נתחיל בתיקון של שגיאה נפוצה. הגרפיטי (Graffiti) הם לא ציורי הקיר המדהימים שמתנוססים על קירות בערים גדולות, אלא הכתובות והסיסמאות שנכתבות ללא הסכמת בעלי הרכוש שעליו יופיעו.

שמם של ציורי הקיר המצויירים ברחובות הערים, על ידי צעירים מוכשרים, נקראים אמנות רחוב ובאנגלית murals. גם אלה מצוירים במרבית המקרים ללא הסכמת הבעלים או הרשויות. הם מופיעים לרוב על קירות בתים, חומות ובניינים שונים, בערים רבות בעולם.

לעיתים הגרפיטי משולב באמנות רחוב ולעיתים מדובר בכתובות שנועדו רק להביע דעה או להעביר מסרים חברתיים, פעמים רבות של מחאה והתנגדות לסדר הקיים.

עד לפני שנים מספר הגרפיטי נחשב לעבירה על החוק ונהגו לראות בו ונדליזם. עם הזמן הוא החל לקבל מקום של כבוד גם באמנות וכאמנות.

על אף שהסובלנות כלפי השחתת רכוש ציבורי או פרטי שגורמים אמני הרחוב והגרפיטי לא גדלה, חלק מהאמנים המציירים גרפיטי הפכו לכוכבים בתחום האמנות ויצירותיהם מתחילות לקבל מקום של כבוד גם בגלריות ובתערוכות מכובדות המוקדשות להם ולאמנותם.

פירוש המילה "גרפיטי" בא משפות שונות ומקורה הראשוני הוא המילה היוונית "גרפאין" שמשמעותה "לכתוב". כדאי לציין שהגרפיטי הוא עניין עתיק יומין וכתובות וציורים הופיעו כבר על קירות המערות של האדם הקדמון, דרך ציורים על קירות בערי האימפריה הרומית ועד לכתובות של חיילים צרפתים מצבא נפוליאון, המופיעות באתרי הפרעונים מתקופת מצרים העתיקה.


פעם גרפיטי נחשב ונדליזם (מתורגם):

https://youtu.be/4GNoUYZhrT0


חבורת אמני רחוב נודדת (עברית):

https://youtu.be/DD97ct6bxzc


ציירי גרפיטי ניו-יורקיים בעבודה:

https://youtu.be/vNs8Z6OfE_A


על תולדות הגרפיטי:

http://youtu.be/4Ul4mhho03M


האם גרפיטי הוא אמנות או ונדליזם?

https://youtu.be/azolNnTCnMI


כך או כך, הגרפיטי הולך ונכנס למוזיאונים:

https://youtu.be/k2Eu2na_diY


ועדיין יש ויכוח אם גרפיטי היא אמנות או ונדליזם:

https://youtu.be/azolNnTCnMI


גאון אמנות הרחוב האנגלי והמסתורי בנקסי מפתיע כל הזמן (מתורגם):

https://youtu.be/0B3SsnXlabY


קבוצת גרפיטי ישראלית שמציירת על קירות בערים הגדולות:

http://youtu.be/cXY9UNGsKaw


וסרטון שמציג איך מציירים על קיר שלם בהזמנה:

https://youtu.be/FUUG0IIRpHI?long=yes

ברובע קווינס שבניו יורק שכן בעבר אחד המתחמים המדהימים של גרפיטי בעולם. קראו לו 5pointz והוא היה קיר גרפיטי עצום, של מפעל ישן שהפך לחללי סטודיו לאמנים ומאז נהרס. את הקירות הללו, בשטח כולל של כ-18,000 מטר מרובע, כיסו אמני גרפיטי ניו-יורקיים במגוון מדהים ומרהיב של גרפיטיז צבעוניים ומהממים ביופיים. הם יצרו תערוכת גרפיטי פתוחה וגלויה אל הרחוב, שכולה מצויירת על קירות המפעל לשעבר. 

אבל דווקא בניו-יורק, ערש הגרפיטי המודרני, לא ידעו לשמור על מה שהיה אולי הכותל, בית המקדש או ה"מכה" של אמנות הרחוב החתרנית הזו. כדי שלא תהיה התנגדות שתאלץ אותם לשמר אותם, בעלי ההון שקנו את המתחם כולו מיהרו לסייד את כל הציורים שעל הקירות. בכך הכינו את המבנה והמתחם כולו להריסה, מבלי לאפשר התנגדויות בשם האמנות.

וכך נותר מתחם הגרפיטי היפה והחשוב בעולם רק זיכרון מתוק של ימים אחרים, שבהם האמת של "התפוח הגדול" הייתה קצת פחות ביזמות עסקית רודפת בצע, וקצת יותר בידיהם של אמנים רודפי צדק חברתי ואמירה פוליטית אמיצה ומלאת כישרון.


הנה מתחם ה-5pointz בניו-יורק:

https://youtu.be/cUgtZp6brpk


ועוד אחד:

https://youtu.be/sIHr9JYRHqU


סיור בו:

https://youtu.be/ZY6E4J9YcnA


והריסת המתחם האהוב:

https://youtu.be/kqXeCbOwPVc

אפילו בעולם העמוס באמנים מודרניים, מקוריים, נועזים ומעוררי עניין, השם בנקסי (Banksy) כבר מזמן הפך לאגדה.

