שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מיהו הרודוטוס אבי ההיסטוריה וכיצד תרם להבנת הדמוקרטיה?
הֶרוֹדוֹטוֹס (Herodotus), הידוע כ"אבי ההיסטוריה", הוא פילוסוף יווני בן המאה ה-5 לפני הספירה. האיש נחשב ל"אבי ההיסטוריה", על שום היותו הראשון שנקט בשיטות מחקריות לתיעוד וניתוח של אירועים שקרו בימיו.
מאז פרסום ספרו היחיד של האיש, שחי בהליקרנאסוס, באזור דרום טורקיה של ימינו, הוא זוכה להערכה רבה ואף לפופולריות. בספר, שנקרא "היסטוריוֹת" תיאר הרודוטוס את הפלישה הפרסית ליוון של התקופה.
מאז ימי העת העתיקה ועד לימי הביניים לא חדלו להעתיק בכתב יד את ספרו של הירודוטוס, על גבי פפירוסים ומגילות קלף. גם בעת החדשה הרבו להדפיסו והוא תורגם לשפות רבות.
חשיבותו הגדולה של הרודוטוס נובעת מהעובדה שהוא חולל מהפכה חשיבתית, בהיותו הראשון שהבדיל בין המחקר השיטתי של מאורעות העבר לבין מיתוסים וסיפורים שנוהגים היו אז לספר על אירועים שהיום היינו מכנים כאירועים היסטוריים.
כך שלמעשה הרודוטוס היה ההיסטוריון הידוע הראשון ומי שניסח עקרונות בסיס של מה שייוודע לימים כתחום מדעי, שייקרא כשם ספרו היחיד "היסטוריה".
בזכותו של הרודוטוס וברוח כתיבתו, המשיכו אנשים בתקופות שאחריו, לתעד ולשמר עדויות על האירועים שקרו בתקופתם. בכך הוא יצר מסורת מחקרית של עשיית סדר בידע האנושי על העבר או במילים אחרות - של ההִיסְטוֹרְיָה (History).
מאז "אבי ההיסטוריה" נוהגים ההיסטוריונים, כאנשי המדע, לעשות סדר שיטתי בידע שלנו על העבר. במקביל, מהמילה "היסטוריה" תיוולד עם השנים גם המילה האנגלית "Story", לסיפורים. ואגב, מעניין לציין שהניגוד וההשלמה בין התיעוד ההיסטורי והסיפורים המלווים את האירועים מלווים מאז את התחום. זאת משום שידוע שההיסטוריה נרשמת לרוב על ידי המנצחים וגרסתם לאירועים היא זו שנתפסת שנים רבות אחר כך לגרסה המקובלת, מה שלא פעם מעלה בעיה אמיתית לגבי אמינות המחקר ההיסטורי ומוביל היסטוריונים בעת החדשה לעודד כתיבת גרסאות שונות לאותן התרחשויות.
כך הוליד הרודוטוס את ההיסטוריה (מתורגם):
https://youtu.be/A542ixwyBhc
וציר זמן לילדים המתאר את ההיסטוריה האנושית עד אז ומאז (מתורגם):
https://youtu.be/8POXvpQ31Uc
מהו השוויון בפני החוק?
המשפט "כולם שווים בפני החוק" ניתן להניח שמוכר לכם מהצהרות עצמאות, חוקות ונאומים פוליטיים. אך מה הוא אומר בפועל?
השוויון בפני החוק (Equality before the law), המכונה גם שוויון פורמלי (Formal Equality), הוא עיקרון יסוד בדמוקרטיות מודרניות, רעיון דמוקרטי בסיסי ואחד המאפיינים של משטרים הדמוקרטיים. הרעיון פשוט: כל אדם, ללא קשר למוצאו, מינו, עושרו או מעמדו החברתי או הדתי, כפוף לאותם חוקים בדיוק.
במילים אחרות, השופט לא אמור לשאול מי עומד לפניו, אלא רק לברר מה הוא עשה.
ההיסטוריה של הרעיון ארוכה. בתחילת המאה ה-6 לפני הספירה כותב המדינאי סולון, כשהוא עורך באתונה רפורמות דמוקרטיות: "חוקים קבעתי ישרים עבור כולם - נקלה ומרומם שווים בפני החוק".
במאה ה-5 לפני הספירה, ביוון העתיקה, כותב הרודוטוס "אבי ההיסטוריה" (Herodotus) על מה שהיום היינו קוראים "דמוקרטיה", בלשונו שלו "איסונומיה", שוויון החוק. השוויון הזה התממש באופן חזק בסוף ימי הביניים, כשנקבע במגנה כרטה (Magna Carta) שבאנגליה שהמלך עצמו כפוף גם הוא לחוק.
אגב, משמעות המילה הלטינית "פריווילגיה" היא "חוק פרטי". הרעיון בהקשר שלה הוא שבנו אין שליטים פריבילגים, שנמצאים מעל החוק או שיש להם חוק משלהם. כלומר, שוויון בפני החוק משמעותו היא שאין אדם או מיעוט שאינם כפופים לחוק, אלא הוא חל על כולם בשווה.
הניסוח המודרני התגבש בעיקר במאה ה-18, עם המהפכה הצרפתית וההצהרה האמריקאית על העצמאות, שהכריזו כי כל בני האדם נולדים שווים בזכויותיהם.
בפועל, השוויון בפני החוק מתחלק לכמה רבדים. הרובד הראשון הוא שוויון פורמלי טהור ורשמי: אותו חוק חל על כולם. הרובד השני, שנוי יותר במחלוקת, הוא שוויון מהותי (Substantive Equality): כדי שהחוק יהיה שוויוני באמת, יש לפעמים להתאים את ההתנהגות לנסיבות האדם. לדוגמה, מתן ייצוג משפטי חינמי לנאשמים חסרי אמצעים. יש דבר כזה והוא צודק וקיים גם בארץ בדמות הסנגוריה הציבורית.
