היא הוצגה כמהפכה אלימה וקשה לביצוע, אות וסימן לאומץ של המהפכנים הנחושים להפיל את הצאר המושחת ואלו שמסביבו. אבל האם מהפכת אוקטובר באמת הייתה כזו?

המהפכה הבולשביקית, או מהפכת אוקטובר (October Revolution) שהתרחשה בסוף חודש אוקטובר 1917, הייתה מהפכה שנייה נגד שלטון הצאר ברוסיה, לאחר מהפכת פברואר המצומצמת יותר שקדמה לה במספר חודשים ולא שינתה את המצב.

בהנהגת לנין פשטו המהפכנים הקומוניסטים במהפכת אוקטובר על רוסיה, תפסו את השלטון והנהיגו שלטון קומוניסטי. זה קרה בשנת 1917 והקומוניסטים הרגו את הצאר ואת בני משפחתו. את המדינה הקומוניסטית הנהיג בשנים הראשונות, עד מותו, מנהיג הקומוניסטים ולדימיר איליץ' לנין.

המהפכה הוצגה בתעמולה הקומוניסטית כאלימה וקשה בעוד שבפועל היא התנהלה עם מעט התנגדות. במיוחד מפורסמת ההסתערות על ארמון החורף, שהוצגה בסרטים הרשמיים של הממשל הסובייטי, כהסתערות מלווה בקרבות קשים על ארמון החורף, בעוד שבמציאות הבולשביקים כמעט ולא נתקלו בהתנגדות והארמון נפל בידיהם כפרי בשל. התעמולה הייתה נחוצה למטרות אחרות ולכן הוצגה מהפכת אוקטובר כמופת של אומץ והקרבה בולשביקיים.


כך התרחשה המהפכה הקומוניסטית ברוסיה:

https://youtu.be/KOK1TMSyKcM


הנה סיפור המהפכה הבולשביקית:

http://youtu.be/yKZ2a8y5GgM


סדר ההתרחשויות של מהפכת אוקטובר:

http://youtu.be/22nzopiyWx0


סרט תיעודי על מהפכת אוקטובר, מהפכת 1917:

https://youtu.be/gf3vdUR1R4Y?long=yes


ודיון בעברית על המהפכה ששינתה את אירופה:

https://youtu.be/i9EZiO9manQ?long=yes

במלחמת העולם השנייה לא היה עוד קרב כמו קרב סטלינגרד (Battle of Stalingrad). לא היה קרב שיכול להיחשב כנקודת התפנית של המלחמה. בקרב העקוב מדם במלחמה, עם אבידות של כמיליון הרוגים, זהו הקרב הקשה ביותר שנוהל במלחמה הזו, שחיי אדם בה לא נחשבו יותר מדי, בטח לא חיי החיילים.

קרב סטלינגרד, שהתנהל בין השנים 1942 ל-1943, היה ההימור הגדול של היטלר. למקורביו נראה היה שבהיטלר נכנס שיגעון של ממש, לכבוש את סטלינגרד. האובססיה הזו, שחלקה נבע מעצם העובדה שהעיר נשאה את שמו של סטלין, הדיקטטור הרוסי שהצליח לראשונה במלחמה, לעצור את צבא היטלר בכיבושיו.

האמת היא שכמעט איש בעולם לא האמין שדווקא בסטלינגרד ייעצר הצבא הגרמני. אבל היטלר, במקום לרכז את כוחותיו ולהלום זירה אחרי זירה באויביו, נהג בטפשות. מונע בשגעון גדלות מטורף ונגוע בחוסר הבנה טוטאלי באסטרטגיה צבאית, הוא פרס את הוורמאכט, הצבא הגרמני, ברחבי העולם, בצורה מוגזמת ולא חכמה.