כי מזמן רב שבנקסי הוא אמן המעורר עניין חריג. העניין בו הוא לא רק כאמן הגרפיטי המפורסם בעולם, אלא בשל העובדה הפשוטה שאיש לא יודע מיהו והוא מצליח זמן רב לשמור על אנונימיות מוחלטת. בעולם של מצלמות בכל מקום ואובדן הפרטיות, מדובר בהישג יוצא דופן לידוען בינלאומי כה מסקרן ומפורסם.

האמן המצליח התפרסם בזכות ציורי הרחוב היצירתיים והמושקעים שהוא מותיר בין לילה על קירות מקריים ברחבי העולם. אבל העובדה שציורי הקיר שהוא מותיר הופכים מיידית לבעלי ערך כספי עצום, הופכת את האמנות שלו למתנה לכל מי שהאמן הנעלם צייר על הקיר שלו. וכך הפך האמן, שמבהיר דרך אמנותו את דעותיו בנושאים חברתיים ופוליטיים, למי שמצייר על קירות שהם לא רק מעוררי עניין, אלא גם תורמים לבעלי הקיר תרומה כספית חשובה.

בנקסי מציג אמנות דעתנית, רצופת ביקורת חברתית-אנושית. את חיציו הוא נוהג לכוון אל העולם השבע, החזק והמסואב, שמעודד תרבות צריכה מטורפת ויוצר קיטוב חברתי קשה. כך הוא נוהג לצייר על קירות בעלי משמעות חברתית, ממוסדות סעד ורווחה, כמו בתי יתומים וסוכנויות לעזרה לנזקקים, ועד מוקדי מחלוקת בעלי משמעות פוליטית, כמו חומת ההפרדה בין ישראל לשטחי יהודה ושומרון או קירות של חורבות והריסות בעזה. כל קיר כזה הופך מיד לבעל ערך עצום ולרוב נמכר לגלריות שמציגות ומוכרות לבעלי הון המעוניינים ב"בנקסי בבית". צדק חברתי או רובין הוד בגרסת האמנים.

לאחרונה הועלתה הסברה שבנקסי הוא רוברט דל נג'ה, חבר בלהקת "מאסיב אטאק". עיתונאי בריטי בחן את העובדות ושם לב שעבודות של בנקסי צצו פעמים רבות בערים ובזמנים שבהן הופיעה הלהקה בהן.


הנה בנקסי:

https://youtu.be/Xoe3Nn5vuBg


סיפורו של האמן החמקמק:

http://youtu.be/WKXcsg3uRkw


כמה מהעבודות הידועות שלו:

https://youtu.be/ntSAJhsY4g8


כך הוא צולם בעבודה:

http://youtu.be/UgdHeac4bsM


וממה הוא עושה את הכסף הגדול שלו?

https://youtu.be/8QS-HN1Wfyg?long=yes

אמן הרחוב פאביו גומס טרינדאדה (Fábio Gomes Trindade) מצא לעצמי הברקה ונישה אמנותית מרתקת ומלאת חיים גם יחד - הוא מוצא לו עצים הסמוכים לחומות או מציצים מאחרי קירות והופך אותם לשיער מרשים של דיוקנאות שהוא מצייר על הקיר.

דיוקנאות הרחוב המרהיבים שלו מציעים בדרך כלל פורטרטים של בנות או נשים, מה שמוצדק במיוחד כשיש פריחה על העץ ואז הן נראות כמי שקלעו פרחים לשערן. אבל פה ושם גם גברים זוכים לשפעת שיער ירוקה, כמו בתמונת הערך שלמעלה, בה הוא הלביש לענק הג'אז לואי ארמסטרונג "פאה", עם שפעת שיער ירוקה ומרשימה.

השילוב הנפלא בין ציור לטבע מאפשר לאמן הברזילאי ליצור יצירות אמנות ייחודיות ששלמותן נובעת מעצם השילוב שהוא עושה, בין הטבע לאמנות.

אחת העבודות המפורסמות של טרינדאדה היא זו של הצעירה היפה עם שיער האפרו ובו פרחים ורודים אמיתיים. מסייעים לו ביצירת היופי הזה, מצד אחד צבע הריסוס וכשרונו כצייר רחוב מוכשר ויצירתי להפליא ומצד שני העץ הנהדר. העץ הזה הוא שיוצר כאן את תסרוקת האפרו השופעת והמיוחדת של הצעירה והיצירה.


הנה פריחת הבוגניבליאה כתסרוקת האפרו הססגונית:

https://youtu.be/pgX-mWXQQQk


דיוקנאות נוספים של טרינדאדה:

https://youtu.be/FKOjFsqD9Kg


בכל העולם מדברים עליו:

https://youtu.be/WVccMjgsDoY


ועבודה על קיר פרטי שזכתה לתגובה מהבעלים:

https://youtu.be/ZSmVhOWtxIQ

זה נשמע כמו אגדה שנגמרת רע. באגדה הזו הופך נער ניו יורקי שמצייר גרפיטי על הקירות, ישן ברחובות וחי מהיד אל הפה ובתוך זמן קצר, הופך לאחד המצליחים והעשירים שבציירים של תקופתו, מוכר ציורים במיליונים ואז מת בגיל 28.

