שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהן הדמעות בעצם?
בכל יום אנו מגירים מעינינו יותר מרבע קילו של דמעות! - הדמעות הללו מורכבות אמנם בעיקר ממים, שתופסים בהן 98%, אבל יש בהן גם גלוקוז, מעין פחמימה של חד-סוכר, ומלחים.
אבל מהן הדמעות בכלל?
העיניים שלנו, כמו כל איברי הגוף, נחשפות כל הזמן לעצמים זרים ובאות איתם במגע. הדמעות, אותו נוזל מלוח שהעיניים שלנו מפרישות, נועדו למנוע זיהומים בעין האנושית הרגישה. באמצעות המלח, מסלקות הדמעות את החיידקים שבתוך אותם עצמים שמסתננים אל העיניים וכך הן מרחיקות אותם מקרנית העין העדינה ומשאר חלקי העיניים הרגישות שלנו.
זהו עוד פתרון מבריק של אמא אבולוציה לבעיה של ממש. כשהמלח מחסל את החיידקים שבדמעותינו, הוא שומר על העיניים החשובות כל כך להישרדות האדם. בתהליך של מיליוני שנים, שרדו בעלי הדמעות, לעומת בני אדם שלא היו מצוידים ביכולת הגנטית לייצר דמעות ולכן היו חסרי יכולת לנקות את עיניהם בעזרת דמעות.
כך, בתהליך ארוך של ברירה טבעית, האבולוציה פיתחה לאיטה את היכולת של כולנו לייצר דמעות שישמרו על עינינו בריאות ומוכנות לזהות איומים או משהו טוב לאכול.
הסבר מתורגם לעברית על הדמעות שלנו:
https://youtu.be/keMF8YzQoRM
על סוגי הבכי השונים:
https://youtu.be/QGdHJSIr1Z0
מה הבצל ולמה חיתוך בצל גורם לדמעות?
כולם יודעים שכשחותכים בצל (Onion), הדמעות מתחילות לזרום. למה זה קורה?
אז ראשית חשוב להבין שהבצל היבש הוא בעצם איבר הרבייה של הצמחים, או במקרה שלנו כאן - של הצמח שאנו מכנים "בצל ירוק". במילים אחרות, בצל ירוק הם העלים הירוקים והאכילים, של בצל הגינה העגול, שצבעו לבן או אדום.
החומר שגורם לדמעות הוא בעצם חומר הגנה של הצמח, שהתפתח במהלך האבולוציה כדי לסייע לצמח לשרוד. חומרים דומים כאלה אנו מכירים בחרדל, החזרת והוואסאבי החריפים.
מערכת ההגנה הזו פשוטה ויעילה. יש בבצל אנזים, שמפרק גז המתנדף לאוויר וגורם לחיה שמנסה לאכול אותו לדמוע. החומר הזה חודר לפתחי הפנים, כמו אף, עיניים ועוד, שם הוא מתמוסס בנוזלי הגוף וגורם לדמעות.
הסיבה לדמעות נעוצה באדי הבצל. זהו גז גופרתי שנחשף בחיתוך תאי הבצל. אנזימים שיוצאים מהתאים יוצרים את הגז, שמתפזר וחודר לעיניים.
כשהגז פוגע בעין נשלחים מסרים למערכת העצבים, מהגלאים העצביים שבקדמת העין. מטרת הגלאים לשמור על העין מגירויים וזיהומים וזה בדיוק האות שמתקבל בחזרה ממערכת העצבים לבלוטת הדמעות: "שטפי החוצה את הגירוי". הדמעות פורצות ומפנות את המזיק מהעין.
למנוע את הדמעות הללו אפשר בקלות. השיטה היעילה ביותר היא לעטות מסכת אב"כ, אבל השיטה המעשית יותר היא פשוט להכניס את הבצל למקרר לפני החיתוך. הקור מקטין את הדמעות משמעותית.
