שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו הפחד?
פחד (Fear) הוא רגש שיש לו תפקיד הישרדותי אצל בני אדם. בראש ובראשונה הוא נועד לגרום לאדם להיות זהיר יותר. מקורו ההוא באינסטינקטים החייתיים שלנו והוא מלווה אותנו מעידנים קדומים. גם אם אנו בני אדם משכילים ומתקדמים מהמאה ה-21, במוחנו הפחד מחיית טרף שרודפת אחרינו ממשיך להתקיים גם היום.
הפחד נוכח הסכנה מביא את המוח לתפקוד מותאם. הוא מכין אותנו פיזית להתמודדות מול איום חיצוני, כשבתוך שניות מופעלת מערכת של "הילחם או ברח" (Fight or flight response). מדובר בתגובה של מערכת העצבים האוטונומית והרפלקסים שלנו. נשימה, פעימות לב ועיכול - הכל מתואם במהירות למצב החדש, בו האמיגדלה שבמוח נכנסת נוטלת פיקוד והאדרנלין מחליף את התגובות הלוגיות של המוח.
הפחד הזה כרוך אצלנו בשינויים גופניים המאפשרים לנו לברוח, להילחם, או לקפוא במקומנו - כל אחד וכל מקרה לגופו.
לפחד ביטויים פיזיים שונים, כמו קצב לב מואץ המספק יותר דם, הזעה מוגברת, אישונים מתרחבים ונשימה מואצת. אלו מאפשרים הזרמת דם וחמצן מוגברת לשרירים הנמתחים, על חשבון איברים כמו מערכת העיכול, שאינם חיוניים להישרדות.
המעניין הוא שהתגובות האוטומטיות הללו אינן משתנות בין מקרים שבהם הפחד הוא אמיתי ונובע מאיום של ממש, או מקרים של פחד שמקורו בראשנו, כמו פחד במה, פחד גבהים, פחד ממקומות סגורים וכדומה.
גם בגיל הילדות יש לפחד תפקיד. סוגי הפחד השונים הם שלבי התפתחות אצל הילד והם סוג של מנגנוני שמירה החשובים לרווחתו.
המדהים הוא שעם כל המשמעות המבאסת של הפחד, רובנו מוכנים לשלם ולהשקיע סכומי כסף, לעתים גבוהים מאוד, בכדי לפחד. שמתם לב כמה מאיתנו מטורפים על מתקנים מפחידים בלינה פארק? כמה מוכנים לשלם כדי לטפס על צוקים מטורפים, לעיתים בלי מכשירים או אמצעי הגנה ובטיחות וכמה פעמים אנו עושים דברים אסורים ומפחידים, רק כי זה מרגש אותנו ומציף אדרנלין?
הנה תגובת הגוף לפחד:
https://youtu.be/zSwMn9g4OgQ
הסבר לפחד האנושי מהחושך:
http://youtu.be/Zy0Jkh7V3Jk
מסתבר שהפחד הוא גם כיף, אבל בתנאים מסוימים של חוויה בה הסכנה מבוקרת ונשלטת (מתורגם):
https://youtu.be/oetVvR5RQUs
והרצאת טד נהדרת על הפחד ומה שאפשר ללמוד ממנו (מתורגם):
https://youtu.be/OwgWkUIm9Gc?long=yes
באיזה עץ מצחצחים שיניים בשבטים שונים?
צמח יחודי ומעניין במיוחד הוא הסלבדורה הפרסית. הצמח ידוע בעולם כ"עץ מברשות השיניים", בשל השימוש שעושים בו האפריקנים, הבדואים ואף תושבי הודו לצחצוח שיניהם.
אנשי השבטים הללו קוצצים ענף מהעץ הזה, מחדדים אותו בסכין, כדי שייכנס לרווחים שבין השיניים, שם נפרדים הסיבים ויוצרים מעין מברשת. בשפשוף מופרש מהעץ נוזל הידוע כמחטא בפה.
עוד שימוש רפואי יש לסלבדורה הפרסית - משורשי העץ מגרדים את הקליפה ומשרים במים, ואלה משמשים לריפוי ממלריה. פירותיו, המתגלים בעיקר באביב, הם כדוריים ומושלמים כגולות צהובות.
הסלבדורה הפרסית גדלה בארץ בכמה נאות מדבר, כמו גם בפארק הולנד באילת. הצמח הזה גדל לרוחב והשיחים שלו מתפשטים ומכסים שטח נרחב.
הנה הסלבדורה הפרסית, עץ צחצוח השיניים:
http://youtu.be/IsoW_GqE7eg
מה לעשות אם יש רעידת אדמה?
במקרה של רעידת אדמה כדאי לנהוג כך:
לצאת לשטח פתוח!
אם אי אפשר אז בממ"ד או מתחת למשקופי הדלתות, או בחדר המדרגות בבית משותף.
אם אתם במיטה ורעידת האדמה בשיאה, כסו מהר את הראש בכרית.
התרחק מקירות חיצוניים ומכונניות גדולות.
הנה סרטון הסבר קצר לאיך לנהוג ברעידת אדמה (עברית):
https://youtu.be/cmG7ZgSAQDU
כך זה מרגיש כשהאדמה רועדת:
https://youtu.be/_r_nFT2m-Vg
וסרטון הדרכה מפורט על התנהגות ברעידת אדמה במצבים שונים (עברית):
https://youtu.be/kpbQcb8Y66s?t=15s
מהו חול טובעני ומה מסוכן בו?
חול טובעני (Quicksand) הוא חול רווי במים, ההופך לבוץ טובעני שיכול להיות מלכודת למי שמהלכים בו ושוקעים.
תופעת החול הטובעני נוצרת כשהמים עולים ממאגר תת-קרקעי כלשהו ומעלים את גרגירי החול, גורמים להם לצוף.
בסרטי קולנוע רבים מתואר החול הטובעני הזה כמסוכן ורואים בו אנשים הטובעים ונעלמים בבוץ, אלא אם מדובר בגיבור הסרט, שמין הסתם ייחלץ תמיד בשנייה האחרונה.
אז נכון שהחול הרטוב הזה מגיב בקלות ללחץ ומשקל ומהווה מלכודת מסוימת למי ש"טובעים" בו, אבל האמת היא שהחול הטובעני צפוף מגופו של בן אדם, מה שעקרונית יסייע לו לצוף בו.
ובכל זאת - אם יש סכנה בחול טובעני אז הסכנה הגדולה ביותר היא זו של תזוזה ותנועה חסרת אונים של מי שתקוע בו. תנועות ותזוזות רבות כאלה, הנובעות מהמצוקה והפחד, יעייפו את האיש השקוע בחול ויגרמו לו להתחפר עמוק ולבסוף אף לעתים לטבוע בבוץ.
את הקוויק סנד מוצאים בדרך כלל ליד נהרות ובחופים של ים. אחד המקומות בעולם שקל למצוא בהם חול טובעני כזה הוא החול שבמפרץ מורקאם (Morecambe Bay) האנגלי. חופו של המפרץ הוא צר ורדוד. הסכנה בשקיעה בחוף הזה היא לא מטביעה מוחלטת בבוץ, אלא מכך שמי שנתקע בחול טובעני עלול למצוא את עצמו טובע כשהמים גואים, בגאות מהירה מאוד, בעוד הוא לא מצליח להיחלץ בזמן.
הנה הבוץ הטובעני:
https://youtu.be/snTNnCPNSUk
בקולנוע ובחיים:
https://youtu.be/jYlZyO62V7A
כמה זמן עד ששוקעים בו:
https://youtu.be/a2VJqud3Ls8
אל תנסו את זה...
https://youtu.be/LpMsKX-iLOQ
כך נחלצים:
https://youtu.be/yg88Tw8oAbk
וחיוך מעולם הראליטי והבוץ (עברית):
https://youtu.be/GFM1N3TT_TU
מהי מערכת "הילחם או ברח"?
"הילחם או ברח" (Fight or Flight) היא תגובה גופנית, פרץ אנרגיה שבו הגוף מכין אותנו במהירות למצבים מסוכנים, לנוכח איום כלשהו, כך שנוכל להגיב טוב יותר למצב המסוכן הזה.
זה קורה בגלל הפחד. כן, רבים יודעים שהפחד כרוך אצלנו בשינויים גופניים המאפשרים לנו לברוח מהר, או לקפוא על מקומנו - כל אחד וכל מקרה לגופו. לפעמים הוא גם גורם לנו שנוכל להילחם ואפילו לנצח, גם כשחשבנו שאין סיכוי שנוכל לנצח.
ואלה שלושת ה-Fים: פייט, פלייט או פריז. הילחם, ברח או קפא במקום.
איך זה קורה? - לדוגמה, נניח שאנו ביער ולפתע רואים מולנו דוב גדול ומסוכן. הפחד לנוכח הסכנה הגדולה יוצר אצלנו סטרס, לחץ מטורף שמביא את המוח לתפקוד של חירום.
אז ככה - בתגובה הזו, הגוף מכין אותנו במהירות למצבים שבהם נילחם באיום ביעילות וטוב יותר, נהיה חדים יותר ומהירי מחשבה, נתחמק, נברח או נסתתר מהר יותר מהדוב המאיים. לעתים, אם ניאלץ להילחם בו, נמצא את עצמנו מצליחים לחשוב טוב יותר על פתרונות כדי להביס את הדוב, או לפחות לבצע משהו שירוויח לנו זמן כדי שנוכל להיעלם ולהינצל.
כך, הסיכויים שנשרוד לנוכח הסכנה גדלים משמעותית. אבל איך זה בדיוק קרה?
#הורמוני חירום
המערכת הגופנית הזו, שזכתה לשם הציורי "הילחם או ברח" (Fight or flight response), היא בעצם סוג של תגובה "אוטומטית" של מערכת העצבים האוטונומית והרפלקסים שלנו, שנועדה לאפשר לנו להתחמק מהאיום, לברוח מהר וטוב יותר, או להילחם בו באמצעים שלא חשבנו שנוכל לנקוט.
ראשונים פועלים האינסטינקטים, בצורה כזו שלעתים קרובות אנו עושים פעולות מהירות כמו לחמוק ממכונית המתקרבת במהירות, עוד לפני שמוחנו עיבד את נתוני הראייה או השמע שלנו.
אחרי האינסטינקטים וכתגובה לסכנה, המוח מכין אותנו פיזית ובמהירות רבה, להתמודדות מול האיום החיצוני. זה קורה במהירות עצומה, כשבתוך שניות מופעלת בגופנו תגובה גופנית, פיזיולוגית, בה הגוף מפריש חומרים מסוימים, שנקראים הורמונים, במיוחד הורמונים שנקראים "קורטיזול" ו"אדרנלין", אבל יש עוד כמה.
ההורמונים הללו, שהגוף מפריש אל מול הדוב המסוכן, גורמים לכך שנגיב טוב יותר למצב המסוכן הזה. מה שהם עושים זה להפנות אנרגיה למקומות בגוף, שבהם היא נחוצה במצב החירום הזה. הכוח ויכולות החשיבה המהירה והחדה, נחוצים באותם מקומות בגופנו - כדי שנוכל לברוח מהסכנה ביעילות או כדי להילחם ולנצח.
חומצות שומן המפורקות במהלך הזה ומשחררות לדם שלנו גלוקוזה, מספקות דחיפה ותיגבור אנרגטי ומביאות את הגוף לפעול ביעילות מירבית. נתיבי האוויר והנשימה מעלים את החמצן המגיע למוח ויכולות הביצוע שלו משתפרות פלאים. משם גם מתגברים העירנות חגות החושים והמוטוריקה.
אנשים שחוו מצבי סכנה קיצוניים מעידים שעשו דווקא מהפחד הזה דברים שמעולם לא חשבו שהם יכולים לעשות. או שחשו שיש להם כוח גדול מהרגיל, או אומץ או שהם רצו מהר מכל ריצה רגילה שלהם.
