שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך מכינים מישמשים יבשים?
בין הפירות היבשים, המישמש היבש נחשב לאחד המתוקים והאהובים שיש. תעשיית המישמשים המיובשים מרוכזת כיום בעיקר בטורקיה (Turkey) המייצרת כ-75% מהייצור העולמי, רובו בעמק מלטאיה (Malatya Valley) שהתנאים האקלימיים בו אידיאליים. מפעלים בעמק מעבדים מיליוני טונות בשנה בתהליך שהשתכלל מאוד מאז החל הייבוש המסורתי שנהג באזור מאות שנים.
הזן המועדף לייבוש הוא המישמש הטורקי (Turkish apricot), בגודל בינוני עד גדול ועם עיסה כתומה עמוקה.
תהליך ייבוש המישמש הוא אחד התהליכים העתיקים ביותר לשימור פירות, עם עדויות מאזור הים התיכון שמתוארכות לאלפי שנים אחורה. ואגב, שיטות הייבוש שלו דומות לייבוש של רבים מהפירות היבשים האחרים.
המפעל המודרני בוחר פירות בשלים אך מוצקים ומזנים כתומים (orange apricot varieties). לאחר שטיפה יסודית חותכות מכונות אוטומטיות את המישמשים לשניים ומוציאות מהם את הגלעין.
השלב המכריע הוא הגיפור (sulfuring), שבו חושפים את הפירות לאדי גופרית (sulfur dioxide) למשך 2-3 שעות. המישמשים הכתומים הבהירים שאנחנו מכירים מהסופרמרקט חייבים את צבעם לשלב הזה שמונע חמצון.
ואולם, בשנים האחרונות יש ביקוש גובר למישמשים אורגניים וללא גופרית שצבעם חום כהה. מעניין שבשוק הבריטי לפני 30 שנה המישמשים החומים נחשבו למוצר נחות. לעומת זאת, כיום הם נמכרים במחיר גבוה יותר כמוצר פרימיום אורגני.
ועכשיו תור תאי הייבוש (drying chambers) הענקיים. הם פועלים בטמפרטורה של 60-70 מעלות צלזיוס עם זרימת אוויר מתמדת למשך 18-24 שעות. רמת הלחות יורדת מ-85% ל-20% בערך, מה שמאפשר לאחר הייבוש אחסון ארוך של המישמשים היבשים - ללא קירור.
בקליפורניה (California), היצרנית השנייה בגודלה בעולם, מעדיפים ייבוש שמש טבעי, על מגשים ובמשך 4-5 ימים, שיטה זו חוסכת אנרגיה אך דורשת תנאי אקלים יציבים.
ישנן שתי שיטות עיקריות ליצור מישמשים מיובשים ואיכותיים גם בבית. השיטה המסורתית היא ייבוש בשמש על גבי רשת מאווררת (drying rack) למשך 3-4 ימים. אך כדי למנוע ספיגת לחות חשוב להכניס את המישמשים פנימה בלילה. התוצאה תהיה חומה יותר מהמישמש היבש המוכר מהסופרמרקט. אך טעמו הוא טבעי ואותנטי.
השיטה המהירה יותר היא לייבש אותם בתנור ב-60 מעלות, עם דלת מעט פתוחה ולמשך 8-12 שעות. שתי השיטות מפיקות מישמשים ללא גופרית, עם צבע חום וטעם מרוכז מאוד, שונה לגמרי מהמוצר התעשייתי.
הנה הגידול וייבוש המישמשים:
https://youtu.be/A2y2mwNCZaQ?t=39s
כך מייבשים שזיפים בבית:
https://youtu.be/giqtfnW7vpY
ייבוש תפוחים בתנור:
https://youtu.be/UI41XjUUbqw
לייבש פירות בבית:
https://youtu.be/8J7piPkrWhQ
במפעל הפירות היבשים:
https://youtu.be/paDdBQYdjLU
והיתרונות הבריאותיים של המישמש:
https://youtu.be/Hga47iSS1HY
ממשרד בחיוך - ככה מייבשים תאנים? (עברית)
https://youtu.be/2iiuDPlwzDc
איך מכינים תאנים יבשות?
התאנים היבשות (Dried Fig), או הדבלים, הן מהפירות היבשים שבימי קדם היו מהמוצלחים שבהם. תפוצת התאנים בעולם העתיק, בדגש על המזרח התיכון, הפכה אותם ל"ממתקים" הטבעיים האהובים על כולם.
