שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו ריקוד הנחשים של שבט ההופי?
"ריקוד הנחש" (Snake Dance) הוא הריקוד הקדוש של שבט האינדיאנים "הופי" (Hopi tribe). הוא מתבצע כשבפיהם של הרקדנים נעוצים נחשים חיים, שנאספו מאזורים שונים במרחב שמסביב. הריקוד הוא חלק מטקס תפילה לבוא הגשם המתבצע אחת לשנתיים ונמשך 9 ימים.
הריקוד הזה יכול להיות ממש מסוכן. במהלך ריקוד הנחש מחזיק הכהן האינדיאני בשיניו נחש קשקשים חי, אך לא נוגע בו בידיו. שיניו נעוצות במרכז גופו של הנחש. ראשו וגופו של הנחש נעים לכל הכיוונים ולכן אחד מבני השבט מושך את תשומת לבו של הנחש, ללא הפסקה. בעזרת נוצה ארוכה הוא "מתעסק" עם הנחש בכדי שלא יכיש את הכהן האינדיאני.
כשמסתיים הריקוד, מניחים הרקדנים לנחשים ליפול אל הקרקע ומשליכים עליהם קמח תירס. הנחשים משוחררים מחוץ לכפר, כדי שיפוצו לכל עבר ויספרו לאל הגשם על הטקס ועל הבקשה של בני השבט לגשם.
הנה תמונות מ-1906 של ריקוד הנחשים של בני שבט הההופי:
https://youtu.be/DKc6Bxif8Zg
סרטון אילם בו מקבלים בני השבט את נשיא ארצות הברית תיאודור רוזוולט בריקוד הנחשים:
https://youtu.be/NrK_8tqKIcY
כיום הריקוד נמשך אבל ללא הנחשים:
https://youtu.be/uLAljtw_5io
מהו סיפור המבול הקדום ביותר?
נראה שמיתוס המבול בהיסטוריה קדם בהרבה למבול התנכ"י שבמרכזו נוח ושהעברת הסיפורים על מבול קדום כלשהו הייתה בין תרבויות רבות, שכל אחת מהן מנציחה אותו ומשאירה לדורות הבאים כמיתוס משלה.
סיפורו של המבול העתיק ביותר התגלה עד כה מקורו במסופוטמיה העתיקה. הוא נכתב בשפה השומרית לפני כ-3,700 שנה. זהו הטקסט העתיק ביותר הידוע של מיתוס מבול עולמי.
גיבורו הוא זיוסודרה (Ziusudra), כלומר "החכם מאוד". האלים מזהירים אותו ממבול שמתקרב והוא בונה ספינה ענקית כדי להינצל. הטקסט התגלה על לוחות חרס שנחפרו בעיר ניפור (Nippur) בעיראק של ימינו.
כמה מאות שנים אחרי זיוסודרה מופיע הסיפור האכדי על אטרהאסיס, או אתרחסיס (Atrahasis). הוא מספר על אלים שמחליטים להביא מבול בגלל רעש האנושות המפריע למנוחתם.
הטעם הזה למבול עשוי להישמע מוזר לאוזניים מודרניות, אבל הוא משקף תפיסה עתיקה שבה האלים זקוקים לשינה ושקט כמו בני תמותה. הגיבור בונה תיבה ומציל את בני משפחתו עם זוגות של בעלי חיים.
הסיפור המפורסם ביותר הוא אולי זה של אוטנפישתים (Utnapishtim) בפואמה הבבלית אפוס גילגמש (Epic of Gilgamesh), שהגרסה המפורסמת שלה נכתבה במאה ה-13 לפני הספירה, לפני כ-3,300 שנה.
כאן הפרטים מפורטים ביותר, כולל מידות מדויקות של התיבה שהייתה מעין קובייה ענקית בת שבע קומות, לעומת התיבה המלבנית של נוח ומשך הזמן השונה כשבאפוס גילגמש הסערה נמשכת רק 6 ימים ו-7 לילות. כמובן ששונה גם התפיסה האלילית באפוס גילגמש לעומת תפיסת האל האחד (המונותאיזם) ואלוהים שבסיפור נוח המקראי.
