הום סקולינג (Homeschooling), או חינוך ביתי, הוא שיטת חינוך שבה הורים או אפוטרופוסים בוחרים לחנך את ילדיהם בבית במקום לשלוח אותם לבית ספר רגיל, כלומר מסורתי.

חינוך ביתי הוא כשמו, מתבצע בדרך כלל בבית. לעתים אלו מורים פרטיים, אך בדרך כלל ההורים הם שלוקחים על עצמם את האחריות העיקרית ללמד את ילדיהם בהום סקולינג.

הלימוד הוא של מקצועות יסוד עד אקדמיים, כמו לארגן לילדים הזדמנויות להתחברות עם ילדים אחרים שלומדים בחינוך ביתי ולפעילויות חברתיות שאינן בין כותלי בית ספר.

החינוך הביתי יכול ללבוש צורות רבות. אחד מיתרונותיו היא היכולת להתאימו לצרכיו ולתחומי העניין האישיים של כל ילד. לצורך ההוראה, ההורים יכולים להשתמש במגוון משאבים, כגון ספרי לימוד, קורסים מקוונים, תוכנות חינוכיות ואתרי אינטרנט ובכך לעצב תכנית לימודים העונה על המטרות החינוכיות של ילדם.

חינוך ביתי הוא חוקי במדינות רבות, כולל ישראל, ארצות הברית, קנדה, בריטניה ומדינות שונות נוספות. אך לכל מדינה יש את החוקים והתקנות המסדירים בה את החינוך הביתי, בצורות שונות. בדרכים ומינונים משתנים בכל מדינה ומדינה, משפחות חינוך ביתי עשויות להידרש להירשם בממשלה או לעמוד בדרישות חינוכיות מסוימות.

ארה"ב קיימת כיום שיטת חינוך נוספת ושמה "חינוך ביתי משולב". שיטה זו דוגלת בחלוקה שבועית בין שיעורים בכיתה לבין למידה בבית. במרבית בתי הספר המשולבים בארה"ב לומדים הילדים יומיים-שלושה בביה"ס ושאר הלימודים מתקיימים בבית.


#איך נפתרת הבעיה החברתית של ילדים בחינוך ביתי?
הורים בחינוך ביתי יכולים לתת מענה לצרכים החברתיים של ילדיהם בכמה דרכים, כגון:

הצטרפות לקבוצות חינוך ביתי או שיתופי פעולה - הורים יכולים להצטרף לקבוצות חינוך ביתי מקומיות או שיתופי פעולה, המארגנות מפגשים קבועים, טיולי שטח ואירועים חברתיים לילדים בחינוך ביתי. קבוצות אלו מספקות הזדמנות לילדים לתקשר עם בני גילם ולהכיר חברים.

פעילויות מחוץ לבית הספר - הורים יכולים לרשום את ילדיהם לפעילויות מחוץ לבית הספר כמו קבוצות ספורט, שיעורי מוזיקה, שיעורי ריקוד, מועדוני אמנות או ארגונים לשירות קהילתי. פעילויות כאלו מספקות הזדמנות לילדים לקיים אינטראקציה עם בני גילם בעלי תחומי עניין דומים ולפתח חברויות.

עבודה התנדבותית - הורים יכולים לעודד את ילדיהם לעבוד בעבודות התנדבותיות. הזדמנויות להתנדבות ניתן למצוא בספריות, בתי חולים, מרכזים קהילתיים וארגונים אחרים ללא מטרות רווח. התנדבות לא רק עוזרת לילדים לפתח מיומנויות חברתיות, אלא היא גם מספקת תחושת מטרה ועוזרת להם לפתח אמפתיה וחמלה כלפי אחרים.

מפגשים ותאריכי משחק - הורים יכולים לארגן לילדיהם מפגשים עם משפחות אחרות בחינוך ביתי או עם ילדים מהשכונה שלהם. זה יכול לספק הזדמנות לילדים לפתח חברויות וללמוד מיומנויות חברתיות.

