שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
אילו אופניים אי אפשר לגנוב?
בעלי אופניים מכירים את השיטות למנוע גניבה שלהן. מאופניים מכוערות שאייש לא ירצה לגנוב ועד לאופניים קלות, שניתן לשאת בקלות הביתה או למשרד - הכל כבר נוסה ומאד לא נוח. אבל אופניים שלא ניתנים לגניבה הוא פרוייקט שנכשל פעם אחר פעם.
"אופני יֶרקה" שפיתחו סטודנטים להנדסה מאוניברסיטה בצ'ילה, מציע אופניים עם שלדה מתפרקת, שהמסגרת שלהם משמשת כמנעול. כשרוצים לנעול את האופניים, מפרקים את מסגרת האופניים ומרכיבים אתה כמנעול, על עמוד או עץ. הגנב שיפרק או ישבור את המסגרת כדי לגנוב אותם, יגלה שהאופניים לא שימושיות יותר.
חוץ מנעילה בעזרת מפתח, בכוונת המפתחים לייצר אופניים כאלה עם מנעול קוד ובנעילה ופתיחה מאפליקציה בסמארטפון של הבעלים.
הנה אופני "יֶרקה" שאין טעם לגנוב:
http://youtu.be/22PzvXpOhT0
כך משתמשים בהם:
https://youtu.be/1pWYu8t5o4o
הנה הסיפור מפי אחד ממפתחי אופני ירקה:
https://youtu.be/7A4eOsAyQcw
איך צה"ל השיג את הטנקים הראשונים שלו?
מי גנב את מוחו של איינשטיין ואיך זה קרה?
אלברט איינשטיין (Albert Einstein) היה ללא ספק מהגאונים הגדולים בהיסטוריה. הוא מת בעקבות מפרצת באבי העורקים שלו שהתפוצצה בחלל בטנו. בניגוד לצוואתו וללא ידיעתו, הוריש הפיזיקאי הנודע את מוחו למדע, אך סביב המוח החכם והמפורסם בהיסטוריה התחוללה אחת הפרשות המוזרות אי-פעם.
כשאיינשטיין נפטר, ב-18 באפריל 1955 בבית החולים בפרינסטון שבניו ג'רזי, הוא השאיר אחריו מורשת מדעית עצומה. אך מה שקרה בשעות שלאחר מותו היה מוזר הרבה יותר מכל תיאוריה פיזיקלית שהעלה במהלך חייו.
כשד"ר תומס הארווי (Thomas Harvey), הפתולוג שביצע את הנתיחה, מבין מי המת המפורסם כל כך שלפניו, הוא מחליט לפעול על דעת עצמו. הארווי מוציא את מוחו של איינשטיין ושומר אותו ברשותו, ללא אישור מפורש מהמשפחה. איינשטיין הרי ביקש במפורש שגופתו תישרף וששאריותיו יפוזרו במקום סודי, כדי למנוע את הפיכת קברו למקום עלייה לרגל.
הארווי האמין אחרת. לדעתו, מוחו של הגאון יכול לחשוף סודות על מקור הגאונות האנושית.
כשהדבר נודע למשפחה, הארווי טוען שקיבל אישור בעל פה. בסופו של דבר הוא מצליח לשכנע את בנו של איינשטיין, הנס אלברט (Hans Albert Einstein), להסכים למחקר. התנאי של הבן הוא שהתוצאות יפורסמו רק בכתבי עת מדעיים מכובדים.
ברצונו להבין איזה מוח מסוגל להגות תיאוריות מהפכניות דוגמת תורת היחסות, מסיר הארווי את המוח שמשקלו כ-1,230 גרם. הוא מצלם אותו מזוויות שונות וחותך אותו לכ-240 חתיכות, שאותן הוא שומר בצנצנות עם נוזל משמר, בתקווה שמדענים יחקרו אותן ויוכלו לגלות איך פועל מוחם של גאונים דוגמת איינשטיין, ניוטון וגליליאו.
מה שיקרה בהמשך הוא כמעט לא יאומן. הארווי מאבד את משרתו בפרינסטון ומוקע על ידי הקולגות שלו. מוחו של איינשטיין נודד עמו ברחבי ארצות הברית. את חתיכות המוח הוא שומר בקופסאות קרטון, לעיתים מתחת למקרר הבירה בביתו ולעיתים בתא המטען של המכונית שלו.
במשך עשרות שנים המוח כמעט ונשכח. הארווי לא ביצע מחקר משמעותי, הוא סירב לתת דגימות לרוב החוקרים שביקשו. הוא נדד ממקום למקום, עבד במשרות שונות וכל הזמן נשא עמו את חלקיו של אחד האיברים המפורסמים ביותר בהיסטוריה.
