» «
סרטים מצוירים
מה הקסם של הסרטים המצוירים?



סרטים מצוירים (Loony Toons) היו ונשארו אחד מזכרונות ילדות המרגשים והמיוחדים שיש לרבים מאיתנו. חלק מכוכבי הקולנוע הכי אהובים מהילדות של ותיקי הדור היו בכלל דמויות מצוירות. מ"מ שירצו להכיר את הדמויות האלה ייכנסו לתגית "גיבורים מצוירים".

בין אם אלו מיקי מאוס ודונלד דאק מבית וולט דיסני ובין אם הכוכבים של החברות המתחרות, כמו פופאיי וברוטוס, החבר'ה המצוירים האלה העסיקו אותנו ואת המחשבות שלנו בילדות עד מאוד.

בסרט המצויר ההגיון הוא לא האדון. הכל בסרטים המצוירים אפשרי ולא כל כך משנה הסגנון שלהם. ודווקא חוסר ההיגיון הזה הוא מה שמייצר את השעשוע המטורף.

אחד הקסמים של הסרטים המצוירים האלה הייתה הפיזיקה המשעשעת שלהם. מדמויות שרצות אל התהום ו"נזכרים ליפול" רק אחרי זמן מה באוויר ועד דמות שאצה רצה לצד אחד ואז מסתובבת ומניעה את רגליה כמו מנוע לצד השני, כמו מאוורר שהפך כיוון. היום ידועה סיסמת האנימטורים הישנה והמצחיקה: "האנימציה מחויבת לציית לחוקי הפיזיקה - אלא אם יהיה משעשע יותר אחרת".


#פעילות כיפית לילדים
רוצים לצפות בסרטים מצוירים ללא הפסקה? - לחצו על אחד מהקישורים המצורפים למטה!


הנה כוכבי הסרטים המצוירים של הילדות ברצף מהיר שפרסמו בזמנו את הסרטים למכירה:

https://youtu.be/mnHKH6lSI3M


הגיבורים המצוירים פוגשים את הבלש הקולנועי רוג'ר רביט:

https://youtu.be/lq9sxlgmM9Q


"זה מסתיים עכשיו!" - קלישאת הסרטים המצוירים שהפכה למחווה:

https://youtu.be/WXWaw9vsybQ
גולות
איך שיחקו פעם בג'ולים ובגולות?



חלבית, פושטית, ברזלית, בומבילה או רגילה - הן דורגו ומויינו במשך שעות ושיחקנו עליהן בלי הפסקה. גולות (Marbles), גולים או ג'ולים היו הרכוש הכי חשוב של הילדים של פעם וההוכחה הטובה ביותר שאתה טוב הייתה כשזכית בהן במשחק.

הגולות, אולי משחק השכונה האהוב של שנות ה-60 בישראל. בכל מקום הן נקראו אחרת. בירושלים הן נקראו ג'ולות, בחיפה - בָּלוֹרוֹת, בתל אביב - בנדורות או ג'ולות ובשאר הארץ ג'ולים או ראסיות.

קנו אותן אז בקיוסק או במכולת אבל הכי כיף היה להרוויח אותן לילדים אחרים במשחק. המשחק הפופולרי היה לקלוע באמצעות הגולה שלך בגולות של המתחרים. כמעט כל ילד אז נהג לומר על גולה כלשהי שהיא ה"צלפית" - זו שבאמצעותה הוא מצליח לקלוע בגולות אחרות ולזכות בהן.


הנה אחד ממשחקי הגולות - לאו דווקא המובהק שבהם:

https://youtu.be/cz11VO1RclU?t=1m07s


והסרט "שקית של גולות" שמספר על ילדים ששורדים בשואה:

https://youtu.be/v5q7BvkCrac
אטארי 2600
מה היה מיוחד בקונסולת אטארי 2600?



בשנת 1977 פנתה חברת אטארי לדרך חדשה. החברה שנולדה ב-1972 בלוס אנג'לס, הייתה עד אז יצרנית ולמעשה חלוצת מכונות המשחק מסוג "וידאו-ארקייד". הללו הוצבו עד אז במועדונים, אולמות משחקים, פאבים ומסעדות והיא רצתה הביתה.

כך יצאה קונסולת המשחקים Atari 2600. זה היה הרגע שבו השתנה עולם משחקי המחשב לתמיד. הקונסולה הזו תשפיע על דור שלם של מתכנתים באופן כה עמוק, עד כדי כך שרבים מהם יעדיפו לא ללכת לעבוד בחברות המחשבים הגדולות והמשעממות והעדיפו לפתח כותרי משחק מגניבים במיוחד.

כך נולדו קלאסיקות כמו Asteroids, Pitfall, Frogger, Gravitar, Warlords, Pong ועוד.

חברת אטארי (Atari), מי שתהיה למפתחת הקונסולות הפופולריות ביותר בעשור הבא, הוציאה את קונסולת המשחקים המיתולוגית, כשהיא פועלת בצבע מלא ומתחברת לטלויזיה.

ביחד עם אטארי 2600 הולידה "אטארי" את קלטות המשחק, שנקראו קרטרידג'ים. הללו הכילו שבבים שעליהם נצרבו מראש המשחקים.

בחבילה הגיעו איתה גם ידיות ההיגוי הגדולות, בלעז ג'ויסטיקים, וגם פדלים מיוחדים לרגליים.

האטארי 2600 הייתה אז סמן טכנולוגיות המשחק של שנות ה-80 ורבים רואים בה את אחת משלושת הקונסולות הטובות בהיסטוריה.

האתר הארכיוני הכי מהנה ברשת, Archive.Org מריץ כיום על הדפדפן כמעט כל משחק שרץ אז על האטארי 2600 ועל קונסולות משחקים נוספות מאותה תקופה. אז הן היו פורצות דרך, כיום הן זכרונות תמימים ומתוקים של תקופה שבה משחקי המחשב היו אולי פשוטים אבל גם כיפיים ומהנים בפשטותם.


