שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
כיצד נחלץ בארי ווייט מהפשע והפך כוכב?
גדול בגופו, בקולו ובביוגרפיה שלו, בארי ווייט (Barry White) הוא אחד מזמרי הנשמה והדיסקו הגדולים של שנות ה-70.
כיצד מי שגדל בשכונות מוכות הפשע של לוס אנג'לס, שבגיל 10 הצטרף לגנגסטה, צמח מהכנופיה לחיי פשיעה כעבריין צעיר ובגיל 17 כבר היה בכלא - איך הוא הצליח לצאת משם ולהפוך לאייקון סול אמריקאי ועולמי?
הסיפור הוא שלאחר שהשתחרר מהכלא מחליט בארי הצעיר לנטוש את הפשע. במקום את חיי הכנופיה הוא בחר והחליט לטפח דווקא את אלו של השירה. הוא מצטרף למקהלה ואחר כך לאחרת וכך עבר בכמה מקהלות ורכש ניסיון הכרחי בשירה מקצועית. באמצע שנות ה-60 הוא מחליט על קריירת סולו, אבל מציאות לחוד ולהצלחה ראשונה הוא זוכה דווקא ככותב שירים לאחרים.
למשל לאחד, בובי פולר, ששר שירים שלו ועוד כמה. אבל זה עדיין לא היה זה. לקראת סוף הסיקסטיז הוא מגלה שלישיית זמרות מוצלחת ומרכיב עימן את "Love Unlimited", להקה בסגנון להקת "הסופרימס" העילית של דיאנה רוס ולהקות המוטאון המצליחות כל כך.
עם הלהקה היו לו כמה להיטים ובמקביל בארי מתחתן עם גולדן ג'יימס, סולנית הלהקה. ההצלחה נחמדה, אבל כשהוא מקליט כמה דמואים, דוגמאות של שירים שכתב לזמרים אחרים, מישהו מחברת התקליטים שומע אותם ומציע לו להתחיל בקריירת סולו.
כך שעם אלבום סולו ראשון שמוציא ווייט ב-1973, הוא הופך להיט מיידי ומגיע די מהר למקום הראשון במצעד ה-R&B של המגזין "בילבורד".
ההצלחה של בארי ווייט מכאן היא מיידית. הוא זמר וכותב ומלחין את שיריו ועכשיו קול הבריטון העמוק והחמים שלו, עם צליל ה-R&B והסול, תופס את ההמונים. אלבום אחרי אלבום נמכרים שלו היטב והוא מצליח לרגש ולהדליק את קוני התקליטים בבלדות סול מצוינות ורומנטיות.
ווייט מציא בזה אחר זה שורת אלבומים מצליחים, עם להיטי על כמו "You're the First, the Last, My Everything", "Can't Get Enough of Your Love, Babe" ו-"It's Extasy When You Lay Down Next to Me". המוסיקה שלו פונה לכל קהל, מכל גיל וגזע והופכת ל"שיר שלנו" עבור זוגות רומנטיים רבים.
בהמשך, כשיתחילו לדגום להיפ הופ דגימות משל זמרים מהעבר, יסתבר שכל הגדולים בז'אנר, כולל ענקים כמו טופאק (Tupac Shakur) וביגי (Notorious B.I.G) ואחר כך גם קניה ווסט (Kanye West) - כולם דגמו משיריו.
בניינטיז תאמץ אותו גם עלילת סדרת הטלוויזיה המצליחה "אלי מקביל", כששיריו מבטאים את המחשבות העמוקות והנסתרות של דמויות בסדרה. בהמשך יהיו גם כמה הופעות כשחקן אורח ב"משפחת סימפסון" וגם דמותו של "שף" ב"סאות'פארק" שתתבסס על דמותו שלו.
דרך המוזיקה הנצחית שהותיר, ממשיכה מורשתו של ווייט, שהלך לעולמו בגיל 58, לחיות ולהתקיים. קולו העמוק ונשמתו, תרתי משמע, ממשיכים להישמע ובעיקר להיות הפסקול לדור שגדל עליו ואיתו, בשנות ה-70 ולפניהם.
הנה סיפורו של ווייט מפי ווייט עצמו:
https://youtu.be/0wNJIMxZbRU
אולי להיטו הגדול ביותר:
https://youtu.be/eKCiCNWa-NY?t=15s
האנחות של בארי ווייט:
https://youtu.be/K5zP7eQltDE
תנו למוזיקה לנגן, חונך את צ'יינה בלאק הצעיר:
https://youtu.be/awuOyFq91oA
דואט עם ליסה סטנספילד:
https://youtu.be/LLOWYAzs9GI
ובארי מקבל הומאז' ענקי בסדרת העל של הניינטיז "אלי מקביל":
https://youtu.be/Tie0zdh8nXA
איך הייתה איימי ויינהאוס לאייקון?
עם קול שהוא שילוב של נינה סימון, בילי הולידיי ומייסי גריי ואמירה קבועה על נטיות הדור שלה להתמכרויות, סמים, אלכוהול, טכנולוגיה, סקס או עבודה - איימי ויינהאוס (Amy Winehouse) הייתה אחד הכישרונות המרשימים של המילניום החדש, זמרת שבאלבום יחיד הפכה לאייקון עולמי.
זמרת צעירה, יהודיה מאנגליה, מצוידת בקול שחור ועמוק ובעלת כושר ביטוי ווקאלי נדיר, היא הייתה הקול הנכון לתקופה הנכונה. אבל מבולבלת וחרדה, שקועה בערפילי הסם ומבושמת ביותר מדי אלכוהול - כך הלכה מלכת המצעדים, יוצרת וזמרת בחסד, כשהיא נאספת אל מוות מוקדם ומיותר כל כך.
הכתובת, הכרחי לומר, הייתה כל הזמן על הקיר. המוות הזה היה ממש כמו זה שהימרו עליו באתרי המעריצים ושיכולים היו לחזות כל מי שהקיפו אותה וראו את חייה מתקלפים ונושרים ממנה.
חייה של איימי ויינהאוס מתחילים ב-14 בלונדון, בספטמבר 1983, כשהיא נולדת למשפחה יהודית. בת למיץ', סוג של זגג ונהג מונית ולג'ניס (יעל) ויינהאוס שעוסקת ברפואה.
כבר בילדותה המוקדמת, הפגינה איימי כישרון מוסיקלי יוצא דופן שבלט בין כותלי בית הספר ובמסגרות לימוד שונות. בגיל 10 היא מקימה עם חברתה ג'ולייט אשבי צמד ראפ בשם "Sweet 'n Sour". אך רק בגיל 12 מתחיל לזוז משהו. זה קורה כשהיא נרשמת ללמוד תיאטרון בבית ספר לאמנויות. פה ושם היא אפילו השתתפה בשיעורים ובאחד מהם אביה נוכח בחזרה ושמע אותה לראשונה שרה.
הוא נדהם מהקול המדהים שלימים יפיל את העולם. שנה אחר כך והיא בת 13, איימי מקבלת במתנה גיטרה ובשנה שאחריה היא מתחילה לכתוב ולהלחין שירים. בערך באותה תקופה היא נושרת מבית הספר ופוגשת את הסמים (שיהרגו אותה).
הפריצה האמיתית של איימי מתרחשת בגיל 19, לאחר שהיא חותמת על חוזה עם חברת EMI ובהמשך על חוזה הקלטות עם חברת Island Records.
אלבום הבכורה שלה "Frank" יוצא ב-20 באוקטובר 2003 וזוכה להצלחה מסחרית בבריטניה. הביקורות מהללות והאלבום מציג לציבור את קולה העמוק והייחודי, סגנונה האקלקטי (המגוון) ואת יכולות הכתיבה המרשימות שלה, שמושפעות עמוקות מעולמות של מוסיקת סול, ג'אז, סקא ורית'ם אנד בלוז.