ז'אן מישל בסקיאט (Jean-Michel Basquiat), או בהגייה הצרפתית הנכונה ז'אן מישל בסקייה, היה צעיר אמריקני חצי קובני וחצי פורטוריקני, אוטודידקט (מי שלמד בעצמו).

תוך שנים ספורות הוא הפך מאמן גרפיטי שחי ופעל בשוליים, לאמן מרכזי ונערץ בסצנת האמנות של ניו-יורק.

בגיל 20 הוא היה לכוכב הגדול ביותר שידע עולם האמנות של העיר המוצפת בכישרונות מטורפים. דווקא בשל חוסר ההשכלה האמנותית שלו, בסקיאט לא הפסיק לחדש ולרענן את האמנות המודרנית והפתיע את כולם ביצירתיות וחדשנות בלתי נגמרות.

ידידה שלו סיפרה פעם שהוא ישן תקופה על הספה בסלון ביתה. כשהיא ביקשה ממנו שישתתף בשכר הדירה, הוא הדפיס גלויות מציוריו וניגש במסעדה אל אנדי וורהול, כדי למכור לו כמה מהגלויות הללו.

בסקייה היה בעל ביטחון עצמי עצום ולרגע לא חשש מזלזול של אמנים "מוכרים", אז הוא אמר לוורהול שהוא, כלומר וורהול, ישמח לעבוד איתו - עם בסקיאט. כשנפגשו בסטודיו של וורהול, הבין אמן הפופ המפורסם שזה עתה הוא גילה את הכישרון הכי גדול שעומד להתרגש על עולם האמנות.

כמו מוסיקת הביבופ ג'אז המהפכנית שנהג לצייר לצליליה, הצליח בסקיה הצעיר ליצור את הביבופ המהפכני של הציור - אמנות גאונית מהבטן ולאו דווקא מהראש. אבל אסור לטעות - האמנות של בסקייה הייתה רלוונטית לתקופה כי הוא הבין גם בהיסטוריה, בפילוסופיה, בתולדות האמנות ובמוסיקה. כל אלה הדהדו בציוריו עמוסי הדמויות והפנים בסגנון הנאיבי, כמו גם במשפטים ומילים ששאב מהספרות ומהטלוויזיה, שמהם גם קיבל השראה.

החוצפה והכישרון המדהים שלו השתלמו לו מיד. הוא החל לעבוד עם אנדי וורהול, שממש התאהב בו. הם ציירו יחד בשיטה שנהנו ממנה - וורהול מצייר אייקון או לוגו ראשוני ובסקייה מצייר מעליו בתורו, ושוב וורהול מוסיף משלו וכך הלאה.

השילוב של שני גאוני הציור המודרני, העלם הצעיר בסקייה והמאסטר המזדקן וורהול, יצר יצירות אמנות מרתקות. רובן אגב, שוות היום עשרות מיליוני דולרים וחלקן אף מאות.

גם עבודות האמנות שלו, חלק משמעותי מהן מצויר על קרשים שמצא במזבלה, שוות כיום מאות מיליוני דולרים. מעין מוצרט או שוברט של האמנות המודרנית, הבחור שמת כה צעיר הטביע את חותמו על עולם האמנות באופן בלתי נתפס.

ז'אן מישל בסקייה מת בגיל 28, כתוצאה מצריכת יתר של סמים. איזה אובדן לאוהבי האמנות וכמה בזבוז וגם לקח לצעירים שלנו... בבקשה מכם - אל תגררו לסמים!


הנה סיפורו של הגאון מהרחוב (מתורגם):

https://youtu.be/JX02QQXfb_o


בקצרה ובאנגלית על ז'אן מישל בסקיאה:

https://youtu.be/Z2ytkFDzdbk


שיר שהוקדש לו, בצירוף תמונות של ציוריו:

https://youtu.be/DqW8t9dT5Lw


סרטון קצר עם וורהול ובשלל מצבים בשנת 1986:

https://youtu.be/1gSnGdiGkqY


איך הפך בסקיאט לנערץ בתרבות ההיפ הופ:

https://youtu.be/LVA3wdJNEws


קדימון של סרט, הכולל ראיון עימו לפני מותו:

https://youtu.be/eXjR-y0WH-I


מצגת וידאו מעבודותיו הגדולות:

https://youtu.be/P0sR9YYl_1k


רגע, יצירה! - כך תציירו כמו בסקיאט:

https://youtu.be/KTd840xO0yA


ושיטת העבודה, ההשפעה וממה למד הגאון היצירתי:

https://youtu.be/8G9pnE0bnfE?long=yes

ציורי קיר על בניינים (Murals) הם לא דבר חדש. אבל לא פעם מציירים גם ציורי ענק, בסדר גודל של בניין שלם, או במקרה של מלון פיגורואה (Hotel Figueroa) שבלוס אנג'לס, על פני שלושה בניינים שלמים.

