הברירה הטבעית (Natural Selection) היא מרכיב חשוב מאד בהתפתחותם של בעלי החיים והצמחים שעל כדור הארץ. למעשה, לא יכולה הייתה להתקיים האבולוציה ללא ברירה טבעית וללא "הישרדות המתאימים" או "שרידת המתאימים ביותר" שהיא איפשרה.

"הישרדות המתאימים ביותר" (Survival of the fittest), או ברירה טבעית, הוא תהליך טבעי שבו מושמדים בכל דור בעלי חיים שאין להם כושר הגנה והישרדות מספיקים.

לעומתם נשארים אלה שמצוידים ביכולות כאלה. אם יש בעל חיים שנטרף על ידי אחר, אך פרטים מתוכו מצויידים ביכולת להסוות את עצמם, תגרום העובדה שייטרפו יותר. כך ייעלמו אלה שאינם מסווים את עצמם היטב, בתוך כמה דורות. בניגוד להם, אלה שמצליחים להסוות את עצמם יילכו וייתרבו. כך ישתנה המין לאחר כמה דורות, כך שיהיה מצויד במנגנון ההסוואה ששימר אותם מלכתחילה.

עוד דוגמה: הג'ירפים לא היו פעם בעלי צוואר ארוך. לאחר שהתקשו להשיג את מזונם מהעצים, הלכו ונעלמו הג'ירפים בעלי הצוואר הקצר. לעומתם, ג'ירפים שהיו בעל צוואר מעט ארוך יותר שרדו. הם אף הלכו והתרבו כיוון שכל זוג בעלי צוואר ארוך שרד יותר והיקנה בתורשה את הצוואר הארוך לצאצאיו. כך הפכו הג'ירפים במרוצת הדורות לבעלי צוואר ארוך עוד ועוד יותר, בתהליך הברירה הטבעית.


הברירה הטבעית ותהליך האבולוציה שהתרחש בעזרת הברירה הזו של המתאימים (מתורגם):

http://youtu.be/mZt1Gn0R22Q?t=14s


ותהליך האבולוציה והסבר על חשיבות הברירה הטבעית להבנת התפתחות כל היצורים החיים על פני כדור הארץ (עברית):

http://youtu.be/YvTFXPHhtFU?t=9s

חוליות צוואר של הג'ירף הן שבע בדיוק, ממש כמו אצל שאר היונקים. אך חוליות הצוואר של הג'ירפים התארכו במהלך האבולוציה.

זה קרה בהדרגה, כשג'ירפים בעלי צוואר ארוך הצליחו להשיג יותר מזון, בעיקר מראשי העצים הגבוהים. לעומתם בעלי הצוואר הקצר, הסתפקו במזון שגדל באזור הנמוך של העץ. הם התחרו ביניהם על מזון זה, שהוא מוגבל יותר.

וכך, במהלך מיליוני שנים ובתהליך שנקרא "הברירה הטבעית", הלכו והתמעטו ג'ירפים בעלי צוואר קצר, בעוד שבעלי הצווארים הארוכים הלכו והתרבו.

כיום אנו מכירים רק ג'ירפים בעלי צוואר ארוך. הם ניצחו, בתהליך שצ'ארלס דרווין נתן לו את הכינוי “הישרדות המתאימים” (Survival of the fittest).

זהו המנגנון היושב בבסיס הברירה הטבעית ומניע את האבולוציה של החיים - אורגניזמים עם גנים המתאימים יותר לסביבה הם אלו שזוכים להישרדות ומעבירים את הגנים שלהם לדור הבא. אלה שפחות מתאימים, לעומתם, הולכים ומתמעטים ולבסוף נכחדים.

