שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מיהם מגלי העולם?
המלכים של פעם רצו לכבוש את העולם ולגלות מקומות חדשים לשלוט בהם ומקורות הכנסה חדשים. הם חיפשו ארצות רחוקות ודרכים בים וביבשה להגיע אליהן. לצורך כך הם ממנו משלחות שיצאו למשימות הללו. מפקדים הנהיגו ספינות ויצאו כמגלי עולם (Explorers) לדרך הארוכה והמסוכנת, במסעות של כמה ספינות ביחד או במשלחות רגליות ואחרות. ממלכות אירופיות כמו ספרד, פורטוגל ואנגליה שלחו קבוצות ספינות בראשות רבי חובלים נווטים מצטיינים, בספינות שעליהן קצינים ומלחים מנוסים ואמיצים, כדי לפלס דרכים לארצות רחוקות.
חלק מהם ניסה לשוט ולהקיף את העולם. היו מי שניסו למצוא נתיב לארץ רחוקה ועשירה בתבלינים וסחורות, כמו הודו וסין. אחרים ניסו להגיע ליעד שיוסיף יוקרה לממלכה ויציב אותה במקום מכובד וראוי בין האומות. היו מהם שסקרנותם המדעית הובילה אותם לחקור נהרות ארוכים ולא נודעים, או להכיר שבטים ותרבויות נסתרות. הם היו אמיצים וחדורי רוח המשימה. לא ברצונם הם הקריבו, בדרך אל הגשמת המטרה, את חייהם שלהם, או של אנשי צוות וספנים רבים. רבים ממגלי העולם האמיצים יצאו בדרכים מסוכנות וקטלניות, אל הקוטב או ליבשות ונתיבים מסוכנים ולא מוכרים.
היו מהם שהפכו לשמות ידועים כמו קולומבוס, מגלאן, ג'יימס קוק, פרנסיס דרייק, ואסקו דה גמה וברתולומיאו דיאש. היו גם פחות ידועים כמו תומס קוונדיש, פרנסיס צ'יצ'סטר ונלי בליי. היו שעשו מעשי גבורה של ממש כמו שקלטון וסקוט, בעוד אחרים התפרסמו בסיפוריהם, כמו מרקו פולו ודוקטור ליוינגסטון.
ראו את מגלי הארצות והעולם השונים באאוריקה, בתגית "מגלי עולם".
הנה עידן הגילויים שבו התחרו ספרד ופורטוגל על גילוי העולם:
http://youtu.be/uvo2Dvjujxg
ומגלי עולם מהגדולים בהיסטוריה:
http://youtu.be/kgPCBAUtp5o
מי היה ארנסט המינגוויי ומהו סיפור חייו?
ארנסט המינגוויי (Ernest Hemingway), מי שכונה בחייו Ol' Ernie, נחשב עוד בחייו לאחד הסופרים המצליחים, המשובחים והאהובים בעולם וכתב כמה מהיצירות החשובות ביותר בספרות האמריקאית והעולמית.
עוד בילדות לקח אותו אביו לאזורי הבר של צפון מישיגן (Michigan). שם הוא למד לצוד, לדוג לחיות ביערות וצבר חוויות שיחלחלו בהמשך עמוק לכל יצירותיו.
את חייו הבוגרים הוא החל כשנפצע קשה מרסיסי פגז בזמן שירותו כנהג אמבולנס בחזית האיטלקית במלחמת העולם הראשונה. פציעותיו יותירו אותו עם כאבים קשים ופגיעות שילוו אותו להמשך חייו.
אגב, בבית החולים במילאנו הוא מתאהב באחות אמריקאית, אגנס פון קורובסקי שבסופו של דבר עזבה אותו. את האהבה הזו הוא יהפוך ב-1929 לבסיסו של הרומן "פרידה מן הנשק" (A Farewell to Arms).
