שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי היה צייר הבדידות אדוארד הופר?
אדוארד הופר (Edward Hopper) היה המתעד של השקט, הבדידות והבידוד השקט ומעט דרמטי של החיים המודרניים בעיר הגדולה. הוא נחשב לצייר הריאליסט החשוב ביותר של אמריקה ומהציירים האמריקאים המשפיעים ביותר במאה ה-20.
הופר הצטיין כאחד המאסטרים של הצגת העיר הגדולה, עם יצירות שמציעות התבוננות בחייהם הפנימיים של תושבי העיר בחוצותיה ומדגימות רגעים אנושיים ביממה של המטרופולין.
את סגנונו והקול האמנותי והייחודי עצבו שנותיו הראשונות, הזמן אותו בילה בפריז והקריירה שעשה בתחילה בעולם האיור המסחרי. הוא יצר אמנות שאיכשהו רככה וטיפלה בתחושת הלבד שליווה את האמריקאים האורבניים, תוך שהוא מהווה השראה לאמנים חזותיים, צלמים וקולנוענים יוצרי סרטים בכל העולם.
עבודות האמנות שלו פואטיות ומנוכרות, אך לא מדכאות. באופן מעניין הן גורמות לצופה להרגיש פחות לבד.
#קריירה
אדוארד הופר נולד ב-1882 בעיר ניאק (Nyack), ניו יורק הוא למד ציור בבית הספר לאמנות בניו יורק (New York School of Art) תחת המורה רוברט הנרי (Robert Henri).
בתחילת דרכו הוא התפרנס מאיורים מסחריים, פעילות שסלד ממנה. רק ב-1923, בגיל 41, הוא זכה להצלחה ראשונה עם האקוורלים של ניו אינגלנד. מאותו רגע, הציור הפך לעיסוק.היחיד שלו.
הופר ידוע בעיקר בזכות תחושה אחת שחוזרת בציוריו שוב ושוב: בדידות. לא בדידות דרמטית או צועקת, אלא שקטה ומשתרעת, או שמץ מסתורין ובטוח לא בצוותא כלשהו.
דמויותיו נמצאות לרוב בתוך מרחבים ציבוריים אך מרגישות לגמרי לבד: במסעדה, בתחנת דלק, בחדר מלון. הן אינן מתקשרות זו עם זו, אינן מסתכלות לכיוון הצופה. הן פשוט שם, בתוך אור שנשפך מחלון או מנורת ניאון.
הטכניקה שלו הייתה מיוחדת: הופר נודע בשימוש הייחודי שלו באור וצל. את האור הוא ניצל כמרכיב דרמטי עיקרי, מעין שחקן בדרמה של האישה או האיש הבודדים. כך הפכו אצלו אור שמש אחר הצהריים החודר דרך החלון, או אור מלאכותי וקר בשעות הלילה, לאמצעי שמגלה את הניגוד בין הפנים לחוץ, בין האדם לסביבתו.
#עבודות חשובות
אחד הציורים הידועים שלו הוא "ציפורי לילה" (Nighthawks) מ-1942. הציור מציג 4 דמויות בדיינר (diner) בעל קירות זכוכית בזווית רחוב בלילה. מבחוץ, העיר חשוכה ושוממת. מבפנים, אור ניאון ירקרק. 3 מהם יושבים ליד דלפק, אך שום מחווה חמה לא עוברת ביניהם.
הדמות הנשית הבודדת בציור היא ג'וזפין (Josephine), אשתו של הופר שהתנתה את שיתוף הפעולה שלה בכך שהוא לא יצייר אף מודל נשי אחר. הציור הפך לאחד הסמלים של האמנות האמריקנית במאה ה-20.
ציור מעניין נוסף הוא "אור שמש בחדר ריק" (Sun in an Empty Room) מ-1963, שבו לא מופיעה כלל דמות אנושית. רק קרני שמש על קיר לבן. הריקנות עצמה הפכה לנושא.