נשימה, פעימות לב ועיכול - הכל מתואם במהירות למצב החדש, בו האמיגדלה שבמוח נכנסת לפעולה, נוטלת פיקוד והאדרנלין מחליף את התגובות הלוגיות של המוח.
הנה מערכת "הילחם או ברח" (עברית):
https://youtu.be/QxYGKbZWqjk
הפחד מייצר את הקורטיזול והאדרנלין, הורמוני הלחץ שבגוף (מתורגם):
https://youtu.be/i0DY-_0kuBw
כש-Fight or Flight מופעל הרבה אצל ילדים שחווים טראומות ילדות משפיעה הפרשת הורמוני הלחץ המתמדת על בריאותם הפיזית לכל חייהם (מתורגם):
https://youtu.be/95ovIJ3dsNk?long=yes
והרצאת טד נהדרת על הפחד ומה שאפשר ללמוד ממנו (מתורגם):
https://youtu.be/OwgWkUIm9Gc?long=yes
מי האיש שנפל מגובה 2 קילומטר ושרד?
הצנחן הבריטי ג'יימס בול צנח הישר לצלע של הר מושלג מגובה 1,830 מטר ללא מצנח. צנחן נוסף, שאותו בול צילם, היה אמור לסמן לו מתי הוא קרוב לקרקע והוא חייב לפתוח את המצנח שלו, אבל ההוא פשוט שכח ובול פגע באדמה ללא מצנח שיבלום את מהירותו..
בכל זאת הצליח בול לשרוד את הנפילה הארוכה. על אף שנחת על הסלעים המושלגים במהירות עצומה של 160 קמ"ש, הוא הצליח לצאת בנזק קל יחסית: שבר בצלעות ובגבו, פציעה בריאות ושן שבורה!
אל תנסו את זה בבית או בכל מקום אחר!
רוב האנשים שנפלו מגבהים הרבה יותר נמוכים לא נשארו בחיים!
הנה סרטון שמספר את סיפורו של הצנחן בר המזל:
http://youtu.be/02IJvQvbBDk
והדרכה כיצד לצנוח ללא מצנח ולהישאר בחיים (עברית):
https://youtu.be/T6BDR_hrL4E
איך לשרוד אם נקלעים למערבולת?
מערבולת (Whirlpool) היא מצב שבו חומר נוזלי מסתובב במהירות ונוצר בו סחרור מסוכן למי ששוחים בו.
אם חלילה שחיתם בים ונקלעתם לתוך מערבולת, זה יכול להיות מסוכן. אבל מסתבר שיש דרכים להתמודד עם מערבולת ולהישאר בחיים. הדרך הנכונה לעשות זאת היא לא להיאבק נגד הזרם.
אם אתם במערבולת בים, נסו לשחות החוצה בצורה אלכסונית לחוף, בעוד שכדי להימלט ממערבולת בנהר מומלץ לעזוב את הזרם בנקודה שבה הוא הכי חלש.
ורגע אזהרה - אין לנסות את זה בעצמכם!
הנה מבט לתוך מערבולת, שבתוך המים נראית כמו טורנדו:
https://youtu.be/I7n7zmUoHVg
לאווזים יש כנראה דרך להתגבר על מערבולות:
https://youtu.be/dfX4ChluGro
ושחיין שקפץ לתוך מערבולת בים וצילם אותה מבפנים:
https://youtu.be/8sU9JFUIzfQ
למה חייבים הבדואים בהכנסת אורחים אפילו לאויבים?
הכנסת האורחים של הבדואים במדבר (Bedouin hospitality) היא מנהג ותיק ומעורר השתאות אצל בני המערב. הבדווים מחוייבים לארח כל אדם שזקוק לכך, למשך 3 ימים, מבלי לשאול שאלות או להקשות. אפילו את אויביהם המושבעים, או בני שבט יריב הם יארחו כראוי, יתנו מקום שינה, מזון ומשקה. מי שמסרב לעשות זאת - יומט עליו קלון.
הבדואים הם בעלי מסורת של נוודים. במדבר שבו הטמפרטורות מגיעות ל-50 מעלות צלזיוס ונאות המדבר רחוקים זה מזה מאד, הכנסת אורחים היא הכרחית לקיום ולהישרדות. פעם אתה זקוק לאירוח ובפעם אחרת, תארח בדואי אחר. ומכיוון שאין לשבור את מסורת האירוח הזו, היא נטמעה בתרבות הבדואית כחובה כמעט קדושה, שעל אי קיומה הבדואי ייענש חברתית.
אגב, בשל ההקפדה על צניעות ומוסר, המנהג קובע שהאורח ישוכן באזור נפרד באוהל, או באוהל מיוחד ובנפרד מבני המשפחה ובמיוחד מנשות המשפחה.
הנה תיאור הכנסת האורחים של הבדואים (עברית):
http://youtu.be/b_uZy9Oe9zo
האוהל הבדואי והחיים בשבט:
https://youtu.be/Hw4dwNs9JLE
הבדואי מארח (ללא מילים):
http://youtu.be/hV6zkbghRJM
באורח החיים הבדואי האירוח הוא חלק מסגנון חיים:
http://youtu.be/4Q3uhqv8epM
וכיום הוא מפרנס אותם יפה בחוויות תיירות שהם מעניקים לתייר:
https://youtu.be/SEb_A_POZw0
מי הטייס המדמם שכמעט טבע בשמיים?
התשובה היא לגמרי חיובית. הטייס האמריקאי וויליאם רנקין (William Henry Rankin), שטס בשנת 1959 בתוך סופה, חצה אותה, נסק ונאלץ לנטוש את מטוסו התקול, בגובה של 12 קילומטרים.
אתם כבר מבינים - מדובר בגובה שאנשים רגילים לא צונחים ממנו והצנחנים הספורים שכן עשו משהו דומה, עושים זאת עם ציוד מטורף. בעת שהאיש צנח, הוא גילה שבזמן הנטישה נפלה לו אחת הכפפות והיד החלה לקפוא במהירות. הוא גם כלל לא היה לבוש בצורה מתאימה לטמפרטורה של מינוס 45 מעלות פרנהייט, טמפרטורה רגילה בגבהים כאלה. גופו התנפח, הוא החל מדמם מכל נקב בגופו והוא הרגיש לחץ פנימי מטורף החוצה.
כי התנאים מרגע הנטישה היו איומים. אבל הקור העז והחמצן הדליל בגבהים הללו, על אף שגרמו להיפותרמיה וירידת טמפרטורת הגוף לרמות מסוכנות, לא היו העניין. הסיפור האמיתי והבלתי נתפס עוד יותר, מתחיל בהמשך הנפילה.
הטייס הצונח צניחה חופשית מצא עצמו נקלע לתוך ענני הסופה האיומים, שבתוכם טס עד לפני כמה דקות במטוסו. בשל הסופה ותנאי לחץ אוויר לא רגילים, מצנחו שאמור להיפתח באופן אוטומטי בגובה מסוים, נפתח לפני הזמן.
רנקין מצא עצמו צונח בתוך עננים כבדים וגשם כבד. בתוך העננים והגשם הרב שהם הורידו, הוא חש שהוא טובע ממש. מרוב הגשם הוא לא הצליח לנשום, כי כל שאיפת אוויר הכניסה לריאותיו מים ועוד מים... טביעה של ממש, אבל בשמיים.
בנוסף, בשל הרוחות העזות של הסופה, מצא עצמו הטייס האומלל מטולטל למעלה ולמטה ולצדדים. הסופה שיחקה בו כרצונה. הוא היה מריונטה של הרוחות ופשוט לא נפל למטה. הצניחה שהייתה אמורה להסתיים כבר מזמן, נמשכה. הסופה סרבה להוריד אותו אל הקרקע.
אבל איכשהו, בתום כל הטלטולים והדחיות, הצליח כוח הכבידה של כדור הארץ להנחיתו למטה. צניחה שהייתה אמורה להימשך 10 דקות, נמשכה לא פחות מ-40 דקות תמימות!
אחרי ככלות הכל, רנקין הצליח לשרוד את הצניחה הארוכה והקשה ביותר שיש. אבל לנחות על הקרקע כמו בן-אדם הוא עדיין לא קיבל את הזכות. במקום זאת הטיחה אותו הרוח גם עתה והוא מצא את עצמו נוחת באזור מיוער, שגם בו הוא סיים את הצניחה כשהוא תלוי על עץ. לבסוף, הוא הצליח להתנתק מהמצנח ונפל אל האדמה.
מדמם כולו וכואב מאוד, רנקין החל בהליכה רגלית, כשהוא מחפש עזרה או טלפון. בשלב מסוים הוא הגיע אל כביש ורק לאחר קשיים מרובים עצר לו אחד הנהגים טרמפ. הוא הסיעו לעבר מקום עם טלפון ומשם הזעיק אמבולנס.
הנזק הסופי שלו, תודה ששאלתם, היה קטן יחסית. המון חבורות על גופו ותופעות של היפותרמיה, שמהן הוא סבל בשל הקור העז. אבל לא היו לו שום נזקים אחרים ואחרי מספר שבועות הוא שוחרר מבית החולים ולא סבל יותר מאותה צניחה דרמתית. האמת היא שלהיפך - עם הזמן הוא כתב על האירוע שעבר ספר בשם "האיש שרכב על הרעם". הספר הפך אותו גם למקור ידע רב על נטישת מטוסים בגבהים לא נתפסים.
הנה סיפורה של הצניחה הארוכה בהיסטוריה (עברית):
https://youtu.be/CfM6vQ6os2w
באנגלית:
https://youtu.be/0cqQzcChFG0
סיפורו של הטייס שטבע בעננים:
https://youtu.be/Qil3ivxRiGQ
תיאור טלוויזיוני של סוף הצניחה של רנקין:
https://youtu.be/0g2ZFeisxss
וסרטון שמספר את סיפורו בפירוט:
https://youtu.be/LfcbYMVK5k0?long=yes
פחד (Fear) הוא רגש שיש לו תפקיד הישרדותי אצל בני אדם. בראש ובראשונה הוא נועד לגרום לאדם להיות זהיר יותר. מקורו ההוא באינסטינקטים החייתיים שלנו והוא מלווה אותנו מעידנים קדומים. גם אם אנו בני אדם משכילים ומתקדמים מהמאה ה-21, במוחנו הפחד מחיית טרף שרודפת אחרינו ממשיך להתקיים גם היום.
הפחד נוכח הסכנה מביא את המוח לתפקוד מותאם. הוא מכין אותנו פיזית להתמודדות מול איום חיצוני, כשבתוך שניות מופעלת מערכת של "הילחם או ברח" (Fight or flight response). מדובר בתגובה של מערכת העצבים האוטונומית והרפלקסים שלנו. נשימה, פעימות לב ועיכול - הכל מתואם במהירות למצב החדש, בו האמיגדלה שבמוח נכנסת נוטלת פיקוד והאדרנלין מחליף את התגובות הלוגיות של המוח.
הפחד הזה כרוך אצלנו בשינויים גופניים המאפשרים לנו לברוח, להילחם, או לקפוא במקומנו - כל אחד וכל מקרה לגופו.
לפחד ביטויים פיזיים שונים, כמו קצב לב מואץ המספק יותר דם, הזעה מוגברת, אישונים מתרחבים ונשימה מואצת. אלו מאפשרים הזרמת דם וחמצן מוגברת לשרירים הנמתחים, על חשבון איברים כמו מערכת העיכול, שאינם חיוניים להישרדות.
המעניין הוא שהתגובות האוטומטיות הללו אינן משתנות בין מקרים שבהם הפחד הוא אמיתי ונובע מאיום של ממש, או מקרים של פחד שמקורו בראשנו, כמו פחד במה, פחד גבהים, פחד ממקומות סגורים וכדומה.