ספריו של מי שכתב את "וזרח השמש", ספרו הראשון הגדול שלכד את רוח הדור האבוד בדייקנות עוקצנית, "למי צלצלו הפעמונים" (רומן שכתב על מלחמת האזרחים הספרדית אותה סיקר כעיתונאי) ו"הזקן והים" המיתולוגי ועוד כמה מיצירות המופת הגדולות של הספרות במאה ה-20.
לשיאיו הספרותיים הוא הגיע ב-1952 עם ספרו "הזקן והים" (The Old Man and the Sea), בו כתב על דייג קובני מבוגר הנאבק לתפוס דג מפרשן ענק בלב האוקיינוס. הנובלה הזו זיכתה אותו בפרס פוליצר (Pulitzer Prize) ושנתיים לאחר מכן הוענק לו פרס נובל לספרות (Nobel Prize in Literature), שיא ההכרה של העולם הספרותי.
ספריו, לא זו בלבד שהיו מוערכים והקנו לו פרסים רבים שבראשם פרס נובל לספרות, אלא גם נמכרו בעשרות מיליוני עותקים ותורגמו לכל שפה אפשרית.
בזכות כתיבתו הפך המינגוויי כסופר לאיש עשיר. אמרו עליו שלכל רומן שלו הוא נזקק לאישה חדשה. כי המינגוויי היה גם גבר נאה, שרמנטי, מאצ'ו וחביב הנשים.
הוא חי חיים גדושי עניין וסקרנות, צייד ודיג חובב שמרבה לטייל בעולם, מתחתן 4 פעמים ושורד 2 תאונות מטוס ברצף. המינגוויי בילה באינספור טיולים ברחבי העולם וביקר במקומות אקזוטיים והיה הרפתקן שחיפש ריגושים בכל מקום, נפגש עם מנהיגים, מלכים, ציידים, שודדים וידוענים.
כבר מרומן הביכורים שפרסם אותו, "וזרח השמש" הוא נודע בכתיבתו המינימליסטית, עם הפרוזה החסכנית והבולטת שלו. המינגוויי האמין שככל שהסופר משמיט יותר, הסיפור מתחזק. זאת בתנאי שהסופר יודע מה הוא משמיט.
מנגד, יש עובדה מעניינת ולא ידועה על הסופר המפורסם שהוא היה, עם קולו הייחודי, הדמויות המרתקות שאותן הגה בספריו והדיאלוגים החזקים שלו. לאורך חייו התקשה המינגוויי באיות סיפוריו והוצאת הספרים שלו העסיקה מגיהים שיתקנו את שגיאותיו. כשעורכיו התלוננו על הכתיב הלקוי שלו, ענה ביובש: "בשביל זה שכרו אתכם לתקן."
בספריו הוא מספר לא פעם על דמויות שמנהלות מרדף נחוש אחרי מטרה קשה להשגה. כזה הוא, למשל, הדייג הקובני שהוא גיבור "הזקן והים", מספריו המהוללים של המינגוויי, ששנתיים לאחר פרסומו זיכה אותו בפרס נובל לספרות.
בזקנתו של ארנסט המינגוויי, שרוי בדיכאון עמוק שנבע מהזדקנות, אבדן זיכרון, פגיעה קוגניטיבית, לצד התמכרות לאלכוהול ומחלת נפש שהביאו אותו לדיכאון קליני שלא טופל ולמצב בו כל הישגיו נראו חסרי משמעות. הוא לקח את הרובה של אביו, רובה מימי מלחמת האזרחים ושם קץ לחייו, ממש כמו האב שעשה זאת 33 שנה לפני כן.
השפעתו על הספרות האמריקאית והעולמית היא עמוקה ויסודית. יצירותיו השפיעו על סופרים ואמנים רבים ומשכו גם יוצרי קולנוע. הפרסים בהם זכה הם רק הכתר על יצירותיו של מי שסחף מיליוני קוראים ומעריצים שראו בו מורה דרך לחיים בעלי ערך.