הנה תולדות קונסולת האטארי 2600:

https://youtu.be/W6mYFgjglpc


עוד מקונסולת המשחקים אטארי 2600:

https://youtu.be/6rjpoanlZ2A


פרסומת שלה משנות השמונים:

https://youtu.be/913xrM9FYpI


כל המשפחה שיחקה בקונסולות הללו:

https://youtu.be/YZD-siXEQ9w


עוד פרסומת שלה:

https://youtu.be/Ki6Obyo7cHo


ואספני משחקים של הקונסולה אטארי 2600 דנים בכובד ראש:

https://youtu.be/RoFIAsGSW_Q
ראינוע
מה היה הראינוע?



לא תמיד סרטים כללו גם מוסיקה, דיבור וקולות דיבור כמו הסרטים של היום. בתחילת ימי הקולנוע, לפני 100 שנה, סרטי הקולנוע היו חרישיים. קראו לקולנוע אז "ראינוע", כלומר "מראות זזים" (Movies).

ואכן, הראינוע, או הסרט האילם, היו יצירות מצולמות בתנועה, אך ללא קולות וצלילים. הם צולמו באופן פשוט למדי. בסרט האילם לא היה אפילו "קלוז אפ", כלומר לא צילמו מקרוב. זאת מכיוון שההתייחסות אליו הייתה אז כאל תיאטרון מצולם.

ומכיוון שהסרט האילם היה ללא קולות, הושיבו בעלי בתי הקולנוע נגנים שישבו באולם וליוו את הסרט, כשהם מנגנים מוסיקה שמתאימה להתרחשויות שבו.

רק בשנות ה-30 של המאה ה-20, כשנוספה היכולת להקליט ולהשמיע קולות בסרטים, השתנה המושג ל"קולנוע" - סרטים עם קול. במקום "מוביז", סרטים נעים, הם נקראו "טוקיז", הסרטים המדברים.


הנה סיפור הראינוע:

http://youtu.be/qva68R2FSJo


כך הוא משתלב בתולדות הקולנוע בכלל:

https://youtu.be/7CDyjMouQyc


קטע מהסרט המדבר הראשון, ששבר את מסורת הראינוע:

http://youtu.be/PIaj7FNHnjQ


והמלך הבלתי מעורער של הראינוע, מר צ'ארלי צ'פלין:

http://youtu.be/mpjEyBKSfJQ

זכרונות ילדות

רכבת חשמלית
מהי הרכבת החשמלית?



במשך שנים רבות רכבת חשמלית הייתה מהצעצועים הנחשקים ביותר שילד יכול היה לרצות. הרכבת החשמלית היא דגם של רכבת אמיתית והוא בנוי על פסי רכבת ונוסע ממש כמו הדבר האמיתי.

רכבות חשמליות משוכללות ויקרות יותר בנויות עם הרבה יותר מרכיבים, שמחקים את כל המתקנים, המבנים והאמצעים שיש במסילת רכבת אמיתית.


הנה המודל הגדול בעולם של רכבת חשמלית:

https://youtu.be/2mNhxi_D5kE


רכבת חשמלית בשולחן קפה:

http://youtu.be/kqRWwa1aC3w


סרטון מתוך תערוכת רכבות חשמליות:

http://youtu.be/-FJ-f8kQgNw


וכך מקימים את התערוכה:

http://youtu.be/FClJBlnpogU
מסטיק בזוקה
מה מיוחד בעתידות של מסטיק בזוקה?



מסטיק בזוקה (Bazooka) הוא מסטיק שהחלו לייצר עם תום מלחמת העולם השנייה ובאופן מדהים הוא פופולרי עד היום. סימן לתקופה ולהקשר היה מגולם בצבעי האריזה שלו, לו נבחרו הצבעים הפטריוטיים מתוך הדגל האמריקאי: אדום, כחול ולבן.

בניגוד למה שרבים חשבו, הסבירה היצרנית, חברת Topps האמריקאית, שמקור השם אינו בכלי הנשק בזוקה, אלא בכלי הנגינה הנושא שם זה.

בשנת 1953 הוסיפו למסטיק את הפתקית עם רצועת הקומיקס המשעשעת, בכיכובם של בזוקה ג'ו וחבורתו. היו אז כמה מאות גרסאות של הפתקיות, עם סיפורי הקומיקס הקצרים של בזוקה ג'ו שתום העין, ביחד עם חבריו - צביקה (במקור "Pesty") חובש הסומבררו, ומוטי ("Mort"), שצווארון הפולו של הסוודר שלו היה תמיד משוך מעל פיו.

הסיפורים שבקומיקס הבזוקה כללו החל מפאנצ'ים משעשעים ובדיחות קרש כאלו ואחרות ועד שורת ה"עתידות" שהפכה לסימן ההיכר התרבותי של מסטיק הבזוקה.

בשלב מסוים לאחר תקופה ארוכה בה הם לא השתנו, הוחלט בחברה להכניס שינויים בפתקים הללו. העתידות הוחלפו אז בפרטי טריוויה בסגנון "הידעת?". גם סיפורי חבורת בזוקה ג'ו הוחלפו אז בעלילות אחרות ופחות מצליחות ממנה.

אם נשוב רגע לעתידות הרי שהמפורסמת ביותר מהעתידות הללו הייתה הנבואה האופטימית "עד גיל 21 תגיע לירח". מודעים לפופולריות שלה ומצד שני להתבגרות קהל היעד של המסטיק הוותיק, החליפו היצרנים בשלב מסוים את התחזית המיתולוגית הזו במשפט המעודכן: "אם עד גיל 21 לא הגעת לירח, סימן שלא ניסית מספיק"...


הנה מסטיק הבזוקה (עברית):

https://youtu.be/SrXyDCA8lQA


תולדותיו של הבזוקה:

https://youtu.be/1yhWwWZ_HhM


וסיפור הדמויות מרצועת הקומיקס ולצידה קטע "הידעת?":

https://youtu.be/231hBwVoVt4
צלליות ידיים
מהם משחקי הצלליות על הקיר?



כנראה שהשעשוע בצלליות נולד אי-שם בעידן הפרהיסטורי, בעידן המערות. מישהו בטח שם לב לפתע, שהצל שיוצרות ידיו על קיר המערה, לאורה של האש הבוערת, יוצר צורה של בעל חיים. כך זה הפך לשעשוע של יצירת חיות ודברים שונים על גבי הקיר - מעין "פנס קסם" קדום וראשוני.