גם בגיל הילדות יש לפחד תפקיד. סוגי הפחד השונים הם שלבי התפתחות אצל הילד והם סוג של מנגנוני שמירה החשובים לרווחתו.
המדהים הוא שעם כל המשמעות המבאסת של הפחד, רובנו מוכנים לשלם ולהשקיע סכומי כסף, לעתים גבוהים מאוד, בכדי לפחד. שמתם לב כמה מאיתנו מטורפים על מתקנים מפחידים בלינה פארק? כמה מוכנים לשלם כדי לטפס על צוקים מטורפים, לעיתים בלי מכשירים או אמצעי הגנה ובטיחות וכמה פעמים אנו עושים דברים אסורים ומפחידים, רק כי זה מרגש אותנו ומציף אדרנלין?
הנה תגובת הגוף לפחד:
https://youtu.be/zSwMn9g4OgQ
הסבר לפחד האנושי מהחושך:
http://youtu.be/Zy0Jkh7V3Jk
מסתבר שהפחד הוא גם כיף, אבל בתנאים מסוימים של חוויה בה הסכנה מבוקרת ונשלטת (מתורגם):
https://youtu.be/oetVvR5RQUs
והרצאת טד נהדרת על הפחד ומה שאפשר ללמוד ממנו (מתורגם):
https://youtu.be/OwgWkUIm9Gc?long=yes
צמח יחודי ומעניין במיוחד הוא הסלבדורה הפרסית. הצמח ידוע בעולם כ"עץ מברשות השיניים", בשל השימוש שעושים בו האפריקנים, הבדואים ואף תושבי הודו לצחצוח שיניהם.
אנשי השבטים הללו קוצצים ענף מהעץ הזה, מחדדים אותו בסכין, כדי שייכנס לרווחים שבין השיניים, שם נפרדים הסיבים ויוצרים מעין מברשת. בשפשוף מופרש מהעץ נוזל הידוע כמחטא בפה.
עוד שימוש רפואי יש לסלבדורה הפרסית - משורשי העץ מגרדים את הקליפה ומשרים במים, ואלה משמשים לריפוי ממלריה. פירותיו, המתגלים בעיקר באביב, הם כדוריים ומושלמים כגולות צהובות.
הסלבדורה הפרסית גדלה בארץ בכמה נאות מדבר, כמו גם בפארק הולנד באילת. הצמח הזה גדל לרוחב והשיחים שלו מתפשטים ומכסים שטח נרחב.
הנה הסלבדורה הפרסית, עץ צחצוח השיניים:
http://youtu.be/IsoW_GqE7eg
במקרה של רעידת אדמה כדאי לנהוג כך:
לצאת לשטח פתוח!
אם אי אפשר אז בממ"ד או מתחת למשקופי הדלתות, או בחדר המדרגות בבית משותף.
אם אתם במיטה ורעידת האדמה בשיאה, כסו מהר את הראש בכרית.
התרחק מקירות חיצוניים ומכונניות גדולות.
הנה סרטון הסבר קצר לאיך לנהוג ברעידת אדמה (עברית):
https://youtu.be/cmG7ZgSAQDU
כך זה מרגיש כשהאדמה רועדת:
https://youtu.be/_r_nFT2m-Vg
וסרטון הדרכה מפורט על התנהגות ברעידת אדמה במצבים שונים (עברית):
https://youtu.be/kpbQcb8Y66s?t=15s
חול טובעני (Quicksand) הוא חול רווי במים, ההופך לבוץ טובעני שיכול להיות מלכודת למי שמהלכים בו ושוקעים.
תופעת החול הטובעני נוצרת כשהמים עולים ממאגר תת-קרקעי כלשהו ומעלים את גרגירי החול, גורמים להם לצוף.
בסרטי קולנוע רבים מתואר החול הטובעני הזה כמסוכן ורואים בו אנשים הטובעים ונעלמים בבוץ, אלא אם מדובר בגיבור הסרט, שמין הסתם ייחלץ תמיד בשנייה האחרונה.
אז נכון שהחול הרטוב הזה מגיב בקלות ללחץ ומשקל ומהווה מלכודת מסוימת למי ש"טובעים" בו, אבל האמת היא שהחול הטובעני צפוף מגופו של בן אדם, מה שעקרונית יסייע לו לצוף בו.
ובכל זאת - אם יש סכנה בחול טובעני אז הסכנה הגדולה ביותר היא זו של תזוזה ותנועה חסרת אונים של מי שתקוע בו. תנועות ותזוזות רבות כאלה, הנובעות מהמצוקה והפחד, יעייפו את האיש השקוע בחול ויגרמו לו להתחפר עמוק ולבסוף אף לעתים לטבוע בבוץ.
את הקוויק סנד מוצאים בדרך כלל ליד נהרות ובחופים של ים. אחד המקומות בעולם שקל למצוא בהם חול טובעני כזה הוא החול שבמפרץ מורקאם (Morecambe Bay) האנגלי. חופו של המפרץ הוא צר ורדוד. הסכנה בשקיעה בחוף הזה היא לא מטביעה מוחלטת בבוץ, אלא מכך שמי שנתקע בחול טובעני עלול למצוא את עצמו טובע כשהמים גואים, בגאות מהירה מאוד, בעוד הוא לא מצליח להיחלץ בזמן.
הנה הבוץ הטובעני:
https://youtu.be/snTNnCPNSUk
בקולנוע ובחיים:
https://youtu.be/jYlZyO62V7A
כמה זמן עד ששוקעים בו:
https://youtu.be/a2VJqud3Ls8
אל תנסו את זה...
https://youtu.be/LpMsKX-iLOQ
כך נחלצים:
https://youtu.be/yg88Tw8oAbk
וחיוך מעולם הראליטי והבוץ (עברית):
https://youtu.be/GFM1N3TT_TU
הישרדות
"הילחם או ברח" (Fight or Flight) היא תגובה גופנית, פרץ אנרגיה שבו הגוף מכין אותנו במהירות למצבים מסוכנים, לנוכח איום כלשהו, כך שנוכל להגיב טוב יותר למצב המסוכן הזה.
זה קורה בגלל הפחד. כן, רבים יודעים שהפחד כרוך אצלנו בשינויים גופניים המאפשרים לנו לברוח מהר, או לקפוא על מקומנו - כל אחד וכל מקרה לגופו. לפעמים הוא גם גורם לנו שנוכל להילחם ואפילו לנצח, גם כשחשבנו שאין סיכוי שנוכל לנצח.
ואלה שלושת ה-Fים: פייט, פלייט או פריז. הילחם, ברח או קפא במקום.
איך זה קורה? - לדוגמה, נניח שאנו ביער ולפתע רואים מולנו דוב גדול ומסוכן. הפחד לנוכח הסכנה הגדולה יוצר אצלנו סטרס, לחץ מטורף שמביא את המוח לתפקוד של חירום.
אז ככה - בתגובה הזו, הגוף מכין אותנו במהירות למצבים שבהם נילחם באיום ביעילות וטוב יותר, נהיה חדים יותר ומהירי מחשבה, נתחמק, נברח או נסתתר מהר יותר מהדוב המאיים. לעתים, אם ניאלץ להילחם בו, נמצא את עצמנו מצליחים לחשוב טוב יותר על פתרונות כדי להביס את הדוב, או לפחות לבצע משהו שירוויח לנו זמן כדי שנוכל להיעלם ולהינצל.
כך, הסיכויים שנשרוד לנוכח הסכנה גדלים משמעותית. אבל איך זה בדיוק קרה?
#הורמוני חירום
המערכת הגופנית הזו, שזכתה לשם הציורי "הילחם או ברח" (Fight or flight response), היא בעצם סוג של תגובה "אוטומטית" של מערכת העצבים האוטונומית והרפלקסים שלנו, שנועדה לאפשר לנו להתחמק מהאיום, לברוח מהר וטוב יותר, או להילחם בו באמצעים שלא חשבנו שנוכל לנקוט.
ראשונים פועלים האינסטינקטים, בצורה כזו שלעתים קרובות אנו עושים פעולות מהירות כמו לחמוק ממכונית המתקרבת במהירות, עוד לפני שמוחנו עיבד את נתוני הראייה או השמע שלנו.
אחרי האינסטינקטים וכתגובה לסכנה, המוח מכין אותנו פיזית ובמהירות רבה, להתמודדות מול האיום החיצוני. זה קורה במהירות עצומה, כשבתוך שניות מופעלת בגופנו תגובה גופנית, פיזיולוגית, בה הגוף מפריש חומרים מסוימים, שנקראים הורמונים, במיוחד הורמונים שנקראים "קורטיזול" ו"אדרנלין", אבל יש עוד כמה.
ההורמונים הללו, שהגוף מפריש אל מול הדוב המסוכן, גורמים לכך שנגיב טוב יותר למצב המסוכן הזה. מה שהם עושים זה להפנות אנרגיה למקומות בגוף, שבהם היא נחוצה במצב החירום הזה. הכוח ויכולות החשיבה המהירה והחדה, נחוצים באותם מקומות בגופנו - כדי שנוכל לברוח מהסכנה ביעילות או כדי להילחם ולנצח.
חומצות שומן המפורקות במהלך הזה ומשחררות לדם שלנו גלוקוזה, מספקות דחיפה ותיגבור אנרגטי ומביאות את הגוף לפעול ביעילות מירבית. נתיבי האוויר והנשימה מעלים את החמצן המגיע למוח ויכולות הביצוע שלו משתפרות פלאים. משם גם מתגברים העירנות חגות החושים והמוטוריקה.
אנשים שחוו מצבי סכנה קיצוניים מעידים שעשו דווקא מהפחד הזה דברים שמעולם לא חשבו שהם יכולים לעשות. או שחשו שיש להם כוח גדול מהרגיל, או אומץ או שהם רצו מהר מכל ריצה רגילה שלהם.
נשימה, פעימות לב ועיכול - הכל מתואם במהירות למצב החדש, בו האמיגדלה שבמוח נכנסת לפעולה, נוטלת פיקוד והאדרנלין מחליף את התגובות הלוגיות של המוח.
הנה מערכת "הילחם או ברח" (עברית):
https://youtu.be/QxYGKbZWqjk
הפחד מייצר את הקורטיזול והאדרנלין, הורמוני הלחץ שבגוף (מתורגם):
https://youtu.be/i0DY-_0kuBw
כש-Fight or Flight מופעל הרבה אצל ילדים שחווים טראומות ילדות משפיעה הפרשת הורמוני הלחץ המתמדת על בריאותם הפיזית לכל חייהם (מתורגם):
https://youtu.be/95ovIJ3dsNk?long=yes
והרצאת טד נהדרת על הפחד ומה שאפשר ללמוד ממנו (מתורגם):
https://youtu.be/OwgWkUIm9Gc?long=yes
הצנחן הבריטי ג'יימס בול צנח הישר לצלע של הר מושלג מגובה 1,830 מטר ללא מצנח. צנחן נוסף, שאותו בול צילם, היה אמור לסמן לו מתי הוא קרוב לקרקע והוא חייב לפתוח את המצנח שלו, אבל ההוא פשוט שכח ובול פגע באדמה ללא מצנח שיבלום את מהירותו..
בכל זאת הצליח בול לשרוד את הנפילה הארוכה. על אף שנחת על הסלעים המושלגים במהירות עצומה של 160 קמ"ש, הוא הצליח לצאת בנזק קל יחסית: שבר בצלעות ובגבו, פציעה בריאות ושן שבורה!
אל תנסו את זה בבית או בכל מקום אחר!
רוב האנשים שנפלו מגבהים הרבה יותר נמוכים לא נשארו בחיים!