הנה סרטון על דמעות מחיתוך בצל (מתורגם):
http://youtu.be/-G1qhUmq8Vg
על מערכת הדמעות והבכי (מתורגם):
http://youtu.be/keMF8YzQoRM
והסבר על הכימיה של דמעות הבצל:
https://youtu.be/l2Vbj2Tj6rQ
למה הדמעות מלוחות?
כולם יודעים שהדמעות מלוחות. אביב גפן כתב פעם "כשעצובים הולכים לים, לכן הים מלוח..." אבל למה הדמעות עצמן מלוחות?
המלח בדמעות, שיוצא מעינינו כשאנו בוכים, מצוי למעשה בכל נוזלי הגוף. בכל יום אנו מגירים מעינינו יותר מרבע קילו של דמעות! - הדמעות הללו מורכבות אמנם בעיקר ממים, שתופסים בהן 98%, אבל יש בהן גם גלוקוז, מעין פחמימה של חד-סוכר, ומלחים. אחד מהמלחים הללו, אגב, הוא מלח זהה למלח הבישול... הרבה נתרן יש לנו בבכי.
המלח הזה לא קיים רק בדמעות שלנו אלא נמצא בריכוז דומה גם בדם וממש כמו הדם, נסו לטעום, גם הדמעות מלוחות, כי הן ספוגות במלחים.
למלח, ממש כמו למים, יש תפקיד חיוני בגופנו, בתנאי שהוא בכמות מתאימה כמובן. המלח מסייע לאיברי הגוף לפעול היטב, בין השאר כי הוא מחסל חיידקים יעיל ביותר.
אבל מאיפה הסיכון לחיידקים בעיניים דווקא?
אכן, כמו כל גופנו, מעת לעת באות גם העיניים שלנו במגע עם עצמים זרים. למעשה, זה קורה ללא הפסקה, מה שמעורר חשש לא קטן מזיהומים בעין האנושית הרגישה כל כך. אבל כאן תפקידו של הנוזל המלוח שהעיניים מפרישות, אותן דמעות שעליהן אנו מדברים. באמצעות המלח הודפות הדמעות את החיידקים, שעלולים להסתנן מאותם עצמים לא נקיים, אל הקרנית העדינה של העין ואל שאר חלקי העיניים הרגישות כל כך.
המלח שבדמעותינו מחסל מיד את החיידקים וכך הוא שומר על העיניים היקרות והחשובות לנו. מה שאומר שאנו יכולים בקלות לקרוא לדמעות שלנו "מאבטחות העיניים" ולומר להן תודה בכל יום מחדש.
אגב, כמו בכל תחום מוזר, בשנים האחרונות נפוצו באינטרנט ידיעות על חברה בריטית שמשווקת צנצנות עם מלחים שהופקו מדמעות אנושיות. לא נמצאו תשובות חותכות לגבי רצינות המיזם ואמינותו, אבל אם חשקתם במעט מלח דמעות אמיתי ויש לכם כמה לירות שטרלינג פנויות, אז נראה שהגוגל שלכם ממתין שתחפשו בו...
הסבר לדמעות המלוחות (עברית) :
https://youtu.be/sJSgXkzF-Vc
על הדמעות השונות (מתורגם):
https://youtu.be/keMF8YzQoRM
הסבר לילדים:
https://youtu.be/WzgE4MhJfPw
ושיר על המלח שבדמעותיה, של זמרת הקאנטרי האמריקאית דולי פארטון:
https://youtu.be/sOzNJ9quibc
למה אנשים בוכים?
הבכי הוא תופעה יחודית לבני-אדם, שבה זולגות דמעות רבות מהעין על הלחיים ולאף. המחקר עדיין לא איתר את כל תפקידי הבכי, אבל נראה שהוא פורקן לתחושות שלנו ואמצעי לשדר לאחרים על מצבנו, במיוחד כשאנו במצב רגשי של כאב או פגיעה אך לעיתים גם כשאנו מלאים באושר. פעמים רבות מלוות את הדמעות גם יבבות (בכי בקול) והסמקה.