בעבודה שנקראת "סרט בניו יורק" משנת 1939 הושפע הופר מהתקופה בה שהה בפריז וגם בו אשתו דגמנה כמודל של הסדרנית.
ב"בוקר מוקדם ביום ראשון" (Early Sunday Morning) מ-1930 מצייר הופר שורת חנויות סגורות לאורך רחוב מנהטן. שעה שבה העיר עוצרת נשימה.
ב"חדר במלון ניו יורק" (Room in New York) מ-1932, זוג יושב בחדר מוצף אור ורגוע לכאורה, אך המבטים נפרדים ואין ביניהם תקשורת. מה שנראה אינטימי, מרגיש מרוחק.
הופר נפטר ב-1967, כשנה לאחר שצייר את יצירתו האחרונה. אשתו ג'וזפין תרמה את כל נכסיו, שנותרו לאחר מותה, למוזיאון וויטני (Whitney Museum of American Art) בניו יורק, שם שמור עד היום האוסף הגדול ביותר של יצירותיו.
הנה סיפורו של אדוארד הופר והריק בעיר:
https://youtu.be/7cNbUXh_LWI
על הצייר של הבדידות אדוארד הופר:
https://youtu.be/rluUMpndKbo
על אהבתו לניו יורק:
https://youtu.be/dMHwj_f1MQA
החוף בו הופר מצא שלווה ועניין:
https://youtu.be/W3erksbWK7A
לצייר כמוהו?
https://youtu.be/t5t49zd89i0
מדוע ציוריו כל כך בודדים?
https://youtu.be/_xWoXxnpoxg?long=yes
והרצאה על הריק הבודד שלו בעיר הגדולה:
https://youtu.be/d1QgvkQ7-AA?long=yes
מה יש בציור "ציפורי הלילה" של אדוארד הופר?
ציור משנת 1942 "ציפורי הלילה" (למעשה שמו באנגלית הוא "ניצי הלילה") צוייר על ידי האמן האמריקאי אדוארד הופר. מתוארים בו אנשים היושבים בשעת לילה מאוחרת בדיינר עירוני אמריקאי (מסעדה).
זהו הציור הידוע ביצירותיו של הופר, ואחת מהיצירות הכי מפורסמות באמנות האמריקאית. הוא צוייר בתקופה של דיכאון וקושי בארה"ב, בימים שאחרי המתקפה היפאנית על פרל הרבור, שגרמה לאבידות קשות ולכניסת ארה"ב למלחמת העולם השנייה. מתואר בה מקום אמיתי, שהיום אינו קיים עוד - דיינר בשכונת גריניץ' וילג' במנהטן שבניו יורק.
הצייר ניסה להציג את הבדידות שבעיר הגדולה - הוא עושה זאת בכך שהוא מרכז את הדמויות בחלק קטן של התמונה ואת השאר הוא משאיר ריק וללא דלת יציאה. החלון הגדול שמציג את המקום, ממחיש את הבדידות. גם העובדה שהדמויות אינן מדברות זו עם זו מגדילה את הניכור ביניהן.
הציור מוצג כיום במכון האמנות של שיקגו. כמקובל במאה ה-20, הושפעו ממנו לא מעט אמנים ונוצרו ציורים שונים בהשראתו ובהתייחסות אליו.
הנה סרטון על ציפורי הלילה:
http://youtu.be/j24uh8cZ3wA
פרטים מהציור - התקרבו נא (ללא מילים):
https://youtu.be/D1bfnFzOC0Q
הנפשה של הציור, שנעשתה באתר סקנד לייף:
http://youtu.be/MFz18zAjpGo
וסרטון תיעודי על הציור המפורסם:
https://youtu.be/lKIbT-4UFaE?long=yes
איך ציור בית המסילה השפיע על היצ'קוק?
