ט"ו בשבט הוא חג האילנות, או ליתר דיוק ראש השנה לאילנות. לצד אכילת פירות ובמיוחד פירות יבשים, המנהג העיקרי בחג הידידותי כל כך לסביבה, הוא הנטיעות, שתילת העצים.

בכל שנה נוהגים אלפים רבים של ילדים ומבוגרים להשתתף בט"ו בשבט בנטיעות עצים המוניות. בדרך כלל מארגנת אותן הקק"ל, הקרן הקיימת לישראל. אבל כיום מארגנות נטיעות גם עיריות ומועצות מקומיות שונות.

כל שנה במהלך החג ניטעים ביערות קק"ל ובחורשות רבות שתילי עצים רבים. הם צפויים לגדול, לצמוח להצטרף לעצי ארצנו, ההופכים אותה ירוקה וכה נבדלת מהמדינות המקיפות אותה באזור.

מקור המנהג לטעת עצים בט"ו בשבט הוא באידיאולוגיה של ראשוני המתיישבים בארץ ישראל. ממנה נולדה הברקה ציונית נהדרת ואפילו חדשנית. המנהג ליטול חלק, ביחד עם הילדים, בנטיעות ובהצמחת עצים בארץ ישראל, התגלה כמגדיל את אהבת הארץ והפך בדרך כלל את הנוטעים לשותפים בשמירת הטבע והצומח בארץ.

מנהג הנטיעות הפך את ישראל לשטח ירוק ונעים, בתוך סביבה מזרח תיכונית יבשה וצהובה מחול ואדמה לא זרועה, אלא למטרות חקלאיות.

זהו אחד מהקסמים של החג הזה. הציפייה והתקווה שמטמיעים בילד הנוטע, לצמיחת האילן "שלו", מגדילות את תחושת השייכות לארץ ישראל. הן גם מעצימות את האיכפתיות והאחריות שלנו, הנוטעים, לסביבה הירוקה, של העצים והצומח בישראל.


כך נולדו הנטיעות של ט"ו בשבט בתחילת המאה ה-20 (עברית):

https://youtu.be/2e5zKLd3KB8?t=1m48s


ט"ו בשבט בימיה הראשונים של רחובות, בשנת 1928 (עברית):

https://youtu.be/CC_TlFfCfKc?t=15s


מצגת וידאו לחג האילנות ט"ו בשבט (עברית):

https://youtu.be/RZTBFlurYOo


ותכנית ט"ו בשבט של "פרפר נחמד" לילדים צעירים (עברית):

https://youtu.be/OzQBvC3EWzI?long=yes

ט"ו בשבט הוא היום ה-15 בחודש ה-5 של השנה העברית. ביום זה חל על פי ההלכה ראש השנה לעצים, האילנות.

למעשה, ליום הזה מטרות דתיות מוגדרות היטב. היותו ראש השנה לעצים, פירושו של דבר שזהו היום בו מתחלפת השנה, במניין השנים של פירות עץ הפרי בארץ ישראל.

עובדה זו משפיעה על אכילת הפירות שמניבים האילנות. מושפע מהיום הזה גם קיומן של המצוות הקשורות לגיל של העץ כמי גם הביכורים, התרומות והמעשרות שנהוגות לפי הדת היהודית.


#המקור וההיסטוריה של החג
כחג דתי, ט"ו בשבט הוא חג עתיק. אבל במקורו היה החג הזה חגיגת האביב הפגאנית של האזור. כלומר מקורו בחג של עובדי אלילים קדומים שחיו כאן, באזור שלימים יהפוך לארץ ישראל.

אבל החג העתיק שנקטע עם הגלות, חודש ים העליות החדשות לארץ. מנהג הנטיעות בארץ, שנקשר בט"ו בשבט, נולד רק בתחילת המאה ה-20 כחג האילנות. מקורו באידיאולוגיה של ראשוני המתיישבים בארץ ישראל.