שלא כמו יבבות, רק בני אדם בוכים והבכי הוא חלק מההתנהגות החברתית האנושית. אבל הדמעות עצמן לא מופיעות רק בבכי. הן מיוצרות בבלוטת הדמעות שבעין, גם כשאנו לא בוכים. מדובר בדמעות בכמות קטנה יותר ולכן אינן זולגות על הלחיים למשל. תפקידן אז הוא לנקות את העיניים ולהוסיף להן לחות. המצמוץ הוא שמוחה את הדמעות הללו מעל העין והן זורמות מהעפעפיים התחתונות לאף ומתייבשות, בלי סימני בכי. כך מסייעות הדמעות גם לסלק גוף זר מהעין.
בניגוד לדמעות הרגילות, חוקרים מתחום הביוכימיה גורסים שדמעות הבכי נועדו להרחיק חומרים לא בריאים, שהגוף מייצר בעת מצוקה וטלטלות רגשיות. לכן לא מומלץ להימנע מבכי כשאנו נפגעים או כואבים.
לעיתים זולגות הדמעות גם בגלל אלרגיה או תגובה לא-רצונית לחומרים כמו נוזל הבצל. זה כמובן לא בכי, אלא רגישות.
הנה הסיבות שאנו בוכים:
https://youtu.be/SbbY-6rUykg
למה נשים בוכות יותר? (עברית)
https://youtu.be/9vBAuG6rne8
והבכי הכי מפורסם בהיסטוריה של האינטרנט, כשמעריץ של הזמרת בריטני ספירס, מגן על הכוכבת הנערצת עליו מלעג האחרים:
https://www.youtube.com/watch?v=WqSTXuJeTks
מהן דמעות תנין?
דמעות תנין (Crocodile tears) משמש אותנו לתאר מישהו שבוכה או מראה צער, בזמן שהוא עושה מעשה רע לאחרים. אבל לא כולם יודעים מה מקור המונח "דמעות תנין", שהפך לכל כך מייצג בתרבות האנושית, את הדימוי של ההתייפחות והצער המזויפים.
ובכן, לרוב כשאנו פוגשים בתנינים, ניגרת להם הפרשה מבלוטת דמעות מיוחדת, שנועדה להגן ולסכך את התנועה של "קרום מצמוץ" שיש להם מתחת לעפעף התחתון של העין. הקרום הזה נועד להגן על קרנית העין שלו בעת שהוא צד מתחת למים. ההפרשה הזו, על אף שהיא נראית כדמעות, אינה בכי כמובן ואינה קשורה ברגשות התנין... הדבר האחרון שמראה התנין באמצעותה זה את צערו על מה שהוא עושה...
על הכאילו-דמעות האלה כתב כבר במאה ה-13 נזיר בשם ברתולומאוס אנגליקוס באנציקלופדיה על הטבע: "כשתנין פוגש אדם במים או על החוף והורג אותו, כשהוא יכול, הוא בוכה עליו כשהוא בולע אותו. בדיווח מהמאה ה-16, על תנינים באיים הקריבים, כתב הרפתקן וסוחר עבדים בשם ג'ון הופקינס, שהם מזילים דמעות וכך מפתים את הטרף להתקרב לטווח הלסתות שלהם. משם שאב המחזאי הנודע שייקספיר וחיזק את דימוי הצער המזויף. אם זה במחזה "הנרי השישי", עם המשפט: "...מוליך אותו שולל כתנין המתאבל בצער שמטעה עוברי אורח רחמנים" ואם זה במחזה "אותלו" שבו מדמה אותלו את דמעותיה של דסדמונה, אישתו הבוגדת בו לדעתו, לדמעותיו של תנין.
וכך הפכו דמעות התנין לדימוי שגור ומקובל לצער שאינו כן, לרוב של מי שגרם או גורם לסיבת הצער הזה בדיוק. ואגב, על אף שלכאורה מדובר בעניין ייחודי לתנין, קרום כזה יש גם למיני זוחלים, ציפורים ויונקים נוספים. הם כנראה פחות אכזריים כלפינו בני האדם, כך שהדימוי לא דבק גם בהם...
