שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו ההיפוקמפוס הזוכר הכל?
היפוקמפוס (Hippocampus) הוא החלק במוחנו שקשור בזיכרון, למידה ושליטה בלחצים.
ההיפוקמפוס הוא מאגר הזיכרון של היצורים החיים. הוא אוגר זכרונות ועל סמך ניסיונות העבר שלנו, הוא שמיידע אותנו אם גירוי מסוים מבטיח לנו תגמול או שהוא מאיים עלינו וכדאי להילחם בו או לברוח (ראו בתגית "הילחם או ברח").
איך אנו יודעים דברים? איך אנו זוכרים את הדרך ממקום למקום? איך נזכור איפה התעוררנו הבוקר? ואיך אני זוכר מי אני? - את כל המידע הזה מוחנו מאחסן בהיפוקמפוס, שהוא גם האיבר האחראי לכך שנוכל לאתר אותו מיד ולדעת אותו, או ליתר דיוק להיזכר בו.
ההיפוקמפוס הוא הארכיבאי שלנו, האחראי על הזכרונות, מי שלא רק מטפל בזיכרון, אלא גם מעורב בלמידה בהתמצאות במרחב ועוד. הוא שומר מידע, מנהל אותו ושולף אותו כשצריך.
יש לנו במוח סוג של מערכת מיקום, מעין GPS פנימי, השמור בתאי הגריד. תאים אלה יוצרים בהיפוקמפוס מערכת מיקום ואיתור מסלולים המאפשרת לנו לזהות את מיקומנו, מה שנחוץ כדי לנווט אפילו במקומות המוכרים לנו וביניהם (איך להגיע מ.. ל..).
ההיפוקמפוס הזוכר הכל הוא גם ארכיון, אבל לא פחות הוא מעין מפה של כל החלל המוכר לנו ומקיף אותנו והוא שמנחה כיצד לנווט בו את דרכנו.
#מחקרים מעניינים על ההיפוקמפוס
שני מחקרים שנחמד להכיר גילו עד כמה חשוב ההיפוקמפוס לזיכרון ולהתמצאות.
היפוקמפוס של נהג מונית - לונדון הייתה ידועה בעבר בנהגי המוניות שניווטו בעיר הענקית הזו באופן מעורר השתאות וללא מפה. במחקר על נהגי מוניות בלונדון, עוד לפני עידן מערכות ה-GPS ואפליקציות הניווט, גילו החוקרים שההיפוקמפוס של הנהגים הללו היה גדול בהרבה משל נבדקים רגילים שאינם נהגי מוניות לונדוניים.
שינה והיפוקמפוס - מחקר שהשתמש בסריקות MRI במוח גילה שחוסר שינה אצל הנבדקים הוריד לאפס את הפעילות בהיפוקמפוס. הפעילות בהיפוקמפוס של נבדקים שהקפידו של שינה בת 8 שעות, לעומת זאת, הייתה מהירה ונורמלית.
ווקר, אחד החוקרים שערכו את המחקר, תיאר את ההיפוקמפוס כמעין Inbox, תיבת דואר נכנס שיש לנו במוח. "תיבת הדואר" הזו מתפקדת היטב בקליטה ושמירה של זיכרונות חדשים. אבל כשחוסר שינה משבית אותה, זיכרונות חדשים לא נאגרים בה עוד וזכרוננו נפגע.
כך ההיפוקמפוס משתנה עם הגדילה ומתרכז בזכרונות לטווח קצר (עברית):
https://youtu.be/TO1KD-k4fdE
הנה ההיפוקמפוס:
https://youtu.be/lkegFMnGY74
כך פועל ההיפוקמפוס שלנו:
https://youtu.be/5EyaGR8GGhs
ולמה ההיפוקמפוס שלנו אוהב שאנו ישנים? (מתורגם)
https://youtu.be/gedoSfZvBgE
איך מכינים סוכריות תרנגול על מקל?
סוכריות על מקל תרנגול היו פעם ממתק אהוב על ההורים שלכם. תשאלו אותם! - ואגב, אפילו הצורה של התרנגול לא מאד חשובה ואפשר להכין המון צורות לסוכריה וכולן יהיו מאד טעימות.
רוצים להפתיע את ההורים ולהכין להם סוכריות תרנגול כמו פעם?
הנה מתכון וידאו להכנת סוכריות תרנגול (עברית):
http://youtu.be/Q_sbvZuqVVY
מה הקסם של הסרטים המצוירים?
סרטים מצוירים (Loony Toons) היו ונשארו אחד מזכרונות ילדות המרגשים והמיוחדים שיש לרבים מאיתנו. חלק מכוכבי הקולנוע הכי אהובים מהילדות של ותיקי הדור היו בכלל דמויות מצוירות. מ"מ שירצו להכיר את הדמויות האלה ייכנסו לתגית "גיבורים מצוירים".
בין אם אלו מיקי מאוס ודונלד דאק מבית וולט דיסני ובין אם הכוכבים של החברות המתחרות, כמו פופאיי וברוטוס, החבר'ה המצוירים האלה העסיקו אותנו ואת המחשבות שלנו בילדות עד מאוד.
בסרט המצויר ההגיון הוא לא האדון. הכל בסרטים המצוירים אפשרי ולא כל כך משנה הסגנון שלהם. ודווקא חוסר ההיגיון הזה הוא מה שמייצר את השעשוע המטורף.
אחד הקסמים של הסרטים המצוירים האלה הייתה הפיזיקה המשעשעת שלהם. מדמויות שרצות אל התהום ו"נזכרים ליפול" רק אחרי זמן מה באוויר ועד דמות שאצה רצה לצד אחד ואז מסתובבת ומניעה את רגליה כמו מנוע לצד השני, כמו מאוורר שהפך כיוון. היום ידועה סיסמת האנימטורים הישנה והמצחיקה: "האנימציה מחויבת לציית לחוקי הפיזיקה - אלא אם יהיה משעשע יותר אחרת".
#פעילות כיפית לילדים
רוצים לצפות בסרטים מצוירים ללא הפסקה? - לחצו על אחד מהקישורים המצורפים למטה!
הנה כוכבי הסרטים המצוירים של הילדות ברצף מהיר שפרסמו בזמנו את הסרטים למכירה:
https://youtu.be/mnHKH6lSI3M
הגיבורים המצוירים פוגשים את הבלש הקולנועי רוג'ר רביט:
https://youtu.be/lq9sxlgmM9Q
"זה מסתיים עכשיו!" - קלישאת הסרטים המצוירים שהפכה למחווה:
https://youtu.be/WXWaw9vsybQ
ובחיוך - כשהגיבורים המצוירים יוצאים לעולם האמיתי (עברית):
https://youtu.be/XYTKRUdiQ5o
איך שיחקו פעם בג'ולים ובגולות?
חלבית, פושטית, ברזלית, בומבילה או רגילה - הן דורגו ומויינו במשך שעות ושיחקנו עליהן בלי הפסקה. גולות (Marbles), גולים או ג'ולים היו הרכוש הכי חשוב של הילדים של פעם וההוכחה הטובה ביותר שאתה טוב הייתה כשזכית בהן במשחק.
הגולות, אולי משחק השכונה האהוב של שנות ה-60 בישראל. בכל מקום הן נקראו אחרת. בירושלים הן נקראו ג'ולות, בחיפה - בָּלוֹרוֹת, בתל אביב - בנדורות או ג'ולות ובשאר הארץ ג'ולים או ראסיות.
קנו אותן אז בקיוסק או במכולת אבל הכי כיף היה להרוויח אותן לילדים אחרים במשחק. המשחק הפופולרי היה לקלוע באמצעות הגולה שלך בגולות של המתחרים. כמעט כל ילד אז נהג לומר על גולה כלשהי שהיא ה"צלפית" - זו שבאמצעותה הוא מצליח לקלוע בגולות אחרות ולזכות בהן.
הנה אחד ממשחקי הגולות - לאו דווקא המובהק שבהם:
https://youtu.be/cz11VO1RclU?t=1m07s
והסרט "שקית של גולות" שמספר על ילדים ששורדים בשואה:
https://youtu.be/v5q7BvkCrac
מה היה מיוחד בקונסולת אטארי 2600?
בשנת 1977 פנתה חברת אטארי לדרך חדשה. החברה שנולדה ב-1972 בלוס אנג'לס, הייתה עד אז יצרנית ולמעשה חלוצת מכונות המשחק מסוג "וידאו-ארקייד". הללו הוצבו עד אז במועדונים, אולמות משחקים, פאבים ומסעדות והיא רצתה הביתה.
כך יצאה קונסולת המשחקים Atari 2600. זה היה הרגע שבו השתנה עולם משחקי המחשב לתמיד. הקונסולה הזו תשפיע על דור שלם של מתכנתים באופן כה עמוק, עד כדי כך שרבים מהם יעדיפו לא ללכת לעבוד בחברות המחשבים הגדולות והמשעממות והעדיפו לפתח כותרי משחק מגניבים במיוחד.
כך נולדו קלאסיקות כמו Asteroids, Pitfall, Frogger, Gravitar, Warlords, Pong ועוד.
חברת אטארי (Atari), מי שתהיה למפתחת הקונסולות הפופולריות ביותר בעשור הבא, הוציאה את קונסולת המשחקים המיתולוגית, כשהיא פועלת בצבע מלא ומתחברת לטלויזיה.
ביחד עם אטארי 2600 הולידה "אטארי" את קלטות המשחק, שנקראו קרטרידג'ים. הללו הכילו שבבים שעליהם נצרבו מראש המשחקים.
בחבילה הגיעו איתה גם ידיות ההיגוי הגדולות, בלעז ג'ויסטיקים, וגם פדלים מיוחדים לרגליים.