קהילות מקוונות - הורים בחינוך ביתי יכולים גם להשתמש בקהילות ובפורומים מקוונים כדי ליצור קשר עם משפחות אחרות של חינוך ביתי. קהילות מקוונות שכאלה יכולות לספק תמיכה ומשאבים, כמו גם הזדמנויות לילדים לתקשר עם תלמידי בית אחרים.

בסך הכל, הורים יכולים להבטיח שלילדיהם בחינוך ביתי יהיו הזדמנויות להתרועע ולתקשר עם אחרים על ידי ניצול משאבים והזדמנויות שונות הזמינות בקהילות שלהם.


הנה החינוך הביתי בעולם:

https://youtu.be/aG4B273EhyI


מהו חינוך ביתי (עברית):

https://youtu.be/WblwVB1oXn0


ילדים שלומדים בחינוך ביתי (עברית):

https://youtu.be/fMlcCQzl2Jo


ואם לילדים מספרת על החינוך הביתי (עברית):

https://youtu.be/i402wlQJR1Y

זו אחת התופעות המרתקות בעולם הטבע ואחד הפלאים של עולם החי. ההחתמה (Imprinting) היא תופעה מדהימה, שלפיה מי שגידל אווזים אפורים מרגע בקיעתם, זכה מהם לייחס של אמא אווזה. לא זו בלבד שהם יעקבו אחריו, גם כשיגיעו לבגרות, הם ימשיכו להעדיפו על פני כל האווזים האחרים בלהקה או בסביבה.

במילים אחרות, מרגע שאווז או ברווז שנולד התקבע על דמות מסוימת, עתידה הדמות הזו להיות בשבילו אימו.

את ההחתמה גילה קונרד לורנץ, חוקר הטבע האוסטרי הנודע שחקר את התנהגות בעלי החיים. לורנץ הבחין אז שהדבר הראשון שקולט האווז מרגע בקיעתו, נחתם מיד ונכנס אל מוחו. לכן הוא נתן לתופעה את השם "הטבעה", שמאוחר יותר הוסב למושג מדויק יותר של "החתמה".

בהמשך הניסויים שלו, הוכיח קונרד לורנץ שלא רק בני אדם יכולים להיחתם אצל האווזים ברגע לידתם. בהחתמתו קבוצת אווזים על תמרור צהוב הוא הוכיח שהם יכולים להיחתם לא רק על יצורים חיים כמו אווזים ובני אדם, אלא גם על ידי חפצים דוממים שונים.

ממצאיו הראו שרק סמוך מאוד ללידה, כשרשת הנוירונים במוחם לא קובעה עדיין, יכולה להתקיים ההחתמה במיטבה. חלון הזמן הקצר שלאחר הבקיעה, השונה בין מין למין, קובע עד את מידת היעילות של ההחתמה.

לורנץ היה מהראשונים שעיצבו את התחום המחקרי המרתק של חקר ההתנהגות אצל בעלי חיים, תחום שהפך לענף מדעי בשם "אתולוגיה". הוא היה חוקר דגול, שבמהלך חייו זכה בפרס נובל. מנגד לורנץ גם זכור כמי ששיתף פעולה עם הרשע ונסחף לחברות במפלגה הנאצית בגרמניה.

במהלך מחקריו גידל לורנץ עצמו ברווזים כאלה והראה את ההחתמה במיטבה. הוא התפרסם בכל העולם בכך שהיה "אם לכל דבר", לחבורת אווזים שגידל כך. כולם עקבו אחריו לכל מקום והוא נהג ללכת ולשחות איתם, כשהוא משמש להם הורה לכל דבר.


כך ברווזונים עוקבים אחרי הצלם:

https://youtu.be/u6O4ZpXUAD4


החתמת חוף הלידה של צבי הים:

https://youtu.be/fpAObF1B_sI


מעט חפרנות על ההחתמה (עברית):

https://youtu.be/mbwpBEr3ff4?long=yes


וכך החתמה מדהימה מגדלת משפחת עופות והאדם מלמד אותם את מסלול הנדידה השנתי (מתורגם):

https://youtu.be/Rxo-IbAF7kQ?long=yes

זו ללא ספק אחת ההמצאות המוזרות בהיסטוריה והיא עברה מהעולם. אבל דמיינו רגע כלובי תינוקות התלויים בין שמיים לארץ, על חלונות הבתים, כשבתוכם כלואים ותלויים להם תינוקות רכים...

