שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהם ההירוגליפים של חרטומי מצרים?
הִירוֹגְלִיפִים (Hieroglyphs) הם השם הלועזי לכתב הַחַרְטומִּים, שהיה צורת הכתיבה של המצרים הקדמונים במצרים העתיקה.
ההרוגליפים מציגים מילים וצלילים באמצעות סמלים וציורים. בכתב הַחַרְטומִּים המצרי היו יותר מ-2,000 סמלים שונים.
זה מסביר למה רק מעטים מהמצרים הקדמונים ידעו לכתוב ולקרוא את כתב ההירוגליפים המסובך. רק בעלי מקצוע כמו פקידים וסופרים שלטו בו היטב.
פירוש המילה "הירוגליפים" הוא ביוונית "תחריטים קדושים".
כך השתמשו באבן רוזטה לפענוח ההירוגליפים:
https://youtu.be/yeQ-6eyMQ_o
על כתב החרטומים שהיה מאד מתקדם לתקופתו:
https://youtu.be/ZBiuJ40t4rk
על ההרוגליפים המצרים וכיצד למדו לפרש אותם בעזרת אבן רוזטה (עברית):
https://youtu.be/HfPmSfLWQKM
תרגום של הירוגליף על ידי מדריך תיירים מצרי:
https://youtu.be/_fh6vojXJAo
והסבר של ילד חכם על כתב החרטומים:
https://youtu.be/PEMbPLR1vrA
כיצד יתכן שבכתב חרטומים מצרי צוירו כלי טיס?
זה סיפור מוכר. מחפשי המסתורין והסודות העתיקים מוצאים בפריט ארכאולוגי משהו שנראה כמו חייזר, צלחת מעופפת או כלי טיס קדמוני ומעלים השערות משונות ומשונות, ממציאים תאוריות מסתוריות ועתירות דמיון. הפסיכולוגים קוראים לתופעה הזו "פראידוליה" - זיהוי של דברים שאנו מכירים בכל מיני תמונות, עתיקות וכדומה.
מצד שני, אולי זה חוסר האמונה שלנו ויש בזה משהו. יש החושבים שהמצרים הקדמונים אכן ציירו בציורי ההירוגליפים, כתב החרטומים הקדום שלהם, כלי טיס כמו אלה המודרניים שלנו? - אם זה כך הרי שכלי טיס כאלו היו קיימים במציאות כבר לפני אלפי שנים. מי בנה אותם? חוצנים? בני תרבות לא ידועה? אנשי אטלנטיס?
קשה לדעת מה התשובה. נראה שהמחקר ימשיך ויבדוק גם דברים כאלה, גם אם בנימה של זהירות ואולי אף של לעג סמוי ולעתים גלוי למחפשי הסודות הקדמונים הללו.
הנה הממצאים המשונים בכתב החרטומים המצרי:
http://youtu.be/O_rCkJzqIqY
מהו פסל הלבלר היושב?
פסל הלבלר היושב (The Seated Scribe) הוא פסל שמור במיוחד שהתגלה בשנת 1850 בסקארה שבמצרים. הפסל מנציח מקצוע עתיק שנולד עם המצאת הכתב במצרים העתיקה. הוא מתאר לבלר, כלומר פקיד, היושב ושוקד על עבודתו בכתיבה.
הלבלר היושב, שנמצא היום במוזיאון הלובר בפאריס, הוא חלק משורה של פסלי לבלרים יושבים, שהיו פופולריים ואופנתיים מאד בתקופה מסוימת באמנות של מצרים העתיקה.
גובהו של פסל הלבלר היושב הוא מעט יותר מחצי מטר, עשוי אבן גיר והוא אחד הפסלים הריאליסטיים, אמיתיים בצורתם, שנותרו מעידן מצרים העתיקה.
