co
אבל איפה יצירות אמנות שנשדדו על ידי הנאצים?
https://youtu.be/dVtNyd-U_Fo
איך הגיעו הטנקים הראשונים לצה"ל?
איך נולד חיל השריון מטנקים גנובים?
סיפור מדהים הוא כיצד התחיל חיל השריון הישראלי מ-2 טנקים שנגנבו מהצבא הבריטי, רגע לפני שהתפנה מהארץ. מעט לפני שהסתיים המנדט הבריטי, התפנו רוב הכוחות בהפתעה ובמהירות ונשאר ציוד רב לפינוי.
מתוך הבנה שהמלחמה קרובה, יזם בן גוריון גניבה של טנקים במהלך הפינוי החפוז. בהתאם לסיכום מוקדם עימם, נכנסו שני חיילים בריטיים, מקדונלדס ומייק פלנגן, לטנקי הקרומוול ונסעו באותו לילה על שרשראות מחיפה למגרשי התערוכה בתל-אביב, של כוחות ארגון "ההגנה".
שני הטנקים הללו שנגנבו בקיץ 1948 הפכו לראשונים של חיל השריון הישראלי, זה שברבות הימים ייחשב לחיל השריון הטוב בעולם. צלליתם הייתה הבסיס לסמל חיל השריון של צה"ל.
הנה סרטון שמספר על גניבת הטנקים מהבריטים:
http://youtu.be/KRJhGWUpIfI
איך נולד חיל השריון מטנקים גנובים?
סיפור מדהים הוא כיצד התחיל חיל השריון הישראלי מ-2 טנקים שנגנבו מהצבא הבריטי, רגע לפני שהתפנה מהארץ. מעט לפני שהסתיים המנדט הבריטי, התפנו רוב הכוחות בהפתעה ובמהירות ונשאר ציוד רב לפינוי.
מתוך הבנה שהמלחמה קרובה, יזם בן גוריון גניבה של טנקים במהלך הפינוי החפוז. בהתאם לסיכום מוקדם עימם, נכנסו שני חיילים בריטיים, מקדונלדס ומייק פלנגן, לטנקי הקרומוול ונסעו באותו לילה על שרשראות מחיפה למגרשי התערוכה בתל-אביב, של כוחות ארגון "ההגנה".
שני הטנקים הללו שנגנבו בקיץ 1948 הפכו לראשונים של חיל השריון הישראלי, זה שברבות הימים ייחשב לחיל השריון הטוב בעולם. צלליתם הייתה הבסיס לסמל חיל השריון של צה"ל.
הנה סרטון שמספר על גניבת הטנקים מהבריטים:
http://youtu.be/KRJhGWUpIfI
אלברט איינשטיין (Albert Einstein) היה ללא ספק מהגאונים הגדולים בהיסטוריה. הוא מת בעקבות מפרצת באבי העורקים שלו שהתפוצצה בחלל בטנו. בניגוד לצוואתו וללא ידיעתו, הוריש הפיזיקאי הנודע את מוחו למדע, אך סביב המוח החכם והמפורסם בהיסטוריה התחוללה אחת הפרשות המוזרות אי-פעם.
כשאיינשטיין נפטר, ב-18 באפריל 1955 בבית החולים בפרינסטון שבניו ג'רזי, הוא השאיר אחריו מורשת מדעית עצומה. אך מה שקרה בשעות שלאחר מותו היה מוזר הרבה יותר מכל תיאוריה פיזיקלית שהעלה במהלך חייו.
כשד"ר תומס הארווי (Thomas Harvey), הפתולוג שביצע את הנתיחה, מבין מי המת המפורסם כל כך שלפניו, הוא מחליט לפעול על דעת עצמו. הארווי מוציא את מוחו של איינשטיין ושומר אותו ברשותו, ללא אישור מפורש מהמשפחה. איינשטיין הרי ביקש במפורש שגופתו תישרף וששאריותיו יפוזרו במקום סודי, כדי למנוע את הפיכת קברו למקום עלייה לרגל.
הארווי האמין אחרת. לדעתו, מוחו של הגאון יכול לחשוף סודות על מקור הגאונות האנושית.
כשהדבר נודע למשפחה, הארווי טוען שקיבל אישור בעל פה. בסופו של דבר הוא מצליח לשכנע את בנו של איינשטיין, הנס אלברט (Hans Albert Einstein), להסכים למחקר. התנאי של הבן הוא שהתוצאות יפורסמו רק בכתבי עת מדעיים מכובדים.
ברצונו להבין איזה מוח מסוגל להגות תיאוריות מהפכניות דוגמת תורת היחסות, מסיר הארווי את המוח שמשקלו כ-1,230 גרם. הוא מצלם אותו מזוויות שונות וחותך אותו לכ-240 חתיכות, שאותן הוא שומר בצנצנות עם נוזל משמר, בתקווה שמדענים יחקרו אותן ויוכלו לגלות איך פועל מוחם של גאונים דוגמת איינשטיין, ניוטון וגליליאו.
מה שיקרה בהמשך הוא כמעט לא יאומן. הארווי מאבד את משרתו בפרינסטון ומוקע על ידי הקולגות שלו. מוחו של איינשטיין נודד עמו ברחבי ארצות הברית. את חתיכות המוח הוא שומר בקופסאות קרטון, לעיתים מתחת למקרר הבירה בביתו ולעיתים בתא המטען של המכונית שלו.
