מה זה פמיניזם?
פמיניזם (Feminism) היא תפיסת עולם התומכת ומקדמת שוויון זכויות לנשים. אף שבאופן מסוים הפמיניזם הוא המנוע של תהליך שחרור האישה, פמיניזם רחוק מלהיות רק "שחרור האישה". להיפך, זו תפיסת עולם מקיפה השואפת לשוויון מגדרי בכל תחומי החיים.
היום הפמיניזם היא אחת התנועות החברתיות המשפיעות ביותר בעולם המודרני, אך התנועה הפמיניסטית התגבשה באופן רשמי לראשונה במאה ה-19, אך שורשיה נטועים עמוק יותר בהיסטוריה. כבר ב-1792, מרי וולסטונקרפט (Mary Wollstonecraft) פרסמה את "הגנה על זכויות האישה", טקסט מכונן שקרא לשוויון חינוכי ופוליטי. וולסטונקרפט, שחיה בין השנים 1759-1797, חיה חיים סוערים שסתרו את המוסכמות החברתיות של תקופתה - היא ניהלה רומנים, ילדה בת מחוץ לנישואין, וניסתה להתאבד פעמיים.
המונח "פמיניסט" (Feminist) הופיע לראשונה בצרפת בסביבות 1880, כאשר הפעילה לזכויות נשים הובנייה אוקלר (Hubertine Auclert) השתמשה בו לראשונה באופן מתועד.
התנועה לשחרור האישה (Women's Liberation Movement) היא תנועה ספציפית שפרחה בסוף שנות ה-60 ובשנות ה-70 של המאה ה-20, כחלק מ"הגל השני" של הפמיניזם.
בעוד הפמיניזם הוא האידיאולוגיה הרחבה, תנועת שחרור האישה הייתה קמפיין ממוקד שהתמקד בשחרור נשים מהכבלים החברתיים המסורתיים והגדרת זהותן מחדש.
אירוע מכונן בתולדות התנועה התרחש ב-1968, כאשר סמוך למהפכת זכויות האדם של הסיקסטיז, 400 פמיניסטיות רדיקליות ערכו הפגנה נגד התחרות שקבעה כל שנה מי יותר יפה ומי רזה יותר, או בשמה הרשמי תחרות "מיס אמריקה". כחלק מההפגנה וכסמל למחאתן נגד הדיכוי הנשי הן השליכו חזיות, יש אומרים שאפילו שרפו, זרקו לפח האשפה תמרוקים וחפצים "נשיים" אחרים.
אף שהם חולקים מטרה משותפת: לאתגר את יחסי הכוח המסורתיים בין המינים, הפמיניזם העכשווי מחולק למספר זרמים, כאשר כל אחד מציע היבט אחר של אי-השוויון המגדרי וכיצד לפתור אותו. בין הזרמים המרכזיים: ליברלי, רדיקלי, סוציאליסטי, תרבותי, אקו-פמיניזם, ופוסט-מודרני.
כשנשאלה שופטת בית המשפט העליון האמריקאי המנוחה רות ביידר גינסבורג (Ruth Bader Ginsburg) מתי יהיו מספיק נשים בבית המשפט העליון, היא נתנה תשובה מפורסמת ואמרה: "כשיהיו תשע נשים. אנשים נדהמים כשאני אומרת את זה, אבל בעבר היו תשעה גברים ואיש אי-פעם לא הופתע מכך."
הפמיניזם ממשיך להתפתח גם במאה ה-21, עם דגש גובר על אינטרסקציונליות - ההבנה שזהויות שונות כמו מגדר, גזע, מעמד ומיניות משתלבות ומשפיעות על חוויית האפליה של אנשים. הרשתות החברתיות סיפקו לנשים זירה חדשה במאבק הפמיניסטי, כפי שהוכיחה תנועת ה-#MeToo שחשפה את היקף ההטרדות המיניות בתעשיות שונות.