אחד הדברים שתורם לריאליזם שלו הן העיניים והמבט החד ומלא החיים. את המבט הזה השיג הפסל תודות לשילוב של אבני חן שחורות (מגנזיט) ואישונים שהיו בעבר משובצים בחורים קטנים. את הלבן של העיניים יצר הפסל מזכוכית לבנה, כשמעליה ומתחתיה שני פסי נחושת צבועים.
אגב, אם חשבתם שהפקיד הזה שיושב וכותב, הוא סתם משרת אז טעיתם לגמרי. בכתב החרטומים של מצרים העתיקה, ההירוגליפים, היו מעל 2000 סימנים שונים. בשל מורכבותו, מעטים ידעו אז קרוא וכתוב. הכוח שהקנה הידע הזה למי שרכש אותו, הפך את הלבלרים, או הסופרים, מי שידעו לכתוב ולקרוא, לבעלי עמדה חברתית מכובדת מאד. סביר שהלבלר הזה שלפניכם הוא בחור מוערך ובעל הכנסה נאותה.
הנה פסל הלבלר היושב:
https://youtu.be/cxs1d3N60UI
כך נהגו הלבלרים אז לכתוב:
https://youtu.be/LoqavHDlKZ0
ופסל הלבלר היושב במוזיאון:
https://youtu.be/RXXBdoDYc2g
מהו האלפבית הראשון בהיסטוריה?
שנים אחרי התפתחות כתב היתדות וכתב החרטומים, נראה בדיעבד שהכל היה מוכן לאלפבית פורץ הדרך, הא"ב הראשון בעולם. זה יקרה בראשית האלף ה-2 לפני הספירה, במכרות הנחושת של אזור סרביט אל ח'אדם, בדרום הר סיני. מקום מפתיע ועל ידי אנשים מפתיעים.
אבל רגע - היה כבר כתב, אז למה רק עכשיו אלף בית?
כי הכתב הזה הגיע זמן רב אחרי שנולדו מערכות כתב קדומות, שכללו מאות סימנים, החל מסוף האלף ה-4 לפני הספירה. בתחילה נוצר כתב יתדות מוגבל וראשוני, הכתב הראשון בעולם. הוא שימש בעיקר למטרות כספיות וחשבוניות ונולד ב"סהר הפורה", אזור מסופוטמיה שנחשב לערש התרבות. מכאן יצמח כאן כתב היתדות השומרי, ככל הנראה הכתב הראשון. לצדו יתפתח במצרים של אותם ימים כתב ההירוגליפים, עם כ-1500 הסימנים שהיוו את מאגר הרעיונות שבוטאו בו.
גם כתב היתדות של ארם נהריים וגם כתב החרטומים המצרי, שהתבסס על ההירוגליפים, ציורים שביטאו מילים - שניהם יכולים אולי לייצג את כל מה שניתן לומר בשפה המדוברת של אותם ימים, אבל היו מסורבלים ומורכבים מדי. כי כל אות בכתב היתדות וההירוגליפים ציינה הברה או רעיון שונה. כך אי אפשר היה לקדם תקשורת כתובה.
בכך הגיעה העת ההיסטורית ללידת האלפבית הראשון.
אבל נתחיל בגילויו. הממצאים שירמזו עליו אותרו בראש הר בדרום מדבר סיני. היו שם מאות הירוגליפים, שבהם שוטטה אשתו של פיטרי, ארכאולוג שחפר במקום בשנת 1905. הגברת שדרכה במקרה על שברי אבנים, בסמוך לאחד המכרות, שמה לב שיש עליהם סימנים מוזרים, שנראו לה "מכוערים". במבט ראשון דומה היה שהסימנים הם ניסיונות כושלים לכתוב הירוגליפים מצריים.
אבל פיטרי היה ארכאולוג נבון. הוא ראה שהכתובות הללו שונות מכתב הציורים של הפרעונים. הוא גם שם לב למספר המצומצם של הסימנים הללו ולעובדה שהם חוזרים על עצמם פעמים רבות. העובדות הללו הובילו אותו להערכה שככל הנראה מדובר בכתב אלפביתי, גם אם הוא לא הצליח עדיין לקוראו. עשור אחר כך, ב-1916 זיהה האגיפטולוג האנגלי אלן גארדינר שהכתובות הללו הן בכנענית.