אז אם חשבו פעם, בהשראת המדען ז'אן-בטיסט למארק, שלג'ירף יש צוואר ארוך משום שאבותיו מתחו את הצוואר כדי להגיע לעלים הגבוהים, דרווין עזר לנו להבין שזה משום שהג'ירפים הם צאצאים של ג'ירף שנולד בטעות עם צוואר ארוך וזה הקנה לו יתרון בתזונה טובה יותר וצאצאים רבים ושורדים יותר במהלך הדורות.


סוד ההתפתחות של הצוואר הארוך של הג'ירף:

http://youtu.be/JiSuK_Dvdtg

הברירה הטבעית (Natural Selection) היא רעיון שמסביר כיצד נוצרות אצל יצורים חיים תכונות מסוימות שחשובות להישרדותם.

תורת האבולוציה מסבירה שתכונות מסוימות יעברו מדור לדור, בתורשה של יצורים חיים, יותר מתכונות אחרות שלהם. הסיבה שתכונות אלה יועברו יותר מאחרות היא בזכות העובדה שהן מסייעות לבעל החיים לשרוד בטבע ולהתרבות בו.

התחרות בטבע היא על מי שיש לו הכי הרבה צאצאים. ככל שיותר צאצאים שלך קיימים, גדל סיכוי שבעתיד יהיו נפוצות יותר במין האנושי התכונות שלך ולא של החבר עם מעט הצאצאים. בנוסף לכך, כל תכונה שתורמת להישרדות, קובעת האבולוציה, תלך ותתחזק לאורך הדורות.

בעל חיים שרץ מהר מבני מינו, ישרוד יותר, יהיו לו יותר צאצאים ולכן האבולוציה לאורך הדורות תלך ותרבה את הרצים מהר. הרצים לאט,לעומתם, יתרבו פחות.למה? - כי חלקם הגדול ייטרפו יותר ולא יולידו הרבה צאצאים.


#דוגמה
בואו נביט על ג'ירפים. אנו רגילים לראותם היום עם צוואר ארוך מאוד. אבל לפני מיליוני שנים הם היו רגילים לחלוטין. בהיותם אוכלי מזון מהעצים, הם התאמצו תמיד למצוא מזון איכותי, בכמות מספקת כדי לגדול ולשרוד.

נניח שמדי פעם נולד ג'ירף עם צוואר מעט ארוך יותר. הוא יצליח ללקט יותר מזון מהג'ירפים עם הצוואר הרגיל, כי המזון שגדל גבוה יותר זמין רק לו.

לאורך הדורות, אם הג'ירפים הגבוהים ישיגו יותר מזון מראשי העצים מאשר הנמוכים, תתרבה אוכלוסיית הג'ירפים הגבוהים ומספר הג'ירפים הנמוכים, מוגבלי המזון מהעצים, יילך ויקטן.

הסיבה לכך היא שהג'ירפים הגבוהים ישיגו יותר מזון ויחיו יותר ובבריאות טובה יותר, בעוד הנמוכים ישיגו פחות מזון ומשום כך יהיו יותר חולים, יילדו פחות צאצאים ויחיו פחות. כך יילכו וייתמעטו הג'ירפים הנמוכים עם הדורות, בעוד שהג'ירפים הגבוהים לא רק ישרדו יותר, אלא גם יתרבו הרבה יותר לאורך הדורות.


הברירה הטבעית תתקיים רק אם יתקיימו שלושת התנאים ההכרחיים הללו:

שונות - רק בעולם שיש בו מוטציות, נולדים מדי פעם פרטים עם תכונה מסוימת שהיא שונה מרוב הפרטים במין שלהם. למשל, ג'ירף שנולד עם צוואר ארוך משל האחרים.

סלקציה - רק כשיהיו פרטים עם יתרון, כמו ג'ירפים עם צוואר ארוך המצליח להשיג יותר מזון, למשל, רק אז יתגלה יתרונם האבולוציוני.

תורשה - רק כשבעלי היתרון יוכלו להוריש אותו לצאצאיהם, כמו אוכלוסיית הג'ירפים בעלי הצוואר הגבוה שיכולים להשיג יותר מזון מכל עץ, רק אז תלך האוכלוסייה שלהם ותתרבה לאורך הדורות.


