מי היה הצייר האורבני אדוארד הופר?
אדוארד הופר (Edward Hopper) היה המתעד של השקט, הבדידות והבידוד השקט ומעט דרמטי של החיים המודרניים בעיר הגדולה. הוא נחשב לצייר הריאליסט החשוב ביותר של אמריקה ומהציירים האמריקאים המשפיעים ביותר במאה ה-20.
הופר הצטיין כאחד המאסטרים של הצגת העיר הגדולה, עם יצירות שמציעות התבוננות בחייהם הפנימיים של תושבי העיר בחוצותיה ומדגימות רגעים אנושיים ביממה של המטרופולין.
את סגנונו והקול האמנותי והייחודי עצבו שנותיו הראשונות, הזמן אותו בילה בפריז והקריירה שעשה בתחילה בעולם האיור המסחרי. הוא יצר אמנות שאיכשהו רככה וטיפלה בתחושת הלבד שליווה את האמריקאים האורבניים, תוך שהוא מהווה השראה לאמנים חזותיים, צלמים וקולנוענים יוצרי סרטים בכל העולם.
עבודות האמנות שלו פואטיות ומנוכרות, אך לא מדכאות. באופן מעניין הן גורמות לצופה להרגיש פחות לבד.
בתחילת דרכו הוא התפרנס מאיורים מסחריים, פעילות שסלד ממנה. רק ב-1923, בגיל 41, הוא זכה להצלחה ראשונה עם האקוורלים של ניו אינגלנד. מאותו רגע, הציור הפך לעיסוק.היחיד שלו.
הופר ידוע בעיקר בזכות תחושה אחת שחוזרת בציוריו שוב ושוב: בדידות. לא בדידות דרמטית או צועקת, אלא שקטה ומשתרעת, או שמץ מסתורין ובטוח לא בצוותא כלשהו.
דמויותיו נמצאות לרוב בתוך מרחבים ציבוריים אך מרגישות לגמרי לבד: במסעדה, בתחנת דלק, בחדר מלון. הן אינן מתקשרות זו עם זו, אינן מסתכלות לכיוון הצופה. הן פשוט שם, בתוך אור שנשפך מחלון או מנורת ניאון.
הטכניקה שלו הייתה מיוחדת: הופר נודע בשימוש הייחודי שלו באור וצל. את האור הוא ניצל כמרכיב דרמטי עיקרי, מעין שחקן בדרמה של האישה או האיש הבודדים. כך הפכו אצלו אור שמש אחר הצהריים החודר דרך החלון, או אור מלאכותי וקר בשעות הלילה, לאמצעי שמגלה את הניגוד בין הפנים לחוץ, בין האדם לסביבתו.
הדמות הנשית הבודדת בציור היא ג'וזפין (Josephine), אשתו של הופר שהתנתה את שיתוף הפעולה שלה בכך שהוא לא יצייר אף מודל נשי אחר. הציור הפך לאחד הסמלים של האמנות האמריקנית במאה ה-20.
ציור מעניין נוסף הוא "אור שמש בחדר ריק" (Sun in an Empty Room) מ-1963, שבו לא מופיעה כלל דמות אנושית. רק קרני שמש על קיר לבן. הריקנות עצמה הפכה לנושא.
בעבודה שנקראת "סרט בניו יורק" משנת 1939 הושפע הופר מהתקופה בה שהה בפריז וגם בו אשתו דגמנה כמודל של הסדרנית.
ב"בוקר מוקדם ביום ראשון" (Early Sunday Morning) מ-1930 מצייר הופר שורת חנויות סגורות לאורך רחוב מנהטן. שעה שבה העיר עוצרת נשימה.
ב"חדר במלון ניו יורק" (Room in New York) מ-1932, זוג יושב בחדר מוצף אור ורגוע לכאורה, אך המבטים נפרדים ואין ביניהם תקשורת. מה שנראה אינטימי, מרגיש מרוחק.
הופר נפטר ב-1967, כשנה לאחר שצייר את יצירתו האחרונה. אשתו ג'וזפין תרמה את כל נכסיו, שנותרו לאחר מותה, למוזיאון וויטני (Whitney Museum of American Art) בניו יורק, שם שמור עד היום האוסף הגדול ביותר של יצירותיו.
אדוארד הופר (Edward Hopper) היה המתעד של השקט, הבדידות והבידוד השקט ומעט דרמטי של החיים המודרניים בעיר הגדולה. הוא נחשב לצייר הריאליסט החשוב ביותר של אמריקה ומהציירים האמריקאים המשפיעים ביותר במאה ה-20.