ואכן, לפני שנים רבות, עוד לפני עידן הטלוויזיה והמחשב, כשהיה יורד הלילה והחשיכה היתה משתלטת, היו הילדים וההורים משחקים מול האור בלעשות צלליות על הקיר. משחקי הצלליות נעו בין חיקוי של חיות שונות באמצעות הצלליות ועד להצגות צלליות של סיפורים ידועים פחות או ידועים יותר. התחברות הייתה בין כולם, על הצלליות המדויקות, היצירתיות והמפתיעות ביותר.

נסו את זה בעצמכם. לשחק בצלליות זה לא כל כך קל כמו שזה נראה ודורש קצת אימון. כדאי לכם לנסות, כי זה כיף!


הנה מופע צלליות של חיות:

http://youtu.be/zxNgYaeWb1A?t=50s


ומופע צלליות ישראלי:

http://youtu.be/51B7gq7p5qU
קלפי חבורת הזבל
מה היה השגעון של חבורת הזבל?



מי שגדלו בשנות השמונים ודאי זוכרים אותם, אולי לטובה ואולי במרחק הזמן ואחרי שהם עצמם הפכו להורים - קצת פחות. בעידן שלפני הולדת הפוליטיקלי קורקט, הם הציעו שילוב מנצח של יצורים מצוירים, כינויים מעליבים, מעשים מגעילים עד מקפיאי-דם ובקיצור - מה שילדים אוהבים...

כך או כך, היו זמנים שבהם הדבר הכי חם בעולם הילדים היה אוסף של דמויות משונות שנקראו "חבורת הזבל" (Garbage pail kids). כל כמה כאלה נמכרו במעטפת קלפים שעלתה חצי שקל והילדים עמדו בתור לצרוך אותן.

"חבורת הזבל" נולדה ופותחה בארצות הברית, בידי שני אמנים, מארק ניוגאדן וארט שפיגלמן. הראשון פחות מפורסם אבל השני נודע בעולם כמאייר מופלא שזכה, בלי קשר לחבורת הזבל, בפרס הפוליצר - על קומיקס השואה שלו "מאוס" .

לארץ הגיע שגעון "חבורת הזבל" ב-1987, כשיצא לראשונה אלבום המגעילים שלהם. אליו אספו אז הילדים את הקלפים-מדבקות שקנו או החליפו זה עם זה, במה שהפך לספורט לאומי של מחליפי יצורים הזויים, לא צפויים, משעשעים, ממש לא בנאליים ועם ארומה חתרנית משהו או לפחות סאטירית.

בישראל הם נחשבו הלהיט הכי גדול בתחום משחקי הילדים אי-פעם. הפסיכולוגים ידעו אז להסביר שהקלפים הללו מרגיעים את הילדים ואף מקלים על סיוטי הלילה שלהם. הם כנראה צדקו, כי רמת הגועל והדחייה של חלקי גוף כרותים, נזלת מתפרצת, קיא מבודל, התפוצצות גופות ושאר איברים ונוזלי גוף ועד מרחצי דמים ועצמות שבורות, לא הרתיעו אפילו ילד אחד. כולם היו שם - קונים, צוחקים, קונים ומחליפים.

החלפת הקלפים הגיעה למימדים מפלצתיים. כמו כל סדרת קלפים מסוגה, גם "חבורת הזבל" טיפחה אספנות כפייתית אצל חובביה והורים נאלצו לממן כמות אדירה של מעטפות, עם "דמויות שכבר יש לי"...

בין הדמויות המיתולוגיות ותפוחות הלחיים של "חבורת הזבל" היו יצורים מצויירים כמו "צחי פחי", "מוצי פיצוצי", "שרגא גע גע", "גל עצמות", "רון מצא מטמון" (כשהמטמון נמצא, הו הגועל, באפו שלו) וכמובן "צחי מגולחי".

אי שם בשלהי שנות ה-80 הקלפים של סדרת "חבורת הזבל" נעלמו. הם חזרו אמנם, חלקם בסדרות עם שמות מעוותים לא פחות, כמו "פסיכי בריבוע", "חבורת המוטרפים" ו"בית ספר למופרעים", אבל ההצלחה העצומה של אותה סדרה ראשונה ופורצת-דרך לא חזרה.

בארצות הברית קלפי חבורת הזבל קיימים עד היום. בארץ הם הפכו לזיכרון, לא ממש מתוק אבל כזה שניתן לחייך כשנתקלים או נזכרים באחת הדמויות השונות שכיכבו בהם.


הנה קלפי חבורת הזבל:

https://youtu.be/2UI1tYEn3UY?t=102


חברי החבורה של הזבל:

https://youtu.be/d8rbTJ2LApk


אספנים מפעם מתרפקים על האוסף שלהם:

https://youtu.be/ri8lGuBDb8Y


הבה נקדיש זמן לנוסטלגיה של חבורת הזבל (עברית):

https://youtu.be/e5ALhDxMk-w?long=yes


בולאות
מהו תחביב איסוף הבולים?



פעם, כשהבולים היו שימושיים מאד ואנשים שלחו מכתבים רבים אחד לשני, רבים אספו בולים. בולאות (Stamp collecting), או איסוף בולים, הוא תחביב שבעבר היה מהתחביבים הנפוצים ביותר ובניגוד למעמדם השימושי של בולי הדואר, ממשיך להיות פעיל בקרב אספנים מובהקים. זהו ככל הנראה התחביב הנפוץ ביותר מכלל תחביבי האספנות. את תפוצתו של התחביב, בכל הגילאים, המקומות והמעמדות החברתיים, ניתן לזקוף לאופיו הרגוע והביתי של תחביב הבולאות, כמו גם לזמינותם ומחירם הנמוך של הבולים.