מכאן הלכו החוקרים וגילו או העריכו שהכתב הזה נולד מכתב החרטומים המצרי, ששימש לו השראה וחומר גלם. ההירוגליפים היו מסובכים לאנשים לא משכילים, לעובדי המכרות הכנענים. סביר שהם היו מומחים בתחומם, כי הם הובאו מרחוק לעבוד במכרות הטורקיז והנחושת של דרום הר סיני, אבל לא ידעו קרוא וכתוב. מצד שני, הדיאלקטים של שפתם הכנענית דוברו אז בכל האזור.
דווקא חוסר הידע ויכולת הקריאה וכתיבה שלהם, והיותם לא חלק מההשכלה והממסד של תרבויות המזרח הקדום, דווקא הוא אפשר להם לחשוב שונה, מחוץ לקופסה.
כך שמכל המקומות בעולם הכתב הזה ייווצר ככל הנראה דווקא במדבר סיני ודווקא מעובדי מכרות כנענים ולא משכילים מדי. הזרים הללו, סיכוי גדול שמדובר בגאון יחיד, התקשו להבין ולקרוא את ההירוגליפים, חשבו והצליחו לפשט את סימני כתב החרטומים המצרי המצוירים והמציאו בעצמם שיטת כתיב שקל יהיה לזכור אותה.
ומה שמדהים הוא שנראה שהשיטה האלפביתית הומצאה במהלך ההיסטוריה רק פעם אחת ולא במקומות שונים במקביל, כמו דברים אחרים. היא הייתה כבר מהתחלה קומפקטית, פשוטה ונגישה יחסית ולא מסובכת לזכור - ביחס לקודמותיה, כמובן.
מאותו א"ב ראשוני שנולד במדבר סיני, עתידות להתפתח בהמשך כל שיטות האלפבית, כתבי הא"ב שאנו מכירים היום בעולם. כולן היו בנותיו - עברית, אנגלית, ערבית, רוסית קירילית ומרבית מערכות הכתב בשפות המודרניות של העולם המערבי.
אלפבית זה, שנולד מכתב ההירוגליפים המצרי במדבר דווקא, יכונה על ידי החוקרים "האלפבית הפרוטו-סינאי" והוא יהיה בשימוש בחצי האי סיני, במדבר. הוא יהווה באלף הראשון לפני הספירה, את הבסיס לאלפבית הפיניקי, שנחשב לאבי הכתב העברי העתיק. מהפיניקים ישאבו היוונים השראה לכתב שלהם ובמקביל ובדומה לכתב הארמי והפיניקי, ייוולד האלפבית העברי, עוד אחת ממערכות הבת של האלפבית הפרוטו-כנעני הראשון.
מכל אלה יתפתחו בהמשך שאר האלף-בתים המוכרים כיום.
הנה מקום המצאת האלף-בית במדבר סיני (עברית):
https://youtu.be/54TZ8YvV6xs
התפתחות האלפבית הראשון בתולדות המין האנושי:
https://youtu.be/ZBiuJ40t4rk
מקדש סרביט אל-ח'אדם, שבו התגלה האלפבית הפיניקי הקדום:
https://youtu.be/4TF0QQ1ptsI
מצגת וידאו על השפות שיתפתחו מהאלפבית הראשון:
https://youtu.be/tcK-VFFKbCA
ממנו צמחו שפות עתיקות רבות:
https://youtu.be/b-Bqe5rfl5s
סרט תיעודי קצר על הרגע שבו נולד האלפבית הקדום ביותר:
https://youtu.be/MM6BrZwkBRA?long=yes
איך אפשרה אבן רוזטה לפענח את כתב החרטומים?
