שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
כיצד הומצאה החזייה ומה ההיסטוריה שלה?
חזייה (Bra) היא פריט הלבשה תחתונה, המשמש נשים כר אלפי שנים, לכיסוי ולתמיכה בחזה שלהן, בשדיים.
כבר אלפי שנים שהחזייה נחשבת לאחד הסימנים המצביעים על הבגרות המינית של נערה והפיכתה מילדה ונערה צעירה לאישה, בוגרת יותר ונשית.
אך סיפורה ההיסטורי של החזייה הוא קצת יותר מתולדותיו והתפתחותו של פריט לבוש כלשהו - מדובר במסע שעסק בחיבור בין תפיסת גופן של נשים, השחרור והחירות שלהן והתפתחות הטכנולוגיה וההנדסה של המוצר הזה. החזייה היא המצאה מתפתחת ששולבה ובאופן מסוים גם תרמה למהפכה חברתית שהשתרעה על פני מאות שנים.
אבל נתחיל בימי קדם. עוד במהלך העידן המינואי, בסביבות המאה ה-7 לפני הספירה, נדרשו אתלטיות לחזייה פשוטה. פריטים שדומים לחזייה או ביקיני של ימינו נמצאו אצל נשים כאלה אז.
הצורך לתת תמיכה בחזה הנשי התעורר עוד יותר בימי האמפריה הרומית. בתקופה הרומית ארזו נשים את החזה שלהן בתוך חזיות פשוטות, עשויות מבד רפוי שנכרך וכיסה את חזן. מאז ועד ימינו עברה החזייה הנשית שלל שינויים ושכלולים.
גם באופנה היא שינתה והשתנתה לא מעט. היו זמנים שהיא הושמה כדי להרים את החזה. בימים אחרים היא לחצה והצמידה את החזה לגוף. לפעמים הפטמות הוסתרו באדיקות ולעתים דווקא הובלטו - החזייה נעה מעיצוב פרקטי ושימושי, כמו לעזור לספורטאיות ועד עיצובים שהם לחלוטין אינם פרקטיים ורק אסתטיים ואופנתיים.
ההיסטוריה המרתקת של החזייה ממשיכה בתקופת הרנסאנס והבארוק, כשגופן של נשים היה כבול במחוכים נוקשים, שנקראו קורסטים ולעתים תחתוניות. זה היה החל מהמאה ה-16, כשהחל המחוך לככב אצל הנשים האמידות. הן סבלו ממחוכים שהרימו את החזה כלפי מעלה ובמקביל גם לחץ בכוח את איבריהן הפנימיים, בכדי ליצור להן באזור המותניים גזרה צרה במיוחד.
המחוך היה הרבה יותר מאשר פריט לבוש. הוא היה מכשיר שליטה חברתי מובהק, מעשה הנדסה מורכב שנעשה בשילוב של עץ, מתכת ועור וייצג מודל גוף קיצוני.
כל מחוך בתורו עיצב מחדש את הגוף הנשי ועשה זאת בצורה מלאכותית וכואבת. מעצבי האופנה האירופיים הפכו אותו וראו בו סמל מעמדי ברור. ככל שהמחוך היה צר יותר, כך עלה מעמדה החברתי של האישה שנכבלה בתוכו.
מעצבי בגדים, לקראת סוף המאה ה-19, החלו לחפש חלופות למחוכים. היו שניסו לפצל את המחוך לחלקים: בצד פריט מעוצב למותן התחתונה, היו שיצרו התקן שתמך בשדיים מאזור הכתף.
הייתה זו מארי פלפס ג'ייקוב (Mary Phelps Jacob), שחוללה בשנת 1913 מהפכה. באירוע נשף בניו יורק, היא גילתה שהמחוך המסורתי מגביל את תנועתה. בעזרת יצירתיות והעזה, היא תפרה מטפחות משי ותחרה לכדי פריט לבוש חדשני שהעניק לנשים חופש תנועה וגמישות.
מלחמות העולם שינו את תפיסת החזייה מקצה לקצה. נשים שנכנסו לתעשייה זקוקות היו לפריט לבוש פונקציונלי ויעיל. חברות כמו "Playtex" ו"Maidenform" פיתחו חזיות שהתאימו למגוון גופניות ותמכו בתנועה החופשית.