איפה לא היו הגרמנים באותו שלב - מחופי צרפת שעל האוקיינוס האטלנטי, דרך צפון אירופה, על נהר הוולגה וברחבי מדבר סהרה - בכל חזית ניסה היטלר, בו-זמנית, לייצר נצחונות. אבל הפריסה הזו רידדה את הכוח הגרמני ופוררה אותו. במקום אגרוף ברזל מוצק, הוא נעשה חלש יחסית, במוקדי הקרבות המרובים.

בסטלינגרד עמד מולו הצבא האדום. אמנם חבול ומוכה, אבל צבא פטריוטי שיודע דבר או שניים על החורף המתקרב, על חיסול של כובשים מהמערב בכפור ובשלג הטובעני. צבא שקיבל מסטלין פקודה לא לסגת בשום מחיר. הצבא הזה השיב בסטלינגרד מלחמה ועמד על מקומו, עד שניצח.

זה לא היה פשוט. העיר הסובייטית נכתשה עד דק בהפצצות של טייסות הלופטוואפה, חיל האוויר הגרמני, בפיקודו של ריכטהופן. מפציצי הצלילה מדגם שטוקה הותירו את העיר שוב ושוב עם אינספור תימרות עשן שעולים מבנייניה החרבים וממכלי הנפט וחומרי הבעירה, הנשרפים במחסני המפעלים ובנייני התעשייה הרבים שבה.

אבל אל מול הגרמנים העמיד סטאלין גנרל פראי וחסר-מעצורים, בדיוק כמו שהגיע להיטלר לפגוש. קראו לו צ'ויקוב. החיילים העריצו אותו והוא ידע להיות בשדה הקרב בשבילם. המורל עלה מרגע שהוא הגיע לזירה.

צ'ויקוב היה רוסי עם מנטליות של איכר קשוח, חסר-רחמים וערמומי במיוחד. הוא לא היה אסטרטג גדול, אבל היה חריף והבין שעליו להתיש את הגרמנים ולהחזיק מעמד בכל מחיר.

צ'ויקוב הוציא פקודה להוציא להורג את העריקים הרוסים, שברחו בהמוניהם משדה הקרב ועצר באחת את העריקה. הוא קרב את חייליו בקבוצות קטנות אל הגדודים הגרמניים. בכך הוא מנע הפצצות של חיל האוויר הגרמני עליהם, מחשש לפגיעה בחיילים הגרמנים.

בעיר ההרוסה עצמה טמן צ'ויקוב פח לחיילים הגרמנים ויצר שטח הריגה אכזרי. צלפים והמון נשים שהיו צלפיות מצטיינות עשו מלאכה מדויקת ומכאיבה לגרמנים. במקביל הוא הורה לארטילריה שלו להפגיז, מהגדה המזרחית של הוולגה, את ריכוזי הכוחות של הגרמנים היוצאים להתקפה. תוך זמן קצר מצא עצמו הצבא החזק בעולם נכתש בסטלינגרד, על ידי 20 אלף חיילים, שהונהגו על ידי שועל ערבות רוסי, חסר עכבות, אכזרי ובעל משמעת ברזל, שלא הסכים לזוז בסנטימטר ממקומו.

ואז לקרב האחרון.

בנובמבר הגיעה מתקפת הנגד הסובייטית, ב"מבצע אורנוס". הגרמנים היו המומים. זו הייתה הונאה מתוחכמת של ז'וקוב, הסגן של סטלין וראש הצבא הסובייטי. האיש תכנן ומימש את המתקפה הזו כבר חודשים, כולל מבצע חימוש מחדש, עם טנקים, ארטילריה ומטוסים חדשים בפס יצור חדש. בנוסף, הצבא הרוסי תקף בתנועת מלקחיים שהובילה אותו לתקיפה מתוחכמת מאחור של הגרמנים. כל זאת נעשה מבלי לעורר חשד בקרב המטה הגרמני או אצל פאולוס, המפקד הגרמני בחזית סטלינגרד.