במשך עשרות שנים המוח כמעט ונשכח. הארווי לא ביצע מחקר משמעותי, הוא סירב לתת דגימות לרוב החוקרים שביקשו. הוא נדד ממקום למקום, עבד במשרות שונות וכל הזמן נשא עמו את חלקיו של אחד האיברים המפורסמים ביותר בהיסטוריה.
בחיפוש אחר סודות תבונתו של הגאון, בוצעו לאורך השנים כמה מחקרים מוגבלים על המוח הגאוני. ב-1985 פרופסור מריאן דיאמונד (Marian Diamond) מאוניברסיטת ברקלי פרסמה מחקר שטען שבמוחו של איינשטיין היו יותר תאי גליה, תאים תומכים, ביחס לנוירונים באזור מסוים בקליפת המוח.
מחקרים מאוחרים יותר טענו שנמצאו הבדלים נוספים, כמו חריגות בקליפת המוח הפריאטלית, האזור האחראי לחשיבה מתמטית ומרחבית. אולם רבים מהמחקרים זכו לביקורת, בעיקר בגלל גודל המדגם הקטן, מוח אחד, כמו גם בשל העובדה שאין דרך לדעת אם ההבדלים היו מולדים או התפתחו כתוצאה מהפעילות האינטלקטואלית האינטנסיבית של איינשטיין.
בשנות ה-90 עורך הכתב מייקל פטרניטי (Michael Paterniti) מסע מצולם עם הארווי המזדקן, כשהם נוסעים ברחבי אמריקה עם המוח בתא המטען. הסיפור מתועד בספר Driving Mr. Albert משנת 2000. בשנת 1998, כשהארווי כבר בן 84, הוא מחזיר סופסוף את מה שנותר מהמוח לבית החולים בפרינסטון, שם הוא נשמר עד היום למטרות מחקר. הארווי נפטר בשנת 2007.
הסיפור מעלה שאלות על כבוד המתים, על הגבול שבין סקרנות מדעית לבין פגיעה בפרטיות ועל השאלה מי הבעלים על גופנו לאחר מותנו. האירוניה היא שאיינשטיין עצמו, שרצה שגופתו לא תהפוך לחפץ פולחן, הפך בסופו של דבר בדיוק למה שניסה למנוע. חלקים ממוחו נמצאים כיום במספר מוסדות, כולל המוזיאון לרפואה של המכללה לרופאים בפילדלפיה ומוזיאון מוטר בטוקיו.
לא רק המוח נגנב. גם עיניו של איינשטיין הוסרו במהלך הנתיחה על ידי הרופא האישי שלו, ד"ר הנרי אברמס (Henry Abrams), ששמר אותן בכספת. העיניים נשמרות עד היום במקום סודי בניו יורק, עוד דוגמה לכך שגופו של איינשטיין הפך לחפץ אספנות, נגד רצונו המפורש.
אגב, עובדה ידועה היא שמוחו של המדען היהודי הדגול שקל פחות ממוח אנושי ממוצע, מה שמחזק את העובדה שגודל המוח לפחות לא קשור למידת האינטליגנציה של בעליו. חוקרים גילו שבעשרות אלפי השנים האחרונות הלך המוח האנושי וקטן, גם במשקלו וגם בנפח שלו. מוחו הממוצע של אדם קרו מניון, למשל, היה גדול בכ-10% ממוח ממוצע של האדם המודרני.
הנה סיפור הגניבה של מוחו של איינשטיין:
https://youtu.be/t-gCpAf-fbE
וההבדלים בין מוחו של איינשטיין למוח רגיל:
https://youtu.be/QK7xzopokgI
לדינוזאור האובירפטור (Oviraptor), שהוא אובירפטוריד אוכל בשר ובעל שתי רגליים מתקופת הקרטיקון, יצא שם של גנב ביצים.
לפי הצורה שבה נמצאו הביצים המאובנות ליד שלדיו, המדענים משערים שנהג ככל הנראה לגנוב ביצים מקיני דינואורים אחרים. מכאן זכה לשמו "גנב ביצים". ואכן, פירוש השם אובירפטור הוא "גנב הביצים". הנקבה נהגה ככל הנראה להגן על הקן שלה מדינוזאורים טורפים.
לאובירפטור היו לסתות חזקות שבעזרתן שבר בקלות את קליפות הביצים וריסק את עצמות הדינוזאורים הצעירים שלכד.
החוקרים גם סבורים שלאובירפטורים היה זנב עם נוצות. הם השתמשו בהם ככל הנראה כדי לחזר אחרי הנקבות, ממש כפי שעושים טווסים, עופות וציפורים אחרות גם כיום.
מהמאובן הראשון שהתגלה במונגוליה בשנת 1924 ועד היום, רוב שרידי האוברפטורים התגלו בסין ומונגוליה.
בשנים האחרונות, ישנם חוקרים שמתחילים לטעון שהביצים שנמצאו ליד המאובן המקורי, אלה שבגללן הוא הפך לבעל שם של גנב ביצים, הן ביצים שלו. הוויכוח נמשך...
הנה נקבת דינוזאור מגנה על הביצים שבקן מהאובירפטוריד:
http://youtu.be/TtOfCaYhjzk
המחקר על הביצים של האובירפטור:
https://youtu.be/nosEIFDgDuc
ואובירפטור במשחק מחשב:
https://youtu.be/mDHgpv4_NG4