הנה קיצור תולדות חייו של אחד מגדולי הסופרים במאה ה-20:
https://youtu.be/0JQDe0GCNHg
"למי צלצלו הפעמונים?" - אחת מיצירות המופת שלו (עברית):
https://youtu.be/zxKJ8XWK0_E
"הזקן והים" - עוד פנינה ספרותית מדהימה:
https://youtu.be/KcD7gf0XMEg
ביתו שבאי קובה וסיפור אהבתו אליה:
https://youtu.be/EcaC3QO2n6M
ראיון עם המינגוויי:
https://youtu.be/Nsv63C9tDJE
תכנית חינוכית על חייו ופועלו של ארנסט המינגוויי (עברית):
https://youtu.be/V_tPtn8vdas?long=yes
ותכנית חינוכית על הספר "הזקן והים" (עברית):
https://youtu.be/1jHFk-FDLXE?long=yes
איזה קמפיין הפך את רדבול למשקה לוהט?
בשנת 1982, דיטריך מאטשיץ (Dietrich Mateschitz), מנהל שיווק אוסטרי שעבד בחברת משחות השיניים הגרמנית בלנדקס (Blendax), הגיע לתאילנד עם ג'ט לג קשה.
בדרך מנמל התעופה של בנגקוק אל מרכז העיר הוא קנה בקבוק קראטינג דאנג (Krating Daeng), משקה אנרגיה מקומי שהיה פופולרי בקרב נהגי משאיות ופועלי מפעלים. "כוס אחת, הג'ט לג נעלם", סיפר לאחר מכן. הוא זיהה מיד את הפוטנציאל לשוק המערבי.
ב-1984 הקים מאטשיץ את חברת רד בול (Red Bull GmbH) בשותפות עם בעל המשקה התאילנדי צ'אלאו יוביטיה (Chaleo Yoovidhya). כל אחד מהם השקיע 500,000 דולר ממחסכונותיו האישיים וקיבל 49% מהחברה, כאשר ה-2 אחוזים הנותרים הועברו לבנו של יוביטיה.
ב-1987 הושק המשקה לראשונה באוסטריה, עם שינויי פורמולה שהתאימו לחיך האירופאי: פחות מתוק ויותר מוגז.
הבעיה הייתה שאיש לא קנה אותו. הבדיקות בשוק כשלו, הרשויות האוסטריות נהגו בחשדנות וכמה מדינות אירופאיות אף אסרו את המשקה בשל תכולת הקפאין והטאורין.
מאטשיץ בחר שלא להתגונן. הוא אפשר לשמועות להתפשט, כולל הסיפור המוזר שהטאורין מופק מכדורי פר. כמובן שהשמועה הייתה שקרית לחלוטין, אבל היא הפכה לפרסום חינמי שלא ניתן לקנות בשום כסף.
הצעד הגאוני האמיתי הגיע ב-1994, עם ההשקה בבריטניה. מאטשיץ ואנשי הצוות שלו פיתחו קמפיין גרילה מחושב שהתבסס על... פחי אשפה.
מאטשיץ הניח שהמוני פחיות רד בול ריקות בפחי אשפה באזורי הבילוי ומחוץ למועדונים ייצרו אשליה שרד בול הוא המשקה שכולם שותים ויגרמו לצעירים להסיק שרד בול הוא משקה האנרגיה המועדף על צעירי העיר.
במשך שבועות מילאו צוותים ששלחה רדבול את פחי האשפה של לונדון בפחיות ריקות ומעוכות של רד בול, השליכו פחיות ריקות רבות בסמוך לקמפוסים, על המדרכות באזורי בילוי והשאירו רבות מהן זרוקות מחוץ למועדונים נחשבים ברחבי לונדון.
מי שעברו לידם ראו את הפחיות והסיקו מסקנה פשוטה: כולם כבר שותים את זה. זו הייתה הנדסה חברתית שנסכיר שנעשית עוד לפני שהמונח "ויראלי" בכלל נכנס לשימוש. היא התבססה על העיקרון הפסיכולוגי שיתגלה כעוצמתי עוד יותר בשנים הבאות של האינטרנט - ההוכחה החברתית (Social Proof).
