חסידות (Storks), אותו עוף ארוך רגליים ומקור, הם מהעופות המרתקים ביותר בטבע ולאו דווקא בגלל העניין של איך באים ילדים לעולם.

לא פעם אפשר לראות מאות ציפורים ענקיות, עם מוטת כנפיים של 3 מטרים, המרחפות בשמיים ללא כל תנועת כנפיים. כך נראות החסידות בטיסתן המדהימה, כשהן משתמשות בזרמי אוויר חמים עולים בדרך מופלאה שכמעט אין דומה לה בעולם הציפורים.

החסידות שייכות למשפחת החסידתיים (Ciconiidae), משפחה הכוללת כ-20 מינים הפזורים ברחבי העולם. הן ציפורי מים גדולות בעלות רגליים ארוכות, צוואר מוארך ומקור חזק שמשמש אותן לציד דגים וצפרדעים באזורי ביצות.

הניגוד החד בין הנוצות הלבנות לשחורות אצל רוב המינים הופך אותן לבלתי נשכחות במראה שלהן. אגב, זו החסידה הלבנה (White Stork) שעל פי האגדה האירופאית המפורסמת מביאה תינוקות לעולם.

הסוד למעופן המרהיב של החסידות הוא טכניקת הטיסה הגולשת (Soaring) שלהן. בניגוד לציפורים רבות שמנפנפות בכנפיים ללא הרף, החסידות מומחיות בלנצל זרמי אוויר חמים עולים (Thermals), באמצעותם הן עולות לגבהים רבים מבלי להוציא כמעט אנרגיה. בשיטה זו הן יכולות לטוס מאות קילומטרים ביום תוך שימוש מינימלי בתנועת כנפיים אקטיבית.

כמו בעלי כנף רבים, נדידת החסידות היא אחד המופעים המרהיבים בעולם הטבע. בכל סתיו עוברות החסידות הלבנות ממרכז אירופה מסע של אלפי קילומטרים לאפריקה. המסלול המזרחי עובר דרך הבוספורוס ושמי ישראל, בעוד מסלול מערבי נוסף עובר דרך גיברלטר.

מדינת ישראל נמצאת על נתיב נדידה מרכזי של מאות אלפי חסידות העוברות בעונות הנדידה, והשמיים מתמלאים בלהקות אדירות של אלפי ציפורים המרחפות יחד ועוצרות כאן למנוחה, אוכל ושתייה.

החסידות הן חד-זוגיות וכל כך נאמנות שזוגות רבים חוזרים לאותו קן שנה אחר שנה. הקנים הענקיים, שנבנים לרוב על גגות או עמודי חשמל, יכולים להגיע למשקל של עשרות קילוגרמים אחרי שנים של שימוש והם הפכו לסמל קבוע בעיירות רבות באירופה.


הנה החסידה לילדים (עברית):

https://youtu.be/sWfpf_yX--w


החסידות באגמון החולה (ללא מילים):

https://youtu.be/dkr6jHYHzOQ


כך משיגה החסידה מזון (עברית):

https://youtu.be/FJqF2aBTnFQ


זוג חסידות בקן הגדול:

https://youtu.be/wMHDD4xgmko


חסידות עוצרות בארץ במהלך הנדידה (ללא מילים):

https://youtu.be/mA_LWcnjY4g


בחיוך - חסידות עוצרות בדיוטי פרי (עברית):

https://youtu.be/CcBn6dBIpks


וסרט תיעודי קצר על החסידות (מתורגם):

https://youtu.be/9VYZ5KoQk5Q?long=yes

באירופה הצפונית כשילדים קטנים שואלים "מאיפה באתי?" כבר מאות שנים שהורים עונים את אותה תשובה: החסידה היא שהביאה אותך.

המסורת הזו מקורה בגרמניה, הולנד ודנמרק. היא קשורה לחסידה הלבנה (White Stork), ציפור או עוף נודד שכל אביב שבה מאפריקה לאירופה.

אבל למה דווקא חסידה ולא עוף או בעל חיים אחר? למה לא חתול או טווס דווקא?

אז החסידה נוחתת באירופה בחודשי מרץ ואפריל, בדיוק כשהטבע שב ומתעורר מתרדמת החורף. היא בונה קנים ענקיים על גגות בתים, מגדלים וארובות. האירופאים ראו בהגעתה מאז ומתמיד כסימן לפוריות, מזל טוב והתחדשות.