וכך, מופתעים לחלוטין, ללא ציוד מספק או תזונה מספיקה, קפואים ומשותקים מהקור, הנאצים חוו בסטלינגרד ההרוסה צבא רוסי של מיליון איש ואישה, מצויד במיטב הנשק והציוד וכולו מוקדש לחיסולם. הצבא הרוסי הנחית מכת מוות איומה על הצבא הגרמני השחצן, שזילזל בו תמיד והחזיק בשלב הזה ב-90% מסטלינגרד.

עתה היטלר איבד את הכל.

העיר ניצלה. הפסד המערכה על סטלינגרד יעצור לגמרי את המומנטום הגרמני. אם עד כאן לא הפסיד היטלר כמעט באף קרב, מעתה הוא כמעט ולא ינצח עוד. ההיסטוריה מעתה תפנה לעברו וכנגדו.


הנה סיפורו של קרב סטלינגרד:

https://youtu.be/gHkELWFqGKQ


מהלכי הקרב (עברית):

https://youtu.be/hLcmaCWM-AE


על הקרב:

https://youtu.be/bCQBSf1rb7o


וסרטים אמיתיים מהקרב הגדול על סטלינגרד:

https://youtu.be/iPrHDQ85Blk

הראשון שהגיע לחלל היה הקוסמונאוט הרוסי יורי גגארין (Yury Gagarin). החללית היתה כמובן של ברית המועצות ובתוכה היה יורי אלכסייביץ' גגארין, האדם הראשון שהגיע לחלל החיצון. הוא חזר לאחר שביצע הקפה שלמה סביב כדור-הארץ ונחת בשלום על אדמת ברית-המועצות.

שנים אחר-כך הסתבר שלמעשה לא עמד בתנאים להיות טייס החלל הראשון, כיוון שלא נחת עם מטוסו. כך, התואר נשלל ממנו, אם כי התהילה וההערצה שזכה לה נשארה, בהיותו האדם הראשון בחלל.

וצחוק הגורל העוד יותר גדול הוא שגגארין הפך לגיבור על כך שלא עשה דבר! - הסיפור ההיסטורי המדויק הוא שבמהלך הטיסה לחלל, כה חששו מנהלי תכנית החלל הסובייטית מתקלות במערכות החללית המאוישת הראשונה, עד שאסרו על גגארין לעשות דבר.

למעשה טס גיבור החלל בחללית שככל הנראה יכולה הייתה להיות גם לא מאויישת. לא זו בלבד שהוא לא ראה דבר מחוץ לפנים החללית, הוא גם מילא את ההוראות והקפיד שלא לגעת במערכות החללית, בזמן שהוא מקיף בה את העולם.


הנה סיפור המבצע פורץ הדרך של גגארין:

https://youtu.be/QYKX1rlUdUA


האם יורי גגארין באמת היה הראשון בחלל? (עברית)

https://youtu.be/8QdkqhxTwhM


ההמראה של החללית ובתוכה גגארין:

https://youtu.be/e1zr6qVTNqE


סרטון אילם שמציג את סיפורו של יורי גגארין ללא מילים:

http://youtu.be/ko9zgw7yZTk


על חייו של גגארין:

https://youtu.be/dOepOemsJRs


מותו של גגארין ב-1968:

https://youtu.be/cV32c-yw2Wk


סרט תיעודי על חייו:

https://youtu.be/bacgDa2YFYQ?long=yes


וסרט נוסף על חייו ומותו של האסטרונאוט הראשון בהיסטוריה:

https://youtu.be/yn2NEQaMfmk?long=yes

גם צבא נפוליאון ניגף בחורף הרוסי וגם הצבא הנאצי במלחמת העולם השניה. היטלר, שהיה חדור בשגעון גדלות, חשב שיוכל לנהל מלחמה בו-זמנית גם נגד רוסיה ותקף אותה בפלישה הגרמנית לברית המועצות ב-22 ביוני 1941.

