חרמש (Scythe) הוא כלי חקלאי שבאמצעותו קוצרים את היבול בחקלאות וגידולי דגן. מדובר בכלי חקלאי עתיק בן אלף שנים, אך צעיר ביחס למגל שאותו הוא החליף, לפני כ-500 שנה. יתרונו הגדול של החרמש על פני המגל הוא בכך שהאיכרים יכולים לקצור בו בעמידה, מבלי להתכופף.

בעידן המודרני הוחלף החרמש בקומביין הממונע לקציר היבול ובמכסחת דשא לשימושי נוי. חקלאים במדינות העולם השלישי עדיין משתמשים בו וגם חקלאים באזורים הרריים, במקומות שבהם לא ניתן להשתמש בקומביין.

החרמש שימש בתקופות שונות גם ככלי נשק, סוג של חנית קדומה, החותכת ומשספת בהפתעה של מסלול תנועת הלהב. במיוחד מוכרת גרסה אירופית של נשק חרמשי הנקראת "פכארד", שבה השתמשו איכרים פולנים במאות האחרונות, כשהלהב זקוף למעלה.

החרמש גם קיבל תפקיד מרכזי במיתולוגיה הנוצרית, ככלי העיקרי בידיו של "קוצר הנשמות". במסורת שההיסטוריונים קושרים לתקופת "המוות השחור", אותה מגפה איומה שהשמידה חלק גדול מאוכלוסיית אירופה, מתואר מלאך המוות, כשהוא לבוש בגלימה וברדס שחורים ואוחז בידו חרמש. בעזרתו הוא גודע את חיי בן האנוש, משל היה האדם קנה חיטה שממתין ל"קוצר הקודר" (The Grim Reaper), עוד כינוי של מלאך המוות. קראו על כך יותר באאוריקה, בתגית "מלאך המוות".


כך משמש החרמש לקציר:

https://youtu.be/gL2_chKPWjE


חקלאי מבוגר מסביר איך לקצור בחרמש:

https://youtu.be/vDq8fPX0JPw


והנה סרט תיעודי על החרמש וכלים חקלאיים קדומים:

https://youtu.be/9Im_8sI0QFQ?long=yes

הוא אינו דמות אמיתית שמסתובבת ואוספת אנשים שצריכים למות. הוא דימוי, רעיון, אמונה דתית שהתערבבה בפחדים ואמונות טפלות.

מלאך המוות (Death angel) הוא דרך סמלית לתת למוות, שאיננו יודעים מהו, דמות וצורה. לעשות למוות האנשה ולהקטין את הפחד האנושי ממנו. תרבויות שונות מתארות אותו אחרת, אבל לרוב המוות מתואר כדמות קודרת שבאה אלינו בני האדם, כדי "ללוות" את בני האדם בדרכם האחרונה ולהפריד את הנשמה מהגוף. המעניין הוא שזוהי דמות שמטרתה להקל ולרכך את הפחד והחשש מהמוות המפחיד והלא ידוע, אבל היא נראית לא פעם מפחידה מאד.

המסורת הנוצרית מתארת את מלאך המוות כ"קוצר הנשמות". כדת ויזואלית עם דימויים חזקים ודמויות אייקוניות, לא פלא שבנצרות של ימי הביניים תואר מלאך המוות כשלד עטוי בגלימה שחורה, עטור ברדס, כשהוא אוחז בחרמש שישמש אותו, לפי האמונה, כדי לגדוע את חיי האדם, ממש כמו שגודעים חיטה בקציר.

הדמות שלו נקראה אז "Grim Reaper" - הקוצר הקודר.

ביהדות כונה מלאך המוות בפשטות מלאך ה' או שהיה המלאך גבריאל ולעיתים סמאל.

המוסלמים מאמינים במלאך אללה, שהמסורת המוסלמית מכנה "עזראיין" (עזראל). גם אצלם הוא אחראי על הפרדת הנשמה מהגוף והחזרתה אל עולם הנשמות.

בצד הפחד ממנו ואולי כדי להתמודד איתו מעט, נולדו אינסוף רעיונות משעשעים על אודות מלאך המוות. בליל כל הקדושים, מעין "פורים" מפחיד שיש לנוצרים, מתחפשים רבים מהם לדמותו הציורית של אוחז החרמש השחור ומבקשים ממתקים ממי שפותח להם את הדרך. לו רק הבינו כמה שממתקים אינם טובים לבריאות...


הנה תמונת מלאך המוות הממתין במונטי פייטון. לא קורה כלום.. הוא מחכה..

http://youtu.be/6YrTthpm6dY


וכך מדמיינת חבורת מונטי פייטון את העבודה של מלאך המוות:

http://youtu.be/4tIg2nK67LQ


בחיוך, מלאך המוות ששר על אהבתו למחלות והשנאה שלו לתרופות:

http://youtu.be/YOPOqy7L3Po


פרסומת שמראה בחיוך שהמוות נח כשמלאך המוות בהפסקה:

http://youtu.be/3luK8BoiAjk

הקציר בחקלאות העתיקה התבצע בכלי חקלאי קדום, כלי עבודה מעוקל וחד שנקרא מַגָּל (Sickle). באמצעותו חתכו את התבואה בשדה. פשטותו של המכשיר הזה והיעילות שלו הפכו אותו לכלי חקלאי המשמש מאז ראשית ימי החקלאות ועד לימינו, אם כי כמובן פחות ובעיקר בקרב חקלאים פחות מתקדמים.

את המגל העתיק יצרו בימי קדם מעצמות בעלי חיים שאליהן חיברו להבים של אבן צור. בהמשך, משלמדו לחרוש במתכת, יצרו את להב המגל מברזל ומברונזה. את המגל נוהגים לאחוז אל מול אלומת השיבולים, כשביד אחת אוחזים בשיבולים וביד השנייה מניפים את המגל, בתנופה עזה, כך שניתן יהיה לחתוך את אלומת התבואה בקלות.

במהלך השנים, במיוחד משהומצא החרמש (Scythe), ירד השימוש החקלאי במגל, אך הוא מעולם לא פסק לחלוטין. עד היום משתמשים במגל במדינות כמו הודו, נפאל ועוד. גם במדינות ערב עשו חקלאים שימוש במגל, לפחות עד סוף שנות ה-60.


הנה הקציר בנפאל באמצעות מגל:

https://youtu.be/06edzfeznHM


יש מי שהפכו אותו לכלי לוחמה:

https://youtu.be/y-PVyZEutVE


כך קוצרים במגל האיטי, אל מול החרמש המאפשר עבודה מהירה יותר:

https://youtu.be/wKz7r4wqYkU


החרמש היעיל עוד יותר:

https://youtu.be/njHsmhAEoq4


והנה סרט תיעודי על מכשירי חקלאות עתיקים, מהמגל ועד החרמש ועוד:

https://youtu.be/9Im_8sI0QFQ?long=yes