הנה ההסבר לדמעות התנין:
https://youtu.be/iD3PYXIzAOY
ומה יגרום לדמעות התנין הזה?
https://youtu.be/YooRXmWE4ok
בכל יום אנו מגירים מעינינו יותר מרבע קילו של דמעות! - הדמעות הללו מורכבות אמנם בעיקר ממים, שתופסים בהן 98%, אבל יש בהן גם גלוקוז, מעין פחמימה של חד-סוכר, ומלחים.
אבל מהן הדמעות בכלל?
העיניים שלנו, כמו כל איברי הגוף, נחשפות כל הזמן לעצמים זרים ובאות איתם במגע. הדמעות, אותו נוזל מלוח שהעיניים שלנו מפרישות, נועדו למנוע זיהומים בעין האנושית הרגישה. באמצעות המלח, מסלקות הדמעות את החיידקים שבתוך אותם עצמים שמסתננים אל העיניים וכך הן מרחיקות אותם מקרנית העין העדינה ומשאר חלקי העיניים הרגישות שלנו.
זהו עוד פתרון מבריק של אמא אבולוציה לבעיה של ממש. כשהמלח מחסל את החיידקים שבדמעותינו, הוא שומר על העיניים החשובות כל כך להישרדות האדם. בתהליך של מיליוני שנים, שרדו בעלי הדמעות, לעומת בני אדם שלא היו מצוידים ביכולת הגנטית לייצר דמעות ולכן היו חסרי יכולת לנקות את עיניהם בעזרת דמעות.
כך, בתהליך ארוך של ברירה טבעית, האבולוציה פיתחה לאיטה את היכולת של כולנו לייצר דמעות שישמרו על עינינו בריאות ומוכנות לזהות איומים או משהו טוב לאכול.
הסבר מתורגם לעברית על הדמעות שלנו:
https://youtu.be/keMF8YzQoRM
על סוגי הבכי השונים:
https://youtu.be/QGdHJSIr1Z0
כולם יודעים שכשחותכים בצל (Onion), הדמעות מתחילות לזרום. למה זה קורה?
אז ראשית חשוב להבין שהבצל היבש הוא בעצם איבר הרבייה של הצמחים, או במקרה שלנו כאן - של הצמח שאנו מכנים "בצל ירוק". במילים אחרות, בצל ירוק הם העלים הירוקים והאכילים, של בצל הגינה העגול, שצבעו לבן או אדום.
החומר שגורם לדמעות הוא בעצם חומר הגנה של הצמח, שהתפתח במהלך האבולוציה כדי לסייע לצמח לשרוד. חומרים דומים כאלה אנו מכירים בחרדל, החזרת והוואסאבי החריפים.
מערכת ההגנה הזו פשוטה ויעילה. יש בבצל אנזים, שמפרק גז המתנדף לאוויר וגורם לחיה שמנסה לאכול אותו לדמוע. החומר הזה חודר לפתחי הפנים, כמו אף, עיניים ועוד, שם הוא מתמוסס בנוזלי הגוף וגורם לדמעות.
הסיבה לדמעות נעוצה באדי הבצל. זהו גז גופרתי שנחשף בחיתוך תאי הבצל. אנזימים שיוצאים מהתאים יוצרים את הגז, שמתפזר וחודר לעיניים.
כשהגז פוגע בעין נשלחים מסרים למערכת העצבים, מהגלאים העצביים שבקדמת העין. מטרת הגלאים לשמור על העין מגירויים וזיהומים וזה בדיוק האות שמתקבל בחזרה ממערכת העצבים לבלוטת הדמעות: "שטפי החוצה את הגירוי". הדמעות פורצות ומפנות את המזיק מהעין.
למנוע את הדמעות הללו אפשר בקלות. השיטה היעילה ביותר היא לעטות מסכת אב"כ, אבל השיטה המעשית יותר היא פשוט להכניס את הבצל למקרר לפני החיתוך. הקור מקטין את הדמעות משמעותית.