יש כאן צירוף מקרים ואולי לא ממש: אותם חודשים שבהם שבות החסידות, חודשי מרץ-אפריל, הם גם התקופה שבה נולדים הרבה תינוקות, לפחות לפי תרבויות האליליות של השבטים הגרמאנים בהם חגגו ביום הארוך בשנה, ה-21 ביוני, בפסטיבלים וחתונות.

הריונות שהתחילו אז מסתיימים לרוב במרץ או אפריל. סביר שהקשר הזה בזמנים, הוא שככל הנראה יצר את הקשר לחסידות שבדיוק באותם חודשים שבות מהדרום לאירופה.

במאה ה-19, ב-1839 אם להיות מדויקים, התגבש המיתוס בגרמניה. הסופר הדני הנס כריסטיאן אנדרסן (Hans Christian Andersen) פרסם אז את הסיפור "החסידות" (The Storks). בספר זה מביאות החסידות תינוקות להוריהם. מביצות, מעיינות ובריכות מים למשפחות שראויות לכך. הסיפור הזה היה להיט אדיר. הוא תורגם לעשרות שפות והפך למיתוס שמתפשט לכל אירופה.

ויש עוד סיבות שזו דווקא החסידה. מלבד העונתיות, יש לה גם לא מעט תכונות מיוחדות. למשל היותה עוף גדול ובולט וגם מונוגמי, עם אותו בן זוג, כי זוג חסידות נשאר ביחד לכל החיים. שנה אחר שנה, הם חוזרים ושבים לאותו קן והם גם מטפלים בגוזליהם במסירות מרשימה ובמשך תקופה ממושכת.

התכונות הללו הם שהפכו את החסידה לסמל שקשור בפולקלור עם משפחתיות וילודה, סמל של משפחה, נאמנות ואהבה הורית. החסידה גם נראית מלכותית עם נוצותיה הלבנות, המקור האדום והארוך והרגליים האדומות והארוכות שלה. היא לא מפחידה כמו ציפורי דורס אלא להיפך - מעוררת חיבה והערצה.

במסורת הגרמנית אמרו שהחסידה מוצאת תינוקות ליד מעיינות, ביצות או בריכות. בתרבויות פגאניות עתיקות המקומות האלה נחשבו מקודשים. המים היו סמל של חיים, טוהר ולידה מחדש. החסידה שימשה כמתווכת בין העולם הטבעי לאנושי.

האמונה התפשטה לכל אירופה, עם גרסאות מקומיות משעשעות. בהולנד הניחו צלחת סוכר על אדן החלון כדי לפתות את החסידה להביא אליהם תינוק. בפולין שמו פרוסת לחם עם מלח. בדנמרק תלו שלט על הדלת כשנולד תינוק, עם תמונה של חסידה.

הסיפור היה שימושי במיוחד בתקופה שבה מין היה טאבו חברתי. במקום להסביר לילדים בני 5 על רבייה אנושית, הורים סיפרו להם על ציפור קסומה שמביאה אותם לעולם. זה היה פשוט, יפה ומספק. זו הסיבה שהמסורת הציורית הזו שרדה עד היום, גם בעידן של פתיחות רבה יותר לעניין הרבייה.

בגרמניה ובסקנדינביה עדיין רואים קישוטי חסידות בחדרי תינוקות ועל כרטיסי ברכה ללידה. החסידה הפכה לחלק בלתי נפרד מהדימוי התרבותי של לידה והורות באירופה הצפונית ולמעה במרבית העולם המערבי.


האמונה המקסימה על החסידה והתינוק שמביאה איתה:

https://youtu.be/CXgh1OIrGAQ


פרסומת לבית חולים ליולדות:

https://youtu.be/YxWILmQ9BOE


וחסידות בטבע:

https://youtu.be/dkr6jHYHzOQ


ובחיוך רואים את זה בזהו זה (עברית):

https://youtu.be/bmTlF2r_NAE?t=18m56s&end=23m13s

לא רבים יודעים שציפורים עפות למרחקים בזכות פיזיקה פשוטה וחכמה, שהן אולי לא מבינות אבל למדו להשתמש בה במהלך האבולוציה והיא משמשת אותן היטב.

