הגאון מווילנא המכונה הגר"א היה מגדולי חכמי ישראל אבל הוא היה גם ילד הפלא של היהדות. כבר בגיל 9 היה הגאון מווילנה בקי בש"ס (שישה סדרי המשנה) ובפוסקים, כלומר בתלמוד הבבלי ומפרשיו, בשולחן ערוך ופירושיו ובספרות השאלות ותשובות ביהדות. בגיל 12 כבר היה מי שיהיה הגר"א מלומד אפילו בתורת הנסתר. ביהדות מקובל ללמוד את תורת הנסתר רק בתור מבוגרים!

הגר"א חי במאה ה-18 בעיירה וילנה, או וילנא, כיום בירת ליטא. הוא נודע בשליטה המוחלטת שלו בכל תחום אפשרי ביהדות. בין השאר הוא גם קרא לחידוש היישוב היהודי בארץ ישראל, כדי לקרב את בוא המשיח.


הנה סרטון של וילנה, בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה:

https://youtu.be/7rt7xvPhejE


וילנה כיום:

https://youtu.be/bExjBLEViBE


וילנה של התיירים (עברית):

https://youtu.be/-pVvCeH7xUk


ופרודיה בהומור על עולם הפשע והידע בגאון מווילנה וביהדות (עברית):

http://youtu.be/PW8TRqCTP-E

הַשַּׁבָּת עבור היהודים היא יום הקדושה והמנוחה השבועי. היא חלה ביום השביעי בשבוע וביהדות היא נחשבת למועד הכי קדוש שיש.

השבת ביהדות מסמלת את בריאת העולם בידי אלוהים. לפי האמונה היהודית קדושתה של השבת היא קבועה מאז בריאת העולם בידי אלוהים.

היהדות רואה בשמירת שבת את אחת המצוות המרכזיות של המאמינים. היא גם מכונה על ידי הדתיים בשמות המבטאים הערצה ואהבה, כמו "שבת המלכה" ו"אחותי כלה". למעשה, שמירת השבת נחשבת ביהדות כשקולה כנגד כל שאר המצוות שבתורה.

לפי המדרש, את השבת הראשונה קיבל האדם מאת אלוהים, ביום בו הוא נברא. תחילתה ב"ליל שבת", לאחר שקיעת החמה, בערב של יום שישי.

סופה של השבת הוא למחרת, עם צאת הכוכבים במה שנקרא ביהדות "מוצאי שבת".

בין מנהגי השבת, חשוב להזכיר את הדלקת נרות השבת, החלה שלפי המסורת אופים במיוחד לכבודה, הקידוש בערב שבת, עונג שבת, אותו רעיון של מנוחה מוחלטת בסופו של שבוע מאומץ וההבדלה במוצאי השבת, להבדיל בין קודש לחול.


#למה יש דברים שאסור לעשות בשבת?
כשהתורה מצווה על עם ישראל לשבות, לנוח מכל מלאכה ולא לעבוד בשבת, היא כוללת את כל מה שעשה אלוהים ביום השביעי, לאחר שהוא ברא את העולם בשישה ימים, כמו שהוא שבת ממלאכת הבריאה ויצירת העולם, גם אנחנו שובתים ביום השביעי של כל שבוע, "זכר למעשה בראשית".

הסיבה שהיהודי המאמין לא מדליק אש, מוסיף תבלין למאכל, גוזר נייר לשימוש, כותב או אפילו נוסע לים בשבת, היא שאין לעשות בשבת שום פעולה שמשלימה את מלאכת היצירה של משהו, כולל פעולות שלא מחייבות כל מאמץ אך מחוללות פעולות אחרות, כמו להפעיל את המעלית, לדבר בטלפון או להדליק את האור.

אסור לעשות בשבת שום פעולה הנחשבת ליצירה או אפילו משלימה את תהליך היצירה. כל דבר שכבר יוצר במפעל והמעשה בשבת מכשיר אותו סופית לשימוש, הוא יצירה חדשה שמושלמת בשבת ולכן אסורה. אפילו תלישת נייר טואלט מהגליל שלו.

חז"ל קראו לזה" מכה בפטיש", כלומר הם דימו זאת לפעולה האחרונה של האומן שיצר כלי חדש כלשהו ונותן את המכה האחרונה בפטישו, זו שהופכת את הכלי לשימושי ומוכן.


השבת מתחילה בהדלקת נרות השבת (עברית):

https://youtu.be/QrAeGucX7Tk


שיר ילדים לשבת (עברית):

https://youtu.be/TdjbNIDEuLo


בפתיחת ארוחת השבת יש את הקידוש (עברית):

http://youtu.be/H6Nugtybv-I?t=7s


ההבדלה במוצאי השבת (עברית):

https://youtu.be/Kdvum3j9sZ0


וזמירות לסעודה השלישית לקראת צאת השבת (עברית):

https://youtu.be/gm_V7BdZA10


שיר לכבוד שבת קודש (עברית):

https://youtu.be/KLpCWNiGeQA


ושיר שבת ביידיש:

https://youtu.be/vKqSBZt4CP0

כמו כל קידוש ביהדות, הקידוש בערב שבת הוא טקס קצר שנועד להזכיר את קדושת יום השבת, ממש כמו קדושת חג, בקידוש של חג.