האטארי 2600 הייתה אז סמן טכנולוגיות המשחק של שנות ה-80 ורבים רואים בה את אחת משלושת הקונסולות הטובות בהיסטוריה.
האתר הארכיוני הכי מהנה ברשת, Archive.Org מריץ כיום על הדפדפן כמעט כל משחק שרץ אז על האטארי 2600 ועל קונסולות משחקים נוספות מאותה תקופה. אז הן היו פורצות דרך, כיום הן זכרונות תמימים ומתוקים של תקופה שבה משחקי המחשב היו אולי פשוטים אבל גם כיפיים ומהנים בפשטותם.
הנה תולדות קונסולת האטארי 2600:
https://youtu.be/W6mYFgjglpc
עוד מקונסולת המשחקים אטארי 2600:
https://youtu.be/6rjpoanlZ2A
פרסומת שלה משנות השמונים:
https://youtu.be/913xrM9FYpI
כל המשפחה שיחקה בקונסולות הללו:
https://youtu.be/YZD-siXEQ9w
עוד פרסומת שלה:
https://youtu.be/Ki6Obyo7cHo
ואספני משחקים של הקונסולה אטארי 2600 דנים בכובד ראש:
https://youtu.be/RoFIAsGSW_Q
מהי הרכבת החשמלית?
במשך שנים רבות רכבת חשמלית הייתה מהצעצועים הנחשקים ביותר שילד יכול היה לרצות. הרכבת החשמלית היא דגם של רכבת אמיתית והוא בנוי על פסי רכבת ונוסע ממש כמו הדבר האמיתי.
רכבות חשמליות משוכללות ויקרות יותר בנויות עם הרבה יותר מרכיבים, שמחקים את כל המתקנים, המבנים והאמצעים שיש במסילת רכבת אמיתית.
הנה המודל הגדול בעולם של רכבת חשמלית:
https://youtu.be/2mNhxi_D5kE
רכבת חשמלית בשולחן קפה:
http://youtu.be/kqRWwa1aC3w
סרטון מתוך תערוכת רכבות חשמליות:
http://youtu.be/-FJ-f8kQgNw
וכך מקימים את התערוכה:
http://youtu.be/FClJBlnpogU
מה מיוחד בעתידות של מסטיק בזוקה?
מסטיק בזוקה (Bazooka) הוא מסטיק שהחלו לייצר עם תום מלחמת העולם השנייה ובאופן מדהים הוא פופולרי עד היום. סימן לתקופה ולהקשר היה מגולם בצבעי האריזה שלו, לו נבחרו הצבעים הפטריוטיים מתוך הדגל האמריקאי: אדום, כחול ולבן.
בניגוד למה שרבים חשבו, הסבירה היצרנית, חברת Topps האמריקאית, שמקור השם אינו בכלי הנשק בזוקה, אלא בכלי הנגינה הנושא שם זה.
בשנת 1953 הוסיפו למסטיק את הפתקית עם רצועת הקומיקס המשעשעת, בכיכובם של בזוקה ג'ו וחבורתו. היו אז כמה מאות גרסאות של הפתקיות, עם סיפורי הקומיקס הקצרים של בזוקה ג'ו שתום העין, ביחד עם חבריו - צביקה (במקור "Pesty") חובש הסומבררו, ומוטי ("Mort"), שצווארון הפולו של הסוודר שלו היה תמיד משוך מעל פיו.
הסיפורים שבקומיקס הבזוקה כללו החל מפאנצ'ים משעשעים ובדיחות קרש כאלו ואחרות ועד שורת ה"עתידות" שהפכה לסימן ההיכר התרבותי של מסטיק הבזוקה.
בשלב מסוים לאחר תקופה ארוכה בה הם לא השתנו, הוחלט בחברה להכניס שינויים בפתקים הללו. העתידות הוחלפו אז בפרטי טריוויה בסגנון "הידעת?". גם סיפורי חבורת בזוקה ג'ו הוחלפו אז בעלילות אחרות ופחות מצליחות ממנה.
אם נשוב רגע לעתידות הרי שהמפורסמת ביותר מהעתידות הללו הייתה הנבואה האופטימית "עד גיל 21 תגיע לירח". מודעים לפופולריות שלה ומצד שני להתבגרות קהל היעד של המסטיק הוותיק, החליפו היצרנים בשלב מסוים את התחזית המיתולוגית הזו במשפט המעודכן: "אם עד גיל 21 לא הגעת לירח, סימן שלא ניסית מספיק"...
הנה מסטיק הבזוקה (עברית):
https://youtu.be/SrXyDCA8lQA
תולדותיו של הבזוקה:
https://youtu.be/1yhWwWZ_HhM
פס הייצור של מסטיק הבזוקה:
https://youtu.be/wMX4YcQ0WOE
וסיפור הדמויות מרצועת הקומיקס ולצידה קטע "הידעת?":
https://youtu.be/231hBwVoVt4
מה היה הראינוע?
לא תמיד סרטים כללו גם מוסיקה, דיבור וקולות דיבור כמו הסרטים של היום. בתחילת ימי הקולנוע, לפני 100 שנה, סרטי הקולנוע היו חרישיים. קראו לקולנוע אז "ראינוע", כלומר "מראות זזים" (Movies).
ואכן, הראינוע, או הסרט האילם, היו יצירות מצולמות בתנועה, אך ללא קולות וצלילים. הם צולמו באופן פשוט למדי. בסרט האילם לא היה אפילו "קלוז אפ", כלומר לא צילמו מקרוב. זאת מכיוון שההתייחסות אליו הייתה אז כאל תיאטרון מצולם.
ומכיוון שהסרט האילם היה ללא קולות, הושיבו בעלי בתי הקולנוע נגנים שישבו באולם וליוו את הסרט, כשהם מנגנים מוסיקה שמתאימה להתרחשויות שבו.
רק בשנות ה-30 של המאה ה-20, כשנוספה היכולת להקליט ולהשמיע קולות בסרטים, השתנה המושג ל"קולנוע" - סרטים עם קול. במקום "מוביז", סרטים נעים, הם נקראו "טוקיז", הסרטים המדברים.
הנה סיפור הראינוע:
http://youtu.be/qva68R2FSJo
כך הוא משתלב בתולדות הקולנוע בכלל:
https://youtu.be/7CDyjMouQyc
קטע מהסרט המדבר הראשון, ששבר את מסורת הראינוע:
http://youtu.be/PIaj7FNHnjQ
עובדות על הסרט האילם מ-2011 "הארטיסט" שזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר:
https://youtu.be/kJzbUhXX4xo
והמלך הבלתי מעורער של הראינוע, מר צ'ארלי צ'פלין ב"זמנים מודרניים":
https://youtu.be/_0a998z_G4g?si=WtgfHTGxEOHLtwnt
מהו תחביב הצלליות על הקיר?
כנראה שהשעשוע בצלליות נולד אי-שם בעידן הפרהיסטורי, בעידן המערות. מישהו בטח שם לב לפתע, שהצל שיוצרות ידיו על קיר המערה, לאורה של האש הבוערת, יוצר צורה של בעל חיים.
כך זה הפך לשעשוע של יצירת חיות ודברים שונים על גבי הקיר - מעין "פנס קסם" קדום וראשוני.
ואכן, לפני שנים רבות, עוד לפני עידן הטלוויזיה והמחשב, כשהיה יורד הלילה והחשיכה היתה משתלטת, היו הילדים וההורים משחקים מול האור בלעשות צלליות על הקיר.
משחקי הצלליות נעו בין חיקוי של חיות שונות באמצעות הצלליות ועד להצגות צלליות של סיפורים ידועים פחות או ידועים יותר. התחברות הייתה בין כולם, על הצלליות המדויקות, היצירתיות והמפתיעות ביותר.
נסו את זה בעצמכם. לשחק בצלליות זה לא כל כך קל כמו שזה נראה ודורש קצת אימון. כדאי לכם לנסות, כי זה כיף!
כך יוצרים בידיים צלליות של חיות:
https://youtu.be/J-3fHDUmnf0
קליפ צלליות בזמן אמת על שיר של לואי ארמסטרונג:
https://youtu.be/4yNK32GmhTk
מופע צלליות מקצועני:
https://youtu.be/CPFto6ghMV4
ומופע צלליות ישראלי:
http://youtu.be/51B7gq7p5qU
היפוקמפוס (Hippocampus) הוא החלק במוחנו שקשור בזיכרון, למידה ושליטה בלחצים.
ההיפוקמפוס הוא מאגר הזיכרון של היצורים החיים. הוא אוגר זכרונות ועל סמך ניסיונות העבר שלנו, הוא שמיידע אותנו אם גירוי מסוים מבטיח לנו תגמול או שהוא מאיים עלינו וכדאי להילחם בו או לברוח (ראו בתגית "הילחם או ברח").
איך אנו יודעים דברים? איך אנו זוכרים את הדרך ממקום למקום? איך נזכור איפה התעוררנו הבוקר? ואיך אני זוכר מי אני? - את כל המידע הזה מוחנו מאחסן בהיפוקמפוס, שהוא גם האיבר האחראי לכך שנוכל לאתר אותו מיד ולדעת אותו, או ליתר דיוק להיזכר בו.
ההיפוקמפוס הוא הארכיבאי שלנו, האחראי על הזכרונות, מי שלא רק מטפל בזיכרון, אלא גם מעורב בלמידה בהתמצאות במרחב ועוד. הוא שומר מידע, מנהל אותו ושולף אותו כשצריך.
יש לנו במוח סוג של מערכת מיקום, מעין GPS פנימי, השמור בתאי הגריד. תאים אלה יוצרים בהיפוקמפוס מערכת מיקום ואיתור מסלולים המאפשרת לנו לזהות את מיקומנו, מה שנחוץ כדי לנווט אפילו במקומות המוכרים לנו וביניהם (איך להגיע מ.. ל..).