תחביב הבולאות נולד באמצע המאה ה-19, כעשור לאחר שהונפק בול הדואר הראשון בשנת 1840. על אף שהוא נולד כתחביב נשי, בשלב מסוים הפך איסוף בולים גם לתחביב גברי, השינוי התרחש ככל הנראה בשל הערך הכספי שהחל להיווצר למסחר בבולים לאספנים. עשור נוסף אחר-כך, בשנת 1860, כבר נולדו שווקים למסחר והחלפת בולים, הודפסו קטלוגים והוצמדו מחירים לכל בול. מאותו שלב הפכה אספנות בולים לבעלת פוטנציאל כספי.

משהתרבו הבולים בעולם ובשנות ה-30 של המאה ה-20 הם הגיעו לכ-60 אלף בולים שונים, החלו רבים מהאספנים להתרכז באוספים לפי נושאים. יש מי שמטפחים אוספים לאומיים, המוקדשים לאיסוף בולים של מדינה או קבוצת מדינות, כמו בולים של חבר העמים הבריטי, בולים אמריקאים או בולים ממדינות מזרח אירופה לשעבר. אחרים מעדיפים להתרכז בתקופה מסוימת, כמו בולים מהמאה ה-19 או בולים מהעידן שאחרי מלחמת העולם הראשונה. יש כמובן רבים המטפחים אוסף שמוקדש לנושא אחד, כמו בולי טכנולוגיה, בולים בנושאים תנ"כיים, אישים דגולים, בולי בעלי חיים וכדומה.


כך אוספים בולים:

https://youtu.be/EeMB9le8WaI


יש אספני בולים שמטפחים אוספים מושקעים וגם קונים בולים בכסף רב:

https://youtu.be/RMiOjstOb8w


סדרת בולים שהקדיש השירות הבולאי לתכניות טלוויזיה חינוכיות (עברית):

https://youtu.be/zWEfBGw4hNQ


בולים מהגוש המזרחי מתקופת המלחמה הקרה:

https://youtu.be/FaT-aUwG6Ws


וסרט תיעודי על חייו של אספן בולים:

https://youtu.be/Rs-CRzmVuU0?long=yes
מהו מאכל שערות הסבתא?



צמר גפן מתוק (Cotton Candy), המוכר בכינויו העממי "שערות סבתא", הוא ממתק נפוץ העשוי מסוכר לבן, אהוב מאוד על ילדים והוריהם.

שמו בא לו מהחזות הצמרירית, המזכירה שיער שיבה. מגעו דביק וכשמכינים אותו הוא מדיף ניחוח של סוכר. כדי להעניק לו צבעים כמו צהוב או ורוד, ניתן להוסיף אבקת צבע מאכל צבעונית.

בשל איכותו הירודה מבחינה תזונתית הוא היום פחות מקובל, ודאי לא בגרסת צבעי המאכל, אבל למבוגרים רבים הוא נוסטלגי ומחזיר לרגע לילדות.

צמר הגפן המתוק נמכר במסגרת פסטיבלים, ירידים וחגיגות. מייצרים אותו בדרך כלל בזמן המכירה שלו ויש המחלקים לילדים צמר גפן מתוק במסיבות יום הולדת, במיוחד מאז הופיעו מכונות ביתיות להכנתו.

צמר הגפן המתוק הומצא בסוף המאה ה-19 והדבר המדהים הוא שמאז לא השתנהו כלל, לא הוא ולא שיטת ההכנה שלו. הוא הוצג לראשונה לציבור במסגרת התערוכה העולמית של שיקגו, בשנת 1893.

מייצרים אותו במכונה קטנה וניידת, הכוללת גוף חימום, צילינדר עם חורים המסתובב במהירות ומעין סיר איסוף בו מסובב המוכר את מקל העץ או הנייר ו"מלביש" עליו את "שערות הסבתא".

כלכלית נחשב צמר הגפן המתוק לאחד הממתקים הרווחיים ביותר למוכרים. עלות ייצורו זניחה, המכשור פשוט ונייד ומחירו מבטיח הכנסה יפה.


הנה ממציא צמר הגפן המתוק:

https://youtu.be/MrppbkJ-xDQ


כך מכינים שערות סבתא:

https://youtu.be/rJOU6lclm20


וכך תכינו בבית שערות סבתא:

https://youtu.be/LhOUiPTWd1U
מה למד המדע מ-H.M וממוחו חסר ההיפוקמפוס?



סיפורו המופלא של הנרי מולייסון (Henry Molaison), בקיצור H.M, מוכיח עד כמה לעתים מחלת היחיד היא ההזדמנות של המדע ליהנות ממקור מחקרי מעולה ולסייע בהמשך לאינספור חולים.

ההיסטוריה של חקר המוח זכתה בזכות המחקרים על מוחו של האיש לתנופה של ממש. הוא נחשב לנחקר החשוב ביותר בהיסטוריה של הפסיכולוגיה. תודות לו למד המדע דברים רבים, כשאחד המרכזיים שבהם הוא שיש יותר מסוג אחד של זיכרון.

סיפורו של הילד מולייסון, שנחשב למקרה הרפואי החשוב בתולדות המחקר הפסיכולוגי, מתחיל בגיל 9. הוא נפגע אז מרוכב אופניים שהפיל אותו וגרם לחבלה קשה בראשו. התאונה גרמה לו בגיל הנעורים לסבול מהתקפי אפליפסיה קשים. חוסר הידע של החוקרים הביא אותם לייחס באותה תקופה את ההתקפים למצב נפשי רעוע.

כשמצבו הפך אנוש הפנו את מולייסון למנתח מוח אלמוני ששמו וויליאם סקוביל. הוא האמין שמקור התקפי האפילפסיה הוא אזור במוחו שנקרא "היפוקמפוס".

הידע על החלק הזה במוח היה באותם זמנים דל ביותר. זה הוביל את החוקר לרעיון שהתאים למחקר של אותם זמנים. סקוביל החליט לקדוח חורים בגולגולתו של מולייסון ולשאוב את ההיפוקמפוס של מולייסון מראשו. הוא עשה זאת בעזרת כלי שמזכיר קשית לשתייה.

השאיבה של חלקים ממוחו פגעה בחלקים סמוכים וחשובים במוחו של מולייסון. הוא סבל מאמנזיה, בעברית מחלת השיכחון (Profound Amnesia). ממחלתו עתיד המחקר ללמוד המון. מולייסון ייכנס לספרי ההיסטוריה בתור Patient H.M, שפן ניסויי הזיכרון ואיברי המוח הרלוונטיים החשוב ביותר במאה ה-20.