מקובל שברכה מיוחדת בקידוש נאמרת על גביע של יין. המצווה מהתורה היא לקדש את השבת בדברים, לפני הסעודה, על ידי בעל הבית או הבכיר מהנוכחים.


הנה הסבר על הקידוש ומנהגיו:

http://youtu.be/H6Nugtybv-I?t=7s


קידוש ליל שבת ביהדות מרוקו:

https://youtu.be/HRnU98VPuF0


וקידוש שחולל סערה בשכונת מאה שערים (עברית):

https://youtu.be/YJXZsWAJ4qE

המזוזה ביהדות היא תשמיש קדושה יהודי. את המזוזה מחברים אל משקוף הכניסה של פתח בית המגורים ובפתחי החדרים בבית.

בתוך המזוזה יש קלף, שעליו כתובות שתי פרשיות: 'שמע ישראל' וגם 'והיה אם שמוע' מתוך ספר דברים. פרשיות המזוזה נכתבות על הקלף בכתב סת"ם, כתיבה איכותית של סופר סת"ם, אמן כתיבה הכותב ביד.

המזוזה היא תזכורת תמידית ליהודים, להאמין בייחוד של אלוהים ובגמול על מצוות ועבירות על הדת. התקנתה על משקוף הדלת ניעדה להזכיר את הדברים בכל יציאה וכניסה אל הבית. חז"ל החשיבו את המזוזה, ביחד עם ציצית ותפילין, לאחד מסממני הזיהוי של היהודים.

מצוות המזוזה מחייבת לקבוע מזוזה על דופן פתח בית המגורים ובפתחי החדרים בבית מגורים, כמו גם בשערי יישובים וערים, כאלה שיש בהם שער. במדרש המשילו שהמזוזה תביא לשמירה על הבית ויושביו, כי בית שבפתחו מזוזה, נשמר על ידי האל בכבודו ובעצמו.

מקור המילה מדפנות הדלת, שנקראו בשפת המקרא "מזוזות".


הסבר על המזוזה:

http://youtu.be/yP2Ljut59Fc


כך כותבים את המזוזה:

http://youtu.be/7ybYkyRTp_8


יש גם מי שמנסים לחדש במזוזה:

http://youtu.be/h5N9LTK1mj4


ובחיוך - הנה מה שקורה כשהמזוזה לא פועלת:

https://youtu.be/SehIUkb3STE

תפילין (Tefillin) הפכו ברבות השנים לסמל של היהודי שומר המצוות. התפילין הן תשמיש קדושה יהודי שמייצרים מעור וקלף. בית התפילין הוא קופסה עשויית עור בהמה טהורה, מרובעת לחלוטין וצבועה בשחור. בתוך בית התפילין מצוי קלף שעליו כתובות בכתב קודש 4 פרשיות מהתורה.

מצוות הנחת תפילין מחייבת את היהודי להניחן בשתי יחידות עצמאיות: "תפילין של יד" ו"תפילין של ראש".

תפילין מניחים רק הגברים, ביום בלבד ולעולם לא בלילה. רק בימי חול מניח היהודי תפילין ואין להניחן בשבת או בחג. בניגוד לעבר, שבו נהגו להניח תפילין במשך כל היום, נוהגים בימינו להניח תפילין כמעט תמיד רק בתפילת שחרית.

הנוהג ביהדות קובע שהיהודי יתחיל להניח תפילין רק סמוך לגיל בר המצווה. לצד העליה לתורה הפכו התפילין בעידן הנוכחי ממש לסמל של טקס בר המצווה. הסיבה נעוצה בבגרותו של מניח התפילין - מכיוון שההלכה קובעת שהמניח תפילין צריך להקפיד באופן מיוחד שלא לפגוע בקדושת התפילין, כל זמן שהן מונחות עליו.

מקור ופירוש השם "תפילין" לא ברור לחלוטין. מה שברור הוא שהתיעוד הראשון שלו הוא מתקופת המשנה ושהמילה תְּפִלִּין היא צורת ריבוי של תְּפִלָּה.


כך מניחים תפילין (עברית):

http://youtu.be/3DiSvfuAc4Q


כך מייצרים את התפילין (עברית):

http://youtu.be/YvboYsL9inE


מצגת שלבי ייצור התפילין (עברית):

http://youtu.be/E6Bt0Qi8VSA


אפשר גם לחייך עם התפילין (עברית):

http://youtu.be/Z3LgG7DMgz0


וסיפור אמיתי על תפילין של לוחם צה"ל שלקח המון שנים עד שחיפשו את בעליהם (עברית):

https://youtu.be/ZZETm-iGnaQ?long=yes

שנת שמיטה היא שנת מנוחה לקרקע שהיהדות מחייבת בה את החקלאים שומרי המצוות. אחת ל-7 שנים, בשנת השמיטה, חלה מצוות שמיטה.