הפער בין עיקרון למציאות הוא מוכר. הסופר הצרפתי אנטול פראנס (Anatole France) ניסח זאת בציניות: "החוק, בגדולתו השוויונית, אוסר על עשיר ועל עני כאחד לישון מתחת לגשרים." הביקורת חדה: כשמשאבים אינם שווים, גם חוק זהה עשוי להוביל לתוצאות שונות.
מדינות רבות מנסות לגשר על הפער הזה. בישראל, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מעגן את השוויון כזכות חוקתית. בארצות הברית, התיקון ה-14 לחוקה מבטיח הגנה שווה בפני החוק לכל אזרח. אך מחקרים חברתיים מראים שוב ושוב שלצער כולם, מיקום האדם בסולם הכלכלי והחברתי עדיין משפיע על אופן הטיפול בו במערכת המשפט.
השוויון בפני החוק אינו עובדה קיימת. הוא שאיפה מתמדת. ראוי לדבוק בו למען חברה מתוקנת והגונה.
הנה רעיון השוויון ובהמשך גם השוויון בפני החוק (עברית):
https://youtu.be/3MoUrMUyOYY
סיפור לידתה של ההיסטוריה, עם הרודוטוס "אבי ההיסטוריה" (מתורגם):
https://youtu.be/A542ixwyBhc
ולא פעם שוויון וחירות מתנגשים (עברית):
https://youtu.be/oNOROFBMPkc
מהם משלי איזופוס?
משלי איזופוס (Aesop Fables) הם אוסף של משלים קצרים שהעבירו בעדינות לקחים מוסריים. כתב אותם חכם יווני מיוון העתיקה בשם איזופוס שידוע כיום בזכות מאות משליו. כל אחד מהם מכיל מוסר השכל מרכזי, בין אם מדובר בהתנהגות רצויה או לא רצויה של בני אדם.
היה זה ההיסטוריון היווני הרודוטוס, מי שנחשב ל"אבי ההיסטוריה", שסיפר על חייו של מספר המשלים היווני איזופוס, שחי במאה שלפניו, אי שם באמצע המאה ה-6 לפני הספירה, בימיו של המלך המצרי אמאזיס.
איזופוס, לפי ההיסטוריון הקדום, היה עבד שחי באי סאמוס וידע לספר סיפורים נהדרים, עם מוסר השכל. הוא ככל הנראה נהרג מידיהם של בני דלפוי. הסיפורים שנקשרו בשמו של איזופוס נכתבו בהמשך על ידי סופרים כמו אריסטופנס ואריסטו.
מהדורות מודרניות כוללות לרוב בין 200 ל-300 ממשליו של איזופוס, אף שמספרם המלא הללו הוא 725. כל משל כזה מלמד את על דברים טובים ורעים ומדגיש כמעט תמיד בחירות גרועות.
החוכמה במשלי איזופוס היא שהקורא לא מרגיש נזוף או שמלמדים אותו לקח וזאת בזכות ההברקה של ללהק בהם בעלי חיים, המצוידים במאפיינים אנושיים ועושים דברים כמו בני אדם.
שמו ומשליו של איזופוס הפכו אותו לדמות אגדית ושוב ושוב נשאלת השאלה האם הוא באמת היה קיים. עם השנים הלכו והתווספו פרטים שונים על תולדות חייו של האיש, כשברור היום שלא כולם נכונים וחלקם הם בבירור פרי המצאות ואגדות.
מה שכן ידוע על האיש הם המשלים שהוא חיבר וסיפר וידועים מאז ימי קדם. אלה משלים חכמים וחינוכיים שצוטטו שוב ושוב על-ידי סופרים, משוררים והוגי דעות - לא רק יווניים אלא בני עמים שונים ובמהלך דורות רבים.
שמו של איזופוס היה כל כך נחשב ומוערך, עד שלא מעט מהמשלים שכתבו סופרים ומחברים אחרים צוינו כמשלי איזופוס, רק כדי להפוך אותם לפופולריים ולהתהדר בשמו ובכישרונו בקידום משלים שהם עצמם המציאו.
הנה סיפורם של משלי איזופוס:
https://youtu.be/ZjkzXpRxBQM
איזופוס מסייע להסביר לילדים מהו משל (עברית):
https://youtu.be/YDKOE7zliwM
משל הצב והארנב המפורסם (עברית):
https://youtu.be/cYpwq3-RdPs
הנה סרטון ארוך יותר על תולדות משלי איזופוס:
https://youtu.be/pBY3RUx4F1U?long=yes
והמשלים של איזופוס שהפכו לבלו פרינט של מספרי הסיפורים:
https://youtu.be/cwxtdD5vaBI?long=yes
מהו מדע הגאוגרפיה ומי המציא אותו?
אם תהיתם מי החליט שהמילה "גאוגרפיה" תתאר את מדע כדור הארץ הרי שהתשובה נמצאת ככל הנראה בספריית אלכסנדריה שבמצרים, במאה ה-3 לפני הספירה, אצל מלומד יווני בשם ארטוסתנס (Eratosthenes).
הוא הראשון שהרכיב את המונח משתי מילים יווניות פשוטות: geo שפירושה ארץ, ו-graphia שפירושה כתיבה או תיאור. בקיצור, תיאור הארץ.
מאז עוסק מדע הגאוגרפיה בתיאור כדור הארץ, בחקר המרחב הפיזי, בתופעות טבע ובהתיישבות האנושית שבו.
אבל ארטוסתנס לא הסתפק במתן שם לתחום המדעי הזה. בתור הספרן הראשי של הספרייה המפורסמת, הוא החליט לבצע ניסוי מרתק. הוא שמע שבצהריים של יום קיץ מסוים בעיר סיינה (Syene, היום אסואן שבמצרים) השמש זורחת ישירות ואפילו לא יוצרת צללים בבארות עמוקות.