אבל היה זה אלבומה השני "Back to Black" מ-2006 שהפך את ויינהאוס לכוכבת בינלאומית. האלבום מגיע לפלטינה ומועמד לכמה פרסי מרקורי. הוא הופק בידי מארק רונסון (Mark Ronson) וסאלאם רמי (Salaam Remi) ומציע שילוב מדהים בין הסול של שנות ה-60 למוסיקה עכשווית, זו של תחילת המילניום החדש. האלבום הזה יצר סאונד קלאסי וחדשני גם יחד.
דומה היה שויינהאוס מתפוצצת על עולם הפופ בבת אחת. משווים את קולה לקולותיהן האייקוניים של שרה ווהן, מייסי גריי וענקיות ווקאל אחרות. השיר "Rehab" הופך תוך רגע להמנון עולמי ושופך לידיה לא פחות מ-5 פרסי גראמי מתוך 6 מועמדויות ב-2008, כולל הקלטת השנה, שיר השנה ואמן חדש מצטיין, הישג חסר תקדים לאמנית בריטית.
ויינהאוס הופכת לדמות תרבותית משמעותית, דמות השראה למעצבי אופנה, כשהבולט מהם הוא קרל לגרפלד. בהמשך היא גם תעצב בעצמה כמה תלבושות שיימכרו ברחבי העולם.
היא בולטת בעיקר בזכות יכולתה לחשוף את נפשה דרך הטקסטים האישיים והכנים שלה. אך לא פחות - עם הסגנון הוויזואלי הבולט שהיא הציגה, אם זה שיער ה"ביהייב" המפורסם או איפור העיניים הדרמטי שלה, שהפכו אותה לאייקון של ממש.
כל העולם נחשף ומתאהב בשיריה של איימי, משיר הנושא של האלבום "Back to Black", דרך "Rehab" ואיך לא, עם "You Know I'm No Good".
אך במקביל להצלחה המסחררת, הולכים חייה האישיים של ויינהאוס ומתערערים. בצל מערכת יחסים סוערת, היא מנהלת מאבק פומבי וכואב בהתמכרות לסמים ואלכוהול, עם ניסיונות גמילה, אשפוזים עקב תאונות, הפרעות אכילה, דיכאון, נטייה לפגיעה עצמית ובעיות נפשיות שהולכות ומחמירות את מצבה.
הופעותיה הופכות פחות יציבות מתמיד, כאשר לא פעם היא מופיעה במצב של שיכרות, סמים ומתקשה לזכור את מילות שיריה. ב-2011, זמן קצר לפני מותה ולאחר הופעה כושלת בבלגרד, היא מבטלת סיבוב הופעות באירופה.
למרות נסיונות חוזרים ונשנים להתגבר על התמכרויותיה, ב-23 ביולי 2011, כשהיא בגיל 27 בלבד, איימי ויינהאוס נמצאת מתה בביתה שבשכונת קמדן בלונדון. מותה, שנגרם מהרעלת אלכוהול בשוגג, עם רמת אלכוהול בדם שהיא פי 5 מהמותר בחוק לנהיגה, צירף אותה מיידית למועדון ה-27 הידוע לשמצה, זה שבו מוסיקאים גדולים שמתו בגיל זה (ראו בתגית "מועדון ה-27").
בצל כל אלה יש גם את תפקידו המורכב של אביה, מיץ' ויינהאוס (Mitch Winehouse), בחייה ובקריירה שלה. מי שמצד אחד תמך בה וקידם את הקריירה שלה היטב, ספג ביקורת רבה, על האופן בו ניהל את ענייניה ולמול בעיותיה הבריאותיות. בספר שכתב לאחר מותה, הודה מיץ' שלא תמיד זיהה את חומרת מצבה והאמת שגם לאחר שהלכה לעולמה הוא היה מעורב בלא מעט מחלוקות סביב מורשתה המוסיקלית.
ואכן, המורשת המוסיקלית של ויינהאוס ממשיכה להשפיע על דור חדש של אמנים. קרן איימי ויינהאוס (Amy Winehouse Foundation), שהקימה משפחתה, מחנכת צעירים בנוגע לסכנות של סמים ואלכוהול, תומכת בהם ומסייעת לארגונים המטפלים בצעירים הללו.
הסרט הדוקומנטרי "Amy" שביים אסיף קפאדיה (Asif Kapadia) ויצא ב-2015 זכה באוסקר ומציג תמונה מורכבת ומטלטלת של חייה הקצרים והסוערים ותמרור אזהרה לדורות הבאים.
הנה סיפור חייה של איימי ויינהאוס:
https://youtu.be/d9dM93oHKnQ
בקליפ ענקי עם Back to Black:
https://youtu.be/TJAfLE39ZZ8
קדימון הסרט התיעודי Amy על הנסיקה וההתרסקות:
https://youtu.be/_2yCIwmNuLE?t=5s
לא לא לא לגמילה, בהופעה בפסטיבל עם שיר שבו היא אומרת לא ל-Rehab:
https://youtu.be/gUjMNyfu_ak
דיווה בהופעה:
https://youtu.be/0_25S5BgTlg
בהופעה האחרונה שלה:
https://youtu.be/VRQGe1dTqJ0
"התמכרות קטלנית" - הסרט התיעודי עליה:
https://youtu.be/xhpq885P_qE?long=yes
סרט תיעודי על חיי איימי ויינהאוס:
https://youtu.be/djNWXp8ON3Y?long=yes
והופעה שלמה של איימי:
https://youtu.be/XePToKpKGeY?long=yes
מהו סיפורו העצוב של מרווין גיי האגדי?
מרווין גיי (Marvin Gaye) היה סינגר סונגרייטר, זמר יוצר ומוסיקאי, ממוסיקאי הפופ הבולטים בעולם בשנות ה-60 וה-70 של המאה העשרים.
הוא היה מוסיקאי סול מדהים שנרצח בירייה על ידי אביו, יום לפני יום ההולדת שלו, בגיל 45. זה היה לאחר שהתערב בוויכוח בין הוריו וניסה לפתור אותו. איזה בזבוז של חיים אתם ודאי תגידו ותהיו לחלוטין צודקים. איזה הפסד לעולם המוסיקה ולתרבות האפרו-אמריקאית והעולמית כולה.
מי שכונה "הנסיך של מוטאון" היה אגדה בחייו בקריירה שלו ובמותו. הוא זה שהאלבום פורץ הדרך שלו "What's going on" נבחר לאלבום הגדול ביותר בכל הזמנים ועבר לראשונה את סרג'נט פפר של הביטלס ואת "Pet Sounds" של הביץ' בויז - המתמודדים הקבועים בראש הדירוג המופלא ורב השנים הזה.
גיי, שהיה גם מפיק מוסיקלי מוכשר במיוחד, הצליח ליצור כמה מהתקליטים הטובים בסגנון שלו, חלקם אף פורצי דרך של ממש. קשה לחשוב על זמר נשמה (Soul) מרתק ומוכשר ממנו. אולי סטיבי וונדר, אבל זהו.
ב-1960, לאחר שהחל את הקריירה שלו כזמר בלהקות "דו-וופ" שונות, כולל "The Marquees", בה זימר עם בוֹ דידלי, החתימה אותו חברת התקליטים "מוטאון". במהירות שיא הוא הפך לאחד הזמרים המצליחים שלה. הוא ביצע להיטי ריתם נ' בלוז ונשמה מצוינים והיה חלק מהזינוק של הסול למרכז המיינסטרים של הפופ העולמי.
נשמה של זמר. אבל גיי לא הסתפק בתואר "זמר מצליח", בעל קול קטיפה ומראה מצודד. הוא רצה יותר. הרבה יותר. הוא החל להיאבק בנוהג של חברות התקליטים להפריד בין כותבי השירים והמבצעים שלהם, שלא לדבר על ההפקה המוסיקלית שבוצעה תמיד בידי אנשים נוספים. השיטה הצליחה להנפיק להיטי ענק ובכמויות - הכותבים כתבו והלחינו, הזמרים זימרו והמפיקים הפיקו. אבל האמן שבו, ממש כמו סטיבי וונדר הגדול שעשה מלחמה דומה, רצה ליצור ולבצע את שיריו ואף להפיק אותם. צריך להזכיר שבאותה תקופה סינגר-סונגרייטרים הפכו לאגדות מהלכות. דמויות כמו בוב דילן והביטלס הפכו לקולו של הדור החדש והעבירו את עולם הפופ והרוק בשנות ה-60 לכיוון של זמרים-יוצרים. זה היה הטרנד הבלתי הפיך והכיוון שאליו הלכה מוסיקת הפופ.
