הבול הראשון בעולם נקרא "הפני השחור" והוא יוצר ב-65 מליון עותקים. שוויו של הבול הזה, הבול הרשמי הראשון בעולם, שעלה ב-1840 פני אחד, הוא היום 153 אלף לירות שטרלינג (מעל מיליון שקלים!).

הפני השחור הונפק ב-1 במאי 1840, על ידי אנגליה, שנקראה אז הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה, ואירלנד. הוא היווה מהפכה כיוון שעד אז, על אף שהיו בולים לא רשמיים גם באוסטריה, שבדיה, ואולי גם יוון, לא היה מעולם הסדר קבוע ותקף לשליחת דואר עם תשלום מראש, כמו שמחייבת קניית בולים.

הפני השחור שינה את כל זה וחייב תשלום מראש על שליחת דבר הדואר. הוא היה פתרון מוצלח לבעיה שהטרידה זמן רב את שירות הדואר הבריטי - איך לארגן שיטת תשלום מראש על שליחת דואר. 2,600 הצעות נשלחו לתחרות שבה הציעו דרכים לתשלום מראש על מכתבים אבל אף אחת מהן לא התקבלה ולבסוף החליטו בשירות הדואר על הבול.

הפני השחור נשא עליו את תמונת המלכה ויקטוריה. עד היום, אגב, על כל הבולים הבריטיים שיצאו מאז, מתנוסס תמיד ראשו של השליט על הבול. הבולים האנגליים הם גם הבולים היחידים ששם המדינה לא רשום עליהם כלל.


הנה סרטון של הפני השחור, בול הדואר הראשון אי-פעם:

http://youtu.be/NjerV0fkp0Y


אספנית מסבירה על הפני השחור:

https://youtu.be/vpYbDzJhSCU


והנה הבולים העתיקים הללו מקרוב:

https://youtu.be/qYYWAmMgxk4

בולים (Stamps) הם אמצעי תשלום למשלוח דברי דואר, כמו מכתבים וחבילות. את הבול מדביקים על המעטפה או החבילה וכך אנו מוכיחים ששילמנו לשירות הדואר עבור המשלוח.

בול הוא פיסת נייר קטנה ומודפסת, עם דבק שמאפשר הדבקה קלה שלה. בולי הדואר יכולים להיות מעוצבים בצורות שונות, כמו בול משולש או עגול, אבל מלבן היא הצורה הנפוצה ביותר בעולם.

עד לפני דור או שניים היו הבולים חלק חשוב מהתרבות המודרנית. הנציחו באמצעותם אנשים חשובים, העלו על נס אירועים לאומיים, הישגים מדעיים וטכנולוגיים ועוד. כל מדינה הייתה מוציאה בולים משלה והספורט הבינלאומי של ילדים רבים היה איסוף של בולים. כיום, בעידן ה"אני", ניתן להזמין בדואר בול דואר עם תמונתך האישית והוא בול לכל דבר, שמכובד על ידי מכונות המיון של הדואר בארץ.

בעידן המודרני הבולים אינם נפוצים כשהיו. פגעו בהם מאד הדואר האלקטרוני הקטין את כמות המכתבים שנשלחת בדואר רגיל. מצד שני החליפו מוצרים מודרניים את הבולים. ביניהם ניתן למצוא מדבקות תשלום, שנמכרות במקום בולים, מעטפות "מבויילות", שמוכרת רשות הדואר ומכילות הדפסה של מעין בול על המעטפות. הקטינו את הצורך בבולים, גם החותמות, שמחתימים פקידי הדואר בסניפים, את החבילות ודברי הדואר שנמסרים להם בדלפק.


באנגליה עוד חולמים להחזיר את הילדים לימי הבולים ומייצרים להם בולים משעשעים:

https://youtu.be/jC_fz_8y8lQ


כך מייצרים בולים באמריקה:

https://youtu.be/KETwb4MLKVI


והמנהג הבריטי להדפיס בולים עם דמות המלכה בלבד:

https://youtu.be/mru3NXARrJU



ויש אספני בולים שמטפחים אוספים מושקעים וגם קונים בולים בכסף רב:

https://youtu.be/RMiOjstOb8w

כיום נשלחים בעולם כמעט 300 מיליארד מיילים ביום, אבל ההמצאה הזו אינה כל כך ותיקה. את הדואר האלקטרוני המציא בשנת 1972 המתכנת האמריקני ריימונד תומלינסון, בימים שהאינטרנט עוד לא היה קיים. תומלינסון פיתח תוכננה למערכת Arpanet, שקדמה לאינטרנט.