באותו יום ושעה באלכסנדריה, הוא מדד את זווית הצל של עמוד ומצא שהיא כ-7.2 מעלות, שזה בדיוק 1/50 ממעגל שלם. הוא הכפיל את המרחק בין שתי הערים ב-50, וקיבל את היקף כדור הארץ - בדיוק מדהים לאותה תקופה, של - כ-250,000 סטדיות. כשמתרגמים את שלו למדידות מודרניות, התוצאה קרובה להפליא למציאות.
בנוסף, האיש גם יצר את אחת המפות הראשונות של העולם הידוע, שחילקה את כדור הארץ לאזורי אקלים שונים.
המדע הגאוגרפי מתפתח אז בעיקר ביוון העתיקה ובמרכזים ההלניסטיים, כשאלכסנדריה היא הלב הפועם של החשיבה המדעית באותם ימים.
אמנם תרבויות קדומות כמו הבבלים, המצרים והסינים כבר עסקו במיפוי ובתיאור נהרות, אבל היוונים הפכו את העיסוק הזה למדע של ממש, עם שיטות מחקר ודיסציפלינה שיטתית הכוללת תצפיות, מדידות וניתוח.
כבר אז תיארו מלומדים שונים, הזכור מביניהם הוא הרודוטוס (Herodotus), עמים ואזורים רבים במסעותיהם. תלמי (Ptolemy) יצר במאה ה-2 לספירה מערכת קואורדינטות גיאוגרפית שתתרום ותשפיע על המיפוי למשך מאות שנים קדימה.
בימינו מתפצלת הגאוגרפיה לשני ענפים גדולים. הגאוגרפיה הפיזית חוקרת תופעות טבע כמו אקלים, קרקע, הידרולוגיה וגיאומורפולוגיה, בעוד שהגאוגרפיה האנושית בוחנת את האינטראקציה בין בני אדם לסביבתם, כלומר איך בני אדם מתיישבים ומשתלבים בה, ביחד עם דפוסי התיישבות, עיור, כלכלה ותרבות.
המדע המודרני משתמש בלוויינים, תצלומי אוויר ומערכות מידע גיאוגרפיות (GIS), אך השאלות הבסיסיות לא השתנו במיוחד מאז ארטוסתנס: איפה, מדוע ומה המשמעות של המקום בחיינו.
הנה הסבר של מדע הגאוגרפיה (עברית):
https://youtu.be/MsCoIMs288k
מה שאנשים חושבים על חשיבותה לבני האדם:
https://youtu.be/ri0_ijyFni4
וסרטון לילדים המלמד על ערי בירה בעולם (עברית):
https://youtu.be/lzkn1kW5Ib0
מה זה משל ולמה נועדו משלים?
משל (Fable) הוא סיפור קצר ופשוט בעלילה, הכולל בדרך כלל בעלי חיים המתנהגים כמו בני אדם ומעביר מוסר השכל, לקח מוסרי או מסר חינוכי ששווה ללמוד.
המשלים של הכותבים הגדולים, דוגמת איזופוס, קרילוב ולה פונטיין, בנויים בדרך כלל סביב דמויות של בעלי חיים, המשמשות ככלי להעברת לקחים מוסריים עמוקים. כל משל קצר מסתיים במסר ברור שנועד לכוון את הקורא להתנהגות נאותה, חכמה או ערכית.
בניגוד לסתם סיפור, ייחודו של המשל טמון ביכולתו להעביר רעיונות מורכבים, לקח וערכים חשובים. הוא עושה זאת באמצעות דימויים וסמלים המשובצים בסיפור ודרך אירועים ותיאורים פשוטים ויומיומיים שקורים לבעלי חיים.
עוצמתם של המשלים טמונה ביכולת שלהם להעביר אמיתות אנושיות מורכבות בצורה פשוטה ואף משעשעת. דרך בעלי החיים הם מדברים על חולשות אנושיות כמו תאוות בצע, יהירות, קנאה וטיפשות, אך לבסוף הם גם מדגישים מעלות כמו נדיבות, מוסר, חוכמה וצדק.
#חלקי המוסר
בכל משל יש שני מרכיבים או חלקים:
המשל - זהו החלק הראשון שמסתיר רעיון או חידה כלשהם. זה הסיפור הגלוי, לרוב על בעל חיים שעובר משהו.
הנמשל - הוא המסר שעל הקורא לפענח או להבין מהסיפור ואז להעבירו לעולם האנושי, לגבי התנהגות נכונה יותר בעולם שלנו בני האדם.
#דמויות המשלים
הדמויות במשל הן בדרך כלל מעולם החי, הצומח או מחיי האנשים הפשוטים. הדמויות הללו מייצגות תכונות אנושיות, אירועים ומצבים שאנשים בכל מקום יכולים להתחבר אליהם ולהבינם.
#ההצלחה
בזכות יכולתו הייחודית לשלב בין הנאה ללמידה, המשל נשאר כלי חינוכי אהוב ויעיל גם בעידן המודרני. הסיפור המעניין מושך את תשומת הלב, בעוד שהמסר המוסרי מחלחל ללב באופן טבעי.
המשלים הם יצירות ספרותיות עתיקות מאוד. עד שהועלו על הכתב הם הועברו בעל פה ומדור לדור ובשלב מסוים, במיוחד בתקופת ההשכלה, החלו לרכז את חלקם ולקבצם לספרי משלים ידועים.
איכשהו, המשל הצליח לשרוד כאמנות סיפור עתיקה וחינוכית, שלא איבדה מכוחה - במיוחד בתקופה שבה הורים ומחנכים מודעים מחפשים דרכים יצירתיות להעברת ערכים ומסרים משמעותיים וחשובים לדורות הבאים.