לא אצל אמני סול שחורים. שם נשמרת ההפרדה בשלב ההוא. אבל מרווין גיי לא ויתר ולבסוף ניצח במאבק. הוא הוציא ב"מוטאון" את אלבום הקונספט הנפלא ופורץ הדרך "What's Going On". זה לא היה רק תקליט עם שירים, שהוא כתב והלחין וביצע, אלא גם אלבום קונספט, שבו העביר גיי מסרים חברתיים, אקולוגיים וסביבתיים, דברים שהיה לו לומר. במקום לעשות עוד אוסף להיטים נמכר, מרווין רצה לומר דברים שחשובים לו.
מה אתם חושבים שקרה? - הניצחון היה ענק. האלבום נמכר היטב והפך לקונצנזוס גם בקרב המבקרים. לא זו בלבד שהוא נחשב לטוב ביותר בקריירה שלו, התקליט הזה נחשב לאחד האלבומים החשובים והטובים במוסיקת הנשמה בכלל. מגזין ה"רולינג סטון" דירג אותו בשנת 2003 במקום ה-6 ברשימת "500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים". לפעמים אלוהים שותל אלבומים גדולים אצל זמרים טובים שרוצים יותר...
אז עכשיו שנות ה-70 ומרווין גיי, מי שנזרק מהצבא לאחר שסירב למלא פקודה, הפך לאיש שיש לו מה לומר והוא אומר. האם אמריקה יכולה הייתה לרשום לעצמה שבוב דילן השחור הולך ומתגלה כאן? האם תהיה לו הזדמנות לגדול עד כדי כך?
לא. בשנות ה-80, בשיא הצלחתו, מרווין גיי מסיים סיבוב הופעות, נכנס לדיכאון ועובר לגור עם הוריו. הריבים עם עצמו הפכו לריבים עם אביו. היו שם ניסיונות אובדניים, היה כאב גדול, נשמה פצועה ובטח גם סמים או אלכוהול או שניהם. אבל איש לא שיער אז עד כמה זה ייגמר בדם. גיי אמנם סיפר על חששותיו. חברו, הזמר ריצ'רד הקטן, עתיד לספר שבשנים האחרונות לחייו הייתה למרווין תחושה מוקדמת שהוא עתיד להירצח.
האיש שכתב את השורות המצמררות והחשובות כל כך: "אבא אבא, איננו חייבים לדרדר את המצב. מלחמה היא לא התשובה, רק האהבה תנצח את השנאה" פחד מהמוות. הוא קנה לאביו אקדח, כדי שיוכל להגן על הבית אם יקרה משהו.
וכולם יודעים מה קורה עם אקדח שמופיע במערכה הראשונה במחזה. זה בדיוק מה שקרה כשחייו קופדו בידי אביו מולידו. חייו של האיש שהיה כוכב ענק, מוסיקאי גדול ואדם שמשפיע כל כך עד שהיום מסמפלים ומשלבים את הקול והמקצבים שלו בעשרות להיטי היפ הופ ענקיים.
איך מתאדה לפתע מי שהיה חלוץ חברתי ומנהיג מוסיקלי שחור וגאה בכך, איש בעל רצון והצלחה בשינוי מעמד הזמרים אל מול חברות התקליטים, אדם שפרץ ברכות ובהחלטיות כל דלת שהייתה נעולה בפני האדם השחור.
איזה בזבוז.
הנה סיפורו של מרווין גיי:
https://youtu.be/V6gYcdQSIG4
תקציר חייו:
https://youtu.be/7VAk4JLUsOQ
הכישרון הגדול של מוטאון בקליפ רלוונטי מימינו:
https://youtu.be/o5TmORitlKk
אין הר גבוה מזה:
https://youtu.be/IC5PL0XImjw
מה שקורה או What's Going On:
https://youtu.be/ppvBWIzvPvU
Heard It Through The Grapevine:
https://youtu.be/Y7dGdrP3pms
בטלוויזיה:
https://youtu.be/rjlSiASsUIs
השיר "איש השוקולד" שנכתב לזכר גיי, על ידי אלונה קמחי, לאלבומו הראשון של יזהר אשדות:
https://youtu.be/sCKQV9UlQpc
איך הפכה שאדיי לאייקון עולמי?
הזמרת הבריטית-קנייתית שַׁאדֵיי (Sade), או שַׁאדֵה, הפכה מנערה צעירה עם כישרון עצום לאחת הדמויות המסתוריות והמרתקות ביותר בעולם המוסיקה המודרני.
הלן פולאשאדיי אדו (Helen Folasade Adu), הידועה בשם הבמה שאדיי, בנתה קריירה מוסיקלית יוצאת דופן שמאופיינת בהצלחה מסחרית עצומה מחד ובהעדפה מובהקת לפרטיות ולחיים שקטים מאידך.
יש לה את הדרך הייחודית שבה היא ניהלה את הקריירה שלה, עם הפסקות ארוכות בין אלבומים והימנעות מחשיפה תקשורתית מיותרת. הדרך הזו היא שהפכה אותה לתופעה נדירה בתעשיית המוסיקה, בה רוב האמנים שואפים לנוכחות מתמדת במרחב הציבורי.
#שורשיה והשנים המוקדמות
הלן פולאשאדיי אדו נולדה ב-16 בינואר 1959 באיבאדן, מדינת אויו בניגריה. שמה האמצעי, פולאשאדיי, פירושו "מוכתרת בעושר" בשפת היורובה. הוריה היו אדביסי אדו (Adebisi Adu), מרצה ניגרי לכלכלה ממוצא יורובה מאיקרה-אקיטי, ואן הייז (Anne Hayes), אחות מחוז אנגלית. השניים נפגשו בלונדון, התחתנו ב-1955 ועברו לניגריה.
כאשר הייתה שאדיי בת ארבע, הוריה נפרדו. אימה חזרה לאנגליה עם שאדיי ואחיה הבכור, באנג'י (Banji), כדי לגור עם הסבים מצד האם ליד קולצ'סטר, אסקס. בגיל 11, שאדיי עברה עם אמה ואחיה להולנד-און-סי באסקס. תקופת הילדות באנגליה הייתה מכוננת עבורה, שכן במהלך שנות ההתבגרות היא פיתחה את הקול שלה והאזינה לאמנים כמו ריי צ'ארלס (Ray Charles), בילי הולידיי (Billie Holiday), אל גרין (Al Green), אריתה פרנקלין (Aretha Franklin) ונינה סימון (Nina Simone).
בגיל 18 ולאחר שסיימה את לימודיה בתיכון קלקטון ובמכללת קולצ'סטר, היא עברה ללונדון ולמדה עיצוב אופנה בבית הספר לאמנות סיינט מרטין. בתקופת הלימודים התפתחו החוש העיצובי והאסתטיקה הייחודיים שלה, שישלבו מאוחר יותר בין עיצוב אופנה מתוחכם לבין נוכחות בימתית ממגנטת. במקביל ללימודים, היא עבדה כדוגמנית במשרה חלקית וחיפשה את דרכה בעולם המוסיקה.
#הדרך למוסיקה ותחילת הקריירה
המסע המוסיקלי של שאדיי מתחיל בשנת 1980, כאשר היא מתחילה לשיר קולות בלהקת Fאנק לטיני בשם "אריבה" (Arriva). הלהקה תבצע מאוחר יותר את השיר "Smooth Operator", שיהפוך ללהיט הראשון של שאדיי בארצות הברית. השיר נכתב במקור יחד עם חבר הלהקה ריי סנט ג'ון (Ray St. John). לאחר שנה עם הלהקה, שאדיי מצטרפת ללהקה אחרת, הפעם להקת Fאנק בת שמונה חברים בשם Pride כזמרת רקע.