ההיפוקמפוס הזוכר הכל הוא גם ארכיון, אבל לא פחות הוא מעין מפה של כל החלל המוכר לנו ומקיף אותנו והוא שמנחה כיצד לנווט בו את דרכנו.
#מחקרים מעניינים על ההיפוקמפוס
שני מחקרים שנחמד להכיר גילו עד כמה חשוב ההיפוקמפוס לזיכרון ולהתמצאות.
היפוקמפוס של נהג מונית - לונדון הייתה ידועה בעבר בנהגי המוניות שניווטו בעיר הענקית הזו באופן מעורר השתאות וללא מפה. במחקר על נהגי מוניות בלונדון, עוד לפני עידן מערכות ה-GPS ואפליקציות הניווט, גילו החוקרים שההיפוקמפוס של הנהגים הללו היה גדול בהרבה משל נבדקים רגילים שאינם נהגי מוניות לונדוניים.
שינה והיפוקמפוס - מחקר שהשתמש בסריקות MRI במוח גילה שחוסר שינה אצל הנבדקים הוריד לאפס את הפעילות בהיפוקמפוס. הפעילות בהיפוקמפוס של נבדקים שהקפידו של שינה בת 8 שעות, לעומת זאת, הייתה מהירה ונורמלית.
ווקר, אחד החוקרים שערכו את המחקר, תיאר את ההיפוקמפוס כמעין Inbox, תיבת דואר נכנס שיש לנו במוח. "תיבת הדואר" הזו מתפקדת היטב בקליטה ושמירה של זיכרונות חדשים. אבל כשחוסר שינה משבית אותה, זיכרונות חדשים לא נאגרים בה עוד וזכרוננו נפגע.
כך ההיפוקמפוס משתנה עם הגדילה ומתרכז בזכרונות לטווח קצר (עברית):
https://youtu.be/TO1KD-k4fdE
הנה ההיפוקמפוס:
https://youtu.be/lkegFMnGY74
כך פועל ההיפוקמפוס שלנו:
https://youtu.be/5EyaGR8GGhs
ולמה ההיפוקמפוס שלנו אוהב שאנו ישנים? (מתורגם)
https://youtu.be/gedoSfZvBgE
סוכריות על מקל תרנגול היו פעם ממתק אהוב על ההורים שלכם. תשאלו אותם! - ואגב, אפילו הצורה של התרנגול לא מאד חשובה ואפשר להכין המון צורות לסוכריה וכולן יהיו מאד טעימות.
רוצים להפתיע את ההורים ולהכין להם סוכריות תרנגול כמו פעם?
הנה מתכון וידאו להכנת סוכריות תרנגול (עברית):
http://youtu.be/Q_sbvZuqVVY
סרטים מצוירים (Loony Toons) היו ונשארו אחד מזכרונות ילדות המרגשים והמיוחדים שיש לרבים מאיתנו. חלק מכוכבי הקולנוע הכי אהובים מהילדות של ותיקי הדור היו בכלל דמויות מצוירות. מ"מ שירצו להכיר את הדמויות האלה ייכנסו לתגית "גיבורים מצוירים".
בין אם אלו מיקי מאוס ודונלד דאק מבית וולט דיסני ובין אם הכוכבים של החברות המתחרות, כמו פופאיי וברוטוס, החבר'ה המצוירים האלה העסיקו אותנו ואת המחשבות שלנו בילדות עד מאוד.
בסרט המצויר ההגיון הוא לא האדון. הכל בסרטים המצוירים אפשרי ולא כל כך משנה הסגנון שלהם. ודווקא חוסר ההיגיון הזה הוא מה שמייצר את השעשוע המטורף.
אחד הקסמים של הסרטים המצוירים האלה הייתה הפיזיקה המשעשעת שלהם. מדמויות שרצות אל התהום ו"נזכרים ליפול" רק אחרי זמן מה באוויר ועד דמות שאצה רצה לצד אחד ואז מסתובבת ומניעה את רגליה כמו מנוע לצד השני, כמו מאוורר שהפך כיוון. היום ידועה סיסמת האנימטורים הישנה והמצחיקה: "האנימציה מחויבת לציית לחוקי הפיזיקה - אלא אם יהיה משעשע יותר אחרת".
#פעילות כיפית לילדים
רוצים לצפות בסרטים מצוירים ללא הפסקה? - לחצו על אחד מהקישורים המצורפים למטה!
הנה כוכבי הסרטים המצוירים של הילדות ברצף מהיר שפרסמו בזמנו את הסרטים למכירה:
https://youtu.be/mnHKH6lSI3M
הגיבורים המצוירים פוגשים את הבלש הקולנועי רוג'ר רביט:
https://youtu.be/lq9sxlgmM9Q
"זה מסתיים עכשיו!" - קלישאת הסרטים המצוירים שהפכה למחווה:
https://youtu.be/WXWaw9vsybQ
ובחיוך - כשהגיבורים המצוירים יוצאים לעולם האמיתי (עברית):
https://youtu.be/XYTKRUdiQ5o
חלבית, פושטית, ברזלית, בומבילה או רגילה - הן דורגו ומויינו במשך שעות ושיחקנו עליהן בלי הפסקה. גולות (Marbles), גולים או ג'ולים היו הרכוש הכי חשוב של הילדים של פעם וההוכחה הטובה ביותר שאתה טוב הייתה כשזכית בהן במשחק.
הגולות, אולי משחק השכונה האהוב של שנות ה-60 בישראל. בכל מקום הן נקראו אחרת. בירושלים הן נקראו ג'ולות, בחיפה - בָּלוֹרוֹת, בתל אביב - בנדורות או ג'ולות ובשאר הארץ ג'ולים או ראסיות.
קנו אותן אז בקיוסק או במכולת אבל הכי כיף היה להרוויח אותן לילדים אחרים במשחק. המשחק הפופולרי היה לקלוע באמצעות הגולה שלך בגולות של המתחרים. כמעט כל ילד אז נהג לומר על גולה כלשהי שהיא ה"צלפית" - זו שבאמצעותה הוא מצליח לקלוע בגולות אחרות ולזכות בהן.
הנה אחד ממשחקי הגולות - לאו דווקא המובהק שבהם:
https://youtu.be/cz11VO1RclU?t=1m07s
והסרט "שקית של גולות" שמספר על ילדים ששורדים בשואה:
https://youtu.be/v5q7BvkCrac
זכרונות ילדות
בשנת 1977 פנתה חברת אטארי לדרך חדשה. החברה שנולדה ב-1972 בלוס אנג'לס, הייתה עד אז יצרנית ולמעשה חלוצת מכונות המשחק מסוג "וידאו-ארקייד". הללו הוצבו עד אז במועדונים, אולמות משחקים, פאבים ומסעדות והיא רצתה הביתה.
כך יצאה קונסולת המשחקים Atari 2600. זה היה הרגע שבו השתנה עולם משחקי המחשב לתמיד. הקונסולה הזו תשפיע על דור שלם של מתכנתים באופן כה עמוק, עד כדי כך שרבים מהם יעדיפו לא ללכת לעבוד בחברות המחשבים הגדולות והמשעממות והעדיפו לפתח כותרי משחק מגניבים במיוחד.
כך נולדו קלאסיקות כמו Asteroids, Pitfall, Frogger, Gravitar, Warlords, Pong ועוד.
חברת אטארי (Atari), מי שתהיה למפתחת הקונסולות הפופולריות ביותר בעשור הבא, הוציאה את קונסולת המשחקים המיתולוגית, כשהיא פועלת בצבע מלא ומתחברת לטלויזיה.
ביחד עם אטארי 2600 הולידה "אטארי" את קלטות המשחק, שנקראו קרטרידג'ים. הללו הכילו שבבים שעליהם נצרבו מראש המשחקים.
בחבילה הגיעו איתה גם ידיות ההיגוי הגדולות, בלעז ג'ויסטיקים, וגם פדלים מיוחדים לרגליים.
האטארי 2600 הייתה אז סמן טכנולוגיות המשחק של שנות ה-80 ורבים רואים בה את אחת משלושת הקונסולות הטובות בהיסטוריה.
האתר הארכיוני הכי מהנה ברשת, Archive.Org מריץ כיום על הדפדפן כמעט כל משחק שרץ אז על האטארי 2600 ועל קונסולות משחקים נוספות מאותה תקופה. אז הן היו פורצות דרך, כיום הן זכרונות תמימים ומתוקים של תקופה שבה משחקי המחשב היו אולי פשוטים אבל גם כיפיים ומהנים בפשטותם.
הנה תולדות קונסולת האטארי 2600:
https://youtu.be/W6mYFgjglpc
עוד מקונסולת המשחקים אטארי 2600:
https://youtu.be/6rjpoanlZ2A
פרסומת שלה משנות השמונים:
https://youtu.be/913xrM9FYpI
כל המשפחה שיחקה בקונסולות הללו:
https://youtu.be/YZD-siXEQ9w
עוד פרסומת שלה:
https://youtu.be/Ki6Obyo7cHo
ואספני משחקים של הקונסולה אטארי 2600 דנים בכובד ראש:
https://youtu.be/RoFIAsGSW_Q
במשך שנים רבות רכבת חשמלית הייתה מהצעצועים הנחשקים ביותר שילד יכול היה לרצות. הרכבת החשמלית היא דגם של רכבת אמיתית והוא בנוי על פסי רכבת ונוסע ממש כמו הדבר האמיתי.
רכבות חשמליות משוכללות ויקרות יותר בנויות עם הרבה יותר מרכיבים, שמחקים את כל המתקנים, המבנים והאמצעים שיש במסילת רכבת אמיתית.