זו הייתה המתקפה היבשתית הגדולה בהיסטוריה. היטלר האמין שישלים את כיבוש רוסיה עד החורף. הוא טעה. ממש כשהצבא הגרמני עמד בשערי מוסקבה, הגיע החורף הרוסי. לא סתם חורף זה היה, אלא החורף הקר ביותר בהיסטוריה המתועדת של מזג האוויר עד אז.

הצבא של היטלר, על כוחות הענק והציוד הצבאי הרב שלו, לא היה מוכן ללוחמת חורף שכזו. החיילים הגרמנים מצאו את עצמם ללא ציוד חורף. בבגדי הקיץ שלהם, ללא מעילים ואמצעי הגנה בפני הקור העז, הם ניסו שלא לקפוא למוות. רובם נכשלו ומתו מקור. התבוסה שנחלו הנאצים בשערי מוסקבה היתה נקודת המפנה שהביאה לכשלונם במלחמה כולה.

הרוסים, שנצחו בשני המקרים ההיסטוריים, את הכוחות החזקים שתקפו אותם, קראו לשתי המלחמות בשמות דומים. למלחמה נגד גרמניה הנאצית בתקופת מלחמת העולם השנייה קראו "מלחמת המולדת הגדולה". השם רומז למלחמה שניהלה רוסיה נגד כוחות נפוליאון התוקפים בתחילת המאה ה-19 ושקיבלה את השם "מלחמת המולדת של שנת 1812".


הנה סיפור הצבא הנאצי שנוצל בידי החורף הרוסי:

http://youtu.be/rkpJnp-RYSk


על ההפסד של נפוליאון לחורף הרוסי:

https://youtu.be/W9KR2i_c6_s


הטענה שזו שטות מוחלטת:

https://youtu.be/XZIDMNWt0Pg


וסרט תיעודי מקיף על ההחלטה שהפסידה להיטלר את המלחמה:

https://youtu.be/N7tupbM5lgw?t=33s?long=yes

מיכאיל גורבצ'וב (Gorbachev), מנהיגה האחרון של המעצמה הסובייטית ומי ששחרר אותה מעריצות ששררה בה בחלק מכריע של המאה ה-20, ייזכר לעד כמי שנתן לעמו חופש ושחרור אבל רבים לא סלחו לו על כך.

מיכאיל גורבצ'וב, שבגיל 54 בלבד התמנה למזכ"ל המפלגה הקומוניסטית, הפך לשליט ברית המועצות ב-1985. מהרגע הראשון היה עליו להתמודד עם הירושה הקשה שקיבל מקודמיו, אם זה היה מרוץ חימוש עם ארה"ב ואם זו המלחמה הלא נגמרת באפגניסטאן, הארץ הידועה בהיסטוריה בתור "בית קברות לאימפריות".

בתחילה הוא ניסה להחיל על ברית המועצות רפורמות כלכליות ופוליטיות, בכוונה להעצימה מחדש. אבל הכישלון היה ברור - המעצמה הסובייטית הייתה מרוששת וחסרת יכולת לעמוד באתגרים שעמדו בפניה.

בניסיון לפתור את המצוקות החברתיות, הלאומית והכלכליות של ברית המועצות וכדי לסיים את למלחמה הקרה ששאבה מברית המועצות אינסוף משאבים שהושקעו התעצמות בלתי נגמרת וחסרת פשר או סיכוי, הנהיג גורבצ'וב רפורמות פוליטיות וכלכליות שונות.

בתחילה הוא הכריז על "גלאסנוסט", חופש ביטוי. מדיניות זו אפשרה לאזרחים לבקר ולפרסם דברי ביקורת כנגד המדינה ומפלגת השלטון. זו הייתה מהפכה משמעותית וחסרת תקדים בברית המועצות.

למרבה צערו תרמה מדיניות זו, שמשמעותה הייתה גם פתיחות אל המערב, דווקא להתחזקות של הזרמים הלאומניים ברפובליקות הסובייטיות.