אז הייתם מאמינים שפעם, לא ממש מזמן, תינוקות אכן הוכנסו לכלובי תינוקות שנתלו באוויר, מחוץ לחלון, רק בשביל מעט חשיפה לאוויר ולשמש?

אז כן. פטנט ה"כלוב לתינוק" (Baby cage) נולד עם מצוקת העיר, תהליך המעבר לערים ולמבנים גבוהים יותר. יותר ויותר אנשים מצאו את עצמם מתגוררים עם משפחתם בבנייני קומות ללא מעליות, במרחק הולך וגדל מהטבע, מבית שעל הקרקע, מהחצר או הגינה.

דירות עירוניות באותה תקופה נוטות להיות קטנות ומחניקות. הן ודאי לא משופעות באוויר צח, הנחשב בריא וטוב בכל גיל.

במאה ה-19 הסתבר שיותר ויותר תינוקות וילדים רכים סבלו מבעיות נשימה. מחלת השחפת הקשתה על הנשימה והטיפולים בשחפת הכרוכים המליצו על שהייה באוויר הצח.

הורים רצו שילדיהם ינשמו אוויר צח ויספגו חום מקרני השמש, מבלי שהתאפשר להם להוציא אותם מהבית וודאי לא מהעיר התעשייתית. ספר שפרסם דוקטור בשם לותר אמט הולט בשנת 1884 הציע את הרעיון "לאוורר" את התינוקות ובכך לטהר להם את הדם ולחדש אותו.

אז איך לאפשר לילדיהם לשהות בחוץ כמה שיותר ואפילו לישון בחוץ?

היה זה אך הגיוני שהורים יחפשו את הטוב ביותר עבור תינוקות רכים. בשנת 1922 ממציאה גברת אמריקאית בשם אמה ריד את כלובי התינוקות וב-1923 היא גם רושמת עליהם פטנט.

הכלוב התלוי נועד להבטיח שתינוק למשפחה המתגוררת בבניין קומות יקבל מספיק אוויר צח ואור שמש, מבלי שההורים יצטרכו לצאת מהבית ולרדת את כל המדרגות למטה. ההנחה הייתה ששהייה של התינוק בכלוב גם תחזק את המערכת החיסונית שלו ותשפר את בריאותו הכללית.

לא פעם הכלובים הללו, שזכו לכינוי ה"פנטהאוז של התינוקות", נתלו באוויר בקומות גבוהות יחסית. התינוק שהה בהם מחוץ לבית, בזמן שאימא ולא פעם גם אבא, נמצאו בדירה.

אופנת כלובי התינוקות התלויים פרחה בערים החל משנות ה-20 של המאה ה-20. אבל במהלך מלחמת העולם השנייה השימוש בהם פסק ואחרי המלחמה הוא כמעט ולא התחדש.

זה היה סופם של כלובי התינוקות. השינויים בתפיסת הבריאות של הילד והאופן שבו תופסים ילדים בכלל, הביאו להבנה שהמנהג הזה, שלא לומר הטרנד, אינו תואם את החברה האנושית המודרנית ואת האופן שבו צריך לטפל בילדים.


הנה סרטון בריטי אותנטי על כלובי התינוקות שתלויים בין שמיים לארץ:

https://youtu.be/NerS17sC0Bg


מצגת וידאו על כלוב הציפורים לתינוק הפרטי שלהם:

https://youtu.be/4dgzJQsAXfI


ומסתבר שזה לא הדבר המוזר ביותר שהורים עשו עם ילדיהם בתקופה הוויקטוריאנית וקצת אחריה:

https://youtu.be/I5y-oQTBFzQ

הסיפור המדהים של חתולת הרחוב (Stray Cat) סקרלט הוא אולי מבצע הגבורה הגדול ביותר שהאדם נחשף אליו בעולם הטבע.

המקום הוא ברוקלין, ניו יורק. הזמן הוא שנות ה-90 של המאה הקודמת. 30 במרץ 1996 ודיווח על שריפה שסיבותיה לא ברורות מגיע למכבי האש של השכונה.