כשג'ורג' סמית' (George Smith), חוקר כתבים צעיר במוזיאון הבריטי, פענח את הלוח הזה ב-1872, הוא התרגש כל כך עד שקפץ מכיסאו וצעק מרוב התרגשות. הוא היה הראשון שגילה שסיפור המבול המקראי של נוח לא היה ייחודי, תגליתו עוררה סערה אדירה בעולם המחקר המקראי והציבור הוויקטוריאני. מעניין לציין שסמית' היה אוטודידקט שלימד את עצמו לקרוא כתב יתדות בזמנו הפנוי.
בזכות ספר התנ"ך, הסיפור המקראי על נח, שנכתב ככל הנראה במאה ה-6 או ה-5 לפני הספירה, הוא הגרסה המוכרת ביותר במערב. גם הוא מתאר מבול שנועד להשמיד את האנושות בגלל מעשיה הרעים, לצד בנייה של תיבה שבה ניצלו בני משפחה אחת עם זוגות מכל מיני החיות, עורב ויונה שנשלחו לחפש יבשה. הדמיון המפורט לסיפורים המסופוטמיים העתיקים יותר מעורר שאלות מרתקות על קשרים תרבותיים אפשריים.
אך תרבויות נוספות ברחבי העולם שימרו גרסאות משלהן. ההינדואיזם מספר על מאנו (Manu) שמציל את העולם מהמבול בעזרת דג זעיר שגדל לממדים ענקיים והתגלה כאל וישנו (Vishnu) בדמות דג.
התרבות היוונית הכירה את סיפור דאוקליון (Deucalion) ופירה (Pyrrha), שניצלו מהמבול שזאוס שלח להשמיד את האנושות בגלל חטאי האנשים.
בסין העתיקה קיים סיפור על גון (Gun) ובנו יו (Yu) ששלטו במבול גדול שהציף את הארץ וניתבו את המים.
אינדיאנים באמריקה הצפונית והדרומית שימרו עשרות גרסאות של סיפורי מבול. שבט ההופי (Hopi) מספר על ספיידר וומן (Spider Woman) שהצילה אנשים טובים מהמבול על ידי הסתרתם בגבעולי קנים חלולים.
עמי האבוריג'ינים באוסטרליה מכירים סיפורים על מים גדולים שכיסו את האדמה.
מדענים מעריכים שמקור הסיפורים הללו עשוי להיות בהצפות אמיתיות של נהרות גדולים, במיוחד הטיגריס והפרת במסופוטמיה, או בעליית מפלס הים בסוף עידן הקרח, במיוחד בתקופה שבין 11,500 ל-8,000 שנה לפני זמננו.
זיכרון טראומטי של אירוע קטסטרופלי כזה עבר מדור לדור ונשמר במיתוסים של תרבויות שונות ברחבי העולם. חוקרים אחדים הציעו גם קשר להצפה אפשרית של הים השחור לפני כ-7,600 שנה, אך תיאוריה זו שנויה במחלוקת רבה בקהילה המדעית.
ולגבי המבול, ארכיאולוגים גילו במהלך החפירות שנעשו בערים השומריות אור, כיש ושורופק סימנים המעידים על קיומו של שיטפון בסביבות תחילת האלף השלישי לפני הספירה.