בשנות החמישים והשישים, המעצבים החלו לשחרר את החזייה מכבליה המסורתיים. הופעתם של חומרים סינטטיים כמו לייקרה ונאילון אפשרה יצירת חזיות נוחות וגמישות יותר.
השיא המהפכני הגיע בשנות השבעים. תנועת השחרור הנשית הפכה את החזייה לסמל מורכב של מאבק חברתי. פעילות פמיניסטיות ערכו מחאות סמליות בהן שרפו חזיות בציבור, כמחווה נגד מה שנתפס כסמל דיכוי.
בשנות השמונים והתשעים, תעשיית החזיות עברה מהפכה טכנולוגית. מעצבים החלו לפתח חזיות שמשלבות טכנולוגיות מתקדמות - מחומרים חכמים ועד לחיישנים שמודדים נוחות.
היום, עולם החזיות הוא מרחב של חדשנות, כבוד לגוף האנושי ובחירה אישית. מעצבים מבינים שכל גוף הוא ייחודי, וכל אישה ראויה לנוחות, תמיכה ויופי.
בעידן המודרני, החזייה נחשבת לאחד הבגדים המורכבים ביותר לייצור, בין השאר בשל הקושי לייצר חזיות מוצלחות במידות גדולות. החזייה מצאה מקומות חדשים ומרתקים. יש כיום חזיות שמרימות ומעצבות את מראה החזה, מעניקות לו מראה מרשים ומחמיא ומותאמות לכל גודל וצורה.
בעולם הספורט הפכה הגוזייה (Sports Bra) לאבן דרך של ממש ולא רק לשימוש ספורטאיות ונשים במכון הכושר. עבור צעירות בגיל ההתבגרות, הגוזייה אינה רק פריט לבוש אלא כלי תומך ומגן. במהלך פעילות ספורטיבית היא מספקת תמיכה פיזית, מונעת כאבים ודלקות ומסייעת בשמירה על בריאות השד בגיל צעיר.
ייצור של חזיות ומכירתן הפך בכיום לתעשייה עולמית של מיליארדי דולרים. שולטים בה כיום תאגידים בינלאומיים גדולים.
מסעה של החזייה ממחיש עד כמה חדשנות קטנה יכולה לחולל שינוי תרבותי עצום. מפריט לבוש צנוע, היא הפכה במאה האחרונה לסמל של מהפכה חברתית ונשית. בצד זה, לא חסרות משמעויות פוליטיות ותרבותיות המעיבות לא פעם על החזייה והמטרה הפרקטית והשימושית שאותה היא ממלאת, מאז ומתמיד.
כך הומצאה החזייה (מתורגם):
https://youtu.be/8PWca6-fvec
הדגמה והסבר על שילוב של חזיות בתוך בגדים:
https://youtu.be/_VW_cTmz54c
מהו פמיניזם ומה בינו לשחרור האישה?
פמיניזם (Feminism) היא תפיסת עולם התומכת ומקדמת שוויון זכויות לנשים. אף שבאופן מסוים הפמיניזם הוא המנוע של תהליך שחרור האישה, פמיניזם רחוק מלהיות רק "שחרור האישה". להיפך, זו תפיסת עולם מקיפה השואפת לשוויון מגדרי בכל תחומי החיים.
היום הפמיניזם היא אחת התנועות החברתיות המשפיעות ביותר בעולם המודרני, אך התנועה הפמיניסטית התגבשה באופן רשמי לראשונה במאה ה-19, אך שורשיה נטועים עמוק יותר בהיסטוריה. כבר ב-1792, מרי וולסטונקרפט (Mary Wollstonecraft) פרסמה את "הגנה על זכויות האישה", טקסט מכונן שקרא לשוויון חינוכי ופוליטי. וולסטונקרפט, שחיה בין השנים 1759-1797, חיה חיים סוערים שסתרו את המוסכמות החברתיות של תקופתה - היא ניהלה רומנים, ילדה בת מחוץ לנישואין, וניסתה להתאבד פעמיים.
המונח "פמיניסט" (Feminist) הופיע לראשונה בצרפת בסביבות 1880, כאשר הפעילה לזכויות נשים הובנייה אוקלר (Hubertine Auclert) השתמשה בו לראשונה באופן מתועד.