בחיפוש אחר סודות תבונתו של הגאון, בוצעו לאורך השנים כמה מחקרים מוגבלים על המוח הגאוני. ב-1985 פרופסור מריאן דיאמונד (Marian Diamond) מאוניברסיטת ברקלי פרסמה מחקר שטען שבמוחו של איינשטיין היו יותר תאי גליה, תאים תומכים, ביחס לנוירונים באזור מסוים בקליפת המוח.
מחקרים מאוחרים יותר טענו שנמצאו הבדלים נוספים, כמו חריגות בקליפת המוח הפריאטלית, האזור האחראי לחשיבה מתמטית ומרחבית. אולם רבים מהמחקרים זכו לביקורת, בעיקר בגלל גודל המדגם הקטן, מוח אחד, כמו גם בשל העובדה שאין דרך לדעת אם ההבדלים היו מולדים או התפתחו כתוצאה מהפעילות האינטלקטואלית האינטנסיבית של איינשטיין.
בשנות ה-90 עורך הכתב מייקל פטרניטי (Michael Paterniti) מסע מצולם עם הארווי המזדקן, כשהם נוסעים ברחבי אמריקה עם המוח בתא המטען. הסיפור מתועד בספר Driving Mr. Albert משנת 2000. בשנת 1998, כשהארווי כבר בן 84, הוא מחזיר סופסוף את מה שנותר מהמוח לבית החולים בפרינסטון, שם הוא נשמר עד היום למטרות מחקר. הארווי נפטר בשנת 2007.
הסיפור מעלה שאלות על כבוד המתים, על הגבול שבין סקרנות מדעית לבין פגיעה בפרטיות ועל השאלה מי הבעלים על גופנו לאחר מותנו. האירוניה היא שאיינשטיין עצמו, שרצה שגופתו לא תהפוך לחפץ פולחן, הפך בסופו של דבר בדיוק למה שניסה למנוע. חלקים ממוחו נמצאים כיום במספר מוסדות, כולל המוזיאון לרפואה של המכללה לרופאים בפילדלפיה ומוזיאון מוטר בטוקיו.
לא רק המוח נגנב. גם עיניו של איינשטיין הוסרו במהלך הנתיחה על ידי הרופא האישי שלו, ד"ר הנרי אברמס (Henry Abrams), ששמר אותן בכספת. העיניים נשמרות עד היום במקום סודי בניו יורק, עוד דוגמה לכך שגופו של איינשטיין הפך לחפץ אספנות, נגד רצונו המפורש.
אגב, עובדה ידועה היא שמוחו של המדען היהודי הדגול שקל פחות ממוח אנושי ממוצע, מה שמחזק את העובדה שגודל המוח לפחות לא קשור למידת האינטליגנציה של בעליו. חוקרים גילו שבעשרות אלפי השנים האחרונות הלך המוח האנושי וקטן, גם במשקלו וגם בנפח שלו. מוחו הממוצע של אדם קרו מניון, למשל, היה גדול בכ-10% ממוח ממוצע של האדם המודרני.
הנה סיפור הגניבה של מוחו של איינשטיין:
https://youtu.be/t-gCpAf-fbE
וההבדלים בין מוחו של איינשטיין למוח רגיל:
https://youtu.be/QK7xzopokgI
מי היה האובירפטור הגנב?
לדינוזאור האובירפטור (Oviraptor), שהוא אובירפטוריד אוכל בשר ובעל שתי רגליים מתקופת הקרטיקון, יצא שם של גנב ביצים.
לפי הצורה שבה נמצאו הביצים המאובנות ליד שלדיו, המדענים משערים שנהג ככל הנראה לגנוב ביצים מקיני דינואורים אחרים. מכאן זכה לשמו "גנב ביצים". ואכן, פירוש השם אובירפטור הוא "גנב הביצים". הנקבה נהגה ככל הנראה להגן על הקן שלה מדינוזאורים טורפים.
לאובירפטור היו לסתות חזקות שבעזרתן שבר בקלות את קליפות הביצים וריסק את עצמות הדינוזאורים הצעירים שלכד.
החוקרים גם סבורים שלאובירפטורים היה זנב עם נוצות. הם השתמשו בהם ככל הנראה כדי לחזר אחרי הנקבות, ממש כפי שעושים טווסים, עופות וציפורים אחרות גם כיום.
מהמאובן הראשון שהתגלה במונגוליה בשנת 1924 ועד היום, רוב שרידי האוברפטורים התגלו בסין ומונגוליה.
בשנים האחרונות, ישנם חוקרים שמתחילים לטעון שהביצים שנמצאו ליד המאובן המקורי, אלה שבגללן הוא הפך לבעל שם של גנב ביצים, הן ביצים שלו. הוויכוח נמשך...