#עוצמת המשל
כוחו הגדול של המשל נובע מיכולתו להנגיש רעיונות מופשטים באמצעות סיפור קליט וממוקד, שאינו מעוגן במקום ובזמן כלשהם.
קחו את המשל המפורסם על הנמלה והצרצר ושימו לב איזו דרך נפלאה יש לו לחנך על חשיבות החריצות והתכנון לטווח ארוך. המשל עושה זאת דרך סיפור פשוט שכל אחד יכול להבין - הנמלה החרוצה מתכוננת לחורף ללא ליאות, בזמן זהצרצר קל הדעת חי רק את הרגע, לא מתכונן וכשמגיע החורף גם סובל.
אחד היתרונות המשמעותיים של המשל הוא יכולתו להעביר ביקורת חברתית ומסרים מוסריים בדרך עקיפה ועדינה. במקום להטיף ישירות, המשל מאפשר לקורא או למאזין להגיע למסקנות בכוחות עצמו.
גישה זו יעילה במיוחד בחינוך ילדים וצעירים, שכן היא מאפשרת להם להזדהות עם הדמויות ולהפנים את המסר בדרך חווייתית וטבעית. עובדה זו סייעה במהלך ההיסטוריה להפוך את ספרות המשל העולמית ליצירה חשובה ומשמעותית.
#המשל בעולם ובהיסטוריה
בתרבות היהודית המשל הוא כלי חינוכי מרכזי, החל מהתנ"ך וכלה בספרות חז"ל. דוגמה מובהקת לכך היא משל "כִּבְשַׂת הָרָשׁ", בו השתמש נתן הנביא כדי להוכיח את דוד המלך. משלים אחרים הופיעו שוב ושוב בספרי המקרא כמו משלי, איוב, קוהלת ושיר השירים.
חכמי המדרש והתלמוד הירבו להשתמש גם הם במשלים כדי להסביר רעיונות מופשטים בתורה ובמחשבת ישראל. בספרות חז"ל משמשים אגדות ומדרשים כאמצעים מצוינים לחינוך והוראה של רעיונות דתיים ומוסריים ביהדות.
אך חשיבותו של המשל אינה מוגבלת לתרבות היהודית או היוונית בלבד. בתרבות המערבית, מוכר ההיסטוריון היווני הרודוטוס שמספר במאה ה-6 לפני הספירה על משליו של איזופוס (Aesop) שמעולם לא הועלו על הכתב, אך נפוצו בכל העולם.
משלי איזופוס מיוון העתיקה ממשיכים לשמש מקור השראה ולימוד עד ימינו. המשלים הללו מדגימים כיצד באמצעות סיפורים פשוטים אך עמוקים יכולות לעבור מדור לדור אמיתות על טבע האדם, כאלה שאינן תלויות בזמן או במקום כלשהם ונתפסות כראויות תמיד.
בהקשר זה ראוי להזכיר גם את משלי קרילוב (Ivan Krylov), המשורר והמספר הרוסי שחי במאה ה-18 וה-19. קרילוב נחשב לאחד מגדולי כותבי המשלים בספרות העולמית. הוא הצליח ליצור משלים שמשלבים הומור שנון עם ביקורת חברתית נוקבת. משליו המפורסמים, כמו "הברווז, הדג והסרטן" ו"הנגן בתזמורת", מתארים בחדות ובדיוק סיטואציות אנושיות מורכבות ומגוחכות כאחד.
ראוי לציין גם את לה פונטיין (Jean de La Fontaine), הסופר וממשיל המשלים הצרפתי שעיבד במאה ה-17 את משלי איזופוס ואף כתב משלים מקוריים משלו.
הסופר הרוסי קרילוב, שהושפע רבות ממשלי לה פונטיין, פרסם במאה ה-18 קובץ משלים בחרוזים, בחלקם מקוריים ובחלקם עיבודים למשלי איזופוס ולה פונטיין. הוא הצליח להתאים למציאות הרוסית את סגנון המשל של כותב המשלים הצרפתי ולהעניק להם צביון מקורי ומיוחד משלו.
משלי קרילוב מדגימים היטב כיצד המשל יכול לשמש ככלי לביקורת חברתית ופוליטית. באמצעות דמויות של חיות ומצבים לכאורה תמימים, הוא העביר ביקורת נוקבת על השחיתות בממסד הרוסי, על הבירוקרטיה המסואבת ועל חולשות אנושיות שונות.
יש ספרים שלמים שהם משלים. אחד הידועים שבהם הוא ספרו של ג'ורג' אורוול "חוות החיות" שבו חיות מתארות תכונות ומעשים אנושיים. כך עושים גם ספרי גוליבר של ג'ונתן סוויפט וכך גם "על העיוורון", ספרו של ז'ורז' סאראמגו. זהו ספר שהוא כולו משל על הטבע החברתי של אדם וכיצד הוא מתנהל בזמנים של מצוקה.
כל הדוגמאות הללו מדגישות את כוחו של המשל ככלי ספרותי שמסוגל לעקוף צנזורה ולהעביר מסרים חתרניים באופן עקיף אך אפקטיבי.
כמה משלים ידועים תמצאו בתגית "משלים".
חיפזון וזהירון מסבירים מהו משל (עברית):
https://youtu.be/YDKOE7zliwM
הנה, למשל, משל השועל והכרם המפורסם (עברית):
https://youtu.be/LTctzR5Pzss
משל המערה של אפלטון הוא אחד המשלים החכמים והעתיקים בהיסטוריה (מתורגם):
https://youtu.be/1jrgE7PSY38
משל המרכבה הוא משל יהודי (עברית):
https://youtu.be/-vukbQovRPw
משל נהדר אך גם עצוב על החברה האנושית וכיצד היא מתנהלת בדפוס דומה שוב ושוב:
https://youtu.be/HTDdIO74BuA
משל שלא סופר מהטלוויזיה הלימודית של פעם (עברית):
https://youtu.be/grFxRr3HJnk
והחיים כמשל על צפרדעים (עברית):
https://youtu.be/ANP4y5PUuB4
הֶרוֹדוֹטוֹס (Herodotus), הידוע כ"אבי ההיסטוריה", הוא פילוסוף יווני בן המאה ה-5 לפני הספירה. האיש נחשב ל"אבי ההיסטוריה", על שום היותו הראשון שנקט בשיטות מחקריות לתיעוד וניתוח של אירועים שקרו בימיו.
