תתפלאו לגלות כמה אנשים יכולים לספר כיצד משפט פשוט, משפט אחד של אדם שהם העריכו, שינה את תפיסתם לגבי החיים ובנה אותם ברגע, לאנשים אחרים לחלוטין.

אנחנו באאוריקה מכירים מישהו שחווה את זה בשירות הצבאי שלו. משפט אחד שאמר לו מפקד המחלקה שלו בטירונות, שינה ברגע אחד את כל גישתו לחיים.

זה היה בשבת אחת, שהם נשארו כמה חיילים בצבא. כל הפלוגה יצאה שבת והם נשארו לתורנות. לשמור על המאהל קראו לזה. המ"מ ישב באוהל שלו ובשלב מסוים קרא לאחד החיילים והטיל עליו לבצע משימה, ביחד עם חבריו החיילים ובאחריותו של החייל.

חצי שעה אחר-כך הוא שמע את החייל מתלונן בפני החיילים האחרים שהם לא מבצעים את הוראותיו ושהוא "אוכל אותה"...

הוא קרא לו אליו ואמר לו במילים שלו, משהו כמו: "תקשיב, לעולם אל תציג את הדברים כך ואפילו אל תחשוב כך. דבר כמנהיג, בסמכות, גם אם אלה חבריך שאתה מדבר אליהם. אל תהיה מסכן! תהיה מפקד, אחראי, בטוח בעצמך!"

זה היה מנער. ברור וחותך מזה לא יכול להיות. החייל הבין במקום שהאיש צודק. ברגע אחד הוא שינה את החשיבה שלו לתמיד. מעולם הוא לא חזר להתלונן, להתבכיין או להתמסכן. הוא לקח מאז אחריות ובכל שלב בחייו הוא הנהיג דברים בסמכות ואחריות.

אנחנו יודעים שאירוע כזה יכול וקרה לרבים וטובים. האם גם לכם? - אם לא, יתכן שעוד יקרה. קבלו את זה נכון כשזה יקרה. לאנשים המעולים האלה יש תפקיד בחיינו. תפקיד מכריע. הם מעצבים אותנו אבל אנחנו חייבים להקשיב להם ולהבין. כך נהיה מי שאנחנו רוצים להיות ולא מי שנהיה אם לא נשים לב.


הנה מגיש של תכניות הרשת המצליחות בעולם מספר כיצד משפט אחד שינה את גורלו והבנתו את החיים:

https://youtu.be/YO-hnbbK_lc

לוח השראה (Inspiration Board או Mood board) משמש בעולם העיצוב. דמיינו שעל לוח שתלוי על הקיר, הדבקתם אוסף של תמונות, רישומים, שרטוטים, גזירי עיתונים, צבעים וחומרים שונים שיכולים לתת לכם או למישהו שאתם עובדים אתו כיוון ומושג על האופי של העיצוב המתוכנן.

הרי אם אומרים שתמונה שווה לאלף מילים, אז מדוע שלוח שמציג בצורה חזותית את הדברים שנותנים לנו השראה למימוש של רעיון, לא יהיה טוב יותר מתיאור מילולי של הרעיון. הרי לספר למישהו על פרויקט או עיצוב שיהיה באווירה רומנטית עם הרבה ורוד, לא יובן על ידי כולם בצורה זהה. לכל אחד מאיתנו יש מושגים שונים לגבי רומנטיקה ואיך היא מתקשרת עם הצבע הוורוד. אבל לוח השראה שמציג רעיונות חזותיים של הפרויקט או העיצוב, ייתן ממד הרבה יותר ברור וחד-משמעי של התכנית שמתרוצצת בראשכם.

לוח כזה יוכל גם להיות לוח חזון, להגשמת רעיון או מיזם שאדם או קבוצת אנשים מתכננים. הוא יעודד רעיונות ושילוב של מרכיבים להגשמת התכנית הרחבה יותר.

בבתי ספר יש מורים המזמינים את התלמידים להכין לוחות השראה, כדי לתכנן פרויקטים לימודיים או מיזמים בכיתה. שילוב של פריטים שונים, עם רשימות, תמונות וכדומה, יכולים להוות מעין תכנית ויזואלית של פרויקט חינוכי שלם.

לוחות השראה הם חלק מהרעיון שעומד מאחורי הרשת החברתית Pinterest. באתר ובאפליקציה שלהם יכול כל משתמש ליצור לוחות השראה משלו, בנושאים שמעניינים אותו או אותה. כך ניתן לאסוף רעיונות, פריטים, תמונות, איורים ומרכיבים שונים שמאפשרים לדמיין, להתאים, לתכנן ולעצב את השלם (חדר, משרד וכדומה).