עם השנים קיבל החג הזה משמעויות חדשות לגמרי. עוד לפני קום המדינה, בתקופת העליות לארץ, הפך ט"ו בשבט לסוג של חגיגה הקשורה בהתעוררות של האומה לתחיית היישוב בארץ ישראל.

לא פחות התחזק בישראל המנהג, שהיה נהוג כבר שנים רבות בגולה, לאכול מפירות הארץ. יותר אפילו מסתם פירות, התחזק עם השנים המנהג של אכילת פירות יבשים בחג. המנהג הזה, שבגולה היה נחלת העשירים בלבד, נולד כמענה לצורך להביא פירות מארץ ישראל, יבוא שבעבר היה מורכב, יקר ובעיקר - לקח זמן רב.

בימינו ט"ו בשבט הפך לסוג של חג טבע ואיכות סביבה. לקראת ועם קום המדינה היהודית החלו לציין אותו בנטיעת עצים ואילנות. כיום הוא קיבל ממד נוסף, של שמירת הטבע ואיכות הסביבה.

לכן, נהוג בט"ו בשבט לאכול הרבה מפירות העץ של ארץ ישראל, בדגש על פירות שבעת המינים. יש גם רבים בארץ ובגולה, שנוהגים לערוך בליל החג הזה משהו כמו ליל הסדר של פסח, אבל כאן הוא נקרא "סדר ט"ו בשבט".


מהו ט"ו בשבט לילדים (עברית):

https://youtu.be/U5wvkSqE-UM


לא כולם יודעים שט"ו בשבט הוא מורשת של משיח השקר היהודי שבתאי צבי (עברית):

https://youtu.be/whDPPRynDw8


שיר לט"ו בשבט (עברית):

http://youtu.be/ifPCt2Sw6gA


חיפזון וזהירון חוגגים את ט"ו בשבט (עברית):

http://youtu.be/9CSn3pf7gjI


רחוב סומסום לט"ו בשבט (עברית):

http://youtu.be/f4Z0MxSQ3dc


מחרוזת שירי ט"ו בשבט (עברית):

http://youtu.be/alHX1fJ9I-w


ותכנית חינוכית על ט"ו בשבט? (עברית)

https://youtu.be/CJeobjuoIXc?long=yes

אם לוקחים בחשבון את הפירות הרבים שהוא אמור להביא אל שולחננו, הרי שט"ו בשבט הוא אולי החג המתוק ביותר.

אבל מהם שורשיו של מנהג אכילת הפירות בחג ובמיוחד אלו הקשורים בפירות היבשים שנהוג לאכול בחג זה?

אז הכל מתחיל מתקופה קדומה של היהדות. בהרבה תרבויות בימי קדם נהגו אז לציין חגים חקלאיים שונים. החקלאות, חשוב לזכור, הייתה באותם ימים המקור החשוב ביותר ואולי הבלעדי למזון ובעצם לחיים.

בארץ נהגו אז לחגוג פעמיים בשנה את החגיגות החקלאיות. האחת נחוגה בט"ו באב - ימי סוף הקיץ ולקראת בוא הסתיו. את השניה חגגו בט"ו בשבט - לקראת בואו של האביב.

באופן טבעי הייתה אכילת פירות בחגים הללו אחד המרכיבים המקובלים. הם טעימים, זמינים ומתאימים לרוח החגיגות.

מנהג הפירות מקבל שדרוג מסוים בצפת של המאה ה-16. חכמי ישראל שחיו אז בעיר מצהירים על מצווה - לאכול פירות מגוונים בראש השנה לאילנות, שבאותם ימים נחשב יום השנה של האילנות, ממנו החלו למנות שנה חדשה במניין השנים של העץ.

באותה תקופה החלה להתפתח גם מסורת של אכילת פירות יבשים. הסיבה מובנת: ייבוש הפירות שימר רבים מהם למשך חודשים ארוכים. מנגד, חודש שבט הוא חודש חורפי ודל יחסית בפירות. הפירות היבשים, אם כן, אפשרו לחוגגים לאכול בחג הזה מגוון גדול של פירות, מעונות השנה השונות.