הנה הסבר של תהליך הברירה הטבעית (עברית):

https://youtu.be/R7bT-I3q-Fo


הסבר הברירה הטבעית באנגלית:

http://youtu.be/JiSuK_Dvdtg


ומדענים שרים על הברירה הטבעית ועל אבולוציה:

http://youtu.be/wxDOpAM2FrQ

לאחרונה נחשף העולם למוטציות של וירוס הקורונה, או הווריאנטים כמו שנוהגים לקרוא להם המומחים.

כיאה לווירוס עולמי ואגרסיבי כל כך, המוטציות של הקורונה מתפתחות במהירות גדולה וכל חודש התבשרנו על עוד 2-3 מוטציות שלו, בדמות זַנים, וריאנטים חדשים של הווירוס שמתגלים בעולם.

מהאחרון שבהן, זן ההומיקרון, אנו הולכים ונפטרים אולי, אבל איש לא ערב לנו ולעולם כולו שזה הסוף.


אבל מהן בעצם מוטציות?

נתחיל בנְגִיפים, או הווירוסים. אלה גורמים מידבקים בגדלים תת-מיקרוסקופיים, שנטפלים לתאים חיים ומתקיימים תודות להן. בנגיפים הללו מרבים להיווצר מוטציות. המוטציות הן צאצאים של הווירוס המקורי, שעברו שינוי כלשהו, בשל טעות גנטית. השגיאות הגנטיות מתחרשות בדרך כלל בעת התחלקות התאים ורובן לא יוצרות בעיה או שינוי שיהפוך לזַן חדש.

אבל מדי פעם ובנגיפים דומה שזה קורה הרבה, יוצרות המוטציות זַנים (Variants) חדשים של הנגיף. הזַנים החדשים הללו יכולים לגלות עמידות רבה יותר אל מול חיסונים. לעתים קשה יותר לאתר אותם או שהם מדבקים הרבה יותר מהווירוס המקורי. בקיצור, הזנים החדשים יכולים להיות צרה צרורה.

בקורונה, לפחות בינתיים, זה לא המצב.

אבל העולם של המוטציות מרתק הרבה יותר. הן לא מתרחשות רק בנגיפים. ידהים אתכם ודאי לקרוא שבכל תא בגופנו ולמעשה בכל גוף חי בעולם, נמצא עותק שלם של ה-DNA בן מאה מיליארד האטומים שלנו. למעשה, עם כל התפצלות של תא בגוף החי לשני תאים שנוצרו ממנו, מועתק אל כל אחד מהם כל הדנ"א שלנו.

כלומר, מולקולת הדנ"א מועתקת באופן מדוייק לכל תא חדש והגנים משועתקים לכל אחד מהתאים שהתפצלו מהתא. ועוד יותר מזה - בגוף יש חלבון מיוחד שבודק שהדנ"א שהתקבל בכל תא זהה לחלוטין לדנ"א המקורי. התהליך של הפיצול והבדיקה אמורים להיות מדויקים וללא "תקלות אבולוציוניות".

אבל לעיתים יש טעות זעירה בתהליך, שגורמת לשינוי קטן ואקראי בקוד הגנטי. טעויות כאלה נקראות מוטציות (Mutations).

לעיתים גורמות המוטציות נזק ליצור החי שבגופו הן התרחשו ואף להביא למותו. אבל לא פעם יכולה מוטציה שכזו לתת לו דווקא יתרון על פני יצורים אחרים מסוגו, יצורים שבהם מוטציה כזו לא התרחשה. יתרון כזה יכול לאפשר לו הישרדות טובה יותר וכך, בזכות היתרון שנתנה לו המוטציה, האורגניזם עם היתרון הולך ומתרבה ואף יוצר זן חדש. לאורך הדורות הוא הולך ומנצח בתחרות ההישרדות את האורגניזמים שלא התפתחה בהם המוטציה והזן החדש פורח.