בחורף לא צומחות תאנים ולכן הפטנט של ייבוש התאנה לדבלה שניתן לאכול בעונות שהפירות בהן מעטים הייתה תגלית של ממש.
את התאנים קוטפים בסוף הקיץ. חלקן יופץ, מן הסתם, על ידי החקלאים לאכילה. אבל חלק אחר עתיד להיות מיובש וכך להישמר להמשך השנה.
התאנים הטריות שעתידות להתייבש נאספות ומובאות למקום בו ניתן לייבשן. את התאנים הללו פורסים על משטח ייבוש כלשהו. לזה יכולים לשמש רצפה פנויה ומוארת על ידי השמש בחוץ, או גג של בית שהשמש שוטפת אותו באור. עליהן נוהגים לפרוש רשתות עדינות, שיאפשרו לקרני השמש לייבש את התאנה, אך ימנעו מזבובים ושאר חרקים מלפגוע בה ולהטיל בה ביצים.
לאחר שהתייבשו כמה ימים, היו נוהגים בעבר לאסוף את התאנים המיובשות ולשפד אותן על חוט ברזל ארוך. כשרצו למכור אותן, נהגו אז למכור את התאנים במעין שרשרת תאנים. היו עושים זאת על ידי גזירה של כמות תאנים שרצו הקונים מהתיל השלם.
יש שבמקום לשרשר תאנים מיובשות על חוט כזה, היו יוצקים את התאנים היבשות למעין גוש או קוביה, במשקל קבוע כלשהו, בדרך כלל קילו וכך הן היו נמכרות לפי משקל.
הנה הדבלים - התאנים המיובשות (עברית):
https://youtu.be/DucR4gzTmj4
קטיף התאנים (עברית):
https://youtu.be/KATrKwpO1s8
כך מייבשים תאנים בבית (מתורגם):
https://youtu.be/sjWpm2_i0lM
בחיוך - ככה מייבשים תאנים (עברית):
https://youtu.be/2iiuDPlwzDc
ומדוע בעצם אוכלים פירות יבשים בט"ו בשבט? (עברית)
https://youtu.be/4Khtrxdsr6w?long=yes
דבלים
בין הפירות היבשים, המישמש היבש נחשב לאחד המתוקים והאהובים שיש. תעשיית המישמשים המיובשים מרוכזת כיום בעיקר בטורקיה (Turkey) המייצרת כ-75% מהייצור העולמי, רובו בעמק מלטאיה (Malatya Valley) שהתנאים האקלימיים בו אידיאליים. מפעלים בעמק מעבדים מיליוני טונות בשנה בתהליך שהשתכלל מאוד מאז החל הייבוש המסורתי שנהג באזור מאות שנים.
הזן המועדף לייבוש הוא המישמש הטורקי (Turkish apricot), בגודל בינוני עד גדול ועם עיסה כתומה עמוקה.
תהליך ייבוש המישמש הוא אחד התהליכים העתיקים ביותר לשימור פירות, עם עדויות מאזור הים התיכון שמתוארכות לאלפי שנים אחורה. ואגב, שיטות הייבוש שלו דומות לייבוש של רבים מהפירות היבשים האחרים.
המפעל המודרני בוחר פירות בשלים אך מוצקים ומזנים כתומים (orange apricot varieties). לאחר שטיפה יסודית חותכות מכונות אוטומטיות את המישמשים לשניים ומוציאות מהם את הגלעין.
השלב המכריע הוא הגיפור (sulfuring), שבו חושפים את הפירות לאדי גופרית (sulfur dioxide) למשך 2-3 שעות. המישמשים הכתומים הבהירים שאנחנו מכירים מהסופרמרקט חייבים את צבעם לשלב הזה שמונע חמצון.
ואולם, בשנים האחרונות יש ביקוש גובר למישמשים אורגניים וללא גופרית שצבעם חום כהה. מעניין שבשוק הבריטי לפני 30 שנה המישמשים החומים נחשבו למוצר נחות. לעומת זאת, כיום הם נמכרים במחיר גבוה יותר כמוצר פרימיום אורגני.
ועכשיו תור תאי הייבוש (drying chambers) הענקיים. הם פועלים בטמפרטורה של 60-70 מעלות צלזיוס עם זרימת אוויר מתמדת למשך 18-24 שעות. רמת הלחות יורדת מ-85% ל-20% בערך, מה שמאפשר לאחר הייבוש אחסון ארוך של המישמשים היבשים - ללא קירור.