הנה נקבת דינוזאור מגנה על הביצים שבקן מהאובירפטוריד:
http://youtu.be/TtOfCaYhjzk
המחקר על הביצים של האובירפטור:
https://youtu.be/nosEIFDgDuc
ואובירפטור במשחק מחשב:
https://youtu.be/mDHgpv4_NG4
למה אנשים יצירתיים גונבים ומעתיקים?
פיקאסו, מהאמנים המהפכניים במאה ה-20, אמר פעם ש"אמנים טובים מעתיקים, אמנים דגולים גונבים". סטיב ג'ובס, המקביל הטכנולוגי ואחד המוחות המבריקים בתחום המחשבים ומוצרי האלקטרוניקה, הצהיר לא פעם ש“גאונים אמיתיים גונבים".
אפילו אלברט איינשטיין הדגול אמר פעם ש"סוד היצירתיות הוא לדעת להסתיר את מקורותיך."
איך זה מסתדר עם התפיסה שגניבה ויצירתיות הם בעצם דבר והיפוכו? - הרי נאמר לא פעם ואפילו בתורה "לא תגנוב". מצד שני, רבים רואים ביצירה ובגניבה משהו שהולך, מה לעשות, ביחד.
נראה שכל הגאונים הללו ניסו לומר בשפה פשוטה שכשנוצרת יצירה אמיתית, כל המקורות והגניבות שבה מתמזגים אליה ונמסים אל תוכה כך שהמרכיבים הללו לא נראים יותר כפרטים נפרדים ולא נתפסים עוד כהעתקה או כגניבה.
הקלישאה מחוזקת במשפט עממי, שגם הוא נראה גנוב מפיקאסו או ממישהו דומה ואומר "חובבים מעתיקים, גאונים - גונבים!"
אז האם באמת "אמנות היא גניבה" כמו שפסק פיקאסו באמירה אחרת שלו?
קודם כל, התשובה היא כן. בעבודות טובות בלתי אפשרי שלא יהיו דברים שלקוחים ממקומות אחרים. כל אדם יצירתי הוא אדם שמוחו מכיל כל כך הרבה השפעות, רעיונות, מראות, צלילים, חיבורים אסוציאטיביים, מחוות ומה לא, עד שגם אם ירצה, לא יוכל שלא להשתמש, לעיתים קרובות שלא מדעת, בדברים של אחרים.
כל אדם יצירתי באמת משתמש בדברים שמתכתבים, עושים מחווה, או בקיצור ובשם כולל "גונבים" לאחרים. אבל זה טוב ומותר כל הזמן שהיוצר עושה בהם שימוש אישי חכם, מחבר אותם לאמנות שלו, לפרויקט הספציפי, באופן שהופך אותם רלוונטיים ומחוברים היטב ובצורה עדינה והרמונית לנושא.
כך, אגב, פועל המדע, שב-500 השנה האחרונות הביא את האנושות להישגים בלתי נתפסים. שם בהגדרה, כל מדען וחוקר מפרסם את ממצאיו לעיון הקהילה המדעית כולה, תוך שהוא כולל בעבודתו שלל ממצאים של קודמיו. הבאים בתור אחריו ייקחו את עבודתו, ממצאיו ומסקנותיו ויצרפו אותם כרצונם לתזה שהם יחקרו וייבחנו והם ישמשו אז כר לממצאים שיפרסמו בתורם.
כך, כל מדען שמצליח יעשה זאת "על כתפי נפילים", כמו שהטעים פעם אייזיק ניוטון, מי שבעיני רבים נחשב כגדול המדענים בהיסטוריה.
אבל גם המדע וגם התרבות מראים שיש תנאי נוסף ליצירתיות שגונבת - גם אם אתם אוספים ומשתמשים ברעיונות של אחרים, הם צריכים להיות רק חלק ורצוי קטן מהדבר שלכם. קחו כרצונכם השפעות ורעיונות ממקורות אחרים, אבל דאגו שמה שאתם עושים לא יהיה בעצמו כמו של האחרים.
שיהיה רמיקס, שיהיה מושפע, מתבסס, משתמש. שיהיה מצטט, אבל שלא יהיה גנוב. או במילים אחרות, אם ציירתם ציור וגנבתם רעיונות של פיקאסו או מלביץ' - שימו לב שהציור עצמו הוא לא כמו שלהם. הרעיונות או המרכיבים? - אוקיי. אבל הציור - אסור!
אם כתבתם שיר, אין בעיה אם מרכיבים מסוימים מזכירים למאזין שירים מוכרים, כל זמן שהשיר עצמו יהיה מקורי ולא יישמע כמו משהו שעשה מישהו אחר, או סתם מועתק ממישהו... אגב, במקרים רבים זה אפילו עניין משפטי. במוסיקה למשל, אם תעברו מספר מסוים של צלילים, הם כבר לא רק "מזכירים מנגינה של אחר" אלא ממש המנגינה - במקרה כזה, הפרתם זכויות יוצרים ותשלמו על זה ביוקר. קראו דוגמאות לכך באאוריקה, בתגית "זכויות יוצרים".