זוהי "הברירה הטבעית", תהליך שזכה לכינוי "הישרדות המתאימים" (Survival of the fittest). בזכותו, למשל, התרבו לאורך הדורות הג'ירפות בעלות הצוואר הארוך, על פני הג'ירפות בעלות הצוואר הקצר. "התבוסה האבולוציונית" של הג'ירפות בעלות הצוואר הקצר נבעה מכך שהן לא הגיעו לאכול את העלים שבראשי העצים ולפיכך היה להן פחות מזון.

כך התרבו למשל בקוטב, הדובים הלבנים עם ההסוואה המצוינת על רקע השלג, על פני הדובים החומים. כי יכולת הציד של האחרונים בשלג הייתה פחותה, מפני שצבעם החום חשף אותם לנטרף הפוטנציאלי בשלג הלבן והוא נס מהם והלאה, תוך שהם נשארים רעבים. רעב מביא לחולשה גופנית, למחלות ובמהלך הדורות גם להיעלמות הדובים החומים מהקוטב.


כך נוצרת המוטציה (מתורגם):

https://youtu.be/YvTFXPHhtFU


על הקשר בין המוטציה לאבולוציה (עברית):

https://youtu.be/u5Xu4__qZVs


כך מניעה המוטציה את האבולוציה (מתורגם):

https://youtu.be/5NdMnlt2keE


על הזנים החדשים של הקורונה (עברית):

https://youtu.be/pbKwNRmVRsg


ולימון שעבר כך שינוי מוזר:

https://youtu.be/5vQ3Knc2tGQ

איי גלאפגוס נודעים בעולם בזכות מגוון מיני בעלי החיים הגדול שבהם והתפתחותם, שכמעט ולא הופרעה על ידי האדם.

בני האדם, בכל מקום שאליו, צדו בעלי חיים ובלי להתכוון בצעו "הכחדה" של מינים שונים ובמיוחד מיני חיות גדולים. כך יצא שבזכות העובדה שבני האדם הגיעו לאיים רק במאה ה-19, שרד החי בגלאפגוס כמעט במלואו.

בכל המקומות האחרים בעולם התיישב האדם הרבה לפני כן והספיק להכחיד מינים רבים של בעלי חיים, במיוחד את הגדולים שבהם אבל לא רק.

בזכות ביקורו באיים, על סיפונה של אוניית הביגל עליה ניהל יומן מחקר מפורט, אסף צ'ארלס דארווין הצעיר נתונים רבים. במהלך 5 שבועות בהם עגנה הספינה בגלאפגוס, הוא הלך וגיבש רעיון ראשוני, שעתיד להפוך לתיאוריות האבולוציה והברירה הטבעית, שיסבירו שתיהן כיצד התפתחו המינים על פי כדור הארץ (ראו באאוריקה בתגית "אבולוציה").

את התאוריה העלה דארווין מציפורים קטנות שחקר, הפרושים. היום הם נקראים "פרושי דרווין", על שום העובדה שאצלם ובזכותם הוא ראה את ההתפתחות האבולוציונית ופיתח את התאוריה ששינתה את ההבנה האנושית לגבי התפתחות המינים והאדם.


על מסע הביגל עם דרווין וההגעה לגלפגוס (עברית):

https://youtu.be/6S_Shu4ykck


התרומה ההיסטורית של דרווין באיי גלאפגוס:

https://youtu.be/urSNtaQKOAk


רבים נוסעים לבקר ולטייל באיים הללו כדי לראות בעלי חיים שמהם יצאה התגלית פורצת הדרך:

https://youtu.be/YLoE6hk2Nf0


חלק מבעלי החיים שרואים באיי גלפגוס:

https://youtu.be/b47XR1AgQCk


וסרט ארוך על האיים והמינים שחיים בהם:

https://youtu.be/bV0F0sjNSAU?long=yes

איי גלאפגוס (Galapagos) הם איים געשיים שידועים בכל העולם. במיוחד הם נודעים בזכות מגוון המינים של בעלי החיים האנדמיים שבהם. חובבי בעלי חיים מכל העולם נוהרים לאיי גלאפגוס כדי לצפות ולפגוש בבעלי החיים שידועים בכך שאינם חוששים מבני אדם, בהם צבי ים ענקיים שחיים עד גיל 170 שנה.