התפנית מגיעה כשביצוע הסולו שלה לשיר "Smooth Operator" מושכים את תשומת ליבן של חברות התקליטים. ב-1983, שאדיי וחברה ללהקה סטיוארט מתיומן (Stuart Matthewman) נפרדים מ-Pride, ביחד עם הקלידן אנדרו הייל (Andrew Hale), הבסיסט פול דנמן (Paul Denman) והמתופף פול קוק (Paul Cook), כדי להקים את הלהקה של שאדיי.
עד להופעה הראשונה שלה במועדון Heaven בלונדון, היא הופכת כה פופולרית שאלף איש נשארים בחוץ, מחוסר מקום. במאי 1983, שאדיי נותנת את ההופעה הראשונה שלה בארצות הברית במועדון Danceteria בניו יורק.
ב-18 באוקטובר 1983, שאדיי אדו חתמה עם Epic Records, ושאר חברי הלהקה חתמו ב-1984. החתימה על חוזה התקליטים סימנה את תחילתה של קריירה מרתקת בנוף המוסיקה הבריטית והבינלאומית.
#הצלחה בינלאומית
לאחר חתימת חוזה התקליטים, הלהקה מקליטה את אלבום הבכורה שלה, "Diamond Life", באולפן The Power Plant בלונדון. האלבום, שיוצא ביולי 1984, מגיע למקום השני במצעד האלבומים הבריטי, נמכר ביותר מ-1.2 מיליון עותקים בבריטניה וזוכה בפרס Brit לאלבום הבריטי הטוב ביותר ב-1985.
ההצלחה הבינלאומית של "Diamond Life" היא מדהימה. האלבום מגיע למקום הראשון במספר מדינות ולעשרת הראשונים בארה"ב, שם הוא נמכר ביותר מ-4 מיליון עותקים. המכירות הבינלאומיות של האלבום עלו על 6 מיליון עותקים, והוא הופך לאחד מאלבומי הבכורה הנמכרים ביותר של שנות השמונים ולאלבום הבכורה הנמכר ביותר אי-פעם של זמרת בריטית.
ההצלחה המסחרית לא הייתה מקרית. שאדיי פיתחה סגנון מוסיקלי ייחודי שיסודותיו ברית'ם אנד בלוז ובמוסיקת נשמה בעיבוד רך, עם נגיעות של ג'אז ומקצבים לטיניים ואפריקאיים. הסגנון הזה, בשילוב עם נוכחותה הכריזמטית והאלגנטית, יוצרים נישה מוסיקלית חדשה שמשפיעה על דור שלם של אמנים.
#התפתחות מוסיקלית והצלחה מתמשכת
בעקבות ההצלחה המשמעותית של האלבום הראשון, שאדיי המשיכה לבנות את הקריירה שלה בזהירות ובמחשבה רבה. ביולי 1985, שאדיי היא בין המבצעים בקונצרט הצדקה Live Aid באצטדיון וומבלי, ובנובמבר 1985 הלהקה מוציאה את האלבום השני שלה, "Promise". האלבום ממשיך את קו ההצלחה ומחזק את מעמדה כאמנית חשובה בסצנה הבינלאומית.
בשנת 1986, היא תופיע בסרט "Absolute Beginners". עד 1992 הלהקה מוציאה את האלבום השלישי ("Stronger Than Pride") והרביעי ("Love Deluxe"), כשכל אחד מהם הללו הוסיף למגוון המוסיקלי של שאדיי, תוך שמירה על הזהות הייחודית שלה.
אולם משנת 1996, לאחר לידת הילד הראשון, הלהקה מפסיקה לפעול. כך יתחיל דפוס שיאפיין את שאדיי בשנים הבאות - תקופות פעילות אינטנסיבית מתחלפות עם תקופות של נסיגה מהחיים הציבוריים. היא מנהלת מעורבות סלקטיבית בתעשיית המוסיקה.
#חזרות מדודות ופרטיות
הלהקה תתאחד מחדש ב-1999, ובשנת 2000 ייצא האלבום "Lovers Rock", הראשון שלה בשמונה שנים. האלבום, שקצת חרג מהסגנון המעט ג'אזי של האלבומים הקודמים, הוכיח שגם לאחר הפסקה ארוכה, שאדיי עדיין מסוגלת ליצור מוסיקה רלוונטית ומרגשת.
ב-2010, יוצא "Soldier of Love", האלבום השישי שלה והלהקה עורכת סיבוב הופעות עולמי. מאז שסיבוב ההופעות הזה הסתיים ב-2011, הלהקה הוציאה רק שני שירים: "Flower of the Universe" לפסקול הסרט "A Wrinkle in Time" של דיסני, ו-"The Big Unknown", חלק מהפסקול לסרט "Widows" של סטיב מקווין.
זו בחירה מודעת של שאדיי בקריירה משולבת בחיים שקטים. בשנת 2005, שאדיי עוברת לאזור הכפרי הבריטי, שם היא שיפצה בית הרוס. מאז היא ממעטת בראיונות ובוחרת לנהל חיים פרטיים הרחק מהזרקורים.
#הכרה והשפעה
עד היום, שאדיי מכרה למעלה מ-50 מיליון עותקים מאלבומיה ברחבי העולם. הישגיה המוסיקליים זוכים להכרה רחבה. היא מונתה לקצינת מסדר האימפריה הבריטית (OBE) ב-2002 עבור שירותיה למוסיקה, ואמרה שהפרס שלה הוא "מחווה נהדרת אלי ואל כל הנשים השחורות באנגליה". היא קודמה למפקדת אותו מסדר (CBE) בהכרת הכבוד ליום הולדת 2017, גם עבור שירותיה למוסיקה.
ב-1986, היא הפכה לאמנית הראשונה ילידת ניגריה שזכתה בפרס גראמי כאשר זכתה בפרס לאמן חדש הטוב ביותר. ב-2023, שאדיי הוזמנה להיכנס להיכל התהילה של כותבי השירים וב-2024 היא הפכה למועמדת לכניסה להיכל התהילה של הרוקנ'רול.
ההשפעה של שאדיי על אמנים אחרים בולטת במיוחד. הזמרת המנוחה עליה (Aaliyah) אמרה שהיא מעריצה את שאדיי כי "היא נשארת נאמנה לסגנון שלה לא משנה מה... היא אמנית מדהימה, מבצעת מדהימה... ואני פשוט אוהבת אותה".
הזמרת האמריקנית בראנדי (Brandy) ציינה את שאדיי כאחת מההשפעות הווקליות העיקריות שלה. אפילו זמרי הבי מטאל כמו גרג פוצ'יאטו (Greg Puciato) וצ'ינו מורנו (Chino Moreno) ראו בה השראה.
בעידן שבו מרבית האמנים שואפים לנוכחות מתמדת ברשתות החברתיות ובמדיה, שאדיי בחרה בדרך הפוכה. היא הוכיחה שאפשר לשמור על מעמד של אייקון מוסיקלי גם מבלי לחשוף כל פרט מחייה האישיים או לייצר תוכן באופן קבוע.
להיטה הראשון והגדול - Smooth operator עם סולו גיטרה באס איקוני:
https://youtu.be/ZAt-mGg5W8U
דואגת למטדור שלה בשיר "פחד":
https://youtu.be/LraRPul335A
"האם זה לא פשע?" בלייב אייד המפורסם ב-1985:
https://youtu.be/bFgv8Jq4xN0
כך אמנית גדולה מציגה את חברי להקתה:
https://youtu.be/O7tmYY_0SgA
ענק ההיפ הופ טופאק מארח אותה ואת איזבל שלה בהיפ הופ:
https://youtu.be/I1yHc7AZ93I
והקליפ של ג'זאבל האיקוני והמקורי עם קולה המדהים, הסקסופון טנור והפנדר רודס:
https://youtu.be/rcfaCT8FR7U
"הטאבו המתוק ביותר" שלה:
https://youtu.be/T2u2eqerRks
וסרט תיעודי על החיים והקריירה של שאדיי:
https://youtu.be/CBs_sDNjlfk?long=yes
זמרי נשמה
גדול בגופו, בקולו ובביוגרפיה שלו, בארי ווייט (Barry White) הוא אחד מזמרי הנשמה והדיסקו הגדולים של שנות ה-70.