התנועה לשחרור האישה (Women's Liberation Movement) היא תנועה ספציפית שפרחה בסוף שנות ה-60 ובשנות ה-70 של המאה ה-20, כחלק מ"הגל השני" של הפמיניזם.
בעוד הפמיניזם הוא האידיאולוגיה הרחבה, תנועת שחרור האישה הייתה קמפיין ממוקד שהתמקד בשחרור נשים מהכבלים החברתיים המסורתיים והגדרת זהותן מחדש.
אירוע מכונן בתולדות התנועה התרחש ב-1968, כאשר סמוך למהפכת זכויות האדם של הסיקסטיז, 400 פמיניסטיות רדיקליות ערכו הפגנה נגד התחרות שקבעה כל שנה מי יותר יפה ומי רזה יותר, או בשמה הרשמי תחרות "מיס אמריקה". כחלק מההפגנה וכסמל למחאתן נגד הדיכוי הנשי הן השליכו חזיות, יש אומרים שאפילו שרפו, זרקו לפח האשפה תמרוקים וחפצים "נשיים" אחרים.
אף שהם חולקים מטרה משותפת: לאתגר את יחסי הכוח המסורתיים בין המינים, הפמיניזם העכשווי מחולק למספר זרמים, כאשר כל אחד מציע היבט אחר של אי-השוויון המגדרי וכיצד לפתור אותו. בין הזרמים המרכזיים: ליברלי, רדיקלי, סוציאליסטי, תרבותי, אקו-פמיניזם, ופוסט-מודרני.
כשנשאלה שופטת בית המשפט העליון האמריקאי המנוחה רות ביידר גינסבורג (Ruth Bader Ginsburg) מתי יהיו מספיק נשים בבית המשפט העליון, היא נתנה תשובה מפורסמת ואמרה: "כשיהיו תשע נשים. אנשים נדהמים כשאני אומרת את זה, אבל בעבר היו תשעה גברים ואיש אי-פעם לא הופתע מכך."
הפמיניזם ממשיך להתפתח גם במאה ה-21, עם דגש גובר על אינטרסקציונליות - ההבנה שזהויות שונות כמו מגדר, גזע, מעמד ומיניות משתלבות ומשפיעות על חוויית האפליה של אנשים. הרשתות החברתיות סיפקו לנשים זירה חדשה במאבק הפמיניסטי, כפי שהוכיחה תנועת ה-#MeToo שחשפה את היקף ההטרדות המיניות בתעשיות שונות.
בדור האחרון במערב, יש לא מעט הצלחות, כשהשינוי המשמעותי ביותר הוא המהפך בתפקידן של הנשים בחברה המערבית. המהפכה הזו שהיא רחוקה מלהסתיים היא ענקית ונוגעת בתחומים רבים, כול חברה, כלכלה ומשפחה.
הפמיניזם בפשטות מהווה את הדרישה לשוויון זכויות מגדרי (נשים, גברים). כל שאר המושגים, הסטראוטיפים וההדבקות של התוויות מסביב לעניין הכל-כך פשוט הזה, הם רק בלבול מוח, שלעתים נובע מבורות ולעתים מכוונה להרתיע או לא לנקוט עמדה.
בניגוד לתפיסה הרווחת, פמיניזם אינו "שנאת גברים" (מיזאנדריה) ורבים עדיין מתקשים להבין את מהותו האמיתית. מחקרים רבים מראים שהפמיניסטיות רואות בפמיניזם תנועה שצריכה לשחרר גם גברים מציפיות מגדריות מסורתיות ומגבילות. היות שפמיניזם לא טוענת שיש זהות ביולוגית בין גברים ונשים, אלא עניין חברתי, היא בעצם פועל יוצא של שנאת נשים, המוכרת כמיזוגניה.
המחקר בתחום המגדר המודרני חשף נתון מעניין: מדינות עם שוויון מגדרי גבוה יותר נוטות להציג תל"ג גבוה יותר לנפש ואיכות חיים משופרת לכולם. ניו זילנד, שהייתה המדינה הראשונה שהעניקה לנשים זכות בחירה ב-1893, מהווה דוגמה מצוינת לכך.