הנה המודל הגדול בעולם של רכבת חשמלית:
https://youtu.be/2mNhxi_D5kE
רכבת חשמלית בשולחן קפה:
http://youtu.be/kqRWwa1aC3w
סרטון מתוך תערוכת רכבות חשמליות:
http://youtu.be/-FJ-f8kQgNw
וכך מקימים את התערוכה:
http://youtu.be/FClJBlnpogU
מסטיק בזוקה (Bazooka) הוא מסטיק שהחלו לייצר עם תום מלחמת העולם השנייה ובאופן מדהים הוא פופולרי עד היום. סימן לתקופה ולהקשר היה מגולם בצבעי האריזה שלו, לו נבחרו הצבעים הפטריוטיים מתוך הדגל האמריקאי: אדום, כחול ולבן.
בניגוד למה שרבים חשבו, הסבירה היצרנית, חברת Topps האמריקאית, שמקור השם אינו בכלי הנשק בזוקה, אלא בכלי הנגינה הנושא שם זה.
בשנת 1953 הוסיפו למסטיק את הפתקית עם רצועת הקומיקס המשעשעת, בכיכובם של בזוקה ג'ו וחבורתו. היו אז כמה מאות גרסאות של הפתקיות, עם סיפורי הקומיקס הקצרים של בזוקה ג'ו שתום העין, ביחד עם חבריו - צביקה (במקור "Pesty") חובש הסומבררו, ומוטי ("Mort"), שצווארון הפולו של הסוודר שלו היה תמיד משוך מעל פיו.
הסיפורים שבקומיקס הבזוקה כללו החל מפאנצ'ים משעשעים ובדיחות קרש כאלו ואחרות ועד שורת ה"עתידות" שהפכה לסימן ההיכר התרבותי של מסטיק הבזוקה.
בשלב מסוים לאחר תקופה ארוכה בה הם לא השתנו, הוחלט בחברה להכניס שינויים בפתקים הללו. העתידות הוחלפו אז בפרטי טריוויה בסגנון "הידעת?". גם סיפורי חבורת בזוקה ג'ו הוחלפו אז בעלילות אחרות ופחות מצליחות ממנה.
אם נשוב רגע לעתידות הרי שהמפורסמת ביותר מהעתידות הללו הייתה הנבואה האופטימית "עד גיל 21 תגיע לירח". מודעים לפופולריות שלה ומצד שני להתבגרות קהל היעד של המסטיק הוותיק, החליפו היצרנים בשלב מסוים את התחזית המיתולוגית הזו במשפט המעודכן: "אם עד גיל 21 לא הגעת לירח, סימן שלא ניסית מספיק"...
הנה מסטיק הבזוקה (עברית):
https://youtu.be/SrXyDCA8lQA
תולדותיו של הבזוקה:
https://youtu.be/1yhWwWZ_HhM
פס הייצור של מסטיק הבזוקה:
https://youtu.be/wMX4YcQ0WOE
וסיפור הדמויות מרצועת הקומיקס ולצידה קטע "הידעת?":
https://youtu.be/231hBwVoVt4
לא תמיד סרטים כללו גם מוסיקה, דיבור וקולות דיבור כמו הסרטים של היום. בתחילת ימי הקולנוע, לפני 100 שנה, סרטי הקולנוע היו חרישיים. קראו לקולנוע אז "ראינוע", כלומר "מראות זזים" (Movies).
ואכן, הראינוע, או הסרט האילם, היו יצירות מצולמות בתנועה, אך ללא קולות וצלילים. הם צולמו באופן פשוט למדי. בסרט האילם לא היה אפילו "קלוז אפ", כלומר לא צילמו מקרוב. זאת מכיוון שההתייחסות אליו הייתה אז כאל תיאטרון מצולם.
ומכיוון שהסרט האילם היה ללא קולות, הושיבו בעלי בתי הקולנוע נגנים שישבו באולם וליוו את הסרט, כשהם מנגנים מוסיקה שמתאימה להתרחשויות שבו.
רק בשנות ה-30 של המאה ה-20, כשנוספה היכולת להקליט ולהשמיע קולות בסרטים, השתנה המושג ל"קולנוע" - סרטים עם קול. במקום "מוביז", סרטים נעים, הם נקראו "טוקיז", הסרטים המדברים.
הנה סיפור הראינוע:
http://youtu.be/qva68R2FSJo
כך הוא משתלב בתולדות הקולנוע בכלל:
https://youtu.be/7CDyjMouQyc
קטע מהסרט המדבר הראשון, ששבר את מסורת הראינוע:
http://youtu.be/PIaj7FNHnjQ
עובדות על הסרט האילם מ-2011 "הארטיסט" שזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר:
https://youtu.be/kJzbUhXX4xo
והמלך הבלתי מעורער של הראינוע, מר צ'ארלי צ'פלין ב"זמנים מודרניים":
https://youtu.be/_0a998z_G4g?si=WtgfHTGxEOHLtwnt
כנראה שהשעשוע בצלליות נולד אי-שם בעידן הפרהיסטורי, בעידן המערות. מישהו בטח שם לב לפתע, שהצל שיוצרות ידיו על קיר המערה, לאורה של האש הבוערת, יוצר צורה של בעל חיים.
כך זה הפך לשעשוע של יצירת חיות ודברים שונים על גבי הקיר - מעין "פנס קסם" קדום וראשוני.
ואכן, לפני שנים רבות, עוד לפני עידן הטלוויזיה והמחשב, כשהיה יורד הלילה והחשיכה היתה משתלטת, היו הילדים וההורים משחקים מול האור בלעשות צלליות על הקיר.
משחקי הצלליות נעו בין חיקוי של חיות שונות באמצעות הצלליות ועד להצגות צלליות של סיפורים ידועים פחות או ידועים יותר. התחברות הייתה בין כולם, על הצלליות המדויקות, היצירתיות והמפתיעות ביותר.
נסו את זה בעצמכם. לשחק בצלליות זה לא כל כך קל כמו שזה נראה ודורש קצת אימון. כדאי לכם לנסות, כי זה כיף!
כך יוצרים בידיים צלליות של חיות:
https://youtu.be/J-3fHDUmnf0
קליפ צלליות בזמן אמת על שיר של לואי ארמסטרונג:
https://youtu.be/4yNK32GmhTk
מופע צלליות מקצועני:
https://youtu.be/CPFto6ghMV4
ומופע צלליות ישראלי:
http://youtu.be/51B7gq7p5qU
מהו תחביב איסוף הבולים?
פעם, כשהבולים היו שימושיים מאד ואנשים שלחו מכתבים רבים אחד לשני, רבים אספו בולים. בולאות (Stamp collecting), או איסוף בולים, הוא תחביב שבעבר היה מהתחביבים הנפוצים ביותר ובניגוד למעמדם השימושי של בולי הדואר, ממשיך להיות פעיל בקרב אספנים מובהקים. זהו ככל הנראה התחביב הנפוץ ביותר מכלל תחביבי האספנות. את תפוצתו של התחביב, בכל הגילאים, המקומות והמעמדות החברתיים, ניתן לזקוף לאופיו הרגוע והביתי של תחביב הבולאות, כמו גם לזמינותם ומחירם הנמוך של הבולים.
תחביב הבולאות נולד באמצע המאה ה-19, כעשור לאחר שהונפק בול הדואר הראשון בשנת 1840. על אף שהוא נולד כתחביב נשי, בשלב מסוים הפך איסוף בולים גם לתחביב גברי, השינוי התרחש ככל הנראה בשל הערך הכספי שהחל להיווצר למסחר בבולים לאספנים. עשור נוסף אחר-כך, בשנת 1860, כבר נולדו שווקים למסחר והחלפת בולים, הודפסו קטלוגים והוצמדו מחירים לכל בול. מאותו שלב הפכה אספנות בולים לבעלת פוטנציאל כספי.
משהתרבו הבולים בעולם ובשנות ה-30 של המאה ה-20 הם הגיעו לכ-60 אלף בולים שונים, החלו רבים מהאספנים להתרכז באוספים לפי נושאים. יש מי שמטפחים אוספים לאומיים, המוקדשים לאיסוף בולים של מדינה או קבוצת מדינות, כמו בולים של חבר העמים הבריטי, בולים אמריקאים או בולים ממדינות מזרח אירופה לשעבר. אחרים מעדיפים להתרכז בתקופה מסוימת, כמו בולים מהמאה ה-19 או בולים מהעידן שאחרי מלחמת העולם הראשונה. יש כמובן רבים המטפחים אוסף שמוקדש לנושא אחד, כמו בולי טכנולוגיה, בולים בנושאים תנ"כיים, אישים דגולים, בולי בעלי חיים וכדומה.
כך אוספים בולים:
https://youtu.be/EeMB9le8WaI
יש אספני בולים שמטפחים אוספים מושקעים וגם קונים בולים בכסף רב:
https://youtu.be/RMiOjstOb8w
סדרת בולים שהקדיש השירות הבולאי לתכניות טלוויזיה חינוכיות (עברית):
https://youtu.be/zWEfBGw4hNQ
בולים מהגוש המזרחי מתקופת המלחמה הקרה:
https://youtu.be/FaT-aUwG6Ws
וסרט תיעודי על חייו של אספן בולים:
https://youtu.be/Rs-CRzmVuU0?long=yes
פעם, כשהבולים היו שימושיים מאד ואנשים שלחו מכתבים רבים אחד לשני, רבים אספו בולים. בולאות (Stamp collecting), או איסוף בולים, הוא תחביב שבעבר היה מהתחביבים הנפוצים ביותר ובניגוד למעמדם השימושי של בולי הדואר, ממשיך להיות פעיל בקרב אספנים מובהקים. זהו ככל הנראה התחביב הנפוץ ביותר מכלל תחביבי האספנות. את תפוצתו של התחביב, בכל הגילאים, המקומות והמעמדות החברתיים, ניתן לזקוף לאופיו הרגוע והביתי של תחביב הבולאות, כמו גם לזמינותם ומחירם הנמוך של הבולים.