הנה פיקאסו בעבודה:
https://youtu.be/Nxes8pyHkJc
מקורות ההשפעה על טרנטינו, מגדולי הבמאים בקולנוע ומ יצירתיים שבהם:
https://youtu.be/1czSxBi-O9g
וכך גונבים באופן יצירתי, כמו שעשו הגאונים:
https://youtu.be/i7LBHe5-01Y?long=yes
כיצד הקופים לומדים?
למידה אצל בעלי חיים היא לא כל כך נדירה כמו שחלק מאיתנו אולי חושב. למעשה, רבים מהמינים לומדים בצורה זו או אחרת, כשהלימוד הזה מסייע להם להשיג מזון, להגן על עצמם וכדומה. ברור שחיקוי הוא צורה טובה של בעלי חיים ללמוד, אבל גם התנסות וחוויות מלמדות ואצל קופים רואים את זה היטב.
השימפנזים, למשל, אוהבים לאכול טרמיטים, סוג של חרקים. הם משתמשים בענף קטן, תוחבים אותו לתוך קן של טרמיטים, ממתינים רגע שהטרמיטים יתקפו את הענף "הפולש" וייצמדו אליו בעזרת לסתותיהם. אז השימפנזה מושך את הענף החוצה וזולל את הטרמיטים שמכסים אותו. בתיאבון!
קופים אחרים למדו ליהנות ממשקאות מתוקים שבני אדם נוהגים לשתות. סוכר עבורם, בדיוק כמו אצלנו, הוא טעים וממכר. אז במקומות רבים בעולם הם מתגנבים אל מי שמשתזפים על החוף וממהרים "לפלח" להם את המשקה שלידם. מה שמעניין הוא שהם אפילו התחברו למשקאות אלכוהוליים וזורמים גם עם קוקטיילים וטקילות חריפות בברים חיצוניים בבריכות שחייה פתוחות ובבתי מלון.
ואם כבר גניבה אז למה לא חטיפה. הקופים למדו שבני אדם קשורים לדברים שלהם ומוכנים לתת כופר עבורם. אז קופים רעבים למדו לחטוף חפצי ערך מתיירים ולהחזירם רק אם קיבלו בתמורה את דברי המאכל שהם אוהבים לאכול.
המדהים הוא שהם לא יחזירו את החטיפה עבור סתם דברים שנותנים להם. הם למדו שעם בני אדם יש לנהלים משא ומתן. מכיוון שהם לא יודעים לדבר, הם מנהלים עם הקורבן "משא ומתן ללא מילים". רק אם יקבלו את מה שהם רוצים בו וטעים להם - רק אז ישיבו את הגניבה או ליתר דיוק את מה שחטפו לתייר או לתיירת המשועשעים בדרך כלל פחות.
כך לומדים הקופים להשתמש בחפצים כדי לבצע פעולות:
http://youtu.be/icd_ob8UWgQ
קופים שאולפו או למדו לקטוף קוקוס (עברית):
https://youtu.be/PzHov5PEnyU
אפילו לגנוב הקופים לומדים ואפילו אלכוהול:
https://youtu.be/pmnzIhbX2bg
והקופים החוטפים ש"מנהלים משא ומתן" ללא מילים על התנאים להחזרת המשקפיים או הכפכף החטוף:
https://youtu.be/ovpsuyRanw8
בעלי אופניים מכירים את השיטות למנוע גניבה שלהן. מאופניים מכוערות שאייש לא ירצה לגנוב ועד לאופניים קלות, שניתן לשאת בקלות הביתה או למשרד - הכל כבר נוסה ומאד לא נוח. אבל אופניים שלא ניתנים לגניבה הוא פרוייקט שנכשל פעם אחר פעם.
"אופני יֶרקה" שפיתחו סטודנטים להנדסה מאוניברסיטה בצ'ילה, מציע אופניים עם שלדה מתפרקת, שהמסגרת שלהם משמשת כמנעול. כשרוצים לנעול את האופניים, מפרקים את מסגרת האופניים ומרכיבים אתה כמנעול, על עמוד או עץ. הגנב שיפרק או ישבור את המסגרת כדי לגנוב אותם, יגלה שהאופניים לא שימושיות יותר.
חוץ מנעילה בעזרת מפתח, בכוונת המפתחים לייצר אופניים כאלה עם מנעול קוד ובנעילה ופתיחה מאפליקציה בסמארטפון של הבעלים.