בין אם אדם רואה בעצמו פמיניסט או לא, אין ספק שהתנועה הזו שינתה באופן דרמטי את העולם בו אנו חיים - מחוקי עבודה ועד לדימויים תקשורתיים, ממערכות יחסים אישיות ועד למדיניות גלובלית.
הנה הגדרת הפמיניזם הפשוטה (עברית):
https://youtu.be/5d4sB5kxLPA
הפמיניזם והשינוי החברתי ומעמד הנשים בחברה (עברית):
https://youtu.be/T6X5tOwi5UM
הקשיים בחיי הגאונית הפמיניסטית הראשונה ביבשות אמריקה (מתורגם):
https://youtu.be/9wSOt3z_-YY
אחד מסמלי הפמיניזם היה שריפת החזיות - כי מי קבע שנשים צריכות אותן בכלל? (עברית)
https://youtu.be/iIK6ITrCHlw
הנה תולדות הפמיניזם (עברית):
https://youtu.be/TqEhH9rq9mQ?long=yes
ואיך זה לפגוש בתור פמיניסטית את השובניסטים הכי גדולים שיש? (מתורגם)
https://youtu.be/3WMuzhQXJoY?long=yes
האם הפמיניסטיות שרפו חזיות ומדוע?
דומה שכולנו שמענו פעם משהו על זה שהפמיניסטיות שורפות חזיות, או לפחות שרפו כמה כאלה בשנות ה-60. אבל האם זה אכן קרה?
שריפת החזיות (Burning bras) הוא כנראה באזור שבין מיתוס למשהו חד-פעמי, שקרה ונופח באופן מוגזם כנגד התנועה הפמיניסטית כולה.
למעשה, מעולם לא היה אירוע משמעותי וממשי של שריפת חזיות. המיתוס צמח מהפגנה אחת, הפגנה מסוימת שהתקיימה ב-1968 בעיר האמריקאית אטלנטיק סיטי. היא נערכה במחאה, נגד תחרות "מיס אמריקה", כביקורת על אידיאל היופי וההחפצה של הנשים בחברה.
בשיא ההפגנה זרקו המפגינות למכל האשפה, מחוץ לאולם התחרות, חפצים שונים. ביניהם היו חזיות, נעלי עקב גבוהים, עותקים של מגזין "פלייבוי", מוצרי איפור, מטליות ניקוי ועוד - כולם סימלו, בעיניהן, את האפליה נגד נשים. התכנית הייתה להצית את הפח, אך בגלל איסור של העירייה, המפגינות לא עשו זאת לבסוף.
מכל מקום, הכותרת באחד העיתונים למחרת הייתה "הנשים המשוחררות שרפו חזיות". עיתונאים נוספים שפרסמו את האירוע דיווחו בם הם, בעקבותיו, על "שריפת חזיות". הדיווח היה מטאפורי וכך נולד המיתוס.
למרות שלא היתה שריפת חזיות בפועל, הביטוי הזה נשאר כסמל לסוג של מחאה פמיניסטית ורדיקלית. פמיניסטיות רבות לא אוהבות את המיתוס ורואות בו ניפוח שמקורו בשיח תקשורתי ממציאות אחרת. גם אם נשרפו חזיות, כחלק מחפצים שונים שנשרפו באקט סימבולי, הן גורסות, האקט הדרמטי שהתקבע בזיכרון הציבורי אינו משמעותי או מציאותי ובטח שלא אקט מכונן.
כי לנשות התנועה הפמיניסטית, תנועה שהתפתחה רבות מאז שנות ה-60, מגוון דעות גדול ופעולותיהן מגוונות גם הן. מרבית הפמיניסטיות מתמקדות כיום בנושאים כמו שוויון זכויות בין המינים, קידום נשים בתחומים שונים ומאבק באלימות נגד נשים.
הנה סיפור שריפת החזיות והפמיניזם - ספוילר? - זה לא קרה...
https://youtu.be/asfudy5NN-Y
רגע, יכול להיות שהחזייה היא בכלל מטרד? (עברית)
https://youtu.be/iIK6ITrCHlw
מזה התפתחו גם תגובות פמיניסטיות נוספות כמו "מצעד השרמוטות" (עברית):
https://youtu.be/uYB6Q6blkG8
ולוגרית מנמקת למה עדיף בלי חזייה (עברית):
https://youtu.be/NMxox676Dx0
חזייה
חזייה (Bra) היא פריט הלבשה תחתונה, המשמש נשים כר אלפי שנים, לכיסוי ולתמיכה בחזה שלהן, בשדיים.