החי בגלאפגוס שרד כל כך טוב, במיוחד בשל העובדה שבני האדם התיישבו בהם רק במאה ה-19. בכל המקומות האחרים בעולם התיישב האדם הרבה לפני כן והספיק להכחיד מינים רבים של בעלי חיים, במיוחד את הגדולים שבהם אבל לא רק.

מעבר לבעלי החיים הנפלאים שבהם, ארכיפלג איי גלאפגוס, שנמצא באזור קו המשווה באוקיינוס השקט, התפרסם בכל העולם בזכות המחקרים פורצי הדרך של החוקר צ'ארלס דארווין. מחקרים אלו שנערכו במהלך מסע המחקר שלו באוניית הצי המלכותי "ביגל" תרמו לגיבוש התאוריה המהפכנית שלו, זו שבה הסביר את תהליכי האבולוציה והברירה הטבעית.

לפי דארווין, הצליחו איי גלאפגוס לשמר את המינים ששרדו בהם הכי טוב. הוא כינה את איי גלפגוס "מעבדת אבולוציה חיה", מכיוון שזיהה בהם את הסימנים למה שיהפוך לתיאוריה שלו אודות הברירה הטבעית והאבולוציה. לדעתו התפתחו באיים אלה מינים שונים, בעוד אחרים נכחדו, כיוון שהיה להם יתרון גופני והם שרדו בתנאים הסביבתיים, תודות ליתרון זה. כך הסיק דארווין מתצפיותיו באיים על התפתחות המינים וכיצד נוצרו גם בני האדם.

באיים חיים כ-25,000 בני אדם, רובם דוברי ספרדית.


הנה סרטון קצר על החי של איי גלאפגוס:

http://youtu.be/8SYyHiot-lE


עוד על האיים המופלאים הללו:

http://youtu.be/Gt93pr2zu0E?t=19s


כך הגה צ'ארלס דארווין את תיאוריית האבולוציה באיי גלפגוס:

https://youtu.be/03YKT7ytJdE


וסרט תיעודי על האיים המיוחדים של הארכיפלג גלאפגוס:

https://youtu.be/bV0F0sjNSAU?long=yes

לבני עמים רבים במזרח הרחוק, יש עיניים מלוכסנות (Slanted eyes). ביניהם הסינים, היפאנים, הקוריאנים ואחרים. העיניים המלוכסנות מקבלות את צורתן בשל קפל בעפעף העין. זהו קפל עור בעפעף העליון, שמכסה את זווית העין הפנימית וגורם לעיניים להיראות מלוכסנות.

הסיבה להתפתחות אנושית שכזו היא כמעט תמיד האבולוציה. אחת התיאוריות המרכזיות היא שהאבות הקדמונים של מלוכסני העיניים חיו לפני עשרות אלפי שנים באזורים קרים מאד שבצפון אסיה, אולי בסיביר. באזורים כאלו התנאים הם קשים מאוד, בעיקר בשל הקור הקיצוני השורר שם.

זו ודאי הסיבה שהברירה הטבעית "העדיפה" אנשים ש"סבלו" ממוטציה מסוימת, שגרמה להם לקפל עור בעין. קפל העור הזה נקרא אפּיקאנטוּס או "קפל העפעף" (Epicanthic fold). הוא הקטין את השטח החשוף לקור שבעין ומנע את הסנוור שגורם השלג לעין. לאותו אפּיקאנטוּס, קפל העור הקטנטן, יש צורה של סהר והוא נמצא בזווית העין הפנימית, בין עפעף העין לאף.