הנה המבול כמו שסופר מהטאבלטים השומריים הקדומים:
https://youtu.be/CmJEAw6LUxk
סיפור "המבול הגנוב":
https://youtu.be/guIf3v9DOKE
מצגת וידאו של הנושא:
https://youtu.be/28aBeiZ2PWk
וסרט תיעודי על הדמיון הגדול בסיפור המבול בתרבויות שונות ועל האפשרות שאכן התרחש:
https://youtu.be/VwZeSoYugZk?long=yes
הופי
"ריקוד הנחש" (Snake Dance) הוא הריקוד הקדוש של שבט האינדיאנים "הופי" (Hopi tribe). הוא מתבצע כשבפיהם של הרקדנים נעוצים נחשים חיים, שנאספו מאזורים שונים במרחב שמסביב. הריקוד הוא חלק מטקס תפילה לבוא הגשם המתבצע אחת לשנתיים ונמשך 9 ימים.
הריקוד הזה יכול להיות ממש מסוכן. במהלך ריקוד הנחש מחזיק הכהן האינדיאני בשיניו נחש קשקשים חי, אך לא נוגע בו בידיו. שיניו נעוצות במרכז גופו של הנחש. ראשו וגופו של הנחש נעים לכל הכיוונים ולכן אחד מבני השבט מושך את תשומת לבו של הנחש, ללא הפסקה. בעזרת נוצה ארוכה הוא "מתעסק" עם הנחש בכדי שלא יכיש את הכהן האינדיאני.
כשמסתיים הריקוד, מניחים הרקדנים לנחשים ליפול אל הקרקע ומשליכים עליהם קמח תירס. הנחשים משוחררים מחוץ לכפר, כדי שיפוצו לכל עבר ויספרו לאל הגשם על הטקס ועל הבקשה של בני השבט לגשם.
הנה תמונות מ-1906 של ריקוד הנחשים של בני שבט הההופי:
https://youtu.be/DKc6Bxif8Zg
סרטון אילם בו מקבלים בני השבט את נשיא ארצות הברית תיאודור רוזוולט בריקוד הנחשים:
https://youtu.be/NrK_8tqKIcY
כיום הריקוד נמשך אבל ללא הנחשים:
https://youtu.be/uLAljtw_5io
נראה שמיתוס המבול בהיסטוריה קדם בהרבה למבול התנכ"י שבמרכזו נוח ושהעברת הסיפורים על מבול קדום כלשהו הייתה בין תרבויות רבות, שכל אחת מהן מנציחה אותו ומשאירה לדורות הבאים כמיתוס משלה.
סיפורו של המבול העתיק ביותר התגלה עד כה מקורו במסופוטמיה העתיקה. הוא נכתב בשפה השומרית לפני כ-3,700 שנה. זהו הטקסט העתיק ביותר הידוע של מיתוס מבול עולמי.
גיבורו הוא זיוסודרה (Ziusudra), כלומר "החכם מאוד". האלים מזהירים אותו ממבול שמתקרב והוא בונה ספינה ענקית כדי להינצל. הטקסט התגלה על לוחות חרס שנחפרו בעיר ניפור (Nippur) בעיראק של ימינו.
כמה מאות שנים אחרי זיוסודרה מופיע הסיפור האכדי על אטרהאסיס, או אתרחסיס (Atrahasis). הוא מספר על אלים שמחליטים להביא מבול בגלל רעש האנושות המפריע למנוחתם.
הטעם הזה למבול עשוי להישמע מוזר לאוזניים מודרניות, אבל הוא משקף תפיסה עתיקה שבה האלים זקוקים לשינה ושקט כמו בני תמותה. הגיבור בונה תיבה ומציל את בני משפחתו עם זוגות של בעלי חיים.
הסיפור המפורסם ביותר הוא אולי זה של אוטנפישתים (Utnapishtim) בפואמה הבבלית אפוס גילגמש (Epic of Gilgamesh), שהגרסה המפורסמת שלה נכתבה במאה ה-13 לפני הספירה, לפני כ-3,300 שנה.
כאן הפרטים מפורטים ביותר, כולל מידות מדויקות של התיבה שהייתה מעין קובייה ענקית בת שבע קומות, לעומת התיבה המלבנית של נוח ומשך הזמן השונה כשבאפוס גילגמש הסערה נמשכת רק 6 ימים ו-7 לילות. כמובן ששונה גם התפיסה האלילית באפוס גילגמש לעומת תפיסת האל האחד (המונותאיזם) ואלוהים שבסיפור נוח המקראי.