למדיניות הפתיחות של ה"גלאסנוסט" הוא הוסיף גם את ה"פרסטרויקה", בה נעשה ארגון הכלכלה מחדש והשחרור הכלכלי של ברית המועצות.

השינויים הללו, שהגלסנוסט והפרסטרויקה היו במרכזם, לא זו בלבד שלא חיזקו את ברית המועצות אלא אף דרבנו את פירוקה ההדרגתי.

יתר על כן, גורבצ'וב החל בשיחות עם מקבילו האמריקאי רונלד רייגן והשניים חתמו על שורת הסכמים להפחתת המתיחות בין שתי מעצמות-העל, לפירוק נשק גרעיני ולחיזוק שיתוף הפעולה ביניהן.

בשלב מסוים ברור לו שהניסיון המכובד שלו למנוע את התפרקות ברית המועצות ולשקם אותה נכשל. הוא מבין שרוסיה לא תוכל עוד לכפות את החזון האימפריאליסטי של סטאלין על העמים שמתחתיה.

כדי למנוע התפרקות שתוביל לכאוס במרכיבי האימפריה המתפוררת שלו, עם מאגרי ענק של נשק גרעיני בשטחם, הוא הביא לסיום המלחמה הקרה.

ללא אלימות ומתוך הסכמים ראויים עם יריבו האמריקאי.

אך הסחרור נמשיך וביתר שאת. ב-1989 החלו להציף את הרפובליקות הסובייטיות במזרח אירופה אינספור הפגנות למען הדמוקרטיה. אלו התרחשו תוך ניסיונות להשתחרר מהשליטה של רוסיה ומהברית שכפתה עליהן. הגוש המתפורר רצה להסיר את "מסך הברזל" שהוטל על אירופה ופיצל אותה לשניים מאז מלחמת העולם השנייה.

אם בעבר שלחו קודמיו טנקים בכדי לדכא התקוממויות, כמו בהונגריה של 1956 או בצ'כוסלובקיה, ב"אביב של פראג" 1968, גורבצ'וב נהג אחרת ובחר שוב, שלא לעשות שימוש בכוח ולהימנע מדיכוי המרידות.

בתוך שנתיים בלבד פרקה הקריסה הכאוטית של ברית המועצות את מה שהייתה אימפריה חזקה ומאיימת של 70 שנה. בעוד רבים מהרוסים הליברלים הודו לו על כך והמערב חלק לו שבחים ופרסים, אחרים לא סלחו לו על קריסת הכלכלה ופירוק המעצמה הסובייטית ומה שנתפס בעיניהם כימי הפאר של הקומוניזם.

רבים ברוסיה חשו שהוא העניק להם חופש, אבל רוסים רבים פשוט לא ידעו מה עושים עם העניין הזה.

בגיל 91 ולאחר מאבק ממושך במחלה קשה, הלך אחרון מנהיגי ברית המועצות לעולמו. בחייו ברוסיה רבים המשיכו לתעב אותו ולבוז לו והוא נחשב לדמות שנויה במחלוקת. משום כך הוא גם לא זכה להלוויה ממלכתית רשמית.

על אף מורשת הפיוס, החופש והליברליזציה של מיכאיל גורבצ'וב, כמו גם סיום המלחמה הקרה שאיימה על שלום ועל קיום העולם כולו, רוסים רבים שמרו לו טינה על אשליית האימפריה והנוסטלגיה הקומוניסטית המתוקות שהוא ניפץ להם. מנגד, העולם הודה לו וב-1990 קיבל המנהיג הסובייטי האחרון את פרס נובל לשלום.


הנה סיפורו של גורבצ'וב (עברית):

https://youtu.be/aTpz8LamRf0


גורבצ'וב פוגש את נשיא ארה"ב רייגן (עברית):

https://youtu.be/7XQ8r1vs9ks


ותכנית תיעודית על המהפכה של גורבצ'וב (עברית):

https://youtu.be/zXRD_7i0Sh8?long=yes