זה החל כשריי תומלינסון הוסיף לתוכנת ההודעות הלא חדשנית שפיתחה החברה שבה עבד אפשרות לעריכת ההודעה ולמשלוח. כשהחליט להצמיד את הסימן המוכר לנו כ"שטרודל" ליצירת כתובת אישית עבור מקבל ההודעה, הוא בעצם יצר אפשרות לשליחת מכתב אלקטרוני. לתוכנה הוסיף אפשרות חדשנית במיוחד אז - הוספת קבצים מצורפים.. זו הייתה ההתחלה הצנועה למהפכה הגדולה.

כשהראה את התוכנה שפיתח לחבר לעבודה, הוא ביקש ממנו לא לדבר על כך, כיוון שהוא אינו אמור לעבוד על "דבר כזה" בעבודה... אחרי זמן מה החלו להשתמש בתוכנה במשרד ההגנה האמריקאי ובמיוחד במערכת ארפא-נט. במערכת המחשוב הכי חשובה באותו הזמן אימצו את התוכנה והפכו אותה לכלי שימושי ונפוץ. היות והארפנט תהפוך ךלאינטרנט, הפך הדואר האלקטרוני לאחד מיסודות מהפכת המידע.

אגב, ריי תומלינסון, שנחשב "אבי הדואר האלקטרוני", לא הרוויח פרוטה מהמצאתו. לקח זמן רב עד שהבין את גודלה של המצאתו והוא מעולם לא רשם עליה פטנט..


על המצאת המייל:

http://youtu.be/XhXk3wzemR4


סיפורו של ממציא הדוא"ל מפיו:

http://youtu.be/kJp0NHkBIAY


ובצרפתית זה אפילו משעשע:

http://youtu.be/aKbsodGeDCE

בתחילת שנות ה-30 הפכו סרטים תיעודיים לטרנדיים במיוחד. הקולנוע גילה את האפשרות לתעד מציאות בעזרתם וכך החלו יוצרים רבים ליצור סרטי תעודה.

"דואר לילה" (Night Mail) הוא סרט תעמולה של שירות הדואר המלכותי הבריטי, שנעשה ב-1936. הסרט הוא בן 24 דקות והוא אחד הסרטים המעניינים, בפירוט שבו הוא מראה את המסלול שעושים דברי הדואר והמכתבים - מהשולחים שלהם אל הנמענים.

אבל הסיבה ש"דואר לילה" הוא כה חשוב, היא שהפסקול שלו הוא שמוביל את הסרט כולו. את המוסיקה לקראת סוף הסרט כתב המלחין הבריטי הנודע בנג'מין בריטן והסרט כולו נראה כבנוי סביב ערוצי הקול והמוסיקה - כאילו הפסקול הוא כוכב הסרט ולא התמונה, כפי שהיה מקובל עד אז. זה מאד ייחודי ושונה מסרטים תיעודיים שנעשו ברבות השנים מאד.


הנה קטע מהסרט "דואר לילה" עם המוסיקה של בריטן ופואמה שמוקראת עליה ועל רקע הסרט:

https://youtu.be/a_twehPlRPs


קטע מהלחנה מודרנית של הסרט:

https://youtu.be/oVHLFD7L_dE

פעם, כשהבולים היו שימושיים מאד ואנשים שלחו מכתבים רבים אחד לשני, רבים אספו בולים. בולאות (Stamp collecting), או איסוף בולים, הוא תחביב שבעבר היה מהתחביבים הנפוצים ביותר ובניגוד למעמדם השימושי של בולי הדואר, ממשיך להיות פעיל בקרב אספנים מובהקים. זהו ככל הנראה התחביב הנפוץ ביותר מכלל תחביבי האספנות. את תפוצתו של התחביב, בכל הגילאים, המקומות והמעמדות החברתיים, ניתן לזקוף לאופיו הרגוע והביתי של תחביב הבולאות, כמו גם לזמינותם ומחירם הנמוך של הבולים.