במקרה של המלון הזה, בן 24 הקומות, הציורים המרכזיים שלו בשנה מצוירים במהלך התקופה של תערוכה שנתית של עולם הגיימינג ותעשיית המשחקים, תערוכת E3. כמובן שציורי הענק הן פרסומות לחברות בתחום הזה.

את הציורים מכינים קודם כל בסטודיו על מחשב. לאחר מכן מדפיסים בענק המון גליונות קטנים של הציור ואז יושבים עובדי החברה וחותכים את הציורים בקווי המתאר של הדמויות, הפונטים ושאר המרכיבים.

כשמגיעים הציירים אל הבניין, הם מדביקים עליו, אחד אחד, את הגליונות שמרכיבים בהדרגה את הציור הרגיל. דרך כל גליון, הם צובעים על הקיר את מה שדרוש כדי לחקות אותו היטב ולבסוף, כשהכל מוסר מהמבנה, או במקרה של מלון פיגורואה מ-3 המבנים, רואים את הציורים במלוא הדרם.

המעניין הוא שעם כל הטכנולוגיה המודרנית, עדיין אמני ומקצועני הקיר זקוקים לציור ביד, כדי להשלים את העבודה הכל כך מושלמת שלהם.


כך מציירים את ציורי הקיר הענקיים בערים (עברית):

https://youtu.be/Of1tY-9ddUo?t=131&end=5m25s


אנשי החברה מתארים את תהליך הציור על הבניינים:

https://youtu.be/-6oshTPjcWc


וסרטון קפיצות זמן של הציור על מבנים גדולים:

https://youtu.be/uJSADis9Xqc?t=4

עם 1300 מטרים מחומת ברלין, גלריית איסט סייד (East Side Gallery) היא השריד של חומת ברלין הידועה לשמצה. על החומה שנותרה בגלריה הפתוחה הזו ציירו אמנים מכל העולם מעל 100 ציורי קיר. היא נמצאת ברחוב מולנשטרסה שברובע פרידריכסהיין, במרכז ברלין.

האיסט סייד גלרי מהווה זיכרון תמידי לחומה שקרעה את גרמניה בכלל ואת ברלין בפרט, לאחר מלחמת העולם השנייה והשתלטות המעצמות, ברית המועצות מחד וארצות הברית מאידך, על העיר.


הנה איסט סייד גלרי שבברלין:

https://youtu.be/CCCbsztMAlk


מבחר מהציורים שיש בה:

https://youtu.be/ZmetSpcU3Yc


הגלריה הפתוחה של חומת ברלין היא אתר מסקרן לתיירים:

https://youtu.be/cEs-MGQ9UZk


האמנים היוצרים בגלריה:

https://youtu.be/JM6uH1Z667c


וכל העבודות שעל החומה (בשנת 2013):

https://youtu.be/-gXwf_cz8I4

העולם משתאה בכל פעם שבנקסי עושה מעשים יצירתיים של אמנות ומחאה, מה שכבר זכה לכינוי "בינקסוס" של הממסד. אבל המעשה האחרון הוא אחד היצירתיים שבהם ואחד המושקעים והמחושבים של אמן מתריס ומתוחכם, שהפך כבר מזמן מעוד אמן רחוב לתופעה תרבותית בינלאומית.

הסיפור נראה בהתחלה כמתיחה, או עוד משהו משעשע ותו לא, שעושה האמן וגאון השיווק הבריטי בנקסי. אבל האיש הכין את האקט האמנותי-הצהרתי הזה במשך שנים רבות.

האירוע התמצה בכך שבדיוק ברגע שבו הסתיימה מכירה פומבית של גרסת הקנווס של אחד הציורים המוכרים שלו, "הנערה עם הבלון האדום", בסכום של 1.4 מיליון דולר, התחיל לפתע הציור המדובר להיגרס אל תוך המסגרת שלו. המגרסה הותקנה במסגרת שנים לפני כן ופשוט "המתינה" להוראה בשלט רחוק. הציור היקר הפך לפיסות נייר גרוסות היטב...

ההלם על פני הנוכחים באולם המכירות הפומביות היה עצום. מבחינתם מדובר בחילול הקודש. כשיצירת אמנות יקרה כל כך, מחוללת באופן כה בוטה ולעגני - לכסף ולקהילת המחזיקים בו, זה כבר יותר מדי. החתרנות היא עניין אחד, אבל הלעג והבוז שרוחש האמן הסודי הזה כבר שנים לכסף, לממסד, לעשירים ולסוחרי האמנות, כולם הגיעו כאן לשיא.

רבים שאלו מה יקרה עם המכירה. האם היא תבוטל, כמו שכל קונה לא מרוצה היה עושה? - אבל הקונה הודיעה שלא זו בלבד שהיא אינה נסוגה מהקנייה, אלא שהיא שמחה בה מאד. מדובר בקונה חכמה מאד. שוויו של הציור הגרוס, לאחר הגריסה, לא זו בלבד שלא ירד אלא להיפך. השווי שלו גדל בעוד 7 מיליון דולר וזה ודאי ימשיך כך גם בעתיד. הסיפור, אתם כבר יודעים, שווה לעתים יותר מהדבר עצמו. גם באמנות.