הנה סרטון על דמעות מחיתוך בצל (מתורגם):
http://youtu.be/-G1qhUmq8Vg
על מערכת הדמעות והבכי (מתורגם):
http://youtu.be/keMF8YzQoRM
והסבר על הכימיה של דמעות הבצל:
https://youtu.be/l2Vbj2Tj6rQ
כולם יודעים שהדמעות מלוחות. אביב גפן כתב פעם "כשעצובים הולכים לים, לכן הים מלוח..." אבל למה הדמעות עצמן מלוחות?
המלח בדמעות, שיוצא מעינינו כשאנו בוכים, מצוי למעשה בכל נוזלי הגוף. בכל יום אנו מגירים מעינינו יותר מרבע קילו של דמעות! - הדמעות הללו מורכבות אמנם בעיקר ממים, שתופסים בהן 98%, אבל יש בהן גם גלוקוז, מעין פחמימה של חד-סוכר, ומלחים. אחד מהמלחים הללו, אגב, הוא מלח זהה למלח הבישול... הרבה נתרן יש לנו בבכי.
המלח הזה לא קיים רק בדמעות שלנו אלא נמצא בריכוז דומה גם בדם וממש כמו הדם, נסו לטעום, גם הדמעות מלוחות, כי הן ספוגות במלחים.
למלח, ממש כמו למים, יש תפקיד חיוני בגופנו, בתנאי שהוא בכמות מתאימה כמובן. המלח מסייע לאיברי הגוף לפעול היטב, בין השאר כי הוא מחסל חיידקים יעיל ביותר.
אבל מאיפה הסיכון לחיידקים בעיניים דווקא?
אכן, כמו כל גופנו, מעת לעת באות גם העיניים שלנו במגע עם עצמים זרים. למעשה, זה קורה ללא הפסקה, מה שמעורר חשש לא קטן מזיהומים בעין האנושית הרגישה כל כך. אבל כאן תפקידו של הנוזל המלוח שהעיניים מפרישות, אותן דמעות שעליהן אנו מדברים. באמצעות המלח הודפות הדמעות את החיידקים, שעלולים להסתנן מאותם עצמים לא נקיים, אל הקרנית העדינה של העין ואל שאר חלקי העיניים הרגישות כל כך.
המלח שבדמעותינו מחסל מיד את החיידקים וכך הוא שומר על העיניים היקרות והחשובות לנו. מה שאומר שאנו יכולים בקלות לקרוא לדמעות שלנו "מאבטחות העיניים" ולומר להן תודה בכל יום מחדש.
אגב, כמו בכל תחום מוזר, בשנים האחרונות נפוצו באינטרנט ידיעות על חברה בריטית שמשווקת צנצנות עם מלחים שהופקו מדמעות אנושיות. לא נמצאו תשובות חותכות לגבי רצינות המיזם ואמינותו, אבל אם חשקתם במעט מלח דמעות אמיתי ויש לכם כמה לירות שטרלינג פנויות, אז נראה שהגוגל שלכם ממתין שתחפשו בו...
הסבר לדמעות המלוחות (עברית) :
https://youtu.be/sJSgXkzF-Vc
על הדמעות השונות (מתורגם):
https://youtu.be/keMF8YzQoRM
הסבר לילדים:
https://youtu.be/WzgE4MhJfPw
ושיר על המלח שבדמעותיה, של זמרת הקאנטרי האמריקאית דולי פארטון:
https://youtu.be/sOzNJ9quibc
הבכי הוא תופעה יחודית לבני-אדם, שבה זולגות דמעות רבות מהעין על הלחיים ולאף. המחקר עדיין לא איתר את כל תפקידי הבכי, אבל נראה שהוא פורקן לתחושות שלנו ואמצעי לשדר לאחרים על מצבנו, במיוחד כשאנו במצב רגשי של כאב או פגיעה אך לעיתים גם כשאנו מלאים באושר. פעמים רבות מלוות את הדמעות גם יבבות (בכי בקול) והסמקה.