תחביב הבולאות נולד באמצע המאה ה-19, כעשור לאחר שהונפק בול הדואר הראשון בשנת 1840. על אף שהוא נולד כתחביב נשי, בשלב מסוים הפך איסוף בולים גם לתחביב גברי, השינוי התרחש ככל הנראה בשל הערך הכספי שהחל להיווצר למסחר בבולים לאספנים. עשור נוסף אחר-כך, בשנת 1860, כבר נולדו שווקים למסחר והחלפת בולים, הודפסו קטלוגים והוצמדו מחירים לכל בול. מאותו שלב הפכה אספנות בולים לבעלת פוטנציאל כספי.

משהתרבו הבולים בעולם ובשנות ה-30 של המאה ה-20 הם הגיעו לכ-60 אלף בולים שונים, החלו רבים מהאספנים להתרכז באוספים לפי נושאים. יש מי שמטפחים אוספים לאומיים, המוקדשים לאיסוף בולים של מדינה או קבוצת מדינות, כמו בולים של חבר העמים הבריטי, בולים אמריקאים או בולים ממדינות מזרח אירופה לשעבר. אחרים מעדיפים להתרכז בתקופה מסוימת, כמו בולים מהמאה ה-19 או בולים מהעידן שאחרי מלחמת העולם הראשונה. יש כמובן רבים המטפחים אוסף שמוקדש לנושא אחד, כמו בולי טכנולוגיה, בולים בנושאים תנ"כיים, אישים דגולים, בולי בעלי חיים וכדומה.


כך אוספים בולים:

https://youtu.be/EeMB9le8WaI


יש אספני בולים שמטפחים אוספים מושקעים וגם קונים בולים בכסף רב:

https://youtu.be/RMiOjstOb8w


סדרת בולים שהקדיש השירות הבולאי לתכניות טלוויזיה חינוכיות (עברית):

https://youtu.be/zWEfBGw4hNQ


בולים מהגוש המזרחי מתקופת המלחמה הקרה:

https://youtu.be/FaT-aUwG6Ws


וסרט תיעודי על חייו של אספן בולים:

https://youtu.be/Rs-CRzmVuU0?long=yes

פעם, בטרם היות הדואר האלקטרוני והפייסבוק, היו נשלחות גלויות שנה טובה קצת לפני ראש השנה ומגיעות בתיבת הדואר לקראת החג. רבים שמרו אותן, לא מעטים טיפחו אוספים מושקעים של "שנות טובות" והיו מראים אותם בגאווה לקרובים וחברים.

אבל מהיכן הגיע המנהג לשלוח "שנה טובה"?

מדובר בנוהג עתיק ששורשיו בקהילות היהודיות של גרמניה, עוד במאה ה-14. מגרמניה של ימי הביניים נפוץ המנהג לכל אירופה והיהודים התרגלו שחלק ממנהגי חודש אלול הן ברכות השנה טובה האישיות. המצאת הדפוס אפשרה לאמנים לצייר ברכות מעוצבות והתפתחה תעשייה נאה של "שנות טובות".

מעבר לברכה הרגילה לשנה טובה, שליחת אגרות ברכה לראש השנה הייתה הדרך היהודית לשמור על קשר, לעיתים בין בני משפחה המתגוררים רחוק זה מזה ואין באפשרותם לבקר זה אצל זה.

מאז נפוץ המנהג היהודי לשלוח אגרות ברכה לראש השנה וממנהג של כל בני העם היהודי הוא הפך גם למנהג אהוב במדינת ישראל הצעירה, ממנהגי הגלות היחידים שכמעט ולא השתנו "בעליה לארץ".

הנושאים השתנו. אם פעם היו אלה ציורים עם נושאים יהודיים, של קברי האבות, סמלים יהודיים כמו שופר וספרי תורה, דיוקנאות צדיקים, הכותל וסיפורי התנ"ך, עתה התווספו אליהם נושאים ציוניים. הרצל, שדות וחקלאים, ירקות, פירות ותבואת הארץ הקדימו. אחריהם לא איחרו להגיע גם צה"ל ומצביאיו, נצחונות, כלי נשק ומצעדים. טכנולוגיות חדשות הפציעו והוסיפו פירורי זהב וריחות מגוונים אל השנות טובות שקיבלת...

בשנות ה-90, עם הולדת האינטרנט, בעת שהפך לצורת התקשורת השלטת בישראל, עברו גם ה"שנות טובות" לרשת. אנשים שלחו אותם באמצעות אתרי ברכות שאפשרו להכניס ברכה מילולית לעיצובים מוכנים, או סתם לבחור ברכה מתאימה. אחרים צרפו למייל שלהם תמונה וברכה "מהלב". בהמשך הגיעו הרשתות החברתיות. הפייסבוק והווטסאפ כבשו את הזירה ומה שלא היה שם נשלח במסרונים כמותיים לכל אנשי הקשר.