הפחיות הריקות ההן, שהונחו בפחי האשפה הפכו לאחת מדוגמאות השיווק הגאוני ביותר בלי תקציב שנרשמו בהיסטוריה והפכו את מאטשיץ למיליארדר והאיש העשיר ביותר באוסטריה.
כי בהמשך, רד בול חילקה פחיות חינם לדיג'יים, ספורטאים ובעלי מועדונים והרבתה לממן אירועי ספורט אקסטרים שתאמו בדיוק לדמות המותג שמאטשיץ רצה לבנות: אנרגיה גבולית, אורח חיים נועז. זה לא היה רק משקה שהוא מכר, אלא גם טונות של הרפתקנות, סגנון חיים והרבה אדרנלין.
ב-1997 הגיעה רד בול לארצות הברית, כשבכיסה כבר מוניטין של משקה אסור ומיסטי. ב-1998 היא מוכרת 300 מיליון פחיות ברחבי העולם ובעשורים הבאים עוברת את ה-40% מכירות בשוק משקאות האנרגיה בעולם.
ואחרי הכל - הוא שהוכיח שכולם מעדיפים את מה שכולם מעדיפים, גם אם עדיין לא כולם יודעים שזה מה שהם מעדיפים, לא ככה?
הנה איש השיווק שהקים אימפריית משקאות אנרגיה:
https://youtu.be/G-hMTdIqwzM
בקיצור (הגדילו למסך מלא):
https://youtu.be/9QXAxka359s
סיפורו של הקמפיין שהתחיל באשפה:
https://youtu.be/7_vfP_XwsG8
תנו ל-AI לספר:
https://youtu.be/emL_9r4i0x4
מעת לעת הם עושים עוד כאלה (מסך מלא):
https://youtu.be/sFSNUVLAQzk
ומותו של מאטשיץ המיליארדר שהתעקש לשתות מעל 10 פחיות רד בול ביום:
https://youtu.be/3kgUxjADNgM
הרפתקנות
המלכים של פעם רצו לכבוש את העולם ולגלות מקומות חדשים לשלוט בהם ומקורות הכנסה חדשים. הם חיפשו ארצות רחוקות ודרכים בים וביבשה להגיע אליהן. לצורך כך הם ממנו משלחות שיצאו למשימות הללו. מפקדים הנהיגו ספינות ויצאו כמגלי עולם (Explorers) לדרך הארוכה והמסוכנת, במסעות של כמה ספינות ביחד או במשלחות רגליות ואחרות. ממלכות אירופיות כמו ספרד, פורטוגל ואנגליה שלחו קבוצות ספינות בראשות רבי חובלים נווטים מצטיינים, בספינות שעליהן קצינים ומלחים מנוסים ואמיצים, כדי לפלס דרכים לארצות רחוקות.
חלק מהם ניסה לשוט ולהקיף את העולם. היו מי שניסו למצוא נתיב לארץ רחוקה ועשירה בתבלינים וסחורות, כמו הודו וסין. אחרים ניסו להגיע ליעד שיוסיף יוקרה לממלכה ויציב אותה במקום מכובד וראוי בין האומות. היו מהם שסקרנותם המדעית הובילה אותם לחקור נהרות ארוכים ולא נודעים, או להכיר שבטים ותרבויות נסתרות. הם היו אמיצים וחדורי רוח המשימה. לא ברצונם הם הקריבו, בדרך אל הגשמת המטרה, את חייהם שלהם, או של אנשי צוות וספנים רבים. רבים ממגלי העולם האמיצים יצאו בדרכים מסוכנות וקטלניות, אל הקוטב או ליבשות ונתיבים מסוכנים ולא מוכרים.