כיצד מי שגדל בשכונות מוכות הפשע של לוס אנג'לס, שבגיל 10 הצטרף לגנגסטה, צמח מהכנופיה לחיי פשיעה כעבריין צעיר ובגיל 17 כבר היה בכלא - איך הוא הצליח לצאת משם ולהפוך לאייקון סול אמריקאי ועולמי?
הסיפור הוא שלאחר שהשתחרר מהכלא מחליט בארי הצעיר לנטוש את הפשע. במקום את חיי הכנופיה הוא בחר והחליט לטפח דווקא את אלו של השירה. הוא מצטרף למקהלה ואחר כך לאחרת וכך עבר בכמה מקהלות ורכש ניסיון הכרחי בשירה מקצועית. באמצע שנות ה-60 הוא מחליט על קריירת סולו, אבל מציאות לחוד ולהצלחה ראשונה הוא זוכה דווקא ככותב שירים לאחרים.
למשל לאחד, בובי פולר, ששר שירים שלו ועוד כמה. אבל זה עדיין לא היה זה. לקראת סוף הסיקסטיז הוא מגלה שלישיית זמרות מוצלחת ומרכיב עימן את "Love Unlimited", להקה בסגנון להקת "הסופרימס" העילית של דיאנה רוס ולהקות המוטאון המצליחות כל כך.
עם הלהקה היו לו כמה להיטים ובמקביל בארי מתחתן עם גולדן ג'יימס, סולנית הלהקה. ההצלחה נחמדה, אבל כשהוא מקליט כמה דמואים, דוגמאות של שירים שכתב לזמרים אחרים, מישהו מחברת התקליטים שומע אותם ומציע לו להתחיל בקריירת סולו.
כך שעם אלבום סולו ראשון שמוציא ווייט ב-1973, הוא הופך להיט מיידי ומגיע די מהר למקום הראשון במצעד ה-R&B של המגזין "בילבורד".
ההצלחה של בארי ווייט מכאן היא מיידית. הוא זמר וכותב ומלחין את שיריו ועכשיו קול הבריטון העמוק והחמים שלו, עם צליל ה-R&B והסול, תופס את ההמונים. אלבום אחרי אלבום נמכרים שלו היטב והוא מצליח לרגש ולהדליק את קוני התקליטים בבלדות סול מצוינות ורומנטיות.
ווייט מציא בזה אחר זה שורת אלבומים מצליחים, עם להיטי על כמו "You're the First, the Last, My Everything", "Can't Get Enough of Your Love, Babe" ו-"It's Extasy When You Lay Down Next to Me". המוסיקה שלו פונה לכל קהל, מכל גיל וגזע והופכת ל"שיר שלנו" עבור זוגות רומנטיים רבים.
בהמשך, כשיתחילו לדגום להיפ הופ דגימות משל זמרים מהעבר, יסתבר שכל הגדולים בז'אנר, כולל ענקים כמו טופאק (Tupac Shakur) וביגי (Notorious B.I.G) ואחר כך גם קניה ווסט (Kanye West) - כולם דגמו משיריו.
בניינטיז תאמץ אותו גם עלילת סדרת הטלוויזיה המצליחה "אלי מקביל", כששיריו מבטאים את המחשבות העמוקות והנסתרות של דמויות בסדרה. בהמשך יהיו גם כמה הופעות כשחקן אורח ב"משפחת סימפסון" וגם דמותו של "שף" ב"סאות'פארק" שתתבסס על דמותו שלו.
דרך המוזיקה הנצחית שהותיר, ממשיכה מורשתו של ווייט, שהלך לעולמו בגיל 58, לחיות ולהתקיים. קולו העמוק ונשמתו, תרתי משמע, ממשיכים להישמע ובעיקר להיות הפסקול לדור שגדל עליו ואיתו, בשנות ה-70 ולפניהם.
הנה סיפורו של ווייט מפי ווייט עצמו:
https://youtu.be/0wNJIMxZbRU
אולי להיטו הגדול ביותר:
https://youtu.be/eKCiCNWa-NY?t=15s
האנחות של בארי ווייט:
https://youtu.be/K5zP7eQltDE
תנו למוזיקה לנגן, חונך את צ'יינה בלאק הצעיר:
https://youtu.be/awuOyFq91oA
דואט עם ליסה סטנספילד:
https://youtu.be/LLOWYAzs9GI
ובארי מקבל הומאז' ענקי בסדרת העל של הניינטיז "אלי מקביל":
https://youtu.be/Tie0zdh8nXA
עם קול שהוא שילוב של נינה סימון, בילי הולידיי ומייסי גריי ואמירה קבועה על נטיות הדור שלה להתמכרויות, סמים, אלכוהול, טכנולוגיה, סקס או עבודה - איימי ויינהאוס (Amy Winehouse) הייתה אחד הכישרונות המרשימים של המילניום החדש, זמרת שבאלבום יחיד הפכה לאייקון עולמי.
זמרת צעירה, יהודיה מאנגליה, מצוידת בקול שחור ועמוק ובעלת כושר ביטוי ווקאלי נדיר, היא הייתה הקול הנכון לתקופה הנכונה. אבל מבולבלת וחרדה, שקועה בערפילי הסם ומבושמת ביותר מדי אלכוהול - כך הלכה מלכת המצעדים, יוצרת וזמרת בחסד, כשהיא נאספת אל מוות מוקדם ומיותר כל כך.
הכתובת, הכרחי לומר, הייתה כל הזמן על הקיר. המוות הזה היה ממש כמו זה שהימרו עליו באתרי המעריצים ושיכולים היו לחזות כל מי שהקיפו אותה וראו את חייה מתקלפים ונושרים ממנה.
חייה של איימי ויינהאוס מתחילים ב-14 בלונדון, בספטמבר 1983, כשהיא נולדת למשפחה יהודית. בת למיץ', סוג של זגג ונהג מונית ולג'ניס (יעל) ויינהאוס שעוסקת ברפואה.
כבר בילדותה המוקדמת, הפגינה איימי כישרון מוסיקלי יוצא דופן שבלט בין כותלי בית הספר ובמסגרות לימוד שונות. בגיל 10 היא מקימה עם חברתה ג'ולייט אשבי צמד ראפ בשם "Sweet 'n Sour". אך רק בגיל 12 מתחיל לזוז משהו. זה קורה כשהיא נרשמת ללמוד תיאטרון בבית ספר לאמנויות. פה ושם היא אפילו השתתפה בשיעורים ובאחד מהם אביה נוכח בחזרה ושמע אותה לראשונה שרה.
הוא נדהם מהקול המדהים שלימים יפיל את העולם. שנה אחר כך והיא בת 13, איימי מקבלת במתנה גיטרה ובשנה שאחריה היא מתחילה לכתוב ולהלחין שירים. בערך באותה תקופה היא נושרת מבית הספר ופוגשת את הסמים (שיהרגו אותה).
הפריצה האמיתית של איימי מתרחשת בגיל 19, לאחר שהיא חותמת על חוזה עם חברת EMI ובהמשך על חוזה הקלטות עם חברת Island Records.
אלבום הבכורה שלה "Frank" יוצא ב-20 באוקטובר 2003 וזוכה להצלחה מסחרית בבריטניה. הביקורות מהללות והאלבום מציג לציבור את קולה העמוק והייחודי, סגנונה האקלקטי (המגוון) ואת יכולות הכתיבה המרשימות שלה, שמושפעות עמוקות מעולמות של מוסיקת סול, ג'אז, סקא ורית'ם אנד בלוז.