לפי הדת היהודית בשנת שמיטה מצווים היהודים לשבות מרוב המלאכות בחקלאות בארץ ישראל. כך מביעים המאמינים אמון בבורא שידאג לכל מחסורם.

בשנת שמיטה לא זורעים ולא משבחים את הקרקע ולא סוחרים ביבולים. מותר בה רק לתחזק את הקיים ולטפל בו, מבלי להגדיל ולהשביח את העצים והגידולים. מה שגדל בשנה זו הוא "הפקר" ולכולם מותר לקחת ממנו כרצונם, ללא תשלום. כך מפקירים בעלי המטעים והפרדסים את הפירות לכל מי שרוצה לקטוף מהם.

מבחינה חקלאית יש היגיון בלשמוט את האדמה, כלומר לתת לה לנוח שנה. כך חוזרת הקרקע להיות פוריה בשנה שלאחר מכן. אמנם כיום יש ידע מספיק כדי לטפל ולחדש את הקרקע גם ללא שנת שמיטה, אך חקלאים רבים מכבדים את הדת ונמנעים מניצול האדמה בשנה השביעית.


מהי שנת השמיטה (עברית):

http://youtu.be/bqIRoo2mN5I


ועוד על מצוות השמיטה (עברית):

http://youtu.be/bAUfRIf3VS4

כיפה (Kippa) יהודית היא פיסת בד או סריג דקה ובדרך כלל עגולה, שגברים יהודים חובשים על ראשם. חבישת הכיפה היא סימן יהודי ליראת שמיים. הנשים אינן חובשות כיפה, אך הנשואות שביניהן מקפידות על כיסוי ראש.

מרבית היהודים הדתיים נוהגים לחבוש כיפה במהלך כל שעות היום. מחיר כיפה רגילה הוא עשרות עד מאות שקלים, אם כי יש כיפות יוקרתיות שמגיעות למחירים של אלפי שקלים.

לא פעם תראו גם חילונים ואפילו לא-יהודים בארץ חובשים כיפה, לאות כבוד, במיוחד כשמשתתפים בלוויות או בטקסים דתיים, בביקורים בבית כנסת וכדומה.

בעבר, אגב, לא הייתה חובה לכיסוי הראש. אמנם כיסוי הראש היה נפוץ ביהדות של העת העתיקה, אבל יותר כפריט לבוש. הכהנים בבית המקדש היו מצוּוים לעבוד עם כובע לראשם.

מבחינת ההלכה ישנם שני מקרים בהם קיימת חובת חבישת הכיפה. האחד הוא כשנכנסים לבית כנסת והשני - כשמזכירים שם שמיים או באמירת ברכה.


הנה הכיפה היהודית (עברית):

https://youtu.be/H0wBER_wl1o


הכיפה הזו היא חלק ממסורת עולמית של כיסויי ראש (עברית):

https://youtu.be/m5EyTGAklTw


היום נוצר גם מושג של "כיפה שקופה" (עברית):

https://youtu.be/UPihGvkaTeY


ובחיוך - הנשיקה של הכיפה (עברית):

https://youtu.be/xojvbzMorKg

סופר סת"ם (Sofer Stam) הוא אומן כתיבה ביהדות, הכותב ביד את דברי הקודש. זהו בעל מקצוע שעוסק בכתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות.

סת"ם הם ראשי תיבות של "ספרי תורה, תפילין, ומזוזות" - דברי הקודש שנכתבים על ידי סופר הסת"ם (יש שמוסיפים גם מגילות).

את סופר הסת"ם תמצאו רכון על שולחנו, כשעינו נתונה בעדשה המגדילה את הכתב וידו אוחזת בקולמוס לכתיבה. קולמוס הוא מעין עט מיוחד ועתיק יומין, שנעשה מנוצת ציפור,לרוב מתרנגול הודו, הגדול מהעופות הכשרים ביהדות.

כתב סת"ם הוא תוצר של כתיבה איכותית המיוחדת לכתבי קודש יהודיים. ידיעת טכניקת הכתיבה הזו, של סופרי סת"ם, נרכשת במשך שנים.

אומנות הכתיבה של דברי הקודש היהודיים מחייבת ידע רב ומקצועיות רבה. האומנות הזו כפופה לדינים ולמסורות שמפורטים בהקפדה רבה בספרות הנקראת "מסכת סופרים".

כתיבה מסורתית של דברי קודש יהודיים נעשית על קלף או גוויל, העשויים מעור של בהמה טהורה. את הכתב משמשת דיו מיוחדת, המיוצרת בטכניקה עתיקה, שעוברת ביהדות מדור לדור.