אמנם יש עוד מי שמתעקשים לשלוח את אגרות השנה טובה בדואר, אבל המנהג הזה, פעם אחד הפופולאריים בישראל, הולך ונמוג והופך לזיכרון מתוק של גלויות צבעוניות ותמימות, ממש כמונו, להפליא...


ככה זה היה פעם:

https://youtu.be/Uxocnv9WPmo


על מנהג שליחת "כרטיסי שנה טובה":

https://youtu.be/ORdVR9iW_J0


המנהג היהודי הזה שירת הרבה מטרות חברתיות:

https://youtu.be/r8-lrqmHEbE


מצגת וידאו של "שנות טובות":

https://youtu.be/G-WmBpIYMzA


ויש מי שעוד שומרים על הגחלת ושולחים שנות טובות בדואר:

https://youtu.be/YAU85xcUcy8

יוני דואר (June Mail) הן יונים שמשתמשים בהן להעברה של מסרים ממקום למקום.

עוד בימי קדם ידוע היה שהיונים תמיד ישובו בחזרה אל ביתן והן עושות זאת במהירות גבוהה מאד ובדרך הקצרה ביותר. לכן כבר אז עשו הפרסים והמצרים הקדמונים שימוש ביונים כדי להעביר ידיעות ממקום למקום.

יוני הדואר שימשו לצרכים שונים. כוחות צבא העבירו באמצעותן מידע לעורף ולשליטים, סוחרים העבירו מידע על עיסקאות ועוד.

שימוש מעניין ליוני הדואר היה ליוונים הקדמונים. אלה נהגו להודיע באמצעות יוני-דואר על המנצחים במשחקים האולימפיים, האולימפיאדה היוונית העתיקה.

זני מסוימים של יונים, במיוחד יונת הסלע שהושבחה לשם כך, משמשים טוב יותר להעברת ידיעות, מזני יונים אחרים.


הנה יוני הדואר שבאמצעותן שלחו הבריטים הודעות בין יחידות הצבא:

http://youtu.be/gPUJnqnOCX8


השימושים הצבאיים והתכונות המיוחדות שהפכו את היונים לדוור המושלם:

https://youtu.be/z3QPYXNPaaE


וסרטון הדרכה לשליחת הודעות עם יוני דואר (עברית):

http://youtu.be/Z_l-SkUs-Xw

דואר זבל הוא דואר פרסומי שאנשים מקבלים ללא רצונם. דואר הזבל אמנם החל כעלונים ודואר מסחרי שנהגנו למצוא בתיבת הדואר שלנו לא פעם, אך כיום הוא מפורסם במיוחד בעולם הדואר האלקטרוני, המייל שלנו, שמופצץ בעשרות או מאות הצעות זבל בכל יום.

חלק גדול מדואר הזבל נוצר על ידי חברות שפיתחו תוכנות זבל. תוכנות כאלה היו פותחות בכוחות עצמן המוני חשבונות דואר חדשים. לאחר שהחשבונות הללו נפתחו, היו תוכנות פרסום שולחות מיליוני הודעות זבל לבעלי כתובות מייל שנכללו ברשימות תפוצה ענקיות, שגם הן נשדדו ונגנבו במקרים רבים.

במהלך השנים יצרו חברות האינטרנט והטכנולוגיה שיטות חשובות להקטנת התופעה של דואר זבל. שיטות כמו קאפצ'ה שנועדה לוודא שהנרשם לשירותי המייל אינו תוכנה, או דיווחים על דואר זבל שמקבל הספק ממי שקיבלו אותו ולאחר שהתקבלו כמה דיווחים עובר שולח הספאם לרשימה השחורה, זו שמונעים ממנה לשלוח דואר בכמויות.


מאיפה בא הספאם:

http://youtu.be/apCdjFIacfU


פרסומת שמסבירה מה לעשות איתו (עברית):

http://youtu.be/8C4WGXLe3jI


והרצאת טד מצחיקה וחכמה על מה שקורה כשעונים לספאם אידיוטי (מתורגם):

https://youtu.be/4o5hSxvN_-s?long=yes

אֲדֹם הֶחָזֶה (Robin), באנגלית רובין, היא ציפור שיר קטנה ויפה, עם זמרה מקסימה, שציוציה הם הראשונים ששומעים בבוקר.