יש לציין שההגעה של הכבאים לכיבוי השריפה הייתה די מהירה. הם השיגו שליטה וכבר ראו את הסוף שלה, כשאחד הכבאים, דיוויד ג'יאנלי שמו, הבחין בחתולה, כנראה האם, כשהיא נושאת אחד אחד את הגורים שלה מהמוסך הבוער החוצה.

סקרלט היא חתולת רחוב בת תשעה חודשים, אחרי ההמלטה הראשונה שלה. חמשת החתלתולים הם צאצאיה הראשונים. ג'יאנלי מבחין שבמהלך הוצאת גוריה מהאש היא הולכת ונכווית קשות. אבל היא לא מוותרת והכבאי משתאה מהתנהגות הורית כה אמיצה.

היא הצליחה להוציא כך את כל הגורים שלה.

כשגברים מצליחים להתגבר על השריפה והאש הולכת ונחלשת מביט ג'יאנלי באם החתולים. עיניה היו עצומות ומלאות שלפוחיות שמנעו ממנה את הראייה. אוזניה וכפותיה נראו צרובות לחלוטין, אבל היא רק עוברת בין הגורים, נוגעת באפה בכל אחד מהחתלתולים ומנסה לוודא שכולם ניצלו ונמצאים מחוץ לאש.

הוא הבין שהיא לא רואה אותם. אבל בשלב הזה היא התמוטטה מחוסרת הכרה.

כשהתגברו לחלוטין על השריפה אסף ג'יאנלי הנרגש את החתולים כולם ולקח אותם לווטרינר. לא קשה היה להבחין שעיניה של סקרלט האם היו עצומות והשלפוחיות כיסו אותן. אוזניה וכפותיה נכוו ופרוותה הייתה צרובה לחלוטין.

הסיפור על החתולה האמיצה רץ במהירות בתקשורת האמריקאית ובהמשך גם לתקשורת העולמית. איש לא נותר אדיש. מאמציה להציל את גוריה מהשריפה משכו תשומת לב אדירה ואנשים כתבו והתפייטו על ההשראה ההורית האדירה שהסיפור העניק להם.

תודות לטיפול המסור של הווטרינרים טופלו ושוקמו סקרלט והגורים כולם. החתלתול הלבן מת כחודש לאחר השריפה בשל וירוס. אבל כל השאר וגם סקרלט עצמה התאוששו והבריאו לאחר 3 חודשים של טיפול. מתנדבים רבים ביקשו לאמץ אותם והם אכן הועברו לאנשים ומשפחות שהעניקו להם בית חם אבל לא יותר מדי...


הנה סיפורה של החתולה סקרלט:

https://youtu.be/uJKrafxYH5A


חודש אחרי הגבורה והכוויות:

https://youtu.be/Oz9xdz1dDuk


וסיפורה המלא של סקרלט:

https://youtu.be/Icyf6fbLkZE

צעדת הפינגווינים הקיסריים היא המסעות החוזרים אל הים, מסע שאותו עוברות נקבות הפינגווין הקיסרי לאחר ההזדווגות והטלת הביצים. במהלך החורף שומרים הזכרים על הביצים, בתוך פלומה חמה שבגופם, עד שהן בוקעות. באותו הזמן הנקבות שהגיעו אל הים "מבלות" באכילת דגים וצבירת כוח.

לאחר החורף שבות האמהות, כדי לשחרר את הזכרים שדגרו על הביצים שבקעו במהלך החורף. המסע מתוזמן בדיוק מופלא, שכן אם יאחרו האמהות ביותר מ-48 שעות, לא ישרדו הגוזלים הרכים שזה עתה בקעו מהביצים וימותו מחוסר מזון.

משהוחלפו על ידי הנקבות, יהיו הזכרים חופשיים לצעוד את הצעדה שלהם בחזרה לים. הם יוכלו לאכול, אחרי חודשים של רעב וחורף קשה. בסוף הקיץ ישובו הם עם מזון לצאצאים והגלגל יתחיל מחדש, כשהנקבות תצאנה שוב לחופשה..