הנה לוח ההשראה:

https://youtu.be/_k9qTFVpT6c


כך יוצרים לוח השראה (עברית):

https://youtu.be/-q8T-iFU_v8


לוח השראה עם תמונות שמביעות רעיון:

https://youtu.be/Oekt12z9nq8


כך מסייע לוח השראה למעצבי פנים (עברית):

https://youtu.be/9ERWud13mh8


רבים משתמשים בהדפסות מאתר לוחות ההשראה המקוונים "פינטרסט" להכנת לוח השראה:

https://youtu.be/7kXbFgpHrgc


והדרכת לוח השראה לכל המשפחה (עברית):

https://youtu.be/KN9-MMfmdFg

מי תרצו להיות? - ממוצעים או מצוינים?

התשובה כמובן ברורה, אבל אתם מבינים שנדרש יותר מכישרון? - כי כישרון הוא לא מספיק בחיים וגם לא פוטנציאל. מסתבר שכדי להצליח צריך תכונות והרגלים כמו מחויבות, משמעת, ידע ומוסר עבודה. יש המוני מוכשרים שלא עשו דבר עם עצמם כי לא הייתה להם התוספת הזו, של מה שצריך כדי להצליח.

הרי איך תצליחו? בעבודה קשה? - יהיו שיאמרו לכם זאת אבל כדאי שלא תאמינו להם. מצד אחד אל תתבטלו, אבל עבודה קשה אינה הפתרון ואינה הדרך להצלחה. אולי קצת כן וברמות מסוימות, אבל עדיפה עבודה טובה! - נסו לייעל ככל הניתן את העבודה שלכם, לדייק מערכות, מכשירים, אפליקציות או תוכנות, כך שיבצעו פעולות במקום המאמצים שלכם, או העבודה הקשה. נסו לנצל את יכולת המחשבה שלכם, במקום את השרירים והכוח הפיזי וכך הלאה.

אמנם מעת לעת אנשים מצליחים בזכות הכישרון והמזל ונראה שאינם עושים דבר נוסף. אבל אלו הצלחות מעטות וסביר שגם הן יתפוגגו די מהר, בשל הגישה הבטלנית והעובדה שהצלחה אחת לא יכולה להספיק בדרך כלל.

כי לרוב, רק אם אדם לוקח את הכישרון שלו ומוסיף לו עבודה יעילה, חריצות, ידע נרכש, שאיפות גבוהות, מיקוד ורצינות, יש לו סיכוי לממש את הפוטנציאל שלו ולהגיע למקומות הטובים באמת. הצלחה, מה לעשות, מחייבת מאמץ של ממש, אבל גם ידע וחשיבה והמון מעשים ופעולות שמצטרפים לדרך אליה.

ועוד דבר הוא משמעות ותרומה לעולם ולחברה שמסביבכם. בלי שום דרישות ובלי רצון להרוויח מזה - תנו לחברה עזרה וערך והציעו יד, כי בסוף תקבלו אפילו יותר משתתנו. זה מה שנקרא קרמה, אבל על כך בערך אחר.


אז מי אתם רוצים להיות - מתפלאים או מפליאים? (עברית):

https://youtu.be/v77lzH6jgWE


הרצאונת טד מעולה על הדברים שמביאים להצלחה (מתורגם):

https://youtu.be/Y6bbMQXQ180


עוד קצת מוטיבציה (מתורגם):

https://youtu.be/D9jgWm0sgpw


ודוגמה מחויכת למזל ולטפשים שנתקלים בו (מתורגם):

https://youtu.be/pvSZ7J6k1us

פיקאסו, מהאמנים המהפכניים במאה ה-20, אמר פעם ש"אמנים טובים מעתיקים, אמנים דגולים גונבים". סטיב ג'ובס, המקביל הטכנולוגי ואחד המוחות המבריקים בתחום המחשבים ומוצרי האלקטרוניקה, הצהיר לא פעם ש“גאונים אמיתיים גונבים".

אפילו אלברט איינשטיין הדגול אמר פעם ש"סוד היצירתיות הוא לדעת להסתיר את מקורותיך."

איך זה מסתדר עם התפיסה שגניבה ויצירתיות הם בעצם דבר והיפוכו? - הרי נאמר לא פעם ואפילו בתורה "לא תגנוב". מצד שני, רבים רואים ביצירה ובגניבה משהו שהולך, מה לעשות, ביחד.