אבן רוזטה (Rosetta Stone) הוא לוח כתוב שהתגלה על ידי קצין מצבא נפוליאון בשנת 1799, ליד העיירה ראשיד (רוזטה בפי האירופים) שבמצרים. תודות לה התאפשר פענוח הכתב המצרי הקדום, כתב החרטומים או ההירוגליפים.
המיוחד בלוח רוזטה הוא שהלוח הכיל הודעה שהייתה כתובה ביוונית ובמצרית עתיקה. השפה היוונית הייתה מוכרת ותודות לשתי השפות שבלוח הרוזטה התאפשר לראשונה להתחיל לפענח את המבנה של כתב החרטומים.
תודות לאבן הרוזטה, הצליח בשנת 1822 חוקר צרפתי בשם ז'אן פרנסואה שמפוליון להבין את שפת ההירוגליפים כולה. כך נולד מדע האגיפטולוגיה, מחקר מצרים העתיקה.
כיום נמצאת אבן רוזטה במוזיאון הבריטי בלונדון. היא נחשבת מהתגליות הארכיאולוגיות החשובות בהיסטוריה.
כך אפשרה הרוזטה לפענח את כתב החרטומים המצרי הידוע בתור הירוגליפים (עברית):
https://youtu.be/HfPmSfLWQKM
סיפור אבן הרוזטה:
http://youtu.be/Ee6NeVsJ26Q
כך השתמשו באבן רוזטה לפענוח ההירוגליפים:
https://youtu.be/yeQ-6eyMQ_o
על גילוי אבן הרוזטה:
http://youtu.be/ptXlmZzSVV8
והאסטרונום הנודע קרל סייגן מסביר לעומק את חשיבותה של אבן הרוזטה ומראה כיצד תורגם הכתב מיוונית:
http://youtu.be/W46HNESNhcg?t=1m3s
מהו נייר פפירוס?
נייר פפירוס היה הנייר הראשון בעולם. ככל הידוע לנו הוא נוצר לראשונה במצרים העתיקה, מצמח גומא הפפירוס, שגדל על שפת הנילוס.
להכנת נייר פפירוס, חתכו רצועות מליבת גזע הפפירוס והישרו את רצועות הגומא למספר ימים, להסרת רוב הסוכרים שבקנה הסוף. לאחר ההשרייה, שילבו את רצועות הגומא הרטובות בשתי שכבות מנוגדות בכיוונן, לחצו אותן כך למשך שבוע ימים, עד שהסוכרים שבהן הדביקו אותן זו לזו ואז הן יובשו. כך הפכו רצועות הצמח למשטח נייר שניתן לכתוב עליו.
על הפפירוס רשמו הסופרים והלבלרים המצרים את דבריהם בכתב החרטומים. המרכיבים של כתב זה הם אותם הירוגליפים מפורסמים, שנראו כמו אלפי ציורים. אבל הייתה לציורים הללו משמעות רבה, גם של אותיות ורעיונות מורכבים יותר.
לא רק במצרים העתיקה שימש הפפירוס להכנה של נייר. השימוש בנייר הפפירוס להכנת נייר נפוץ ממצרים הקדומה לכל רחבי המזרח התיכון ומאוחר יותר עבר גם ליבשת אירופה. החוקרים מעריכים שנייר הפפירוס שימש בעולם העתיק ליצירת דפים, מגילות וספרים מדפים מכורכים של נייר פפירוס עד המאה ה-8 לספירה.
הנה סיפורו של "ספר המתים" המצרי הקדום שנכתב על נייר פפירוס:
http://youtu.be/G6snYcSu024
כך מכינים נייר פפירוס:
https://youtu.be/yfMSqUmxmoM
סרט הדרכה של ממש להכנת פפירוס מצרי:
http://youtu.be/pkKutHDPlyo?t=58s
כך משמרים נייר פפירוס עתיק ומתפורר:
http://youtu.be/q0zlBUbcWWQ
וסרט תיעודי קצר על הפפירוס:
https://youtu.be/v7cdmChqLdc?long=yes
הִירוֹגְלִיפִים (Hieroglyphs) הם השם הלועזי לכתב הַחַרְטומִּים, שהיה צורת הכתיבה של המצרים הקדמונים במצרים העתיקה.