הנה סרטון שמספר את סיפורו של הצנחן בר המזל:
http://youtu.be/02IJvQvbBDk
והדרכה כיצד לצנוח ללא מצנח ולהישאר בחיים (עברית):
https://youtu.be/T6BDR_hrL4E
מערבולת (Whirlpool) היא מצב שבו חומר נוזלי מסתובב במהירות ונוצר בו סחרור מסוכן למי ששוחים בו.
אם חלילה שחיתם בים ונקלעתם לתוך מערבולת, זה יכול להיות מסוכן. אבל מסתבר שיש דרכים להתמודד עם מערבולת ולהישאר בחיים. הדרך הנכונה לעשות זאת היא לא להיאבק נגד הזרם.
אם אתם במערבולת בים, נסו לשחות החוצה בצורה אלכסונית לחוף, בעוד שכדי להימלט ממערבולת בנהר מומלץ לעזוב את הזרם בנקודה שבה הוא הכי חלש.
ורגע אזהרה - אין לנסות את זה בעצמכם!
הנה מבט לתוך מערבולת, שבתוך המים נראית כמו טורנדו:
https://youtu.be/I7n7zmUoHVg
לאווזים יש כנראה דרך להתגבר על מערבולות:
https://youtu.be/dfX4ChluGro
ושחיין שקפץ לתוך מערבולת בים וצילם אותה מבפנים:
https://youtu.be/8sU9JFUIzfQ
הכנסת האורחים של הבדואים במדבר (Bedouin hospitality) היא מנהג ותיק ומעורר השתאות אצל בני המערב. הבדווים מחוייבים לארח כל אדם שזקוק לכך, למשך 3 ימים, מבלי לשאול שאלות או להקשות. אפילו את אויביהם המושבעים, או בני שבט יריב הם יארחו כראוי, יתנו מקום שינה, מזון ומשקה. מי שמסרב לעשות זאת - יומט עליו קלון.
הבדואים הם בעלי מסורת של נוודים. במדבר שבו הטמפרטורות מגיעות ל-50 מעלות צלזיוס ונאות המדבר רחוקים זה מזה מאד, הכנסת אורחים היא הכרחית לקיום ולהישרדות. פעם אתה זקוק לאירוח ובפעם אחרת, תארח בדואי אחר. ומכיוון שאין לשבור את מסורת האירוח הזו, היא נטמעה בתרבות הבדואית כחובה כמעט קדושה, שעל אי קיומה הבדואי ייענש חברתית.
אגב, בשל ההקפדה על צניעות ומוסר, המנהג קובע שהאורח ישוכן באזור נפרד באוהל, או באוהל מיוחד ובנפרד מבני המשפחה ובמיוחד מנשות המשפחה.
הנה תיאור הכנסת האורחים של הבדואים (עברית):
http://youtu.be/b_uZy9Oe9zo
האוהל הבדואי והחיים בשבט:
https://youtu.be/Hw4dwNs9JLE
הבדואי מארח (ללא מילים):
http://youtu.be/hV6zkbghRJM
באורח החיים הבדואי האירוח הוא חלק מסגנון חיים:
http://youtu.be/4Q3uhqv8epM
וכיום הוא מפרנס אותם יפה בחוויות תיירות שהם מעניקים לתייר:
https://youtu.be/SEb_A_POZw0
התשובה היא לגמרי חיובית. הטייס האמריקאי וויליאם רנקין (William Henry Rankin), שטס בשנת 1959 בתוך סופה, חצה אותה, נסק ונאלץ לנטוש את מטוסו התקול, בגובה של 12 קילומטרים.
אתם כבר מבינים - מדובר בגובה שאנשים רגילים לא צונחים ממנו והצנחנים הספורים שכן עשו משהו דומה, עושים זאת עם ציוד מטורף. בעת שהאיש צנח, הוא גילה שבזמן הנטישה נפלה לו אחת הכפפות והיד החלה לקפוא במהירות. הוא גם כלל לא היה לבוש בצורה מתאימה לטמפרטורה של מינוס 45 מעלות פרנהייט, טמפרטורה רגילה בגבהים כאלה. גופו התנפח, הוא החל מדמם מכל נקב בגופו והוא הרגיש לחץ פנימי מטורף החוצה.
כי התנאים מרגע הנטישה היו איומים. אבל הקור העז והחמצן הדליל בגבהים הללו, על אף שגרמו להיפותרמיה וירידת טמפרטורת הגוף לרמות מסוכנות, לא היו העניין. הסיפור האמיתי והבלתי נתפס עוד יותר, מתחיל בהמשך הנפילה.
הטייס הצונח צניחה חופשית מצא עצמו נקלע לתוך ענני הסופה האיומים, שבתוכם טס עד לפני כמה דקות במטוסו. בשל הסופה ותנאי לחץ אוויר לא רגילים, מצנחו שאמור להיפתח באופן אוטומטי בגובה מסוים, נפתח לפני הזמן.
רנקין מצא עצמו צונח בתוך עננים כבדים וגשם כבד. בתוך העננים והגשם הרב שהם הורידו, הוא חש שהוא טובע ממש. מרוב הגשם הוא לא הצליח לנשום, כי כל שאיפת אוויר הכניסה לריאותיו מים ועוד מים... טביעה של ממש, אבל בשמיים.
בנוסף, בשל הרוחות העזות של הסופה, מצא עצמו הטייס האומלל מטולטל למעלה ולמטה ולצדדים. הסופה שיחקה בו כרצונה. הוא היה מריונטה של הרוחות ופשוט לא נפל למטה. הצניחה שהייתה אמורה להסתיים כבר מזמן, נמשכה. הסופה סרבה להוריד אותו אל הקרקע.
אבל איכשהו, בתום כל הטלטולים והדחיות, הצליח כוח הכבידה של כדור הארץ להנחיתו למטה. צניחה שהייתה אמורה להימשך 10 דקות, נמשכה לא פחות מ-40 דקות תמימות!
אחרי ככלות הכל, רנקין הצליח לשרוד את הצניחה הארוכה והקשה ביותר שיש. אבל לנחות על הקרקע כמו בן-אדם הוא עדיין לא קיבל את הזכות. במקום זאת הטיחה אותו הרוח גם עתה והוא מצא את עצמו נוחת באזור מיוער, שגם בו הוא סיים את הצניחה כשהוא תלוי על עץ. לבסוף, הוא הצליח להתנתק מהמצנח ונפל אל האדמה.
מדמם כולו וכואב מאוד, רנקין החל בהליכה רגלית, כשהוא מחפש עזרה או טלפון. בשלב מסוים הוא הגיע אל כביש ורק לאחר קשיים מרובים עצר לו אחד הנהגים טרמפ. הוא הסיעו לעבר מקום עם טלפון ומשם הזעיק אמבולנס.
הנזק הסופי שלו, תודה ששאלתם, היה קטן יחסית. המון חבורות על גופו ותופעות של היפותרמיה, שמהן הוא סבל בשל הקור העז. אבל לא היו לו שום נזקים אחרים ואחרי מספר שבועות הוא שוחרר מבית החולים ולא סבל יותר מאותה צניחה דרמתית. האמת היא שלהיפך - עם הזמן הוא כתב על האירוע שעבר ספר בשם "האיש שרכב על הרעם". הספר הפך אותו גם למקור ידע רב על נטישת מטוסים בגבהים לא נתפסים.
הנה סיפורה של הצניחה הארוכה בהיסטוריה (עברית):
https://youtu.be/CfM6vQ6os2w
באנגלית:
https://youtu.be/0cqQzcChFG0
סיפורו של הטייס שטבע בעננים:
https://youtu.be/Qil3ivxRiGQ
תיאור טלוויזיוני של סוף הצניחה של רנקין:
https://youtu.be/0g2ZFeisxss
וסרטון שמספר את סיפורו בפירוט:
https://youtu.be/LfcbYMVK5k0?long=yes
מה היה מנהג הים?
מנהג הים (Custom of the sea) הוא שמו של מנהג לא קל ששרר בעולם הימאות, אחד הקיצוניים בעולם התרבותי, אבל כזה שמיושם במצב של אין ברירה.
מדובר במצב שבו ניצולי ספינה שורדים בלב ים, ללא כל מזון או במצב שבו המזון פשוט נגמר. כדי לשרוד עושים ביניהם הגרלה והמנצחים אוכלים את בשרו של המפסיד.
אצל הימאים מנהג הים הוא די נדיר. בוודאי שהפנייה לקניבליזם אינה פשוטה, קשה מאוד מבחינה מוסרית וחברתית והיא גם מעשה פלילי. אבל הם מיישמים אותה בלית ברירה, בתנאים של הגרלה הוגנת ועל מנת להציל את שאר חברי הקבוצה ממוות בטוח של כולם.
#מנהג הים אצל ציידי הלווייתנים של "אסקס"
בשנת 1820, לאחר שצוות מיומן של ציידי לווייתנים ניסה לצוד חברים מלהקתו, נגח ופגע לווייתן אימתני בספינתם של ציידי הלווייתנים "אסקס" והטביע אותה.
סיפורה של הספינה האומללה הזו, אגב, יהיה לימים אחד ממקורות ההשראה לספר "מובי דיק", שיכתוב הסופר הרמן מלוויל.
הספינה שקעה די מהר וכ-20 מלחים נטשו אותה ומצאו את עצמם מתנודדים על גלי הים, כשהם ישובים ב-3 סירות הצלה, במרחק של כ-4,000 קילומטרים מהחוף הקרוב.
הם החלו לשוט ללא מטרה מוגדרת ובשלב מסוים הם הגיעו ועלו על אי קטן ונטוש, האי הנדרסון. היום האי הזה הוא אחד מאיי פיטקרן השייכים לבריטניה.
די מהר המזון על האי נגמר והניצולים החלו לסבול רעב שכלל והחמיר מיום ליום. בשלב מסוים המלחים החלו למות בזה אחר זה. לאחר שהגיעו למסקנה שהמוות כך בטוח, הם החליטו בלא ברירה אחרת, להטיל גורל ביניהם מי ייאכל בידי האחרים. הגרלה נוספת נועדה לקבוע מי יהרוג את המלח שהפסיד ויהפוך בכך למזונם של חבריו.
עד שניצלו, על ידי ספינה שעברה במקום, באפריל 1821, הספיקו הניצולים לאכול את בשרם של 7 מחבריהם המלחים.
הנה מנהג הים כפי שניצלו אנשים ששטו בסירה וחבריהם מתו ונאכלו כדי לשרוד:
http://youtu.be/XZ_r4RfShK8?t=2m29s
ואמן המצייר את מנהג הים המזעזע:
http://youtu.be/pOdjOT4iVQU
מנהג הים (Custom of the sea) הוא שמו של מנהג לא קל ששרר בעולם הימאות, אחד הקיצוניים בעולם התרבותי, אבל כזה שמיושם במצב של אין ברירה.
מדובר במצב שבו ניצולי ספינה שורדים בלב ים, ללא כל מזון או במצב שבו המזון פשוט נגמר. כדי לשרוד עושים ביניהם הגרלה והמנצחים אוכלים את בשרו של המפסיד.
אצל הימאים מנהג הים הוא די נדיר. בוודאי שהפנייה לקניבליזם אינה פשוטה, קשה מאוד מבחינה מוסרית וחברתית והיא גם מעשה פלילי. אבל הם מיישמים אותה בלית ברירה, בתנאים של הגרלה הוגנת ועל מנת להציל את שאר חברי הקבוצה ממוות בטוח של כולם.
#מנהג הים אצל ציידי הלווייתנים של "אסקס"
בשנת 1820, לאחר שצוות מיומן של ציידי לווייתנים ניסה לצוד חברים מלהקתו, נגח ופגע לווייתן אימתני בספינתם של ציידי הלווייתנים "אסקס" והטביע אותה.
סיפורה של הספינה האומללה הזו, אגב, יהיה לימים אחד ממקורות ההשראה לספר "מובי דיק", שיכתוב הסופר הרמן מלוויל.