מאז פרסום ספרו היחיד של האיש, שחי בהליקרנאסוס, באזור דרום טורקיה של ימינו, הוא זוכה להערכה רבה ואף לפופולריות. בספר, שנקרא "היסטוריוֹת" תיאר הרודוטוס את הפלישה הפרסית ליוון של התקופה.
מאז ימי העת העתיקה ועד לימי הביניים לא חדלו להעתיק בכתב יד את ספרו של הירודוטוס, על גבי פפירוסים ומגילות קלף. גם בעת החדשה הרבו להדפיסו והוא תורגם לשפות רבות.
חשיבותו הגדולה של הרודוטוס נובעת מהעובדה שהוא חולל מהפכה חשיבתית, בהיותו הראשון שהבדיל בין המחקר השיטתי של מאורעות העבר לבין מיתוסים וסיפורים שנוהגים היו אז לספר על אירועים שהיום היינו מכנים כאירועים היסטוריים.
כך שלמעשה הרודוטוס היה ההיסטוריון הידוע הראשון ומי שניסח עקרונות בסיס של מה שייוודע לימים כתחום מדעי, שייקרא כשם ספרו היחיד "היסטוריה".
בזכותו של הרודוטוס וברוח כתיבתו, המשיכו אנשים בתקופות שאחריו, לתעד ולשמר עדויות על האירועים שקרו בתקופתם. בכך הוא יצר מסורת מחקרית של עשיית סדר בידע האנושי על העבר או במילים אחרות - של ההִיסְטוֹרְיָה (History).
מאז "אבי ההיסטוריה" נוהגים ההיסטוריונים, כאנשי המדע, לעשות סדר שיטתי בידע שלנו על העבר. במקביל, מהמילה "היסטוריה" תיוולד עם השנים גם המילה האנגלית "Story", לסיפורים. ואגב, מעניין לציין שהניגוד וההשלמה בין התיעוד ההיסטורי והסיפורים המלווים את האירועים מלווים מאז את התחום. זאת משום שידוע שההיסטוריה נרשמת לרוב על ידי המנצחים וגרסתם לאירועים היא זו שנתפסת שנים רבות אחר כך לגרסה המקובלת, מה שלא פעם מעלה בעיה אמיתית לגבי אמינות המחקר ההיסטורי ומוביל היסטוריונים בעת החדשה לעודד כתיבת גרסאות שונות לאותן התרחשויות.
כך הוליד הרודוטוס את ההיסטוריה (מתורגם):
https://youtu.be/A542ixwyBhc
וציר זמן לילדים המתאר את ההיסטוריה האנושית עד אז ומאז (מתורגם):
https://youtu.be/8POXvpQ31Uc
המשפט "כולם שווים בפני החוק" ניתן להניח שמוכר לכם מהצהרות עצמאות, חוקות ונאומים פוליטיים. אך מה הוא אומר בפועל?
השוויון בפני החוק (Equality before the law), המכונה גם שוויון פורמלי (Formal Equality), הוא עיקרון יסוד בדמוקרטיות מודרניות, רעיון דמוקרטי בסיסי ואחד המאפיינים של משטרים הדמוקרטיים. הרעיון פשוט: כל אדם, ללא קשר למוצאו, מינו, עושרו או מעמדו החברתי או הדתי, כפוף לאותם חוקים בדיוק.
במילים אחרות, השופט לא אמור לשאול מי עומד לפניו, אלא רק לברר מה הוא עשה.
ההיסטוריה של הרעיון ארוכה. בתחילת המאה ה-6 לפני הספירה כותב המדינאי סולון, כשהוא עורך באתונה רפורמות דמוקרטיות: "חוקים קבעתי ישרים עבור כולם - נקלה ומרומם שווים בפני החוק".
במאה ה-5 לפני הספירה, ביוון העתיקה, כותב הרודוטוס "אבי ההיסטוריה" (Herodotus) על מה שהיום היינו קוראים "דמוקרטיה", בלשונו שלו "איסונומיה", שוויון החוק. השוויון הזה התממש באופן חזק בסוף ימי הביניים, כשנקבע במגנה כרטה (Magna Carta) שבאנגליה שהמלך עצמו כפוף גם הוא לחוק.
אגב, משמעות המילה הלטינית "פריווילגיה" היא "חוק פרטי". הרעיון בהקשר שלה הוא שבנו אין שליטים פריבילגים, שנמצאים מעל החוק או שיש להם חוק משלהם. כלומר, שוויון בפני החוק משמעותו היא שאין אדם או מיעוט שאינם כפופים לחוק, אלא הוא חל על כולם בשווה.
הניסוח המודרני התגבש בעיקר במאה ה-18, עם המהפכה הצרפתית וההצהרה האמריקאית על העצמאות, שהכריזו כי כל בני האדם נולדים שווים בזכויותיהם.
בפועל, השוויון בפני החוק מתחלק לכמה רבדים. הרובד הראשון הוא שוויון פורמלי טהור ורשמי: אותו חוק חל על כולם. הרובד השני, שנוי יותר במחלוקת, הוא שוויון מהותי (Substantive Equality): כדי שהחוק יהיה שוויוני באמת, יש לפעמים להתאים את ההתנהגות לנסיבות האדם. לדוגמה, מתן ייצוג משפטי חינמי לנאשמים חסרי אמצעים. יש דבר כזה והוא צודק וקיים גם בארץ בדמות הסנגוריה הציבורית.