אבל היה זה אלבומה השני "Back to Black" מ-2006 שהפך את ויינהאוס לכוכבת בינלאומית. האלבום מגיע לפלטינה ומועמד לכמה פרסי מרקורי. הוא הופק בידי מארק רונסון (Mark Ronson) וסאלאם רמי (Salaam Remi) ומציע שילוב מדהים בין הסול של שנות ה-60 למוסיקה עכשווית, זו של תחילת המילניום החדש. האלבום הזה יצר סאונד קלאסי וחדשני גם יחד.
דומה היה שויינהאוס מתפוצצת על עולם הפופ בבת אחת. משווים את קולה לקולותיהן האייקוניים של שרה ווהן, מייסי גריי וענקיות ווקאל אחרות. השיר "Rehab" הופך תוך רגע להמנון עולמי ושופך לידיה לא פחות מ-5 פרסי גראמי מתוך 6 מועמדויות ב-2008, כולל הקלטת השנה, שיר השנה ואמן חדש מצטיין, הישג חסר תקדים לאמנית בריטית.
ויינהאוס הופכת לדמות תרבותית משמעותית, דמות השראה למעצבי אופנה, כשהבולט מהם הוא קרל לגרפלד. בהמשך היא גם תעצב בעצמה כמה תלבושות שיימכרו ברחבי העולם.
היא בולטת בעיקר בזכות יכולתה לחשוף את נפשה דרך הטקסטים האישיים והכנים שלה. אך לא פחות - עם הסגנון הוויזואלי הבולט שהיא הציגה, אם זה שיער ה"ביהייב" המפורסם או איפור העיניים הדרמטי שלה, שהפכו אותה לאייקון של ממש.
כל העולם נחשף ומתאהב בשיריה של איימי, משיר הנושא של האלבום "Back to Black", דרך "Rehab" ואיך לא, עם "You Know I'm No Good".
אך במקביל להצלחה המסחררת, הולכים חייה האישיים של ויינהאוס ומתערערים. בצל מערכת יחסים סוערת, היא מנהלת מאבק פומבי וכואב בהתמכרות לסמים ואלכוהול, עם ניסיונות גמילה, אשפוזים עקב תאונות, הפרעות אכילה, דיכאון, נטייה לפגיעה עצמית ובעיות נפשיות שהולכות ומחמירות את מצבה.
הופעותיה הופכות פחות יציבות מתמיד, כאשר לא פעם היא מופיעה במצב של שיכרות, סמים ומתקשה לזכור את מילות שיריה. ב-2011, זמן קצר לפני מותה ולאחר הופעה כושלת בבלגרד, היא מבטלת סיבוב הופעות באירופה.
למרות נסיונות חוזרים ונשנים להתגבר על התמכרויותיה, ב-23 ביולי 2011, כשהיא בגיל 27 בלבד, איימי ויינהאוס נמצאת מתה בביתה שבשכונת קמדן בלונדון. מותה, שנגרם מהרעלת אלכוהול בשוגג, עם רמת אלכוהול בדם שהיא פי 5 מהמותר בחוק לנהיגה, צירף אותה מיידית למועדון ה-27 הידוע לשמצה, זה שבו מוסיקאים גדולים שמתו בגיל זה (ראו בתגית "מועדון ה-27").
בצל כל אלה יש גם את תפקידו המורכב של אביה, מיץ' ויינהאוס (Mitch Winehouse), בחייה ובקריירה שלה. מי שמצד אחד תמך בה וקידם את הקריירה שלה היטב, ספג ביקורת רבה, על האופן בו ניהל את ענייניה ולמול בעיותיה הבריאותיות. בספר שכתב לאחר מותה, הודה מיץ' שלא תמיד זיהה את חומרת מצבה והאמת שגם לאחר שהלכה לעולמה הוא היה מעורב בלא מעט מחלוקות סביב מורשתה המוסיקלית.
ואכן, המורשת המוסיקלית של ויינהאוס ממשיכה להשפיע על דור חדש של אמנים. קרן איימי ויינהאוס (Amy Winehouse Foundation), שהקימה משפחתה, מחנכת צעירים בנוגע לסכנות של סמים ואלכוהול, תומכת בהם ומסייעת לארגונים המטפלים בצעירים הללו.
הסרט הדוקומנטרי "Amy" שביים אסיף קפאדיה (Asif Kapadia) ויצא ב-2015 זכה באוסקר ומציג תמונה מורכבת ומטלטלת של חייה הקצרים והסוערים ותמרור אזהרה לדורות הבאים.
הנה סיפור חייה של איימי ויינהאוס:
https://youtu.be/d9dM93oHKnQ
בקליפ ענקי עם Back to Black:
https://youtu.be/TJAfLE39ZZ8
קדימון הסרט התיעודי Amy על הנסיקה וההתרסקות:
https://youtu.be/_2yCIwmNuLE?t=5s
לא לא לא לגמילה, בהופעה בפסטיבל עם שיר שבו היא אומרת לא ל-Rehab:
https://youtu.be/gUjMNyfu_ak
דיווה בהופעה:
https://youtu.be/0_25S5BgTlg
בהופעה האחרונה שלה:
https://youtu.be/VRQGe1dTqJ0
"התמכרות קטלנית" - הסרט התיעודי עליה:
https://youtu.be/xhpq885P_qE?long=yes
סרט תיעודי על חיי איימי ויינהאוס:
https://youtu.be/djNWXp8ON3Y?long=yes
והופעה שלמה של איימי:
https://youtu.be/XePToKpKGeY?long=yes
מרווין גיי (Marvin Gaye) היה סינגר סונגרייטר, זמר יוצר ומוסיקאי, ממוסיקאי הפופ הבולטים בעולם בשנות ה-60 וה-70 של המאה העשרים.
הוא היה מוסיקאי סול מדהים שנרצח בירייה על ידי אביו, יום לפני יום ההולדת שלו, בגיל 45. זה היה לאחר שהתערב בוויכוח בין הוריו וניסה לפתור אותו. איזה בזבוז של חיים אתם ודאי תגידו ותהיו לחלוטין צודקים. איזה הפסד לעולם המוסיקה ולתרבות האפרו-אמריקאית והעולמית כולה.
מי שכונה "הנסיך של מוטאון" היה אגדה בחייו בקריירה שלו ובמותו. הוא זה שהאלבום פורץ הדרך שלו "What's going on" נבחר לאלבום הגדול ביותר בכל הזמנים ועבר לראשונה את סרג'נט פפר של הביטלס ואת "Pet Sounds" של הביץ' בויז - המתמודדים הקבועים בראש הדירוג המופלא ורב השנים הזה.
גיי, שהיה גם מפיק מוסיקלי מוכשר במיוחד, הצליח ליצור כמה מהתקליטים הטובים בסגנון שלו, חלקם אף פורצי דרך של ממש. קשה לחשוב על זמר נשמה (Soul) מרתק ומוכשר ממנו. אולי סטיבי וונדר, אבל זהו.
ב-1960, לאחר שהחל את הקריירה שלו כזמר בלהקות "דו-וופ" שונות, כולל "The Marquees", בה זימר עם בוֹ דידלי, החתימה אותו חברת התקליטים "מוטאון". במהירות שיא הוא הפך לאחד הזמרים המצליחים שלה. הוא ביצע להיטי ריתם נ' בלוז ונשמה מצוינים והיה חלק מהזינוק של הסול למרכז המיינסטרים של הפופ העולמי.
נשמה של זמר. אבל גיי לא הסתפק בתואר "זמר מצליח", בעל קול קטיפה ומראה מצודד. הוא רצה יותר. הרבה יותר. הוא החל להיאבק בנוהג של חברות התקליטים להפריד בין כותבי השירים והמבצעים שלהם, שלא לדבר על ההפקה המוסיקלית שבוצעה תמיד בידי אנשים נוספים. השיטה הצליחה להנפיק להיטי ענק ובכמויות - הכותבים כתבו והלחינו, הזמרים זימרו והמפיקים הפיקו. אבל האמן שבו, ממש כמו סטיבי וונדר הגדול שעשה מלחמה דומה, רצה ליצור ולבצע את שיריו ואף להפיק אותם. צריך להזכיר שבאותה תקופה סינגר-סונגרייטרים הפכו לאגדות מהלכות. דמויות כמו בוב דילן והביטלס הפכו לקולו של הדור החדש והעבירו את עולם הפופ והרוק בשנות ה-60 לכיוון של זמרים-יוצרים. זה היה הטרנד הבלתי הפיך והכיוון שאליו הלכה מוסיקת הפופ.