אין כאן טעויות וטעות היא עילה לפסילה מוחלטת. כן - כל טעות בכתיבת ספר תנ"ך, יכולה לפסול את כל מה שכבר נכתב והכתב כולו ייזרק.

ואלה לא רק ספרי התנ" ך הגדולים שבבית הכנסת שנכתבים כך. אפילו המזוזה היהודית, הנמצאת על כל דלת בבית והתפילין האישיים של כל יהודי מאמין, נכתבים על קלף, בידי סופרי סת"ם.

אז מהיום תדעו שספור סת"ם הוא לא "סתם סופר" - אלא מי שמלאכתו היא כתיבה של דברי קודש.


על עבודתו של סופר סת"ם (עברית):

https://youtu.be/niMjdaoODfc?t=3s


כתיבה של סופר סת"ם (עברית):

https://youtu.be/yxh5u11dAuI


סופר סת"ם בעבודתו (עברית):

https://youtu.be/jm9iphJBFOA


כתיבת אותיות סת"ם (עברית):

https://youtu.be/zIcn4u2-Z6M


הסבר קצר (עברית):

https://youtu.be/2qGektqOQF0


סופר סת"ם מספר על שגיאה ותיקונה שהצילו את חייו בילדות (עברית):

https://youtu.be/03PKkwy2sMI


רובוט שהוצג במוזיאון היהודי בברלין וכותב כמו סופר סת"ם, אבל הוא לא כשר (עברית):

https://youtu.be/QAyelh_VXUA


גם מזוזה נכתבת בידי סופרי סת"ם (עברית):

http://youtu.be/7ybYkyRTp_8


וגם תפילין (עברית):

https://youtu.be/SkCJucf7B_s


הסבר מקיף על כתיבת סת"ם (עברית):

https://youtu.be/OvCwNm59-ng?long=yes


וסופר סת"ם יהודי אוסטרלי מסביר באנגלית:

https://youtu.be/kJJ61dVqoFk?long=yes

למה יהודים נוטלים ידיים לפני הסעודה?


נטילת ידיים היא מנהג דתי שניתן למצוא בדתות שונות. באופן כללי ניתן לראות את הדתות מרחיקות את עצמן מהזוהמה שבחוץ. המאמינים נדרשים לנקות את עצמם לפני המעשה הדתי.

אז אם באיסלאם יש להוריד נעליים בכניסה למסגד ובנצרות מרחיקים בהטבלה ומנקים את המאמין מחטא קדמון, היהדות מצווה על היהודי את הידיים במים לפני אכילת פת לחם. הנטילה מתבצעת מתוך כלי ולא מברז.

נטילת הידיים נועדה כדי שנשמור היטב על טהרה ונקיון. אנו לא קופצים על האוכל כמו בהמות מלאות תאווה כי זה מה שהבטן הכתיבה לנו, אלא ממתינים מעט, עושים מעשה רוחני של טהרה, מברכים ורק לאחר מכן מתיישבים לאכול. הדבר נותן בוודאי הרבה יותר קדושה לכל עניין האכילה וכל הסעודה נראית אחרת.

לפני שאוכלים סעודה עם לחם, יהודים נוטלים ידיים ואומרים ברכה מיוחדת. כך גם מיד אחרי הקידוש בשבת, כשהולכים ליטול ידיים.

בנטילת הידיים ממלאים ספל (נטלן) או כוס גדולה במים. מעבירים את הנטלן ליד שמאל ושופכים מים שלוש פעמים על יד ימין. חוזרים על הפעולה ושופכים מים שלוש פעמים על יד שמאל. לאחר מכן אומרים את הברכה:

"ברוך אתה אד-ני, אלו-הינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים".


הנה נטילת הידיים היהודית:

https://youtu.be/5GY0qcDl2k8


והסבר על נטילת ידיים לפני הסעודה באנגלית:

https://www.youtube.com/watch?v=QqIdLA_MkCI

בדתות רבות נהוגה העליה לרגל למקומות הקדושים. ביהדות החל מנהג העלייה לרגל לבית המקדש בסוף תקופת הבית הראשון. בתקופת הבית השני הוא הפך למנהג פופולרי בציבור היהודי.

העלייה לרגל לירושלים פירושה הגעה לבית המקדש בירושלים ולטקסים שנערכו בו באחד משלושת הרגלים, 3 חגים שבהם נהוג היה לעלות לבית המקדש, כולל חג הסוכות וחג הפסח.

באותה תקופה הייתה ציפייה דתית מכל יהודי, לעלות לבית המקדש לפחות פעם בשנה.

העלייה לרגל הייתה עבור היהודי משאת נפש. חלק מהיהודים, במיוחד העניים והרחוקים מירושלים, נהגו לחסוך ולהתאמץ במשך שנים רבות, עד שהגיעו לעלייה לרגל אל בית המקדש.