אך מה קורה בגולה?

יהודי הגולה של אותם ימים לא זכו למאפיינים הייחודיים של החקלאות והלכות החג שהיו נהוגות בארץ ישראל. אף על פי כן, מרכזיותה של ארץ ישראל באמונה היהודית והחשיבות שנתנו לה באמונה, ברגש היהודי ובסגידה והגעגוע לאל ולמולדת, היו כרוכים בקיום מצוות הקשורות בה. כך חזרו והתחדשו אחדים ממנהגי החג גם בגולה.

בהמשך לכך, היו שנהגו אז לאכול פירות שגדלו אמנם בגולה, אך הזכירו את פירות הארץ. בעלי האמצעים שבהם אף זכו אז לאכול פירות משומרים שהובאו מהארץ. באותה תקופה הבאת פירות ממרחק כה גדול היא נדירה וקופסאות השימורים נולדו רק במאה ה-19. מכאן שבמרכז פירות ארץ הקודש שהיו אז זמינים לגבירים שביהודים, היו הפירות היבשים.

המנהג של הפירות היבשים המשיך עם היהדות הגלותית עוד שנים רבות. הציונות המשיכה בו והעלייה לארץ לא הפסיקה אותו. גם בימינו, כשפירות הארץ הם בשפע, עדיין רבים ממשיכים באכילת הפירות היבשים בט"ו בשבט. צלחות הפירות המיובשים, גם אם אלו מגיעים לא פעם מטורקיה, הן מרכזיות גם בסדר ט"ו בשבט המתקיים גם בימינו בקרב הדתיים. חג שמח ומתוק!


הנה סיפורם של הפירות היבשים בט"ו בשבט (עברית):

https://youtu.be/2e5zKLd3KB8


בעבר החג הזה לא היה קשור כלל לפירות יבשים (עברית):

https://youtu.be/whDPPRynDw8


שרוטון משעשע בנושא (עברית):

https://youtu.be/v6Lsctqho5Q


אז מדוע בעצם אוכלים פירות יבשים בט"ו בשבט? (עברית)

https://youtu.be/4Khtrxdsr6w?long=yes

עץ השקד, או השקדיה (Almendros או Almond tree) הוא עץ שפורח בחורף. הוא איננו ענק, לעתים הוא בקושי בגודל של שיח. בתחילת החורף יש לו פריחה לבנה ורודה ומקסימה שמהדרת את הבוסתן.

הסמיכות בין ט"ו בשבט לזמן בו השקדייה פורחת, הפכה את השקד בעת החדשה למעין סמל של ט"ו בשבט, כחג האילנות. כך זכה העץ לכינוי הייחודי "שקדייה".

תולדות עץ השקד מגיעות לתקופת הברונזה הקדומה, לפני כ- 5,000 שנה. שרידי שקדים מתקופה זו נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות. כמו צמחי תרבות רבים, גם מוצאו ממזרח הים התיכון. שרידי שקדים נמצאו גם בקברו בפירמידה של תות ענח' אמון במצרים.

עץ השקד, בזכות עמידותו הטבעית לתנאי הסביבה, משמש לא פעם קנה לצמחי תרבות אחרים וטעימים שמורכבים עליו בהרכבה.

בחקלאות נקטפים השקדים של השקדיה מהעץ כשהם טריים ומוכנים לאכילה או לקלייה בתנור. יש שהופכים אותם לשקדים מוחמצים, שהם סוג ישן של מעדן נהדר. משקדים מרוסקים וקינמון הנשים הדרוזיות מכינות ליולדות תה.

השרף של השקד משמש את הדבורים כמרכיב להכנת הפרופוליס. את האדם הוא משמש לא פעם להכנת דבק טבעי - גוש שרף יבש שמעורבב במים, מתנפח והופך מעין ג'לי שאפשר להדביק איתו נייר. מעט מים, בכל פעם שהוא מתייבש, יחזירו אותו להיות דבק כזה.