נראה שכל הגאונים הללו ניסו לומר בשפה פשוטה שכשנוצרת יצירה אמיתית, כל המקורות והגניבות שבה מתמזגים אליה ונמסים אל תוכה כך שהמרכיבים הללו לא נראים יותר כפרטים נפרדים ולא נתפסים עוד כהעתקה או כגניבה.

הקלישאה מחוזקת במשפט עממי, שגם הוא נראה גנוב מפיקאסו או ממישהו דומה ואומר "חובבים מעתיקים, גאונים - גונבים!"

אז האם באמת "אמנות היא גניבה" כמו שפסק פיקאסו באמירה אחרת שלו?

קודם כל, התשובה היא כן. בעבודות טובות בלתי אפשרי שלא יהיו דברים שלקוחים ממקומות אחרים. כל אדם יצירתי הוא אדם שמוחו מכיל כל כך הרבה השפעות, רעיונות, מראות, צלילים, חיבורים אסוציאטיביים, מחוות ומה לא, עד שגם אם ירצה, לא יוכל שלא להשתמש, לעיתים קרובות שלא מדעת, בדברים של אחרים.

כל אדם יצירתי באמת משתמש בדברים שמתכתבים, עושים מחווה, או בקיצור ובשם כולל "גונבים" לאחרים. אבל זה טוב ומותר כל הזמן שהיוצר עושה בהם שימוש אישי חכם, מחבר אותם לאמנות שלו, לפרויקט הספציפי, באופן שהופך אותם רלוונטיים ומחוברים היטב ובצורה עדינה והרמונית לנושא.

כך, אגב, פועל המדע, שב-500 השנה האחרונות הביא את האנושות להישגים בלתי נתפסים. שם בהגדרה, כל מדען וחוקר מפרסם את ממצאיו לעיון הקהילה המדעית כולה, תוך שהוא כולל בעבודתו שלל ממצאים של קודמיו. הבאים בתור אחריו ייקחו את עבודתו, ממצאיו ומסקנותיו ויצרפו אותם כרצונם לתזה שהם יחקרו וייבחנו והם ישמשו אז כר לממצאים שיפרסמו בתורם.

כך, כל מדען שמצליח יעשה זאת "על כתפי נפילים", כמו שהטעים פעם אייזיק ניוטון, מי שבעיני רבים נחשב כגדול המדענים בהיסטוריה.

אבל גם המדע וגם התרבות מראים שיש תנאי נוסף ליצירתיות שגונבת - גם אם אתם אוספים ומשתמשים ברעיונות של אחרים, הם צריכים להיות רק חלק ורצוי קטן מהדבר שלכם. קחו כרצונכם השפעות ורעיונות ממקורות אחרים, אבל דאגו שמה שאתם עושים לא יהיה בעצמו כמו של האחרים.

שיהיה רמיקס, שיהיה מושפע, מתבסס, משתמש. שיהיה מצטט, אבל שלא יהיה גנוב. או במילים אחרות, אם ציירתם ציור וגנבתם רעיונות של פיקאסו או מלביץ' - שימו לב שהציור עצמו הוא לא כמו שלהם. הרעיונות או המרכיבים? - אוקיי. אבל הציור - אסור!

אם כתבתם שיר, אין בעיה אם מרכיבים מסוימים מזכירים למאזין שירים מוכרים, כל זמן שהשיר עצמו יהיה מקורי ולא יישמע כמו משהו שעשה מישהו אחר, או סתם מועתק ממישהו... אגב, במקרים רבים זה אפילו עניין משפטי. במוסיקה למשל, אם תעברו מספר מסוים של צלילים, הם כבר לא רק "מזכירים מנגינה של אחר" אלא ממש המנגינה - במקרה כזה, הפרתם זכויות יוצרים ותשלמו על זה ביוקר. קראו דוגמאות לכך באאוריקה, בתגית "זכויות יוצרים".


הנה פיקאסו בעבודה:

https://youtu.be/Nxes8pyHkJc


מקורות ההשפעה על טרנטינו, מגדולי הבמאים בקולנוע ומ יצירתיים שבהם:

https://youtu.be/1czSxBi-O9g


וכך גונבים באופן יצירתי, כמו שעשו הגאונים:

https://youtu.be/i7LBHe5-01Y?long=yes

מספר המנגינות האפשריות הוא עצום, אבל ראשית כדאי שנקבע מה האורך שאנו רוצים לבדוק. אם מנגינה היא בת 8 צלילים, הרי שניתן לחבר כמעט 80 מיליארד מנגינות כאלה, מבלי לחזור על עצמן. אם תרצו לדעת את המספר המדויק של המנגינות האפשריות באורך כזה, במרווחים של 12 חצאי טונים בסולם, מדובר ב-78,364,164,096 אפשרויות בדיוק.