שלא כמו יבבות, רק בני אדם בוכים והבכי הוא חלק מההתנהגות החברתית האנושית. אבל הדמעות עצמן לא מופיעות רק בבכי. הן מיוצרות בבלוטת הדמעות שבעין, גם כשאנו לא בוכים. מדובר בדמעות בכמות קטנה יותר ולכן אינן זולגות על הלחיים למשל. תפקידן אז הוא לנקות את העיניים ולהוסיף להן לחות. המצמוץ הוא שמוחה את הדמעות הללו מעל העין והן זורמות מהעפעפיים התחתונות לאף ומתייבשות, בלי סימני בכי. כך מסייעות הדמעות גם לסלק גוף זר מהעין.
בניגוד לדמעות הרגילות, חוקרים מתחום הביוכימיה גורסים שדמעות הבכי נועדו להרחיק חומרים לא בריאים, שהגוף מייצר בעת מצוקה וטלטלות רגשיות. לכן לא מומלץ להימנע מבכי כשאנו נפגעים או כואבים.
לעיתים זולגות הדמעות גם בגלל אלרגיה או תגובה לא-רצונית לחומרים כמו נוזל הבצל. זה כמובן לא בכי, אלא רגישות.
הנה הסיבות שאנו בוכים:
https://youtu.be/SbbY-6rUykg
למה נשים בוכות יותר? (עברית)
https://youtu.be/9vBAuG6rne8
והבכי הכי מפורסם בהיסטוריה של האינטרנט, כשמעריץ של הזמרת בריטני ספירס, מגן על הכוכבת הנערצת עליו מלעג האחרים:
https://www.youtube.com/watch?v=WqSTXuJeTks
דמעות
דמעות תנין (Crocodile tears) משמש אותנו לתאר מישהו שבוכה או מראה צער, בזמן שהוא עושה מעשה רע לאחרים. אבל לא כולם יודעים מה מקור המונח "דמעות תנין", שהפך לכל כך מייצג בתרבות האנושית, את הדימוי של ההתייפחות והצער המזויפים.
ובכן, לרוב כשאנו פוגשים בתנינים, ניגרת להם הפרשה מבלוטת דמעות מיוחדת, שנועדה להגן ולסכך את התנועה של "קרום מצמוץ" שיש להם מתחת לעפעף התחתון של העין. הקרום הזה נועד להגן על קרנית העין שלו בעת שהוא צד מתחת למים. ההפרשה הזו, על אף שהיא נראית כדמעות, אינה בכי כמובן ואינה קשורה ברגשות התנין... הדבר האחרון שמראה התנין באמצעותה זה את צערו על מה שהוא עושה...
על הכאילו-דמעות האלה כתב כבר במאה ה-13 נזיר בשם ברתולומאוס אנגליקוס באנציקלופדיה על הטבע: "כשתנין פוגש אדם במים או על החוף והורג אותו, כשהוא יכול, הוא בוכה עליו כשהוא בולע אותו. בדיווח מהמאה ה-16, על תנינים באיים הקריבים, כתב הרפתקן וסוחר עבדים בשם ג'ון הופקינס, שהם מזילים דמעות וכך מפתים את הטרף להתקרב לטווח הלסתות שלהם. משם שאב המחזאי הנודע שייקספיר וחיזק את דימוי הצער המזויף. אם זה במחזה "הנרי השישי", עם המשפט: "...מוליך אותו שולל כתנין המתאבל בצער שמטעה עוברי אורח רחמנים" ואם זה במחזה "אותלו" שבו מדמה אותלו את דמעותיה של דסדמונה, אישתו הבוגדת בו לדעתו, לדמעותיו של תנין.
וכך הפכו דמעות התנין לדימוי שגור ומקובל לצער שאינו כן, לרוב של מי שגרם או גורם לסיבת הצער הזה בדיוק. ואגב, על אף שלכאורה מדובר בעניין ייחודי לתנין, קרום כזה יש גם למיני זוחלים, ציפורים ויונקים נוספים. הם כנראה פחות אכזריים כלפינו בני האדם, כך שהדימוי לא דבק גם בהם...
הנה ההסבר לדמעות התנין:
https://youtu.be/iD3PYXIzAOY
ומה יגרום לדמעות התנין הזה?
https://youtu.be/YooRXmWE4ok