לא אצל אמני סול שחורים. שם נשמרת ההפרדה בשלב ההוא. אבל מרווין גיי לא ויתר ולבסוף ניצח במאבק. הוא הוציא ב"מוטאון" את אלבום הקונספט הנפלא ופורץ הדרך "What's Going On". זה לא היה רק תקליט עם שירים, שהוא כתב והלחין וביצע, אלא גם אלבום קונספט, שבו העביר גיי מסרים חברתיים, אקולוגיים וסביבתיים, דברים שהיה לו לומר. במקום לעשות עוד אוסף להיטים נמכר, מרווין רצה לומר דברים שחשובים לו.
מה אתם חושבים שקרה? - הניצחון היה ענק. האלבום נמכר היטב והפך לקונצנזוס גם בקרב המבקרים. לא זו בלבד שהוא נחשב לטוב ביותר בקריירה שלו, התקליט הזה נחשב לאחד האלבומים החשובים והטובים במוסיקת הנשמה בכלל. מגזין ה"רולינג סטון" דירג אותו בשנת 2003 במקום ה-6 ברשימת "500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים". לפעמים אלוהים שותל אלבומים גדולים אצל זמרים טובים שרוצים יותר...
אז עכשיו שנות ה-70 ומרווין גיי, מי שנזרק מהצבא לאחר שסירב למלא פקודה, הפך לאיש שיש לו מה לומר והוא אומר. האם אמריקה יכולה הייתה לרשום לעצמה שבוב דילן השחור הולך ומתגלה כאן? האם תהיה לו הזדמנות לגדול עד כדי כך?
לא. בשנות ה-80, בשיא הצלחתו, מרווין גיי מסיים סיבוב הופעות, נכנס לדיכאון ועובר לגור עם הוריו. הריבים עם עצמו הפכו לריבים עם אביו. היו שם ניסיונות אובדניים, היה כאב גדול, נשמה פצועה ובטח גם סמים או אלכוהול או שניהם. אבל איש לא שיער אז עד כמה זה ייגמר בדם. גיי אמנם סיפר על חששותיו. חברו, הזמר ריצ'רד הקטן, עתיד לספר שבשנים האחרונות לחייו הייתה למרווין תחושה מוקדמת שהוא עתיד להירצח.
האיש שכתב את השורות המצמררות והחשובות כל כך: "אבא אבא, איננו חייבים לדרדר את המצב. מלחמה היא לא התשובה, רק האהבה תנצח את השנאה" פחד מהמוות. הוא קנה לאביו אקדח, כדי שיוכל להגן על הבית אם יקרה משהו.
וכולם יודעים מה קורה עם אקדח שמופיע במערכה הראשונה במחזה. זה בדיוק מה שקרה כשחייו קופדו בידי אביו מולידו. חייו של האיש שהיה כוכב ענק, מוסיקאי גדול ואדם שמשפיע כל כך עד שהיום מסמפלים ומשלבים את הקול והמקצבים שלו בעשרות להיטי היפ הופ ענקיים.
איך מתאדה לפתע מי שהיה חלוץ חברתי ומנהיג מוסיקלי שחור וגאה בכך, איש בעל רצון והצלחה בשינוי מעמד הזמרים אל מול חברות התקליטים, אדם שפרץ ברכות ובהחלטיות כל דלת שהייתה נעולה בפני האדם השחור.
איזה בזבוז.
הנה סיפורו של מרווין גיי:
https://youtu.be/V6gYcdQSIG4
תקציר חייו:
https://youtu.be/7VAk4JLUsOQ
הכישרון הגדול של מוטאון בקליפ רלוונטי מימינו:
https://youtu.be/o5TmORitlKk
אין הר גבוה מזה:
https://youtu.be/IC5PL0XImjw
מה שקורה או What's Going On:
https://youtu.be/ppvBWIzvPvU
Heard It Through The Grapevine:
https://youtu.be/Y7dGdrP3pms
בטלוויזיה:
https://youtu.be/rjlSiASsUIs
השיר "איש השוקולד" שנכתב לזכר גיי, על ידי אלונה קמחי, לאלבומו הראשון של יזהר אשדות:
https://youtu.be/sCKQV9UlQpc
הזמרת הבריטית-קנייתית שַׁאדֵיי (Sade), או שַׁאדֵה, הפכה מנערה צעירה עם כישרון עצום לאחת הדמויות המסתוריות והמרתקות ביותר בעולם המוסיקה המודרני.
הלן פולאשאדיי אדו (Helen Folasade Adu), הידועה בשם הבמה שאדיי, בנתה קריירה מוסיקלית יוצאת דופן שמאופיינת בהצלחה מסחרית עצומה מחד ובהעדפה מובהקת לפרטיות ולחיים שקטים מאידך.
יש לה את הדרך הייחודית שבה היא ניהלה את הקריירה שלה, עם הפסקות ארוכות בין אלבומים והימנעות מחשיפה תקשורתית מיותרת. הדרך הזו היא שהפכה אותה לתופעה נדירה בתעשיית המוסיקה, בה רוב האמנים שואפים לנוכחות מתמדת במרחב הציבורי.
#שורשיה והשנים המוקדמות
הלן פולאשאדיי אדו נולדה ב-16 בינואר 1959 באיבאדן, מדינת אויו בניגריה. שמה האמצעי, פולאשאדיי, פירושו "מוכתרת בעושר" בשפת היורובה. הוריה היו אדביסי אדו (Adebisi Adu), מרצה ניגרי לכלכלה ממוצא יורובה מאיקרה-אקיטי, ואן הייז (Anne Hayes), אחות מחוז אנגלית. השניים נפגשו בלונדון, התחתנו ב-1955 ועברו לניגריה.
כאשר הייתה שאדיי בת ארבע, הוריה נפרדו. אימה חזרה לאנגליה עם שאדיי ואחיה הבכור, באנג'י (Banji), כדי לגור עם הסבים מצד האם ליד קולצ'סטר, אסקס. בגיל 11, שאדיי עברה עם אמה ואחיה להולנד-און-סי באסקס. תקופת הילדות באנגליה הייתה מכוננת עבורה, שכן במהלך שנות ההתבגרות היא פיתחה את הקול שלה והאזינה לאמנים כמו ריי צ'ארלס (Ray Charles), בילי הולידיי (Billie Holiday), אל גרין (Al Green), אריתה פרנקלין (Aretha Franklin) ונינה סימון (Nina Simone).
בגיל 18 ולאחר שסיימה את לימודיה בתיכון קלקטון ובמכללת קולצ'סטר, היא עברה ללונדון ולמדה עיצוב אופנה בבית הספר לאמנות סיינט מרטין. בתקופת הלימודים התפתחו החוש העיצובי והאסתטיקה הייחודיים שלה, שישלבו מאוחר יותר בין עיצוב אופנה מתוחכם לבין נוכחות בימתית ממגנטת. במקביל ללימודים, היא עבדה כדוגמנית במשרה חלקית וחיפשה את דרכה בעולם המוסיקה.
#הדרך למוסיקה ותחילת הקריירה
המסע המוסיקלי של שאדיי מתחיל בשנת 1980, כאשר היא מתחילה לשיר קולות בלהקת Fאנק לטיני בשם "אריבה" (Arriva). הלהקה תבצע מאוחר יותר את השיר "Smooth Operator", שיהפוך ללהיט הראשון של שאדיי בארצות הברית. השיר נכתב במקור יחד עם חבר הלהקה ריי סנט ג'ון (Ray St. John). לאחר שנה עם הלהקה, שאדיי מצטרפת ללהקה אחרת, הפעם להקת Fאנק בת שמונה חברים בשם Pride כזמרת רקע.