הספינה שקעה די מהר וכ-20 מלחים נטשו אותה ומצאו את עצמם מתנודדים על גלי הים, כשהם ישובים ב-3 סירות הצלה, במרחק של כ-4,000 קילומטרים מהחוף הקרוב.
הם החלו לשוט ללא מטרה מוגדרת ובשלב מסוים הם הגיעו ועלו על אי קטן ונטוש, האי הנדרסון. היום האי הזה הוא אחד מאיי פיטקרן השייכים לבריטניה.
די מהר המזון על האי נגמר והניצולים החלו לסבול רעב שכלל והחמיר מיום ליום. בשלב מסוים המלחים החלו למות בזה אחר זה. לאחר שהגיעו למסקנה שהמוות כך בטוח, הם החליטו בלא ברירה אחרת, להטיל גורל ביניהם מי ייאכל בידי האחרים. הגרלה נוספת נועדה לקבוע מי יהרוג את המלח שהפסיד ויהפוך בכך למזונם של חבריו.
עד שניצלו, על ידי ספינה שעברה במקום, באפריל 1821, הספיקו הניצולים לאכול את בשרם של 7 מחבריהם המלחים.
הנה מנהג הים כפי שניצלו אנשים ששטו בסירה וחבריהם מתו ונאכלו כדי לשרוד:
http://youtu.be/XZ_r4RfShK8?t=2m29s
ואמן המצייר את מנהג הים המזעזע:
http://youtu.be/pOdjOT4iVQU
מהו מבצע ההישרדות הגדול בהיסטוריה?
אחד מתוארי הכבוד הלא רשמיים שזכו להם לוחמים ביחידות קרביות בצה"ל הוא "שאקל". המחמאה הזו ניתנה רק ללוחמים מעולים ובעלי יכולת ומנהיגות יוצאת דופן. לא רבים יודעים שיתכן שהכינוי מגיע משמו של מנהיג אגדי של משלחות לקוטב הדרומי, שעשה שוב ושוב את הלא-יאומן והציל את אנשיו בתנאים לא אנושיים.
הישרדות צוותו של ארנסט שקלטון במסע לחציית אנטארקטיקה היא מבצע ההישרדות המדהים ביותר בהיסטוריה. הדבר היחיד שעמד לטובת אנשי המשלחת שלו במאבקם במוות היה המנהיגות יוצאת הדופן של שקלטון, ראש המשלחת, והתושיה שלו, שהצליחה להצילם ממוות כמעט ודאי. למזלו של שקלטון, הוא צרף למסע צלם בשם הרלי, שתעד את ההיסטוריה הזו על לוחות זכוכית ושמר עליהם, גם במחיר של ויתור על מזון. הצילומים של הרלי סייעו לספר את הסיפור המופלא של השאקל האירי.
השנה היא 1914. זה החל בניסיון לכיבוש הקוטב הדרומי, היעד האחרון בכדור הארץ שלא נכבש. אבל בהמשך ניסו שקלטון ומשלחתו להיות הראשונים שיחצו את אנטרקטיקה מחוף אל חוף. ספינתם נלכדת בשדה קרח ובמשך כשנה חי הצוות כולו על הספינה התקועה בקרח. כשהקרח מוחץ את הספינה, הם נוטשים אותה ועוברים ל-3 סירות הצלה וציוד הכרחי בלבד. חורף שלם וקפוא הם צפו על קרחון ללא שליטה וכשהקרח מפשיר באביב, הם עברו סופית לסירות ונטשו עוד ציוד שלא יכלו לשאת איתם. חברי המשלחת מצאו אז את "אי הפילים" השטוח ועתיר הרוחות וחיו עליו, כשהם מתגוררים מתחת לסירותיהם ההפוכות.
כדי להציל את אנשיו, יצא שקלטון למסע של 1300 קילומטרים, עם 5 מאנשיו בים סוער וללא אמצעי ניווט. פניו כוונו אל האי ג'ורג'יה הדרומית, כדי לארגן חילוץ. המסע המסוכן והבלתי אפשרי מסתיים בצדו הנטוש של האי והחמישה חצו את ההרים הקפואים של האי במסע שנחשב קשה גם למי שמצויד במיטב ציוד הטיפוס. כשהגיעו אל מושבה של ציידי לוויתנים, עמל שקלטון במשך 3 חודשים כדי לארגן ספינה שתחלץ את אנשיו מאי הפילים. עם הספינה שארגן, לאחר שיט בים סוער, הצליח המפקד האגדי להציל את כל אנשיו ולהחזירם הביתה.
היכולת להציל את כל אנשיו ולהביאם כאיש אחד בחזרה לאנגליה הייתה דוגמא נדירה למנהיגות בתנאי קושי קיצוני ובלתי נתפס. שקלטון היה לדוגמה היסטורית של השאקלים והיה לאגדה של הישרדות ומנהיגות בתנאים בלתי אפשריים.
הנה סרטון על שקלטון שהפך לאגדה:
http://youtu.be/z0Ptr5dZBe4
תיאור המסע בקצרה:
http://youtu.be/mLMjoVqoTWU?t=10s
מבצע מודרני שמשחזר את המסע של שקלטון ואנשיו מאי הפילים לג'ורג'יה הדרומית:
http://youtu.be/QZ2oKdS6KSs
והצוות המקורי של שקלטון במסע אל הקוטב הדרומי:
http://youtu.be/JBWTnrLByNA
אחד מתוארי הכבוד הלא רשמיים שזכו להם לוחמים ביחידות קרביות בצה"ל הוא "שאקל". המחמאה הזו ניתנה רק ללוחמים מעולים ובעלי יכולת ומנהיגות יוצאת דופן. לא רבים יודעים שיתכן שהכינוי מגיע משמו של מנהיג אגדי של משלחות לקוטב הדרומי, שעשה שוב ושוב את הלא-יאומן והציל את אנשיו בתנאים לא אנושיים.
הישרדות צוותו של ארנסט שקלטון במסע לחציית אנטארקטיקה היא מבצע ההישרדות המדהים ביותר בהיסטוריה. הדבר היחיד שעמד לטובת אנשי המשלחת שלו במאבקם במוות היה המנהיגות יוצאת הדופן של שקלטון, ראש המשלחת, והתושיה שלו, שהצליחה להצילם ממוות כמעט ודאי. למזלו של שקלטון, הוא צרף למסע צלם בשם הרלי, שתעד את ההיסטוריה הזו על לוחות זכוכית ושמר עליהם, גם במחיר של ויתור על מזון. הצילומים של הרלי סייעו לספר את הסיפור המופלא של השאקל האירי.
השנה היא 1914. זה החל בניסיון לכיבוש הקוטב הדרומי, היעד האחרון בכדור הארץ שלא נכבש. אבל בהמשך ניסו שקלטון ומשלחתו להיות הראשונים שיחצו את אנטרקטיקה מחוף אל חוף. ספינתם נלכדת בשדה קרח ובמשך כשנה חי הצוות כולו על הספינה התקועה בקרח. כשהקרח מוחץ את הספינה, הם נוטשים אותה ועוברים ל-3 סירות הצלה וציוד הכרחי בלבד. חורף שלם וקפוא הם צפו על קרחון ללא שליטה וכשהקרח מפשיר באביב, הם עברו סופית לסירות ונטשו עוד ציוד שלא יכלו לשאת איתם. חברי המשלחת מצאו אז את "אי הפילים" השטוח ועתיר הרוחות וחיו עליו, כשהם מתגוררים מתחת לסירותיהם ההפוכות.
כדי להציל את אנשיו, יצא שקלטון למסע של 1300 קילומטרים, עם 5 מאנשיו בים סוער וללא אמצעי ניווט. פניו כוונו אל האי ג'ורג'יה הדרומית, כדי לארגן חילוץ. המסע המסוכן והבלתי אפשרי מסתיים בצדו הנטוש של האי והחמישה חצו את ההרים הקפואים של האי במסע שנחשב קשה גם למי שמצויד במיטב ציוד הטיפוס. כשהגיעו אל מושבה של ציידי לוויתנים, עמל שקלטון במשך 3 חודשים כדי לארגן ספינה שתחלץ את אנשיו מאי הפילים. עם הספינה שארגן, לאחר שיט בים סוער, הצליח המפקד האגדי להציל את כל אנשיו ולהחזירם הביתה.
היכולת להציל את כל אנשיו ולהביאם כאיש אחד בחזרה לאנגליה הייתה דוגמא נדירה למנהיגות בתנאי קושי קיצוני ובלתי נתפס. שקלטון היה לדוגמה היסטורית של השאקלים והיה לאגדה של הישרדות ומנהיגות בתנאים בלתי אפשריים.
הנה סרטון על שקלטון שהפך לאגדה:
http://youtu.be/z0Ptr5dZBe4
תיאור המסע בקצרה:
http://youtu.be/mLMjoVqoTWU?t=10s
מבצע מודרני שמשחזר את המסע של שקלטון ואנשיו מאי הפילים לג'ורג'יה הדרומית:
http://youtu.be/QZ2oKdS6KSs
והצוות המקורי של שקלטון במסע אל הקוטב הדרומי:
http://youtu.be/JBWTnrLByNA
מה זה קניבליזם?
קניבליזם (Cannibalism) הוא תופעה מצויה בטבע, שבה פרטים הורגים וטורפים פרטים אחרים בני מינם, אך בתרבות האנושית היא מהתופעות הקשות והאסורות ביותר.
הקניבליזם האנושי, אכילה של אדם אחר, היה נפוץ בקרב שבטים רבים בעבר וגם בשלבים רבים בהיסטוריה, כמו בצבא המונגולי והטטארי. אך במרבית התרבויות הוא נחשב לתופעה חברתית דחויה ואסורה ובמאה האחרונה אף יותר מתמיד.
קניבליזם שבטי היה נפוץ בקרב שבטים באפריקה, פולינזיה, גיניאה החדשה ועוד. אכילת בשר אדם אצלם היה חלק מפולחן ומהמלחמות בבני שבטים יריבים. יש אפילו מחלות אופייניות וקטלניות שהתגלו אצל בני שבט הפור בפפואה גיניאה החדשה, שאוכלים את מוחו של המת, עם תסמינים דומים ל"מחלת הפרה המשוגעת".
קניבליזם של חיילים מוכר בהיסטוריה, ממקרים כמו צבא נפוליאון שנסוג לאחר התבוסה ברוסיה, בשנת 1812. אז אכלו החיילים הצרפתים את חבריהם שמתו מקור. גם חיילים יפנים אכלו במהלך מלחמת העולם השנייה אזרחים, שבויים ואפילו חיילים אחרים. יש סיפורים שלא ניתן להוכיח שגם במסעי הצלב היו מקרים של קניבליזם.
קניבליזם הוא לעיתים עניין של הישרדות. רוב המקרים לא תועדו באופן רשמי ולעיתים אף הוכחשו על ידי המעורבים, אך כאלו אכן קרו. כמו במקרה של אסון מפורסם מתחילת המאה ה-19, שבו ניצולי הספינה הצרפתית "מדוזה" שרדו בעזרת קניבליזם על רפסודה במשך 12 יום.
במקרה אחר מ-1972 נחת מטוס נוסעים נחיתת אונס באזור מבודד על הרי האנדים. במטוס שהתרסק הייתה קבוצת רגבי מאורוגוואי והפמליה שלה. הניצולים שרדו 72 יום בשלג הנצחי, שבמהלכם נאלצו לאכול את גופות הנוסעים שקפאו, כולל חברים ובני משפחה שלהם.
לעיתים אוכלוסיות גדולות נלחמו ברעב באמצעות אכילת בשר-אדם. כמו המקרה של הרעב הגדול באוקראינה ובדרום רוסיה, בשנות ה-30 של המאה ה-20. אז נאלצו האזרחים לאכול זה את זה כדי לשרוד. השלטונות הסובייטיים האשימו אז את מדינות העולם בניסיון לחנוק את המהפכה הקומוניסטית, על ידי הרעבה למוות של 20 מיליון איש.