אז האם אין כמעט סיכוי שמנגינות יהיו כל כך דומות לאחרות? - אז זהו, שלא פעם זה קורה ואנחנו שמים לב ששירים מזכירים שירים אחרים שאנו מכירים.

התשובה היא תבניות. על אף שלכאורה יש לנו ביליוני אפשרויות של מנגינות שניתן לחבר, אנחנו נוטים לחבר מנגינות דומות ומוסיקה דומה לזו שכבר יש ושממנה אנו נהנים. אנחנו נוטים להשתמש בתבניות מוכרות לנו, כי אלה תבניות שאנו מתחברים אליהן תרבותית, מוסיקלית, מראש. הרי אם נכתוב שיר רוק, הרי שככל הנראה אנו חובבי רוק ומכירים שירי רוק, כך שמראש השיר יהיה בסגנון ועם מאגר ההשפעות "הרוקיות" ששמענו בעבר. לפעמים עלולות להיות בדמיון הזה אפילו היבטים משפטיים, של הפרת זכויות יוצרים.

כמובן שיש אנשים שנוטים יותר אל המוכר, גם אם לא במודע, ויש מקוריים יותר, פורצי דרך, אנשים שגם כשהם פועלים בסגנון מסוגלים להמציא לחנים מעניינים ומקוריים יותר. אבל זה כבר הבדל בין אנשים, יכולתם הקוגניטיבית והיצירתית ולא מתמטיקה. כי כמו "חוק העדר" שמושך את מרבית האנשים, מבלי שהם שמים לב לכך, להיצמד לאנשים, למשל על חוף ים ענקי וריק, ולא ללכת לשבת רחוק מכולם, כך גם כאן - מרבית המלחינים לא באמת יתרחקו מ"המוכר והטוב", מבחינתם.


הנה סרטון ארוך שמסביר את העניין בצורה מעניינת ורחבה אף יותר:

https://youtu.be/DAcjV60RnRw?long=yes


שימו לב לתבנית הרמונית בת 4 אקורדים, שמשמשת שוב ושוב לכתיבה של אינספור להיטי ענק:

https://youtu.be/oOlDewpCfZQ

נדמה שחיי רובנו מורכבים ממסלול שנקבע מראש. אנו מקבלים החלטות על העתיד שלנו לא פעם - על ידי הורינו, המשפחה, הציפיות של הסביבה או מאלף סיבות אחרות.. אבל לעתים צריך לתת הזדמנות דווקא לתחושות הבטן שלנו, למה שאנו אוהבים לעשות, להזדמנויות שנקרות על דרכנו ולרעיונות חדשים שצצים מסביבנו.

סטיב ג'ובס, מענקי היזמים והמנהלים בכל הזמנים, תיאר את דרכו המשונה בנאום מפורסם שנתן בטקס סיום באוניברסיטת סטנפורד בארה"ב. בנאום שהוא הוזמן לשאת, באקדמיה אותה נטש אחרי סמסטר אחד, הוא סקר את דרכו, כמי שנשר מהקולג' חצי שנה לאחר שהחל ללמוד, אבל הפך את חייו להצלחה חסרת-תקדים, הצלחה שניתן לקבל ממנה השראה וללמוד ממנה על ניהול חיים משמעותיים ויצירתיים, חיים שמנוהלים בצורה חופשית, חכמה ובעיקר אמיצה!


#ציטטות
אחד מהמשפטים שרבים זוכרים מהנאום הוא "זמנך מוגבל, אז לא כדאי שתבזבז/י אותו בלחיות חיים של מישהו אחר."

("Your time is limited, so don't waste it living someone else's life.").

ויש את המשפט שלו על משמעות החיים: "אם תחיה את חייך כל יום כאילו זה יומך האחרון, קרוב לוודאי שיום אחד תהיה צודק."

("“If you live each day as if it were your last, someday you'll be right.").


#הפרגון למשני עולם
אחד הקטעים הבולטים בנאום הוא זה שבו הוא חולק כבוד למי שמשנים את הדברים:

"לכבוד המשוגעים, הלא יוצלחים, המורדים, עושי הצרות, היתדות העגולות בחורים המרובעים, אלו שרואים דברים אחרת.