כל המסעות הללו צופנים בחובם סכנה לקיסריים, הן מהסופות האדירות של הקוטב, והן מטורפים מסוכנים.


הנה ההחלפות והעברת הגוזלים מהאב לאם:

http://youtu.be/6AiCIZ9wM1o


עוד סרטון על צעדת הפינגוון הקיסרי:

http://youtu.be/5qyKGGPjxt0


וההתארגנות המופלאה של הזכרים, כדי לשמור על החום בקור הנורא של החורף הקוטבי:

http://youtu.be/OL7O5O7U4Gs

לחץ חברתי (Peer pressure) הוא לחץ על אדם מקבוצת השווים, מהחברים או מהסביבה החברתית שמסביבנו. הוא זה שיביא אותנו לנהוג במהירות מסוכנת, כשהחבר'ה נוסעים איתנו, לעשן חומרים שאיננו רוצים, לשתות ולאבד את זה כשאיננו באמת רוצים בכך, ועד לבחור מקצוע או ללמוד משהו שלא מעניין אותנו, רק כי הוא נחשב...

הלחץ החברתי אפילו יגרום לנו לבחור בני זוג שלא באמת עושים לנו טוב, רק כי הם מתקבלים יפה מסביבנו והופכים למעין "תכשיטים אנושי" שנותן הרגשה שאנו מוצלחים.

הלחץ החברתי הוא גורם רגשי, חזק מאוד ומשפיע בעוצמה על בני אדם. הוא מקבל את כוחו בשל הצורך האנושי המרכזי שלנו - להיות חלק מחבורה, להיות שייך לחברה, כמו שהיונקים רוצים להיות חלק מלהקה.

איך פועל הלחץ החברתי?

בני אדם הם יצורים חברתיים. בתור שכאלה אנו נוטים "לזרום", כלומר ללכת עם הזרם ולא נגדו. כי הלחץ החברתי הוא גורם קבוע ומתוכנת בנו. הוא נוכח וחזק בראשנו, בין אם הוא מופעל על ידי חברים וקולגות מסביבנו ובין אם הוא שקט ופועל מעצם היותו שם, בראש שלנו, בתור "מה יגידו" מטריף ולוחץ שכזה.

אבל החברתיות טבועה בנו. במוח האנושי יש חוויה של עונג מ"הביחד" עם החברים.

אם יש משהו שידוע לגבי גיל ההתבגרות, הרי זו הרגישות המוגברת של מתבגרים ללחצים חברתיים. הן השינויים ההורמונאליים שגופם חווה באותו שלב בחייהם, דרך השפעת הורמוני המין של המתבגר על הפרשה בקצב מוגבר של הדופמין שבמוחם. זה אותו מוליך עצבי שאחראי על ההנאה והריגוש ושכמות הקולטנים שאחראים עליו בקליפת המוח גדלה משמעותית במהלך שנות העשרה.

וזו גם השליטה בדחפים בגיל זה. הלחץ החברתי שולט במתבגרים בגדול. אצל בנים, אגב, זה קורה אפילו יותר מאצל בנות - דברים מסוכנים נתפסים כמתגמלים יותר בקבוצת השווים, הידועה בתור החבר'ה, מה שמעלה את הסיכוי לעשותם. זה ההסבר לנטילת הסיכונים הלא הגיונית אצל המושפעים מקריאות העידוד, או השיסוי של החבר'ה...

מה שבולט לא פחות הוא שבעת קבלת החלטה רגשית, בני נוער עושים שימוש מועט במידע ומכאן קצרה הדרך לקבלת החלטה שאינה החלטה רציונלית דווקא, מה שבולט עוד יותר כשהם נמצאים בקרב בני גילם.

ואכן, במחקר מהשנים האחרונות נמצא שעצם הידיעה שבני נוער אחרים רק מתבוננים בהם כשהם משחקים במשחק מחשב למשל, גם אם אינם נוכחים במקום, הביאה בני נוער להסתכן בו ולהציג עליה בתגובה המוחית של מערכת התגמול שבמוח.