הנה אופני "יֶרקה" שאין טעם לגנוב:
http://youtu.be/22PzvXpOhT0
כך משתמשים בהם:
https://youtu.be/1pWYu8t5o4o
הנה הסיפור מפי אחד ממפתחי אופני ירקה:
https://youtu.be/7A4eOsAyQcw
איך הגיעו הטנקים הראשונים לצה"ל?
איך נולד חיל השריון מטנקים גנובים?
סיפור מדהים הוא כיצד התחיל חיל השריון הישראלי מ-2 טנקים שנגנבו מהצבא הבריטי, רגע לפני שהתפנה מהארץ. מעט לפני שהסתיים המנדט הבריטי, התפנו רוב הכוחות בהפתעה ובמהירות ונשאר ציוד רב לפינוי.
מתוך הבנה שהמלחמה קרובה, יזם בן גוריון גניבה של טנקים במהלך הפינוי החפוז. בהתאם לסיכום מוקדם עימם, נכנסו שני חיילים בריטיים, מקדונלדס ומייק פלנגן, לטנקי הקרומוול ונסעו באותו לילה על שרשראות מחיפה למגרשי התערוכה בתל-אביב, של כוחות ארגון "ההגנה".
שני הטנקים הללו שנגנבו בקיץ 1948 הפכו לראשונים של חיל השריון הישראלי, זה שברבות הימים ייחשב לחיל השריון הטוב בעולם. צלליתם הייתה הבסיס לסמל חיל השריון של צה"ל.
הנה סרטון שמספר על גניבת הטנקים מהבריטים:
http://youtu.be/KRJhGWUpIfI
איך נולד חיל השריון מטנקים גנובים?
סיפור מדהים הוא כיצד התחיל חיל השריון הישראלי מ-2 טנקים שנגנבו מהצבא הבריטי, רגע לפני שהתפנה מהארץ. מעט לפני שהסתיים המנדט הבריטי, התפנו רוב הכוחות בהפתעה ובמהירות ונשאר ציוד רב לפינוי.
מתוך הבנה שהמלחמה קרובה, יזם בן גוריון גניבה של טנקים במהלך הפינוי החפוז. בהתאם לסיכום מוקדם עימם, נכנסו שני חיילים בריטיים, מקדונלדס ומייק פלנגן, לטנקי הקרומוול ונסעו באותו לילה על שרשראות מחיפה למגרשי התערוכה בתל-אביב, של כוחות ארגון "ההגנה".
שני הטנקים הללו שנגנבו בקיץ 1948 הפכו לראשונים של חיל השריון הישראלי, זה שברבות הימים ייחשב לחיל השריון הטוב בעולם. צלליתם הייתה הבסיס לסמל חיל השריון של צה"ל.
הנה סרטון שמספר על גניבת הטנקים מהבריטים:
http://youtu.be/KRJhGWUpIfI
אלברט איינשטיין (Albert Einstein) היה ללא ספק מהגאונים הגדולים בהיסטוריה. הוא מת בעקבות מפרצת באבי העורקים שלו שהתפוצצה בחלל בטנו. בניגוד לצוואתו וללא ידיעתו, הוריש הפיזיקאי הנודע את מוחו למדע, אך סביב המוח החכם והמפורסם בהיסטוריה התחוללה אחת הפרשות המוזרות אי-פעם.
כשאיינשטיין נפטר, ב-18 באפריל 1955 בבית החולים בפרינסטון שבניו ג'רזי, הוא השאיר אחריו מורשת מדעית עצומה. אך מה שקרה בשעות שלאחר מותו היה מוזר הרבה יותר מכל תיאוריה פיזיקלית שהעלה במהלך חייו.
כשד"ר תומס הארווי (Thomas Harvey), הפתולוג שביצע את הנתיחה, מבין מי המת המפורסם כל כך שלפניו, הוא מחליט לפעול על דעת עצמו. הארווי מוציא את מוחו של איינשטיין ושומר אותו ברשותו, ללא אישור מפורש מהמשפחה. איינשטיין הרי ביקש במפורש שגופתו תישרף וששאריותיו יפוזרו במקום סודי, כדי למנוע את הפיכת קברו למקום עלייה לרגל.
הארווי האמין אחרת. לדעתו, מוחו של הגאון יכול לחשוף סודות על מקור הגאונות האנושית.
כשהדבר נודע למשפחה, הארווי טוען שקיבל אישור בעל פה. בסופו של דבר הוא מצליח לשכנע את בנו של איינשטיין, הנס אלברט (Hans Albert Einstein), להסכים למחקר. התנאי של הבן הוא שהתוצאות יפורסמו רק בכתבי עת מדעיים מכובדים.