היו מהם שהפכו לשמות ידועים כמו קולומבוס, מגלאן, ג'יימס קוק, פרנסיס דרייק, ואסקו דה גמה וברתולומיאו דיאש. היו גם פחות ידועים כמו תומס קוונדיש, פרנסיס צ'יצ'סטר ונלי בליי. היו שעשו מעשי גבורה של ממש כמו שקלטון וסקוט, בעוד אחרים התפרסמו בסיפוריהם, כמו מרקו פולו ודוקטור ליוינגסטון.
ראו את מגלי הארצות והעולם השונים באאוריקה, בתגית "מגלי עולם".
הנה עידן הגילויים שבו התחרו ספרד ופורטוגל על גילוי העולם:
http://youtu.be/uvo2Dvjujxg
ומגלי עולם מהגדולים בהיסטוריה:
http://youtu.be/kgPCBAUtp5o
ארנסט המינגוויי (Ernest Hemingway), מי שכונה בחייו Ol' Ernie, נחשב עוד בחייו לאחד הסופרים המצליחים, המשובחים והאהובים בעולם וכתב כמה מהיצירות החשובות ביותר בספרות האמריקאית והעולמית.
עוד בילדות לקח אותו אביו לאזורי הבר של צפון מישיגן (Michigan). שם הוא למד לצוד, לדוג לחיות ביערות וצבר חוויות שיחלחלו בהמשך עמוק לכל יצירותיו.
את חייו הבוגרים הוא החל כשנפצע קשה מרסיסי פגז בזמן שירותו כנהג אמבולנס בחזית האיטלקית במלחמת העולם הראשונה. פציעותיו יותירו אותו עם כאבים קשים ופגיעות שילוו אותו להמשך חייו.
אגב, בבית החולים במילאנו הוא מתאהב באחות אמריקאית, אגנס פון קורובסקי שבסופו של דבר עזבה אותו. את האהבה הזו הוא יהפוך ב-1929 לבסיסו של הרומן "פרידה מן הנשק" (A Farewell to Arms).
ספריו של מי שכתב את "וזרח השמש", ספרו הראשון הגדול שלכד את רוח הדור האבוד בדייקנות עוקצנית, "למי צלצלו הפעמונים" (רומן שכתב על מלחמת האזרחים הספרדית אותה סיקר כעיתונאי) ו"הזקן והים" המיתולוגי ועוד כמה מיצירות המופת הגדולות של הספרות במאה ה-20.
לשיאיו הספרותיים הוא הגיע ב-1952 עם ספרו "הזקן והים" (The Old Man and the Sea), בו כתב על דייג קובני מבוגר הנאבק לתפוס דג מפרשן ענק בלב האוקיינוס. הנובלה הזו זיכתה אותו בפרס פוליצר (Pulitzer Prize) ושנתיים לאחר מכן הוענק לו פרס נובל לספרות (Nobel Prize in Literature), שיא ההכרה של העולם הספרותי.
ספריו, לא זו בלבד שהיו מוערכים והקנו לו פרסים רבים שבראשם פרס נובל לספרות, אלא גם נמכרו בעשרות מיליוני עותקים ותורגמו לכל שפה אפשרית.
בזכות כתיבתו הפך המינגוויי כסופר לאיש עשיר. אמרו עליו שלכל רומן שלו הוא נזקק לאישה חדשה. כי המינגוויי היה גם גבר נאה, שרמנטי, מאצ'ו וחביב הנשים.
הוא חי חיים גדושי עניין וסקרנות, צייד ודיג חובב שמרבה לטייל בעולם, מתחתן 4 פעמים ושורד 2 תאונות מטוס ברצף. המינגוויי בילה באינספור טיולים ברחבי העולם וביקר במקומות אקזוטיים והיה הרפתקן שחיפש ריגושים בכל מקום, נפגש עם מנהיגים, מלכים, ציידים, שודדים וידוענים.
כבר מרומן הביכורים שפרסם אותו, "וזרח השמש" הוא נודע בכתיבתו המינימליסטית, עם הפרוזה החסכנית והבולטת שלו. המינגוויי האמין שככל שהסופר משמיט יותר, הסיפור מתחזק. זאת בתנאי שהסופר יודע מה הוא משמיט.