כבר אלפי שנים שהחזייה נחשבת לאחד הסימנים המצביעים על הבגרות המינית של נערה והפיכתה מילדה ונערה צעירה לאישה, בוגרת יותר ונשית.
אך סיפורה ההיסטורי של החזייה הוא קצת יותר מתולדותיו והתפתחותו של פריט לבוש כלשהו - מדובר במסע שעסק בחיבור בין תפיסת גופן של נשים, השחרור והחירות שלהן והתפתחות הטכנולוגיה וההנדסה של המוצר הזה. החזייה היא המצאה מתפתחת ששולבה ובאופן מסוים גם תרמה למהפכה חברתית שהשתרעה על פני מאות שנים.
אבל נתחיל בימי קדם. עוד במהלך העידן המינואי, בסביבות המאה ה-7 לפני הספירה, נדרשו אתלטיות לחזייה פשוטה. פריטים שדומים לחזייה או ביקיני של ימינו נמצאו אצל נשים כאלה אז.
הצורך לתת תמיכה בחזה הנשי התעורר עוד יותר בימי האמפריה הרומית. בתקופה הרומית ארזו נשים את החזה שלהן בתוך חזיות פשוטות, עשויות מבד רפוי שנכרך וכיסה את חזן. מאז ועד ימינו עברה החזייה הנשית שלל שינויים ושכלולים.
גם באופנה היא שינתה והשתנתה לא מעט. היו זמנים שהיא הושמה כדי להרים את החזה. בימים אחרים היא לחצה והצמידה את החזה לגוף. לפעמים הפטמות הוסתרו באדיקות ולעתים דווקא הובלטו - החזייה נעה מעיצוב פרקטי ושימושי, כמו לעזור לספורטאיות ועד עיצובים שהם לחלוטין אינם פרקטיים ורק אסתטיים ואופנתיים.
ההיסטוריה המרתקת של החזייה ממשיכה בתקופת הרנסאנס והבארוק, כשגופן של נשים היה כבול במחוכים נוקשים, שנקראו קורסטים ולעתים תחתוניות. זה היה החל מהמאה ה-16, כשהחל המחוך לככב אצל הנשים האמידות. הן סבלו ממחוכים שהרימו את החזה כלפי מעלה ובמקביל גם לחץ בכוח את איבריהן הפנימיים, בכדי ליצור להן באזור המותניים גזרה צרה במיוחד.
המחוך היה הרבה יותר מאשר פריט לבוש. הוא היה מכשיר שליטה חברתי מובהק, מעשה הנדסה מורכב שנעשה בשילוב של עץ, מתכת ועור וייצג מודל גוף קיצוני.
כל מחוך בתורו עיצב מחדש את הגוף הנשי ועשה זאת בצורה מלאכותית וכואבת. מעצבי האופנה האירופיים הפכו אותו וראו בו סמל מעמדי ברור. ככל שהמחוך היה צר יותר, כך עלה מעמדה החברתי של האישה שנכבלה בתוכו.
מעצבי בגדים, לקראת סוף המאה ה-19, החלו לחפש חלופות למחוכים. היו שניסו לפצל את המחוך לחלקים: בצד פריט מעוצב למותן התחתונה, היו שיצרו התקן שתמך בשדיים מאזור הכתף.
הייתה זו מארי פלפס ג'ייקוב (Mary Phelps Jacob), שחוללה בשנת 1913 מהפכה. באירוע נשף בניו יורק, היא גילתה שהמחוך המסורתי מגביל את תנועתה. בעזרת יצירתיות והעזה, היא תפרה מטפחות משי ותחרה לכדי פריט לבוש חדשני שהעניק לנשים חופש תנועה וגמישות.
מלחמות העולם שינו את תפיסת החזייה מקצה לקצה. נשים שנכנסו לתעשייה זקוקות היו לפריט לבוש פונקציונלי ויעיל. חברות כמו "Playtex" ו"Maidenform" פיתחו חזיות שהתאימו למגוון גופניות ותמכו בתנועה החופשית.