הפער בין עיקרון למציאות הוא מוכר. הסופר הצרפתי אנטול פראנס (Anatole France) ניסח זאת בציניות: "החוק, בגדולתו השוויונית, אוסר על עשיר ועל עני כאחד לישון מתחת לגשרים." הביקורת חדה: כשמשאבים אינם שווים, גם חוק זהה עשוי להוביל לתוצאות שונות.
מדינות רבות מנסות לגשר על הפער הזה. בישראל, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מעגן את השוויון כזכות חוקתית. בארצות הברית, התיקון ה-14 לחוקה מבטיח הגנה שווה בפני החוק לכל אזרח. אך מחקרים חברתיים מראים שוב ושוב שלצער כולם, מיקום האדם בסולם הכלכלי והחברתי עדיין משפיע על אופן הטיפול בו במערכת המשפט.
השוויון בפני החוק אינו עובדה קיימת. הוא שאיפה מתמדת. ראוי לדבוק בו למען חברה מתוקנת והגונה.
הנה רעיון השוויון ובהמשך גם השוויון בפני החוק (עברית):
https://youtu.be/3MoUrMUyOYY
סיפור לידתה של ההיסטוריה, עם הרודוטוס "אבי ההיסטוריה" (מתורגם):
https://youtu.be/A542ixwyBhc
ולא פעם שוויון וחירות מתנגשים (עברית):
https://youtu.be/oNOROFBMPkc
משלי איזופוס (Aesop Fables) הם אוסף של משלים קצרים שהעבירו בעדינות לקחים מוסריים. כתב אותם חכם יווני מיוון העתיקה בשם איזופוס שידוע כיום בזכות מאות משליו. כל אחד מהם מכיל מוסר השכל מרכזי, בין אם מדובר בהתנהגות רצויה או לא רצויה של בני אדם.
היה זה ההיסטוריון היווני הרודוטוס, מי שנחשב ל"אבי ההיסטוריה", שסיפר על חייו של מספר המשלים היווני איזופוס, שחי במאה שלפניו, אי שם באמצע המאה ה-6 לפני הספירה, בימיו של המלך המצרי אמאזיס.
איזופוס, לפי ההיסטוריון הקדום, היה עבד שחי באי סאמוס וידע לספר סיפורים נהדרים, עם מוסר השכל. הוא ככל הנראה נהרג מידיהם של בני דלפוי. הסיפורים שנקשרו בשמו של איזופוס נכתבו בהמשך על ידי סופרים כמו אריסטופנס ואריסטו.
מהדורות מודרניות כוללות לרוב בין 200 ל-300 ממשליו של איזופוס, אף שמספרם המלא הללו הוא 725. כל משל כזה מלמד את על דברים טובים ורעים ומדגיש כמעט תמיד בחירות גרועות.
החוכמה במשלי איזופוס היא שהקורא לא מרגיש נזוף או שמלמדים אותו לקח וזאת בזכות ההברקה של ללהק בהם בעלי חיים, המצוידים במאפיינים אנושיים ועושים דברים כמו בני אדם.
שמו ומשליו של איזופוס הפכו אותו לדמות אגדית ושוב ושוב נשאלת השאלה האם הוא באמת היה קיים. עם השנים הלכו והתווספו פרטים שונים על תולדות חייו של האיש, כשברור היום שלא כולם נכונים וחלקם הם בבירור פרי המצאות ואגדות.
מה שכן ידוע על האיש הם המשלים שהוא חיבר וסיפר וידועים מאז ימי קדם. אלה משלים חכמים וחינוכיים שצוטטו שוב ושוב על-ידי סופרים, משוררים והוגי דעות - לא רק יווניים אלא בני עמים שונים ובמהלך דורות רבים.
שמו של איזופוס היה כל כך נחשב ומוערך, עד שלא מעט מהמשלים שכתבו סופרים ומחברים אחרים צוינו כמשלי איזופוס, רק כדי להפוך אותם לפופולריים ולהתהדר בשמו ובכישרונו בקידום משלים שהם עצמם המציאו.
הנה סיפורם של משלי איזופוס:
https://youtu.be/ZjkzXpRxBQM
איזופוס מסייע להסביר לילדים מהו משל (עברית):
https://youtu.be/YDKOE7zliwM
משל הצב והארנב המפורסם (עברית):
https://youtu.be/cYpwq3-RdPs
הנה סרטון ארוך יותר על תולדות משלי איזופוס:
https://youtu.be/pBY3RUx4F1U?long=yes
והמשלים של איזופוס שהפכו לבלו פרינט של מספרי הסיפורים:
https://youtu.be/cwxtdD5vaBI?long=yes
אם תהיתם מי החליט שהמילה "גאוגרפיה" תתאר את מדע כדור הארץ הרי שהתשובה נמצאת ככל הנראה בספריית אלכסנדריה שבמצרים, במאה ה-3 לפני הספירה, אצל מלומד יווני בשם ארטוסתנס (Eratosthenes).
הוא הראשון שהרכיב את המונח משתי מילים יווניות פשוטות: geo שפירושה ארץ, ו-graphia שפירושה כתיבה או תיאור. בקיצור, תיאור הארץ.
מאז עוסק מדע הגאוגרפיה בתיאור כדור הארץ, בחקר המרחב הפיזי, בתופעות טבע ובהתיישבות האנושית שבו.
אבל ארטוסתנס לא הסתפק במתן שם לתחום המדעי הזה. בתור הספרן הראשי של הספרייה המפורסמת, הוא החליט לבצע ניסוי מרתק. הוא שמע שבצהריים של יום קיץ מסוים בעיר סיינה (Syene, היום אסואן שבמצרים) השמש זורחת ישירות ואפילו לא יוצרת צללים בבארות עמוקות.