בדור האחרון במערב, יש לא מעט הצלחות, כשהשינוי המשמעותי ביותר הוא המהפך בתפקידן של הנשים בחברה המערבית. המהפכה הזו שהיא רחוקה מלהסתיים היא ענקית ונוגעת בתחומים רבים, כול חברה, כלכלה ומשפחה.
הפמיניזם בפשטות מהווה את הדרישה לשוויון זכויות מגדרי (נשים, גברים). כל שאר המושגים, הסטראוטיפים וההדבקות של התוויות מסביב לעניין הכל-כך פשוט הזה, הם רק בלבול מוח, שלעתים נובע מבורות ולעתים מכוונה להרתיע או לא לנקוט עמדה.
בניגוד לתפיסה הרווחת, פמיניזם אינו "שנאת גברים" (מיזאנדריה) ורבים עדיין מתקשים להבין את מהותו האמיתית. מחקרים רבים מראים שהפמיניסטיות רואות בפמיניזם תנועה שצריכה לשחרר גם גברים מציפיות מגדריות מסורתיות ומגבילות. היות שפמיניזם לא טוענת שיש זהות ביולוגית בין גברים ונשים, אלא עניין חברתי, היא בעצם פועל יוצא של שנאת נשים, המוכרת כמיזוגניה.
המחקר בתחום המגדר המודרני חשף נתון מעניין: מדינות עם שוויון מגדרי גבוה יותר נוטות להציג תל"ג גבוה יותר לנפש ואיכות חיים משופרת לכולם. ניו זילנד, שהייתה המדינה הראשונה שהעניקה לנשים זכות בחירה ב-1893, מהווה דוגמה מצוינת לכך.
בין אם אדם רואה בעצמו פמיניסט או לא, אין ספק שהתנועה הזו שינתה באופן דרמטי את העולם בו אנו חיים - מחוקי עבודה ועד לדימויים תקשורתיים, ממערכות יחסים אישיות ועד למדיניות גלובלית.
פמיניזם (Feminism) היא תפיסת עולם התומכת ומקדמת שוויון זכויות לנשים. אף שבאופן מסוים הפמיניזם הוא המנוע של תהליך שחרור האישה, פמיניזם רחוק מלהיות רק "שחרור האישה". להיפך, זו תפיסת עולם מקיפה השואפת לשוויון מגדרי בכל תחומי החיים.
היום הפמיניזם היא אחת התנועות החברתיות המשפיעות ביותר בעולם המודרני, אך התנועה הפמיניסטית התגבשה באופן רשמי לראשונה במאה ה-19, אך שורשיה נטועים עמוק יותר בהיסטוריה. כבר ב-1792, מרי וולסטונקרפט (Mary Wollstonecraft) פרסמה את "הגנה על זכויות האישה", טקסט מכונן שקרא לשוויון חינוכי ופוליטי. וולסטונקרפט, שחיה בין השנים 1759-1797, חיה חיים סוערים שסתרו את המוסכמות החברתיות של תקופתה - היא ניהלה רומנים, ילדה בת מחוץ לנישואין, וניסתה להתאבד פעמיים.
המונח "פמיניסט" (Feminist) הופיע לראשונה בצרפת בסביבות 1880, כאשר הפעילה לזכויות נשים הובנייה אוקלר (Hubertine Auclert) השתמשה בו לראשונה באופן מתועד.
התנועה לשחרור האישה (Women's Liberation Movement) היא תנועה ספציפית שפרחה בסוף שנות ה-60 ובשנות ה-70 של המאה ה-20, כחלק מ"הגל השני" של הפמיניזם.
בעוד הפמיניזם הוא האידיאולוגיה הרחבה, תנועת שחרור האישה הייתה קמפיין ממוקד שהתמקד בשחרור נשים מהכבלים החברתיים המסורתיים והגדרת זהותן מחדש.