הופר הצטיין כאחד המאסטרים של הצגת העיר הגדולה, עם יצירות שמציעות התבוננות בחייהם הפנימיים של תושבי העיר בחוצותיה ומדגימות רגעים אנושיים ביממה של המטרופולין.
את סגנונו והקול האמנותי והייחודי עצבו שנותיו הראשונות, הזמן אותו בילה בפריז והקריירה שעשה בתחילה בעולם האיור המסחרי. הוא יצר אמנות שאיכשהו רככה וטיפלה בתחושת הלבד שליווה את האמריקאים האורבניים, תוך שהוא מהווה השראה לאמנים חזותיים, צלמים וקולנוענים יוצרי סרטים בכל העולם.
עבודות האמנות שלו פואטיות ומנוכרות, אך לא מדכאות. באופן מעניין הן גורמות לצופה להרגיש פחות לבד.
קריירה
אדוארד הופר נולד ב-1882 בעיר ניאק (Nyack), ניו יורק הוא למד ציור בבית הספר לאמנות בניו יורק (New York School of Art) תחת המורה רוברט הנרי (Robert Henri).
בתחילת דרכו הוא התפרנס מאיורים מסחריים, פעילות שסלד ממנה. רק ב-1923, בגיל 41, הוא זכה להצלחה ראשונה עם האקוורלים של ניו אינגלנד. מאותו רגע, הציור הפך לעיסוק.היחיד שלו.
הופר ידוע בעיקר בזכות תחושה אחת שחוזרת בציוריו שוב ושוב: בדידות. לא בדידות דרמטית או צועקת, אלא שקטה ומשתרעת, או שמץ מסתורין ובטוח לא בצוותא כלשהו.
דמויותיו נמצאות לרוב בתוך מרחבים ציבוריים אך מרגישות לגמרי לבד: במסעדה, בתחנת דלק, בחדר מלון. הן אינן מתקשרות זו עם זו, אינן מסתכלות לכיוון הצופה. הן פשוט שם, בתוך אור שנשפך מחלון או מנורת ניאון.
הטכניקה שלו הייתה מיוחדת: הופר נודע בשימוש הייחודי שלו באור וצל. את האור הוא ניצל כמרכיב דרמטי עיקרי, מעין שחקן בדרמה של האישה או האיש הבודדים. כך הפכו אצלו אור שמש אחר הצהריים החודר דרך החלון, או אור מלאכותי וקר בשעות הלילה, לאמצעי שמגלה את הניגוד בין הפנים לחוץ, בין האדם לסביבתו.
עבודות חשובות
אחד הציורים הידועים שלו הוא "ציפורי לילה" (Nighthawks) מ-1942. הציור מציג 4 דמויות בדיינר (diner) בעל קירות זכוכית בזווית רחוב בלילה. מבחוץ, העיר חשוכה ושוממת. מבפנים, אור ניאון ירקרק. 3 מהם יושבים ליד דלפק, אך שום מחווה חמה לא עוברת ביניהם.
הדמות הנשית הבודדת בציור היא ג'וזפין (Josephine), אשתו של הופר שהתנתה את שיתוף הפעולה שלה בכך שהוא לא יצייר אף מודל נשי אחר. הציור הפך לאחד הסמלים של האמנות האמריקנית במאה ה-20.
ציור מעניין נוסף הוא "אור שמש בחדר ריק" (Sun in an Empty Room) מ-1963, שבו לא מופיעה כלל דמות אנושית. רק קרני שמש על קיר לבן. הריקנות עצמה הפכה לנושא.
בעבודה שנקראת "סרט בניו יורק" משנת 1939 הושפע הופר מהתקופה בה שהה בפריז וגם בו אשתו דגמנה כמודל של הסדרנית.
ב"בוקר מוקדם ביום ראשון" (Early Sunday Morning) מ-1930 מצייר הופר שורת חנויות סגורות לאורך רחוב מנהטן. שעה שבה העיר עוצרת נשימה.
ב"חדר במלון ניו יורק" (Room in New York) מ-1932, זוג יושב בחדר מוצף אור ורגוע לכאורה, אך המבטים נפרדים ואין ביניהם תקשורת. מה שנראה אינטימי, מרגיש מרוחק.
הופר נפטר ב-1967, כשנה לאחר שצייר את יצירתו האחרונה. אשתו ג'וזפין תרמה את כל נכסיו, שנותרו לאחר מותה, למוזיאון וויטני (Whitney Museum of American Art) בניו יורק, שם שמור עד היום האוסף הגדול ביותר של יצירותיו.