ברצונו להבין איזה מוח מסוגל להגות תיאוריות מהפכניות דוגמת תורת היחסות, מסיר הארווי את המוח שמשקלו כ-1,230 גרם. הוא מצלם אותו מזוויות שונות וחותך אותו לכ-240 חתיכות, שאותן הוא שומר בצנצנות עם נוזל משמר, בתקווה שמדענים יחקרו אותן ויוכלו לגלות איך פועל מוחם של גאונים דוגמת איינשטיין, ניוטון וגליליאו.
מה שיקרה בהמשך הוא כמעט לא יאומן. הארווי מאבד את משרתו בפרינסטון ומוקע על ידי הקולגות שלו. מוחו של איינשטיין נודד עמו ברחבי ארצות הברית. את חתיכות המוח הוא שומר בקופסאות קרטון, לעיתים מתחת למקרר הבירה בביתו ולעיתים בתא המטען של המכונית שלו.
במשך עשרות שנים המוח כמעט ונשכח. הארווי לא ביצע מחקר משמעותי, הוא סירב לתת דגימות לרוב החוקרים שביקשו. הוא נדד ממקום למקום, עבד במשרות שונות וכל הזמן נשא עמו את חלקיו של אחד האיברים המפורסמים ביותר בהיסטוריה.
בחיפוש אחר סודות תבונתו של הגאון, בוצעו לאורך השנים כמה מחקרים מוגבלים על המוח הגאוני. ב-1985 פרופסור מריאן דיאמונד (Marian Diamond) מאוניברסיטת ברקלי פרסמה מחקר שטען שבמוחו של איינשטיין היו יותר תאי גליה, תאים תומכים, ביחס לנוירונים באזור מסוים בקליפת המוח.
מחקרים מאוחרים יותר טענו שנמצאו הבדלים נוספים, כמו חריגות בקליפת המוח הפריאטלית, האזור האחראי לחשיבה מתמטית ומרחבית. אולם רבים מהמחקרים זכו לביקורת, בעיקר בגלל גודל המדגם הקטן, מוח אחד, כמו גם בשל העובדה שאין דרך לדעת אם ההבדלים היו מולדים או התפתחו כתוצאה מהפעילות האינטלקטואלית האינטנסיבית של איינשטיין.
בשנות ה-90 עורך הכתב מייקל פטרניטי (Michael Paterniti) מסע מצולם עם הארווי המזדקן, כשהם נוסעים ברחבי אמריקה עם המוח בתא המטען. הסיפור מתועד בספר Driving Mr. Albert משנת 2000. בשנת 1998, כשהארווי כבר בן 84, הוא מחזיר סופסוף את מה שנותר מהמוח לבית החולים בפרינסטון, שם הוא נשמר עד היום למטרות מחקר. הארווי נפטר בשנת 2007.
הסיפור מעלה שאלות על כבוד המתים, על הגבול שבין סקרנות מדעית לבין פגיעה בפרטיות ועל השאלה מי הבעלים על גופנו לאחר מותנו. האירוניה היא שאיינשטיין עצמו, שרצה שגופתו לא תהפוך לחפץ פולחן, הפך בסופו של דבר בדיוק למה שניסה למנוע. חלקים ממוחו נמצאים כיום במספר מוסדות, כולל המוזיאון לרפואה של המכללה לרופאים בפילדלפיה ומוזיאון מוטר בטוקיו.
לא רק המוח נגנב. גם עיניו של איינשטיין הוסרו במהלך הנתיחה על ידי הרופא האישי שלו, ד"ר הנרי אברמס (Henry Abrams), ששמר אותן בכספת. העיניים נשמרות עד היום במקום סודי בניו יורק, עוד דוגמה לכך שגופו של איינשטיין הפך לחפץ אספנות, נגד רצונו המפורש.
אגב, עובדה ידועה היא שמוחו של המדען היהודי הדגול שקל פחות ממוח אנושי ממוצע, מה שמחזק את העובדה שגודל המוח לפחות לא קשור למידת האינטליגנציה של בעליו. חוקרים גילו שבעשרות אלפי השנים האחרונות הלך המוח האנושי וקטן, גם במשקלו וגם בנפח שלו. מוחו הממוצע של אדם קרו מניון, למשל, היה גדול בכ-10% ממוח ממוצע של האדם המודרני.
הנה סיפור הגניבה של מוחו של איינשטיין:
https://youtu.be/t-gCpAf-fbE
וההבדלים בין מוחו של איינשטיין למוח רגיל:
https://youtu.be/QK7xzopokgI
לדינוזאור האובירפטור (Oviraptor), שהוא אובירפטוריד אוכל בשר ובעל שתי רגליים מתקופת הקרטיקון, יצא שם של גנב ביצים.