ההרוגליפים מציגים מילים וצלילים באמצעות סמלים וציורים. בכתב הַחַרְטומִּים המצרי היו יותר מ-2,000 סמלים שונים.
זה מסביר למה רק מעטים מהמצרים הקדמונים ידעו לכתוב ולקרוא את כתב ההירוגליפים המסובך. רק בעלי מקצוע כמו פקידים וסופרים שלטו בו היטב.
פירוש המילה "הירוגליפים" הוא ביוונית "תחריטים קדושים".
כך השתמשו באבן רוזטה לפענוח ההירוגליפים:
https://youtu.be/yeQ-6eyMQ_o
על כתב החרטומים שהיה מאד מתקדם לתקופתו:
https://youtu.be/ZBiuJ40t4rk
על ההרוגליפים המצרים וכיצד למדו לפרש אותם בעזרת אבן רוזטה (עברית):
https://youtu.be/HfPmSfLWQKM
תרגום של הירוגליף על ידי מדריך תיירים מצרי:
https://youtu.be/_fh6vojXJAo
והסבר של ילד חכם על כתב החרטומים:
https://youtu.be/PEMbPLR1vrA
זה סיפור מוכר. מחפשי המסתורין והסודות העתיקים מוצאים בפריט ארכאולוגי משהו שנראה כמו חייזר, צלחת מעופפת או כלי טיס קדמוני ומעלים השערות משונות ומשונות, ממציאים תאוריות מסתוריות ועתירות דמיון. הפסיכולוגים קוראים לתופעה הזו "פראידוליה" - זיהוי של דברים שאנו מכירים בכל מיני תמונות, עתיקות וכדומה.
מצד שני, אולי זה חוסר האמונה שלנו ויש בזה משהו. יש החושבים שהמצרים הקדמונים אכן ציירו בציורי ההירוגליפים, כתב החרטומים הקדום שלהם, כלי טיס כמו אלה המודרניים שלנו? - אם זה כך הרי שכלי טיס כאלו היו קיימים במציאות כבר לפני אלפי שנים. מי בנה אותם? חוצנים? בני תרבות לא ידועה? אנשי אטלנטיס?
קשה לדעת מה התשובה. נראה שהמחקר ימשיך ויבדוק גם דברים כאלה, גם אם בנימה של זהירות ואולי אף של לעג סמוי ולעתים גלוי למחפשי הסודות הקדמונים הללו.
הנה הממצאים המשונים בכתב החרטומים המצרי:
http://youtu.be/O_rCkJzqIqY
פסל הלבלר היושב (The Seated Scribe) הוא פסל שמור במיוחד שהתגלה בשנת 1850 בסקארה שבמצרים. הפסל מנציח מקצוע עתיק שנולד עם המצאת הכתב במצרים העתיקה. הוא מתאר לבלר, כלומר פקיד, היושב ושוקד על עבודתו בכתיבה.
הלבלר היושב, שנמצא היום במוזיאון הלובר בפאריס, הוא חלק משורה של פסלי לבלרים יושבים, שהיו פופולריים ואופנתיים מאד בתקופה מסוימת באמנות של מצרים העתיקה.
גובהו של פסל הלבלר היושב הוא מעט יותר מחצי מטר, עשוי אבן גיר והוא אחד הפסלים הריאליסטיים, אמיתיים בצורתם, שנותרו מעידן מצרים העתיקה.