אמנם לפי המקרא רק גברים היו מחוייבים במצווה אבל למעשה העולים לרגל עלו בדרך כלל כמשפחה, קהילה או אפילו יישוב שלם שעלה למקדש.

העולים לרגל הביאו לבית המקדש מתנות מהיבול ומהמיקנה, לכוהנים וללוויים. הם האזינו לשירת הלוויים, חזו בעבודת הכוהנים, הקריבו קורבנות וגם אכלו מהם.

רוב העולים לרגל עלו לירושלים בחג הסוכות, עם סיום העבודות החקלאיות והאסיף ולפני ההתחלה של העונה החקלאית החדשה.


הנה דרך עולי הרגל בירושלים העתיקה (עברית):

http://youtu.be/ceN6siiP6pQ

עליה לתורה (Aliyah laTorah) היא מנהג יהודי, המתקיים במהלך טקס בר-המצווה. במנהג דתי זה מצטרף הנער אל קהילת הבוגרים ממאמיני הדת היהודית.

עלייה לתורה היא מנהג שמתקיים בדרך כלל בתפילות שבהן קוראים בתורה. זוהי הזמנה למתפלל, העולה לקרוא בתורה בזמן התפילה במניין. כל מתפלל שעולה לתורה קורא בתורו חלק מהפרשה שקוראים באותו יום. בימים רגילים זוהי פרשת השבוע ובימי מועד זו הפרשה העוסקת בעניינים הקשורים ליום המסוים.

העלייה הראשונה לתורה בחייו של היהודי מתקיימת בבר מצווה שלו. אז עולה הנער, בפעם הראשונה בחייו, להתפלל מהדוכן. זו "העלייה לתורה" שבה הוא מקיים את הקריאה בתורה לפני קהל המתפללים. הוא קורא אז את ה"מפטיר" - הקטע האחרון של פרשת השבוע. הוא קורא אותו מתוך ספר התורה שמוציאים מארון הקודש שבבית הכנסת. אחריו הוא קורא את ה"הפטרה" - קטע מספרי הנביאים שקשור לפרשה.

בסוף העלייה לתורה מברך אביו של הנער ואומר על בנו "ברוך שפטרני מעונשו של זה". בכך הוא מצהיר למעשה שעד עתה הוא שהיה האחראי למעשי בנו, ואילו מעתה הנער עצמו, בהיותו בוגר, הוא האחראי למעשיו ולמילוי המצוות על ידו.


הנה הסבר על העלייה לתורה (עברית):

https://youtu.be/lJATDNwEBvk


טקס עלייה לתורה של נער צעיר:

https://youtu.be/Qn1BEijw_Fc


עוד נער עולה לתורה:

https://youtu.be/bFwF1trqnQQ


והעלייה לתורה שיכולה להסתבך אם מגיעים אליה אנשים פחות נלהבים:

https://youtu.be/AmRXZIxCYN8

אם היינו שואלים אתכם מהו הספר הכי אהוב בעולם, ודאי הייתם חושבים על איזה הארי פוטר או משהו דומה, לא? - ובכן, דווקא התנ"ך שלנו, של היהודים, הוא הספר הכי פופולארי בעולם. הוא גם תורגם למספר השפות הרב ביותר, הרבה יותר מכל ספר אחר.

בבסיסו, התנ"ך הוא ספר היסוד של עם ישראל. מדובר בספר המרכזי בתרבות העולמית, ספר שמרבית היצירה הרוחנית שנכתבה אחריו מתייחסת אליו, כטקסט מכונן, שברבות הימים הטביע את חותמו גם על הנצרות ועל האסלאם ועל ספריהם המרכזיים, הברית החדשה הנוצרית והקוראן המוסלמי.

אז כיצד ספר הספרים של הדת היהודית, מהדתות הקטנות בעולם במספר המאמינים שלהן, הוא הספר החשוב ביותר בתבל? - ובכן, ספר התנ"ך עבר מהיהדות גם לדת הנוצרית והיה לספר החשוב ביותר גם בה. ספר תנ"ך היה גם הספר הראשון שהודפס אי-פעם, כשגוטנברג המציא את הדפוס. הוא תורגם להכי הרבה שפות וכללית והשפיע על התרבות האנושית יותר מכל ספר או מסמך אחר! גם דתות אחרות למדו מהתנ"ך את הדרך לכתוב דברי תורה ולהקנות למאמינים אמונה, דרך ארץ ומצוות.

קטונו כאן מלנסות לשער מה גדולתו של הספר המדהים והעמוק הזה, על סיפוריו רבי-המשמעות והעומק, על משליו וגיבוריו שמדגימים את מגוון התכונות האנושיות והלקח המוסרי העמוק שמסתתר בו, על האמונה והנכונות לדבוק בה בכל מחיר. נאמר רק שספר שעולם שלם נושא אליו עיניים הוא בבירור אינו ספר רגיל ואינו רק אוסף של סיפורים מיתולוגיים, אלא ספר שמבטא את כל החכם והאוהב שבאדם, את כל העומק שברוח האדם ואת כל מה שיוכל להיות, אם רק יאמין וירצה.