לפי הצורה שבה נמצאו הביצים המאובנות ליד שלדיו, המדענים משערים שנהג ככל הנראה לגנוב ביצים מקיני דינואורים אחרים. מכאן זכה לשמו "גנב ביצים". ואכן, פירוש השם אובירפטור הוא "גנב הביצים". הנקבה נהגה ככל הנראה להגן על הקן שלה מדינוזאורים טורפים.
לאובירפטור היו לסתות חזקות שבעזרתן שבר בקלות את קליפות הביצים וריסק את עצמות הדינוזאורים הצעירים שלכד.
החוקרים גם סבורים שלאובירפטורים היה זנב עם נוצות. הם השתמשו בהם ככל הנראה כדי לחזר אחרי הנקבות, ממש כפי שעושים טווסים, עופות וציפורים אחרות גם כיום.
מהמאובן הראשון שהתגלה במונגוליה בשנת 1924 ועד היום, רוב שרידי האוברפטורים התגלו בסין ומונגוליה.
בשנים האחרונות, ישנם חוקרים שמתחילים לטעון שהביצים שנמצאו ליד המאובן המקורי, אלה שבגללן הוא הפך לבעל שם של גנב ביצים, הן ביצים שלו. הוויכוח נמשך...
הנה נקבת דינוזאור מגנה על הביצים שבקן מהאובירפטוריד:
http://youtu.be/TtOfCaYhjzk
המחקר על הביצים של האובירפטור:
https://youtu.be/nosEIFDgDuc
ואובירפטור במשחק מחשב:
https://youtu.be/mDHgpv4_NG4
גניבות
פיקאסו, מהאמנים המהפכניים במאה ה-20, אמר פעם ש"אמנים טובים מעתיקים, אמנים דגולים גונבים". סטיב ג'ובס, המקביל הטכנולוגי ואחד המוחות המבריקים בתחום המחשבים ומוצרי האלקטרוניקה, הצהיר לא פעם ש“גאונים אמיתיים גונבים".
אפילו אלברט איינשטיין הדגול אמר פעם ש"סוד היצירתיות הוא לדעת להסתיר את מקורותיך."
איך זה מסתדר עם התפיסה שגניבה ויצירתיות הם בעצם דבר והיפוכו? - הרי נאמר לא פעם ואפילו בתורה "לא תגנוב". מצד שני, רבים רואים ביצירה ובגניבה משהו שהולך, מה לעשות, ביחד.
נראה שכל הגאונים הללו ניסו לומר בשפה פשוטה שכשנוצרת יצירה אמיתית, כל המקורות והגניבות שבה מתמזגים אליה ונמסים אל תוכה כך שהמרכיבים הללו לא נראים יותר כפרטים נפרדים ולא נתפסים עוד כהעתקה או כגניבה.
הקלישאה מחוזקת במשפט עממי, שגם הוא נראה גנוב מפיקאסו או ממישהו דומה ואומר "חובבים מעתיקים, גאונים - גונבים!"
אז האם באמת "אמנות היא גניבה" כמו שפסק פיקאסו באמירה אחרת שלו?
קודם כל, התשובה היא כן. בעבודות טובות בלתי אפשרי שלא יהיו דברים שלקוחים ממקומות אחרים. כל אדם יצירתי הוא אדם שמוחו מכיל כל כך הרבה השפעות, רעיונות, מראות, צלילים, חיבורים אסוציאטיביים, מחוות ומה לא, עד שגם אם ירצה, לא יוכל שלא להשתמש, לעיתים קרובות שלא מדעת, בדברים של אחרים.
כל אדם יצירתי באמת משתמש בדברים שמתכתבים, עושים מחווה, או בקיצור ובשם כולל "גונבים" לאחרים. אבל זה טוב ומותר כל הזמן שהיוצר עושה בהם שימוש אישי חכם, מחבר אותם לאמנות שלו, לפרויקט הספציפי, באופן שהופך אותם רלוונטיים ומחוברים היטב ובצורה עדינה והרמונית לנושא.
כך, אגב, פועל המדע, שב-500 השנה האחרונות הביא את האנושות להישגים בלתי נתפסים. שם בהגדרה, כל מדען וחוקר מפרסם את ממצאיו לעיון הקהילה המדעית כולה, תוך שהוא כולל בעבודתו שלל ממצאים של קודמיו. הבאים בתור אחריו ייקחו את עבודתו, ממצאיו ומסקנותיו ויצרפו אותם כרצונם לתזה שהם יחקרו וייבחנו והם ישמשו אז כר לממצאים שיפרסמו בתורם.
כך, כל מדען שמצליח יעשה זאת "על כתפי נפילים", כמו שהטעים פעם אייזיק ניוטון, מי שבעיני רבים נחשב כגדול המדענים בהיסטוריה.