אחד הדברים שתורם לריאליזם שלו הן העיניים והמבט החד ומלא החיים. את המבט הזה השיג הפסל תודות לשילוב של אבני חן שחורות (מגנזיט) ואישונים שהיו בעבר משובצים בחורים קטנים. את הלבן של העיניים יצר הפסל מזכוכית לבנה, כשמעליה ומתחתיה שני פסי נחושת צבועים.
אגב, אם חשבתם שהפקיד הזה שיושב וכותב, הוא סתם משרת אז טעיתם לגמרי. בכתב החרטומים של מצרים העתיקה, ההירוגליפים, היו מעל 2000 סימנים שונים. בשל מורכבותו, מעטים ידעו אז קרוא וכתוב. הכוח שהקנה הידע הזה למי שרכש אותו, הפך את הלבלרים, או הסופרים, מי שידעו לכתוב ולקרוא, לבעלי עמדה חברתית מכובדת מאד. סביר שהלבלר הזה שלפניכם הוא בחור מוערך ובעל הכנסה נאותה.
הנה פסל הלבלר היושב:
https://youtu.be/cxs1d3N60UI
כך נהגו הלבלרים אז לכתוב:
https://youtu.be/LoqavHDlKZ0
ופסל הלבלר היושב במוזיאון:
https://youtu.be/RXXBdoDYc2g
שנים אחרי התפתחות כתב היתדות וכתב החרטומים, נראה בדיעבד שהכל היה מוכן לאלפבית פורץ הדרך, הא"ב הראשון בעולם. זה יקרה בראשית האלף ה-2 לפני הספירה, במכרות הנחושת של אזור סרביט אל ח'אדם, בדרום הר סיני. מקום מפתיע ועל ידי אנשים מפתיעים.
אבל רגע - היה כבר כתב, אז למה רק עכשיו אלף בית?
כי הכתב הזה הגיע זמן רב אחרי שנולדו מערכות כתב קדומות, שכללו מאות סימנים, החל מסוף האלף ה-4 לפני הספירה. בתחילה נוצר כתב יתדות מוגבל וראשוני, הכתב הראשון בעולם. הוא שימש בעיקר למטרות כספיות וחשבוניות ונולד ב"סהר הפורה", אזור מסופוטמיה שנחשב לערש התרבות. מכאן יצמח כאן כתב היתדות השומרי, ככל הנראה הכתב הראשון. לצדו יתפתח במצרים של אותם ימים כתב ההירוגליפים, עם כ-1500 הסימנים שהיוו את מאגר הרעיונות שבוטאו בו.
גם כתב היתדות של ארם נהריים וגם כתב החרטומים המצרי, שהתבסס על ההירוגליפים, ציורים שביטאו מילים - שניהם יכולים אולי לייצג את כל מה שניתן לומר בשפה המדוברת של אותם ימים, אבל היו מסורבלים ומורכבים מדי. כי כל אות בכתב היתדות וההירוגליפים ציינה הברה או רעיון שונה. כך אי אפשר היה לקדם תקשורת כתובה.
בכך הגיעה העת ההיסטורית ללידת האלפבית הראשון.
אבל נתחיל בגילויו. הממצאים שירמזו עליו אותרו בראש הר בדרום מדבר סיני. היו שם מאות הירוגליפים, שבהם שוטטה אשתו של פיטרי, ארכאולוג שחפר במקום בשנת 1905. הגברת שדרכה במקרה על שברי אבנים, בסמוך לאחד המכרות, שמה לב שיש עליהם סימנים מוזרים, שנראו לה "מכוערים". במבט ראשון דומה היה שהסימנים הם ניסיונות כושלים לכתוב הירוגליפים מצריים.
אבל פיטרי היה ארכאולוג נבון. הוא ראה שהכתובות הללו שונות מכתב הציורים של הפרעונים. הוא גם שם לב למספר המצומצם של הסימנים הללו ולעובדה שהם חוזרים על עצמם פעמים רבות. העובדות הללו הובילו אותו להערכה שככל הנראה מדובר בכתב אלפביתי, גם אם הוא לא הצליח עדיין לקוראו. עשור אחר כך, ב-1916 זיהה האגיפטולוג האנגלי אלן גארדינר שהכתובות הללו הן בכנענית.