כשג'ורג' סמית' (George Smith), חוקר כתבים צעיר במוזיאון הבריטי, פענח את הלוח הזה ב-1872, הוא התרגש כל כך עד שקפץ מכיסאו וצעק מרוב התרגשות. הוא היה הראשון שגילה שסיפור המבול המקראי של נוח לא היה ייחודי, תגליתו עוררה סערה אדירה בעולם המחקר המקראי והציבור הוויקטוריאני. מעניין לציין שסמית' היה אוטודידקט שלימד את עצמו לקרוא כתב יתדות בזמנו הפנוי.
בזכות ספר התנ"ך, הסיפור המקראי על נח, שנכתב ככל הנראה במאה ה-6 או ה-5 לפני הספירה, הוא הגרסה המוכרת ביותר במערב. גם הוא מתאר מבול שנועד להשמיד את האנושות בגלל מעשיה הרעים, לצד בנייה של תיבה שבה ניצלו בני משפחה אחת עם זוגות מכל מיני החיות, עורב ויונה שנשלחו לחפש יבשה. הדמיון המפורט לסיפורים המסופוטמיים העתיקים יותר מעורר שאלות מרתקות על קשרים תרבותיים אפשריים.
אך תרבויות נוספות ברחבי העולם שימרו גרסאות משלהן. ההינדואיזם מספר על מאנו (Manu) שמציל את העולם מהמבול בעזרת דג זעיר שגדל לממדים ענקיים והתגלה כאל וישנו (Vishnu) בדמות דג.
התרבות היוונית הכירה את סיפור דאוקליון (Deucalion) ופירה (Pyrrha), שניצלו מהמבול שזאוס שלח להשמיד את האנושות בגלל חטאי האנשים.
בסין העתיקה קיים סיפור על גון (Gun) ובנו יו (Yu) ששלטו במבול גדול שהציף את הארץ וניתבו את המים.
אינדיאנים באמריקה הצפונית והדרומית שימרו עשרות גרסאות של סיפורי מבול. שבט ההופי (Hopi) מספר על ספיידר וומן (Spider Woman) שהצילה אנשים טובים מהמבול על ידי הסתרתם בגבעולי קנים חלולים.
עמי האבוריג'ינים באוסטרליה מכירים סיפורים על מים גדולים שכיסו את האדמה.
מדענים מעריכים שמקור הסיפורים הללו עשוי להיות בהצפות אמיתיות של נהרות גדולים, במיוחד הטיגריס והפרת במסופוטמיה, או בעליית מפלס הים בסוף עידן הקרח, במיוחד בתקופה שבין 11,500 ל-8,000 שנה לפני זמננו.
זיכרון טראומטי של אירוע קטסטרופלי כזה עבר מדור לדור ונשמר במיתוסים של תרבויות שונות ברחבי העולם. חוקרים אחדים הציעו גם קשר להצפה אפשרית של הים השחור לפני כ-7,600 שנה, אך תיאוריה זו שנויה במחלוקת רבה בקהילה המדעית.
ולגבי המבול, ארכיאולוגים גילו במהלך החפירות שנעשו בערים השומריות אור, כיש ושורופק סימנים המעידים על קיומו של שיטפון בסביבות תחילת האלף השלישי לפני הספירה.
הנה המבול כמו שסופר מהטאבלטים השומריים הקדומים:
https://youtu.be/CmJEAw6LUxk
סיפור "המבול הגנוב":
https://youtu.be/guIf3v9DOKE
מצגת וידאו של הנושא:
https://youtu.be/28aBeiZ2PWk
וסרט תיעודי על הדמיון הגדול בסיפור המבול בתרבויות שונות ועל האפשרות שאכן התרחש:
https://youtu.be/VwZeSoYugZk?long=yes