באותו יום ושעה באלכסנדריה, הוא מדד את זווית הצל של עמוד ומצא שהיא כ-7.2 מעלות, שזה בדיוק 1/50 ממעגל שלם. הוא הכפיל את המרחק בין שתי הערים ב-50, וקיבל את היקף כדור הארץ - בדיוק מדהים לאותה תקופה, של - כ-250,000 סטדיות. כשמתרגמים את שלו למדידות מודרניות, התוצאה קרובה להפליא למציאות.
בנוסף, האיש גם יצר את אחת המפות הראשונות של העולם הידוע, שחילקה את כדור הארץ לאזורי אקלים שונים.
המדע הגאוגרפי מתפתח אז בעיקר ביוון העתיקה ובמרכזים ההלניסטיים, כשאלכסנדריה היא הלב הפועם של החשיבה המדעית באותם ימים.
אמנם תרבויות קדומות כמו הבבלים, המצרים והסינים כבר עסקו במיפוי ובתיאור נהרות, אבל היוונים הפכו את העיסוק הזה למדע של ממש, עם שיטות מחקר ודיסציפלינה שיטתית הכוללת תצפיות, מדידות וניתוח.
כבר אז תיארו מלומדים שונים, הזכור מביניהם הוא הרודוטוס (Herodotus), עמים ואזורים רבים במסעותיהם. תלמי (Ptolemy) יצר במאה ה-2 לספירה מערכת קואורדינטות גיאוגרפית שתתרום ותשפיע על המיפוי למשך מאות שנים קדימה.
בימינו מתפצלת הגאוגרפיה לשני ענפים גדולים. הגאוגרפיה הפיזית חוקרת תופעות טבע כמו אקלים, קרקע, הידרולוגיה וגיאומורפולוגיה, בעוד שהגאוגרפיה האנושית בוחנת את האינטראקציה בין בני אדם לסביבתם, כלומר איך בני אדם מתיישבים ומשתלבים בה, ביחד עם דפוסי התיישבות, עיור, כלכלה ותרבות.
המדע המודרני משתמש בלוויינים, תצלומי אוויר ומערכות מידע גיאוגרפיות (GIS), אך השאלות הבסיסיות לא השתנו במיוחד מאז ארטוסתנס: איפה, מדוע ומה המשמעות של המקום בחיינו.
הנה הסבר של מדע הגאוגרפיה (עברית):
https://youtu.be/MsCoIMs288k
מה שאנשים חושבים על חשיבותה לבני האדם:
https://youtu.be/ri0_ijyFni4
וסרטון לילדים המלמד על ערי בירה בעולם (עברית):
https://youtu.be/lzkn1kW5Ib0
הרודוטוס
משל (Fable) הוא סיפור קצר ופשוט בעלילה, הכולל בדרך כלל בעלי חיים המתנהגים כמו בני אדם ומעביר מוסר השכל, לקח מוסרי או מסר חינוכי ששווה ללמוד.
המשלים של הכותבים הגדולים, דוגמת איזופוס, קרילוב ולה פונטיין, בנויים בדרך כלל סביב דמויות של בעלי חיים, המשמשות ככלי להעברת לקחים מוסריים עמוקים. כל משל קצר מסתיים במסר ברור שנועד לכוון את הקורא להתנהגות נאותה, חכמה או ערכית.
בניגוד לסתם סיפור, ייחודו של המשל טמון ביכולתו להעביר רעיונות מורכבים, לקח וערכים חשובים. הוא עושה זאת באמצעות דימויים וסמלים המשובצים בסיפור ודרך אירועים ותיאורים פשוטים ויומיומיים שקורים לבעלי חיים.
עוצמתם של המשלים טמונה ביכולת שלהם להעביר אמיתות אנושיות מורכבות בצורה פשוטה ואף משעשעת. דרך בעלי החיים הם מדברים על חולשות אנושיות כמו תאוות בצע, יהירות, קנאה וטיפשות, אך לבסוף הם גם מדגישים מעלות כמו נדיבות, מוסר, חוכמה וצדק.
#חלקי המוסר
בכל משל יש שני מרכיבים או חלקים:
המשל - זהו החלק הראשון שמסתיר רעיון או חידה כלשהם. זה הסיפור הגלוי, לרוב על בעל חיים שעובר משהו.
הנמשל - הוא המסר שעל הקורא לפענח או להבין מהסיפור ואז להעבירו לעולם האנושי, לגבי התנהגות נכונה יותר בעולם שלנו בני האדם.
#דמויות המשלים
הדמויות במשל הן בדרך כלל מעולם החי, הצומח או מחיי האנשים הפשוטים. הדמויות הללו מייצגות תכונות אנושיות, אירועים ומצבים שאנשים בכל מקום יכולים להתחבר אליהם ולהבינם.
#ההצלחה
בזכות יכולתו הייחודית לשלב בין הנאה ללמידה, המשל נשאר כלי חינוכי אהוב ויעיל גם בעידן המודרני. הסיפור המעניין מושך את תשומת הלב, בעוד שהמסר המוסרי מחלחל ללב באופן טבעי.
המשלים הם יצירות ספרותיות עתיקות מאוד. עד שהועלו על הכתב הם הועברו בעל פה ומדור לדור ובשלב מסוים, במיוחד בתקופת ההשכלה, החלו לרכז את חלקם ולקבצם לספרי משלים ידועים.
איכשהו, המשל הצליח לשרוד כאמנות סיפור עתיקה וחינוכית, שלא איבדה מכוחה - במיוחד בתקופה שבה הורים ומחנכים מודעים מחפשים דרכים יצירתיות להעברת ערכים ומסרים משמעותיים וחשובים לדורות הבאים.
#עוצמת המשל
כוחו הגדול של המשל נובע מיכולתו להנגיש רעיונות מופשטים באמצעות סיפור קליט וממוקד, שאינו מעוגן במקום ובזמן כלשהם.