מכאן הלכו החוקרים וגילו או העריכו שהכתב הזה נולד מכתב החרטומים המצרי, ששימש לו השראה וחומר גלם. ההירוגליפים היו מסובכים לאנשים לא משכילים, לעובדי המכרות הכנענים. סביר שהם היו מומחים בתחומם, כי הם הובאו מרחוק לעבוד במכרות הטורקיז והנחושת של דרום הר סיני, אבל לא ידעו קרוא וכתוב. מצד שני, הדיאלקטים של שפתם הכנענית דוברו אז בכל האזור.
דווקא חוסר הידע ויכולת הקריאה וכתיבה שלהם, והיותם לא חלק מההשכלה והממסד של תרבויות המזרח הקדום, דווקא הוא אפשר להם לחשוב שונה, מחוץ לקופסה.
כך שמכל המקומות בעולם הכתב הזה ייווצר ככל הנראה דווקא במדבר סיני ודווקא מעובדי מכרות כנענים ולא משכילים מדי. הזרים הללו, סיכוי גדול שמדובר בגאון יחיד, התקשו להבין ולקרוא את ההירוגליפים, חשבו והצליחו לפשט את סימני כתב החרטומים המצרי המצוירים והמציאו בעצמם שיטת כתיב שקל יהיה לזכור אותה.
ומה שמדהים הוא שנראה שהשיטה האלפביתית הומצאה במהלך ההיסטוריה רק פעם אחת ולא במקומות שונים במקביל, כמו דברים אחרים. היא הייתה כבר מהתחלה קומפקטית, פשוטה ונגישה יחסית ולא מסובכת לזכור - ביחס לקודמותיה, כמובן.
מאותו א"ב ראשוני שנולד במדבר סיני, עתידות להתפתח בהמשך כל שיטות האלפבית, כתבי הא"ב שאנו מכירים היום בעולם. כולן היו בנותיו - עברית, אנגלית, ערבית, רוסית קירילית ומרבית מערכות הכתב בשפות המודרניות של העולם המערבי.
אלפבית זה, שנולד מכתב ההירוגליפים המצרי במדבר דווקא, יכונה על ידי החוקרים "האלפבית הפרוטו-סינאי" והוא יהיה בשימוש בחצי האי סיני, במדבר. הוא יהווה באלף הראשון לפני הספירה, את הבסיס לאלפבית הפיניקי, שנחשב לאבי הכתב העברי העתיק. מהפיניקים ישאבו היוונים השראה לכתב שלהם ובמקביל ובדומה לכתב הארמי והפיניקי, ייוולד האלפבית העברי, עוד אחת ממערכות הבת של האלפבית הפרוטו-כנעני הראשון.
מכל אלה יתפתחו בהמשך שאר האלף-בתים המוכרים כיום.
הנה מקום המצאת האלף-בית במדבר סיני (עברית):
https://youtu.be/54TZ8YvV6xs
התפתחות האלפבית הראשון בתולדות המין האנושי:
https://youtu.be/ZBiuJ40t4rk
מקדש סרביט אל-ח'אדם, שבו התגלה האלפבית הפיניקי הקדום:
https://youtu.be/4TF0QQ1ptsI
מצגת וידאו על השפות שיתפתחו מהאלפבית הראשון:
https://youtu.be/tcK-VFFKbCA
ממנו צמחו שפות עתיקות רבות:
https://youtu.be/b-Bqe5rfl5s
סרט תיעודי קצר על הרגע שבו נולד האלפבית הקדום ביותר:
https://youtu.be/MM6BrZwkBRA?long=yes
הירוגליף
אבן רוזטה (Rosetta Stone) הוא לוח כתוב שהתגלה על ידי קצין מצבא נפוליאון בשנת 1799, ליד העיירה ראשיד (רוזטה בפי האירופים) שבמצרים. תודות לה התאפשר פענוח הכתב המצרי הקדום, כתב החרטומים או ההירוגליפים.