הבחור לא איבד בניתוח את יכולת הדיבור ואת יכולתו להשתמש בכישורים מוטוריים. גם אישיותו לא השתנתה. הוא היה ונשאר סבלן ואדיב. נכונותו לבצע מבחני זיכרון הייתה גדולה. החוקרים שמרו על פרטיותו בחייו והוא כונה H.M. רק אחרי מותו התפרסם שמו המלא לציבור.

החוקרת מילנר, מי שהתפרסמה כמדענית שגילתה תודות לו את מגוון סוגי הזיכרון סיפרה שבכל פעם שחוקר נכנס לחדרו, מולייסון נהג בו כאילו לא פגש אותו מעולם.

זיכרונו הפגוע גם הוביל לכך שבכל יום נבהל מחדש מי שזכר את עצמו כבן 27, ממראה דמותו המזדקנת במראה.

בכל יום פגש מולייסון מחדש את העולם. ניתן היה לנהל איתו שיחה רגילה, אך שאלות כמו מה אכל בארוחת הבוקר, או מה ראה כשסייר בעיר לא נענו בתשובה של ממש.

כי מאז הניתוח הוא היה מסוגל לזכור דברים שקרו לו ב-20 שניות האחרונות. הגילוי הזה הביא את החוקרים להסיק שנפגע הזיכרון שלו לטווח קצר.

אך פגיעתו של מוליסון הובילה לכך שהוא גם זכר מצוין דברים שהתרחשו בזמן שלפני הניתוח שלו. אירועים היסטוריים גדולים, כמו השפל הגדול של שנת 1929 או מלחמת העולם השנייה, הוא זכר עד יום מותו.

פירוש הדבר היה שהוצאת ההיפוקמפוס לא פגעה בזיכרון שלו לטווח רחוק.

מדעית, המחקר מצא שחלק הזיכרון שנפגע אצל מולייסון היה הזיכרון האפיזודי, שהוא זיכרון מודע. הזיכרון הזה כולל את האוסף של חוויות, רגשות, אנשים שאנו זוכרים וסיפורים שקרו איתם. בכל אלה ניתן להיזכר באופן מודע ולשוחח עליהם.

זיכרון שלא נפגע אצלו היה הזיכרון הפרוצדורלי שאחראי למיומנויות השונות ובדרך כלל המוטוריות. זיכרון זה מבטיח שמרגע שאנו לומדים ללכת, לצייר או לרכוב על אופניים, לא נשכח כיצד לעשות אותם. על סוגי הזיכרון הללו אחראים אזורי מוח אחרים, שהפגיעה בהיפוקמפוס לא משפיעה עליהם. המוח והגוף זוכרים אותם, גם אם אנו לא זוכרים מתי ואיך למדנו אותם.


הנה סיפורו של הנרי מולייסון והעובדות החשובות על ההיפוקמפוס שלמדו דרך המקרה שלו (מתורגם):

https://youtu.be/KkaXNvzE4pk


סיפורו באנגלית של H.M חסר הזיכרון לטווח ארוך:

https://youtu.be/xrFpXPnzvEA


ועוד על סיפורו של H.M שהזיכרון שלו היה פחות מחצי הדקה האחרונה:

https://youtu.be/SQASyR0w8Qo
למה הצליח הגיים בוי?



קונסולת המשחקים הניידת גיים בוי (Game Boy) היא למעשה סדרה של קונסולת משחקים ניידות, שפיתחה חברת נינטנדו היפאנית. עם יותר מ-220 מיליון מכשירים שנמכרו, הגיים בוי היא ממערכות המשחק הנמכרות ביותר אי-פעם. עד היום שומרות קונסולות הגיים בוי על פופולאריות רבה בקרב קהל הגיימרים בעולם.

את מכשיר הגיים בוי הראשון תכנן עובד חברת נינטנדו גוּנְפֶּיי יוֹקוֹי, שחלם על מערכת ניידת, קטנה וקלה, שהילד יוכל לשאת איתו לכל מקום. בנוסף, היא פותחה כך שתהיה זולה יחסית ומאד יציבה.

גרסאות שונות של הגיים בוי פותחו במהלך השנים, ביניהן ה"גיים בוי קולור" הצבעוני וגרסת "גיים בוי אדוונס", המתקדמת ביותר.


הנה סיפורו של הגיים בוי:

http://youtu.be/3i2cTrBa02g


הגיים בוי הוא הקונסולה הראשונה ובינתיים היחידה ששיחקו בה בחלל:

http://youtu.be/QL7IL42MQ1w


גיים בוי ענקי שמישהו בנה:

http://youtu.be/KoU6lyR2DIY


משחקי הגיימבוי הגדולים:

http://youtu.be/nCHiV0IMY4k


ותולדות הקונסולות הניידות:

http://youtu.be/S9lGO4XS8tA
מהו ארכיון המשחקים הישנים?



ארכיון משחקי הרטרו הוא אתר שמציג אלפי משחקי מחשב מפעם, שעברו המרה כדי שניתן יהיה לשחק בהם באינטרנט. מדובר בפרויקט של ארכיון אינטרנט למשחקי העבר, שהשיק מאגר עצום של אלפי משחקים ישנים שניתן לשחק בהם מהדפדפן, ללא צורך בהורדה.

עם משחקים שברובם עובדים מעולה, אפשר ממש להרגיש את הימים של פעם, שחוזרים.. האתר הזה הוא חלק קטן מארכיון האינטרנט, גוף אמריקאי מסן פרנסיסקו, שמפעיל אתר להיסטוריה של המחשבים והאינטרנט. הארכיון מעוניין לשמור את כל תולדות הרשת, כל אתרי האינטרנט שהיו כאן, למען העתיד. קצת כמו הספריה של אלכסנדריה, אבל בגירסה הממוחשבת.