תחביב הבולאות נולד באמצע המאה ה-19, כעשור לאחר שהונפק בול הדואר הראשון בשנת 1840. על אף שהוא נולד כתחביב נשי, בשלב מסוים הפך איסוף בולים גם לתחביב גברי, השינוי התרחש ככל הנראה בשל הערך הכספי שהחל להיווצר למסחר בבולים לאספנים. עשור נוסף אחר-כך, בשנת 1860, כבר נולדו שווקים למסחר והחלפת בולים, הודפסו קטלוגים והוצמדו מחירים לכל בול. מאותו שלב הפכה אספנות בולים לבעלת פוטנציאל כספי.
משהתרבו הבולים בעולם ובשנות ה-30 של המאה ה-20 הם הגיעו לכ-60 אלף בולים שונים, החלו רבים מהאספנים להתרכז באוספים לפי נושאים. יש מי שמטפחים אוספים לאומיים, המוקדשים לאיסוף בולים של מדינה או קבוצת מדינות, כמו בולים של חבר העמים הבריטי, בולים אמריקאים או בולים ממדינות מזרח אירופה לשעבר. אחרים מעדיפים להתרכז בתקופה מסוימת, כמו בולים מהמאה ה-19 או בולים מהעידן שאחרי מלחמת העולם הראשונה. יש כמובן רבים המטפחים אוסף שמוקדש לנושא אחד, כמו בולי טכנולוגיה, בולים בנושאים תנ"כיים, אישים דגולים, בולי בעלי חיים וכדומה.
כך אוספים בולים:
https://youtu.be/EeMB9le8WaI
יש אספני בולים שמטפחים אוספים מושקעים וגם קונים בולים בכסף רב:
https://youtu.be/RMiOjstOb8w
סדרת בולים שהקדיש השירות הבולאי לתכניות טלוויזיה חינוכיות (עברית):
https://youtu.be/zWEfBGw4hNQ
בולים מהגוש המזרחי מתקופת המלחמה הקרה:
https://youtu.be/FaT-aUwG6Ws
וסרט תיעודי על חייו של אספן בולים:
https://youtu.be/Rs-CRzmVuU0?long=yes
מה היה השגעון של חבורת הזבל?
מי שגדלו בשנות השמונים ודאי זוכרים אותם, אולי לטובה ואולי במרחק הזמן ואחרי שהם עצמם הפכו להורים - קצת פחות. בעידן שלפני הולדת הפוליטיקלי קורקט, הם הציעו שילוב מנצח של יצורים מצוירים, כינויים מעליבים, מעשים מגעילים עד מקפיאי-דם ובקיצור - מה שילדים אוהבים...
כך או כך, היו זמנים שבהם הדבר הכי חם בעולם הילדים היה אוסף של דמויות משונות שנקראו "חבורת הזבל" (Garbage pail kids). כל כמה כאלה נמכרו במעטפת קלפים שעלתה חצי שקל והילדים עמדו בתור לצרוך אותן.
"חבורת הזבל" נולדה ופותחה בארצות הברית, בידי שני אמנים, מארק ניוגאדן וארט שפיגלמן. הראשון פחות מפורסם אבל השני נודע בעולם כמאייר מופלא שזכה, בלי קשר לחבורת הזבל, בפרס הפוליצר - על קומיקס השואה שלו "מאוס" .
לארץ הגיע שגעון "חבורת הזבל" ב-1987, כשיצא לראשונה אלבום המגעילים שלהם. אליו אספו אז הילדים את הקלפים-מדבקות שקנו או החליפו זה עם זה, במה שהפך לספורט לאומי של מחליפי יצורים הזויים, לא צפויים, משעשעים, ממש לא בנאליים ועם ארומה חתרנית משהו או לפחות סאטירית.
בישראל הם נחשבו הלהיט הכי גדול בתחום משחקי הילדים אי-פעם. הפסיכולוגים ידעו אז להסביר שהקלפים הללו מרגיעים את הילדים ואף מקלים על סיוטי הלילה שלהם. הם כנראה צדקו, כי רמת הגועל והדחייה של חלקי גוף כרותים, נזלת מתפרצת, קיא מבודל, התפוצצות גופות ושאר איברים ונוזלי גוף ועד מרחצי דמים ועצמות שבורות, לא הרתיעו אפילו ילד אחד. כולם היו שם - קונים, צוחקים, קונים ומחליפים.
החלפת הקלפים הגיעה למימדים מפלצתיים. כמו כל סדרת קלפים מסוגה, גם "חבורת הזבל" טיפחה אספנות כפייתית אצל חובביה והורים נאלצו לממן כמות אדירה של מעטפות, עם "דמויות שכבר יש לי"...
בין הדמויות המיתולוגיות ותפוחות הלחיים של "חבורת הזבל" היו יצורים מצויירים כמו "צחי פחי", "מוצי פיצוצי", "שרגא גע גע", "גל עצמות", "רון מצא מטמון" (כשהמטמון נמצא, הו הגועל, באפו שלו) וכמובן "צחי מגולחי".
אי שם בשלהי שנות ה-80 הקלפים של סדרת "חבורת הזבל" נעלמו. הם חזרו אמנם, חלקם בסדרות עם שמות מעוותים לא פחות, כמו "פסיכי בריבוע", "חבורת המוטרפים" ו"בית ספר למופרעים", אבל ההצלחה העצומה של אותה סדרה ראשונה ופורצת-דרך לא חזרה.
בארצות הברית קלפי חבורת הזבל קיימים עד היום. בארץ הם הפכו לזיכרון, לא ממש מתוק אבל כזה שניתן לחייך כשנתקלים או נזכרים באחת הדמויות השונות שכיכבו בהם.
הנה קלפי חבורת הזבל (עברית):
https://youtu.be/2UI1tYEn3UY?t=102
חברי החבורה של הזבל:
https://youtu.be/d8rbTJ2LApk
והבה נקדיש זמן לנוסטלגיה של חבורת הזבל (עברית):
https://youtu.be/e5ALhDxMk-w?long=yes
מי שגדלו בשנות השמונים ודאי זוכרים אותם, אולי לטובה ואולי במרחק הזמן ואחרי שהם עצמם הפכו להורים - קצת פחות. בעידן שלפני הולדת הפוליטיקלי קורקט, הם הציעו שילוב מנצח של יצורים מצוירים, כינויים מעליבים, מעשים מגעילים עד מקפיאי-דם ובקיצור - מה שילדים אוהבים...
כך או כך, היו זמנים שבהם הדבר הכי חם בעולם הילדים היה אוסף של דמויות משונות שנקראו "חבורת הזבל" (Garbage pail kids). כל כמה כאלה נמכרו במעטפת קלפים שעלתה חצי שקל והילדים עמדו בתור לצרוך אותן.
"חבורת הזבל" נולדה ופותחה בארצות הברית, בידי שני אמנים, מארק ניוגאדן וארט שפיגלמן. הראשון פחות מפורסם אבל השני נודע בעולם כמאייר מופלא שזכה, בלי קשר לחבורת הזבל, בפרס הפוליצר - על קומיקס השואה שלו "מאוס" .
לארץ הגיע שגעון "חבורת הזבל" ב-1987, כשיצא לראשונה אלבום המגעילים שלהם. אליו אספו אז הילדים את הקלפים-מדבקות שקנו או החליפו זה עם זה, במה שהפך לספורט לאומי של מחליפי יצורים הזויים, לא צפויים, משעשעים, ממש לא בנאליים ועם ארומה חתרנית משהו או לפחות סאטירית.
בישראל הם נחשבו הלהיט הכי גדול בתחום משחקי הילדים אי-פעם. הפסיכולוגים ידעו אז להסביר שהקלפים הללו מרגיעים את הילדים ואף מקלים על סיוטי הלילה שלהם. הם כנראה צדקו, כי רמת הגועל והדחייה של חלקי גוף כרותים, נזלת מתפרצת, קיא מבודל, התפוצצות גופות ושאר איברים ונוזלי גוף ועד מרחצי דמים ועצמות שבורות, לא הרתיעו אפילו ילד אחד. כולם היו שם - קונים, צוחקים, קונים ומחליפים.
החלפת הקלפים הגיעה למימדים מפלצתיים. כמו כל סדרת קלפים מסוגה, גם "חבורת הזבל" טיפחה אספנות כפייתית אצל חובביה והורים נאלצו לממן כמות אדירה של מעטפות, עם "דמויות שכבר יש לי"...
בין הדמויות המיתולוגיות ותפוחות הלחיים של "חבורת הזבל" היו יצורים מצויירים כמו "צחי פחי", "מוצי פיצוצי", "שרגא גע גע", "גל עצמות", "רון מצא מטמון" (כשהמטמון נמצא, הו הגועל, באפו שלו) וכמובן "צחי מגולחי".
אי שם בשלהי שנות ה-80 הקלפים של סדרת "חבורת הזבל" נעלמו. הם חזרו אמנם, חלקם בסדרות עם שמות מעוותים לא פחות, כמו "פסיכי בריבוע", "חבורת המוטרפים" ו"בית ספר למופרעים", אבל ההצלחה העצומה של אותה סדרה ראשונה ופורצת-דרך לא חזרה.
בארצות הברית קלפי חבורת הזבל קיימים עד היום. בארץ הם הפכו לזיכרון, לא ממש מתוק אבל כזה שניתן לחייך כשנתקלים או נזכרים באחת הדמויות השונות שכיכבו בהם.