ציורו של אדוארד הופר "הבית ליד המסילה" משנת 1925 הוא ציור ריאליסטי קודר ועצוב, על בית אמריקאי הניצב בצד מסילת רכבת.
הבית בנוי בסגנון ויקטוריאני, שהיה פופולארי באמריקה בעידן של מלחמת האזרחים. תחושת הנטישה מעבירה את המסר של עולם שבו ננטשים בתי כפר, כשבעליהם עוברים אל העיר, בתהליך המודרני של העיור.
הציור מעביר תחושה חזקה של הצצה בבית נטוש ומסתורי, כאילו המתבונן מביט בו לרגע וממשיך בדרכו. פסי הרכבת העוברים לפניו מסמלים את היותו עוד מקום שכוח-אל ולא חשוב בדרך.
הציור והאווירה שהוא יצר התקבלו בתחילה בלי התלהבות אצל חובבי האמנות בארצות הברית. לקח זמן עד שהציור הפך לאחד החשובים והנודעים בציורים המודרניים בסגנון האמריקאי. במיוחד תרמה לכך העובדה שהוא השפיע על גאון הקולנוע אלפרד היצ'קוק ביצירת סרט המתח פורץ הדרך שלו "פסיכו" ובבית הוויקטוריאני שכיכב בו.
"הבית על המסילה" השפיע גם על יוצר סדרת הטלוויזיה משפחת אדאמס, הקריקטוריסט צ'ארלי אדמס. הוא צייר אותו בקריקטורה שיצר, של המשפחה המציקה לעוברי אורח.
הנה סיפור הציור הנודע "הבית ליד המסילה":
https://youtu.be/34EhOGRS_dw
הסבר הציור עם הבית הוויקטוריאני:
https://youtu.be/04a37OnzNQI
הבית הויקטוריאני האמיתי שהיה ההשראה לציור ובהמשך גם לסרט פסיכו:
https://youtu.be/TAXEmP83OIM
ולמה בתים ויקטוריאניים רבים הפכו מפחידים:
https://youtu.be/2xvNhN1PsRw
הופר
אדוארד הופר (Edward Hopper) היה המתעד של השקט, הבדידות והבידוד השקט ומעט דרמטי של החיים המודרניים בעיר הגדולה. הוא נחשב לצייר הריאליסט החשוב ביותר של אמריקה ומהציירים האמריקאים המשפיעים ביותר במאה ה-20.
הופר הצטיין כאחד המאסטרים של הצגת העיר הגדולה, עם יצירות שמציעות התבוננות בחייהם הפנימיים של תושבי העיר בחוצותיה ומדגימות רגעים אנושיים ביממה של המטרופולין.
את סגנונו והקול האמנותי והייחודי עצבו שנותיו הראשונות, הזמן אותו בילה בפריז והקריירה שעשה בתחילה בעולם האיור המסחרי. הוא יצר אמנות שאיכשהו רככה וטיפלה בתחושת הלבד שליווה את האמריקאים האורבניים, תוך שהוא מהווה השראה לאמנים חזותיים, צלמים וקולנוענים יוצרי סרטים בכל העולם.
עבודות האמנות שלו פואטיות ומנוכרות, אך לא מדכאות. באופן מעניין הן גורמות לצופה להרגיש פחות לבד.
#קריירה
אדוארד הופר נולד ב-1882 בעיר ניאק (Nyack), ניו יורק הוא למד ציור בבית הספר לאמנות בניו יורק (New York School of Art) תחת המורה רוברט הנרי (Robert Henri).
בתחילת דרכו הוא התפרנס מאיורים מסחריים, פעילות שסלד ממנה. רק ב-1923, בגיל 41, הוא זכה להצלחה ראשונה עם האקוורלים של ניו אינגלנד. מאותו רגע, הציור הפך לעיסוק.היחיד שלו.