הנה השקדיה (עברית):

https://youtu.be/mN5IQC6kfk0


השקדיה כסמל של ט"ו בשבט (עברית):

https://youtu.be/SuRtOLDqslA


אוסף תמונות שקדיה נהדר (ללא מילים):

https://youtu.be/dG46TixmoHE


עץ השקד בתנ"ך (עברית):

https://youtu.be/9krioaeAZuU


מטע שקדיות הפריחה:

https://youtu.be/4HH-p98oHJA


השקדיה פורחת (עברית):

https://youtu.be/5F6fpfbzETU


והשיר באנימציה לילדים (עברית):

https://youtu.be/ifPCt2Sw6gA

אחד המנהגים המעניינים בט"ו בשבט הוא סדר הט"ו בשבט של היהדות הדתית.

זה היה במאה ה-15, כשמקובלים מהעיר צפת הנהיגו סדר ליל ט"ו בשבט. הסדר הזה הפך למנהג מקומי וברבות השנים הטבעה בטקס האווירה המיסטית והמיוחדת של צפת באותם ימים ושל מקובליה, שהעניקו לטקס משמעות קבלית.

השם "סדר" הוא לא מקרי, שכן סדר הט"ו בשבט מזכיר באחדים ממרכיביו את ליל הסדר של ערב פסח.

לאחר שבצפת הפכו את מנהג אכילת הפירות בחג החקלאי דתי לטקס סדור וערוך, התפשט רעיון "סדר ט"ו בשבט" לקהילות יהודיות רבות. הוא אפשר ביטוי טקסי לגעגועים של יהודי הגולה לארץ ישראל ולכיסופיהם הגדולים לשוב אליה. זה שהסדר הזה כלל את הערגה לפירות ארץ ישראל, אפשר לו לתפוס מקום מרכזי באווירת החג.

במהלכו של 'הסדר' אוכלים אם כן את הפירות לפי סדר קבוע מראש, משלבים ברכות ומדרשים ואומרים דברי תורה בשבח ארץ ישראל, בשבח הלכות החקלאות והאקלים שבה וכך הלאה.

אבל בסדר ט"ו בשבט, בין אכילת הפירות בהם התברכה ארץ ישראל, נוצר גם מנהג היין. מנהג השתייה הוא של ארבע כוסות, כשמכוס לכוס צבעו של היין משתנה.

הרעיון הוא שכמו הפריחה בארץ-ישראל, המחליפה גוונים ומשתנה בהדרגה מלובן הנרקיס והחצב של אלול ותשרי, עד לאדום העז של הכלנית, הפרג והנורית של חודשי החורף המאוחרים, כך משתנה בהדרגה צבען של כוסות היין.

כוס היין הראשונה היא של יין לבן, השנייה יין לבן מהול במעט יין אדום. הכוס השלישית עם יין אדום שנמהל במעט יין לבן והכוס הרביעית והאחרונה עם יין אדום.


הנה רב מסביר את הצד הדתי של סדר ט"ו בשבט (עברית):

https://youtu.be/uNFNgas4Juk


וסרטון מקיף על הסדר בט"ו בשבט (עברית):

https://youtu.be/1UB_tv0jrjg?long=yes

הקרן הקיימת לישראל, בקיצור קק"ל, קמה בשנת 1901, לאחר שהקונגרס הציוני הכללי החליט בבאזל להקים קרן כספית שתרכוש אדמות בארץ ישראל, לקראת שיבת העם למולדתו.

הקרן נוסדה לשם איסוף כספים מיהודים, כדי לקנות קרקעות בארץ ישראל ולצורך של הכשרתן להתיישבות יהודית.

לצורך כך החלו בקק"ל לגייס תרומות מהיהודים בכל העולם, באמצעות הקופה הכחולה שנראתה כמו הקופות שבהן השתמשו לגיוס כספים לבתי-הכנסת.

במהלך השנים היה קק"ל לאחד הגופים שתרם להפיכת ט"ו בשבט לחג האילנות.