כשהברירה הטבעית מעדיפה אנשים מסוימים, זה אומר שלאורך הדורות הם יתרבו, בעוד שמי שאינם מצוידים בתכונה הטובה ילכו ויתמעטו. הסיבה לכך היא שמתרבים אלו שמתאימים לסביבה והולכים ומתמעטים החלשים והפחות מתאימים לה, אם משום שהם מתים מהר יותר ואם משום שהם פחות ופחות מצליחים להוליד ילדים ולהביאם לגיל בגרות, כי גם הילדים שלהם פחות מתאימים לסביבה ועומדים למול קשייה.

מכיוון שקפל האפיקאנטוס גרם להעדפה אבולוציונית של מלוכסני העיניים באוכלוסיה העתיקה ההיא. הם הלכו והתרבו, בעוד שמי שלא היו מלוכסנים סבלו מבעיות עיניים ופגיעה בהן מהקור והסנוור של השלג והלכו והתמעטו. כך נוצרה במהלך הדורות אוכלוסיה מלוכסנת עיניים לחלוטין.

כשבאלפי השנים הבאות נדדו אותם אבות קדמונים בעולם, הם הגיעו למקומות שונים בעולם, מקומות שבהם יש היום מלוכסני-עיניים רבים. היו מהם שהדרימו לסין ולמזרח אסיה, למדינות כמו קוריאה, וייטנאם ויפאן. אחרים הגיעו לאמריקה והיו לחלק משבטים אינדיאניים שעיניהם מלוכסנות. חלק אחר מהם שנקרא היום "אינואיטים" או "אסקימואים" נשאר באזור הקוטב הצפוני וחי שם עד ימינו.


בגלל קפל העפעף יש מלוכסני-עיניים שנראים כאילו הם סובלים מפזילה:

https://youtu.be/WI8RqLvdUAs


וכך התפתחו האסייתיים והאירופאים כל כך שונה:

https://youtu.be/wGBDShN8F-E?long=yes

המילה אבולוציה (Evolution) פירושה התפתחות או שינוי במאגר הגנים לאורך זמן. כלומר כל שינוי לאורך זמן הוא בעצם אבולוציה. אך השינוי לכשעצמו לא מסביר כיצד מתפתחים המינים השונים, ממינים פשוטים ביותר, חד-תאיים ועד ליצורים חיים שמערכות הגוף שלהם הן מורכבות ברמה שלא תאומן. כיצד זה קורה? מה באבולוציה גורם להתפתחות המופלאה הזו?

אז ההסבר לכך הוא ברירה טבעית. בתורת האבולוציה יש את תהליך "הברירה הטבעית". התהליך הזה מסביר כיצד תכונות מסוימות יעברו מדור לדור, בתורשה של יצורים חיים, יותר מתכונות אחרות שלהם.

הסיבה שתכונות אלה יועברו יותר מאחרות היא בזכות העובדה שהן מסייעות לבעל החיים לשרוד בטבע ולהתרבות בו.

הרעיון הזה קובע שהאבולוציה מפתחת את המינים בטבע, בכל פעם שיש תכונה שהימצאותה אצל פרטים מסוימים, תיתן להם סיכוי טוב יותר לשרוד ולהתרבות יותר מאשר פרטים אחרים באותה הסביבה, שאין להם את התכונה הזו.

דוגמה? - בעל חיים שרץ מהר מבני מינו, ישרוד יותר. אם הוא ישרוד יותר שנים אז גם יהיו לו יותר צאצאים. זו הסיבה שלאורך הדורות תלך ותרבה האבולוציה את אחוז הרצים מהר באותו מין, בעוד אלה שרצים לאט יתרבו פחות ובהדרגה יילכו וייעלמו. למה? - כי חלקם הגדול ייטרפו יותר ולא יולידו הרבה צאצאים, בעוד הרצים מהר שורדים ומתרבים.