הנה סיפורו של הוונדליזם היקר בהיסטוריה של האמנות:

https://youtu.be/2kTwpOxEgzM


דיווח בטלוויזיה על הציור הנגרס של בנקסי:

https://youtu.be/GM4s_VdHJxE


ההקשר של הציור הזה:

https://youtu.be/X-6jMi4e-0Q


והרצאת טד מעולה שמסבירה כיצד ערך של דברים קשור במידע שיש לנו עליהם (מתורגם):

https://youtu.be/RPicL1AWrs8?long=yes

הפופ ארט, זרם הפופ האמריקאי, כלל אמנים שהושפעו מתרבות הפופ וממוצרי תרבות וצריכה יומיומיים שסבבו אותם. כשקית הרינג הגיע בסוף שנות ה-70 לניו יורק הוא השתלב דווקא ברחובות של העיר הגדולה, האלימה והסוערת שהיא הייתה אז.

הרינג, אמן אמריקני ופעיל חברתי, התפרסם כשצייר ברכבת התחתית של ניו-יורק והושפע מאד מתרבות הגרפיטי המפותחת של ניו-יורק.

הוא למד שנתיים עיצוב גרפי אבל די מהר החל לצייר דווקא גרפיטי ברחובות. הרינג למד אמנות חזותית בניו יורק וצייר ברחובות וברכבת התחתית של ניו יורק. במיוחד הוא התמקד בלוחות פרסום כהים, שנותרו ללא מודעות. הוא מילא אותם באיורי קיר לבנים וייחודיים.

הציורים הזכירו אמנות פרימיטיבית ולצד תמימות וכישרון, היו בהם גם הרבה הומור ומוטיבים חוזרים. הרינג שילב בציוריו הרבה מהנושאים של לידה, מלחמה ומוות. עם דמויות אייקוניות של בני אדם וחיות, הוא זכה להערכה גם ממבקרים ואנשי אמנות, שקלטו שיש כאן משהו אמנותי שנישא מעל הגרפיטי הרגיל של ניו יורק.

גם אח"כ המשיך להתפרסם בציוריו התמימים והמיוחדים בפשטותם ובמיוחד בלטה בהם דמותו של "התינוק הזוהר", שהופיעה ברבים מציוריו. שפתו הוויזואלית הפכה למוכרת בכל רחבי העולם וחלק מהתרבות של המחצית השנייה של המאה ה-20 והוא עצמו הפך לחלק בלתי נפרד מאמני הפופ ארט. בגיל 31 מת קית הרינג ממחלה.

אם אתם ממש אוהבים את הראש היצירתי והמיוחד של קית הרינג וציוריו, בקשו ליום ההולדת שלכם משהו משלו, כמו את ספר "הדברים הקטנים של נינה" שכתב ואייר הרינג לילדה בשם נינה. זהו ספר יצירתי וכיפי לילדים, שמותר לצייר עליו, לכתוב, לנעוץ ולעשות בו כל אמנות שרק תרצו.. ספר מיוחד!


הנה סיפורו של הרינג (עברית):

https://youtu.be/8Z-aDzPssmM


תחילת הקריירה של קית הרינג, כצייר גרפיטי:

http://youtu.be/W04j0Je01wQ


על האמנות של הרינג:

http://youtu.be/SDs7cUAynOk


תערוכת ציורים של קית' הרינג בתחנת ברוקלין של הרכבת התחתית בניו יורק:

http://youtu.be/tFyRmmWL9Q0


ועוד מעבודות קית' הרינג:

http://youtu.be/Rw_WTFyag4I

ונדלים (Vandals) היו שבט גרמאני שמוצאו בדנמרק של היום. בשל התקפות השוד והביזה שלהם, הוונדלים זכו לשם של תוקפנים ואכזריים. הם תקפו שוב ושוב את האימפריה הרומית והלכו והחלישו אותה. לאחר מות מנהיגם המבריק גאיזריק הם הלכו ונעשו שבעים ואיבדו את יכולת הלוחמה המצוינת שלהם, מה שאיפשר לביזנטים להכניע אותם בקלות ולהורידם מעל במת ההיסטוריה.

מקור שמם במילה שמשמעותה נווד, אך הוא הפך ברבות הימים שם נרדף להשחתת רכוש (ונדליזם).

מעשים של ונדליזם מיוחסים כיום להרס מכוון של מתקני ציבור או רכוש פרטי, אך גם לזיהום, לכלוך ואפילו ציור גרפיטי על רכוש ואמצעים במרחב הציבורי או הפרטי של מישהו אחר.

יש טענות שההיסטוריון הגותי איזידור מסביליה הוא שייחס את ההרס לוונדליזם. הוא עשה זאת בידיעה שהם לא השבט היחידי שנהג כך, אך מכיוון שהגותים ההרסניים עוד יותר, פרנסו אותו, הוא פאר את שמם והוקיע את הוואנדלים כהרסניים.