הופר ידוע בעיקר בזכות תחושה אחת שחוזרת בציוריו שוב ושוב: בדידות. לא בדידות דרמטית או צועקת, אלא שקטה ומשתרעת, או שמץ מסתורין ובטוח לא בצוותא כלשהו.
דמויותיו נמצאות לרוב בתוך מרחבים ציבוריים אך מרגישות לגמרי לבד: במסעדה, בתחנת דלק, בחדר מלון. הן אינן מתקשרות זו עם זו, אינן מסתכלות לכיוון הצופה. הן פשוט שם, בתוך אור שנשפך מחלון או מנורת ניאון.
הטכניקה שלו הייתה מיוחדת: הופר נודע בשימוש הייחודי שלו באור וצל. את האור הוא ניצל כמרכיב דרמטי עיקרי, מעין שחקן בדרמה של האישה או האיש הבודדים. כך הפכו אצלו אור שמש אחר הצהריים החודר דרך החלון, או אור מלאכותי וקר בשעות הלילה, לאמצעי שמגלה את הניגוד בין הפנים לחוץ, בין האדם לסביבתו.
#עבודות חשובות
אחד הציורים הידועים שלו הוא "ציפורי לילה" (Nighthawks) מ-1942. הציור מציג 4 דמויות בדיינר (diner) בעל קירות זכוכית בזווית רחוב בלילה. מבחוץ, העיר חשוכה ושוממת. מבפנים, אור ניאון ירקרק. 3 מהם יושבים ליד דלפק, אך שום מחווה חמה לא עוברת ביניהם.
הדמות הנשית הבודדת בציור היא ג'וזפין (Josephine), אשתו של הופר שהתנתה את שיתוף הפעולה שלה בכך שהוא לא יצייר אף מודל נשי אחר. הציור הפך לאחד הסמלים של האמנות האמריקנית במאה ה-20.
ציור מעניין נוסף הוא "אור שמש בחדר ריק" (Sun in an Empty Room) מ-1963, שבו לא מופיעה כלל דמות אנושית. רק קרני שמש על קיר לבן. הריקנות עצמה הפכה לנושא.
בעבודה שנקראת "סרט בניו יורק" משנת 1939 הושפע הופר מהתקופה בה שהה בפריז וגם בו אשתו דגמנה כמודל של הסדרנית.
ב"בוקר מוקדם ביום ראשון" (Early Sunday Morning) מ-1930 מצייר הופר שורת חנויות סגורות לאורך רחוב מנהטן. שעה שבה העיר עוצרת נשימה.
ב"חדר במלון ניו יורק" (Room in New York) מ-1932, זוג יושב בחדר מוצף אור ורגוע לכאורה, אך המבטים נפרדים ואין ביניהם תקשורת. מה שנראה אינטימי, מרגיש מרוחק.
הופר נפטר ב-1967, כשנה לאחר שצייר את יצירתו האחרונה. אשתו ג'וזפין תרמה את כל נכסיו, שנותרו לאחר מותה, למוזיאון וויטני (Whitney Museum of American Art) בניו יורק, שם שמור עד היום האוסף הגדול ביותר של יצירותיו.
הנה סיפורו של אדוארד הופר והריק בעיר:
https://youtu.be/7cNbUXh_LWI
על הצייר של הבדידות אדוארד הופר:
https://youtu.be/rluUMpndKbo
על אהבתו לניו יורק:
https://youtu.be/dMHwj_f1MQA
החוף בו הופר מצא שלווה ועניין:
https://youtu.be/W3erksbWK7A
לצייר כמוהו?
https://youtu.be/t5t49zd89i0
מדוע ציוריו כל כך בודדים?
https://youtu.be/_xWoXxnpoxg?long=yes
והרצאה על הריק הבודד שלו בעיר הגדולה:
https://youtu.be/d1QgvkQ7-AA?long=yes
ציור משנת 1942 "ציפורי הלילה" (למעשה שמו באנגלית הוא "ניצי הלילה") צוייר על ידי האמן האמריקאי אדוארד הופר. מתוארים בו אנשים היושבים בשעת לילה מאוחרת בדיינר עירוני אמריקאי (מסעדה).