הנה קלפי חבורת הזבל (עברית):
https://youtu.be/2UI1tYEn3UY?t=102
חברי החבורה של הזבל:
https://youtu.be/d8rbTJ2LApk
והבה נקדיש זמן לנוסטלגיה של חבורת הזבל (עברית):
https://youtu.be/e5ALhDxMk-w?long=yes
מה למד המדע מ-H.M וממוחו חסר ההיפוקמפוס?
סיפורו המופלא של הנרי מולייסון (Henry Molaison), בקיצור H.M, מוכיח עד כמה לעתים מחלת היחיד היא ההזדמנות של המדע ליהנות ממקור מחקרי מעולה ולסייע בהמשך לאינספור חולים.
ההיסטוריה של חקר המוח זכתה בזכות המחקרים על מוחו של האיש לתנופה של ממש. הוא נחשב לנחקר החשוב ביותר בהיסטוריה של הפסיכולוגיה. תודות לו למד המדע דברים רבים, כשאחד המרכזיים שבהם הוא שיש יותר מסוג אחד של זיכרון.
סיפורו של הילד מולייסון, שנחשב למקרה הרפואי החשוב בתולדות המחקר הפסיכולוגי, מתחיל בגיל 9. הוא נפגע אז מרוכב אופניים שהפיל אותו וגרם לחבלה קשה בראשו. התאונה גרמה לו בגיל הנעורים לסבול מהתקפי אפליפסיה קשים. חוסר הידע של החוקרים הביא אותם לייחס באותה תקופה את ההתקפים למצב נפשי רעוע.
כשמצבו הפך אנוש הפנו את מולייסון למנתח מוח אלמוני ששמו וויליאם סקוביל. הוא האמין שמקור התקפי האפילפסיה הוא אזור במוחו שנקרא "היפוקמפוס".
הידע על החלק הזה במוח היה באותם זמנים דל ביותר. זה הוביל את החוקר לרעיון שהתאים למחקר של אותם זמנים. סקוביל החליט לקדוח חורים בגולגולתו של מולייסון ולשאוב את ההיפוקמפוס של מולייסון מראשו. הוא עשה זאת בעזרת כלי שמזכיר קשית לשתייה.
השאיבה של חלקים ממוחו פגעה בחלקים סמוכים וחשובים במוחו של מולייסון. הוא סבל מאמנזיה, בעברית מחלת השיכחון (Profound Amnesia). ממחלתו עתיד המחקר ללמוד המון. מולייסון ייכנס לספרי ההיסטוריה בתור Patient H.M, שפן ניסויי הזיכרון ואיברי המוח הרלוונטיים החשוב ביותר במאה ה-20.
הבחור לא איבד בניתוח את יכולת הדיבור ואת יכולתו להשתמש בכישורים מוטוריים. גם אישיותו לא השתנתה. הוא היה ונשאר סבלן ואדיב. נכונותו לבצע מבחני זיכרון הייתה גדולה. החוקרים שמרו על פרטיותו בחייו והוא כונה H.M. רק אחרי מותו התפרסם שמו המלא לציבור.
החוקרת מילנר, מי שהתפרסמה כמדענית שגילתה תודות לו את מגוון סוגי הזיכרון סיפרה שבכל פעם שחוקר נכנס לחדרו, מולייסון נהג בו כאילו לא פגש אותו מעולם.
זיכרונו הפגוע גם הוביל לכך שבכל יום נבהל מחדש מי שזכר את עצמו כבן 27, ממראה דמותו המזדקנת במראה.
בכל יום פגש מולייסון מחדש את העולם. ניתן היה לנהל איתו שיחה רגילה, אך שאלות כמו מה אכל בארוחת הבוקר, או מה ראה כשסייר בעיר לא נענו בתשובה של ממש.
כי מאז הניתוח הוא היה מסוגל לזכור דברים שקרו לו ב-20 שניות האחרונות. הגילוי הזה הביא את החוקרים להסיק שנפגע הזיכרון שלו לטווח קצר.
אך פגיעתו של מוליסון הובילה לכך שהוא גם זכר מצוין דברים שהתרחשו בזמן שלפני הניתוח שלו. אירועים היסטוריים גדולים, כמו השפל הגדול של שנת 1929 או מלחמת העולם השנייה, הוא זכר עד יום מותו.
פירוש הדבר היה שהוצאת ההיפוקמפוס לא פגעה בזיכרון שלו לטווח רחוק.
מדעית, המחקר מצא שחלק הזיכרון שנפגע אצל מולייסון היה הזיכרון האפיזודי, שהוא זיכרון מודע. הזיכרון הזה כולל את האוסף של חוויות, רגשות, אנשים שאנו זוכרים וסיפורים שקרו איתם. בכל אלה ניתן להיזכר באופן מודע ולשוחח עליהם.
זיכרון שלא נפגע אצלו היה הזיכרון הפרוצדורלי שאחראי למיומנויות השונות ובדרך כלל המוטוריות. זיכרון זה מבטיח שמרגע שאנו לומדים ללכת, לצייר או לרכוב על אופניים, לא נשכח כיצד לעשות אותם. על סוגי הזיכרון הללו אחראים אזורי מוח אחרים, שהפגיעה בהיפוקמפוס לא משפיעה עליהם. המוח והגוף זוכרים אותם, גם אם אנו לא זוכרים מתי ואיך למדנו אותם.
הנה סיפורו של הנרי מולייסון והעובדות החשובות על ההיפוקמפוס שלמדו דרך המקרה שלו (מתורגם):
https://youtu.be/KkaXNvzE4pk
סיפורו באנגלית של H.M חסר הזיכרון לטווח ארוך:
https://youtu.be/xrFpXPnzvEA
ועוד על סיפורו של H.M שהזיכרון שלו היה פחות מחצי הדקה האחרונה:
https://youtu.be/SQASyR0w8Qo
סיפורו המופלא של הנרי מולייסון (Henry Molaison), בקיצור H.M, מוכיח עד כמה לעתים מחלת היחיד היא ההזדמנות של המדע ליהנות ממקור מחקרי מעולה ולסייע בהמשך לאינספור חולים.
ההיסטוריה של חקר המוח זכתה בזכות המחקרים על מוחו של האיש לתנופה של ממש. הוא נחשב לנחקר החשוב ביותר בהיסטוריה של הפסיכולוגיה. תודות לו למד המדע דברים רבים, כשאחד המרכזיים שבהם הוא שיש יותר מסוג אחד של זיכרון.
סיפורו של הילד מולייסון, שנחשב למקרה הרפואי החשוב בתולדות המחקר הפסיכולוגי, מתחיל בגיל 9. הוא נפגע אז מרוכב אופניים שהפיל אותו וגרם לחבלה קשה בראשו. התאונה גרמה לו בגיל הנעורים לסבול מהתקפי אפליפסיה קשים. חוסר הידע של החוקרים הביא אותם לייחס באותה תקופה את ההתקפים למצב נפשי רעוע.
כשמצבו הפך אנוש הפנו את מולייסון למנתח מוח אלמוני ששמו וויליאם סקוביל. הוא האמין שמקור התקפי האפילפסיה הוא אזור במוחו שנקרא "היפוקמפוס".
הידע על החלק הזה במוח היה באותם זמנים דל ביותר. זה הוביל את החוקר לרעיון שהתאים למחקר של אותם זמנים. סקוביל החליט לקדוח חורים בגולגולתו של מולייסון ולשאוב את ההיפוקמפוס של מולייסון מראשו. הוא עשה זאת בעזרת כלי שמזכיר קשית לשתייה.
השאיבה של חלקים ממוחו פגעה בחלקים סמוכים וחשובים במוחו של מולייסון. הוא סבל מאמנזיה, בעברית מחלת השיכחון (Profound Amnesia). ממחלתו עתיד המחקר ללמוד המון. מולייסון ייכנס לספרי ההיסטוריה בתור Patient H.M, שפן ניסויי הזיכרון ואיברי המוח הרלוונטיים החשוב ביותר במאה ה-20.
הבחור לא איבד בניתוח את יכולת הדיבור ואת יכולתו להשתמש בכישורים מוטוריים. גם אישיותו לא השתנתה. הוא היה ונשאר סבלן ואדיב. נכונותו לבצע מבחני זיכרון הייתה גדולה. החוקרים שמרו על פרטיותו בחייו והוא כונה H.M. רק אחרי מותו התפרסם שמו המלא לציבור.
החוקרת מילנר, מי שהתפרסמה כמדענית שגילתה תודות לו את מגוון סוגי הזיכרון סיפרה שבכל פעם שחוקר נכנס לחדרו, מולייסון נהג בו כאילו לא פגש אותו מעולם.
זיכרונו הפגוע גם הוביל לכך שבכל יום נבהל מחדש מי שזכר את עצמו כבן 27, ממראה דמותו המזדקנת במראה.
בכל יום פגש מולייסון מחדש את העולם. ניתן היה לנהל איתו שיחה רגילה, אך שאלות כמו מה אכל בארוחת הבוקר, או מה ראה כשסייר בעיר לא נענו בתשובה של ממש.
כי מאז הניתוח הוא היה מסוגל לזכור דברים שקרו לו ב-20 שניות האחרונות. הגילוי הזה הביא את החוקרים להסיק שנפגע הזיכרון שלו לטווח קצר.
אך פגיעתו של מוליסון הובילה לכך שהוא גם זכר מצוין דברים שהתרחשו בזמן שלפני הניתוח שלו. אירועים היסטוריים גדולים, כמו השפל הגדול של שנת 1929 או מלחמת העולם השנייה, הוא זכר עד יום מותו.
פירוש הדבר היה שהוצאת ההיפוקמפוס לא פגעה בזיכרון שלו לטווח רחוק.