בשנות החמישים והשישים, המעצבים החלו לשחרר את החזייה מכבליה המסורתיים. הופעתם של חומרים סינטטיים כמו לייקרה ונאילון אפשרה יצירת חזיות נוחות וגמישות יותר.
השיא המהפכני הגיע בשנות השבעים. תנועת השחרור הנשית הפכה את החזייה לסמל מורכב של מאבק חברתי. פעילות פמיניסטיות ערכו מחאות סמליות בהן שרפו חזיות בציבור, כמחווה נגד מה שנתפס כסמל דיכוי.
בשנות השמונים והתשעים, תעשיית החזיות עברה מהפכה טכנולוגית. מעצבים החלו לפתח חזיות שמשלבות טכנולוגיות מתקדמות - מחומרים חכמים ועד לחיישנים שמודדים נוחות.
היום, עולם החזיות הוא מרחב של חדשנות, כבוד לגוף האנושי ובחירה אישית. מעצבים מבינים שכל גוף הוא ייחודי, וכל אישה ראויה לנוחות, תמיכה ויופי.
בעידן המודרני, החזייה נחשבת לאחד הבגדים המורכבים ביותר לייצור, בין השאר בשל הקושי לייצר חזיות מוצלחות במידות גדולות. החזייה מצאה מקומות חדשים ומרתקים. יש כיום חזיות שמרימות ומעצבות את מראה החזה, מעניקות לו מראה מרשים ומחמיא ומותאמות לכל גודל וצורה.
בעולם הספורט הפכה הגוזייה (Sports Bra) לאבן דרך של ממש ולא רק לשימוש ספורטאיות ונשים במכון הכושר. עבור צעירות בגיל ההתבגרות, הגוזייה אינה רק פריט לבוש אלא כלי תומך ומגן. במהלך פעילות ספורטיבית היא מספקת תמיכה פיזית, מונעת כאבים ודלקות ומסייעת בשמירה על בריאות השד בגיל צעיר.
ייצור של חזיות ומכירתן הפך בכיום לתעשייה עולמית של מיליארדי דולרים. שולטים בה כיום תאגידים בינלאומיים גדולים.
מסעה של החזייה ממחיש עד כמה חדשנות קטנה יכולה לחולל שינוי תרבותי עצום. מפריט לבוש צנוע, היא הפכה במאה האחרונה לסמל של מהפכה חברתית ונשית. בצד זה, לא חסרות משמעויות פוליטיות ותרבותיות המעיבות לא פעם על החזייה והמטרה הפרקטית והשימושית שאותה היא ממלאת, מאז ומתמיד.
כך הומצאה החזייה (מתורגם):
https://youtu.be/8PWca6-fvec
הדגמה והסבר על שילוב של חזיות בתוך בגדים:
https://youtu.be/_VW_cTmz54c
פמיניזם (Feminism) היא תפיסת עולם התומכת ומקדמת שוויון זכויות לנשים. אף שבאופן מסוים הפמיניזם הוא המנוע של תהליך שחרור האישה, פמיניזם רחוק מלהיות רק "שחרור האישה". להיפך, זו תפיסת עולם מקיפה השואפת לשוויון מגדרי בכל תחומי החיים.
היום הפמיניזם היא אחת התנועות החברתיות המשפיעות ביותר בעולם המודרני, אך התנועה הפמיניסטית התגבשה באופן רשמי לראשונה במאה ה-19, אך שורשיה נטועים עמוק יותר בהיסטוריה. כבר ב-1792, מרי וולסטונקרפט (Mary Wollstonecraft) פרסמה את "הגנה על זכויות האישה", טקסט מכונן שקרא לשוויון חינוכי ופוליטי. וולסטונקרפט, שחיה בין השנים 1759-1797, חיה חיים סוערים שסתרו את המוסכמות החברתיות של תקופתה - היא ניהלה רומנים, ילדה בת מחוץ לנישואין, וניסתה להתאבד פעמיים.
המונח "פמיניסט" (Feminist) הופיע לראשונה בצרפת בסביבות 1880, כאשר הפעילה לזכויות נשים הובנייה אוקלר (Hubertine Auclert) השתמשה בו לראשונה באופן מתועד.