זהו הציור הידוע ביצירותיו של הופר, ואחת מהיצירות הכי מפורסמות באמנות האמריקאית. הוא צוייר בתקופה של דיכאון וקושי בארה"ב, בימים שאחרי המתקפה היפאנית על פרל הרבור, שגרמה לאבידות קשות ולכניסת ארה"ב למלחמת העולם השנייה. מתואר בה מקום אמיתי, שהיום אינו קיים עוד - דיינר בשכונת גריניץ' וילג' במנהטן שבניו יורק.
הצייר ניסה להציג את הבדידות שבעיר הגדולה - הוא עושה זאת בכך שהוא מרכז את הדמויות בחלק קטן של התמונה ואת השאר הוא משאיר ריק וללא דלת יציאה. החלון הגדול שמציג את המקום, ממחיש את הבדידות. גם העובדה שהדמויות אינן מדברות זו עם זו מגדילה את הניכור ביניהן.
הציור מוצג כיום במכון האמנות של שיקגו. כמקובל במאה ה-20, הושפעו ממנו לא מעט אמנים ונוצרו ציורים שונים בהשראתו ובהתייחסות אליו.
הנה סרטון על ציפורי הלילה:
http://youtu.be/j24uh8cZ3wA
פרטים מהציור - התקרבו נא (ללא מילים):
https://youtu.be/D1bfnFzOC0Q
הנפשה של הציור, שנעשתה באתר סקנד לייף:
http://youtu.be/MFz18zAjpGo
וסרטון תיעודי על הציור המפורסם:
https://youtu.be/lKIbT-4UFaE?long=yes
ציורו של אדוארד הופר "הבית ליד המסילה" משנת 1925 הוא ציור ריאליסטי קודר ועצוב, על בית אמריקאי הניצב בצד מסילת רכבת.
הבית בנוי בסגנון ויקטוריאני, שהיה פופולארי באמריקה בעידן של מלחמת האזרחים. תחושת הנטישה מעבירה את המסר של עולם שבו ננטשים בתי כפר, כשבעליהם עוברים אל העיר, בתהליך המודרני של העיור.
הציור מעביר תחושה חזקה של הצצה בבית נטוש ומסתורי, כאילו המתבונן מביט בו לרגע וממשיך בדרכו. פסי הרכבת העוברים לפניו מסמלים את היותו עוד מקום שכוח-אל ולא חשוב בדרך.
הציור והאווירה שהוא יצר התקבלו בתחילה בלי התלהבות אצל חובבי האמנות בארצות הברית. לקח זמן עד שהציור הפך לאחד החשובים והנודעים בציורים המודרניים בסגנון האמריקאי. במיוחד תרמה לכך העובדה שהוא השפיע על גאון הקולנוע אלפרד היצ'קוק ביצירת סרט המתח פורץ הדרך שלו "פסיכו" ובבית הוויקטוריאני שכיכב בו.
"הבית על המסילה" השפיע גם על יוצר סדרת הטלוויזיה משפחת אדאמס, הקריקטוריסט צ'ארלי אדמס. הוא צייר אותו בקריקטורה שיצר, של המשפחה המציקה לעוברי אורח.
הנה סיפור הציור הנודע "הבית ליד המסילה":
https://youtu.be/34EhOGRS_dw
הסבר הציור עם הבית הוויקטוריאני:
https://youtu.be/04a37OnzNQI
הבית הויקטוריאני האמיתי שהיה ההשראה לציור ובהמשך גם לסרט פסיכו:
https://youtu.be/TAXEmP83OIM
ולמה בתים ויקטוריאניים רבים הפכו מפחידים:
https://youtu.be/2xvNhN1PsRw