הנה הדרך הפשוטה להציג את התנ"ך (עברית):

https://youtu.be/lqogxILjUQM


כך הפכה המצאת הדפוס את התנ"ך כל כך נפוץ:

https://youtu.be/1kOmdSIpCm4


כל טכנולוגיה חדשה להצגת מידע ראתה בתנ"ך את אחד התכנים הראשונים ששולבו בה (עברית):

http://youtu.be/P6kBVdEjdM8?t=5s


ההכנות לחידון התנ"ך העולמי לנוער שמתקיים בכל שנה ביום העצמאות (עברית):

http://youtu.be/0M8p0nTwfrs


בחיוך - חידון תנ"ך משעשע כמו גפן או גריוון (עברית):

https://youtu.be/g1GSClQF7KA


ועוד חיוך, איש מחלקת התמיכה בימי הביניים, שמגיע להדריך משתמש נבוך בתפעול ספר התנ"ך שקנה, כולל פתיחת הספר, דפדוף (די מסובך) ואפילו סגירה, לאחר השימוש:

http://youtu.be/pQHX-SjgQvQ


וספר התורה ממחנה ההשמדה בשואה, שאילן רמון לקח לחלל וניספה עימו (מתורגם):

https://youtu.be/lT0TL3si61w?long=yes

שְׁטרַיימְל (Shtreimel) הוא משהו בין מגבעת לכיפה שמוקפת בזנבות בעלי חיים, שחסידים נוהגים לחבוש מיום החתונה, בשבתות, מועדים ובשמחות מיוחדות. יש אפילו חצרות שבהן הנערים חובשים שטריימל מיום הגעתם למצוות.

השטריימל נולד במזרח אירופה ככיסוי ראש מפרווה לימי הכפור. הוא נולד בצורתו אצל יהודי מזרח אירופה, לפני כ-200 או 300 שנה. ככל הנראה נוהגים היהודים החרדים לחבוש אותו מסיבות היסטוריות. ש"י עגנון כתב על כך בסיפור "גזרת השטריימל". הגויים לפיו ניסו לבזות את היהודים בכל דרך. מלך פולין אסר על היהודים ללבוש כובעי פרווה, אלא אם יהיו עשויים מזנב החיה, החלק הזול ביותר בה.

היהודים מצידם עשו "דווקא" והפכו את ההשפלה על פיה. איך? - בכך שהם הפכו את השטריימל למגבעת של כבוד. גרסה אחרת מספרת שהצאר הרוסי הוא שאסר על לבישת כיפה ולכן התחכמו היהודים ועטפו אותה בפרווה.

ואכן, כל שטריימל מיוצר מזנב צובל רך, בעבודת ייצור שהוזמנה מראש ומייצרים אותה במיוחד בשביל החתן הגאה. אבל לומר צובל, שהוא אגב סוג של דביבון, זה פשוט לא כל כך מדויק. כל שטריימל כזה מיוצר מלמעלה מ-20 זנבות של צובלים! - יש חסידים שמסתפקים בשטריימלים שעשויים מחומרים סינתטיים, אבל בחצרות אחרות מסרבים להסתפק בכך וטוענים שהשטריימלים הסינתטיים פשוט אינם עמידים מספיק, כמו השטריימלים האיכותיים שמיוצרים מזנבות הצובל, שידוע גם בתור דלק הסלעים, השועל האפור המצוי, החורפן (מינק) או הדלק האירופאי...

מדובר בסמל סטטוס, אביזר יוקרה של ממש בעולם החרדי. החרדים מקבלים את השטריימל כמתנת נישואין ממשפחת האישה. הוא עולה הון ויכול להגיע ל-5,000 דולר, בארץ ובאמריקה. הגבר שומר עליו כבבת עינו. בימי גשם, אפשר לראות כיצד שקית פוליאתילן שומרת על השטריימל. יש אפילו כאלו שמחזיקים "רעגן שטריימל", שטריימל זול יותר המיועד לגשם, כדי לשמור על השטריימל מנזקים.

החסידים, בני חסידות בעלז הנשואים, חובשים שטריימל בשבתות ובחגים. כך גם חסידי ויז'ניץ. את השטריימל חובשים כבר מגיל בר מצווה, בכל שבת, גם החסידים הירושלמים, אלו המכונים רבאהרא'לאך. חסידי גור ושאר חסידויות פולין, חובשים את הספּודיק, שהוא סוג של שטריימל רם וגבוה.

ישנם ויכוחים לגבי מקור השם, אם כי הגרסה שנראית לנו הכי נחמדה היא שמקור המילה "שטריימל" הוא מהמילה "שטרמנקל", בגרמנית "שיער עבה".