מדעית, המחקר מצא שחלק הזיכרון שנפגע אצל מולייסון היה הזיכרון האפיזודי, שהוא זיכרון מודע. הזיכרון הזה כולל את האוסף של חוויות, רגשות, אנשים שאנו זוכרים וסיפורים שקרו איתם. בכל אלה ניתן להיזכר באופן מודע ולשוחח עליהם.
זיכרון שלא נפגע אצלו היה הזיכרון הפרוצדורלי שאחראי למיומנויות השונות ובדרך כלל המוטוריות. זיכרון זה מבטיח שמרגע שאנו לומדים ללכת, לצייר או לרכוב על אופניים, לא נשכח כיצד לעשות אותם. על סוגי הזיכרון הללו אחראים אזורי מוח אחרים, שהפגיעה בהיפוקמפוס לא משפיעה עליהם. המוח והגוף זוכרים אותם, גם אם אנו לא זוכרים מתי ואיך למדנו אותם.
הנה סיפורו של הנרי מולייסון והעובדות החשובות על ההיפוקמפוס שלמדו דרך המקרה שלו (מתורגם):
https://youtu.be/KkaXNvzE4pk
סיפורו באנגלית של H.M חסר הזיכרון לטווח ארוך:
https://youtu.be/xrFpXPnzvEA
ועוד על סיפורו של H.M שהזיכרון שלו היה פחות מחצי הדקה האחרונה:
https://youtu.be/SQASyR0w8Qo
מהו מאכל שערות הסבתא וממה הוא עשוי?
צמר גפן מתוק (Cotton Candy), המוכר בכינויו העממי "שערות סבתא", הוא ממתק נפוץ העשוי מסוכר לבן, אהוב מאוד על ילדים והוריהם.
צמר הגפן המתוק נמכר במסגרת פסטיבלים, ירידים, חגיגות, שמחות לילדים ובלונה פארק. מייצרים אותו בדרך כלל בזמן המכירה שלו ויש המחלקים לילדים צמר גפן מתוק במסיבות יום הולדת, במיוחד מאז הופיעו מכונות ביתיות להכנתו.
שמו בא לו מהחזות הצמרירית, המזכירה שיער שיבה. מגעו דביק וכשמכינים אותו הוא מדיף ניחוח של סוכר. כדי להעניק לו צבעים כמו צהוב או ורוד, נוהגים להוסיף לו אבקת צבע מאכל צבעונית.
בשל איכותו הירודה מבחינה תזונתית, הצג"מ בימינו פחות מקובל, ודאי לא בגרסת צבעי המאכל. אבל למבוגרים רבים הוא נוסטלגי ומחזירם לרגע לילדות.
המעדן המתוק הומצא בסוף המאה ה-19. הוא הוצג לראשונה לציבור במסגרת התערוכה העולמית של שיקגו, בשנת 1893. המדהים בו הוא שמאז המצאתו הוא לא השתנה כלל, לא הממתק הצמרי ולא שיטת ההכנה שלו.
מכונה קטנה וניידת היא שמייצרת את צמר הגפן המתוק. המכונה הזו כוללת גוף חימום, צילינדר עם חורים שמסתובב במהירות ומעין סיר איסוף בו מסובב המוכר את מקל העץ או הנייר ו"מלביש" עליו את "שערות הסבתא".
כלכלית, נחשב צמר הגפן המתוק לאחד הממתקים הרווחיים ביותר למוכרים. עלות ייצורו זניחה, המכשור פשוט ונייד ומחירו מבטיח להם הכנסה יפה.
הנה ממציא צמר הגפן המתוק:
https://youtu.be/MrppbkJ-xDQ
כך מכינים שערות סבתא:
https://youtu.be/rJOU6lclm20
וכך תכינו בבית שערות סבתא:
https://youtu.be/LhOUiPTWd1U
צמר גפן מתוק (Cotton Candy), המוכר בכינויו העממי "שערות סבתא", הוא ממתק נפוץ העשוי מסוכר לבן, אהוב מאוד על ילדים והוריהם.
צמר הגפן המתוק נמכר במסגרת פסטיבלים, ירידים, חגיגות, שמחות לילדים ובלונה פארק. מייצרים אותו בדרך כלל בזמן המכירה שלו ויש המחלקים לילדים צמר גפן מתוק במסיבות יום הולדת, במיוחד מאז הופיעו מכונות ביתיות להכנתו.
שמו בא לו מהחזות הצמרירית, המזכירה שיער שיבה. מגעו דביק וכשמכינים אותו הוא מדיף ניחוח של סוכר. כדי להעניק לו צבעים כמו צהוב או ורוד, נוהגים להוסיף לו אבקת צבע מאכל צבעונית.
בשל איכותו הירודה מבחינה תזונתית, הצג"מ בימינו פחות מקובל, ודאי לא בגרסת צבעי המאכל. אבל למבוגרים רבים הוא נוסטלגי ומחזירם לרגע לילדות.
המעדן המתוק הומצא בסוף המאה ה-19. הוא הוצג לראשונה לציבור במסגרת התערוכה העולמית של שיקגו, בשנת 1893. המדהים בו הוא שמאז המצאתו הוא לא השתנה כלל, לא הממתק הצמרי ולא שיטת ההכנה שלו.
מכונה קטנה וניידת היא שמייצרת את צמר הגפן המתוק. המכונה הזו כוללת גוף חימום, צילינדר עם חורים שמסתובב במהירות ומעין סיר איסוף בו מסובב המוכר את מקל העץ או הנייר ו"מלביש" עליו את "שערות הסבתא".
כלכלית, נחשב צמר הגפן המתוק לאחד הממתקים הרווחיים ביותר למוכרים. עלות ייצורו זניחה, המכשור פשוט ונייד ומחירו מבטיח להם הכנסה יפה.
הנה ממציא צמר הגפן המתוק:
https://youtu.be/MrppbkJ-xDQ
כך מכינים שערות סבתא:
https://youtu.be/rJOU6lclm20
וכך תכינו בבית שערות סבתא:
https://youtu.be/LhOUiPTWd1U
מהו ארכיון המשחקים הישנים?
ארכיון משחקי הרטרו הוא אתר שמציג אלפי משחקי מחשב מפעם, שעברו המרה כדי שניתן יהיה לשחק בהם באינטרנט. מדובר בפרויקט של ארכיון אינטרנט למשחקי העבר, שהשיק מאגר עצום של אלפי משחקים ישנים שניתן לשחק בהם מהדפדפן, ללא צורך בהורדה.
עם משחקים שברובם עובדים מעולה, אפשר ממש להרגיש את הימים של פעם, שחוזרים.. האתר הזה הוא חלק קטן מארכיון האינטרנט, גוף אמריקאי מסן פרנסיסקו, שמפעיל אתר להיסטוריה של המחשבים והאינטרנט. הארכיון מעוניין לשמור את כל תולדות הרשת, כל אתרי האינטרנט שהיו כאן, למען העתיד. קצת כמו הספריה של אלכסנדריה, אבל בגירסה הממוחשבת.
הנה מעט ממשחקי הרטרו המקוונים, עם הצלילים האופייניים של פעם:
http://youtu.be/aAJPtJTNa-I
סקירה של הארכיון:
http://youtu.be/Wx4Py7-WK7k
וסיפורו של ארכיון האינטרנט:
http://youtu.be/ArYd01plrPo
ארכיון משחקי הרטרו הוא אתר שמציג אלפי משחקי מחשב מפעם, שעברו המרה כדי שניתן יהיה לשחק בהם באינטרנט. מדובר בפרויקט של ארכיון אינטרנט למשחקי העבר, שהשיק מאגר עצום של אלפי משחקים ישנים שניתן לשחק בהם מהדפדפן, ללא צורך בהורדה.
עם משחקים שברובם עובדים מעולה, אפשר ממש להרגיש את הימים של פעם, שחוזרים.. האתר הזה הוא חלק קטן מארכיון האינטרנט, גוף אמריקאי מסן פרנסיסקו, שמפעיל אתר להיסטוריה של המחשבים והאינטרנט. הארכיון מעוניין לשמור את כל תולדות הרשת, כל אתרי האינטרנט שהיו כאן, למען העתיד. קצת כמו הספריה של אלכסנדריה, אבל בגירסה הממוחשבת.
הנה מעט ממשחקי הרטרו המקוונים, עם הצלילים האופייניים של פעם:
http://youtu.be/aAJPtJTNa-I
סקירה של הארכיון:
http://youtu.be/Wx4Py7-WK7k
וסיפורו של ארכיון האינטרנט:
http://youtu.be/ArYd01plrPo
איך נולדו סוכריות הפז ומי אוסף אותם?
לא כולם יודעים שהסוכריות הפופולאריות, תופעה של ממש בתרבות המודרנית, נולדו כתחליפי מנטה לעישון. זה היה בשנת 1927, כשאדוארד האס, תעשיין אוסטרי, החל לשווק סוכריות מנטה לאנשים שחיפשו תחליף לעישון הלא-בריא. הוא מכר אותן בקופסאות פח וקרא להן PEZ, האותיות המרכזיות במילה הגרמנית PfeffErminZe, שפירושה מנטה..
רק בשנת 1948 החל האס למכור את הסוכריות במתקן שדימה מצית, מתקן ששולף סוכריה בודדת בלחיצת אגודל. אבל השינוי המשמעותי לכיוון הילדים היה כשהסוכריות החלו להימכר בשנת ה-50 בארה"ב. אז החליפו את הטעם החריף של המנטה בטעמי פירות מגוונים ובעוד מגוון של טעמים למבוגרים.
להצעתו של אחד העובדים הם גם החלו להלביש דמויות חביבות על המתקן דמוי המצית, בתחילה את מיקי מאוס ופופאיי ובהמשך דמויות שעיצבה החברה. השיווק, שהתבסס על היכולת לשלוף סוכריה ביד אחת, לבעלי מקצוע שאין שתי ידיהן פנויות, יכול היה עתה להוציא דמות חדשה בכל שנה ובהמשך כמות אדירה של דמויות ורגליים שאיפשרו להעמיד את ה"מצת" על המדף.