הנה סיפורם של הוונדלים:

https://youtu.be/S1s2qSvPy9I


פעם גרפיטי נחשב ונדליזם (מתורגם):

https://youtu.be/4GNoUYZhrT0


מה אנשים אומרים - גרפיטי הוא אמנות או ונדליזם?

https://youtu.be/bgLmpuZa6Ls


דוגמאות של ונדליזם יצירתי:

https://youtu.be/heDgw_BLsxU


וסיפורה של ממלכת הוונדלים:

https://youtu.be/qNXfLt2onG0?long=yes

בנקסי הוא אמן הגרפיטי החשוב והמוכר בעולם. יצירותיו נמכרות בעשרות ומאות אלפי דולרים. הוא נערץ מאד בניו-יורק ורבים מחשיבים את עבודות הגרפיטי שלו כיצירות חשובות ומזדרזים להנציחן בצילומים, לפני שיימחקו על ידי בעלי הנכסים שעליהם הוא מצייר את הגרפיטי שלו (בעלי הנכסים החכמים באמת משאירים את נכסי האמנות הללו, שמעלים מיד את שווי הבניין שלהם, או מפרקים את הקיר ומוכרים אותו עם הציור במאות אלפי דולרים).

אבל כשבנקסי פתח בחשאי דוכן ברחוב בניו יורק ולמכור את יצירותיו ב-60 דולרים בלבד, מבלי לספר מיהו ומה שווי היצירות שהוא מוכר, הוא עורר את הדיון הקבוע על מקומו של הכסף באמנות והשווי האמיתי של היצירה האמנותית, כשלא יודעים מי יצר אותה.

בנקסי, שם העט של הצייר ואמן הרחוב, שהוא גם פעיל חברתי, הוא שם שמוכר יצירות לאספנים, על אף שזהותו האמיתית לא ידועה. כשאמן בסדר גודל כזה מחליט למכור בסכומים זעומים את יצירותיו ורק 6 אנשים רוכשים אותן, הוא מצליח להראות עד כמה שווי האמנות תלוי בשמו של היוצר ובמה שאנו יודעים עליו, על הצלחתו ועל שווי עבודותיו.


הנה הדוכן עם הרישומים החתומים של בנקסי וכמה מעט מהם נמכרו:

http://youtu.be/7mxJT2uXtrE


האישה ברת המזל שקנתה תמונות של בנקסי באותה מכירה ברחוב:

https://youtu.be/D0ajKa5GGy0


והרצאת טד מעולה שמסבירה כיצד ערך של דברים קשור במידע שיש לנו עליהם (מתורגם):

https://youtu.be/RPicL1AWrs8?long=yes

הצמח הכי קטן בעולם הוא הטַחַב (Bryophyte). לטחב אין גובה והוא למעשה צמח שמתפרש כמו שטיח ענקי, על אבנים וסלעים ומסביב לעצים.

הטחב גדל בג'ונגלים ויערות, באזורים לחים או גשומים, שיש בהם הרבה צל.

זהו צֶמח שמכונה בספרות אֵזוֹב והוא נחשב מהצמחים הקדומים ביותר באבולוציה, מאלה שקיימים עד היום.

רק שנבין, צמח הטחב הופיע 300 מיליון שנה לפני הופעתם של צמחים פורחים. כלומר הרבה לפני הפרח הראשון.

בשנים האחרונות יש שאימצו את הטחב לגרפיטי טבעי, במקום זה של מי שנחשבים בעיני הממסד ל"ונדליסטים", כי הם משתמשים בצבע ומלכלכים את הקירות. יתרונותיו של הטחב כאן ברורים - גרפיטי שמתבסס על טחב, כחומר שהוא מהטבע, ייעלם בסופו של דבר ולא יותיר סימנים מכוערים, שנים רבות אחרי שהמסר של הכתובת על הקיר נקלט או סתם לא רלוונטי יותר.


הנה הטחב (עברית):

https://youtu.be/H7ze9YVM7Aw


טחב גדל במערות, למשל, כשהלחות והרטיבות בהן רבה:

https://youtu.be/C7mQHsnx1xo


האם המנקאי המדובר כל כך הוא טחב? (עברית)

https://youtu.be/dI_yS3KWgqU


ולצערנו גם בתוך הבית - הנה דירה שהלחות והרטיבות גידלו בה טחב על הקירות (עברית):

https://youtu.be/asxFmejE6To

"העיר החופשית" או "פריטאון כריסטיאניה" (Freetown Christiania), היא שכונה פריקית, צבעונית ופרועה הטוענת לעצמאות מקופנהגן. היא כל כך הפוכה ושונה מקופנהגן הנקייה והסטרילית, עד שקשה להאמין שהיא חלק מהעיר הזו.

מדובר באוטופיה מבולגנת ומגניבה, בנוסח שנות ה-60 ששיטוט בה מרגיש שהיא עוד לא התבגרה.