לאחר קום מדינת ישראל, בשנת 1961, נחתם "כתב האמנה" בין המדינה וקק"ל. באמנה זו קיבלה הקק"ל מהמדינה ייפוי כוח להיות המוסד הממונה על פיתוח אדמות הארץ, נטיעת עצים רבים בהן על מנת שיהפכו לייערות ועל ההסברה החינוכית-ציונית בישראל.


הנה סרטון על הקמת הקק"ל (עברית):

http://youtu.be/1S9s7QoDCyg


ועוד על הקרן הקיימת לישראל (עברית):

http://youtu.be/kdVTpl_oVBM

#


ישראל נחשבת מהמדינות היחידות שיש בהן היום, בתחילת המאה ה-21, יותר עצים מאשר היו בה לפני 100 שנה. קשה להאמין שמדינה מדברית, שעד לפני מאה שנה עצים לא היו דבר רווח בה, הפכה כה ירוקה ומיוערת.

לפלא הזה אחראים גורמים שונים. אך מעבר למעשה האקולוגי והידידותי כל כך לסביבה, נעשה כאן בישראל מעשה חינוכי מבריק ששולב באינטרס לאומי והקדים בעשרות שנים, אפילו את הכרזת המדינה.

המתכונת של ימינו, בה נחשב ט"ו בשבט, למשל, ל"ראש השנה לאילנות" היא חדשה יחסית. המנהג של נטיעת שתילים נולד בסביבות שנת 1908. הוגה הרעיון הוא סופר, היסטוריון וגם מחנך ושמו זאב יעבץ.

מחנכי ישראל באותה תקופה ראו חשיבות בנטיעת עצים, כחלק מהתחדשות היישוב היהודי בארץ ישראל. יעבץ, כחמש שנים לאחר שהגיע לארץ ב-1887, הוא מנהל בית הספר בזכרון יעקב. לראשונה הוא יוצא עם תלמידיו לנטוע עצים בזכרון יעקב ומבלי משים הוא מוליד מסורת חדשה של נטיעות ביום זה.

בשנת 1907, כ-15 שנה אחר כך, יחלו הנטיעות בבן שמן, על אדמת הקרן הקיימת לישראל. הראשון שניטע כך הוא היער שמוכר עד היום בשם 'יער הרצל'.

שנה אחר כך תרמה הסתדרות המורים של א"י את חלקה, בהכרזה על ט"ו בשבט כחג נטיעות בכל בתי הספר ברחבי הארץ. לצד נטיעה של שתילים, נוספה גם מחויבות המחנכים להקנייה של המודעות לחשיבות של נטיעת עצים וטיפוחם.

כך מיסדו הקרן הקיימת לישראל והסתדרות המורים ב-1908 את המנהג שייתן מימד חינוכי למעשה הנטיעה וישתף את האזרחים, כבר מגיל ילדות, בפיתוח הארץ ונופיה.

החיבור הזה שבין חינוך ומעשה הוא אחד הגורמים המרכזיים שהפכו את ישראל לירוקה וכה שונה ממדינות המדבר שסובבות אותה. הנטיעות ההמוניות שנערכות בכל רחבי ישראל, מדי שנה ומאז תחילת המאה ה-20 ועד היום, לצד חג ט"ו בשבט ופעילותה המבורכת של קק"ל - כל אלה הפכו את ישראל לאחת המדינות הירוקות והמוצלחות במניעת מדבור בעולם.

בהמשך הגיעו המחקר המדעי והחקלאי הרב שנעשה בישראל בתחומים אלו והוסיפו גם הם את המומחיות והיכולת לייצר גידולי מדבר והתיישבות ירוקה בשטחים קשים לחקלאות, לצד ייעוץ וסיוע למדינות אחרות בתהליכים דומים. ישראל, גם בתחום הזה, זכתה למצוינות בינלאומית ולחדשנות שלא תאומן.