כך הפכו דמויות הפז לפריטי אספנים יקרים שנמכרים בסכומים של אלפי דולרים וכיום יש סחר בין אספנים, בדמויות פז כמו אלביס פרסלי, דמויות "מסע בין כוכבים", בובת הברבי, נשיאי ארה"ב ועוד רבים וטובים אחרים ויקרים להחריד.
הנה מצגת וידאו של ההיסטוריה של סוכריות PEZ:
http://youtu.be/qcrTMtSrVFY
פס הייצור של סוכריות פז:
http://youtu.be/kbYCCgGhnyc
ומוזיאון סוכריות הפז:
http://youtu.be/7vvai1C_p0U
לא כולם יודעים שהסוכריות הפופולאריות, תופעה של ממש בתרבות המודרנית, נולדו כתחליפי מנטה לעישון. זה היה בשנת 1927, כשאדוארד האס, תעשיין אוסטרי, החל לשווק סוכריות מנטה לאנשים שחיפשו תחליף לעישון הלא-בריא. הוא מכר אותן בקופסאות פח וקרא להן PEZ, האותיות המרכזיות במילה הגרמנית PfeffErminZe, שפירושה מנטה..
רק בשנת 1948 החל האס למכור את הסוכריות במתקן שדימה מצית, מתקן ששולף סוכריה בודדת בלחיצת אגודל. אבל השינוי המשמעותי לכיוון הילדים היה כשהסוכריות החלו להימכר בשנת ה-50 בארה"ב. אז החליפו את הטעם החריף של המנטה בטעמי פירות מגוונים ובעוד מגוון של טעמים למבוגרים.
להצעתו של אחד העובדים הם גם החלו להלביש דמויות חביבות על המתקן דמוי המצית, בתחילה את מיקי מאוס ופופאיי ובהמשך דמויות שעיצבה החברה. השיווק, שהתבסס על היכולת לשלוף סוכריה ביד אחת, לבעלי מקצוע שאין שתי ידיהן פנויות, יכול היה עתה להוציא דמות חדשה בכל שנה ובהמשך כמות אדירה של דמויות ורגליים שאיפשרו להעמיד את ה"מצת" על המדף.
כך הפכו דמויות הפז לפריטי אספנים יקרים שנמכרים בסכומים של אלפי דולרים וכיום יש סחר בין אספנים, בדמויות פז כמו אלביס פרסלי, דמויות "מסע בין כוכבים", בובת הברבי, נשיאי ארה"ב ועוד רבים וטובים אחרים ויקרים להחריד.
הנה מצגת וידאו של ההיסטוריה של סוכריות PEZ:
http://youtu.be/qcrTMtSrVFY
פס הייצור של סוכריות פז:
http://youtu.be/kbYCCgGhnyc
ומוזיאון סוכריות הפז:
http://youtu.be/7vvai1C_p0U
למה הצליח הגיים בוי?
קונסולת המשחקים הניידת גיים בוי (Game Boy) היא למעשה סדרה של קונסולת משחקים ניידות, שפיתחה חברת נינטנדו היפאנית. עם יותר מ-220 מיליון מכשירים שנמכרו, הגיים בוי היא ממערכות המשחק הנמכרות ביותר אי-פעם. עד היום שומרות קונסולות הגיים בוי על פופולאריות רבה בקרב קהל הגיימרים בעולם.
את מכשיר הגיים בוי הראשון תכנן עובד חברת נינטנדו גוּנְפֶּיי יוֹקוֹי, שחלם על מערכת ניידת, קטנה וקלה, שהילד יוכל לשאת איתו לכל מקום. בנוסף, היא פותחה כך שתהיה זולה יחסית ומאד יציבה.
גרסאות שונות של הגיים בוי פותחו במהלך השנים, ביניהן ה"גיים בוי קולור" הצבעוני וגרסת "גיים בוי אדוונס", המתקדמת ביותר.
הנה סיפורו של הגיים בוי:
http://youtu.be/3i2cTrBa02g
הגיים בוי הוא הקונסולה הראשונה ובינתיים היחידה ששיחקו בה בחלל:
http://youtu.be/QL7IL42MQ1w
גיים בוי ענקי שמישהו בנה:
http://youtu.be/KoU6lyR2DIY
משחקי הגיימבוי הגדולים:
http://youtu.be/nCHiV0IMY4k
תולדות הקונסולות הניידות:
http://youtu.be/S9lGO4XS8tA
וגרסת רטרו נהדרת לגיים בוי (עברית):
https://youtu.be/4OJHP3sdL58?long=yes
קונסולת המשחקים הניידת גיים בוי (Game Boy) היא למעשה סדרה של קונסולת משחקים ניידות, שפיתחה חברת נינטנדו היפאנית. עם יותר מ-220 מיליון מכשירים שנמכרו, הגיים בוי היא ממערכות המשחק הנמכרות ביותר אי-פעם. עד היום שומרות קונסולות הגיים בוי על פופולאריות רבה בקרב קהל הגיימרים בעולם.
את מכשיר הגיים בוי הראשון תכנן עובד חברת נינטנדו גוּנְפֶּיי יוֹקוֹי, שחלם על מערכת ניידת, קטנה וקלה, שהילד יוכל לשאת איתו לכל מקום. בנוסף, היא פותחה כך שתהיה זולה יחסית ומאד יציבה.
גרסאות שונות של הגיים בוי פותחו במהלך השנים, ביניהן ה"גיים בוי קולור" הצבעוני וגרסת "גיים בוי אדוונס", המתקדמת ביותר.
הנה סיפורו של הגיים בוי:
http://youtu.be/3i2cTrBa02g
הגיים בוי הוא הקונסולה הראשונה ובינתיים היחידה ששיחקו בה בחלל:
http://youtu.be/QL7IL42MQ1w
גיים בוי ענקי שמישהו בנה:
http://youtu.be/KoU6lyR2DIY
משחקי הגיימבוי הגדולים:
http://youtu.be/nCHiV0IMY4k
תולדות הקונסולות הניידות:
http://youtu.be/S9lGO4XS8tA
וגרסת רטרו נהדרת לגיים בוי (עברית):
https://youtu.be/4OJHP3sdL58?long=yes
איך פעל טלפון החוגה?
ב-1961 יצא הטלפון מדגם Fetap 611 של חברת והגדיר מחדש את עיצוב מכשיר הטלפון. זה היה טלפון חוגה (Rotary Telephone).
אם לפניו צריך היה המדבר לומר את המספר הרצוי למרכזית שיושבת במרכזיית הטלפון, החוגה אפשרה לו לחייג את מספר הטלפון של כל אדם או ארגון. החויג היה ספרה אחר ספרה. לאחר שחייגת למשל את הספרה 3, היית צריך להמתין עד שהחוגה תשוב למקומה ובתוך כך היא הייתה מייצרת רצף של 3 פולסים, לפי המספר שהיא מייצגת. רק כשסיימה ושבה למקומה, יכולת לחייג את הספרה הבאה.
בתום חיוג המספר, חיברה מרכזיית הטלפונים את המחייג אל המספר הזה ומהרגע שהצד השני ענה לצלצוליו, החלה השיחה.
עם השנים הלכה החוגה והתיישנה. היא הוחלפה במקלדת מספרים, שעליה נדרש רק להקיש על כל ספרה רצויה, במקום לחייג אותה ולהמתין עד שהחוגה תשוב למקומה.
הנה טלפון החוגה:
https://youtu.be/cXxP3eQiTQI
זו התגובה של ילדים של היום לטלפון החוגה של פעם:
https://youtu.be/XkuirEweZvM
כך לימדו פעם כיצד לחייג בטלפון חוגה:
https://youtu.be/TGWAkLVhuVI
והיו מי שיצרו סרטי הדרכה ארוכים לאותה הפעולה בדיוק:
https://youtu.be/PuYPOC-gCGA?long=yes
ב-1961 יצא הטלפון מדגם Fetap 611 של חברת והגדיר מחדש את עיצוב מכשיר הטלפון. זה היה טלפון חוגה (Rotary Telephone).
אם לפניו צריך היה המדבר לומר את המספר הרצוי למרכזית שיושבת במרכזיית הטלפון, החוגה אפשרה לו לחייג את מספר הטלפון של כל אדם או ארגון. החויג היה ספרה אחר ספרה. לאחר שחייגת למשל את הספרה 3, היית צריך להמתין עד שהחוגה תשוב למקומה ובתוך כך היא הייתה מייצרת רצף של 3 פולסים, לפי המספר שהיא מייצגת. רק כשסיימה ושבה למקומה, יכולת לחייג את הספרה הבאה.
בתום חיוג המספר, חיברה מרכזיית הטלפונים את המחייג אל המספר הזה ומהרגע שהצד השני ענה לצלצוליו, החלה השיחה.
עם השנים הלכה החוגה והתיישנה. היא הוחלפה במקלדת מספרים, שעליה נדרש רק להקיש על כל ספרה רצויה, במקום לחייג אותה ולהמתין עד שהחוגה תשוב למקומה.
הנה טלפון החוגה:
https://youtu.be/cXxP3eQiTQI
זו התגובה של ילדים של היום לטלפון החוגה של פעם:
https://youtu.be/XkuirEweZvM
כך לימדו פעם כיצד לחייג בטלפון חוגה:
https://youtu.be/TGWAkLVhuVI
והיו מי שיצרו סרטי הדרכה ארוכים לאותה הפעולה בדיוק:
https://youtu.be/PuYPOC-gCGA?long=yes