התנועה לשחרור האישה (Women's Liberation Movement) היא תנועה ספציפית שפרחה בסוף שנות ה-60 ובשנות ה-70 של המאה ה-20, כחלק מ"הגל השני" של הפמיניזם.
בעוד הפמיניזם הוא האידיאולוגיה הרחבה, תנועת שחרור האישה הייתה קמפיין ממוקד שהתמקד בשחרור נשים מהכבלים החברתיים המסורתיים והגדרת זהותן מחדש.
אירוע מכונן בתולדות התנועה התרחש ב-1968, כאשר סמוך למהפכת זכויות האדם של הסיקסטיז, 400 פמיניסטיות רדיקליות ערכו הפגנה נגד התחרות שקבעה כל שנה מי יותר יפה ומי רזה יותר, או בשמה הרשמי תחרות "מיס אמריקה". כחלק מההפגנה וכסמל למחאתן נגד הדיכוי הנשי הן השליכו חזיות, יש אומרים שאפילו שרפו, זרקו לפח האשפה תמרוקים וחפצים "נשיים" אחרים.
אף שהם חולקים מטרה משותפת: לאתגר את יחסי הכוח המסורתיים בין המינים, הפמיניזם העכשווי מחולק למספר זרמים, כאשר כל אחד מציע היבט אחר של אי-השוויון המגדרי וכיצד לפתור אותו. בין הזרמים המרכזיים: ליברלי, רדיקלי, סוציאליסטי, תרבותי, אקו-פמיניזם, ופוסט-מודרני.
כשנשאלה שופטת בית המשפט העליון האמריקאי המנוחה רות ביידר גינסבורג (Ruth Bader Ginsburg) מתי יהיו מספיק נשים בבית המשפט העליון, היא נתנה תשובה מפורסמת ואמרה: "כשיהיו תשע נשים. אנשים נדהמים כשאני אומרת את זה, אבל בעבר היו תשעה גברים ואיש אי-פעם לא הופתע מכך."
הפמיניזם ממשיך להתפתח גם במאה ה-21, עם דגש גובר על אינטרסקציונליות - ההבנה שזהויות שונות כמו מגדר, גזע, מעמד ומיניות משתלבות ומשפיעות על חוויית האפליה של אנשים. הרשתות החברתיות סיפקו לנשים זירה חדשה במאבק הפמיניסטי, כפי שהוכיחה תנועת ה-#MeToo שחשפה את היקף ההטרדות המיניות בתעשיות שונות.
בדור האחרון במערב, יש לא מעט הצלחות, כשהשינוי המשמעותי ביותר הוא המהפך בתפקידן של הנשים בחברה המערבית. המהפכה הזו שהיא רחוקה מלהסתיים היא ענקית ונוגעת בתחומים רבים, כול חברה, כלכלה ומשפחה.
הפמיניזם בפשטות מהווה את הדרישה לשוויון זכויות מגדרי (נשים, גברים). כל שאר המושגים, הסטראוטיפים וההדבקות של התוויות מסביב לעניין הכל-כך פשוט הזה, הם רק בלבול מוח, שלעתים נובע מבורות ולעתים מכוונה להרתיע או לא לנקוט עמדה.
בניגוד לתפיסה הרווחת, פמיניזם אינו "שנאת גברים" (מיזאנדריה) ורבים עדיין מתקשים להבין את מהותו האמיתית. מחקרים רבים מראים שהפמיניסטיות רואות בפמיניזם תנועה שצריכה לשחרר גם גברים מציפיות מגדריות מסורתיות ומגבילות. היות שפמיניזם לא טוענת שיש זהות ביולוגית בין גברים ונשים, אלא עניין חברתי, היא בעצם פועל יוצא של שנאת נשים, המוכרת כמיזוגניה.
המחקר בתחום המגדר המודרני חשף נתון מעניין: מדינות עם שוויון מגדרי גבוה יותר נוטות להציג תל"ג גבוה יותר לנפש ואיכות חיים משופרת לכולם. ניו זילנד, שהייתה המדינה הראשונה שהעניקה לנשים זכות בחירה ב-1893, מהווה דוגמה מצוינת לכך.