הנה השטריימל (עברית):

https://youtu.be/WWCuNnArOhA


רוקדים עם שטריימלים בחתונה חסידית:

https://youtu.be/YVM-Wy2kpTc

ביהדות אסור להשליך דברי קודש לאשפה. אז דמיינו סוג של בית קברות לספרי קודש, מקום שבו טומנים אותם לשמירה.

זוהי בדיוק הגניזה (Geniza). מדובר בהטמנה של דברים קדושים, שאין בהם שימוש יותר.

היהודים נוהגים לשמור בגניזה את דברי הקודש, כמו ספרי התפילה והפירושים, אך גם את החפצים המקודשים שיצאו מכלל שימוש.

גניזתם של ספרי הקודש ותשמישי הקדושה היא משום שמצד אחד דבקה בהם קדושה ולכן אין להשליכם לאשפה ומצד שני אין להשתמש בהם לדברי חולין.

ביהדות נתנו את השם "גניזה" לא רק לפעולת ההטמנה של דברי הקודש אלא גם למקום שבו טומנים אותם.

בזכות מנהג הגניזה התגלו לא פעם מסמכים, כתבי יד ותעודות היסטוריות עתיקות, להיסטוריונים וחוקרים בתחום היהדות. המפורסמת מבין הגניזות הללו היא הגניזה הקהירית, ששימרה מסמכים יהודיים של קודש וחול, מתקופות שונות ובמיוחד מימי הביניים ועד ימינו. ראו בתגית "גניזת קהיר".


הנה מנהג הגניזה (עברית):

https://youtu.be/sgSySvLlA34


כך נראה מתקן גניזה (עברית):

https://youtu.be/Q4oatP-WTGM


כמה ממצוות גניזה (עברית):

https://youtu.be/Mp4emQE6SEc


והגניזה החרסונית שבדיעבד התגלתה כמזויפת (עברית):

https://youtu.be/9GYdCCZxYEM

בר מצווה (Bar Mitzvah) היא טקס התבגרות יהודי, או טקס מעבר, שבו הופך הנער מילד לגבר בוגר. כשהנער היהודי מגיע לגיל 13, עורכים לו את טקס בר-המצווה. בטקס זה, שאופיו דתי, מצטרף הנער בדת היהודית אל קהילת המאמינים הבוגרים.

במהלך הטקס יש את "העלייה לתורה". כשעולה הנער לתורה בפעם הראשונה, הוא בעצם קורא בתורה לפני קהל המתפללים. זוהי קריאה של ה"מפטיר" - הקטע האחרון של פרשת השבוע. את ה"מפטיר" הוא קורא בעליה לתורה מתוך ספר התורה שהוצא מארון הקודש שבבית הכנסת, כשאחריו הוא קורא את ה"הפטרה" - קטע מספרי הנביאים שקשור לפרשה.

אביו של הנער מברך בסוף בר-המצווה ואומר "ברוך שפטרני מעונשו של זה". בכך מצהיר האב שעד עתה הוא שהיה האחראי למעשי בנו, ואילו מעתה אחראי הנער עצמו למעשיו ולמילוי המצוות.

טקס המעבר מילד לגבר - הושלם. מבחינה דתית, חלים עליו מכאן ואילך, חובות וזכויות של מבוגר. על פי היהדות, עליו להניח תפילין כל יום, הוא יכול להשלים "מניין" - כלומר להיות אחד מחבורה של 10 גברים מתפללים ועוד.

בתרבות המודרנית, עושים בר מצווה גם נערים שאינם דתיים. בכך הם מכבדים את המורשת היהודית ומצהירים על השתייכותם לעם ולחברה היהודית, על אף היותם חילונים. בר המצווה בטקסים כאלו, היא יותר טקס התבגרות ושינוי סטטוס חברתי, מאשר התקבלות לקהילת המאמינים.

פירוש המילים בר מצווה הוא "בן מצוות", כלומר מישהו שמחוייב במצוות.


הנה סיפורו של טקס בר המצווה (עברית):

https://youtu.be/_SG9HIijEW8


בר מצווה לנערי ונערות תגלית:

https://youtu.be/cFAAZ5lIxno


הסבר באנגלית:

https://youtu.be/vnRCtuKOr_A


כמובן שיש גם בת מצווה לבנות:

https://youtu.be/tEBnpxhb0rc


רגע, תזכירו לי למה חוגגים בת מצווה? (עברית)

https://youtu.be/dgGjKff6uZo


שיר נחמד על ההכנות לבת מצווש (עברית):

https://youtu.be/oka7SsnEKSo


אפשר לצחוק עליה קצת? (עברית):

https://youtu.be/6XdOrRIr2aU


או למות מצחוק? (עברית)

https://youtu.be/AmRXZIxCYN8

צום יום כיפור הוא מצווה מהתורה, שבה היהודי קיבל הוראה לענות את נפשו. כלומר לצום. זהו היום היחיד בשנה שעליו נאמר במפורש בתורה, שיש להתענות בו ולצום. המנהג היהודי ביום הזה הוא להתנתק מעולם החומר, ללבוש לבן ולהידמות למלאכים לבנים.