הנה סרטון המבטא את הקשר בין ישראל לעציה:

https://youtu.be/PWFm3yMo81I


תולדות הנטיעות בט"ו בשבט (עברית):

https://youtu.be/whDPPRynDw8


וחג הט"ו בשבט בימיה הראשונים של רחובות, בשנת 1928 (עברית):

https://youtu.be/CC_TlFfCfKc?t=15s

השקדים (Almonds) הם מהפיצוחים האהובים ביותר. מוקף בבית גלעין שעיר, נמצא הזרע, שאותו אנו אוכלים בתור שקד.

את הפרי הצעיר יש האוכלים בשלמותו, בשלב הראשוני בו יש לו קליפה שעדיין לא התקשחה.

שָׁקֵד מָצוּי הוא שמו של העץ שעליו גדלים השקדים, בתור הפרי. זהו עץ קטן, שגובהו לא עולה בדרך כלל על 3-4 מטרים.

את עץ השקד נוהגים לכנות גם "שקדייה" ואנו בישראל שרים עליו כבר מגיל הגן את "השקדייה פורחת", שירו של ישראל דושמן.


#תִּרבות השקד
בזכות היכולת לגדל שקדים טובים מזרעים, בלי צורך בטכניקת ההרכבה, השקד הוא אחד מעצי הפרי המתורבתים הקדומים ביותר. למעשה, שקדי בר שגודלו על ידי חקלאים קדומים היו הבסיס לתירבות השקדים באזור ארמניה, מערב אזרבייג'ן ואיראן.

מאזור זה של העולם הופץ העץ המתורבת, עוד בימי קדם, לאורך חופי הים התיכון ומהם אל צפון אפריקה ודרום אירופה. בעת החדשה הוא הרחיק עוד יותר - לאזורים רבים ורחוקים של העולם, כמו קליפורניה בארה"ב ואוסטרליה.

את תחילת תִּרבות השקדים סימנה ברירת וטיפוח הסוג המתוק של השקד, מבין הסוגים המרים שבטבע. ואכן, לזן התרבותי של השקד יש טעם מתוק יחסית וזרעי השקד מצטיינים גם בערך תזונתי רב הנובע מלא מעט שומן, חלבון, ויטמינים ומינרלים.

הזרעים של שקדי הבר,לעומת זאת, הם מרים ואף רעילים. הסיבה היא שהם מכילים אמיגדאלין, המתפרק לרעל הציאניד המסוכן. משום כך אין לאכול הרבה שקדים מרים.


הנה חקלאות השקדים (מתורגם):

https://youtu.be/QxgaiCepSwE


יש הופכים שקדים לשתילים לגינה:

https://youtu.be/ttmI-8Y0NvU


כך מגדלים שקדים וקוטפים אותם:

https://youtu.be/PFwYZqx3dAk

סיפורו המדהים של מייסד התנועה השבתאית היהודית, שבתאי צבי (Sabbatai Zevi), הוא סיפור על משיח מטעם עצמו, שבא והלהיב את היהדות במאה ה-17, עשה תפנית היסטורית והיה למשל ולשנינה, על אף תפקידו ההיסטורי החשוב ועוצמת חוכמתו.

הסיפור מתחיל ביהודי צעיר וכריזמטי, שבתאי צבי, שהכריז על עצמו כמשיח היהודי. זה היה בעיר הולדתו איזמיר שבטורקיה העות'מנית. די מהר התקבצו סביבו מאמינים רבים, שזכו בקרב היהודים לכינוי "כת השבתאים". שמו של שבתאי צבי נפוץ במהירות בכל רחבי העולם היהודי ובכל פינות הבלקן ואירופה. שמעו מגיע עד הודו ותימן, בה חיבר לו רבי שלום שבזי שירי הלל.

בכל מקום דיברו היהודים על הקסם של שבתאי צבי. האחראי לכך היה יהודי בשם נתן העזתי. אותו נתן, שהיום היה זוכה לשם של גאון שיווק ומיתוג, הצליח לייצר קמפיין יהודי מטורף, של פרסום ויחסי ציבור. מבחינת היהודים, הוא הפך את הבחור מאיזמיר ללא פחות מאשר המשיח.