בין אם אדם רואה בעצמו פמיניסט או לא, אין ספק שהתנועה הזו שינתה באופן דרמטי את העולם בו אנו חיים - מחוקי עבודה ועד לדימויים תקשורתיים, ממערכות יחסים אישיות ועד למדיניות גלובלית.
הנה הגדרת הפמיניזם הפשוטה (עברית):
https://youtu.be/5d4sB5kxLPA
הפמיניזם והשינוי החברתי ומעמד הנשים בחברה (עברית):
https://youtu.be/T6X5tOwi5UM
הקשיים בחיי הגאונית הפמיניסטית הראשונה ביבשות אמריקה (מתורגם):
https://youtu.be/9wSOt3z_-YY
אחד מסמלי הפמיניזם היה שריפת החזיות - כי מי קבע שנשים צריכות אותן בכלל? (עברית)
https://youtu.be/iIK6ITrCHlw
הנה תולדות הפמיניזם (עברית):
https://youtu.be/TqEhH9rq9mQ?long=yes
ואיך זה לפגוש בתור פמיניסטית את השובניסטים הכי גדולים שיש? (מתורגם)
https://youtu.be/3WMuzhQXJoY?long=yes
דומה שכולנו שמענו פעם משהו על זה שהפמיניסטיות שורפות חזיות, או לפחות שרפו כמה כאלה בשנות ה-60. אבל האם זה אכן קרה?
שריפת החזיות (Burning bras) הוא כנראה באזור שבין מיתוס למשהו חד-פעמי, שקרה ונופח באופן מוגזם כנגד התנועה הפמיניסטית כולה.
למעשה, מעולם לא היה אירוע משמעותי וממשי של שריפת חזיות. המיתוס צמח מהפגנה אחת, הפגנה מסוימת שהתקיימה ב-1968 בעיר האמריקאית אטלנטיק סיטי. היא נערכה במחאה, נגד תחרות "מיס אמריקה", כביקורת על אידיאל היופי וההחפצה של הנשים בחברה.
בשיא ההפגנה זרקו המפגינות למכל האשפה, מחוץ לאולם התחרות, חפצים שונים. ביניהם היו חזיות, נעלי עקב גבוהים, עותקים של מגזין "פלייבוי", מוצרי איפור, מטליות ניקוי ועוד - כולם סימלו, בעיניהן, את האפליה נגד נשים. התכנית הייתה להצית את הפח, אך בגלל איסור של העירייה, המפגינות לא עשו זאת לבסוף.
מכל מקום, הכותרת באחד העיתונים למחרת הייתה "הנשים המשוחררות שרפו חזיות". עיתונאים נוספים שפרסמו את האירוע דיווחו בם הם, בעקבותיו, על "שריפת חזיות". הדיווח היה מטאפורי וכך נולד המיתוס.
למרות שלא היתה שריפת חזיות בפועל, הביטוי הזה נשאר כסמל לסוג של מחאה פמיניסטית ורדיקלית. פמיניסטיות רבות לא אוהבות את המיתוס ורואות בו ניפוח שמקורו בשיח תקשורתי ממציאות אחרת. גם אם נשרפו חזיות, כחלק מחפצים שונים שנשרפו באקט סימבולי, הן גורסות, האקט הדרמטי שהתקבע בזיכרון הציבורי אינו משמעותי או מציאותי ובטח שלא אקט מכונן.
כי לנשות התנועה הפמיניסטית, תנועה שהתפתחה רבות מאז שנות ה-60, מגוון דעות גדול ופעולותיהן מגוונות גם הן. מרבית הפמיניסטיות מתמקדות כיום בנושאים כמו שוויון זכויות בין המינים, קידום נשים בתחומים שונים ומאבק באלימות נגד נשים.
הנה סיפור שריפת החזיות והפמיניזם - ספוילר? - זה לא קרה...
https://youtu.be/asfudy5NN-Y
רגע, יכול להיות שהחזייה היא בכלל מטרד? (עברית)
https://youtu.be/iIK6ITrCHlw
מזה התפתחו גם תגובות פמיניסטיות נוספות כמו "מצעד השרמוטות" (עברית):
https://youtu.be/uYB6Q6blkG8
ולוגרית מנמקת למה עדיף בלי חזייה (עברית):
https://youtu.be/NMxox676Dx0