מנגד, יש עובדה מעניינת ולא ידועה על הסופר המפורסם שהוא היה, עם קולו הייחודי, הדמויות המרתקות שאותן הגה בספריו והדיאלוגים החזקים שלו. לאורך חייו התקשה המינגוויי באיות סיפוריו והוצאת הספרים שלו העסיקה מגיהים שיתקנו את שגיאותיו. כשעורכיו התלוננו על הכתיב הלקוי שלו, ענה ביובש: "בשביל זה שכרו אתכם לתקן."
בספריו הוא מספר לא פעם על דמויות שמנהלות מרדף נחוש אחרי מטרה קשה להשגה. כזה הוא, למשל, הדייג הקובני שהוא גיבור "הזקן והים", מספריו המהוללים של המינגוויי, ששנתיים לאחר פרסומו זיכה אותו בפרס נובל לספרות.
בזקנתו של ארנסט המינגוויי, שרוי בדיכאון עמוק שנבע מהזדקנות, אבדן זיכרון, פגיעה קוגניטיבית, לצד התמכרות לאלכוהול ומחלת נפש שהביאו אותו לדיכאון קליני שלא טופל ולמצב בו כל הישגיו נראו חסרי משמעות. הוא לקח את הרובה של אביו, רובה מימי מלחמת האזרחים ושם קץ לחייו, ממש כמו האב שעשה זאת 33 שנה לפני כן.
השפעתו על הספרות האמריקאית והעולמית היא עמוקה ויסודית. יצירותיו השפיעו על סופרים ואמנים רבים ומשכו גם יוצרי קולנוע. הפרסים בהם זכה הם רק הכתר על יצירותיו של מי שסחף מיליוני קוראים ומעריצים שראו בו מורה דרך לחיים בעלי ערך.
הנה קיצור תולדות חייו של אחד מגדולי הסופרים במאה ה-20:
https://youtu.be/0JQDe0GCNHg
"למי צלצלו הפעמונים?" - אחת מיצירות המופת שלו (עברית):
https://youtu.be/zxKJ8XWK0_E
"הזקן והים" - עוד פנינה ספרותית מדהימה:
https://youtu.be/KcD7gf0XMEg
ביתו שבאי קובה וסיפור אהבתו אליה:
https://youtu.be/EcaC3QO2n6M
ראיון עם המינגוויי:
https://youtu.be/Nsv63C9tDJE
תכנית חינוכית על חייו ופועלו של ארנסט המינגוויי (עברית):
https://youtu.be/V_tPtn8vdas?long=yes
ותכנית חינוכית על הספר "הזקן והים" (עברית):
https://youtu.be/1jHFk-FDLXE?long=yes
בשנת 1982, דיטריך מאטשיץ (Dietrich Mateschitz), מנהל שיווק אוסטרי שעבד בחברת משחות השיניים הגרמנית בלנדקס (Blendax), הגיע לתאילנד עם ג'ט לג קשה.
בדרך מנמל התעופה של בנגקוק אל מרכז העיר הוא קנה בקבוק קראטינג דאנג (Krating Daeng), משקה אנרגיה מקומי שהיה פופולרי בקרב נהגי משאיות ופועלי מפעלים. "כוס אחת, הג'ט לג נעלם", סיפר לאחר מכן. הוא זיהה מיד את הפוטנציאל לשוק המערבי.
ב-1984 הקים מאטשיץ את חברת רד בול (Red Bull GmbH) בשותפות עם בעל המשקה התאילנדי צ'אלאו יוביטיה (Chaleo Yoovidhya). כל אחד מהם השקיע 500,000 דולר ממחסכונותיו האישיים וקיבל 49% מהחברה, כאשר ה-2 אחוזים הנותרים הועברו לבנו של יוביטיה.
ב-1987 הושק המשקה לראשונה באוסטריה, עם שינויי פורמולה שהתאימו לחיך האירופאי: פחות מתוק ויותר מוגז.