התפנית מגיעה כשביצוע הסולו שלה לשיר "Smooth Operator" מושכים את תשומת ליבן של חברות התקליטים. ב-1983, שאדיי וחברה ללהקה סטיוארט מתיומן (Stuart Matthewman) נפרדים מ-Pride, ביחד עם הקלידן אנדרו הייל (Andrew Hale), הבסיסט פול דנמן (Paul Denman) והמתופף פול קוק (Paul Cook), כדי להקים את הלהקה של שאדיי.
עד להופעה הראשונה שלה במועדון Heaven בלונדון, היא הופכת כה פופולרית שאלף איש נשארים בחוץ, מחוסר מקום. במאי 1983, שאדיי נותנת את ההופעה הראשונה שלה בארצות הברית במועדון Danceteria בניו יורק.
ב-18 באוקטובר 1983, שאדיי אדו חתמה עם Epic Records, ושאר חברי הלהקה חתמו ב-1984. החתימה על חוזה התקליטים סימנה את תחילתה של קריירה מרתקת בנוף המוסיקה הבריטית והבינלאומית.
#הצלחה בינלאומית
לאחר חתימת חוזה התקליטים, הלהקה מקליטה את אלבום הבכורה שלה, "Diamond Life", באולפן The Power Plant בלונדון. האלבום, שיוצא ביולי 1984, מגיע למקום השני במצעד האלבומים הבריטי, נמכר ביותר מ-1.2 מיליון עותקים בבריטניה וזוכה בפרס Brit לאלבום הבריטי הטוב ביותר ב-1985.
ההצלחה הבינלאומית של "Diamond Life" היא מדהימה. האלבום מגיע למקום הראשון במספר מדינות ולעשרת הראשונים בארה"ב, שם הוא נמכר ביותר מ-4 מיליון עותקים. המכירות הבינלאומיות של האלבום עלו על 6 מיליון עותקים, והוא הופך לאחד מאלבומי הבכורה הנמכרים ביותר של שנות השמונים ולאלבום הבכורה הנמכר ביותר אי-פעם של זמרת בריטית.
ההצלחה המסחרית לא הייתה מקרית. שאדיי פיתחה סגנון מוסיקלי ייחודי שיסודותיו ברית'ם אנד בלוז ובמוסיקת נשמה בעיבוד רך, עם נגיעות של ג'אז ומקצבים לטיניים ואפריקאיים. הסגנון הזה, בשילוב עם נוכחותה הכריזמטית והאלגנטית, יוצרים נישה מוסיקלית חדשה שמשפיעה על דור שלם של אמנים.
#התפתחות מוסיקלית והצלחה מתמשכת
בעקבות ההצלחה המשמעותית של האלבום הראשון, שאדיי המשיכה לבנות את הקריירה שלה בזהירות ובמחשבה רבה. ביולי 1985, שאדיי היא בין המבצעים בקונצרט הצדקה Live Aid באצטדיון וומבלי, ובנובמבר 1985 הלהקה מוציאה את האלבום השני שלה, "Promise". האלבום ממשיך את קו ההצלחה ומחזק את מעמדה כאמנית חשובה בסצנה הבינלאומית.
בשנת 1986, היא תופיע בסרט "Absolute Beginners". עד 1992 הלהקה מוציאה את האלבום השלישי ("Stronger Than Pride") והרביעי ("Love Deluxe"), כשכל אחד מהם הללו הוסיף למגוון המוסיקלי של שאדיי, תוך שמירה על הזהות הייחודית שלה.
אולם משנת 1996, לאחר לידת הילד הראשון, הלהקה מפסיקה לפעול. כך יתחיל דפוס שיאפיין את שאדיי בשנים הבאות - תקופות פעילות אינטנסיבית מתחלפות עם תקופות של נסיגה מהחיים הציבוריים. היא מנהלת מעורבות סלקטיבית בתעשיית המוסיקה.
#חזרות מדודות ופרטיות
הלהקה תתאחד מחדש ב-1999, ובשנת 2000 ייצא האלבום "Lovers Rock", הראשון שלה בשמונה שנים. האלבום, שקצת חרג מהסגנון המעט ג'אזי של האלבומים הקודמים, הוכיח שגם לאחר הפסקה ארוכה, שאדיי עדיין מסוגלת ליצור מוסיקה רלוונטית ומרגשת.
ב-2010, יוצא "Soldier of Love", האלבום השישי שלה והלהקה עורכת סיבוב הופעות עולמי. מאז שסיבוב ההופעות הזה הסתיים ב-2011, הלהקה הוציאה רק שני שירים: "Flower of the Universe" לפסקול הסרט "A Wrinkle in Time" של דיסני, ו-"The Big Unknown", חלק מהפסקול לסרט "Widows" של סטיב מקווין.
זו בחירה מודעת של שאדיי בקריירה משולבת בחיים שקטים. בשנת 2005, שאדיי עוברת לאזור הכפרי הבריטי, שם היא שיפצה בית הרוס. מאז היא ממעטת בראיונות ובוחרת לנהל חיים פרטיים הרחק מהזרקורים.
#הכרה והשפעה
עד היום, שאדיי מכרה למעלה מ-50 מיליון עותקים מאלבומיה ברחבי העולם. הישגיה המוסיקליים זוכים להכרה רחבה. היא מונתה לקצינת מסדר האימפריה הבריטית (OBE) ב-2002 עבור שירותיה למוסיקה, ואמרה שהפרס שלה הוא "מחווה נהדרת אלי ואל כל הנשים השחורות באנגליה". היא קודמה למפקדת אותו מסדר (CBE) בהכרת הכבוד ליום הולדת 2017, גם עבור שירותיה למוסיקה.
ב-1986, היא הפכה לאמנית הראשונה ילידת ניגריה שזכתה בפרס גראמי כאשר זכתה בפרס לאמן חדש הטוב ביותר. ב-2023, שאדיי הוזמנה להיכנס להיכל התהילה של כותבי השירים וב-2024 היא הפכה למועמדת לכניסה להיכל התהילה של הרוקנ'רול.
ההשפעה של שאדיי על אמנים אחרים בולטת במיוחד. הזמרת המנוחה עליה (Aaliyah) אמרה שהיא מעריצה את שאדיי כי "היא נשארת נאמנה לסגנון שלה לא משנה מה... היא אמנית מדהימה, מבצעת מדהימה... ואני פשוט אוהבת אותה".
הזמרת האמריקנית בראנדי (Brandy) ציינה את שאדיי כאחת מההשפעות הווקליות העיקריות שלה. אפילו זמרי הבי מטאל כמו גרג פוצ'יאטו (Greg Puciato) וצ'ינו מורנו (Chino Moreno) ראו בה השראה.
בעידן שבו מרבית האמנים שואפים לנוכחות מתמדת ברשתות החברתיות ובמדיה, שאדיי בחרה בדרך הפוכה. היא הוכיחה שאפשר לשמור על מעמד של אייקון מוסיקלי גם מבלי לחשוף כל פרט מחייה האישיים או לייצר תוכן באופן קבוע.
להיטה הראשון והגדול - Smooth operator עם סולו גיטרה באס איקוני:
https://youtu.be/ZAt-mGg5W8U
דואגת למטדור שלה בשיר "פחד":
https://youtu.be/LraRPul335A
"האם זה לא פשע?" בלייב אייד המפורסם ב-1985:
https://youtu.be/bFgv8Jq4xN0
כך אמנית גדולה מציגה את חברי להקתה:
https://youtu.be/O7tmYY_0SgA
ענק ההיפ הופ טופאק מארח אותה ואת איזבל שלה בהיפ הופ:
https://youtu.be/I1yHc7AZ93I
והקליפ של ג'זאבל האיקוני והמקורי עם קולה המדהים, הסקסופון טנור והפנדר רודס:
https://youtu.be/rcfaCT8FR7U
"הטאבו המתוק ביותר" שלה:
https://youtu.be/T2u2eqerRks
וסרט תיעודי על החיים והקריירה של שאדיי:
https://youtu.be/CBs_sDNjlfk?long=yes