הנה מעט ממשחקי הרטרו המקוונים, עם הצלילים האופייניים של פעם:

http://youtu.be/aAJPtJTNa-I


סקירה של הארכיון:

http://youtu.be/Wx4Py7-WK7k


וסיפורו של ארכיון האינטרנט:

http://youtu.be/ArYd01plrPo
איך נולדו סוכריות הפז?



לא כולם יודעים שהסוכריות הפופולאריות, תופעה של ממש בתרבות המודרנית, נולדו כתחליפי מנטה לעישון. זה היה בשנת 1927, כשאדוארד האס, תעשיין אוסטרי, החל לשווק סוכריות מנטה לאנשים שחיפשו תחליף לעישון הלא-בריא. הוא מכר אותן בקופסאות פח וקרא להן PEZ, האותיות המרכזיות במילה הגרמנית PfeffErminZe, שפירושה מנטה..

רק בשנת 1948 החל האס למכור את הסוכריות במתקן שדימה מצית, מתקן ששולף סוכריה בודדת בלחיצת אגודל. אבל השינוי המשמעותי לכיוון הילדים היה כשהסוכריות החלו להימכר בשנת ה-50 בארה"ב. אז החליפו את הטעם החריף של המנטה בטעמי פירות מגוונים ובעוד מגוון של טעמים למבוגרים.

להצעתו של אחד העובדים הם גם החלו להלביש דמויות חביבות על המתקן דמוי המצית, בתחילה את מיקי מאוס ופופאיי ובהמשך דמויות שעיצבה החברה. השיווק, שהתבסס על היכולת לשלוף סוכריה ביד אחת, לבעלי מקצוע שאין שתי ידיהן פנויות, יכול היה עתה להוציא דמות חדשה בכל שנה ובהמשך כמות אדירה של דמויות ורגליים שאיפשרו להעמיד את ה"מצת" על המדף.

כך הפכו דמויות הפז לפריטי אספנים יקרים שנמכרים בסכומים של אלפי דולרים וכיום יש סחר בין אספנים, בדמויות פז כמו אלביס פרסלי, דמויות "מסע בין כוכבים", בובת הברבי, נשיאי ארה"ב ועוד רבים וטובים אחרים ויקרים להחריד.


הנה מצגת וידאו של ההיסטוריה של סוכריות PEZ:

http://youtu.be/qcrTMtSrVFY


פס הייצור של סוכריות פז:

http://youtu.be/kbYCCgGhnyc


ומוזיאון סוכריות הפז:

http://youtu.be/7vvai1C_p0U
מהי המצלמה האוטומטית?



בשנת 1959 נולדה המצלמה שתהפוך את כולנו לצלמים. זה קרה כשחברת אגפא הוציאה את המצלמה האוטומטית המלאה הראשונה שלה. במצלמה הזו לא נדרש הצלם לעשות דבר כדי לצלם תמונה אלא לכוון וללחוץ.

עם הזמן הטכנולוגיה התפתחה והמצלמה האישית לצלמים החובבים הלכה ונעשתה קטנה וקלה. אבל המצלמה האוטומטית הייתה עוד שלב באבולוציה של הצילום, שבו הצלם אפילו לא נדרש ליכולת צילום. כל מיני פרטים כמו פוקוס, צמצם או כמות אור, לא היו הכרחיים יותר במצלמה הזו. היא הוציאה תמונות בינוניות ולא מקצועיות, אבל צבעוניות ונחמדות לאלבום הפרטי של המשפחה.

וזו לא הייתה רק האוטומציה שהפכה אותה למבוקשת כל כך. המצלמה האוטומטית הייתה קלה ונוחה, אפשרה להחליף את הפילם במהירות (הפילם הפך מהר מאד לקלטת קטנה ונוחה), לחלקן היה פלאש, מבזק מובנה במצלמה שנשלף בקלות. רוצים צילום במסיבה או בחשיכה? - לוחצים על הכפתור, הפלאש יוצא ומצלמים. גם אם התמונות היו בינוניות, הן הספיקו כדי להנציח רגעים שמחים ומאושרים..

המצלמה האוטומטית הייתה מצלמה פשוטה שאפשרה לצלם בקלות ובכל מקום. אבל היא הייתה עדיין מרובעת ויקרה יחסית. בשנות ה-70 יצאה מצלמת האינסטמטיק של קודאק. אלו היו מצלמות פוקט שטוחות, קלות וזולות להפליא. את הפילם החליפה בהן קלטת קלה ומהירה להחלפה, שבתוכה הפילם היה כבר מכוון להפעלה. האינסטמטיק הפכו במהירות ללהיט ענק ושוק המצלמות האוטומטיות הצליח מאד, כשחברות רבות החלו לייצר מצלמות כאלה.

המצלמות האוטומטיות שלטו שנים רבות והיו מתנה מבוקשת לצעירים ומתבגרים, שלא התיימרו להיות חובבי צילום. בעידן המצלמות הדיגיטליות, הן גם הפכו דיגיטליות ועד היום הן ממשיכות להימכר בכמויות עצומות בעולם כולו.


הנה המצלמה האוטומטית של אגפא:

https://youtu.be/pWbU9TwCDY8


אוסף של מצלמות פוקט אוטומטיות ישנות:

https://youtu.be/JnEBeVHE2LQ


הפוקט אינסטמטיק של קודאק עם הפלאש לתאורה:

https://youtu.be/Uhg0UpFziQU


והמצלמה האוטומטית של סוף עידן הפילם:

https://youtu.be/MVga4TGLYEc?t=10s
איך פעל טלפון החוגה?



ב-1961 יצא הטלפון מדגם Fetap 611 של חברת והגדיר מחדש את עיצוב מכשיר הטלפון. זה היה טלפון חוגה (Rotary Telephone).

אם לפניו צריך היה המדבר לומר את המספר הרצוי למרכזית שיושבת במרכזיית הטלפון, החוגה אפשרה לו לחייג את מספר הטלפון של כל אדם או ארגון. החויג היה ספרה אחר ספרה. לאחר שחייגת למשל את הספרה 3, היית צריך להמתין עד שהחוגה תשוב למקומה ובתוך כך היא הייתה מייצרת רצף של 3 פולסים, לפי המספר שהיא מייצגת. רק כשסיימה ושבה למקומה, יכולת לחייג את הספרה הבאה.