בקליפורניה (California), היצרנית השנייה בגודלה בעולם, מעדיפים ייבוש שמש טבעי, על מגשים ובמשך 4-5 ימים, שיטה זו חוסכת אנרגיה אך דורשת תנאי אקלים יציבים.
ישנן שתי שיטות עיקריות ליצור מישמשים מיובשים ואיכותיים גם בבית. השיטה המסורתית היא ייבוש בשמש על גבי רשת מאווררת (drying rack) למשך 3-4 ימים. אך כדי למנוע ספיגת לחות חשוב להכניס את המישמשים פנימה בלילה. התוצאה תהיה חומה יותר מהמישמש היבש המוכר מהסופרמרקט. אך טעמו הוא טבעי ואותנטי.
השיטה המהירה יותר היא לייבש אותם בתנור ב-60 מעלות, עם דלת מעט פתוחה ולמשך 8-12 שעות. שתי השיטות מפיקות מישמשים ללא גופרית, עם צבע חום וטעם מרוכז מאוד, שונה לגמרי מהמוצר התעשייתי.
הנה הגידול וייבוש המישמשים:
https://youtu.be/A2y2mwNCZaQ?t=39s
כך מייבשים שזיפים בבית:
https://youtu.be/giqtfnW7vpY
ייבוש תפוחים בתנור:
https://youtu.be/UI41XjUUbqw
לייבש פירות בבית:
https://youtu.be/8J7piPkrWhQ
במפעל הפירות היבשים:
https://youtu.be/paDdBQYdjLU
והיתרונות הבריאותיים של המישמש:
https://youtu.be/Hga47iSS1HY
ממשרד בחיוך - ככה מייבשים תאנים? (עברית)
https://youtu.be/2iiuDPlwzDc
התאנים היבשות (Dried Fig), או הדבלים, הן מהפירות היבשים שבימי קדם היו מהמוצלחים שבהם. תפוצת התאנים בעולם העתיק, בדגש על המזרח התיכון, הפכה אותם ל"ממתקים" הטבעיים האהובים על כולם.
בחורף לא צומחות תאנים ולכן הפטנט של ייבוש התאנה לדבלה שניתן לאכול בעונות שהפירות בהן מעטים הייתה תגלית של ממש.
את התאנים קוטפים בסוף הקיץ. חלקן יופץ, מן הסתם, על ידי החקלאים לאכילה. אבל חלק אחר עתיד להיות מיובש וכך להישמר להמשך השנה.
התאנים הטריות שעתידות להתייבש נאספות ומובאות למקום בו ניתן לייבשן. את התאנים הללו פורסים על משטח ייבוש כלשהו. לזה יכולים לשמש רצפה פנויה ומוארת על ידי השמש בחוץ, או גג של בית שהשמש שוטפת אותו באור. עליהן נוהגים לפרוש רשתות עדינות, שיאפשרו לקרני השמש לייבש את התאנה, אך ימנעו מזבובים ושאר חרקים מלפגוע בה ולהטיל בה ביצים.
לאחר שהתייבשו כמה ימים, היו נוהגים בעבר לאסוף את התאנים המיובשות ולשפד אותן על חוט ברזל ארוך. כשרצו למכור אותן, נהגו אז למכור את התאנים במעין שרשרת תאנים. היו עושים זאת על ידי גזירה של כמות תאנים שרצו הקונים מהתיל השלם.
יש שבמקום לשרשר תאנים מיובשות על חוט כזה, היו יוצקים את התאנים היבשות למעין גוש או קוביה, במשקל קבוע כלשהו, בדרך כלל קילו וכך הן היו נמכרות לפי משקל.
הנה הדבלים - התאנים המיובשות (עברית):
https://youtu.be/DucR4gzTmj4
קטיף התאנים (עברית):
https://youtu.be/KATrKwpO1s8
כך מייבשים תאנים בבית (מתורגם):
https://youtu.be/sjWpm2_i0lM
בחיוך - ככה מייבשים תאנים (עברית):
https://youtu.be/2iiuDPlwzDc
ומדוע בעצם אוכלים פירות יבשים בט"ו בשבט? (עברית)
https://youtu.be/4Khtrxdsr6w?long=yes