הם לא אוהבים חוקים ולא מכבדים את המצב הקיים. אתם יכולים לצטט אותם ולחלוק עליהם, להלל או להשמיץ, אבל דבר אחד אינכם יכולים לעשות והוא להתעלם מהם.

כי הם משנים דברים. הם דוחפים את המין האנושי קדימה. ואם יש מי שרואים בהם משוגעים, אנחנו רואים בהם גאונים.

כי האנשים המשוגעים מספיק כדי לחשוב שהם יכולים לשנות את העולם, הם אלו שעושים זאת!"


הנה הקטע האחרון עם דמויות שעשו זאת:

https://youtu.be/-z4NS2zdrZc


הנאום של סטיב ג'ובס שבו הוא מסביר כיצד אירועים שונים בחייו קבעו מי הוא יהיה (מתורגם):

http://youtu.be/wGNSoGIgg0E?t=12s


המסר שלו לעולם לגבי היזם ומי שהוא יכול, צריך ומותר לו להיות:

http://youtu.be/KvA_4YkGNXc


וסרטון שמראה את דרכו וגישתו של ג'ובס לחיים:

https://youtu.be/tNL3bDLgkh8?long=yes

צ'ארלי צ'פלין היה אחד היוצרים הגדולים בתולדות הקולנוע. בעידן הסרטים המדברים, סוף סוף נשמע קולם של כוכבי הראינוע, הסרט האילם. רבים מהם התגלו לצופים כבעלי קולות מצחיקים, משונים, או לא מעניינים והקהל הפסיק לצפות בהם. צ'ארלי צ'פלין המתין שנים לפני שהחל לעשות "טוקיז", סרטים מדברים.

כשעשה זאת לבסוף, צ'אפלין היה מהכוכבים היחידים של הראינוע (הסרט האילם) שעברו אל "הסרט המדבר" בהצלחה מרובה. וצ'פלין לא סתם דיבר, אלא עשה סרט גדול, שבו לגלג על הדיקטטורה ועל הדיקטטור הנאצי היטלר. בסרט "הדיקטטור הגדול" הוא נתן את נאום חייו.

הסרט "הדיקטטור הגדול" שיצא לאקרנים בשנת 1940 הפליא צ'ארלי צ'אפלין להציג בצורה סאטירית את הדיקטטור המגוחך, שרוצה לשלוט בעולם ומסתבך בשיגעונו. בסופו מציג צ'אפלין את אחד הנאומים המרגשים והחכמים בתולדות הקולנוע, נאום של שלום, מלא אהבה וחמלה, של דיקטטור קולנועי לעולם אמיתי, שעמד לחוות בתוך זמן קצר את המלחמה האיומה בתולדותיו.

צריך להבין שרק ב-1929, עוד בטרם הפך לשליט גרמניה, זכה היטלר לנצל את ההמצאה החדשה, המיקרופון שמחובר למערכת הגברה, כדי לנאום בפני 18 אלף איש בבת-אחת. זו הייתה התקדמות עצומה, למי שנאלץ עד אז לנאום לפני מאות בודדות של מאזינים בכל פעם. באופן כללי, היטלר היה ידוע בניצול של כל המצאה חדשה בכדי לזכות בתמיכה, לשלוט ולהשיג את מטרות המפלגה הנאצית.

בסרט הזה מנצל דווקא הקומיקאי המצליח בעולם, את ההמצאות החדשות של הקולנוע וההגברה, בכדי ללעוג לפיהרר של גרמניה. לשמחתנו, במירוץ החידושים הזה ניצח הדיקטטור הקולנועי הטוב את הדיקטטור הנאצי האמיתי. הטוב ניצח את הרע, האמן ניצח את האנטישמי, הרשע והרצחני.

אגב, עוזריו של היטלר העידו שהרודן הנאצי אהב מאד את סרטין של צ'אפלין וגם את הסרט הזה, גם אם הפך אותו לבדיחה קולנועית.


הנה נאום הדיקטטור הגדול, מהנאומים הגדולים בתולדות הקולנוע (מתורגם):

http://youtu.be/Uizz0W9ynuk


קדימון הסרט "הדיקטטור הגדול":

https://youtu.be/zroWIN-lS8E


הנאום המעודכן מהאינטרנט (מתורגם):

https://youtu.be/j5U0pwdm5IU


וסצנת הנאום מהסרט (מתורגם):

https://youtu.be/tgWEeHD5Fhs