ואכן, בעיר החופשית כריסטיאניה חיה קהילה אלטרנטיבית בת כ-1,000 תושבים, החיה בשכונה ששטחה 340 דונם, באזור עירוני המזכיר הכלאה משונה בין אירוע של ברנינג מן, הופעה של טופאק שאקור ובית קפה מבוסס על גראס חופשי באמסטרדם.

השכונה, שזכתה לכינויים כמו "עיר החירות" ו"אמסטרדם הקטנה", הוקמה בשנות ה-70 של המאה הקודמת. הייתה זו חבורת היפים, צעירים אוונגרדיים ונערי פרחים דניים שזיהתה אז מתחם של מבנים וחורבות שפינה ועזב אז הצבא הבריטי מאחור. הרבה לפני המחנה הבריטי שכן כאן מחנה צבאי דני, שבנה המלך כריסטיאן הרביעי ונקרא Christianhavn.

מכל מקום, הקבוצה עשתה חור בגדר, תפסה את המקום לעצמה והתיישבה בו. הסקווט היה פופולרי באותה תקופה וזה היה מהסוג הנרחב של מחנה צבאי נטוש. בכל זאת הסקיסטיז של אחרי הסיסקטיז. גם שלום, גם אהבה.

אם בתחילה המשטרה ניסתה לפנות את "המהפכנים ועושי הצרות" שהתנחלו בה, זה לא עזר לה ורבים נוספים הצטרפו וקבעו עובדות בשטח.

השכונה ויושביה התעקשו וכיום כריסטיאניה היא שכונה צעירה, צבעונית ומבוקשת מאד, הטוענת לעצמאות מקופנהגן. תושבי השכונה מקיימים בה קומונה שיתופית ומאמינים בסמים חופשיים לכולם." העיר החופשית" הזו מהווה מרכז של מוסיקה ואמנות פרינג', עם גרפיטי ואמנות רחוב צבעונית על כל הקירות, הרבה גינות, פארקים מקסימים ובתי קפה מגניבים.

בכריסטיאניה תראו גם את "אופני כריסטיאניה" הייחודיים, שהומצאו ומיוצרים בה והפכו לסמל המסחרי של הקהילה הזו. האופניים בעלות עגלת הילדים מקדימה, הלכו והחליפו את כלי הרכב הממונעים, שהכניסה לכריסטיאניה אסורה להם.


הנה שכונת כריסטיאניה החופשית בקופנהגן:

https://youtu.be/BprhsBk_m_4?t=29s


פריטאון כריסטיאניה:

https://youtu.be/AZDfwHqW2ls


ביקור בפריטאון כריסטיאניה:

https://youtu.be/ezwMj426dMg


בלוגרים:

https://youtu.be/jambZCUtxa4

היפ הופ (Hip hop) הוא סגנון מוסיקלי איטי יחסית, שמתבסס על דגימות צליל ושירת ראפ, שהיא מעין דיבור מחורז. הכל התחיל מתקליטן, די ג'יי מניו-יורק, שיצר את הסגנון בסוף שנות ה-70, על בסיס "סקרצ'ינג" מתקליטים ישנים והפסקות פתאומיות של הנגינה.

אבל לפני הכל היפ-הופ הוא שם כולל לתת-התרבות שבה נוצר הראפ. להיפ-הופ ארבעה יסודות מרכזיים: ציור הגרפיטי על הקירות, ריקודי הברייקדאנס, אמנות הדי-ג'יי (חיתוך וסקרצ'ינג) ושירת-דיבור הראפ.

היא גם מחוברת לתת-התרבות של הסקייטבורדינג שהתפתחה במקביל אליה, במפגש שבין ילדי ונערי דאונטאון מנהטן והחבר'ה מהברונקס, בין "ראפרים", "ברייקרים" (רקדני ברייקדאנס) ו"סקייטרים" (שעושים סקייטבורד), שלפני שעיריית ניו יורק נכנסה בהם חלקם היו בכלל ציירי גרפיטי.

ההיפ-הופ נולד באמריקה על ידי חברי כנופיות ונערי רחוב שחיפשו דרך ביטוי. היסטוריונים של פופ ממספרים שהם פיתחו את הסגנון המרדני הזה כתגובה למוסיקת הדיסקו המסחרית ששלטה באירופה של שנות ה-70 במאה הקודמת והשתלטה על העולם, אבל האמת היא שהם עשו מוסיקה שהם אהבו בלי קשר לכלום.

רבים מאמני הברייקדאנס והראפרים הראשונים היו למעשה חברי כנופיות שמצאו אפיק פעילות חדש. מצוידים במקצבים שהוקלטו על מכשירי בום בוקס גדולים ועתירי באסים, הם היו שרים ראפ ברחוב, אחר כך במועדון "מארס", הבכור והראשון במועדוני מסיבות ההיפ הופ בעולם ובתכנית הרדיו המיתולוגית של סטרץ' ובאביטו ברדיו של אוניברסיטת קולומביה ב-NYC, תכנית פורצת דרך שהייתה הראשונה בעולם ששידרה היפ הופ.

הנערים וההיפרים המשיכו לעשות באטלים, קרבות ראפ, פרי סטייל ולשפר כל הזמן את היכולת שלהם לחרוז, לדברר ולכתוב את הרעיונות, הביקורת והמחאה שלהם על החיים.