קחו את המשל המפורסם על הנמלה והצרצר ושימו לב איזו דרך נפלאה יש לו לחנך על חשיבות החריצות והתכנון לטווח ארוך. המשל עושה זאת דרך סיפור פשוט שכל אחד יכול להבין - הנמלה החרוצה מתכוננת לחורף ללא ליאות, בזמן זהצרצר קל הדעת חי רק את הרגע, לא מתכונן וכשמגיע החורף גם סובל.
אחד היתרונות המשמעותיים של המשל הוא יכולתו להעביר ביקורת חברתית ומסרים מוסריים בדרך עקיפה ועדינה. במקום להטיף ישירות, המשל מאפשר לקורא או למאזין להגיע למסקנות בכוחות עצמו.
גישה זו יעילה במיוחד בחינוך ילדים וצעירים, שכן היא מאפשרת להם להזדהות עם הדמויות ולהפנים את המסר בדרך חווייתית וטבעית. עובדה זו סייעה במהלך ההיסטוריה להפוך את ספרות המשל העולמית ליצירה חשובה ומשמעותית.
#המשל בעולם ובהיסטוריה
בתרבות היהודית המשל הוא כלי חינוכי מרכזי, החל מהתנ"ך וכלה בספרות חז"ל. דוגמה מובהקת לכך היא משל "כִּבְשַׂת הָרָשׁ", בו השתמש נתן הנביא כדי להוכיח את דוד המלך. משלים אחרים הופיעו שוב ושוב בספרי המקרא כמו משלי, איוב, קוהלת ושיר השירים.
חכמי המדרש והתלמוד הירבו להשתמש גם הם במשלים כדי להסביר רעיונות מופשטים בתורה ובמחשבת ישראל. בספרות חז"ל משמשים אגדות ומדרשים כאמצעים מצוינים לחינוך והוראה של רעיונות דתיים ומוסריים ביהדות.
אך חשיבותו של המשל אינה מוגבלת לתרבות היהודית או היוונית בלבד. בתרבות המערבית, מוכר ההיסטוריון היווני הרודוטוס שמספר במאה ה-6 לפני הספירה על משליו של איזופוס (Aesop) שמעולם לא הועלו על הכתב, אך נפוצו בכל העולם.
משלי איזופוס מיוון העתיקה ממשיכים לשמש מקור השראה ולימוד עד ימינו. המשלים הללו מדגימים כיצד באמצעות סיפורים פשוטים אך עמוקים יכולות לעבור מדור לדור אמיתות על טבע האדם, כאלה שאינן תלויות בזמן או במקום כלשהם ונתפסות כראויות תמיד.
בהקשר זה ראוי להזכיר גם את משלי קרילוב (Ivan Krylov), המשורר והמספר הרוסי שחי במאה ה-18 וה-19. קרילוב נחשב לאחד מגדולי כותבי המשלים בספרות העולמית. הוא הצליח ליצור משלים שמשלבים הומור שנון עם ביקורת חברתית נוקבת. משליו המפורסמים, כמו "הברווז, הדג והסרטן" ו"הנגן בתזמורת", מתארים בחדות ובדיוק סיטואציות אנושיות מורכבות ומגוחכות כאחד.
ראוי לציין גם את לה פונטיין (Jean de La Fontaine), הסופר וממשיל המשלים הצרפתי שעיבד במאה ה-17 את משלי איזופוס ואף כתב משלים מקוריים משלו.
הסופר הרוסי קרילוב, שהושפע רבות ממשלי לה פונטיין, פרסם במאה ה-18 קובץ משלים בחרוזים, בחלקם מקוריים ובחלקם עיבודים למשלי איזופוס ולה פונטיין. הוא הצליח להתאים למציאות הרוסית את סגנון המשל של כותב המשלים הצרפתי ולהעניק להם צביון מקורי ומיוחד משלו.
משלי קרילוב מדגימים היטב כיצד המשל יכול לשמש ככלי לביקורת חברתית ופוליטית. באמצעות דמויות של חיות ומצבים לכאורה תמימים, הוא העביר ביקורת נוקבת על השחיתות בממסד הרוסי, על הבירוקרטיה המסואבת ועל חולשות אנושיות שונות.
יש ספרים שלמים שהם משלים. אחד הידועים שבהם הוא ספרו של ג'ורג' אורוול "חוות החיות" שבו חיות מתארות תכונות ומעשים אנושיים. כך עושים גם ספרי גוליבר של ג'ונתן סוויפט וכך גם "על העיוורון", ספרו של ז'ורז' סאראמגו. זהו ספר שהוא כולו משל על הטבע החברתי של אדם וכיצד הוא מתנהל בזמנים של מצוקה.
כל הדוגמאות הללו מדגישות את כוחו של המשל ככלי ספרותי שמסוגל לעקוף צנזורה ולהעביר מסרים חתרניים באופן עקיף אך אפקטיבי.
כמה משלים ידועים תמצאו בתגית "משלים".
חיפזון וזהירון מסבירים מהו משל (עברית):
https://youtu.be/YDKOE7zliwM
הנה, למשל, משל השועל והכרם המפורסם (עברית):
https://youtu.be/LTctzR5Pzss
משל המערה של אפלטון הוא אחד המשלים החכמים והעתיקים בהיסטוריה (מתורגם):
https://youtu.be/1jrgE7PSY38
משל המרכבה הוא משל יהודי (עברית):
https://youtu.be/-vukbQovRPw
משל נהדר אך גם עצוב על החברה האנושית וכיצד היא מתנהלת בדפוס דומה שוב ושוב:
https://youtu.be/HTDdIO74BuA
משל שלא סופר מהטלוויזיה הלימודית של פעם (עברית):
https://youtu.be/grFxRr3HJnk
והחיים כמשל על צפרדעים (עברית):
https://youtu.be/ANP4y5PUuB4