התחרות בטבע היא על מי שיש לו הכי הרבה צאצאים. ככל שיותר צאצאים שלך קיימים, גדל סיכוי שבעתיד יהיו נפוצות יותר במין האנושי התכונות שלך ולא של החבר עם מעט הצאצאים.

באופן כזה, כל תכונה שתורמת להישרדות, קובעת האבולוציה, תלך ותתחזק לאורך הדורות. כלומר, לא החזק או הנבון יותר הוא ששורד, אלא מי שמגיב טוב יותר ומתאים לסביבה שבה הוא חי. זהו עיקרון "הישרדות המתאימים" (Survival of the Fittest).


הנה סרטון אנימציה שמתאר בצורה פשוטה את האבולוציה:

http://youtu.be/NSH0egXobrA


הסבר נאה לשוני וההשלמה שבין אבולוציה לברירה טבעית (מתורגם):

https://youtu.be/S1t5_iGN0xE


דוגמה של תכונה המהווה יתרון הישרדותי, המגדיל את תדירות התכונה באוכלוסייה ולשינוי אבולוציוני (עברית):

https://youtu.be/Gxcfv92PNhg


הסבר מצוין של הדברים שמראה כמה בלבול יש אצל אנשים בקשר לאבולוציה (מתורגם):

https://youtu.be/mZt1Gn0R22Q


ומצגת וידאו שמסבירה כיצד מתרחשות האבולוציה והברירה הטבעית (עברית):

https://youtu.be/q97MhVHwAxI

אצל רוב היונקים הצמחונים העיניים ממוקמות בצדי הראש. הדבר נועד כדי להגדיל את שדה הראייה ולאפשר לבעל החיים להבחין מוקדם ככל האפשר בבעל חיים טורף שמתקרב אליו ולהיזהר ממנו.

מדובר ביתרון שהתפתח במהלך האבולוציה, כשיונקים בעלי עיניים בצד שרדו והתרבו במהלך הדורות, כיוון שהיה להם יתרון אבולוציוני על אלו שלא הבחינו בטורף המתגנב אליהם ונטרפו.

עיני הטורפים לעומת זאת, נמצאות בקדמת הראש, כך שיוכלו להמתמקד על טרף ולאמוד את המרחק ממנו, לקראת הציד.


הנה זווית הראיה ואפשרויות הראיה של בעלי החיים השונים למול האדם:

http://youtu.be/XbZ9xJUyIWY

פמפה, פמפס או פמפאס (Pampas) הוא מישור רחב ידיים בארגנטינה המהווה את מקום המרעה העיקרי עבור העדרים העצומים של הבקר, הצאן והסוסים בה, המסתובבים באופן חופשי במרחבים האדירים המשמשים להם מרעה.

מדובר באזור החקלאי המצוי בעיקר במרכז ארגנטינה וחלקים באורוגוואי ובדרום ברזיל. אלו מישורי ערבה עצומי ממדים, שמשתרעים על פני כ-777 אלף קילומטרים רבועים. הם ירוקי עשב ועתירי אדמה, המניבה יבולים חקלאיים עשירים ומגוונים. חלקים גדולים בפמפאס הם ביצות ואדמות חוליות.

הפמפאס נחשב החבל הגיאוגרפי המשמעותי ביותר בארגנטינה. חיות בו חיות-בר רבות, ביניהם אייל הפאמפאס הנפוץ, כמו גם שועל הפמפס, הננדו וכמה מיני ארמדיל.

בערבות הפמפאס חיים מרבית הגאוצ'וס, הנוהגים את הבקר ומפקחים עליו בשטחי המרעה העצומים והמרכזיים בגידול עדרי הבקר .

הבשר של ארגנטינה נודע בכל העולם באיכותו וארגנטינה מייצאת אותו לכל פינות כדור הארץ.