מדעי המוח מלמדים גם שכשאנו שוהים בחברה, בעת שאנו חווים זכייה, רווח, הישג או ניצחון, פועל במוחנו אזור ההנאה, שנקרא "אזור הסטריאטום". הפעילות המוחית הזו בסטריאטום, כמה לא מפתיע, לא מתרחשת כשאנו חווים את ההישג, הזכייה או הרווח הללו לבדנו.

זו ככל הנראה הסיבה שכשקורה משהו טוב בחיינו, אנו ממהרים לחגוג אותו פומבית, עם חברינו ועם כל מי שאנחנו מחשיבים ככאלה. כאן הלחץ החברתי זוכה לרגע של זיכוך ואנו מקבלים חיזוק למי שאנחנו ולמעשינו המוצלחים.


מסר (עברית):

https://youtu.be/58Sy354hT1M


כך פועל הלחץ החברתי (עברית):

https://youtu.be/3Xq9UcDIyJk


ניסוי שמדגים את תרומת הלחץ החברתי או פגיעתו בפרט ובהישגיו (עברית):

https://youtu.be/kO1kgl0p-Hw


דוגמה ציונית מחויכת ללחץ החברתי (עברית):

https://youtu.be/z_p_igVYbbk


דוגמה ללחץ חברתי והבנה שלו (עברית):

https://youtu.be/zcjVjZ61_iI?long=yes


והרצאה מעולה להורים - על תקשורת טובה כדרך להפחית את השפעת הלחץ החברתי אצל המתבגרים שלהם (עברית):

https://youtu.be/x_BHPnOA5p0?long=yes

הקומיקאי המיתולוגי רודני דיינג'רפילד סיפר פעם בהומור "אמרתי לפסיכיאטר שלי שכולם שונאים אותי, אבל התשובה שלו הייתה: אל תהיה מגוחך, לא כולם פגשו אותך עדיין..."

אבל עכשיו ברצינות... מסתבר שיש מרכיבים שונים שיכולים לחזק או להחליש את ההערכה העצמית (Self-Esteem) והדימוי העצמי שלנו. הנה כמה מהם:

ההורה שלך - ראשית, אנו משווים את עצמנו להורה שלנו, מאותו המין. אם אתה בן ואביך היה מצליח ממך, יש סיכוי רב שתחוש כישלון ביחס אליו. אם לעומת זאת הוא היה עני ואתה אינך עשיר גדול, אבל השגת בכל זאת יותר ממנו - הדימוי העצמי שלך יגדל משמעותית ויהיה ככל הנראה חיובי.

קבוצת השווים - אנשים שלמדו איתנו, שהם בגילנו וגרים באזור שלנו בעולם, הם קבוצה שאנו משווים את עצמנו אליה. במילים אחרות, הדימוי העצמי שלנו יינזק קשות אם מישהו מאלו הצליח באופן מדהים. אם אלה אנחנו שהצלחנו - סביר שהדימוי העצמי שלנו ימריא יפה מאד...

זו, אגב, סיבה טובה לחשוב לפני שאתם משתתפים בפגישת המחזור הבאה שלכם, אם כי, במחשבה שנייה, הפייסבוק היום עושה עבודה לא רעה בעדכון מדויק מה קורה עם חברי הילדות שלנו, על אף ששם מדווחות כמובן בעיקר ההצלחות של כולם, הבילויים והאושר האינסופי שכל אחד חווה...

האהבה שקיבלנו בילדות - מסתבר שסוג האהבה שהעניקו לנו ההורים בילדותנו משפיע מאד על הדימוי העצמי של המבוגרים שנהיה. אהבה לא מותנית שנתנו לנו ההורים תהפוך אותנו כנראה לבעלי דימוי עצמי טוב. מי שזכו באהבה מותנית, כזו שניתנה על פי ההישגים שלנו והציונים, יהיו יותר הישגיים, אבל גם פחות בטוחים בעצמם בבגרותם. הם ייקחו כישלונות קשה יותר ויהיו זקוקים כל הזמן למחיאות כפיים על הישגיהם.


כך נבנה הדימוי העצמי שלנו (מתורגם):

https://youtu.be/wC9S_fFMnaU


וכמה דרכים להעלאת ההערכה העצמית (מתורגם):

https://youtu.be/l_NYrWqUR40