המשמעות של יום כיפור היא שאם חטאנו לאלוהים, אנו היהודים מבקשים סליחה ומכפרים על עוונותינו והאל מוחל מיד, בלי חשבונות. יד ימינו של אלוהים "פשוטה לקבל שבים".

הצום ביום-הכיפורים אולי בא כדי לכפר על עוונותינו בשנה החולפת, לכפר על נפשותינו ולקבל אחריות על המעשים שעשינו. פעם היה הרעיון של חרטה ועינוי הנפש הרבה יותר משמעותי, אבל בימינו הוא קצת פחות מחמיר. ביום הזה מנתק את עצמו היהודי מעולם החומר, כדי לגלות את הנפש. כשלא דואגים לצרכי הגוף, כמו האכילה והשתייה, יכולה הנפש לפרוץ ולהתגלות.

מצוות הצום כתובה בספר ויקרא, פרשת אמור, פרק ט"ז, שב כתוב במפורש "בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם, וכל מלאכה לא תעשו - האזרח והגר הגר בתוככם". עינוי הנפש כולל ביהדות 5 איסורים שביניהם הצום והימנעות מאכילה ושתייה, כמו גם עוד איסורים כלבישת מוצרי עור, רחיצת הגוף וכדומה.


הנה ארוחה מפסקת וצום ביום כיפור (עברית):

https://youtu.be/PikhQ8ZjZtM


כך מסבירים את יום כיפור בעולם:

https://youtu.be/4oqBzg8wCUg


הסבר התורה לצום ביום כיפור (עברית):

https://youtu.be/fvb7FqymXMc?t=2m06s&end=4m17s


ומה הסיפור עם זמני יום כיפור (עברית):

https://youtu.be/lwsWovhMwV0


כך עוברים את הצום בצורה בריאה (עברית):

https://youtu.be/rkAfMKK1ARA


ויש מי שרואים ביום הכיפורים יום של צדק חברתי (עברית):

https://youtu.be/OK90i7shLwk

שָׁלשׁ רְגָלִים, או שלושת הרגלים, הם החגים סוכות, פסח ושבועות. בשלושת החגים הללו נהגו בני ישראל לעלות לרגל לבית המקדש שבירושלים, כמו שציוותה התורה.

חגים אלה הם חגים מקראיים, כלומר מקורם בספרי המקרא והם החגים היהודיים הוותיקים ביותר, לעומת חגים שנקבעו הרבה אחריהם, על ידי חז"ל, וחגים שנוספו בהמשך השנים.

כמובן שהעולים לרגל נהגו לעלות לבית המקדש, כשעוד עמד על תילו. אז הייתה חובה על כל עולי הרגל להקריב קורבנות ולתת שלמי חגיגה ושלמי שמחה בבית המקדש, או במילים פשוטות לתרום כסף או תבואה.

שלמי החגיגה והשמחה נבעו מהמצוות הנוספות שהיו לרגלים - המצווה לחגוג את החגים הללו והמצווה לשמוח בהם.

אגב, בעברית נכונה ניתן לומר גם שלוש רגלים וגם שלושה רגלים.


הנה סרטון על שלושת הרגלים בעבר ושחזור מודרני:

http://youtu.be/rtqcCtpY9cA

קדושתו של הכותל המערבי לעם היהודי היא אדירה. זהו השריד היחידי שנותר מבית המקדש בירושלים, לאחר שהחריבו טיטוס בשנת 68 לספירה. קדושתו של הכותל המערבי באה לו מקביעת חז"ל שאמרו שלאחר חורבן בית המקדש, השכינה לא תזוז לעולם מהכותל המערבי.

רבים רואים בכותל סמל לעם היהודי ואומרים שכמו שהכותל הצליח לשרוד את כל האויבים שניסו להחריבו, כך יעמוד העם היהודי וימשיך להתקיים גם לאחר שמרבית אויביו נעלמו וייעלמו מהעולם.

האגדה גם מספרת שכשנבנה הכותל המערבי חולקה העבודה בין הקבוצות השונות שביהודים. העניים הם שקיבלו לבנות את הכותל המערבי ומכיוון שלא היה בידיהם הממון לשכור פועלים, הם עמלו על בניית הכותל בעצמם. משהנחרב בית המקדש בידי האויב, ירדו לפי האגדה המלאכים ממרומים והגנו על הכותל מהרס, תוך שאמרו: "כותל זה הוא עבודתם של העניים ולעולם לא ייחרב."


הנה סרטון על ההיסטוריה של הכותל המערבי בירושלים (עברית):

http://youtu.be/MxevjNxgWZw?t=5s



קצת מאווירת הכותל המערבי בירושלים:

http://youtu.be/WQIEs9-vej4?t=41s


והאופן שבו משמרים את אבני הכותל:

http://youtu.be/UHWIIV67meY