הנה סרטון על תולדות הקניבליזם (מתורגם):
https://youtu.be/Y2ODPFiksBE
שבט שנוהג בקניבליזם (אין מראות קשים):
https://youtu.be/wv3VCLMSOg0
קניבליזם בפרסומת משעשעת:
https://youtu.be/kriq9SmBwRg
ומסתבר שיש קניבליזם גם בעולם החי (מתורגם):
https://youtu.be/bVMVxJJ7P8M
קניבליזם (Cannibalism) הוא תופעה מצויה בטבע, שבה פרטים הורגים וטורפים פרטים אחרים בני מינם, אך בתרבות האנושית היא מהתופעות הקשות והאסורות ביותר.
הקניבליזם האנושי, אכילה של אדם אחר, היה נפוץ בקרב שבטים רבים בעבר וגם בשלבים רבים בהיסטוריה, כמו בצבא המונגולי והטטארי. אך במרבית התרבויות הוא נחשב לתופעה חברתית דחויה ואסורה ובמאה האחרונה אף יותר מתמיד.
קניבליזם שבטי היה נפוץ בקרב שבטים באפריקה, פולינזיה, גיניאה החדשה ועוד. אכילת בשר אדם אצלם היה חלק מפולחן ומהמלחמות בבני שבטים יריבים. יש אפילו מחלות אופייניות וקטלניות שהתגלו אצל בני שבט הפור בפפואה גיניאה החדשה, שאוכלים את מוחו של המת, עם תסמינים דומים ל"מחלת הפרה המשוגעת".
קניבליזם של חיילים מוכר בהיסטוריה, ממקרים כמו צבא נפוליאון שנסוג לאחר התבוסה ברוסיה, בשנת 1812. אז אכלו החיילים הצרפתים את חבריהם שמתו מקור. גם חיילים יפנים אכלו במהלך מלחמת העולם השנייה אזרחים, שבויים ואפילו חיילים אחרים. יש סיפורים שלא ניתן להוכיח שגם במסעי הצלב היו מקרים של קניבליזם.
קניבליזם הוא לעיתים עניין של הישרדות. רוב המקרים לא תועדו באופן רשמי ולעיתים אף הוכחשו על ידי המעורבים, אך כאלו אכן קרו. כמו במקרה של אסון מפורסם מתחילת המאה ה-19, שבו ניצולי הספינה הצרפתית "מדוזה" שרדו בעזרת קניבליזם על רפסודה במשך 12 יום.
במקרה אחר מ-1972 נחת מטוס נוסעים נחיתת אונס באזור מבודד על הרי האנדים. במטוס שהתרסק הייתה קבוצת רגבי מאורוגוואי והפמליה שלה. הניצולים שרדו 72 יום בשלג הנצחי, שבמהלכם נאלצו לאכול את גופות הנוסעים שקפאו, כולל חברים ובני משפחה שלהם.
לעיתים אוכלוסיות גדולות נלחמו ברעב באמצעות אכילת בשר-אדם. כמו המקרה של הרעב הגדול באוקראינה ובדרום רוסיה, בשנות ה-30 של המאה ה-20. אז נאלצו האזרחים לאכול זה את זה כדי לשרוד. השלטונות הסובייטיים האשימו אז את מדינות העולם בניסיון לחנוק את המהפכה הקומוניסטית, על ידי הרעבה למוות של 20 מיליון איש.
הנה סרטון על תולדות הקניבליזם (מתורגם):
https://youtu.be/Y2ODPFiksBE
שבט שנוהג בקניבליזם (אין מראות קשים):
https://youtu.be/wv3VCLMSOg0
קניבליזם בפרסומת משעשעת:
https://youtu.be/kriq9SmBwRg
ומסתבר שיש קניבליזם גם בעולם החי (מתורגם):
https://youtu.be/bVMVxJJ7P8M
מה נתן אלכסנדר מוקדון לחייליו לפני שיצאו למסעות ארוכים?
חיילי אלכסנדר מוקדון קיבלו בצבא צמח עם ממתיק טבעי. הצמח הקרוי שוש-קירח מכיל גליציריזין. הוא מתוק פי 50 מהסוכרוזה וזקני ירושלים יכולים להעיד שכיף למצוץ ממנו. שמותיו הנוספים הם ליקריץ (Liquorice), ליקוריץ או אקסוס.
בזכות תכונותיו האנטי דלקתיות ומחזקות יותרת הכליה, צמח השוש קירח, הליקריץ, היה ידוע ואהוב כבר אז כצמח מרפא, שהערך הבריאותי שלו לא יסולא בפז.
המצביא הגדול אלכסנדר מוקדון צייד את חייליו בשורשיו של השוש קרח, ביציאה למסעות ארוכים. הסיבה? - בנוסף למתיקות שלו, השוש הקירח גם מפחית צריכת מים ומונע איבוד יתר של מים מהגוף. יתרון גדול בתנאים של אקלים יבש.
מעריכים שמקורו של צמח הליקריץ הוא אקזוטי ושהוא הובא לאירופה ממקומות רחוקים אקזוטיים, דוגמת סין.
לחיילי מוקדון הצמח הזה אפשר להזדקק לפחות מים במהלך מסעות ארוכים ובימי רכיבה שאין להם סוף.
הנה צמח הליקריץ:
https://youtu.be/A4VVb90LpY8
הסבר על השוש הקירח:
https://youtu.be/dDEsPmJ0zVI
הליקוריץ בריא (עברית):
https://youtu.be/S7wDEt7bLcE
טעים בתור סוכריות שונות וטעימות:
https://youtu.be/aWs2Z37INyk
הנה הסבר על הליקריץ בטבע:
https://youtu.be/QTmJ8nNvmGU
והשורשים הבריאים שלו:
https://youtu.be/Nh7VYUcYnGI?long=yes
חיילי אלכסנדר מוקדון קיבלו בצבא צמח עם ממתיק טבעי. הצמח הקרוי שוש-קירח מכיל גליציריזין. הוא מתוק פי 50 מהסוכרוזה וזקני ירושלים יכולים להעיד שכיף למצוץ ממנו. שמותיו הנוספים הם ליקריץ (Liquorice), ליקוריץ או אקסוס.
בזכות תכונותיו האנטי דלקתיות ומחזקות יותרת הכליה, צמח השוש קירח, הליקריץ, היה ידוע ואהוב כבר אז כצמח מרפא, שהערך הבריאותי שלו לא יסולא בפז.
המצביא הגדול אלכסנדר מוקדון צייד את חייליו בשורשיו של השוש קרח, ביציאה למסעות ארוכים. הסיבה? - בנוסף למתיקות שלו, השוש הקירח גם מפחית צריכת מים ומונע איבוד יתר של מים מהגוף. יתרון גדול בתנאים של אקלים יבש.
מעריכים שמקורו של צמח הליקריץ הוא אקזוטי ושהוא הובא לאירופה ממקומות רחוקים אקזוטיים, דוגמת סין.
לחיילי מוקדון הצמח הזה אפשר להזדקק לפחות מים במהלך מסעות ארוכים ובימי רכיבה שאין להם סוף.
הנה צמח הליקריץ:
https://youtu.be/A4VVb90LpY8
הסבר על השוש הקירח:
https://youtu.be/dDEsPmJ0zVI
הליקוריץ בריא (עברית):
https://youtu.be/S7wDEt7bLcE
טעים בתור סוכריות שונות וטעימות:
https://youtu.be/aWs2Z37INyk
הנה הסבר על הליקריץ בטבע:
https://youtu.be/QTmJ8nNvmGU
והשורשים הבריאים שלו:
https://youtu.be/Nh7VYUcYnGI?long=yes
למה משמש הסירחון?
סירחון (Stink) יכול להיות סתם ריח שלא נעים לאדם. יש גם צמחים, פירות ופרחים מסריחים וגם בעלי חיים שמדיפים צחנה, או משתמשים בה ככלי הגנתי, כמו הבואש שמתיז חומר מסריח על המאיימים לטרוף אותו.
אבל גם אלה מעידים על התכונה של הסירחון. במקרה של מזון או חומרים אורגניים מהווה הסירחון קודם כל אזהרה. כשהאף שלנו חש סירחון הוא מתריע ואומר לנו מה ניתן לאכול מה מסוכן. כשחומר אורגני מסריח, המסר הוא שלא מומלץ לאכול אותו כי הוא מסוכן. מקרים כאלה הם של בשר מצחין שהוא בדרך כלל מקולקל ואכילתו לא בריאה ואפילו יכולה להיות קטלנית.
סירחון נובע מריכוז חיידקים משמעותי. אלה נוטים להתרבות בקצב מבהיל כשהם בסביבה מרובת זיעה, חום וחומרים שהם אוהבים, כמו תאים מתים וכדומה. כאלה הן כפות הרגליים בנעלי הספורט הסגורות שלנו, בבית השחי וכדומה.
יש שהרמז הזה מטעה. כמו במקרה של הגבינות המסריחות, שמדיפות סירחון איום והן מלאות בחיידקים. אבל החיידקים הללו הם מהסוג הלא-מזיק והגבינות - טעימות מאד!
אבל הישרדות בטבע מצמידה לסירחון בדרך כלל סכנה ומבחינת הטורף, הסירחון שהוא חש פירושו סכנה. לכן גם כל הצמחים ובעלי החיים שמשתמשים בו כדי להגן על עצמם. טורף שעומד מול משהו מסריח, יימנע בדרך כלל מלטרוף אותו.
חושבים שריח הגוף שלנו שעיקרו מבית השחי הוא סירחון? (מתורגם)
https://youtu.be/g96z1P3z5yU
ריחות גוף מסייעים לדעת על בעיות בריאות:
https://youtu.be/gEGOP0VHzPI
הנה הסיבה שכפות הרגליים שלנו מסריחות בנעליים:
https://youtu.be/ir1wcFJGi4I
סירחון (Stink) יכול להיות סתם ריח שלא נעים לאדם. יש גם צמחים, פירות ופרחים מסריחים וגם בעלי חיים שמדיפים צחנה, או משתמשים בה ככלי הגנתי, כמו הבואש שמתיז חומר מסריח על המאיימים לטרוף אותו.
אבל גם אלה מעידים על התכונה של הסירחון. במקרה של מזון או חומרים אורגניים מהווה הסירחון קודם כל אזהרה. כשהאף שלנו חש סירחון הוא מתריע ואומר לנו מה ניתן לאכול מה מסוכן. כשחומר אורגני מסריח, המסר הוא שלא מומלץ לאכול אותו כי הוא מסוכן. מקרים כאלה הם של בשר מצחין שהוא בדרך כלל מקולקל ואכילתו לא בריאה ואפילו יכולה להיות קטלנית.
סירחון נובע מריכוז חיידקים משמעותי. אלה נוטים להתרבות בקצב מבהיל כשהם בסביבה מרובת זיעה, חום וחומרים שהם אוהבים, כמו תאים מתים וכדומה. כאלה הן כפות הרגליים בנעלי הספורט הסגורות שלנו, בבית השחי וכדומה.
יש שהרמז הזה מטעה. כמו במקרה של הגבינות המסריחות, שמדיפות סירחון איום והן מלאות בחיידקים. אבל החיידקים הללו הם מהסוג הלא-מזיק והגבינות - טעימות מאד!
אבל הישרדות בטבע מצמידה לסירחון בדרך כלל סכנה ומבחינת הטורף, הסירחון שהוא חש פירושו סכנה. לכן גם כל הצמחים ובעלי החיים שמשתמשים בו כדי להגן על עצמם. טורף שעומד מול משהו מסריח, יימנע בדרך כלל מלטרוף אותו.