הבעיה הייתה שאיש לא קנה אותו. הבדיקות בשוק כשלו, הרשויות האוסטריות נהגו בחשדנות וכמה מדינות אירופאיות אף אסרו את המשקה בשל תכולת הקפאין והטאורין.
מאטשיץ בחר שלא להתגונן. הוא אפשר לשמועות להתפשט, כולל הסיפור המוזר שהטאורין מופק מכדורי פר. כמובן שהשמועה הייתה שקרית לחלוטין, אבל היא הפכה לפרסום חינמי שלא ניתן לקנות בשום כסף.
הצעד הגאוני האמיתי הגיע ב-1994, עם ההשקה בבריטניה. מאטשיץ ואנשי הצוות שלו פיתחו קמפיין גרילה מחושב שהתבסס על... פחי אשפה.
מאטשיץ הניח שהמוני פחיות רד בול ריקות בפחי אשפה באזורי הבילוי ומחוץ למועדונים ייצרו אשליה שרד בול הוא המשקה שכולם שותים ויגרמו לצעירים להסיק שרד בול הוא משקה האנרגיה המועדף על צעירי העיר.
במשך שבועות מילאו צוותים ששלחה רדבול את פחי האשפה של לונדון בפחיות ריקות ומעוכות של רד בול, השליכו פחיות ריקות רבות בסמוך לקמפוסים, על המדרכות באזורי בילוי והשאירו רבות מהן זרוקות מחוץ למועדונים נחשבים ברחבי לונדון.
מי שעברו לידם ראו את הפחיות והסיקו מסקנה פשוטה: כולם כבר שותים את זה. זו הייתה הנדסה חברתית שנסכיר שנעשית עוד לפני שהמונח "ויראלי" בכלל נכנס לשימוש. היא התבססה על העיקרון הפסיכולוגי שיתגלה כעוצמתי עוד יותר בשנים הבאות של האינטרנט - ההוכחה החברתית (Social Proof).
הפחיות הריקות ההן, שהונחו בפחי האשפה הפכו לאחת מדוגמאות השיווק הגאוני ביותר בלי תקציב שנרשמו בהיסטוריה והפכו את מאטשיץ למיליארדר והאיש העשיר ביותר באוסטריה.
כי בהמשך, רד בול חילקה פחיות חינם לדיג'יים, ספורטאים ובעלי מועדונים והרבתה לממן אירועי ספורט אקסטרים שתאמו בדיוק לדמות המותג שמאטשיץ רצה לבנות: אנרגיה גבולית, אורח חיים נועז. זה לא היה רק משקה שהוא מכר, אלא גם טונות של הרפתקנות, סגנון חיים והרבה אדרנלין.
ב-1997 הגיעה רד בול לארצות הברית, כשבכיסה כבר מוניטין של משקה אסור ומיסטי. ב-1998 היא מוכרת 300 מיליון פחיות ברחבי העולם ובעשורים הבאים עוברת את ה-40% מכירות בשוק משקאות האנרגיה בעולם.
ואחרי הכל - הוא שהוכיח שכולם מעדיפים את מה שכולם מעדיפים, גם אם עדיין לא כולם יודעים שזה מה שהם מעדיפים, לא ככה?
הנה איש השיווק שהקים אימפריית משקאות אנרגיה:
https://youtu.be/G-hMTdIqwzM
בקיצור (הגדילו למסך מלא):
https://youtu.be/9QXAxka359s
סיפורו של הקמפיין שהתחיל באשפה:
https://youtu.be/7_vfP_XwsG8
תנו ל-AI לספר:
https://youtu.be/emL_9r4i0x4
מעת לעת הם עושים עוד כאלה (מסך מלא):
https://youtu.be/sFSNUVLAQzk
ומותו של מאטשיץ המיליארדר שהתעקש לשתות מעל 10 פחיות רד בול ביום:
https://youtu.be/3kgUxjADNgM