המיוחד בלוח רוזטה הוא שהלוח הכיל הודעה שהייתה כתובה ביוונית ובמצרית עתיקה. השפה היוונית הייתה מוכרת ותודות לשתי השפות שבלוח הרוזטה התאפשר לראשונה להתחיל לפענח את המבנה של כתב החרטומים.
תודות לאבן הרוזטה, הצליח בשנת 1822 חוקר צרפתי בשם ז'אן פרנסואה שמפוליון להבין את שפת ההירוגליפים כולה. כך נולד מדע האגיפטולוגיה, מחקר מצרים העתיקה.
כיום נמצאת אבן רוזטה במוזיאון הבריטי בלונדון. היא נחשבת מהתגליות הארכיאולוגיות החשובות בהיסטוריה.
כך אפשרה הרוזטה לפענח את כתב החרטומים המצרי הידוע בתור הירוגליפים (עברית):
https://youtu.be/HfPmSfLWQKM
סיפור אבן הרוזטה:
http://youtu.be/Ee6NeVsJ26Q
כך השתמשו באבן רוזטה לפענוח ההירוגליפים:
https://youtu.be/yeQ-6eyMQ_o
על גילוי אבן הרוזטה:
http://youtu.be/ptXlmZzSVV8
והאסטרונום הנודע קרל סייגן מסביר לעומק את חשיבותה של אבן הרוזטה ומראה כיצד תורגם הכתב מיוונית:
http://youtu.be/W46HNESNhcg?t=1m3s
נייר פפירוס היה הנייר הראשון בעולם. ככל הידוע לנו הוא נוצר לראשונה במצרים העתיקה, מצמח גומא הפפירוס, שגדל על שפת הנילוס.
להכנת נייר פפירוס, חתכו רצועות מליבת גזע הפפירוס והישרו את רצועות הגומא למספר ימים, להסרת רוב הסוכרים שבקנה הסוף. לאחר ההשרייה, שילבו את רצועות הגומא הרטובות בשתי שכבות מנוגדות בכיוונן, לחצו אותן כך למשך שבוע ימים, עד שהסוכרים שבהן הדביקו אותן זו לזו ואז הן יובשו. כך הפכו רצועות הצמח למשטח נייר שניתן לכתוב עליו.
על הפפירוס רשמו הסופרים והלבלרים המצרים את דבריהם בכתב החרטומים. המרכיבים של כתב זה הם אותם הירוגליפים מפורסמים, שנראו כמו אלפי ציורים. אבל הייתה לציורים הללו משמעות רבה, גם של אותיות ורעיונות מורכבים יותר.
לא רק במצרים העתיקה שימש הפפירוס להכנה של נייר. השימוש בנייר הפפירוס להכנת נייר נפוץ ממצרים הקדומה לכל רחבי המזרח התיכון ומאוחר יותר עבר גם ליבשת אירופה. החוקרים מעריכים שנייר הפפירוס שימש בעולם העתיק ליצירת דפים, מגילות וספרים מדפים מכורכים של נייר פפירוס עד המאה ה-8 לספירה.
הנה סיפורו של "ספר המתים" המצרי הקדום שנכתב על נייר פפירוס:
http://youtu.be/G6snYcSu024
כך מכינים נייר פפירוס:
https://youtu.be/yfMSqUmxmoM
סרט הדרכה של ממש להכנת פפירוס מצרי:
http://youtu.be/pkKutHDPlyo?t=58s
כך משמרים נייר פפירוס עתיק ומתפורר:
http://youtu.be/q0zlBUbcWWQ
וסרט תיעודי קצר על הפפירוס:
https://youtu.be/v7cdmChqLdc?long=yes