חושבים שריח הגוף שלנו שעיקרו מבית השחי הוא סירחון? (מתורגם)
https://youtu.be/g96z1P3z5yU
ריחות גוף מסייעים לדעת על בעיות בריאות:
https://youtu.be/gEGOP0VHzPI
הנה הסיבה שכפות הרגליים שלנו מסריחות בנעליים:
https://youtu.be/ir1wcFJGi4I
למה אנו משלמים כדי לפחד?
הפחד (Fear) הוא דבר מוזר. הוא ודאי חלק ממנגנוני הההישרדות שלנו, כי הפחד גורם לנו להיזהר מסכנות ולברוח מטורף ואויב או להילחם כשצריך.
אבל מעניין שרבים מאיתנו ובעצם כולם שואבים לא מעט הנאה מהפחד, כשהוא משולב או חלק מהחוויה של סביבה מבוקרת, שהיא סביבה בה הפחד גדול, אבל הסכנה עצמה קטנה ביותר.
דוגמאות? - מעלייה על רכבת הרים בפארק שעשועים, דרך צפייה בסרט אימה שמעוררת אצלנו לא מעט פחד ואימה (ומכאן גם השם "סרטי אימה"), בצניחה חופשית או בביקור בבתים רדופי רוחות שרבים כל כך אוהבים לחוות בהם את הפחד והמסתורין הכמעט משתקים שאנחנו חווים בהם.
חוויות כאלה מספקות לרבים את תחושת הריגוש, האופוריה ואת פרצי האדרנלין הזמניים, אך כה מענגים שכולנו מכירים בהן. עובדה שכשאנחנו נהנים מפחד, רובנו יכולים גם לצעוק מחרדה רגעית וגם לצחוק ואם זה עם חברים או בני משפחה אהובים אז עוד יותר.
כי זה פחד משותף שהוא אמנם בטוח אבל מרגיש כפחד אמיתי, שאנו חווים ביחד עם אדם אחר, בדרך כלל אדם אהוב, מה שמזרים את הורמון האוקסיטוצין הידוע כ"הורמון האהבה" ומספק לגוף גם אנרגיה, שבאופן טבעי נחוצה כדי לברוח או להילחם. אלא שכאן במקום לשתק מפחד או לגרום לנו לברוח, כדי לשמור על עצמנו, ה"ברח או הילחם" פשוט מעצים את החוויה שאנו עוברים.
בסיום החוויה המצמררת ההרגשה היא של הישג, כאילו ניצחנו מצב אמיתי של סכנה. כי כשהפחד מרגיש אמיתי גם תחושת ההישג של ההתגברות והניצחון עליו מרגישים כך. המוח יודע שהסכנה הייתה ללא כאב אבל האינסטינקט הקדמוני גורם עדיין לפרץ האנרגיה של אפקט ה"ברח או הילחם" שאנו מצוידים בו להישרדות.
כמובן שאת ההנאה מהפחד שבסביבות מבוקרות שכאלה, מאפשרים מנגנוני הבטיחות המפוקחים היטב. כשאנו עולים על רכבת הרים, או על מתקני ספינת הפירטים או על הממבה השחורה בלונה פארק, אנו מניחים שהמערכות מאובטחות לחלוטין ולפיכך בטוחות עבורנו.
זה ורק זה הוא מה שמאפשר לנו לשחרר את הפחד ולהתחיל ליהנות ממנו, לצחוק עד בלי גבול ולצרוח מאימה מאובטחת ומלאת אנרגיה.
הנה סרטון שעוסק במה כל כך כיף בפחד (מתורגם):
https://youtu.be/oetVvR5RQUs
סרטי אימה מספקים את האפשרות לפחד באופן מבוקר - קדימון לסרט "אני, פרנקנשטיין" (מתורגם):
http://youtu.be/pZzs20iaojs
את הפחד במתקן רכבת ההרים אפשר להבין בקלות מהצילומים:
http://youtu.be/LwF5WiMkBXo
האטמוס-פיר המפחיד בשוודיה, מתקן בו נופלים מגובה של 116 מטרים:
https://youtu.be/F55J4wYWwXE
בית רדוף רוחות שמושך אליו מבקרים רבים:
https://youtu.be/hoVzfTPq7II
אטרקציות התיירות המפחידות והמסוכנות ביותר:
https://youtu.be/mxZaeFWXqMI?long=yes
וצניחה חופשית? - מה לעזאזל?
https://youtu.be/VxA14nO7Sgw?long=yes
הפחד (Fear) הוא דבר מוזר. הוא ודאי חלק ממנגנוני הההישרדות שלנו, כי הפחד גורם לנו להיזהר מסכנות ולברוח מטורף ואויב או להילחם כשצריך.
אבל מעניין שרבים מאיתנו ובעצם כולם שואבים לא מעט הנאה מהפחד, כשהוא משולב או חלק מהחוויה של סביבה מבוקרת, שהיא סביבה בה הפחד גדול, אבל הסכנה עצמה קטנה ביותר.
דוגמאות? - מעלייה על רכבת הרים בפארק שעשועים, דרך צפייה בסרט אימה שמעוררת אצלנו לא מעט פחד ואימה (ומכאן גם השם "סרטי אימה"), בצניחה חופשית או בביקור בבתים רדופי רוחות שרבים כל כך אוהבים לחוות בהם את הפחד והמסתורין הכמעט משתקים שאנחנו חווים בהם.
חוויות כאלה מספקות לרבים את תחושת הריגוש, האופוריה ואת פרצי האדרנלין הזמניים, אך כה מענגים שכולנו מכירים בהן. עובדה שכשאנחנו נהנים מפחד, רובנו יכולים גם לצעוק מחרדה רגעית וגם לצחוק ואם זה עם חברים או בני משפחה אהובים אז עוד יותר.
כי זה פחד משותף שהוא אמנם בטוח אבל מרגיש כפחד אמיתי, שאנו חווים ביחד עם אדם אחר, בדרך כלל אדם אהוב, מה שמזרים את הורמון האוקסיטוצין הידוע כ"הורמון האהבה" ומספק לגוף גם אנרגיה, שבאופן טבעי נחוצה כדי לברוח או להילחם. אלא שכאן במקום לשתק מפחד או לגרום לנו לברוח, כדי לשמור על עצמנו, ה"ברח או הילחם" פשוט מעצים את החוויה שאנו עוברים.
בסיום החוויה המצמררת ההרגשה היא של הישג, כאילו ניצחנו מצב אמיתי של סכנה. כי כשהפחד מרגיש אמיתי גם תחושת ההישג של ההתגברות והניצחון עליו מרגישים כך. המוח יודע שהסכנה הייתה ללא כאב אבל האינסטינקט הקדמוני גורם עדיין לפרץ האנרגיה של אפקט ה"ברח או הילחם" שאנו מצוידים בו להישרדות.
כמובן שאת ההנאה מהפחד שבסביבות מבוקרות שכאלה, מאפשרים מנגנוני הבטיחות המפוקחים היטב. כשאנו עולים על רכבת הרים, או על מתקני ספינת הפירטים או על הממבה השחורה בלונה פארק, אנו מניחים שהמערכות מאובטחות לחלוטין ולפיכך בטוחות עבורנו.
זה ורק זה הוא מה שמאפשר לנו לשחרר את הפחד ולהתחיל ליהנות ממנו, לצחוק עד בלי גבול ולצרוח מאימה מאובטחת ומלאת אנרגיה.
הנה סרטון שעוסק במה כל כך כיף בפחד (מתורגם):
https://youtu.be/oetVvR5RQUs
סרטי אימה מספקים את האפשרות לפחד באופן מבוקר - קדימון לסרט "אני, פרנקנשטיין" (מתורגם):
http://youtu.be/pZzs20iaojs
את הפחד במתקן רכבת ההרים אפשר להבין בקלות מהצילומים:
http://youtu.be/LwF5WiMkBXo
האטמוס-פיר המפחיד בשוודיה, מתקן בו נופלים מגובה של 116 מטרים:
https://youtu.be/F55J4wYWwXE
בית רדוף רוחות שמושך אליו מבקרים רבים:
https://youtu.be/hoVzfTPq7II
אטרקציות התיירות המפחידות והמסוכנות ביותר:
https://youtu.be/mxZaeFWXqMI?long=yes
וצניחה חופשית? - מה לעזאזל?
https://youtu.be/VxA14nO7Sgw?long=yes
איך מטפלים בפצעים עם נמלים?
נמלי צבא (Army ants) ידועות בהיותן טורפות נחושות. ביס או צביטה מהן זה דבר כואב מאד. בג'ונגלים של דרום אמריקה מתרחקים הילידים בדרך כלל מהנמלים הללו ומנסים להימנע מכאבים מיותרים שהן גורמות להם.
אבל דבר אחד נוהגים המקומיים כבר אלפי שנים להשתמש בנמלים הללו. דווקא התכונה הכואבת של נמלי הצבא, הופכת אותן לנמלים שימושיות ברפואה השבטית שלהם. מדובר בדרך שלהן לשמש לחבישת פצעים וחתכים.
כל אימת שמישהו נפצע, נוהגים הילידים בדרום אמריקה לקרב את פינות הפצע ולהצמיד נמלה אליהן. הנמלה לופתת את שתי הפינות ומצמידה אותן זו לזו בחוזקה. אז תולשים הילידים את גוף הנמלה ומשאירים רק את הראש, המשמש כמעין תפר נעול על הפצע, מעין מנעול טבעי שמצמיד את שני הצדדים זה לזה. זה עובד אפילו כשהפצע גדול יחסית, או במקרה של חתך ארוך - אז נוהגים בני השבטים להשתמש בכמה נמלים צבאיות לסגירה טובה של הפצעים שלהם!
כואב אבל מגליד - כך שימשה הנמלה הטורפת והכואבת הזו כאחות רחמניה המטפלת בפצע ומרפאת אותו בהצלחה... היא אפילו זכתה לכינוי - "הנמלה המנתחת"...
הנה נמלי צבא המאחות פצעים:
https://youtu.be/Yd1BpY34ze8
חוקר מנסה לבחון איך זה עובד:
https://youtu.be/YqLwc56lRFU
הסבר של השיטה לאיחוי פצעים עם נמלים:
https://youtu.be/EK65_PpEVzA
ומצגת וידאו מפורטת של השיטה:
https://youtu.be/WrTRPLLAIhU
נמלי צבא (Army ants) ידועות בהיותן טורפות נחושות. ביס או צביטה מהן זה דבר כואב מאד. בג'ונגלים של דרום אמריקה מתרחקים הילידים בדרך כלל מהנמלים הללו ומנסים להימנע מכאבים מיותרים שהן גורמות להם.
אבל דבר אחד נוהגים המקומיים כבר אלפי שנים להשתמש בנמלים הללו. דווקא התכונה הכואבת של נמלי הצבא, הופכת אותן לנמלים שימושיות ברפואה השבטית שלהם. מדובר בדרך שלהן לשמש לחבישת פצעים וחתכים.
כל אימת שמישהו נפצע, נוהגים הילידים בדרום אמריקה לקרב את פינות הפצע ולהצמיד נמלה אליהן. הנמלה לופתת את שתי הפינות ומצמידה אותן זו לזו בחוזקה. אז תולשים הילידים את גוף הנמלה ומשאירים רק את הראש, המשמש כמעין תפר נעול על הפצע, מעין מנעול טבעי שמצמיד את שני הצדדים זה לזה. זה עובד אפילו כשהפצע גדול יחסית, או במקרה של חתך ארוך - אז נוהגים בני השבטים להשתמש בכמה נמלים צבאיות לסגירה טובה של הפצעים שלהם!
כואב אבל מגליד - כך שימשה הנמלה הטורפת והכואבת הזו כאחות רחמניה המטפלת בפצע ומרפאת אותו בהצלחה... היא אפילו זכתה לכינוי - "הנמלה המנתחת"...