אירוע מכונן בתולדות התנועה התרחש ב-1968, כאשר סמוך למהפכת זכויות האדם של הסיקסטיז, 400 פמיניסטיות רדיקליות ערכו הפגנה נגד התחרות שקבעה כל שנה מי יותר יפה ומי רזה יותר, או בשמה הרשמי תחרות "מיס אמריקה". כחלק מההפגנה וכסמל למחאתן נגד הדיכוי הנשי הן השליכו חזיות, יש אומרים שאפילו שרפו, זרקו לפח האשפה תמרוקים וחפצים "נשיים" אחרים.
אף שהם חולקים מטרה משותפת: לאתגר את יחסי הכוח המסורתיים בין המינים, הפמיניזם העכשווי מחולק למספר זרמים, כאשר כל אחד מציע היבט אחר של אי-השוויון המגדרי וכיצד לפתור אותו. בין הזרמים המרכזיים: ליברלי, רדיקלי, סוציאליסטי, תרבותי, אקו-פמיניזם, ופוסט-מודרני.
כשנשאלה שופטת בית המשפט העליון האמריקאי המנוחה רות ביידר גינסבורג (Ruth Bader Ginsburg) מתי יהיו מספיק נשים בבית המשפט העליון, היא נתנה תשובה מפורסמת ואמרה: "כשיהיו תשע נשים. אנשים נדהמים כשאני אומרת את זה, אבל בעבר היו תשעה גברים ואיש אי-פעם לא הופתע מכך."
הפמיניזם ממשיך להתפתח גם במאה ה-21, עם דגש גובר על אינטרסקציונליות - ההבנה שזהויות שונות כמו מגדר, גזע, מעמד ומיניות משתלבות ומשפיעות על חוויית האפליה של אנשים. הרשתות החברתיות סיפקו לנשים זירה חדשה במאבק הפמיניסטי, כפי שהוכיחה תנועת ה-#MeToo שחשפה את היקף ההטרדות המיניות בתעשיות שונות.
בדור האחרון במערב, יש לא מעט הצלחות, כשהשינוי המשמעותי ביותר הוא המהפך בתפקידן של הנשים בחברה המערבית. המהפכה הזו שהיא רחוקה מלהסתיים היא ענקית ונוגעת בתחומים רבים, כול חברה, כלכלה ומשפחה.
הפמיניזם בפשטות מהווה את הדרישה לשוויון זכויות מגדרי (נשים, גברים). כל שאר המושגים, הסטראוטיפים וההדבקות של התוויות מסביב לעניין הכל-כך פשוט הזה, הם רק בלבול מוח, שלעתים נובע מבורות ולעתים מכוונה להרתיע או לא לנקוט עמדה.
בניגוד לתפיסה הרווחת, פמיניזם אינו "שנאת גברים" (מיזאנדריה) ורבים עדיין מתקשים להבין את מהותו האמיתית. מחקרים רבים מראים שהפמיניסטיות רואות בפמיניזם תנועה שצריכה לשחרר גם גברים מציפיות מגדריות מסורתיות ומגבילות. היות שפמיניזם לא טוענת שיש זהות ביולוגית בין גברים ונשים, אלא עניין חברתי, היא בעצם פועל יוצא של שנאת נשים, המוכרת כמיזוגניה.
המחקר בתחום המגדר המודרני חשף נתון מעניין: מדינות עם שוויון מגדרי גבוה יותר נוטות להציג תל"ג גבוה יותר לנפש ואיכות חיים משופרת לכולם. ניו זילנד, שהייתה המדינה הראשונה שהעניקה לנשים זכות בחירה ב-1893, מהווה דוגמה מצוינת לכך.
בין אם אדם רואה בעצמו פמיניסט או לא, אין ספק שהתנועה הזו שינתה באופן דרמטי את העולם בו אנו חיים - מחוקי עבודה ועד לדימויים תקשורתיים, ממערכות יחסים אישיות ועד למדיניות גלובלית.