ברבות ממדינות אמריקה הרובין מופיעה ראשונה באביב ונחשבת לציפור שמבשרת את האביב.

סימניו הבולטים של אדום החזה הבוגר, הרובין, הם גוון החלודה או אדום, על פניו וגרונו ובמיוחד על כל חזהו.

בבריטניה מופיע אדום-החזה באגדות העם ובפולקלור, כשלעתים הוא מייצג מזל טוב ולעתים מזל רע. לעתים חיים ופעמים גם מוות.

אגב, בשנות השישים, תמכו מרבית האנגלים, בסקר של העיתון טיימס, בהכרזה על אדום-החזה לצפור הלאומית של בריטניה. אך הממשלה הבריטית מעולם לא אימצה באופן רשמי שום צפור לציפור הלאומית האנגלית.


#אופיו של אדום החזה
אדום החזה מגן בחירוף נפש על הטריטוריה שלו ולא מוכן להתחלק בה עם בן מין אחר. אם יהיה אדום חזה אחר, הוא יילחם בו עד שירחיקו ממקומו.

כבר ביוון העתיקה הבחין הפילוסוף אריסטו בהתנהגותם הטריטוריאלית של אדומי החזה וכתב אז: "שני אדומי חזה לא ידורו על אותו שיח".


#האגדה על חזהו האדום
באמריקה נחשב אדום החזה לאחד הסמלים הבולטים של חג המולד וכשכרטיסי הברכה לחג עוד נשלחו הוא הרבה להופיע בהם.

באנגליה נקראו הדוורים הראשונים "Robins", מה שהוביל לכך שלעתים מזומנות צויר אדום החזה כשהוא אוחז במקורו מעטפת דואר.

אבל הסיפור או האגדה המעניינים על הרובין הם שאת הסינר האדום והבולט שלו הוא קיבל כשצייץ באוזנו של ישו הצלוב, ממש בעת שהיה על הצלב ולחזהו נדבק דמו של המשיח הנוצרי. מאז אותו אירוע הפך צבע חזהו של הרובין לאדום.

ואולי זה סמלי שבעברית, דווקא בשפת עמו המקורי של ישו הנוצרי, ישוע במקור, אכן זכה הרובין לשם "אדום החזה".


זה סיפורו של אדום החזה האמריקאי:

https://youtu.be/D3ELutmnT8k


הרובין ידידותי, שר מקסים ומקנן בגינות הבתים:

https://youtu.be/NMkQbi2eZa0


גוזל רובין בוקע מהביצה:

https://youtu.be/FDKgLfWheoI


השיר "אדום חזה מעולף" של אמילי דיקנסון, מתוך אלבום מופת של אפרת בן-צור:

http://youtu.be/Z6kIdOLXFxA


ושיר בעברית לאדום החזה:

https://youtu.be/VK_JVKurFmo

זו חוכמה די קטנה לומר היום שהטלפון הוא אחת ההמצאות החשובות בהיסטוריה. מכשיר התקשורת הזה הוא ללא ספק אחד המניעים של הקידמה של המאה ה-20. אבל כשהומצא הטלפון, לא כולם הבינו מיד את האפשרויות שהוא מציע. למשל הבריטי המכובד, סר ויליאם פריס, שאחז בתפקיד המהנדס הראשי של שירות הדואר המלכותי, אמר בשנת 1878 את אחד הדברים המצחיקים בעינינו:

"לאמריקאים יש צורך בטלפון אך לנו לא. יש לנו מספיק נערים שליחים."

כיום אנגליה היא אחת מהמדינות שבהן מערכת טלפונים מתקדמת ביותר, אך בסוף המאה ה-19, כשהאימפריה הבריטית הייתה בשיא כוחה, מזל גדול הוא שלא הקשיבו לאותו מהנדס ראשי, שראה בשליחים את מה שעושה כיום הטלפון..


הנה ההיסטוריה של הטלפון:

https://youtu.be/j3RbnsHTuVw


הרצאה קצרה על תולדות הטלפון:

https://youtu.be/yf3dUvGNx5A


סרטון שמציג בחיוך את התקדמות הטלפון מאז המצאתו:

http://youtu.be/qWUP9EigdjY


ומצגת וידאו:

http://youtu.be/bTp1WNuR9js