הנה נמלי צבא המאחות פצעים:
https://youtu.be/Yd1BpY34ze8
חוקר מנסה לבחון איך זה עובד:
https://youtu.be/YqLwc56lRFU
הסבר של השיטה לאיחוי פצעים עם נמלים:
https://youtu.be/EK65_PpEVzA
ומצגת וידאו מפורטת של השיטה:
https://youtu.be/WrTRPLLAIhU
איך להינצל מטביעה בים?
אחד מגורמי הטביעה האיומים הוא זֶרֶם סַחַף ( Rip current) או זרם חוזר. זהו זֶרֶם נָסוֹג, האוסף את המים שנשטפו עם הגלים אל החוף ומחזיר אותם לים. מימים ואגמים גדולים ועד אוקיינוסים ענקיים - הזרמים הללו קיימים בכל חוף עם גלים.
הזרם הזה מתחיל באשליה של אזור רגוע במים, אזור ליד החוף, שמפתה להיכנס אליו, במקום לאזורים הסמוכים לו, שאותם שוטפים גלים מאיימים.
אבל הזרם החוזר שמאפיין את האזור השקט הזה, סוחף למעשה את השוחים בו, אל עומק הים, למקום בו הוא עמוק. הוא מאיים להכניע את הנסחפים מתשישות, כי כשהם מתנגדים לו ומנסים לחתור אל החוף, הם נחלשים וניגפים בפני הזרם החזק שמושך אותם אל תוך הים פנימה, הרחק מהחוף, למקום בו ייחלשו ולא יצליחו לשחות יותר.
ודאי לא תאמינו ש-80% מהטובעים שהמצילים רצים להציל הם מי שנקלעו לזרמים כאלה.
לזרם הזה שמות מגוונים. יש המכירים אותו בתור זרם פריצה, אחרים מכנים אותו זרם הסחף ויש המשתמשים בכינוי "הבור".
על פניו הוא נראה כיותר בטוח ויותר שקט, כמעט ללא גלים ועם גוון מים כהה יותר. אבל מדובר באזור הים המסוכן ביותר ליד החוף. במהירות של כחצי מטר בשנייה, עד ל-2.5 מטרים לשנייה, זהו זרם שהוא מהיר יותר ממהירות השחייה של בני-אדם.
#לפני הכניסה למים
ההמלצה היא קודם כל לשחות רק בחופים מוכרזים, תחת עיני המצילים. בשום אופן אל תתפתו להיכנס לאזור המים שנראה רגוע, שצבע המים בו שונה ואין בו גלים.
זה אסור סכנה. אפילו אם אתם מתכוונים רק לעמוד בתוך המים. אם כבר אז היכנסו, לעמוד או לשחות באזור עם הגלים, ליד הזרם החוזר ובניגוד לאינסטינקט שלכם.
בהנחה שאין דגל שחור או אדום ואם אתם רוצים לשחות, אז קחו שנייה, התבוננו במים וזהו את זרמי פריצה שאליהם לא תרצו להיכנס. אם כבר, אז שחו באזורי המים שיש בהם גלים. הם לא יסחפו אתכם אל הים, אלא דווקא אל החוף.
#איך להינצל, אם נקלעתם לסחיפה?
במקרה בו אתם נסחפים אל עומק הים, הריק מהחוף, התחילו בלהירגע ולא להיכנס ללחץ. אל תנסו לשחות אל החוף ונגד הזרם החזק. זה רק יתיש אתכם ויסכן אתכם בטביעה. זכרו שהזרם הזה לא מושך אתכם אל מתחת למים, אלא מרחיק מהחוף.
ולכן, במקום להתנגד ולשחות אל החוף, שחו במקביל לחוף, אל האזור בו יש גלים, עד שתצאו אל מחוץ לזרם. היתרון באזור שיש בו גלים נשברים, שתמצאו את עצמכם נעים לכיוון החוף, עם המים ולא כנגדם.
אם אתם עייפים מדי לשחות הצידה, אל מחוץ לזרם החוזר, הסתובבו לשכיבה על הגב ותצופו על המים. זכרו שמרבית מקרי הטביעה הם תוצאה של עייפות, בליעת מים, שרירים תפוסים ולחץ של מי שנאבק בזרמים החזקים הללו.
#איך נוצר זרם הסחיפה?
זרם הסחף הוא לרוב זרם צר, שעובר בערוץ העובר במעין תעלה תת-ימית, תעלה שנוצרת בין תילי חול, שנוצרו וקיימים מתחת לפני המים.
הזרם נוצר מרוח שיוצרת גלים חזקים. הגלים הללו דוחפים את המים לעבר החוף. הגלים המתקרבים הודפים את המים שנדחפו אל החוף והמים הללו זורמים לאורך החוף, עד שהם מגיעים לאזור השקט, אזור בו אין גלים.
זהו אזור הזרם החוזר. באזור זה אין גלים ולכן המים בו יכולים לזרום בחזרה אל הים. את זה הם עושים בכוח רב ומכאן הסכנה שבהם.
#ובקשה מהמציל...
מצילים וגולשים מנוסים יודעים לזהות בקלות את הזרמים הללו. גם להם הם נראים כיותר בטוחים ושקטים, אבל לא. להם ברור שזרמי הפריצה החוזרים הם המסוכנים יותר.
לכן כדאי שהמצילים יזהו ויסמנו בדגלים, בתחילת המשמרת שלהם, את זרמי הסחף הללו. הכל כדי להרחיק מהם מתרחצים.
הנה הזרם המסוכן הסוחף למעמקים (עברית):
https://youtu.be/ERbWL7H53ZQ
הסבר באנגלית:
https://youtu.be/M9OMIKsTuqY
הבור שמושך אליו במראהו השקט (עברית):
https://youtu.be/QACherGdhLU
המלצות ותיאור מדויק של ההיחלצות הנכונה מטביעה בזרם (עברית):
https://youtu.be/o0XRtQCt07Q
עיריית אשדוד מסבירה את זה יפה (עברית):
https://youtu.be/9wLTHp0d2Qs
וכתבה על התוצאות העגומות של הזרם החוזר והקטלני (עברית):
https://youtu.be/uEcEBMn0pyw
אחד מגורמי הטביעה האיומים הוא זֶרֶם סַחַף ( Rip current) או זרם חוזר. זהו זֶרֶם נָסוֹג, האוסף את המים שנשטפו עם הגלים אל החוף ומחזיר אותם לים. מימים ואגמים גדולים ועד אוקיינוסים ענקיים - הזרמים הללו קיימים בכל חוף עם גלים.
הזרם הזה מתחיל באשליה של אזור רגוע במים, אזור ליד החוף, שמפתה להיכנס אליו, במקום לאזורים הסמוכים לו, שאותם שוטפים גלים מאיימים.
אבל הזרם החוזר שמאפיין את האזור השקט הזה, סוחף למעשה את השוחים בו, אל עומק הים, למקום בו הוא עמוק. הוא מאיים להכניע את הנסחפים מתשישות, כי כשהם מתנגדים לו ומנסים לחתור אל החוף, הם נחלשים וניגפים בפני הזרם החזק שמושך אותם אל תוך הים פנימה, הרחק מהחוף, למקום בו ייחלשו ולא יצליחו לשחות יותר.
ודאי לא תאמינו ש-80% מהטובעים שהמצילים רצים להציל הם מי שנקלעו לזרמים כאלה.
לזרם הזה שמות מגוונים. יש המכירים אותו בתור זרם פריצה, אחרים מכנים אותו זרם הסחף ויש המשתמשים בכינוי "הבור".
על פניו הוא נראה כיותר בטוח ויותר שקט, כמעט ללא גלים ועם גוון מים כהה יותר. אבל מדובר באזור הים המסוכן ביותר ליד החוף. במהירות של כחצי מטר בשנייה, עד ל-2.5 מטרים לשנייה, זהו זרם שהוא מהיר יותר ממהירות השחייה של בני-אדם.
#לפני הכניסה למים
ההמלצה היא קודם כל לשחות רק בחופים מוכרזים, תחת עיני המצילים. בשום אופן אל תתפתו להיכנס לאזור המים שנראה רגוע, שצבע המים בו שונה ואין בו גלים.
זה אסור סכנה. אפילו אם אתם מתכוונים רק לעמוד בתוך המים. אם כבר אז היכנסו, לעמוד או לשחות באזור עם הגלים, ליד הזרם החוזר ובניגוד לאינסטינקט שלכם.
בהנחה שאין דגל שחור או אדום ואם אתם רוצים לשחות, אז קחו שנייה, התבוננו במים וזהו את זרמי פריצה שאליהם לא תרצו להיכנס. אם כבר, אז שחו באזורי המים שיש בהם גלים. הם לא יסחפו אתכם אל הים, אלא דווקא אל החוף.
#איך להינצל, אם נקלעתם לסחיפה?
במקרה בו אתם נסחפים אל עומק הים, הריק מהחוף, התחילו בלהירגע ולא להיכנס ללחץ. אל תנסו לשחות אל החוף ונגד הזרם החזק. זה רק יתיש אתכם ויסכן אתכם בטביעה. זכרו שהזרם הזה לא מושך אתכם אל מתחת למים, אלא מרחיק מהחוף.
ולכן, במקום להתנגד ולשחות אל החוף, שחו במקביל לחוף, אל האזור בו יש גלים, עד שתצאו אל מחוץ לזרם. היתרון באזור שיש בו גלים נשברים, שתמצאו את עצמכם נעים לכיוון החוף, עם המים ולא כנגדם.
אם אתם עייפים מדי לשחות הצידה, אל מחוץ לזרם החוזר, הסתובבו לשכיבה על הגב ותצופו על המים. זכרו שמרבית מקרי הטביעה הם תוצאה של עייפות, בליעת מים, שרירים תפוסים ולחץ של מי שנאבק בזרמים החזקים הללו.
#איך נוצר זרם הסחיפה?
זרם הסחף הוא לרוב זרם צר, שעובר בערוץ העובר במעין תעלה תת-ימית, תעלה שנוצרת בין תילי חול, שנוצרו וקיימים מתחת לפני המים.
הזרם נוצר מרוח שיוצרת גלים חזקים. הגלים הללו דוחפים את המים לעבר החוף. הגלים המתקרבים הודפים את המים שנדחפו אל החוף והמים הללו זורמים לאורך החוף, עד שהם מגיעים לאזור השקט, אזור בו אין גלים.
זהו אזור הזרם החוזר. באזור זה אין גלים ולכן המים בו יכולים לזרום בחזרה אל הים. את זה הם עושים בכוח רב ומכאן הסכנה שבהם.
#ובקשה מהמציל...
מצילים וגולשים מנוסים יודעים לזהות בקלות את הזרמים הללו. גם להם הם נראים כיותר בטוחים ושקטים, אבל לא. להם ברור שזרמי הפריצה החוזרים הם המסוכנים יותר.
לכן כדאי שהמצילים יזהו ויסמנו בדגלים, בתחילת המשמרת שלהם, את זרמי הסחף הללו. הכל כדי להרחיק מהם מתרחצים.
הנה הזרם המסוכן הסוחף למעמקים (עברית):
https://youtu.be/ERbWL7H53ZQ
הסבר באנגלית:
https://youtu.be/M9OMIKsTuqY
הבור שמושך אליו במראהו השקט (עברית):
https://youtu.be/QACherGdhLU
המלצות ותיאור מדויק של ההיחלצות הנכונה מטביעה בזרם (עברית):
https://youtu.be/o0XRtQCt07Q
עיריית אשדוד מסבירה את זה יפה (עברית):
https://youtu.be/9wLTHp0d2Qs
וכתבה על התוצאות העגומות של הזרם החוזר והקטלני (עברית):
https://youtu.be/uEcEBMn0pyw