הצלחת המיתוג הזו הייתה כה גדולה עד שבכל רחבי העולם היהודי ראו בו אנשים רבים ישות אלוהית שיהודים רגילים לא מסוגלים לתפוס את גדולתו. הוא ביטל מנהגים דתיים, תיקן תקנות, ואחיו ומכריו מונו על ידו ל"מלכים".

כמובן שרבים התנגדו לו וראו בו משיח שקר, אבל איש לא חזה את מה שעתיד לקרות בשנת 1666, שנה שהצירוף 666 יקנה לה את הכינוי "שנת השטן". אז פנה מקובל יהודי בשם נחמיה כהן לממשל העות'מני והאשים את צבי בהאשמות שונות. העות'מנים בתגובה אסרו את המשיח הצעיר, הבינו את יכולותיו ואת מה שהוא מייצר אצל היהודים.

ואז עשה שבתאי צבי צעד שהדהים את חסידיו וקיבל החלטה. מה שקרה מאחורי הקלעים הוא שהעות'מנים הציבו בפניו שתי ברירות - להתאסלם או למות. "המשיח" היהודי בחר בהתאסלמות וקיבל את השם עזיז מחמד אפנדי.

תדהמה עצומה היכתה את העולם היהודי. היא הייתה מסעירה, לא פחות ודווקא בשל הקסם שהילך צבי על היהודים קודם לכן.

המשיח התאסלם!

לא פחות מכך הדהימה את היהודים העובדה שרבים ממאמיניו, "הגרעין הקשה" של תומכיו כמובן, בחרו ללכת בעקבות "ממו", כינויו המוסלמי של צבי, ולהתאסלם יחד איתו. הוא לא תפש את המרת הדת הזו כבגידה וגם תלמידיו לא התקשו לעטוף אותה בנימוקים מיסטיים. הם האמינו לו שההתאסלמות היא רק שלב בדרך אל הגאולה השלמה.

כך זכה שבתאי צבי לימים לכינוי "משיח שקר". ולא סתם משיח שקר, אלא משיח השקר הכי ידוע בתולדות עם ישראל. זאת על אף שיש חוקרים המציינים את תפקידו ההיסטורי כרפורמטור גדול, שהרעיד את היהדות. אומרים שאחרי הרפורמציה והשינויים שהופעתו הביאה ליהדות, היא לא שבה להיות היהדות שהייתה קודם.

הוא עצמו חי באלבניה, עד מותו בגיל 50. מאמיניו שהתאסלמו המשיכו, גם לאחר מותו, לחיות בטורקיה בתור ה"דוֹנְמֶה", כינוי מקומי לשבתאים. הם כת מוסלמית שמאמיניה דוברים לדינו והפכו למצליחים. תיאוריית קונספירציה מקומית מספרת שאותם "דונמה", ממש שולטים במדינה וכורכים אפילו את מוסטפה כמאל אתאטורק, מייסד הרפובליקה, כאחד מהם.

ופרט מעניין ואפילו מרתק נוסף כאן. המשיח היהודי המומר, מי שראה בעצמו את מלך היהודים והתיימר לקרוא את המחשבות של אלוהים, נחשב כיום גם לצדיק מוסלמי ומוסלמים רבים עולים אל קברו של עזיז מחמד אפנדי ומבקשים ברכה.


הנה סיפורו של צבי (עברית):

https://youtu.be/GyQs04V17v4?end=6m49s


תערוכה הקשורה בשבתאי צבי (עברית):

https://youtu.be/1aAaAlKVROc


הירושה הידועה ביותר של שבתאי צבי ליהדות היא חג הט"ו בשבט (עברית):

https://youtu.be/whDPPRynDw8


שבתאי צבי בחיוך (עברית):

https://youtu.be/MPYLJSzwE9g


עוד מעט חיוכים (עברית):

https://youtu.be/RKai-mJ9B-g


ופודקסט מצוין של ההיסטוריון פרופסור הר סגור על השבתאות (עברית):

https://youtu.be/qJPtXz7js1w?long=yes