מדובר בצורת ה-V המוכרת, שניתן לראות בה עפות לא מעט להקות של ציפורים נודדות.

הטיסה, או המעוף בצורת V, הם תופעה שעוררה סקרנות במשך דורות. מחקרים מדעיים מודרניים גילו שלמבנה הזה יש יתרונות אווירודינמיים משמעותיים המאפשרים לציפורים לחסוך באנרגיה במהלך טיסות ארוכות.

אך מהו היתרון הגדול בצורה זו של טיסה, מבחינת הכוח הנדרש לתעופת הלהקה?

מדענים גילו כבר מזמן שכשציפור מניפה את כנפיה היא יוצרת מערבולת אוויר העולה מאחורי קצוות כנפיה. עם הזמן הובן שציפור שטסה מאחורי המובילה ובמעט הצידה, מרוויחה מהמערבולת הקטנה הזו.

מה הרווח של הציפור האחורית?

מסתבר שהציפור שמאחורי המובילה יכולה לנצל את זרם האוויר העולה שיצרה הציפור המובילה ובכך לחסוך בין 20 ל-30 אחוזים מהאנרגיה, כלומר הכוח שנדרש למעופה שלה.

וזו בדיוק הסיבה שהציפורים מסתדרות בזווית אלכסונית אחת ביחס לשנייה, כשכל אחת נהנית מהעזרה של זו שלפניה.

מחקר פורץ דרך שפורסם בכתב העת Nature ב-2014 עקב אחר מגלנים קירחים צפוניים (Northern Bald Ibis) באמצעות חיישנים וגילה שהציפורים מסנכרנות בדיוק את תנועת הכנפיים שלהן ואת המיקום המדויק שלהן ביחס לציפורים שלפניהן.

תוצאות המחקר הזה, אגב, הראו שהן לא רק שומרות על מיקום נכון אלא גם משנות את תזמון נפנוף הכנפיים במדויק כדי למקסם את היתרון האווירודינמי ולהימנע מאזורים שבהם זרם האוויר יורד.

הציפורים גם מחליפות את מיקומן בטיסה בצורת V כך שהעומס של הציפור המובילה, שאינה נהנית מחיסכון באנרגיה, יתחלק בין כל חברות הלהקה. זה מתרחש כשכל כמה זמן מחליפה ציפור אחרת את המובילה שהתעייפה וזו יכולה לעבור לאחור וליהנות מהכוח שמקנה ללהקה המובילה החדשה.

הטיסה בצורת ה-V מקלה גם על תקשורת ותיאום בתוך הלהקה. כל ציפור יכולה לראות את חברותיה ולשמור על מרחק ומיקום אופטימליים. המחקרים מצאו שציפורים נמצאות בטווח של כ-3 מטרים מהציפור שלפניהן, על מנת (כלומר כדי) להפיק את המירב מהיתרון האווירודינמי.

מעניין שלא כל מיני הציפורים משתמשים בשיטה הזו. לרוב נהנות מהשיטה הזו ציפורים גדולות, כמו אווזים (Geese), ברבורים (Swans), ברווזים (Ducks), חסידות (Storks), עגורים (Cranes) ומגלנים (Ibises) שטסות למרחקים בצורת V.

לעומתן, שציפורים קטנות יותר נוטות לטוס בלהקות צפופות וחסרות מבנה ברור.

ממצא נחמד ומעניין התגלה במחקר ב-2001, כשחוקרים אימנו שקנאים לעוף מאחורי סירה ממונעת, כדי לחקור את דפוסי הטיסה שלהם. בניסוי הזה הם הצליחו למדוד ישירות את התועלת האנרגטית של הטיסה במבנה ובכך התחזקה השערת הסיבה למעוף בצורת V.


הנה הסבר אווירודינמי של המעוף של להקת ציפורים בצורת V (מתורגם):

https://youtu.be/f_ocOobKq5Q?end=1m39s


הסבר נוסף באנגלית:

https://youtu.be/Ahm9x8QTQJk


והמחשה קצרה ויפה שמדגימה את היתרון של מבנה ה-V:

https://youtu.be/3N7iEEmmqdA