אחר כך באו סרטים כמו "קידס" שעשה לארי קלארק ובו תיעד את סצנת הרחוב ותת-התרבות של ההיפ-הופ בגדול ואז הסרט "מיקסטייפ", בו שימש המיקסטייפ היפ-הופ מהתכניות של סטרץ' ובאביטו כפסקול מדהים לתרבות הסקייטבורדינג, שהצטלמה נהדר והפכה את שני התחומים ללוהטים בכל העולם.

בהמשך נוסדו חברת "Zoo York" האלטרנטיבית, שהייתה החברה הראשונה של ההיפ הופ, וחנות "Supreme", שהייתה חנות הסקייטרים הראשונה בעולם והפכה למעצמת אופנת סקייטרים ואופנת רחוב. שתיהן, אגב, הפכו לאימפריות של מיליארדים, ממש כמו הכוכבים שצמחו מהרחוב למיינסטרים העולמי שהחליף את הרוק בתור המוסיקה המצליחה ביותר.


כך נולד ההיפ הופ (עברית):

https://youtu.be/qKOyGu5hY-s


התפתחות ההיפ הופ:

https://youtu.be/qKkUCwxRWAM


תולדות ההיפ הופ מסופר בסגנון היפ הופ:

http://youtu.be/waHXUdlsuLU


כוכב ההיפ הופ העצום אמינם שהוסיף את הזמרת דיידו:

http://youtu.be/aSLZFdqwh7E


התפתחות ריקודי ההיפ הופ לאורך השנים:

http://youtu.be/_BKXn6vb6gA


היפ הופ ישראלי:

https://youtu.be/eC3EGXuhy6k


ילדים באוגנדה שהפנימו וחיברו לתרבות שלהם:

https://youtu.be/GJm1gnQKxWY


וטריילר הסרט "כל הרחובות שקטים" על לידת ההיפ הופ והסקייטבורדינג בניו יורק:

https://youtu.be/I47ZfSDoZcQ

קליגרפיה (Calligraphy), או כתיבה תמה, היא אמנות הכתיבה ובדרך כלל היא מתייחסת לכתיבה מסוגננת. זוהי אמנות הכתיבה הקישוטית.

מקורה של אמנות הקליגרפיה הוא באמנות קדומה של סין ומזרח אסיה במאה ה-4 לספירה. משם היא התפתחה והתפשטה לפרס ולארצות האיסלאם, שבה תופס הכתב המסוגנן מקום מקודש והתפתחה מסורת קליגרפית עשירה. גם ביהדות התייחסו לסופרי הסת"ם, מי שכתבו את ספרי התורה, בכבוד רב. בצד מעמדם הדתי, הם נחשבו גם בעלי סגנון אישי ואמנותי.

גם בעולם המערבי התפתחה הקליגרפיה, בתוך המעבר מאותיות יווניות לאותיות לטיניות וכתיבה של כתבי-דת לטיניים מעוטרים ומאוירים. בימי הביניים פותחו סגנונות כתיבה, כמו האותיות האוּנקִייליוֹת שהיו נהוגות באי האנגלי, המינוסקול הקרולינגי והכתב הגותי שפותחו בגרמניה והכתב הנטוי שפותח באיטליה.

במאה ה-19, לאחר שמאז המצאת הדפוס ירדה קרנה של הקליגרפיה, חזרו אמני קליגרפיה לפעול. במאה ה-20 חזרה הקליגרפיה לפרוח בציורי גרפיטי ובעולם המחשבים. זה קרה בעיקר מאז המצאת המחשב האישי ומעבדי התמלילים, על מגוון הגופנים (פונטים) שפותחו בשבילם.

דמות מרכזית בקידום הנושא היה סטיב ג'ובס, מנכ"ל אפל האגדי, שבצעירותו קיבל קורס קליגרפיה באוניברסיטה והושפע מהיופי של עולם האותיות והעיצוב. כשפיתח ג'ובס את מחשב המקינטוש, הוא הפך אותו למחשב גרפי שגופנים מעוצבים ומעוררי השראה ויופי תפסו בו מקום מרכזי.

קליגרפיה נקראת לעיתים בעברית "כתיבה תמה". מקור המילה בשפה היוונית: המלה "קאלוס" פירושה ביוונית "יופי" ו"גראפוס" היא ביוונית "כתיבה".


הנה הקליגרפיה הסינית הקדומה:

https://youtu.be/ppZWIwZsRdU


על קליגרף סיני שעשה לו שם בעולם (עברית):

https://youtu.be/d68TIY2_4H4


אוסף קליגרפיות מרהיבות:

https://youtu.be/zg7QLW0KrQw


קליגרפיה במחשב המקינטוש - הראשון שהעמיד במרכז את העיצוב הגרפי והקליגרפיה:

http://youtu.be/2B-XwPjn9YY?t=1m15s


יופייה של הקליגרפיה ביפאן (עברית):

http://youtu.be/cUI9PPeUCmI


והדגמה של הקליגרפיה היפנית (עברית):

http://youtu.be/geQtLi66W-A