בתום חיוג המספר, חיברה מרכזיית הטלפונים את המחייג אל המספר הזה ומהרגע שהצד השני ענה לצלצוליו, החלה השיחה.

עם השנים הלכה החוגה והתיישנה. היא הוחלפה במקלדת מספרים, שעליה נדרש רק להקיש על כל ספרה רצויה, במקום לחייג אותה ולהמתין עד שהחוגה תשוב למקומה.


הנה טלפון החוגה:

https://youtu.be/cXxP3eQiTQI


זו התגובה של ילדים של היום לטלפון החוגה של פעם:

https://youtu.be/XkuirEweZvM


כך לימדו פעם כיצד לחייג בטלפון חוגה:

https://youtu.be/TGWAkLVhuVI


והיו מי שיצרו סרטי הדרכה ארוכים לאותה הפעולה בדיוק:

https://youtu.be/PuYPOC-gCGA?long=yes
מה זה ויו-מאסטר?



View-Master, בעברית "ויו-מאסטר", הוא מתקן לצפייה בתמונות תלת-ממדיות שמוצגות מדיסק נייר. זהו גלגל שיקופיות, שבו כל שתי תמונות משלימות נמצאות משני צידי הדיסק. כל אחת אל מול עין אחרת, הן יוצרות ראיית עומק דו-עינית, שמשלימה לצופה את התמונה התלת-ממדית.

כל דיסק של ויו-מאסטר הכיל 14 שקופיות קודאכרום, שהרכיבו 7 תמונות סטריאוסקופיות. הראייה התלת ממדית נוצרה באמצעות שתי שקופיות המוצגות בו-זמנית, כל אחת צולמה מזווית מעט שונה, במרחק זהה למרחק שבין שתי העיניים.

גלגלי התמונות התלת-ממדיים הללו נולדו בשנות ה-30, במוחו של יצרן עוגבים וצלם אמריקאי בשם ויליאם גרובר. למעשה, התאים גרובר במכשיר שהמציא את מכשיר הסטריאוסקופ הוותיק לעידן הקודכרום, סרט הצילום הצבעוני, שהפך להצלחה מסחררת באותה תקופה. (קראו על הסטריאוסקופ בתגית "סטריאוסקופ").

בעל חברה לייצור גלויות בשם הארולד גרייבס, הוא שמיסחר את המוצר והפך אותו להצלחה אדירה בקרב חובבי הגלויות. המכשיר, שיועד בתחילה לחובבי גלויות נוף, הוצג לראשונה בתערוכה העולמית של ניו יורק בשנת 1939. כך בישר המכשיר החדשני את סוף עידן הסטריאוסקופ הקלאסי. במשך השנים הוא קיבל את השם המסחרי View-Master והצליח מאד.

אבל השנים עברו ואם בעבר היה הוויו-מאסטר מתקן ששימש מבוגרים, לצפייה בנופים ובמראות הטבע והמדע, בעידן המודרני, שבו הטלוויזיה וסרטי התלת-ממד עושים זאת כל כך טוב, הוא הפך לצעצוע לילדים. בימינו הוא מציע בעיקר צפייה בתמונות תלת-ממדיות של דמויות דיסני ואנימציה וגיבורי ילדים. שוב ושוב הוא החליף ידיים מסחריות וכיום מיוצר ומשווק הויו-מאסטר באמצעות חברת הצעצועים "פישר פרייס"


הנה תולדות ה-View-Master:

https://youtu.be/y0IL9P2ixqw


כך הוא מורכב:

https://youtu.be/t04WG5AayPM


פרסומת ישנה של הויו-מסטר וגלגלי התמונות התלת-ממדיות שלו:

https://youtu.be/DAxJzwawc7g


אנשים נזכרים בוויו מסטר:

https://youtu.be/yyca0sHKkJ8


מכשירים מודרניים של ויו-מאסטר:

https://youtu.be/KnecbJu_FG0


סרטון תיעודי על הצילום התלת ממדי של ויו מאסטר:

https://youtu.be/Kb1WgskNMLQ?long=yes


והוויו מאסטר המיניאטורי:

https://youtu.be/E7AH050Hlhc?long=yes


מהו רדיו סבתא?



פעם, כשעוד לא הייתה הטלוויזיה, הרדיו היה מכשיר הפלא וסמל הבורגנות. הוא היה ניצב במרכז הסלון ואנשים האזינו לו, בדיוק כמו שהבדור הבא החלו בוהים כולם במסך הטלוויזיה.

הרדיו הישן, שכיום מכנים אותו "רדיו סבתא" או "רדיו מנורות", היה מכשיר ענקי ובנוי מעץ, מלא בשפופרות-ריק, שכונו אז "מנורות". שפופרות אלה האירו באור כתום-צהוב ולקח להן זמן להתחמם. הן היו הסיבה שהיה פרק זמן מההדלקה שלו ועד שהחלו לשמוע צלילים.

בהמשך הוחלפו שפופרות הריק בטרנזיסטורים, אותם רכיבי אלקטרוניקה קטנים, שיאפשרו לכווץ את הרדיו לממדים של טלפון סלולארי של היום, מה שנקרא "רדיו טרנזיסטור".

אבל בחזרה לרדיו של סבתא - הוא קלט תחנות קרובות ורחוקות. הרדיו הגדול היה מצויד ביכולת לקלוט גלים קצרים, מה שאפשר לאנשים לשמוע שידורי רדיו מארצות רחוקות מאד. על הרדיו עצמו היו מסומנות תחנות מפורסמות כמו הביביסי מאנגליה, רדיו ברלין ועוד. הפלא שלו היה נעוץ ביכולת לסובב את החוגה ולהגיע בשניה לשידורי רדיו מארצות רחוקות.


הנה רדיו של פעם וסיפורו:

http://youtu.be/7087hbv6aFA


וכך מתקנים רדיו סבתא ישן:

http://youtu.be/46QAdRvBGg0
מיהו טרזן ומה היה סופו?