אבל גם המדע וגם התרבות מראים שיש תנאי נוסף ליצירתיות שגונבת - גם אם אתם אוספים ומשתמשים ברעיונות של אחרים, הם צריכים להיות רק חלק ורצוי קטן מהדבר שלכם. קחו כרצונכם השפעות ורעיונות ממקורות אחרים, אבל דאגו שמה שאתם עושים לא יהיה בעצמו כמו של האחרים.
שיהיה רמיקס, שיהיה מושפע, מתבסס, משתמש. שיהיה מצטט, אבל שלא יהיה גנוב. או במילים אחרות, אם ציירתם ציור וגנבתם רעיונות של פיקאסו או מלביץ' - שימו לב שהציור עצמו הוא לא כמו שלהם. הרעיונות או המרכיבים? - אוקיי. אבל הציור - אסור!
אם כתבתם שיר, אין בעיה אם מרכיבים מסוימים מזכירים למאזין שירים מוכרים, כל זמן שהשיר עצמו יהיה מקורי ולא יישמע כמו משהו שעשה מישהו אחר, או סתם מועתק ממישהו... אגב, במקרים רבים זה אפילו עניין משפטי. במוסיקה למשל, אם תעברו מספר מסוים של צלילים, הם כבר לא רק "מזכירים מנגינה של אחר" אלא ממש המנגינה - במקרה כזה, הפרתם זכויות יוצרים ותשלמו על זה ביוקר. קראו דוגמאות לכך באאוריקה, בתגית "זכויות יוצרים".
הנה פיקאסו בעבודה:
https://youtu.be/Nxes8pyHkJc
מקורות ההשפעה על טרנטינו, מגדולי הבמאים בקולנוע ומ יצירתיים שבהם:
https://youtu.be/1czSxBi-O9g
וכך גונבים באופן יצירתי, כמו שעשו הגאונים:
https://youtu.be/i7LBHe5-01Y?long=yes
למידה אצל בעלי חיים היא לא כל כך נדירה כמו שחלק מאיתנו אולי חושב. למעשה, רבים מהמינים לומדים בצורה זו או אחרת, כשהלימוד הזה מסייע להם להשיג מזון, להגן על עצמם וכדומה. ברור שחיקוי הוא צורה טובה של בעלי חיים ללמוד, אבל גם התנסות וחוויות מלמדות ואצל קופים רואים את זה היטב.
השימפנזים, למשל, אוהבים לאכול טרמיטים, סוג של חרקים. הם משתמשים בענף קטן, תוחבים אותו לתוך קן של טרמיטים, ממתינים רגע שהטרמיטים יתקפו את הענף "הפולש" וייצמדו אליו בעזרת לסתותיהם. אז השימפנזה מושך את הענף החוצה וזולל את הטרמיטים שמכסים אותו. בתיאבון!
קופים אחרים למדו ליהנות ממשקאות מתוקים שבני אדם נוהגים לשתות. סוכר עבורם, בדיוק כמו אצלנו, הוא טעים וממכר. אז במקומות רבים בעולם הם מתגנבים אל מי שמשתזפים על החוף וממהרים "לפלח" להם את המשקה שלידם. מה שמעניין הוא שהם אפילו התחברו למשקאות אלכוהוליים וזורמים גם עם קוקטיילים וטקילות חריפות בברים חיצוניים בבריכות שחייה פתוחות ובבתי מלון.
ואם כבר גניבה אז למה לא חטיפה. הקופים למדו שבני אדם קשורים לדברים שלהם ומוכנים לתת כופר עבורם. אז קופים רעבים למדו לחטוף חפצי ערך מתיירים ולהחזירם רק אם קיבלו בתמורה את דברי המאכל שהם אוהבים לאכול.
המדהים הוא שהם לא יחזירו את החטיפה עבור סתם דברים שנותנים להם. הם למדו שעם בני אדם יש לנהלים משא ומתן. מכיוון שהם לא יודעים לדבר, הם מנהלים עם הקורבן "משא ומתן ללא מילים". רק אם יקבלו את מה שהם רוצים בו וטעים להם - רק אז ישיבו את הגניבה או ליתר דיוק את מה שחטפו לתייר או לתיירת המשועשעים בדרך כלל פחות.
כך לומדים הקופים להשתמש בחפצים כדי לבצע פעולות:
http://youtu.be/icd_ob8UWgQ
קופים שאולפו או למדו לקטוף קוקוס (עברית):
https://youtu.be/PzHov5PEnyU
אפילו לגנוב הקופים לומדים ואפילו אלכוהול:
https://youtu.be/pmnzIhbX2bg
והקופים החוטפים ש"מנהלים משא ומתן" ללא מילים על התנאים להחזרת המשקפיים או הכפכף החטוף:
https://youtu.be/ovpsuyRanw8