בתצורות של אזור הפמפס גילה צ'ארלס דארווין את התגליות החשובות שהביאו אותו להציע את עקרון "הברירה הטבעית", החשוב כל כך בתורת האבולוציה.

דארווין מצא כאן מאובנים של בעלי חיים גדולים ומכוסים בשריון. הוא זיהה את דמיונם תארמדילים שחיים באזור גם בימיו. במיוחד הרשים אותו הדמיון של מאובן של גליפטודון (Glyptodon), יונק קדמון וענקי ששמו בעברית מתורגם ל"שן חקוקה".

הוא הבין שהגליפטודון דומה מאוד לארמדילים המודרניים אבל אינו זהה להם. כאן האסימון שלו נפל. החוקר הגאוני הבין שלאורך תקופות ארוכות בנות מיליוני שנים, משתנים מיני בעלי החיים, בתהליך כלשהו שלו הוא יקרא "הברירה הטבעית".


הנה ערבות הפמפאס:

https://youtu.be/PI1FnnQ4_T4


והגאוצ'וס שחיים בפמפס ונוהגים את הבקר:

https://youtu.be/9TWoHUO6Ek0

החיידקים הם יצורים חד תאיים, כלומר יש להם רק תא אחד בודד. במרבית המקרים החיידק הוא יצור עצמאי. בדרך כלל החיידקים מתרבים על ידי גדילה של התא של החיידק וחלוקה שלו לשני צאצאים זהים.

גודלו של חיידק הוא זעיר ואת מרבית החיידקים לא ניתן לראות ללא מיקרוסקופ או אמצעי הגדלה. גודלם של החיידקים יכול להגיע לחצי אלפית של המילימטר ויש רבים שהם אף קטנים יותר. ישנם גם חיידקים גדולים יותר, כמו חיידקי הגופרית הזוהרים, שניתן לראות גם ללא הגדלה.

כמעט בכל מקום בעולם יש חיידקים. רק על כפות ידיכם נמצאים כרגע בסביבות 200 מיליון חיידקים!

המדענים זיהו פחות מ-2 אחוזים ממיני החיידקים בעולם עד יום, בערך כ-7000 מיני חיידקים, מה שאומר שיש עוד המון מינים שטרם זוהו, אולי אף חצי מיליון מיני חיידקים בעולם.

לרבים מאיתנו נדמה שהחיידק הוא יצור מזיק אבל האמת היא הפוכה - ללא החיידקים לא יוכלו להתקיים החיים שאנו מכירים על פני כדור הארץ. מהיצורים הזעירים ביותר ועד היצורים הגדולים ביותר, כולם מכילים חיידקים בכמויות עצומות. בכל תא בגופנו לדוגמה, יש כ-10 חיידקים. בקושי כ-300 ממיני החיידקים שהתגלו עד היום גורמים או מסייעים להיווצרות למחלות. מרבית החיידקים בגוף נמצאים במערכת העיכול והם תורמים מאד לפעילות התקינה של הגוף.


הנה הסבר על החיידקים, האנטיביוטיקה שמנצחת אותם, חוץ מאשר במקרים של רגישות או כשהם מפתחים עמידות אבולוציונית אליה (מתורגם):

http://youtu.be/znnp-Ivj2ek


דוקטור מל מסביר על החיידקים (עברית):

http://youtu.be/0h6K4cUwmak


מאובנים של בקטריות על אבן ממאדים הביאו לתיאוריה שהחיים בכדור הארץ מקורם במאדים (עברית):

https://youtu.be/_T8XZqE4MPk


כל בעלי החיים נולדו מהבקטריות:

http://youtu.be/qCn92mbWxd4


צורות שונות של חיידקים (מתורגם):

http://youtu.be/edeOIKSyzFI


וסוגיות האנטיביוטיקה והפיתוחים המטורפים נגד חיידקים (מתורגם):

https://youtu.be/xZbcwi7SfZE?long=yes