טרזן הוא דמות ספרותית, גיבור סדרת ספרים פרי עטו של הסופר אדגר רייז בורואוז. הדמות הספרותית של טרזן היא מרגשת. טרזן הוא ילד אנגלי שלאחר מות הוריו בג'ונגל אפריקאי בסוף המאה ה-19, אומץ על ידי אחת הקופות שגידלה אותו כאחד הקופים. יכולותיו של טרזן עלו על אלו של בני אדם רגילים וכשהתבגר טרזן הוא הפך למנהיג שבט הקופים ולמנהיגן של חיות אחרות בג'ונגל.

בג'ונגל עבר טרזן הרפתקאות שונות, הכיר את ג'יין שהפכה לנערתו ונשארה איתו לחיות בג'ונגל. לצידו הופיעה כמעט תמיד השימפנזה המכונה צ'יטה. בני אדם נוספים שפגש בג'ונגל גילו לו שהוא בעצם ג'ון קלייטון השלישי, לורד גרייסטוק ובהמשך הוא יצא מהג'ונגלים אל אפריקה עצמה ובסרטים הגיע אפילו לאמריקה. עם זאת, הוא תמיד חזר הביתה, אל החיות שכה אהב.

עוד לפני הדור הנוכחי שבו טרזן מזוהה עם הסרט של אולפני דיסני, מי שזוהה עם טרזן היה השחיין האולימפי שהפך שחקן, ג'וני וייסמילר (Johnny Weissmüller). ב-12 סרטי "טרזן", שנמשכו עד שנות ה-60, הוא היטיב לגלם את דמותו של טרזן, כשכישוריו הספורטיביים ומבנה גופו המוצק מסייעים לעיצוב הדמות ה"טרזנית" שהפכה לאגדה.

וייסמילר היה ספורטאי שנודע בשיאים עולמיים רבים בשנות ה-20 ובמדליות זהב אולימפיות בענף השחייה. מי שגדל בתור ילד חולני, שרופאיו המליצו על שחייה כתרופה לבריאותו, הפך לאלוף עולם בלתי מנוצח. בבריכות השחיה האולימפיות הוא מעולם לא הפסיד. באולימפיאדת פאריס 1924 הוא זכה בשלוש מדליות זהב וארבע שנים אחר-כך, באמסטרדם, הוא הוסיף שתיים נוספות. כך פרש וייסמילר מקריירת השחייה בת שבע השנים שלו לאחר ששבר 67 שיאי עולם. ברשותו היו 5 מדליות זהב אולימפיות בשחייה ומאזן מושלם - הוא מעולם לא הפסיד במשחה!

בזקנתו סיפרו על וייסמילר שדעתו השתבשה מעט. על פי הדיווחים הוא נהג לשוטט בבית-האבות שבו התגורר ולקרוא בקריאותיו של טרזן, קריאות שבהן הוא נודע מהסרטים שבהם כיכב בצעירותו.


הנה קטע מסרט של "טרזן", בו מופיע טרזן עם ג'יין חברתו בג'ונגל:

http://youtu.be/43dMpXAdbIU


מה קורה באחד הסרטים כשטרזן נלקח לניו יורק וקופץ מגשר ברוקלין הישר למים:

http://youtu.be/DVZT8ptggfs


מהבריכה אל הג'ונגל - ג'וני וייסמילר:

https://youtu.be/D91MF6D3QHk


וסרט "טרזן" שלם משנת 1935:

https://youtu.be/5_FQPUzpc6E?long=yes
איך מכינים סוכריות תרנגול על מקל?



סוכריות על מקל תרנגול היו פעם ממתק אהוב על ההורים שלכם. תשאלו אותם! - ואגב, אפילו הצורה של התרנגול לא מאד חשובה ואפשר להכין המון צורות לסוכריה וכולן יהיו מאד טעימות.

רוצים להפתיע את ההורים ולהכין להם סוכריות תרנגול כמו פעם?


הנה מתכון וידאו להכנת סוכריות תרנגול (עברית):

http://youtu.be/Q_sbvZuqVVY
מהו קליידוסקופ?



את הקליידוסקופ (Kaleidoscope) המציא סר דייוויד ברוסטר ב-1816. הקליידוסקופ היה אז מכשיר אופטי, שבעזרתו המחישו צורות סימטריות שונות. כיום משתמשים בו בעיקר לשעשוע. הוא מבוסס על צורות סימטריות בשלל צבעים, כשכל סיבוב של הגליל מציג תבנית חדשה מתוך מגוון של צבעים ותבניות, שמשתנה כשמסובבים את הקליידוסקופ.

הקליידוסקופ בנוי כצורת גליל שיש בו מראות. במראות הללו משתקפים עצמים שונים, כמו שברי זכוכית צבעוניים שלרוב מוכנסים לתוכו. כשמביטים פנימה דרך חור בקצה הגליל, והאור נכנס מהקצה השני, ההשתקפויות המשתנות של שברי הזכוכית הללו יוצרות תמונות סימטריות ומהממות ביופיין. התמונות שנוצרו יוצרות לא פעם תבניות חוזרות ומרתקות, שההשתקפויות מכפילות להמון צדדים ויוצרות להן עומק וממדים מרהיבים.

המילה הקליידוסקופ לקוחה מהשפה היוונית ופירושה "צופה בתמונה יפה".


זה מה שרואים בקליידוסקופ:

http://youtu.be/peZ-MjD9pgk


קבלו צורות קליידוסקופיות:

http://youtu.be/9GMtj_-3BOc


קליידוסקופ מראות הופך הכל לקסום:

http://youtu.be/zCFdLrXI3yM


צורות מתחלפות:

http://youtu.be/_OJ7fsZREgo


כך יוצרים קליידוסקופ בעצמכם (עברית):

https://youtu.be/LUawR882X4M


מדריך לבניית קליידוסקופ באנגלית:

https://youtu.be/Z2TDK_OQWU0


אפשר גם לראות אחד שבנוי אחרת לגמרי:

https://youtu.be/6_8omObsfgM


ובשנות ה-70 יצרו קליפים לטלוויזיה, כמו זה של דיוויד בואי, עם קליידוסקופ ברקע של מסך כחול:

https://youtu.be/Vy-rvsHsi1o
מה היה הטייפ ריקורדר?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.